ש

שבועה

עיי"ע ברכה לבטלה. עד אחד.

א: נג, לא (ש. שיעשה תשובה אינה כלום שכבר מושבע מהר סיני). פה, ג (בשמות המיוחדים בשאר לשונות). קנו, ב (ליזהר מלישבע אפילו באמת).

ב: שו, יט (נשבע לפרוע חובו בז' ניסן וחל בשבת). שמא, ב (מתירין ש. שא"א להתיר למחר). שפו, ח.

ג: תפה, א (ש. שלא לאכול מצה בליל פסח אינה חלה שכבר מושבע מה"ס. והוי ש. שוא. ומלקין אותו). תפה, ב (באיסור כולל חלה בשב ואל תעשה. נוסח ש. מה"ת). תפה, ג (באיסור מד"ס חלה בשב ואל תעשה).

ה: ב, י (החשוד בדבר א', חשוד על ש. באותו דבר). ב קו"א ו (כנ"ל, בין חשוד על ממונא, בין חשוד על השחיטה, בין חשוד על עבירה אחרת להסוברים שאינו נאמן על בדיקת הסכין. נשבע להבא ועבר עליה י"א שלא נחשד לישבע לשקר).

בב"ד

ד: תרב, ה (אין משביעין בעשי"ת).

ו: הלואה ל (יתפשר ולא יתבע ש. סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, הנשבע והמשביעו).

גלגול שבועה

ו: הלואה כח (כשטוען איני יודע על תביעה האחרת פטור).

מודה במקצת

ו: הלואה כח.

שבטים

א: לב, עז (יב תפירות בתפילין כנגד יב ש.). סח, ב (י"ב שערים לי"ב ש.).

שבת

בערך זה נכלל רק מה שקשור לסדר יום השבת, ואילו מה שקשור לאיסורי שבת נכלל בערך מלאכות שבת.

א: א מהדו"ב, ח (לפי הזמן של אותו מקום, זמן יחודים עליונים, שמאיר למטה לכל מקום בזמנו הראוי לו). ל, א (אינו זמן תפילין). קיא, ב (לא יום צרה). קסז, כא (אין אבלות נוהגת בש.). קפ, ו (אין שטן ופגע רע).

ב: רמח, ה (ג"י הראשונים של השבוע מתייחסים לש. הקודמת וג"י האחרונים – לש. הבאה). רצט, ח (כנ"ל). שא, יד (מלבושי ש. כדי שיזכור שהיום ש.). שדמ, א (ההולך במדבר וא"י מתי ש. מונה ז' ימים ומקדש שביעי).

ג: תפז, ג (הש. קדושה מאליה שלא ע"י ישראל).

ד: תקכט, ז (לא נאמר בה שמחה).

אדם בהול על ממונו

ראה בערכו.

אמירה לנכרי

ראה בערכו.

בין השמשות

ב: רנז, ב (מותר להטמין בה בדבר שאינו מוסיף הבל). רסא, א (אסור לעשות בו מלאכה מד"ס, אא"כ לדבר מצוה או כשטרוד ונחפז. אפי' נסתפק לו אם הוא ביה"ש). רסא, ב (מותר בו ע"ח ולא ע"ת שהוא קניית שביתה, לעשר פירות אבל לא חלה, להטביל, להטמין, ואמירה לנכרי, לצורך מצוה או בהפ"מ). רסא קו"א א (מה שהתירו לצורך ש. לא סגי במה שאוכלו בש. שהרי התירו הטמנה מטעם אחר, אלא בצורך גמור לש. או צורך גדול אפי' שלא לש.). רעא קו"א ג (איסור טעימה קודם קידוש וקודם הבדלה). שם סד"ה כשיגיע (איסור שתי' מנהרות בין מנחה למעריב). שם ד"ה ואף (אתקצאי בה"ש. עירובי תחומים וחצרות). רצא, ב (איסור שתי' מנהרות בין מנחה למעריב, בש. או בע"ש). שמב, א (מלאכה מד"ס בביה"ש מותר לדבר מצוה או צורך גדול והפ"מ או צורך גמור לשבת. ויש מי שמסתפק בביה"ש מוצ"ש). שמט, ג (מותר פחות פחות מד"א בכרמלית, ולא ברה"ר, וכן גזרו על זה עוקר וזה מניח או הוצאה כלאחר יד). שעב, יח (לא אסרו שבות לצורך מצוה, לעלות באילן לצורך עירוב). שפו, ח (חילוק בין אמר ככר זו היום חול ומחר קדש לבין אמר היום קדש ומחר חול, שמספק לא נפקעה קדושה). שצג, ב (מותר לערב ע"ח). שצג, ג (עירב מבעו"י ונאכל ביה"ש עירובו עירוב. עירב ביה"ש ונאכל ביה"ש לא קנה עירוב). פסקי הסדור תתקא (התירו שבות בשעה"ד ולצורך מצוה עוברת).

ג: תנה, יב-ד (לא גזרו על שבות במקום מצוה, או על שבות דשבות אף שלא במקום מצוה).

ד: תקכז, ט (מותר לערב עירובי תבשילין).

עיי"ע זמני היום (בין השמשות).

בקשת צרכיו בשבת

א: קפח, ד (בטופס הברכה שבבהמ"ז. הרחמן).

ב: רפח, ח (לא אסרו בש. בקשת מחילת עוונות ותחנונים, אלא בקשת פרנסה או רפואה וכיו"ב מצרכי הגוף). רפח, ט (על חולה מסוכן התירו לבקש רחמים בש. בצבור – דוקא כשיש בו סכנת היום, וביחיד – כשאירע מאורע שצריך לבקש מיד. וכן לא יאמרו ענינו בצבור). רצד, א (קבעו הבדלה בתפלה קודם שאלת צרכיו). רצט, טו (אסור עד שיבדיל בתפלה).

ג' ימים קודם השבת

ב: רמח, א-ב (לא יפליג בספינה למקום רחוק במים מלוחים). רמח, ה (קודם ג"י מותר אף אם יצא חוץ לתחום, ואף שאפשר שיצטרך לחלל שבת. ג' ימים האחרונים שבשבוע מתייחסים לשבת הבאה). רמח, ו (תוך ג"י אסור אף כשנכרי מוליכה ורובה ישראל). רמח, ז (לצורך מצוה מותר בכל אופן). רמח, ח (כשיכול לירד מהספינה בשבת). רמח, יג (היוצא בשיירה דינו כמו ספינה. כשודאי יצטרך לחלל ש. י"א שאסור אף קודם ג"י).

הבדלה

ראה בערכו.

הוצאות שבת

ראה לקמן אצל ענג.

הכנה לשבת

ב: רמב, י (זכרהו מא' בש. מצא בהמה נאה כו'). רמט, א-ב (לא לילך יותר מג' פרסאות בע"ש, שלא יוכל להכין צרכי ש.). רמט, ד (במדינות אלו מכינים צרכי ש. בריוח). רנ, א (ישכים בע"ש להכין צרכי ש. ויוסיף בבין השמשות). רנ, ב (ימעט בלימוד להכין צרכי ש.). רנ, ג (כשיש לחוש שע"י הקניות לש. יעבור זמן ק"ש או תפלה או תפלה בצבור). רנ, ד (מצוה בו יותר מבשלוחו. גדולי החכמים היו עושים בעצמם. זהו כבודו). רנ, ה (השחזת הסכין). רנ, ז (אם לקנות ביום ה' או בע"ש). רנ קו"א ב (חיוב כבוד שבת סגי בדבר אחד, ובשאר הדברים הוי מצוה בעלמא, והחכמים בחרו במין החביב עליהם). רס, א (רחיצת כל הגוף, פניו ידיו ורגליו בחמין, לחוף הראש, גילוח צפרנים והשערות). רס, ה (לשאול אנשי ביתו, קודם ביה"ש, אם עשרו והפרישו חלה ועירוב חצרות, ולהזהיר להדליק הנר, בלשון רכה).

ראה גם לקמן אצל ערב שבת.

זכור ושמור

ב: רמב, ט (זכרהו מאחד בשבת כו'). רסג, א (ב' נרות).

זמירות

ב: ערה, י (שאומרים על השלחן). רפא, ב (שמוסיפים בפסוד"ז ובברכת יוצר). רפא, ג (ש"ץ המאריך בהם). רפא, ד (בניגון שיש בו נעימה, ולא כמו המשוררים).

כבוד

ב: רמב, א (עיקרו מה"ת ונתפרש ע"י הנביאים וי"א שהוא מד"ס). רמב, יא (כיבוס בגדים ביום ה'). רמב, יב (ללוש חלה בביתו ולא ליקח מהשוק). רמב, יג (פת ישראל). רנ, ה (השחזת הסכין). רנ, ו (אמירת לכבוד שבת). רנ קו"א ב (מה"ת או מדברי קבלה). רסב, א (לסדר שלחנו, יציע המטות ויהי' ביתו מסודר בבואו מבהכ"נ. השלחן מסודר במפה כל היום, או ב' מפות, מלבד המפה שעל הלחם). רסב, ב (לפנות קורי עכביש. לא ינוול הבית). רסב, ג (בגדים נאים. וכבדתו. לפחות ישלשל בגדיו כלפי מטה. טלית אחר. בגדים מיוחדים לש.). רסב, ה (ילבש מיד אחר שרחץ עצמו). רסב קו"א א (מדינא אין איסור לזרוק הגרעינים בבית מעבר השלחן). רעא, ח (כ. היום קודם לכ. הלילה). רפט, א (בבואו מבהכ"נ שחרית יהא שלחנו ערוך מפה פרוסה ומטה מוצעת).

ד: תקכט, ה (מד"ס, ומפורשים ע"י הנביאים).

עיי"ע יום טוב (כבוד). יום הכפורים (כבוד).

לחם משנה

א: קסז, ג (ל"מ. שלמה). קסז, כ. קסח, ג (ל"מ שלמה ע"י חיבור). קסח, יא (ל"מ משמאלץ קיכן). קפ, ג.

ב: רנד, ח. רעא, ח (קודם לקידוש על היין). רעא קו"א ב (יש לו אסמכתא מה"ת ולכן קודם לקידוש על היין). רעא, טו (בירך המוציא וממתין או אומר שיביאו ל"מ, אין זה הפסק). עדר, ב (יאחז הב' בשעת ברכה ויבצע מא', מהעליונה, ובליל ש. מהתחתונה הסמוכה אצלו). עדר, ד (המסובין יוצאין בשמיעת המוציא מהבוצע ואוכלים מאותו ל"מ). רצא, ז (אם צריך ל"מ בסעודה ג').

ג: תעג, כד (כשיוצא בברכת המוציא של בעה"ב, יוצא גם בל"מ שלו).

ד: תקכז, כה (בפת של עירוב תבשילין). תריח, יח (חולה שאוכל ביוה"כ א"צ ל"מ).

עיי"ע יום טוב (לחם משנה).

מוצאי שבת

ב: רצה, א-ג (ויהי נועם, ואתה קדוש). רצה, ה (הזכרת אליהו הנביא). רצט, כ (לדלות מים, שאולי יזדמנו מבארה של מרים). ש, א (סעודה ללוות הש.). ש, ב (להרבות בנרות. פיוטים). ש, ג (לבשל בשר. בפירות. סעודה זו אינה חובה). ש, ד (קיפול הטלית של מצוה המיוחדת לשבת).

עיי"ע הבדלה.

מוקצה

ראה בערכו.

מלאכות

ראה בערכו.

מקרא קדש

ראה בערכו.

נרות שבת

ב: רנה, ב (דברים שאסור לעשות מהן פתילה מותר לעשות מהן מדורה). רסא, ה (הדליק קודם פלג מנחה צריך לכבות ולחזור להדליק). רסא קו"א ג ד"ה ומ"ש (קבלת ש.). רסג, א (שלום בית. ענג ש. בכל חדר שהולך. אצל הסעודה. זוכה לבנים ת"ח. ב' או ז' או י' נ. בביהכ"נ ב' נרות שעוה כרוכים ואין מברכין. זכור ושמור). רסג, ב (חייב לחזר על הפתחים בשביל הנ.) רסג, ג (קודם לכל המאכלים חוץ מפת). רסג, ד (נר א' קודם ליין קידוש). רסג, ה (האשה קודמת לבעלה. מדלקת אף כשהיא נדה. כשהיא יולדת מדליק בעלה). רסג, ו (הדליק מבעוד יום ולא קיבל שבת, יכבה ויחזור וידליקו. מפלג מנחה ולמע'). רסג, ז (י"א שסיום ההדלקה הוא קבלת ש. ומשליכות פתילה שבידה, וי"א שאפי' תנאי אינו מועיל, וכן המנהג באשה, ולא באיש המדליק). רסג, ח (י"א שברכת הנר היא קבלת ש. ולכן מברכות אחר הדלקה קודם שמסירה ידה ונהנית מהאור). רסג, ט-י (הדלקת נ. חובה. מי שהוא חוץ לביתו יברך בחדר שינתו, או שידליקו בביתו משלו, או שישתתף בנר של בעה"ב, או שהוא סמוך על שלחן בעה"ב, או שכ"א יברך על מנורה שלו ויהי' תוספת אורה, או שיברך בחדר המיוחד לאחר להשתמשות שום צרכי מאכל). רסג, יא (בליל טבילה, תדליק בבהכ"נ של נשים שהשמש משתמש מצרכי אכילה ולא בנרות בהכ"נ לכבוד, או ידליק הבעל, או תלך לביתה בין חפיפה לטבילה, או תחוף בביתה, או תדליק בביתה ובעלה יקבל שבת. וכן כשיש חופה בע"ש. ואם שכחה להדליק, תצוה לנכרי שידליק נר א' בביה"ש ותברך קודם שתהנה לאורן). רסג, יב (סומא יכולה לברך). רסג, יג (יכול לברך רק כשנהנים מהם, דהיינו שאכל לאורן, או שדלקו עד הלילה כשבא לביתו, או שהאירו במקום חשוך קצת). רסג, יד (לא יברך אלא כשהדליקן במקום שמשתמשים בו, אפי' אם אח"כ יניחנו במקום אחר). רסג, טו (הסמוכה על שלחן בעה"ב אינה יכולה לברך, ויש חולקים וכן המנהג). רסג קו"א א (נר יפה, ב' פתילות, בנר שאוכל לאורו). רסג קו"א ב (כשמתנה אצ"ל קבלת ש. מיד, אלא לאלתר פחות הרבה מרביע שעה. קבלת ש. של הבעל מועלת, כי האשה היא שלוחו, שהוא בעה"ב). רסג קו"א ג-ד (כשהדליקה ושכחה לברך יכולה לברך אף שהפסיקה הרבה, ובפרט שאינה נהנית מהאור עד לאחר שבירכה. וכן כשהדליק הנכרי. ומברכת להדליק, שממנה נמשכה ההנאה שהיא העיקר, או על הדלקת הנר). רסג קו"א ה (מדינא סגי בנר א' לכל בני הבית. מ"מ י"ל שהאורחת מצווה בהדלקה מטעם ערבות, ולכן אין לבטל המנהג שמברכות). רסג קו"א ז (טעו ביום המעונן והדליקו אין זו קבלת שבת, אפי' בהרבה נשים). רסד, א-ה (פתילות האסורות). רסד, ו (שמנים האסורים שמא יטה, או שריחן רע, או שריחו נודף ויבוא להסתפק, או שעף ויבא לכבות). רסד, ז-ח (עירב בהם שמנים המותרים). רסד, ט (שמרי שמן). רסד, י (עבר והדליק). רסד, יא (נר של זפת או שעוה הכרוך על פתילה כשרה). רסד, יב (מצוה מהמובחר בשמן זית). רסד, יד (הבהוב). רסד, טו (פתילה מסמרטוטין הגסים ומבגדי פשתן הדקים). רסד, טז (בנר ישן של חרס). רעא, יט (בקידוש יתן עיניו בנ.). רעג, יב (לכתחלה יאכל במקום הנ. ולא בחצר, אא"כ מצטער בבית). ערה, יג (לא לעמוד ערום בפנים נרות שבת).

ד: תקכז, כט (לא עירב עירובי תבשילין ידליק נר א' במקום שיאכל, ואפי' בלא אכילה אין שלום בית בלא נר). תרי, א (ביוה"כ). תרמ, ט (כבו נ. בסוכה אוכל בבית).

עיי"ע יום טוב (נרות יו"ט).

נשמה יתירה

ב: רצז, א-ב (הולכת במוצ"ש, גם כשמתענה בש.).

ג: תעג, ו. תצא, א (ביו"ט אין נ. יתירה).

ד: תרכד, ג (בשבת ולא ביוה"כ).

עיי"ע נשמה.

סעודה

א: קסז, כג (חיוב אכילת פת הוא רק להנאתו). קפח, י (אין ענג בלא לחם, או שאוכל שיעור קביעות סעודה). קפח, י בשוה"ג (סגי במיני מזונות שמברך מעין ג'). קפח, טו (ס. ג', י"א שא"צ פת. שכח רצה אינו חוזר). סדר נט"י לסעודה יח (כביצה, כל כזית בכדא"פ).

ב: רמט, ה-ט (כדי שיאכל הס. בתיאבון לא יאכל סעודה גדולה בע"ש. משעה עשירית). רמט, י-יא (אחר קידוש קודם ס. שעל הלחם לא יאכל מיני מתיקה). רמט קו"א ג (כשאינו אוכל הס. מיד אם מותר. חילוק בין פת הבאה בכסנין ומיני מתיקה שגוררים לסתם מזון מה' מינים). רמט קו"א ד ד"ה ומיהו ואילך (חילוק ס. שחרית לב', להתחיל ס. ג'). רסג, ג (עיקר הס. היא הפת). רסז, ג (מבעוד יום. יש מחמירין שיאכל כזית בלילה). רעא, ב (מבעוד יום. לתיאבון). רעא, ח (פת קודם לקידוש. הפת עיקר מצות הס. צרכי ס. היום קודם לצרכי ס. הלילה). עדר, א (ג' ס. ג"פ היום במן). עדר, ג (לבצע פרוסה גדולה). עדר, ה (לחם דוקא). עדר, ו (יותר מכביצה או כזית. בס. ג' א"צ לחם). עדר, ח (במקום אונס יכול לאכול ג' ס. ביום, אם קידוש הלילה הי' במקום כזית ה' מינים או רביעית יין). רפא, ג (קודם חצות). רצ, ד (ס. ג'). רצא, א (ס. ג' יותר מכביצה, או כביצה, או כזית. וא"צ לצער עצמו לאכול). רצא, ב (זמן ס. ג' – לאכול כשיעור משיגיע מנחה גדולה עד הערב. תפלת מנחה קודם או אחרי ס. ג'). רצא, ג (נמשכה ס. הבקר עד מנחה גדולה יברך בהמ"ז ויטול ידיו ויברך המוציא מיד, כשהאצטומכא עדיין פתוחה, ולהפסיק ביניהם בד"ת או טיול ולקום ולילך מעט). רצא, ד (ס. ג' בשבת ערב יו"ט). רצא, ה (כשיש לו רק ב' ס. לשבעה. י"א שיוצא ס. ג' גם לפני חצות). רצא, ז (אם צריך לחם משנה. במיני מזונות. בבשר ודגים. בפירות). רצא, ח (חיוב נשים בס. ג'). רצא קו"א א ד"ה ועיין (עיקר זמן ס. ג' מחצות, שעד אז נק' שחרית אף לר' יהודה, והס. נק' ס. שחרית. לפי שאין בקיאין בחצות, אפי' בדיעבד לא יצא עד מנחה גדולה, כמו בתפלת מנחה). רצט, ב (אם אפשר להתחילה ביה"ש). פסקי הסדור תתקה (אין קידוש. טוב לאכול דג).

ג: תמד, ב-ד (כשחל ע"פ בשבת, יקיימה במצה עשירה או מבושלת, לאלו שנוהגין כן, או בבשר ודגים, או בפירות).

ד: תקכט, ב (ס. ג' בשבת עיו"ט. ס. יו"ט ראשון שהוא עיו"ט שני). תרלט, יז-ט (יותר מכביצה או כזית, ב' דעות).

