ר

ראש

עיי"ע גילוי ראש.

א: ב מהדו"ב, ד (מלך האברים. ירחוץ תחלה). ב מהדו"ק, ו (כנ"ל).

ראש חודש

עיי"ע קריאת התורה (פרשת ר"ח). תפלה (ר"ח).

א: נה, יג (מונין מבדר"ח). קח, יג (כשהתפלל ערבית מבעוד יום קיבל עליו ר"ח). קפח, י (כששכח יעלה ויבא בבהמ"ז אינו חוזר. נזכר קודם שהתחיל ברכה ד' מברך במקומו אפי' בלילה, ואינו חותם. בתפלה כשנזכר בלילה קודם שהתחיל ברכה שלאחריה לא יאמרנה במקומו משום הפסק). קפח, יד (הזכרתו בבהמ"ז). קפח, יז (אין בו תוספת מחול על הקודש).

ב: רס, א (שלא להסתפר). רפח, ג (תענית).

ג: פסקי הסדור תסד (הלל וקרה"ת).

ד: תקצא, ו (יום שני עיקר).

ערב ר"ח

ב: רמט, יב (תענית ער"ח). רמט קו"א ה (שנתפשט בדורות האחרונים). רצב, ז (אין נופלים במנחה).

ג: תכט, ט (אין מתענין בר"ח אייר).

ראש השנה

עיי"ע עשרת ימי תשובה. שופר. תפלה (ר"ה).

א: קפח, י (יש מתירים להתענות. כששכח יעלה ויבוא אינו חוזר). קפח, יא (כשנזכר קודם שהתחיל ברכה ד' ומברך ברכה מיוחדת אם חותם).

ב: רמב, ג (כל מזונותיו קצובים מר"ה חוץ מהוצאות שבת ויו"ט).

ד: תקכט, ד (כל מזונותיו קצובים מר"ה חוץ מהוצאות שבת ויו"ט). תקכט, ה-ו (כבוד וענג גם בר"ה, אבל לא השמחה). תקפב, י (אין בו שמחה). תקפב, יז (אמירת לשנה טובה תכתב). תקפג, א-ג (אכילת כרתי, סילקא, תמרי, קרא, רוביא, תפוח בדבש, דגים, ואמירת יה"ר אחר התחלת האכילה). תקפג, ד (טבילת פרוסה בדבש. אכלו משמנים ושתו ממתקים). תקפג, ה (ראש איל, או כבש. לראש ולא לזנב). תקפג, ז (הליכה לנהר שיש בו דגים). תקפג, ח (לא לישון ביום. יושב בטל. אחר חצות). תקפד, א (אין אומרים הלל). תקפד, ב (אין אומרים וידוי). תקפד, ו (נפקדו שרה וחנה). תקפד, ט (כשהברי"מ בביהכ"נ, בין קרה"ת לתקיעות). תקצז, א (מצוה לאכול ולשתות ולשמוח). תקצח, א (יום דין. אין לעורר בו דין). תקצט, א (ליל ב' דר"ה שחל במוצ"ש אומרים ותודיענו, ומקדשין יקנה"ז). פסקי הסדור שסח (תפוח מתוק בדבש. יהי רצון כו' אחרי הברכה).

ה: הל' ת"ת א, ז (כל מזונותיו קצובים מר"ה חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאות בניו לת"ת).

הכנה מיום ראשון לשני

ד: תצז, ט (ניצוד בראשון אסור בשני). תקא, יח (שיורי פתילות שנדלקו בראשון מותר להדליקם בשני). תקב, ד (אסור לכסות האש מיום ראשון לשני). תקג, ג. תקיג, ח (ביצה שנולדה בראשון אסורה בשני). תר, ג (ביצה שנולדה בראשון, דבר שנתלש או ניצוד בראשון, אסור בשני).

יום שני

ד: תצו, ה (אין חילוק בינו ליום א' אלא לענין מת). תקג, ג (מה"ת חול). תקיג, טו (מד"ס). תקטו, י (כנ"ל). תקכו, ו (כחול לקבורת מת). תקצא, ה (גם ביום שני אומרים במוסף מלבד עולת החודש וגו' ושני שעירים לכפר, כדי שלא יזלזלו בו). תר, א (אף בני א"י מנהג אבותיהם בידיהם, שהשלוחים לא היו יוצאים חוץ לתחום והיו עושים ב' ימים). תר, ג (כיום ראשון, חוץ מלענין מת). תר, ה-ז (אם לומר זמן בקידוש ובתק"ש ביום ב', ב' דעות. כשחל יום ראשון בחול, טוב שיקח מלבוש או פרי חדש). תרא, א-ב (מוסף כמו בראשון. קרה"ת. הבדלה כמו במוצאי יו"ט). פסקי הסדור שסח (בקידוש ליל ב' שהחיינו. פרי חדש).

עיי"ע יום טוב (יו"ט שש"ג).

ערב ר"ה

א: קכא, ג (אינו ת"צ).

קדושה אחת

ב: רמח, י. שצג, א (א"א לערב ע"ח על תנאי, ביום א' של ר"ה).

ד: תצז, ט. תקא, יח. תקא קו"א ב (קיי"ל דאמרינן ק"א אף לקולא לענין הכנה דממילא). תקג, ג (להחמיר ולא להקל). תקיג, ח. תקיג, י. תקטו, א. תקטו, ו (נלקטו וניצודו בראשון לצורך נכרי, אפי' ספק, אסורים בשני). תקכז, כב (ולכן בר"ה לא יערב עירובי תבשילין בראשון ויתנה). תר, ג (לכן ביצה שנולדה בראשון, דבר שנתלש או ניצוד בראשון, אסור בשני). תר, ד (שגם ב"ד היו עושים לפעמים ב' ימים, כשבאו העדים אחר מנחה).

תענית

ד: תקצז, א (אסור להתענות בר"ה). תקצז, ב (הרגיל להתענות צריך התרה). תקצז, ג (המתענה ילמוד כל היום או יאמר תחינות, כולו לה'). תקצז, ד (המתענה אסור לו לבשל לאחרים). תקצז, ה-ו (י"א שהמתענה ת"ח ביום א' דר"ה יתענה ב' הימים כל ימיו, וביום ב' יתענה כל ימיו ביום ב', ובכל אופן לא יתענה בלילות, ואין צריך לחוש לקבלה זו). תקצז, ז (י"א דמצוה להתענות בו). תקצז, ח (קיבל עליו להתענות בשבת או יו"ט אינו כלום, ובר"ה צריך התרה). תקצז, ט (הנוהגין להתענות בר"ה לא יאמרו ענינו).

תשליך

ד: תקפג, ז (נוהגים לילך בר"ה לנהר שיש בו דגים חיים, ואומרים ישוב גו' ותשליך גו'. מי אל כמוך גו' מחוץ לעיר. אחר מנחה קודם שקיעה). פסקי הסדור שסט (סדר ת.).

ראשון

ג: תלא, א (פי' קודם להם).

רב ותלמיד

עיי"ע כבוד רבו. כבוד התורה. שיעורי תורה (כדי שאילת שלום). תלמוד תורה (בנים ותלמידים).

א: קנו, ח (ת. שראה רבו עובר עבירה).

ג: תכט, ב (שונה לת. הל' הרגל ל' יום קודם הרגל). תעב, יא (ת. על שלחן רבו בתורה א"צ הסיבה, וכן אצל ת"ח מופלג בדורו, אא"כ נתן רשות). תעב, יב (ת. הלומד אומנות, וכן עבד עברי, צריכים הסיבה).

ד: תריג, ח-יא (ההולך לדבר מצוה ביוה"כ יכול לעבור עד צוארו במים, והיינו להקביל פני רבו, או מי שגדול ממנו בחכמה, אבל לא לקבל פני ת. או חברו, אא"כ רוצה לשאול דבר הלכה מחבירו, או ת. שלמד אצל אחרים, ואצ"ל ההולך ללמוד עם תלמידים). תרמ, יט (להקביל פני רבו).

רבית

ב: רמב, ט (ר. מדבריהם לצורך סעודת שבת ויו"ט וסעודת מצוה). רמב קו"א ה (לצורך צדקה ומעות יתומים. כשהמלוה רשע. על מקומות בהכ"נ. משכנתא בלא נכייתא). שו, ט (ר. נכרי, אם משתלם לפי ימים לא יקבל שכר שבת). מהדו"ב תתסה ד"ה וגם (מהני קנין כל דהו המחייבו מי שפרע לאפקועי איסור ר. דדבריהם).

