פ

פאה נכרית

א: עה, ד (מותר לגלותה ולקרות נגדה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע).

ב: שג, טז (בשבת, שמא תחלצנו להראותה או שמא תפול). שג, כג (התירו בחצר שלא תתגנה על בעלה).

פאות

ב: רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (האומר לאשה אקפי לי קטן חייב מלקות, שעשתה בשליחותו).

פדיון

עיי"ע איסורי הנאה (פדיון). חמץ (פדיון).

ב: שלד, כח (פ. תענית). שפו, ח (למחר תהא מחוללת על מעות שיש לי).

ה: תרה, ה (פ. כפרות).

פדיון הבן

א: פסקי הסדור תרכה (ביום לא. ה' סלעים. סדר פדה"ב). תרכו (ברכת היין בתוך הסעודה. סעודת מצוה).

ב: רמט, ה (ביום ל"א ללידתו. סעודת מצוה. נדחית – ידחנה מע"ש). שלט, ו (כשהגיע זמנו בשבת ידחה ליום א' ולא ביום ו'. ואפילו כלו כ"ט י"ב תשצ"ג צריך שיגיע יום ל"א).

ג: תמד, טו (סעודת מצוה). תע, א (ב. לאם). תע, ב (הפילה וילדה א"צ פ.).

ד: תקכד, א (אין פודין ביו"ט).

פדיון שבוים

א: לט, ז (אין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מהנכרי בהרבה יותר מכדי דמיהן, רק מעט, שלא להרגילן לגנבן ולגזלן).

ד: תרמ, יח (אם חייב בסוכה).

פועלים

א: צ, ג (מתי צריכים לירד מהאילן להתפלל). קי, ב (אם יתפללו י"ח. ירידה לפני התיבה ונשיאות כפים). קפח, ב (בהמ"ז). קצא, א (מתי מקצרים בהמ"ז).

ב: רמג, י. רמד, כ-כב. רצ, ה (לימוד בשבת). שו, ג. שז, ו. שז, יג.

ג: תלג, ל. תמט, א-ג.

ו: הלואה כ. שאלה ושכירות ח-ט. טז-כ.

פורים

עיי"ע מגלת אסתר.

א: קסח, ט (עושים עיסה רחבה וכפולה וממלאים אותה בשומשמין). קפח, ו (ועל הניסים הודאה, ולכן יאמרה בבהמ"ז בברכת הארץ). קפח, יז (אין בו תוספת מחול על הקודש). פסקי הסדור תרכג (א"א בו אא"א ותחנון ואין נופלים בו, וכן בפ. קטן). סדר ברה"נ ב, ז (כנ"ל – קסח, ט).

ב: רפח, ג (אסור להתענות).

ג: תכט, א (מתחילים בו לדרוש בהל' פסח).

פושע

עיי"ע חשוד. שוגג. שומרים (פשיעה).

א: לז, א (פושעי ישראל בגופם). עו, יא (כשלא בדק אם המקום נקי לתפלה). פא, ג (כנ"ל). קפה, ה (כנ"ל).

ב: רנד, יב (המדביק פת בתנור ע"ש סמוך לחשכה). רסו, טז (היוצא עם כיסו סמוך לחשכה). רסו, קו"א ו (בענין הנ"ל). רפו, ב (המאחר להתפלל מוסף לאחר שעה שביעית). שו, כט (כנ"ל – רנד, יב). שכו, ז (כל שהיה בעלה בעיר ולא טבלה).

ד: תקכו, יג. תקכו, יד (כשאינו רוצה לחפור קבר ביו"ט עד שיקצצו לו שכר). תקכז, יד (כשלא הכין ע"ת מחמת עצלות או מחוסר ידע). תריד, ו (לא שומעים בקול מוריהם). תריט, א (כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית).

ה: ב קו"א ה ד"ה והא (לא שוגג ולא מזיד). שם ד"ה ואם לא (בתרי זימנא הוי חזקה שהוא פ.). יח, כה (כשלא בדק הסכין יפה).

פושרים

עיי"ע שבת (הטמנה).

ב: מהדו"ב תתפד (מי הנהר בקיץ או בחורף כשעמדו מעט בבית, מיקרי פ.).

פילוסופיה

עיי"ע ספרים (ספרי חול).

ה: ת"ת ג, ז (ספרי מינים הכופרים בהשגחה, אסור לקרות בהם אפי' באקראי, אא"כ להשיב עליהם. ויכוחים).

