צ

צבור

עיי"ע כבוד הצבור. עוסק בצרכי צבור. שליח צבור. תענית (תענית צבור). תפלה (צבור).

טורח הצבור

א: ח, טו (כשקראוהו לעלות לתורה). נג, יד. צ, י. קכד, ה. קכו, ג-ד. קכח, לב.

ב: רסג, כב. רפב, ג (בהוספת מספר הקרואים).

ג: תצ, י (אסור להטריח הצ. בחוה"מ שיש בו מלאכה לעם).

ד: תקצב, ג-ד.

צדוק הדין

עיי"ע הספד. תפלה (תחנון).

א: מו, ד (ברכת שעשני כרצונו).

ב: רצב, ה (צדקתך במנחה בשבת).

ג: תכט, ח (אין אומרים בחדש ניסן).

ד: תקכו, כב (ביו"ט). תקצח, א (ר"ה שחל בשבת). תרד, ד (בערב יוה"כ – רק על חכם בפניו).

צדוקים

עיי"ע קראים.

א: קצט, ב (מזמנים עליו עם הוא חבר).

ב: שפה, א (כישראל לביטול רשות, אבל לא לעירוב). שפה, ג (מעשה אבותיהם בידיהם).

ה: ב, יח (שחיטתו, אם הוא מומחה סגי ביוצא ונכנס, ואם אינו מומחה צריך בדיקת הסכין ועע"ג).

צדק צדק תרדוף

ו: עוברי דרכים יא (ב' ספינות או גמלים, אינה טעונה תידחה, רחוקה תידחה). יב (בני חבורה, מתי צריכים להתעכב בשבילו). יג (ב' חמורים או עגלות שהגיעו למקום צר, איך יעשו פשרה).

צדקה

עיי"ע גמילות חסד. הכנסת אורחים. יום טוב (שמחה). מעות חטים. מעשר.

ב: רמב קו"א ה (ברבית דרבנן). שו, יד (מותר לפסוק צ. לעניים בשבת. באמירה זו מתחייב ולא יצא עדיין מרשותו). שו, טז. שז, כד (עבור הזכרת נשמות). שלד, כח (במקום קרבן חטאת).

ג: תכט, ה (ת"ח חייבים בה). תלג, ב בהגהה (בשביל שיחי' בני).

ד: תקפב, ב (בעשי"ת).

ה: רבית יד (נתינת צ. למלוה עני). נט. ת"ת ג, ד (תמיכת לומדי תורה. זבלון ויששכר).

ו: מכירה ד (האומר ליתן לעני נעשה כנ. ואפי' גמר בלבו). מכירה ח (לא יעביר ירושה מיורשיו, אפי' לצדקה, אא"כ משאיר המספיק להם). קו"א א (הטעם שמעשר ללוי לא חשיב כצ. לעני. עיקר המצוה משום עניות העני ולא משום הממון שנתחייב בצ.). מציאה ה (מותר ליקח צ. מהנשים דבר מועט). הפקר א (נדר לעניים). ט (רבים מצויים הזנים ומפרנסים דרך צ.). גזלה יב (אם מותר לקבל צ. מגזלנים, ב' דעות. וממעות גזולים אסור). לא (אמירתם לגבוה כמסירה להדיוט).

גביה

א: נג, לד (מינוי גבאים). נד, ג (להפסיק בין ישתבח ליוצר לפסוק על הצ.). לוח ברה"נ יא, כה (כופין וממשכנים על הצ. מעשר). סדר ברה"נ יב, ט (כופין וממשכנים על הצ. מעשר).

ד: תקכה, ב (גובין בצנעה גם ביו"ט מיני מאכל ומשקה, ולא יכריזו). תרכא, יד (בעבור המתים בהזכרת נשמות).

ה: ת"ת א, ח (כופין, אבל אין נפרעין שלא בפניו). א, יד (עשירה להוצאות בניה לת"ת). ד, ג (מעשה לצ.).