ה: רבית א-ב (זהירות וחומר ר. לאוין למלוה וללוה). ג (ערב וסופר). ד-ה (אבק ר. ע"י מו"מ). ה (מחילה). ו (במלאכה). ז (מוקדמת ומאוחרת). ח (מוזיל במו"מ). ט-יג (עשיית טובה בזמן שחייב). יד (טובת הנאה). טו-ז (הקדמת שכר לאומן ולבית כדי שיעשה בזול). יז (בתנאים). יח (במקח). יט-כ (כשלוקח ע"מ למכור בעיר אחרת ביוקר). כא (בדבר שאין שומתו ידועה). כב (קבע לשלם בעת היוקר כשער היוקר). כג-ח (פוסקין על שער שבשוק). כט (מעות על מעות אחרות דרך חילוף ומו"מ). ל-לב (הלוואת סאה בסאה). לג (הלוואת מטבע במטבע). לד-ה (קרוב לשכר ורחוק להפסד, במקדים על הסחורה, ובשכירות כלי שהשוכר מקבל אחריות). לו-מ (קבלת עסקא). מא (בדרכי ההיתר לא יזכיר קצבה לריוח בשבועות חדשים או שנים). מב-ג (כשמוציא מעות העסקא לצרכיו). מד-ה (היתר עסקא שכל האחריות על המקבל). מו-ז (היתר דרך קנס, וצד היתר כסף). מח (כנ"ל מא). מט (כשמלוה לו חטים במנה וקונה ממנו בזול ומחזיר לו מנה). נ-נא (היתר שע"י שכירות בית). נב-ג (משכנתא דנכייתא). נד (מכר בית על תנאי שיוכל לפדותו). נה (או שנתן רק מקצת דמים). נו (או כל מכירה על תנאי). נז-ח (מכירת חוב בפחות). נט (המלוה ע"מ שיתן לצדקה). ס-סא (הנותן ר. כדי שילוה לאחר). סב-ג (הנותן מתנה לאחר, או לערב, שישתדל אצל המלוה). סד-ז (ערב או שותף, או מנהיגי קהל, או אפוטרופוס, או שליח, שלוה בר. מנכרי בשביל ישראל או מישראל בשביל נכרי). סח-ט (מכירת חוב בר. שחייב לו הנכרי). ע-עא (נכרי שיש לו חוב על ישראל ובא ללות מישראל ולהקנות לו החוב). עב-ג (ללוות או להלוות בר. ע"י נכרי). עד (נכרי המלוה בר. ע"י ישראל). עה (להלוות נכרי בר.). עו-ט (מומר. תלוי בדין ממונו מופקר). עט-פ (קראים. תלוי בדין איסור להחיותם).

ו: מציאה כו (הלוה על ספרים אסור ללמוד ולהעתיק מהם, אא"כ היה משאילם בלא"ה). גזלה ח (מלוה בר. ואינו יודע ממי, ורוצה לעשות תשובה, יעשה צרכי רבים). נזקי גו"נ קו"א ג (לכו"ע אסור להלוות מומר לתיאבון בר.).

רבנות

עיי"ע הוראה.

א: נג, לא (שכירות רב וש"ץ מי קודם). נג, לג (מתי בנו קודם לאחר).

רגלים

עיי"ע יום טוב.

הלכות הרגל

ג: תכט, א (בזמן הבית). תכט, ב (לאחר שחרב הבית). תכט, ג (בדורות אלו).

עליה לרגל

א: קיז, א (גם אחר החורבן היו מתאספים).

ב: שמה, ה (התירו לעולי ר.).

רגלים לדבר

עיי"ע נדה (רגלים לדבר).

רדיה

ב: רנד, ז-ט (ר. הפת אסורה בשבת מד"ס, והתירוה לצורך השבת כשנאפית בהיתר, או בשינוי. בתנורים שלנו לא שייך ר.). רנד, יב (נתן פת לתנור בשבת התירו לו לרדותה קודם שתיאפה, ולאחרים לא התירו).

ד: תקפח, ד בשוה"ג (עובדין דחול).

רוב

עיי"ע שוחט ובודק (רוב מצוין אצל שחיטה מומחין). תערובות.

א: לב, עה (ר. בהמות הנאכלים טהורים). עט, ח.

ד: תצז, כז (ר. בהמות כשרות). תצח, טז (רוב עופות ובהמות כשרים).

ה: א קו"א ב. א קו"א י ד"ה או (ר. ישראל אינם רוצחים). כד, לה ד"ה אבל לבה"ג (ר. בהמות כשרות). כד, מ ד"ה ואין (לא אזלינן בתר ר. בע"ח כשרים בנמצאת שמוטה לפניך). כד, מא (ר. בהמות אינן שמוטות). כה, ג (ר. בהמות כשרות). כה, ז (כששינה ושחט למע' או למטה לא שייך למיזל בתר ר. שוחטים בלא הגרמה). כה, י (ר. בהמות כשרות). כה, יא (לא אזלינן בתר ר. דאתרע). קפז קו"א א הגהה ב (לא שייך ר. במקרים המתיילדים).

ו: גזלה יב (גזלן שרוב מעותיו גזולים מותר). כ (כשרוב הדבר ההוא גנוב אסור). גזלה קו"א יב (טעמי החילוק בין ב' דינים הנ"ל).

כל הפורש מרוב הוא פורש

א: לב, עה.

ב: שכט, ב.

ג: תלט, א-ב.

ד: תקיג, טז.

ה: א קו"א י ד"ה או.

סמוך מיעוטא לחזקה

ה: א קו"א ה (לא אמרינן הכי במיעוט דלא שכיח ובמיעוטא דמיעוטא, ובשחוטה לפניך). יח קו"א ז (כנ"ל). כד, לה ד"ה אבל (לא אמרינן במיעוט דלא שכיח).

רבי מאיר חייש למיעוטא

ה: א קו"א ה (למיעוטא דלא שכיח לא חייש. למיעוטא דמיעוטא לא חייש).

רוב העיר

ה: א, לב (נמצא שחוט, אזלינן בתר רוב הטבחים שבמקום שנמצא, וכשא"י – בתר רוב שבשוק, וכשא"י – בתר רוב שבעיר. בשוים אסור).

עיי"ע אמירה לנכרי (על דעת הרוב).

רוב התלוי במעשה

ה: א קו"א א ד"ה וכתב (לא מכשירין מטעם זה כשלא בדק בסימנים). יח קו"א ב (לא מכשירים מטעם זה בספק שהה ספק דרס). כג, יא ד"ה אבל בספק (לרשב"א אמרינן כן אף כשגם המיעוט תלוי במעשה). כה, ב (כשלא בדק בסימנים, ולכן הוי ודאי נבלה). קפז קו"א י ד"ה ומה. כד, מ ד"ה אבל (כנ"ל כג, יא).

רוב וקרוב; רוב ומצוי

ב: שכה, טו (בית א' סמוך לעיר וב' בתים חוץ לתחום).

ה: א קו"א י (בשכונת ישראל שאין דרך נכרים עוברת בה אזלינן בתר שכונה זו). שם ד"ה אבל (אף אם מעט נכרים עוברים כאן אזלינן בתר רוב המצויים במקום זה). שם ד"ה או (חלל שפירש הרוצח מהרוב, או גנבים שפתחו חבית יין, אזלינן בתר רוב דעלמא. משא"כ נמצאו גדייו שחוטים אזלינן בתור רוב המצויין במקום הזה). קפג, א ד"ה והא (רוב ומצוי נגד חזקה וקרוב דמוכח הוי ספק שקול). קפג קו"א א (כנ"ל). קפג מהדו"ב ע' רמח-נא (מהלול ולחוץ רובא לחודיה, מהלול ולפנים רוב ומצוי).

רובא עדיף מחזקה

ה: א, כב. כג, יא. כד, לה. כד, מ. כה, ב-ג. לג, כד ד"ה ושיטה שלישית. קפג, א ד"ה והא (רוב ומצוי נגד חזקה הוי ודאי, ונגד חזקה וקרוב דמוכח הוי ספק שקול). קפג קו"א א (כנ"ל). קפג מהדו"ב ע' רנא (רוב נגד חזקה וקרוב הוי פלגא, רוב ומצוי נגד קרוב וחזקה הוי רוב עיקר). שם ע' רנג-ד (עדיף רק מח. דאיתרע). שם ע' רנו. קפז קו"א א. קפז קו"א ה ד"ה ומ"ש הח"צ. קפז קו"א י ד"ה ומה (אפי' במקום קורבא דמוכח). קצ, א.

רודף

עיי"ע בא במחתרת. מומר (מסור).

ו: נזקי ממון ז (מסור כר. שניתן להצילו בנפשו). נזקי ממון קו"א ב (כנ"ל). נזקי גו"נ יא (כנ"ל. וכן הבא במחתרת). יד (וכן העוסק בזיופים ומסכן רבים).

רוח

עיי"ע תפלה (הזכרת ושאלת גשם וטל).

א: קיד, ו (א"א לעולם בלא ר.).

רוח טומאה; רעה

עיי"ע טומאה.

א: א מהדו"ב, ז (קודם נט"י שחרית). ד מהדו"ב, א (כנ"ל). ד מהדו"ב, ב (שורה רק בישראל שהגיע לחנוך). ד, ד (כנ"ל). ד, ט (שורה על מי נט"י שחרית). ד, יב (שורה על הידים לפני נט"י שחרית). ד, יד-טו (לילה גורמת או שינה). נה, ח (הישן). צז, ג (שורה על הידים שנגעו בכינה). קכח, כז (הנוגע במנעלים). קסב, טז (שורה על מים אחרונים). קפא, ב (כנ"ל). פסקי הסדור תרו ד"ה ויזהר (על היד עד חבורו לקנה).

ב: שכח, מא (נשף בו ר"ר, אין בו סכנה וגם לא צער גדול, כדי להתיר איסור מד"ס).

ו: שמירת גו"נ ז. ט.

רוכב

עיי"ע הליכה. מלאכות שבת (רוכב).

רופא

עיי"ע הוצאה (קמיע). רפואה.

