ת

תגר

א: כ, ב. כ, ו. לח, ז.

ב: שמה, כא.

ג: תצד, הל' מכירת חמץ.

ו: הלואה קו"א ג. אונאה ג-ד. י. כא-ב.

תדיר קודם

א: ז, ז (ברכת אשר יצר קודמת לברכה אחרונה). כה, ב (טלית מצוייצת לפני תפילין). קסה, א (ברכת אשר יצר לברכת ענט"י). קסה, ב (ברכת אשר יצר לברכה אחרונה). קפח, ו (רצה ת. ומקודש וקודם ליעלה ויבא בבהמ"ז). רפו, ה (מנחה קודם למוסף). רפו קו"א א (ת. קודם אף לדחות לגמרי).

ג: תלא, ו (בדיקת חמץ וק"ש). תלא קו"א א ד"ה ומ"ש הח"י (דוקא כששתיהן עוברות או אין עוברות). תפג, א (כשאין לו יין בליל הסדר, מקדש על הפת קודם ברכת על אכילת מצה). תפט, טז (ערבית קודמת לספה"ע).

תהלים

א: ו, ג-ד. כה, י. נא, א (עשרה הילולים. י"פ הללויה).

ד: תקפד, א (בר"ה ויוה"כ). תריט, יח (ד' מזמורים ראשונים).

תודה

עיי"ע קרבנות (לחמי תודה).

א: א מהדו"ב, ט (ד' הצריכים להודות. יאמר פרשת הקרבן). א מהדו"ק, יד (אמירת מזמור לת. מעומד). א מהדו"ק, יז (אינה קריבה בע"פ ובחוהמ"פ ועיוכ"פ). נא, א (כל השירות יתבטלו חוץ ממזמור לת. אין אומרים בשבת ויו"ט ופסח וער"פ וערב יוה"כ, אבל בת"ב אומרים). פסקי הסדור תרכב (ימים שא"א בהם מזמור לתודה).

ג: תכט, יג (א"א מזמור לתודה בע"פ וחוהמ"פ). תנח, ה (מצות בפסח זכר ללחמי ת. שבפסח יצאנו משעבוד מצרים).

ד: תרד, ו (א"א מזמור לתודה בערב יוה"כ).

תוכחה

עיי"ע קטנים.

א: יג, ט (א"צ להפריש מאיסור שוגג במקום כבוד הבריות). קנו, ו (כשיחטא איש לאיש, מחילה מדת חסידות, משטמה אסורה). קנו, ז (ראה עמיתו שחטא יוכיחנו אפי' מאה פעמים עד שיכנו כו'. בשוגג. ברבים. ב"ד. דבר שאינו מפורש בתורה). קנו, ח (בעבירה שבסתר יוכיחנו בתחלה בנחת דוקא. תלמיד לרב).

ב: רנו, א (ואשימם בראשיכם). רצט, יח (נשים שעושות מלאכה לפני אמירת ברוך המבדיל א"צ למחות, אלא כשעושות מלאכות גמורות). פסקי הסדור תתק-תתקא (בתוספת שבת ובביה"ש, אם לא ישמעו מוטב שיהיו שוגגין כו'. אחר צאה"כ חובה למחות בכל אופן. וי"א שגם בביה"ש חובה למחות בכל אופן. לענין מנחה א"צ למחות ביד המקילין).

ד: תרח, ה-ו (בדבר שמפורש בתורה. אם ידוע שלא יקבל יוכיחנו רק פ"א ברבים, וביחיד אפי' ק' פעמים, עד שינזוף בו. עבירה שבסתר יוכיחנו בסתר תחלה).

ו: אונאה ל (בינו לבין עצמו, בנחת. לא חזר מכלימין אותו ברבים). עוברי דרכים ט (התרה בו ולא חזר מצוה לשנאתו עד שישוב). נזקי גו"נ ב (אם הוא תח"י להכותו רשאי להכותו להפרישו).

כופין

א: נה, כג-ה.

ב: שו, כט. שכח, יא (חולה שאינו רוצה שיחללו עליו השבת). שפב, יג (כ. לקיים מצות עירוב שהורגל בו).

ג: תפה, א-ג (הנשבע או הנודר שלא לאכול מצה בפסח, או ד' כוסות).

ה: רבית י. ת"ת א, ד (כ. לשכור מלמד לבנו. יורדים לנכסיו). א, ח (לבן בנו).

עיי"ע כופין על מדת סדום. צדקה (גבייתה).

מוטב שיהיו שוגגין

א: קנו, ז.

ב: רעו, ח. רעו, יז. שג, כג. שלח, ו. שלט, ב. שסה, ח. פסקי הסדור תתק-תתקא.

ד: תרח, ד (בכל דבר שאינו מפורש בתורה. נשים שאוכלות עד ביה"ש בעיוה"כ).

תולין

עיי"ע נדה (תולה בחברתה). ספק (תולין).

תורה

עיי"ע ברכת התורה. כבוד התורה. כללי התורה. מדות שהתורה נדרשת בהן. מתן תורה. נביאים וכתובים. ספר תורה. עשרת הדברות. קריאת התורה. שיעורי תורה. שמחת תורה. תהלים. תלמוד תורה.

א: נג, לג (אינה ירושה). קטז, א (כתוב בל' יחיד אין מכנין אותו לרבים בקריאה או תרגום). קפז, ד (בזכות התומ"צ ניתנה הארץ). קפז, ז (נשים מוזהרות ללמוד מצות שלהם).

ג: תצד, יג (נקנית ע"י יסורין ועוני).

ד: תקצא, יג (נק' אמת).

ה: ת"ת ד, א (ירושה לכל ישראל. כתר ת. גדול גדול מכולם).

פסוקים, חלוקת

א: לב, מז (הלמ"מ. איננו בקיאים בהם).

ג: תצד, יא (הלמ"מ).

שבכתב ושבעל פה

א: מט, א (קריאת פסוקי תורה בתפלה בע"פ. שגור. לעצמו. סומא).

ב: רפד, ד-ה (כשחסרים כמה תיבות בהפטרה ואומרם בע"פ, אבל לא יאמר ההפטרה בע"פ). שלד, יב (תשבע"פ לא ניתנה ליכתב. וכן ברכות ותפלות ותרגום. עכשיו התירו משום עת לעשות לה').

ה: ב קו"א ח ד"ה וכל (מי שאינו מאמין בתשבע"פ, אינו כנכרי לענין שחיטה. מורידין). ב קו"א יד (כותים כשנתקלקלו כפרו בתשבע"פ). ת"ת א, א (נקודות וטעמים לא היו כתובים בימיהם, אלא לומדים בע"פ). א, ו (כנ"ל). א קו"א ב ד"ה ועיין (הוכחות להנ"ל). ת"ת ד, יג (בימיהם לא ניתנה תשבע"פ ליכתב).

עיי"ע כתבי הקודש. תלמוד תורה (מקרא משנה ותלמוד).

תחיית המתים

א: קיד, א (חיים לעולם). קכא, א (מי שאינו שוחה במודים אינו קם בתחה"מ). קנו, ג (מי שיש בו גסות אין עפרו ננער בתחה"מ).

ג: תצ, טז (בניסן).

ה: רבית ב (המלוה ברבית אינו קם בתחה"מ).

תינוק

עיי"ע אותיות. מוקצה (טלטול ע"י ככר או תינוק). נאמנות. פקוח נפש (תינוק). קטנים. תפלין (כסדרן; כתיבתן).

ג: תלח, ה (דרכו לפרר).

תכריכים

עיי"ע קיטל.

א: יט, ב (כדין כסות לילה לענין ציצית).

ב: שיא, י (בטלים למת).

ג: תעב, ד.

ד: תרי, ט (לבישת ביוה"כ קיטל שהוא בגד מתים).

תכשיט

עיי"ע הוצאה והכנסה (תכשיט).

ד: תקכט, ז (משמחים בהם הנשים ביו"ט).

תלמוד תורה

עיי"ע יום טוב (דרשה). נטילת ידים (לת"ת). קריאת התורה. שבת (עסק התורה). שנים מקרא ואחד תרגום.

א: א מהדו"ב, ט (גדול תלמוד המביא לידי מעשה וידיעת הת.). מז, א (העוסק לשמה ומברך עליה זוכה שלא ימושו גו'). מז, ז (חייב לעסוק בה תמיד). מז, י (נשים חייבות ללמוד הל' הצריכות להן). מח, ג (להתנועע כשקורין בת.). נ, ג (אבל אסור בת"ת). נג, לא (קודם לכל). קי, ט (בדרך יעסוק בת.). קי, י (כשנכנס לבהמ"ד יתפלל בכניסתו יהי רצון כו' וביציאתו מודה כו'). קנה, א (כ"א חייב בת"ת אפי' עני המחזיר על הפתחים). קנו, א (מתפרנס מאחרים – חייב ללמוד יומם ולילה. הצריך לפרנסה – מלאכתו ארעי ותורתו קבע). קפז, ז (נשים).

ב: רצ, ג (לקבוע לימוד ברבים בשבת). רצ, ד (לא לקבוע סעודה בעת המדרש). רצ, ה (פועלים ובעלי בתים בשבת). רצב, ו (לא לקבוע מדרש בין מנחה למעריב בשבת, רק קודם מנחה. חכם שמת אין לומדים בחבורה, רק שנים שנים בבתיהם).

ד: תרטז, יא (הכל לומדים עכשיו. הת. מתשת כחם).

ה: א, יד (נשים). ת"ת ב, יב-ג (להוציא בשפתיו, אא"כ בשעת עיון. ע"ה שמוציא בשפתיו ואינו מבין, בתשב"כ מברך ברכת התורה, ובתשבע"פ אינו לימוד). ג, א (מצוה לימוד ומצות ידיעה). ג, ג (הלל מחייב עניים). ג, ד (אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם כו'). ג, ה (אפי' עני המחזר על הפתחים). ג, ו (המהלך בדרך ומפנה לבו כו'. אפשר לו לעסוק בד"ת ואינו עוסק כו'. מושב לצים). ג קו"א א ד"ה ומכל (מצות לימוד ומצות ידיעה). שם ד"ה ורבנן (מצות ידיעה הותרה מכללה, הנהג בהם מנהג ד"א). שם ד"ה והנה דו"ה ומיהו זה (הוכחות לחילוק שבין מצות ידיעה שבתחלת לימודו, למצות והגית אחר שלמד כל התורה, או מי שאין תלמודו מתקיים בידו). שם ד"ה ולרבי (ת"ת מדברים שאין להם שיעור אף למטה). ד, ב (שקול כנגד כל המצות, שהוא מ"ע ומביא לידי מעשה המצות). ד, ג (ילמוד אפי' שלא לשמה, אלא לקבל פרס בעוה"ב או לשם כבוד וגדולה. הלומד ואינו מקיים, ב' דעות. סם המות. מוסיף חיות בקליפות לפי שעה). ד, ו (אין להם שיעור, אף למטה). ד, ז (שקולה כנגד כל המצות, וכן שכרה ועונשה. תחלת דינו של אדם). ד, ט (מתקיימת במי שממית עצמו עליה. לימוד בקול). ד, י (עיקר הלימוד בבהכ"נ, ועדיף בבהמ"ד בחבורה. חרב אל הבדים).

אגדה

א: נד, ד (דרשת הפסוק. קדיש אחריו). קנו, ד (למד דברי א. שמתוך כך אתה מכיר כו').

ב: רצ, ג (לדרוש בשבת בדברי א. להכניס יר"ש).

ג: תכט, ד (ביו"ט דורשין בא. מענינו של יום).

ד: תקכט, י (ביו"ט דורשין בא. עד אחר חצות היום). תקכט קו"א א (מענינו של יום).

ה: ת"ת א, א (דרשת הפסוקים). א, ד (לימוד ההלכות קודם ללימוד ההגדות). ב, א (בכלל משנה). ב, ב (מתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומתדבק בדרכיו. רוב סודות התורה גנוזים בה). ג, ד. ג קו"א א ד"ה אלא.

בחנם

ה: א קו"א ז מה אני בחנם כו'). ת"ת א, ב (מה אני בחנם כו'. מלמד יכול ליקח שכר שימור או שכר בטלה הניכר). א קו"א ג (שכר שימור או שכר פיסוק טעמים). ג קו"א א ד"ה אלא (גם קדשים וטהרות צריך ללמד בחנם). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות ומלמדות, שלא יהי' משתמש בכתר תורה ויהי' שכר בטלה, כשאין לו פרנסה, כשמניח מלאכתו כדי לא ליבטל מת"ת, או שרבים צריכים לו).

ו: מציאה קו"א ב ד"ה והנה (שכר שימור).

עיי"ע בית דין (נוטל שכר לדון). עדות (נוטל שכר להעיד).

 בידים מטונפות

א: א מהדו"ב, ו (בדבור אסור בהרהור מותר). א מהדו"ק, ה (כנ"ל). ג מהדו"ק, ג (עד שינקה בכל מידי דמנקי). צב, ו.

ה: ת"ת ג, ח (אסור לת"ח לעמוד במקום טינופת, שא"א בלא הרהורי ת. בבה"כ ומרחץ לא חששו).

עיי"ע ידים. נטילת ידים (לתלמוד תורה).

בלילה

א: א מהדו"ב, ב (אחר תיקון חצות, תשבע"פ). א מהדו"ב, ג (שכינה כנגדו. חוט של חסד משוך עליו ביום. נקרא עבד ה'). א מהדו"ק, ח (בלילה תשבע"פ. בשמחה. לחבר יום ולילה בת.). פסקי הסדור תרכח (קודם חצות – משניות. אחר חצות – זהר).

ג: תצד, ג (בליל חה"ש – תשבע"פ).

ה: ת"ת ד, ח (רוב חכמתו לומד בל. חוט של חסד משוך. מט"ו באב יוסיף כו').

בנים ותלמידים

ה: ת"ת א, א (מ"ע מה"ת ללמד בנו. משיתחיל לדבר - תורה צוה, בשנת רביעית - אותיות, חמישית – תשב"כ, בן ו-ז – מוליכו למלמד, בן עשר – משנה, בן ט"ו – תלמוד, בן כ' – פלפול התלמוד). א, ב (לתלמידים בחנם, מלבד הצריך שימור, או שכר בטלה). א, ג (שכר מלמדים מקופת הקהל או האב, מלמד א' לכ"ה ת.). א, ד (כופין האב). א, ו (עד שיוכל הבן ללמוד בעצמו). א, ז (יספיק צרכי בנו בזמן לימודו. מתי לימוד בנו קודם ללימודו. ממעות מעשר וחומש). א, ח-ט (ללמד בן בנו. אם חייב לשכור לו מלמד ולכופו ללמוד, ב' דעות. ללמד הת. שנק' ב.). א, י-יג (סדר הלימוד, כל היום ומקצת הלילה, שבת ויו"ט וע"ש ועיו"ט. לא יתרשל המלמד. לא יכהו אלא ברצועה קטנה. מלמד שאין לו אשה). א, יד (אשה פטורה מלימוד בנה ושכר לימודו, אבל שכרה גדול). א קו"א א ד"ה דהיינו (הוכחות שחובת לימוד בנו עליו הוא גם בתשבע"פ, אלא שעד שיגיע לבן שש ילמדו בעצמו תשב"כ, ואח"כ יוליכו למלמד). שם ד"ה ולזה (חיוב האב לשכור לו מלמד ולכופו לילך למלמד). שם ד"ה ועד וד"ה אבל (הוכחות לב' הדעות דלעיל א, ח-ט). שם ד"ה והנה (בן חמש למקרא – חמישית. בר שית מוליכו למלמד – שלמות). שם ד"ה ולפי (חיוב ללמדו נ"ך). א קו"א ב (הוכחות שבימיהם דיברו כולם בלה"ק ולא למדו פיה"מ, רק בזה"ז). א קו"א ג (שכר המלמדים מקופת הקהל מדינא, לכ"ה תלמידים. לפירוש המילות. ללימוד משנה וגמרא. הטעם דלא נהוג האידנא לפרוע מקופת הקהל). ב, ד (המלמד בן בנו כאלו קבלה בהר סיני). ג קו"א א ד"ה והנה (אחר שלימדו תורה ילמדו אומנות). ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס ממלמדות). ד, יז (לתלמיד שאינו הגון, אם א"א להחזירו למוטב תחלה, שמאל דוחה וימין מקרבת. רב שאינו הגון). ד, יח-ט (לא לכעוס על התל', שונה כ"פ ומיישב הדברים עד שיבינו. לא הביישן למד). ד, יט (אם מתרשלים, יראה רוגז לזרזם. לא ינהג קלות ראש בפניהם. אימתו עליהם). ד קו"א א (תלמיד שאינו מקיים, אם הרב צריך להכניס עצמו לבית הספק וללמדו).

עיי"ע שבת (תשב"ר). ראה גם לקמן אצל מלמד.

דוחה מצוה; תפלה

א: א מהדו"ק, ט (ת"ת גדול מעיון תפלה). לח, ט (הלומד תורה דוחה רק תפילין או מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים). נג, לא. צ, יז (מעלת ת"ת על התפלה בצבור. תורתו אומנתו). צג, ד (תורתו אומנתו א"צ להפסיק לתפלה). קו, ד (תורתו אומנתו מפסיק לק"ש ולא לתפלה).

