ע

עבדים

עיי"ע גרים (גר תושב). מלאכות שבת (שביתת עבדו).

עבד כנעני

א: יז, א (פטורים ממ"ע שהזמ"ג). יז, ג (יכולים לברך). לח, ג (פטורים מתפלין). לט, א (פסול לכתיבת תפילין). מו, ד (פטור ממצות שהאשה פטורה). מו, ה (אין לו יחוס אלא אחר האם. ומעלתו על האשה שרבו יכול לשחררו ויתחייב במצות). נה, ב (אין מצטרף למנין). ע, א (בק"ש וברכותיה). צ, יז (לשחררו כדי להשלים למנין). קו, ב (בתפלה). קפו, א (כל מצוה שאשה פטורה גם הע. פטור). קפז, ז (אמירת ועל תורתך בבהמ"ז). קפט, ד (בני ברית). קצט, ו-ז (ע. בזימון. האוכלים עם ג' אנשים מזמנים. אוכלים בפ"ע רשות בידם לזמן בעצמן, ולא עם הנשים וקטנים. אינם מצטרפים להשלים לי' או לג'. חשודים על משכב זכור). לוח ברה"נ יא, יח (כשקונה להם בגדים הוא כמוכרם בשכרו).

ב: רמו, יט (שביתתו ביו"ט). רפב, ח (כמו אשה לענין קרה"ת. אמו ישראלית, כישראל לכל דבר). שסו, יג (ידן כידו, אינו יכול לזכות על ידם). מהדו"ב תתפח (נמכר ממש לע. עולם. נמכר למעשה ידיו. השכיר עצמו לעולם. נמכר בדינא דמלכותא. נתיישב לגור על אדמתו להיות שכירו ולקיטו כל זמן ישיבתו לענין שביתת עבדו. נכרי שכיבשתו לענין חמץ). תתצ (אם יש רשות לרבו להכותו).

ג: תלב, י (בבדיקת חמץ). תלז, ו (כנ"ל). תמ, ג. תמג, ד. תמח, ז (אינו יכול להקנות לו חמצו, שכל מה שקנה ע. קנה רבו. לשכירו יכול להקנות). תנ, יט-כג (כשנותן לו מעות וקונה ואוכל בהם ח. בפסח). תסג, ג (אין חוששים במצה שרויה לע. שמזלזלים באיסורים).

ד: תקיב, ג-ד. תקפח, ו (פטורים משופר). תקפט, א (חציו ע. וחציו בן חורין אין צד עבדות יכול להוציא צד חירות, ויתקע לו אחר). תרמ, א (פטורים מסוכה, וממצות שהז"ג. חציו עבד חייב מחמת צד חירות שבו).

ה: א, ב (סתם ע. בחזקת גנבים, ויש חשודים על אבר מן החי. אם מכירים שכשר, הם בכלל רוב מציין אצל שחיטה מומחין). א, מב (נאמן במה שבידו).

ו: אונאה יח. הפקר ט (מציאתם לעצמם). הפקר קו"א א ד"ה אלא (כיבוש מלכות מועיל למעשה ידיו). שם ד"ה ומיהו (עבד שנשבה ונתייאשו בעליו, ופדאו ישראל לשם עבדות, קנה גופו, דיאוש מועיל, דכתיב עבד איש, שיש לרבו רשות עליו. נתייאשו בעליו צריך גט שחרור, דגמר לה לה). שם ד"ה ותדע (פדאו ישראל קודם יאוש, לא קנה אלא למעשה ידיו, וכשחוזר לרבו ראשון צריך ליתן דמיו לרבו שני). נזקי גו"נ ד (מותר להכותו).

עבד עברי

ב: מהדו"ב תתסו ד"ה וגם (חלה נסתחפה שדהו, שהמלאכה שייכת לבעה"ב, ולא מטעם שגופו קנוי לו).

ו: גזלה קו"א ה (הנמכר לנכרי, למעשה ידיו, אם יש בו משום גזלה). שאלה ושכירות כא (בזמן שהיובל נוהג ואין לו מה יאכל רשאי למכור עצמו. אשה משהביאה סימני נערות אינה יכולה למכור עצמה). שאלה ושכירות קו"א ד (ועבוד כסות לא ימכור עצמו).

עבודה זרה

עיי"ע איסורי הנאה. בחקותיהם. בישולי נכרים. דרכי האמורי. יין נסך. מומר (לע"ז). צורת אדם.

א: נג, לב (שירים שמרננים לע"ז). נה, כב (כצואה). צ, כב (בגדים שמצוייר עליהם דברי תפלות להוציאם מבהכ"נ. בבית סגי בביטול). צט, א (בליעל). קיג, ז (כשבא נגדו נכרי ושתי וערב לא ישחה אף שהגיע בתפלה למקום ששוחין, מפני מראית העין. ואם הוא שר או הגמון מותר).

ב: רחצ, ח (אסור ליהנות משלהבת כ"ז שקשורה בנר של ע"ז, ומותר בנר אחר שהדליקו ישראל מנר ע"ז). רחצ, יא (נר שהדליקו במסיבה של נכרים כנר ע"ז). רחצ קו"א א (שלהבת הקשורה בגחלת מותר מדינא, ואסור לברך עליה במוצ"ש).

ג: תלה קו"א ב (ירושה. רוצה בקיומו. כשמת אם נעשה הפקר ומועיל ביטול). תמג, ט (חילופיהן אסורים מה"ת). תמז, ב (תערובת ע"ז יכול למכור לנכרי ולהשליך דמי ע"ז לים).

ד: תקפו, ו (שופר של ע"ז).

ה: ב קו"א יד (דמות יונה שמצאו בראש הר גריזים שעבדוה כותים).

ו: גזלה ב (אינו נדחה מפני פקו"נ).

אשרה

א: קנו, ג (גס רוח כא.).

ב: שסג, י (כאילו נשרף. כשר בלחי). שסג, יח (כאילו נשרף, פסול בקורה). שעב, יח (אסורה בהנאה מה"ת).

ד: תרמט, יא (א. שקנה ישראל מעובדיה אין ביטול נכרי מועיל, ועומדת לשריפה ואינו יוצא בו לד' מינים). תרמט, יב (א. של נכרי שביטלה, מאוס לגבוה ולד' מינים. קודם שביטלה אסורה בהנאה ואינה עומדת לשריפה ויוצא בו לד' מינים). תרמט, יג (קצץ ישראל מהא. לזכות בהן אין ביטול נכרי מועיל, ועומד לשריפה). תרמט, יד (בזה"ז אין הנכרים משתחוים לאילן ומותר).

ביטול

ד: תקפו, ו (ע"ז של ישראל אין ב. של נכרי מועיל). תרמט, יא (אשרה שקנה ישראל מעובדיה אין ב. נכרי מועיל). תרמט, יג (קצץ ישראל מהאשרה לזכות בהן אין ב. נכרי מועיל).

בית ע"ז

ב: שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין).

מחובר ובעל חי

א: יא, יג (המשתחוה לבהמה מותר להדיוט ואסור לגבוה, וכן הצמר לציצית. המשתחוה למחובר מותר אף לגבוה ולמצוה).

ב: רצז קו"א א (המשתחוה לדקל מהו לולבו למצוה).

ד: תרמט, יב (אילן שעבדוהו אחר שגדל אינו נאסר, ומאוס לגבוה).

עבירה

עיי"ע הרהורי עבירה. מסייע (מסייע לעוברי עבירה). מצוה הבאה בעבירה.

עבריין

א: נה, יד. סג, ב.

ג: תלא קו"א א ד"ה ואף.

ו: אונאה ל.

עיי"ע רשע.

עד אחד

עיי"ע נאמנות.

באיסורים

א: לט, י (נאמן).

ה: א קו"א יב (נמסרה לחש"ו לשחוט, אין העע"ג נאמן בדאתחזק איסורו). א קו"א טו ד"ה לאו (כשלא אתחזק התירא וע"א אוסרו אין הבעלים יכולים לומר איני מאמינך). שם ד"ה אבל (האמינה תורה על הפרשת תרומה, שחיטה, ניקור גיד וחֵלב שנא' וזבחת). יח קו"א י ד"ה אבל אין (חכם נאמן להתיר שאלה בשחיטה, אף שאינו בידו, כיון ששחוטה לפניך מקרי לא אתחזק איסורא). כד, מא (נמצאת שמוטה נאמן השוחט לומר שבדק ולא הי' שמוט, שלענין שמוטה לא אתחזק איסורא ולענין אבר מהחי בידו לתקן בשחיטה).

בהכחשה

ה: א, נח (ע"א העיד ששחט שלא כהוגן, אם יש רגלים לדבר נאמן. אף כשלא נאמן מצוה להעיד שמי שנאמן עליו כבי תרי ישמע אליו). א קו"א טו ד"ה לא (ע"א בהכחשה כאילו אין כאן עדות כלל, או שהוא ספיקא דאורייתא לחומרא). יח קו"א י ד"ה ומיהו (מסר יין שבחזקת היתר לאחר ואומר שנתנסך והבעלים מכחישים, ב' דעות. ואם מסר בהמה דאתחזק איסורא, אין הבעלים נאמנים נגדו). קפה, ח (אומרת פלוני חכם התיר לי כתם זה והוא מכחישה. ע"א אומר שמשקרת. להפסיד כתובתה. באיסור דרבנן. באיסור חמאה של נכרים).

בידו

ג: תלב, י (מועיל בקטן רק באיסור מד"ס, כמו בדיקת חמץ). תלז, ו (בנשים מועיל בדאורייתא כשאין בה טורח גדול, או בדרבנן אף שיש בה טורח גדול).

ה: א, מב (בנשים ועבדים מועיל אף בדאורייתא, ובקטנים רק בדרבנן). א קו"א א (איסור ידוע ויש בו טורח גדול, כניקור והעמדת הסכין ושחיטה, אם בידו מועיל בנשים, ב' דעות. כשאומר שהוא שחוט ומנוקר נאמן מטעם שבידו להוליך לשוחט ומנקר. ובנדר בידו לישאל עליו. ובמקום שאין נמצאים – מטעם שבידו ללמוד לשחוט ולנקר. בידו לשחוט לא חיישנין שאירע קלקול, דברוב מצויין שחיטה ראויה). א קו"א יב (חש"ו השוחט, נאמן העע"ג מטעם בידו רק כשהבהמה שלו או נמסרה לידו). כד, מא (השוחט).

בממון

ו: עדות א (מחייבו שבועה. אינו נאמן להעניש). עדות לד (אינו נאמן להוציא ממון). לד (אינו נאמן להוציא ממון. ע"א בשטר).

בסוטה

ה: א קו"א טו (ע"א נאמן דרגלים לדבר דקינא ונסתרה).

בעדות אשה

ה: א קו"א טו (ע"א נאמן דהוי מילתא דעבידא לגלויא ואשה דייקא ומינסבא). קפג מהדו"ב ע' רנג (האשה מותרת לינשא וצרתה אוכלת בתרומה).