ב: שא, כח-לב (לענין קמיע). שכח, י-יב (לענין חולה בשבת). של, ד-ה (לענין יולדת).

ד: תריח, א-ה (ר. שאמר שהחולה צריך לאכול ביוה"כ, או א"צ). תריח, ו (אפי' הר. אשה או נכרי ככשר שבישראל). תריח, ז-ט (אמר א"י או איני מכיר החולי).

ה: קפז, לה (לענין רמ"ת).

רוצח

עיי"ע מורידין ולא מעלין. נזיקין (נזקי גוף ונפש). רודף.

א: קכח, נ (כהן שהרג הנפש בשוגג. רינון. מל תינוק ומת. דחף אשה הרה והפילה).

ב: מהדו"ב תתפד (כפתו וסוף חמה לבוא ובבידקא דמיא כח שני הוי גרמא בעלמא).

ה: א קו"א י.

רציחה

ו: גזלה ב (אינה נדחית מפני פקו"נ).

רוק

עיי"ע שיעול.

א: נג, טו (יקנח ואח"כ יתפלל). צ, יד (אסור במקדש ומותר בבהכ"נ, וישפשף או שיש תבן או גמי. בליעת ר. בט"ב ויוה"כ). צב, ט (קודם או בתוך התפלה). צז, ב (כשצריך לרוק בתוך התפלה). קכא, ב (נזדמן לו ר. במודים לא ישחה עד שיצא הר.). קכב, א (אחר סיום התפלה, עד שיפסע ג' פסיעות).

ב: שיט, כט (הרוקק בשבת והרוח מפזרו). שנ, ג (עומד ברה"י ורק ברה"ר חייב. הוציא ראשו ורק ספק). שנ, ד (נתלש רוקו בפיו אם מותר להלך בו ד"א, ב' דעות).

ד: תקפג, ו (אגוזים ולוזים מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה). תקצב, ח (לא ירוק באמצע תק"ש).

רחיצה וסיכה

עיי"ע יום הכפורים (רחיצה וסיכה). מלאכות שבת (רוחץ).

א: ב מהדו"ב, ד (ר. וסיכה ימין תחלה וראש תחלה). ב מהדו"ק, ו (כנ"ל).

ריח

עיי"ע ברכת הנהנין (ברכת הריח). הבדלה (בשמים). הדסים. יין (לענין ריחו חומץ). מלאכות שבת (מוליד). צואה. תערובת (ריח).

א: עט, ב (להרחיק ד"א מר. רע של צואה). עט, ו (כשהעבירו הצואה ונשאר הר.). עט, י (אשפה שר. רע). עט, יא (ר. רע שאין לה עיקר. נפיחת התל' גזרו על ק"ש ותפלה ולא לד"ת).

ד: תריב, ז (הנאת הנשמה בלבד. מותרת ביוה"כ). תרמ, ו (ר. רע בסוכה). תרמח, כד (באתרוג).

ריצה

א: א מהדו"ב, א (רץ כצבי). נו, א (לרוץ לשמוע קדיש). צ, יג (מצוה לרוץ לבהכ"נ ולדבר שבמצוה. כשיוצא מבהכ"נ).

ב: שא (השלמה), א-ב (בשבת).

עיי"ע שבת (הליכה).

ריקוד

ב: שלט, ב (בנשואין. בשמח"ת. בכל מיני שמחה בשבת).

ג: תצג, א (עושים שמחת מריעות בימי ספירה, אבל בלא ר. ומחולות ושמחה יתירה).

ד: פסקי הסדור שעב (בשמח"ת).

רכילות

עיי"ע לשון הרע.

א: קנו, י (איזהו רכיל). קנו, יא (בפניו או בפני ג'). קנו, יג (אורח לא ישבח את בעה"ב, שמא ירבו עליו אורחים). קנו, יג (בל יאמר עד שיאמר לו לך אמור).

רפואה

עיי"ע הוצאה (קמיע; רפואות). הקזת דם. מלאכות שבת (רפואה). רופא.

א: פט, ה (לצורך ר. מותר לאכול קודם התפלה).

ב: רפח, ז (נשתנו הר. מזמן הגמרא לזמנינו).

ג: תסו, ד (הנאה שלא כדרכו מחמץ אסור מד"ס, ובמקום ר. לא גזרו).

ה: ת"ת ד, יא (אמירת ר. למי שמתעטש).

רפת

ג: תלג, כד (לענין בדיקת חמץ). תלג, כז. תסח, כ. תצד, הל' מכירת בהמה.

רקיע, ז' רקיעים

א: יא, כז. סא, ו.

ג: תעג, ט.

ד: תרכג, י.

רשויות שבת

בערך זה נכללו גם כל דיני מחיצה. עיי"ע הוצאה והכנסה. עירובי חצרות.

אויר שמצד זה ושמצד זה מבטלין סתום שבינם

ב: שסב, י (במחיצה עשויה חבלים ערב). שסב, יא (א"א כן אלא באויר שנחשב כסתום ולא באויר שחוץ למחיצה). שסג, מ (דוקא כשאויר של כל צד מרובה על הפס שבינם).

אסקופה

ב: שמו, ח (א. שיש לה מחיצות ומשקוף ד"ט, בין כרמלית לגינה, היא רה"י). שמו, ט (א. בין כרמלית לבית שיש לה דלת, יש בה ד"ט היא כבית, אין בה ד"ט היא ככרמלית, ובשניהם גזרו שלא לטלטל ממנה לכרמלית או לבית). שנח, כא (חודן הפנימי סותם).

גוד אחית

ב: רמח קו"א ב ד"ה ולא (הקילו במים רק לענין היתר טלטול במים ולא לענין טלטול בתוך הספינה). שמה, ג (בעמוד גבוה י"ט וכשמגיע לג"ט לארץ יש בעביו ג"ט). שמה, ד (כשאין גדיים יכולים לבקוע תחתיה). שמה, כג (כנ"ל. זיזין הבולטים מהבית). שנא, ב (מזחילה הבולטת מהגג). שנה, א (גזוזטרא שחלון פתוח לה מהבית, ועשו לה מחיצה י"ט כדי להתיר מילוי המים, מלמע' או מלמטה, סביבה או סביב נקב ד"ט שבה). שנה, ב-ג (בספינה סגי בדף ד"ט שבו נקב). שנה, ז (רק כשנעשו להתיר טלטול במים, ולכן ספינות שמתקצרות למטה שאינן חשובות מחיצות למטה, גם המחיצות שלמע' א"א בהן ג"א). שנה, י (בקיעת גדיים ודגים. קל הוא במים שאין הדגים נראים, שמועילות מחיצות שעשה לשם המים, ולא כתלי בה"כ שנעשו לצניעות). שנה, יב (ע"ג חפירה יותר מבית סאתים אינו מועיל). שנה, טו (ע"ג מים שרבים בוקעים בהן, או שיבשו המים, אינה מועלת). שנה קו"א א-ב (קיי"ל שבקיעת דגים שמה בקיעה, אלא שמחיצה תלוי' מועלת בהן). שנה קו"א ג (בחורבה שבכרמלית אינה מועלת). שנו, א (אמת המים שעוברת בחצר צריך שלפחות טפח ממחיצה י"ט משוקע במים וטפח למע' מהמים). תב, א (מחיצה תלוי' מועלת במים מכונסים שבין ב' תחומי עיר).

ראה גם לקמן אצל מחיצה (שלא תהא גבוהה מג"ט מהארץ).

גוד אסיק

ב: שמה, א (בעמוד גבוה י"ט ורחב ד"ט). שמה, ד (עמוד שיש בעביו ד"ט בגובה י"ט ומתמעט והולך). שמה, כב (בית נמוך שקירויו משלימו לי"ט). שמה, כג (גגים הבולטים על מחיצות הבית, כיון שאינן ניכרות א"א בהם ג"א). שנה קו"א ב ד"ה ומזה (בגג). שנה קו"א ג ד"ה דגוד (בקיעת ס' רבוא מבטלת ג"א מד"ס). שם ד"ה ועיין (בדניחא תשמישתיה לא אמרינן ג"א מד"ס). שנח, יא (תל גבוה י"ט). שנח, טז (כנ"ל). שסב, ד (תל גבוה ה' שעשה לו מחיצה ה'). שסב, ט (בספינה שכפאה). שעד, ד (במחיצות הבית שנראות לעומד על הגג, משא"כ במחיצה שבין בית לבית שאין נראות לעומד על הגג, או שהגג בולט מהבית). שצו, ד (תל גבוה י"ט). תה, ז (תל גבוה ה' שעשה לו מחיצה ה'. ספינה שמחיצה ה' ויש בה כדי לחקוק להשלימה לי"ט).

דלת

ב: שמו קו"א א ד"ה וכהאי (אינה מועלת למחיצה גמורה. אם מועלת שלא יחשב מפולש כקפנדריה). שם ד"ה ואעפ"כ (מועלת להבדיל האסקופה מהבית לענין חורי רה"י ולענין פי תקרה, כשאין במשקוף ד"ט). שסד, ד (מועלת להתיר רה"ר כשננעלת בלילה, וי"א דסגי שראוי' לינעל).

הוקף לדירה

ראה לקמן אצל קרפף.

חבוט רמי

ב: רמח קו"א א ד"ה ולפ"ז. שסג, כד (רק בדבר שיש בו רוחב טפח). שסג, כו (בקורה אין אומרים כן).

