ב

בא במחתרת

עיי"ע רודף.

ו: נזקי גו"נ יא (דינו כרודף, ומותר להקדים ולהרגו, אא"כ יודע שלא יהרגו). יב (י"א שלא התירה תורה להרגו אלא במחתרת, ובלילה והנכנס לגנו וחצרו צריך להתרות בו). יג (יצא מהמחתרת, או שיש לבעה"ב מושיעים שלא יהרגהו, אסור להרגו ולהכותו).

באר

עיי"ע בור.

ב: רצט, כ. שכ, יט.

ג: תנה, יא. תנה, כב-ג. תסז, מו (מי הגעלה ששפכו לבור, אין מתערבין יפה עד שישאב כ"פ). תסז, מז-ח.

ו: גזלה ח.

בבל

א: קיז, א (א"צ לגשמים מיד אחר החג).

ג: תפט, ל (לענין חדש).

בגדים

עיי"ע אבנט. ברכת השבח (שהחיינו). הוצאה והכנסה (מלבוש). חייט. כובס. כלאי בגדים. מלאכות שבת (מלבן). ציצית (טלית). צניעות. שבת (כבוד). תפלה (בגדיו).

א: ב מהדו"ב, ג (לא להפך חלוקו. לבישת ב' ב. יחד). ב מהדו"ב, ד (ילבש ימין תחלה. יקשור שמאל תחלה). ב מהדו"ק, ב (לא להפך חלוקו). ב מהדו"ק, ג (לבישת ב' ב. יחד). ב מהדו"ק, ד (ילבש ימין תחלה. יקשור שמאל תחלה). ח, ז (של עור אינו נקרא ב.). י, ז (אין נק' ב. אלא שנארג). י, יז-ח (חיבור ע"י קרסים, דוקא כשא"א לפתחן אלא ע"י מעשה). מו, ב (כשלובש חלוקו יברך). עו, ב (לענין מה הם בטלים לגוף). קפג, ז (בתי ידים).

ב: רסב, ג (נק' כבוד. מכבד האדם). שב, א (עד אימתי נק' חדש). שח, פט (ב. של עשירים שגרוע ומוקצה בעיניהם, אסור אף לעניים).

ה: קצ, לב (חגור, סינר כמין מכנסים).

בדיקה

עיי"ע חמץ (בדיקת חמץ). טרפות (בדיקה; ריאה, בדיקה). מלאכת יום טוב (בדיקת סכין שחיטה). נדה (בדיקה; וסת, בדיקה). שחיטה (בדיקה). תפלין (בדיקה).

בוצע ברך

עיי"ע מצוה הבאה בעברה.

א: יא, יב (ברכת ציצית בגזול שקנה בשינוי). כה, לה (ברכת תפילין בגזול). קצו, א (ברה"נ ובהמ"ז באוכל איסור, ב' דעות). קצו, ב (גזל לחם ואכל, לא יברך בתחלה רק בהמ"ז). קצו, ג (גזל קמח ואפה, ברכת המצות אינו מברך, ברה"נ ב' דעות).

ג: תנד, י (גזל קמח ועשה מצה).

ד: תקפו, ד (ברכת שופר בגזול). תרלז, יא (ברכת סוכה בגזול). תרמט, ה (ברכת לולב הגזול).

בוּר

עיי"ע עם הארץ.

א: ח, יא (שאינו יודע לברך). קצב, ד-ה (המשנה נוסח הזימון).

ה: א, ב (אין ב. ירא חטא. קרא ושנה ולא למד גמרא). ת"ת ב, א (אינו יודע טעמי ההלכות). ג, ד. ג קו"א א (כנ"ל).

בור

עיי"ע באר.

ב: שח, לז. שיג, יז. שיד, יט. שלו, א. שמה, כה. שנד, א. שעה, ג. שעו, א. שצז, יד. תב, ב.

ג: תנה, יב. תנה, יד. תנה, כג.

ו: שמירת גו"נ א (ב. בחצר חייב במעקה).

בורגנין

ב: רסג קו"א ח. שו, ג (סוכת שומרים). שז, טו. שז, יז. שצח, ט.

בושה

א: א מהדו"ב, א (אל יתבייש מפני המלעיגים). א מהדו"ק, ג (כנ"ל). ב מהדו"ק, א (מביאה לידי הכנעה).

בחקותיהם

עיי"ע דרכי האמורי.

א: ב מהדו"ב, ו (בגילוי ראש).

ד: תרה, ב (לחזר אחר תרנגולים לבנים לכפרות).

בטחון

א: א מהדו"ב, ט (לומדים ממן). נג, ז.

ב: רמב, י.

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ולרבי.

ו: מכירה ט (שונא מתנות יחי', אלא לבטוח בה').

בטלה דעתו אצל כל אדם

א: טז, א. קנט, ח. קסא, ג. רב, יב (ירקות שמבשל לרפואה לצורך המרק בלבד). רד, ט (בשיעור מזיגת היין). סדר ברה"נ ב, א-ב (האוכל חצי עשרון ואינו שבע). ו, ז (שיעור מזיגת יין). ו, יז.

ב: שכ, א-ב.

ג: תנד, ח.

ד: תרמ, יא.

ו: מציאה יט. גזלה כב.

ביזוי אוכלים

א: קס, טו (לא לזלזל בדבר שקובע ברכה לעצמו בפה"ג). קסז, כא (לא לזרוק הפת). קפ, ד (מים אחרונים על פירורי הפת).

ב: רצו, ה (כששופך מעט מכוס הבדלה אין בזה משום ב"א).

ביזוי מצוה

עיי"ע תשמישי מצוה.

א: כא, א (ציצית כשקבועים בטלית). כא, ג. כא, ה. מב, ו (כנ"ל, וברצועות תפלין). קפב, ג (בהמ"ז על שכר). פסקי הסדור תרטז ד"ה מותר (אין לפסול ציצית משום ב"מ).

ב: רנ קו"א ב (שלא יהיו בזויות עלינו). ערה, יג (לעמוד ערום בפנים נרות שבת).

ד: תקכז, יג עירוב תבשילין על שיורי קדרה). תקפו, כז (לא יצחצח השופר במי רגלים). תרלח, ו (לא יסתפק בנויי סוכה שנפלו). תרלח, יט (אחר שעבר החג לא ינהג בסכך מנהג בזיון). תרלט, ב.

ביטול ברוב

עיי"ע ברכת הנהנין (תערובת). חמץ (תערובת). רוב. תערובת.

בין אדם לחברו

עיי"ע אהבת ישראל. גזלה. גנבה. טוען ונטען. לשון הרע. מוציא שם רע. רכילות.

א: קנו, טו (לא יהרוג כינה בפני חברו). קנו, כא (ענה כסיל כאולתו בד"ת, אל תען – בדברי העולם).

בין השמשות

עיי"ע זמני היום (ביה"ש). מוקצה (הוקצה לביה"ש). שבת (ביה"ש).

ביקור חולים

ב: רפז, א-ג (בשבת).

בישול

נכללו כאן גם פרטי מלאכת בישול בשבת. עיי"ע אפיה. בישולי נכרים. ברכת הנהנין (בורא מיני מזונות). חמי טבריה. טיגון. מלאכות שבת (שהיה וחזרה; הטמנה). צליה. תערובת (בישול).

ב: רנג, יח (נתבשל כל צרכו). רנז, ח (טמונה על הכירה ולא נתבשלה כל צרכה אסור להוסיף על הכיסוי בשבת שממהר הב.). רנז קו"א ג ד"ה ובלאו (אסור לתת צונן על מיחם שיכול לחממו עד שהיד סולדת בו). רנט, ח (סתימת התנור. גורם למהר בישולם). שא, נח (ניגוב בגד שרוי במים סמוך לאש). שיח, א (המ. בשבת במזיד אסור לו עולמית, גם הקדרה, ולאחרים במוצ"ש מיד. בשוגג – מותר גם לו במוצ"ש מיד). שיח, ז (מאבות מלאכות, שהיו מבשלים סממנים במשכן. טיגון ואפיה וצליה בכלל ב. מתיך מתכת או עד שנעשית גחלת. ממסמס שעוה או שהקשה גוף רך באור. מניח כלי אדמה עד שנעשה חרס. מ. בתולדת האור עד כמאכל בן דרוסאי. בחמה מותר, אבל בתולדת החמה אסור גזירה משום תולדת האור). שיח, ח (חמי טבריה כתולדת חמה). שיח, י (אפי' נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי ומגיס לקרב ב.). שיח, יד-טז (מותר להניח ע"ג קדרה חמה טמונה או ע"ג האש, כלי עם דבר שהיס"ב ועדיין לא נתבשל כל צרכו כדי להעמיד חומו, או דבר לח שנתבשל ולא נצטנן לגמרי, או יבש אפי' נצטנן לגמרי, כדי שיתחמם עד שהיס"ב). שיח, כד (מותר להעמיד קיתון משקים, וכל דבר שיש בו ב. כנגד המדורה להפיג צינתן במקום שאין יכול להתחמם עד שהיס"ב שמא ישכחם. פירות שא"צ ב. אם נתבשלו חייב). שיח, כט (וכן דין הנותן צונן על המיחם). שיח, לא (אסור לטוח שמן ושום ע"ג הצלי שהיס"ב). שכא, ג (אסור לעשות מי מלח מרובים לכבוש להתקיים, רק לצורך סעודה א' וסמוך לה ופחות מב' שליש מלח). מהדו"ב תתעו (אסור לתת צונן על מיחם שיכול לחממו עד שהיד סולדת בו). תתפג ד"ה והנה (מותר להפשיר בשבת מים לשתיה).

ג: תמז, ד (נפל על חתיכת בשר שמקצתה בתוך הרוטב). תסא, יד (מבטל טעם המצה).

ד: תרמח, כה (אתרוג מבושל פסול).

בישול אחר אפיה וצליה

ב: שיח, יב (ב' דעות. ובדיעבד יש להתיר).

בישול אחר בישול

ב: רנג, יד (כשמבושלת כל צרכה אין בא"ב). רנג, יח (ביבש אין בא"ב אפי' נצטנן לגמרי). רנג, יט (בחמה קצת – אפי' בלח). רנג, כה (ב' דעות). רנג קו"א יא ד"ה וסעיף (מותר לערות מכ"ר לתוך קדרה שבה תבשיל שנתבשל בקדרה אחרת ולא נצטנן לגמרי). שיח, ט (י"א שיש בא"ב כ"ז שאין היד סולדת בו, וי"א שאפי' נצטנן לגמרי, ונהגו להקל כשעדיין ראוי לאכול מחמת חמימותו). שיח, יא (ביבש אין בא"ב, אפי' לשרותו כדי שימוח). שיח, יח (מלח שלנו אין בא"ב, אפי' נימוח. והמחמיר תע"ב). שיח, כז (שומן קרוש שנימוח הוא יבש שנימוח שאין בו בא"ב, אבל קדרה שקרש שמנוניתה יש בו בא"ב). שיח, לא (שומן שנקרש אין בה משום ב.). פסקי הסדור תתקג ד"ה אף (יבש שנמחה יש בו בא"ב. בשר שמתחמם מוהל הנמחה ממנו. שפיכה מכלי ראשון על צוקר. מלח שנתבשל תחלה וחוזר ונמחה בכלי שני).

גוש

ב: רנג קו"א יא ד"ה הנה (דעת הרש"ל וש"ך - ג. הוי ככלי ראשון).

כלי ראשון

ב: שיח, יא (שריית יבש שלא נתבשל בכ"ר חייב). שיח, יז (כ"ר שהעבירוהו מעל האור מבשל תבלין. אינו מבשל בשר שור אבל מבשל הלחלוחית שבו. מלח, ב' דעות). שיח, יט (מתוך שעומד על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו כ"ז שהיס"ב). שיח, כא (מיחם שפינה ממנו מים חמים אסור ליתן לתוכו מים צוננים מועטים שיכולים להתחמם עד שהיס"ב). שיח, כב (וכן אסור ליתן צוננם מועטים לתוך חמין שבכ"ר, אבל נותן לתוכן צוננין מרובין שיפיגו צינתם). שיח, כג (וכן אסור להעמיד בתוכו, או באמבטי שהומשכו לתוכו חמי טבריה, קיתון צוננים להפיג צינתו, שמא ישהה עד שהיס"ב). מהדו"ב תתפד ד"ה והנה (אם נקרא מוסיף הבל. חמי טבריה).

ג: תנא, יד (לענין הגעלה. אפי' אינו עומד על האש. מעלה רתיחה). תנא, כה (כנ"ל). תנא, כח (הכניס כלי ריקן לכ"ר ולא שהה שם עד שהעלו רתיחה, יש להסתפק אם דינו ככ"ר).

עיי"ע הגעלה (נאסר בכ"ר).

כלי שני

א: קסח, יט (אינו מבשל). קסח קו"א ח (לענין שבת מחמירים מחסרון ידיעה, משא"כ לענין ספק ברכות). לוח ברה"נ ח, טו (אינו מבשל). סדר ברה"נ ב, יד (אינו מבשל).

ב: רנז קו"א ב ד"ה וכן משמע בהדיא מלשון (הטמנה בכ"ש שרי). שיח, יא (אם מותר לשרות בכ"ש, ב' דעות. תבלין מותר. בצל יש מי שמסתפק). שיח, יב (יש מסתפק בלחם ושא"ד חוץ מתבלין ומים ושמן ושאר משקים). שיח, יז (אם כ"ש מבשל מלח, ב' דעות). שיח, יט (אף למ"ד שמבליע ומפליט, מ"מ אינו מבשל את התבלין). שיח, כ (מי אמבטי כ"ש מן הסתם חמין מאד ואסור לערות לתוכה מים צוננים). שיח, כב (אבל מותר לערותן לתוך מים חמין שבכ"ש). שיח, כג (וכן מותר להעמיד קיתון צוננים בתוך כ"ש).

ג: תסא, יד (יש מסתפקין אם הפת מתבשלת בכ"ש). תסז, לב (אוסר בפסח). תסז, מד (כנ"ל).

מגיס

ב: רנב, ב (בקדרה רותחת שלא נתבשלה כל צרכה). שיח, י (אפי' נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי ומ. לקרב ב.). שיח, ל (יש מחמירין אפי' נתבשל כל צרכו, אבל להוציא בכף אין להחמיר. ובצמר שביורה אסור אע"פ שקלט העין).

עירוי מכלי ראשון

א: קסח, יח (אם מבשל ככלי ראשון). סדר ברה"נ ב, יד (ספק אם הוא ככלי ראשון).

ב: שיח, יט (מבשל כדי קליפה). שיח, כ (כשמערה למים צוננים מתערבים ואין מבשלים ותחתונים גוברים ומצננים. אסור ליתן חתיכת בשר חם לרוטב צונן).

עיי"ע הכשר כלים (עירוי).

עירוי מכלי שני

ב: שיח, יא (מותר בשבת, חוץ מדבר שא"צ אלא ב. מעט או קשה או מלוח הרבה, ואין ראוים לאכילה כ"א ע"י הדחה בחמין, חייב משום מבשל).

ג: תנא, לד (י"א שעמ"ש ושלישי ורביעי אף שאינו מבשל מבליע, ובפסח יש לנהוג כמותם).

ד: תקכז, יב (קולייס האיספנין שמדיחין במים חמין ועי"כ ראוים לאכלן).

שלוק

ד: תקכז, יב (מבושל יותר מדאי).

בישולי נכרים

עיי"ע פת (פת פלטר נכרי).

ב: שיח, ה (נכרי שבישל ואפה לצורך חולה בשבת). שכח, יט (נפל למשכב או חלה כל גופו, התירו לו ב"נ).

ד: תקטו, א (מבשלו ע"י נכרי בענין שאין בו משום ב"נ). תרכד, יב (מסייע לו ישראל).

בית

עיי"ע גג. ד' אמות (מקום ד' על ד'). מזוזה (בית החייב). עירובי חצרות (בית האוסר). שכירות (בית).

ב: שסו, ה (ב. שאין בו ד' על ד' אינו חשוב דירה). שצח, ח-ט (מה נק' ב. לענין עיבור עיר בתחומין). שצח, י (אפי' ארוך שאין ברחבו ד"א).

ד: תקפז, א (דות, בנין שרובו תחת הקרקע).

בית האסורים

א: סדר ברה"נ יג, ב.

ב: רסג, א. רעא קו"א א. שלט, ג (מי שנתחייב איזה עונש כדי שלא יברח).

ג: תסח, יז.

בית דין

עיי"ע הוראה. מלאכות שבת (דן דין). עונשים. שבועה (בב"ד). תוכחה.

ג: תפט, א (ספירת שנים וקידוש שנת החמישים בב"ד).

ד: תקכט, יג (חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שלא יתקבצו אנשים ונשים לאכול ולשתות כו').

ה: רבית י (עבד לוה לאיש מלוה, שיכול לומר נלך לב"ד הגדול).

ו: עדות לט (כח ב"ד יפה, לכתוב שטר אחר בלא דעת לוה ומזמן הראשון). מב (ב"ד טוענים לאדם שלא בפניו). מציאה לב (שומר פקדון שרוצה לנסוע לעיר אחרת, ימסרנו לב"ד, והם ימסרוהו לנאמן). נזקי גו"נ טו (הפקר ב"ד הפקר). טז (אם הב"ד נתמנה מדעת רוב הצבור, ידונו הם דיני קנסות, ולא טובי העיר). יז (הב"ד שמעמידים יהי' בהם ז' דברים, חכמה כו' בעלי ש"ט במעשיהם. המעמיד דיין שאינו הגון עובר בל"ת. אסור להעמיד ע"ה שישאל כל דין לחכם. נתמנה בשביל כסף אסור לכבדו ומצוה להקל בו).

בדיניהם

ג: תמא, ד (משכון לנכרי והגיע זמנו, שישראל יכול לפדותו בדיני ישראל). תמא, יג (משכון מנכרי והגיע זמנו, שישראל זכה בו בדיניהם). תמא קו"א ה (כל היכא דאיכא זכות לישראל בדיניהם דיינינן).

בית דין של מטה; של מעלה

ד: תריט, א (בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה).

ה: קפט, כג (לאל גומר עלי).

דיינים סמוכים

ו: נזקי גו"נ טו (בזה"ז שאין לו ד"ס, בטלו דיני קנסות, גנבות חבלות הוצאת ש"ר, ואין לנו אלא לנדות עד שיפייס).

דין לעצמו, אם מותר

ו: גזלה טז (אסור לגזול מהגזלן). כז-ח (אסור לגזול ולגנוב בעצמו כנגד מה שגזל וגנב מאתו, אבל ליטול החפץ עצמו מותר אפי' להכותו עד שיניח). כט (להציל ע"י נכרים אסור בכל ענין). ל (נתחלפו לו כליו בבין האבל או בית המשתה, או כובסת נכרית שהחליפה, לא ישתמש בהם אלא עפ"י ב"ד. וצריך להחזירו אפי' אם שלו נאבד).

עיי"ע תפיסה.

דין תורה

ד: תרב, ה (עושים דין בעשי"ת, שכיש דין למטה אין דין למע').

ו: הלואה כז-ח (מורשה לא יטען דבר שאינו יודע, עד שישמע מהמרשה. אפוטרופוס יכול לטעון דבר שאינו ידוע, אבל לא שקר. אסור לטעון שקר אפי' כשיודע שהוא זכאי, ולטעון איני יודע מותר). עוברי דרכים יא (א' דין וא' פשרה צ"ל בצדק). נזקי ממון ו (אלם שאינו רוצה לבא לד"ת, או לקיים הפס"ד, לא יקבול עליו לשר, עד שיטול רשות מב"ד).

לב ב"ד מתנה עליהם

ב: שסו, יב. שע, י.

מיתת ב"ד

ו: עדות ז. נזקי גו"נ י (דיני נפשות בטלו בזה"ז). טו-ז (כנ"ל).

נוטל שכר לדון

ה: א קו"א ז (אסור ליטול שכר אף שיש טורח רב בראיית טרפות ובכורות ולדון). שם ד"ה וגם (שכר חתימה מותרת רק כשנוטל הפסק למשמרת, משא"כ כשנוטל לראיה, או כשנותן קבלה לשוחט). שם ד"ה ואם (כשנטל דיניו בטלים מטעם קנס, ומותר בשכר בטלה כשאין לו עסק אחר. ומ"מ אסור מדרבנן מטעם חשדא, בנתינת קבלה לשוחט). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות, שלא יהי' משתמש בכתר תורה ויהי' שכר בטלה, כשאין לו פרנסה, כשמניח מלאכתו כדי לא ליבטל מת"ת, או שרבים צריכים לו).

פשרה

ו: עוברי דרכים יא (שתהא בצדק).

שוחד

ה: יח קו"א י ד"ה אבל הנוטל (עי"ז לבו אונסו להטות דעתו).

בית הכנסת

עיי"ע בית המדרש. מילה (בבית הכנסת). קידוש (בבית הכנסת).

