ק

קבוע

עיי"ע תערובת (קבוע).

קבורה

עיי"ע בית הקברות. בל תלין. הלוית המת. הספד. מלאכת יו"ט (קבורת מת). מת. מת מצוה. צדוק הדין. קבר. תכריכים.

ג: תמג, ה (בערב פסח, מוציאים לבה"ק, אוכלים, ואח"כ מקברים. הוצאה לבה"ק וק. כ"א דבר בפ"ע). תמג קו"א א (הוכחות להנ"ל).

ד: תקכו, ד (ק. ביו"ט, ואחר יו"ט להוציאו ולהוליכו לבית הקברות). תקכו, ו (הנחת הדס על מטתו. גזיזת שערו). תקכו, ח (צבירת עפר ע"ג הקבר עד שנעשה תל גמר קבורה הוא). תקכו, יט (תינוק מת מסירים ערלתו בצרור או אבן). תקכו, כב (ביו"ט, אם אפשר יקברוהו קודם שחרית, או בעת הפיוטים. ובאדם חשוב יוציאוהו לביה"ק אחר יציאה מבהכ"נ ויקברוהו אחר סעודת יו"ט).

קבלה

עיי"ע זוהר. שוחט ובודק (קבלה). תענית (קבלה במנחה).

א: ב מהדו"ב, ג (ע"פ הק.). א מהדו"ק, ז (חכמי הזוהר). כה, כח (במקום שיש מחלוקת בין בעלי ק. לפוסקים). כה, לז. כח, ד. לב, א-ב. לב, סט (חכמי הזוהר). לה, א. לו, ב (ציור האותיות ע"פ הק.). מו, ד (דברי המקובלים). מו, יא (ע"פ הסוד). מז, ה (כנ"ל). נא, ב (כנ"ל). סח, ב (ע"ד האמת). קב, ד (חכמי הזוהר). קי, ד (ע"פ הסוד). קיג, ו (כנ"ל). קלא, א (ע"פ הק.). קסז, ח (כנ"ל). קפב, א (ע"ד הק.). קפג, ג (ע"פ הק.). קפג, ו-ז (כנ"ל). רו, ח. פסקי הסדור תרו ד"ה ויזהר (קבלו חכמי הק.) תרטו ד"ה והמדקדקים (ע"פ הסוד). סדר נט"י לסעודה ה (ע"פ הק.).

ג: פסקי הסדור תסג-ד (ע"פ הק.).

ה: ת"ת א, ד (אמרו חכמי האמת). ב, א (ק. בכלל שליש בתלמוד). ב, ב (רוב סודות התורה שהיא ק. גנוזים באגדה). ב, י (ע"ד הק.). ד, ג (אמרו חכמי הק.).

האר"י ז"ל

א: ח, ט. כה, כד. כה, לז. לו, ב (אותיות א, ג, ו, ח, ט, ע, צ, ש). פסקי הסידור תריח. סדר ברה"נ ו, ה.

ג: פסקי הסדור תסו.

מטעם הידוע להם

א: כה, כה. כח, ו. נט, ג. צה, ד. קכה, א. קכה, ג. קלא, ד.

ב: רס, ב. רסג, א. רסח, ו. עדר, ב. רפד, יא. רפה, ו. רצה, ב. רחצ, ד.

ג: תעג, כו. תעג, נא. תפט, ז. תפט, יא.

ד: תקצו, ב. תרז, ז. תרנא, ז.

קבלה, נביאים

ב: רמב, א (שכר המענג את השבת מפורש בק.). רנב קו"א ב (כבוד שבת לדעה אחת הוא מדברי ק.). רסא, ב (האיסור לקנות קנין בשבת מפורש בק.). רסב, ג (וכבדתו מעשות דרכיך).

ה: קפד, ו (איסור הביאה באבל מדברי ק. דברי ק. הן כדברי תורה). ת"ת א, ו (חנוך לנער ע"פ דרכו. לכופו לעסוק בתורה).

ו: שאלה שכירות וחסימה יד (עובר על לאו של ק.)

קבר

עיי"ע בית הקברות. לועג לרש. קבורה.

א: לח, ז (החופר ק. למת עוסק במצוה). עא, ה (כנ"ל).

ד: תקכו, ח (הכיפה שעושין על הק. צבירת עפר עד שנעשה תל). תרו, ה (מת מי שפשע כנגדו, מביא י' בנ"א על קברו יחף ויפייס).

קדושה

עיי"ע מנין.

א: כה, מא (ק. כתר במוסף). נה, ז (ששה עונים). נו, ה. נו, ז. נט, ב (ק. שביוצר ושבובא לציון אם יאמרה היחיד. מיושב). צה, א (כיוון רגליו כמלאכים). קט, א (אם שמיעת ק. קודמת לתפלה בצבור. אמן שאחר האל הקדוש חשוב כק.). קט, ג. קט, ד (קודמת למודים). קט, ה (כשהגיע לק. והצבור הגיע לק. ובא לציון או יוצר, לא יאמר עמהם. ק. מוסף. כשלא שמע נקדישך מהש"ץ). קכד, יא (יכול לענות אף שלא שמע מהש"ץ, כ"ז שלא סיימו רוב המנין, או עכ"פ כשיש י' עמו שעדיין לא סיימו). קכה, א (קדוש ברוך וימלוך. אם הצבור יאמר נקדישך. ק. של ובא לציון אם צריך עשרה). קכה, ב (אסור לדבר באמצע ק. עד האל הקדוש). קכה, ג (לישא עיניו סגורות למע' באמירת קק"ק וישא גופו למע'. בברוך וימלוך. ויכוין רגליו). קכה, ד (שמע ק. ומצא צבור אומרים ק. חוזר ועונה עמהם).

ד: תרכג, ז (כתר בנעילה).

קדיש

עיי"ע אמן.

א: יח, ד (לבישת ט"ג בק"י). נד, ד (אין אומרים ק. בלא תהלה לפניו. אחר פסוק או דרשת הכתוב). נה, א (ז' ק. בתפלה. י' ק.). נה, ד (התקנה להסמיכה לברכו או לתפלת י"ח). נו, א (קדושתו גדולה מעניית קדושה. ליזהר מאד בענייתו). נו, ד (הוא דבר שבקדושה שא"א בפחות מי'). נו, ו (בריך הוא, אם הוא נמשך לעיל או לרע). נו, ח (כריעות וג' פסיעות בק.).

ב: רפב, יב-טו (אחר השלמת הקריאה ומנין הקרואים לפני מפטיר, בין בס"ת א', או ב' או ג'. ויש מנהגים אחרים). רצב, ד (אחר קרה"ת במנחה שבת. א"א ק. בלי הפסק פסוקים בינתיים. אין מתחילין תפלה בלא קדיש, חוץ משחרית). פסקי הסדור תתקה (אחרי אשרי ובל"צ בשבת קודם ואני תפלתי. אחרי קרה"ת קודם שמו"ע. במקום שאין ס"ת).

ג: תכט, ח (אחר צדוק הדין ואחר הדרשה). תצ, יא (בקרה"ת ביו"ט קריאת פרשת המוספים ובחוה"מ אחריה).

ד: תרכא, ג (לפני מוסף). תרכג, יא (בסוף נעילה).

קהל

עיי"ע תקנות.

א: נג, ל (מתי גובים לפי ממון ומתי לפי נפשות). נג, לא (שכירות רב וש"ץ מי קודם). נה, כג-ה (כשאין מנין שלם כופין לשכור א' או ב' להשלים בימים נוראים, וכשיש מנין כופין לשכור לשכור ש"ץ כל השנה. חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות. א' מבני עיר שיצא כופין אותו לשכור במקומו וליתן שכר ש"ץ).

ב: רסג, טז-יט (כרוב הק. קבלו שבת). שלט, ג (לבטל התמיד בשביל טענות הק.).

ד: תריט, א (חרמות הק. על דעת הק.).

ה: א, נג (יש רשות ביד הצבור לאסור למיגדר מילתא. כשפסלו שחיטת כולם חוץ מטבח ידוע. ואם רק הטילו חרם, קנסו לזה ששחט). א, נד (כשמבטלים תקנה לגדר וסייג ע"י אהבה או תגר, מכוער הדבר). ת"ת א, ג (לפרוע שכר מלמדים מקופת הק. כשאר נתינות הקהל לפי ממון, גם מי שאין לו בנים, וגם ת"ח הפטורים ממסים. עד כ"ה תלמידים למלמד א'). ד, יג (גובין לפי ממון, בכל מיני כפיות, לצרכי הרבים).

ו: נזקי ממון יט (אדוני הארץ מסר לבני העיר לעשות כרצונם ומנהגם). נזקי גו"נ טו (כל צבור במקומו כגאונים ונשיאים, ויש להם רשות להפקיר ממון ועונש הגוף).

ז' טובי העיר

א: נג, כג.

ב: שו, י.

ו: נזקי ממון יח (מחילת בני רה"ר אינה מועלת אלא ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר). נזקי גו"נ יג (רשות בידם להכות הגנב לסייג וגדר). טו (יש להם רשות לקנוס ממון או להכות או בבזיונות, לגדור פרצות הדור, או העובר על עבירות, לפי החוטא והחטא). טז (כיון שיש חילוקי דינים בקנסות והכאות לא יקנסו בלי שאלת חכם, או שהב"ד ידונו דיני קנסות, כשנתמנו מדעת רוב הצבור, וכן בעניני מסים).

ראשי הקהל

ה: רבית סה (מנהיגי הק. שלוין לצורך הק. אם יש להם דין אפוטרופוס, שליח).

ו: מכירה ג (ג' רה"ק שאמרו ליתן אין יכולים לחזור וא"צ קנין). מדות טז (להעמיד ממונים על מדה ומשקל, להכות ולקנוס). יז (ועל מניעת הפקעת שערים).

קול

א: ח, יא. לא, ב. נה, ד. נו, ב (עניית איש"ר בק. רם). נז, א. נט, ב. סא, ג. סא, ה (ק. רם לעורר הכוונה). סא, כה. סט, ה. קא, ג (הגבהת הק. בכדי לכוין). קח, ו. קיד, א. קכג, ג. קכג, ז. קכד, א. קכד, ג-ד. קכה, א. קכו, ג-ד. קכח, טז. קכח, כג (נשיאות כפים בק. רם). קפה, ד. קפח, ב (בבהמ"ז). ריג, ב. פסקי הסדור תרכב.