פסח

עיי"ע הלל. חמץ. יום טוב. מצות. סדר של פסח. קרבנות (קרבן פסח).

א: קיא, ב (נידונים על התבואה). סדר ברה"נ ב, יג (נוהגים לכתוש המצות וחוזרים וגובלים אותן במים). ב, טו (כנ"ל).

ב: רצו, י (הבדלה במוצאי פסח על שכר).

ג: תעה, לב (אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה ראשון. וחיוב אכילת פת יוכל לקיים במ. עשירה). תצ, ב (זכר לסעודת אסתר ביום ב').

ערב פסח

א: א, מהד"ק יז (לא יאמר פרשת תודה). נא, א (א"א מזמור לתודה). פסקי הסדור תרכב (כנ"ל).

ב: רמט, ט (אכילה ושתיה משעה עשירית ולמע'). רמט, קו"א ג (חילוק בין אכילת תרגימא של מיני דגן לתרגימא של פירות ובשר). רס, ה (עשיית עירובי חצרות). רפח, ג (איסור ההתענית בו). רצא קו"א א (הטעם שאסור להתחיל לאכול קודם שעה י', כשיודע שתומשך תוך שעה י'). רצא, ז (סעודה ג' בשבת ע"פ). שסה, י (עשיית עירובי חצרות). שסו, י. שסח, ד (כנ"ל).

ג: תכט, יג (א"א מזמור לתודה). תכט, טז (לגמור הסעודה קודם שעה ד'). תל, ג (הפטרת וערבה, כשחל בשבת. זמן הביעור בע"פ). תמג, ה (מת בע"פ, מוציאים לבה"ק, אוכלים, ואח"כ מקברים). תמד, ב-ד (כשחל בשבת יקיים סעודה ג' במצה עשירה או מבושלת קודם שעה עשירית, לאלו שנוהגין כן, או בבשר ודגים, או במיני פירות). תמד, ז (לא יאריך ש"ץ בתפלת שחרית). תסח, א-ב (בזמן בהמ"ק הי' ע"פ אחר חצות יו"ט לכל ישראל שמקריבין ק"פ, ואחר שחרב בהמ"ק לא נתבטל איסור זה). תסח, ג (העושה מלאכה משמתין אותו ואינו רואה סימן ברכה). תסח, ד-ה (אפי' בחנם לעצו לצורך יו"ט. קל מחוה"מ, ומותר ע"י נכרי, דבר האבד, מעשה הדיוט, ואלו שהתירו לספר ולכבס בחוה"מ). תסח, ו (נטילת צפרנים, ב' דעות). תסח, ז (לתקן מותר, אבל לא בשכר). תסח, ח (לכתוב דרך לימודו מותר, ולאחרים אסור). תסח, ט (קודם חצות תלוי במנהג המקום). תסח, טז-יז (נהגו לאסור אף קודם נה"ח אינו מנהג חשוב, ואין אסורים בו רק אנשי העיר שבאותו הדור, ודוקא להתחיל, וגם בזה התירו ג' אומניות חייטים וספרים וכובסים). תסח, יח-כא (בשאר מקומות מותר להתחיל הכל עד חצות). תסח, יט-כא (מלאכות שהתירו אחר חצות, ולהוליך ולהביא כלים מבית האומן). תסט, א-ג (לא יאמר בשר זה לפסח, ויש מחמירים אף בדגים ושאר מינים, חוץ מחטים. בגדי וטלה אם נאסר בדיעבד, ב' דעות). תסט, ד (לא יעשה גדי מקולס כעין צליית הפסח). תסט, ה (לא יאמר כמה טורח פסח זה, ועכשיו אין נזהרים בזה). תע, א-ח (תענית בכורות בע"פ). תע, ט (איסטיס מתענה בע"פ כדי שיאכל לתיאבות בלילה). תעא, א-ג (אסור לאכול פת מתחלת שעה עשירית זמנית עד הלילה, והתירו מעט משאר המינים, או תבשיל מה' מינים עם מי פירות, אם יוכל לאכול בלילה לתיאבון. וכן לשתות, חוץ ממעט יין שסועד הלב). תעא, ד (האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו. יכול לאכול מצה עשירה שאינו יוצא בה י"ח בלילה). תעא, ז (לא יאכל כפולה ונפוחה). תעא, ח (מצה שנתפררה אסור. נתפררה ונתבשלה, אם ברכתה המוציא יאכל קודם שעה י', ואם ברכתה במ"מ – אף אח"כ). תעא, ט (נתפררה וחזר ולש במי פירות, ספק מ"ע, ולא יאכל בע"פ). תעא, י (קטנים שמבינים כשמספרים להם יצי"מ, לא יאכלו מצה בע"פ). תעא, יא (אכילת מרור בע"פ וביו"ט א'. למעט באכילת מצה ביו"ט א'). תעא, יב (פירות שבחרוסת). תעא, יג (אין לחשוש בפירור מצות, שמא ישכח ויאכל). תעא, יד (התחיל לאכול מצה קודם שעה י', יכול להמשיך עד הלילה). תעג, יא (לא ישתה מעט יין, ואינו מצטרף עם כוסות של סדר, להיות נק' הרבה). פסקי הסדור תסה (אמירת סדר קרבן פסח).