א: כה, ח (הנחת תפלין בחצר ב"ה). מב קו"א ב (תנאי להורידו לקדושה קלה). נה, כא (תיבה או בימה בטלה לב. לענין צירוף, וכרשות בפ"ע לענין עמידה בפני ס"ת). נה, כג (כופין). צ, ד (פתחים או חלונות כנגד ירושלים. י"ב חלונות). צ, ט (אסור לעבור חוץ לב"ה בשעה שצבור מתפללין, מלבד כשלבוש תפילין, או נושא משא, או רוכב, או יש ב"ה או פתח אחר). צ, י (מעלת התפלה בב"ה). צ, יב (כנ"ל). צ, כב (שלא ישאר בו דברי תפלות). צד, ב (קובעים ארון הקודש לצד א"י). צח, א (לא לנשק בניו הקטנים בב"ה). קב, ג (מקום מיוחד לכל). קלא, ג (חצר ב"ה. עזרה).

ב: רמב קו"א ה (מקומות). רמד, ח (בניה בשבת ע"י נכרים). רסג, א (ב' נרות שעוה כרוכים בע"ש). רסט, ב (עכשיו בישוב. אורחים). רעג, יא (כנ"ל). שו, יד (י"א שגם המקדיש חפץ לב"ה יש לו חלק בו למכרם כשיצטרכו, ואינו דומה למו"מ שנאסר בשבת). שו, טז (קניית מקומות בב"ה בשבת). שסו, ו (אינו ראוי לדירה מפני קדושתו). שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין).

ג: תלג, לו-ז (לבדיקת חמץ). תלג קו"א א (כנ"ל).

ה: ת"ת ד, י (לימוד התורה בב"ה). ד קו"א ג (נגבה לפי ממון).

ו: מציאה ט (מצא מציאה בב"ה). שמירת גו"נ א (אינו חייב במעקה).

כבוד בית הכנסת

א: מו, יא. צ, יג (לא ירוץ בב"ה אלא ילך באימה ויראה). צ, יד (לרוק בב"ה). צא, ג (שלא ליכנס לב"ה בגילוי ראש). צז, ג (לזרוק כינה על הארץ או לרוק בב"ה). קכד, י. קסז, ח (אסור לאכול בו ומותר לזרוק כינה).

ב: רסג, יא (הנרות הן לכבוד בלבד ולא להאיר). רחץ, יז (הנרות לכבוד השכינה). שסו, ו (אסור לאכול בב"ה, אם לא הלומדים שם. הנחת עירובי חצרות בב"ה. ב"ה א"צ עירוב).

ד: תקיד, יד (באורים כבדו). תרי, ד (הצעת בגדים ונרות ביוה"כ). תריד, ח (כשהוצרך לילך ביוה"כ במנעלים במקום רפש וטיט, לא יניחם בב"ה בגלוי). תריט, יח (אין לישון בב"ה, מלבד ביוה"כ, במערב או בעזרת נשים). תרכד, ח (נרות לכבוד ב"ה).

ה: ת"ת ד, יא (לא להשיח שיחה בטלה).

עזרת נשים

א: קלא, ג (כבית אחד עם בהכ"נ לענין נפ"א). לוח ברה"נ יב, ט (הגומל לאשה יולדת). סדר ברה"נ יג, ג (הגומל לאשה יולדת).

ב: רסג, יא.

ד: תריט, יח.

פרוכת

ב: שטו, ז (באיזה אופן מותר לתלותו בשבת). שלח, א (כשיש בו פעמון שישמעו העם ויקומו כשמוציאים ס"ת).

בית הכסא

עיי"ע בית המרחץ. צואה. תפלין (קדושתן).

א: ב מהדו"ב, א (צניעות). ג מהדו"ב, א-ה (כנ"ל). ג מהדו"ב, ו-ז (לא יהי' אחוריו כלפי שכינה במערב ולא כלפי ירושלים. חילוק בין מקום מגולה למחיצות). ג מהדו"ב, ח (לא יפנה בחוזק ולא יקנח בחרס שאינו חלק. לרחוץ פי הטבעת). ג מהדו"ב, ט (קינוח בשמאל ולא באצבע אמצעית) ב מהדו"ק, ח (יפנה קודם תפלה. לפנות בוקר וערב. נקיות מביא לידי קדושה). ג מהדו"ק, א (אמירת התכבדו מכובדים כו'). ג מהדו"ק, ב (צניעות). ג מהדו"ק, ג (לא למשמש פי הטבעת בצרור אחר שישב). ג מהדו"ק, ז (פניו לדרום או לצפון). ג מהדו"ק, ח (כשיש מחיצה). ג מהדו"ק, יא (כשמטיל מים מהצופים ולפנים יחזיר פניו מכלפי הקודש). ג מהדו"ק יב (במקום מגולה צריך להתרחק). ג מהדו"ק, יג (לא יפנה במהרה ולא ידחוק יותר מדאי). ג מהדו"ק, יד-טו (קינוח בשמאל ולא באצבע אמצעית). ג מהדו"ק, טז (קינוח בחרס חלק ואינו חלק. עשבים חדים. דבר שהאור שולטת בו בה"כ בשדה ושלנו). ג מהדו"ק, יז (בצרור שקינח חברו). ג מהדו"ק, כ (שלא ישארו ניצוצי מי רגלים על רגליו). ג מהדו"ק, כה (טוב שירחץ במים). ד מהדו"ק, יח (היוצא צריך נט"י). מג, א-ו (מתי מותר להכניס לשם תפילין, על ראשו, בידו, בבגדו, בכיסו. ס"ת ושאר ספרים. הנכנס שלא לעשות צרכיו). פג, א (אסור לקרוא ק"ש כנגד מחיצות מיוחדות לבה"כ, כמו בפני צואה, אפילו פינה הצואה ומחיצותיו גבוהות י"ט). פג, ב (הזמינו לבה"כ). פג, ד (בה"כ בחפירה כמדרון מותר. ואם רגילים להשתין שם אסור. והמחיצות מותרות). פג, ה (ספסל נקוב כבה"כ). פה, א-ג (במבואות המטונפות, שהוא מקום צואה או מי רגלים או בה"כ או בית המרחץ, אסור ק"ש וד"ת בדבור או בהרהור, אלא יחשוב חשבונות או ציורים. דברי חול בלה"ק. כינויים. ז' שמות שאין נמחקין בלשון חול). פז, א-ג (גרף של רעי ועביט של מי רגלים מגולים, של חרס או עץ, דינם כבה"כ, ואין רביעית מים מועיל. ואם הם של מתכת או זכוכית ורחוצים מותר). פסקי הסדור תרז ד"ה צריך (צניעות). תרח ד"ה הנפנה (כנ"ל ג מהדו"ב, ה-ז). תרח ד"ה הקינוח (באבנים קטנים וגדולים. כשהצואה נשארת בעומק. מדת חסידות לרחוץ). תרח ד"ה ומי (כנ"ל ג מהדו"ב, ט).

ב: שיב, א-ב (התירו לטלטל אבנים לבה"כ, לקבוע כמלא היד, ולשאינו קבוע כשיעור ראש בוכנא). שיב, ג (בה"כ שבביתו). שיב, ח (לא לקנח בחרס שלא ינתק שיני כרכשתא, ולחוש לכשפים. בזה"ז אין חוששים לכשפים). שנה, י-יב (בה"כ שע"פ המים או שבולטת חוץ לחומת העיר, מתי מותר ליפנות בו בשבת). שעו, ד (בה"כ שבין ב' בתים, מתי אוסרים זע"ז ליפנות בו בשבת).

ג: תמה, ה (השלכת חמץ לבה"כ). תמו, ה-ו (כנ"ל).

ה: קצ, כב (כתם שנמצא על בנין בה"כ). ת"ת ג, ח (ליכנס לבה"כ מתוך פלפול והלכה).

ו: נזקי ממון יז (העושה בה"כ קבוע בחצרו, שלא יגיע ריח לחברו).

בית המדרש

עיי"ע בית הכנסת.

א: ל, ב (בבה"מ אין לחוש שיטעו). סט, ד (אין חשש מחלוקת). צ, יז (מעלת התפלה בבה"מ על התפלה בבהכ"נ). קי, י (תפלת הנכנס לבה"מ). קנה, א-ב (מבהכ"נ לבהמ"ד).

ב: רס, ד (מותר לזרוק צפרנים. אין נשים מצויות שם). שלג, א.

ה: ת"ת ג, ג (בימיהם בשדה). ד, י (לימוד בחבורה בבה"מ. תפלה במקום שלומדים. קדושתו גדולה מבהכ"נ). ד, יא (איסור שיחה בטלה. אמירת רפואה למי שמתעטש). ד, יב (אין ישנים בו אלא מדוחק, ללומדים בו יומם ולילה. אם מועיל תנאי להתיר). ד, יג (קניית ספרים לב"ה).

ו: מציאה ט (מקום שת"ח מצויין). שמירת גו"נ א (אינו חייב במעקה).

בית המקדש

עיי"ע משכן.

א: לב, ו (מצופה זהב מבפנים). צד, א (תפלה כנגד ב"ה. בזה"ז אסור לעמוד שם, שכולם טמאי מתים. תל שכל פיות פונים בו). צה, ג (תפלה כנגד בהמ"ק, כאילו עומד בו). קכג, א. קנח, א (מהרה יבנה).

ג: תפט, יא.

ה: ת"ת א, י (אין מבטלין תשב"ר לבנין בהמ"ק).

ו: מדות ד (היו בה מדות שלישית ורביעית ההין).

בזמן שביהמ"ק קיים

ג: תעג, כ. תעה, טז, יח. תפח, ו. תפט, ב. תפט, כט.

ד: תקכט, ז.

זכר למקדש

ג: תעה, טו-כ. תפט, ב. תפט, יא.

ד: תרמט, טז.

חורבן ביהמ"ק

א: א מהדו"ב, ב. א מהדו"ק, ח.

ג: תעו, ו (זכר לח.).

עבודת ביהמ"ק

א: קכג, א.

ד: תרכג, ב (נעילת שערי היכל, אחר הדלקת נרות בין הערבים).

בית המרחץ

עיי"ע בית הכסא.

א: מג, ו (אסור ליכנס לבה"מ ותפיליו עליו, ולא דמי לבית הכסא). מה, ג (כשאין שם ערום, בבית החיצון מותר להניח תפילין, באמצעי א"צ לחולצן, ובפנימי אסור). פד, א (בבית החיצון מותר לקרות ק"ש ולהתפלל. באמצעי מותר רק שאילת שלום והרהור ד"ת ופסק. בפנימי אסור אף שלום ואמן והרהור. אדם ששמו שלום). פה, א (במבואות המטונפות, שהוא מקום צואה או מי רגלים או בה"כ או בית המרחץ, אסור ק"ש וד"ת בדבור או בהרהור, אלא יחשוב חשבונות או ציורים).

בית הקברות

עיי"ע לועג לרש. קבורה. קבר.

א: ד מהדו"ק, יח (צריך נט"י). כב, א-ד (לא יכנס וציציותיו מגולים או נגררים). מה, א (לא יכנס ותפילין בראשו). עא, ו (לא יקרא ק"ש בבה"ק).

ב: שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין).

ד: תרה, ה (הליכה לבה"ק בערב יוה"כ).

ה: א, לז (הלן בבה"ק).

ו: שמירת גו"נ ו (אסור ללון בבה"ק).

ביתר

א: קפט, א (כשניתנו הרוגי ב. לקבורה נתקנה ברכה ד' בבהמ"ז).

בכור

בכור אדם

א: קכח, י (נט"י לכהן לנ"כ. ב. לאם).

ג: תל, א (למכה מצרים בב.). תע, א (ב. לאב לנחלה וירושה. ב. לאם לפדה"ב. תענית ב. בע"פ לשניהם). תע, ב (הפילה וילדה, ואינו ב. לאב אינו מתענה).

עיי"ע פדיון הבן. תענית (תענית בכורות).

בכור בהמה

ב: רמו קו"א ו (נתן בהמתו לנכרי ואחריות גניבה ומיתה על הנכרי. אם דינו שוה לדין שביתת בהמתו).

ג: תצד, הל' מכירת בהמה המבכרת ד"ה ומענין (לא סגי במכירת האוזן בפרוטה, אלא מכירת כולה בקנין כסף וע"ק על השאר, ומשיכה, ושכר המקום שעומדת עליו. א"צ שטר מכירה). שם ד"ה ומדי (אין היתר ע"י חיתוך באזן, כ"א בתנוך שהוא סחוס אצל הנקב).

ד: תצח, יז (ניתר ע"י חכם או ג' הדיוטות. לא יתירו ביו"ט שדומה למתקן).

ה: יח קו"א י ד"ה אבל אין (אפי' מום גדול וגלוי לא יתיר אלא מומחה שנטל רשות מהנשיא, או ג' בני הכנסת דשליחותייהו עבדי. עשו מעלה שלא להאמין על בכורות עצמו).

בכל דרכיך דעהו

א: קנו, ב (מו"מ כדי שיוכל לעבוד בוראו).

בל תוסיף

א: י, ב (ה' ציצית). י, יד (ב' ציצית בכנף א'). יא, א (ה' חוטין). כט, א (כשמניח תפילין בשבת לשם מצוה). לא, א (כנ"ל). לא, ב (כשעושה מספק אין בו משום ב"ת. תפלין בחוה"מ. יו"ט שש"ג). לד, ד (כשמניח ביחד תפילין של רש"י ור"ת, א' מהם ממ"נ אינו למצוה). מח, א (בקרבנות). קז, א (בשתי תפלות חובה כנגד תמידין). קכח, מ (בנ"כ). פסקי הסדור תרטו ד"ה והמדקדקים (בציצית בלילה).

ב: שא, ג (לובש תפילין בשבת ואינו מתכוין למצוה אין בו משום ב"ת). שח, יט (בשבת למצוה).

ד: תרנא, ג (מין חמישי בד' מינים. לא הזהירה תורה אלא בעיקר המצוה ולא באגודה שהיא הידור מצוה).

בל תלין

עיי"ע קבורה. שכירות (הלנת שכר שכיר).

א: עב, ב (כשקובר בלילה עובר רק על המ"ע קבור תקברנו ביום ההוא).

ד: תצה קו"א ג (קבור תקברנו קודם שקיעה, ילפינן לכל המתים. ל"ת אינו עובר עד שילינו).

בל תשחית

ב: שכח, מד (גרמת קיא שלא לצורך, משום הפסד אוכלין).

ד: תקא, יד (הסקה בכלים שלמים). תקיח קו"א ה ד"ה ואף (כנ"ל).

ה: יח קו"א ו (לבדוק בין שחיטה לשחיטה).

ו: שמירת גו"נ יד (משבר כלים, קורע בגדים, הורס בנין, סותם מעין, מאבד מאכלות ומשקין, זורק מעות לאיבוד, אפי' כוונתו להטיל אימה, ואפי' של נכרים שנלחמים בהם הזהירה תורה). טו (ע"מ לתקן מותר, ואצ"ל כששורף כסא להתחמם בהם וכיו"ב). טז (אילן סרק מותר לקצצו, וכן אילן מאכל שהזקין. אילן זית שעושה רובע קב, ודקל שעושה קב תמרים, אסור, ויש סכנה בקציצתם).

בל תשקצו

א: ג מהדו"ב, יא (השיעור בשהיית גדולים, כשאינו יכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פרסה, או כשצריך לעצור כח הדוחה). ג מהדו"ק, כד (גם בקטנים עובר). צב, א-ב (כשאינו יכול להעמיד עצמו פרסה ולא נפנה הוי תפלתו תועבה, ואם מתאוה כ"כ ומעמיד עצמו עובר על ב"ת מד"ס, ויפסיק באמצע ק"ש אבל לא בתפלה). קג, ב (בקש להפיח אין בו משום ב"ת). פסקי הסדור תרח ד"ה ולא, ואילך (ב"ת מד"ס, כשמרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו או כשיכול להעמיד עצמו פרסה. במקום כבוד הבריות או באמצע תפלה ופסוד"ז. בהפחה. בקטנים).

ב: שמג, ט.

בן נח

ה: רבית ב בשוה"ג (איסור רבית. דינין. סירוס).

עיי"ע מצוות (ז' מצות בני נח).

בעל ואשתו

עיי"ע קנינים (איבה). אנשי ביתו. נשים.

ב: שסו, יג (מתי יכול לזכות העירוב לאחרים ע"י אשתו). שסז, א (מתי יכולה האשה לערב משלו שלא מדעתו).

ד: תצו, י-יא (העוקר עם א. מא"י לחו"ל. א. נשארה במקומו).

ו: הלואה כג (משכנה חפצי בעלה, או משכן חפצי אשתו שאינו רשאי למוכרם, יכול להוציאו והמלוה יפסיד). אונאה לב (ליזהר באונאת אשתו ובכבודה. דמעתה מצויה. הברכה בביתו בשביל אשתו. כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו). הפקר ט (מציאתה ומעשה ידיה לבעלה).

בעל חוב

עיי"ע הלואה.

בעלי חיים

עיי"ע מוקצה (בעלי חיים). מזונותיו עליך. נדה (כתמים). עבודה זרה (מחובר ובע"ח). צער בעלי חיים.

אווז

ב: שה, כז. שטז, כד.

ג: תסה, ה. תצז, י-יא. תצז קו"א א.

ד: תקטו, יא. תקיז, ב. תקיח קו"א ה.

ה: כג, ב. לג, א. לג, טז. לג, כב.

ו: מציאה כ. עוברי דרכים ד.

איל

ב: רנד, ב.

ג: תצז, יב.

ד: תקפג, ה (אכילת ראש א. בר"ה זכר לא. של יצחק). תקפו, ב (מצוה מהמובחר לתקוע בשופר של א. לזכור עקדת יצחק).

אפרוחים

ב: רסו קו"א א. שח, עח. שי, ב.

ג: תסח, יט.

אריה

א: א מהדו"ב, א (גבור כא. להתגבר על יצרו. לקום משנתו קודם אור הבוקר). א מהדו"ק, א (כנ"ל). ד מהדו"ק, טז.

ב: שטז, א (צידתו). שטז, ה.

ה: לג, כג (דריסת א.).

ארנבת

א: ח, ט.

בהמה וחיה

ב: שמז קו"א א (סתם בהמה גבוה י"ט).

ג: תלג קו"א ז בהגהה (ב. משיירא וח. מצנעא).

עיי"ע אבלות (שביתת בהמתו). בכור (בכור בהמה). הוצאה והכנסה (בהמה). מלאכות שבת (רוכב; שביתת בהמתו). עירובי תחומין (כליו ובהמתו). צער בעלי חיים.

בהמה טמאה

א: לב, יד (לקלף, מן המותר בפיך). לב, עג (לא לצפות בעורו התפילין). לג, עה (גידי התפילין). לג, ג (לרצועות, לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים).

ד: תצה קו"א ז (ב"ט שמתה ביו"ט). תקכג, ד (ב"ט שריחקה ולדה). תקפו ג (לשופר, לא הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורים).

ברדלס

ג: תלג קו"א ד (מצוי בבורות).

גדי

ב: רנד, ב-ג. שלד, כב. שמה, ד. שמה, כג. שנא, ב. שנה, י. שנה קו"א ג. שסב, י שסג, יב.

ג: תסט, א-ד. תעו, ב.

ד: תצח, ד. תצט, ב. תקט, ט.

ה: א, כח. לא, י.

גמל

א: ט, ח. נו, ז.

ב: שה, ב. שה, טז-כ. שכד, ו. שפה, ד. שפט, א. מהדו"ב תתסג.

ד: תרכח, ה. תרכח, ח.

ו: עוברי דרכים יא. נזקי ממון יט.

דבורים

א: קנח, ד.

ב: שטז, ה. שכד, ז.

ו: הפקר ו.

דגים

עיי"ע מוקצה (בעלי חיים ביו"ט). מלאכות שבת (נוטל נשמה; צד). קלף.

א: קנח, ד (דמו אינו נק' משקה). רד, א (שהכל). סדר ברה"נ א, יח. ז, א (שהכל).

ב: רמב, ב (חשובים ענג בימיהם). רמב, ז (טוב ליזהר לאכלם בשבת בכל סעודה). רמב קו"א ד (הידור מצוה ואינו חיוב גמור מה"ת או מד"ס). רצא, ז (לסעודה ג'). שח, סט (מלוח). פסקי הסדור תתקה (בסעודה שלישית). שיט, ו (בורר בב' מיני ד.). שנה קו"ב (בקיעת ד.).

ג: תמה, ו (לא ישליך חמץ בפסח למים מכונסים שבהם ד.). תעו, ג (דג צלוי בליל סדר).

ד: תקטו, ה (בודקין אותן תחת לחייהן אם נס ליחן בודאי ניצודו מאתמול). תקטו, יח (לכבוד יו"ט). תקכז, יא-ב (עירוב תבשילין). תקפג, ב (אכילתם בר"ה). תקפז, ז (לא שולטת עין הרע. פרים ורבים). תרח, ח (קלים להתעכל). פסקי הסדור שסט (עינא פקיחא).