בשל עצמו

ה: יח קו"א י ד"ה הקהל (דעת הט"ז, שהשו"ב לעצמו נאמן להתיר בטרפות דלא אתחזק איסורא, ובשחיטה דבידו, אבל לא להתיר בכורות עצמו, ולא יורה לעצמו בשאלה בשחיטה). שם ד"ה אבל אין (הוכחה שגם בשחיטה מורה לעצמו, כיון ששחוטה לפניך מקרי לא אתחזק איסורא). שם ד"ה אבל הנוטל (התורה האמינה לכל אחד בשלו בהפרשת תרו"מ ושחיטה וניקור, וגם החכם אין לחושדו כשמתיר בשלו). שם ד"ה וראיית (מאה עדים מכחישים אותו נאמן בשל עצמו כשאוכל בינו לבין עצמו, ואם נודע לב"ד מענישים אותו. חשוד או מומר יכול לשחוט ולאכול לעצמו אפי' בפנינו. גם לדעת הט"ז יכול להורות ולאכול בעצמו). שם ד"ה ומיהו (מסר ליד אחר שאומר שנאסר, או בדבר דאתחזק איסורא, אינו נאמן להכחישו גם לאכול בעצמו). קפח, ז (יכול אדם לראות דמי אשתו).

כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים

ה: א קו"א טו (דוקא בדבר שבערוה שצריך ב' מה"ת, שמת בעלה או בסוטה שנטמאה, או אף באיסורין שנאמן ע"א כשאין חזקת איסור או כשהוא בידו, ב' דעות. והיינו כשלא באו בבת אחת, או בשוחט שא"צ להעיד בב"ד הוי כבאו זא"ז). שם ד"ה ולענין (וכן באתחזק התירא או לא אתחזק, וע"א נאמן לאסרו, ואח"כ בא ע"א להכחישו, תלוי בב' דעות אלו). קפה, ח-ט (אשה שאומרת שאינה נדה וע"א מכחישה).

נגד עדים

ה: א, נה (אינו נאמן, ואף מיגו אינו מועיל. ואם אפשר לתרץ דבריו נאמן).

עיי"ע שויא אנפשיה.

עדות

עיי"ע שטרות (זכרון עדות).

ה: א קו"א יו ד"ה אבל (דבר שבערוה ילפינן מממון שצריך ב')

ו: עדות ד (כשנזכר ע"י הכתב, או שהזכירו אחר או הבע"ד, יכול להעיד). ה (לא ראה בעצמו לא יעיד, ולא יעמוד עם עד אחר כדי להפחיד). ט (קבלת ע. בפני ג' מומחין היודעים ע.).

הכחשה

ה: א קו"א טו ד"ה ומ"מ אפילו (ב' כתי ע. המכחישות זא"ז הוי ספיקא דרבנן). שם ד"ה ומ"מ אין (אין לפסול גברא על פיהם, כמו שזו באה בפ"ע ומעידה, אפי' להוציא ממון, וכ"ש שלא להעביר שו"ב).

חיוב להעיד

ו: עדות א (כשיש לחברו תועלת בעדותו, אפי' ע"א בממון לחייב שבועה או להפרישו מאיסור. נעשה האיסור לא יעידו אלא ב' כדי להענישו). ב (ת"ח בפני ב"ד קטן ממנו בחכמה, בצד הפרשה מאיסור חייב, בבממון ישלחו ג' אנשים לביתו ויעיד בפניהם). ג (להעיד לנכרי שיש לו דין עם ישראל מעיד רק כשלא יגרום לחייבו יותר מדיני ישראל, או שהנכרי יחדו להיות עד).

נוטל שכר להעיד

ה: א קו"א ז (נוטל שכר לילך לראות ולהעיד מותר).

ו: עדות ח (כנ"ל, ולכן מותרים עדי הגט ליטול שכר).

עיי"ע בית דין (נוטל שכר לדון).

עד מפי עד

ו: עדות כב (עד שא"י לחתום ומצוה לאחר לחתום במסירת הקולמוס).

פסולי עדות

ה: ב, יד (עבר עבירה פ"א נקרא רשע ופסול לע. אבל באיסורין אינו פסול אלא בדבר שנחשד עליו).

ו: עדות ו (יודע בחברו שפסול לע. לא יעיד עמו, שכל הע. בטלה). ז (פ. מה"ת כשעבר על ל"ת בזדון בדבר שפשט בישראל שהיא עבירה, ומתחייב בה מלקות או מיתה).

עובר

עיי"ע מעוברת.

א: קכח, נ (ההורג ע. פטור).

ה: כד, לח (ע. שהוציא אבר ונשחטה אמו, חלב שלה אסור. חילוק בין זה לשמוטה).

עולם הבא

עיי"ע לעתיד לבוא.

א: נא, א (האומר תהלה לדוד ג"פ ביום מובטח לו שהוא בן עוה"ב). נא, ט. נה, א (כנ"ל). נח, ד (וכן הסומך גאולה לתפלה). צ, יז (הקרן קיימת לעוה"ב). קכד, י (מיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעוה"ב). קנו, ה (המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעוה"ב). קנו, ח (המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב).

ב: רמח, יג (המהלך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב). רעא, כב (ג' נוחלי עוה"ב).

ד: תרטו, ב (הרואה קרי ביוה"כ ועלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עוה"ב).

ה: ב, טז (מומר לערלות אין לו חלק לעוה"ב). ב קו"א ח (אותם שמנו חכמים בפרק חלק שאין להם חלק לעוה"ב). ת"ת ד, ו (אהבה בתענוגים מעין עוה"ב).

ו: אונאה כט (ביישו ברבים אין לו חלק לעוה"ב). נזקי ממון ו (המוסר אין לו חלק לעוה"ב).

עומד על גביו

עיי"ע שוחט ובודק (עומד על גביו).

א: יא, ד (בנכרי, בחש"ו, במסייע). יד, ב-ג (מטיל ציצית ע"י קטן או נכרי). לב, יב (בעיבוד קלף לשמו).

עונשים

עיי"ע בית דין (מיתת ב"ד). כרת. נידוי. קנס. מלקות.

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ולרבי (על ביטול מצוה שפטור מדינא).

ו: עדות א (ע"א אין נאמן להעניש, רק ב'). מדות טז (להעמיד ממונים על מדה ומשקל, להכות ולקנוס). נזקי גו"נ יג (הכאה לגנב אינו דין תורה, אלא לב"ד וטובי העיר לסייג וגדר).

העוסק במצוה פטור מן המצוה

עיי"ע הלוית המת. עשה דוחה ל"ת. תלמוד תורה (דוחה מצוה). תנחומין.

א: לח, ו (חתן ושושביניו לענין תפילין וק"ש ותפלה). לח, ז (העוסקים במלאכת שמים. התחיל באיסור. אפשר לקיים שניהם. כשלבוש תפילין ושומר אבידה). ע, ד-ה (העוסק בצ"צ לענין ק"ש. המשמר המת. החופר קבר אף בשעת נוחו). צג, ד (העוסק בצ"צ אינו פוסק לק"ש ולתפלה).

ב: רמח, א (פטור ממצות ענג שבת). רמח קו"א א (העוסק כבר במצוה פטור אפי' ממצוה עוברת, ולכתחלה יתחיל במצוה עוברת, וכששתיהן עוברות יתחיל בזו שבאה לידו ראשונה). תרלט, ט (שמחת הרגל עם אשתו דוחה מצוה שינה בסוכה). תרמ, ז (המשמש את החולה פטור מהסוכה). תרמ, יח (פטור אפי' אפשר לקיים שניהם).

ג: תמד, טז (שום מ"ע אינה דוחה מ"ע דהשבת חמץ, חוץ ממת מצוה).

ו: מציאה ופיקדון כד (העוסק בתקנת האבדה פטור מליתן פת לעני).

עוסק בצרכי צבור

עיי"ע העוסק במצוה. שליח צבור.

א: נג, כה (לא יהי' טפש). צג, ד (העבצ"צ כעוסק בתורה. ב' פי').

ב: רפד, יד (מברכים אותם אחר קרה"ת בשבת).

עיבור

עיי"ע מעוברת.

ב: של, ח (פעמים מתעברת סמוך לטבילתה ופעמים אח"כ).

ד: תרו, יא (סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה רגילה להתעבר).

בהמה

ד: תצח, ח (ט' חדשים לגסה וה' לדקה).

עיטוף

עיי"ע ישמעאלים (עטיפת). ציצית (עטיפה).

א: קפג, ו (בבהמ"ז, בטלית, בסודר על ראשו, בבגד עליון, בא"י).

עיטוש

א: ג מהדו"ב, ג (ע. שלמטה אין בו משום צניעות רק חרפה). ג מהדו"ק, יב. קג, ג (מלמע', מלמטה).

ה: ת"ת ד, יא (אמירת רפואה למי שמתעטש).

עין הרע

ב: שג, יז. שה, יג.

ד: תקפג, ז.

ה: קפה, ז.

ו: מציאה כג. נזקי ממון יא.

עיר

עיי"ע עירובי חצרות (עיר). עירובי תחומין (אלפים אמה; עיר).

ב: שצב, א (של יחיד. של רבים. שייר לעצמו דרכים ופלטית כדרך מלכים).

בני העיר

א: נה, כה (הדרים בסביבות הישוב ובאים להתפלל בישוב א"צ ליתן לשכירות הש"ץ). קכח, מה (דש בע.).

ב: מהדו"ב תתפח (דעתו להשתקע הוי כקנה או בנה בית דירה).

ג: תכט, ה (כשדר י"ב חדש. ל' יום). תכט, ו (כשבא להשתקע – מיד).

עיבור עיר

א: קי, ו (ע' אמה ושיריים. לענין תפלת הדרך משהחזיק בדרך).

עיר מוקפת חומה

ב: רמח, ט (לספינה שנכנסה אליה בשבת). שסג, לב (דינה כחצר ולא כמבוי). שסג, לח. שסה, ב (לענין תיקון למבוי המפולש דינו כמבוי). שסה, ט. שצח, ב. תה, ו-ז.

עיר מוקפת לדירה

ב: שצא, א (סתם עיר הוקפה לדירה. סתם מבצר לא הוקף לדירה). שצו, א (מוקף לדירה לענין תחומים). תא, א (כנ"ל שצא, א).

ערי הלוים

ב: שמט, ב (מגרשי הע. מרובעים). שצו, א (אלפים אמה מחוץ לעיר).

ערי מקלט

ב: שצו, א (אלפים אמה מחוץ לעיר).

תחום עיר

ג: תסח, ט-י (בא לעיר שאין עושים מלאכה בע"פ קודם חצות, דעתו להשתקע והגיע לת"ע, או אין דעתו להשתקע והוא בתוך ת"ע).

ד: תצו ז-ט (בן א"י שיצא לחו"ל תוך ת"ע). תקכז, טו (תוך התחום נכלל בעירוב תבשילין של גדול העיר).

עירובי חצרות

עיי"ע הוצאה והכנסה. מלאכות שבת (מערב). רשויות שבת.

א: קסח, ג (בפת שלמה ע"י חיבור שאינו נראה).