ו: הלואה יח (גבאי שנטל משכון ממי שחייב לצדקה, דינו במכירתו כהדיוט).

עיי"ע הלואה (גביה).

חלוקתה

ג: תכט, ז (מזון ב' סעודות בחול וג' סעודות בשבת). רמב קו"א ג (עניי עירך קודמים).

מעות חטים

ג: תכט, ה-ז (מי חייב בזה ולמי חייבים ליתן).

מעשר כספים

א: לוח ברה"נ יא, כה (לצ. או לשאר מצות). סדר ברה"נ יב, ט (כנ"ל).

ה: ת"ת א, ז (מ. או חומש, להוצאות בניו, אבל לא ללימוד עצמו).

נתינתה

א: נא, יא (באמירת ואתה מושל בפסוד"ז). צב, י (קודם התפלה). קנו, ג (אל יפזר יותר מחומש).

ד: תרה, ד-ה (דמי כפרות לעניים).

ו: מכירה קו"א א (אף שכבר הפריש חומש, מצוה לפרנס העני).

קבלתה

ב: רמב, ד (מזונות מהקופה יקח רק כשצריך לצורך חול או לב' סעודות שבת). רמב, ה (כשאין לו כשיעור מותר לקבל הרבה).

קופה

ב: רמב, ד-ה (מתחלקת בערב שבת). רמב קו"א ג (לא נהגו בדורות האחרונים).

קניית המצוות

ב: רסט, ב (הקידוש שעושים בביהכ"נ).

הקרוב קודם

ה: ת"ת א, ח.

ו: הלואה א (להקדים ענייך הקרובים, עניי עירך).

עיי"ע מכירה (בר מצרא).

צואה

עיי"ע בית הכסא. מי רגלים. ריח רע. תלמוד תורה (בידים מטונפות). תפלין (קדושתן).

א: ג מהדו"ב, ח (בפי הטבעת כשאינו נראית. מדת חסידות לרחוץ). מג, ז (מדינא מותר לילך בתפילין כשצ. נראית. וטוב לכסות). עד, א (שלא תהא צ. מגולה כנגדו בק"ש ותפלה וד"ת). עו, א (צ. בעששית). עו, ב (צ. בגומא. מכוסה בסנדל. נוגע בסנדל. על בשרו ומכוסה בבגדו. על בגדו מבפנים). עו, ג (צ. עוברת. פי חזיר). עו, ד (צ. על בשרו ומכוסה בבגדו. הכניס ידו לבה"כ. ש"ז על בשרו. כשהצ. או הש"ז על בגדו ומכוסה). עו, ה (לכלוך צ. על ידיו ולא ממשות). עו, ו (צ. במקומה ומכוסה). עו, ז (חולי הטחורים ואגב הדם שותת ליחה סרוחה). עו, ח (ביטול מעט צ. ברוק או מים). עו, ט (ספק צ.). עו, יא (קרא ק"ש או התפלל במקום ספק צ.). עט, א (להרחיק ד"א, ומלפניו כמלא עיניו, אפילו בלילה או סומא). עט, ג (כשהש"ץ מוציא הקהל לא יהא צ. בבהכ"נ). עט, ד-ה (כשהצ. ברשות לעצמה). עט, ח-ט (צ. כלב או חזיר. שאר בהמה חי' ועוף. חמור חתול ונמיה. תרנגולין אדומים. נתן בהם עורות. יש בהם ריח). פא, א-ב (צ. קטן שיכול לאכול כזית דגן בכדאכ"פ). פא, ג (ראה צ. כנגדו ברחוק ד"א באמצע תפלה או ק"ש ילך לפניו כו' וחוזר למקום שפסק, ואינו זבח תועבה במה שהתפלל ולא בדק מחוץ לד"א). פב, א (צ. יבשה. נפרכת. נקרשת). פה, א (במבואות המטונפות, שהוא מקום צואה או מי רגלים או בה"כ או בית המרחץ, אסור ק"ש וד"ת בדבור או בהרהור). פו, א (מים סרוחים כצ.). פז, ד (צ. בבית אין כל הבית כד"א. ומחיצה מועלת). צב, ז (לא ליגע בצואת האף והאזן בתפלה). צח, ד (מכנסים נקיים מבפנים בתפלה). קפה, ה. רו, ו. פסקי הסדור תרח ד"ה הקינוח (כנ"ל ג מהדו"ב, ח). תריט ד"ה המהלך (במקומות המטונפים יכסה התפילין בראשו). תרכ (כנ"ל עט, א). סדר נט"י יז (לא ליגע בצואת האף והאזן בסעודה).