ו: הפקר ג-ד (נקנים בביבר ולא במצודה). שמירת גו"נ ט (האוכל ד. ובשר כא').

זאב

ה: כד, מ. כה, י.

זבובים

ב: רעג, יב. שא, מח. שג, ו. שה, יא. שח, נה. שח, פו. שטו, ח. שטז, ד-ה. שטז, יח. שיט, כד. פסקי הסדור תתקב.

ד: תקכג, א. תרמ, ו.

חגבים

א: רד, א.

ב: שא, לג. שמג, ט (טמא).

חולדה

ג: תלג קו"א ד (מצויה בבורות). תלח, ח (כשחוטפת מפי העכבר – גם העכבר נמצא בפיה).

ה: כד, יב (בחורי הבית).

חזיר

א: עו, ג (פי ח. כצואה. אפילו עולה מהנהר הוא כגרף של רעי). פסקי הסדור תריט ד"ה המהלך (כשעובר במקום שיש ח. יכסה התפילין שעל ראשו. ויפסיק בתפלתו).

ב: שכד, ז (ארור המגדל ח. אין נותנין לו מזונות בשבת).

ג: תמה, ה (לא ישליך חמץ לבית הכסא לפני ח.).

ו: שמירת גו"נ ט.

חלזון

ב: שטז, א. שטז, כ. שיז, א.

חמור

א: עט, ח-ט.

ב: רסו, א-יג. רסו, כג-ה. שה, ב (לובדקי). שה, ט חמרא בתקופת תמוז קרירא ליה). שה, י-יב. שה, כ. שה, כה. שה, לו. שו, ב. שכד, יא.

ג: תנ, ח. תנ, יא-ב. תנג, כז.

ד: תרז, יד.

ו: עוברי דרכים א. ט. יב. גזלה יד. שאלה ג.

חרגול

ב: שא, לג.

חתול

א: עט, ח.

ב: שה, יד. שטז, כה.

ה: לג, יג.

ו: שמירת גו"נ יב.

יונים

עיי"ע מוקצה (בעלי חיים ביו"ט). ספק (תולין).

ב: שח, סד (חרדל ראוי לי.).

ג: תסח, יט (הושבת שובך לי. בע"פ).

ד: תצז, כב (כל המדדה אינו מדדה יותר מנ' אמה ורק במקום שיכול לראות משם את קנו). תרה, א (לכפרות).

ה: א, יא (שחיטתן).

ו: נזקי ממון טז (מפסידים זרעוני הגנות. אינם שטים יותר מנ' אמה בשדה).

יתושים

ב: שטז, ד. שטז, יח.

ד: תרלט, כב. תרמ, יב.

ו: לא, ו.

כבש

ג: תעו, ב-ג.

ד: תקפג, ה. תקפו, א.

ה: א, נו. קפה, ז. ת"ת א קו"א א ד"ה והנה.

כוי

עיי"ע חלב. שחיטה (כיסוי הדם).

כינים

א: ד מהדו"ק, יח (הנוגע בכ. צריך נט"י). צז, ג (לנגוע בה בתפלה. לזרקה בבהכ"נ. נט"י). קנו, טו (לא להרוג כ. בפני חברו). קסז, ח (לא יהרוג כ. על השלחן. יכול לזרוק כ. בבהכ"נ ועל השלחן).

ב: שטז, כ (לבנה הרוחשת. מתהוים מהזיעה. אינם פרים ורבים. מותר להורגם בשבת).

כלב

א: קס, ח. קס, יב.

ב: שח, סה. שטז, ג (צידה ע"י כ. מושב לצים). שכד, ז (מזונותיו עליו אפי' של הפקר. הקב"ה חס עליו שמזונותיו מועטים ומשהה במעיו ג' ימים). שכח, ו (כ. שוטה).

ג: תלג, ל-לא (יכול לחפש אחר החמץ ולהוציאו ממפולת שאין עליה ג' טפחים). תלח, ה (אין דרכו לפרר).

ו: עוברי דרכים ג (כנ"ל – שטז, ג. ויכנו במקל שלא ירגיל לבוא אצלו). שמירת גו"נ ג (ארור המגדל כ. רע. מתי מותר לגדלו). יב.

עיי"ע חמץ (נוקשה).

לובדקים

ב: שה, ב.

מאכולת

עיי"ע נדה (כתמים).

נאקה

ב: שה, ב.

נחש

א: קד, ב (נ. הכרוך על עקבו בתפלה). קכא, א.

ב: ערב, א. שטז, טז-יז. שטז, כב. שכח, נ.

ג: תלג, ל (לא ברי הזיקו). תלח, י.

ו: שמירת גו"נ ט.

נמר

א: א מהדו"ב, א (עז כנ. שלא להתבייש מפני המלעיגים).

נשר

א: א מהדו"ב, א.

סוס

א: ד מהדו"ק, טז.

ב: רמח קו"א ב. רמט, ג. שב, כב. שה, ב. שה, ה. שה, יא-ד. שה, לו. שו, ב. שכה, יג.

ג: תנג, כז.

ד: תקטו, ב.

ה: רבית יא.

ו: עוברי דרכים ח.

עגל

א: לב, סט (כריכת שער ע. על הפרשיות, לזכור מעשה הע.). ס, ד.

עופות

ב: שכד, ח (אין מזונותיהם עליך. לא לתת לפניהם חטים בשבת שירה). שמג, ט (טמאים).

ד: תרה, ו (זריקת בני מעיים של הכפרות לע. בערב יוה"כ).

עיי"ע קלף.

עורבים

ג: תלג, כח-ט. תלג קו"א ו-ז. תלח קו"א א.

עז

א: ט, ח.

ב: רנד, ב-ה. שה, ח. שה, יג. שה, כ.

ג: תעו, ג.

ד: תקפו, א.

עכברים

ג: תלג, כח (גוררים החמץ שבחצר). תלח, א (אין דרכם לפרר). תנג, ח (חטים נשוכות נתחמצו מרוק הע.). תסו, טו (אין דרכם להוציא ריר באכילתו, רק כשנושך השק)..

ד: תרמט, כ.

ו: מציאה כט (סתם תיבה חתורה אצל ע.).

עכביש

ב: רסב, ב. שכח, נג.

עלוקה

א: קפא, א.

ב: שכח, ו (תולעת שבמים שמוצצת הדם או הליחה שבמעים).

ו: שמירת גו"נ ד.

עקרב

א: קד, ב (כשבא אצלו באמצע התפלה).

ג: תלג, ל (מצוי באשפות וגל שנפל. ברי הזיקו).

פרה

עיי"ע פרה אדומה.

א: לב, סט.

ב: רמו קו"א ג. שה, יג. שה, כ. שטז, כה.

ג: פסקי הסדור תנח.

ד: תקפו, א-ב.

פרעוש

ב: שא, מד. שטז, יח-כב. שטז, כ (הווייתו מהעפר. אינו פרה ורבה. יש בו משום נטילת נשמה. שחורה הקופצת. אינם מצויים בראש).

ד: תרמ, ו.

ה: קצ, ט.

פשפש

עיי"ע נדה (כתמים).

צבי

א: א מהדו"ת, א.

ב: שח, סד. שטז, ב. שטז, ז-יב. שטז, כד.

ד: תצז, יב.

צפור

א: קיג, ט.

ב: שטז, א. שטז, יא. שלח, ב.

ג: תצז, יא. תצז, טז.

ה: א, יא. קצ, מט-נה. קצ, פו.

צרעה

ב: שטז, יח.

קוף

א: קנט, כ (בנט"י).

ה: ב, ג (בשחיטה). ב קו"א א. רבית ס (ברבית).

שועל

ב: שא, יג (שן של ש.).

שור

א: קד, ג (מרחיקין מש. תם נ' אמה וממועד כמלא עיניו).

ב: שצז, ו-ז.

שממית

ב: שטז, כג.

שרצים

עיי"ע מלאכות שבת (חובל).

תולעים

ב: שב, כא (שתיית מים שיש בהם ת. ע"י מפה). שטז, כ (שאינם מזכר ונקבה). שיט, כג (כנ"ל שב, כא).

ג: תעה, יא (קפא שבמרור).

ה: לא, ב. לא, יב-ג. לא, טו.

תולעת משי

ב: שח, פד. שכד, ט (מזונותיו עליך).

תורים

ד: תרה, א.

תחש

ב: שב, טו. שיד, טז. שטז, א. שטז, יג. שטז, כ. שכא, ב. שמ, א-ב.

תרנגול

עיי"ע יום הכפורים (ערב יוה"כ).

א: א מהדו"ב, ג (להקיצו משנתו). מו, ב (שומע קול ת.). עט, ט (ת. אדומים. אינדי"ק).

ב: רסא, ו. שטז, כד.

ג: תלג, כה (אוכל החמץ). תלג, מ-מא (כנ"ל). תלח, ה (אין דרכו לפרר). תסח, יט (הושבת ת. על הביצים בע"פ).

ו: מציאה כ. גזלה כד.

ברוב עם הדרת מלך

א: נט, ד. צ, י. צ, יז. קסז, יח. ריג, ו.

ב: רחצ, כ. שלא, ח.

ג: תעג, כד.

ד: תריט, ח.

ברוך הוא וברוך שמו

א: קכד, ב (כשיוצא הברכה בשמיעה, הוי הפסק). קכד, ח (זכר צדיק לברכה. מנהג, ואין מפסיקין לאמרו בפסוד"ז). קצב, ב (בזימון).

ברזל

עיי"ע סכין.

א: קפ, ו (מקצר ימיו של אדם). רו, יד (מים שהיה בהם ברזל בשעת התקופה).

ברירה

ב: רסה קו"א א ד"ה ועיין (בדרבנן אמרינן ב.). שצז, י (כנ"ל). שצז, יד (כנ"ל).

ברכות

הברכות הפרטיות מחולקות לקמן לכמה סוגים ולערכי משנה של כל ברכה ביחוד.

עיי"ע תפלה (ברכות).

א: ה, א (כוונת הב.). מו, ו (אין כח לתקן ב. אחר חתימת התלמוד). ס, ג (כל ב. שאין בה מלכות אינה ב.). צט, א (שיכור יכול לברך). קפא, א (אין מברכים על שמירה מסכנות). קפג, יד (כולם צריכים כוונה לכתחלה). קפה, ב (בכל לשון. אם צריך להבין כמו בבהמ"ז, או שיש בהם רק מצות קריאה. עיקר הב. ברוך ה' ומלכות וענין שמברך עליו). קפה, ג (אנוס לא הצריכוהו להרהר הב. מ"מ יהרהר ב. המצות ולא ברה"נ. חולה יהרהר גם ברה"נ). קפה, ה (שכור יכול לברך אף למ"ד שהכוונה מעכבת). קפח, יא (לא חלקו חכמים בב. אחת לאמר פעם כולה ופעם מקצתה). רו, ד (בכל לשון). רו, ה (לכתחלה ישמיע לאזניו). רו, ו (ליזהר מצואה וערוה כמו בק"ש. אשה יושבת ערומה ומברכת). רו, ז (אין לברך בגילוי ראש). ריד, א (כל ב. – הזכרת השם, וכל ב. הפותחת בברוך צ"ל מלכות, חוץ מב. ראשונה של י"ח ומעין ז'). ריד, ב (מלכות היינו מלך העולם דוקא. מלך העולם ובורא כו' מוסבים על ברוך כו'). רטו, ג (מד"ס אסור לברך ב. שא"צ וה"ז כאילו נשבע לשוא ואין עונים אחריו אמן). לוח ברה"נ ו, ג (כוונת הב.). סדר ברה"נ ט, ג (כוונת הב.).

ג: תעז, ט (נזכר קודם הזכרת השם בחתימה).

ד: תקכז קו"א א (יוצא י"ח אף שאינו מבין פירוש המילות).

ה: א, מד-ה (רק לכתחלה ישמיע לאזניו).

אין מעכבות

א: לא, ב. לג, ו. ס, ב. סו, יב.

ב: שסח, ד. רפד קו"א א. רצט קו"א ג.

ג: תקכז קו"א א. תקצג, ד.

ברכה לבטלה

א: ו, ד. ח קו"א ב. כה, כג (כ"מ שב. לבטלה יאמר בשכמל"ו). לב, לג. לד, ט (הסמיכוהו על לאו לא תשא). מו, י. מז, ג. נג, ב. עא, א. קח, א. קיט, ה. קכד, ו. קכח, מט. קסז, יב. קסח, יב. קסח, יד. קפח, י-יא. קפח, טו. קצ, ד. רו, יג (כנ"ל – כה, כג. ואם לא אמר עדיין אלהינו, יסיים למדני חוקיך). ריג, ד. רטו, ב (מותר ללמד תינוק הב.). לוח ברה"נ ו, י (כנ"ל רו, יג). סדר ברה"נ ט, י (כנ"ל רו, יג).

ב: רמט קו"א ד ד"ה ומיהו (דעתו שיביאו לו עוד ולא היו לפניו, למ"ד שנפטרים, אם בירך). רסג, י. רסג, יג-ד. רפב, ד. רצו, יט. רצז, ט.

ג: תלב קו"א א. תמו קו"א א. תנו, ג. תעז, ט. תפד, ד (כשמקריא אינו בקי מילה במילה אינה ב"ל). תפז, ג.

ד: תקפב, ב-ג. תקפב, ו. תקפט, ב. תקצד, א. תרכד, יא. תרמ, ב.

ה: א, יא.

ראה גם לקמן אצל ספק ברכות.

ברכה שאינה צריכה

א: כה, יג (ב' ב. על תפלין). עח, ב. צ, כה. קסח, יב. ריב, ח (לעולם ירבה בב. הצריכות וימעט בש"צ). ריג, ו-ז (כנ"ל). רטו, ג (אסורה מד"ס). רטו, ד (אסור לגרום בש"צ, כשנפטרים בב. המיוחדת להם). רטו, ה (אם להניח פירות לאחר בהמ"ז, כדי שיברך עליהם גם ב. אחרונה. בשבת ויו"ט להשלים ק' ב.). פסקי הסדור תריט. סדר ברה"נ ג, יד (כנ"ל – ריב, ח).

ב: רמט, יא (כשאוכל איזה מאכל לפני הסעודה כדי למלאות מאה ברכות. כשחפץ לאכול אותו מאכל לפני הסעודה מותר). רמט קו"א ד ד"ה אין (חמור מדין קדימת הב. בשניהם מותר כשחפץ לאכול אותו מאכל לפני הסעודה). שם ד"ה ומיהו (אם כל סיבת אכילתו היא בשביל הברכה אין בזה חשש בש"צ). שם ד"ה ועיין (כשמפסיק סעודת שבת שחרית ומברך כדי לקיים אח"כ סעודה ג' אין זו בש"צ. חילוק בין ברה"נ לב. המצות). שם ד"ה וטעמא (עניית אמן בין תפלה לתפלה ובין שחיטה לשחיטה). רעא, יב (כשמברך בהמ"ז כדי לקדש ולאכול מיד). רפב, ג (כשמוסיפין על מספר העולים לתורה). רצא, ג-ד (כשמפסיק סעודת שבת שחרית ומברך כדי לקיים סעודה ג' אין זו בש"צ, וי"א דהוי בש"צ). רצד, ז.

כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא

א: נט, א (אם פתיחתה וחתימתה כתיקונה יצא). סו, יב (רק כששינה בפתיחה או בחתימה או בתיבות שפרטו שמעכבות). סח, א (רק במלים שיש בהם הקפדה). קיד, ח (כשטעה בחתימה או בנוסח הברכה או שאמר ברכה ארוכה במטבע קצר, משא"כ כששינה בפתיחת ברכה הסמוכה לחברתה שנחשב כמו אמצע ברכה). קיט, א (כשמוסיף בשמו"ע הברכות, יאמר תחלה עיקר מטבע שתקנו חכמים). קכד, ב (עניית ב"ה וב"ש ע"י השומעים). קפז, ד (עיקר המטבע בבהמ"ז). רטו, ב (המשנה, אין עונין אחריו אמן).

ג: תפז, א (לא הזכיר קדושת יו"ט בברכה אמצעית, או לא סיים מקדש ישראל והזמנים, ונזכר אחר ששהה כדי דבור, יחזור לראש הברכה). תפז, ב (התפלל של חול והזכיר יו"ט או אמר יעלה ויבוא, אין זה משנה ממטבע ויצא). תפז, ג (שבת ויו"ט שחתם ביו"ט בלבד או בשבת בלבד, ב' דעות).

להוציא אחרים

א: ו, ד (דוקא כשאין בקיאים). ו, ט (צריך דעת המברך והשומע). ח, יא (בב. המצות יכול להוציא אחרים כשמברך גם לעצמו או כשהשומע בור). מו, ג (מפני עמי הארץ מוציאים ב. השחר). מו, ח (כנ"ל). נה, כב (אפילו מחיצה אינה מפסקת). נט, ד (אפילו ביחיד, משא"כ ב. ק"ש ותפלה). סט, ב-ד (בפריסת שמע וקידוש, כשיצא מוציא רק לאינו בקי). קכד, א-ב (חזרת הש"ץ לאינו בקי). קסז, יד-טז (בברה"נ דוקא כשקבעו עצמם לאכול יחד. באורחים – כשהסיבו יחד. בני בית – נגררים. חבורה – כשהכינו מקום. עכשיו – כשהתיישבו בשלחן או מפה א'. שמש – אפי' הולך ובא. בשדה – הכנת מקום. הולכים או רוכבים – כשעמדו. בספינה – באמירת נאכל. בעגלה – ספק). קסז, יז (אם מועיל בדיעבד בלא"ה. טעם החילוק בין ב. הנהנין לב. המצות. כשקבעו יחד הם כגוף א'). קסז, יח (כשמועיל – ברוב עם הדרת מלך. הטעם שנהגו עכשיו שכ"א מברך לעצמו). קסז, כג (בב. המצות מי שיצא מוציא אינו בקי מטעם ערבות, משא"כ בברה"נ. בקידוש ומצה בליל א' דפסח מוציא אף מברה"נ שבו. בקטנים מוציא כדי לחנכם). קעד, יא (בתוך הסעודה אפשר שאין בית הבליעה פנוי לעניית אמן, ולכן יאמר סברי מרנן, ונתפשט המנהג לומר תמיד סברי מרנן). קפג, י (אם ע"י זימון יוציא את המסובים). קפו, ב (מי שאינו מחוייב אינו מוציא). קפו, ג (מחוייב מד"ס מוציא מחוייב מד"ס. קטן שמחוייב כדי להרגילו מתי מוציא הגדול). קפו, ד (בבהמ"ז אינו מוציא הבקי אלא ע"י זימון). קצ, ד (יכול להוציא קטן שהגיע לחנוך ולא לגדול הבקי. דבר הטעון כוס דינו כב. המצות ולא כברה"נ. בקידוש והבדלה יכול להוציא ברכת היין אף שאינו שותה, כי צריך לברך בשביל עצמו). קצב, א (בברה"נ אינו מוציא אחרים ע"י כשקבעו יחד, ובבהמ"ז אינו מוציא אחרים אלא ע"י זימון). קצג, א (ב' שאכלו כא' וא' אינו בקי יכול הב' להוציאו בבהמ"ז). קצז, ו (מה"ת בהמ"ז כב. המצות שיכול להוציא אחרים, ומד"ס דוקא מי שאכל הוא יברך. אכל כזית פחות מכדי שביעה אם יכול להוציא). קצט, ט (להוציא בבהמ"ז שמה"ת, אין סומכין על החזקה שהביא ב' שערות). ריג, א (בדברים שקובעים סעודה מוציא כשהסבו יחד, ועכשיו סגי כשישבו יחד. בדברים אין קובעים סעודה סגי כשישבו יחד וי"א דלא סגי אפילו הסבו יחד, אלא בתוך הסעודה. רגילים לקבוע גם על היין ושכר ומי דבש. בקידוש והבדלה מוציא אפילו לא קבעו יחד). ריג, ב (בב. אחרונה אינו מוציא אלא בבהמ"ז בזימון. ובדיעבד יוצא כשקבעו יחד. וכשאינו בקי – אף לכתחלה). ריג, ג (כשלא אכל אינו מוציא אף בדיעבד). ריג, ד (אינו יוצא אלא כשכיוונו שניהם ושמע כל הב. אפי' לא ענה אמן. ולדברי האומרים שמצות א"צ כוונה, אפילו לא כיוונו). ריג, ה (בב. הריח והאור שנהנים יחד מוציא אף שלא קבעו יחד, ובמוצ"ש שהיא כעין חובה – אפי' מריחים זה אחר זה). ריג, ו (בב. המצות אם רצו א' מברך לכולם, שברב עם הדרת מלך, ואם רצו כ"א מברך לעצמו, שמצוה בעצמו מבשלוחו ע"י שומע כעונה. כשכולם מקיימים המצוה ביחד טוב שא' יברך לכולם. בברה"נ כשנקבעו יחד והם כגוף אחד, א' יברך לכולם). ריג, ז (כשבין כולם נעשית מצוה אחת, א' יברך לכולם). סדר ברה"נ יב, כא (ברכת הטוב והמטיב).