ה: ת"ת ד, ד (מתי נדחית סעודה ג' מפני דרשת הרב).

ראה גם לעיל אצל לחם משנה. לקמן אצל פריסת. עיי"ע יום טוב (סעודה).

עירוב

עיי"ע עירובי חצרות. עירובי תחומין.

ענג

א: קפח, י (אין ע. בלא לחם).

ב: רמב, א (עיקרו מה"ת ונתפרש ע"י הנביאים וי"א שהוא מד"ס). רמב, ב (במה מענגו – בימי הגמ' בדגים ותרדין, וכל מקום במאכלים החשובים. בשר ויין). רמב, ג (אין הוצאות ש. ויו"ט בחשבון הקצבה של ר"ה). רמב, ד-ו (עשה ש. חול ואל תצטרך לבריות. אם יש לו לסעודה של חול לא יקח מהקופה, ואם נצרך לבריות יתנו לו גם לו כל צרכו לשבת. מ"מ יזרז עצמו לקיים מצות ע.). רמב, ז (לא יפחות מב' תבשילין. דגים. כשהנכרים מייקרים הדגים לתקן שלא יקנו). רמב, ח (שלחו לו שיאכל בש. אל יאכל בחול). רמב, ט (ללוות ברבית מד"ס לצורך סעודת ש. או סעודת מצוה). רמב קו"א א (למ"ד ע. מה"ת בכלל מקראי קדש. מדאקרי קדש לקדשו במאכל. זכור לכבדו במנה יפה). רמב קו"א ג (אם צריך לצמצם עצמו בשאר הימים כדי להרבות בהוצאות שבת – יותר מדבר מועט). רמב קו"א ד (דגים הוא רק הידור מצוה ולא חיוב מה"ת או מד"ס). רמח, א (כשמפליג בספינה ג' ימים הראשונים אין לו ע. ולצורך מצוה מותר להפליג אף בע"ש). רמח קו"א א (כשהולך לדבר מצוה פטור ממצות ע.). רמח קו"א ה (לכן כשהולך לדבר מצוה יכול לקנות שביתה בספינה קודם ביה"ש, אף שמפליגים בשבת). רנז, יג (אכילת חמין מכבוד וע. הש.). רסא קו"א א (מה שהתירו שבות בביה"ש לצורך ש. לא סגי במה שאוכלו בש. שהרי התירו הטמנה מטעם אחר, אלא בצורך גמור לש. או צורך גדול אפי' שלא לש.). רסג, א (בנרות ש.). רסג, ב (עשה ש. חול ואל תצטרך לבריות רק על סעודה ג' ולא על נרות ש.). רפ, א (תשמיש המטה. מליל ש. לליל ש.). רפ, ג (בעילת בתולה אין בה משום צער). רפא, א (שינה. לאחר יותר מבחול). רפז, א-ג (בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בש. ולא יבקש רחמים אלא יאמר ש. היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא). רפח, ז (מה"ת או מדברי קבלה. להתענות ודאי אסור מה"ת). רפח, יג-ד (איחור או קדימת הסעודה תלוי במה שהוא ע. לו. וכן מי שרגיל בבשר ויין כל ימיו). רצ, ב (שינת צהרים). שא קו"א א-ב (משום ע. התירו קפיצה בש. הילוך חול ודיבור חול, אבל לא ממצוא חפצך ושמא ימחוק). שו, כא (כאילו כל מלאכתך עשויה, ולא יהרהר בעסקיו). שכח, נט (אין רוחצין ושותין מים המשלשלין).

ד: תקכט, ה (מד"ס וע"י הנביאים).

ראה גם לקמן אצל תענית. עיי"ע יום טוב (ענג).

עסק התורה

ב: רצ, ג (אחר שינת צהרים להקהיל קהלות ללמוד ברבים). רצ, ד (לא יקבע סעודה בעת המדרש). רצ, ה (בעלי בתים די להם בענג קצת ויעסקו בתורה הרבה, ות"ח ימשיכו קצת יותר בענג אכו"ש).

ה: ת"ת א, י (שונים עם התל' פרשיות שכבר קראו בחול). א, יד (בימיהם הי' החכם דורש הלכות המצוייות בלשון שמבינים הנשים וע"ה). ת"ת ד, ד (מתי נדחית סעודה ג' מפני דרשת הרב).

עיי"ע יום טוב (דרשה).

ערב שבת

ב: רמח, ב (להפליג בספינה בע"ש למקום קרוב, תלוי במנהג). רמט, א-ד (לילך ג' פרסאות, או לנסוע כדי שיעור מהלך ג' פרסאות, בע"ש). רמט, ה (אסור לקבוע בה סעודה גדולה). רמט, ו-ח (סעודת מצוה שזמנה ע"ש מותר, ויאכל בו מנין מצומצם). רמט, ז-ט (משעה עשירית ולמע' מצוה להמנע גם מקביעות סעודה רגילה). רמט, יב (לא יקבע תענית יחיד בע"ש. ואם קבוע לו זמן או שקיבל עליו – ישלים. התפלל ערבית של ש. מבעוד יום אם צריך להשלים). רמט, יג (השלים פ"א או ג"פ בחול אי הוי קבלה נדר להשלים אף בע"ש). רמט קו"א ב (אם יש חילוק בין דרך מקרה לרגיל בכך). רמט קו"א ה (איסור התענית בו קל הוא, ולא חששו לו לדחות התענית אלא לקובעו ביום אחר). רנ, ג (לא לקבוע ישיבה בע"ש. ואם יש לו קצבה ורגיל בו בכל יום או לומד עם רבים מותר. לימוד פרשת השבוע עם פרש"י). רנ, ז (אם לקנות ביום ה' או בע"ש). רנ, ח (לטעום מהתבשילין בע"ש). רנא, א (לא לעשות מלאכה מהמנחה ולמעלה. אינו רואה סימן ברכה). רנא, ב (משש שעות ומחצה ואילך או מתשעה ומחצה). רנא, ג (פרקמטיא מותרת. וכן מלאכה שלצורך הש. או דבר מצוה). רנא, ד (אסור לספר נכרי ומותר לספר ישראל). רנא, ה (מותר לעני להשתכר לצורך הש. כל מה שמותר בחוה"מ מותר בע"ש). רנא קו"א א (ההוכחות שפרקמטיא מותרת. כמה שיטות בו' תקיעות, תקיעה א' לבטל ממלאכה שבשדות קודם מנחה גדולה, או גם ממלאכה גמורה במנחה גדולה, או במנחה קטנה. תקיעה ב' לבטל ממלאכה גמורה במנחה גדולה, או ממלאכה המותרה וחנויות במנחה קטנה, או חצי שעה לפני קבלת שבת). רנב, א-ב (מותר להתחיל מלאכה בע"ש סמוך לחשעה ונגמרת מאליה בש.). רנב, ב (למכור ולהטעין לנכרי מותר רק כשיצא מפתח ביתו מבעוד יום). רנב, ד (מותר ליתן בגדיו לכובס בקבלנות סמוך לחשכה). רנב, יד-טז (מותר לפתוח מים לגינה סמוך לחשיכה, וכן להניח קילור לעין כו', לטעון קורות בית הבד כו', ליתן חטים לרחים של מים, להעמיד זוג המקשקש לשעות). רנב, יז-ט (אסור לצאת סמוך לחשכה לרה"ר וחפץ בידו שמא ישכח, אבל מותר לצאת עם מחט תחובה בבגדו, או לכרמלית, או עם תפילין בראשו). רנב, כ (ימשמש בבגדיו סמוך לחשכה). רנה, א-ב (לא יעשה מדורה סמוך לחשיכה עד שתהא שלהבת עולה מאליה, או שיאחז ברוב הקיפו ועביו. בפחמין ב' דעות. בזפת וכיו"ב מותר). רנו, א (ו' תקיעות כשהיו ישראל בישובן. עכ"פ צריך לבטל ממלאכה גמורה במנחה קטנה ולסגור החנויות שעה קודם הלילה). רס, א (גילוח השערות). פסקי הסדור תתקג (הודו קודם מנחה).

ה: ת"ת א, י (מבטלים לימוד התלמידים בסוף היום).

עיי"ע אמירה לנכרי (מחזי כשליחות). ראה גם לעיל אצל הוספה מחול אל הקודש. הטמנה. הכנה לשבת. לקמן אצל קבלת שבת. שהיה וחזרה. שמא יחתה בגחלים.

פריסת מפה על הפת

ב: רעא, י (שתתראה הפת כאילו הובאה עתה). רעא, יז (כנ"ל, וזכר למן שהי' טל מלמע' ומלמטה). רצט, יד (שלא יראה הפת בשתו).

קבלת שבת

ב: רמט, יב (התפלל ערבית מבעוד יום, לענין השלמת תענית). רנו, א (באמירת ברכו. לא להמתין לאדם גדול). רסא, ג (אחרי ק"ש, בתפלת ערבית או בברכו, קיי"ל דאסור אפי' ד"ס לצורך מצוה. אמירה לנכרי מותרת עד זמן ק"ש בכל המקומות, ולצורך מצוה אפי' בביה"ש). רסא, ה (מועלת רק אחרי פלג מנחה). רסא, ו (מספק ידליק הנרות כשהשמש בראשי האילנות, או כשהתרנגולים או העורבים יושבים על הקורה). רסא, ז (ק"ש בברכו ולא באמירת מזמור שיר ליום הש.). רסא קו"א ג (רק אחרי ק"ש קיי"ל דאסור אפי' ד"ס לצורך מצוה, משא"כ אחרי קבלת תוספת ש. גם הדלקת הנר ותקיעה ששית היא ק"ש). רסב, ד (באו ונצא לקראת ש. המלכה. ויש נוהגים לצאת לחצר או לשדה). רסג, טז-כ (כשהתפלל ערבית של ש. כשרוב הקהל ק"ש בביהכ"נ הזה. כשאנשי העיר ק"ש). רסג, כא-ב (טעה ביום המעונן והתפלל ערבית אין זו ק"ש. טעה הצבור והתפלל – ב' דעות). רסג, כג-ד (אחרי שאמרו ברכו לא יתפלל מנחה באותו בהכ"נ, ואם ענה עמהם ברכו יתפלל ערבית שתים, ואם עדיין לא אמרו ברכו יתחיל להתפלל מנחה). רסג, כה (אחרי ק"ש יכול לומר לחברו לעשות מלאכה). רסג קו"א ח (ביאור ב' הטעמים להיתר, כיון שלחברו מותר, וכיון דהוי שעה המותרת לכל ישראל). שם ד"ה ולמדו (ק"ש היא רק על מעשה או דיבור לנכרי, ולא על איסור הבא מאליו כנכרי העושה בשליחותו. על האיסור הא' מועיל טעם ההיתר שמתעסק בדבר המותר לחברו). שם ד"ה ולדינא (מותר לומר הן לנכרי והן לישראל). שו, כח (אמירת ברכו). שצג, ב (אחרי קבלת תוס' שבת קיי"ל שיכול לערב ע"ח, אבל לא אחרי קבלת עיקר שבת בתפלת ערבית או ברכו). פסקי הסדור תתקג-ד (אמירת לכו נרננה. מזמור לדוד. כגוונא. ולומר כו').

ד: תקכז, ט (באמירת ברכו או תפלת ערבית של יו"ט).

ראה גם לעיל אצל הוספה מחול על הקודש. עיי"ע קידוש.

קידוש

ראה בערכו.

קרבנות

א: קז, א (אין נדרים ונדבות קרבין בו).

רשות היחיד; הרבים

עיי"ע רשויות שבת.

תוספת שבת

ב: רנא קו"א א ד"ה וגם. רנו, א. רסא, ד (י"א שצריך להוסיף מה"ת, בכניסתו וביציאתו). רסא, ה (זמן ת"ש הוא מתחלת שקיעה עד ביה"ש, או מפלג מנחה. ביה"ש אינו נחשב ת"ש). רסא קו"א ג (גם אחרי קבלת תוספת ש. התירו ד"ס לצורך מצוה, כמו בביה"ש, ורק אחרי קבלת עיצומו של יום אסרו). שם ד"ה ולפי (בביה"ש הוא מקובל ועומד מהר סיני). רסג, כה (המוסיף במוצאי ש. יכול לומר לחברו לעשות לו מלאכה). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (מיתסר מדאורייתא). רסז, ב (כשמתפלל ערבית בלילה ומבעוד יום). רעא, ב (לקדש מיד). רצג, א (במוצ"ש, ג' כוכבים קטנים רצופים). רצג, ד (להאריך בוהוא רחום וברכו). רצט, כא (אם יכול לומר לחברו לבשל לו). פסקי הסדור תתצט (משקיעה הנראית). תתק (במוצ"ש).

ג: תפט, טז (במוצ"ש, מ"מ לילה הוא, ויכול לספור ספה"ע).

ד: תרח, א (מה"ת, בשבת וביו"ט, מלפניה ומלאחריה).

עיי"ע יום טוב (תוספת יו"ט). יום הכפורים (תוספת יוה"כ).

תחומין

עיי"ע עירובי תחומין.

תענית

ב: רמב קו"א א (אסור מה"ת, מדכתיב אכלוהו היום). רמט יב (אם להשלים ת. ע"ש כשהתפלל ערבית מבעוד יום. ת. חלום מתענים). רמט קו"א ה (אלו שהתענו בש. דענג היה להם. ת. חלום). רנד, ח (אסור להתענות בש.). רפח, א-ב (אסור להתענות עד חצות, אא"כ מתענג לאחר האכילה, או מתענג בקריאה ותפלה יותר מאכילה, או שמצטער באכילה. ולשם ת. אפי' שעה אחת אסור, אף שיש ענג בת.) רפח, ג (כשחלם בש. מותר ת. חלום, ויתענה גם בחול).

ד: תקכז, ל (המתענה ביו"ט). תקצז, א (בר"ה ושבת תשובה כמו בשאר שבתות). תקצז, ד (המתענה בר"ה או יו"ט לא יבשל לאחרים). תקצז, ח (קיבל עליו להתענות בשבת או יו"ט אינו כלום, ובר"ה צריך התרה).

עיי"ע תענית. ראה גם לעיל אצל ענג. ערב שבת.

תפלה

עיי"ע תפלה (שבת).

שבת הגדול

ג: תכט, ב (החכם דורש הל' פסח). תל, א (הטעם שנק' שה"ג, שנעשה בו נס גדול). תל, ב (אומרים עבדים היינו). תל, ג (הפטרה).

שבת תשובה

ב: רפד, ח (הפטרה ע"י גדול).

ג: תכט, ב (החכם דורש הל' החג).

ד: תקפב, ד (המלך הקדוש במעין ז'). תקצז, א (אסור להתענות בר"ה ובשבת תשובה).

שדים

עיי"ע כשפים. מזיקים.

ב: שז, לב.

ו: שמירת גו"נ ד (שברירי. מים ששתו מהם ש.). ו (לילית). ט.

שואל שלא מדעת

עיי"ע נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו. שומרים (שליחות יד).

א: יד, ט (לצורך מצוה ואין חסרון כיס נוח לו לאדם שיעשה מצוה בממונו). יד, י-יג (בטלית ותפילין התירו באקראי ובמקום שהניחו הבעלים, אבל לא בספרים, שמא יקרע).

ד: תרלז, ט (ליכנס בסוכת חברו שלא מדעתו, בשעה שאינו בתוכה, נוח לו שתיעשה מצוה בממונו).

ה: רבית מב (המוציא מעות עסקא להוצאותיו, אין חזרה מועלת עד שיחזירן ליד בעלים).

ו: מציאה ד-ה (אפי' ברור לו שבעלים יגילו שנוטלה עכשיו נהנה באיסור, אבל מותר לב"ב ליתן פרוסה לעני, וליקח צדקה מהנשים דבר מועט, וכן כשרגיל לאכול מדעת בעלים). כב-ג (שומר אבדה ופקדון לא ישתמש בה אלא לצורכה). כה-ו (באיזה אופן מותר ללמוד בהם ולהעתיק). כז (שש"מ גזלן. אסור לילך לבית חברו לקרות מספרו שלא מדעתו). כח (שומר אבדה ופקדון של מעות שחייב להחזיר, אסור להלוותם, וחנוני או שלחני רשאי אם אינם צרורים. ועכשיו כל אדם כחנוני. שאר חפצים אסור להוציא מטעם שליחות יד, ולהשתמש מטעם שש"מ. ואם אין דרך להקפיד, ב' דעות בפקדון). מציאה קו"א א (ביאור החילוק דלעיל - ד-ה. אריס שקידש בכלי של בעה"ב). קו"א ד (כשאין המפקיד מקפיד לא שייך שש"מ). שאלה ושכירות ה (כנ"ל – מציאה כז). ז (חפצים העומדים לשכר מותר ליטלן מביתו וליתן השכר).

שובך

ב: שטז, כד (יוני ש.). שכד, ז (כנ"ל).

ד: תצז, טז (יוני ש.). תקיח, ט (סולם של ש.).

ו: הפקר ו (יוני ש.). נזקי ממון טז (אסור לעשות ש. בתוך העיר).

שוגג

עיי"ע פושע. תוכחה (מוטב שיהיו שוגגין).

א: יג, ט (א"צ להפריש מאיסור ש. במקום כבוד הבריות). כז, יט (נהפכה רצועה בש.). נג, ו (עבר בש.). קד, ד (הפסיק בתפלה בש. אומר מותר ש. הוא). קח, יא (לא תקנו תשלומים אלא לש.). קיד, ט (טעה בתפלה בש.). קכח, נ (כהן שהרג הנפש בש.). קנו, ז (ראה חברו עובר בש.). קצו, א (אכל איסור בש. לענין בהמ"ז).

ב: רנג, יב (עבר והשהה בש. אסור בכדי שיעשו). רנג, כד. רנד, ז-ח (לא קנסו על הש.). שז, יא (לא קנסו על הש.). שיח, א (עשה מלאכה בשבת בש. אסור בו ביום לו ולאחרים). שיח, ב (עשה ע"פ הוראת חכם. השוכח שהוא שבת או שהיא מלאכה). שלו, ב. שמח, ב (בש. לא קנסו). שסב, ה (מחיצה שעשה בשבת בש.). שפא, א (המבטל רשותו והוציא בש.). תג, א (מחיצה שנעשתה בשבת בש.). תה, ט (פירות שהוציא חוץ לתחום בש.).

ג: תמז, סא (חמץ שנתערב אחר הפסח בש.). תנה, כד (בש. לא קנסו). תנה, כז (כנ"ל).

ד: תצו, ב (עשה ע"פ הוראת חכם שטעה או ש. אין מלקין ואין מנדין).

שוחט ובודק

עיי"ע חשוד. שחיטה.

ה: א, ב (דעת הפוסקים דלא סגי בחזקת כשרות אלא שמכירים בו, ואז כשר גם עבד שאינו משוחרר. צריך לחקור אם יראת ה' על פניו, ויודע ללמוד גמרא, ויש לו הרגשה טובה, ואינו מהמשתכרים). א, יג-ד (השחיטה מסורה לכל, ולכן יחזור ההלכות לפרקים, לפי מה שהוא אדם). א, מח (המשתכר ידיו כבדות ויכול לבא לדרסה, וכן זקן מופלג ומי שידיו רותתות. הרגיל להשתכר יש להעבירו). א, מט-נא (סומא לא ישחוט שמא ישהה וידרוס ולא ישחוט רוב. כשאחר עע"ג. לא לסמוך לכתחלה על בדיקתו במשמוש את הסימנים). א, נב (ערום). א, נג (כשהקהל הטילו חרם או איסור שלא ישחט אלא טבח ידוע). א קו"א ב (דעת הפוסקים דלא סגי בחזקת כשרות של כל ישראל עד שיהא מוחזק בכשרות. שוחט לעצמו ומוכר לאחרים. בודק לעצמו ואינו מראה לחכם. שוחט דמתא. אבל שוחט באקראי, במקום שאין שם חכם שצריך להראות לו הסכין, סגי בחזקת כשרות, ואפי' פסול לעדות בעבירה של תורה). ב, ג (שחיטת נכרי וקוף נבלה מה"ת. וזבחת ואכלת). יח קו"א ט ד"ה ומיהו (האידנא שאין מראים סכין לחכם, צריך ליזהר ביותר שיהיו ידועים ביראת ה', או שיהי' ממונה עליהם בודק סכינים).