ב: שב, יח (מותר להתפלל נגד מראה צ. על הבגד).

צוואה

ד: תקכו, יח (ציוה לקברו אצל קברי אבותיו בעיר אחרת, ומת ביו"ט, אין זה כבודו שצ. גורמת חילול יו"ט).

ו: מכירה ח (לא להעביר הירושה אפי' לצדקה, ואפי' אין היורשים נוהגים כשורה, ולא יחתום ולא יהי' בעצה בצ. כזו, אא"כ משאיר להם דבר המספיק להם. ויש אוסר אפי' למעט לזה ולהרבות לזה).

מצוה לקיים דברי המת

ד: תקכו, יח.

ו: מכירה ו-ז (נתן מעות לחברו ואמר הולך לפלוני ומת, וכן כשאמר להם בפניהם שיתנו לפלוני מנכסיו, משא"כ כשנדר ונשבע ליתן לפלוני, או שצוה להם ע"י אחרים, או שלא השאיר להם מממונו).

צוואת רבנו הקדוש

ב: רפה, ה (שלא לאכול קודם שמו"ת).

צוואת רבי יהודה החסיד

ב: רס, א (לא להסתפר בר"ח).

צור וצידון

ב: רנא קו"א א ד"ה פרקמטיא (מהלך יום בינם).

צורת אדם

ב: שא, ז (צ"א שלמה אסורה). שא קו"א ב (אם מותר להסתכל בדיוקן).

ציור

א: פה, א. צ, כב (לא להתפלל נגד צ. לא לצייר בבהכ"נ נגד פני האדם ובסידורים).

ב: שב, ה (צ. על הכלי בשבת). שטו, ו (מותר לתלותם בשבת). שסג, כח (על הקורה שלמע' מכ' אמה).

ג: תס, ז (לא לצייר על המצות).

ד: תקפו, יח (על השופר).

ציצית

עיי"ע לשמה. תשמישי מצוה.