ב: רסג קו"א ה ד"ה ומיהו (א' מברך לכולם משום ברב עם. במילה. בשחיטה). רסט, ג (אף שיצא י"ח קידוש יקדש בביתו להוציא אשתו וב"ב שאין יודעים לקדש). ערב קו"א ב (כשאינו שותה יין מחמת נדר ושותין המסובין, יכול להוציאם גם ב. היין מכמה טעמים, כיון שמוציאן בקידוש, לדעת האומרים שדבר הטעון כוס חייב בעצמו בב. היין, כי הטעימה היא גם בשביל המברך, כי רבים סוברים שיכול להוציא אף הבקי. מי שבקי בב. היין ואינו יודע לקדש. יכול להוציאו אף בב. היין). רעג, ו (כשמוציא אחרים שאין יודעים לקדש יכול להוציאם גם בב. היין, דהוי כב. המצות ולא כב. הנהנין). רעג, ט (מקדש בביתו ומוציא שכנו בתוך ביתו ששומע במקום סעודתו, ושניהם מכוונים, ואפילו הוא אינו יוצא בקידוש זה ושכניו אין יודעים לקדש). רפב, ה (קטן אינו מחויב בקרה"ת ואינו מוציא אחרים). רצו, יז (אף שיצא בביהכ"נ י"ח הבדלה יבדיל בביתו לב"ב הקטנים, אבל לא הגדולים שיכולים להבדיל בעצמם. נתכוין שלא לצאת בבהכ"נ). רצז, ז-ח (ב. בשמים היא ברה"נ ואינו יכול להוציא שאינו בקי. ב. היין של קידוש יכול להוציא. ב"ב שהגיעו לחנוך יכול להוציא). רצז, ט (אם יכול להוציא ב. מאורי האש לאינו בקי, ב' דעות). רצז קו"א ב (ביאור ב' הדעות. ב. ירקות בסדר של פסח). רחצ, כ (בנר הבדלה, א' יוציא כולם, דברוב עם הדרת מלך). שסו, יח (ב. העירוב, כשנעשה מעצמו אינו מברך כשמוציא אחרים).

ג: תפד, א-ד (ב. בפה"ג בקידוש ובכוס שני, ובפה"א והמוציא שבליל הסדר, כב. המצות, ולא כברה"נ שאינו יכול להוציא. בהמ"ז אינו יכול להוציא מד"ס, אלא יקרא עמהם מילה במילה). תפט, א (כוונה השומע והמשמיע. בספירת העומר, ב' דעות. ב. ספה"ע יכול לשמוע מהש"ץ אף אם יודע לברך).

ד: תקכז קו"א ב (כשבעה"ב מצוה לאחרים לעשות עירוב תבשילין, אם יברכו). תקפה, ה (כשהשומע שופר יודע לברך לא יברך לו מי שכבר יצא י"ח). תקפה, ח (לא יכל להשלים יתקע אחר תחתיו, ואם כבר שמע הברכות, או שכבר יצא י"ח ש. בבהכ"נ אחר, לא יברך). תקצד, א (אף שבר"ה הש"ץ מוציא הבקי, היחיד אינו מוציא חברו, אפי' כשמתפלל גם לעצמו). תריט, ח (שהחיינו ביוה"כ, ברכת הלל ולולב שבבהכ"נ, יברך כ"א לעצמו, ויענה אמן אחר ברכת הש"ץ).

ה: א, מו (דוקא כשכיוונו להוציא ולצאת. בב. השחיטה והנהנין אינו מוציא אא"כ מברך גם לעצמו).

עיי"ע אמן. שומע כעונה. תפלה (חזרת הש"ץ).

מאה ברכות בכל יום

א: מו, א (שתיקן דוד כשמתו מאה בכל יום. חשבון מבב"י ובשבת וביוה"כ). רטו, ד-ה (אין להשלימם אלא בב. הצריכות, ואף בשבת שחסרו ב.). סדר ברה"נ ג, טו (השלמתם בשבת ויו"ט).

ב: רמט, יא (אין להשלימם אלא בב. הצריכות). רמט קו"א ד ד"ה וא"כ (הכרח גמור מדינא דגמרא). רפד, ז (בקרה"ת ומפטיר יכוונו לברכות ויעלו למ"ב). רצ, א (בשבת להרבות בפירות ומגדים ומיני ריח).

ד: תריב, ז (ביוה"כ למלאות בברכת הריח).

מלכות, הזכרת

עיי"ע דוד המלך.

א: ס, ג (כל ברכה שאין בה מ. אינה ברכה). קיח, א (רק בברכת השיבנו). קפח, ג (בבונה ירושלים שנזכר מ. בית דוד אין להזכיר מ. שמים). קפט, א (בברכה ד' אומרים ג' מ.). ריד, א-ב.

ספק ברכות

א: ו, ח (המפיל ואלהי נשמה כשקם באמצע הלילה, בלא פתיחה וחתימה). כה, כג (כשנוהגים לאמרו, יאמר אחריו בשכמל"ו). מו, י (לא לחתום בשם). סז, א (ס. אם קרא ב. ק"ש לא יחזור, ס. אם קרא ק"ש יחזור ויקרא בברכותיה). קח, יח (בתפלה א"א ס"ב להקל). קי, ח (לא יחתום בברוך). קכז, א (בלא הזכרת השם). קסז, יב (ס. ד"ס להקל וס. ב. לבטלה). קסח, יב (ס. אינו מברך המוציא אלא במ"מ, ואינה ב. לבטלה ואינו נושא ש"ש לשוא או לשקר). קסח קו"א ח. קפד, ב (שבע וס. אם בירך בהמ"ז, יברך גם ברכה ד'). פסקי הסדור תרכד ד"ה צריך (בלי הזכרת השם). סדר נט"י לסעודה יז (בלא שם ומלכות). סדר ברה"נ יא, יג (בלא שם ומלכות). יא, טז. יב, ו. יב, ח. יג, ב. יג, ד. יג, יז.

ב: רצט, טז-יז (בלא שם ומלכות).

ג: תלב, ה (בלא שם ומלכות). תפט, כד-ה (ס. בספה"ע לא יברך, אא"כ יש ס"ס להחמיר להצריך ב.).

ד: תקפה, ו (ס. אם שמע קול שופר, לא יברך).

ספק ברכות להקל – לא צויין, לרוב המצאו. ראה גם לעיל אצל ברכה לבטלה.

פותחת בברוך וחותמת בברוך

א: ו, ו (חוץ מב. הסמוכה לחברתה וברכת הודאה). מו, ב (ב. המעביר כו'). מז, ה (הסמוכה לברכה קצרה. כשאינה סמוכה לעולם. ברכת והערב, אשר בחר בנו, והבדלה). נד, א (ישתבח אינה פותחת, כי סמוכה לברוך שאמר). ס, א (ב. אהבת עולם סמוכה ליוצר). ס, ג (גם כשקורא אהבת עולם בפ"ע). סח, א (כשמשנה לא יצא). קי, ז (תפלת הדרך שאינה פותחת בברוך יסמיכנה לברכה). קיד, א (ברכות שמו"ע סמוכות לראשונה). קפח, ט (כשאינה סמוכה אלא באקראי פותחת בברוך. ג' ב. חשובות כאחת). קפח, יא (בקידוש פותחת בברוך כי לא תמיד היא סמוכה לברכת היין). קפט, א-ב (ברכה ד' של בהמ"ז פותחת בברוך ואינה חותמת בברוך). רז, א (בורא נפשות – ב' דעות אם חותמת בברוך, ולכן חותם בלא שם ומלכות).

פתיחה וחתימה בברכה ארוכה

א: מו, ב (ח. מעין פ.). נט, ו (סמוך לח. מעין פ. וח.). סו, יב (כנ"ל). קיד, ח (כנ"ל). קפח, ד (ח. מעין פ. רחמים ונחמה).

ברכות השחר

עיי"ע ברכת התורה. נטילת ידים (ברכה).

א: ו, ב-ה (שמסדרים בביהכ"נ). ו, ט (הנוהגים שכל אחד מסדר והשאר עונים אמן). כה, ט (ב. עוטר ישראל אחרי הנחת תפילין). מו, א (על סדר העולם שהבריות נהנין בכל יום). מו, ב-ג (כ"א בשעה שנתחייב בה, ועכשיו נהגו לסדרם בבהכ"נ). מו, ב (ב. המעביר ויהי רצון הם ב. אחת). מו, ג (ב. השבח שא"צ עובר לעשייתן). מו, ד (ב. שלא עשני גוי, עבד, אשה. שעשני גר. כרצונו). מו, ה (סדר הב. כשמסדרין בבהכ"נ). מו, ו (ב. הנותן ליעף כח תקנוהו הגאונים. ויש מפקפקים). מו, ז (הברכות שלא נתחייב בהן אם יברך על צרכי העולם). מו, ח (להוציא את מי שאינו יודע). מז, ט (ברכת הנותן לשכוי, כשהשכים קודם קודם אור היום). נב, א (אם לדלג אלהי נשמה כדי להתפלל עם הצבור). עא, א (אונן שהיה פטור כשקם לא ישלים אחר קבורה). פסקי הסדור תרח ד"ה כל (ניעור כל הלילה יברך אחר עה"ש. ישן יברך אחר חצות. ב. הנותן לשכוי). תרט ד"ה בתשעה (בת"ב וביוה"כ א"א שעשה לי כל צרכי).

ברכת המזון

עיי"ע בוצע ברך. ברכת הנהנין (ברכה אחרונה; ברכה מעין שלש; תערובת). יעלה ויבא (בהמ"ז). כוס של ברכה.

א: ז, ג (עולה לשתי אכילות עם היסח הדעת ביניהם). נט, ד (מוציא חברו אפילו ביחיד). סב, ב (בכל לשון). קסז, א (מה"ת). קסח, ז (בכזית). קסח, ח (מה"ת סגי בברכה מעין ג', ותקנו בהמ"ז בלחם שקובעים עליו סעודה, או שאכל שיעור קביעות סעודה שהוא חצי עשרון, או שקבע ושבע בכג' ביצים שרגילים לקבוע עליו עם לפתן). קסח, יב (בספק יברך מעין ג' ולא בהמ"ז, שאפי' אכל כדי שביעה אינה מה"ת). קסח קו"א א (אם מנין הברכות מה"ת). קעד, ו (מתי פוטרת יין שלפני המזון. בורא נפשות בשאר משקים אינה פוטרת). קעד, ח (פוטרת ברכה אחרונה של קידוש גם בשאר משקים). קעד, ט (פוטרת יין שאחר הסעודה, ולא שאר משקים). קעד קו"א ז (בהמ"ז פוטרת רק יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות האכילה, ולא שאר משקים). קעח, ג (טעון ב. במקומו). קעח, ד-ו (עקר ואכל שם פת יברך שם, אבל לכתחלה לא יעקור לדבר הרשות עד שיברך, אא"כ יאכל שם ויחזור, או שהי' דעתו בתחלה לגמור בבית אחר). קפג, י (הפסק בין הברכות). קפג, יא (לענין הפסק מפני היראה והכבוד אם דינו כתפלה או כק"ש. וברכת – בברכה אחת. לא נאמר יהיו כהויתן). קפג, יב-ג (בישיבה באימה, וכן המסובין. בבהמ"ז ובמעין ג'). קפג, יד (אסור לעשות מלאכה בבהמ"ז). קפד, א (כשעקר, מתי צריך לחזור למקומו לברך. כשנמלך וחוזר לאכול סגי בבהמ"ז א' במקום האחרון. בטרקלין גדול או מחדר לחדר). קפד, ב (מה"ת כששבע ומד"ס בכזית. שבע וס' אם בירך, יברך גם ברכה ד'). קפד, ג (עד שיתעכל, שאינו רעב או צמא מאכילה או שתיה הא'. באכילה מועטת - שעה וחומש, או שעה מועטת). קפה, א (בכל לשון ודוקא שמבין. וי"א בלה"ק אף שאינו מבין). קפה, א בשוה"ג (אין חילוק בזה בין מברך לשומע). קפה, ג (לא השמיע לאזנו יצא. אם יצא בדיעבד בהרהור. אנוס הצריכו ה. בבהמ"ז). קפה, ה (אם שכור מותר בבהמ"ז, או רק שתוי. פשע ובירך במקום צואה. שהה באונס עד שיגמור כולה). קפו, א (אם נשים ועבדים חייבים בבהמ"ז מה"ת). קפו, ב (נשים אין מוציאות אנשים שאכלו כדי שביעה. איש שלא אכל כדי שביעה מוציא מי שאכל כדי שביעה). קפו, ג-ד (אשה וקטן שלא אכלו כדי שביעה מוציאים איש שלא אכל כדי שביעה ואינו בקי). קצא, א (מתי פועלים מקצרים בהמ"ז). קצו, א-ד (באכילת איסור או גזילה). קצו, ה (באכילת איסור במקום סכנה). קצז, ו (אכל כדי שביעה חייב מה"ת, היה שבע ואכל כזית אינו יכול להביא עצמו לידי חיוב). קצז, ז (כשאכל ולא שתה אם חייב מה"ת). קצז, ט (אכילה גסה, כשנהנה מברך וכשנפשו קצה אינו מברך).

פסקי הסדור: תרכו (סדר בהמ"ז). לוח ברה"נ א, א (מה"ת). א, טו-יז (אינה פוטרת מעין ג', אלא יין ותמרים שסועדים הלב, ואפשר גם מזונות). ב, ג (פת קמח דגן מעורב עם קמח קטניות יותר מכבא"פ. ב' דעות אם צריך לאכול כל הפרס). ב, ו (פת קמח חטים מעורב בקמח אורז אפי' פחות מכבא"פ). ו, יד (טעון ב. במקומו). ו, טז (כשעקר מתי צריך לחזור למקומו). ו, יז (אם הי' דעתו בתחלה לגמור בבית אחר מותר. לדבר מצוה). ח, א (כנ"ל קסח, ח). סדר ברה"נ א, א (מה"ת). א, יז (אינה פוטרת מעין ג', אלא יין ותמרים ומזונות). ב, א (מה"ת רק כשאכל כדי שביעה, ותקנו בכזית בלחם שקובעים עליו סעודה, או שאכל שיעור קביעות סעודה). ב, ב (למעשה לנהוג בהמ"ז כשאכל חצי עשרון, או ד' ביצים ושבע. ולהחמיר מספק בשבע פחות מד' ובלא שבע יותר מו' ביצים). ב, ג (שבע היינו מהלחם לבדו או עם לפתן). ב, יב (ס' בהמ"ז בשבע הוי כעין ס' של תורה, שמשה תיקן ברכת הזן). ח, ג (כנ"ל לוח ברה"נ ב, ג). ח, ה (פת קמח חטים מעורב בקמח אורז אפי' פחות מכבא"פ). ט, יד (טעות ב. במקומו). ט, טז (כשעקר מתי צריך לחזור למקומו). ט, יז (כנ"ל לוח ברה"נ ו, יז).

ב: ערב, יג (פוטרת יין קידוש ויין שלפני המזון אבל לא שאר משקים שלפני המזון).

ג: תעג, י (פוטרת יין קידוש). תעג, יז (אם היא פוטרת כרפס שלפני הסעודה, תלוי אם הכרפס מוציא המרור שבאמצע סעודה מבפרכת בפה"א). תעט, ח (לבהמ"ז בליל סדר לא ילך למקום אחר, שאחר אכילת אפיקומן אסור לטעום שם כלום). תפד, ו (לא יעקור קודם בהמ"ז אלא למצוה עוברת. בליל פסח יכול לעקור ולאכול אפיקומן בבית אחר, כשהיתה דעתו מתחלה).

ו: שאלה ושכירות כ (פועלים אין מברכים ברכה רביעית).

ברכות, נוסח

א: סב, יב (ברית ותורה ומלכות). קפה, ב (תיבות המעכבות). קפז, א (ברכות הזן, הארץ וירושלים מה"ת). קפז, ב-ג (משה תיקן מטבע ב. הזן. יהושע – הארץ. דוד ושלמה – ירושלים). קפז, ד (עיקר המטבע שטבע חכמים בבהמ"ז. קטנים מבן ח' או בשעה"ד יכול לדלג על מה שאינו עיקר, מלבד בברכת הזן. הוספה שבב. רביעית - מנהג). קפז, ה (המוסיף גורע). קפז, ו (ברית ותורה). קפז, ז (אמירת על בריתך ע"י נשים. ועל תורתך). קפז, ט (ואל יחסר. בפי כל חי). קפח, א-ב (אמן על ברכת עצמו – לחלק בין ג' ב. מה"ת לרביעית. בלחש או בקול רם). קפח, ג (לא להזכיר מלכות שמים אצל מלכות דוד). קפח, ד-ה (רחם. נחמנו. החתימה מעין הפתיחה. תחנונים ושאלת צרכיו בשבת. רעינו – רועינו. זוננו במלאפום לא בחולם). קפח, ט (כל שלא פתח ב. שלאחריה לא נק' סיום הב.). קפט, א (ברכה ד' פותחת בברוך. ניתוספה אח"כ כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ג' מלכיות. ג' הטבות וג' גמולות). קפט, ב (אינה חותמת בברוך). קפט, ג (האל כו' בכל יום). קפט, ד (כולנו יחד בני ברית). קפט, ה (ונאמר אמן). קפט, ו (אמן אחרי הרחמן. ונשא ברכה מאת ה'). קפט, ז (מגדול – מגדיל. הרחמן אינו הפסק בין בהמ"ז לכוס). קפט, ח (בבית האבל מוסיפים מעין המאורע). קצא, א (משה ויהושע ודוד ושלמה תקנו מטבע הב.). קצד, א (אם ג' הב. מעכבות זא"ז). פסקי הסדור תרכו ד"ה רענו (בשבת רוענו). תרכז ד"ה מגדיל (בשבת כו' מגדל).

ג: תפז, ו (בחוה"מ לא יאמר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב).

עיי"ע תפלה (דקדוקי לשון).

זימון

א: קפג, י (לשמוע בהמ"ז מהמברך. אם אפשר שכ"א יברך לעצמו עם המברך. לשמוע ברכת הזן ולברך בעצמו השאר). קפה, ד (אף בלא זימון יכול להוציא אשתו ובניו הקטנים שא"י לברך). קפח, טז (שכחו להזכיר מעין המאורע וחוזרים, ידי ז. יצאו). קצב, א (ע"י ז. יכול להוציא אחרים בבהמ"ז. נברך שאכלנו משלו). עניית ברוך הוא וב"ש, ואמן, וברוך ומבורך). קצב, ג (אלהינו – בעשרה). קצב, ג-ה (דיוקים בל' הז. כל המשנה - בור). קצב, ו (רבותי מיר וועלין בענטשין, הזמנה בפה). קצג, ב (איזוהי קביעות לז.). קצד, א (בירך אחד לעצמו יכולים הב' לזמן עליו, משא"כ כשזימן א' עם אחרים). קצד, ב (עומד לפני הפתח מצטרף לז. ג' ולא לז. י'). קצד, ג (כשכל א' יודע רק ב. אחת, יזמן המברך ב. ראשונה). קצה, א-ד (מתי מצטרפות ב' חבורות. רואים אלו את אלו. המברך רואה את שתיהן. שמש א' לשתיהן. נכנסו ע"ד להצטרף. שומעין את המברך בביאור). קצו, א (האוכל איסור אין מזמנים עליו). קצו, ו (א' מהם אוכל פת נכרי, או כהן ואוכל חלה, או א' אוכל גבינה והב' בשר, או שמודרים הנאה זמ"ז, מתי יכולים להצטרף). קצז, א (ב' שגמרו סעודתם ובא שלישי, מתי יכולים לצרפו ע"י שיאכל אתם. מצוה לחזר אחר ז.). קצז, ב (אם אפשר לצרף לז. כשהסבו יחד עם מי שאכל כזית ירק או שתה רביעית. צירוף לג'. צירוף ג' לי'). קצז, ג (אכל ירק לעצמו יכול לענות לג' שזימנו). קצז, ד (אכל ירק ובירך אינו מצטרף). קצז, ה (אכל ירק והצטרף לזימון ושמע על סיום הזן, מתי צריך לברך לעצמו). קצז, ז (יברך מי שאכל ושתה). קצז, ח (כשכולם מברכים עם המזמן). קצח, א (שמע מזמנים ולא אכל יענה ברוך ומבורך כו'. שמע המסובים עונים יענה אמן). קצח, ב (אכל ירק או שתה יענה ברוך שאכלנו כו'). קצט, א (השמש מצטרף אף בעמידה והליכה). קצט, ב (צירוף כותי. צדוקי). קצט, ג (צירוף ע"ה. רשע). קצט, ד (צירוף נכרי. גר). קצט, ה (צירוף אונן). ו-ז (ז. בנשים ועבדים. האוכלות עם ג' אנשים מזמנות. אוכלות בפ"ע רשות בידן לזמן בעצמן, ולא עם העבדים. אינה מצטרפת להשלים לי' או לג'). קצט, ח (אנדרוגינוס). קצט, ט (קטן שהגיע לעונת פעוטות, קטן פורח, בן יג שלא ידוע אם הביא ב' שערות, לצרפם לזימון). קצט, י (לא הגיע לכלל שוטה מזמנים עליו. חרש שאינו שומע או שאינו מדבר מצטרף לז. י' ולא לז. ג'). קצט, יא (נידוהו ע"ד עבירה אין מצטרף לז.). ר, א-ב (א' מפסיק לב', ויכול אח"כ להצטרף לב' אחרים שאכלו אתו. ב' אין חייבים להפסיק לא', ואם נתרצו פרח מהם ז. וכן אם נשארו ב' שלא הפסיקו פרח מהם ז.). ר, א-ג (המפסיק לז. ולא שמע עד הזן לא יצא י"ח ז. שמע עד הזן ודעתו לאכול עוד, יצא י"ח ז. וא"צ לברך המוציא. דעתו לאכול אח"כ רק פרפרת, יצא ברכת הזן ומתחיל ברכת הארץ, ואח"כ יברך מעין ג'. נמלך לאכול פת יברך המוציא). רא, א (מתי הגדול בחכמה מברך). רא, ג (הקדמת כהן או לוי). רא, ד (הקדמת אורח שמברך לבעה"ב). רא, ה (לחזור שיתנו לו לברך). פסקי הסדור תרכו (סדר ז.).