ב: רסח, יב (אמירת ויכלו בק. רם). רפב, ה. רפד, יא. רפח, ט.

ד: תקצד, א. תרז, ג-ה. תריט, ג. תריט, ט.

שני קולות אינם נשמעים

א: קכח, כח.

ב: רפד, יא.

ג: תפח, ד (אא"כ הוא קול חביב. הלל. קידוש).

ד: תקצ, יד (אא"כ הוא קול חביב. תק"ש. שופר וחצוצרות).

קטורת

א: א מהדו"ק, יט (פרשת ק.). מח, א (כנ"ל).

ד: תריט, א (כוללת חלבנה שריחה רע). תרכב, א.

קטנים

עיי"ע גדול. חרש שוטה וקטן. נאמנות (קטנים). עד אחד (בידו). קנינים (קטנים).

א: ב מהדו"ב, ו (לכסות ראשם). ב מהדו"ק, ז (כנ"ל). ד, ב (תחלת כניסת נפש הקדושה. נט"י). יד, א (בעשיית ציצית). לט, א (פסולים לכתיבת תפילין. בן יג וא"י אם הביא שערות). מה, ג (שלא יהיו ערומים בפני הספרים). נג, יג (לירד לפני התיבה בערבית, פריסת שמע, ברכו שבקריאת התורה). נה, ה (צירופו לי', ע"י ס"ת או חומש שבידו. פחות מבן ו'). נה, יב (אפילו הביא ב' שערות קודם יג"ש). סט, ב (אין מוציאים אחרים. פריסת שמע). עג, ג (לענין נגיעת בשר עם בנו עד י"ב שנה ועם בתו עד י"א אפי' הביאו שערות, ובאותה שנה דוקא כשלא הביאו שערות). צח, א (לא להביא ילדים קטנים המפריעים לבהכ"נ). קכד, י (כנ"ל). קכח, מט (בנ"כ - עם כהנים גדולים). קנט, כ (פחות מבן ו' אין כוונתו כוונה). קצט, ט (הגיע לעונת הפעוטות, בן ו, ט, י, כ"א לפי חריפותו. ק. פורח, ב' שערות שלא נגמרו בשיעורן. מאיזה שיעור אפשר לזמן עליו).

ב: רנט, ז (סתירת דלת תנור הסתומה בטיט מותרת, ואם אפשר – יסתור ע"י ק.). רפב, ה (אינם מחוייבים בקרה"ת, מצטרף לקרואים אבל לא שיהיו כולם ק. ולא יקריא העולים). רפב, ז (נהגו שאין קורין ק. אלא למפטיר, אפי' אין כהן רק הוא. איננו מחוייבים לכבד כהן ק.). רפב, טז (למפטיר קורין את הק. אף בפר' זכור שהיא חובה מה"ת, שהש"ץ הקורא מוציא הצבור). רצה, ד (אם מוציאים בשתייתם י"ח הבדלה). שה, כז (המראת אווזות, אם אפשר – ע"י ק.). שו, יג (מצוה לדבר עם מלמד ללמדו ספר או אומנות). שו, כט (מחללים שבת גם בשביל פקו"נ של ק.). שח, נה (ענף שייחדו לאיים על התינוקות שיכם בו). שכח, כב (צרכי קטן כצרכי חולה שאב"ס. לומר לנכרי לעשות לו תבשיל. להאכילו מוקצה). שמג, יא (תשובה לקטן שעבר עבירה. דבר שבממון). שס, ג (אם מצטרף לשיירה להיקף מחיצות בשבת). שסו, ד (מניחים בביתו עירובי חצרות, ויכול לגבות העירוב).

ג: תלב, י (נאמנותם בבדיקת חמץ. בדרבנן. בדאתחזק איסורא). תס, א (שלא הביא ב' שערות). תע, ד-ה (תענית בכורות). תעט, ו (לא יעשהו שליח לאמירת הודו שבהלל. אינו יוצא במה ששמע מהקטן).

ד: תקצב, ח (אין להביאם בעת התקיעות שלא יבלבלו, אלא יהיו אצל הנשים הפטורות מתק"ש). תרטז, א-ד (קטן שלא הגיע לחנוך לא גזרו עליהם עינויי יוה"כ, ואפי' להאכילם ולרחצם בצונן. אבל לא נעילת סנדל, ועכשיו גם רחיצה וסיכה, ובהגיע לחנוך עינוי אף אכילה ושתיה, גזרו בהם. ואף שא"צ למחות בהם, רק האב בהגיע לחנוך, מ"מ לא יתנו להם בידים).

ה: ב קו"א א (קטן מבן שש דינו כקוף, שאין לו מעשה, או רק מחשבה, ב' דעות). קפט, צט (קטנה עד י"ב שנים ויום א'). קצ, ג (כנ"ל). ת"ת א, א (פטור מכל המצות). א קו"א א ד"ה והנה (בן ו' שלמות, להוליכו למלמד, לסוכה ולעירוב).

הגיע לחנוך

א: טז, א (לענין ציצית – בן ט'). יז, ד (שיודע להתעטף). לז, ג (זמן ח. לתפילין). לט, א (החיוב רק על האב ורק מד"ס). ע, ב (בק"ש ותפלה). קו, ג (לחנכם בתפלה). קכד, י (ילמד בניו הקטנים לענות אמן ולעמוד באימה וביראה). קסז, כג (הגדול יכול להוציאו גם בברה"נ כשהגדול לא אכל כדי לח. במצות). קפה, ד (לח. ברהמ"ז). קפו, ג (מוציא הגדול שמחוייב מד"ס בבהמ"ז, אבל לא מגילה והלל וברכות ק"ש ושאר מצות מד"ס). קפז, ד (בהמ"ז לבן ח'). קצ, ד (להטעימו מכוס של ברכה ולהוציאו בברכה, כשהמברך אינו יכול לשתות בעצמו). רטו, ב (מותר ללמדו ברכות שלא בזמנן, ואין עונים אמן. ובזמנן לשם ח. – עונים אמן). פסקי הסדור תרט ד"ה ובקטנים (לענין ציצית, מבן שש).

ב: רסט, ג (להטעימו מכוס קידוש בבהכ"נ ולהוציאו בברכה, כשהמקדש אינו יוצא בעצמו). רעא, יט (אמירת ויכולו). שלד, כו (כשמחלל שבת להנאתו צריך אביו למחות, ולא אחרים). רצו, יז (הבדלה). שמ, ד (קטן האוכל עוגות שעליה אותיות להנאתו א"צ להפרישו). שמג, ב (בן או בת, מ"ע ומל"ת, אפי' איסור מד"ס. אם אינו מפרישם מאיסור תורה ב"ד צריכים להפרישו). שמג, ג (שיעור ח. במ"ע לכל תינוק לפי חריפותו במצוה ההיא, ובל"ת כשהוא בר הבנה שאומרים לו שזה אסור). שמג, ד (אמו אינה מצווה עליו). שמג, ו (אביו צריך למחות בו אם הוא בר הבנה). שסב, יז (מצוה להפרישו כשרואהו מחלל שבת, אפי' להנאת עצמו באיסורים מד"ס).

ג: תעב, כה (כשיודעים מענין קדושת יו"ט – ח. קידוש. דעת להבין סיפור יצי"מ – ח. אמירת הגדה ובהמ"ז והלל על כוס ב-ד). תעט, ו.

ד: תקכט, ז (שמחת יו"ט). תקצו, ב (מותר לק. לתקוע בר"ה להתלמד, בין הגיע לחנוך ובין לא, שמצוה ללמדם ולחנכם במצות). תרטז, ד (הגיע לחנוך עינוי ביוה"כ, אביו צריך למחות בידו ולא אמו, ומ"מ לא תתן לפניו). תרטז, ה-ו (חנוך עינוי קטן וקטנה לשעות, בריא בן ט' שלמות או כחוש בן י' שלמות. י"א שבני יא שלמות ישלימו). תרמ, ג (בסוכה משאינו צריך לאמו, בן ו' שלמות ובחריף בין ה' שלמות). תרמ, ד (חיוב על האב לחנכו, ואמו כשאר אדם).

ה: ת"ת א, א (אביו חייב לחנכו מד"ס). א קו"א א ד"ה והנה (האב ולא האם).

לצורך הגדול

ב: רסו, י (התירו שישא כיסו במקום שאדם בהול על ממונו). שלד, כו (אפי' לא הגיע לח. ואפי' עושה מעצמו, צריך למחות בו). שמג, א (כנ"ל). שמג, ו (אמירה לקטן באיסור מד"ס לצורך מצוה מותר). שמג, ח (דוקא בדבר שאין לחוש שמא יסרך). שסב, יז (כששכח חפץ ברה"ר יגביהו התינוק, דוקא כשאינו יודע שהוא של אביו ועושה להנאת עצמו).

ג: תנ, כה (כשצריך להאכיל חמץ לתינוק חולה, יאכילו ע"י ק.).

מאכיל איסור בידים

א: קו, ג (מותר להאכילם קודם התפלה וקודם קידוש).

ב: רסו, י (אסור מה"ת, אפי' כשנותן להם מבעוד יום). רסט, ג (מותר להאכילם מאכל מותר בזמן אסור. קודם קידוש. ביוה"כ). שא, כא (ליתן לו מלבוש שזוג ארוג בו ומשמיע קול). שמג, ה (אסור מה"ת, לא תאכלום – תאכילום. וכן בחילול שבת ויו"ט. אפי' איסורים מד"ס. וכן לא יאמר לתינוק לאכלו בעצמו. ומדין אמירה לנכרי אסור לומר לו להאכילו. ואם התינוק צריך לכך דינו כחולה שהתירו אמירה לנכרי, אפי' להשקותו סתם יינם). שמג, ו (י"א שמותר להאכילו איסור מד"ס כשצריך לכך, או שהגדול צריך לכך. הנקתו אחר כ"ד חודש. הטעמה מכוס קידוש בבהכ"נ). שמג, ח (כשהוא צורך חנוכו מותר. האכלתו קרבן פסח שלא נמנה עליו). שמג, ט-י (אסור ליתן לו חגב טמא ושאר איסורי מאכלות שיש לחוש שיאכלנו, אבל איסור מחיקת אותיות שעל העוגה אינו אסור אלא ליתנו בפי התינוק).