ב: רס, ה (עכשיו נהגו לערב בע"פ לכל השנה). רסא, ב (מותר לערב ביה"ש. דבר מצוה). רעא קו"א ג ד"ה ואף (בביה"ש). שסו, א (הטעם שאסרו לטלטל מבית לחצר ומבית לבית, עד שיערבו בפת). שסו, ב (היוצאים למלחמה פטורים מלערב). שסו, ד (א"צ שיהא שוה פרוטה בפת. מניחין הע. בבית של קטן, וקטן יכול לקבצו, אבל לא נכרי). שסו, ח (צריך שלא יקפיד שיאכלנו חברו. לא יערב בדבר שתיקן לכבוד השבת). שסו, ט (צריך ליתן כולו בכלי אחד). שסו, י (מערבין בככרות קטנות שיהי' בהן כשיעור, אבל לא בפרוסות, אא"כ ניטל ממנה א' ממ"ח, או חיברה בקיסם, או שא' זיכה לכולם. נהגו לקבץ קמח בע"פ מכל בית ולעשות חלה א' שלמה כשיעור, והשמש נותנו לרב שיזכה בשביל כלם. ולא יזכהו ביו"ט כשהשבת סמוך לו, אלא על תנאי). שסו, יא (אין מערבין אלא בפת, אפי' אורז או עדשים, אבל לא דוחן). שסו, יב (יכול לזכות הפת לכולם ע"י אחר שיגביה טפח. מזכה אף למי שיתוסף עליהם, וי"א שלב ב"ד מתנה עליהם. וכשניתוספו לא סגי בשיורי עירוב אלא צ"ל כשיעור). שסו, יג-ד (אם יכול לזכות ע"י בניו ואשתו ועבדיו). שסו, טו (אינו צריך להודיעם קודם השבת שעירב עליהם). שסו, טז (היו מסובים לאכול בבית אחד וקידש היום סומכין על פת שעל השלחן, וסומכין על פת שותפות שלסחורה). שסו, יז (אפוטרופוס יכול לערב לקטן). שסו, יח (מצוה לחזר אחר ע. ויברך אקב"ו על מצות ע. בדין יהא שרא כו', עובר לעשייתן). שסז, א (אשתו מערבת עליו שלא מדעתו. ואפי' מיחה בה יכולה לערב בחצר שרגיל בה. לזכות לאחרים יכולה רק ממזונותיה. כשאינו בעיר יכולים לערב בני הבית בחצר שרגיל בה. חזר בו מעירובו, אם אוסר עליהם אין חזרתו כלום). שסח, א (נתמעט הע. משיעורו קודם השבת, יכולים בני הבית להוסיף עליו עד כשיעור, אפי' שלא מדעתו ואפי' בחצר שאינו רגיל בה, אא"כ כלה מין הא', ובא לערב ממין אחר משלהם). שסח, ב (ניתסופו דיורין דינו כתחלת ע. דלעיל שסז, א). שסח, ג (שיעור הע. כגרוגרת פת לכ"א, ואם הם י"ח או יותר – י"ח גרוגרות. שיורי ע. אחר כניסת השבת, כל שהוא ואפי' פרוסה, אף לשאר שבתות). שסח, ד (נתעפש ונפסל מלאכול צריך לערב מחדש. נהגו לערב במצה ע"פ, או כל ע"ש ולאכלו למחר). שסט, א (הנותן מעה לנחתום עבור העירוב, והנחתום זיכה לכולם ע"י אחר). שעא, ב (קניית הע. בכניסת השבת). שעא, ג (בני ביתו יכולים לערב בעדו). שעב, ז (בית שעירבה עם ב' חצרות אינו מועיל לחצרות). שעב, יח (קניית הע. בביה"ש. דבר מצוה). שעד, א (קניית הע. ביה"ש). שעח, א (ג' חצרות שעירבו החיצוניות עם האמצעית, החיצונות אסורות זע"ז, אא"כ נתנו העירוב בבית אחד באמצעית). שעח, ג (עירבו יחד ונתנו הע. בפנימית, ושכח א' מהפנימית לערב שתיהן אסורות. שכח א' מהחיצונית הפנימית מותרת. נתנו הע. בחיצונית שתיהן אסורות). שפב, יג (ישראל הרגיל לערב נוטלין ממנו ע. בע"כ). שפז, א (שיתפו במבוי צריכים לערב בחצרות, שלא ישכחו התינוקות. שיתפו בפת סומכים עליו גם בחצרות, וכן נוהגים עכשיו, ותולים הפת בביהכ"נ לפרסם לתינוקות). שפז, ב (שכח א' מבני החצר לערב סומך על השיתוף. שכחו לערב בחצרות). שצג, ג (יכולים לאכלו בסעודת הלילה שמשחשכה או סעודת שחרית, הואיל ונעשה בו מצוה. עירב מבעו"י ונאכל ביה"ש או עירב ביה"ש ועירב משחשכה עירובו ע.). שצד, א (ספקו להקל. ס' אם הונח אסור). שצד, ב-ג (נפל עליו גל קודם ביה"ש, או נעל במגדל ואבד המפתח, אם צריך איסור מה"ת לגלותו אינו ע.).

ד: תצה קו"א יא (יכול לערב מיו"ט לחברו). תקיח, ד (ביו"ט מותר לטלטל בלא ע. ושיתוף. ומ"מ נכון לכלול בע. גם יו"ט).

עיי"ע קנינים (זיכה לו ע"י אחר).

ביטול רשות

ב: שע, ט (אחר שב. נעשה כאורח, ויכול להוציא מביתו לחצר). שעא, ד (יורש שבא לדור בו בשבת יכול לב. רשותו). שפ, א (יכול לב. משתחשך וא"צ קנין שהוא רק סילוק, ויאמר רשותי מבוטלת לכולכם, וי"א שצ"ל לך ולך). שפ, ב-ג (ביטל סתם אסור להוציא ולהכניס לביתו, אא"כ ביטל גם רשות ביתו. וגם הוא מותר, שנעשה כאורח אצלם). שפ, ד (אם מועלת שכירות, ב' דעות). שפ, ה (רבים שביטלו לא', הוא מותר והם אסורים, שרבים לגבי יחיד אינם כאורחים, ומותרים רק להכניס מחצר לביתו). שפ, ו (וכן יחיד שביטל ליחיד או רבים לרבים). שפ, ז (א"א לב. לרבים שלא עירבו, אף שדעתם לב. אח"כ ליחיד). שפא, א (עבר המבטל והוציא מביתו במזיד קודם שהחזיקו אוסר. וכן כשביטל גם ביתו ואח"כ הכניס לביתו. ואם החזיקו מבעוד יום, ב' דעות). שפא, ב (יש ב. מחצר לחצר כשעירבו כ"א לעצמו. וכן כשהפנימית לא עירבה ואוסרת על החיצונה, ואח"כ לא ישתמשו בה הפנימיים רק יעברו בה. וכן כשא' מהפנימית לא עירב, יבטל לכ"א מהפנימית והחיצונה). שפא, ג (יש ב. בחורבה, כשאוסרים שם זע"ז). שפא, ד-ה (יש ב. מבית לבית שלא עירבו בינם, ואח"כ יכול להוציא לבית חברו, אבל לא להכניס לביתו. וי"א שצריך להשאיר חדר שלא ביטל). שפא, ה-ו (הקיפום נכרים בשבת אינו יכול לב. ירש בשבת יכול לב.). שפא, ז (מבטלת חצר א' לב' ואח"כ תבטל חצר ב' לא'). שפב, א (אין מועיל בנכרי). שפב, ד (אין מועיל במקום נכרי). שפב, ו (כשמשכיר רשותו צ"ל שוה פרוטה). שפג, ג (עירבו רק ב' ובשבת ביטל הג' רשותו חוזר עירובם וניעור). שצא, א (ככל משפטי ב"ר בחצר כ"ה במבוי, וכל דיירי החצר נחשבים כדירה א').

בית האוסר על החצר

ב: שסג, ל (דיורים שאוכלים בו ולא לינה, מועיל למבוי. אב ובנו המקבל פרס, לענין ע. הם כא' ולענין מבוי מועיל. וכן בדירת נכרי). שסה, י (לא יערבו בחצר ביהכ"נ אא"כ יש שם ב' בתים). שסו, ה (ב. שאין בו ד' על ד' אינו אוסר). שסו, ו (אם יש רק דירה בחצר ביהכ"נ א"צ ע.). שסו, ב (אסור לטלטל מאהל לאהל במחנה עד שיערבו. שיירה שחנתה בשבת פטורים מלערב). שסו, ג (הדרים בב. שבספינות צריכים לערב, והדרים בספינה ובחצר אין צריכים לערב). שסו, יג (אשה אינה אוסרת על בעלה, כשמעלה לה מזונות, או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך). שסז, א (כשהב. פתוח לב' חצרות, אוסר רק על זו שרגיל בה). שע, א (הדר בבית שער ובאכסדרה ובמרפסת ובסוכת החג אינו אוסר, בבית התבן ובבית הבקר ובבית האוצר ובבית העצים אוסר). שע, ב (ב. שהשכיר או השאיל ואינו יכול לסלקם אוסר. ואם יש לו בהם תפיסת יד בדברים האסורים בטלטול הם אצלו כאורחים אצלו. ואם אין ניטלים מחמת כובדן, ב' דעות). שע, ג (י"א שאם יש עוד דיורין בחצר והעירוב בביתם, מתוך שבעה"ב צריך ליתן פת, גם בתים אלו צריכים). שע, ד (שכר חדר בעדו וחדר בעד חברו, מתי מועלת תפיסת יד). שע, ה (מחיצות עראי של יריעות, אם הן מגיעות לתקרה, ויש עוד דיורין בחצר, והעירוב מונח אצלם, צריך כ"א לתת פת. חדר החיצון שעוברים דרכו כבית שער. השאיל דירה ויכול לסלקם, או שאוכלים בביתו, אינם אוסרים). שע, ו (אוכלים כולם בבית א' א"צ ע. וכשמערבין עם חצר א' פת א' לכולם. וילון שפורסין לפעמים אינו מחלק. דירת שינה אינה אוסרת). שע, ז (המקבלים פרס מהאב והבעל והאדון והרב ואוכלים בביתם אינם אוסרים, אא"כ יש עוד דיורין והעירוב בביתם). שע, ח (י' בתים זה לפנים מזה, כולם בית שער לרבים, חוץ מב' הפנימיים שאוסרים). שע, ט (אורחים בחצר ל' יום או פחות אין אוסרים על בעה"ב. להוציא מביתם לחצר, ב' דעות). שע, י (רגיל לקבוע ליותר מל', אם אוסר תוך ל', ב' דעות. אין שם בעה"ב אוסרים האורחים זע"ז. קהל המערבים לכל השנה, לב ב"ד מתנה גם על האורחים). שעא, א (הלך לחצר אחרת אין ביתו אוסר. חזר בשבת, כיון שהותרה הותרה. הלך משחשכה וחזר אוסר). שעא, ב (בית שאין בעליה דר בחצר, ומת בשבת וירשו א' מבני חצר שעירב, אוסר). שעא, ג (מת א' מבני החצר וירשו א' מבני החצר או א' מהשוק שבא לדור בו, אם עירב המוריש ומת בשבת, כיון שהותרה הותרה. מת קודם השבת בטל עירובו). שעא, ד (עירב הגר ומת בשבת כיון שהותרה הותרה, משא"כ אם מת קודם השבת). שעא, ה (גוסס שעירב ומת א"א כיון שהותרה הותרה). שעא, ה-ו (גוסס וקטן שאינו יכול לאכול אוסרים). שעב, ד (המקבלים פרס מאביהם). שעב, כב (גדיש המחלק בית לב', אי סגי בגובה י"ט או עד ג"ט סמוך לגג). שעו, ג (חורבה שאין בעליה דרים בה אינה אוסרת). שעח, ד (המקבלים פרס מאביהם). שעט, א (כשנותנים הע. בבית הפנימי נעשה בית החיצון בית שער, שאינו אוסר). שפב, א (המקבלים פרס מאביהם). שפב, ג (תפיסת יד בבית שהשכיר).