א: ח, יב (מופרדים). ח, יג-טז (בדיקתו בכל יום). ח, יז (כוונתה, לזכור מצותיו). ח, יח-ט (בחוץ. מגולים. בשעת הברכה). ח קו"א ב (בדיקתו גם כשאין לו בגד אחר וגם בשבת). ט, א (צ. של צמר ופשתים פוטרים גם בגד של שאר מינים). ט, ב-ג (חכמים אסרו כלאים בצ. דין טלית של פשתן ודין צ. של פשתים). ט, ז (כל הד' צ. ממין א'). ט, ט (לבן ושאר צבעים). ט קו"א ב (לא שכיח צ. משי, דבעינן טויה לשמה). יא, א (ד' חוטין). יא, ב (טווי ושזור). יא, ה-ט (ד' חוטים כפולים כח' חוטין, אורך לפחות יב גודלין, וחוט ארוך לכרוך הגדיל). יא, י (צמר גרוע פסול לצ.). יא, יא-ב (צ. גזולים). יא, יג (צ. מצמר בהמה שהשתחוה לה פסול, ומפשתן שהשתחוה לה במחובר מותר). יא, כד (לא יחתוך בסכין רק בשיניו). יא, כה-ו (גדיל וענף). יא, כז-לב (חוליות קשרים ואוירים ושיעוריהם). יא, לג (קשר בסוף החוטים). יב, א-ה (כשנפסקו החוטין צריך שישאר בכ"א מהד' חוטין כדי עניבה. וי"א שבב' חוטין כפולים צריך שישאר יב גודלין). יב, ו (כשנפסק במקום הגדיל). יב, ז (כשנתפרק החוט כאלו נפסק שם). יג, א (יציאה בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכה). יג, ב (בטלית מצוייצת כהלכה – בלילה). יג, ג (מספיק בדיקה פ"א ביום). יג, ד-ה (נפסלה טליתו ברה"ר או בביהכ"נ). יג, ו (בשבת אין איסור מה"ת ללבוש טלית בלא ציצית). יד, א (שהטילן נכרי). יד, ב (ע"י אשה וקטן). יד, ג (לשמה בהטלת ציצית). טו, א-ב (התרת צ. מטלית לחברתה). טו, ג (מותר לקשור ב' חוטין ולעשות מהם חוט ארוך). טו, ה (באיזה אופן מותר להתיר צ. מטלית). יז, א (מ"ע שהזמ"ג). יז, ג-ד (אינה חובה כ"כ). יח, ד (העובר לפני התיבה). יט, א (החיוב רק בלבישה). כ, ו (אין מוכרין לנכרי). כא, א (אחר שנפסקו יש מחמירין לגנוז או להניחן בספר לסימן). כא, ה (לא יגררו ע"ג קרקע). כג, א-ה (לא יגררו ולא יהיו מגולים בבית הקברות או תוך ד' אמות). כד, א-ב (טוב ליזהר ללבוש טלית מצוייצת, לכה"פ בק"ש ותפלה. ה' קשרים וד' כנפות). כד, ג (טלית וצ. נאה). כד, ד (אחיזת הצ. בק"ש). כד, ה-ז (להסתכל בצ. ליתן על העינים ולנשק). כד, ח (הזהיר בצ. זוכה כו'). נא, ב (אחיזתן בברוך שאמר). סא, כד (למשמש בצ. בק"ש). סו, ג (אינה חובת הגוף). פ, ג (א"צ גוף נקי). פסקי הסדור תרי ד"ה רק (מהנקב עד הקשר הא' אינו נק' גדיל, ואינו עולה בחשבון י"ב גודלין). תריב ד"ה ובטלית (הצ. תלויות על צד החיצון. וראיתם אותו). תריד ד"ה אם הציצית (גדיל שליש). תריד ד"ה אם נפסק (נפסק חוט א' - בתוך הגדיל פסולה וביוצא מהגדיל כשרה. ב' חוטים כשרה - כשנשאר בא' כדי עניבה. ג' חוטין – פסולה. נתפרד החוט כאילו נפסק). תריד ד"ה בכל (בדיקתו בכל יום). תרטז ד"ה מותר (התרת צ. מטלית לחברתה).

ד: תקפו, ד (צ. גזולים).

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ולרבי (עונש על ביטולה אף שפטור מדינא).

ברכה

א: ח, ב (מעומד. בציצית - בפת"ח ב). ח, ה-ז (כשאינו מתעטף יברך על מצות צ.). ח, יא (יכול להוציא אחרים כשמוציא גם עצמו או כשהשומע בור). ח, כ (אם אין ידיו נקיות בשעת הלבשה, יברך בשעה שממשמש או יפטרנו בברכת ט"ג). ח, כא (כשלא הפסיק או נמלך, סגי בב. אחת לכמה בגדים). ח, כה (פשטו סתם, תלוי אם היה עליו ט"ק). ח, כו (נפל וחזר ולבש יחזור ויברך). ח, כז (כשלא פשט בלילה כסות יום אי הוי הפסק). ח, ל (הישן ביום). יד, ה-יא (יכול לברך אפילו כשהוא פטור מלהטיל צ.). יז, ג (נשים יכולות לברך, אבל משום יוהרא לא ילבשו). יח, ז (כשמתעטף קודם זמנו ימשמש בצ. בזמנו ויברך). יט, א (רק בלבישה ולא בעשיה). נג, ג (בין פסוקי דזמרה לישתבח). סו, ג (בברכות ק"ש). קסד, ב (נפלה טליתו. הסיר טליתו בסתם ונשאר עליו ט"ק). ריג, ו (אם רצו אחד מברך לכולם). פסקי הסדור תרטו ד"ה העטיפה (מעומד). תרטו ד"ה וכן (כשלובשו מיד בקומו או קודם אור היום, יפטרנו בברכת ט"ג). תרטז ד"ה הפושט (פשט טליתו ע"מ לחזור וללבשו לאלתר. שלא ע"מ לחזור וללבשה לאלתר. נשאר עליו ט"ק. חזר ולבשה אחר כמה שעות).