חזר בתשובה

א: נג, ו (יצאו טריפות מתח"י ועשה תשובה המכשרתו).

ה: א, מח (הרגיל להשתכר יש להעבירו, עד שיקבל עליו בחרמות ועונשים).

חרש שוטה וקטן

ה: א, לח-ט (מועדים לקלקל. ובדיעבד מועיל עומד על גביו מתחלה ועד סוף). א, מא-ב (קטן היודע הל' ש. ויודע לאמן ידיו, מועיל עע"ג אף לכתחלה, ובלא עע"ג פסולה ואינו נאמן). א, מד-ה (ח. המדבר ואינו שומע שחיטתו כשרה בדיעבד, אף שאינו משמיע הברכה לאזניו). א, מו (שומע ואינו מדבר שוחט, כשאחר מברך לשחיטת עצמו ומוציא גם את הח.). א קו"א יג (ח. השומע או מדבר ש. כשרה דוקא בידוע שדעתו צלולה. בודקים אותו בכתב אם הוא מומחה). ב קו"א א (קטן מבן שש דינו כקוף וש. פסולה שאין לו מעשה, או שאין לו רק מחשבה וש. א"צ כוונה, ב' דעות).

עיי"ע חרש שוטה וקטן.

מוחזק ששחט ג"פ לפני חכם

ה: א, ט-יא (צריך שיהי' מ. בשחיטת ג"פ רצופות כשרות, שלא יתעלף בהם. תרנגולות. תרנגול. צפרים ויונים קטנים). א, כה (יודע הל' ש. ודרכו להתעלף, אם מותר בדיעבד). א קו"א ד ד"ה ומשום (א"צ בדיקה, אבל הוא לא ישחוט בפ"ע עד שישחוט ג"פ בפני חכם). א קו"א ו ד "ה ומומחה (סגי בשחיטה ג"פ לפני מומחה בהל' שחיטה, ואצ"ל בפני מורה הוראה).

מומחה היודע הלכות שחיטה

ה: א, טז-יח (סגי במה שאומר בזה הייתי מסתפק ושואל, אבל לא ידע עיקרי הדינים השכיחים, או שטעה גם בדבר שאינו רגיל אסור). א קו"א ח (אפי' השו"ב בעצמו א"צ לידע כל חלוקי הדינים, אף האידנא, וישאל ספקותיו אצל החכם. רק שלא יאמר על האסור מותר). א קו"א ט (ואם טעה ואמר שבדיעבד מותר אין לאסור שחיטתו). כג, א (כנ"ל א קו"א ח). כד, לה ד"ה אבל (א"י הל' ש. אם הוא מועד לקלקל, ב' דעות. מ"מ בודאי אינו נזהר מעיקור הסימנים והוי ס').

מומר

א: לט קו"א א (מ. ומסור לענין ש.).

ה: א, נג (עבר על חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע, אם הוא מזיד והבשר הוא שלו קנסוהו). ב, ה (מ. לאכול נבלות לתיאבון נאמן על השחיטה ולא על טרחת בדיקת הסכין ותיקונה). ב, ו (א"א בו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין). ב, ז (באנו שעה או ב' אחר שחיטה וסכינו בידו, אם יש לחשוש שמצא סכין אחרת בשוק ואותה מראה). ב, ח (עע"ג אינו מועיל, אא"כ בדקו הסכין). ב, י (אינו נאמן ששחט בסכין כשרה אפי' נשבע). ב, יב (כשאמר מומחה שחט לי). ב, יג-ז (מ. לתיאבון בעבירה אחרת, אפי' מילה, ב' דעות אם נאמן על בדיקת הסכין. אכל פ"א נבלות אינו נאמן. עבר פ"א עבירה אחרת נאמן. לא מל, או לא מל את בנו, הוי כמ. ורגיל בכך). ב, יח (שחיטת צדוקי, אם הוא מומחה סגי ביוצא ונכנס, ואם אינו מומחה צריך בדיקת הסכין ועע"ג). ב קו"א ג (אין לסמוך עליו בבדיקה שאחר שחיטה). ב קו"א ז (הי' לו סכין א' יפה וא' אינה יפה אמרינן מסתמא בדק ושחט ביפה. מ"מ צריך לומר בזו היפה שחטתי, ואף כשבאנו בגמר שחיטה). ב קו"א יג (מ. לדבר א' אינו נאמן על טרחת בדיקת הסכין. וכן כשעבר פ"א על איסור מאכלות אסורות, אפי' איסור קל ומד"ס כבדיקת הריאה. משא"כ כשעבר פ"א על איסור אחר, אפי' על איסור חמור כעריות).

ו: נזקי ממון קו"א ב ד"ה ואזיל (ביאור דעת הסוברים שמסור נק' אחיך והוא בר זביחה). נזקי גו"נ קו"א ד (המבזה ת"ח אף שנק' אפיקורוס, כשר לש.).

עיי"ע מומר.

מראה סכין לחכם

ד: תצח, א (ביו"ט אין מראים לחכם, שמא תהי' פגומה ויחדדנה. חכם רואה לעצמו ומשאילה. חכם מראה לחכם אחר).

ה: יח, כה (לא הראה ונמצאת פגומה, מכריזין על בשר ששחט טריפה. משום חשדא, אפי' בשל אחרים, או משום קנסא בשלו, ב' דעות). יח, כז (האידנא שממנים אנשים ידועים על הש. נתבטל, גם למי ששוחט לביתו, אף שאינו נכון). יח קו"א ט (לא הראה ונמצאת יפה מנדין אותו. על כבוד הרב, או שמא פעם אחרת ישחוט בפגומה, ב' דעות). שם ד"ה והא (לדעה הב', לולי כבוד חכם הי' צריך להראות לא' מהתלמידים או לטבח אחר). שם ד"ה ומיהו (היודע הל' שחיטה ושוחט לעצמו לא הצריכו להראות).

נמצאו ולא ידוע מיהו השוחט

ה: א, כט (אפי' נגנבו אין הגנב חשוד על הנבלה). א, ל (אזלינן בתר רוב הטבחים במקום שנמצא, ישראלים או נכרים. ובשוים אסור. וכשא"י – בתר רוב הטבחים שבשוק. וכשא"י – בתר רוב הטבחים שבעיר). א, לא (בנגנבו אזלינן בתר רוב גנבי העיר). א, לב (ולכתחלה יבדוק בסימנים אם נשחטו כראוי, ויחקור אצל שוחטי העיר). א, לג (כשנמצא במקום שאין רגילין להטיל נבלות לא חיישינן שנתנבל בשחיטה). א קו"א יא (והאידנא שפוסלין שהייה במשהו, אין להתיר אלא במקום שיש הוכחה שלא נתנבלה).

עומד על גביו

ה: א, כו (מועיל רק כשראה ש. ב' הסימנים עד סופה). א, כז (כשאין לו קבלה מועיל עע"ג. בחש"ו אינו מועיל. בא"י הל' ש. ב' דעות). א, לט (בדיעבד מועיל אף בחש"ו). א, מא (בקטן היודע הל' ש. ויודע לאמן ידיו מועיל אף לכתחלה). א קו"א ו ד"ה ובתשובת (בעע"ג מותר בלי קבלה). א קו"א יב (להחמיר לדעת הפוסקים, שקטן היודע לאמן ידיו לא ישחוט לכתחלה בעע"ג, ובאינו יודע לאמן ידיו אסור אף בדיעבד). ב, ח (במומר אינו מועיל, ובכותי קודם שגזרו מועיל).

עיי"ע עומד על גביו.

קבלה

ה: א, יא (להתרחק מנטילת שכר, שמביא כמה קלקולים). א, יב (לא שכיח שישחוט בלא ק. וא"צ לבדקו). א, טו (אם צריך ק. גם על בדיקה). א, כב (הטעם שא"צ לבדוק מי שיש לו ק. אם שכח לימודו. ואם הניח עסק השחיטה זמן רב צריך לבודקו). א, מג (הטעם שנהגו לא ליתן ק. לפחות מבן י"ח). א קו"א ד ד"ה ואנו (כנ"ל א, יב). א קו"א ו ד"ה ומומחה (אי עדיף ק. ממומחה בהל' שחיטה, או ממורה הוראה). שם ד"ה ואם (שחט בלא ק. יש להקל בהפ"מ או בשל אחרים). שם ד"ה ובתשובת (בעע"ג מותר בלי ק.). שם ד"ה אבל (כשרבו המלמדו שחיטה שולח אותו לשחוט בעיר ואינו עע"ג, אלא שאימת רבו עליו). א קו"א ז (נטילת שכר לרב הנותן ק. כנוטל שכר לדון, שאסור מה"ת ודיניו בטלים, מטעם קנס. ואם הוא שכר בטלה שאין לו עסק אחר אסור מד"ס מטעם חשדא, ובדיעבד אין לפסול).

עיי"ע הוראה.

רוב מצוין אצל שחיטה מומחין

ה: א, ב. א, ד-ח. א, כא-ב. א, כז. א, ל. א, לב. א קו"א א. א קו"א ג-ד. א קו"א ה (אי הוי מיעוט דשכיח, ב' דעות. הטעם שצריך לבדוק לכתחלה ואין סומכין על הרוב. הטעם דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה). א קו"א ז. א קו"א י. א קו"א יג. א קו"א טו. ב, ו (במומר אין אומרים כן). ב, יב. ב קו"א יג. יח, יח. יח קו"א י.

שוטה

עיי"ע חרש שוטה וקטן.

שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא

ה: א, נז (ביי"נ אין לו תקנה. במעיד על שוחט שלא שחט כהוגן אם אסר מכאן ולהבא, ב' דעות). א קו"א יד (כשהוכחש מב' עדים ואח"כ חזר בו, ב' דעות. אם יכול לאסור על עצמו כשאינו מתפיס בדבר הנדור. כשחב לאחרים אינו נאמן). א קו"א טז (המעיד על שוחט שלא שחט כהוגן, גם המתירים מכאן ולהבא, היינו רק שאם רוצה לאכול משחיטתו א"צ למחות בו. חילוק בין זה להודאת בע"ד כמאה עדים, שאמר על העדים שחתמו שקר).

שויתי

א: א מהדו"ב, ה (עומד עליו ורואה במעשיו).

שומע כעונה

עיי"ע אמן. ברכות (להוציא אחרים).

א: ח, יא (כמדבר). מו, א (עולה למנין מאה ברכות, משא"כ כשרק עונה אמן). נו, ז. סט, ד. עה, י (כנגד הערוה שא"א לענות, אינו כעונה). קד, ה (אין בו משום הפסק בתפלה). קכד, ב (לכן אסור להפסיק). קכד, ז (בחזרת הש"ץ). קכח, לב (כנ"ל). רא, ה (שומע כעונה, עונה אמן כמוציא מפיו, ממהרין ליתן שכר למברך). ריג, ג (כשהמברך לא נתחייב בברה"נ א"א שומע כעונה). ריג, ו (מ"מ המברך עיקר).

ג: תפט, א (כאומר). תפט, יב.

ה: א, נב (כנגד הערוה אסור, כמוציא מפיו). ת"ת ב, יב.

שומר מצוה לא ידע דבר רע

א: רו, יד.

ג: תנה טו-טז.

שומרים, ארבעה

עיי"ע אבדה (שומר אבדה). חמץ (פקדון). שואל שלא מדעת. שכירות (בית וכלים).

א: יד, יג (הפקיד ספרים אצל ת"ח, אם דעתו להרשות לו ללמוד בהם).

ב: שצז, יט (יחד לו קרן זוית או אמר ביתי לפניך, לא קיבל שמירתן. קיבלן סתם קיבל שמירתן).

ג: תמ, א (הנפקד משאיל למפקיד מקומו וכאילו מונח בביתו). תמ קו"א א (הוכחות להנ"ל).

ו: הלואה כב (אינו רשאי למסרו לאחר לשמרו). מציאה כט (שמירתה במקום המשתמר, לפי סוג הפקדון). ל-לב (לא יפקיד ביד אחר, אלא ליד אשתו וב"ב הגדולים, או ימסרנו לב"ד שימסרוהו לנאמן. לא יחזירו לב"ב של המפקיד, רק ליד אשתו). מציאה קו"א ב ד"ה והנה (ד' ש. קונין במשיכה לחזרה). שאלה ושכירות א (השואל או שוכר לא יתן ליד אחר, אפי' אדיר שבאדירים, אא"כ דרכו להאמינו, ובלבד שלא ימעט בשמירתו). ב (ובבית מותר, ובלבד שלא יהיו ב"ב מרובים משלו). ג (וכן מותר כשבעלים עצמם נשכרים עמהם, אלא שיש להם תרעומת משום שינוי דעת. וכן מותר כשהשוכר או א' מב"ב הולך עמהם, שכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו מפקיד). ד (וכן השואל ספר מותר להניח לאחר לקרוא בו בביתו, ובלבד שלא יקראו ב' יחד).

פקדון

ו: מציאה כו (הפקיד ספרים אצל ת"ח יש מתירים ללמוד ולהעתיק, וי"א שא"י לחזור בו). כח (הפקיד מעות אצל שלחני או חנוני, אם אינם צרורים יכול להוציאן. וכן עכשיו בכל אדם). מציאה קו"א א (הפקיד מעות אצל שלחני הוי שואל או ש"ש. לד"ה בידו להוציאן ולא הוי לוה עד שיוציאן. זכי' זו להוציאן זכה במשיכה ואין בעה"ב יכול לחזור).

פשיעה

ג: תמ, י בהגהה (פ. כמזיק בידים). תמא, יד (כנ"ל). תמג קו"א ב (אינו פטור על הפ. מטעם גרמא, שמשעה שנמסר לו נשתעבד להחזירו, אלא שכשאינו בפ. פטרתו תורה, ובש"ש החמירה יותר, ובשואל יותר, ובלוה יותר).

עיי"ע פושע.

שואל

א: יד, ו-ח (ש. טלית מצוייצת אנן סהדי שנתכוין במתנה ע"מ להחזיר). יד קו"א ג (האחרונים פסקו כטעם זה). יד, יד (גם בצ. שאולים לשם צ. אומרים כן).

ו: מציאה כו (השאילו למשך זמן זכה במשיכה ואינו יכול לחזור תוך זמנו. וכן בהפקיד ספרים אצל ת"ח שיודע שילמוד ויעתיק ממנו). מציאה קו"א ב (לא קני עד שישתמש).

שומר חנם

ג: תמ קו"א ו (חייב בפשיעה בשל נכרי). תמא, יד (כנ"ל). תמג קו"א ב (חייב לטרוח ברועים ומקלות כש"ש, ודוקא כשמוצא בחנם).

שומר שכר

ב: שו, ח (המשמר גם בשבת אסור לקבל שכר שבת, וא"כ הוא שומר חנם בשבת).

ג: תמא יב (אין דין ש. לממון נכרי לחייבו בגניבה ואבידה). תמג קו"א ב (חייב לטרוח ברועים ומקלות אף בשכר). מציאה קו"א ב ד"ה והנה (מלמד תינוקות).

שליחות יד

ו: כח (אינה ע"מ לגזול אלא ע"מ לשלם. ובפקדון שאין דרך להקפיד שישתמשו בו, ב' דעות). גזלה ד (בנכרי יש מתירין).

שונא

א: נג, כג (ש. להש"ץ). קכח, יט (כהן הש. את הצבור, או שהצבור ש. אותו).

ה: ת"ת ג קו"א א ד"ה ומיהו היינו (ע"ה גמור שונא חכמים).

ו: עוברי דרכים ט (עבר עבירה והתרה בו ולא חזר מצוה לשנאתו עד שישוב). י (מצוה לטעון עם הש. לכוף את יצרו).

שופר

ב: שח, כ (מותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו).

ד: תקפו, א-ב (מצותו לכתחלה שיהי' כפוף. ש. מלשון שפופרת. של פרה ושור הם עצם א' ואינם נק' ש. ומצוה בשל איל, לזכור עקדת יצחק). תקפו, ג (של בהמות טמאים פסול). תקפו, ז (נסדק ודיבקו. ניקב וסתם בדבר שאינו ממין השופר). תקפו, ח (נסדק מיעוט ארכו, ב' דעות). תקפו, ט (נסדק מיעוט רחבו כשר. נסדק רובו למע' משיעור ש. כשר, למטה משיעור ש. פסול). תקפו, י-יא (דיבק שברי ש. או הוסיף על ארכו פסול, אפי' יש בו שיעור, קול היוצא מש. א' ולא מב' ש.). תקפו, יב (הפכו ותקע לא יצא). תקפו, יג (קצרו ונשאר בו טפח כשר, שאוחזו בד' אצבעות בינונים ונראה הש. מכאן ומכאן). תקפו, יד (גרדו ונעשה דק כשר). תקפו, טו (נקב הזכרות כשר. הוציא הזכרות ונקבו כש. פסול). תקפו, טז-יז (ציפהו זהב במקום הנחת הפה, הוי חציצה ופסול. ציפהו רחוק מהפה, נשתנה קולו פסול, לא נשתנה כשר. הוסיפו על ארכו פסול). תקפו, יח (המצייר בש. אם ישתנה הקול פסול. החוקק בש. כשר אפי' נשתנה הקול). תקפו, יט (הרחיק הש. מפיו פסול). תקפו, כ (נתן ש. בתוך ש. אם הפנימי בולט לצד הפה, והחיצון אינו בוטל בצד הרחב, ולא נשתנה הקול, כשר). תקפו, כא (כל הפוסל ביום ראשון פוסל ביום שני).

ברכה

א: ריג, ו (אחד מברך לכולם).

ב: רסג קו"א ב (בירך על הש. והלך לו והשני יצא אינה ב. לבטלה). רסג קו"א ה (התחיל לתקוע ובא אחר להשלים עבורו אם צריך לברך).

ד: תקפד, ד-ה (ב. השופר ושהחיינו). תקפה, ח (לא יכל להשלים יתקע אחר תחתיו, ואם כבר שמע הברכות, או שכבר יצא י"ח ש. בבהכ"נ אחר, לא יברך). תקצב, ז (תקיעות מעומד נפטרים בב. תקיעות מיושב, ולא יפסיקו בשיחה. הפסיק א"צ לברך. הפסיק בין ברכה לתקיעות שלא מעניני התקיעות יחזור ויברך).

סדר תקיעות

א: קכד, ז (בתקיעות שבחזרת הש"ץ גם השומעים עומדים).