ד: תקיח, ד (ע"ח בע"פ).

עיי"ע חמץ (ערב פסח). מצות ערב פסח).

שביעי ואחרון של פסח

ג: תסח, כב (הכל רגל א'). תצ, יב (אומרים זמן חירותינו וא"א שהחיינו). תצ, יח (שש"פ שחל בשבת, לענין שה"ש ופיוטים).

עיי"ע חמץ (תערובת, אחש"פ).

שואלין ודורשין

ג: תכט, א (ל' יום קודם הרגל). תכט, ב (לתלמידים – ל' יום קודם הרגל. לעם – בשבת הגדול ובשבת שובה. לדרוש המעשה אשר יעשון ולא כמו עכשיו). תכט, ד (ברגל בענינו של יום והלכות הצריכות. עכשיו דורשין באגדה). תלו, א (ל' יום קודם הרגל). תנג, לא (כנ"ל).

ד: תקכט קו"א א (ביו"ט קודם סעודה בהל' החג, ואחר הסעודה באגדה).

פסיק רישיה ולא ימות

עיי"ע אינו מתכוין.

ב: רנג, י (בישראל אסור, באמירה לנכרי מותר, שהרי שולחו לעשות דבר המותר). רנג, כח-ט (כשאומר לנכרי להניח התבשיל על תנור בית החורף ואח"כ מסיקו להחם הבית, אם אומרים שכוונתו גם על התבשיל ואסור. וכן כשאומר לו להניח מים בקדרה על התנור כדי שלא יבקע ואח"כ ישתמש במים, אם אומרים שכוונתו גם על השימוש במים). רנט, ז (פתיחת או סתימת תנור שיש בו גחלים לוחשות. ע"י נכרי מותר). רעז, ה (כשמנער הטבלה והנר נופל, בנר שמן הוי פ"ר, משא"כ בפתילה או בנר שעוה). רעח, ד (פ"ר הוי מלאכה הצריכה לגופה, כשנוח לו במלאכה זו). שב, ב (המנער בגד השרוי קרוב לודאי שיסחטו המים בניעורו). שב, כא (בשריית בגד שאין עליו לכלוך). שח, לח (כשמוציא קוץ באופן שיוציא דם). שיב, יב-ג (כשממשמש פי הטבעת בצרור או ברזא פ"ר שמשיר נימין). שיד, ג-ד (ב' דעות אם התירו בזה באיסור מד"ס, כשמוציא סכין תחובה בחבית ופ"ר שיוסיף על הנקב בשבת. ואם תחובה בכותל עץ נהגו לאסור). שטז, ד (סוגר תיבת שיש בה זבובים. ס' פס"ר). שטז, ה (מותר לפרוס מחצלת על כוורת דבורים אם אינו מתכוין לצוד ואינו פס"ר). שטז, י (לא ינעל הדלת כשיודע שצבי בבית). שטז, כא (הלוקח כינים מעורות שועלים מנתק השיער). שטז, כב (צריך לדקדק בהליכתו על נמלים שלא יהרגם). שיח, כא (מיחם שפינה ממנו מים חמים ונותן לתוכו מים צוננים להפשירן אין חוששין לצירוף המיחם שאינו מתכוין ואינו פס"ר). שיט, כט (הרוקק ברוח והרוח מפזר). שכ, כב (הידוק מוכין בפי פך, פ"ר שיסחט). שכ, כג (קנוח בספוג, פ"ר שיסחט). שכ, כד (כריכת בגד סביב הברזה בדופן החבית, פ"ר דלא ניחא לי', שהנסחט הולך לאיבוד, ב' דעות). שכג, יא (כשמגרר כלי כסף בגרתקון פס"ר שממחקו ואסור). שכו, ח (הרוחץ בדברים המשירין שער). שכח, לד (הוצאת דם ע"י קינוח). שלא, יב (ע"י נכרי מותר). שלו, ט (הנוטל ידיו בגינה, אפי' של חברו או נכרי). שלז, א (אסור לגרור מטה כסא וספסל גדולים). שלז, ב (כשמכבד הבית. ע"י נכרי מותר). שלז, ג (כשמכבד הבגדים). שלז, ה (כשמצדד או מכריע החבית). שנז, ג (כששופך מים בחצר סמוך לרה"ר שיצאו ודאי מכח שפיכתו).