ג: תעט, ט (נותנין לטוב עין לברך. בליל הסדר יברך בעה"ב. ויכול ליתן רשות לאחר).

מעין המאורע

א: קפז, ח (ועל הניסים). קפח, ו (בשבת ויו"ט וחוה"מ ור"ח – רצה ויעלה ויבוא בברכת ירושלים. רצה קודם. לא להזכיר זה בזה). קפח, ז-ח (שכח ונזכר קודם שהתחיל ב. הטוב, יאמר ברכה המיוחדת). קפח, י (בשבת ויו"ט חוזר כי חייב לאכול פת, בחוה"מ ור"ח ור"ה אינו חוזר. בר"ח אומר ברכה מיוחדת, ומספק אינו חותם). קפח, יא (בחוה"מ לא יחתום. בר"ה ובסעודה ג' או ד' של שבת יחתום. ביוה"כ). קפח, יג-ד (שבת ר"ח ששכח שניהם או של שבת בלבד או של ר"ח בלבד). קפח, יד (שבת חנוכה ששכח של שבת). קפח, טו (סעודה ג' בשבת או ביו"ט ששכח להזכיר). קפח, יז (נמשכה סעודתו במוצ"ש, או נמשכה סעודתו לשבת ור"ח, תלוי באכילת כזית או בזמן בהמ"ז. כשהתפלל ערבית לא יזכיר, שדבריו סותרים. במוצאי שבת שהוא ר"ח. הבדיל על שלחנו. אמר המבדיל בין קודש לחול). פסקי הסדור תרכו-ז (שכח ועל הניסים, רצה, יעלה ויבוא).

ב: רעא, יג (אכל בע"ש ובירך משחשיכה לא יזכיר, ואם משכה סעודתו לתוך הלילה, או שפרס מפה וקידש מבעוד יום, יזכיר).

ג: תצ, ד (לא הזכיר בחוה"מ אינו חוזר).

ד: תריח, יח (חולה שאכל ביוה"כ יאמר יעלה ויבא, ובשבת יאמר רצה).

ברכת המצוות

עיי"ע בוצע ברך. חמץ (בדיקת חמץ, ברכתה; ביעורו, ברכתו). נטילת ידים (ברכה). סוכה (ברכה). ספירת העומר (ברכה). ציצית (ברכה). קריאת שמע (ברכת ק"ש). שחיטה (ברכה). תפלין (ברכה). תקיעת שופר (ברכה).

א: ד מהדו"ב, א (על נט"י שחרית ולא קודם התפלה). ח, ב-ג (מעומד, חוץ מב. השחיטה וחלה). יד, ה (נשים יכולות לברך על מצות שפטורות מהן). יז, ג (כנ"ל). מה, ג (ב. הטבילה במקוה). נט, ד (מוציא חברו אפילו ביחיד). סב, ב (בכל לשון, אפילו אינו מבין הלשון). קכח, ד (על תקנות ומצות ד"ס). קנח, טז (כנ"ל).

ב: רסג, ח (להדליק נר של שבת או יו"ט). רסג, יא (האיך תברך וצונו על נרות שכבר דולקות או שהודלק ע"י הנכרי). רסג קו"א ב (בירך על השופר והלך לו והשני יצא אינה ב. לבטלה). רסג קו"א ג (המ"א לא ס"ל כטעם הנ"ל האיך תברך כו'. כשהנכרי עושה גמר המ. אין לישראל לברך, וכשאינו גמר המ. י"א שיכול לברך, וכשעדיין לא קיים עיקר המ. כו"ע מודו שיכול לברך). שסו, יח (על מצות עירוב. ב. אינה מעכבת). שצה, א (כנ"ל).

ג: תלב, ד (על – ל. כששינה יצא). תלב, ה (עובר לעשייתן). תלב ציון מז (אין לברך ב"פ על ב' חלקי מצוה אחת). תלב קו"א א ד"ה וכל (כנ"ל). תלה, ד (כשהוא רק למנוע חשש תקלה א"צ לברך עליו). תמב, ז (כנ"ל). תמו קו"א א (למנוע חשש תקלה לא יברך). תעה, יא (אין מברכין על החרוסת, שטפל למרור ונפטר בברכתו). תפח, ב (לקרות ההלל או לגמור ההלל).

ד: תקיד, כד (להדליק נר של יו"ט). תקכז, ד (עירוב תבשילין, על מצות עירוב). תקפה, ד (לשמוע קול שופר, ולא בקול, ולא לתקוע). תרי, א (להדליק נר של יוה"כ). תרמ, ב (נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג. על סוכה. מי שבירך לא יברך להוציאן). תרמג, א-ד (לישב בסוכה). תרנא, יז (על נטילת לולב). פסקי הסדור שעב (על נטילת לולב). שעג (נרות חנוכה ומגלת אסתר).

ה: א, מה (ב. השחיטה. אינה מעכבת).

היסח הדעת

א: ח, כא (כשהביאו לו עוד כשעדיין מונח לפניו א"צ לחזור ולברך). ח, כג (פשט טליתו ולא היה דעתו לחזור וללבשו וחזר ולבשו מיד צריך לחזור ולברך). ח קו"א ד (כשהביאו עוד אחר שסיים, צריך לברך בציצית מילה ושחיטה). קי, ה (תפלת הדרך שהי' דעתו ללון ונמלך יחזור ויברך). קסד, ב (דוקא ה"ה או שפסקה המצוה וחוזר לעשותה יברך, משא"כ כשידוע שיחזור למצותו). פסקי הסדור תרטז ד"ה הפושט (פשט טליתו ע"מ לחזור וללבשו לאלתר. שלא ע"מ לחזור וללבשה לאלתר. נשאר עליו ט"ק. חזר ולבשה אחר כמה שעות).

ג: תנז, ד (כשמפריש חלה מכמה עיסות, אם הי' דעתו על כולן די בב. א', אף שלא ידע כמה חלות יפריש).

עיי"ע ברכת הנהנין (היסח הדעת). ברכת התורה. תפלין (היסח הדעת).

הפסק

א: ח, כא (כשבירך על לבישת כמה בגדים עם ציצית, אם הפסיק בינם בשיחה שלא לצורך לבישה צריך לברך). ח, כב (הליכה מבית לבהכנ"ס או יציאה מהבית נקרא הפסק). ח, כד (פשטו ועברו כמה שעות הוי ה.). ח קו"א ה (הליכה לא הוי ה. רק היציאה מהבית. באמצע מצוה לא שייך ה.). כה, יח-כב (בין תש"י לתש"ר. אם הפסיק שלא לצורך ת. יברך על תש"ר). כה, כט (חלץ התפילין שלא להניחן ב' או ג' שעות הוי ה.) כה, ל (עשה צרכיו הוי ה.). כה, לא-ב (נשמטו ממקומן והחזירן אי הוי ה.). כה, לג-ד (נפסק או הותר הקשר קודם סיום ההנחה ותיקן לא הוי ה.). מז, ז (כשהפסיק בין ב. ללימוד או באמצע הלימוד, שינת ארעי או קבע). נט, ד (עניית אמן בין ב. למצוה). קד, ב (הליכה אינה ה. באמצע מצוה). קכד, ב (אמן בכלל הב. ברוך הוא וב"ש הוי ה.). קסו, א (הליכה מבית לבית). קסז, י (בין שמיעת הב. לעשיית המצוה). פסקי הסדור תריח ד"ה ואם (כנ"ל כה, יח-כב). תריט ד"ה אף (שמע קדיש כו' בין תש"י לתש"ר יענה ויברך על תש"ר).

ג: תלב, ו (דיבור בין ברכות למצוה). תלב, ז (שיחה באמצע מצוה. חילוק בין מצוה לרשות). תלב, ח (הליכה מבית לבית). תנז, ד (כשמפריש חלה מכמה עיסות די בב. א', אא"כ הפסיק בשיחה שאין בה צורך הפרשה). תעה, ז (אכילת כזית של המוציא אינו חשוב הפסק בין ברכת המוציא מצה לאכילתו, שהוא לצרכו). תעה, ח (אחר שהתחיל אכילת הכזית מצה, אפי' השיח הרבה א"צ לחזור ולברך). תעה, יב (ברכת המרור אחר הטיבול בחרוסת, לתכוף בכל מה דאפשר). תעה, יח (לכתחלה לא ישיח בין ברכה לאכילת כורך. בדיעבד לא יחזור ויברך, אא"כ שח בין ברכת מרור לאכילתו שלא מענין הסעודה). תעה, כב (הפסיק אחר שהתחיל במצות אכילת מרור, אין בכך כלום). פסקי הסדור תסד (בבדיקת חמץ).

ד: תקצב, ז (הפוטר ב' מצות בב. ושח בינתים יחזור ויברך. באמצע מצוה אין שייך הפסק, ויכול לשוח היושב בסוכה והלובש תפילין. תקיעות מיושב ומעומד הן מצוה א' שנראין כב' ולכתחלה לא יפסיק בשיחה. הפסיק בין ברכה לתקיעה שלא מענין תקיעה יחזור ויברך). תרמג, ד (ב. לישב בסוכה אינה ה. בין ב. המוציא לאכילה, שהיא מצרכי הסעודה).

ה: יח, יז (צרכי שחיטה אינם ה.).

עיי"ע ציצית (ברכה).

עובר לעשייתן

א: ו, ה (בנט"י אחר הנטילה, וצריך להסמיך כל מה דאפשר). כה, יז (להסמיך כל מה דאפשר. בתש"י קודם קשירה ובתש"י קודם הדיקה). מו, ג (שאומר לעשות, משא"כ ב. השבח). קכח, יז (בנ"כ). קנח, טז (בנט"י אחר הנטילה קודם הניגוב). קסז, ו (גם בברה"נ יתפוס הלחם בידו קודם ב.). קסז, יא. סדר נט"י לסעודה ד.

ב: רסג, ח (בנרות שבת, אחר הדלקה קודם שמסירה ידה ונהנית מהאור). רסג קו"א ג (כשא"י לברך קודם יכול לברך אח"כ אף שהפסיק הרבה). שסו, יח (בעירובי חצרות, כשמקבץ או מזכה, או אחר שנאפה קודם קניית העירוב בכניסת השבת).

ג: תלב, ה (בבדיקת חמץ. אחר עשייתן האיך יברך לעשות).

ד: תקכז קו"א ב (בע"ח קודם קניית העירוב בכניסת השבת. בעירובי תבשילין קודם אמירת בדין כו', למ"ד שהאמירה היא למצוה מהמובחר. בנטילת לולב קודם הסיום למצוה מהמובחר). תרלט, טז (שכח לברך לישב בסוכה ונזכר אחר שגמר הסעודה, עדיין הוי עובר לישיבה בסוכה). תרמג, ב-ג (לפני האכילה שהיא עיקר מצות הסוכה). תרנא, יז (בד' מינים).

שליח שעושה המצוה

ב: רסג קו"א ה (ב. ש. כשהמשלח כבר בירך, בבדיקת חמץ, בשופר ובנרות שבת). שסו, יח (כשהש. אופה הפת לעירוב חצרות וקיום המצוה נעשה ממילא בכניסת השבת, אינו יכול לברך).

ג: תלב, ט (ב. ש. כשהמשלח כבר בירך). תלב קו"א ב (כנ"ל). תנז, ד (נהגו שמכל עיסה מפרשת חלה אשה אחרת ומברכת).

ד: תקכז קו"א ב (יש להסתפק, כשמערב עירובי תבשילין לאחרים משלהם אם יכול לברך קודם אמירת בדין כו'. אם האמירה מעכבת ודאי יכול לברך. בני ביתו יכולים לברך).

ברכת הנהנין

עיי"ע בוצע ברך. ברכות. ברכת המזון. מאכלים (מפתח מפורט של סוגי מאכלים).

א: נט, ד (מוציא חברו אפילו ביחיד). קצו, א-ד (באכילת איסור או גזילה). קצו, ה (באכילת איסור במקום סכנה). קצז, ט (אכילה גסה, כשנהנה מברך וכשנפשו קצה אינו מברך). רב, ד-ה (פירות קטנים מרים אין לברך עליהם. מיתקן יברך שהכל. וכן בשקדים המרים). רב, ד (פירות קטנים מרים אין לברך עליהם). רב, ח (גרעיני פירות מרים אין לברך עליהם. מיתקן יברך שהכל). רב, י (דבר המזיק שאינו נהנה אין מברכים עליו, ואם נהנה ומזיק מברכים). רב, כ-כא (פלפלין יבשים אין מברכים עליהם). רב קו"א ב (פירות קטנים מרים אין לברך עליהם). רד, ב (כשנתקלקל ואינו ראוי לאכילה ע"י הדחק אין מברכים). רד, יג (שותה להבליע לוגמתו שחנקתו, מים א"צ לברך ושאר משקים מברך תחלה וסוף). רד, יד (אוכל לרפואה דבר טוב לחיך מברך תחלה וסוף, ואם לאו אינו מברך). רד, טו (אוכל ביוה"כ או דבר איסור מפני הסכנה מברך, ואם אנסוהו לסטים ב' דעות). רו, ח (לאחוז בימין, ולא בסכין). רו, יד (בירך על המים ושמע שיש מת בשכונה ישתה מעט וישפוך השאר, ואם שמע שהתקופה נופלת ימתין מעט וישתה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ט, א-ב (פירות מרים או עפוצים, כטעם העפצים שקורין גאליש, אין מברכין עליהם). ט, ג (גרעינים מרים אין מברכין עליהם). י, ז-ט (כנ"ל רד, יג-טו). יא, כא (מלבוש חדש – מלביש ערומים. כובע חדש – עוטר ישראל בתפארה. חגורה חדשה – אוזר ישראל בגבורה). סדר ברה"נ ו, א-ב (פירות מרים או עפוצים, שקורין זויער, אין מברכין עליהם). ו, ג (גרעינים מרים אין מברכין עליהם). ז, ז-ט (כנ"ל רד, יג-טו). יב, ו (כנ"ל לוח ברה"נ יא, כא – בלא שם ומלכות).

ג: תעה, כג (אין מברכים על התמכא, שאינו ראוי לאכילה כשהוא חי).

בורא מיני מזונות

א: קסח, ח (לחם שאין קובעים עליו סעודה). קסח, ט (פת הבאה בכסנין, עם מילוי פירות, ומתכוונים גם לאכילת העיסה). קסח, י (כשאוכל אח"כ העיסה לבדה. כשהמילוי הוא מבשר או גבינה וכיו"ב). קסח, יא (פת הבאה בכסנין, שנילושה בדבש או חלב וכיו"ב. כשהרוב משאר משקים. עירב תבלין יותר ממים). קסח, יב (פת הבאה בכסנין, עוגות יבשות שכוססין לתיאבון. במקום ספק אינו מברך המוציא אלא במ"מ, ואינה ב. לבטלה. בירך במ"מ על לחם גמור לא יצא). קסח, יג (בלילה רכה, נטגנה במשקה - במ"מ אפי' קבע סעודה, ובלא משקה – לחם גמור. בלילה רכה מאד, עבה - מועלת קביעות סעודה, דקה - י"א שאפי' קבע סעודה). קסח, יד (כשאוכלם בתוך הסעודה - לקנוח מברך במ"מ ולשובע אינו מברך, וגם המילוי נפטר). קסח, טו-יז (בלילה עבה שטיגן במשקה, כמה דעות, ואם ע"י הטיגון אין להם תאר לחם אין להחמיר). קסח, יז (פשטידא ופלאדין ממולאות בבשר או גבינה אם היא פת הבאה בכיסנין). קסח, יח (לחם גמור שנתבשל או שהלך תואר לחם ע"י עירוי או שרייה, אם הן חתיכות שאין בהם כזית מברך במ"מ). קסח, כא (שורה פתו ביין אדום ונשתנית צורתו ואין בכל פרוסה כזית). קסח, כג (בצק שאופין בשפוד ומושחין בשמן או מי פירות מברך במ"מ). קסח קו"א יא (פטור מחלה אין מועיל קביעות סעודה). קפה, ג (אנוס שאינו יכול לברך בדבור רק בהרהור לא יהנה מעוה"ז בלא ב. חולה יהרהר). רד, ד (דוקא כשהוא מאכל ולא משקה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ג (דייסה. בירך בפה"א לא יצא. בירך במ"מ על הפת לא יצא). א, ז (דייסה. שעורים שנתמעכו בבישול ונדבקו). א, ח (דייסה רכה – רק אם היא עבה קצת שראויה לאכילה ולסעוד הלב). א, ט-י (פת אורז. וס' מהו אורז ומהו דוחן). ד, ב-ה (מעט דגן מעורב במינים אחרים, או הממולא במילוי רב, הדגן עיקר). ח, ג (כנ"ל קסח, ט-י). ח, ד (כנ"ל קסח, יא). ח, ו-ט (כנ"ל קסח, יג). ח, י (כנ"ל קסח, יד). ח, יא-ב (כנ"ל קסח, טו-יז). ח, יג-ד (כנ"ל קסח, יח). ח, יז (כנ"ל קסח, כג). סדר ברה"נ א, ג (דייסה). א, ח (דייסה. שעורים שנתמעכו בבישול ונדבקו). א, ט (דייסה רכה – רק אם היא עבה קצת שראויה לאכילה ולסעוד הלב). א, ט-י (פת אורז. וס' מהו אורז ומהו דוחן). ב, ה-ו (בלילה רכה אפויה י"א שהיא לחם גמור. בלילה רכה מאד, עבה - מועלת קביעות סעודה, דקה - י"א שאפי' קבע סעודה). ב, ז-ט (פת הבאה בכסנים י"א שנילושה במי פירות וכיו"ב וי"א שממולאת בפירות וכיו"ב, משא"כ כשממולאת בבשר וכיו"ב. ובעל נפש יחמיר). ב, י-יא (כדלעיל קסח, יד). ב, יא (בלילה רכה שנטגן במשקה אין מועיל קביעות סעודה). ב, יג (לחם גמור שנתבשל, אם נמחה בבישול לחתיכות פחות מכזית, וי"א שכ"ה אם היו חתיכות שאין בהם כזית, מברך במ"מ). ב, יד (וכן אם נשרה עד שנמוח). ג, ד-ה (תערובת קמח דגן ודבש או מיני מתיקה).

ג: תסא, ז (טרוקנין אין מברך המוציא אא"כ קבע עליו סעודה). תעא, ח (נתפרר ונתבשל, אם יש בפרוסות כזית מברכים המוציא ובהמ"ז, ואם לאו – במ"מ ומעין ג').

ראה גם לקמן אצל תערובת.

בורא נפשות

א: קעד, ו (אינה נפטרת בבהמ"ז). רב, ג (דבר שס' אם ברכתו מעין ג' או בורא נפשות, לא יאכל כשיעור אלא בתוך הסעודה). רז, א (אכל ושתה מכל מין מברך ב. אחת. מס' חותם בלא שם ומלכות). רז, ב (וחסרונן – לחם ומים, להחיות בהם – מיני פירות. חסרונן דבוק. חי בצירי).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ו. א, ז (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו, יש מסתפקים). א, ט (פת אורז ודוחן). א, יח (אינה פוטרת מעין ג'). א, יח-כ (כשנסתפק בב. אם בורא נפשות או מעין ג'). ב, ד (תבשיל קמח דגן מעורב עם קמח קטניות פחות מכבא"פ). סדר ברה"נ א, ז. א, ח (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו, יש מסתפקים). א, י (פת אורז ודוחן). א, יח (אינה פוטרת מעין ג'). א, יט-כ (כשנסתפק בב. אם בורא נפשות או מעין ג').