ג: תעא, י (כנ"ל - רסט, ג. וכן מצה בע"פ). תעב, כג (כשרוצים לאכול קודם קודם הסדר).

ד: תרטז, א-ד (לרחוץ אותם בשבת בחמין. לנעול אותם ביוה"כ. לרחוץ אותם ביוה"כ בזמנינו. להאכיל ק. שהגיעו לחנוך עינוי).

ה: ב, ג (אסור להאכיל נבלות בידים לחש"ו מה"ת).

עובר להנאתו

ב: שלד, כו (אין צריך למחות בו, אלא אביו). שמג, א (אין ב"ד מצווין להפרישו, אלא בדבר המתפרסם כמו תקיעת שופר בשבת).

ד: תקפח, ו (בתקיעות שופר בשבת ב"ד מצווין להפרישו, אפי' לא הגיע לחנוך).

שמא יסרך

ב: שמג, ו (כשנותן לו באקראי אין לחוש שמא יתרגל אף כשיגדל). שמג, ז (כל שהוא לצורך הקטן לא חששו ש"י). שמג, ח (הטעמה מכוס מילה ביוה"כ).

ד: תריט, ז (בכוס שהחיינו ביוה"כ). תרכא, ד (בדבר שאינו מצוי, הטעמה מכוס מילה בת"ב וביוה"כ).

תשב"ר

ב: ערה, ז (לא גזרו בהם שמא יטו).

ה: ת"ת א, ג (אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תשב"ר). א, י (אין מבטלין אותן אפי' לבנין בהמ"ק).

קידוש

עיי"ע אין עושין. כוס של ברכה (דברים הטעונים כוס). סדר של פסח (קידוש).

א: סב, ב (בכל לשון, אפילו אינו מבין הלשון). פח, ב (נשים). פט, ה (א"צ ק. לשתיה קודם התפלה). קו, ב (נשים). קכד, ב (ברוך הוא וב"ש הוי ה.). קסו, א (בין נט"י לסעודה). קסז, כג (ברכת הק. וברה"נ שבו). קעד, ה (יין ק. שקודם הסעודה פוטר יין שבסעודה). קעד, יא (הטעם שאומרים סברי מרנן). קפה, ב (מה"ת. אם צריך להבין כמו בבהמ"ז). קפה, ד (כשהאב מוציא אשתו ובניו הקטנים שא"י לברך). קפח, יא (פותחת בברוך כי לא תמיד היא סמוכה לברכת היין). קצ, ד (יכול להוציא ברכת היין אף שאינו שותה, כי צריך לברך בשביל עצמו. ק. שבבהכ"נ). ריג, א (מוציא אחרים בברכת היין אפי' לא קבעו יחד). ריג, ו (אחד מברך לכולם).

ב: רסג, ד (היין מד"ס. אפשר לקדש על הפת). רסט, ג (אף שיצא יקדש בביתו להוציא אשתו וב"ב שאין יודעים לקדש). רעא, א (זכירה בדברים מה"ת). רעא, ב (תקנו חכמים זכירה על הכוס. סמוך לכניסתו). רעא, ד (קודם לק. של יו"ט שהוא מד"ס). רעא, ה (נשים חייבות). רעא, ו (להוציא אנשים). רעא, ז (כששומעת מאחרים ואינה מבינה תאמר עמו מלה במלה). רעא, ח (פת לסעודה קודם ליין לק. הלילה. ק. הלילה קודם לק. היום. ק. היום קודם לצרכי סעודה בלילה ולא לצרכי סעודה ביום). רעא, יח (כוס של ק. טעון י' דברים כמו כוס בהמ"ז). רעא, יט (אמירת ויכלו להוציא ב"ב הקטנים. בעמידה. יתן עיניו בנרות, ובברכת הקידוש – בכוס). רעא, כ (כשאין לו לק. הלילה והיום רק כוס א', או יותר מרביעית א'). רעא, כא (ביין או בפת, וי"א שאין מקדשין על שכר. כשיש לו כוס א' לק. ולהבדלה מי קודם). רעא, כב (משייר יין מק. להבדלה). רעא, כג (נט"י קודם או אחר ק. נטל קודם. נטל קודם ק. אם גילה דעתו שהפת חביבה ויקדש עליה). רעא, כו (הפסיק בדבור א"צ לחזור ולקדש, הסיח דעתו או יצא לחדר אחר יחזור ויקדש). רעא, כז (נשפך הכוס יביאו כוס אחר ויברך וא"צ לחזור ולק. קידש בשחרית על השכר א"צ להביא כוס אחר ויקדש על הפת). רעא, כח (קידש על כוס מים כסבור הוא יין, הי' יין מוכן אצלו ישתה מיד, לא הי' מוכן לפניו יחזור ויקדש). רעא קו"א ו (כוס ק. ובהמ"ז מי קודם). רעא קו"א ז (קידש על כוס מים כסבור הוא יין, והי' אצלו עוד יין, אפשר לד"ה ישתה מיד). ערב, יא (י"א שלא יקדש על חמר מדינה אלא על הפת, וי"א שלא תקנו ק. אלא על היין. בלילה יקדש על הפת וביום על חמר מדינה ואח"כ על הפת. ביום אינו חיוב כ"כ כמו בלילה). רפט, ב (תקנו חכמים ק. גם ביום, בלא ברכת הק. על הפת או חמר מדינה). רצא, ו (בסעודה ג' א"צ לקדש). רצט קו"א ב (תיקנו בתחלת הלילה).

ג: תפג, ה (י"א שאין מקדשין על הפת). תפט, כו (כל מה שנוכל להקדים). תצד, ב (בליל שבועות – אחר צאה"כ).

ד: תריח, יח (חולה שאוכל ביוה"כ א"צ לק.). תרמג, א (בליל א' של סוכות, יין, קידוש היום, לישב בסוכה, שהחיינו). פסקי הסדור שסח (ק. לר"ה).

בבית הכנסת

ב: רסט, א (להוציא האורחים שעומדים במקום סעודה בחדריהם). רסט, ב (אם לנהוג כן בזמנינו שאין אורחים בבהכ"נ). רסט, ג (כשאינו יוצא בעצמו יטעים לקטן שהגיע לחנוך, או ישתה רביעית ויצא י"ח ק. וסעודה). ער, ב (להקדים קדושת היום קודם אמירת במה מדליקין). רעא, כא (הבדלה בבהכ"נ קודמת לק. בבהכ"נ). רעג, ט (ישתה רביעית ויצא י"ח ק. וסעודה). רעג, יא (בזה"ז אין הש"ץ מכוין להוציא שום אדם בק. זה). שמג, ו (הטעמה לקטן. כשיש אורחים אוכלים בחדרי בהכ"נ).

ג: תפז, ז (בליל פסח אין מקדש, אף אם אין יין בעיר). תפט, כו (להקדים לפני ספה"ע). תפט, כז (כנ"ל – תפז, ז).

במקום סעודה

א: פט, ה. קעד, ה. קעד, ח. סדר ברה"נ ד, יב.

ב: רסט, ג (י"א דסגי בשתיית רביעית יין). רעא, ב. רעא, ט (וקראת לש. ענג, במקום ענג תהא קריאה). רעא, יב (י"א דסגי בס. שאכל כבר בחול קודם ק.). רעא, טו (נזכר אחר גמר סעודה יקדש אז והוי במקום ס.). ערב, יג. רעג, א (במקום ענג תהא קריאה. באותו בית). רעג, ב (מחדר לחדר דוקא כשהי' דעתו לאכול בחדר אחר. וכן מבית לעלי'. מבית לבית כשיכול לראות מקום שקידש). רעג, ג (כל החדר נחשב מקום א'). רעג, ד (סוכה בבית חשוב כמו חדר א'). רעג, ה (צריך לאכול שם לאלתר). רעג, ו (כשמוציא אחרים שאין יודעים לקדש סגי במה שהם אוכלים מיד). רעג, ז-ט (סגי בכזית מה' מינים או רביעית יין נוסף, אבל לא פירות ומשקים. וי"א דסגי ברביעית של כוס קידוש). רעג, י (מקדש בביתו ומוציא שכנו בתוך ביתו ששומע במקום סעודתו, ואפילו הוא אינו יוצא בק. זה ושכניו אין יודעים לקדש). רפט, ב (גם ק. היום). רצו, ז. רצט קו"א ב ד"ה ולא (מקמי ס. איתקן). שמג, ו.

ג: תעג, כה (הטעם שמביאים הקערה בליל סדר מיד אחר ק.). תפד, ה.

ד: תרלט, יח (בסוכה).

זמנו

ב: רסז, ג (מבעוד יום מפלג המנחה ולמע'). רעא, ב (סמוך לכניסת השבת). רעא, ג (בשעה שביעית). רעא, ח (ק. הלילה קודם לק. היום.). רעא, ט (מצותן בתחלת זמנם). רעא, טז (מצותו כל הלילה ותשלומין למחר, אלא שביום לא יאמר ויכלו). רעא קו"א ג (בביה"ש). רצט קו"א ב (איתקן בתחלת הלילה).

טעימה מהכוס

א: קצ, ד (י"א שהמקדש צריך לטעום כמלא לוגמיו).

ב: רעא, כ (מרביעית דוקא). רעא, כד (כמלא לוגמיו, והגדול לפי גדלו, ולא יותר מרביעית). רעא, כה (כמלא לוגמיו יטעם דוקא המקדש, או סגי בא' מהמסובין, ומצוה מהמובחר שיטעמו כולם מעט). רעא, כט-ל (אם כוסות המסובין פגומים, ישפוך להם מכוסו קודם שיטעום, ולא יטעמו עד שהוא יטעום מכוסו). ערב, יב (כשנדר מיין ישתו המסובין עמו, ואם שונא היין ידחוק עצמו לשתות או ישמע ק. מאחרים).