ג: תצד, ג (כשלא פשט כל הלילה).

עיי"ע ברכת המצות.

זמנה

א: ח, א (מיד אחר נט"י שחרית. קודם ק"ש). יח, א-ב (לילה לא זמן צ. כסות יום בלילה וכסות לילה ביום. סומא). יח, ג (ט"ג יפשוט בלילה, חוץ מיוה"כ). יח, ד (העובר לפני התיבה בלילה). יח, ו (משיכיר בין תכלת ללבן או משיעלה עמוד השחר). יח, ח (עד שיתפלל ערבית או עד צאה"כ). פסקי הסדור תרטו ד"ה והמדקדקים (הטעמים לישון בלילה בט"ק. אין בו משום בל תוסיף). תרטז ד"ה אין לברך (משיכיר כו' עד תחלת השקיעה).

טלית

א: ח, ז (עיטוף בט"ק). ח, ט (עטרה לט.). ח, כ (כשלובש הט"ק מיד בקומו יברך אח"כ כשימשמש או יפטרנו בברכת ט"ג). ח, כז (כסות יום בלילה). ט, ב-ג (דין ט. של פשתן). ט, ד-ו (דין ט. של שאר מינים או מעורב). י, ז-ט (בגד של עור). י, יג (בטלית כפולה). י, כ-כא (מצנפת וסודר). יד, טו (טלית של שותפין). טו, ו-ח (נחתך הטלית לב' מתי נשארו הצ. בכשרותן, כשיש בחתיכה שיעור טלית). טו, ט-יא (נקרע למע' משיעור כנף כשרה כשנשאר בחיבור ג' אצבעות, או אפי' כשנפסק לגמרי. נקרע בתוך ג' אצבעות פסולה, או כשרה כשנשאר בחיבור ג' אצבעות). טו קו"א א (הוכחות שכשנשארו בכשרותן, מותר לחבר ב' חצאי טלית מצוייצות). טז, א (שיעור ט.). יח, א (כסות לילה). יח, ה (סדינים וכרים). יט, ב (תכריכים כדין כסות לילה). יט, ג (מוכרי כסות פטורים ולהעברת המכס חייבים). כא, ב (ט. שבלה לא ישתמש תשמיש מגונה). כא, ג-ד (בט. של מצוה לא יכנס לבה"כ, אבל מותר לישון בו וליתנו לכובס נכרי). פסקי הסדור תרט ד"ה ורוחב (אמה על אמה עד בית הצואר. ובקטנים אמה על אמה בלבד). תרי ד"ה וכל (מופשט ולא נקפל). תרי ד"ה וגם (בית הצואר קשור ומכוסה). תריג-ד (נקרע הט. בין הנקב לשפה כשרה. נקרע למע' מהנקב תוך ג' אצבעות כשרה כשאינו מפולש או כשהוא פחות מאצבע ומחצה. נקרע למע' מג' אצבעות כשרה כשנשאר בחיבור ג' אצבעות, או סגי במשהו, או אפי' כשנפסק לגמרי. כשנפסל וחוזר ותופר הוי תעשה ולא מהעשוי. כשמתיר הצ. וחוזר ותופר בתוך ג' אצבעות – ב' דעות). תרטו ד"ה וכן (עיטוף בט"ק. כשלובשו מיד בקומו או קודם אור היום, יפטרו בברכת ט"ג. שינה בט"ק). תרטו ד"ה והמדקדקים (שינה בט"ק). תרטז ד"ה אין לעשות (ט. של פשתן).