ראה גם לקמן אצל ברכה אחרונה.

בורא פרי האדמה

א: קסז, א (לכל פרי הארץ). קסז, ה (בורא מבורר יותר על העבר). רב, ב (הגדל על האילן ואינו עיקר הפרי). רב, ג (שקדים קטנים שאוכלים הקליפה הרכה. בוסר. חרובים וזיתים קטנים. דבר שס' אם ברכתו בפה"ע או בפה"א). רב, ט (קליפת הצלף שהן הקפריסין, מספק בפה"א, וכן שאר קליפות שראוים לאכילה). רב, כא-ב (פלפלין שעיקר נטיעתן ע"ד לייבש ויש אוכלין כשהן לחין, לחין - בפה"א או בפה"ע, ויבשים - אין מברכים כלום. קנמון בפה"א). רב, כד (כל פרי שמסופק מהו יברך בפה"א. ואם לא למד ישאל חכם). רב קו"א א (חשיבות בפה"א נגד שהכל יותר מבפה"ע נגד בפה"א). רג, א (כל שכלו עציו בחורף וחוזרים וצומחים משרשיו). רג, ב (פירות גרועים הגדלים באילני סרק). רג, ד (זנגביל ולאקריץ שהוא השרש ואינו עיקר הפרי). רג, ז (צנון). רד, ה (פירות הגדלים בלא זריעה, וי"א אף עשבי השדה שאין נזרעים). רד, יח (בורא מבורר יותר על העבר). רה, א (ירקות וקטניות שדרך לאכלם חיין או מבושלים, לבדם או עם פת או תבשיל). רה, ד (קטניות גינה שנאכלים חיים רטובים). רה, ה (מי בישול ירקות). רה, ו (ירק שנחתך לחתיכות דקות). רו, א (בירך על פה"ע בפה"א יצא, ולכן בס' יברך בפה"א). רו, ב (בירך בפה"א על פה"א, אם כיון לפטור גם פה"ע יצא).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ב (לכל פרי הארץ). א, ד (כנ"ל רו, א). א, ה (כנ"ל רב, כד). א, ז (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו). ג, ז (כנ"ל רו, ב). ט, ד (קליפי פירות שמיתקן). ט, ו (עשבי השדה שאין נזרעים לדעת האריז"ל). ט, ז (תותים בלוא או האדומים). ט, ח (זנגביל ולאקריץ שהוא השרש ואינו עיקר הפרי). ט, ט (הצולה זנגביל לרפואה). ט, י-יב (ירקות וקטניות שדרך לאכלם חיין או מבושלים, לבדם או עם פת או תבשיל). ט, טו (ורדים). ט, טז-יז (ירקות שדרכן לאכול מבושלים, או שדרכן להשביח ע"י בישול בבשר). ט, יח (קטניות גינה שנאכלים חיים רטובים). ט, יט (צנון שסופו להקשות). סדר ברה"נ א, ב (לכל פרי הארץ). א, ד (כנ"ל רו, א). א, ה (כנ"ל רב, כד). א, ו (בירך בפה"א על פה"א ונתכוין לפטור גם פה"ע, אם יצא). א, ח (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו). ו, ד (קליפי פירות שמיתקן). ו, ו (הסימנים לידע אם הוא פה"ע או פה"א). ו, ז (עצים רכים שהעלים והפירות יוצאים מהעיקר). ו, י (נשתנו לגריעותא בבישול ותיקנם בטיגון בדבש או בבישול בבשר). ו, יב (רגילים לאכלן חיין ומבושלים). ו, יג (קטניות גינה שנאכלים חיים רטובים). ו, יד (ורדים). ו, טו (קליפת אגוזים שמכשירים ע"י טיגון). ו, יז (צנון שסופו להקשות). ו, יח-ט (כנ"ל רב, כא-ב). ו, כא (זנגביל ולאקריץ שהוא השרש ואינו עיקר הפרי).

כולל גם הדינים המשותפים לבפה"ע. הדינים המשותפים גם לשהכל, ראה גם לקמן אצל שהכל. וראה גם לקמן אצל מרק.

בורא פרי הגפן

א: קסז, א (מתוך חשיבות היין קבעו ברכה לעצמה. משמח הלב). קעד, ג-ד (יין פוטר שאר משקים). קעד, ט (יין שבתוך הסעודה אינו פוטר מהסתם יין שאחר הסעודה). רב, י (יין ראוי לברך עליו בפה"ע, ומפני חשיבותו שסועד ומשמח הלב קבעו ב. פרטית ומבוררת יותר. בירך בפה"ע אם יצא). רב, יב (מי שריית צמוקים ע"ד לאכלן עם מימיהם יש להם תורת מרק דלקמן, ואם ע"ד לשתות מימיהן לבד מברך בפה"ג). רב קו"א א (מחמת חשיבותו פורטין אותו יותר). רד, ו (ריחו חומץ וטעמו י.). רד, ז (יין מבושל). רד, ח (שעירבו בו דבש ופלפלין). רד, ט (שמזגו במים פחות מו' פעמים כמותו ודרך בנ"א לשתותו במקום יין). רד, י-יא (שמרי יין או תמד מחרצנים או זגים שנעצרו בקורה, שנתן ג' מדות ויצא ד', ואינו פחות משיעור מזיגת היין באותו מקום). ריב, ב (יין שבתוך הסעודה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ב (כנ"ל קסז, א. בפה"ע לא יצא). ה, יא (כנ"ל קעד, ד). י, ד-ו (כנ"ל רד, ו-ט). י, יא (יין ראוי לברך עליו בפה"ע, ומפני חשיבותו קבעו ב. פרטית ומבוררת יותר. בירך בפה"ע לא יצא). סדר ברה"נ א, ב (הוציאו מכלל פירות). א, כא (פוטר שאר משקים). ז, ד-ו (כנ"ל רד, ו-ט). ז, יא (יין ראוי לברך עליו בפה"ע, ומפני חשיבותו קבעו ב. פרטית ומבוררת יותר).

ב: ערב, ג (טעמו חומץ. ריחו חומץ). ערב, ז (מצמוקים שיוצא מהן קצת לחלוחית כשמעצרין אותן).

עיי"ע יין. קידוש (יין).

בורא פרי העץ

א: קסז, א (לכל פרי העץ). רב, א (מפני חשיבותם ב. מיוחדת פרטית ומבוררת). רב, ב (אינו עיקר הפרי, אם נוטעים האילן ע"ד לאכלו - בפה"א, ואם לאו - שהכל. צלף. קור. לולבי גפנים). רב, ג (כשאוכל הפירות כשהם קטנים, אם אוכלים הפרי – בפה"ע, ואם אוכלים הקליפה הרכה – בפה"א. בוסר – בפה"א). רב, ה (שקדים המרים - כשהם קטנים ורכים, או כשהם גדולים ומרים ומיתקן). רב, ח (גרעיני פירות מתוקים). רב, ט (צלף, האביונות בפה"ע, והקפריסין, מספק בפה"א, וכן שאר קליפות שראוים לאכילה. בירך בפה"ע יצא). רב, י (שמן מברכים עליו בפה"ע, כשמעורב עם רוב משקה ושותהו לרפואה, שהשמן עיקר ואינו מזיק). רב, טז (פירות חיים שדרך אכילתן כן, או מבושלים שלא נשתנו לגריעותא ע"י הבישול). רב, יז (פירות שנימוחו בבישול או שנטחנו או נכתבו ודרך אכילתן כן. ואם אין דרך אכילתן כן ונימוחו לגמרי, או שלא נימוחו לגמרי ויש להם עילוי אחר – ב' דעות. תמרין שמיעכן). רב, יח (נשתנה לגריעותא בבישול ותוקן ע"י טיגון בדבש יברך בפה"ע). רב, כא-ב (פלפלין שעיקר נטיעתן ע"ד לייבש ויש אוכלין כשהן לחין, לחין - בפה"א או בפה"ע, ויבשים אין מברכים כלום). רב קו"א א (חשיבות בפה"ע נגד בפה"א פחות מבפה"א נגד שהכל). רב קו"א ג (לענין מה לומדים בפה"ע מדין ערלה. גרעינים). רג, א (כל שאילו ינטל וישאר הענף לשנה הבאה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ב (לכל פרי העץ). ט, ב (שקדים מרים שמיתקן). ט, ג (גרעיני פירות מתוקים). ט, ה (אגוזים הגדלים ביער). ט, ו (פירות הגדלים ביער לדעת האריז"ל). ט, ז (תותים השחורים). י, יא (כנ"ל רב, י). סדר ברה"נ א, ב (לכל פרי העץ). ו, ב (שקדים מרים שמיתקן). ו, ג (גרעיני פירות מתוקים). ו, ד (י"א שקליפות פירות מרוקחים מברכים בפה"ע). ו, ה (אגוזים הגדלים ביער. ולדעת האריז"ל אף פירות הגדלים ביער). ו, ו (הסימן לידע אם הוא פה"ע, י"א שהשרש נשאר בארץ, י"א שהאילן נשאר, וי"א שהענפים נשארים). ו, ז (תותים השחורים). ו, יח-ט (כנ"ל רב, כא-ב). ז, יא (כנ"ל רב, י).

הדינים המשותפים גם לבפה"א, ראה לעיל אצל בורא פרי האדמה. הדינים המשותפים גם לשהכל, ראה לקמן אצל שהכל. וראה גם לקמן אצל מרק.

בריך רחמנא

א: קסז, יג. קפז, ד (אין זה משנה ממטבע חכמים).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ יב, י (חשוב הזכרת שם שמים). סדר ברה"נ יג, ד (חשוב הזכרת שם שמים).

ברכה אחרונה

א: קסח, ז (בכזית). קצ, ו (ביין – בכזית או רביעית). רב, ג (דבר שס' אם ב. מעין ג' או בורא נפשות, לא יאכל כשיעור אלא בתוך הסעודה). רב, יב (כנ"ל). רד, יב (יין שס' אם ב. מעין ג' או בורא נפשות, ישתה יין ויברך מעין ג' שפוטר כל משקה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ב, א (אכילה כזית ושתיה רביעית או כזית). ב, י (דבר כברייתו שאכלה כמות שהיא יש מסתפקים לברך ב"א). סדר ברה"נ ח, א (כנ"ל לוח ברה"נ ב, א). ח, ט (כנ"ל לוח ברה"נ ב, י).

ג: תעב, יט (רביעית). תעג, י (עד שיתעכל במעיו. כ"ז שהאצטומכא פתוחה לאכול אינו מתעכל). תעד, ג (אין היסח הדעת מזקיק ב"א מיד, אלא ב"א שאח"כ פוטרת גם את זו). תפו, א (להחמיר כשהשיטות שכזית הוא חצי או שליש ביצה).

עיי"ע אכילה ושתיה (צירוף לכשיעור).

ברכה מעין שלש

א: קסח, ח (לחם שאין קובעים עליו סעודה ולא אכל שיעור קביעות סעודה. נמלך לאכול שיעור קביעות סעודה א"צ לברך תחלה מעין ג'. נמלך לאכול לחם גמור יברך תחלה מעין ג'). קסח, יב (בספק יברך מעין ג' ולא בהמ"ז). קסח קו"א א (אם מעין ג' בז' מינים מה"ת). קעד, ו (ביין נפטרת בדיעבד בבהמ"ז). קעד, ז (אפילו לכתחלה נפטרת במעין ג' של כוס בהמ"ז). קעח, ג (אם טעונה ב. לאחריהם במקומם. ז' מינים. יין. מין דגן או פת בלבד).

פסקי הסדור: תרכז (ה' מיני דגן וז' מינים. יכלול הכל בברכה א'). לוח ברה"נ א, ו (ז' מינים ויין וה' מיני דגן). א, ז (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו, יש מסתפקים). א, יא (ז' מינים ומזונות ויין יכלול בב. א'). א, יב-ד (מעין ג' על ז' מינים פוטר תפוחים. מעין ג' על יין פוטר ענבים כשהתכוין. וכן כשבירך בפה"ג). א, יז (י"א שפוטר יין ותמרים, אבל לא שאר דברים). א, יח (בורא נפשות אינה פוטרת מעין ג'). א, יח-כ (כשנסתפק בב. אם בורא נפשות או מעין ג'). ב, ד (פת קמח דגן מעורב בקמח קטניות פחות מכבא"פ, או תבשיל קמח דגן מעורב עם מינים אחרים). ב, ו (תבשיל קמח דגן מעורב בקמח אורז, אפי' פחות מכבא"פ). ו, טו (כנ"ל קעח, ג). ח, א (כנ"ל קסח, ח). סדר ברה"נ א, ז (ז' מינים ויין וה' מיני דגן). א, ח (שעורים שנתבשלו ולא הוסרה קליפתן ולא נתמעכו ונדבקו, יש מסתפקים). א, יב (על פירות א"י, אפי' יצאו לחו"ל - על הארץ ועל פירותיה). א, יג-טז (כנ"ל לוח ברה"נ א, יא-ד). א, יח (אינה פוטרת בורא נפשות, וכן בורא נפשות אינה פוטרת מעין ג'). א, יט-כ (כשנסתפק בב. אם בורא נפשות או מעין ג'). א, כא (היין פוטר שאר משקים). ב, ד (נמלך לאכול שיעור קביעות סעודה יברך תחלה מעין ג'). ג, ב (תערובת מעט דגן בשאר מינים שמברכים במ"מ, אם צריך כזית בכא"פ לברך מעין ג'). ח, ד (תערובת קמח דגן עם קמח קטניות פחות מכא"פ, ב' דעות). ח, ה (תבשיל קמח דגן מעורב בקמח אורז, אפי' פחות מכבא"פ). ט, טו (כנ"ל קעח, ג).

ראה גם לקמן אצל תערובת.

ברכה ראשונה

א: קסז, א (מד"ס. כל הנהנה מעוה"ז בלא ב.). קסז, יא (שכח ואכל ולא בירך אם יברך אח"כ). קסח, ז (אפי' פירור פחות מכזית). קעד, ח (השותה קודם הסעודה וטפל לסעודה, יברך לפניה). רו, ג (לא יברך על אגוז עד שישברנו ויראה אם התליע). רו, טו (השופך קצת מהמים, ישפוך לפני הב.).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, א (כנ"ל קסז, א). ב, יא-ב (אפי' טעימה, אבל לא כשטועם ופולט). סדר ברה"נ א, א (כנ"ל קסז, א). ח, י-יא (כנ"ל לוח ברה"נ ב, יא-ב).

ב: רעא, כ (לא ישפוך מהיין בין ב. לטעימה מבזיון הב.). רצו, ה (כנ"ל).

ברכת הריח

א: סדר ברה"נ ו, ז (עצים רכים שהעלים ופירות יוצאים מהעיקר נק' אילן לענין ברכת בורא עצי ב.). יא, א-ז (בורא עשבי בשמים, בורא עצי בשמים, אשר נתן ריח טוב בפירות, בורא מיני בשמים כוללת כל המינים). יא, ח (מוגמר. בשמים שעשויים להעביר ריח רע. ריח אתרוג של מצוה). יא, ט (כשעשוי לתבלין). יא, י (כשמונחים להצניע אין לברך. בחנות מברך). יא, יא (ריח שאין לו עיקר. שנקלט בכלי שהי' מונח בו). יא, טז (ריח המתחדש משנה לשנה).

ב: רצז, ג-ד (בשמים שאין מברכים עליהם. אשר נתן ריח טוב בפירות, בורא עצי, בורא עשבי, בורא מיני. מור. פלפלין כתושים). רצז, ה (ב. שמשימים בקנקני יין שיקלוט ריחם, לא נאסרו מחמת ריח היין, אבל אין ליטלם לב. של הבדלה). רצז, ו (הדס יבש). רצז, ז (מי שאין לו חוש הריח).

ג: תצד, יז (א"צ לברך אלא כשמתכוין להריח).

עיי"ע הבדלה (בשמים).

היסח הדעת

א: ח, כא (כשהביאו לו עוד קודם שגמר סעודתו א"צ לברך). קעד, ג (יש מצריכים לברך על מים בתוך הסעודה כל פעם, שמהסתם נמלך). קעד, י-יא (אורח שהושיטו לו כוס יין ואח"כ הושיטו לו עוד כוס מתי נקרא נמלך). קעז, ו-ז (בסעודה, מים אחרונים, נוטל הכוס בידו, אמר תנו כוס ונברך). קעח, ז (שינוי מקום עם הה"ד יחזור ויברך. בהמ"ז חשיב הה"ד). קעט, א-ה (גמר סעודתו וגמר בלבו שלא לאכול עוד או אמר בואו נברך סמכינן על הסוברים שאין זה הה"ד, אלא כשהי' לו רק מעט לחם או שאר מאכלים, או שעקר ממקומו והה"ד, או שנמלך רק לשתות, או שנטל הכוס לברך, או שנטל מים אחרונים). קעט, ו-ז (הה"ד תלוי רק בדעת בעה"ב). קפד, ג (כששהה שיעור עיכול). קצ, א (בהמ"ז היא הה"ד אפילו מברכת הכוס של ברכה שבידו). קצ, ז (ברכה אחרונה היא הה"ד אע"פ שדעתו לשתות עוד). קצ, ח (המסובים שמסופקים אם יגיע להם הכוס הוי כנמלך. כוונה מועלת). קצז, א (גמר סעודתו והה"ד, לענין זימון הוי הה"ד לד"ה). ר, ג (המפסיק לזימון ושמע עד הזן ודעתו לאכול עוד, יצא י"ח זימון וא"צ לברך המוציא. דעתו לאכול אח"כ רק פרפרת, יצא ברכת הזן ומתחיל ברכת הארץ, ואח"כ יברך מעין ג'. נמלך לאכול פת יברך המוציא). רו, ט (לא היה המאכל לפניו אינו יוצא אף שבירך ע"ד שיביא. הי' דעתו שיביאו עוד א"צ לברך עליו. לא היה דעתו עליו, אם עדיין לפניו ממין הא' והביאו לפניו מין הדומה, א"צ לברך עליו. אכל כבר את הא' והביאו מאותו המין ממש, ב' דעות. אורח תלוי בדעת בעה"ב). רו, י (מהסתם אין ב. על דבר שאינו חשוב מוציא דבר חשוב, ז' מינים, או חביב). רו, יא (בירך ונפל מידו או נשפך, והיו עוד לפניו והי' דעתו גם עליהם, ב' דעות. ובאמת המים סגי אף שהמים חלפו ובאו אחרים). רו, יב (ואם הוציא אחרים בב. מועיל אף לו). ריב, י (ב. העיקר אינה פוטרת הטפל אלא כשהיא לפניו או שהיה דעתו עליו בבירור).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ד, טו (כנ"ל ריב, י). ו, ה (כנ"ל רו, ט). ו, ו-ז (מהסתם אין ב. על דבר שאינו חשוב מוציא דבר חשוב. מעשה קדרה לפת הבאה בכסנין. דבר שאין קביעות סעודה מועלת לדבר שמועלת). ו, ח-ט (בירך ונפל מידו או נשפך, והיו עוד לפניו והי' דעתו גם עליהם, מועיל. ובאמת המים סגי אף שהמים חלפו ובאו אחרים). ז, א-ה (כנ"ל קעט, א-ה). ז, ז-ח (כנ"ל קעט ו-ז). ז, ט (ב' אכילות או שתיות נפטרים בברכה א', אם לא שהה כשיעור עיכול בינתיים). סדר ברה"נ ג, טז (כנ"ל ריב, י). ה, א-ה (כנ"ל קעט, א-ה). ה, ז-ח (כנ"ל קעט ו-ז). ה, ט (כנ"ל לוח ברה"נ ז, ט). ט, ה (כנ"ל רו, ט). ט, ו-ז (כנ"ל לוח ברה"נ ו, ו-ז. וי"א שכל שברכותיהן שוות מוציא). ט, ח-ט (כנ"ל לוח ברה"נ ו, ח-ט).

ב: רעא, יא (כשפורס מפה ומקדש א"צ לברך על היין או הפת שמקדש עליו. קידש על היין, אם צריך לברך אח"כ על הפת). רעא, יב (אמר תנו כוס ונברך הוי הה"ד לענין יין ולא לענין הפת. נטל מים אחרונים הוי הה"ד אף לענין פת). רעא, יד (אמר בע"ש באו נקדש הוי הה"ד משתיה עד שיקדשו). רעא, טו (כשפורס מפה ומקדש א"צ לברך על היין או הפת). רעא, כז (נשפך הכוס ולא היה בדעתו לשתות עוד יחזור ויברך). רצט, ד (בירך בפה"ג והפסיק משתי' או מאכילה להבדיל, אם צריך לברך שוב בפה"ג).

ג: תעד, א (הטעם שבהמ"ז היא הה"ד, משא"כ אמירת ההגדה). תעז, ז (שכח לאכול אפיקומן ונטל מים אחרונים או אמר הב לן ונבריך לא הוי הה"ד, שבע"כ חייב לאכלו).