ב: רנ קו"א ב (הלומד תורה דוחה רק מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים). רצ, ב (ת"ת דרבים דוחה סעודה ג').

ג: תלא, ו (אינה דוחה בדיקת חמץ). תמד, יח (הליכה לת"ת כדבר הרשות אצל ביעור חמץ, שיכול ללמוד אח"כ, ואינה דוחה מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים).

ה: ג, א (מצות לימוד נדחית מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. מצות ידיעה שקולה כנגד כל המצות, ודוחה אפי' מצות פריה ורביה). ג קו"א א ד"ה ומכל (כנ"ל. ליכא איסורא לעשות כבן עזאי). שם ד"ה ורבנן (גם הרא"ש מודא שאין בזה איסור). שם ד"ה אבל מ"ש (הוכחות להנ"ל ג, א. מופסק ועומד, אם דוחה מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים, וכן בתורתו אומנתו אם דוחה תפלה). שם ד"ה אלא (אם גם קדשים וטהרות דוחה נישואין). ד, ג (דוחה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אפי' לימוד קדשים וטהרות, משא"כ כשדבריו נשמעים יותר לצדקה או שאר מצות חובה מד"ס). ד, ד (גם לימוד דרבים נדחה מפני הלוית המת. אם יפסק עי"ז הלימוד, ב' דעות אם דוחה סעודה שלישית. סתם דרשה אינה דוחה. אדם גדול הדורש להחזיר העם בתשובה ודאי דוחה. צריך להפסיק למצות תפלה). ד, ה-ו (תורתו אומנתו דוחה תפלה שהיא חיי שעה, ולא ברכות ק"ש שמד"ס. חסידים הראשונים שוהים בתפלה להתדבק באהוי"ר דוחה מצות והגית אחרי שלמדו כל התורה, ולא מצות ידיעה). ד קו"א ב (אם ת"ת דרבים דוחה מצות סעודה ג' ותפלה וק"ש).

ודברת בם ולא בדברים אחרים

א: קנו, טז.

ה: הל' ת"ת ג, ה (ולא בדברים בטלים). ג, ז (שלא תערב עמהם דברים אחרים, חכמות העולם. באקראי מותר לת"ח ללמוד מהם תורה ויר"ש וד"א, אבל לא בספרי מינים, אא"כ להשיב עליהם). ג קו"א א ד"ה והנה (אחר שלמד כל התורה, מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל אם מותר ללמוד חכמות העולם. גזרו על חכמת יוונית, מלבד לתשובת המינים או להציל ישראל). שם ד"ה ומיהו זה (מי שאין תלמודו מתקיים בידו דינו כמי שלמד כל התורה).

עיי"ע מושב לצים.

מלמד

ב: רפה, ז (יוצאים שמו"ת פ"א מקרה במה שלמדו עם התינוקות). שו, יג (דיבור עם מ. בשבת שילמד בנו מותר, אבל אסור לשכרו).

ה: ת"ת א, ב (שכר שימור או בטלה הניכר). א, ג (לפרוע שכר מ. מקופת הקהל, עד כ"ה תלמידים למ. א'). א, י-יג (סדר הלימוד, כל היום ומקצת הלילה, שבת ויו"ט וע"ש ועיו"ט. לא יתרשל המ. לא יכהו אלא ברצועה קטנה. מ. שאין לו אשה). א קו"א ג (שכר שימור או פיסוק טעמים). ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס ממלמדות).

ו: מציאה קו"א ב ד"ה והנה. הפקר יב (לא להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מ. אחר, או שאחר ביקש מבעה"ב תחלה, אבל מותר לשכור מ. שאצל בעה"ב אחר).

ו: שאלה ושכירות י (במקום שאין מנהג – ילמד מזריחה ועד צאה"כ). כ (לא יהי' ניעור בלילה, ולא ירבה במאכל, ולא יעסוק במלאכה אחרת עם הלימוד).

ראה גם לעיל אצל

מקרא משנה ותלמוד

א: נ, א (מק. ומש. ותל. בכי"ו. מדרש כתל.). נ, א (כשאומר מש. ותל. ואינו מבין לא נחשב כלימוד). קיז, א (ת. בבלי עיקר).

ה: א, ב (י"א שאף שקרא ושנה ולא למד גמרא ה"ז בור). ת"ת א, א (משנה – הלכה פסוקה, תלמוד – קיצור הטעמים ומקורם, ואח"כ פלפול). ב, א (כנ"ל. טוש"ע – משנה. רא"ש וב"י – תלמוד. פירוש המקרא ודרשות והגדות – משנה. קבלה – תלמוד). ב קו"א א (לשיטת הרמב"ם ת. הוא להבין דבר מתוך דבר. לשיטת רש"י נחלק לב' חלקים, לידע טעמי ההלכות, ובן ארבעים לבינה להבין דבר מתוך דבר). ג קו"א א ד"ה לא (לשיטת רש"י – כנ"ל. וגם לשיטת הרמב"ם יש חילוק בין לימוד תשבע"פ לבין גמרא שהוא להבין דבר מתוך דבר. וישא אשה אחרי שסיים החלק הא'). שם ד"ה ולזה (אם גם לשיטת הרא"ש יש ב' חלקים הנ"ל. פלפול התנאים ואמוראים לא הובא בתלמוד כ"א מעט מזעיר). ד, יג (לקנות גמרות קטנות להשאיל לאחרים).

ו: מציאה כה (בתנ"ך שוהה יותר בפרשה שלא למדה, בתלמוד הבקי יותר צריך עיון יותר).

עיי"ע תורה (שבכתב ושבעל פה).

סדר הלימוד

א: קנה, א (תשב"כ ותשבע"פ הלכות ותלמוד. קב"ע לת. מיד אחר התפלה). קנה, ב (לוה ופורע).

ה: ת"ת א, ד-ה (החיוב ללמוד הלכות ואגדות ומדרש התלמוד וברייתות והלמ"מ או סברא. ליגמר והדר ליסבר. ארוכה מארץ מדה. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו'. לירד לגלגול עד שישיג כל מה שאפשר לו להשיג בת.). א קו"א א ד"ה ולפי (ישלש אדם. אם יוצאים במעט תשב"כ. בתחלת לימודו). ב, א-ב (נערים – תחלה מקרא אח"כ משנה אח"כ תלמוד. כשיגדיל – ישלש בכל יום שליש במקרא כו'. וי"א שאצ"ל חלקים שוים. כשיגדיל בתורה – עיון התלמוד ואגדה, ובעתים מזומנים יקרא תשב"כ ושבע"פ). ב, ג-ה (לחזור הרבה פעמים עד שיהיו שנונים, ולא ישכח. מאה פעמים ואחת. וגם להרבות בלימוד חדש. לא עליך המלאכה לגמור). ב, ו-ח (מי ששוכח לימודו מחמת טרדת הפרנסה או שהוא שכחן). ב, ט-יא (עיקר הלימוד בהל' הצריכות, ואגדה ומוסר, וגם ילמוד פ"א כסדר כל התלמוד ומדרשים, ואם יוכל – גם פירוש התרי"ג מצות שאין נוהגות, קדשים ואח"כ טהרות וזרעים). ג קו"א א ד"ה ואפילו (מי שאינו חוזר ושוכח עובר בל"ת, או לאו הבא מכלל עשה, או רק מד"ס).

תורה ודרך ארץ

א: קנו, א (תורתו קבע ומלאכתו עראי).

ה: ת"ת ג, א-ב (ילמוד תשבע"פ כולה בטעמיהן בקצרה, ואח"כ ישא אשה. ישא בן י"ח וילמוד עוד ב' או ג' שנים. אם יצרו מתגבר ישא תחלה, ויעסוק בפרנסה עראי, ותורתו קבע חצי היום, ויגמור ההלכות בטעמיהן בעשר או עשרים שנה). ג, ג (חיי צער תחי' ובתורה אתה עמל. הלל מחייב עניים). ג, ד (מי שאינו מצליח בלימודו, סגי בקב"ע לתורה ביום ובלילה ושאר היום יעסוק במו"מ להחזיק ת"ח, כזבלון ויששכר. בשעה"ד ילמוד פרק א' ביום וא' בלילה, או אפי' בק"ש שחרית וערבית). ג, ה (המתפרנס מצדקה יעסוק בתורה יומם ולילה). ג קו"א א ד"ה והנה (שיטת רשב"י שמצות ידיעה דוחה הכל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים, ואחר שלמד כל התורה סגי בק"ש שחרית וערבית). שם ד"ה ומיהו זה (מי שאין תלמודו מתקיים בידו דינו כמי שלמד כל התורה). שם ד"ה ולרבי (מלאכתו עראי ותורתו קבע. מנהג ד"א מותר די מחסורו ולא לקנות עושר. חיי צער אינו חיוב). שם ד"ה ומיהו היינו (מי שאין דעתו יפה להצליח בלימודו ירבה בסחורה להחזיק ת"ח). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות ומלמדות).

תלמיד חכם

עיי"ע כבוד התורה.

א: ב מהדו"ב, ג (ליזהר מלהיות משניאי). ב מהדו"ק, ב (כנ"ל). ד, יח. יד, יג. מז, א. סו, א. פח, א. קנו, ג (כל ת"ח שאינו נוקם כו'). קנו, ד (הדבק בחכמים כו'. לישא בת ת"ח כו'). קסז, יט. רא, ב.

ב: רפ, א. רפב, ט. רצ, ט. רצו, טו. שו, ב. שיד, כ (ת"ח יכול להערים בסתימת נקב חבית באוכל, אף שלשאר דברים אין לנו ת"ח בזה"ז). שיז, א (לומדים בלילות וברוב הפעמים אין חולצין מנעליהן ולא פושטים מלבושיהן כ"א משבת לשבת). שלט, יא (בזה"ז).

ג: תכט, ה (פטור ממס וחייב בצדקה ומעות חטים). תכט, ח. תלא, ה. תמד, טו. תסח, יא. תסח, טז-יז. תעב, יא. תעג, מ.

ד: תצו, ג (אין מנדים אותו). תצח, ג. תקכז, יד. תרכא, יז.

ה: א קו"א ב (בזה"ז אין לנו ת"ח). ב קו"א ח. יח קו"א ט ד"ה ומיהו (צורבא מרבנן כולל שוחט היודע הל' שחיטה. תלמיד ששואלין אותו ד"א בתלמודו ואומרו). ת"ת א, ג (פטורים ממסים, וחייבים בשכר לימוד). א קו"א ב (היו מדברים בלה"ק). ג, ז. ת"ת ד, א (ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה). ד, ג. ד, יד (כשא"א באופן אחר מותר להודיע עצמו שהוא ת"ח).

ו: הלואה ה-ו. עדות ב. ד. מכירה ה (קודם לשכנו וחברו). מציאה ט (מחזירים לו בטב"ע. יש להסתפק אם גם בזה"ז). כא (לענין החזרת מציאה בסימנים, אף בזה"ז יש ת"ח). כו (המפקיד אצל ת"ח יודע שהת"ח יעתיק). לו. מציאה קו"א ב. שמירת גו"נ קו"א א (לא יצא יחידי מפני החשד).

תנאי

עיי"ע אירוסין (תנאים).

א: מב, ו (בהזמנה חפץ לקדושה). מב קו"א ב (בביהכ"נ, להורידו לקדושה קלה). קסד, א (בנט"י).

ב: רמה, ד-יב (ישראל ונכרי שותפים במלאכה ומתנה שמלאכת שבת היא של נכרי). רסג, ז (קבלת שבת בהדלקת הנר). רעט, ה (במוקצה). שסו, ז (לשנות העירוב מבית לבית). שסו, י (ע"ח ביו"ט הסמוך לשבת ע"ת). שצג, א (ע"ח ביו"ט הסמוך לשבת ע"ת).

ג: תמא, טז (חמץ שנותן לנכרי בת.). תמח, יח-כד (לא יתן או ימכור החמץ לנכרי בת.). תנ, ו (ישראל ונכרי שותפים בחנות שבו חמץ). תנ, י (המשכיר תנור לנכרי בפסח). תנ, טו-ז (כנ"ל).

ד: תקיח, כ (נולד ביו"ט). תקיח קו"א ה ד"ה משום (כנ"ל). תקכז, ג (עירוב תבשילין). תקכז, כא-ד (כנ"ל). תקכח, ד (עירוב ליו"ט שש"ג ע"ת). תריט, ב-ג (בנדרים). תרלח, ז-יד (בנויי סוכה וסכך). תרלח, יח (כנ"ל). תרמט, כ (בסוכה, ת. שאיני בודל מהם ביה"ש).

ה: רבית מה (שלא יאמינו אלא בעדים. כל ת. שבממון קיים). ת"ת ד, יב (להתיר שיחה ושינה בבהמ"ד).

ו: הלואה ה. עדות יב (באסמכתא). שאלה ושכירות יח (ת. שבממון קיים).

במכירה

ג: תמח, יט (כשמוכר חמצו ע"ת יש ספק איסור). תמח, כ (אמר אם תעשה, לא נקנה אלא מאותו זמן). תמח, כא (אמר ע"מ שתחזירהו כשיהי' לי דמים אין זו מ.). תמח, כב (אמר ע"מ שתחזירהו לי אחה"פ ה"ז מכירה).

ה: רבית נד-ו (מכר בית ע"ת שיוכל לפדותו).

תענית

עיי"ע יום הכיפורים (אכילה ושתיה). ר"ה (תענית). שבת (תענית). תשעה באב.

א: כז, יט (כשנתהפכו הרצועות). מד, ב (כשנופל תפילין או ס"ת לארץ).

ב: רפח, ג (ת. לת"ח בשבת לא יתענה בחנוכה ופורים ועיוכ"פ ור"ח ויו"ט וחוה"מ, אבל יתענה בניסן ואסרו חג וימי הגבלה ובין יוה"כ לסכות ובר"ח ניסן ור"ח אב). רפח, ד (אם יכול להתענות ת. לת"ח בת. חובה). רצו קו"א א ד"ה והנה (כשאינו אוכל עד חצות נחשב ת.). רצט, י (המתענה ג' ימים). שלד, כה (מ' ת. של תשובה לחילול שבת).

ג: תכט, ט (אין מתענין ת. יחיד ות. צבור ות. יארצייט - בחדש ניסן ובער"ח אייר. מתענים ביום חופה אף בר"ח ניסן). תכט, י-יא (ת. לת"ח בשבת יתענה אפי' בניסן או בר"ח ניסן). תכט, יז-ח (באסרו חג). תל, א (עשרה בניסן). תצד, כ (נהגו שלא להתענות מר"ח סיון עד ח' בו).

ד: תקכז, ל (המתענה ביו"ט). תרטז, ח (בן י"ג שלמות, ובת י"ב שלמות, ולא הביאו ב' שערות, ביוה"כ שהוא ספק מה"ת חייבים להשלים, ובשאר תעניות שהוא ספק מד"ס א"צ להשלים). תרטז, ט. תריט, א (כל ת"צ שאין בו מפושעי ישראל אינו ת.). תרכד, יג (אין מתענין בימים שבין יוה"כ לסכות).

ה: קפה, יא-ב (מ' ת. של תשובה לשימוש עם נדה. בליל שלאחר ת. אסור ביין ובשר).

בה"ב

ג: תצב, א (אחר חה"פ וסכות, שמא מתוך משתה באו לעבירה, משא"כ אחר חה"ש. סליחות. עננו. ויחל). תצב, ב-ד (נוהגין להמתין עד שיצא ניסן ותשרי, ושלא לברך בה"ב בניסן ותשרי, וגם לא בשבת ר"ח אייר ומ"ח, אבל מברכים כשיש מילה או חתונה בשבת). תצב, ה (במילה סעודת מצוה מצוה לאכול, וא"צ התרה).

צום גדליה

ד: תרב, א.

קבלת תענית

ב: רמט, י (במנחה).

ג: תצב, ג (סגי בעניית אמן כשמברכים בשבת שלפני בה"ב, ומ"מ אין זה מחייבו כשנמלך עד שיקבל בפירוש).

שבת

עיי"ע שבת (תענית).

תעניות שנהגו

ב: רמט, יב-ג (ימי מיתת צדיקים. ערב ר"ח. עשרת ימי תשובה. כ' סיון. יום שמת בו אביו ואמו). רמט קו"א ה (ת. צדיקים לא הוזכר בתלמוד. ת. ער"ח נתפשט בדורות האחרונים. ת. אנשי מעמד). רפח, ד (ביום א' דסליחות). תע, ו (בת. יחיד אומר עננו במנחה בשומע תפלה).

ד: תקצז, ט (בר"ה).

תענית אסתר

ב: רמט קו"א ה (שנדחה). רפח, ד (נהגו בו חובה).

תענית בכורות

ג: תע, א (ב. לאב וב. לאם). תע, ב (הפילה ואח"כ ילדה). תע, ג (נקבה וגדול הבית אין מתענין). תע, ד-ה (האב מתענה תחת בנו עד שיגדל. כשא' מבניו ב. לאב וא' ב. לאם. כשגם האב ב. כשאין לו אב רק אם). תע, ו (אמירת עננו. כשיש עשרה אם הש"ץ יאמר עננו, ב' דעות). תע, ז (כשחל בשבת יתענו ביום ה'). תע, ח (אכילה בסעודת מצוה).