ד: תקפד, ו (תשר"ת ג"פ, תש"ת ג"פ, ותר"ת ג"פ). תקצ, א-ב (הלימוד שמה"ת צ"ל ג"פ תר"ת, והס' אם תרועה היא יבבה או יללה או שניהם, ולכן תקנו תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ). תקצ, ג (התנה בתקיעה אחרונה של תשר"ת שתעלה לראשונה של תש"ת אם היא עיקר המצוה, ובאחרונה של תש"ת שתעלה לראשונה של תר"ת, עולה. לא התנה אינה עולה). תקצ, ד-ז (שיעור תקיעה של תשר"ת כשיעור תרועה של תשר"ת, של תש"ת כשיעור ג' שברים, של תר"ת כשיעור תרועה. ויכול להאריך יותר. שיעור תרועה י"א ג' יללות קטנות וי"א ט'. לא יאריך בשבר של תשר"ת כשיעור תקיעה שלו, ובשבר של תש"ת כשיעור תקיעה שלו, וטוב לא להאריך בהם כשיעור תקיעה של תר"ת. הוספה בתרועות ובשברים). תקצ, ח-ט (אם לעשות שברים ותרועה שבתשר"ת בנשימה א', ב' דעות. להנהיג במיושב בנשימה א' ובמעומד בב' נשימות). תקצ, ט (תקע תש"ת או תר"ת בנשימה א' אם יצא, ב' דעות). תקצ, י-יא (האריך בתקיעה שבסוף בבא הא', כדי שתעלה גם לתחלת בבא הב', אם עולה עכ"פ לתקיעה שבסוף בבא הא', ב' דעות). תקצ, יב-ג (הפסיק באמצע הבבא בדברים אחרים יצא, משא"כ כשהפסיק בתקיעה אחרת שכיון לשם מצוה. וכן בשומע) תקצ, יד (שמע מג' בנ"א בזא"ז יצא. בבת אחת לא יצא. תקעו שלשתם תר"ת יצא). תקצ, טו-יז (טעה בתשר"ת, ותקע ב' שברים בנשימה א' עם התרועה שבו, יחזור לשברים. אבל בב' נשימות, או שהפסיק בתרועה באמצע תש"ת, או שהפסיק בנשימה והוסיף שברים, יחזור לתקיעה). תקצ, יח (נזכר אחר תקיעה אחרונה עולה לו לתקיעה ראשונה. נזכר בסוף, ישלים תשר"ת שלא עלתה לו). תקצ, יט (ולא יסמוך על תקיעות מעומד, שהברכות הן על תקיעות מיושב. התקיעות שאחר התפלה הן מנהג בעלמא). תקצא, יד (היחיד לא יתקע עד אחר ג' שעות על היום). תקצב, א-ב (תקנו במוסף דצבור תר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות. ויש נהגו גם בתפלת לחש). תקצב, ב (נק' ת. מעומד, שגם השומעים עומדים). תקצב, ג-ה (מנהגים חלוקים, תשר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות, פ"א או ג"פ תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות, תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות לזכרונות ולשופרות). תקצב, ו (אח"כ אומרים היום הרת כו' ארשת כו'. בשבת). תקצב, ז (לא תקנו אלא בצבור. יחיד ישמע תק"ש קודם מוסף). תקצב, ט (ת. מיושב תוקע על הבימה, ומעומד במקומו). תקצב, י-יא (הת. אינן הפסק בתפלה, ולא יתקע הש"ץ אא"כ מובטח שחוזר לתפלתו. התוקע מיושב בסתם ראוי שיתקע גם מעומד, ומותר ליתן לאחר). תקצג, ג (יודע לתקוע ולא להריע לא יתקע. שברים ותרועה אין מעכבים זא"ז). תקצג, ד (התקיעות והברכות אין מעכבין זא"ז). תקצו, א (אחר התפלה מריעין לערבב השטן, ויש נוהגין ל' קולות, ויש משלימין למאה קולות). תרכג, יא-ב (בסוף נעילה). פסקי הסדור שסח-ט (הכנות. פסוקים. וידוי).

תקיעת שופר

א: יז, ג (נשים נהגו להחמיר ע"ע). סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולו).

ב: שו, יז (אסור לקנותו ביו"ט, שאין דוחין שבות מפני מ"ע). שז, יב (לומר לנכרי לעלות באילן להביאו משם). שמג, א (קטן התוקע בשבת להנאתו צריך למחות בו).

ג: תלב קו"א ב (התחיל לתקוע ובא אחר להשלים עבורו אם צריך לברך).

ד: תקפה, א (לתקוע מעומד, כמו ספירת העומר. בדיעבד יצא). תקפה, ב (השומעין א"צ לעמוד). תקפה, ג (על הבימה. ע"י צדיק והגון). תקפה, ו (המסתפק ביום שני אם שמע, א"צ לתקוע. לתקוע בצד ימין). תקפה, ז (פה הש. למע'). תקפה, י (המתפלל שחרית מקריא התקיעות). תקפו, ד (גזל ש. ותקע יצא, משא"כ בלולב ומצוה וציצית. אבל לא יברך). תקפו, ה (לתקוע בש. חברו שלא מדעתו). תקפו, ט (כל הקולות כשרים בש.). תקפו, י (קול ש. א' ולא ב' ש.). תקפו, יח (כל הקולות כשרים בש.). תקפו, כ (קול ש. א' ולא ב' ש.). תקפו, כב-ד (אינו דוחה יו"ט, אפי' באיסור מד"ס, רק באמירה לנכרי בד"ס). תקפו, כד (נכרי שעשה ש. מותר לתקוע בו). תקפו, כה (דוחה איסור נולד, שיש מתירין ביו"ט). תקפז, א-ג (צ"ל קול ש. בלי ערבוב קול אחר. התוקע בחבית, בור, דות, מערה, ושמעו אחרים מבחוץ. שמעו בפנים. חצי בפנים וחצי בחוץ). תקפז, ד (שמע מקצת קול ש. ומקצת הברה, או מקצת קודם אור היום ומקצת אח"כ, או באמצע תקיעת מתעסק אמר לו להתכוין להוציאו, לא יצא). תקפז, ה (התוקע בבהכ"נ ואפשר שהעומדים בחוץ רחוק קצת שמעו קול הברה). תקפח, א (מעלות השחר עד צאה"כ, וחכמים הצריכו מנה"ח). תקפח, ד (הטעם שבשבת אין ת"ש). תקפח, ו (נשים ועבדים וחש"ו פטורים ואין מוציאים הגדולים שחייבים מה"ת). תקפח, ז-ט (חרש. סומא. טומטום ואנדריגינוס). תקפט, א (חציו עבד וחציו בן חורין אין צד עבדות יכול להוציא צד חירות, ויתקע לו אחר). תקפט, ב (נשים יכולות לתקוע בעצמן ולברך, ואחר שתוקע להן לא יברך, אא"כ מוציא גם עצמו. הפסיק באמצע ת. א"צ לחזור ולברך). תקפט, ג (המודר הנאה מחברו יכול חברו לתקוע לו, שאינה חשובה הנאה). תקפט, ה-ו (התוקע להתלמד או לשורר לא יצא, וגם השומע ממנו לא יצא). תקפט, ז (לא יצא השומע עד שיתכוונו שומע ומשמיע, וסגי במה שמתכוין להוציא כל מי שישמע). תקפט, ח-ט (הסתפק אם נתכוין, יתקעו לו שנית, ואם עמד מהליכתו ושמע, או הלך לביהכ"נ לשמוע, חזקה שנתכוין). תקצ, ג (צריכה כוונה). תקצ, כ (תקע בצד הרחב לא יצא). תקצב, ח (באמצע ת. לא ירוק, ולא יבלבלו התינוקות, ויהיו אצל הנשים שפטורות). תקצד, א (גם היחיד מוציא חברו, אפי' את הבקי). תקצה, א-ב (תק"ש שמה"ת קודמות לתפלת מוסף שמד"ס, כשא' אינו בקי בשניהם ולפניו שתי עיירות כו'. ואם יכול לקיים שניהם יקדים מוסף שזמנה לכתחלה עד שעה ז', לפני תק"ש שזמנה כל היום).

עיי"ע ברכת המצות.

שותפות

ה: רבית סד (א' מהש. שלוה מנכרי ברבית לצורך הש.).

עיי"ע אמירה לנכרי (שותפות).

שחיטה

עיי"ע מלאכות שבת (נוטל נשמה). שוחט ובודק.

ה: א, הקדמה (הל' ש. נצטוה משה בע"פ). א, א (לא ראינו נשים שוחטות). יח, ג (בבהמה ב' סימנים ובעוף סימן א'). כד, ו (ש. כמה בהמות יחד, בחולין מותר ולא בקדשים). לב, א (שני חתכים מצטרפים לרוב). לג, יז (לכתחלה גם בעוף ב' סימנים).

אותו ואת בנו

ד: תצח, כא.

ה: כה, ב (בשחיטת פסולה). לג, ז (כשאין השחיטה מועלת לטהרה מידי נבלה מותר לשחוט בנה אחריה).

בדיקה אחר שחיטה

ד: תצח, ג (מותרת ביו"ט).

ה: א, ו (ב. השוחט אם נתעלף. טעם הסוברים שא"צ לבדוק). א, ז (אם צריך בא"ש לבדוק אם השוחט מומחה, ב' דעות). א, כא (אינו לפנינו בודקים הסימנים. בדקוהו ומצאוהו מומחה א"צ לבדוק הסימנים). א קו"א ד (סוגיית הגמרא, וב' הדעות אם צריך לכתחלה ב. השוחט קודם או אחר ש.). ב קו"א ג (בדק קודם ש. צריך לבדוק אחר ש. לכתחלה בדאפשר). יח, יח (לכתחלה צריך לבדוק, אף דלא שכיח שיפגם בשחיטה, לדעת הרשב"א מטעם שיש מיעוט דשכיח שנפגם, ולדעת הרא"ש מטעם חזקת איסור דבהמה). יח קו"א ז (ואם נאבדה אין אוסרין מטעם סמוך מיעוט שנפגמים לחזקת איסור דבהמה, לדעת הרא"ש מטעם דהוי מיעוט דלא שכיח, ולדעת הרשב"א מטעם שחוטה לפניך בסכין בדוק. ואין אומרים אוקי חזקת סכין בדוק נגד חזקת איסור דבהמה, שהרי שחוטה לפניך). כד, לה ד"ה אבל (אם מעכבת ב. שלא היתה שמוטה, ב' דעות). כה, א (ב. בבהמה אם נשחט רובה ע"י העברת ידו בחתך). כה, ג (כנ"ל כד, לה. בעוף עכ"פ צריך לבדוק בתקיפת האגודל. לא חיישינן לדלדול במיעוטו). כה, ה (הטעם שצריך לבדוק קודם שזורקן. בעוף או גם בבהמה, ב' דעות). כה, ו (אם מועלת בדיקה בעוף אחר שזרק, ב' דעות. חילוק בין רובו לכולו, ובין ושט לקנה. שחט בלילה ובדק ביום). כה, ז (כששחט למע' או למטה צריך לבדוק מהגרמה). כה, ח (הטעם שבדיקת נוצה אינה מועלת).

בדיקה קודם שחיטה

ה: א, ד (אפשר ליתן לשחוט על סמך ב. השוחט אח"כ). א, ז (אם אפשר ליתן לו לשחוט על סמך ב. השוחט אח"כ, ב' דעות). א קו"א ד (סוגיית הגמרא, וב' הדעות אם צריך לכתחלה ב. השוחט קודם או אחר ש.). א קו"א ה (כשאין מי שיבדוק, אם מותר לתת לו לשחוט בלי ב.). ב, ט (כשאסור לאכול בלי ב. אסור לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ). יח, ד (לא ישחוט על סמך שיבדקנו אחר ש.). יח, כא (סכין מיוחדת לש.).

בדיקת הסכין

ד: תצח, א (בימי הש"ס היו מראין הס. לחכם. ביו"ט אסרו להראות). תצח, ב (בזה"ז אם יכול לבדוק בעצמו). תצח, ג (בדיקתו אחר ש.).

ה: א, ב (הרבה ישוב הדעת ויר"ש וכוונת הלב צריך בב. המשתכרים אינם מרגישים כ"כ. אם מרגישים פגימה דקה אחר בדיקתו). א, מח (המשתכרים אינם מרגישים כ"כ אף שלא בשעת שכרותם). א קו"א ג (כשבדק ולא מצא, ואינו מהנבהלים ונחפזים, ואח"כ מצא אחר והרגיש, בודאי אינה אלא דמיא לסאסאה שמותרת, אלא שעכשיו אין נוהגים לשחוט בסכין זה). ב, ט (סתם ס. אינם בדוקים). יח, הקדמה (ביאור סוגיית הגמ' ופרש"י. קיי"ל שצ"ל ב. אג' רוחתא). יח, ה (בימיהם בדקו ע"י הולכת והובאת הסכין על האצבע, ולא בהולכת האצבע על הסכין כבזמנינו). יח, יב-יד (י"ב ב. רחיצת הסכין לפני ב.). יח, יז (מנהג העולם לבדוק בין ש. לש. רק על החוד). יח קו"א ד ד"ה והנה (בדק בהולכה לבד אם כשר בדיעבד, ב' דעות). יח קו"א ה (עכשיו נהגו לבדוק בין ש. לש. אג' רוחתא, לאט ובכוונת הלב. וצריך להזהיר על השוחטים בערב יוה"כ). יח קו"א ו (הטעמים לב. בין ש. לש.).

עיי"ע מלאכת יו"ט (בדיקת סכין שחיטה). ראה גם לקמן אצל ספק נשחטה בסכין פגומה. פגימת הסכין.

ברכה

א: ח, ג (א"צ לעמוד). ח קו"א ד (ב. א' לכמה עופות שלפניו).

ב: רמט קו"א ד (כשמפסיק בעניית אמן בין ש. לש. אי הוי גרם ברכה שאינה צריכה). רסג קו"א ה ד"ה ומיהו (אם א' מברך לכולם).

ה: א, יא (זהירות בש. צפור או יונה, שמא תתנבל ותהי' ב. לבטלה).

דרסה

ה: כג, ב (דחק קצת הסכין בהולכה והובאה לא הוי ד. פסק הולכה והובאה הוי ד.). כג, טז (הפוסלים ד. במיעוט בתרא מטעם ספק דאורייתא או מדרבנן, ב' דעות). כד, א-ב (בלא הולכה והובאה, אפי' משהו. דחק בהולכה והובאה אין בכך כלום). כד, ג-ד (הוליך והביא בסכין שאין בו שיעור כשר. דעת ר"ח שצריך בבהמה חוץ לצואר כמלא צואר, לכתחלה או אף בדיעבד. דעת ראב"ד שאף בעוף צריך משהו חוץ לצואר. המנהג לאסור בבהמה כשאין משהו חוץ לצואר, ובהפ"מ אפשר דיש להקל). כד, ה (שחט ב' ראשים בהולכה בסכין שיש בה ג' צוארים כשר, כשנמשכה הסכין כמלא צואר א'). כד, ו (לכתחלה אין לשחוט בהולכה או הובאה לבד). כד, ז (שחט ב' ראשים בהולכה בסכין שיש בו ב' צוארים. הניח סכין ע"ג שתיהן ובגמר ש. הסכין רק על החיצונה אסורות. הניח סכין על פנימית ובגמר ש. הסכין ע"ג שתיהן אסורות. הניח ראש סכין בקצה פנימית ובגמר ש. הסכין על חיצונה כשר. הניח סכין על פנימית ובגמר שחיטה הסכין ע"ג החיצונה אסורות). כד, ח (לכתחלה לא ישחטו ב' ביחד זה אוחז מכאן וזה מכאן, ובדיעבד כשר). כד, ט (נהגו להטריף כששחט וחתך רוב המפרקת. נתכוין לחתוך המפרקת בהולכה או הובאה יש לפסול. וי"א שכ"ה גם כשחתך הסימנים לבד. ולכתחלה מצוה להוליך ולהביא). כד, י (נהגו לאסור כשהניח האצבע על הסכין). כד, יא (במיעוט קמא דקנה). כד, יז (כנ"ל). כד, יח (במיעוט קמא לדעת תוס' ורמב"ם). כד, כח-לא (טעם החילוק בין ד. וחלדה במיעוט לבין הגרמה ושהייה).

הגרמה

ה: כג, טז (פסול ה. במיעוט בתרא מדרבנן). כד כג (ה. במיעוט בתרא. דעות הפוסקים). כד, כד (ה. במיעוט קמא. דעות הפוסקים). כד, כה-ז (מדינא תלוי אם הרוב בשחיטה או בה.). כד, כח-לא (טעם החילוק בין ה. לדרסה וחלדה במיעוט).

חלדה

ה: כג, טז (הפוסלים ח. במיעוט בתרא מטעם ספק דאורייתא או מדרבנן, ב' דעות). כד, יב (כחולדה המכוסה בחורי הבתים, הסכין מכוסה בסימן העליון. מכוסה בדבר אחר פסול מספק). כד, יג-ד (מכוסה תחת העור, תחת הצמר אפי' אינו מסובך, תחת מטלית קשורה או עשויה להתקיים זמן מה פסול מספק. לכתחלה יש לחוש גם במטלית פרוסה. תלישת הצמר ומריטת הנוצות לפני ש.). כד, טז (במיעוט בתרא). כד, יז (הטעם שמחמירים בח. במיעוט קמא דקנה). כד, יח-כ (במיעוט קמא ובתרא לדעת תוס' ורמב"ם). כד, כח-לא (טעם החילוק בין דרסה וח. במיעוט לבין הגרמה ושהייה).

כיסוי הדם

ב: רסג קו"א ג ד"ה ולא (כסהו הרוח אינו מברך).

ג: תמה, ח (מותר לכסות באפר חמץ בפסח).

ד: תצח, ל (מותר ליתן עפר מוכן ביו"ט למטה קודם השחיטה). תצח, לא-ב (שחט ביו"ט, דוחה מצות כיסוי דם מוקצה מד"ס או עשיית גומא מד"ס, אבל לא שניהם יחד). תצח, לד (אין ראוי לכסות בגוש עפר עד שיכתשנו, וביו"ט אסור). תצח, לה (מותר לתת עפר מעט תוך הכלי ולשחוט ולכסות עליו. בהמה א"צ כיסוי. השוחט כוי ביו"ט אסור לכסותו. ובמקום דריסת רגלי אדם מותר). תצח, לו (שחט חי' ועוף עם בהמה או כוי ביו"ט, ונתערבו הדמים בענין שחייב בכ. אם צריך להוסיף דקירות בעפר כדי לכסות הכל אסור לכסות כלום). תצח, לז (שחט חי' ועוף בעיו"ט לא יכסה ביו"ט). תצח, לה (השוחט ע"ג קרקע קשה ולא נתן תחתיו עפר תיחוח צריך לגרר וליתנו על עפר תיחוח. וביו"ט אסור). תצח קו"א ה (מותר לאכול אף אם לא יכסנו). תצח קו"א ו (נתערב בדם בהמה או מים, אם הי' מראית דם ניכר במים צריך לכסותו. כשנתערב ביו"ט דם חי' בחי' לא סגי בדקירה א', כי הדם לא נתערב שוה בשוה. וכשנתערב בדם בהמה לא יכסה אפי' דקירה א', דשמא יהי' הכיסוי במקום שיש בו רק מראה דם בהמה).

ה: כה, ב (בשחיטה פסולה).

להאכיל לכלבים

ה: א, מ (חש"ו, או מי שא"י הל' ש. לא ישחוט, שלא יטעו לומר ש. כשרה. כשצריך לכלבים או נכרים ינחור. כשבדיעבד כשר מותר).

סכין פגומה

ה: יח, הקדמה (ס"פ מנקבת וקורעת הושט ואין ש. מועלת בו, ובקנה שמא קרעה משהו המשלים לרוב). כד לה ד"ה והנה (הל' עיקור שצריך השוחט לידע, לדעת התוס' הם הל' ש. בס"פ). כד, לו ד"ה אלא (טעמי איסור ס"פ במיעוט קמא דקנה). שם ד"ה וכן בעיקור (תפש הקנה בידו ושחט מיעוט קמא בס"פ, בעל נפש יחמיר לעצמו). שם ד"ה או (ס"פ במיעוט בתרא. אם מותר לחתוך במגל שכולו פגום, שלהסוברים עיקור הוא עקירת הסימנים וס"פ אינה ש. כלל, א"כ אין בזה משום שהייה ולא משום עיקור במיעוט בתרא).