טעימה קודם קידוש

ב: רסט, ג (העושה קידוש בביהכ"נ ואינו יוצא לא יטעום מהיין). רעא, ט (משהגיע ביה"ש או משהתפלל מבעוד יום. הטעם שאסור אפי' טעימה ואפי' התחיל בהיתר). רעא יב (כשמברך בהמ"ז קודם ק. אם ישתה הכוס). רעא קו"א ג ד"ה כשיגיע (הוכחה שצריך להפסיק מביה"ש. מתחלת שקיעה לשיטת ר"ת). שם ד"ה ואף (חילוק בין ק. להבדלה). רעא, יד (ישבו ואכלו ואמרו בא ונקדש נאסר עליהם לשתות). רעא, טו (נזכר באמצע סעודה יקדש מיד. נזכר אחר ברכת המוציא יקדש על הפת). רעא קו"א ה (אמרו בא ונקדש נאסר עליהם לטעום). רפט, ב (בק. היום אם מותר לטעום קודם). רפט, ג (בלילה יש לו להמתין עד חצות). רצט קו"א ב (הטעמים שצריך להפסיק אף בהתחיל בהיתר ואף שקידש בתפלה והוי דרבנן).

ג: תפד, ה.

יין

א: קפב, ב (קודם לבהמ"ז על הי.).

ב: רסג, ד. רעא, ב. רעא, כח. ערב, א (ריחו רע. מגולה. גמר ריחו וטעמו). ערב, ב (י. מגתו. סוחט אשכול ענבים). ערב, ג (י. שבפי החבית שסינן הקמחים. קרום לבן. טעמו חומץ. ריחו חומץ). ערב, ד (לבן). ערב, ה (יש בו שמרים. שחור. מתוק). ערב, ו (חי וחזק שראוי להמזג בג' חלקים מים). ערב, ז (מצמוקים שיוצא מהן קצת לחלוחית כשמעצרין אותן). ערב, ח (משמרי יין או חרצנים). ערב, ט (מבושל. יש בו דבש. ראוי לנסך). ערב, יא (י"א שלא תיקנו ק. אלא על הי.). רצו קו"א א ד"ה ומ"ש המג"א דלקדש (הטעם שי. לק. קודם לכוס בהמ"ז). רצו, יד (י. לק. ולהבדלה מי קודם). רצז, ז.

ג: תסב, יא-ב (י. צמוקים שלמים כשר לק. ואם נדרכו ונתנו מים על החרצנים כשר דוקא כשנתן ג' מדות ומצא ד'). תעב, כב (א"צ לדחוק א"ע לשתות בעצמו, וישמע מאחר).

ד: תר, ו (כשמברך שהחיינו, יקדש על י. ישן, וכשיגיע לשהחיינו יתן עיניו בתירוש חדש).

עיי"ע יין.

עמידה

ב: רסט, ד (בשעה שהש"ץ מקדש בבהכ"נ). רעא, יט (באמירת ויכלו. באמירת יום הששי).

ד: תרמג, ב (בליל סוכות, מיושב).

פורס מפה ומקדש

ב: רעא, יא (אין צריך לברך על היין או הפת שמקדש עליו. קידש על היין, אם צריך לברך אח"כ על הפת). רעא, טו (כנ"ל).

ג: תעא, יד (בליל פסח, ולא יברך בפה"ג והמוציא).

קידוש החודש

א: סח, ב (ע"פ הראיה). קח, יד-טו (אין קדה"ח בלילה). קפח, י (כנ"ל).

ג: תעג, נט (כשיבנה בהמ"ק יקדשו ע"פ הראיה). תפז, א. תצד, א (בזמן קדה"ח ניסן יכול להיות חסר).

ד: תר, א (בשעה שמקדשין ע"פ הראי', היו שולחים שלוחים בא"י, ולא בחו"ל. ובר"ה – רק תוך התחום). תר, ד (פעם בר"ה באו מהמנחה ולמע', ונתקלקו הלוים בשיר של חול, והתקינו שאם יבואו אחר מנחה לא יקבלו וימנו למועדים מיום המחרת, שיש כח ביד ב"ד, אשר תקראו אתם, אפי' מזידין). תרכד, י (עכשיו בקיאים בחשבון, ובטל קדה"ח). תרמט, כא.

קידוש ידים

א: ד מהדו"ב, א (מהכיור). ד מהדו"ק, א (כנ"ל). ו, ב. קכח, ח. קנט, א (מכלי). קנט, יז (ורחצו ממנו, מהכיור, ולא בתוכו). קסא, ח. פסקי הסדור תרו ד"ה ואם.

קידוש לבנה

א: קו, ב (מ"ע מד"ס שהזמ"ג).

ג: פסקי הסדור תסג (אחר ז' ימים למולד. בבגדים חשובים. סדר ק"ל).

קידוש השם

ו: מכירה יב-ג. מציאה לח.

עיי"ע חילול השם.

קידושין

עיי"ע אירוסין. אישות.

ה: ב קו"א י-יא (ק. תופסין אפי' במומר לע"ז ולשבת).

קיטל

עיי"ע תכריכים.

א: כא, ג (לא יכנס בו לבה"כ).

ג: תעב, ד (בגד מתים להכניע הלב).

ד: תרי, ט (טעמי לבישתו ביוה"כ. נשים. אבל).

קינוח

עיי"ע בית הכסא.

קללה

א: פה, ג (בשמות המיוחדים בשאר לשונות).

ו: אונאה כח (לא תקלל חרש, כל אדם מישראל).

קלף

עיי"ע כתבי הקודש. סת"ם. תפלין (קלף).

א: לב, ט (ק. דוכסוסטוס וגוילין שלנו). לב, יד (עור הדג זוהמתו רבה). לב, יז (עור העוף מלא נקבים דקים). מב, ו (ק. מעובד לשם סת"ם אם מותר לכתוב עליו גטין וקמיעות).

קמיע

עיי"ע הוצאה והכנסה (קמיע).

ב: שא, לג (מתי יש בו משום דרכי האמורי). שח, עא (ק. שאינו מומחה אינו מוקצה). שלד, יג (אם מותר לכתוב אזכרות בק. ואם מותר להצילן בשבת מדליקה, ב' דעות. כותבי ק. כשורפי תורה).

קנוניא

ו: עדות כד. כו. מט.

קנינים

עיי"ע אסמכתא. חמץ (מכירת חמץ). מכירה. מלאכות שבת (מקח וממכר). מתנה ע"מ להחזיר. שכירות.

ב: שו, טו (סתם ק. לכתיבה עומד).

ג: תלו קו"א ד (באמירה לא סגי). תמח, ג (מהסתם אין נוח לו לקנות דבר האסור לו). תסז, ד (כנ"ל).

ו: עדות י (סתם ק. לכתיבה עומד). עדות קו"א ב (כנ"ל). הפקר י (נפל עליה או פירש טליתו עליה, אינה ק.).

אגב קרקע

ג: תמא, ט. תמא קו"א ד. תמח, יא. תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ח"י.

אורחים

א: קצו, ז (גם אחרי שחתך פרוסה לעצמו הוא של בעה"ב). לוח ברה"נ יא, יב (במה שמזג לא. אין בעה"ב שותף בו).

ב: שסו, טז (כל שזימן לאכול זיכה להם הכל, וסומכין עליו לעירובי חצרות).

איבה

ב: שסו, יג (בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שלחנו, וקטנה ונערה אפי' אין סמוכה על שלחנו, מ. לאביהם. אשתו שמעלה לה מזונות, או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, מ. לבעלה). שסו, יד (בנו גדול הסמוך על שלחנו ויש לו אשה, והמגדל יתום בביתו, מציאתו שלו).

עיי"ע איבה. ראה גם לקמן אצל דרכי שלום.

ד' אמות

ו: הפקר ז (תקנו ד"א שיקנו במקום מופקר, ולא ברה"ר). ח (וכן בקטנה, אבל לא בקטן).

עיי"ע שיעורי תורה (ד' אמות).

דבר שאין בו ממש

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דבר שאינו ברשותו

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דבר שלא בא לעולם

ב: מהדו"ב תתסה ד"ה וגם.

דרכי שלום

ו: מכירה י בשוה"ג (בקטן שאין דעת אחרת מקנה, או פחות מאגוז ונוטלו). הפקר ג (מצודה אינה קונה, אלא מד"ס מפני ד"ש). ה (וכן בזורק בקעת על אילן להשיר פירותיו). ו (וכן ביוני שובך ועליה. נטל הוא או בנו קטן, חייב להחזיר מד"ס). ז (וכן מציאה בד"א). ח (וכן בקטנה, אבל לא לקטן, אא"כ הגיעו לידו). ט (מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו היא שלו מפני ד"ש, ובתו – עד שתיבגר, וכן מעשה ידיה. וכן אשתו. ובניו הקטנים הסמוכים על שלחנו – אפי' נתנו להם מתנה).

עיי"ע גזלה (גזל מדבריהם). דרכי שלום. ראה גם לעיל אצל איבה. ארבע אמות.

הגבהה

ג: תמח, טז. תנ, כד.

ד: תקכז, יז (טפח מהמקום שמונח עליו). תקכז, כח (טפח, אפי' בבית הנותן). פסקי הסדור שסז (טפח).

הודאה

ה: רבית מו ד"ה ומה שנוהגין (מועיל בדיני ממונות, ולא להתיר איסור רבית).

המגביה מציאה לחברו

ב: שצז, יח (זכה חברו, מיגו שיכול לזכות בעצמו).

זיכה לו ע"י אחר

ב: שסו, י (כשנותנים הקמח לשמש לעירובי חצרות כאילו זיכו ע"י לכולם. ונהגו שהשמש נותנו לרב לזכות בשביל כולם). שסו, יב (א' מבני החצר יכול לזכות הפת לכולם ע"י אחר שיגביהו טפח בשליחות כולם). שסו, יג (לא יזכה ע"י בניו הקטנים הסמוכים על שלחנו. קטן ונערה שאינם סמוכים, וגדולים הסמוכים, ואשתו שמעלה לה מזונות, ב' דעות. לא יזכה ע"י עבדיו הכנענים, אלא עבדיו העבריים, אפי' הקטנים בדבר שהוא מד"ס). שסו, יד (לד"ה יכול לזכות ע"י בנו הגדול שיש לו אשה אף שסמוך, וע"י יתום שמגדל בביתו). שסט, א (הנותן מעה לנחתום להקנות העירוב, והנחתום זיכה לכולם ע"י אחר, לא כיון לזכות לזה אלא ע"י מעות שאין קונות. אא"כ אמר לו ערב לי, או שנתן לבעה"ב).