ד: תרלא, ז (בסוכה).

חורי רה"י, רה"ר

ב: שמה, ח (ח. רה"י הם רה"י, אף שמפולשים לרה"ר). שמה, יח (ח. רה"ר נידונים לפי מדותיהם). שמה, כב (בית נמוך שחקק בתוכו ד' על ד' נעשה רה"י, והשאר ח. רה"י). שמה, כג (גג הבולט על המחיצות, וזיזין בולטים מהכותל, אם חלון פתוח מהבית נעשו ח. רה"י). שמה, כד (ח. שבכרמלית נידונים לפי מדותיהם). שמו קו"א א ד"ה ואעפ"כ (אסקופה שיש דלת בינה לבית, אינה חשובה ח. רה"י). שמו, י (ח. המפתח שבדלת כלחוץ). שנא, ב (מזחילה או צנור שהם למע' מי"ט ואינם בתוך ג"ט לגג הם ח. רה"י). שנג, ב (זיז הבולט לרה"ר למע' מי"ט, וחלון הבית פתוח בסמוך לו ג"ט, או י"ט. למטה מי"ט אוסרים עליו הרבים). שנג קו"א ב (חילוק בין ח. רה"י שמפולשים לרה"ר לבין זיזים או גג למטה מי"ט בצד רה"ר, וחילוק בין חלון לסולם). שנה, א (גזוזטרא שחלון פתוח לה מהבית רה"י). שנה, י (חלון פתוח לגזוזטרא). שנה, יא (דף שבביה"כ פחות מג"ט מהנקב). שנז, א (גומא מכוסה ברה"ר פתוחה לרה"י). שנז, ח (ביב המכוסה ברה"ר ופתוח לרה"י). שסא, א-ב (גג שבחצר, ובצד רה"ר פחות מי"ט, אסור בעל החצר להשתמש בו, אא"כ עשה לו סולם קבוע לשבת ולחול). שעד, ד (חלון ד' על ד' הפתוח מבית לגג). תה, ז (ספינה שיש בה מחיצות ובראשה משופעת והולכת כלפי מעלה).

עיי"ע חורים.

חצר

ב: שסג, ב (אין מועלת בה לחי או קורה, אלא ב' פסין שרחבן משהו וגבהן י"ט, או שנשתייר טפח מכאן וטפח מכאן, או ד' טפחים מצד א'). שסג, ג (ח. עשוי' לתשמישי הצנע ולכן צריכות מחיצות גמורות יותר). שסג, ד (ח. שמתקצרת עד שאין במילואה ג"ט כשרה, ואם אין במילואה ד"ט, ב' דעות). שסג, כז (מבוי שנכשר ע"י כתלי הבתים וחצרות, ואין כתליו גבוהים י"ט או שאין בארכו ד"א, דינו כח.). שסג, ל (מבוי שאין פתוחים לתוכו ב' חצרות שבכ"א ב' בתים, דינו כח.). שסג, לב (ח. שארכו יותר מרחבו, ואינו קרובה לרה"ר או כרמלית, דינה כמבוי. עיר מוקפת חומה דינה כח.). שסד, ב (ח. מפולש לרה"ר, סגי בפסין מכאן ומכאן). שסה, ג (כנ"ל. אין בקיעת הרבים אוסרת בח.).

יד הפשוטה

ב: שמו, יא (יה"פ למע' מי"ט, לגבי עצמו היא רה"ר, ולגבי נוטל מיד חברו, ב' דעות). שמז, א (שכן הי' משא בני קהת על כתפיהם למע' מי"ט). שמז, ו (לגבי עצמו רה"ר, ולגבי חבירו המניח עליו, ב' דעות). שמז, ז (יה"פ לרה"ר, ב' דעות, אם היא מקום פטור או רה"ר, וכשהונח עליה ממקום אחר היא הנחה. יה"פ למע' מי"ט, לגבי חברו המניח עליו, ב' דעות). שמז קו"א א (יה"פ למע' מי"ט, לדעת התוס', אם הונח עלי' ממקום אחר הוי מקום פטור, והנחה שע"י עמידת גופו שעומד בארץ הוי רה"ר). שנ, א-ב (עומד ברה"י ומטלטל ביה"פ לרה"ר בתוך ד"א, אבל לא ישתה שם מים אא"כ ראשו ורובו במקום ששותה, ובכרמלית מותר. הטעם שמותר למ"ד שיה"פ היא מקום פטור ולמ"ד שהיא כאותה רשות). שנ, ג (הוציא אמתו והשתין, או הוציא ראשו ורק, ספק אם הולכים אחר יציאה מהגוף וחייב, או מהאמה והפה ואסור מד"ס, אפי' בכרמלית). שנ קו"א א (כשראשו ורובו ברשות אחרת אינם נגררים אחר הרגלים, אלא הרגלים נגררים אחריהם).

כרמלית

א: י, טז (אסור להוציא בו ספק איסור). יג, ח (לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות).

ב: רסו, ח (עגלה גבוהה י"ט עם הגלגלים ויש תחתיה ג"ט). שא, מ (אם התירו כשאדם בהול על ממונו, ב' דעות). שא, סא (נהר ושפתו שניהם כ. ומותר לטלטל מכ. לכ.). שח, כח (במקום היזק רבים לא גזרו על כ.). שח, מט (כנ"ל). שיא, ב (מת במקום דליקה התירו הוצאתו לכ.). שיא, ד (באיזה אופן התירו להוציאו כדי שלא יסריח או שאר בזיון). שיא, ה-ו (עיקרה מד"ס). שיב, ד (אם התירו מפני כבוד הבריות לטלטל בו ד"א ולהכניס לרה"י אבנים לקינוח). שכה, טז (נהר). שלד, ב (כנ"ל שא, מ). שמה, ו (ג' מחיצות שפרוץ לרה"ר). שמה, י (כלי העומד ברה"ר, ואינו גבוה י"ט, אם אינו מחובר לקרקע לא הוי כ. אלא מקום פטור, וי"א רה"ר). שמה, יג (כ"ד שברה"ר גבוה מג' עד ט' ורחב ד' ואינו כלי). שמה, יד (גומא ברה"ר מג' עד י' ורחבה ד). שמה, טו-ז (רקק ברה"ר עמוק י' מתוך הילוך יותר מד"א, או שאינו עמוק י' ואין רגילים להלך בו או ע"ג). שמה, יח (חור שבכותל רה"ר למטה מי"ט ולמע' מג"ט ויש בו ד"ט). שמה, יט (כארמלית. מקום פטור מה"ת, ומד"ס גזרו אם יש בה ד' על ד'. ימים ונחלים שאין העומק י"ט מתלקט מתוך ד"א). שמה, כ (בקעה שאינה מוקפת מחיצות. קרן זוית מוקף ג' מחיצות וסמוך לרה"ר. רה"ר מקורה). שמה, כא (אסטוונית שלפני חנויות, עמודים שתולין בהם פרקמטיא, אצטבאות שלפניהם). שמה, כב (בית נמוך שקירויו משלימו לי"ט, ע"ג רה"י ותוכו כ.). שמה, כג (גג הבולט על מחיצות הבית י"א שע"ג כ. וי"א שרק הבולט כ. והשאר פרוץ אליו). שמה, כה (מקולי רה"י שצ"ל ד' על ד', ומקולי רה"ר עד י"ט גובה. עמוד או בור בכרמלית, י"א שמצא את מינו וניעור להיות כ.). שמה, כו (בימים עד י"ט גובה מעל פני המים). שמה קו"א ג (אם אומרים מצא מין את מינו וניעור בחורים שבכתלים, ובמקום המוקף מחיצות פחות מד"ט, צ"ע לדינא). שמו, א (אסור מד"ס). שמו, ה (העברה ד"א בכ. אסורה. מכ. לכ. תוך ד"א מותר). שמו, ט (אסקופה שאין בה ד"ט בין בית לכ. ויש דלת בינה לבית, בטל אצל כ. עד גובה י"ט. וגם ביש בה ד"ט גזרו). שנא, ב (מזחילה ד' על ד'). שנב, א (גזרו אף במקום בזיון כתבי הקדש). שנב, ב (אף שלא גזרו בה גזרה לגזרה, בעומד ברה"י ושותה בכ. או היוצא לכ. סמוך לחשכה וחפץ בידו, מ"מ אסרו בה הדומה למאלכה, להחזיר לרה"י כשראשו הב' נשאר בידו. הוצאה דרך מקום פטור. טלטול פחות פחות מד"א. מלאכה שאצל"ג. הוצאה כלאחר יד). שנג, א (לא גזרו בה שמא ישכח ויביא). שנג, ב (זיז ד' על ד' הבולט מהכותל למע' מי"ט). שנג, ה (כנ"ל שנג, א). שנה, ה-ו (ספינה בים שאינה גבוהה י"ט. כלי שבכ. היא כ.). שנה, יד (משיטה שבספינה שאינה גבוהה י"ט מהמים). שנז, א (גומא ברה"ר מלאה רפש וטיט עד שאינה עמוקה י"ט). שסא, ג (בית גבוה י"ט מבפנים ולא מבחוץ, תוכו רה"י וגגו כ.). שסא, ד (חצר שנפרצה לרה"ר). שסג, א (כנ"ל).