ב: ש, ד (ט. מיוחדת לשבת).

כנפות

א: ט, ב (כ. של עור). י, א-ה (בעלת ה' כ.). י, ו (כפל הכ. ותפרם). י, טז (דוקא כשרובם פתוח למטה). י, יט (מרובעים). י, כב (מלבושים שכל הד' כ. מלפניו). י, כג (בצוארון המחובר אחורי הבגד). יא, יד-ז (הטלת הצ. על הכ. צ"ל בין קשר גודל לג' גודלין מהשפה ביושר). יא, יח (אימרא). יא, יט-כא (גדיל בשפת הבגד). יא, כב (חוטי שתי או ערב בולטים). יא, לד (שיגע הגדיל בקרן). יא, לה (נקב א' או ב' נקבים). טו, יב-ג (נחתך מהבגד ואין בו שיעור כ. וחברו לבגד, לא נחשב בכלל הטלית). טו, יד (תפירת חתיכת בגד בכ. אפילו של עור). טו, טו (נקרע הכ. מהנקב ולמטה). טו, טז (במקום הטלת הצ. י"א שלא יתפור בחוט הראוי לצ.). פסקי הסדור תרט ד"ה כל (פתוח לגמרי מב' צדדיו. לא לעשות בתי זרועות). תרי ד"ה הנקב (כנ"ל יא, יד-ז). תרי-יא (בט"ג יעשה נקב א', ויקשרם בצדי הטלית למע' מקשר גודל. וטוב לעשות שם נקב קטן ולהעביר בו חוט הארוך. ותהא הצ. מגעת לקרן הזוית. מקום הנקב בזמן הש"ס. מקום הנקב בכ. העליונות תלוי באופן העטיפה). תריב-ג (בט"ב ב' נקבים באלכסון, והציצית תלויות על צד החיצון). תריג ד"ה אם (נקרע הכ. מהנקב ולמטה ומהנקב ולמע'). תרטז ד"ה מלבושים (לעגל הכ. במלבושים שלנו ובשמיכה כשישן ביום).

לילה

א: ח, כז (כסות יום בל.).

עטיפה

א: ח, ד (הע. צ"ל מעומד). ח, ה-ז (ע. הישמעאלים, בשעת הברכה). ח, ח (לא סגי בכיסוי הראש בלא הגוף). ח, ט-י (בעת הע. כל הד' צ. לשמאל, ב' לפניו וב' לאחריו). פסקי הסדור תריא-ב (למנהג שנתפשט בינינו – צדי הטלית על הכתף. מנהג העולם. דרך הטוב והישר - כמנהג האריז"ל. בעת הברכה – כעטיפת הישמעאלים). תרטו (מעומד. ע. הישמעאלים בשעת ברכה. בט"ק).

עיי"ע עיטוף.

שאול

א: יד, ד-ה (טלית ש. - אחר ל' יום יטיל, ואם ירצה יטיל מיד ויברך). יד, ו-ח (ש. טלית מצוייצת – אם היא מיוחדת למצוה אנן סהדי שהיא מתנה ע"מ להחזיר, ואם ירצה יברך בכל אופן). יד, יד (צ. שאולים). פסקי הסדור תרטז ד"ה השואל (מתנה ע"מ להחזיר).

עיי"ע שלו.

תכלת

א: יא, א (עכשיו שאין ת. צ"ל ד' חוטים לבן).