תענית חלום

ב: רמט, יב (מתענין בשבת). רפח, ג (ת"ח בשבת יתענה ת. לתעניתו בחול, וכן ת"ח בר"ח וחנוכה ופורים ויו"ט וחוה"מ). רפח, ה-ו (אין להתענות על ח. הפסד ממון, או על מה שחברו ח.). רפח, ז (על איזה ח. מתענין בזה"ז, כמה דעות. יתענה רק אם מצטער מפחד החלום). רפח, ח (המתענה ת"ח בשבת יאמר ענינו בסיום התפלה, ושאר בקשות, ויכול להתוודות). רפח, יא (יעסוק בתורה ותפלה שיתכפר לו). רפח, יב (חלם בשינת צהרים). רפח קו"א א (הוכחה שתלוי רק באם נפשו עגומה).

ג: תכט, י-יא (ת"ח בניסן אצ"ל ת. לתעניתו. ת"ח בשבת ויו"ט ור"ח וחוה"מ יתענה ת. לתעניתו אפי' בניסן ובר"ח). תצד, יח (לא יתענה בחה"ש).

ד: תצח קו"א ה (ביו"ט, שהתענית ענג לו). תקצז, א (בר"ה ושבת תשובה כמו בשאר שבתות). תקצז, ה (ת"ח הוא רק ביום ולא בלילה, וכן המתענה ת"ח בב' ימים ר"ה). תקצז, ז (המתענה ת"ח בר"ה א"צ לישב ת. על ת.). תרד, א (בערב יוה"כ לא יתענה אפי' תענית חלום, רק עד סעודה המפסקת).

תענית צבור

א: נג, ט (בת"צ יהי' הש"ץ זקן או מופלג שבצבור). קיט, ה (ש"ץ ששכח ענינו ונזכר בברכת רפאינו יאמרנה ואח"כ רפאינו. נזכר אח"כ יאמרנה בשומע תפלה ויחתום בא"י העונה בעת צרה ושומע תפלה. נזכר אח"כ יאמרנה אחר בשלום). קכט, א (זמן מחנה בת"צ).

ב: רמט, יב (אין הת. תלוי בתנאו).

ד: תריט, יד (להעמיד ב' אנשים אצל הש"ץ. עכשיו אין נוהגין).

תערובת

עיי"ע בישול. ברכת הנהנין (תערובת). הכשר כלים. חמץ (תערובת). מצות (תערובת). רוב.

א: קפב ו (מים פגומים ברוב יין).

ב: שלה, ד (יי"נ או משקין שזבו בשבת, שבטל במים ראשון ראשון, עד שרבה היין על המים).

אין מבטלין איסור בידים

ב: שכג, י (בשבת).

ג: תמב, ה (חמץ קודם הפסח, כדי לאכול אסור, וכדי להשהות מותר). תמב, טז ובשוה"ג (מין במינו יבש ביבש שבטל ברוב, מותר להוסיף עד ס' ולטחון כדי שלא יהי' חוזר וניעור בפסח, או כדי לבשלם ולאכלם יחד בשאר איסורים). תמב, יט בהגהה (נתערבו שוה בשוה אסור להוסיף ולבטל, ומותר להוסיף לחטים ולטוחנם כדי להשהות). תמב קו"א ג (הוכחות שאסור לבטל אף בזמן היתר. וכן לבטל מעט חלב במים, לבשל בו אח"כ בשר. שאני סכך שמותר לבטל). תמב קו"א ד (הוכחות שכדי להשהות מותר). תמב קו"א י (הוכחות להנ"ל - תמב טז. כשיש גרגירים שנתבקעו אסור להוסיף). תמז, מז (אסור לעשות נטל"פ לכתחלה. אסור לבשל לפסח בכלי חמץ שאינו בן יומו). תמז, נב (מותר ללבן יין לבן בחלב בהמה או חטה כדי לשתותו לבדו, וכשמתבטל בס' מותר לשתותו עם בשר, ואם סיננו קוה"פ מותר לשתותו בפסח). תמז, נג (המבטל בידים אין לו ביטול עולמית. הנותן יין בחבית שנדבקה בבצק חמץ נוקשה). תמז, סא (המבטל חמץ שעעה"פ במזיד אסור לו ולאנשי ביתו ומותר לאחרים). תנב, ו (כשמגעיל ביותר מס' או באינו בן יומו, אא"כ אינו נהנה ממי הגעלה). תנג, ח-יא (חטים נשוכות שנתערבו, מברר מתוכם עד שיתבטלו בס' וטוחנם כדי לאכול. שעורים נשוכות, או חטים שצמחו אסור, אא"כ יש בכשרים ס'. נתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, כיון שבטל ברוב מותר להוסיף ולטחון). תנה, כח (מים שלא לנו במים שלנו, ב' דעות). תנז, כא (חלת חו"ל יבטל ברוב קודם אפיה ומותרת לכהן טמא). תסד, ב (המערב כדי לאכלו בפסח אין מתירין לאכלה).

ד: תקא, יג (כשמסיקים בכלים שלמים אסור להפוך באש, אלא מרבה עצים מוכנים ומסיקן). תקז, ג (עצים שנשרו מהאילן ביו"ט לתנור, או שהניחם שם נכרי, מותר להרבות עליהם עצים ולבטלן, כשהאיסור מד"ס וההנאה מהם היא אחר ביעורו). תקז קו"א ב-ד (כשהאיסור דרבנן ולא מקלי קלי, ב' דעות. שמן נ"ח שנתערב בשמן חולין). תקז קו"א ב (א"צ שיהי' גם מילתא דלא שכיחא). תקז קו"א ג (ההיתר הוא לא רק אחר שנשרף, אלא אפי' כשהם עדיין עצים). תקיג, ה (כשמבטל במזיד אינו בטל). תרכו, ט בהגהה (הטעם שסכך הפסול מותר לבטלו בסכך הכשר לכתחלה).

אפשר לסוחטו

ג: תמז, ס ד"ה ואם (זיתים שחתך קוה"פ בסכין של חמץ ונאסר הסמוך לחיתוך, ואח"כ בישל כל הזיתים יחד, נפלט ונתפשט בכל הזיתים).

ביטול בס', צירוף הקליפות והכלי

ג: תנא, לה (משהו הבלוע בסל לא נתבטל בתוכו בס'). תנא, עו (משהו הבלוע בשפוד לא נתבטל בתוכו בס').

ד: תקיג, ה (ביצה שנולדה ביו"ט ונתבשלה בקליפתה עם ביצים אחרות אינה צריכה ס'. וכשאינה בקליפתה והאחרות בקליפתן, הביצים והקליפות והמים מצטרפים לס"א).

בישול

ראה ערכו.

דבר שבמנין

ג: תמז, כ-כא (ככר שלם, אף שנחתך ממנו מעט. אוסר דוקא כשאסור מחמת עצמו).

דבר שיש לו מתירין

ב: שי, יט (אפר שהוסק בשבת, כשלא הוכר איסורו בטל ברוב). שיח, ד (כשיש צד היתר לא' הוי דשיל"מ אף למי שאין לו היתר. בישל במזיד בשבת ונתערב בשבת, נחשב דשיל"מ אף למבשל שנאסר עליו לעולם). שכ, ד (יין ושמן שזבו בשבת, כשלא הוכר איסורו בטל בס'). שכה, י (אין הולכין בו להקל בס' ד"ס, ויש מקילין כשנאסר כעין קנס). שכה, יד (כנ"ל). שלה, ד (דוקא במינו). שצז, יב (מים ומלח ותבלין חשוב מין במינו ואינו בטל בדשיל"מ).

ג: תמה, ח (אפר חמץ שנתערב). תמה קו"א ו (חמץ בערב פסח משש ומעלה, ב' דעות). תמז, יח (חמץ בע"פ אינו נק' דשיל"מ, שגם אחה"פ אין לו היתר אלא כשנתבטל). תמז, כג (כלי בלוע שאפשר להגעילו, לא נק' דשיל"מ בשאר איסורים, רק בחמץ, אפי' בע"פ משעה ה' ואילך). תמז קו"א ג ד"ה ואף (האוסרים בחמץ מטעם זה, היינו אף בשאינו מינו).

ד: תצז, ח (ס' מוקצה). תצז, כ (הזמין ב' יונים ומצא ג' אינו בטל). תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט ע"ג אפר של אתמול, שלא הוכר מעולם, בטל ברוב). תקז, ג (עצים שנשרו מהאילן ביו"ט, בטלין ברוב לבשל בהן, כיון שהאיסור מד"ס וההנאה מהם היא אחר ביעורו). תקז, ד (כשמתחמם כנגדן נהנה מגוף האיסור, ומ"מ כשהסיקן לבישול מותר ליהנות הנאה הבאה ממילא מהמוקצה). תקז, ו (איסור מה"ת אינו בטל אפי' כשנהנה אחר ביעורו). תקז קו"א ב (א"צ שיהי' גם מילתא דלא שכיחא). תקז קו"א ג (ההיתר הוא לא רק אחר שנשרף, אלא אפי' כשהם עדיין עצים). תקיג, ד (ביצה שנולדה ביו"ט, אפי' ספק נולדה ביו"ט, ונתערבה באלף, אפי' כמה תערובות, אינה בטלה. וביו"ט ב' יש להתיר התערובות שנתערב בה ספק). תקיג, ה (לא החמירו בדשיל"מ אלא בממשו ולא בטעמו, שבטל בס'. ביצה שנתבשלה עם ביצים אחרות). תקיג, ו (לא החמירו בדשיל"מ אלא מין במינו. ביצה שנתבשלה עם תבשיל). תקיג, ז (ביצה שנתבשלה לתת טעם בתבשיל או ללבנו חשובים מין במינו, ואף אם אין בה לתת טעם בעצמה נאסרת מטעם דשיל"מ). תקיג, יב (ס' מד"ס שנתערב באחרות בדשיל"מ אינו בטל). תקיג קו"א ב (ס"ס מותר אף בדשיל"מ לצורך. קיי"ל שיו"ט שני אין לו דין ס', וקיי"ל שס' א' בתערובת אסור, וקיי"ל לאסור בב' תערובות. מ"מ יש לסמוך על המקילין כשהוא ס' והוא יום ב' והוא ע"י תערובת והוא לצורך יו"ט). תקיג קו"א ג (מין במינו אף איסור הנבלל ואינו ניכר אינו בטל). תקיג קו"א ד (קיי"ל כרוב הפוסקים שכשבא לתת טעם חשיב מין במינו לענין דשיל"מ). שם ד"ה ועיין (אם טעמו בטל בדשיל"מ). תקיג קו"א ה (אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ, ב' דעות). תקטו, ג (ספקו בד"ס אסור, ס"ס מותר). תקטו, טז (ס' הובא מחוץ לתחום ביו"ט א'). תקטו קו"א ה (ספק נלקט וניצוד בראשון של ר"ה, אסור בשני מטעם דשיל"מ).

דוחק סכין ומדוכה ומכתשת

ג: תמז, מ (דבר חריף שנחתך בס. שאינו ב"י נאסר). תמז, נה (דבר חריף שנידוך במדוכה שאינו ב"י נאסר). תמז, נז (אין דיכת דבר שאינו חריף מפליט מהכלי, אלא מבליע מכלי שאינו נקי). תמז, נט (כנ"ל - תמז, מ). תמז, ס (חתך בו זיתים נאסר מעט סמוך לחתך או בכל גופן). תנא, נד (תמכא שחתך בס. של חמץ). תנג, ה (טעם שעורים הבלוע במכתשת, כיון שאינו חריף אינו נפלט בכתישה).

עיי"ע הכשר כלים (סכין ומדוכה).

דרך עשייתו בכך

ג: תמב, ו (אינו בטל באלף). תמב, כב (כנ"ל). תמב קו"א ה (הוכחות להנ"ל). תמב קו"א יא (כל מאכלי הרופאים לחולים נק' דרך עשייתו).

ראה גם לקמן אצל מעמיד.

הבל

ג: תנא, כו (ע"י הבל שעולה מהתבשיל שבאלפס נאסרת הקדרה שהניחו ע"ג). תנא, נט (אסור לערות מכלי עם שומן כשר לנר דולק עם שומן טרפה, שה. עולה ע"י נצוק המחברם, וכן בקדרה שהגעילו ממנה בעירוי מכלי ראשון). תנא, סה (גג התנור קטן נאסר מה. התבשיל). תנא, סח (כנ"ל).

הדחה

ג: תמז, לד-ה (בשר ששהה בחדר שמרקדין הקמח, ע"י ה. נדבק מאד ואינו עובר). תמז, לו (בשר שנמלח בבשר שלא נבדק, צריך שריה וה. ג"פ). תמז, לז (בכרכשות אינה מועלת). תמז, מא (בשום שעל הבשר מועלת). תמז, נח (חתך בסתם סכין צריך ה. קשואין שנחתכו אין ה. מועלת בהן). תסה, ה (בשר צונן שנפל לתוך חלב סגי בשטיפה וה. ובחמץ בפסח, כשמשפשף מורסן באווז, חוששים שנכנס בנקבים. וקודם הפסח סגי בשפשוף וה.). תסז, מט (חטה מבוקעת שנמצאה על בשר חי. בנגובים, אפי' ה. א"צ). תסז, נה (כנ"ל).

עיי"ע בשר בחלב (הדחה). הכשר כלים (הדחה).

זה וזה גורם

ג: תמב, יא (במעמיד, זוז"ג מותר). תמה, י (יש בחמץ כדי לאפות, אחר שהסיקו בעצים, אסור. אין בהסיקו כדי לאפות, זוז"ג מותר. אפה מליל ט"ו ואילך, ב' דעות). תמה קו"א ג (בחמץ ששורפין וזורקין לים). תמה קו"א ו (זוז"ג בע"ז וחמץ שאסורים במשהו, ב' דעות. כשהוא רק שבח שאפשר זולתו, מותר לד"ה). תנ, יח (האכיל בהמתו חמץ מותר לשחטה ולאכלה בפסח).

עיי"ע מלאכות שבת (שנים שעשו). מסייע.

חוזר וניעור

ג: תנב, י (כשבטל בס' ואח"כ נוסף בו).

עיי"ע חמץ (תערובת, חוזר וניעור).

חריף

ג: תמז, כז-ח (דבר שהוא מלוח הרבה, אף ששרויין במים). תמז, כט (ציר היוצא מהמליח). תמז, מו (מרקחת מדבר קיוהא. יי"ש). שם בהגהה (חלב הנמצא בקיבה, שמעמידים בו גבינות). תמז, נה (מלח, בוסר). תמז, ס (זיתים). שם ד"ה וכל (כשנתן עליהם מים הרבה מהזיתים נתבטל חריפותן). תנא, נד (תמכא).

ראה גם לעיל אצל דוחק הסכין. לקמן אצל נותן טעם בן נותן טעם. נותן טעם לפגם.

חתיכה הראויה להתכבד

ג: תנג, יב (אינה בטלה, אא"כ נאבדה א' מהן שמותר מטעם ס"ס, והתירו דוקא כשאוכל בב"א מעט מחתיכה זו ומעט מחתיכה זו).

טעם כעיקר דאורייתא

ג: תמב קו"א ו. תמו קו"א א ד"ה והנה. תסז, מג.

טעמו ולא ממשו

ג: תמב, ז (מה"ת אסור לאכלו). תמב קו"א ו-ח (שיטת ר"ת וסיעתו שההיתר נתהפך לאיסור ולוקה על כזית, שיטת ראב"ד וסיעתו שאסור מה"ת ואינו לוקה, שיטת רמב"ם ורש"י שאיסורו מד"ס). תמו קו"א א ד"ה והנה (שיטות הנ"ל).

יבש ביבש

ב: שי, יט (אפר שהוסק בשבת באפר שהוסק מאתמול, בטל ברוב).

ג: תמב, יד-טו (אם נתהפך להיתר ומותר לבשלם ולאכלם ביחד, ב' דעות. לד"ה נעשה היתר מה"ת, ולכן מותר לאכלם זא"ז). תמב, טז ובשוה"ג (וכן מותר להוסיף עליו לבטלו בס' כדי לבשלם ולאכלם יחד). תמב קו"א ג (י"א שקמח בקמח הוא יב"י). תמז, א (כנ"ל). תמז, טז-יז (כשמתבטל, יסיר א' מהם). תנג, ט (חטים בחטים שנטחנו יחד, ב' דעות אם הם יב"י, נאפו יחד אינם יב"י). תנג, יג (העיקר כדברי האומרים שקמח בקמח נבלל יפה ובכל מעט קמח יש ת. משניהם). תסו, י (קמח בקמח, ב' דעות). תסז, ז (בטל ברוב, הרבה ממנו).

ד: תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט באפר שהוסק מאתמול). תקא, יג (שברי כלים בעצים המוכנים להסקה).

ראה גם לקמן אצל נאכל. נתערבו באחרות. עיי"ע איסורי הנאה (פדיון). חמץ (פדיון).

יבש בלח

ג: תמב קו"א טו (אינו בטל אפי' אינו ניכר מפני דקותו). תסו, ט-י (ב' דעות).

ראה גם לקמן אצל ניכר איסורו.