ספק בשחיטה

ה: א, כג (אם נולדה ריעותא הוי ס. נבלה. שחט מי שא"י הל' ש. לדעת הרמב"ם קרובה לס. נבלה). ב קו"א ב (חזקה שאין קלקולים יוצאים מתח"י ואין חוששים מס. אבל חוששים שלא גמר רוב הסימנים, דמיד שהגביה ידו אינו חוזר למנהגינו לאסור שהי' במשהו. ובמומר לתיאבון ששחט אמרינן שחוזר וגומר הש. והוי ס. שהי' במשהו בדרבנן ולקולא). יח קו"א י ד"ה כך הבין (ס. שהה ס. דרס דאתייליד ריעותא אין תולין בהתירא דרוב שוחטים). כג, יא ד"ה אבל בספק (ס. שהייה לרמב"ם ס. נבלה ולרשב"א ודאי נבלה). כד, לה ד"ה אבל (חילוק בין ס. נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דאזלינן בתר רוב בהמות כשרות נגד חזקת איסור דבהמה, לבין ס. עיקור בשעת ש. דאוקי חזקת סימנים שלמים להדי חזקת איסור דבהמה והוי ס. דאורייתא). כד, מ ד"ה אבל (נמצאה שמוטה אחר ש. להסוברים שאין ש. מועלת בשמוטה, ריעותא מצטרפת לחזקת איסור דבהמה, כמו בנמצאת סכין פגומה. והכא גרע, שאפי' יש במה לתלות אסורה). כד, מב-ה (נמצא הסימן שמוט, מתי מועלת בדיקת הקפה). כד, מו (נמצא טבעת על הסכין, אם טעם ההיתר הוא שנפרד ע"י גלגול, א"כ אין ריעותא ומתירים, ואם טעם ההיתר שנפרד ע"י גלגול שלאחר שחיטת הרוב, א"כ יש ריעותא ואוסרים). כד, מז (נמצא חלק מהטבעת, וספק אם היא רוב, ב' דעות). כה, ב (לא בדק אם נשחטו רוב הסימנים, לרמב"ם ולרשב"א ודאי נבלה, ולתוס' אסור מדרבנן). כה, ז (שחט למע' או למטה חוששין להגרמה, ואין כאן רוב). כה, יא (נולד ספק שהה או דרס, לא אזלינן בתר רוב ש.). כה, יב (כל ספק בשחיטה לרמב"ם ספק נבלה ולרשב"א ודאי נבלה). לג, יב ד"ה ומיהו להמפרשים (למ"ד נקובת הושט נבלה, ספיקו להחמיר).

ראה גם לעיל אצל בדיקה.

ספק נשחטה בסכין פגומה

ה: יח, ב (שחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה ספק נבלה, שמא נפגמה בעור או במפרקת. חזקת סכין נגד חזקת בהמה. לא נגע במפרקת ב' דעות, אם היא ספק נבלה שמא נפגמה במיעוט בתרא, או ודאי נבלה שתולין בעור המצוי). יח, ג (גם בספק נגע במפרקת הוי ספק נבלה, ומצטרף לס"ס. שחט בסכין ארוכה שיש בה פגימה, מסתמא הוליכה ע"פ כולה ואינו ספק מעליא להצטרך לס"ס. שחט הקנה בעוף בסכין פגומה הוי ספק שמא קרעה משהו המשלים לרוב, ומצטרף לס"ס). יח, ד (שחט בסכין שאינה בדוקה, לרמב"ם קרובה לספק נבלה, ולרשב"א קרוב לודאי נבלה). יח, יט (נגע במפרקת חוששין לדעת רב חסדא שמצוי לפגום, ואוסרין אותן שנשחטו אח"כ). יח, כ (נאבדה קודם בדיקה ונמצאה פגומה). יח, כב (חתך בה בשר אין לחוש לפגימה). יח, כד (בדק הסכין אחר ש. ומצאה יפה, והצניעה ואח"כ נמצאת פגומה, ב' דעות). יח קו"א ב (שחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה. בהמה ועוף. שיבר בה עצמות. חותך בכח במפרקת. נגע במפרקת. אימר נגע במפרקת). יח קו"א ה (שחת בהמות רבות ונמצאה פגומה מהצד אחר ש. האחרונה, רק האחרונה נאסרת). יח קו"א ח (שחט ונמצאת פגומה. דעת הרא"ש דמדינא תלינן במפרקת ולא בעור, ובפרט בקמייתא שיש ס"ס, ומחמרינן משום לא פלוג, ומתירין כשנאבד הסכין ונמצא או שחתך בכח במפרקת. דעת הרשב"א דמדינא תלינן בעור, ואין להקל אלא כשבודאי שיבר בה עצמות. דעת השו"ע להקל כשנאבד ולהחמיר בחתך בכח במפרקת). יח קו"א ח ד"ה כך הבין (לפי' הא' ברשב"א אפי' שיבר מפרקת אין תולין בו. לפי' הב' ברשב"א דוקא דרך הולכה והובאה אין תולין בו. לדעת רש"י ורא"ש, גם כשחתך במפרקת בכח תולין לו). כד, מ ד"ה ואין (ב' דעות הנ"ל תלוי אי אמרינן סכין אתרעי בהמה לא אתרעי).

עיקור

ה: כד, כד (במיעוט קמא במקום שחיטה דינו כשהייה, ושלא במקום שחיטה דינו כהגרמה). כד, לב (נתלש רוב ושט או קנה מהבשר, ומיעוט הנשאר הוא מדולדל, הוי ע. ולרש"י – אף טרפה. ניטל הלחי או שנתלש הסימן עם הבשר מהלחי, ב' דעות). כד, לג (נשמט מעצמה ע"י נדנוד הבהמה. נשמט וירד למטה וליכא נקב). כד, לד (נשמט סימן הא' אחר שנשחט רובו, קודם ש. השני בבהמה). כד, לה (שיטת רש"י שבנשמט כולו או שמיעוטו מדולדל הוא טרפה ולא נבלה. שיטת הרשב"א דאין שחיטה מועלת גם בסימן השני ואינם טרפה. שיטת התוס' שבשניהם אין השחיטה מועלת ובמיעוט מדולדל היא גם טרפה. שיטת הרמב"ן שבשניהם היא טרפה, וברובו נשמט בשעת שחיטה אינה מועלת). שם ד"ה והנה (ע. שבהל' שחיטה שהשוחט צריך לידע, לשיטת התוס' הוא סכין פגומה). שם ד"ה אבל (לשיטת בה"ג הוא עיקור שבשעת שחיטה. חילוק בין חשש ע. לחשש נקובת הושט ופסוקת הגרגרת). כד, לו (הוכחות שלא פסלינן ע. במיעוט קמא ובתרא, אלא כשמיעוט בתרא נשחט בעיקור כל הסימן כשיעור הפוסל, אבל עיקור מיעוט הסימן אינו פוסל אפי' בשעת ש. ובעל נפש יחמיר לעצמו). שם ד"ה וכן בנעקר (נעקר סימן הא' אחר שנשחט רובו, קודם ש. השני בבהמה). שם ד"ה וכן בעיקור (קיי"ל שעיקור מהל' שחיטה ואינו טרפה, וסמכינן עלה להתיר חלב ובצים בחייו). כד, מז (נמצא מיעוט הטבעת על הסכין מתירים, כדלעיל כד, לו). כד, מח (ליזהר שלא ידחוק רגליו בקרקע או בכותל. דחיקת רגלו עם הכנפים).

פגימת הסכין

ה: א קו"א ג (דמיא לסאסאה מותרת, אלא שעכשיו איננו בקיאים ואין נוהגים לשחוט בס. זה). יח, הקדמה (קיי"ל שפ. מהצד פוסלת. ליבן ס. ושחט, ב' דעות. החילוקים שבינם). יח, א (רושמי הסכין אינם פוסלים). יח, ב (פ. שחוגרת שערה ולא צפורן, ב' דעות. אסרינן מספק דאורייתא, ומצטרף לס"ס). יח, ג (פ. האוגרת כחוט השערה הוי ספק, ומצטרף לס"ס. פגום בבהמה הוי ודאי נבלה, ובעוף ששחט הקנה לבד הוי ספק נבלה, שמא קרעה משהו המשלים לרוב). יח, ו-ז (מסוכסכת). יח, ח (חלק). יח, י-יא (עולה ויורד כנחש). יח קו"א ג ד"ה ומחלקותם (דעת הרשב"א שפ. האוגרת חוט השערה פוסלת). שם ד"ה ולדידן (פי' הפר"ח ותבו"ש שגם בצפורן אפשר להרגיש אם אוגרת חוה"ש, והוא דוחק גדול). שם ד"ה והפרי (לדידן מחמירים בסאסאה ובצפורן מרגישים אם היא כסאסאה). שם ד"ה אבל (דעת הרא"ה שכל שמרגיש בצפורן פסולה. דעת הרא"ש שאינה פוסלת אא"כ חוגרת צפורן). שם ד"ה והנך (כל א' מהחכמים היה מחזר אחר בדיקה יפה יותר לכתחלה). יח קו"א ד ד"ה בהובאה (מסוכסכת שכשרה בהולכה, לפרש"י היא פ. א' מצד א' בראש הסכין. מגל קציר שהעוקצים כפופים מאד טהורה מידי נבלה ואסורה באכילה מד"ס). שם ד"ה אבל (דעת הרמב"ם שמסוכסכת שכשרה בהולכה היא פ. א' כפופה מאד וכשרה אף באמצע סכין). שם ד"ה והרא"ש (דעת הרא"ש שגם בכפופה מאד היא נרגשת בבדיקת הולכה, ודעת הרמב"ם שבכפופה אינה נרגשת). שם ד"ה והנה (בדק בהולכה ולא הרגיש, לרא"ש כשרה ולרמב"ם יש להחמיר בדיעבד). יח קו"א ה (פ. מהצד אינה פוסלת אלא כשהיא סמוך לקצהו, או שהסכין הולך ומתעבה).

שהייה

ה: א, ו (חשש נתעלף הוא משום ש.) ב קו"א ב (ש. במשהו אסרו משום אל תטוש תורת אמך שלא לשנות מנהג אבותינו, וספקו לקולא). כג, ב (הגביה סכין מסימנים ומוליכם על הצואר הוי ש. הוליך על הסימנים ולא חתך לא הוי ש.). כג, ג (שיעור ש. גסה כדי שחיטת גסה, דקה כדי שחיטת דקה. ש. עוף ב' דעות, כדי שחיטת דקה או עוף. ש. כדי שחיטה בלא הרבצה, ב' דעות). שם ד"ה ומיהו (כדי שחיטה היינו חתיכת העור והסימנים, בלא מריטת הנוצה או השער). כג, ד (גם בסכין רע ושוחט רפה ידים משערים ברוב סכינים ושוחטים). כג, ז (מיעוט קמא בקנה שפסיקתו ברוב לא הוי ש. ובושט שנקיבתו במשהו הוי ש.). כג, יא (טעם מנהגינו לאסור במשהו דאין בקיאין בשיעור קטן, או דגזרינן. אם לא הגביה רק נדחף ממקום למקום, ב' דעות). שם ד"ה וכן (ספק ש. משהו אין להחמיר. ספק ש. בלי הרבצה הוי ס"ס ויש להקל בהפ"מ). שם ד"ה אבל ספק (ספק ש. כדי שחיטת עוף הוי ס"ס ויש להקל). שם ד"ה אבל בספק (ספק ש. לרמב"ם ספק נבלה ולרשב"א ודאי נבלה). כג, יב (נמצא גמי רך בושט הוי ש.). שם ד"ה ורוצה (טעם החילוק בין רך לקשה). שם ד"ה ואע"ג (טעם החילוק בין גמי לבין הוליך ע"ג הסימנים בסכין גרוע ולא חתך שכשר, כנ"ל כג, ב). שם ד"ה והא (לא קיי"ל כהסוברים שש. במשהו בעוף אסור מדינא, אף במיעוט בתרא. גמי בבהמה, ב' דעות). שם ד"ה ולפי (בעשב דק יש להקל מטעם ס"ס). שם ד"ה וכל (נמצאו שעורין או סובין יש להתיר). שם ד"ה ואם (חתך אצבעו בשעת שחיטה יש להקל). כג, יג (צירוף ש. לשיעור בעיא דלא איפשטא). כג, יד (נתעכב בשחיטת מיעוט בתרא של סימן ראשון, לא אסרינן אלא בבהמה וכשנתעכב כדי שחיטת ב' סימנים). כג, טז (הפוסלים ש. במיעוט בתרא מטעם ספק דאורייתא או מדרבנן, ב' דעות). כג, יח (אם הוא שוהה למות, לא ישחוט אפי' בקרדום אבל במגל יש להקל בהפ"מ, ואפי' איש אחר אבל נכרי מותר). כג, כא (במיעוט קמא דקנה). כד, יח (במיעוט קמא דושט, לדעת תוס' ספק נבלה ולדעת הרמב"ם ודאי נבלה). כד, כח (במיעוט קמא דושט ודאי פסולה ובמיעוט קמא דקנה ודאי כשרה. טעם החילוק בין ש. לדרסה וחלדה). לג, יג ד"ה וזהו (חילוק בין שחט מעט ושהה שחוששין לנקובת הושט, לבין ניקב ע"י קוץ וכיו"ב, שיש מתירין).

שחר

א: א מהדו"ב, ב (אני מעורר הש.).

שטן

א: קיג, ט. קנו, יט (אינו שולט בב' אומות). קסז, ח. קפ, ו.

ד: תקפד, ב (מעורבב בעת תק"ש). תקפה, ו (על ימין האדם). תקצא, ו (לערבב הש.). תקצב, ז. תקצו, א (כנ"ל). תרו, ח.

שטרות

עיי"ע הלואה (המלוה בשטר). הרשאה. מלאכות שבת (שטרי הדיוטות).

ה: רבית מו ד"ה ואין (החותם על השטר מתחייב לכל הכתוב בו אף שאינו יודע כלום).

זכרון עדות

ו: עדות י (לא יכתבו שלא מדעת הלוה, אא"כ קנו מידו ואין המתחייב מוחה, ואפי' אחר זמן, ואפי' מתו). יא (לא נתייחדו לעדות לא יכתבו אלא במחילת דבר או פטור חוב). יב (קנין אסמכתא לא יכתבו, עד שיצוה להם לכתוב שקנו בב"ד חשוב, או לכתוב שקבל בחרם או שבועה, או שאמר להם לכתוב ונהגו לכתוב כן בכל הש.). יב-ג (סתם קנין העומד לכתיבה יכתבו כל יפוי כח שנהגו בהם, לנאמנות שלא נפרע ולביטול מודעה. אין המנהג פשוט לכתוב לא יכתוב. אין הב"ד דנים ע"פ יפוי כח אלו, יכול לכותבם בכל אופן. רצה שידונו ע"פ יפוי כח אלו, יפרשו שכן אמר לוה בפירוש). טז (ידקדקו לא לכתוב קנין אתן). יז-כ (אחר שקנו שלא בפני מלוה, כותבים ונותנים ללוה אבל לא למלוה, שסתם קנין שלא בפניו אינו עומד לכתיבה. אמר כתבו נותנים למלוה. לא קנו ואמר כתבו ותנו למלוה, ימלכו קודם נתינה. וכן בשובר ומוכר ונותן מתנה). לח-מ (נשרף או נקרע או נמחק בפניהם, או שפרע מקצתו ורוצה להחליף בחדש, לא יכתבו אחר אלא מדעת הלוה, ומזמן שעומדים עתה. נמחק קודם שהספיק הב' לחתום, או שנמצא בו טעות, כותבים שלא מדעת הלוה. העידו לפני ב"ד, כותב ב"ד שלא מדעת הלוה מזמן הראשון. ש. מתנה או מכירה בלא אחריות, כותבים שלא מדעת הנותן ומוכר ומזמן הראשון).

זמן ומקום

ו: עדות יד (יכתבו וקנינו ביום פלוני, או בשליש הראשון, האמצעי, האחרון של חודש פלוני, ואם אין זוכרים ז. הקנין יכתבו וקנינו מפלוני וכתבנו וחתמנו ביום פלוני, ושטר זה איחרנוהו וכתבנוהו). טו (כשכותבים ז. כתיבה כותבים מ. כתיבה, ולא מ. מסירת העדות. ואם שער המטבע שונה שם, יכתבו מ. הקנין, או יכתבו מטבע היוצא במ. פלוני).

חתימה

ו: עדות כא (לא יחתמו עד שיקראוהו ויבינו, או שיקראוהו לפניהם ב' כשרים להעיד, ואין עושים כן לכתחלה). כב (עד שא"י לחתום אין מועיל מה שמצוה לאחר לחתום במסירת הקולמוס, אבל המתחייב יכול לצוות לאחר לחתום, וב' עדים יחתמו לקיים). כג-ד (ח. בש. כאילו מעידים בב"ד. לא יחתום על ש. אמנה, ולא על ש. מודעה שכתוב בו ידענו באנסו עד שידעו באנסו, ולא על שט"ח עד שיכירו שם לוה, ולא על שובר עד שיכירו מלוה, וכן שם המוכר והנותן מתנה). כז (ועד שידקדקו באותיותיו בכתב מיושר ושוה). לב-ג (לא ירחיק מהכתב ב' שיטין ואוירן, בכתיבת ידי העדים).

שובר

ו: עדות יט (כותבים למלוה ולא ללוה). כה (שיכירו שם מלוה). נ (כשכתוב בשטר נאמנות כב' עדים, יחתום המלוה על הש. ואם לא נזכר בשטר שם המלוה, יחתמו עדים על הש). נב (יכתבו בו סכום וזמן השטר). נג.

שטר אמנה

ו: עדות כג (אסור לחתום עליו, לקבלו או להשהותו, אא"כ מתחייב בשט"ח זה בתורת מתנה).

שטר מוקדם ומאוחר

ו: עדות יד (מאוחר כותבים שטר זה איחרנוהו וכתבנוהו). יז-ח (נכתב ביום ונמסר בלילה פסול, שמא יטרוף מלקוחות שלקחו קודם. מ. שיש בו קנין, או שאין גובין בו ממשועבדים, כשר). נב (מאוחר כשר).

שטר מכירה ומתנה

א: שו, כד (כתיבתו בשבת ע"י נכרי).

ו: עדות יב. יד. כ. כד. לט-מ. מז-ט.

עיי"ע חמץ (מכירת חמץ). קנינים (קנין שטר).

שטר הנהוג במדינות אלו; ממרנות

ה: רבית מא (ממרנות).

ו: עדות יח (בחת"י הלוה, והעדים חומתים לקיים חתימתו). כב (כנ"ל). לז (שהסך כתוב מעבר לחת"י המתחייב, צ"ל שיהי' נגדה ממש, שלא יוכל לזייף). נ-נא (לא נכתב בו שם המלוה ואבד, יכתבו שובר בחת"י עדים, ונהגו להכריז בבהכ"נ, ונהגו לא לקנות שטר כזה עד שישאל אצל החתום בו שאינו פרוע).

שטר פרוע

ו: עדות נב (אסור להשאירם בביתו, אא"כ נשאר חייב לו אפי' פרוטה. ועבור שכר סופר, או חוב ממקום אחר, ב' דעות).

שטר שאבד

ו: עדות מט (שט"ח שנמצא בשוק, מלוה מודה ללוה יחזירו ללוה. לוה מודה למלוה חיישינן לפירעון ולקנוניא. לוה מודה ואין בו אחריות משועבדים יחזירו למלוה. אינו מודה, לא יחזיר אלא ע"פ סימן מובהק ע"פ ב"ד. שטר מכירה ומתנה שיש בו קנין יחזיר למקבל. כתובה דינה כשט"ח. שטר מזונות ולבוש דינו כשטר מכירה ומתנה). נ-נא (אבד ש. שכתוב בו נאמנות, או שלא כתוב בו שם המלוה).

שטר שיכול להזדייף פסול

ו: עדות כז (צריך שיהיו האותיות דומות זל"ז, כתב מיושר ושוה שלא ירחיקם ולא ידחקם, בכל לשון וכתב). כח (סכום לא יהי' באותיות. משלוש עד עשר לא יהי' בסוף שיטה, או יחזור ויכתבנו בראש שיטה).

שיטה אחרונה

ו: עדות כט-לא (אין למדין משיטה אחרונה, וחוזר מעניינו של ש. בשיטה אחרונה, וקיום מחקים ותלויות לפני שיטה אחרונה. ועכשיו נהגו לכתוב והכל שריר וקיים, ולמדין משיטה אחרונה, ומקיימים בשיטה אחרונה, לפני שריר וקיים, או אחר חתימה). לב (אין מקיימין בשיטה אחרונה אלא כשמחק אינו כשיעור שריר וקיים). לד (הוא ועדיו בשיטה א' כשר, הוא בשיטה א' ועדיו בשיטה א' פסול. הוא וע"א בשיטה א' פסול). לה-ו (לפיכך כשיש גליון בשטר יחתמו זה תחת זה, ולא יוכל לזייף. וכשהשטר מסתיים באמצע שיטה יחתמו באותה שיטה, ויוכלו ללמוד אף מש"א). לז (וכן כשהמתחייב עצמו חתם. אבל שטר בכתיבת ידו וחתימתו, או כתיבת עדים וחתימתם, אין לחוש).