ד: תקכז, יז (כנ"ל שסו, יג-ד). תקכז, יח (כשבעה"ב נותן לאשתו ובנו קמח ובשר והם אופים ומבשלים לעצמם, יכול לזכות על ידם עירוב תבשילין).

זכין לאדם שלא בפניו

ב: שסו, יב. שסו, טו. שסז, א.

ג: תקכז, טז (בעירוב תבשילין).

ה: רבית מב.

ו: הלואה לב. לה. עדות יז. מ (ואין חבין לאדם שלא מדעתו). מכירה ו. גזלה ב.

חוב

ה: רבית נז (של ישראל יכול להקנות במעמד שלשתן, ושל נכרי אינו נקנה בשום קנין). רבית סט (חוב נכרי שיש עליו משכון יכול להקנות זכויות המשכון בק. מטלטלין, ושיש עליו שטר אינו יכול להקנות אלא בדרך מחילה).

חזקה

ג: תלז, א (בשכירות בית). תמח, יב (בנכרי).

ד: תקכד, א (ביו"ט).

ה: רבית טז (בית).

ו: הפקר ב (מהפקר - ע"י עבודה המועלת באילן, בקרקע. יער אינו קונה). הפקר קו"א ד"ה עיין (כשמיצר מפסיק מועלת ח. רק במתנה ומכירה ולא בהפקר. חלוקת א"י לשבטים כדעת אחרת מקנה, והישיבה בערים מועלת לקניית היערות). שם ד"ה והא (עבדים ע"י רחיצה וסיכה. נכרי אינו קונה בח.). גזלה יז (בהילוך הרבים על הגשר). לג (מצר שהחזיקו בו רבים בהילוך, בין מהפקר, בין מדעת בעלים, בין במחילה בטעות).

עיי"ע חזקה.

חצר

ג: תלו קו"א ג (ח. שאינה משתמרת. כשדעת אחרת מקנה. בהפקר. אין ח. לנכרי). תלז, א (השוכר בית קונה מה שמונח בתוכו). תמ קו"א יא בהגהה (כשאינו יודע שמונח בח.). תמח, ג (כשלוחו, כאלו מונח בידו. כשלא נוח לו לקנות החמץ בפסח אינו נעשה שלוחו בע"כ). תמח, יא (כשלוחו, ולכן לא מועיל בנכרי). תמט, ג (כנ"ל – תמח, ג). תנ, כא (כנ"ל). תנ, כד (כנ"ל).

ו: מציאה ט (ח. בהכנ"ס אינו זוכה להקדש). י-יא (ח. אינו זוכה מעות ודברים קטנים שאפשר לא ימצאו לעולם, אפי' אין רבים מצויין שם, אלא דבר שתשמור אותם לו מפני שמוקפת מחיצות). הפקר ד (דגים וחי' ועוף בביברין, אף שצריך מצודה, היא ח. המשתמרת וקונה). ו (שובך ועליה אינה משתמרת ואינה קונה).

כיבוש

ד: תרמט, י (הקרקע נקנית למלך בכ. מלחמה קנין גמור).

ו: הפקר ג (כנ"ל. מכר או נתן לא' נקנית לו בחוק מלכות, בלא ק. חזקה). הפקר קו"א א ד"ה והא (מועיל לקניית יערות ושביית עבדים בלא חזקה המועלת). שם ד"ה אלא (דוקא ע"י מלך, או שנותן רשות לשבות אנשים ממדינה אחרת, בלא"ה אינו מועיל ע"י גזלה וסיקריקון. בעבדים מועיל רק למעשה ידיו, ובקרקע ק. גמור). שם ד"ה ומיהו (עבד שנשבה ונתייאשו בעליו, ופדאו ישראל לשם עבדות, קנה גם גופו). שם ד"ה ותדע (לא נתייאשו, לא קנה אלא למעשה ידיו, וחוזר לרבו ראשון, ומחזיר מעותיו לרבו שני).

עיי"ע דינא דמלכותא דינא. מלך.

מחילה

ו: מכירה ב (מ. א"צ ק.). מציאה ז (קטנים אין מ. כלום). גזלה לג (מ. בטעות ליחיד לא הוי מ. ולרבים הוי מ.). נזקי ממון יז (בני העיר יכולים למחול זל"ז). יח (בהיזק שכנים, שתיקה כמ. ומ. בני רה"ר אינה מועלת אלא מ. בפירוש ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר). יט (כשנהגו להוציא זיזים לרה"ר, או לעשות חלל תחת רה"ר, כאילו מחלו זל"ז). נזקי גו"נ ד (בצער הגוף אין מ. מועלת שלא יוכל לחזור בו).

עיי"ע הלואה (מחילה).

מי שפרע

ב: מהדו"ב תתסה-ו.

ו: מכירה א.

עיי"ע אמת (מחוסר אמנה).

מנהג הסוחרים

ג: תמח, יא (רושם, תקיעת כף, נתינת פרוטה, מסירת מפתח). תמח, טז (מסירת מפתח).

מעות; כסף

ב: שסט, א (אינן קונות, עד שימשוך).

ג: תלז, א. תמא, יב (ישראל מנכרי ונכרי מישראל אינו קונה בכסף). תמג קו"א ג ד"ה לא (כל שלא קנה הלוקח יש למוכר דין לוה על המעות). תמח, ח (כשיווי כל המקח, או מעט וערב קבלן על השאר). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה והנה עיקר (זקיפה במלוה אינו מועיל אלא ע"י ע"ק).

ה: רבית כג (ברבית של דבריהם עשו מ. כקנין גמור). רבית לג (איזה מטבע נק' מעות ואיזה פירות).

מעמד שלשתן

ה: רבית נז.

מקח טעות

עיי"ע אונאה (מקח טעות).

משיכה

ג: תמא, יב. תמג, יב. תמז, ז (לרשותו או לרשות הפקר). תמח, ז-ט (בנכרי). תמח, טז.

ד: תקכז, כח (לתוך ביתו).

נכרי

ב: רמו, י (כשהבהמה ברשות נ. והישראל אומר בפניו שמקנה לו).

ג: תלו קו"א ג (אין חצר לנ.). תמ, ט (קנין סודר). תמ קו"א ה (הש"ך הכריע שאינו קונה בק"ס). שם ד"ה וגם (אינו קונה קרקע בחזקה). תמא, ט. תמא קו"א ג (רק לענין דיעבד בחמץ אפשר לסמוך שקונה). תמא, יב (אינו קונה בכסף בלבד). תמא קו"א ד (נ. מישראל וישראל מנ. חד דינא הוא). תמח, ח (י"א דוקא בכסף וי"א דוקא במשיכה וי"א דסגי בא' מהם). תמח, י (דוקא בעצמו, שאין שליחות לנ.). תמח, יא (חצר מטעם שליחות ואינו מועיל בנ.). תמח, יב (קרקע דוקא בכסף ושטר). תנ, ז (מכירת חלקו בתנור שאופים בו חמץ בפסח, בדמים או ק. אחר). תנ, כב (אם מועיל ק. כסף). תנ, כז (כנ"ל).

ה: רבית נז (מכירת חובו רק בדרך מחילה).

ו: הפקר א ד"ה והא (אינו קונה בחזקה).

נעילת דלת

ב: שו, טו (במתנת חדר נק' חזקה שלא יוכל לחזור הנותן, ואסורה בשבת).

סודר

ב: שו, טו (עומדת לכתיבה, ואסורה בשבת). שסט, א (נתן כלי לנחתום שיקנה לו עירוב). שפ, א.

ג: תלז, א. תמ, ט. תמ קו"א ה. תמא, ט. תמא קו"א ג-ד. תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה וככה.

ד: תקכד, א.

ה: רבית מג. מו-ח. נה.

ו: עדות י. יז-כ. מח.

קטנים

ב: שסו, ד (אין לו דעת להקנות). שסו, יג (זוכה לאחרים בדבר שאינו אלא מד"ס. מציאתו שלו כשאינו סמוך על שלחן אביו).

ג: תנ, כד (בהגבהה).

ו: מכירה י (צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה במתנה, פחות מכאן יכול לחזור מה"ת, ומד"ס יש אוסר). מציאה ז (אין יאושם ומחילתם כלום. מתנתו מתנה מתקנת חכמים). הפקר ח (תקנו לקטנה קנין ד"א, אבל לא לקטן, אא"כ הגיעו לידו. דעת אחרת מקנה קונה מה"ת). גזלה כה (הגיע לעונת הפעוטות, משש ולמע', ויודע בטיב מו"מ, יחזיר לו פקדונו).

עיי"ע קטנים.

קנין דברים

ו: עדות טז (ק. אתן הוא ק"ד שאינו ק. אא"כ אומר בלשון חיוב על עצמו. תנאים ראשונים הוא ק"ד).

קנין טעות

ו: מכירה ב (אינו מועיל).

קנין שטר

ג: תמח, יב (בקרקע). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ח"י (במכירת חמץ).

קרקע

ב: שפב, טו.

ג: תמח, יב (בקנין כסף שוויו, או מעט וערב קבלן, ובשטר).

שכירות

ראה בערכו.

קנס

עיי"ע אמירה לנכרי (קנס). הוצאה והכנסה (קנס). מלאכות שבת (מעשה שבת). עונשים.

א: כה, י (התקשר בק. כו' צריך התרה לנדרו).

ג: תנה, כד (עבר ולש במים שלא לנו). תצג, ב (עבר והסתפר בימי ספירה).

ו: נזקי גו"נ טו (בזה"ז שאין לו דיינים סמוכים, בטלו דיני ק. גנבות חבלות הוצאת ש"ר, ואין לנו אלא לנדות עד שיפייס).

קפיצת הדרך

ב: תד, א (ע"י שם).

קראים

עיי"ע צדוקים.

ב: של, ב (מותר ליילד בשבת בדבר שאין בו חלול שבת). שלא, יד (אם מלים אותם).

ד: תקכו, ה (כ"ד שאסור לישראל לעשותו לצורך המת ביו"ט ראשון לא יאמר לק. לעשותו).