תעשה ולא מן העשוי

א: י, י-יב (כשהיה פסול מחמת הבגד, ולא כשהיה פסול מחמת הצ.). י, יד-טו (כשהטיל ב' צ. בכנף א', או ה' צ., ואח"כ חתך הראשון). יא, טו (כשהטיל הצ. למעלה מהכנף ואח"כ חתך). יא, כג (כשעשה חוליה וקשר א' קודם שחתך החוט הארוך לח'). טו, ד (כשהצ. נפסלה וקשר לה חוט אחר). טו, ט (כשהטלית נחתך ואין בו שיעור וחזר וחברו). טו קו"א א. פסקי הסדור תריג ד"ה אבל אם (נקרע ונפסל וחזר ותפרו).

עיי"ע סוכה (תעשה ולא מן העשוי).

צירוף

עיי"ע אכילה ושתיה (צירוף לכשיעור). חלה (צירוף). תערובת (ביטול בס', צירוף הקליפות והכלי). תפלה (מנין, צירוף).

צירים

א: נה, טו.

ב: שיג, ח (עץ חד הבולט מהדלת לחור שבאדן). שיג, ט-יט.

ד: תקיט, ג-ה. תרכו, כ.

צליה

עיי"ע אפיה. בישול. חמץ (תערובת, צליה ואפיה). מליחה. סדר של פסח (צלי). שבת (שהיה וחזרה). תערובת (צליה ואפיה).

ב: רנד, ד (פירות שנאכלים חיים אסור להעמידם בשבת במקום שהיד סולדת בו, אא"כ נצלו כל צרכם קודם השבת).

צליה אחר בישול

ב: שיח, יג (למ"ד יש בישול אחר צ. יש גם מ. אחר בישול. לד"ה אין אפיה וצ. אחר אפיה וצ.).

צמר

עיי"ע ציצית.

א: ט, ח (צ. סתם הוא של רחלים בלבד).

ב: רנב, ב. רנז, ה. רנט, א. רסד, א. רסד, ו. שא, יח. שא, נו. שא, סב. שב, ו. שב, יב. שב, טו. שב, כא. שג, א. שג, ה. שג, טז. שה, ח. שה, יד. שח, ג. שח, נו-ז. שיד, כא. שיח, ל. שמ, א-ב.

ג: תנט, כד.

ד: תצח, כג. תצח קו"א ג. תרכט, ה (צ. גפן).

ה: כד, יג-ד. כד, יט. קפג קו"א ב ד"ה והנה. קצ, כב.

ו: מדות יג. מציאה כג. גזלה כג.

צניעות

עיי"ע בית הכסא. הרהור. ערוה.

א: ב מהדו"ב, א (אפילו בחדרי חדרים ובבית הכסא לא יגלה בשרו יותר מהצריך). ב מהדו"ב ב (לפשוט חלוקו ואנפלאות תחת הסדין, מלבד בנהר ומרחץ. במדינות אלו אין הולכין יחף. כיסוי ערוה בנהר ומרחץ). ב מהדו"ב, ו (בגילוי ראש). ג מהדו"ב, א-ה (בבית הכסא). ב מהדו"ק, א (מביאה לידי הכנעה. ילבש חלוקו תחת הסדין). ג מהדו"ק, ב (בבית הכסא). ג מהדו"ק, ו (כנ"ל). ג מהדו"ק, יח (בלילה. כשאין שם אדם. בפני נכרי). ג מהדו"ק, יט (הטלת מי רגלים ע"י אשה בפני איש, כשאינה מגלה עצמה). עה, א (שוק הוא מקום צנוע באשה, ובאיש תלוי אם דרכם לילך בלא אנפלאות). מו, ב (כובע וחגורה). עה, ד (שער אשה שרגילין לצאת מחוץ לצמתן. פאה נכרית). צ, ה (להתפלל במקום צניעות). צא, ה (מקום שרגילים לעמוד יחפים בפני גדולים). פסקי הסדור תרח ד"ה וכל (אפי' בלילה. הבושה מפני הקב"ה).

ב: תו, ב (משתינים בפני רבים).

ו: נזקי ממון יב (לא לפתוח פתח נגד פתח וחלון נגד חלון).

צעיף

ב: מהדו"ב תתצב-ג (סוג הצ. שלבשו בימי הש"ס, בימי הראשונים, ובמדינות אלו).