ד: תקיא קו"א א ד"ה ובודאי (התירו פ"ר בהולדת ריח ביו"ט). תקיד, י (העמדת הנר במקום שרוח שולטת). תקכג, ב (אין מגרדין בהמה במגררת ביו"ט שמשרת שער). תרמו, יג-ד (הדס שענביו מרובים וע"י שממעטו מכשירו למצותו, אפי' כוונתו לאכול הענבים הוי פ"ר. ואם יש לו הדס אחר למצוה, מותר).

בנכרי

ב: רנג, י (מותר כיון ששולחו לעשות דבר מותר). רנג, כח (כנ"ל). רעז, ה (כנ"ל).

ספק פסיק רישיה

ב: רעז, א (לא יפתח דלת נגד הנר שמא יתחיל לנשב הרוח מיד ויכבנו). רעז, ב (וכן בנר שאחורי הדלת, שמא ינקש בפתיחה או בנעילה ותיכבה הנר). רעז, ג (וכן בנר שמן קבוע בדלת וע"י פתיחה ונעילה כדרכו יתקרב או יתרחק השמן מהפתילה). רעז, ד (וכן בפתיחת דלת כנגד המדורה). רעז קו"א א (ספ"ר אסור מטעם ספיקא דאורייתא. וכן בשמא ישוה גומות, ושמא תקרע המטלית, ושמא יתנדנד, ושמא יסחוט. ולהמתירים ספ"ר, כאן חוששים שבתחלת פתיחת הדלת יהי' ודאי ואעפ"כ ימשיך לפתחה). שטז, ד.

פסיק רישיה דלא ניחא ליה

ב: שב קו"א א ד"ה והנה. שכ, כד.

פקדון

עיי"ע חמץ (פקדון). שומרים (פקדון).

פקוח נפש

עיי"ע הצלת נפשות. וחי בהם. חולה.

א: קד, ב (אין לך דבר העומד בפני פ"נ).

ב: רמח, ה (כשנכנס לספינה בהיתר וכשיגיע הש. יצטרך לחללו. קודם ג"י מותר). רמח, ז (לצורך מצוה מותר ליכנס לספינה אף תוך ג"י). רמח, ח (כשיוכל לצאת מהספינה בש. בלי סכנה, אסור). רמח, יג (כשיש חשש שיגזלוהו בהמתו או מלבושיו ולא יוכל להתקיים הוי פ"נ). רמח קו"א ה (לצורך מצוה מותר אפי' כשקונה שביתה בספינה קודם הש. ומפליגים בתוך הש. ויש חשש שאח"כ יצטרך לחלל ש.). רעח, א (אפי' חשש סכנה מותר לכבות הנר, אבל לא לחולה שאין בו סכנה או מסכנת ממון). רעח, ג (כנ"ל). שו, כט (הוציאו בתו להוציאה מכלל ישראל, אף שהוא ספק, והיא קטנה, ואינה בתו, ואינו רוצה. חלל עליו ש. אחת כדי שישמור ש. הרבה). שטז, כב (חיות הנושכים וממיתים מותר להרגם אפי' אין רצים אחריו, שכל ספק נפשות דוחה שבת. הנושכים ומזיקים י"א שאם רצים אחריו הורגן ואם אין רצים אחריו ידרסם בהליכתו, ולהאוסרים מלשאצ"ל מה"ת אין מחללין שבת בשביל היזק הגוף). שכט, א (כל פ"נ דוחה שבת. נפלה דליקה בחצר אחרת). שכט, ב (אין הולכין בפ"נ אחר הרוב, ט' נכרים וישראל א'). שכט, ג (אפי' כמה ספקות. וחי בהם. אפי' בשביל חיי שעה. בודקין עד חוטמו). שכט, ד (אפי' מצא עליונים מתים). שלד, כח (י"א שבזמנינו יש חשש סכנת נפשות בדליקה ומותר לכבות). שדמ, א (ההולך במדבר וא"י מתי ש. מונה ז' ימים ומקדש שביעי. מתי מותר לו לעשות מלאכה מפני פ"נ). תז, ג (היוצאים להציל נפשות ומפחדים לשבות במקום שהצילו חוזרים בשבת למקומם בכלי זינם).