בית שמניחים בו העירוב

ב: שסו, ד (א"צ ליתן פת). שסו, ה (אין מניחים אותו אלא בבית הראוי לדירה, ולא באכסדרה ומרפסת ובית שער ובית שאין ד' על ד'). שסו, ו (הנחתו בביהכ"נ). שסו, ז (אין לשנותו לבית אחר מפני דרכי שלום. גם כשעבר לוקח או יורש. תנאי מועיל. אם צריכים ליתן מעות יכולים לשנות). שסו, ד (מניחין הע. בבית של קטן). שעט, ב (ב' בתים בין ב' חצרות ונתנה כל חצר הע. בבית הסמוך לחצר הב', כאילו נתנוהו בבית שער שאינו ע.). שפו, א (שיתוף אצ"ל בבית הראוי לדירה, וסגי במקום המשתמר באויר החצר).

גגות וחצרות וקרפיפות

ב: שנג, ג (האיסור הוא רק לכלים ששבתו בבית). שנח, ד-ה (אין ע. מועיל בקרפף אפי' פחות מבית סאתים, ומותר לטלטל בינו לחצר וגג כלים שלא שבתו בבית). שעב, א (מותר לטלטל מזה לזה כלים ששבתו בתוכם, אפי' בעלים מחולקים שלא עירבו. ראש כותל דינו כגג. מבוי דינו כחצר. אין ע. מועיל בקרפף. אסור להכניסם לבית. כלים ששבתו בבית אסור והוציאם לחצר דרך מלבוש, אסור לטלטלם לחצר אחרת). שפח, א (לא עירבו בחצרות ולא שיתפו במבוי, מותר לטלטל מחצר למבוי כלים שלא שבתו בבתים).

עיי"ע רשויות שבת (קרפף).

דירת מומר

ב: שפה, א (ע. הצדוקים אינו מועיל, אבל מבטלים רשות כישראל). שפה, ב (כותי כנכרי שצריך שכירות). שפה, ג (מומר לע"ז או שרגיל לחלל שבת בפרהסיא דינם כנכרי, בצנעה כישראל). שפה, ד (מומר שיש לו פתח או חלון לשכונת הנכרים אינו אוסר).

עיי"ע מומר.

דירת נכרי

ב: שסג, ל (אין דירתו דירה להחמיר, רק להקל במבוי). שסג, לב (מבוי שבין ישראל לנכרים צריך תיקון). שסה, ט (כנ"ל. ואם נפל בשבת, כיון שהותרה הותרה. ואם קרוב לודאי שיקלקלוהו אסור לאחר שנסתר). שפב, א (אינו אוסר אא"כ ב' ישראלים דרים בחצר זו אין ע. מועיל, כדי שלא ילמדו ממעשיו, ואין ביטול רשותו מועיל, עד שישכיר). שפב, ב (השכיר בית לנ. אינו אוסר עליו. השכיר הנ. חלק מביתו לישראל אוסר). שפב ג (תפיסת יד בבית שהשכיר לישראל אינו מועיל במקום נ.). שפב, ד (ביטול רשות אינה מועלת במקום נ.). שפב, ה (כשאין לנ. דריסת רגל לחצר הישראלים אינו אוסר, וכשיש לו אוסר אף במבוי). שפב, ו-ח (השוכר מהנ. א"צ לפרש להתיר הטלטול, וא"כ לכתוב, וא"צ שוה פרוטה, ואפי' בשבת). שפב, ט (כשחוזר בו קודם שבת הראשונה, או כששכרו לזמן או לעולם, צריך להחזיר הדמים לפי החשבון. אם החזיקו בכניסת השבת אינו יכול לחזור לשבת זו). שפב, י (כלה הזמן וחזר והשכיר אין העירוב הא' חוזר וניעור). שפב, יא (השכיר הנכרי רשותו לנכרי אחר די בשכירות הראשון, מת או מכרו צריך לחזור ולשכור). שפב, יב (די שישכיר לא'). שפב, יג (שכרו בע"כ אינו מועיל). שפב, יד (שוכרים מאשתו וב"ב ושכירו ולקיטו אפי' בע"כ). שפב, טו (השאיל לו נכרי מקום להניח בו שום דבר נעשה כשכירו ולקיטו, שיכול להשכיר, וי"א דסגי במה שנותן עירובו). שפב, טז (השאיל לו מקום מיוחד שאינו יכול לסלקו משם אינו שכירו ולקיטו). שפב, יז (גזבר ועבדי המלך ועבדי עבדיו הם שכירו ולקיטו. סילקו מלהיות שכירו ולקיטו, תלוי אם השכיר לזמן או סתם). שפב, יח (שכירים ולקיטים אין אוסרים זע"ז). שפב, יט (נכרי שהשכיר רשותו לנכרי ויש לו עדיין רשות להניח שם כליו, או שיכול לסלקו תוך זמנו, יכולים לשכור ממנו). שפב, כ (ישראל א' דר בחצר פנימית וא' בחיצונה ונכרי בא' מהם, אוסר על החיצונה ולא על הפנימית). שפב, כא (אסור לסייע לישראל שידור עם נכרי, ולכן אסור לערב עמו דרך חלון). שפב, כב (ישראלים ונכרי דרים בחצר, ולא השכיר, יכולים לערב ע"י חלונות שבינם להוציא ע"י החלונות, אבל לא בחצר). שפב, כג (וכן בישראלים שדרים בבתים שבספינה צריכים לשכור מהנכרי בעל הספינה, אא"כ יש להם רשות להניח בביתו או הוא בביתם). שפג, א (לא הי' הנכרי בביתו מועיל העירוב, בא באמצע השבת נתבטל העירוב). שפד, א (נכרי אכסנאי, שלא ברשות אינו אוסר, ברשות ואינו רגיל אוסר אחר ל', רגיל אוסר מיד. יש לו חוב נק' ברשות. וכן בחיל המלך. המשכיר לנכרי לשנה אינו אוסר). שפט, א (ד"נ אוסרת על המבוי. ואם יש לו חלון לבקעה או לקרפף יותר מבית סאתים אינו אוסר). שצ, א-ב (כנ"ל שפב, כא-ב. וכן במבוי). שצא, א (ככל משפטי ד"נ בחצר כ"ה במבוי או עיר המוקפת חומה. וחצר שיש בה דיורים רבים נחשבת כדירה א'). שצא, ב (אם מועיל שכירת הדירות משר העיר ושכירו ולקיטו, תלוי עם צרכי העיר נעשים ע"פ המלך והשר או ע"פ יועצי המדינה). שצב, ג (אם יכול להיות שיור לעיר, ב' דעות).

חזר העירוב וניעור

ב: שסב, ח (ב' ספינות קשורות שעירבו ובשבת נפסקו וחזרו ונתקשרו חה"ו). שעד, א (קניית הע. ביה"ש. עירב לשנה ונסתם הפתח שבין הבתים וחזר ונפתח חה"ו). שפב, י (עירב לזמן ונסתם הפתח וחזר ונפתח חה"ו, ואם השכיר הנכרי רשותו וכלה הזמן וחזר והשכיר א"א חה"ו). שפג, ב-ג (לא הי' הנכרי בביתו ועירבו, וחזר בשבת ושכרו ממנו רשותו א"א חה"ו. שכרו מהנכרי ומת ושכרו מהיורש חה"ו. טעם החילוק בכל הנ"ל). שפג, ג (עירבו רק ב' ובשבת ביטל הג' רשותו חה"ו, עירבו בלא שכירות מהנכרי ושכרו ממנו בשבת א"א חה"ו).

חצר האוסרת על המבוי

ב: שסד, א (מ. הפתוח לח. שאינה מעורבת, ואינה רגילה במ. זה, צריך בראשה לחי. ולענין קורה, ב' דעות). שסה, ג (מ. שנפרץ לחצר שיש לה דרך לרה"ר, כופין אתה שלא תעבור בשבת דרך המ. לאסור עליו). שפו, ט (אוסרת אפי' בהעברה ברגל. בנתה אצטבא גבוה ד"ט אינה אוסרת). שפט, א (דירת נכרי הפתוחה למבוי, או דירת ישראל ששכח לערב, ויש להם חלון לקרפף שאחורי הבית). שצא, ג (חצר ישראלים בעיר נכרית, ונתאכסנו ישראלים בחצר אחרת, עד ל' יום אינם אוסרים, וי"א שחצר הישראלים אוסרת עליהם).

ראה גם לקמן אצל רגל האסורה והמותרת במקומה.

חצר שאינה מעורבת

ב: שג, כג (אם אסרו בה תכשיטים האסורים בשבת). שלד, יז (התירו להציל בה כתבי הקדש, ובלבד שיהיו בה תיקוני המחיצות). שלד, יח (ואף אם יש מעות בתיק הספר והתפילין). שמו, ג (מחצר לחצר שלא עירבו בינם, דרך מקום פטור, ב' דעות). שמז, ז (איסור להביא באופן המותר, מבית לבית דרך חש"מ, אף במקום מצוה ואף במקום כרת לדחות המילה. וע"י נכרי מותר). שנה, ט (מספינה לספינה שלא עירבו בינם, דרך מקום פטור). שנז, ז (עיר מוקפת חומה שלא עירבו בה). שסה, י (לא עירבו, אסור לטלטל מחדר לחדר שדרים בו ב' אנשים).

חצרות שאוסרות זו על זו

ב: שנג, ג (זיזין של ב' אנשים, מתי אוסרים זה על זה). שסב, ז (ב' שהקיפו במחצלאות ולא עירבו בינם, ובשבת נגללו המחצלאות שבינם, או שנפרסו בשבת). שסג, לב (לחלק מבוי לב' שלא יאסרו אלו על אלו, או בין ישראל לנכרים, לא סגי בלחי או קורה, אלא בפס, או בצוה"פ כשרחב יותר מעשר). שסג, לח (כנ"ל, ואם לא עשו החיצונים לחי למבוי, יכולים הפנימים להשתמש עד הלחי או קורה). שעב, י (נפרץ יותר מי' אמות). שעב, יט (חריץ בין החצרות, עמוק י"ט ורחב ד"ט, ונתמעט בעפר וצרורות ואין דעתו לפנותם אחר השבת. דעתו לפנותם, ב' דעות, והלך אחר המיקל). שעב, כ (נתן עליו נסר עשר אמות, שממעט החריץ מד"ט). שעב, כא (חריץ פחות מי"ט לחצר א', דינו ככותל דלעיל). שעב, כב (גדיש בין ב' חצרות פחות מי"ט). שעג, א (גזוזטראות מב' עליות זו כנגד זו, אם הן סמוכות פחות מד"ט, והסמיכות הוא במילואן, נאסרות הגזוזטראות ולא העליות). שעד, ד (גג קטן הסמוך לגג גדול, מתי מותר לטלטל בהן כלים ששבתו בבית).

ראה גם לקמן אצל רגל האסורה והמותרת במקומה. תשמישו לזה בנחת ולזה בקשה.