כבוש בצונן

ג: תמז, כד (כ. ביין בסוף המעל"ע נעשה כמבושל). תמז, כז (כ. במים או ציר מפליט מכלי במעל"ע, ונאסר רק מה שמונח בתוך המים והציר). תמז, כח (כ. מפליט בסוף המעל"ע ונפגם טעמו). תמז, נא (אינו מפליט מכלי אלא במעל"ע). תמז, ס ד"ה ואם (מועיל רק לאסור ולא להתיר ולומר שהאיסור נפלט). תנא, ס (כ. כ"ד שעות רצופות כמבושל). תנא, סג (כנ"ל – תמז, כח). תסא, יב (מצה שנשרית במים כ"ד שעות כמבושל). תסב, יט (חטה שהתה בתבלין כמה ימים, לא נבלע כלום ביבש). תסז, מ (מעל"ע). תעג, כט (ב' דעות אם הוא כמבושל. כ"ד שעות רצופות).

ד: תקכז, יב (מעל"ע כמבושל). תרמח, כה (כנ"ל).

עיי"ע חמץ (תערובת, כבוש).

כבוש בציר

ג: תמז, כט (כ. בציר כשיעור בישול, נבלע הציר החריף בכלי). תנב, כ (נבלע בבשר אף כשטרוד לפלוט את דמו). תסז, מב (דוקא כשהוא בתוך הציר, ולא כשהוא ע"ג כרוב ואין הציר עולה ע"ג). תסז, נו-ז (כשיעור בישול. חתיכה שלמעלה מהציר). תעג, כט (בכדי שירתיח על האור).

ד: תקכז, יב (בכדי שירתיח על האור, כמבושל). תרמח, כה (כנ"ל).

כדי נטילה

ג: תמז, כא. תסז, לו (כרוחב גודל). תסז, מג. תסז, מה.

כדי קליפה

ב: שיח, יט-כ (בעירוי מכ"ר).

ג: תנא, סו-ז. תסא, יח. תסז, נ-נא (במליחה). תסז, סא-ב. תצד, טז.

כזית בכדי אכילת פרס

ג: תכט, הקדמה (חמץ בפסח שאין נותנים לטעם אלא לקיוהא, אסור מה"ת). תמב, ט (היתר נתהפך לאיסור). שם בהגהה (כשא"א לשתותו בכדא"פ מחמת חריפותו). תמב קו"א ו-ח (שיטת רבנו חיים וסיעתו שההיתר נתהפך לאיסור ולוקה על כזית, ושיטת ראב"ד וסיעתו שאינו חייב אא"כ אוכל פרס שלם). תמו קו"א א ד"ה והנה (הסכמת הפוסקים כרבנו חיים הנ"ל).

עיי"ע ברכת הנהנין (תערובת). מצות (תערובת). שיעורי תורה (כזית בכדא"פ).

כל דפריש מרובא פריש

ג: תנג, יח (בני הכפרים שמביאים לעיר למכור, או א' ממוכרי העיר שהביא לבית הישראל למכור).

ד: תקיג, ט (בביצים שמביא הנכרי למכור ביו"ט).

לח בלח

ג: תמב קו"א טו (אם קמח בקמח נק' לב"ל). תמז, א (מונח ברוטב רותח נק' לב"ל. אם קמח נק' לב"ל, ב' דעות).

ד: תצח קו"א ו (הוכחות שאינו מתערב בשוה בכל החלקים, ומ"מ כשיש ס' פעמים כמותו נתבטל).

מין במינו

ג: תמב, יג (טעמן שוה. קמח שנבלל בקמח, בטל ברוב מה"ת). תמז, א (ששוים בטעמן). תפט, ל (צריך ס' מד"ס, ואין להחמיר בפליטת כלים מסתם תבואה, שמא חדש הוא).

ד: תקיג, ז (ביצה שנתבשלה לתת טעם בתבשיל או ללבנו חשובים מב"מ, ואף אם אין בה לתת טעם בעצמה נאסרת מטעם דשיל"מ).

ראה לעיל אצל דבר שיש לו מתירין.

מלוח

ג: תמז, כו (אינו מפליט מהכלי). תמז, כח (כשאינו מ. הרבה המים מבטלין חריפותו). תמז, נו (יש מי שאומר שמ. מפליט מהכלי). תנא, לח (מ. מבליע בכלי, ואינו מפליט מהכלי). תנה, כט-ל (כרותח, דוקא כשמלוח הרבה. לענין לישת מצות). תסב, כ-כב (נמצאה חטה שנתרככה במלח קוה"פ צריך להסיר מהמלח כרוחב גודל, ובתוה"פ טוב לכתחלה להשהות כל המלח). תסז, נ (חטה שנמצאה על הבשר אחר מליחה צריך ליטול כדי קליפה, במקום מגעה או בכולו). תסז, נא-ד (מתי מחמירין לאסור כולו, ושאר החתיכות שנמלחו יחד). תסז, נח (בשר מלוח מים מבטלין חריפותו).

עיי"ע חמץ (תערובת, מלוח). מליחה.

מעמיד; מחמץ; מתבל

ג: תמב, י (מעמיד אפי' באלף לא בטל. כאלו עומד בעינו. מי דבש רביעי יש מתירים). תמב, יא (זה וזה גורם מותר). תמב, יב (מחמץ). תמב קו"א ט (במי דבש הד', חילוק בין חמץ שעעה"פ והעמיד בו לבין העמיד בו ועעה"פ. בחלב עכו"ם). תמז, מו בהגהה (אינו אוסר באלף אלא כשאסור מחמת עצמו). תמז, מז (קוואסניק מחמץ ע"י חמץ הבלוע בו). תמז, סב-ג (בחמץ שעעה"פ רואים כאילו הוא עומד בעין, ג' העיסות הראשונות אסורות, והד' מותר). תפט, ל (יי"ש ומי דבש שהעמידו בשמרי שכר חדש).

ד: תקיג קו"א ד ד"ה והך (דבר שבא לתקן התבשיל או לתבל, אינו בטל בס'. ואם אין בו כדי לתת טעם רק בצירוף מינים אחרים, בטל בס' אבל נק' מין במינו).

ראה גם לעיל אצל דרך עשייתו בכך.

נאכל א', או נאבד או נפל לים

ג: תמז, יד (אפי' חמץ, הותרו כולם). תנג, יב (התירו דוקא כשאוכל בב"א מעט מחתיכה זו ומעט מחתיכה זו).

ד: תצז, כ (אפי' דשיל"מ, הנשארים מותרים).

נותן טעם בן נותן טעם דהתירא

ג: תמז, מה-ו (רק בבשר וחלב או גם בחמץ, ב' דעות. נ"ט ג' לתוך הכלי מותר לד"ה. בדבר חריף אסור לד"ה).תנא, סא (כנ"ל). תנב, יג (כנ"ל. נ"ט ג' לאוכל יש אוסרים). תצד, טז (בדיעבד מותר ולכתחלה אסור). תנב, יא-ב (ע"י הגעלת כלי שאינו בן יומו נעשה ג' נ"ט של היתר). תנב, יג (וכן ע"י הגעלת כלי מחמץ קודם זמן איסורו). שם בהגהה (דגים שנתבשלו בקדרה של בשר יש אוסרים לאכול בחלב, אף שהוא ג' נ"ט דהתירא. ומ"מ מודים בטעם ג' שנבלע בכלי שאינו חשוב טעם לאסור). תנא, יד (כשמגעיל כלי בשר וכלי חלב באותה יורה זא"ז יש כאן נ"ט בנ"ט דהתירא, משא"כ כשמגעילן יחד). תסז, מו (אף שאסרינן נטבנ"ט בחמץ, אינו אוסר במשהו). תצד, טז (לכתחלה אסור לעשות נ"ט בנ"ט).

עיי"ע הכשר כלים (התירא בלע).

נותן טעם לפגם

ג: תמז, ח (בחמץ בפסח, ב' דעות). תמז, יז (כנ"ל). תמז, יח (בע"פ אינו אוסר). תמז, יט (עיסת חמץ ושעורים נטל"פ במים). תמז, כז (מליח הכבוש בכלי שאב"י, חריפות המלוח הרבה מבטל פגימת הטעם שנבלע בו). תמז, כח (כבוש מפליט בסוף המעל"ע ונפגם טעמו). תמז, כט-ל (ציר שנכבש ונבלע בכלי, הציר מחריף את הטעם המשובח שבאותו מקום מהכלי בכל עביו, ואינו נפגם לעולם). תמז, לא (מנהגינו לאסור נטל"פ בפסח). תמז, לג (כשחריפותו ביטל פגימת טעם החמץ שנפלט לתוכו, ונתייבש הבשר נתבטל טעם החמץ שבו). תמז, מ (דבר חריף שנחתך בסכין שאינו ב"י נאסר). תמז, מו (דבר חריף מבטל פגימת טעם שנפלט מהכלי, וטעם חריף שנבלע בכלי אינו נפגם לעולם). תמז, ס (זיתים שנכבשו בכלי שאינו ב"י נטל"פ). תנא, לג (העיקר שנטל"פ מותר אף בפסח). תנא, לג. תנא, מא (המנהג לאסור בפסח. ויש נוהגים לאסור בכיסוי הקדרה אף בשאר איסורים). תנא, סג (הכניס מי דבש לחבית יי"ש, טעם יי"ש אינו נפגם. הכניס לחבית שכר, ע"י כבישה מעל"ע נפלט טעם פגום. טעם שכר פוגם ביין. השאירו בחבית בפסח, מנהגינו לאסור נטל"פ). תנא, עו (צלה בפסח בשפוד חמץ שאינו בן יומו, מנהגינו לאסור). תנב, ו (לכתחלה אסור לבשל בכלי שאינו בן יומו).

עיי"ע הכשר כלים (אינו בן יומו).

ניכר איסורו

ג: תמב, כו (אינו בטל, אפי' אינו ניכר מפני דקותו). תמב קו"א טו (כנ"ל, וכן ביבש בלח, אף שאינו ניכר, שמובדל במקומו. פירורים בקמח, ביין). תמז, כד (פרוסת פת שנפלה ליין ונטלה משם קוה"פ, חוששין שנשארו פירורין וצריך לסנן). תמז, כה (פירור דק שעובר תוך נקבי הבגד אוסר היין, וצריך סינון בבגד עב קצת). תמז, מג (פירור דק בשומן, וצריך סינון בבגד עב קצת). תסב, ו (מצות הקטופות במי פירות, אף שיש במים ס' נגד הקיטוף). תסד, ב (חרדל מעורב ביין). תסו, ט-יא (פירורים דקים בקמח, קודם אפיה ואחר אפיה, ב' דעות. לענין להשהות שהוא ספק מד"ס בפחות מכזית, יש להקל). תסז, כט (פרוסת לחם או עיסה שנפלה למים או יין והסירה קוה"פ, חוששים שנשארו פירורין וצריך לסנן). תסז, מז-ח (וכן כשנמצאה בבאר. וטוב שיסנן בכל פעם ששואב מבארות שלא נזהרו בהם).

ד: תקז, ה (אינו בטל). תרכו, ה (אפי' באלף לא בטל. הטעם שסכך הפסול המעורב בכשר בטל). תרכו, ט בהגהה (הטעם שסכך הפסול בטל לדעה הב' שם).

נתהפך לאיסור

ראה לעיל אצל טעמו ולא ממשו. כזית בכדא"פ.

נתהפך להיתר

א: סדר ברה"נ יא, ה (מור, שיש בו חשש דם, ב' דעות).

ג: תמב, יד-טו (תערובת יבש ביבש, ב' דעות). תסז, טו-ז (דבר שנפל לדבש נתהפך לדבש וי"א שנפקע איסורו).

נתערבו באחרות ואחרות באחרות

ג: תמז, טו-ז (יבש ביבש, תערובת הג' מותרת, משא"כ לח בלח באיסורי משהו).

צליה ואפיה

ג: תמז, ד (חם בחם בלא רוטב אוסר כרוחב אגודל. לא הסיר ובשלו). תמז, ו (היתר שמן מפטם טעם האיסור הנפלט ומפעפע בכל ההיתר). תמז, ז (אין אנו בקיאים בין בשר כחוש לשמן, ואין מקילין אלא בחמץ ומצה שאין בהם צד שמנונית). תנא, נו (ככר חמץ שנגע במצה אוסר כרוחב גודל, ואיסור הבלוע ברחת די בקליפה, ולכלוך חמץ שמן אוסר כולו). תנא, סו (תנור שלא הוכשר אוסר כדי קליפה, אם התנור או המאכל חם. ואם המאכל שמן נאסר כולו. ואין אנו בקיאים). תנא, סו (אין איסור בלוע יוצא מדופן לדופן בלא רוטב). תסז, נט-סא (חטה בתרנגולת כחושה צלויה אוסרת מדינא רק כדי קליפה. חילוק בין צלי להבהוב).

עיי"ע אפיה. הכשר כלים. חמץ (תערובת, צליה). צליה.

קבוע

א: לב, עה (כמחצה על מחצה).

ב: שכט, ב (כמחצה על מחצה. ט' נכרים וישראל אחד ופירש א', לענין פקו"נ חושבים כק. שנשאר הקביעות במקומו. נעקרו כולם עדיין ק. הם. נעקרו בזא"ז א"א להקל מטעם ק. תינוק שנמצא בעיר שרובה נכרים, ב' דעות).

ג: תלט, א-ג (כמחצה על מחצה, כשנולד הספק במקום קביעות). תנג, יח (ק. כמחצה דוקא כשהאיסור ברור, ובמקום קביעותם בבית או בשוק).

ריח

ג: תמז, ט-יא (בשאר איסורים אינו אוסר, ובחמץ בפסח ב' דעות. אם ההיתר או האיסור חריף אסור אף בשאר איסורים).

עיי"ע חמץ (תערובת, ריח).

שמן, כחוש, מפטם

ג: תמז, ו (היתר ש. מפטם טעם איסור הנפלט ומתפשט בכל ההיתר). תמז, ז (אין בקיאין לחלק בין בשר ש. לכ. מלבד דברים שאין בהם צד שמנונית). תמז, ט (ריח צלי ש. מפטם ריח הפת ומוליך עמו ריח הכ. ומבליעו בצלי). תמז, כב (תרנגולת ש. או למנהגינו שאין מחלקין בין כ. לש.). תסז, נא-ב (חטה שנמצאה בתרנגולת מלוחה, אם גם במלוח מפטמת שמנונית הבשר את טעם החטה שנבלע בו, לאסור כל התרנגולת, ב' דעות. ומ"מ אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה. אין אנו בקיאין בין בשר כחוש לשמן). תסז, נג (אם גם לענין חמץ, שאין שייך בו שמנונית, אנו מחמירין במליחה שמפעפע בכולו ומחתיכה לחתיכה, ב' דעות). תסז, נד (כשיש להסתפק שהחטה נגעה גם בשאר החתיכות. כשנתבשלו אח"כ יחד). תסז, נט-ס (חטה בתרנגולת צלויה, כחושה, שמנה, על השפוד). תצד, טז (חלב שנבלע במרדה אוסר כולה, ולחם שמוציא עם המרדה נאסר כדי קליפה).

תעשה ולא מן העשוי

עיי"ע סוכה. ציצית.

תפיסה

ו: עדות נב (כשטוען המלוה שהשובר שבידי הלוה הוא על חוב אחר). גזלה כט (מועיל רק כשאין עדים שתפס, ונאמן במיגו שהי' יכול לומר לא תפסתי, או כשתופס למשכון בחוב שלא מחמת הלואה). נזקי ממון קו"א ב.

עיי"ע בית דין (דין לעצמו).

תפלה

עיי"ע ברכות (כל המשנה). הבדלה (בתפלה). הספד. חצי שעה. יעלה ויבא. לועג לרש. נט"י (לתפלה). נשיאת כפים. סליחות. שיכור. שליח צבור.

א: א מהדו"ק, ח (בשמחה. לחבר יום ולילה בת.). לח, ו-ז (העוסק במצוה פטור מת.). מח, ג (להתנועע בנחת בחתימת הברכות. בפסוד"ז). מט, א (אמירת פסוקי תורה בת. בע"פ). נ, ב (כשאינו מבין). נה, ו (מד"ס). סב, ב (בכל לשון). סח, ב (מנהגי הת. בי"ב שערים לי"ב שבטים). סט, ד (אסור להשמיע קול בת. אלא בחזרת הש"ץ). פט, א (תקנו אנשי כנסת הגדולה כנגד ב' תמידים ואברים ופדרים. ברכת המינים). צז, ב (שכינה לפניו, לימינו). צח, ד (כקרבן, שמחשבה פוסלת, בעמידה, קביעות מקום, בלא חציצה, מלבושים מיוחדים). צח, ה (אל יחשוב ראוי אני כו'). צט, ד (המתפלל מתוך הסדור והוא שתוי). קא, ב-ד (בשפתיו דוקא, אבל לא ישמיע קולו. כשא"י לכוין. ביחיד. בביתו. בר"ה ויוה"כ. ש"ץ). קא, ה (בכל לשון – בצבור, בלה"ק ביחיד. תפלה הקבועה לצבור. נשים. ע"ה. חילוק בין לשון ארמי לשאר לשונות). קד, א (בסכנה יקצר בתחלת וסוף כל ברכה). קה, א (בין ב' תפלות סמוכות יפסיק כדי הילוך ד"א). קו, א (הפטורים מק"ש, והמלוין המת, פטורים מת. שהיא מד"ס). קו, ב (מה"ת פ"א ביום ואין לה נוסח או זמן קבוע. מד"ס שחרית מנחה ערבית). קו, ד (תורתו אומנתו מפסיק לק"ש וברכותיה ולא לת. מלמד לאחרים). קז, א (מסופק אם התפלל יחזור ויתפלל ויתנה). קיא, ג (גם הש"ץ אומרה בלחש). קיג, ח (בת. אין להוסיף על תואריו האל הגדול הגבור והנורא. בתחנונים ובקשות). קיג, ט (האומר מי שרחם על קן צפור, או על הטוב שאתה עושה לנו יזכר שמך, משתיקין אותו). קיז, ה (השלים ת. אם אינו רגיל לומר תחנונים או סיים תחנוניו ואמר אחריהם יהיו לרצון, הוי כעקר רגליו לענין חזרה). קיט, ג (המבקש רחמים בפניו א"צ להזכיר שמו). קכג, א (שכינה כנגדו. במקום עבודה). קכד, ב (בלשון שמבין). קכח, ג (מד"ס). קכח, לג. קכח, מב (כנ"ל). קל, ב (המתפלל על חברו נענה תחלה). קלא, א (שכינה מימינו).