ה: רבית עט (אסור להלוותם ברבית. אין להם דין אפיקורוס. אבותיהם הדיחו אותם. תינוק שנשבה. וי"א שעכשיו קלקלו והם כנכרים).

קרבנות

עיי"ע מקרא קדש. שבת (קרבנות). תפלה (תפלות שונות).

א: א מהדו"ב, ט (עולה – על ביטול מ"ע ועל הרהור הלב בל"ת. תודה – לד' הצריכים להודות. כל העוסק בתורת עולה כו'. יאמר פרשת הק. בי. הקרבתם ביום). א מהדו"ק, יא (כל העוסק בתורת עולה כו'). א מהדו"ק, יב (חטאת מכפרת לגמרי וקודמת לעולה שהיא רק דורון). א מהדו"ק, טו (חטאת מכפרת רק בידיעה ברורה שחטא). מח, א (ב' תמידים. בל תוסיף. מעומד). מח, ב (אסור להקדים מוסף לתמיד של שחר). פט, א (ג' תפלות כנגד ב' תמידים ואברים ופדרים). צח, ד (תפלה כק. לענין מחשבה, מעומד, קביעות מקום, חציצה, מלבושים מיוחדים). קז, א (תפלת נדבה במקום עולת נדבה. א"א להתנדב ק. צבור ולא בשבת ויו"ט). קז, ב (ק. שחציו חובה וחציו נדבה). קז, ד (אין צבור מביאין ק. נדבה אלא לקיץ המזבח). קח, ב (בתשלומי תפלה א"א עבר יומו בטל ק.). קכ, ב (בתפלה, באש ההתלהבות). קכח, ס (עכשיו אין לנו ק.). קפח, ו (בר"ח ק. מוסף).

ב: רמב קו"א א (חוה"מ נק' מקרא קדש לענין ק.).

ג: תכט, א (הדר בא"י חייב להביא ברגל עולת ראיה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה. נקי ממום). תכט, ט (ק. הנשיאים בניסן). תכט, טו (כנ"ל). תכט, יז (כאילו בנה מזבח והקריב עליו ק.). תסח, א (המקריב ק. יו"ט שלו הוא ואסור במלאכה. ע"פ אחר חצות הוא יו"ט לכל ישראל, גם מי שפטור מהקרבת ק"פ). תסט, א-ב (קדשים בחוץ). תעג, כא (כנ"ל). תעז, א (למשחה לגדולה, כדרך המלכים, על השובע). תפח, ו (כקורין פר' ק. כאילו הקריבו לפני ומוחל אני על כל עונותיהם). תצ, ו (בסכות כל יום חלוק בק.). תצ, י (ק. מוסף בחוה"מ). תצד, הל' מכירת בהמה המבכרת (חומר קדשים בחוץ).

ד: תרה, א (תיכף לסמיכה שחיטה. תרנגול אינו ראוי למזבח, רק תורים ובני יונה. קדשים בחוץ). תרז, א (ק. הבאים לכפר צריכים וידוי). תרז, ו (סדר הק. בפר' ויקרא). תרכא, ז (כה"ג ביוה"כ). תרמד, א (בסוכות, ק. כל יום חלוק משאר ימים, יו"ט בפ"ע).

ה: כד, ו (בקדשים לא ישחט ב' ראשים כאחת). קפג, הקדמה (זבה). ת"ת א, ד (כל העוסק בתורת חטאת כו'). א קו"א א ד"ה והנה (איל בן שתים כבש בין שנה). ב, יא (כל העוסק בתורת עולה כו').

אשם תלוי

ב: רסא, א (עשה מלאכה בע"ש ביה"ש).

ד: תרג, א (ביוקר יותר מקרבן חטאת).

ה: קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנ (בדאיקבע איסורא). קפז, א (רמ"ת).

חגיגה

ג: תכט, א. תעג, כג (נאכלת לב' ימים ולילה א' שבינם. כשחל ליל פסח במוצ"ש אין מקריבין אותה בשבת ולא בע"ש). תעג, מט.

עיי"ע סדר של פסח (קרבן פסח וחגיגה).

חטאת

ה: קפג מהדו"ק ע' רנח (דוקא כששב מידיעתו).

לחם הפנים

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ולרבי (קיי"ל כת"ק שאלו מושכין ואלו מניחין).

לחמי תודה

ג: תנח, ה (ל' חלות מצה מי' עשרונים).

עיי"ע תודה.

מחוסרי כפרה

ה: קפג הקדמה ד"ה ואין (זבה גדולה).

נותר

ג: תמה, ז (טעון שריפה).

ניסוך היין

א: קצ, ב (שתיית המזבח. שירה הנאמרת על היין).

ב: ערב, ט (מבושל ויש בו דבש).

נסכים

א: א מהדו"ק, יא (אחר עולה ושלמים ותודה ולא אחר חטאת ואשם).

עולת ראיה

ג: תכט, א. תצד, יט (מחלוקת ב"ה וב"ש אם מקריבין ביו"ט. עשו ב"ה כדברי ב"ש. בפסח וסכות הקריבו בחוה"מ במוצאי יו"ט הא', ובחה"ש למחרתו, שהוא יום טבוח. תשלומין כל שבעה).

עומר

ג: תפט, ג (ממחרת השבת, ממחרת הפסח. קצירה בלילה והקרבה ביום. לא קצר בלילה, ב' דעות). תפט, כט (משהקריבו בט"ז ניסן הותר החדש). תפט, ל (עכשיו אין לנו).

קרבן פסח

ג: תכט, ט. תל, א (מעשה ק. פסח במצרים). תלא, א (לא תשחט על חמץ. מחצות). תלא, ב. תנח, א (משש ומחצה ולמע'). תסח, א (זמן הקרבה הוא יו"ט לכל ישראל). תסח, ב. תסט, א (לא יאמר בשר זה לפסח, שהיא נראה כמקדישו לק"פ או לדמי פסח). תעג, כא (צלי בשפוד של רימון, וכשר ע"ג גחלים). תעו, ו. פסקי הסדור (ונשלמה פרים שפתינו בעת מנחה ע"פ).

עיי"ע סדר של פסח (קרבן פסח).

שלמי שמחה

ג: תכט, א. תעג, מט.

ד: תצח קו"א ה (אם שמחת יו"ט היא דוקא בש"ש). תקכט, ז (בזמן הבית שמחת החג בבשר ש.).

קרובים

א: קכח, נה.

ב: רמט, ז (בסעודת מצוה בע"ש). רמט קו"א א (ק. לענין סעודת מצוה בט' הימים – הפסולים לעדות).

ד: תקכו, כא.

ה: ת"ת א, ח.

ו: עדות כה. מכירה ה.

קרי

עיי"ע טבילה (טבילת עזרא).

א: ג מהדו"ק, כב-ג (בדיקה אם ראה ק.). מ, ט-י (בעל ק. מותר בתפילין, מלבד כשיש עליו ק.). פח, א (תקנת עזרא לאסור ב"ק בד"ת וק"ש ותפלה, לא פשטה ברוב ישראל ובטלה. חולה שראה לאנסו. ט' קבין). קכח, נז (טבילה בשחרית שבת ויו"ט אחרי קיום העונה או ליל טבילה).

ב: שכו, ז (טבילה לק. בשבת).

ג: תנז, כ (לאנסו או לרצונו. פחות מבן ט' ויום א' אינו מטמא. טבילה מטומאתו במ"ס מים כשרים. הטיל מים חלוקים או עכורים חוששים לק.).

ד: תקו, י. תרו, יא (טעם לטבילת ערב יוה"כ. אפי' ראה מים חלוקים או עכורים). תרח, ח (לא יאכל בערב יוה"כ דברים המרבים זרע ומחממים את הגוף, שלא יבוא לידי ק. בלילה). תריג, יט (ביוה"כ לא יטבול, רק יקנח או ירחוץ מקום המלוכלך). תרטו, ב (הרואה ק. ביוה"כ). תריט, יח (זהירות מק. ביוה"כ. ד' מזמורים קודם השינה. לא יעטוף עצמו בכרים). פסקי הסדור שע (ד' מזמורי תהלים קודם שינה).

קריאת שמע

עיי"ע בית הכסא. הספד. העוסק במצוה. הלוית המת. מי רגלים. ערוה. צואה. שיכור. תנחומין.

א: ח, א (בלא ציצית). כה, א (הקורא ק"ש בלא תפילין). לח, ו-ז (העוסק במצוה פטור מק"ש). מו, ט (בק"ש שאומרים בשחר, יתכוין לא לצאת אא"כ ירא שהצבור יעבור זמן ק"ש. זכירת יצי"מ יסמוך על פסוד"ז. ק"ש מה"ת פסוק ראשון, פרשה ראשונה, או גם והי' אם שמוע). מט, א (בע"פ). נב, ב (כשמתאחר לביהכ"נ ומדלג, יתפלל עם הצבור אף שאין ק"ש עם הצבור). נח, א (ק"ש מה"ת פסוק ראשון, פרשה ראשונה, או גם והי' אם שמוע, אבל לא פרשת ציצית). ס, ה (כוונת הענין בפסוק ראשון. כוונה לצאת בכל מה שהוא מה"ת). סא, א-ב (באימה יראה רתת וזיעה, וא"צ מעומד. כפרוטגמה חדשה. כחדשים). סא, ג-ד (השלמה לרמ"ח תיבות. ה' אלקיכם אמת. טו ווי"ן. אל מלך נאמן. האומר שמע שמע, אמת אמת, משתיקין). סא, ה (פסוק ראשון בקול רם. יד על הפנים). סא, ו-ז (המאריך באחד. ז' רקיעים וארץ וד' רוחות. הטית הראש). סא, ח (שמע שמע משתיקין. חזרת הפסוק או התיבה). סא, יג (ברוך בחשאי). סא, כג (בטעמים). סא, כד (למשמש בציצית ותפילין). סא, כה (בקול או בלחש. היחיד אינו יוצא בשמיעה). סב, ב (בכל לשון, והוא שמבין הלשון). סב, ג (בהרהור). סג, א (בין עומד בין יושב. מושכב על צדו). סג, ב (כשיושב לא יקום לק"ש). סג, ג-ד (כשהולך יעמוד, עכ"פ בפסוק ראשון). סג, ה (כוונה בפסוק ראשון ובשכמל"ו. בפעם הב' – בלחש. למפרע). סג, ו (מתנמנם). סג, ז-י (בפרשה א' לא ירמוז כו' ובפרשה ב' מותר לצורך מצוה או מלאכה. אומנין. כתף). סד, א (למפרע לא יצא אם הוא בסדר הפסוקים). סד, ב-ד (טעה חוזר לראש הפסוק שאפשר שטעה בו). סה, ב-ג (אמירת פסוק ראשון עם הצבור). סז, א-ב (ספק קרא ק"ש, או פרשה ב', יחזור ויקרא בברכותיה. ובפרשה ג', תלוי אם אמר פסוק של יצי"מ). ע, ג (הכונס בתולה בג' ימים הראשונים). ע קו"א ב (אכילה קודם ק"ש). עא, ו (בד"א של מת או קבר ובתוך בה"ק). פג, ג (קרא במקום שאסור מד"ס חוזר וקורא. במקום שהוא ספק – יצא). צד, ז (כוונה בפסוק ראשון). קא, א (כנ"ל). קו, ד (תורתו אומנתו מפסיק לק"ש וברכותיה ולא לתפלה. מלמד לאחרים יקרא פסוק ויזכיר יצי"מ). קח, ג (אם יש לה תשלומים). קכח, מב (מה"ת פסוק ראשון או פרשה ראשונה). קפג, יד (מפרק שני ואילך צריך כוונה אבל מלאכה לא מנעו). קפה, ב (שמע, בכל לשון שאתה שומע, כלומר מבין. בפסוק ראשון, ומכאן ואילך מצות קריאה). קפה, ג (ודברת ולא בהרהור). קפה, ה (אם השתוי מותר בק"ש וברכותיה). פסקי הסדור תרכא ד"ה בק"ש (השלמה לרמ"ח תיבות – ה' אלקיכם אמת).