ראה גם לקמן אצל הפסק. עיי"ע ברכת המצות (היסח הדעת).

המוציא

א: קסז, א (מתוך חשיבות הפת קבעו ברכה לעצמו). קסז, ה (המ. ל' עבר. הטעם שא"א מוציא. להפסיק בין לחם מן). קסז, ז (י' תיבות). קסז, יג (בירך שהכל או בריך רחמנא יצא). קסח, ח (לחם שקובעים עליו סעודה, או שאכל שיעור קביעות סעודה שהוא חצי עשרון, או שקבע ושבע בכג' ביצים שרגילים לקבוע עליו עם לפתן). קסח, יב (במקום ספק יברך במ"מ ולא המ. בירך במ"מ על לחם גמור לא יצא). קסח, יט (פירורי לחם שאין עליהם תואר לחם מחמת דקותם מברך המ.). קסח, כ (גבלם אח"כ ויש בהם כזית ואח"כ בישלם והלך תאר לחם מברך המ. ואם עירבם בקמח ושומן הרבה מהם יש להסתפק). קסח, כב (קמח שחלטו ועשה ממנו פת ואפאה). קסח, כג (לחם שאופין בשפוד ומושחין בשמן אינו יוצא מתורת לחם). רב קו"א א (מחמת חשיבותו פורטין אותו יותר).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ב (כנ"ל קסז, א. בירך בפה"א לא יצא). א, ג (בירך במ"מ לא יצא). ח, א (כנ"ל קסח, ח). ח, טו (כנ"ל קסח, יט). ח, טז (כנ"ל קסח, כ). סדר ברה"נ א, ב (הוציאו מכלל פירות הארץ). א, ג (בירך במ"מ, ב' דעות). ב, א (לחם שקובעים עליו סעודה, או שאכל שיעור קביעות סעודה). ב, ב (למעשה לברך המוציא כשאוכל חצי עשרון, או ד' ביצים ושבע. ולהחמיר מספק בשבע פחות מד' ובלא שבע יותר מו' ביצים). ב, ג (שבע היינו מהלחם לבדו או עם לפתן). ב, יב (בלילה עבה שבישל ואח"כ אפה ירד עליו תורת לחם). ב, יד (כנ"ל קסח, יט). ב, טו (גבלם אח"כ ויש בהם כזית ונעשו כעיסה, או שאח"כ בישלם והלך תאר לכם מהם מברך במ"מ).

ג: תעא, ח (כנ"ל - קסח, יט).

עיי"ע לחם. פת. כל דיני הספקות אם חשוב לחם או מיני מזונות, ראה לעיל אצל בורא מיני מזונות. ראה גם לקמן אצל תערובת.

הפסק

א: נט, ד (עניית אמן בין ב.). קכד, ב (ברוך הוא וב"ש הוי ה.). קסו, א (בין המוציא לאכילה מצרכי הסעודה). קסז, ג (הפסק שהיה – רק לכתחלה). קסז, ט (בין המוציא לאכילה, מתי חשוב לצרכי הסעודה. כשלועס. הליכה ממקום למקום). קסז, י (בין ברכת המברך לאכילת המסובין. ברכת ענט"י אינה הפסק). קסז, כ (הבוצע לא יתן לחם למסובים עד שיטעום). קעד, ג (המשנה מקום יחזור ויברך). קעד, ה (מחדר לחדר לא הוי ה. כשנתחייב מעין ג' או שהי' בדעתו בתחלה להמשיך בחדר אחר). קעח, א-ג (הלך למקום אחר מתי הוי הפסק. מחדר לחדר או מבית לבית. יכול לראות מקום הא' או לאו. דברים שטעונים ב. אחרונה במקומם או לאו. הי' בדעתו או לאו. השאיר במקומו מקצת חברים או לאו. חוזר למקומו הא' או לאו). קעח, ד (בירך על יין או פירות באמצע סעודה והלך למקום אחר א"צ לברך עליו). קעח, ז (תפלה אינה ה. בסעודה). קעח, ח (י"א שגם בטעונים ב. אחרונה במקומם, אם עקר וגם הפליג בדברים הוי ה. וכן בשאר דברים שמועיל בהם קביעות סעודה. שינת קבע הוי ה.). קעח, ט (בשדה שאינו מוקף מחיצות, מזרח ומערב האילן ואין יכול לראות הוי כמו מחדר לחדר, מאילן לאילן כמו מבית לבית). קצ, ה (מזיגת הכוס למסובים אינה ה.). רב, יב (כשצריך לברך ב' ב. על תערובת מאכל, לא יברך שניהם יחד, אלא יאכל מעט ואח"כ יברך ב. הב'). רו, ג (ה. בדיבור שלא לצורך אכילה יחזור ויברך. בשתיקה יותר מכדי שאילת שלום שלא מענין אכילה לכתחלה לא. שהיית החיתוך לא הוי ה.). ריב, יא (הלך מחדר לחדר אין אכילת העיקר נפטרת באכילת הטפל).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ד, טז (כנ"ל ריב, יא). ו, א (ה. בין ב. לאכילה. בעודו לועס). ו, ב (כנ"ל רו, ג). ו, יא-טז (כנ"ל קעח, א-ד). ו, יח (דברים שמועיל בהם קביעות סעודה אין שינוי מקום ה. אלא כשהפליג בדברים). ו, יט-כ (כנ"ל קעח, ט). סדר ברה"נ ג, יז (כנ"ל ריב, יא). ט, א-ב (כנ"ל לוח ברה"נ ו, א-ב). ט, יא-טז (כנ"ל קעח, א-ד). ט, יח (כנ"ל לוח ברה"נ ו, יח). ט, יט-כ (כנ"ל קעח, ט).

ב: רעא, יא (פורס מפה ומקדש אי הוי ה. להצריך ברכה על הפת. חילוק בינו לתפלה דלא הוי ה. הטעם שאמירת הקידוש לא הוי ה. בין ב. היין לשתיה). רעא, טו (בין ב. המוציא לאכילה, כשממתין או אומר שיביאו לחם משנה אין זה ה.). רעא, כ (כששופך מהכוס בין ב. לשתיה). רעא, כו (ה. בדבור בין ברכה לשתיית הכוס). רעא קו"א ז (עקירת חדר דמי להיסח הדעת). רצט, ב (בירך על הפת ונזכר שלא הבדיל, אם יבדיל הוי ה.). רצט, ט (כשמבדיל בימים א-ג הוי ברכת בשמים ה.). רצט, יב (כשחל ר"ה ביום ג' ולא הבדיל, ושמע קידוש מאחרים על הפת ואח"כ הבדיל, יברך שוב על הפת).

ג: תעג, יז (אם אמירת ההגדה בין כרפס ומרור הוי ה. לב. בפה"א). תעד, א (הטעם שאמירת ההגדה אינה ה. לברכת היין).

ד: תרלט, טו (נכנס באמצע סעודה לסוכה אחרת שבאותה חצר, חוזר ומברך על הסוכה, ולא על האכילה).

ראה גם לעיל אצל היסח הדעת.

טעה

ב: רעא, כח (בירך על כוס מים כסבור שהוא יין, הי' אצלו עוד יין ודעתו עליו, א"צ לברך). רעא קו"א ח (דעתו עליו ולא היה לפניו, ב' דעות).

מרק

א: רב, יא-טו (ירקות או מעשה קדרה של דגן או קטניות, שדרך אכילתן ע"י בישול או שריה עם מימיהן ובא לשתותן לבדן, מברכין עליהן ברכת המאכל שנתבשל עמם. ואם הם פירות שאין עיקר נטיעתן ע"ד כן, או שנתבשלו בשביל אכילת הפירות בלבד, יש ב' דעות. ואם המשקים יש להם טעם של עצמם תלוי בב' הדעות. ואם בישלן לשתות מימיהן לבד מברך שהכל, וכן בשתיית הטייא, מלבד מי השבת שמברכים בפה"א).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ י, י-כא (כנ"ל רב, יא-טו). סדר ברה"נ ז, י-כא (כנ"ל רב, יא-טו).

סעודה

א: קסה, א (העושה צרכיו באמצע ס. א"צ לברך המוציא). קסח, יד (כשאוכלם מיני מזונות בתוך הסעודה - לקנוח מברך במ"מ ולשובע אינו מברך). קעד, א-ג (בתוך הס. יין אינו נפטר מברכה ראשונה. משקים לשרות המאכל או לצמאו א"צ לברך. פירות או יי"ש, לעורר תאות המאכל א"צ לברך, לעכל המאכל מברך. ויש מצריכים לברך אף על המים). קעד, ה (יין שלפני הס. מתי פוטר יין שבס. הבדלה. קידוש). קעד, ו (כשפוטר היין שבס. נפטר בבהמ"ז. וכן כשהיין שקודם הס. בא לפתוח בני המעיים). קעד, ח (אחר שמשכו ידיהם מהפת צריך לברך אחריהם). קעד, ט (יין שקודם ס. פוטר יין שאחר ס. ויין שבתוך ס. אינו פוטר יין שאחר ס. עכשיו אין רגילים למשום ידינו מהפת, רק בס. גדולות). קעד קו"א ז (רק יין בא לפתוח בני מעיים ונפטר בבהמ"ז, משא"כ שאר משקים). קעד קו"א ט (ס. גדולות שמושכים ידיהם מהפת דינו כאחר הס. לענין יין ולא לענין שאר דברים הבאים בס. דין הפסיק בשיחה מרובה לאחר המזון). קעז, א (דברים הבאים ללפת הפת או להשביע א"צ ברכה כשקבע ס. על הפת). קעז, ב (פירות שבסעודה לתענוג או לקנוח טעונין ב. לפניהם ולא לאחריהם). קעז, ג-ד (אכל פירות עם פת ואח"כ אוכלם בלא פת. חילוק אם הביאות ללפת בהם הפת ואם דעתו לאכול עוד עם הפת ואם קבע לפתן סעודתו על הפירות). קעז, ד (תמרים באמצע הס. להמשיך תאות האכילה א"צ לברך). קעז, ה (הפירות אין נפטרים אפי' נתכוין לפוטרם בברכת הפת. ללפת הפת נפטרים אפי' לא היו לפניו ולא הי' דעתו עליהם). קעז, ו-ז (אחרי שמשכו ידיהם מהפת מברכים על הכל לפניהם ולאחריהם. ועכשיו לא נהגו כן אף בסעודות גדולות כו'). קעז קו"א א (לפתן שאוכלים בסעודה בלא פת א"צ לברך, וכן בפירות שקבע עליהם). קעז קו"א ב (חילוק בין מברך על הפת כדי לפטור שאר מאכלים לבין כדי לפטור מזונות שאוכל לקביעות סעודה). קעז קו"א ג (פירות בסעודה לעורר תאות מאכל א"צ לברך לפניהם). ריב, ב (יי"ש ששותה בתחלת הס. לעורר התאוה. יין באמצע הס.).

פסקי הסדור: תרכו ד"ה יש (בפדה"ב מברך על היין בתוך הס.). לוח ברה"נ ה, א-ב (כנ"ל קעז, א-ב). ה, ג-ד (כנ"ל קעז, ג-ד). ה, ה-ו (כנ"ל קעז, ה). ה, ז (כנ"ל קעד, א-ב). ה, ח-ט (כנ"ל קעד, ה). ה, י (יי"ש לעורר תאות האכילה א"צ לברך ולעכל צריך לברך). ה, יב (כנ"ל קעד, ט; קעז, ו-ז). ה, יג-טו (משקה או פרפראות שלפני הסעודה אם הוא לפתוח בני מעיים, או לקידוש, נפטר בבהמ"ז. ובדיעבד נפטר יין בכל אופן). ח, י (כנ"ל קסח, יד). סדר ברה"נ ב, י (כנ"ל קסח, יד). ד, א-ב (כנ"ל קעז, א-ב. פירות מבושלים שאוכלים למזון בתוך הס.). ד, ג-ט (כנ"ל לוח ברה"נ ה, ג-ט). ד, י (יי"ש לעכל צריך לברך, ובמדינות אלו שרגילים לשתותם תוך הסעודה א"צ לברך). ד, יא-ג (כנ"ל לוח ברה"נ ה, יג-טו).

ב: רמט קו"א ג (אם מיני מזונות גוררים תאות האכילה או משביעים. חילוק בין סמוך לס. ממש או לא. חילוק בין פת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג לסתם מזון מה' מינים). ערב, יג (יין קידוש מצרכי הס. ונפטר בבהמ"ז). ערב, יד (יין קידוש פוטר יין שבס.). רצט, יג (הבדלה שקודם ס. אם פוטרת היין שבס. ואימתי צריך לברך עליה ברכה אחרונה קודם הס.).

ג: תעג, ז (ברכת כוס שני שבליל הסדר פוטר יין שבתוך הסעודה, אא"כ הי' דעתו שלא לשתות).

עיי"ע סעודה. ראה גם לעיל אצל היסח הדעת ואצל הפסק (שיש חילוק בין אכילה סתם לסעודה).

קדימה

א: קסח, א (ק. פת שלמה, חטים ושעורין ושיפון). קסח, ב (כשרוצה לאכול רק מאחת אין בזה דין ק.). קסח, ה (ק. גדולה, נקיה, שעורים וכוסמין, חביב). קסח, ו (ק. פת ישראל). ריב, ח-ט (ק. הטפל לפני העיקר כשיש לו ב. מיוחדת. ואם העיקר חביב יקדים העיקר ויפטור הטפל).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ג, א-ה (כנ"ל קסח, א-ה). ג, ו (חביב, שלם). ג, ז (בפה"ע לבפה"א ובפה"א לשהכל). ג, ח (ז' מינים לשאר פירות). ג, ט (בז' מינים, כל המקודם בפסוק). ג, י-יב (דבר שברכתו במ"מ לפירות). ג, יב (זית לשעורה ושבולת שועל ושיפון). ג, יג (תמרים לענבים. יין לזית). ג, יד (פת לכל הפירות, אפי' זית ויין). ג, טו (חביב היינו ברוב הפעמים או עתה). ג, טז (ק. היינו כששניהם לפניו). סדר ברה"נ י, א-ה (כנ"ל קסח, א-ה). י, ו-טז (כנ"ל לוח ברה"נ ג, ו-טז). יא, ז (בורא עצי בשמים לעשבי, ועשבי למיני).

ב: רמט, יא (כשחפץ לאכול אותו מאכל קודם הסעודה א"צ להקדים). רמט קו"א ג ד"ה ומיהו (כשהוא צורך הפת אין בו דין ק.). רמט קו"א ד ד"ה אין (קיל מדין ב. שאינה צריכה). שם ד"ה ואף (אם כל סיבת אכילתו היא בשביל הברכה אין בזה דין ק.). רצט, יד (הפת לפני היין, שמוקדם בפסוק).

ג: תעג, כו (אין דין ק. למרור בליל הסדר, שאינו חביב).

שהכל

א: קסח, י (כשאוכל מילוי של פת ממולאת במיני מתיקה). רב, ב (הגדל על האילן ואין נוטעים ע"ד לאכלו). רב, ד (פירות קטנים מרים אין לברך עליהם. מיתקן ב. ש.). רב, ו (נובלות וסופי ענבים ופירות שנשתנו לקלקול מברכים ש. וכן פת ותבשיל שנשתנו לקלקול). רב, ז (חומץ מסופי ענבים). רב, ח (גרעינים מרים שמיתקן). רב, י (מי פירות זיעה בעלמא וב. ש. חוץ מיין ושמן שנשתנו לעילויא. חומץ ב. ש.). רב, יא (ס' ש. או בפה"א או בפה"ע יברך ש.). רב, טז (פירות שאין דרכן לאכול חיין, או שנשתנו לגריעותא ע"י בישול). רב, יז (פירות שנימוחו בבישול או שנטחנו או נכתשו ביותר עד שאין תארם עליהם, ואין דרך אכילתן כן, ויש להם עילוי אחר. ואם אין להם עילוי אחר, או שיש להם עילוי אחר ולא נימוחו לגמרי – ב' דעות. פת ודייסת קטניות). רב, יט (פירות שלא נגמר בישולם והכשירם ע"י דבש ב. ש.). רב, כ (צוקר הבא מהקנים – ב' דעות, ומס' יברך ש.). רב, כד (כ"ד שמסופק מהו יברך ש. ואם לא למד ישאל חכם). רב קו"א ה (נובלות). רג, ג (תותים שאין ראוים לאכילה ומוצצין אותן וזורקים). רג, ו (בשמים ותבלין שאין דרכן לאכול אלא לתבל, ותקנם לאכילה). רד, א (דבר שאין גידולו מהארץ. כמהים ופטריות). רד, ב (דבר שנשתנה לקלקול מעט). רד, ג (כשנוטעים ע"מ לאכלו מבושל ואכלו חי. כשאין נוטעים אותו אלא ע"מ לאכול עיקר הפרי). רד, ד (דברים העשוים ליתן טעם בקדרה. פירות שבישלם לעשות שכר). רד, ה (עשבי השדה שאין נזרעים י"א לברך ש.). רד, ו (יין שטעמו חומץ). רד, ח (נתערב בו משקה עד שנפסד טעם היין). רד, ט (שמזגו במים ששה פעמים כמותו או שאין דרך בנ"א לשתותו במקום יין). רד, י-יא (שמרי יין או תמד מחרצנים או זגים שנעצרו בקורה, שנתן ג' מדות ויצא פחות מד', או שהוא פחות משיעור מזיגת היין באותו מקום). רד, יד (אוכל לרפואה דבר שאינו טעים ולא רע, י"א שמברך ש.). רד, יח (נהיה בקמ"ץ, בל' עבר). רה, א (פירות שניתנים בתבשיל לטעם, כשבישלם בפ"ע מברך ש.). רה, ב-ג (נשתנו לגריעותא ע"י בישול ותיקנו בדבש או בבשר מברך ברכתן, ואם נשתבחו ממילא ע"י בשר שבתבשיל מברך ש.). רה, ג-ד (ירקות וקטניות שדרך לאכלם מבושלים ואכלו חי מברך ש.). רה, ה (מי ירקות שסחטן). רו, א (ועל כולן אם בירך ש. יצא. ולכן בס' יברך ש.).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ א, ב (לשאר אוכלים ומשקים). א, ד (כנ"ל רו, א). א, ה (כנ"ל רב, כד). א, ח (דייסה רכה עד שראוי לשתיה). א, ט-י (פת דוחן. וס' מהו אורז ומהו דוחן). ט, א (פירות קטנים מרים שמיתקן). ט, ג (גרעינים מרים שמיתקן). ט, ו (עשבי השדה שאין נזרעים י"א לברך ש.). ט, ז (תותים שאין ראוים לאכילה ומוצצין אותן וזורקים). ט, ט (בשמים ותבלין שאין דרכן לאכול אלא לתבל, ותקנם לאכילה). ט, יא (פירות שניתנים בתבשיל לטעם, כשבישלם בפ"ע מברך ש.). ט, יג (דברים העשוים ליתן טעם בקדרה). ט, יד (משתנים לגריעותא ע"י בישול ונשתבחו ממילא ע"י בשר שבתבשיל). ט, טז-יח (ירקות וקטניות שדרך לאכלם מבושלים ואכלו חי). ט, כ (צוקר). י, א-ב (כנ"ל רד, א-ב). י, ג (שכר שעורים). י, ד-ו (כנ"ל רד, ו-ט). י, יא (מי פירות). י, כב-ה (כנ"ל רב, טז-יז). סדר ברה"נ א, ב (לשאר אוכלים ומשקים). א, ד (כנ"ל רו, א). א, ה (כנ"ל רב, כד). א, ט (דייסה רכה עד שראוי לשתיה). א, ט-י (פת דוחן. וס' מהו אורז ומהו דוחן).ו, א-ב (פירות קטנים מרים שמיתקן). ו, ג (גרעינים מרים שמיתקן). ו, ח (תותים שאין ראוים לאכילה ומוצצין אותן וזורקים). ו, ט (המוצץ פירות, חוץ מענבים). ו, י (נשתנו לגריעותא ע"י בישול). ו, יא (רגילים לאכלן רק מבושלים ואכלן חי). ו, יב (משתנים לגריעותא ע"י בישול ונשתבחו ממילא ע"י בשר שבתבשיל). ו, טו (אגוז רך ומר שתיקנו ע"י טיגון). ו, טז (צוקר). ו, כב (בשמים ותבלין שאין דרכן לאכול אלא לתבל, ותקנם לאכילה). ז, א-כד (כנ"ל לוח ברה"נ י, א-כה).

נכללו גם הדינים המשותפים לש. ובפה"א ובפה"א. ראה גם לעיל אצל מרק.