ד: תקפב, ח (יבקש תחלה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך). תקפד, ג. תרו, ו (כנ"ל). תרכ, ב (טוב מעט סליחות בנחת מהרבה במרוצה).

ה: ת"ת ד, ד (מד"ס). ד, ה (חיי שעה, נדחית מפני ת"ת של תורתו אומנתו. חסידים הראשונים שוהים ט שעות ביום בת. מקשרים דעתם בדביקות עד שמגיעים להתפשטות הנפש, דוחה ת"ת). ד, ו (דוחה מצות והגית אחרי שלמדו כל התורה, ולא מצות ידיעה).

בגדיו בשעת התפלה

א: עד, ז (לא יתפלל כשלבו מגולה). צא, א (כנ"ל). צא, ב (אזור מטעם הכון). צא, ה (באפונדתו, ברגלים מגולים. בבתי שוקים של פשתן. בתי ידים). צא, ו (עטופים. מתקשטים בבגדים נאים. חילוק בין עת שלום לעת זעם). צח, ד (ב. מיוחדים כמו בקרבן).

ברכות, י"ח

א: סט, א (סדר ב. מעכב). קד, ד (סדר ב. מעכב, כשיודע להתפלל כולן). קיא, א (אדני שפתי תפתח נעשה מכלל הת.). קיב, א (ג' ראשונות להסדיר שבחו, ג' אחרונות נפטר והולך, י"ג אמצעיות בקשת פרס, ורק בהם יכול לבקש צרכי יחיד. קרוב"ץ בג"ר וג"א). קיד, ד (ג"ר חשובות כאחת, לחזור לראש). קיד, ז (לא התחיל ב. שלאחריה אינו נקרא סיום אלא לדבר שאין מחזירין). קיד, ח (ג"ר וג"א חשובות כאחת לחזור לתחלתן. טעה בשאר ב. חוזר לראש ב. זו). קטו, א (אתה חונן ראש לב. אמצעיות). קטז, א (רפאנו בל' רבים. הטעם שאינו נק' שינוי מהכתוב בל' יחיד). קיז, א (שאלת צרכיו בשומע תפלה רק בתפלת לחש). קיח, א (הזכרת מלכות בב. השיבה שופטינו). קיח, ב (בב. המינים מזכירים גם הזדים. בב. הצדיקים גם גרי צדק). קיט, א (הוספה באמצע ב. אמצעיות צרכי יחיד בל' יחיד, ובסופן - צרכי רבים בל' רבים. צבור מוסיף צרכי רבים באמצע ב. בשומע תפלה מוסיף בכל אופן. לא יאריך אלא צרכי רבים, או יחיד שרבים צריכים לו, או לאחר סיום הת. קודם עקירת רגליו). קיט, ב (וידוי בשומע תפלה בל' יחיד). קיט, ד (סדר ב. מאנשי כנה"ג וסמכו ע"ס המקראות ומעכב). קיט, ה-ו (גם ברכת ענינו של הש"ץ לא ישנה סדר הב.). קכ, א (רצה אומרים בכל התפלות). קכ, ב (פירוש ואשי ישראל). קכב, א (יהיו לרצון אחר י"ב ברכות, ואח"כ אלהי נצור, ובסוף יכול להוסיף שוב יהיו לרצון). קכח, לב (הסדר מעכב גם בחזרת הש"ץ, ובז' של שבת ויו"ט). קפה, ב (כולן מצוה א'. א"א זו בלא זו. עיקר הכוונה בב. הא'). ריד, ב (להסדיר שבחו ואח"כ יתפלל).

ב: רצד, א (הטעמים שקבעו הבדלה בב. חונן הדעת).

ד: תקפב, א (ג' ראשונות חשובות כא'). תקפב, ב (הקדמת צדקה למשפט). תקצב, א (אם אינו יודע כל הב. יאמר מקצתן, אבל בר"ה אם אינו יודע מלכיות זכרונות ושופרות לא יאמר כלום). תקצב, ב (גם הסדר מעכב).

ג' פסיעות

א: נו, ח (בסוף קדיש). צד, ו (היושב בעגלה או רכוב). צה, ב (הגשה כשעומד להתפלל). קב, ה (לא יפסע עד שיגמור מי שאחריו ת.). קד, א (לא יצא ממקומו עד שיפסע ג"פ). קכג, א (כדרך שנפטרים מלפני המלך, בכריעה, ואח"כ יתן שלום לשמאלו ולימינו וישתחוה, ואח"כ יאמר יהי רצון). קכג, ב (לא יותר מג"פ). קכג, ג (יחזור כשיגיע ש"ץ לקדושה, או כשהתחיל הש"ץ, או כדי הילוך ד' אמות). קכג, ד (אם יש לחזור בג"פ, ולהקפיד שלא יעבור אדם לפניהם). קכג, ה (לא יחזיר פניו לצבור עד שיסיים ש"ץ. עקירת רגל שמאל תחלה). קכג, ו (שיעור פסיעות גודל בצד עקב). קכג, ז (הש"ץ יפסע בסוף ת. לחש ובסוף קדיש שלם). קכד, ב (למי שיוצא בשמיעה מהש"ץ).

דקדוקי לשון

א: נא, ב (בפה עמו. בתשבחות). נא, ז (הפסק בין התיבות כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה). נא, יב (דגש ורפה כמו במסורת). נג, טז (הקוראים ע – א. ה – ח). נו, ג (מברך לעלם ולעלמי). נו, ו (לא להפסיק בין לעילא מכל ברכתא). נט, ג (מעריצים ומקדישים וממליכים). סא, ו-ז (בק"ש). סא, יד-כ (בק"ש). סא, כא (בפסוד"ז ותפלה). סא, כב (דגוש ורפה). סב, א (קרא ולא ד. יצא). סב, ג (הגיגי – מחשבה). סו, יב (גואל כולל עבר הוה ועתיד. וכן מוציא). קכח, מח (בנ"כ, הקוראים ש – ס. א – ע. ה – ח). קפז, ט (ואל יחסר לנו. בפי כל חי). קצב, ג (נברך אלהינו, ולא לאלהינו, כ"א בשיר והודאה). קצב, ד (שאכלנו משלו, ולא למי שאכלנו משלו). קצב, ה (ובטובו חיינו, ולא ומטובו). ריד, ב (מלך העולם בורא כו' מוסבות על ברוך אתה ה').

ג: תפז, ג (מקדש השבת וישראל והזמנים, או ישראל והזמנים). תפז, ו (יו"ט שחל בשבת, ב"פ באהבה, בחול פ"א. בפסח את יו"ט מקרא קדש הזה זמן חירותינו זכר ליצי"מ, ובחוה"מ את יום מקרא קדש).

ד: תקפב, ז (לחיים, בעשי"ת בשב"א ובכל השנה בפת"ח). תקפב, ח (זכרנו לחיים, וכתוב לחיים טובים). תקפב, יב (שהשלטן בקמ"ץ). תקפב, יג (והרשעה בחירי"ק). תקפד, ד (רוע גזר בנשימה אחת). תקצא, יב (ועקדת יצחק לזרעו של יעקב תזכור). תקצא, טו (ואין לפרש עילום שמך).

עיי"ע ברכת המזון (ברכות). ברכת הנהנין (בורא נפשות; בפה"א; המוציא; שהכל). סדר של פסח (הגדה, דקדוקי לשון).

הזכרת ושאלת גשם וטל

א: סו, יב (מעכב). קד, ד (במזיד). קיד, א (טעם הזכרת גשם – ממוסף שמ"ע עד מוסף א' דפסח. הכרזה). קיד, ב (הנוהגים שלא להזכיר טל בקיץ, מפסיקים במנחה של א' דפסח). קיד, ג (הזכרת רוח בימות הגשמים. הזכרת ושאלת טל). קיד, ד (הזכיר גשם בימות החמה חוזר לראש הברכה. נזכר בסוף הברכה חוזר לראש הת.). קיד, ה (הזכרת גשם קאי על א"י וכיו"ב, ושאלה מועיל כשמבקש על ארצו). קיד, ו (הזכיר טל בימות הגשמים אינו חוזר. הזכרת טל בימות החמה). קיד, ז (לא הזכיר לפני מכלכל חיים יזכיר במקום שנזכר או בסוף הברכה). קיד, י (נסתפק אם הזכיר, עד ל' יום בחזקת שלא הזכיר כראוי). קיד, יא (הזכיר צ' פעמים ביום אחד אם מועיל). קיז, א (טעם שאלה בברכת השנים מז' מ"ח בא"י ומיום ס' אחר התקופה בבבל. בשאר ארצות הצריכות לגשם). קיז, ב (התחיל ברכת השנים בליל א' דפסח לא ישאל גשם. וכן כשהתחיל ברכת השנים בליל שבת של התחלת שאלת גשם לא ישאל). קיז, ג (שאל גשם בימות החמה חוזר לתחלת ברכת השנים). קיז, ד (לא שאל בימות הגשמים מחזירין אף אם שאל טל לברכה). קיז, ה (לא שאל מטר וסיים הברכה ישאל שם, או בשומע תפלה קודם עננו, התחיל רצה חוזר לברכת השנים, השלים ת. חוזר לראש).

ג: תפח, ז (הזכרת גשם עד מוסף יום א' דפסח).

ד: פסקי הסדור שסז (התחלת מוריד הטל בא' דחה"פ ומשיב הרוח ומוריד הגשם בשמע"צ. הכרזת השמש).

הכנת גופו

א: ב מהדו"ק, ח (יפנה כו' ואח"כ יתפלל). צב, א-ג (כנ"ל. לכתחלה יבדוק עצמו קודם הת. כשאינו יכול להעמיד עצמו פרסה הוי ת. תועבה, אבל לא יפסיק באמצע פסוד"ז וק"ש. כשעובר על בל תשקצו יפסיק בק"ש אבל לא בת. כשאינו יכול כלל יפסיק בת. לגדולים, אבל לא לקטנים אפילו שותת). צא, ג (יסיר כיחו וניעו וכ"ד הטורדו). צב, ח-ט (כשהשתין או רקק ישהה כדי הילוך ד"א). צד, א (יכוין פניו לא"י, כנגד ירושלים והמקדש וקדשי הקדשים). צד, ב (חשבון הנטיה לא"י). צד, ג (הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין ולצדד פניו לא"י, או ההיפך. התחיל למערב לא יעקור רגליו להפוך פניו למזרח). צד, ג (סומא וכיו"ב יכוין לבו לאבשב"ש). צד, ה-ו (רכוב, יושב בספינה או קרון, דרך הילוכו. באבות שצריך לכוין, ולכרוע במקום הכריעות, ויחזיר הבהמה ג' פסיעות). צד, ז (זקן או חולה יושב או שוכב על צדו). צד, ח (בין הנכרים ומתיירא יתפלל מיושב. כשמתפלל מעומד לא יסמוך עצמו). צד, י (עדיף להתפלל מהלך או מיושב, מאשר מעומד במקום שיבלבלוהו). צה, א (כיוון רגליו בדומה למלאכים). צה, ד (אופן החזקת ידיו). צז, א (לא יגהק ולא יפהק לרצונו ולא יניח ידו על סנטרו). צז, ב (כשצריך לרוק). צז, ג (כנה עוקצתו). קג, א (הפיח ימתין עד שיכלה הריח). קג, ב (יעמיד עצמו שלא להפיח). קג, ג (המתעטש מלמטה סימן רע לו ומלמעלה סימן יפה לו). פסקי הסדור תרכא ד"ה בתפלה (להחזיר פנים כנגד ירושלים והמקדש).

עיי"ע בל תשקצו. נטילת ידים (לתפלה).

הפסק

נכללו כאן גם דיני הפסק בין פסוד"ז לברכות ק"ש. ועיי"ע קריאת שמע (הפסק). וראה גם לקמן אצל סמיכת גאולה לתפלה. פסוקי דזמרה.

א: ג מהדו"ב, יא (משום בל תשקצו לא יפסיק בת. וברכות ק"ש). נא, ד (אסור להפסיק מתחלת פסוד"ז ועד הת. ובין ישתבח ליוצר מותר לצורך מצוה). נג, ג (הביאו לו טלית, ש"ץ יברך קודם ישתבח ויחיד בין ישתבח ליוצר). נד, ג-ד (בין ישתבח ליוצר. בין קדיש לברכו ובין ברכו ליוצר). נז, ה (אסור להפסיק בין ברכו ליוצר). סה, א (שהה באונס כדי לגמור כולה). סו, יא (עטיפת טלית ה. בת.). סח, ב (פיוטים באמצע ת. בג' ראשונות). עח, ב (לא יגרום לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור ברכה שאינה צריכה, משא"כ בק"ש). צ, כה (כנ"ל). צב, ב (בת. לא יפסיק משום בל תשקצו). צז, ד (נפל טליתו לא יחזור ויתעטף בו באמצע ת.) קג, ב (כשבקש להפיח וחוזר לאחוריו ד' אמות ואומר רבון העולמים כו'). קד, א (לא יפסיק אלא בחשש שיהרגנו, אלא יקצר או יטה מהדרך. בלא חשש לא יצא ממקומו, אלא בתחנונים לצורך). קד, ב (כשנחש כרוך על עקבו ילך למקום אחר ולא יפסיק. בעקרב או נחש כעוס פוסק). קד, ג (שור בא כנגדו). קד, ד (שהה מחמת אנסו כדי לגמור כולה חוזר לראש הת. פסק בדבור חוזר לראש הברכה, וג"ר וג"א חשובות ברכה אחת. לא חזר לראש הברכה וסיים חוזר לראש הת. הפסיק בין ברכה לברכה גומר ת. שח במזיד). קד, ה (שומע כעונה אין בו משום ה.). קד, ו (אינו עולה לתורה). קד, ז (באמירת אלהי נצור). קח, יח (טעה והזכיר של שבת ויו"ט או ר"ח בתפלה אם הוא כמי שהפסיק בשיחה). קיא, ג (בין ת. לחש לחזרת הש"ץ. לא להתעסק בדברים אחרים עד נפילת אפים). קיד, ט (שינה במזיד חוזר לראש התפלה). קכב, א (ה. דבר שבקדושה בין י"ח ליהיו לרצון, ובין יהיו לרצון לאלהי נצור, ובאמצע אלהי נצור. ה. דבור חמור מה. הליכה). קכב, ב (אמירת עשה למען שמך כו'). קכב, ג (אמירת אלהי עד שלא נוצרתי, בכל יום ובשבת). קכד, ב (למי שיוצא בשמיעה מהש"ץ. ב"ה וב"ש). קכח, טז (אמירת כהנים ע"י הש"ץ). קכח, ל-לא (עניית אמן ע"י הש"ץ לברכת כהנים). קכח, לב (ברכת כהנים בחזרת הש"ץ). קכח, נח (אמירת רבוש"ע חלום חלמתי). קלא, א (בין ת. לנפ"א). קפח, י (כששכח יעלה ויבא בר"ח בלילה ונזכר קודם שהתחיל מודים, לא יאמרנה במקומו משום ה.). פסקי הסדור תרח ד"ה ולא (משום בל תשקצו לא יפסיק אפי' באמצע פסוד"ז). תרכ ד"ה מי (הנחת תפילין בין ק"ש לת.).

ג: תפח, ג (באמצע הלל, כשגומרים דינו כמו בק"ש, וכשאין גומרים דינו כהלל ר"ח. שהה לגמור את כולה). תצד, יז (מברוך שאמר עד אחר שמו"ע, לא יפסיק לברכת הריח, שאינה חובה, כשאינו מתכוין להנות).

ד: תקצא, ג (הפיוטים בר"ה הם ה. למי שיוצא תפלתו מהש"ץ, כדי לגמור כל הת.). תקצב, י (תק"ש אינה ה. בת.).

הפסק הליכה

א: קג, ב (בקש להפיח ילך לאחוריו ד"א כו'). קד, א-ב (לצורך מותר באמצע ברכות י"ח). קכב, א (הפסק דיבור גדול מהפסק ה.). קכד, ה (כשמאריך וירא שיתלוצצו ממנו).