ד: תקצא, יא (אחד שבשמע ענינו מלכות, ולכן משלימין בו פסוקי מלכיות).

ברוך שם

א: כה, כג (אחר ברכה לבטלה). סא, יב (ג"פ בסיום תפלת נעילה). סא, יג (בחשאי). סג, ג (ביוה"כ מעומד). סג, ה (קבלת מלכות שמים. כוונה). רו, יג (אחר ברכה או הזכרת שם שמים לבטלה). לוח ברה"נ ו, י (כנ"ל). סדר ברה"נ ט, י (כנ"ל).

ד: תריט, ט (כל השנה בלחש, ביוה"כ בקול רם). תרכג, י (בסיום תפלת נעילה).

ברכות ק"ש

א: מז, ו (מתי פוטרת ב. אהבת עולם את ב. התורה). נח, ו (ב. יוצר משיכיר). נח, ח (קרא בלא ב. לא הפסיד ברכותיה). נח, י (שלא בזמנה מתי קורא בב.). נט, א (שבע ברכות לק"ש. טעה בברכת יוצר מתי יצא. כשלא יצא יאמרנה אחר תפלת י"ח). נט, ד (הש"ץ מוציא הצבור אפילו הבקי, ומ"מ יש לומר הב. בעצמו. אינם ב. המצות). נט, ה (עניית קדוש ועניית ברוך חשובה כסיום ב. לענין טעה הש"ץ). נט, ו (אור חדש כו'). ס, א (ב. שניה אהבת עולם או אהבה רבה. אינה פותחת בברוך). ס, ב (אין מעכבות ק"ש. אינן ב. המצות). ס, ג (סדר הב. אינו מעכב). ס, ד (זכירות בב. ק"ש). סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולה). סה, ב (אמירת פסוק ראשון של שמע עם הצבור באמצע בק"ש). סו, יב (אמת ויציב – יצי"מ. אמת ואמונה – צפיה לגאולה. פרטים המעכבים בהם). סז, א (גם כשקורא ק"ש מספק יקרא בב.). סט, א (סדרן אינו מעכב). קח, ד (אין להם תשלומים). קפה, ב (כ"א מצוה בפ"ע. אין כוונה של זו מועלת לזו). קפו, ג (אין הקטן מוציא הגדול).

ב: רסז, ב (כשמתפלל ערבית ליל שבת מבעוד יום, וק"ש בלילה, מתי יאמר בק"ש). רצג קו"א א (כנ"ל, וכשהולך לדבר מצוה במוצ"ש ומתפלל מפלג המנחה ולמע').

ה: ת"ת ד, ה (אינה נדחית מפני ת"ת של תורתו אומנתו).

הפסק

א: נא, ה (בין הפרקים ובאמצע הפרקים). נג, ג (שהה באונס כדי לגמור כולו). נט, ד (יסיים הברכה ויענה אמן אחר הש"ץ. אם עונים אמן אחר ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה). סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולו). סו, א (בין הפרקים שואל שלום מפני הכבוד ומשיב מפני דרכי שלום, ובאמצע פרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד). סו, ב (אמצע פסוק ואמצע ענין. לקדיש כו' יפסיק גם באמצע ענין ויחזור לתחלת הפסוק). סו, ג (ברכת הציצית ותפילין בין הפרקים). סו, ד-ה (מה יפסיק בקדיש קדושה ברכו ומודים באמצע פרק. ברכת רעמים). סו, ו (עליה לתורה בכהן ובישראל). סו, ז (אלו בין הפרקים). סו, ט (לא יפסיק באמצע ברכה בעניין אמן של ברכה זו מהש"ץ). סו, י (לענות קדיש וקדושה ימתין לפני שירה חדשה). סו, יא (באמצע פרק יברך על התפילין וילבש הציצית, ובין גאולה לתפלה ילבש התפילין ולא ציצית). סח, א (פיוטים בברכות ק"ש. השוהה בפיוטים כדי לגמור כולה. הרהור בד"ת). עח, א (שתתו מי רגליו והפסיק כדי לגמור כולה חוזר). עח, ב (אין לחשוש במה שישהה ויצטרך לקרוא ב"פ, משא"כ בתפלה). קיב, א (פיוטים בברכות ק"ש). קפג, יא (ודברת בם שיש לך רשות לדבר בם דבר אחר, מפני היראה והכבוד. וכן בברכות ק"ש). פסקי הסדור תרכ ד"ה מי (בין ק"ש לתפלה יברך על הנחת תפילין אבל לא בין גאולה לתפלת). תרכ-כא (כמה יפסיק לקדיש כו'. יפסיק אפי' באמצע ענין, ולכתחלה בסיום ענין, אבל לא בשמע וברוך שם ולא בין גאולה לתפלה. באמצע ברכה לא יענה אמן לברכה זו).

זמנה

א: א מהדו"ב, ח (לפי הזמן של אותו מקום, זמן יחודים עליונים, שמאיר למטה לכל מקום בזמנו הראוי לו). נח, ב-ה (מה"ת מעלות השחר, וחכמים תקנו משיכיר, עד סוף ג' שעות זמניות, ומצוה מהמובחר לסיים ברכותיה עם נה"ח, ועכ"פ יקדים ככל האפשרי). נח, ו-ח (במקום אונס ובדיעבד - מעלות השחר). נח, ט (נאנס יקרא של ערבית אחר עה"ש, ולא יקרא של שחרית עד נה"ח). נח, י (עבר זמנה, מתי קורא בברכותיה). נח, יא (אם יש לה תשלומים). סו, יא (ז. ק"ש. עדיף מק"ש בתפילין). סו, יג (כשאינו מתפלל בז. ק"ש, יקרא בלא ברכותיה, ובזמן תפלה יקרא בברכותיה). עא, ב (כשלא יוכל לקרוא בלילה יקרא קודם). עב, ב (רוב העולם נוהגים מפלג המנחה ולמעלה). פ, ג (כשאינו יכול לעמוד ע"ע מלהפיח, מ"מ יקרא ק"ש וברכותיה בז. עם טלית, בלי תפילין ופסוד"ז ותפלה). פט, ט (כשיוצא לדרך ומתפלל מיד עם עלות השחר, ימתין לקרות ק"ש בדרך. וכשיתפלל כשיגיע למלון יקרא ק"ש בדרך בז. בלי ברכותיה). פסקי הסדור תרכ ד"ה מי (ז. ק"ש עדיף מק"ש בתפילין). תרכא ד"ה זמן (עד סוף ג' שעות זמניות מנה"ח. ליזהר להקדים בקיץ).

ב: רנ, ג (כשהולך לקניות בע"ש ויש לחוש שיעבור זמן ק"ש). רפא, א (ליזהר לא לעבור). רצג, ב (כשהולך לדבר מצוה במוצ"ש ומתפלל מפלג המנחה ולמע').

ג: תלא, ו (הקדמת בדיקת חמץ לק"ש. קריאתה קודם חצות). תלו קו"א א ד"ה ואף (כנ"ל).

ד: תקכט, ט (לא להאריך בפיוטים קודם ק"ש, לא לעבור זמן ק"ש).

ה: ת"ת ד קו"א ב (אם עיקר ז. קודם נה"ח).

עיי"ע חצי שעה.

פורס על שמע

א: סט, א-ב (חזרת הש"ץ, או להוציא אחרים, וכשקראו האחרים – רק קדיש וברכו). סט, ג (בערבית). סט, ד (צריך רוב מנין שלא שמעו, או סגי בא' שלא שמע, או אפילו שמא א' לא שמע, או שא' הגיע ליוצר).

שעל המטה

ב: רסז קו"א א.

ג: תפא, ב (בליל פסח, פרשת שמע והמפיל. כשקורא ק"ש מבעו"י). תפט, יז (מותר לאכול לפניה).

קריאת התורה

עיי"ע ברכת השבח וההודאה (הגומל). ברכת התורה.

א: כה, לט (החזרת ס"ת להיכל). נה, ד (אינה מגמר התפלה. במנחה – קודם התפלה). סו, ו (קראוהו באמצע ק"ש). סט, ח (אם מנין הב' יקרא במקום שקרא מנין הא'. מתי חוששין לפגמו של ס"ת הא'). צ, יז (אין לעסוק בתורה בשעת קריה"ת). קד, ו (אין להפסיק באמצע התפלה כדי לעלות לתורה). קכג, ז (חלק מסדר התפלה). קכז, ג (במנחה בשבת). קפה, ב (בזה"ז העולה קורא).