ד: תקטז, א-ה (אסור לשלוח תבואה ביו"ט אפי' דרך כ.). תקטז קו"א א (לצורך נכרי ובהמה אסור אף בכרמלית).

כרמלית שהיא רה"י מה"ת

ב: שמה, ו (ב' מחיצות ולחי ופרוץ לכרמלית). שמו, ו-ח (מכרמלית לרה"י האסורה מד"ס, בתוך ד"א מותר). שנה קו"א ב ד"ה דלא (מגזוזטרא שהיא כ. מד"ס למים, לא היינו מתירים). שסא, ד (חצר שנפרצה לכ.). שסג, א (כנ"ל).

ראה גם לקמן אצל מחיצה הנדרסת. מחיצת המים. קרפף.

לבוד

ב: רמח קו"א ב (בספינה ששוליה פחות מג"ט מהארץ, לענין תחומין. אם אומרים ל. להחמיר להשלים לי"ט). רסו, ח. שטו, ח (להשלים לטפח לאהל). שטו, י-יא (כנ"ל). שטו, טו (כנ"ל). שמה, ג-ד (בעמוד גבוה י"ט וכשמגיע פחות מג"ט לארץ אין בעביו ג"ט). שמז, ז (ידו הפשוטה לרשות אחרת ושלשלה למטה מג"ט כאילו נחה בארץ). שנא, א (המזחילה תוך ג"ט חשובה רה"י כגג, היד תוך ג"ט אינו חשוב כשואב מהמזחילה). שנו, ג (במחיצת אמת המים שעוברת בחצר). שנח, יד. שסב, י-יא (במחיצה עשויה מחבלים או קנים). שסג, ד (חצר שמתקצרת ואין בפרצת מילואה ג"ט). שסג, ו (אבנים היוצאים מהכותל זו למע' מזו פחות מג"ט). שסג, ח (לחי בתוך ג"ט לכותל). שסג, יב (הגביה המחיצה או הלחי פחות מג"ט). שסג, יט (בקורה). שסג, כב-ו (כנ"ל). שסג, לג (בחיפופים היוצאים מהכותל, לשם קנה לצוה"פ). שסג, לד (מבוי שמתקצר ואין בפרצת מילואו ג"ט). שסג, מא (במחיצת קנים שאין בינם ג"ט). שסה, א (בפירצת המבוי סמוך לפתח).

ד: תרכו, יד (א"א ל. אא"כ אין דבר מפסיק בינתיים). תרכז, ג (כילה שיש בפחות מג"ט לגג רוחב טפח). תרלא, ז (סכך עולה ויורד ואין ביניהם ג"ט).

ו: נזקי ממון יט (ביב ברה"ר שאינו עמוק ג"ט).

לחי

ב: שמה, ו (מועלת בב' מחיצות מה"ת). שסג, א (כנ"ל, ובמבוי ג' מחיצות מועלת אף מד"ס). שסג, ב (אינה מועלת בחצר). שסג, ה (בכל עושין ל. אפי' בבע"ח קשורים, או באדם קשור, או שהודיעו שעומד משום לחי מקודם השבת). שסג, ו (כותל טפח, או אבנים זו למע' מזו פחות מג"ט, עולין משום ל.). שסג, ז (דוקא שאין רוח מצוי' מנידתו). שסג, ח (דוקא תוך ג"ט לכותל). שסג, ט (סגי בשברים מדובקים. סיד תחוח. שלא יהי' גבוה ג"ט מהארץ). שסג, י (עשאו מעצי אשרה כשר). שסג, יא (בין נראה מבפנים ובין נראה מבחוץ. משכו לחוץ לצד המבוי, ב' דעות). שסג, יב (שלא יהי' גבוה ג"ט מהארץ). שסג, יג (אפי' לא העמידו לשם ל. מתי צריך לסמוך עליו מע"ש). שסג, יד (ל. ד' אמות כשר רק כשהעמידוהו לשם ל.). שסג, טו (ל. הנראה בחוץ שארכו ד' אמות אינו מועיל. פחות מכאן מועיל, וחודו הפנימי סותם). שסג, טז (ל. עיקרו מחיצה וצריך קצת היכר, ומועיל כשהוא תוך ג"ט לכותל). שסג, לב (אינו מועיל לחלק מבוי לב' שלא יאסרו אלו על אלו). שסג, לו (מבוי שצדו א' ארוך, אין מועיל הל. שבצד הארוך). שסג, לח (כנ"ל שסג, לב. ואם לא עשו החיצונים ל. למבוי, יכולים הפנימים להשתמש עד הל.). שסג, מ (במבוי רחב כ', שמיעטו ע"י פסים. צ"ל תוך ג"ט לכותל). שסה, ו (חודו הפנימי סותם. כנגדו מקום פטור, ובפתוח לכרמלית ניעור להיות כמותו). שצב, ו (פתח עם מזוזות בלא משקוף נידון משום ל.).

מבוי

ב: שסג, א-ב (מועלים בו לחי או קורה). שסג, כז (דוקא כשאין בפתחו יותר מי' אמות מצומצמות, ושכתליו גבוהים י"ט, ושיש בארכו ד"א מרווחות). שסג, כח (מ. גבוה מכ' אמה נכשר בלחי ולא בקורה). שסג, כט (מ. גבוה כ' סגי בבנין תחת הקורה טפח למעטו, ואם אינו גבוה י"ט צריך לחקוק באורך ד"א, כשיעור מ.). שסג, ל (כשאין פתוחים לתוכו ב' חצרות שבכ"א ב' בתים, דינו כחצר. וצריך שיהיו דיורים אוכלים בו, וסגי באב ובנו או בנכרי). שסג, לא (כשהבתים או החצרות פתוחות זל"ז, ב' דעות). שסג, לב (כשאין ארכו יתר על רחבו דינו כחצר. מבוי המפולש מועלת בו צוה"פ). שסג, לד (מ. שמתקצר עד שאין במילואו ג"ט כשר, ואם אין במילואו ד"ט, ב' דעות). שסג, לט (מ. רחב כ' אמה, יחלקו לב' ע"י פס ד"א באורך, וצוה"פ ממנו עד כותל אמצעי, ויהי' בכל צד בתים וחצרות). שסג, מ-מא (או ימעטו ע"י פסים, או קנים שבינם פחות מג"ט, שיהי' הפתח פחות מעשר, וגם יעשה לחי). שסד, א (מ. המפולש, והוא עצמו אינו רה"ר, צריך צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן). שסד, ג (גם מ. שלנו שדינם כחצר צריכים צוה"פ). שסד, ה-ו (מ. עקום ומפולש, או מ. הפתוחים זה לזה, צריכים תיקון בעקמימות). שסד, ז-ח (מ. העשוי כנדל, עושה לכ"א צוה"פ במקום פתיחתו לגדול, ובראשו הב' לחי או קורה). שסד, ט (מ. שלנו שדינם כחצר א"צ תיקון בעקמימותם). שסה, א (מ. שנפרץ פחות מד"ט לראשו המתוקן בלחי או קורה, אין הלחי וקורה מועילים. ואם רבים בוקעים בה צריכה כדין מ. מפולש). שסה, ב (וכ"ה במ. שלנו שדינם כחצר, או בעיר המוקפת חומה). שסה, ד (מ. הפרוץ לחצר שהיא פרוצה לרה"ר או כרמלית דינו כמ. המפולש שצריך צוה"פ, אא"כ אין הפרצות מכוונות, והפרצה היא באמצע רוחב החצר, והיא חצר של רבים). שסה, ה (מ. שנפרץ לרחבה שפתוחה לשביל לנהר הוא כמפולש, שצריך צוה"פ לצד רה"ר ולחי לצד הרחבה). שפו, א (מ. הפתוח לרה"ר הוא כרמלית, וע"י לחי וצוה"פ נעשה רה"י. וקורה שהיא רק היכר, מתירה לטלטל ממנה לרה"י).

מדבר

ב: רמח קו"א ז (נראה דעת רוב הפוסקים שהוא כרמלית).