הקדמתה לפני צרכי האדם

א: ע, ה (לא תאכלו על הדם). פט, ג (באיזה אופן מותרת אמירת שלום וכריעה קודם הת.). פט, ד (לא להתעסק בצרכיו ולצאת לדרך קודם הת.). פט, ה (לא תאכלו על הדם. שתיה. לצורך רפואה. כדי לכוין בת.). פט, ז (לימוד קודם הת. רגיל לילך לבהכ"נ. מלמד לאחרים). פט, ח (ליכנס למרחץ ולהסתפר. לעשות מלאכה). צ, י (כשמתפלל ביחיד אסור ללמוד קודם הת.). צד, ה (לא יצא לדרך משעלה השחר עד שיתפלל). קח, ג (כשמתפלל שחרית שתים, אסור לאכול עד הב'). קכט, א (אסור לאכול קודם ת. מנחה).

ב: רנא קו"א א ד"ה וגם (ממנחה קטנה ולמע' אסור במלאכה). רפו קו"א א (סעודה קטנה במנחה גדולה. בסעודה גדולה לא מהני קריאת השמש. בהקדמת מוסף למנחה אין חשש דאתי לאמשוכי, לא שייך קריאת השמש). רצא, ב (אם מותר לקבוע סעודה קטנה משהגיע מנחה גדולה). רצא קו"א א (כשאפשר לגמרה בחצי שעה ה"ז סעודה קטנה).

עיי"ע התחיל בהיתר. חצי שעה.

וידוי

א: קיט, ב (ו. בשומע תפלה בל' יחיד, ולאחר התפלה בל' רבים).

ד: תקפד, ב (א"א בר"ה). תרב, ג (בעשי"ת קודם עלות השחר). תרז, א-ב (ביוה"כ עיקר זמנה משתחשך, וי"א עם חשיכה, ותיקנו גם במנחה ערב יוה"כ, ובכל תפלות יוה"כ). תרז, ג (היחיד – בסוף התפלה, הש"ץ בתוך התפלה. בערב יוה"כ רק היחיד). תרז, ד-ה (אמר חטאתי יצא. לכתחלה יפרט החטא בלחש, ובחטא המפורסם, או נוסח על חטא – אף בקול). תרז, ו (הסדר הו.). תרז, ז (כפרה לחוטאים ומחילה לעונות וסליחה לפושעים. מעומד. ישחה. יכה באגרופו על הלב, או על החזה). תרז, ח (בחזרת הש"ץ יחזור ויתוודה). תרז, ט (חוזר על עוונות שהתודה ביוה"כ שעבר). תרז, י (אין חותמין בו.). תרכא, יג (חטאתי עויתי פשעתי, תחלה על הקל). פסקי הסדור שסט (בעת תק"ש).

זמנה

א: א מהדו"ב, ח (לפי הזמן של אותו מקום, זמן יחודים עליונים, שמאיר למטה לכל מקום בזמנו הראוי לו). נח, ד (לכתחלה מיד אחר נה"ח). נח, ז (במקום אונס מעלות השחר). סו, יא (ז. ת. עדיף מת. בתפילין). עא, א (עד חצות). עא, ב (כשלא יוכל להתפלל ערבית בלילה יתפלל מפלג המנחה ולמע'). עב, ב (פלג המנחה). פ, א (ת. בגוף נקי עדיף מז. ת.). כשאינו יכול לעמוד ע"ע מלהפיח לא יתפלל בז. רק בתשלומים). פט, א (ז. ת. כזמן קרבן תמיד. שחרית מעלות השחר, והמתינו עד שהאיר כל המזרח, ולכתחלה מנה"ח. עד שליש היום, עכ"פ עד חצות). פט, ב (מנחה מחצות, ותקנו מחצי שעה אחר חצות). פט, ט (היוצא לדרך יכול להתפלל מעלות השחר. ועכשיו שאין מכוונים כ"כ יכול להתפלל בהליכה בז.). צ, י (ערבית מבעוד יום לא התירו אלא בצבור). צ, יא (עדיף מת. בצבור). צב, א (כנ"ל – פ, א). צב, ד (עדיף מנט"י במים). קכט, א (מנחה בימים רגילים, ובתענית שיש בו נעילה, נהגו בעוד היום גדול). פסקי הסדור תרכ ד"ה מי (זמן ת. עדיף מת. בתפילין).

ב: רנ, ג (כשהולך לקניות בע"ש ויש לחוש שיעבור זמן ת.). רנא קו"א א ד"ה וגם (מנחה עד צאה"כ). רסא ה (קבלת שבת וערבית מועלת רק מפלג המנחה ולמע'). רסג, כא-ב (טעה ביום המעונן והתפלל ערבית של שבת יחזור ויתפלל, ובצבור א"צ לחזור ולהתפלל). רסג קו"א ו (טעה ביום המעונן בחול אם צריך לחזור ולהתפלל). רסז, ב (ערבית מפלג מנחה, ואין חוששין לב' קולות שמתפלל בשאר ימים מנחה אחר פלג מנחה). רפא, א (בשבת לאחר מבחול ולהקדים מביו"ט). רפו, א-ג (זמן ת. מוסף אחר שחרית, והמאחר אחר שבע שעות נק' פושע, ויוצא י"ח כל היום, אפי' אחר מנחה או קודם שחרית). רפו, ה (איחר עד זמן המנחה יקדים מנחה. ואם לא הגיע זמן מנחה קטנה, ב' דעות. בצבור לא יקדימו מנחה). רצא קו"א ד"ה ועיין (עיקר זמן מנחה מחצות, שעד אז נק' שחרית אף לר' יהודה. ולפי שאין בקיאין, אפי' בדיעבד לא יצא עד מנחה גדולה). רצג, א (במוצ"ש מצאת ג' כוכבים קטנים רצופים). רצג, ב (כשהולך לדבר מצוה במוצ"ש יכול להתפלל מפלג המנחה ולמע'). רצט, י (כשמתענה אחר השבת ומבדיל מפלג מנחה ולמע', יכול להתפלל גם ערבית). פסקי הסדור תתקא (אין למחות בידי המקילין להתפלל בביה"ש).

ג: תלא, ו (הקדמת בדיקת חמץ לת.). תלא, ז (כשרגיל להתפלל בביהכ"נ הת. קודמת). תלא, ח (כשעשרה מתפללים הת. קודמת). תלא קו"א א ד"ה ואף (שחרית עד חצות. מנחה - עד צאה"כ). תפט, יב (לרבי יהודה מפלג המנחה חשוב לילה לענין תפלה).

ד: תקכז, ח (טעם הקדמת תפלת ליל שבת שחל ביו"ט). תקכז, י (זמן ת. מנחה עדיף מעירובי תבשילין). תקכט, ח-ט (יו"ט שחרית, אם לאחר, להקדים). תקצא, יג-ד (ג' שעות ראשונות הקב"ה עוסק בתורת אמת, ואח"כ דן את העולם לפנים משורת הדין. כל השנה יכול להתפלל היחיד בג' שעות ראשונות, וכן בר"ה שחרית, אבל מוסף ר"ה יתפלל אח"כ. בקיץ לא יתפלל בשעה הראשונה על היום, ובחורף לא יאחר מב' שעות). תקצה, ב (זמן מוסף לכתחלה עד שעה ז'). תרכ, א (קודם ו' שעות ומחצה, ביוה"כ. קודם מנחה). תרכג, ב-ד (זמן נעילה, מקרוב לתחלת שקיעה עד סמוך לצה"כ, וי"א אף בלילה).

חול המועד

ג: תצ, ג-ה (ערבית שחרית ומנחה - ת. חול עם יעלה ויבא. לא הזכיר חוזר אף בערבית. בבהמ"ז אינו חוזר. מוסף – ת. יו"ט. פסוקי הקרבנות). תצ, טו (בשבת חוה"מ).

יום טוב

ג: תפז, א (ערבית שחרית ומנחה ג"ר וג"א וקדושת היום באמצע, וחותם מקדש ישראל והזמנים, שישראל מקדשים הזמנים). תפז, ג (כשחל בשבת יזכיר בתחלת הברכה וסמוך לחתימה ובחתימה מקדש השבת וישראל והזמנים, שהשבת קדושה שלא ע"י ישראל). תפח, א (מזמורי שבת ביו"ט).

ד: תצו, ח (בן א"י שבא לחו"ל, תפלתו ביו"ט שש"ג). תקכט, ח (ואין מאריכין מאד כדי לשמוח בשמחת החג, ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות). תקכט, י (ניגונים בת. אינם עולים בחציו לה' אלא בכלל לכם).

יום הכפורים

א: נג, ט (הש"ץ יהי' מופלג). סג, ג (בשכמל"ו מעומד). קא, ג (הטעמים שמתפללים בקול קצת). קיג, ב (הנוהגים להתפלל בכריעה). קיג, ג (בסדר עבודה מדמים עצמנו במקום הכהנים וכאלו אנחנו בית ישראל שחטאו כו').

ב: רסח, יד (כשחל בשבת מזכירים בנעילה גם של שבת, יום הוא שנתחייב בד' תפלות).

ד: תקפב, י (אין אומרים מועדים לשמחה, והשיאנו את ברכת מועדיך, לעלות וליראות). תקפב, יא (ודברך אמת). תקפב, יד (ובכן צדיקים). תקפד, א (אין אומרים הלל. ובסדר אמירת תהלים מותר). תקצז, ט (אין אומרים ענינו, שבימי דין אין שייך לומר יום צום תעניתנו). תריט, א-ו (סדר כל נדרי). תריט, יא (גם בשבת אומרים סליחות, אבל לא אבינו מלכנו, מלבד בנעילה). תריט, יב-ג (גם בשבת א"א באהבה מקרא קודש, רצה במנוחתינו). תריט, יד (להעמיד ב' אנשים אצל הש"ץ. עכשיו אין נוהגין). תרכא, ז-יב (סדר עבודה במוסף). תרכב, א (אחר מוסף א"א אין כאלהינו, רק פיטום הקטרת). תרכב, ב (אשרי ובל"צ בין מנחה לנעילה). תרכב, ג (א"א ואני תפלתי). תרכב, ד (בשבת א"א צדקתך). תרכב, ה (נעילה בזמנה. דילוג אבינו מלכנו). תרכג, א (אשרי קודם נעילה). תרכג, ב-ד (נעילה, כנעילת שערים בבהמ"ק, או נעילת שערי שמים בגמר התפלות). תרכג, ה (חתמנו בנעילה). תרכג, ו (מזכיר של שבת). תרכג, ז (כתר בנעילה). תרכג, ח (אבינו מלכנו בסוף נעילה). תרכג, י (שמע, בשכמל"ו, ה' הוא האלקים). פסקי הסדור שע (כל נדרי. ד' מזמורי תהלים. מנחה ונעילה ואבינו מלכנו).

כוונה

א: א מהדו"ב, ב (טוב מעט בכ.). א מהדו"ק, ט (כנ"ל). לח, ו (עכשיו אין מכוונים כ"כ). נא, ח (באמירת פותח את ידיך גו'). נא, יג (בפסוד"ז, ולא רק בתחנה ובקשה). נו, ז (מהירות מבטלת הכ.). ס, ה (כ. לצאת וכ. הענין. בפסוק ראשון של ק"ש וברכה ראשונה של ת.). פט, ה (לצורך כ. מותר לאכול קודם הת.). פט, ט (עכשיו אין מכוונים כ"כ). צ, ד (עיניו למטה או לשמים). צג, א (שישהה שעה קודם ת. כדי שיכוין לבו למקום. יתפלל מתוך הספר). צג, ב (מתוך כובד ראש שהיא הכנעה, ולא מתוך שחוק כו' אלא מתוך שמחה של מצוה). צג, ג (לא מתוך דין אלא מתוך הלכה פסוקה. עכשיו אין מכוונים כ"כ). צג, ד (וכן בצ"צ). צד, ז (זקן או חולה שא"י לכוין, קורא ק"ש לבדה). צד, י (עדיף להתפלל מהלך או מיושב, מאשר מעומד במקום שיבלבלוהו). צה, ג (עיניו למטה ולבו לשמים, ולעורר הכוונה – עיניו לשמים). צו, א-ב (לא יאחוז בידו דברים שיבטלו כוונתו. אחיזת לולב. סדור). צו, ג (נפל ספר מתי יגביהו). צז, ה (הנושא משא על כתפו. ד' קבין). צח, א (פירוש המלות. חסידים הראשונים – התפשטות הגשמיות קרוב למעלת הנבואה. עכ"פ כ. המכניעה הלב. רוממות אל ושפלות האדם). צח, ב (לא להתפלל במקום ובשעה שמבטלת כ. עכשיו אין נזהרים). צח, ג (אל יתפלל קבע אלא תחנונים). צח, ד (כקרבן שמחשבה אחרת פוסלת בו). צט, ד (עכשיו אין מכוונים כ"כ). ק, א (להסדיר הת. שיוכל לכוין). קא, א (יכוין בכל הברכות, ולפחות בחתימת הברכות, ולכל הפחות באבות. ועכשיו אין חוזרים בשביל כ.). קא, ג (כשא"י לכוין בלחש אם יתפלל בקול). קא, ה (הת. בלא כ. אינה כלום). קב, ד-ה (לא לעבור כנגד המתפלל שלא תתבטל כ.). קכד, ב (בברכת אבות כשיוצא מהש"ץ). קפה, ב (בברכה ראשונה מעכבת הכ.).

ה: ת"ת ג, ח (לא יכנס לת. מתוך פלפול).

כריעה והשתחוואה

א: נא, יא (באמירת מודים כו' וכל קומה כו' בפסוד"ז א"צ ה.). קט, ב (כל מקום שהצבור כ. יכרע עמהם. בעלינו. באמצע ברכות י"ח יכרע עמהם, אבל לא בתחלת וסוף ברכה). קיג, א (הכ. אבות והודאה תחלה וסוף, ולא ישחה בשאר תחלה וסוף, ובאמצען מותר). קיג, ב (השוחים בר"ה ויו"כ בזכרנו כו' יזקוף בסופו, ובשאר תחלה וסוף ברכות). קיג, ג (לא ישחה בשאר הודאות, רק בואנחנו כורעים, ובמוסף יוה"כ באמירת והכהנים). קיג, ד (עד שיתפקקו חוליותיו ויכוף ראשו כאגמון, ולא עד שפיו נגד חגור מכנסים. זקן וחולה). קיג, ה (כורע בברוך זוקף בשם, כשצריך לזקוף מבלעדי כן). קיג, ו (כ. במהירות וזקיפה בנחת, ראשו ואח"כ גופו. ברוך יכרע אתה ישתחוה). קיג, ז (כשבא נגדו נכרי ושתי וערב לא ישחה).

ב: רפא, ה (רק במקומות שאמרו חכמים, ולא בולך אנחנו מודים).

ד: תקפב ה (הנוהגים להתפלל בכ. בעשי"ת, יזקפו בתחלת וסוף כל ברכה). תרז, ז (לשחות בעת הוידוי). תרכא, יב (נופלים על פניהם במוסף יוה"כ באמירת והכהנים ובעלינו. הש"ץ).

עיי"ע השתחוואה.

מודים

א: קט, ד (מוטב לבטל מ. מאיש"ר ומקדושה). קכא, א (שוחין תחלה וסוף. מי שאינו שח כו'). קכא, ב (האומר מ. מ. משתיקין אותו). קכז, א (מ. דרבנן. מספק יחתום בלא הזכרת השם. יחיד המתפלל י"ח ישחה אתם באמצע הברכה. לשחות מתחלה ועד סוף).

מוסף

א: מח, ב (אסור להקדים מ. לתמיד של שחר). צ, י (המתפלל מ. בשעה שהצבור מתפללין שחרית אינו נק' בשעה שהצבור מתפללין). קז, א (אין מתפללין אותה בנדבה). קח, י (אין תשלומין במ.).

ב: רסח, ג (התחיל ברכה של חול יפסיק באמצע ברכה ויתחיל אמצעית של מ.). רסח, ז (התפלל של חול והזכיר ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובמ. יצא). רפו, א-ג (אין לה תשלומין). רפו, ד (מותר לטעום קודם מוסף אחר קידוש במקום סעודה, ולא יאכל פת יותר מכביצה).

ג: תפח, ח (מזכירים קרבנות כפי שכתובים בתורה, ואם אחר כמו שכתבת עלינו בתורתך יצא). תצ, ה (בחוה"מ).

ד: תקצא-ג (בר"ה). תקצא, ה-ו (מדינא סגי באמירת ונקריב לפניך כמו שכתבת בתורתך, ובמדינותינו נוהגים לומר הפסוקים. בב' ימי ר"ה אומרים מלבד עולת החודש וגו' ושני שעירים לכפר).

ראה גם לעיל אצל זמנה.

מנחה

א: נה, א (קדישים).

ב: רצב, א (טעם שאומרים אשרי ובא לציון במ. בשבת). רצב, ג (אם אומרים ואני תפלתי כשאין ס"ת).

ראה גם לעיל אצל זמנה. עיי"ע זמני היום (מנחה גדולה, קטנה).