ב: רפב, א (משה תיקן לקרות ה' גברי ביו"ט, ו' ביוה"כ וז' בשבת. ואין המפטיר מהמנין. ואפשר להוסיף. וי"א שלא יוסיף ביו"ט ויוה"כ). רפב, ב (ביו"ט שחל בשבת מוסיפים, אבל לא ביוה"כ שחל בשבת). רפב, ג (י"א שלא להוסיף עכשיו אף בשבת). רפב, ד (כשמוסיפין, אם יכול לקרוא הב' הפסוקים שקרא הא', כמו בחוהמ"ס וחנוכה. בשמח"ת. בשבת חתונה). רפב, ה (נשים וקטנים, להצטרף ולקרוא). רפב, יג (פרשת המוספים ביו"ט מתקנת הגאונים. פרשת ר"ח וד' פרשיות מתקנת אנשי כנה"ג). רפב, טז (פר' זכור חובה מה"ת שישמענה כ"א). רפב, יט (סיים הפר' בששי). רפב, כ (דילג תיבה או אות, אף שסיימו הפרשה והפטירו והתפללו מוסף, יחזור ויקרא אותו פסוק עם ב' פסוקים הסמוכים לו ויברך). רפג, א (אין קורין פחות מג' פסוקים). רפד, ד (ס"ת שחסר בו אין קורין בו). רפד, יא (החובה לשמוע). רצב, ב (טעם שתיקן עזרא קה"ת בשבת במנחה, בפר' שבוע הבא, ולא ביו"ט).

ג: תפח, ה (משה תיקן ה' גברי ביו"ט, אנשי כנה"ג – להפטיר בענינו של יום, חכמי משנה וגמ' ביררו ענין של כל יום. בפסח. להוסיף על מנין הקרואים). תצ, ב (ביום ב' דחה"פ). תצ, ח-יא (סדר קה"ת בימי חוהמ"פ. ד' גברי, ג' בפרשת היום והד' בפרשת מוספין. אח"כ קדיש). תצ, יג (בימים האחרונים של פסח). תצב, א (ויחל). תצד, ד (בחה"ש). תצד, ז (הפסק אקדמות באמצע הקריאה). תצד, ח-יא (ב' הנגינות בעשה"ד). תצד, יב (ב' דחה"ש). פסקי הסדור תסד (בר"ח וחוה"מ וחנוכה).

ד: תקפד, ז (בר"ה). תרא, א (ביום ב' דר"ה). תרכא, א (ביוה"כ). תרכב, ד (מנחה ביוה"כ).

ארבע פרשיות

ב: רפב, יג (תקנת אנשי כנה"ג).

ברכה

א: נג, יג (ברכו). קכד, יא (עיקר הב. לעצמו, אף שחובה על הצבור לשמוע). קפה, ב (ע"ה מברך אף שאינו מבין).

ב: רסג קו"א ה ד"ה ומיהו (הקורא ונשתתק, אם העומד ימשיך ממקום שפסק לא יוכל לברך בתחלה וסוף. אינו פוטר את הראשון אלא את הצבור והוא בכלל. תמימה. כבר בירך בשחרית וצונו, וכעת מברך משום כבוד התורה). רפב, ג (בזמן המשנה בירך הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה, בזמן הגמרא נהגו לברך כ"א בפ"ע). רפב, יז (עלה לתורה וקראוהו לאותה פרשה בבהכ"נ אחר יחזור ויברך). רפד, ז (יכוונו לברכות ויעלו לק' ברכות).

גלילה

א: נג, כט (לא להתקוטט בעבור המצוה).

ב: רפד, יא (לא יתחיל להפטיר עד שיגמור הג.).

ה: רבית יא.

הגבהה

א: פסקי הסדור תרכג ד"ה וכשמגביהין (כ"א ישתדל לקרב עצמו כו').

הפטרה וברכותיה

ב: רפג, א (מעין הפרשה שקרה המפטיר). רפד, א (מפני מעשה שהי' בגזירת השמד. בשבת לא יפחות מכ"א פסוקים וביו"ט מט"ו פסוקים, אא"כ נשלם הענין בפחות). רפד, ב (ז' ברכות, ב' על התורה וה' על הה.). רפד, ג (לא קראו בס"ת יקרא ה. בלא ב.). רפד, ד (אין מקפידים בה על ספר, רק מטעם דאין ניתן ליכתב, שהתירו מטעם עת לעשות לה'. מותר להדפיס ס' ה.). רפד, ה (לא יקרא הה. בע"פ, ואפשר להפטיר בבית אחר בעשרה). רפד, ו (בשבת ר"ח אינו מזכיר של ר"ח בברכות). רפד, ז (יכוונו לברכות ויעלו לק' ברכות). רפד, ח (קטן יכול להפטיר, ויש נוהגים סלסול בכמה ה.). רפד, ט (אם זה שעלה למפטיר אינו יודע לקרוא הה. אם יכול אחר לקרוא, ב' דעות). רפד, י (נשתתק באמצע יתחיל הב' ממקום שהתחיל הא'). רפד, יא (לא יתחיל עד שיגמור הגלילה. חובה על כולם לשמוע הה. יש נוהגים לקרוא בעצמם בנחת). רפד, יב (אין לסלק ס' הנביאים עד שיגמור לברך). רפד, יג (כשקורין ב' פרשיות יקרא ה. של פר' הב', חוץ מאחו"ק). רפד קו"א א ד"ה וכל (הוכחה דאין מקפידים בה על ספר). רפה, י (כשיש חתונה בשבת נוהגים להפטיר שוש אשיש). פסקי הסדור תתקד (נוסח הב.).

ג: תל, ג (בשבת הגדול). תפח, ה (בפסח). תצ, ב (ביום ב' דחה"פ). תצ, יג (בימים האחרונים של פסח). תצ, טז (בשבת חוה"מ, פסח וסכות. בברכה – בחוהמ"פ מקדש השבת, ובחוהמ"ס מקדש השבת וישראל והזמנים). תצד, ד-ו (בחה"ש, במעשה מרכבה, ע"י גדול וחכם. מעומד – גם הקורא בלחש). תצד, יב (ב' דחה"ש).

ד: תקפד, ז (בר"ה). תרא, א (ביום ב' דר"ה). תרכא, א-ב (ביוה"כ). תרכב, ד (מנחה ביוה"כ).

טעמים

א: נט, ב. סא, כג (בק"ש).

ב: רפה, ד (בקריאת שמו"ת).

ג: תצד, ח-יא (ב' מיני נגינות בעשה"ד).

ה: ת"ת א, ו (לא היו כתובים בימיהם, אלא בע"פ). א קו"א ב.

יהללו

ב: רצב, ד.

מפטיר

א: קפח, יד (בשבת ר"ח אינו מזכיר ר"ח בברכות).

ב: רפב, א (אינו ממנין הקרואים). רפב, ז (נהגו שאין קורין קטן אלא למ.). רפב, י (המ. יקרא בתורה תחלה). רפב, יא (ב' דעות אם עולה למנין. נהגו שבשבת ויו"ט ויוה"כ אינו עולה ובת"צ ויוה"כ במנחה המ. הוא א' מהג'). רפב, יב (כשהמ. אינו מהמנין, תקנו רבנן סבוראי שאחר הקרואים יאמר קדיש, ואח"כ יחזור ויקרא לפחות ג' פסוקים). רפב, יג-טו (כשמוציאים ב' או ג' ס"ת, הקרואים בס"ת הא' והב', והמ. בס"ת הב' או הג'. ויש מנהגים אחרים). רפב, טז (קטן היודע למי מברכין עולה למ. והש"ץ הקורא מוציא הצבור). רפב, יח (אין בבהכ"נ מי שיודע להפטיר אלא מי שעלה לתורה, לא יאמר קדיש ויפטיר מי שעלה לשביעי, ואם אמרו קדיש יחזור א' מאלו שעלו ויברך על התורה). רפג, א (הטעמים שבשבת אין קוראים פרשת המוספים למ.).

ג: תפח, ו (בימי משנה וגמ' הי' עולה ביו"ט למנין ה', ורבנן סבוראי וגאונים תקנו שיקרא בפר' המוספין, כאילו מקריבין לפני).

עולין

א: נג, כד (לא יקרא הש"ץ למי שאינו אוהבו). קכח, נז (כהן יכול לקרוא לכהן אחר לס"ת). קכח, ס (הכהן יכול ליתן רשות לישראל לקרות לפניו). קפה, ב (ע"ה עולה ומברך או שומע אף שאינו מבין).

ב: רפב, ו (אין נוהגין לקרות קטן אלא למפטיר, אף שאין שם כהן אלא הוא). רפב, ח (ממזר מותר לעלות). רפב, ט (אין איסור לקרות ע"ה לפני ת"ח).

ד: תקפד, ח (בר"ה, התוקע והמתפלל מוסף. ביוה"כ).

עיי"ע כהנים.

פרשת זכור

ב: רפב, טז (חובה מה"ת שישמענה כ"א).

פרשת המוספים

ב: רפב, יג (תקנת הגאונים).

פרשת ראש חדש

ב: רפב, יג (תקנת אנשי כנה"ג).

תרגום

ב: רפה, ג (בזמן שהי' מתרגמין, כל פסוק, וכופלין פסוק אחרון לסיים במקרא). שלד, יב (בע"פ).

ה: ת"ת א קו"א ב (אחר שתרגם אונקלוס הי' מתרגמים קה"ת לע"ה).

קשה לעניות

א: קנח, טו (המזלזל בנט"י). קעט, ח (האוכל מלח בזרת). קפ, ה (דריסה על פירורי לחם). סדר נט"י לסעודה א (המזלזל בנט"י).

ב: רס, ג (נטילת צפרנים כסדרן).

ו: שמירת גו"נ ט.

קשה לשכחה

א: ב מהדו"ב, ג (לבישת ב' מלבושים יחד). ב מהדו"ק, ג (כנ"ל). ד מהדו"ק, יח (ת"ח שאינו נט"י). קנח, יח (המנגב ידיו בחלוקו).

ב: רס, ג (נטילת צפרנים כסדרן).

קשר

עיי"ע מלאכות שבת (קושר ומתיר). שיעורי תורה (קשר גודל). תפלין (קשר).