חצרות שיכולות לערב יחד

ב: שמו, יב (אפשר לערב יחד ע"י גג הבולט לפני כמה בתים, ומתוקן בצוה"פ). שנג קו"א א (ב' ח. בב' צדי רה"ר, כשיש בכל חצר סולם לעלות לגזוזטראות, ויש ביניהם נסר כמין גשר, מועיל הע.). שנה, ח (ב' ספינות, אין ע. בינם מועיל אא"כ קשורות זו בזו. נפסק הקשר בשבת נאסרו). שסה, י (אין העירוב בביהכ"נ מועיל למבואות, אא"כ יכולים להביא העירוב לשם בשבת. חצרות שאין בינם פתח או חלון בתוך י"ט). שעב, ג-ד (ב' חצרות שעירבה כ"א לעצמה ורוצים לערב יחד מוליך הפת לחצר הב' וא"צ פת אחר). שעב, ה (דוקא שיש בינם פתח ד"ט, או חלון בתוך י"ט ד' על ד', או עגול שבהקיפו י"ז פחות חומש שמשהו ממרובע זה בתוך י"ט). שעב, ו (חלון או ארובה שבבית, אפי' גבוה י"ט, ובלבד שיהי' ד"ט, ולא מסורג). שעב, י (פתח עד עשר שאינו פרוץ במילואו). שעב, יא (כותל בין החצרות והעמיד בשתיהן סולם רחב ד"ט וגבוה עד פחות מג"ט לראש הכותל, ויש בו ד' שליבות או שהן גסות וכבידות, סמוכים זל"ז בתוך ג"ט, או שהכותל רחב ד"ט). שעב, יב (עקר חוליא למעט הכותל מי"ט בכל עובי הכותל, במשך ד"ט באורך). שעב, יג (אצטבא ד' על ד' פחות מג"ט מראש הכותל, מב' החצרות). שעב, טו (וכן בזיזין ד' על ד' פחות מג"ט מראש הכותל, וסמך עליו סולם). שעב, טז-יז (וכן בסולמות שמגיעים לפחות מג"ט, ומילא צדדיהם בקש, או חקק שליבות מצדדיו בכותל בגובה י"ט, להשלים לרוחב ד"ט. וכן כשחקק שליבות ד"ט בכל גובה הכותל). שעב, יח (וכן כשעשה סולם מאילן שבצד הכותל, שבביה"ש לא אסרו לעלות באילן לצורך מצוה). שעב, יט (חריץ בין החצרות, עמוק י"ט ורחב ד"ט, ומילא בדבר שאינו ניטל בשבת או שביטלו לשבת זו). שעב, כ (נתן עליו נסר ד"ט כמין גשר, או בתוכו למעטו מרוחב ד"ט). שעג, א (גזוזטראות הבולטות מעליות זו כנגד זו, יכולים לערב יחד כשיש עליהם נסר רחב ד"ט ומכוונות ואותו גובה, או שאין ד"ט בין הגזוזטראות. ואם יש סולמות מהבתים לעליות יכולות גם הבתים לערב יחד). שעה, א (מרפסת שלפני העליות שיורדים ממנה בסולם לחצר ומשם לרה"ר, יכולים לערב ביחד או כ"א לעצמה, שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת). שעט, א (ב' חצרות וביניהן ג' בתים, יתנו שתיהן ע. בבית האמצעי, ואין הבתים צריכים ליתן פת לע.).

כיון שהותרה הותרה

ב: שנה, ח (עירבו ספינות קשורות ונפסקו, א"א כש"ה). שס, ד (שיירה שחנתה והקיפו בהיתר ומת א' מהם כש"ה). שסב, ו-ח (כשנפלה מחיצה שגם בלעדיה מותר לטלטל מה"ת). שסה, ט (מבוי שנפל הלחי או קורה בשבת, א"א כש"ה. עיר המוקפת חומה שנפל בשבת התיקון המפסיק בין העירוב לדירת הנכרי, ואינו מצוי שהנכרים יקלקלוהו בליל שבת, אמרינן כש"ה). שסה, י (מבוי ששיתפו יחד, וסמכו בחצרות על השיתוף במקום עירוב, אם נשברה הקורה בשבת כש"ה). שעא, א (הלך מביתו מבעו"י וחזר בשבת, אינו אוסר על בני החצר). שעא, ב (כשמתחלה מסופק שמא יבא ויאסור, א"א כש"ה). שעא, ג (עירב ומת בשבת והוריש כש"ה). שעא, ד (עירב הגר ומת בשבת כש"ה, מת קודם השבת א"א כש"ה). שעא, ה (גוסס שעירב ומת א"א כש"ה). שעב, כב (גדיש בין ב' חצרות שנתמעט בשבת). שעד, א (נסתם בשבת חלון או פתח שבין החצרות). שעד, ב (נפרץ בשבת הכותל שבין החצרות כש"ה. נפרץ לרה"ר או כרמלית א"א כש"ה). שפג, א (בא הנכרי לביתו באמצע שבת א"א כש"ה, שבשעה שהותרה לא הי' הדבר ברור שלא יבוא).

עיר

ב: רנב קו"א א. שנז, ז (כחצר שאינה מעורבת). שצא, א-ג (שיתופי מבואות). שצב, א (ע. שהיתה מעולם של רבים ויש לה ב' פתחים, וי"א דהיינו כשיש בה ס' רבוא, אף שהכשירו מבואותיה והשתתפו צריכה שיור בית או חצר, שיאסרו לטלטל מביתם לעיר, שלא תשתכח תורת ע. ויעשו שיתוף לעצמם). שצב, ב (סולמות אין נחשבים פתח. פתח שיש לפניו אשפה לא נחשב פתח). שצב, ג (השיור יכול להיות בית הבקר או התבן, שאינו פתוח לעיר אלא לחוץ. דירת נכרי, ב' דעות). שצב, ד (נשתתפו המבואות בפ"ע א"צ שיור. נשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי א' אוסר על כולם, אא"כ בנו אצטבא גבוהה ד"ט). שצב, ה (ע. המוקפת חומה ובאמצע רה"ר הניתרת בדלתות, ורוצים ליחלק באורך רה"ר או ברחבו). שצב, ח (ע. של רבים שנתמעטה מנ' דיורין א"צ שיור). שצב, ט (דין שיתוף העיר כדין חצר ומבוי).

רגל האסורה והמותרת במקומה

ב: שעה, א-ב (רגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה, והמותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה). שעח, ב (ב' חצרות זו לפנים מזו. עירבה רק הפנימית מותרת. עירבה רק החיצונית, רגל האסורה אוסרת עליה. עירבה כ"א לעצמה, רגל המותרת אינה אוסרת עליה). שעח, ד (יחיד בפנימית אינו אוסר על החיצונית). שעח, ה (וכן ג' חצרות שיחיד בכ"א מהפנימיות). שפא, ב (רגל האסורה אוסרת בהשתמשות ולא במה שעוברת שם, ולכן מועיל ביטול רשות). שפו, ט (חצר אוסרת על המבוי אפי' בהעברה ברגל, אא"כ בנתה אצטבא גבוה ד"ט). שצב, ד (עיר של רבים שעירב כל מבוי בפ"ע, רגל המותרת במבוי אינה אוסרת על מבוי אחר בהעברה. עיר שנשתתפו כל יושביה, או עיר של יחיד שהורגלו להשתתף יחד, א"א למבואות ליחלק, אא"כ בנו אצטבא גבוהה ד"ט). שצב, ה (עיר המוקפת חומה, ולצד רה"ר שבו מבואות מכאן ומכאן, אם המבואות שבכל צד מערבות לעצמן, הן אוסרות על הטלטול ברה"ר בדריסת רגלם. וכן מבוי שהחצרות שבכל צד מערבות לעצמן. ואצטבא מועלת. אבל יכולים לחלק העיר או המבוי לרוחב ע"י צוה"פ, או פס בפחות מרוחב עשר, ואין רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ואין אצטבא מועלת). שצב, ו (עיר או מבוי שרק חלקו הותר בלחי או קורה, אין חלקו החיצוני אוסר עליו, אפי' יש להם דריסת רגל בחלק הפנימי). שצב, ז (מבוי הפתוח למבוי אחר פחות מעשר, יכולים לערב כ"א בפ"ע, או שרק א' יערב, ולא יעברו זע"ז. ואם כל העיר מוקפת חומה א"א ליחלק).

ראה גם לעיל בית האוסר על החצר. חצר האוסר על המבוי.

שיתופי מבואות

ב: שא קו"א ס"ק ז ד"ה והא (כן הי' דרכם ברוב המקומות). שסה, ט (נתקלקל התירו בשבת מותר. ספקו להקל). שסה, י (סמכו החצרות על הש. במקום עירוב, אם נשברה הקורה מבעוד יום, מועיל להתיר הטלטול בחצר שהשיתוף מונח בה, ואם נשברה בשבת הותרו כל החצרות). שסו, ו (א"צ להניחו בבית דירה, רק שיהא מקום המשתמר. בביהכ"נ). שפו, א (המבוי דומה לרה"ר לחצרות והתירו ע"י שיתוף בפת או ד"א שיתנו באחת החצרות, ואצ"ל בבית דירה). שפו, ב (השמש גובה קמח מכולם ועושה ש"מ. לא יניחו בחצר של מבוי אחר שא"א לטלטל אליו). שפו, ג (ככל משפטי ע"ח ושיעורו, ולענין ע"י אשתו וב"ב וזיכוי ושותפים ובכלי אחד). שפו, ד (כמה מיני מאכל מצטרפין למזון ב' סעודות אפי' לאלף בנ"א, חוץ מכמה מינים שאין ראוים לאכילה). שפו, ה (משתתפים במשקה חוץ ממים ומלח לבדם). שפו, ו-ז (סגי בדבר שרגילים ללפת בו הפת ב' סעודות, או לקינוח. סוגי מאכל ושיעוריהן). שפו, ח (משתתפין ביין לנזיר ובתרומה לישראל. נדר ממנו באכילה או בהנאה, ב' דעות. ככר זו היום חול ולמחר קדש משתתפין, היום קדש ומחר חול אין משתתפין בו). שפו, ט (דיני חצר פתוחה לב' מבואות ששיתפה עם שניהם. הניחו השיתוף בחצר זו. הניחו בחצר או באחרת. שיתפה עם א'. לא שיתפה. רגילה עם שניהם. רגילה עם א'). שפז, א (אם שיתפו בפת סומכים עליו גם בחצרות, וכן נוהגים עכשיו, ותולים הפת בביהכ"נ לפרסם לתינוקות). שצה, א (דבר מצוה. אחר ברכה יאמר בזה השיתוף יהא מותר כו'. ואם סומכים על שיתוף במקום עירוב יאמר גם מחצרות לבתים).

תשמישו לזה בנחת ולזה בקשה

ב: שנה, טז-יז (ב' גזוזטראות זו למע' מזו, שממלאים דרכם מים, מתי אוסרות זו על זו. אין אוסרות בתשמיש שע"י זריקה). שעב, ח-ט (כותל שבין החצרות גבוה י"ט ורחב ד"ט, אסור לשניהם לכלים ששבתו בבתים. פחות מי"ט לחצר אחת, מותרת לה ואסור לשניה, אף בכלים ששבתו בחצר). שעב, יא (העמיד סולם בחצר אחת, מותר לה ואסור לשניה). שעב, יב (עקר חוליא למעט הכותל מי"ט ואינו בכל עובי הכותל, אם הוא במשך ד"ט באורך, מותר לה כל הכותל ואסור לשניה. פחות מד"ט מותר להשתמש רק במקום שנתמעט). שעב, יג-ד (בנה אצטבא למעט הכותל מי"ט, או ב' אצטבאות ואין ביניהם ג"ט, או כפה ספל וחיברו בטיט לארץ, אם יש בה ד' על ד' מותר לה כל הכותל. פחות מד"ט מותר להשתמש רק כנגדה). שעב, טו (זיז ד' על ד', פחות מי"ט מהארץ ומראש הכותל, וסמך עליו סולם כ"ש, שהשליבות הן פחות מג"ט זמ"ז ומהארץ, מותר לה כל הכותל. וכן בכותל גבוה כ' וב' זיזין משוכים זמ"ז). שעב, טז-יז (וכן בסולם שמילא צדדיו בקש, או חקק שליבות מצדדיו בכותל בגובה י"ט, להשלים לרוחב ד"ט. וכן כשחקק שליבות ד"ט בכל גובה הכותל). שעה, ב-ה (תל או עמוד או בור שבחצר, או זיזין שבכותל, מתי נותנים אותם למרפסת ומתי לחצר, כשכ"א עירבה לעצמה). שעו, ב (בור שבין ב' חצרות, אין אוסרים בתשמיש שע"י זריקה יותר מד"ט. חצרות הפתוחות לשביל שבינם, אוסרים זע"ז). שעו, ג (ג' חורבות בין ב' חצרות, כל חצר מותרת בחורבה שאצלה והאמצעית ואסורה בשלישית, ואם האמצעית היא בצד וסמוכה לבתים שניהם אסורים בה). שעו, ד (ביה"כ שבין בתים וכ"א נפנה בו אוסרים זה על זה, שהצואה ככלים ששבתו בבית).