מחיצה

ב: רעו קו"א ג ד"ה והנה (מחיצת בנ"א שלא מדעתם). שטו, ג (מ. ארעי). שמה, ב (מגביה י"ט מתוך הילוך ד"א, כאילו זקוף ורה"י ע"ג). שמה, יד-טו (כנ"ל). שמה, טו (גומא ברה"ר, פירות מבטלין מחיצה, ומים צלולין אין מבטלין אלא מד"ס). שמה, יט (י"ט מתוך ד"א). שמה, כב (בית נמוך שחקק בתוכו ד' על ד', צריך שיהי' החקק קרוב לכתלים פחות מג"ט, או שיהי' קירויו משלימו לי"ט מבחוץ). שמו, קו"א א ד"ה אבל (רה"י באמצע רה"ר סגי במ. הרחוקים מחללו). שם ד"ה וכהאי (דלת שנפתחת ביום אינה מ. גמורה). שנג קו"א א (ג' מ. ברה"ר, כשמ. האמצעית רחוקה בסוף המבוי). שנה, א (כל מ. העשוי' לחלל פחות מד"ט אינה מ.). שנה, ז (לכן ספינות שמתקצרות למטה, שבגובה ג"ט אין רחב ד"ט, הן כרמלית). שנה קו"א ג (מ. שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מ. אפי' בבית) שנו, ב (י"ט מתוך הילוך ד"א). שנח, ט (אם עפר מבטל מ. כשדעתו לפנותו, ב' דעות). שסב, ב (אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. אילן שענפיו יורדין סביבו צריך לקשרן שלא ינידם הרוח). שסב, ד (מ. העומדת מאליה כשרה). שסב, ה-ח (מ. שנעשית בשבת כשרה לחייב, אבל לא להקל, אא"כ נעשית בשוגג, או שהיתה ונפלה, או שגם בלעדיה הי' מותר לטלטל בה מה"ת). שסב, י (כשגבוהה ג"ט יכולים גדיים לבקוע בו). שסב, י-יב (בכל עושין מ. בכלים. שתי או ערב ולבוד בינם. בעלי חיים קשורים). שסב, יג-ז (מאנשים המהלכים, כשאינם יודעים, בשעת הצורך). שסג, ז (דוקא שאין רוח מצוי' מנידתה). שסג, יב (שלא יהי' גבוה ג"ט מהארץ. בקיעת גדיים). שסג, כה (כנ"ל). שסג, לה (מ. אשפה של רבים מועלת, ושל יחיד חוששין שמא יפנה). שסג, יב (מדרון י"ט מתוך ד"א). שעב, יט (כנ"ל שנח, ט). שצו, ד (קמה קצורה גבוהה י"ט, צריך לקשור שלא ינודו ברוח מצויה). שצט, ו (שבהילוך יותר מד"א בשיפוע עולה י"ט). תג, א (מ. שנעשית בשבת בשוגג או שעשאוה נכרים שמה מ.). תה, ד (מ. בנ"א לצורך מי שיצא שלא לדעת חוץ לתחום. שלא בידיעתם). תה, ז (אם חוקקים להשלים, ב' דעות. לענין תחומין כדברי המיקל).

מחיצה הנדרסת

ב: שמה קו"א ב (מבוי שפתחו מדרון י"ט מתוך ד"א, אין בקיעת הרבים מבטלת המ. אפי' מד"ס, אא"כ הם ס' רבוא). שנה קו"א ג ד"ה דגוד (בקיעת ס' רבוא מבטלת גוד אסיק מד"ס. בדניחא תשמישתיה לא אמרינן גוד אסיק מד"ס). שסג, מב (תל גבוה י"ט שרבים בוקעים עליו, רה"י מה"ת. מבוי שפתחו מדרון י"ט מתוך ד"א, בקיעת רבים כעין רה"ר, או ס' רבוא, מבטלת המ. מד"ס). שסג, מד (כנ"ל).

ראה גם לעיל אצל כרמלית שהיא רה"י מה"ת. לקמן אצל מחיצת המים.

מחיצה שאינה עשויה בידי אדם

ב: שמה קו"א ב ד"ה ואפילו (במקומה היא מ. גמורה. תל הוא רה"י. אלא שאינה מועלת כ"כ לבטל בקיעת הרבים שלהלאה ממנה, ועיר שבוקעים בה רבים המוקפת ים היא רה"ר). שסג, מד (מבוי המפולש לנהר או לתל, אם ס' רבוא בוקעים בו הוא רה"ר מה"ת, ואם אין רבים בוקעים בו הוא כרמלית. ובמבוי הקילו במחיצה רביעית, שדוקא ס' רבוא מבטלת המחיצה מד"ס).

מחיצה תלויה

ראה לעיל אצל גוד אחית.

מחיצת המים

ב: שמה, טו (מים צלולין אין מבטלין המ. אלא מד"ס כיון שעוברים עליהם). שמה, יט (וכן בגומא י"ט בימים). שמה קו"א ב (רקק שבוקעין בה מתבטלת המ. מד"ס). שם ד"ה והא (חילוק בין רקק למבוי). שנו, א (וכן אמת המים עמוקה י"ט ורחבה ד"ט. ואם היא עוברת בחצר צריך שלפחות טפח ממ. י"ט משוקע במים וטפח למע' מהמים). שנו, ב (אמת המים עמוקה י"ט שהיא כרמלית מד"ס, מ. שלה מתרת החצר שעוברת בו). שנו, ג (המ. שעושים להכשיר אמת המים שעוברת בחצר, צריך שלא ישאר ג"ט באמצעה). שנו, ד (לשון ים שנכנס לחצר סגי בפרצה שאינה יותר מי' אמות ואינה פרוצה במילואה. ואם הגידודין מכוסים במים, מועלת רק לחצר, ולא להכניס המים לבית. ואם היא עמוקה י"ט לצד החצר, ואין לחשוש שהים יעלה שרטון, מתרת הטלטול בחצר). שסג, לה (מ. הים שעמקו י"ט, י"א שאינו עולה למבוי שמא יעלה הים שרטון, וכן בנהר שדרכו להעלות חול ואבנים בקיץ, או שנקרש, אא"כ יש על שפתו מדרון י"ט מתוך ד"א). שסה, ה (גובה י"ט שבשפת נהר מועיל לשביל שמוליך אליו. גידודים גובה י"ט שמעבר לנהר אין מועילים להתיר השביל, אפי' אין י' אמות ברוחב הנהר. ויש להסתפק אם מועילים להתיר מבוי הסמוך לנהר). שעו, א (בור שבין ב' חצרות, צריך שלפחות טפח ממ. י"ט משוקע במים וטפח למע' מהמים, או שקורה ד"ט מונחת ע"פ הבור).

ראה גם לעיל אצל גוד אחית. כרמלית שהיא רה"י מה"ת. מחיצה הנדרסת. לקמן אצל קרפף (נהר שמקיף העיר).

מקום פטור

ב: רסו, ח (עגלה שאין רחבה ד"ט). שמה, י (כלי העומד ברה"ר, ואינו גבוה י"ט ואינו מחובר לקרקע, י"א שהוא מ"פ). שמה, יג (כ"ד שברה"ר גבוה מג' עד ט' או מי' ולמעלה, ואינו רחב ד"ט). שמה, יד (גומא ברה"ר מג"ט ויותר ואינה רחבה ד"ט). שמה, יז-ח (אויר רה"ר למע' מי"ט, לדבר שנדבק על הכותל. חור שבכותל או ראש עמוד שאין בו ד"ט אפי' למטה מי"ט). שמה, כג (גג הבולט על המחיצות פחות מד"ט). שמה, כה (עמוד או בור בכרמלית, י"א שמצא את מינו וניעור להיות כרמלית. עמוד למע' מי' הוא מ"פ. אין מ"פ ברה"י). שמה, כז (עמוד או חריץ ברה"ר, מג"ט ועד לרקיע או לתהום, אפי' ארוך אלף אמה, ובכרמלית – מי"ט ומעלה). שמה קו"א ג (אם אומרים מצא מין את מינו וניעור בחורים קטנים שבכתלי כרמלית, ובמקום המוקף מחיצות פחות מד"ט, צ"ע לדינא). שמו, ה (מ"פ ארוך מותר להעביר בו אלף אמה). שנב, ג (זיז שאין בו ד"ט). שנד, א (פחות מד"ט שברה"ר בין בית לבור). שנה, יב (צואה בכרמלית גבוהה ג"ט או רחבה ד"ט, שאין פוסעים עליה, אם בטל לכרמלית, ב' דעות). שסה, ו (כנגד הלחי ותחת הקורה הוא מ"פ, ובפתוח לכרמלית ניעור להיות כמותו).

נראה מבחוץ

ראה לעיל אצל לחי. לקמן אצל פסין.

עומד מרובה על הפרוץ

ב: שמה, ה (בפסי ביראות, שהפרוץ מרובה). שסב, יח (פרוץ כעומד מותר). שסג, יד (מועיל אף ברוח ד' של מבוי, כשאינו מועיל מטעם לחי).

ד: תרמח, כ (מחצה על מחצה מותר).

פי תקרה יורד וסותם

ב: שמו, ח (באסקופה שיש לה מזוזות ומשקוף ד"ט). שמו קו"א א (דוקא כשיש ג' מחיצות, שלא יהי' מפולש כקפנדריה, וסגי בכותל אמצעי של הגינה שהיא רחוקה וכרמלית). שם ד"ה אבל (בעינן מחיצות סמוכות לתקרה). שם ד"ה וכהאי (אי סגי בדלת שננעלת בלילה). שם ד"ה ואעפ"כ שמו (פי משקוף שאין בו ד' מצטרף לתקרת הבית העליונה, כל שאין סדק מפסיק ביניהם, ואין הדלת שביניהם ננעלת). שמו, יב (גג הבולט לפני הבית שאין לה מחיצות א"א פתי"ו, וי"א שאף ברוח רביעית בלבד צריך איזה תיקון). שנח, כ (פתי"ו מועיל למעט קרפף יותר מבית סאתים, אפי' הקירוי משופע). שסא, ה (א"א פתי"ו בקרן זוית, ולא בב' מחיצות מפולשות, וי"א אפי' במחיצה א' במילואה). שסא, ו (י"א שצ"ל קירוי ד"ט, וי"א שהקירוי לא יהי' משופע). שסג, א (א"א בקורה שאין בה ד"ט). שסה, ו (קורה שרחבה ד"ט ובריאה לקבל מעזיבה, פיה החיצון מתיר להשתמש תחתיה). שעו, א (במים התירו אפי' מפולשת משתי רוחותיה).