שמות

ו: עדות כד-ו (לא יחתמו עדים עד שיכירו שם לוה בשט"ח, ושם מלוה בשובר, ושם מוכר ונותן מתנה, או שע"א או אשה או קרוב אומרים שכך שמו, או שהוחזק שמו בעיר ל' יום. ואם שם אבותיהם שוה, יכתבו אבות אבותיהם או כהן או לוי או ארוך או גוץ וכיו"ב).

שיירה

עיי"ע דרך.

א: כו, ג (כשא"י להתעכב להניח תש"י). נח, ו (כשלא יהי' לו שהות לקרוא ק"ש בדרך). פט, ד (כשאין לו שהות להתפלל לפני שיוצא לדרך). פט, ט (כשאין לו שהות להתפלל אחר נה"ח). צב, ד (כא"י ליפרד מהש. ליטול ידיו לתפלה). קי, ד (תפלת הדרך בהליכתו עם הש.). קפד, א (כשא"י לחזור לברך בהמ"ז במקומו).

ב: רמח, יג (תוך ג"י קודם השבת אסור לצאת כשאפשר שיצטרך לחלל שבת, ולצורך מצוה מותר אפי' בע"ש. ואם ברור שיצטרך לחלל שבת י"א שאסור). רמח, יד (יצא אתם קודם השבת, ובשבת הלך אתם מחוץ לתחום לעיר אחרת, מחשש סכנה להפרד מהם, מתי מותר לו להלך בכל העיר). רסו, ז-ח (במקום סכנה יכול לרכוב או ללכת בקרון בשבת). שס, ב-ה (לענין היקף מחיצות בשבת). שסו, ב (כשנחו בשבת באהלים, א"צ לערב).

ו: עוברי דרכים יב (כמה צריכים להתעכב בשביל א').

שיכור

א: צט, א (שתה רביעית – שתוי. אינו יכול לדבר לפני המלך – ש. ותפלתו תועבה כאילו עבד ע"ז. וכן בק"ש. אבל שאר הברכות יברך). צט, ב (יין שבסעודה אינו משכר). צט, ג (שינה ודרך מיל מפיגים יין פחות מרביעית. רכוב ג' מיל מפיג אפילו יותר מרביעית). צט, ד (ביינות שלנו). קח, יב (לענין תשלומין בתפלה נקרא אונס ולא מזיד). קכח, נא (בנ"כ מקולי משרת במקדש ומקולי נזיר. בשאר משקים המשכרים. אינו יכול לדבר לפני המלך. רביעית יין בבת אחת. ש. של לוט פטור מכל המצות). קכט, א (מצויה בשעת מנחה). קפה, ה (שתוי מותר בבהמ"ז ולא בתפלה ובק"ש, או שבבהמ"ז מותר אף ש. ובק"ש מותר השתוי. ש. מותר בשאר ברכות, שיש לו כוונה).

ב: רצב, ג. שכח, מו (רפואתו לסוך כפות ידיו ורגליו בשמן ומלח, או להשים אפר מעשב כתוש תוך החוטם).

ד: תקכט, יב (השכרות אינה שמחה אלא הוללות).

ה: א, ב (המשתכרים אבריהם כבדים ואינם מרגישים כ"כ בבדיקת הסכין). א, מז (שכרותו של לוט שאינו יודע מה עושה דינו כשוטה). א, מח (לא הגיע לשכרותו של לוט, כפקח לדבר התלוי בדעת. י"א שלא ישחוט שאבריו כבדים, אף שלא בשעת שכרותם).

שינה

עיי"ע טומאה (רוח טומאה). סוכה.

א: א מהדו"ב, ו (לא יקום בפתע). א מהדו"ק, ו (כנ"ל). ג מהדו"ק, ט (מצפון לדרום או ממזרח למערב). ד, מהדו"ק, טו (ס' נשימות). מד, א (ש. בתפילין). מו, ד (ברכות שלא עשני כו' שלא נדבק בה נשמת גוי, עבד או אשה). נה, ח (אם הישן מצטרף למנין). סא, ח (ק"ש על מטתו כ"פ כדי להשתקע בש.). סה, ו (לצערו ולהעירו לק"ש). פסקי הסדור תרו ד"ה אם – תרז ד"ה אבל (ס' נשימות). תרטו ד"ה והמדקדקים (בט"ק).

ב: שא, לג (סגולה למי שיושן יותר מדאי). שלח, א (טיף אחר טיף על כלי מתכת, כדי להרדים החולה. כדי להקיצו).

ד: תקפג, ח (לא לישון בר"ה ביום. יושב בטל. אחר חצות).

ה: ת"ת ד, יב (בבהמ"ד).

ו: שמירת גו"נ ה (לא יעמוד מיד).

מתנמנם

א: ד, טז. לב, לב (כותב כמתעסק ולא הוי לשמה). סג, ו.

ג: תעח, ה.

שינוי

עיי"ע גזלה (יאוש, שינוי רשות. שינוי). הוצאה והכנסה (שלא כדרכה). מוקצה (טלטול ע"י גופו). מלאכות שבת (שלא כדרכה). מקוה (שינוי מראה).

שיעול

עיי"ע רוק.

א: רא, א (מוציא ליחה. הושט).

שיעורי תורה

עיי"ע אכילה ושתיה (צירוף לכשיעור). ד' אמות. חשבון. מדות ומשקלות. מטבעות. מלאכות שבת (מודד; קושר ומתיר; שיעורי שבת).

ה: קצ, נה (מדת חכמים ליתן קצבה לדבריהם ושיעור א' שאין להוסיף ולגרוע).

אגודל; גודל

א: יא, ו (ז' שעורות ברוחב, ב' שעורות באורך). לב, סג (אצבע).

ג: תמז, ה (חם בחם אוסר כרוחב א.). תנא, נו. תנא, סה (טיט כרוחב א. ע"ג תנור שא"א להכשיר לפסח). תסא, טז. תסא, יט. תסא, כה (כמו אגוז לוז). תסב, כ. תסז, לו. תעב, יח (שיעור רביעית בג.).

ד: תקפו, יג (במקום הרחב שבו).

ה: לג, טז. קצ, יג (ז' שערות זו אצל זו בדוחק).

ראה גם לקמן אצל אצבע. קשר אגודל.

אותיות

א: לב, לז (ט' א. בין פרשה לפרשה). לב, מו (א. קטנה בין תיבה לתיבה). לב, מז (ט' אותיות גדולות או יו"דין).

ראה בערכו.

איסר

ד: תרמח, ג (איננו יודעים אותו. שיעור שטחו).

איפה

ג: תנד, ה (ששית הא.).

ו: מכירה ב.

ראה גם לקמן אצל עשרון.

אכילת עראי

ב: עדר, ו (עד כביצה). רצא, א (כנ"ל).

ד: תקכט, ד (עד כביצה). תרלט, יא (כנ"ל, או אכילת פירות ושאר מאכלים).

אלפים אמה

עיי"ע עיר (ערי). עירובי תחומין (אלפים אמה).

אמה

א: פסקי הסדור תרט ד"ה ורוחב (של תורה, כ"ד גודלין מרווחים מאדם בינוני).

ב: שמט, א (ממרפיקו עד ראש אצבע הארוכה. ו' טפחים). שסג, ז (מרווחת ומצומצמת).

ראה גם לקמן אצל פסיעה.

אצבע

א: לב, סג (א. סתם היא גודל). לב קו"א יד. פסקי הסדור תריג.

ב: רס, ג (הסמוכה לגודל). שמט, א (א. הארוכה נק' אמה).

ג: תנט, לא. תסא, ב. תסא, כה. תעג, נא (הסמוך לגודל).

ד: תקפו, יג (כל א. שבתורה גודל, במקום הרחב שבו).

ו: מדות א. גזלה לב.

ראה גם לעיל אצל אגודל.

אריח

ב: שסג, יט (טפח ומחצה על ג"ט, חצי לבנה של ג"ט על ג"ט).

בית סאתים

ב: שנח, א (ק' על נ', ה' אלפים אמה על אמה, ע' וב' שלישי אמה ברבוע).

ג' אצבעות; גודלין

א: יא, יד-כב. טו, י-טז. לב, סב. פסקי הסדור תרי ד"ה הנקב (בכנף הטלית).

ב: רסד, טו (שיעור בגד לקבלת טומאה). שח, מא (שיעור בגד לעניים).

ד: תרכט, ב (כנ"ל רסד, טו).

ה: קפג קו"א ב ד"ה והנה (שיעור בגד לקבלת טומאה). קצ, כא (כנ"ל).

ו: מדות יג (שיעור מאזנים לכסף וזהב וארגמן). גזלה כב (שעור בגד שהחייט צריך להחזיר לבעלים).

ג' טפחים

א: מ, ז. נה, כ. עט, ז. צ, א-ב (מקום גבוה ג"ט).

ב: שא, קו"א יב. שח, מא (שיעור בגד לעשירים). שלו, ה-ז. שע, ה. שעב, יג-טו. שעג, א. שעד, ג.

ג: תלג, ל-לד. תלו, יג. תלו, יח.

ד: תריד, ד. תרכט, טו. תרכט, יט. תרמו, ג. תרמו, ז. תרמו, יב. תרמט, יא. תרמט, יח. תרנ, א.

ו: נזקי ממון יד-טו (להרחיק דבר המזיק מכותל חברו).

עיי"ע רשויות שבת (כרמלית; לבוד).

ג' מילין

א: צט, ג (רכוב ג"מ מפיג יין).

ג' פרסאות

ב: רמט, א-ג (איסור לילך בע"ש).

ד' אמות

א: ל, א (שיכיר חברו ברחוק ד"א). נח, ב (כנ"ל). פט, ט (כנ"ל).

עיי"ע הוצאה והכנסה (העברה ד' אמות). עירובי תחומין (ד' אמות). קנינים (ד' אמות). רשויות שבת (מחיצה).

ד' אמות, באדם

א: עה, ט (מחנהו של אדם). עט, א (כנ"ל). צ, יח (בקביעות מקום לתפלה).

ב: שמט, א (כמדת גופו ג' אמות, ואמה לפשוט ידיו ורגליו. באמה שלו. ננס מודדין באמה בינונית ו' טפחים. מצומצמות). שצו, א (לענין תחומין). שצו, ב (בריבוע). שצו, ג (באמה שלו. ננס באמה בינונית. י"א מצומצמות וי"א מרווחות).

ד' אמות, בהליכה

א: א מהדו"ב, ז (הליכה לפני נט"י שחרית). ב מהדו"ב, ו (הליכה בגילוי ראש). א מהדו"ק, ז (הליכה לפני נט"י שחרית). ב מהדו"ק, ז (הליכה בגילוי ראש). ח, ו-ז (עטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א). ח, כ (ד"א בלא ציצית). צא, ג (הליכה בגילוי ראש). קה, א (הפסק בין ב' תפלות כדי הילוך ד"א). קכג, ג (כדי הילוך ד"א אחרי ג' פסיעות שבסוף התפלה יכול לחזור).

עיי"ע הליכה.

ד' אמות, בהרחקה

א: כג, ד (הנכנס לד"א של מת, קבר, בית הקברות). מג, ג-ו (רחוק ד"א מבה"כ). מה, א (ד"א של מת או קבר). עא, ו (כנ"ל). עו, ג (להרחיק מצואה ד"א). עח, ב-ג (להרחיק ממי רגלים). עט, ב-ג (להרחיק מריח רע). עט ח-ט (כנ"ל). פא, ג (להרחיק מצואה). פג, א (כנ"ל). פו, א (להרחיק ממים סרוחים). צ, כג (להרחיק מרבו בתפלה). צב, ח (אחרי השתנה או רקיקה ישהה הילוך ד"א קודם התפלה. השתנה בתוך ד"א של תפלה). קב, א (לא לישב בד"א של המתפלל). קג, ב (ביקש להפיח באמצע תפלה ילך לאחריו ד"א).

ד' אמות, מקום ד' על ד'

א: צ, ב (מקום גבוה ג"ט ויש בו דע"ד הוא כעליה).

ב: שנז, א (חצר שיש בו דע"ד). שעז, א (כנ"ל). שפו, א (בית שיש בה דע"ד). שצח, ו. שצח, ח (כנ"ל).

ו: שמירת גו"נ א (בית שאין בו דע"ד אינו ראוי לדירה).

ד' טפחים

א: צ, כ (דבר גדול שחוצץ).

עיי"ע רשויות שבת (כרמלית. רשות היחיד).

ד' מילין

ראה לקמן אצל פרסה.

ד' קבין

א: צז, ה (משא שכובדו מונעו מלכוין בתפלה).

ה' סלעים

א: פסקי הסדור תרכה ד"ה וחמש (שמונה לוט).

ב: שלט, ו (כלי ששוה ה"ס).

הין

ו: מכירה ב-ד. מדות ד (וחצי הין, ושלישית, ורביעית).

חוט השערה

א: לב, כז. לב, ל. לב, מו (חלק בין האותיות). לו, ב (ה). לו, ג.

ד: תרמח, יט.

ה: א קו"א ג. יח, הקדמה. יח, ג (שתחגור בה הציפורן).

חצי צפורן

א: לב, מה (חלק למע' ולמטה מהשיטות).

חרדל, טיפת

ה: קפג, הקדמה. קפג, ג. קפד, ג. קפח, כב. קצ, ב.

טפח

א: ג, א. ג, ו. מג, ג-ד. עג, א. עג קו"א א. עה, א. קפג, א. קפג, ח (הגבהת הכוס). פסקי הסדור תרז.

ב: רעא, יח. שא, מח-נ. שה, יט. שו, יח. שטו, ב. שטו, ה-יט. שיט, טז. שנו, א. שס, ז. שסו, יב. שעו, א.

ג: תס, י.

ד: תקכז, יז. תקפו, ו. תקפו, יג (ד' אצבעות גודלין, של אדם בינוני). תרז, יג. תרנ, א (ד' גודלין. וי"א שלענין ד' מינים הן של ג' גודלין ושליש). תרכז, ב-ה. תרלא, ז. תרלו, ב. תרמ, י. תרמ, יב. תרנ, א-ב. תרנא, יא. פסקי הסדור שסז.

ה: תיקון המקוה (ט. על ט.).

ו: מדות יג-ד. נזקי ממון טו.

עיי"ע רשויות שבת (קורה).

י' טפחים

א: מ, ג (מחיצה להפסיק בין תשמיש לתפילין). עט, ד (רשות לעצמו). צ, כ (דבר גדול שחוצץ). פסקי הסדור תריט-כ (מחיצה להפסיק בין תפילין ותפלה וספרים לצואה או חזיר).

ו: שמירת גו"נ ב-ג (שיעור מעקה).

עיי"ע רשויות שבת (רשות היחיד).

יד סולדת בו

א: קסח, יט. קפא, ג.

ב: רנג, ד-ה. רנג, יד. רנג, יט-כז. רנג קו"א ד (לענין שהיה, היינו שהתנור יס"ב או שהתבשיל יכול להתחמם עד שהיס"ב). רנד, ד. רנז, ט. שא, נח. שיח, ט-לא. שכ, טז. שכו, ד-ה.

ג: תמז, ד-ו. תמז, יז. תמז, כב. תנא, ו. תנא, י. תנא, טז. תנא, יט. תנא, כה. תנא, לד. תנא, לז-ח. תנא, מא. תנא, סה. תנא, ע. תנב, ג. תנב, יח. תסא, יד. תסא, יז. תסז, כה.

כ"ב אמה

א: קסו, א (שהייה בין נט"י לסעודה).

כביצה

א: קנח, ב (שיעור אכילה לנט"י). קסז, ד. ריב, ו. סדר נט"י לסעודה יח. לוח ברה"נ ד, י. סדר ברה"נ ג, יב.

ב: עדר, ו. רפו, ד. רצא, א-ב.

ג: תלו, ז (חמץ). תמד, יט.

ד: תקכז, ג (פת עירוב תבשילין). תקכז, כא. תקכט, ד. תרלט, יא (בית הבליעה מחזיק כב.). תרמח, כט (שיעור אתרוג). תרמט, יח-כג.

ראה גם לעיל אצל אכילת ארעי.

כגרוגרת

ב: שכח, יז-ח. שסח, ג.

ג: תפו, א.

כגריס

ה: קצ, ט. קצ, יא (ו' על ו' שערות ויניקתן, בגוף האדם, מרובע). קצ, יג (לענין נגעים כגריס הקלקי. לענין כתמים אפי' יותר גדול אם נזדמן. כ"ה פעם רוחב שעורה על שעורה). קצ, מט. קצ, נה.

כדי דבור

א: קיד, ח. רו, ג (כדי שאילת שלום). לוח ברה"נ יב, כו (ברכת הרעמים אחר כ"ד). סדר ברה"נ יג, יז.

ג: תפז, א. תפז, ג. תפט, כב.

כדי שאילת שלום

א: רו, ג (שלום עליך רבי). סדר ברה"נ ט, ב.

ד: תקפב, א (שאילת תלמיד לרבו).

כזית

א: קפד, ב. קצז, ב. סדר ברה"נ ח, א.

ג: תעג, טז. תפו, א (אגורי. כחצי ביצה או שליש, ב' דעות. להחמיר בדאורייתא ולענין ברכה אחרונה ובהמ"ז). תפו, ב (חלל בירקות ומצה אינו מצטרף, מצה רכה כספוג א"צ למעך).

כזית בכדי אכילת פרס

א: פא, א (צירוף לכשיעור). קסח, יא (כנ"ל). סדר נט"י לסעודה יח (כביצה, כל כזית בכא"פ). לוח ברה"נ ב, ב (צירוף לכשיעור). סדר ברה"נ ג, ב. ח, ב-ג. ח, ו.

ג: הקדמה להל' פסח (בתערובת). תמב, א (כנ"ל). תמב, ט (היתר נתהפך לאיסור). תמב קו"א ו. תמב קו"א ח. תמו קו"א א. תנג, ז. תעב, כ. תעה, ח (צירוף לכשיעור). תעה, יד (כנ"ל).

ד: תריב, ג (צירוף לכשיעור). תריב, טו. תריח, יג.

עיי"ע אכילה ושתיה (צירוף לכשיעור). ראה גם לקמן אצל פרס.

ככותבת

ד: תריב, א (פחות מעט מכביצה, שיעור איסור אכילה ביוה"כ, בין לננס בין לעוג מלך הבשן). תריח, יג (קרוב לכביצה).

כמלא לוגמיו

א: קצ, ב (ראוי ליישב דעתו של אדם. הנאה). קצ, ד (בכל אדם לפי גדלו. תינוק בן יומו). קצ, ו (באדם בינוני רוב רביעית). ריג, א.

ב: רעא, כד (רובו של רביעית באדם בינוני. הגדול לפי גדלו). רעא, כה.

ג: תעב, יט.

ד: תריב, יב (הגדול לפי גדלו. מסלקו לצד אחד. פחות מרביעית באדם בינוני). תריב, יג. תריח, יד.

כמלא מחט

ו: גזלה כב.

כעדשה

ה: קצ, י (ב' על ב' שערות בריבוע). קצ, יג (המצריות, שהן גדולות משלנו).

כתורמוס

ה: קצ, יז (מין קטניות עגול, רחב מעה). קצ, נה.

לבנה

ב: שסג, יט (ג"ט על ג"ט).

לוג

ו: מדות ד (וחצי לוג, ורביעית, ושמינית, וא' משמונה בשמינית).

ליטרא

ב: שפו, ז (משקל מנה).

ו: מדות י (וחצי ל. ורביע).

מ' סאה

עיי"ע מקוה (מ' סאה).

מ' מיל

ג: תנט, י (מהלך אדם בינוני ביום בינוני, מנה"ח עד שקיעה או מעלות עד צאה"כ).

מאכל בן דרוסאי

ב: רנג, א. רנג, ג. רנג, ח-ט. רנג, יב. רנג, יג (י"א שליש בישול וי"א חצי בישול). רנג, יח. רנג, כג. רנד, א-ו. רנד, יג-ד. רנז, א. רנז, יא-ב. שיח, ז. שיח, י.