ג: תנ, כו (אין לך דבר העומד בפני פ"נ).

ו: גזלה ב (מותר לגזול ע"ד לשלם. כל העבירות נדחות חוץ מע"ז וג"ע ושפיכות דמים).

חולה שיש בו סכנה

ב: רעח, א (מותר לכבות הנר). רעח, ג (כנ"ל). שא, ל (קמיע בשבת ובבהכ"ס). שו קו"א א (רפואה מותרת דוקא כשהיא ידועה ע"פ מומחה, אף שס' אם תרפה חולה זה. בהצלת עבירה. בעובר). שכח, ב (מצוה לחלל עליו השבת, אפי' על הספק. וחי בהם. דוקא ברפואה ידועה). שכח, ג (מכה של חלל מהשיניים ולפנים). שכח, ד (מכה של חלל אינה צריכה אומד. כשאין סכנה במניעת אותו דבר, אם דינו כחולי שאב"ס לעשותו ע"י נכרי, ב' דעות). שכח, ה (מכה שאינה של חלל נשאלים בבקי ובחולה). שכח, ו-ז (מכה שע"ג היד או רגל. בלע עלוקה. נשכו כלב שוטה או מהזוחלים הממיתים. מכת ברזל. שחין בפי טבעת ועל סימטא. קדחת חם ביותר או עם קרירות). שכח, ח (אחזו דם שיש בו סכנה מקיזין אותו). שכח, ט (החושש בעינו מתי מחללין עליה). שכח, י (כשיש חילוקי דעות בין הרופאים, ספק נפשות להקל. אינו רופא שמכיר חולי זה. רופא נכרי). שכח, יא (אין החולה רוצה כופין אותו). שכח, יב (חולה אומר צריך אני ורופא אומר א"צ שומעין לחולה). שכח, יג (דחויה ולא הותרה. מצוה ע"י ישראלים גדולים בחכמה, ולא ע"י הדיוטות ונשים ונכרים. כשאין חשש שיתעצלו, ב' דעות אם לעשות בשינוי או ע"י נכרי). שכח, יד (כל הזריז משובח). שכח, טז (שוחטין ומבשלין ואין מאכילין נבלה. צריך להרתיח יין ימלא ישראל ויחם נכרי). שכח, יז (אמדוהו לגרוגרת א', רצו עשרה להביא כל אחד גרוגרת). שכח, יח (אמדוהו לב' גרוגרות, יכרות עוקץ שיש בו ג' ולא ב' עוקצים שבכ"א א', שממעט בתלישה. ואם יש ב' בעוקץ אחד יכרות אותו, שממעט בשיעור). שכח, כד (הקיז דם ונצטנן סכנה היא ועושין לו מדורה. חולה אחר שיב"ס, אפשר לחממו בבגדים ואין במניעת מדורה סכנה, ודינו כדלעיל שכח, ד). שכח, לה (מכה שע"ג היד או הרגל, או מחמת הכאת ברזל). שלא, א (לא יערב יין ושמן אלא יתן כ"א בפ"ע לשינוי).

ג: תנ, כו. תסו, ה (כל מה שאפשר לעשות בהיתר עושין. כשצריך לבשל שעורין להניח על בטנו, יחלטוהו קודם במי פירות).

ד: תריב, טז.

יולדת

ב: של, א (י. כחולה שיב"ס. מיילדין. מדליקין הנר אפי' לסומא. הוצאה בשינוי דוקא). של, ג (מאימתי נק' י. כשתגיע לחדש ט' יזמין הכל מע"ש). של, ד-ו (ג"י הראשונים מחללין, אא"כ רופא אומר שא"צ. מג' עד ז' מחללין אם אמרה או אמר הרופא שצריכה או בסתם. מז' ואילך כחולה שאב"ס, מלבד לענין צינה כל ל' יום. וימים אלו אינם מעל"ע). של, ז (מתה, קורעין בטנה ומוציאין הולד, שמא יחי'. עכשיו אין עושים כן, שמא נתעלפה האם ולא מתה).

עיי"ע חולה (מעוברת ומניקה ויולדת).