ראה גם לעיל אצל חצרות שאוסרות זו על זו.

עירובי תבשילין

עיי"ע מלאכת יו"ט (הכנה מיו"ט לשבת).

ד: תצה קו"א יא (יכול לערב מיו"ט לחברו). תצו, ח (דבר שבצנעה, ולכן הבא מא"י לחו"ל ודעתו לחזור א"צ לערב). תקג, ג (מתיר רק צרכי סעודת שבת). תקכז, ב (תיקנוהו א' כדי להרבות בכבוד יו"ט, שלא לבשל בו לשבת אא"כ התחיל מעיו"ט, וסגי בדיעבד בע"ת שהניח כמה שבועות קודם או ע"ת א' לכמה יו"ט. ב' כדי להרבות בכבוד שבת, להזקיקו להתחיל צרכי שבת בעיו"ט, וצ"ל לכתחלה דוקא בעיו"ט). תקכז, ג (פת כביצה ותבשיל כזית, ובדיעבד סגי בתבשיל). תקכז, ד (ויברך אקב"ו על מצות עירוב). תקכז, ח (אין ע"ת מועיל אלא כשיש שהות ביום לאכלו ע"י אורחים). תקכז, ט (יכול לערב ביה"ש, אבל לא אחר ברכו או ערבית). תקכז, יא (אין מערבין אלא בתבשיל הראוי ללפת הפת, לא בריפות ולא בתפוחים מבושלים). תקכז, יב (סגי בצלי ושלוק ומעושן וכבוש, וכן בדגים דסגי במים חמין, אבל לא במלוח). תקכז, יג (סגי בעדשים שבשולי הקדרה ושמנונית הנדבק בסכין אם יש בהם כזית ואין לו תבשיל אחר). תקכז, יד (כ"א יערב בעצמו או ע"י שליח). תקכז, כא-ב (לא עירב בעיו"ט מערב ביו"ט ראשון ומתנה, אבל לא בר"ה). תקכז, כג (לא יבשל מיו"ט ראשון לשבת שלאחר יו"ט שני, בין עירב בין לא עירב). תקכז, כד (עיקר הע. הוא התבשיל, אם נשאר כזית ממנו מועיל). תקכז, כה (לכתחלה צריך שיהיו שמורים עד אחר תיקון צרכי שבת, ויבצע על הפת בא' מג' סעודות שבת, ויש נוהגים להניחו בג' הסעודות ולאכלה בסעודה ג'). תקכז, כו (התחיל ללוש או להכין התבשיל ונאכל עירובו, מותר לו לסיים אותה אפיה ואותו בישול). תקכז, ן (המתענה ביו"ט אין ע"ת שלו מועיל לו שיבשל ביו"ט לשבת, אלא לאחרים שעירבו שיבשלו לו). פסקי הסדור שסז (סדר ע"ת).

אמירת בדין יהא שרא כו'

ד: תקכז, ה (יאמר בדין יהא שרי כו'. בלשון שמבין). תקכז, ו (כשיו"ט בימים ה-ו, יאמר גם ומיו"ט לחברו). תקכז, ז (דעתו לשחוט יאמר לכתחלה גם ולמישחט. טעם הזכרת לאטמוני ולאדלוקי שרגא. לא הזכיר כלום אי סגי בדיעבד, ב' דעות). תקכז קו"א א (אם אמירת בדין כו' מעכבת, וכשיודע שהוא ע"ת ואינו מבין ארמית אם מעכב שיאמר בלשון שמבין). תקכז קו"א ב (אם האמירה מעכבת. דעתו הי' לומר ושכח).

לא עירב

ד: תקכז, א (מה"ת מותר כשהיום גדול ואם יזדמנו אורחים יאכלוהו היום. חכמים אסרו לטרוח מיו"ט לחול שאפשר לטרוח בחול, משא"כ לשבת. מ"מ הצריכו ע"ת). תקכז, יד (סמך על ע. גדול העיר, או שכח לערב מחמת עצלות, אינו יוצא בע. גדול העיר. ואם הוא אנוס בטעותו סומך עליו). תקכז, יח (כשאוכלין תבשילין של בעה"ב יכולים לסמוך על עירוב תבשילין שלו, משא"כ כשנותן להם קמח ובשר ואופים ומבשלים לעצמם). תקכז, כג (לא יבשל מיו"ט ראשון לשבת שלאחר יו"ט שני, בין עירב בין לא עירב). תקכז, כז (קודם סעודת שחרית יכול לבשל הרבה קדירות, כל קדירה ממין אחר, ויטעום מכל תבשיל ביו"ט. הי' בדעתו לטעום ולא טעם מותר לאכלם בשבת). תקכז, כח (לא יבשל לאחרים ולא יבשלו אחרים לו, אלא יקנה הקמח והתבשילין והנרות במתנה לאחר שעירב, והוא יתקן לו צרכי השבת). תקכז, כט (התירו לו להכין צרכי שבת בצמצום כדי חייו, פת א' קדרה א' ונר א'). תקכז קו"א ג (אם יכול לסמוך על מה שהכל אומרים לנא ולכל ישראל).

ה: ב קו"א ה ד"ה ואם לא (שוכח ב"פ לערב הוי פושע).

מערב לאחרים

ד: תקכז, יד (גדול העיר יערב על כל בני עירו, אם שכח וכיו"ב). תקכז, טו (יאמר לנו ולכל הדרים בעיר הזאת. תוך התחום בכלל. חוץ לתחום – דוקא אם התנה בפירוש). תקכז, טז (גם מי שאינו גדול העיר יכול לערב על אחרים). תקכז, יז (צריך לזכות להם הע. שיגביה אדם אחר הע. טפח ויאמר לו זכה בעירוב זה בשביל כל אנשי העיר). תקכז, יט (יכול לזכות אחרי הברכה ואמירת בדין כו', אבל נהגו לזכות לפני). תקכז, כ (כשאינו מזכה אין מועלת אמירת לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. מצוה לזכות, כדי להציל אלמנות וע"ה). תקכז קו"א ב (יש להסתפק, כשמערב לאחרים משלהם אם יכול לברך קודם אמירת בדין כו'. אם האמירה מעכבת ודאי יכול לברך. בני ביתו יכולים לברך). פסקי הסדור שסז (מגביה טפח).

עירובי תחומין

עיי"ע אמירה לנכרי (הביא מחוץ לתחום).

א: קסח, ח (פת שראוי לב' סעודות ע"י ליפתן, שהם כג' ביצים לסעודה).

ב: רסא, ב (אסור לערב בע"ש ביה"ש. קניית שביתה. בדיעבד מועיל). רסא קו"א ב (הטעם דחמיר מעירובי חצרות). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (מותר לומר לחברו שמור לי פירות בתחומך, שה"ז כמוליך את חברו בתוך תחומו). שם ד"ה אבל לפי (לא רק כשאומר לו שמור לי, שהרי מותר לשמור בשבת, אלא אף כשאומר לו לך למקום פלוני ושמור). שם ד"ה ולדינא (פירותיו שבעיר אחרת כרגלי מי שהופקד אצלו, ומותר לומר לו להביאן לו ביו"ט, ולנכרי אסור). רעא קו"א ב (הטעם דחמיר מעירובי חצרות). רעא קו"א ג ד"ה ואף (בביה"ש). שז, יז (מותר לומר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך). שמט, ד (לא יוציא חוץ לת. ע"י שחבירו נותן לחברו, רק בדבר של הפקר שלא קנה שביתה). תח, א (מניח מזון ב' סעודות בסוף אלפים מהעיר לקנות שביתה אצל עירובו בביה"ש, ומה שמשתכר לרוח זו מפסיד לרוחות אחרות).

ד: תצה קו"א יא (אינו יכול לערב מיו"ט לחברו). תקטו, יג-ד (איסורו קל והקילו בו, אפי' מחוץ לג' פרסאות). תקכח, ב (יו"ט כמו שבת). תקפו, כג (אינו נדחה מפני מצות שופר). תר, א (שלוחי ב"ד להודיע על קביעות החדש, לא היו יוצאים בר"ה חוץ לת.).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (קטן עד שנה ששית יוצא בע. אמו. חילוק בין ע"ת לסוכה).

אלפים אמה

ב: שמה קו"א א (לא קיי"ל כר"ת שנותנין האלכסון לכל צד). שמט, ב (מרובעת). שצו, א (מד"ס. וי"א שסמכו מאל יצא איש ממקומו). שצז, א (כטבלה מרובעת). שצז, ב (כשאין התחום מסומן – אלפים פסיעות בינוניות). שצט, א (מודדין בחבל פשתן של נ' אמה). שצט, ב (כשיש נהר שאינו יכול להבליעו בחבל נ' אמה). שצט, ג (יתן ראש החבל כנגד לבו). שצט, ד (ימתח החבל בכל כחו). שצט, ה (אפי' יש הרים וגיאות לא ימדוד אלא כנגד העיר). שצט, ו-ט (הר זקוף או כותל או גיא, איך מודדים אותם). שצט, י-יא (אין סומכין אלא על מדידת מומחה. בא מומחה וריבה או מיעט שומעין לו). שצט, יב (מצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על מזרחית דרומית, ב' דעות). שצט, יג (ב' מומחים, א' ריבה וא' מיעט). שצט, יד (מודד אלפים לכל רוח, ועושה טבלה מרובעת, נמצא בקרן אלפים ות"ת אמה). שצט, טו (אפי' עבד ושפחה כנענים נאמנים לומר עד כאן תחום שבת, וכן נאמן הגדול לומר זכור אני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באים בשבת). תד, ג (כלו אלפים בחצי העיר א"י לילך יותר מחציה). תה, ג (קידש עליו היום והוא אמה א' חוץ לתחום, יש לו רק אלפים, חוץ מד"א).

ד' אמות

ב: שצו, א (ליצא חוץ לתחום, ולמדידת אלפים אמה. סמכו על שבו איש תחתיו). שצו, ב (י"א שבוחר לו ד"א לכל רוח שירצה וי"א שיש לו ח' אמות מרובעות והוא באמצע).

עיי"ע שיעורי תורה (ד' אמות).

הובא מחוץ לתחום

ב: שכה, יא (במקום שאינו מעורב לא יטלטלו חוץ מד"א, אף כשחברו טלטלו ב' אמות). תא, א (הביא נכרי לעיר המוקפת מחיצות לדירה נחשב כד"א). תא, ב (כנ"ל שכה, יא. חצר ומבוי המתוקן בצוה"פ או לחי או קורה, נחשבים כד"א).