מנין, צירוף

א: נה, ב (כל דבר שבקדושה בי' זכרים בני חורין גדולים). נה, ג-ד (התחיל בעשרה ויצאו מקצתן). נה, ה (צירוף עבד אשה או קטן, שאוחז ס"ת או חומש שבידו). נה, ז (סגי ברוב מ. שיכולים לענות. בחזרת הש"ץ צריך ט' עונים). נה, ח (אם הישן מצטרף). נה, ט-י (מתי צריך להמתין ליחיד). נה, יא (צירוף חרש). נה, יד (עבריין מצטרף אבל לא מנודה). נה, טו-כא (מתי מצטרפים משני מקומות, אסקופה, מראה פניו, חצר קטנה שנפרצה, תיבה או בימה. המיעוט נמשך אחר הרוב). נה, כב (אף כשאין מצטרפים יכולים לענות עמהם ולצאת י"ח. אם טינוף וע"ז מפסיק). נה, כה (כופין בקנסות שיבואו להשלים המנין). נו ד (דבר שבקדושה בי'). סט, א (כנ"ל). קכה, א (כנ"ל). קכח, א (התחיל בי' ויצאו מקצתן. בת. בנשיאות כפים).

ו: נזקי גו"נ א (המכה חברו, מוחרם בחרם הקדמונים ואין לצרפו למ.).

ראה גם לקמן אצל צבור.

מקום הראוי להתפלל

א: צ, א-ב (לא יתפלל במקום גבוה ג"ט שאין בו ד"א ומחיצות. הש"ץ). צ, ג (האומנים שעלו לראש הזית והתאנה ושעלו לשאר אילנות. בעה"ב שעלה). צ, ד (בבית שיש בו חלונות). צ, ה (לא יתפלל בשדה ולא בחורבה). צ, ו-ח (לא יתפלל אחורי בהכ"נ. כב' הפי', שמתפלל למערב או שאחוריו לבהכ"נ. כשעומד בצד צפון או דרום. בעזרה הסמוכה לבהכ"נ). צ, י (מעלת הת. בבהכ"נ). צ, יח (יקבע מקום לת.). צ, יט (יכנס שיעור ב' פתחים ויתפלל. כמה פי'). צ, כ (שלא יהא חוצץ בינו לקיר). צ, כא (בע"ח חוצצין. אדם). צ, כב (לא להתפלל נגד ציורים. לא לצייר בכתלי בהכ"נ וסידורים). צ, כג (לא יתפלל בצד רבו או אחוריו. לפניו. בבהכ"נ). צ, כד (במקום שאסור בק"ש). צ, כה (השתין תינוק בבהכ"נ באמצע הת.). צד, י (אם יכול, לא יתפלל בבית נכרי מלאה גילולים). צח, ד (קביעות מקום וזהירות מחציצה כמו בקרבן). קב, א (אדמת קודש, ולכן לא ישב בד"א של המתפלל, אא"כ עוסק בדברי קדושה בדבור). קב, ב (כשהיושב חלש). קב, ג (כשישב כבר ועמד זה להתפלל אצלו. בביתו. בביהכ"נ).

ד: תריד, ד (לא יתפלל על כרים וכסתות, או על דבר גבוה ג"ט). תרלט, ה (בסוכה).

ה: ת"ת ד, י (להתפלל בבהמ"ד במקום שלומדים).

עיי"ע בית הכסא. בית המרחץ. צואה.

נדבה

א: צד, ט (כשהוכרח להתפלל מיושב או מהלך טוב לחזור ולהתפלל נ.). קז, א (כנגד עולת נ. אין בו משום בל תוסיף. צריך לחדש, מלבד כשמתפלל על הספק. אין ת. נ. במוסף או בשבת ויו"ט). קז, ב (התחיל לשם חובה יפסיק ולא יסיים לשם נ.). קז, ג (לחדש בברכות אמצעיות מעין הברכה). קז, ד (אין צבור מתפללין נ. יחיד מתפלל

 נ. אפי' בצבור). קז, ה (ת. נ. רק כשיכול לכוין מראש ועד סוף). קח, ט (כשהפסיד ת. ועבר זמן תשלומים, יכול להתפלל נ. בר"ח יזכיר בכולם יעלה ויבוא). קח, יא (כשהחסיר במזיד). קח, יח (לכן א"א בזה ספק ברכות להקל).

ד: תקפב, ב (כשאמר מלך אוהב צדקה ומשפט בעשי"ת).

נפילת אפים

א: קלא, א (מיד אחר הת. מנהג מימות עולם. אדם חשוב. בלי פישוט ידים ורגלים. מיושב. מעומד. כיסוי הפנים בבגד. הטיית הפנים לימין או לשמאל. אמירת מזמור לדוד אליך). קלא, ג (במקום שיש ס"ת. בחצר בהכ"נ. עזרה. עזרת נשים. בשעה שהצבור מתפללים). קלא, ד (בלילה. ביה"ש. בליל אשמורות קרוב ליום). קלא, ה (בבית החתן והאבל. חתן בבהכ"נ. ביום מילה. גם כשבא לביתו אינו אומר). קלא, ו (בבהכ"נ שהמילה בו. כשמלין בבית. במנחה. בחתן).

ב: רפח, ט (כשאירע בשבת מאורע שצריך לבקש רחמים מיד יכול אפי' ליפול על פניו). רצב, ז (א"א נפ"א בחנוכה ור"ח וער"ח במנחה).

ראה גם לקמן אצל תחנון.

סליחות

א: ו, ג-ד (בבוקר בביהכ"נ בימי הס. וימים נוראים). יח, ד. יח, ז. מו, ח (אחרי ברכות התורה). סא, ח-ט (אמירת שמע כל פעם שאומרים ויעבור, אבל לא יאמר ב"פ שמע). פט, א (קודם נה"ח). צ, יז. קיט, א. קלא, ד (בליל אשמורות קרוב ליום).

ג: תצב, א (בתענית בה"ב).

ד: תרד, ד (בערב יוה"כ. קודם עלות השחר). תריט, יא. תרכ, א-ב. תרכא, יז (אין לת"ח לעסוק בתורה ולהשמיט עצמו מלאמרם עם הצבור). תרכג, ב. תרכג, ח. תרכג, י. תרכד, יא. פסקי הסדור שסט.

סמיכת גאולה לתפלה

א: נא, ד (אסור להפסיק אפי' לצורך מצוה). נח, ד (כשאינו יכול להתפלל בדמדומי חמה). סו, ט (כמו באמצע פרק. עניית אמן אחר הש"ץ). סט, ו-ז (קודמת לקדושה וברכו, מלבד בערבית שהיא רשות, מפסיקים באמירת ברכו ופסוקים). ע, א (בנשים ועבדים). פט, ט (כשיוצא לדרך ומתפלל מיד עם עלות השחר, ימתין לקרות ק"ש בדרך ולא יסמוך ג. לת.). קט, ב. קיא, א (חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא מכלל התפלה. אמן. במוסף ומנחה א"צ לסמוך). קיא, ב (בשבת. הטעם שהצריכו ס.). קיא, ד (הס. בשחרית גדולה מת. בצבור, משא"כ בערבית). קיד, א. פסקי הסדור תרכ (כשלובש תפילין לא יברך, ולא יענה קדיש כו'). תרכא (אם לענות אמן שאחר גאל ישראל. יסיים עם הש"ץ).

ב: רסז, ו (אמירת ושמרו הוא מעין ג. ואינה הפסק בין ג. לת.). רצב, ד (לכן א"א קדיש קודם ת. בשחרית). פסקי הסדור תתקד (אם ושמרו בליל שבת הוי הפסק. הכרזת יעלה ויבוא בליל ר"ח).

ערבית

א: נה, א (קדישים). סט, ז (רשות). פט, א (קבלוהו חובה). קו, ב (הנשים לא קבלוהו חובה). קח, יג (כשהתפלל ע. לפני התיבה מבעוד יום עשאו לילה, ובר"ח קיבל עליו ר"ח).

ב: רסח, יח (רשות, ולכן הקילו במעין ז' שמוציא אף הבקי בת.). פסקי הסדור תתקד (ברוך ה' לעולם בחול, ושמרו בליל שבת, וביו"ט פסוקים אחרים. הפסק).

ד: תרכד, א (נעילה אינה פוטרת ע.).

ראה גם לעיל אצל זמנה.

עשרת ימי תשובה

א: קיח, א (אמירת המלך המשפט). פסקי הסדור תרכב ד"ה בעשרת (שיר המעלות ממעמקים). תרכד ד"ה מן (לדוד ה' אורי).

ד: תקפב, א-ב (המלך הקדוש המלך המשפט. טעה ונזכר אחר שיעור שאילת שלום, או אחר שהתחיל ברכה שלאחריה, בהמלך הקדוש יחזור לראש, ובהמלך המשפט ב' דעות). תקפב, ג (אמר צ' פעמים בא"י המלך הקדוש, אינו מועיל לספק). תקפב, ד (המלך הקדוש בברכה מעין ז' בשבת תשובה). תקפב, ה (הנוהגים להתפלל בכריעה בעשי"ת). תקפב, ו (זכרנו, מי כמוך, וכתוב, ובספר. שכח ונזכר אחר הזכרת השם בחתימה, לא יאמרנה). תקפב, טז (בכל הקדישים לעילא ולעילא).

פסוקי דזמרה

א: נא, א (לסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. טעם בחירת המזמורים. ברוך שאמר וישתבח. מזמור לתודה בנגינה. הודו לפני או אחרי ברוך שאמר. ויברך דוד ושירת הים. ט"ו לשונות של שבח). נא, ב (ברוך שאמר בניגון. נפלה מהשמים ומצאוה אנשי כנסת הגדולה. פ"ז תיבות. מעומד. לאחוז בציצית). נא, ג (עניית אמן על ברוך שאמר, כשסיים קודם הש"ץ, אחריו או בבת אחת. אחר ישתבח. באמצע פסוד"ז ובאמצע ברוך שאמר). נא, ד (ברוך שאמר וישתבח ברכה שלפניה ולאחריה, ואסור להפסיק אפילו לצורך מצוה). נא, ה (לענין שאילת שלום כמו ק"ש וברכותיה, ואמן אינו הפסק בפסוד"ז. מהו בין הפרקים. אמן באמצע ברוך שאמר. אינה מוזכרת בתלמוד). נא, ו (לא לאמר מי ימלל גו'). נא, ט (טעם אמירת ואנחנו נברך גו', גם במנחה). נא, י (הפסוקים שמכפילים. פסוק כי בא סוס גו'). נא, יא (עמידה בויברך). נא, יג (בנחת ובכוונה, ולא רק בתחנה ובקשה). נב, א (לדלג פסוד"ז להתפלל עם הצבור. אם יש להשלימם אח"כ בברכה). נג, א (להסמיך קדיש לישתבח. עמידה בעת ישתבח). נג, ג (הביאו לו טלית, ש"ץ יברך קודם ישתבח ויחיד בין ישתבח ליוצר. קודם ישתבח יכול להמתין אפי' חצי שעה כדי לגמור פסוד"ז, ובדיעבד לא יחזור לראש אפילו הפסיק באונס). נד, א (ישתבח אינה פותחת בברוך. אם לענות אמן אחר ברכת עצמו). נד, ב (סיום הברכה – העולמים). סה, ב (אמירת פסוק ראשון של שמע עם הצבור באמצע פסוד"ז). פ, ב (כשאינו יכול להתפלל בזמנו לא יאמר פסוד"ז שנתקנו לסדר שבחיו קודם הת.). קא, א (כוונה בפסוק פותח את ידיך).

עיי"ע תודה. ראה גם לעיל אצל הפסק.

פיוטים

א: סח, א (אם נקראים הפסק בברכות ק"ש. לא לומר ביחיד). סח, ב (בת. י"ח. קרוב"ץ שתיקן הקלירי ע"ד האמת). ק, א (חמור פירושן וצריך להסדירן). קיב, א (קרוב"ץ בג"ר וג"א).

ב: ערה, ג (א"א פ. בליל יו"ט שחל בשבת).

ג: תפ, ג (בסוף ההגדה). תפט, כח (מערבית שאומרים בליל יו"ט. כשחל יום א' בשבת אומרים אותו ביום ב', מלבד ליל ב' דפסח שאומרים של יום ב' וספה"ע). תצ, יד (יום ליבשה באחש"פ, כשחל בשבת או כשיש מילה). תצ, יח (בשש"פ שחל בשבת). תצד, ז (אקדמות. יציב פתגם. קודם ברכה).

ד: תקכו, כב (אין חובה על הכל לאמרם ולשומעם). תקכט, ט (עכשיו שמאריכים בפ. מכינות אז הנשים צרכי הסעודה. לא להאריך בפ. קודם ק"ש). תקפד, ו (בר"ה עד חצות. בשבת. ניגונים). תקצא, ג (בר"ה, אם השומע יוצא הת. מהש"ץ הוי הפסק כדי לגמור כל התפלה). תרמב, ב (אין אומרים מערבית בליל ראשון של סוכות שחל בשבת, רק בליל שני). תרמד, א (א"א אל נא לעולם תוערץ בא' דסוכות).

ראה גם לקמן אצל תפלות שונות.

צבור

א: א מהדו"ק, ד. ח, יב. ח, טו. נב, א (רצויה ומקובלת. לדלג פסוד"ז להתפלל בצ.). נב, ב (יזדרז שלא יצטרך לדלג ויתפלל עם הצ.). סו, יא (ת. בתפילין עדיף מת. בצ.). צ, ט (אסור לעבור חוץ לבהכ"נ בשעה שצ. מתפללין, מלבד כשלבוש תפילין, או נושא משא, או רוכב, או יש בהכ"נ או פתח אחר). צ, י (מעלת הת. בשעה שהצ. מתפללין). צ, יא (כשרוצה להקדים מותר רק בביתו ולא בבהכ"נ). צ, טו (ימנה מעשרה ראשונים). צ, יז (ההולך בדרך חייבוהו לילך לפניו עד ד' מילין ולאחריו עד מיל להתפלל בצ. מצוה גדולה שהתירו לשחרר עבדו להשלימו לי'. ת"ת גדול מת. בצ.). קז, ד (אין צ. מתפללין נדבה). קט, א-ב (לא יפסיד עבורה שמיעת קדושה ואמן יהא שמיה רבא ואמן של שומע תפלה וכריעה במודים). קיד, א (חולה או אנוס יכול להקדים ת. לת. הצ.). פסקי הסדור תרכ ד"ה מי (ת. בתפילין עדיף מת. בצ.).

ב: רנ, ג (כשהולך לקניות בע"ש ויש לחוש שיפסיד הת. בצ.).

ד: תקצא, יד (אין הקב"ה מואס בת. הרבים לעולם).

ראה גם לעיל אצל מנין, צרוף. עיי"ע שליח צבור.

ראש חודש

א: קח, ט (כשמשלים תפלות בר"ח יזכיר בכולם יעלה ויבוא). קפח, יא (אין מסיימים מקדש ישראל ור"ח רק במוסף). פסקי הסדור תרכד ד"ה בראש (ברכי נפשי).

ג: תצ, ג (לא אמר יעלה ויבא בערבית אינו חוזר).

ד: תקפב, ט (כשאומרים בר"ה יום הזכרון הזה, גם ר"ח בכלל). תקצא, ה-ו (הזכרתו במוסף ר"ה). תקצח, א (אין אומרים צדקתך בשבת שחל בר"ח).

ראש השנה

א: נג, ט (הש"ץ יהי' מופלג). קא, ג (הטעמים שמתפללים בקול קצת).

ד: תקפב, ט (כשאומרים יום הזכרון הזה, גם ר"ח בכלל). תקפב, י (אין אומרים מועדים לשמחה, והשיאנו את ברכת מועדיך, לעלות וליראות). תקפב, יא (ודברך אמת). תקפב, יד (ובכן צדיקים). תקפב, טו (אין אומרים באהבה. בשבת זכרון תרועה מקרא קודש). תקפד, א (אין אומרים הלל. ובסדר אמירת תהלים מותר). תקפד, ב (אבינו מלכנו. אמירת ווידוי. הזכרת חטא. בשעת התקיעות). תקפד, ג (סלח ומחל, חטאינו ופשעינו). תקפד, ו (מאריכים בפיוטים עד חצות. בשבת. בניגונים). תקצ, כא (אחר תק"ש יאמר הש"ץ אשרי העם גו', אשרי גו', ומחזירין הס"ת למקומו). תקצא, א (במוסף ט' ברכות, פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות). תקצא, ב-ד (בר"ה גם הבקי יוצא בתפלת הש"ץ, אם הש"ץ אינו אומר פיוטים, ומכוין לכל תיבה שאומר הש"ץ. ונהגו להתפלל בלחש תחלה). תקצא, ה-ו (בפסוקי קרבנות של ב' ימי ר"ה אומרים מלבד עולת החודש וגו' ושני שעירים לכפר). תקצא, ז-ח (בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות, מעיקר הדין אפשר לומר ככתוב בתורתך כו', ואם התחיל לומר פסוק א' אין פוחתין מג' פסוקים, וכבר קבלו לומר י' פסוקי מלכיות וי' זכרונות וי' שופרות). תקצא, ט-י (אין אומרים פסוקי פורעניות לישראל, וזכרונות של יחיד). תקצא, יא (אחד שבשמע ענינו מלכות). תקצא, יב (תרועה ותקיעה כשופרות. אם לאמר ועקדת יצחק לזרעו של יעקב היום תזכר). תקצב, ו (היום הרת כו' ארשת כו'). תקצט, א (ליל ב' דר"ה שחל במוצ"ש אומרים ותודיענו, ומקדשין יקנה"ז). תרא, א (מוסף ביום ב' כמו ביום א'). פסקי הסדור שסח-ט (לדוד מזמור. הזכרת חטא. לשנה טובה תכתב ותחתם. י"ג מדות ורבונו של עולם. פסוקים).