עיי"ע אנשים (בן דרוסאי).

מיל

א: ד מהדו"ב, א (לנט"י קודם התפלה. כשהולך בדרך). צ, יז (עד מ. חייבוהו לילך להתפלל בצבור). צב, ד (יחזר אחר מים לנט"י קודם תפלה עד מ.). צט, ג (דרך מ. מפיגה יין). קסג, א (בנט"י לסעודה כשאין מים מ. לאחוריו). קפד, ג (י"ח דקות). פסקי הסדור תרז.

ב: רמט, ג (כ"ד דקות).

ג: תנג, יז (שיבוא לידי חימוץ). תנו, ח. תנט, ו. תנט, ט (כנ"ל). תנט, י (י"ח דקות או כ"ד). תנט, יא-ב. תנט, לא. תסב, ג. תסה, א. תסו, ג. תסו, ו. תסו, ח. תסו, טז. תסז, ב. תסז, ה. תסז, ז.

עיי"ע מצות (שיעור מיל).

מליחה

ב: רסג קו"א ב (כשיעור צליה, אף לחתיכה גדולה).

מעה

ה: קצ, יז (ב' פונדיונות. מדתו).

מרווחות; מצומצמות

ב: שסג, כז (שיעור העודף בינם חצי אצבע לאמה).

נ' אמה

ו: נזקי ממון טז-יז (להרחיק שובך ונבלה מהעיר).

סאה

ו: מדות ד (וחצי סאה, ורובע).

סלע

ב: שטז, יג. שלד, כח (י"ח פשוטים).

ד: תרמח, טו.

ה: קצ, יג (לערך שליש טפח. ס"ד וחצי פעם רוחב שעורה בריבוע). קצ, יז (רחבו פחות מרוחב פונדיון). קצ, נה.

ראה גם לעיל אצל ה' סלעים.

סעודה

א: קסח, ח (כג' ביצים פחותה שבסעודת עניים ע"י ליפתן. חצי עשרון).

ב: שסח, ג (ב' ס. ו' ביצים, וי"א ח' ביצים).

ג: תפו, א (כנ"ל).

ע' אמה ושיריים

א: קי, ו (עיבור עיר).

ב: שנח, ב (צלע מצלעות בית סאתים מרובע). שצח, ו (כנ"ל).

ד: תצז, יב (איל או צבי שקננו בפרדס סמוך לעיר). תקא, ח (קרפף סמוך לעיר לגבב בו עצים לבשל ביו"ט).

עיגול

ב: שמט, ב. שעב, ה.

ג: תעב, יח (פחות ממרובע רביע).

ד: תרמח, יג.

עיכול

א: קפד, ג (שאינו רעב או צמא מאכילה או שתיה הא'. באכילה מועטת - שעה וחומש, או שעה מועטת). לוח ברה"נ ז, ט (שאינו רעב או צמא מאכילה או שתיה הא'). סדר ברה"נ ה, ט (כנ"ל לוח ברה"נ ז, ט).

ג: תסז, סג (בעוף מעל"ע).

עירובי חצרות

ב: שסח, ג (גרוגרת פת לכ"א, מי"ח ויותר – י"ח גרוגרות, שהם ב' סעודות, שהם ו' ביצים, וי"א ח' ביצים).

עשרון; עשירית האיפה

א: קסח, ח. סדר ברה"נ ב, ב.

ג: תמז, ט. תנד, ב. תנו, א-ג (מ"ג ביצים וחומש. דרך המדידה במים). תנו, ז-ט. תנח, ה-ו. תנח, יא-ד.

עיי"ע מצות (עשרון).

פול הלבן

א: רב, ג (שיעורו לא נודע).

ב: שכ, ט (כנ"ל).

פונדיון

ה: קצ, יז (חצי מעה. אטלקי. רחבו יותר מסלע). ת"ת ג, ג (ניקח בו בימיהם לחם כשש ביצים).

פסיעה

א: קכג, ו (גודל בצד עקב).

ב: שא מהדו"ק, א (שיעור פ. גסה). שצז, ב (פ. בינונית אמה).

פרס

א: לוח ברה"נ ב, ב (חצי ככר של ששה ביצים). סדר ברה"נ ח, ב (כנ"ל).

ג: תכט, הקדמה בשוה"ג (ג' ביצים). תמב, א (כנ"ל). תעה, ח (כנ"ל).

ד: תריב, ג-ד (חצי ככר. ג' או ד' ביצים, ב' דעות. בשל תורה הלך אחר מחמיר, בשל דבריהם אחר המיקל). תריח, יג (ד' או ג' ביצים).

פרסה; ד' מילין

א: ב מהדו"ב, יא (בשהיית נקבים – כדי הילוך פ.). צ, יז (כשהולך בדרך חייבוהו לילך לפניו עד ד' מילין להתפלל בצבור). צב, א (כשיכול להעמיד עצמו שיעור הילוך פ.). צב, ד (כשהולך בדרך יחזר אחר מים לפניו עד פ.). קי, ח (ח' אלפים אמה. תפלת הדרך). קסג, א (בנט"י לסעודה כשאין מים ד' מיל לפניו). קפד, ג (שעה וחומש).

ד: תרג, א (כשאין פת ישראל בד' מילין, מותר לאכול פת פלטר אפי' בעשי"ת).

עיי"ע זמני היום (בין השמשות).

קב

ו: מדות ד (וחצי קב, ורובע, וחצי רובע, ושמינית רובע).

קורה

ב: שסג, יט (טפח). שסג, כא (בעיגולה ג"ט).

קורטוב

ו: מדות ד.

קשר גודל

א: יא, טז-כב. טו, יב. טו, טו-ז. פסקי הסדור תרי ד"ה הנקב (כל אורך פרק ראשון מהגודל).

רביעית

א: קנט, כא (טבילת כלים בר.). קס, טז (כנ"ל). קס, טז-יט (נט"י מכלי שיש בו ר.). לוח ברה"נ ב, א (ביצה ומחצה בקליפתה). סדר ברה"נ ח, א (ביצה ומחצה בקליפתה).

ג: תעב, יח (ב' על ב' גודלין בגובה ב' וחצי וחומש גודלין, כשהוא מרובה).

ו: מדות ד.

ריס; א' משבע ומחצה במיל; רס"ו וב' שלישי אמה

ו: עוברי דרכים ו. עוברי דרכים קו"א ה.

שוה פרוטה

ב: שפב, ז (פחות מש"פ לבן נח חשוב ממון ולא לישראל).

ו: אונאה א (אונאה בש"פ). מדות ומשקלות א (התורה הקפידה אפי' פחות מש"פ). מציאה לז (פחות מש"פ א"צ להחזיר ואסור לגזול). עוברי דרכים קו"א ג. גזלה א (אסור לגזול פחות מש"פ). נזקי גו"נ ב (המכה חברו פחות מש"פ חייב מלקות).

שעה בינונית

א: צג, א (כ"ד למעל"ע).

ב: רמט, ג. פסקי הסדור תתקא.

ג: תמג, ד. תנט, י.

ששים נשימות

א: ד, ד. ד, טו-ז.

תכיפה

א: קכח, ח. קסו, א.

תנור קטן

ג: תמז, ט (שאינו מחזיק י"ב ככרות מצה של עשרון, עובי פחות מטפח).

שירה

עיי"ע חזן. ניגון.

א: נג, לב (שמרננין בו לע"ז). קצ, ב-ד (הנאמרת על היין).

ב: שלח, ב (בפה, בכלי).

ג: תעג, מו (כל הש. ל' נקבה, גאולות שיש אחריהן גלות. גאולה אחרונה שיר חדש). תצ, יג (ש. דוד. ש. הים).

ד: תקפד, א (ר"ה ויוה"כ אין אומרים ש.).

שכחה

עיי"ע קשה לשכחה. שמא ישכח.

א: קסז, ז (לקט ש. ופאה).

ב: שז, יח (אין לחוש לש.). שלד, יב (נתמעט הלב ונתרבה הש.).

ה: א, כב (לא חיישינן לש. דלא שכיחא). ת"ת ב, ז (כשאינו חוזר על לימודו בא לידי ש.). ב, י (אין ש. לפני כסא כבודיך. ש. מצד הקליפה).

ו: מציאה טז (אבדה דרך הינוח שיש לתלות בש.).

שכינה

א: א מהדו"ב, א. ג מהדו"ב, ו (ש. במערב ופניה למזרח). ג מהדו"ק, ז (כנ"ל). נה, ז (שורה בעשרה). סא, יג. צד, ג (במערב). צז, ב (לפניו). צח, א (כנגדו). קלא, א (בתפלה ש. מימינו). קפ, ו.

ב: רצה, ג (במשכן).

ה: ת"ת ד, י.

שכירות

עיי"ע חכירה. קנינים (שכירות).

ב: רמו קו"א ג (הוכחות דלמסקנא קיי"ל דש. לא קניא כלל אף שמזונותיה על השוכר, ולא הוי ממכר ליומא). רסו קו"א א (קיי"ל דלא קניא אפי' לחומרא). שע, ט (ש. ליומא ממכר הוא).

ה: רבית טו-ז (אינה משתלמת אלא לבסוף).

ו: שאלה ושכירות יב (כנ"ל).

אדם

ב: שו, ט (שכרו לחדש והתנה לשלם כך וכך בעד כל יום, יכול להפסיק בסוף כל יום ויחשב עמו יום יום). מהדו"ב תתסג (ש. יום לימים רבים יכול בעה"ב לחזור בו בסוף כל יום). תתסד-ה (כשאירע אונס, בש. שנה למלאכה מיוחדת יכול לנכות לו משכרו, ולכל המלאכות אינו יכול. אף שש. ליומא ממכר הוא, ש. לא קניא). תתסה ד"ה וגם (ש. שנה לכל המלאכות אין הקנין חל אלא על שעבוד הגוף למלאכה ושעבוד בעה"ב ליתן מעות, וגם במלאכה מיוחדת אין הקנין חל, אבל לענין שבת עשאוהו כאילו קנוי לו). תתסו (ש. שנה למלאכה מיוחדת אין בעה"ב יכול להחליפה למלאכה אחרת וכדידיה דמי מלאכה זו. ש. שחלה, המלאכה של הש.). תתפט ד"ה ומיהו י"ל (ש. ליומא ממכר הוא).

ו: הלואה כ (חייב למכור מטלטלין כדי לפרוע במזומנים). נזקי גו"נ (יכול לחזור בו באמצע הזמן). שאלה ושכירות י (שכיר יום ומלמד צ"ל כמנהג המקום, וכשאין מנהג – מזריחת החמה עד צאה"כ). כ (חייב לדקדק עצמו בזמן ולעבוד בכל כחו, ולא יעשה מלאכה בלילה וישכיר עצמו ביום, ולא ירעיב עצמו, וכן המלמד, ולא יהי' ניעור בלילה, ולא ירבה במאכל, ולא יעסוק במלאכה אחרת עם הלימוד, וכן היושב בחנות). כא (שכיר יום וקבלן יכולים לחזור באמצע פעולתו, כשאינו גורם הפסד. לי בנ"י עבדים. י"א שלא ישכיר עצמו יותר מג' שנים, וכשאין לו מה יאכל רשאי, אבל לא אשה).

עיי"ע אמירה לנכרי (קבלן; שכיר יום; שכיר שנה).

בית וכלים

ג: תלז, א (נקנה בכסף שטר או חזקה, או בקנין סודר. השוכר קונה מה שמונח בתוכו). תלז א-ג (כשמשכיר ביתו קודם הפסח, אם מסר המפתח קודם ליל יד, השוכר צריך לבדוק). תמ קו"א ה (בנכרי אינה נקנית בחזקה. אם מועיל כסף. קנין סודר. וכן בשאלה). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה והנה אף (החדרים שבהם החמץ הנמכר).

ה: רבית טז (בית בחזקה ובהמה וכלים במשיכה).

ו: שאלה ושכירות ח (לא רצה להשכיר והטעהו והכניס פירותיו לחדרו, ישכור פועלים מדמי הפירות להשליכם לשוק ויודיעו, ומדת חסידות להודיע לב"ד קודם). ט (הכניסם שלא מדעתו, אם אינה עומדת לשכירות רשאי להשליכם לשוק ויודיע, אבל לא ישכור פועלים מדמיהם. מילא חצרו כדי יין ושמן, נכנס ויוצא כדרכו אף שמשברם שלא בכוונה). כ (לא יעשה מלאכה בבהמתו בלילה וישכירה ביום).

הלנת שכר שכיר

ו: שאלה ושכירות יא (איסור הש"ש, בש. אדם ובהמה וכלים, ובקרקע, ב' דעות). יב (כלתה מלאכה ביום יתן עד סוף היום, כלתה אחר שיצא יום עובר כשהגיע הבוקר, וכן שכיר שעה או שבוע או חודש או שנה, הכל הולך אחר גמר מלאכה). יג (וכן בקבלנות, אחר שהביאה לו. נתן משכון אינו עובר). יד (אינו עובר אלא בבקר או ערב ראשון. ומדברי קבלה עובר כל עת ששוהה משום אל תאמר לרעך לך ושוב גו'). טו (אינו עובר אלא כשתבע ויש לו מעות, וכן כשהמחהו אצל חנוני). טז (ידע שכיר שיהי' לבעה"ב ביום השוק, או שיפרע אחר שיעשו חשבון, אינו עובר, ומיום השוק ואילך אינו עובר על בל תלין, רק משום אל תאמר גו'). יז-ח (אמר להם שליח שכרכם על בעה"ב, שניהם אינם עוברים, רק בעה"ב משום אל תאמר גו', וכן עשו גדולי החכמים. וטוב להתנות עם השכיר שלא יתחייב לפורעו בזמנו).

שלג

א: קס, יד (נט"י בהם). קסב, יד. סדר נט"י לסעודה ח (נט"י בהם).

ב: שכ, טז (אסור לרסק). שכ, יט-כ (כנ"ל). שכו, י (כנ"ל).

שלהבת

ב: רחצ, ח (ש. אין בה ממש, ואין איסור באש של ע"ז אלא כשקשורה בגחלת). רחצ קו"א א (גם כשקשורה בגחלת מותרת, אלא שאסור לברך עליה במוצ"ש. ש. של הקדש אין נהנין).

שלו

עיי"ע אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איסורי הנאה (בעלות). ארבעה מינים (שלו). חמץ (בעלות; שלו). מצות (שלו). ציצית (שאול).

שלום

עיי"ע דרכי שלום. שיעורי תורה (כדי שאילת שלום).

א: פד, א (שמו של הקב"ה. קריאת אדם ששמו ש. בבית המרחץ). קכח, נח (ברכתו של הקב"ה). קנו, ב (מתי מותר לשנות מפני הש. שאילת שלום אין בו משום הזכרת ש"ש לבטלה).

שלום בית

ב: רנ, ה (השחזת הסכין בע"ש). רסג, א (בנרות שבת). רסג, ד. רסג, ט-י (כנ"ל). רסג קו"א ב (מוטל על הבעל). רצו קו"א א.

ג: תעב, ל (נר קודם לד' כוסות משום ש"ב).

ד: תקכז, כט.

שליח צבור

עיי"ע חזן. העוסק בצרכי צבור. תפלה (חזרת הש"ץ. צבור).

א: נג, א (ש"ץ יעמוד לפני התיבה מישתבח ואילך). נג, ב (לעצמו יאמר לפחות ברוך שאמר וקצת פסוד"ז). נג, ד-ה (ש"ץ הגון). נג, ו (עבר באונס בשוגג במזיד ושב, למנותו, להעבירו). נג, ז (צדיק בן צדיק וצדיק בן רשע). נג, ח (מומין). נג, ט-יג (ש"ץ קבוע וארעי. בתענית צבור. בערבית. מילוי זקנו. בן כ, יח, יג, וקטן). נג, יד (מתוך כובד ראש ולא כדי להשמיע קולו הערב). נג, טז-יח (לעגי שפה. פוחח. סומא). נג, יט-כא (ש"ץ קבוע יורד מעצמו ואינו קבוע יסרב רק מעט). נג, כג (מי יכול לעכב). נג, כה (ש"ץ העוסק בצ"צ לא יהי' טפש). נג, כו (אבל, מוהל ויאצ"ט). נג, כז (לא למנות ע"פ השר). נג, כח (בשכר). נג, כט (רק ברצון הקהל). נג, ל (גובים לפי ממון או לפי נפשות). נג, לא (שכירות רב וש"ץ מי קודם. אין מסלקין ע"פ קול). נג, לב (ש"ץ שבגדיו צואין או שמרנן בשירי נכרים). נג, לג (מתי יתמנה בנו). נג, לד (מינוי לזמן). נג, לו (מתוך סידור שנכתב לש"ש). צ, א (יתפלל ע"ג כסא; ממעמקים).

ד: תריט, יד (להעמיד אצלו בת"צ ויוה"כ ב' אנשים. עכשיו אין נוהגין).

ברכו

א: נג, יג (שבתפלה ושבקרה"ת). נד, ד (בלא קדיש). נז, א-ד (דיני ב. וענייתו). סט, ד (אמירתו אחר קדיש אחרון, בחול ולא בשבת). סט, ז (אמירתו פעם ב' בשביל אותם שבאו אח"כ). קכד, יא (יכול לענות אף שלא שמע מהש"ץ, כ"ז שלא סיימו רוב המנין, או עכ"פ כשיש י' עמו שעדיין לא סיימו).

עיי"ע קריאת שמע (פורס על שמע). שבת (קבלת שבת).

חזרת הש"ץ

א: נה, ז (ט' עונים). נט, ד (מוציא מי שאינו בקי רק בצבור). סט, א (כשהתפללו כ"א ביחיד ועומד א' לפרוס על שמע וחוזר התפלה בקול רם עד אחר אתה קדוש). סט, ד (כך גם יחיד שלא שמע קדושה. אבל אם לא התפלל עדיין צריך ששה מתפללים, או יתחיל מיד תפלתו בקול רם עד האל הקדוש). סט, ח (אם ש"ץ דמנין הב' יעמוד במקום שעמד הא'. ש"ץ מנין הא' יכול לירד לפני התיבה שנית). עט, ג (צריך שלא יהי' צואה בבהכ"נ). קט, ג (כשמתפלל עם הש"ץ יאמר עמו נקדישך והאל הקדוש ושומע תפלה ומודים ויכרעו ביחד). קיז, א (לא ישאל צרכיו בשומע תפלה רק בתפלת לחש). קיט ה (שכח ענינו היכן יאמרנה). קכג, ז (אין צריך לפסוע ג' פסיעות רק בסוף תפלת לחש ובסוף קדיש שלם). קכג, ח (אם צריך לומר יהיו לרצון). קכד, א (כדי להוציא מי שאינו בקי, בצבור דוקא, ט' שומעים). קכד, ב (יוצא דוקא כשמבין בלה"ק, ולא יפסיק, ויפסע ג' פסיעות). קכב, ג (מתי יתפלל הש"ץ תפלתו לאלתר בקול רם). קכב, ד (גם כשכולם בקיאים יחזור הש"ץ). קכד, ה (מתי להמתין על המתפללים מלה במלה). קכד, ו (צריך ט' המכוונים לברכותיו. אין היחיד מוציא יחיד בת. כ"א יעשה עצמו כאלו אין ט' זולתו). קכד, ז (אם צריך העם לעמוד). קכד, י (כל המשיח בבהכ"נ בשעה שהצבור עסוקין בשבחו כו'). קכד, יד (כשהתפלל ושכח יעלה ויבוא יכול לצאת אף הבקי, ואינו יכול לכוין מתחלה ועד סוף, לכן מוטב שיתפלל בעצמו). קכה, א (אמירתו עם הש"ץ מלה במלה נחשבת כאחת). קכו, א (דילג ברכת המינים מסלקין אותו. התחיל בה וטעה אין מסלקין). קכו, ב (טעה וא"י לחזור למקומו יעבור אחר תחתיו, ויתחיל מתחלת ברכה שטעה. בג"ר וג"א יתחיל מתחלתן). קכו, ג (כל מקום שהיחיד חוזר הש"ץ חוזר, חוץ משחרית שלא הזכיר יעלה ויבוא שיסמוך על מוסף. נזכר קודם שהשלים חוזר לעבודה או לברכה אמצעית של שבת ויו"ט). קכו, ד (טעה הש"ץ בתפלת לחש סומך על התפלה בקול רם. בג' ראשונות). קכז, ג (שים שלום או שלום רב).