ד: תקטו, טו (הובא ביו"ט, לא יטלטלו חוץ מד"א, אפי' אחרים שמותר להם לאכלו, ואפי' ע"י נכרי. במקום מעורב מותר לטלטלו חוץ לד"א). תקפו, כו (כנ"ל, כשהנכרי הביא שופר).

עיי"ע אמירה לנכרי (הביא מחוץ לתחום).

חפצים

ב: רמו, ה (המשאיל כליו בשבת לנכרי שיוציאו חוץ לת. ב' דעות). רמו קו"א ב (אינו מוזהר על תחום בהמתו אפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' קורה לה והיא באה. אמירה לנכרי, אם פירש שיוציא אסור ואם לא פירש מותר. מסירה ביד הנכרי בסתם, ב' דיעות. חילוק בין משאיל למסר לרועה). שה, לז-ח (בהמה קונה שביתה אצל הרועה, אפי' מוליכה מבית ישראל בשבת. אסור לבעה"ב להביאה מחוץ לתחום, אבל קורא לה והיא באה, שאינו מוזהר על איסור תחומי בהמתו. כשמוסר לרועה בשבת, ב' דעות. גזרו על חפצי נכרי לקנות שביתה כמו בישראל). שצז, ג (קנו שביתה במקום שביתת בעליהן). שצז, ד (המוסר לבנו כרגלי האב). שצז, ה (המוסר לרועה כרגלי רועה. מסרו לב' רועים כרגלי הבעלים). שצז, ו (שור רועה כרגלי אנשי העיר, שרגילים ליקח ממנו). שצז, ז (שור פטם כרגלי מי שלקחו. שחטו בעליו כ"א מהלוקחים מוליך מנתו למקומו). שצז, ח (כלים המיוחדים לא' האחים כרגליו, ושאינם מיוחדים כמקום שכולם יכולים להלך). שצז, ט (שנים ששאלו בגד יוליכוהו למקום שיכולים שניהם להלך). שצז, י (שותפים ששחטו ביו"ט, יוליכוהו במקום שיכולים שניהם להלך. חבית יין וחילקו, יש ברירה בשל דבריהם). שצז, יא (שאל כלי מעיו"ט כרגלי השואל, ביו"ט כרגלי משאיל). שצז, יב (שאלה מים ומלח ותבלין, העיסה והתבשיל כרגלי שתיהן). שצז, יג (גחלת כרגלי הנותן, הדליק נר או עץ כרגיל המדליק). שצז, יד (בור של יחיד כרגליו, של אנשי העיר ומילא א' מעיר אחרת כאנשי העיר. מילא אחד מבני העיר כרגליו, שיש ברירה. בור הפקר כרגלי מי שמילא, שזכה בהן וקנו שביתה כשביתתו). שצז, טו-ז (נהרות המושכים ומעיינות הנובעים כרגלי הממלא, ואף בבאו מחוץ לתחום). שצז, יז (גשמים שירדו ביו"ט בתחום העיר כרגלי אנשי העיר). שצז, יח (מילא מבור הפקר לצורך חברו כרגלי הממלא). שצז, יט (פירותיו המופקדים בעיר אחרת פירותיו כמוהו, ואם קיבל עליו שמירתן כרגליו). שצז, כ (אורחים לא יוליכו המנות אלא למקום שהבעלים יכולים לילך, אא"כ זיכה להם מעיו"ט). תא, א (חפצי הפקר כרגלי הזוכה בהם תחלה. חפצי נכרי קנו שביתה במקומן). תב, א (מים מכונסים מקצת בתחום עיר זו ומקצתה בעיר אחרת, קונים שביתה ומתערבים, ואינם יכולים למלאות אא"כ עשות מחיצה י"ט, אפי' תלוי'. ומים המושכים או הנובעים א"צ תיקון). תב, ב (בור תבן בין ב' תחומין, אלו מאכילין מכאן ואלו מכאן). תה, ט (פירות שהוציאם חוץ לתחום והחזירם אפי' במזיד כאלו לא יצאו, שהפירות אנוסים ביציאתם ובחזרתם).

י"ב מיל

ב: רמו קו"א ב (למ"ד מדאורייתא). רמח, ג (מה"ת כשהוא כמו במחנה ישראל י"ב מיל). רמח קו"א ז (דוקא כשהוא ברה"ר). שה, לח (י"א שהוא מה"ת). שצו, א (כנ"ל, ולומדים מאל יצא איש ממקומו, כשיעור מחנה ישראל). תד, ב (למ"ד מה"ת דוקא כשהוא ברה"ר).

יצא חוץ לתחום ונכנס לעיר

ב: רמח, יד (יצא בשיירה לפני שבת באופן האסור, ומחשש סכנה להפרד הלך אתם לעיר אחרת, אין לו אלא ד"א. דימה שמותר לצאת, כיון שהלך אתם לעיר אחרת בשבת מחשש סכנה יש לו כל העיר ואלפים סביבותיה). תג, א (הוציאוהו נכרים והביאוהו לעיר אחרת, נתנו לו כל העיר כד"א, אף שלא שבת בה). תד, ג (וכן כל אונס, שהוצרך לנקביו, או שדחפוהו נכרים, או שנכנסה ספינה לתוך העיר). תה, א-ב (יצא חוץ לתחום, וד"א שלו מובלעות בתוך התחום, אין הבלעה מועלת כשלא יצא ברשות. הוציאוהו נכרים, מועלת הבלעה כאילו לא יצא. רגלו א' בפנים כאילו לא יצא). תה, ד (יצא שלא לדעת, ונכנס לתוך התחום ע"י מחיצת בנ"א, כאלו לא יצא. יצא לדעת אין לו אלא ד"א). תה, ה (הוציאוהו נכרים או יצא לאונס, אין לו אלא ד"א. החזירוהו כאלו לא יצא. חזר לדעת לתוך התחום יש לו ד"א. חזר לדעת לעיר, כל העיר כד"א ואסור לצאת חוצה). תה, ו (יצא לדעת או נכנס לעיר אחרת לדעת, אין לו אלא ד"א. הוציאוהו נכרים או שאר אונס או שוגג מהלך את כולו). תה, ז (בא בספינה לעיר מוקפת ה"ז כהוציאוהו נכרים ומהלך את כולה. קנה שביתה בספינה ויצא ממנה לביתו ונכנס אליה בשבת ה"ז לדעת ואין לו אלא ד"א). תו, א (יצא שלא לדעת והוצרך ליפנות, התירו לו לילך למקום צנוע, ויעצו להתקרב לתחומו. נכנס לתחום כאילו לא יצא). תו, ב (בהוצרך לקטנים, ב' דעות). תו, ג (וכן הקילו בגשמים יורדים עליו או שהחמה מצערתו). תז, א-ג (יצא משום פקוח נפש ולהציל נפשות יש לו אלפים לכל רוח, אפי' אמרו לו כבר נעשתה המצוה).

למעלה מי' טפחים

ב: רמח, ג (למע' מי"ט ספק, ובים הולכין להקל בד"ס. כששולי הספינה למטה מי"ט והוא יושב למע' אם נק' למע' מי"ט). רמח, ד (ספקו לקולא). רמח קו"א ב (חילוק בין רוכב על חמור ורוכב בקרון למע' מי"ט דהוה כארעא סמיכתא, לבין ספינה על המים למע' מג"ט מהארץ). רסו, ז (כשרוכב ורגליו למע' מי', או הולך בקרון, או כל מקום שיושב ונוח תשמישו, יש בזה איסור ת.). רצה, ה (למע' מי"ט. אליהו אינו בא בשבת). שכה, יא (כשהי' בספינה מע"ש ולא היתה הספינה למטה מי"ט משנכנס השבת). תד, א-ג (ע"ג עמודים שאין בהם ד' על ד', או ע"י שם, או על ספינה, ספק אם יש בה תחומין, והלכו בה להחמיר בתחומים שמה"ת, למ"ד י"ב מיל ברה"ר גמורה, משא"כ בימים ונהרות. ולכן הבא בספינה למע' מי"ט קונה שביתה במקום שפגע למטה מי"ט).

מדבר

ב: רמח קו"א ז (גם בי"ב מיל הוא מדרבנן, כיון שאינו רה"ר).

עיר

ב: שו, ג (ע"י בורגנין מובלעות בתוך ע' אמה וד' טפחים, נחשבות עיר א' ויכול להלך כמה פרסאות). צו, א (מדידת אלפים חוצה לה, אפי' יש לה כמה מילין. מוקף לדירה או פחות מבית סאתים). שצו, ד (שבת בתל גבוה י"ט או בקמה קצורה וגבוהה י"ט, פחות מבית סאתים נחשב כד"א. שבת בעיר אפי' פרצות הרבה במילואן יתר מעשר, היא כדירה א'). שצח, א (יש לה ד' זויות מודדין לה אלפים אמה מכל רוח. עגולה או בעלת זויות רבות מרבעים לריבוע העולם ומשם מודדים אלפים אמה). שצח, ב (בית או מקומות בחומה בולטים מהעיר מודדים מכנגדה). שצח, ג-ה (ע. כמין גאם או קשת, אם יש בין ראשיה פחות מד' אלפים אמה, או שיש מאמצעיתו עד הקשת פחות מאלפיים אמה, רואים כאילו כולו מלא בתים, ומרבעים לריבוע העולם ומודדים משם. יתר על כן, מודדים מהמקום שנתקצר על ד' אלפים בין הראשים, או שילך דרך הקשת עד הסוף ומשם אלפים אמה). שצח, ד בהגהה (חילוקים בין זה לג' כפרים משולשים, דלקמן סי"ב). שצח, ו-ז (כל בית הראוי לדירה, ד' אמות על ד', תוך ע' אמה ושיריים מצטרף לעיר ומודדים ממנו. וכן כשיש בתים רבים כל א' בתוך ע' ושיריים, מהלך כמה ימים. ואם יצאו כנגד ב' ראשי העיר ואין ביניהם ד' אלפים, מותחין חוט מזה לזה ומודדין משם. י"א שנותנים לעיר עיבור ע' אמה ושיריים, ומשם מודדים). שצח, ח (וכן בית שאינו עשוי לדירה ודרים בו. ביהכ"נ. בית ע"ז. אורוות סוסים ואוצרות תבואה. ביה"ק. גשר. ג' מחיצות בלא תקרה או ב' מחיצות ותקרה ומעזיבה. מערה שעליה בנין). שצח, ט (בית שבים. בורגנין במקום שאינם נשטפין או נגנבים). שצח, י (בית ארוך שאין ברחבו ד"א אינו בית). שצח, יא (ב' עיירות שיש ביניהם פחות מפעמיים ע' אמה ושיריים נחשבות ע. א'. אין נותנים עיבור לבית אלא לע.). שצח, יב (ג' כפרים משולשים, אם אין בין אמצעי לחיצונים ב' אלפים אמה, ואם כשנבליע את האמצעית בינם לא יהי' בינם ב"פ ע' אמה ושיריים, ואם אמצעי אינו גדול מהמרחק שבין החיצונים, רואים כאילו האמצעי מובלע בינם ונחשבים כעיר א', אפי' יש יותר מד' אלפים בין החיצונים. ובלא"ה אסור אפי' אם אין בין החיצונים ד' אלפים אמה). שצח, יג (מצבת נחל, מתי גורמת שהנחל יהי' בכלל העיר). שצח, יד (יושבי אהלים שאין קבועים במקום א', ואין מוקפים מחיצה גבוהה י"ט, מודדים לכ"א מביתו. ואם יש שם ג' חצרות של ב' בתים קבועים, עושים את כל האהלים קבע ויש להם דין עיר. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה, ואינה מיושבת כולה עד החומה, ואין בית דירה בחומה, ימדוד מהבתים ולא מהחומה). תא, א (כששבת בעיר נחשבת כד"א אפי' לא מוקפת מחיצות, הובא ע"י נכרי מחוץ לתחום אין נחשבת כד"א אלא כשמוקפת לדירה).