תינוק

ב: שכח, טו (ננעלה דלת על תינוק שוברה, שמא יבעת). שכח, כב (צרכי קטן כצרכי חולה שאב"ס). של, ח (נולד בשבת עושין כל צרכיו. ספק בן ח' אין מחללין עליו השבת, אא"כ גמרו שערו וצפרניו. וי"א שאין מטלטלין ואין מלין אותו). של, י (מיישרים אבריו ביום לידה, וכורכו בבגדיו לעולם, אבל לא מיישרים שנראה כבונה). של, יא (החזרת ערלת הגרון למקומו). שלא, א (מל ונתפזרו הסממנים, שוחקן בשבת מפני הסכנה). שלא, יא (רחיצתו קודם ואחר מילה, בימי התלמוד ועכשיו. ביום ג' למילתו. כשרואים שיש לחוש לסכנה).

עיי"ע לידה. מילה.

פרה אדומה

עיי"ע טומאה (טומאת מת).

אפר פרה

א: צד, א.

ב: שפו, ח.

מי חטאת

א: קנט, א (מכלי). קנט, יד (כח גברא).

פריקה וטעינה

עיי"ע אבדה ומציאה (השבת אבדה). צער בעלי חיים.

ו: עוברי דרכים א-ב (מצוה לפרוק ויקים עמו ויטעון, אפי' מאה פעמים, לדדות עד פרסה – בשכר). ג (טעינה בשכר, ופריקה בחנם משום צעב"ח – כשאין לו הפסד ריוח). ה (חכם שאינו לפי כבודו א"צ לפרוק, רק לפנים משורת הדין). ו (דוקא כשרואהו תוך רס"ו וב' שלישי אמה). ז (הי' בעה"ב שם ואינו רוצה לפרוק עמו, או שהוא רובץ תמיד, או שעמדה ולא רבצה, פטור ממצות פ. בחנם, וחייב משום צעב"ח בשכר). ח (פריקה אינה בנכרי אלא משום צעב"ח בשכר. טעינה אינה בבהמת נכרי אלא משום איבה. בהמת ישראל ומשא נכרי חייב). ט (עבר עבירה והתרה בו ולא חזר ומצוה לשנאתו עד שישוב, מ"מ מצוה לפרוק ולטעון ולהחזיר אבדה). י (פריקה קודמת לטעינה משום צעב"ח. אוהב ושונא, שונא קודם לכוף את יצרו).

פשתן

עיי"ע ציצית.

א: פו, א. צא, ה. סדר ברה"נ יא, ב (נק' עץ).

ב: רנב, ב. רנז, ה. רסד, א. רסד, טו. רעח, ד. שא, יח. שא, נו. שא, סב. שב, ג (זרע פ.). שב, יב. שב, כא. שג, א (חוטי פ.). שג, טז. שח, נו-ז. שכ, כד (נעורת פ.). שלח, ז. שמ, טז (זרע פ.). שצט, א (חבל פ.).

ג: תנג, ל.

ד: תקב, א (נעורת פ.). תרכט, ה-ו.

ה: קפג קו"א ב ד"ה והנה מאי. קצ, כב.

ו: מציאה כב. כט. גזלה כד.

פת

עיי"ע ברכת הנהנין (המוציא). לחם. נטילת ידים (לסעודה). סעודה (בציעת הפת). עירובי חצרות. עירובי תחומין.

א: קסז, א (סועד הלב). קסח, ח (כנ"ל). קפח, י (עיקר הסעודה. הסעודה נק' ע"ש הלחם). רד, ב (שעיפשה). לוח ברה"נ ח, א (סועד הלב).

ב: עדר, ה (עיקר הסעודה. עליו יחי' האדם). שלד, ג (הדראה ונקיה). שסו, י-יא (עירובי חצרות בפת שלימה דוקא).

ג: תעא, ב (סועד הלב).

פת פלטר נכרי

א: קסח, ו (הנזהר ממנה אם התירו משום חיבוב מצוה, לברך עליה כשהיא נקיה, כשהאורח אינו נזהר ממנה). קצו, ו.

ב: רמב, יג (כבוד השבת ויו"ט לא לאכלו). שכה, ו (במקומות שנוהגים לאכול).

ג: תמב, יט (במקום שנהגו היתר, דוקא פת שלם ולא חתיכות).

ד: תקיז, ד (במקומות שנוהגים היתר). תקיז, ה. תרג, א (ליזהר ממנו בעשי"ת. או ישליך קיסם לתנור. אם אין לפניו פת ישראל בד' מילין מותר).

עיי"ע בישולי נכרים.