צער בעלי חיים

עיי"ע פריקה וטעינה.

ב: רנב קו"א ו ד"ה ומיהו (צב"ח דוחה שבות). רסו, כא (מפני צב"ח יכול לפרוק בהמתו אפי' יותר מט"ו סאין). רסו, כה (לא ישאירם על החמור עד מוצ"ש, שצב"ח מה"ת). שה, כד (העולה על הבהמה בשבת ירד ממנה. יפרוק ממנה המשא בשבת). שה, כה (ואם צריך להגביה המשא ולסמכו על צדי הבהמה כדי לפרקו, אסור). שה, כו (בהמה שנפלה לאמת המים. במקום צב"ח לא גזרו על ביטול כלי מהיכנו. אם התירו מוקצה, ב' דעות. מותר לומר לנכרי להעלותה). שה, כז (משום צב"ח התירו להמרות האווזות. ע"י נכרי. ע"י קטן). שה, כט (משום צב"ח התירו לומר לנכרי לחלוב בהמתו בשבת). שח, עט (משום צב"ח התירו לדדות בע"ח ולדחות תרנגולת בשבת).

ד: תצח, כא (משום צעב"ח התירו להערים ביו"ט).תצח קו"א א (מפני צב"ח התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור ביו"ט). תקה, ז (כנ"ל שה, כט).

ה: כד, יד (למנוע חלדה נהגו למרוט הנוצות אע"ג דאיכא צב"ח).

ו: מציאה קו"א ח (דוחה איסור דרבנן, או לאו גרידא, ולא מקרי דחית איסור מקמי ממונא). עוברי דרכים ג (מצות פריקה. חייב להטריח גופו, ולא להפסיד ממונו, ולא להאכיל בהמת חברו או הפקר). ד (כשמצערים לאדם, או שצריך לרפואה או לשאר צורך, מותר להרגם, כמו שחיטה. מריטת נוצה לצורך מאווז מותר, אלא שהוא אכזריות). ה (נדחית מפני כבודו של אדם). ו (דוקא כשרואהו תוך רס"ו וב' שלישי אמה). ז-ח (גם כשפטור ממצות פריקה חייב משום צב"ח. נכרי המכה סוסו המושך בעגלה על הר, מצוה לעזור משום צב"ח). עוברי דרכים קו"א ג (אפי' מת אינו מחויב ליתן לו מים פחות משו"פ, אפי' בשלו, אפי' בעבד שלו. וי"א שבצער שבא מבחוץ כפריקת משא חייב). קו"א ה (הוכחות שמחוץ לריס אינו זקוק אף לצב"ח). שם ד"ה ובא"ח (צב"ח בשב וא"ת נדחה מפני איסור דרבנן, אלא שחכמים לא העמידו דבריהם במקום צב"ח, ואפי' באינו רואה). שמירת גו"נ ח (כלב שמפסיד לו מותר להרגו).

צפרנים

א: ד מהדו"ק, יח-ט (הנוטל צ. צריך נט"י).

ב: רס, א (לגלחן בע"ש). רס, ב (לא לקצוץ צ. הידים והרגלים ביום א'. רגלים ביום ה' וידים בע"ש. מתחילים לצמוח ביום שלישי). רס, ג (להפסיק בין אצבע לאצבע. בדאג"ה בימין, דבהג"א בשמאל). רס, ד (השורפן חסיד, שמא תעבור עליה אשה עוברה ותפיל. בבהמ"ד מותר לזרוק). רחצ, ו (פרות ורבות לעולם. סימן ברכה. להסתכל בהם בבורא מאורי האש).

ג: תסח, ו (בחוה"מ, ב' דעות. בע"פ, לכתחלה קודם חצות, ואם שכח יטול אחר חצות).

ד: תקכט, ב (יטלם בעיו"ט).

צרכי רבים

עיי"ע חול המועד (צרכי רבים). מלאכות שבת (במקום מצוה). עוסק בצרכי צבור.