על פני המים

ב: רמח, ג (מד"ס, שאינו דומה למחנה ישראל). רמח, ד (ספקו להקל).

קניית שביתה

ב: ת, א (לא ידע שהוא בתחום העיר ונתכוין לק"ש במקומו, אם הי' בדעתו ליכנס לעיר, ק"ש עם בני העיר). תא, א (אפי' ישן ק"ש במקומו). תג, א (הקיפוהו נכרים בשבת א"י להלך אלא עד אלפים). תד, ד (בא בשבת מחוץ לתחום מותר לילך ביו"ט שלאחריו חוץ מד"א, שק"ש).

קניית שביתה בספינה

ב: רמח, ה (כשהוא אינו עושה כלום והספינה מוליכתו, יש להקל כשנכנס לספינה קודם ג"י). רמח קו"א ג (לא קיי"ל כרשב"ם שמתיר בכל אופן כשהספינה מוליכתו, רק לענין נכנס קודם ג"י, ואף שאין סכנה ביציאה מהספינה בשבת). רמח קו"א ד (קופץ מספינה לספינה). תד, ג (כל הספינה נחשבת כד"א). תה, ד (כשהולכת מהלך את כולה, כשיש לה דפנות או שיש בקרקעיתה לחקוק ולהשלימה לי"ט או כשמהלכת). תה, ז (קש"ב ה"ז כיוצא שלא לדעת, קש"ב ויצא ממנה לביתו וחזר אליה בשבת ה"ז כיוצא לדעת. ומ"מ מהלך את כולה כשיש לה דפנות או כשמהלכת, ולא יצא מספינה לספינה). תה, ח (נכנס לספינה שלא ע"מ להפליג או שקש"ב מבעו"י, והפליגה וחזרה, כאילו לא יצא).

עם הארץ

עיי"ע בור. כהנים.

א: מו, ג (אין יודעים לומר ברכות השחר). נג, ה (לירד לפני התיבה). סא, כא (קוראים ק"ש ואין בקיאין בקריאה). קא, ה (יתפלל בלשון שמבין). קכח, יד (נט"י כהנים ע"ה ע"י הלויים. עולה לפני לוי). קסז, יט (אסור להקדימם ע"ה כהן דרך חוק ומשפט). קפ, ד (מותר להשתמש בשמש ע"ה). קפה, א (בהמ"ז בלשון שמבינים). קפה, ב. קצט, ג (קרא ושנה ולא שימש. אין מזמנים עליו, ועכשיו מזמנים עליו. רובם קוראים ק"ש). רא, ב (כנ"ל קסז, יט). סדר ברה"נ א, ה (ילך אצל חכם וילמדנו הל' ברכות).

ב: רעה, י (אין ע"ה שלא תהא הגדה שגורה בפיו קצת). רעו, ט (אין להורות היתר לע"ה, שידמו דבר לדבר ויקילו יותר). רפב, ט (אין איסור לקרות לע"ה לתורה לפני ת"ח). שיד, כ (הערמה אסורה).

ג: תלד, ה.

ד: תקכז, יד. תקכז, כ.

ה: א, יז. ת"ת ב, יב. ג, ו (יושבי קרנות – ע"ה שא"י ללמוד. ישיבת בתי כנסיות של ע"ה). ג קו"א א ד"ה ומיהו היינו (ע"ה גמור שונא ת"ח). ד, א (ת"ח קודם לכה"ג ע"ה). ד, ג (זדונות נעשים להם כשגגות). ד, יג (חייב ליתן לקניית ספרים לבהמ"ד).

אין להקל בפני ע"ה

ב: שיז, ו-ז. שיח, כז.

ג: תסח, טז.

שלא ילמדו ממנו ע"ה

א: צ, יז. קכד, ו.

עמלק

א: ס, ד (זכירת מעשה ע. אין השם שלם עד שימחה).

ענג

עיי"ע יום טוב (ענג). שבת (ענג).

ערב

ג: תלא קו"א ב (ערבך ע. צריך).

ה: רבית סג (מותר ליטול שכר בעד ע. כשהמלוה יכול לגבות גם מהלוה). רבית סד (ע. לנכרי שיכול לתבוע בדיניהם את הע. תחלה).

ו: הלואה מ (פרע למלוה שמיטה משמטת. יעשה פרוזבול).

כל ישראל ערבים זב"ז

א: ח, יא (לכן יכול להוציא את הבור בברכה). קסז, כג (דוקא בברכת המצות ולא בברה"נ). קצז, ו (בבהמ"ז).

ב: רסג קו"א ה (כשהמשלח כבר בירך, והשליח משלים, אם חייב לברך מטעם ע.). ערב קו"א ב ד"ה ואף אם (כשמברך רק כדי להוציא חברו מטעם ע. אינו מוציא את הבקי).

ג: תלב קו"א ב (כשהמשלח כבר בירך, והשליח משלים, אם חייב לברך מטעם ע.). תלו, ג. תמג, ז.

ד: תקכז, כ. תרח, ה.

ערב קבלן

ג: תמח, ח. תמח, יב. תצד, הל' מכירת חמץ.

ה: רבית סג-ט.

ו: הלואה יד (דינו כלוה).

ערוה

עיי"ע אבנט. הרהור. ספרים. צניעות. תפלין (קדושתן).

א: עג, א (כל דבר שמביא להרהור נק' ע. לענין ק"ש ותפלה ות"ת. נגיעת בשר. קול זמר באשה). עג, א-ג (כשישנים ערומים ובשר נוגע ומתכסים, מתי יכול לקרוא ק"ש. עם אשתו או בניו). עד, א (שלא יהי' דבר ע. נגד פניו בעת ק"ש ותפלה ות"ת. חציצה בין לבו לע.). עד, ב (כשערותו מגולה אסור גם כשאינו נגד פניו או לבו). עד, ג (כשהמים מכסה לע. מתי חשיב כיסוי). עד, ג-ד כיסוי בידו לא חשיב כיסוי כשמפסיק בין לבו לע.). עד, ה (באשה א"צ להפסיק בין לבה לע. אבל ע. צ"ל מכוסה בישיבה). עד, ו (שאר אבריו רואות הע. מותר, אבל לא יגעו בע. חברו. אם הכיס נק' ע.). עד, ז (כשע. מכוסה ולבו מגולה). עה, א (טפח באשה ע. שמביא להרהור. אם מועיל לענין ק"ש כשאינו מסתכל בה. באשתו. פניה וידיה. שוקה). עה, ב (אשה יושבת ערומה מותרת לקרות ולהתפלל. אם גם אשה אחרת מותרת). עה, ג (לבושה דק ונראה בשרה). עה, ד (שער באשה נשואה ע. שער שרגילין לצאת חוץ לצמתן. פאה נכרית). עה, ה (מותר לקרות כנגד שער ע. איש). עה, ו (קול זמר באשה. כשאינו משים לב. קול דבורה). עה, ז (ע. בהמה מותר לקרות כנגדה אבל לא כנגד ע. גוים. ע. קטן מבן ט'. ע. הקטן בשעת מילה). עה, ח (ע. בעששית ונראית). עה, ט (החזיר פניו מהע. עצם עיניו). צא, א-ב (שלא יהי' לבו רואה הע.). צא, ה (כנ"ל). רו, ו (אשה יושבת ערומה ומברכת אבל לא האיש).

ה: א, נב (לא יברך עד שיכסה ע. גם אם אחר מברך לא יכוין לצאת שהשומע כעונה. מ"מ מותר להרהר בד"ת).

ערום

עיי"ע ערוה.

א: מה, ג (אסור לעמוד ערום בפני כתבי הקדש). עד, ה (אשה יושבת ערומה ומברכת). עה, י (מותר להרהר בד"ת איך אין לו לשמוע ברכה מחבירו ולצאת י"ח). רו, ו (אשה יושבת ערומה ומברכת אבל לא האיש).

ה: א, נב (מותר להרהר בד"ת. לכתחלה לא ישחוט, אף שאחר מוציאו בברכה).

ו: שמירת גו"נ ט (לא יעמוד בפני הנר ע.).

ערכאות

עיי"ע בית דין (בדיניהם).

ב: רמו, יב (כשכותב בע. יש לו קול). רמו קו"א ה (יש לו קול יותר ממפקיר או מלוה בפני ק' עדים). שו, כד.

ערל

עיי"ע מילה.

א: קכח, נא (פסול לעבודה וכשר לנ"כ).

ה: ב, יז (מומר לערלות).

ערלה

א: רב קו"א ג (לומדים ברכת בפה"ע מדין ע. מה שנק' פרי). רב קו"א ה (גרעינים חייבים בע.).

ב: רמה קו"א ס"ק ג (נכרי וישראל שותפים ואכל הנכרי שני ע. לא יטול הישראל כנגדם שני היתר, ולא מועלת הבלעה).

ג: תמג, ט (חילופיהן מותרים).

ד: תרמט, טו (ע. חו"ל, יש מתירין להאכיל לחברו שא"י שזה ע.).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה (שנה ראשונה – ל' יום חשוב שנה).

עשה דוחה ל"ת

עיי"ע העוסק במצוה פטור מן המצוה. מלאכת יו"ט (לענין אינו דוחה ל"ת ועשה).

ג: תמו קו"א ג ד"ה ולפי (כשאפשר לקיים שניהם בו ביום אסור מה"ת).

ד: תצח קו"א ה (דוקא כשמקיים המצוה באותו רגע שדוחה הל"ת. מ"ע התלוי' בדעת האדם אינה דוחה. שמחת יו"ט. אונס ומפתה).

ו: מציאה מ (השבת אבדה אינה דוחה, שאין דוחין איסור מפני ממון). מציאה קו"א ח (לו תהי' לאשה, אינו דוחה ל"ת, כיון שתלוי בדעת האשה. וכן עשה דכבוד או"א. ואפי' איסור דרבנן. משא"כ צעב"ח דוחה, ולא חשיב איסור מפני ממון).

עשרת הדברות

א: א מהדו"ב, ט (אמירתו בכל יום). א מהדו"ק, י (בקשו לקבוע בק"ש ובטלום מפני המינים. אסור לאמרם בצבור בקביעות. אין נוהגים לכתבם על קונטרס מיוחד לצבור).

ג: תצד, ח-יא (ב' מיני נגינות).

ה: ת"ת ב, ד.

עשרת ימי תשובה

עיי"ע יום הכיפורים. ימים נוראים. ראש השנה. תפלה (עשי"ת).

ב: רמט, יג (הנוהגים להתענות).

ד: תקפב, ב (כל השנה הצדקה עיקר ועשי"ת המשפט עיקר). תרב, ב (מרבים בתפלה ותחנונים. אבינו מלכנו). תרב, ג (וידוי קודם עלות השחר). תרב, ה (אין נותנין חרם שלא לעורר כחות הדין. אין משביעין שלא להביא עונש שבועה. אבל עושים דין, שכשיש דין למטה אין דין למע'). תרג, א (ליזהר מפת פלטר. למשמש במעשיו ולשוב מהם).

עת לעשות לה' הפרו תורתך

א: מט, ה.

ב: רפד, ד. רפד קו"א א. שלד, יב-ג.

ה: ת"ת ג, ה (הקובע עתים לתורה מיפר תורה).