ב: רסח, יח (בתפלת ערבית רשות הקלו, שברכה מעין ז' מוציא אף הבקי בתפלתו).

ג: תע, ו (כשעשרה בכורות מתענים בע"פ, אם הש"ץ יאמר עננו).

ד: תקצא, ב-ד (בר"ה יכול להוציא אף הבקי, כשא"א פיוטים ומכוין לכל תיבה שאומר הש"ץ). תקצד, א (אף שבר"ה הש"ץ מוציא הבקי, היחיד אינו מוציא חברו, אפי' כשמתפלל גם לעצמו).

עיי"ע ברכות (להוציא אחרים).

שליחות

עיי"ע אמירה לנכרי (מחזי כשליח). ברכת המצות (שליח שעושה המצוה).

א: ריג, ו (פיו כפיו, כשמוציא אחרים בברכות).

ב: רמד קו"א א בהגהה (ש. בשכר מקרי ש.). רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (ש. של אדם כמותו וידו כידו וה"ז כעושה מעצמו). מהדו"ב תתסא ד"ה ושאני (אין חילוק בין בחנם לבין בשכר, ואף בשכיר שנה).

ג: תלב, ח-ט (בבדיקת חמץ). תלד טו-ז (בביטול חמץ). תנז, יט (בהפרשת חלה). תפט, א (בספירת העומר אינו מועיל).

ה: רבית ס (חש"ו אין בהם משום ש.).

ו: מכירה יא (הוסיף המוכר לשליח בשער קצוב, יתן חציו למשלח. ובאינו קצוב יתן כולו למשלח). יב (נתאנה נכרי הכל למשלח. טעה הנכרי בשער קצוב יתן חציו למשלח. טעה בחשבון, כולו לשליח). יג (נשאר ממעות או סחורה שנתן המשלח, הכל למשלח). יד (אמר לשליח מכור בכך והמותר שלך, כולו של שליח). טו (ולא ימכור לעצמו). יז (נתן לו מעות לקנות, מתי יכול לקנות לעצמו).

בנכרי

ב: רמג, א (בנכרי לחומרא מד"ס). רסג קו"א ח ד"ה והענין (כנ"ל). שה, כט (כנ"ל).

ג: תמח, י (קנינים דוקא בעצמו ולא ע"י ש.). תנ, כב (מקדים דינר לחנוני שיתן מזונות לעבדו, נותן הוא לישראל בש. העבד). תנ, כז (כשישראל קונה בש. הנכרי הוא קונה לעצמו).

ה: רבית ס (נתינת רבית ע"י נכרי וחש"ו אסורה). רבית עב (ללוות ברבית ע"י נכרי, לחומרא יש ש.).

הולך

ו: הלואה לב-ג (בפריעת חוב – כזכה, ושוב אינו רשאי להחזיר ללוה, משא"כ במתנה או בהלואה). מכירה ו (במתנה, תן – זכה, הולך יכול לחזור בו).

מצוה בו יותר מבשלוחו

א: ריג, ו (בברכות שא' מברך לכולם).

ב: רנ, ד (בהכנות לשבת). רנ קו"א ב.

ג: תלב, ח (בבדיקת חמץ). תנג, לג (טחינת קמח למצות). תס, ג (אפיית המצות).

שלוחו של אדם כמותו

ב: רמג, א. רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע. שה, כט. שסו, יב.

ג: תלו, ב. תלו, כ. תמח, י. תנ, כז.

ד: תקכז, יד.

ה: רבית ס. סה-ז. עב.

ו: מכירה יג. מציאה לב.

שליש

ו: עדות מא-ג (שטר שיש בו אסמכתא לא יתנו. ואם הוא מסופק, יעשה כפי שהושלש בידו, בפני עדים ולא בפני ב"ד, ויכתבו ויחתמו. ואם ידוע שאין כאן שום טענה, יתננה בפני ב"ד, ויכתבו ויחתמו. ואם נעשה ש. ע"י שליח, יעשה מה שאמר לו שליח. כ"ז שהוא תח"י הש. נאמן). מד-ח (הושלש בידו שט"ח, שאם לא יפרע לזמן פלוני יחזיר למלוה, עבר הזמן מחזיר למלוה ואינו חושש לפירעון. לפני זמנו לא יחזיר, שכבר זכה לוה בהרחבת הזמן. שכח פרטי התנאי לא יחזיר עד שיבא אליהו. וכן יורשיו לא יחזירו. וכן בשטר מכירה ומתנה שאין בו קנין, או אפי' יש בו קנין אלא שהמקנה הפקידו אצלו).

שמא ישכח

עיי"ע הוצאה (שמא ישכח ויוציא). חצי שעה. מלאכות שבת (שמא).

ג: תלא, ה-ו (לימוד לפני בדיקת חמץ). תלא, ט-יא (לימוד הלכות פסוקות בחבורה. פלפול. כשאומר לחברו להזכירו).

שמות הקודש

עיי"ע ברכות (ספק ברכות). תפלין (אזכרות).

א: א מהדו"ב, ו (בנוסח מודה אני אין ז' ש. שאין נמחקין). א מהדו"ק, ה (כנ"ל). ה, א (אם כתיבתו הוי', יכוין אדנות וכתיבתו הי' הוה ויהי'). ה, ב (ניקוד הא'). ה, ג (אלקים יכוין תקיף ואמיץ כו'). כד, ז (הוי' עולה כ"ו). לו, ב [ה] (כתיבת ה' של שם הוי'). סא, ד (הוי' – כו. בקריאתו ובכתיבתו – צא). פד, א (שלום אסור ליתן בבית המרחץ הפנימי ובמבואות המטונפות. אדם ששמו שלום). פה, ב-ג (כינויים מותר במקומות המטונפים, וז' ש. אסור אפילו בלשון חול, שאין בהם קדושה ומותר למחקן. ש. המיוחדים לו בשאר לשונות דינם כשה"ק לענין שבועה והזכרת השם לבטלה וקללת חברו בשם וברכת השם). פט, ג (שלום שמו של הקב"ה). צא, ג (לא להוציא מפיו בראש מגולה). קנו, ב (יזהר מש"ש לבטלה). קסז, יג (רחמנא הוא שם ה' או כינוי רחום). קפח, יב (תחנות ובקשות יש בהם הזכרת ש. ומ"מ נזהרים לא לומר יעלה ויבא שלא לצורך). רו, יב (המזכיר ש"ש לבטלה יאמר בשכמל"ו). רטו, ג (מה"ת מותר להזכיר ש. בברכה שאינה צריכה, מד"ס ה"ז כאילו נשבע לשוא. לצורך מותר אפי' בדבר הרשות). פסקי הסדור תרה ד"ה לפי (כנ"ל א מהדו"ב ו). לוח ברה"נ יב, י (בשאר לשונות. בריך רחמנא. ברוך ה' בל"א). סדר ברה"נ יג, ד (בשאר לשונות. בריך רחמנא. ברוך ה' בל"א).

ב: שלד, יג (משום עת לעשות לה' התירו לכתבם בברכות ובסידורי תפלות, אם התירו גם בקמיעות, ב' דעות. ובלבד שלא יכתבם באגרות שיוכלו לבוא לבזיון). שלד, כא (מטבעות זהב עם שם בן ד' אותיות שטבעו המינים, יתיכם מיד).

ד: תרכא, ח-ט (י"פ הזכיר כה"ג ביוה"כ השם ככתבו, ואנו אומרים השם, ובכ"מ - בכינוי אדנות). תרכא, י (כשאומרים בקשת כה"ג אינה הזכרת ש"ש לבטלה). תרכא, יא (אנא בשם כפר, בשם העצם).

שמחה

עיי"ע יום טוב (שמחה). קרבנות (שלמי שמחה).

א: א מהדו"ק, ח (התורה ותפלה צ"ל בש.). מז, א. נא, א (לעמוד בתפלה מתוך ש. של מצוה). קכח, נה (נשיאות כפים). קלא, ה (מילה).

ג: תצג, ה (ל"ג בעומר).

שמיטה

עיי"ע יובל.

א: רב קו"א ה (פגין ובוסר).

ד: תקז קו"א ד (בישל ואפה ואבוקה כנגדו, אי הוי איסור בעין).

ו: הלואה לו (שנת תקמ"ד). מדות קו"א ב (מותר לאצור בה פירות).

פרוזבול

ו: הלואה לד (מוסר חובו לב"ד ואינה משמטת, אפי חוב בע"פ). לה (עכשיו שלא נהגו בפ. י"א דהוי כהתנה שלא ישמט. ויר"ש יחמיר לעשות פ. ומועיל כשיש לו קרקע כ"ש, אפי' בשאלה, או שהמלוה מזכה לו). לו (בסוף ששית. ואם לא עשה יעשה עד ר"ה של מוצאי שביעית). מ (בערב שפרע למלוה).

שמיטת כספים

ו: הלואה א (המלוה על המשכון אינו משמט). לד (אף בזה"ז ובחו"ל). לו (משמטת בסופה, וי"א שמתחלה אסור לתבוע). לז (המלוה למחצית שכר, משמטת חצי מלוה). לח (המלוה על המשכון אינה משמטת). לט (קבע זמן אחר שביעית אינה משמטת. וכן בהקפת חנות או שכר שכיר שלא זקפן במלוה. משא"כ המוכר סחורה בהקפה).

שמירת גוף ונפש

עיי"ע חולה. מזל. סגולות. עין הרע. קשה לעניות. קשה לשכחה. רוח טומאה; רעה. רפואה.

א: א מהדו"ב, ו (הניעור משנתו לא יקום בפתע). ג מהדו"ב, ה (המשהה נקביו בקטנים חשש סכנה שיהי' עקר). ג מהדו"ב, ח (לא יפנה בחוזק ולא יקנח בחרס שאינו חלק). ג מהדו"ב, יא (שהיית נקבים בקטנים). א מהדו"ק, ו (הניעור משנתו וקם לפתע קרוב למיתה). ג מהדו"ק, טז (לא לקנח בחרס שלא ינתק שיני כרכשתא, ולחוש לכשפים). ג מהדו"ק, כד (שלא ישהה נקביו בקטנים). ד, יח-ט (כשאינו נט"י). ד מהדו"ק, כ (הרוחץ פניו ולא נגבם יפה). מג, ט (המפסיק באמצע עשיית צרכיו בעמוד הראשון בא לידי הדרוקן). צ, יג (פסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו). צא, ו (לא לחבוק האצבעות שמוריד דין ע"ע). קנה, א (פת שחרית מבטלת פ"ג מיני חלאים. ש. הבריאות). קנו, יט (אל יעמוד במקום סכנה). קנו, כ (המקיז דם צריך לטעום יין). קעד, ט (ביום הקזה או שנכנס למרחץ שותים יין בסעודה). קעד, יא (אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט). קעט, ח (אחר אכילתך אכול מלח ואחר שתייתך שתה מים ואין אתה ניזוק, ועכשיו נשתנו הטבעים). קפ, ה (לא לדרוס על פירורי לחם). קפא, א (מים אחרונים. סינון מים בלילה. אין מברכים). רב, י (שתיית שמן מזיק לגוף). רו, יד (מת בשכונה המנהג לשפוך כל מים שאובין. מים שלא היה בהם ברזל בעת התקופה י"א שסכנה לשתות המים. שומר מצוה לא ידע דבר רע). רו, טו (לשפוך קצת מים קודם שתי' מחשש מים הרעים). פסקי הסדור תרח ד"ה וי"א שבקטנים (כנ"ל ג מהדו"ב, ה).

ב: רס, א (לא להסתפר בר"ח). . רס, ב (לא לקצוץ צ. הידים והרגלים ביום א'). רס, ג (להפסיק בין אצבע לאצבע). רס, ד (אשה עוברה לא תעבור על צפרנים שקצצו). רסט, ד (לעייפות הברכים, עמידה בעת קידוש בביהכ"נ). רעא, ג (קידוש בשעה שביעית). רעא, יט (בקידוש יתן עיניו בנרות – רפואה לפסיעה גסה שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו). ערב, א (עכשיו אין נזהרים מגילוי). ערה, יא (נקיות הקערה וכוס). ערה, יג (לעמוד ערום בפני הנר). רצא, ב (שתיית מים שנשאבו בשבת ביה"ש). שא (השלמה), א (פסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו). שיב, ח (לא יקנח בחרס, שלא ינתק שיני כרכשתא, ולחוש לכשפים, ובשבת יקנח בה שיש עליה תורת כלי). שיב, ט (המקנח בדבר שהאור שולט שיניו התחתונות נושרות, ובזה"ז אין נזהרין. ומ"מ לא יקנח בעשב יבש, שמחתך הבשר). שיב, יב (המפסיק באמצע עשיית צרכיו). שכו, ה (החש במעיו לא יתן כלי מים חמים על בטנו, שמא ישפכו על גופו). שכח, לט (שתיית שמן מזיק לגוף). מהדו"ב תתפא (פת חמה).

ג: תנה, טו-ז (מים שנפלה התקופה או שמת בשכונה צריך לשפוך, או שמקודם יטיל לתוכו ברזל. שומר מצוה לא ידע דבר רע). תסח, כב-ג (הקזת דם בערב חה"ש והוש"ר). תעב, ט (לא יסב על צד ימין, שיהי' הקנה למע' מהושט ויוכל ליכנס האוכל לקנה).

ד: תרי, ח (כבה נרו ביוה"כ). תריג, ט (לא יעבור בנחל שמימיו רודפין מהר ושוטפין). תרטו, ב (הרואה קרי בליל יוה"כ). תרכד, י (לא לצום ב' ימים ביוה"כ).

ו: נזקי גו"נ ד (אין לאדם רשות על גופו להכותו ולביישו ולצערו, אא"כ בדרך תשובה ולמרק נפשו לה'). נזקי גו"נ קו"א ב (ולצורך ממון מותר). שמירת גו"נ א-ג (מ"ע ול"ת לבנות מעקה גבוה י"ט, לבית דירה ד' על ד', וכן בבור שבחצרו, שלא יפלו, וכן בשאר סכנות, סולם רעוע, כלב רע). ד (לא ישתה בפיו מצנור המקלח ומנהרות ואגמים, בידו א', בלילה, לשפוך מעט קודם שישתה, בליל ד' ושבת באפלה, פושרים בכלי מתכות). ה (אכל או שתה או ישן או שימש או הקיז דם לא יעמוד מיד, לא ישמש אחר הקזה, אין להקיז בב' ג' וה'). ו (לא יעבור במקום סכנה, קיר נטוי, גשר רעוע, חורבה, בדרך יחידי בלילה, שינה יחיד בלילה, לינה בבית הקברות). ז (אוכל ומשקה תחת המטה, שום ובצל וביצה קלופים שעבר הלילה ולא שייר עיקרם או מעט קליפתם, משקים שלנו בכלי מתכת או נתר, אפי' מזוגים). ח (לחם תחת השחי, מעות בפיו. לא ינעוץ סגין באתרוג או צנון, מחט בלחם). ט (לא יעבור איש בין ב' נשים, ואשה בין אנשים, וכן בכלב ודקל וחזיר ונחש. לא ישב תחת מרזב, לא יעבור על מי שופכין יחף, לא ישן בצל הלבנה של כותל חצר, לא יעמוד בפני הנר ערום, סורק ראשו יבש, שותה משקה המטפטף מהחבית, נועל נעליו ורגליו לחות, שותה רתיחת משקה, ומים בקערה, קערה כפויה ע"פ הכד, סובין בבית, פת תלויה, פירורי פת בבית, מים חמים על בשרו, דורך על קליפי ביצים, לובש חלוק מכובס, אוכל דג ובשר כאחת). י (לא יעמוד בפני נשים הולכות או חוזרות מהמת). יא (לא יעבור בנחל שמימיו רדופים, לא יחתוך בשר על היד, לא יחצוץ שיניו בקרומית קנה). יב (לא יוציא מפיו דבר פורענות). יג (שלום בעיר אל יהלך בצדי דרכים, דבר בעיר אל יהלך באמצע, ויברח בתחלת הדבר).

שמירת גו"נ קו"א א (ת"ח לא ילך יחידי. לא יצא בדרך יחיד). שמירת גו"נ קו"א ב (שינה יחידי בלילה).

שַמָש

א: קעח, ח (מה שהולך ומשמש בסעודה אינו נק' שינוי מקום והפסק). קפ, ד (להשתמש בש. ע"ה). קצה, א (מצרף שתי חבורות לזימון). קצט, א (מזמנים עליו אף מעומד והולך).

ב: ערה, יב. שז, כג.

ד: פסקי הסדור שסז (הכרזתו מוריד הטל ומשיב הרוח ומוריד הגשם).

שני שבילין

עיי"ע ספק (שני שבילין).

שנים מקרא ואחד תרגום

ב: רפה, א (חייב לקרוא לעצמו כל שבוע שמו"ת. פסוק שאין תרגום קורא ג"פ או תרגום ירושלמי). רפה, ב (הקורא ב"פ ולועז לא יצא. הקורא ב"פ ובפעם הג' מקרא עם פרש"י, ב' דעות). רפה, ג (יש נוהגים לקרוא כל פרשה שמו"ת, ומנהג נכון יותר לקרוא כל פסוק שמו"ת. ולכפול פסוק האחרון לסיים במקרא). רפה, ד (שמו"ת בס"ת כשר עם פסקי טעמים). רפה, ה (מיום א' ואילך, וישלים קודם סעודת שבת שחרית, ולפחות עד המנחה, וי"א עד יום ג', וי"א עד שמח"ת). רפה, ו (יש נוהגים בע"ש עד חצות, ויש נוהגים שלא להפסיק בדבור. אצ"ל בפעם אחת. אין לו תרגום יקרא בינתיים ב' מקרא). רפה, ז (מלמדים יצאו פ"א מקרא מה שלמדו עם התינוקות, או גם תרגום אם למדו עם פירוש המקרא). רפה, ח (אם יכול לקרות בשעת קרה"ת, ואם יוצא פ"א מקרא בשמיעת קרה"ת). רפה, ט (ביו"ט אצ"ל, רק בשמח"ת פר' וזאת הברכה). רפה, י (נהגו לקרות גם ההפטרות שיפטירו בבהכ"נ).

רפה קו"א א (הוכחות דלא סגי ב"פ עם פרש"י, כ"א בפעם הג' מקרא ופרש"י).

שעבוד

ב: רמו קו"א ג ד"ה מיהו (הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי ש. במחוסר גוביינא והי' שלו מעולם, או מחוסר גוביינא וגם אחריות יוקרא וזולא ומיתה היא עליו).

שעוה

ב: רסד קו"א ג (עם ובלי פסולת. פסולתא דדובשא. קירותא). רחצ, ד (להבדלה).

עיי"ע שבת (נרות שבת).

שעון (מורה שעות)

א: פסקי הסדור תרכא ד"ה ולפי (אין כולם הולכים באמת).

ב: רנב, טז (אין חוששים בו להשמעת קול בשבת). שח, פח (אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור, מדידה). שלח, ד (אסור להעמיד הצלצול לשעות בשבת, ומבעו"י מותר).

שעטנז

עיי"ע כלאים.

שערות

עיי"ע גדול. קטנים.

א: ד מהדו"ק, יט (המגלח ש. צריך נט"י). לב, סט (כריכת ש. על פרשיות התפילין).

ד: תקכו, ו (גזיזת שערות המת). תקכט, ב (יגלח בעיו"ט).

תספורת

ב: רס, א (להסתפר בע"ש. לא להסתפר בר"ח). רס קו"א א (המלך מסתפר בכל יום).

ג: תצג, א-ב (אין להסתפר בימי ספירה, עבר והסתפר קונסים אותו).

שקיעת החמה

עיי"ע זמני היום.