פסי ביראות

ב: שמה, ה (מה"ת רה"י, ומד"ס אסור לטלטל בתוכן, אלא לעולי רגלים).

פסין

א: נה, כ (חצר קטנה שנפרצה לחצר גדולה, הקטנה מופלגת מהגדולה ע"י פ. הנראים מבחוץ, אא"כ כתלי האורך נכנסים בגדולה ומופלגים ג"ט). עט, ז (כנ"ל).

ב: שנח, כא (כנ"ל, בקרפף שנפרץ לחצר). שס, ז (כנ"ל, בג' ששבתו בבקעה ועירבו יחד). שסג, ב (מחיצה רביעית בחצר נכשרת בב' פ. שרחבן משהו וגבהן י"ט, או שנשתייר טפח מכאן וטפח מכאן, או ד' טפחים מצד א'). שסג, מג (פ. מועילים לחלק המבוא מעיר המוקפת תל, שאינה מוקפת לדירה). שסה, ג (מבוי שנפרץ במילואו לחצר, הוא מופלג מהחצר ע"י פ. הנראים מבחוץ, אא"כ כתלי המבוי נכנסים בחצר ומופלגים ג"ט). שעד, ג (וכן בחצר קטנה שנפרצה לגדולה ועירבו כ"א לעצמה). שעד, ד (וכן גג קטן שנפרץ לגדול).

פרוץ במילואו למקום האסור

ב: שמה, כג (גג הבולט על המחיצות, למ"ד שע"ג רה"י כיון שעולה עד לרקיע, אם יש בבליטה ד"ט הוא פרוץ לכרמלית, ואם אם בה ד"ט נעשה מקום פטור). שנו, ד (לשון ים שנכנס לחצר ופרוץ במילואו לים). שנח, יז (פרוץ במילואו למקום שאסור לטלטל בו כלים ששבתו בבית, ב' דעות. פרוץ למקום שאסור לטלטל בו אסור לטלטל בכולו). שסה, ג (מבוי שנפרץ לחצר שלא עירב עמו). שסה, ה (מבוי שנפרץ לרחבה שדינה ככרמלית). תג, א (פרוץ במילואו למקום שאסור לטלטל מחמת שא"י לילך חוץ לתחום שבת, ב' דעות).

פתח

א: נה, יח (כשאינו פרוץ במילואו ואין בפרצה יותר מעשר, מועלת בחצר קטנה הפרוצה לגדולה).

ב: שנו, ד (כשאינו פרוץ במילואו ואין בפרצה יותר מי' אמות, מועלת גם בלשון ים שנכנס לחצר). שנח, כא (מועלת בחצר הפרוצה לקרפף). שס, ו (כשהיא פחות מי' אמות ואינה במילואה). שסא, ד (כנ"ל). שסא, ה (כשאינה בקרן זוית). שסב, יא (עד עשר). שסג, ד (יתר מעשר צריך צוה"פ). שסג, ל (פחות מרוחב ד"ט אינו פ.). שעב, י (עד עשר). שעג, א (כשאינה בקרן זוית).

עיי"ע עירובי חצרות (פתח).

צורת הפתח

ב: שמו, יב (ע"י עמודים שתחת הגג הבולט לפני הבית. סגי בא' לכמה בתים, ויערבו יחד. י"א שאין מועיל כשהפרוץ מרובה על העומד). שמו, יג (סגי בגיפופים הבולטים מהכותל). שנח, ח (צוה"פ מועלת לעשות הוקף לדירה). שסב, יט (מועיל לפרצות יותר מעשר, בעומד מרובה על הפרוץ או ברוח ג' של מבוי. ולהקיף ע"י צוה"פ בלבד, י"א שמועיל רק בחצר ומבוי שיש בהם דיורים ולא בבקעה, וי"א שמועיל רק כשאין בהם י'). שסב, כ-כא (קנה מכאן מכאן גבוה י"ט חזק לקבל דלת, וקנה ע"ג מכוון, אפי' של גמי. חבל שכרוך בראשו, ב' דעות). שסב, כב (שער העשוי בעיגול ויש גובה י"ט קודם העיגול). שסג, ד (בפירצה יתר על עשר אמות). שסג, לב (מועילים גם ביותר מעשר ובמבוי המפולש. הקנים צ"ל מכוונים תחת החבל. י"א שלא יפסיק בינם הגג הבולט מהבית, אלא יפתח נקב בגג בין הקנה לחבל). שסג, לג (קנה שע"ג כתלי המבוי לא נחשב צוה"פ, רק עמוד הבולט בכותל או חיפופים פחות פחות מג"ט). שסג, לו (מבוי שצדו א' ארוך, אפשר לעשות צוה"פ באלכסון). שסג, לט (במבוי רחב כ' שחלקוהו באורך). שסג, מג (צוה"פ מועלת לעשות הוקף לדירה). שסד, א (כמחיצה גמורה. במבוי המפולש). שסד, ד (ברה"ר מועלת צוה"פ מה"ת ולא מד"ס).

קורה

ב: שסג, א (ק. טפח מועלת בפתח המבוי. היכר). שסג, ב (אינה מועלת בחצר). שסג, טז (משום היכר. צ"ל על כתלי המבוי, ולא ע"ג יתידות בחוץ). שסג, יז (שיניחנה כדי להתיר המבוי). שסג, יח (מעצי אשרה פסולה). שסג, יט (רחבה טפח ועביה משהו, ותהא חזקה לקבל אריחים בארכה מודבקים בטיט, או רחבה ד"ט). שסג, כ (מעמידי הק. י"א שיהיו חזקים לקבל קורה ואריחים וי"א דסגי בקורה). שסג, כא (רחבה טפח או בעיגולה ג"ט). שסג, כב (עקמימותה נוטה לחוץ או למע' מכ' אמה או למטה מי"ט). שסג, כג (הניחה על עמודים סמוך לכתלים). שסג, כד (ב' ק. שאין בכ"א טפח, צריך שלא יהא ביניהם ג"ט בגובה או במשך, וי"א טפח). שסג, כה (כיסה הק. במחצלת פסולה. קורה עבה י"ט מלמעלמ"ט כשרה). שסג, כו (ק. שע"ג יתידות עקומות מכתלי המבוי, צריך שלא יהא בנטייתן או בגבהן ג"ט). שסג, כח (למע' מכ' אמה מועלת ע"י ציור וכיור). שסג, לב (אינה מועלת לחלק מבוי לב' שלא יאסרו אלו על אלו). שסג, לו-ז (מבוי שצדו א' ארוך, אין לעשות הק. באלכסון, אבל באמצע המבוי יכול לעשותו באלכסון). שסג, לח (כנ"ל שסג, לב. ואם לא עשו החיצונים היתר למבוי, יכולים הפנימים להשתמש עד הק.). שסג, לט (לא תהי' מופלגת מהכותל ג"ט). שסג, מד (מועלת למבוי שע"י ניכר שהמבוי חלוק מרה"ר). שסה, ו (משום היכר, וחודו הפנימי מתיר. תחתו מקום פטור, ובפתוח לכרמלית ניעור להיות כמותו). שפו, א (מועלת גם במבוי הפתוח לרה"ר שהוא כרמלית מה"ת).