תערובת

א: קסח, ט-י (מין דגן אינו בטל בשאר מינים ומברכים במ"מ, ופוטר אף המילוי שאוכל אח"כ לבדו, משא"כ כשאוכל תחלה המילוי לבדו). קסח, יא (בשיעור קביעות סעודה המין דגן עיקר ומברכים בהמ"ז. ת. קמח תבואה בקטניות). קסח, כ (פירורי לחם שנתערב בקמח הרבה יש להסתפק עם נתבטל). קסח, כא (פת ששרה ביין או מזונות ביי"ש א"צ לברך עליהם). קעד קו"א ב (השורה פת ביי"ש אינו פוטר מה שישתה אח"כ). רב, י (שמן לרפואה שמעורב ברוב משקים שלא יזיק, השמן עיקר. ואם תאב למשקים המשקים עיקר. שמן רוב ואינו לרפואה ואין יכולים לשתותו בלא משקים, מה עיקר. וכן בחומץ שמעורב במי שלקות. שמן לרפואה עם פת שלא יזיק, השמן עיקר, וכשתאב לפת הפת עיקר). רב, יב (תבשיל מיני דגן או קטניות שנתבשל בשביל המרק ואוכלם ביחד, צריך לברך על כ"א מהם ביחוד). רב, יג (ת. משקה ומאכל שלא נתבשלו יחד, מברך על מה שהוא עיקר כוונתו, ואם כוונתו לשניהם מברך על שניהם ואין הולכים אחר הרוב). רב, יד (מרק של פרי ובשר, טעם הבשר שבמרק עיקר. מרק של תבשיל דגן עם בשר, טעם הדגן שבמרק עיקר). רב, יח (פירות שהוכשרו ע"י טיגון בדבש פרי עיקר). רב, כג (אגוז מושקט נוס עם שכר לרפואה המושקט עיקר. ואם תאב גם לשתות השכר, השכר עיקר וי"א שמברך על כ"א בפ"ע). רג, ה (כשהוכשר לאכילה ע"י דבש או צוקר הפרי עיקר). רד, ח (יין שנתערב בשכר תאנים הולכים אחר הרוב). רד, יב (זגין שנתנו עליהם תאנים לחזק כח היין יש להסתפק). רד, טז-יז (דבש שבישלו עם בשמים הדבש עיקר. ואם בישלו עם מיני מרקחת לאכול ממנה מעט לפרקים המרקחת עיקר. ואם הוא תבשיל מת. דבש ומינים אחרים הולכים אחר הרוב. ואם לא נתבשלו יחד ועומדים בעינם מברך על שניהם). ריב, א-ג (ת. שהב' בא להכשיר הא', או שהא' הוא הרוב, או שהא' הוא מין דגן, אפי' אינו מעורב אלא שהעיסה ממולאת בפירות, או שאוכל הב' כדי שהא' לא יזיק ואינו תאב לאכילת הפת, מברך על הא' בלבד, ואם תאב לפת מברך על הפת בלבד. וכן בפת או פת הבאה בכסנין שרויה ביי"ש או ביין). ריב, ג (יי"ש ששורה במאכל כדי שלא יזיק היי"ש ומתכוין לשניהם, ב' דעות). ריב, ד (פירר את הפת לתוך היי"ש, לשתיה ולא לאכילה, היי"ש עיקר). ריב, ה (ת. שאוכל אח"כ הטפל לבדו מברך עליו, ואם נאפו או נתבשלו יחד, או שגם אכילה זו היא בשביל העיקר, א"צ לברך). ריב, ז-ח (כשאוכל הטפל לפני העיקר יברך על הטפל, ואם ב. העיקר שהכל י"א שיברך על הטפל שהכל). ריב, ח-ט (אם העיקר חביב יברך עליו ויפטור הטפל, ובלא"ה עדיף לברך על הטפל תחלה, וירבה בב. הצריכות).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ ב, ג-ו (פת או תבשיל קמח דגן מעורב בקמח קטניות, או אורז או מינים אחרים, כזית בכא"פ או פחות מכא"פ). ד, א (ת. שהב' בא להכשיר הא', או שהא' הוא הרוב מברך על הא'). ד, ב-ד (תבשיל שיש בה מעט מיני דגן שנותנים כדי להטעימו הדגן חשוב עיקר, משא"כ כשנותנים אותו רק לצבעו או לדבקו ואין מתכוונים לאכילת הדגן כלל, או שאין בו ממשות דגן רק טעם). ד, ה (עיסה שיש בה מילוי רב בשר ודגים או מיני פירות, הדגן עיקר, ופוטר אף המילוי שאוכל אח"כ לבדו, משא"כ כשאוכל תחלה המילוי לבדו). ד, ו-יד (כנ"ל ריב א-ט). ה, ז (האוכל מעט פת שלא יזיקו המים מברך שהכל). ח, ד (כנ"ל קסח, יא. אם יש בה כזית קמח בכא"פ). ט, ח (כשהוכשר לאכילה ע"י דבש או צוקר הפרי עיקר). י, י (כנ"ל רד, טז-יז). י, יא (שמן לרפואה שמעורב ברוב משקים שלא יזיק, השמן עיקר. ואם תאב למשקים המשקים עיקר). סדר ברה"נ ב, ז-ח (מין דגן אינו בטל). ג, א-ד (כנ"ל לוח ברה"נ ד, א-ד). ג, ו (פת קמח דגן מעורב בקמח קטניות פחות מכזית בכא"פ מברך המוציא). ג, ז (כנ"ל לוח ברה"נ ד, ה). ג, ח-יד (כנ"ל ריב, א-ח). ג, טו (העיקר חביב וברכתו שהכל, יברך עליו ויפטור הטפל. וי"ח). ו, יד (כשהוכשר לאכילה ע"י דבש או צוקר הפרי עיקר). ו, כ (אגוז מושקט נוס עם שכר לרפואה המושקט עיקר. ואם תאב גם לשתות השכר, השכר עיקר). ו, כא (כשהוכשר לאכילה ע"י דבש או צוקר הפרי עיקר). ז, י-יא (כנ"ל לוח ברה"נ י, י-יא). ח, ג-ה (פת קמח דגן מעורב בקמח קטניות כזית בכא"פ יברך בהמ"ז, וי"א – דוקא כשאוכל כל הפרס. פחות מכא"פ מעין ג', ויש מסתפקים. בקמח אורז, גם פחות מכבא"פ בהמ"ז).

ג: תמב קו"א ו-ח (תערובת קמח דגן בשאר מינים, קיי"ל שכזית בכדא"פ נתהפך ומברך בהמ"ז על כזית).

עיי"ע תערובת. ראה גם לעיל אצל מרק.

ברכת הראיה

עיי"ע ברכת השבח וההודאה (מחיה המתים. שעשה נס).

א: לוח ברה"נ יב, ד (בשם ומלכות). יב, ה (כשרואה שוב אחר ל' יום). יב, ו (כשרואה כיו"ב בתוך ל'). יב, טו (גם סומא מברך). יב, יט (רואה כיו"ב בתוך ל'). סדר ברה"נ יג, ט (גם סומא מברך). יג, יג (רואה כיו"ב בתוך ל').

אל נקמות

א: לוח ברה"נ יב, יז (הרואה בתי עכו"ם בחורבנן. בתי תפלה של עכו"ם).

אשר יצר אתכם בדין

א: לוח ברה"נ יב, יח (הרואה קברי ישראל). יב, יט (ב. אחת לל' יום). סדר ברה"נ יג, יא (הרואה קברי ישראל). יא, יג (ב. אחת לל' יום).

בושה אמכם

א: לוח ברה"נ יב, יח (הרואה קברי עכו"ם).

בית גאים יסח ה'

א: לוח ברה"נ יב, יז (הרואה בתי עכו"ם בישובן. בתי תפלה של עכו"ם).

מציב גבול אלמנה

א: לוח ברה"נ יב, יז (הרואה בתי ישראל בישובן). סדר ברה"נ יג, יא (הרואה בתי ישראל בישובן).

משנה הבריות

א: לוח ברה"נ יב, כ (כושי. אדום. ננס. ארוך וכיו"ב. חיגר וקיטע וכיו"ב מלידה. אפילו על נכרי). יב, כא (כשרואה אותו אדם או כיו"ב אחר ל' יום). סדר ברה"נ יג, יב (בריות משונות ממעי אמן). יג, יג (רק בפעם ראשונה).

עושה מעשה בראשית

א: סו, ד (הפסק ב. הרעמים באמצע הפרק).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ יב, ו (רעמים וברקים, כל פעם שרואה). יב, כד (זיקין, זוועות, ברקים ורעמים, רוח סערה. או יברך שכחו וגבורתו. נהגו ברק – עושה כו', רעם – שכחו כו'). יב, כה (נתפזרו העבים יחזור ויברך עליהם). יב, כו (הי' בבה"כ. אחר כדי דבור). סדר ברה"נ יג, טו-יז (כנ"ל לוח ברה"נ יב, כד-ו).

שחלק מחכמתו ליריאיו

א: לוח ברה"נ יב, יד (הרואה חכמי ישראל). סדר ברה"נ יג, ח (הרואה חכמי ישראל).

שכחו וגבורתו מלא עולם

ראה לעיל אצל עושה מעשה בראשית.

שככה לו בעולמו

א: לוח ברה"נ יב, כב (הרואה אילנות או בריות טובות. חזר וראה יותר נאה או אחר ל' יום). סדר ברה"נ יג, יב (אילנות טובות).

שלא חיסר בעולמו כלום

א: לוח ברה"נ יב, כב (הרואה אילנות מוציאות פרח בימי ניסן. חזר וראה אחר ל' או אחר שנפל הפרח). סדר ברה"נ יג, יד (בפעם הא' שרואה כל שנה).

שנתן מחכמתו לבשר ודם

א: לוח ברה"נ יב, יד (הרואה חכמי אוה"ע). סדר ברה"נ יג, ח (הרואה חכמי אוה"ע).

שנתן מכבודו לבשר ודם

א: לוח ברה"נ יב, טו (הרואה מלכי אוה"ע). יב, טז (להשתדל לראות מלך). סדר ברה"נ יג, ט (הרואה מלכי אוה"ע). יג, י (להשתדל לראות מלך).

ברכת השבח וההודאה

א: ו, ו (ב. הודאה).

אלהי נשמה

א: ו, ז (ב. הודאה ואינה סמוכה לאשר יצר). ו, ח (כשקם באמצע הלילה). פסקי הסדור תרו ד"ה אם (ניעור בלילה).

אשר יצר

 א: ו, א (נהגו לברך בשחר, שנעשה בריה חדשה. ויותר טוב אחר עשיית צרכיו). ו, ז (אינו סמוך לב. אלהי נשמה, וטוב לסומכה). ז, א (אחר גדולים או קטנים). ז, ב (ברכה א' על ב"פ). ז, ד (אפילו לטיפה אחת). ז, ה (רופא חולי כל בשר). ז, ו (לא יברך עד שיסיים). ז, ז (קודם לברכה אחרונה). קסה, א (קודם לב. ענט"י. ומ"מ לא יפסיק בה בין נט"י לב.). קסה, ב (קודם לברכה אחרונה). פסקי הסדור תרז ד"ה ומ"מ (כשניעור אחר חצות. ויותר טוב אחר עשיית צרכיו).

הגומל

א: לוח ברה"נ יב, ז (כשנס אינו יוצא ממנהג העולם). יב, ח (ד' צריכים להודות. בפני עשרה. בבהכ"נ אחר קרה"ת). יב, ט (קטן פטור. אשה. יולדת). יב, י (על הצלת חברו. שגמלני כל טוב. בריך רחמנא כו' דיהבך לן כו'. דוקא כשיש לו שמחת הלב). יב, יא (כשיצא מהסכנה ויחזור לבוריו. תשלומים ג' ימים). יב, יב (חולי שיש בו סכנה. מוטל על מטתו ג' ימים). יב, יג (כל הסכנות נכללו בד' אלו). סדר ברה"נ יג, א (אחר הנס). יג, ב-ז (כנ"ל לוח ברה"נ יב, ח-יג).

דיין האמת

א: לוח ברה"נ יא, כד (שמועה רעה. מיתת אביו בברכה, מיתת אדם בלא ברכה). יא, כו (לברך על הרעה בלב שלם). יא, כז (אפי' יבא לו אח"כ טובה מזה). יא, כט (נשא אשה בהכרח שלא כחפצו). יב, יז (הרואה בתי ישראל בחורבנן). יב, כ (הרואה חיגר וכיו"ב שלא מלידה, אם מצטער עליהם). יב, כא (כשרואה אותו אדם אחר ל' יום). סדר ברה"נ יב, ח כד (שמועה רעה. מיתת אביו בברכה, מיתת אדם בלא ברכה). יב, י (הפסק גדול. לברך על הרעה בלב שלם). יג, יא (הרואה בתי ישראל בחורבנן). יג, יב (בריות משונות שלא מלידה).

הטוב והמטיב

א: לוח ברה"נ יא, א (כשיש עמו שותף). יא, ו-ז (על ריבוי יינות, משובח יותר, מחבית אחרת, אדום ולבן, ישן וחדש). יא, ח (הביאו שניהם על השלחן יברך תחלה על המשובח ולא יברך הטו"ה). יא, ט (תססו יחד לא נק' חבית אחרת). יא, י (כלה יין הא' לא חשיב ריבוי יינות). יא, יא-ג (דוקא כששתו ב' בחבורה ובשותפות ובחדר א'. אורח. בני בית). יא, יד (כשבירך בהמ"ז בין יין א' לב'). יא, טז (המקבל מתנה). יא, יז (קנה כלים להשתמש בהם הוא וב"ב). יא, יח (כשקונה עבור ב"ב מברך בשעת קנין והם מברכים כשלובשים). יא, יט (יכול לברך כל זמן שלא פשטו). יא, כג (שמועות טובות). יא, כד (אביו מת ויש לו אח). יא, כה (המוצא מציאה). יא, כח (אף שירא שיבא אח"כ רעה מזה). יא, כט (נשא אשה עשירה או קיבל נדן). יא, ל (לידת בן). סדר ברה"נ יב, א (כשיש עמו שותף). יב, ב (קנה בגד להתכסות פעם הוא ופעם ב"ב). יב, ג (ניתן לו במתנה, מס' יברך שהחיינו). יב, יב (לידת בן). יב, יג (כנ"ל לוח ברה"נ יא, ו. לפני בפה"ג. כשא"צ לברך בפה"ג). יב, יד-טז (כנ"ל לוח ברה"נ יא, ז-ט). יב, יז (מין יין ג'). יב, יח-כא (כנ"ל לוח ברה"נ יא, י-יד. בתוך הסעודה אינו מוציא חבריו). יב, ז (שמועות טובות). יב, ח (אביו מת ויש לו אח). יב, ט (המוצא מציאה).

המפיל

א: ו, ח (כשקם באמצע הלילה).

ג: תפא, ב (בליל פסח).

חייב אדם לברך על הרעה כשם כו'

א: קיג, ט. לוח ברה"נ יא, כו. סדר ברה"נ יב, י.

מחיה המתים

א: לוח ברה"נ יא, כב (לא ראה חברו י"ב חודש או מעולם. קיבל עתה מכתב לא יברך). סדר ברה"נ יב, יא (לא ראה חברו י"ב חודש, אפי' היתה לו ידיעה בינתיים. איש ואשה).

שהחיינו

א: כב, א (קנה טלית והתקין בו ציצית יברך בשעת הקניה. התקין מלבוש יברך בעת הטלת הציצית, או בעת לבישה ראשונה).

פסקי הסדור: לוח ברה"נ יא, א (כשאין עמו שותף). יא, ב (הרואה פרי חדש. בשעת אכילה). יא, ג (כשלא נשלם גידול הפרי. כשלא בירך בפעם הא'). יא, ד (על כל מין). יא, ה (על היין. פירות המתקיימים משנה לשנה). יא, טו (בית חדש. כלים חדשים. בגדים. ישנים שהם חדשים לו). יא, יז (בית או כלים שאין נפגמים שמשתמשים בו הוא וב"ב). יא, יט (יכול לברך כל זמן שלא פשטו). יא, כ (לא יברך על בגד שאינו חשוב). יא, כא (על ספרים חדשים). יא, כב (לא ראה חברו ל' יום). יא, כג (בשו"ט לעצמו). יא, כד (אביו מת ואין לו אח). יא, ל (לידת בן ומתה אשתו). יא, לא (מקילין בש. רשות). סדר ברה"נ יא, יב (הרואה פרי חדש. קודם ברכת בפה"ע). יא, יג (כשלא נשלם גידול הפרי. כשלא בירך בפעם הא'). יא, יד (על כל מין). יא, טו (פירות המתקיימים משנה לשנה). יא, טז (ריח המתחדש משנה לשנה). יב, א (כשאין עמו שותף). יב, ב (כנ"ל לוח ברה"נ יא, טו). יב, ג (מקבל מתנה. ס' הטוב והמטיב יברך ש.). יב, ד (קנה בגד יברך בשעת הקנין. צריך לתפרו – בשעה שלובש, או כל זמן שלא פשטו). יב, ה (כנ"ל לוח ברה"נ יא, כ. לא יברך על כלי תשמיש או ספרים). יב, ז (בשו"ט לעצמו). יב, ח (אביו מת ואין לו אח). יב, י (מקבל נדן. ריוח גדול). יב, יא (לא ראה חברו ל' יום). יב, יב (לידת בן ומתה אשתו. רואה בנו או בתו אחרי ל' יום). יב, יט (על ריבוי יינות אינו מברך ש. כששותה לעצמו).

ג: תלב, ג (בדיקת חמץ נפטרת בש. שמברכין בקידוש). תעג, ב (לא בירך בקידוש, יברך אפי' בשוק. לא בירך בליל ב' יברך כל שבעת ימי החג). תצ, יב (א"א בב' ימים האחרונים של פסח).

ד: תקפה, ה (שופר. מצוה הבאה מזמן לזמן). תר, ה-ז (אם לומר זמן ביום ב' דר"ה בקידוש ובתק"ש, ב' דעות. כשחל יום ראשון בחול, טוב שיקח מלבוש או פרי חדש, או תירוש חדש, ויקדש על יין ישן). תריט, ז (ביוה"כ, בלא כוס). תריט, ח (כ"א יברך לעצמו, ויענה אמן לברכת הש"ץ). תרמא, א-ב (העושה סוכה לעצמו, או בעל הסוכה שעשו בשבילו, אינו מברך בשעת עשיה, אלא סומך על ברכת ש. שאומרים בקידוש היום. ואם קידש בביתו יברך ש. כשיכנס לאכול בסוכה אחר ברכת לישב בסוכה). תרמג, א (בקידוש ליל א' דסכות, אחר ב. לישב בסוכה). תרמג, ה (יש לה תשלומין כל ז', ויברך בסוכה לפטור גם הסוכה). תרמד, א (לולב). תרמט, כא (מברכים זמן ביו"ט שני). פסקי הסדור שסח (בקידוש ליל ב' דר"ה. פרי חדש).

שעשה נס

א: לוח ברה"נ יב, א (שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני). יב, ב (שעשה נס לאבינו). יב, ג (לרבו. כשרואה האדם שנעשה לו נס). יב, ו (כשרואה באותו יום מקום אחר שנעשה בו נס). יב, ז (כשנס יוצא ממנהג העולם. אריה נפל עליו לטרפו וניצל. שודדי לילה). סדר ברה"נ יג, א (במקום הזה ובמקום פלוני. לאבינו. הנס ידוע ע"פ המקום).

ברכת התורה

עיי"ע ארץ ישראל. קריאת התורה (ברכה). תורה.

א: מו, ח (אמירת פסוקים דרך תחנונים לפני בה"ת). מז, א (מורה שהתורה חשובה בעיניו). מז, ב (בין למקרא בין לתלמוד כו', והמהרהר א"צ לברך). מז, ג (הכותב ד"ת). מז, ד (נוסח הב.). מז, ד (ברכת והערב כו' אם היא ב. בפ"ע, ואם היא בתוספת וא"ו). מז, ו (מתי פוטרת ב. אהבת עולם את בה"ת). מז, ז (כשהפסיק בין ב. ללימוד או באמצע הלימוד, שינת ארעי או קבע, כשהשכים קודם אור היום, כשהי' ניעור כל הלילה). מז, ח (בירך בבוקר ידלגנה כשמסדר ברכות השחר בבהכ"נ). מז, י (נשים מברכות). פסקי הסדור תרט ד"ה ברכת (ישן בלילה מברך מחצות, ניעור - אחר עה"ש).

ג: תצד, ג (כשהי' ניעור כל הלילה).

ה: ת"ת ב, יב (ע"ה מברך).

ברכת חתנים

עיי"ע כוס של ברכה (דברים הטעונים כוס).

א: פסקי הסדור תרכז-ח (ברכת אירוסין ונשואין. בבהמ"ז).

בשר בחלב

עיי"ע הכשר כלים (התירא בלע). חלב. תערובת (נותן טעם בן נותן טעם דהתירא).

ג: תמג, ט (חילופיהן מותרים). תצד, טז (להזהר בחג השבועות).

הדחה

א: קצו, ז (בין אכילת גבינה קשה לבשר).

עיי"ע מים אמצעים.