קרפף ורחבה

ב: שמה קו"א ב (ק. ותל, או ימה של טבריה יותר מבית סאתים, אף שיש לה אוגנים גבוהים שאין עוברים עליהם). שמו, ו. שמו, ח (גינה יותר מבית סאתים). שנה, יב (חפירה יותר מבית סאתים). שנח, א-ג (ר. וק. וגינה ופרדס יתר מבית סאתים כחצר המשכן שלא הוקף לדירה, מה"ת רה"י ומד"ס כרמלית, אם ארכו אינו יתר על פי שנים בארכו אמה א'). שנח, ד (פחות מבית סאתים מותר לטלטל בינו לחצר כלים שלא שבתו בבית). שנח, ה (דיר וסהר וחצר וגג נק' הוקף לדירה). שנח, ו-ז (הקיף המחיצות, או שגדר פרצה יותר מי' אמות, אחרי שהי' בו סוכת שומרים או בית דירה או פתח לביתו, מועיל). שנח, ח (וכן פרץ אמה וגדרה לדירה ופרץ כו' עד שהשלימו ליתר מי', או שפרץ יותר מי' ועשה צורת הפתח). שנח, ט (י"א שיכול להניח עפר משני צדדי הכותל פחות מי"ט ופחות מי"ט לגובה הכותל, שמבטל הכותל, ואחר שיהי' שם שבת אחת יפנהו משם, שהוא כבונה כותל אחר שיש בו דירה. וי"א שיניח מבפנים עפר ג"ט מהכותל י"ט גובה, שנעשית מחיצה חדשה). שנח, י (סתם ק. שלנו, או ק. שהוא בתוך התחום). שנח, יא (תל גבוה י"ט דינו כק.). שנח, יב-ג (אילנות אין ממעטין ק. מבית סאתים. עמוד רחב ד' ממעט. בורות אין ממעטין גינה). שנח, יד (בנה מחיצה רחוקה ג"ט ממחיצה הא', אחר שעשה בו בית דירה, מועיל). שנח, טו (טיט שראוי לעמוד בפ"ע, שטח על מחיצה הא', ממעטת מבית סאתים). שנח, טז (בנה מחיצה לדירה ע"ג מחיצה אינה מועלת, אא"כ נבלעה התחתונה. בנה ע"ג תל מועיל). שנח, יז (זרעים מבטלים הדירה בק. כשיש בזרוע יותר מבית סאתים אסור לטלטל בכולו. נזרע מיעוטו או רובו, פחות או בית סאתים. בחצר. בר.). שנח, יח (יש ביניהם מחיצה אין הזרוע אוסר על החצר, והזרוע דינו כק.). שנח, יט (מים שאין ראוים לשתי', אם עמוקים י"ט ומתלקט מתוך יותר מד"א, דינם כזרעים שאוסרים כולו). שנח, כ (ק. שפי תקרה חוצה אותה, מועיל למעטה מבית סאתים). שנח, כא (ק. בית סאתים שנפרץ לחצר, אם נפרץ במילואו וכתלי ארכו בולטים בחצר, הפירצה מייתרו ואוסרו, ואם לא נפרץ במילואו אינו מייתרו, שאסקופה כלחוץ). שנח, כב (הותר ע"י מחיצה ב' שהוקפה לדירה, ונפלה, חזר לאיסורו). שנט, א (ר. שאחורי הבתים, יתר מבית סאתים דינה כק. פחות מבית סאתים דינה כחצר). שנט, ב (פתח מביתו לר. אין גורן שבינם מפסיק. בזה"ז סתמן מוקפות לדירה). שס, א-ג (יחיד או ב' ששבתו בבקעה והקיפו יתר מבית סאתים לדור בהם בשבת, במחיצות גרועות של שתי או ערב, אסור לטלטל בו. ובשיירה מותר, אא"כ יש לכ"א מהם בית סאתים ונשאר בית סאתים פנוי. אם נכרי או קטן מצטרפים לשיירה). שס, ד (מת א' מהשיירה או נוסף א' הולכים אחר תחלת השבת). שס, ה-ח (ג' שהקיפו כ"א לעצמו ועירבו יחד). שסב, א (מחיצות גרועות שנעשו לשמור או להסתופף בצלה או לצניעות, ואינו עשוי אפי' יום ולילה א', אם יש בה יתר מבית סאתים אסור). שסב, ב-ג (אילן שענפיו יורדין כל סביביו יותר מבית סאתים, אם אינו עשוי לדור בו אסור). שסב, ז (ק. אומרים בו כיון שהותרה הותרה). שסב, ט (מחיצות ספינה עשויות לדירה, וכן כשכפאה לדירה, משא"כ כשכפאה לזופתה). שסג, לה (נהר המקיף את העיר לא הוקפה לדירה). שסג, מג-ד (תל ונהר שמקיפים העיר. גם כתלי החצרות אין מועילים לעשות המבוא מוקף לדירה. מחיצה י' אמות או צוה"פ מועילות. פס ד' או ב' פסין משהו מועיל לחלק המבוי מהיקף התל). שסה, ה (ר. הפתוח למבוי, כיון שהלחי מועיל להכשיר המבוי מועיל גם להקיף הר. לדירה). שעב, ב (מק. לק. מותר רק תוך ד"א). שפט, א (ק. פחות מבית סאתים מותר לכלים ששבתו בתוכו). שצא, א (סתם עיר הוקפה לדירה. סתם מבצר לא הוקף לדירה). שצו, א (מוקף לדירה לענין תחומים, שנותנין לו אלפים חוץ מהיקף זה). תא, א (כנ"ל שצא, א).

ד: תקטו, טו (מבצר שבנו בו בתים לדירה ולבסוף הוקף).

ראה גם לעיל אצל כרמלית שהיא רה"י מה"ת. עיי"ע עירובי חצרות (גגות וחצרות וקרפיפות).

רשות היחיד

א: עט, ד (גבוה או נמוך י"ט ורחב ד"ט).

ב: רסו, ח (עגלה רחבה ד' וגבוהה בעצמה י"ט, אף שיש חלל הרבה תחתיה, אפי' רחבה ד"ט למע' ולא למטה). שכה, טז (בור ברה"ר עמוק י"ט ורחב ד"ט). שמה, א (מחיצות י"ט וחללו ד' על ד'. חריץ. עמוד גבוה י"ט ורחב ד"ט). שמה, ג (עמוד גבוה י"ט כשמגיע ג"ט לארץ יש בעביו ג"ט הוי רה"י ע"ג ולא תחת ראשו). שמה, ד (עמוד שיש בעביו ד"ט בגובה י"ט ומתמעט והולך, רה"י ע"ג ולא תחת ראשו). שמה, ה (פסי ביראות רה"י מה"ת). שמה, ז (כתלים המקיפים הוי רה"י ע"ג, אף שאינם רחבים ד' ואין החלל שבינם ד'). שמה, ט (אויר רה"י הוא רה"י עד לרקיע. נעץ קנה גבוה ק' אמה). שמה, י (כלי העומד ברה"ר, גבוה י"ט ויש בו לרבע ד"ט, רה"י עד לרקיע). שמה, יג (כ"ד שברה"ר גבוה י' ורחב ד'). שמה, יד (גומא ברה"ר עמוקה י' ורחבה ד'). שמה, יח (חור שבכותל רה"ר למע' מי"ט ויש בו ד"ט). שמה, כב (בית נמוך שקירויו משלימו לי"ט ע"ג רה"י, חקק בתוכו ד' על ד' נעשה רה"י, והשאר חורי רה"י. ואם אין קירויו משלימו לי"ט מבחוץ, צריך שיהי' החקק קרוב לכתלים פחות מג"ט). שמה, כג (גג הבולט על מחיצות הבית, אם אומרים בו שרה"י עולה עד לרקיע, ב' דעות). שמה קו"א א (ד' על ד' מרובע, ולא קיי"ל שבכל צד צ"ל אורך אלכסון, ולא קיי"ל שצ"ל לריבוע העולם). שמט, ב (מרובע). שנא, א (המזחילה שבתוך ג"ט היא רה"י כגג). שנג קו"א א (ג' מחיצות ברה"ר, שמחיצה האמצעית היא לחי או רחוקה בסוף המבוי). שנד, א (בור שברה"ר עמוק י"ט ורחבו ד"ט). שנה, ד (ע"ג המחיצות הוי רה"י). שסא, ג (בית גבוה י"ט מבפנים ולא מבחוץ, תוכו רה"י וגגו כרמלית).

ראה גם לעיל אצל חורי רה"י. כרמלית שהיא רה"י מה"ת.

רשות הרבים

ב: רנב, יח (אין לנו רה"ר גמורה אלא כרמלית). רנב, כ (כנ"ל). רנב קו"א ב-ג (פשט המנהג כמ"ד דלית לן רה"ר). רסו, ו. רסו, יג. שא, לח. שא קו"א א (אין לנו רה"ר, ורבים מקילין לצאת בכל התכשיטין). שא קו"א ג. שג, כג (כנ"ל). שז, כז (י"א שאין לנו רה"ר). שלה, א. שלח, ה (כנ"ל). שמה, יא (רחובות ושווקים רחבים ט"ז אמה, ואינם מקורים, ואין להם חומה סביב, או מפולשים משער לשער ואין פס אמה בשערים ואין הדלתות ננעלות בלילה. דרכים מעיר לעיר. מבואות המפולשים. וי"א שצ"ל ס' רבוא עוברים בו בכל יום כדגלי המדבר). שמה, יב (מבואות המפולשים שהן לאורך רה"ר ואין ברחבן ט"ז, וי"א מבואות המפולשים שרחבן י"ג ושליש). שמה, יג (כ"ד שברה"ר שאינו גבוה ג"ט, או שגבוה ט"ט ומכתפים עליו, וי"א מט' עד י"ט). שמה, יד (גומא ברה"ר ואינה עמוקה ג"ט). שמה, טו-ז (רקק ברה"ר שרגילים להלך בו או לדלג עליו, רחב ד' או פחות, ואינו עמוק י'). שמה, יז (אויר רה"ר עד י"ט לדבר שנדבק בכותל). שמה, כא (בין העמודים שרבים בוקעים בהם). שמח קו"א א. שנ קו"א א (אין לנו רה"ר). שנא, א (עד י"ט, במים הנוטפים מהמזחילה). שנב, ג (כותל משופע שרבים מכתפים עליו). שנד, א (ד"ט שבין בית לבור שברה"ר). שנה קו"א ג ד"ה ועיין (רקק ברה"ר פחות מי"ט ורבים בוקעים בה). שנז, ז (בזה"ז). שסד, א (מבוי המפולש בב' ראשיו לרה"ר ואין רבים בוקעין בו, או שאין רחבו ט"ז אמה, אינו רה"ר). שסד, ד (רה"ר מועלת בו צוה"פ מה"ת, ומד"ס צריך דלתות שננעלות בלילה, וי"א דסגי שראויות לינעל). שצב, ה-ו (עיר המוקפת חומה ויש לה דלתות מתרת רה"ר שבה). תד, ב.

רשע

עיי"ע עבירה (עבריין).

א: נג, ז. צ, ו-ז. קכח, נב. קצט, נ.

ב: רס, ד.

ג: תסט, ה.

ד: תקג, יג.

ו: אונאה ל (מותר לקרוא לו ר. בן ר. אף שאביו צדיק). הפקר י (עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה). נזקי גו"נ א (המרים יד להכותו).