שבת

א: קפח, ד (בקשת רחמים ותחנונים ושאלת צרכיו בבהמ"ז בש. טופס הברכה. הרחמן).

ב: רסז, ב (להקדים ערבית מפלג מנחה ולמע'). רסז, ה (לא יחתום שומר עמו ישראל, שהש. מגינה. אם יחיד צריך שמירה). רסז, ו (אמירת ושמרו). רסח, א (ויכלו). רסח, ב-ג (לא הטריחו בש. ויו"ט בברכות אמצעיות. אם טעה והתחיל בשחרית מנחה וערבית יסיים אותה ברכה, אבל לא במוסף). רסח, ד (כשאמר רק תיבת אתה). רסח, ו (בערבית וינוחו בה, בשחרית בו, במנחה בם). רסח, ז (התפלל ת. חול והזכיר שבת, או במוסף אמר ונעשה לפניך את חובותינו, יצא). רסח, ח (התפלל ת. חול אם נזכר אחר שעקר רגליו או אחר שאמר אלהי נצור יחזור). רסח, ט (כשהסתפק אם התפלל של שבת). רסח, י (החליף ת. שבת זו בזו, אם סיים הברכה לא יחזור). רסח, יא (לא הזכיר קרבן במוסף, או הזכיר בשאר ת. לא יצא). רסח, יב (ויכלו אחר ת. לחש. ביחד ובעמידה. בקידוש). רסח, יג-טז (טעם אמירת מעין ז' ע"י הש"ץ בשבת, אפי' בשבת שאחר יו"ט, אבל לא במנין שאינו בבהכ"נ קבוע. הקהל אומר בלא פתיחה וחתימה. שבת שחל ביו"ט אינו מזכיר של יו"ט). רסח, יז (המדבר בשעה שהצבור אומרים ויכלו, מעין ז' וקדיש). רסח (שמע מעין ז' יצא י"ח ת.). רסח קו"א ב (גם היחיד יעמוד בויכלו). ער, א (במה מדליקין קודם או אחרי ערבית. אבל לא בש. חוה"מ או יו"ט או מוצאי יו"ט). ער, ב (אחרי קידוש בבהכ"נ).

ג: תפז, ב (הי' ראוי לתפלל י"ח ברכות). תפז, ג (יו"ט שחל בשבת חותם מקדש השבת וישראל והזמנים). תפז ד (ליל פסח שחל בשבת א"א ברכת מעין ז').

ד: תקפד, ה (אין אומרים אבינו מלכנו, בשבת ובע"ש במנחה. אסור לתבוע צרכיו). תריט, י (ביוה"כ שחל בש. אומרים ויכלו ומעין ז', ואינו מזכיר של יוה"כ. מתחילין מזמור שיר). תרמב, א (בש. של סוכות אומר מעין ז' ואינו מזכיר של יו"ט).

תחינות

א: מו, ו (המדפיסים לא יוסיפו בא"י בסוף הת.).

ב: רפד, יד (א"א ת. בשבת משא"כ ברכות יקום פורקן וכיו"ב).

תחנון

א: קיג, ג (המכים על לבם באמרם אשמנו). קלא, ב (אחרי נפ"א. ואנחנו לא נדע). קלא, ד (אבינו מלכנו). קלא, ה (והוא רחום). קלא, ו (צדקתך, כשעושין סעודת הברי"מ בלילה). פסקי הסדור תרכא ד"ה ביום (כשא"א ת.). תרכג (אחר ת. יאמר וידוי. ימים שא"א אל ארך אפים. ימים שא"א תחנון ונפ"א ולמנצח יענך).

ב: רסז, א (במנחה ע"ש). רפד, יד (א"א אב הרחמים בשבת כשא"א צו"צ, חתונה או מילה, כשמברכים החדש מלבד ימי הספירה, כשחל בר"ח). רפח, ח (יכול להתוודות בשבת). רצב, ז (כשאין נפ"א בחול א"א צדקתך בשבת. במנחה ערב ר"ח). פסקי הסדור תתקד (כשא"א ת. א"א אב הרחמים). תתקה (כשא"א ת. א"א צדקתך).

ג: תכט, ח (בחודש ניסן. והוא רחום. יהי רצון אחר קריאת התורה. צדקתך. הזכרת נשמות. אב הרחמים. צדוק הדין). תכט, יב (למנצח יענך. אל ארך אפים. בערב פסח). תצג, ה (בל"ג בעומר). תצד, כ (מר"ח סיון עד ח' בו).

ד: תרב, ד (אירע מילה בין ר"ה ליוה"כ, א"א ת. ולא והוא רחום, אבל אומרים אבינו מלכנו, אל ארך אפים ולמנצח). תרד, ד-ה (בערב יוה"כ מעלות השחר או מתחלת הלילה, אבל לא במנחה שלפניו). תרד, ו (א"א למנצח יענך וגו'). תרד, ז (א"א אבינו מלכנו, אא"כ יוה"כ חל בשבת). תריט, יא (יוה"כ שחל בשבת א"א אבינו מלכנו, רק בנעילה). תרכג, ט (אבינו מלכנו בסוף נעילה אפי' בשבת). תרכד, יג (א"א ת. בימים שבין יוה"כ לסכות).

ראה גם לעיל אצל נפילת אפים.

תחנונים

א: א מהדו"ק, ח-ט. יח, ד. מו, ח. נח, ו. סה, ב. צ, טז-יז. צז, ב. צח, ג. קד, א. קח, יא. קיג, ג. קיג, ח. קיז, ח. קיט, א. קכב, א. קכד, ו. קפח, ד.

ב: רפח, ח. רצד, ה. שלד, יג.

ד: תרב, ב.

תפלה קצרה

א: צ, ה (אם מתיירא בדרך יתפלל ת"ק הביננו). קי, א (כנ"ל. ולא יאמרנה בימות הגשמים ובמוצ"ש ויו"ט). קי, ב (הפועלים – מעין י"ח). קי, ג (ההולך במקום גדודי חיה ולסטים יתפלל ת"ק צרכי עמך, וכשיגיע לישוב יתפלל כתקנה).

תפלות שונות

א: א מהדו"ב, ו (אמירת מודה אני קודם נט"י). א מהדו"ב, ט (פרשת העקדה, המן, עשה"ד, הקרבנות – בזמן הקרבתן ביום. בשבת – לחם הפנים). א מהדו"ק, ד (אמירת מודה אני קודם נט"י). א מהדו"ק, י (פרשת העקדה, המן, עשה"ד). א מהדו"ק, יא (פרשת הקרבנות ונסכים). א מהדו"ק, יב (פ' חטאת קודם לעולה). א מהדו"ק, יג (פ' הקרבנות ביום, כיור ותרומת הדשן אף קודם אור היום). א מהדו"ק, יד (מעומד, וכן מזמור לתודה). א מהדו"ק, טו-ז (יהי רצון רק אחר קרבנות שבאים בנדבה או על הספק ורק בחול). א מהדו"ק, יח (אין אומרים פ' תודה בע"פ וחוהמ"פ ועיוה"כ). א מהדו"ק, יח (אמירת פסוק ושחט כו' צפונה). א מהדו"ק, יט (פ' הכיור, תרומת הדשן, התמיד, קטורת וסימניו). ג מהדו"ק, א (התכבדו מכובדים). מו, א (ברכת יראו עינינו). מו, י (אתה הוא עד שלא נברא כו' לא לחתום בשם. הברכה בשם לא נזכרה בתלמוד בבלי וירושלמי וגאונים). מו, יא (קודם בואו לבהכ"נ, ואני ברוב חסדך גו' מ"ע של ואהבת גו', שמע ישראל גו'). מח, א (פרשת התמיד, הקטורת, אביי, רבון, משיאיר היום, מעומד). מח, ב (בשבת פסוקי קרבן מוסף אחר התמיד. בר"ח ויו"ט). נ, א (איזהו מקומן, משנה בהל' עבודה שאין בה מחלוקת. ברייתא דרבי ישמעאל, שהיא כתלמוד). נה, א (כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכי"ו). נו, ד (ועתה יגדל). נט, ו (אור חדש). סא, ט-יב (בנעילת יוה"כ לא יאמר ב"פ שמע. ז"פ ה' הוא האלקים. ג"פ ברוך שם). סה, ה (ועתה יגדל). סו, ט (צור ישראל). סו, יב (מלך צור ישראל). קג, ב (המפיח באמצע תפלה – רבון העולמים). קח, ה (ע"פ הזהר לא יאמר תהלה לדוד אחרי מנחה או ערבית, אא"כ כקורא בתורה). קי, י (בכניסתו לבהמד"ר יהי רצון כו' וביציאתו מודה אני כו'). קיא, א (כי שם ה' אקרא). קיט, ה-ו (עננו בת"צ). קכח, נח (רבוש"ע חלום חלמתי). קל, א-ב (כנ"ל). פסקי הסדור תרכא (נכון לומר קודם הת. הריני מקבל כו'. פר' תרומת הדשן קודם אור היום. פר' תמיד). תרכב (מזמור לתודה, בשבת ויו"ט וע"פ וחוהמ"פ ועיוה"כ. שיר המעלות ממעמקים, בעשי"ת). תרכד (ברכי נפשי, בר"ח. לדוד ה' אורי, באלול. אך צדיקים).

ב: רסב, ד (בואי כלה בואי כלה). רסז, ה (ושמרו). רסח, א (ויכלו). ער, א (במה מדליקין). רעא, טז (ויכלו). רעא, יט (ויכלו). ערה, ח (במה מדליקין). רפא, ב-ג (זמירות שמוסיפים בשבת בפסוד"ז ובברכת יוצר). רפד, יד (אחרי קרה"ת, הזכרת נשמות, ברכת העוסקים בצ"צ, יקום פורקן. אב הרחמים). רפח, ח (ענינו. רבון העולמים גלוי. אלהי עד שלא נוצרתי). רפח, ט (ענינו לא יאמרו בשבת בצבור). רצב, ג-ד (ואני תפלתי). רצב, ד (יהללו). רצב, ה (צדקתך). רצב, ו (פרקי אבות ושיר המעלות). רצב, ז (א"א צדקתך כשא"א תחנון אם הי' חול). רצה, א (ויהי נועם, ואתה קדוש, במוצ"ש). רצה, ב (פסוק ויהי נועם מעומד). רצה, ג (כשחל יו"ט בא' מימי השבוע א"א ויהי נועם ואתה קדוש. ויתן לך אומרים). פסקי הסדור תתקג (הודו קודם מנחה בע"ש. לכו נררנה ומזמור לדוד בליל שבת. כגוונא). תתקד (ולומר כו'. ברוך ה' בערבית. ושמרו. פסוקי יו"ט. ויכלו. מעין ז. שלום עליכם. יקום פורקן. מי שברך. ברכת החדש. אב הרחמים. פרשת בזיכין ולחם הפנים). תתקד (ואני תפלתי. צדקתך. מזמור לדוד ה' רועי. פרקי אבות. משנת רבי חנניא בן עקשיא. אתה חוננתנו. ויתן לך).

ג: תכט, ח (צדקתך. אב הרחמים. כשאין אומרים תחנון). תכט, יג (מזמור לתודה בערב פסח וחוה"מ). תכט, טו (פרשת הנשיא בניסן). תל, ב (ברכי נפשי בשבת במנחה. עבדים היינו בשבת הגדול). תע, ו (עננו בתענית בכורות). תצב, א (עננו בתענית בה"ב).

ד: תקפג, ז (פסוקי תשליך). תקצ, כא (אחרי תק"ש, אשרי העם גו'). תקצא, ו (פרשת ובראשי חדשיכם קודם איזהו. בר"ה אין אומרים). תקצב, ו (היום הרת כו' ארשת כו'). תקצז, ט (אין אומרים ענינו ביוה"כ או מי שמתענה בר"ה, שבימי דין אין שייך לומר יום צום תעניתנו). תקצח, א (יו"ט שחל בשבת א"א צדקתך, ור"ה שחל בשבת, ב' דעות). תרב, ב (אבינו מלכנו). תרב, ג (וידוי). תרב, ד (והוא רחום, אבינו מלכנו, אל ארך אפים, למנצח). תרד, ו-ז (בערב יוה"כ א"א למנצח יענך. מזמור לתודה. אבינו מלכנו). תריט, א-ו (כל נדרי). תריט, יח (ד' מזמורים בליל יוה"כ). תרכב, ג (ואני תפלתי, בשבת ולא ביוה"כ). תרכב, ד (יוה"כ שחל בשבת א"א צדקתך). תרמד, א (אל נא לעולם תוערץ. א"א בא' דסוכות). פסקי הסדור שסז-ח (י"ג מדות ורבונו של עולם, בהוצאת ס"ת ביו"ט ובר"ה ויוה"כ). שעב (סדר הושענות).

ראה גם לעיל אצל פיוטים.

תפלת הדרך

א: קי, ד (בל' רבים. ותנני ל' יחיד. מהלך יעמוד אם אפשר לו. רכוב ויושב בעגלה יעמיד הסוסים אם אפשר לו). קי, ה (פ"א ביום. היה דעתו ללון ונמלך יברך שוב). קי, ו (יברך כשיחזיק בדרך. בתוך עיבור העיר). קי, ז (אינה פותחת בברוך, לכן יסמיכנה לברכה). קי, ח (דוקא כשהדרך היא פרסה, או שיש לאומרה בפרסה ראשונה). פסקי הסדור תרכד (משהחזיק בדרך. מעומד. בשאר הימים שמתעכב בדרך – בלי הזכרת השם. ותחזירני).

תשלומים

א: עא, א (אונן שהיה פטור בזמנה, לא יתפלל ת.). פט, ב (בטעה או אונס, יקדים מנחה ואח"כ ת.). צג, ד (כשבשעת חיוב עסק בצ"צ והי' פטור, א"צ ת.). קח (אחר תפלת חובה. התפלל ת. תחלה מתי צריך לחזור. הבדיל בשניה ולא בראשונה). קח, ב (א"א בזה עבר יומו בטל קרבנו). קח, ד (בק"ש וברכות ק"ש). קח, ה (יפסיק בין ב' הת. באשרי. כקורא בתורה). קח, ו (ש"ץ יוצא ת. בחזרת הש"ץ). קח, ז-ח (רק בזמן ת. הסמוכה לה. בשבת מנחה ישלים לשחרית). קח, י (אין ת. למוסף). קח, יא-ב (אין ת. למזיד בשאט נפש, משא"כ כשהי' טרוד או שכור). קח, יג (כשהתפלל ערבית מבעוד יום). קח, יד (לא התפלל מנחה בע"ש יתפלל ערבית שתים של שבת. וכן בר"ח. אמר יעלה ויבוא רק בשניה במזיד חוזר). קח, טו (לא התפלל ערבית ר"ח ובתשלומין שבשחר שכח יעלה ויבוא יחזור). קח, טז (לא התפלל מנחה שבת יבדיל רק בראשונה, הבדיל בשניה ולא בראשונה במזיד יחזור). קח, יז (לא הזכיר של שבת או של ר"ח במנחה אם יתפלל ב' בלילה של חול).

ב: רצד, ב (בת. ערבית מוצש"ק, שמתפלל שחרית שתים, יאמר הבדלה).

תפלין

עיי"ע הזמנה. העוסק במצוה.

א: יד, יב (א"צ שיהיו שלו. מתי מותר ללבוש ת. של חברו שלא מדעתו). יז, א (מ"ע שהזמ"ג). כה, א (בשעת ק"ש ותפלה). כה, ה (קדושה יתירה וקיבול מלכות שמים). כה, ו-ח (ע"פ הזהר ילבש בביתו וילך לבוש לבהכנ"ס). כה, יא (כוונת המצוה. שעבוד המוח והלב). כה, טו (מלשון פלילה, עדות שהשכינה שורה עלינו). כה, לה-ו (יוצא בת. שאולין, ומה"ת אף בגזולין). כו, ג (מפני איחור דרכו לא התירו לבטל מצות ת.). כז, יז (הקשר בתש"ר ותש"י). כח, י (לנשקם בלבישה ובחליצה). לב, לג (בפסולות מברך כל יום ברכה לבטלה ושרוי בלא מצות ת.). לב, סב (כבוד וגדולה). לז, א-ב (גודל החיוב והשכר, עכ"פ בזמן ק"ש ותפלה). לז, ג (חנוך לת.). לח, ז (הלבוש ת. מקיים מצוה ואינו נקרא עוסק במצוה). לח, יא (חובת הגוף. אם קודמת למזוזה). לט, ח-ט (אין לוקחין אלא מהמומחה, אא"כ יבדוק בחסירות ויתירות). סא, כד (למשמש בת. בק"ש). סו, ג (חובת הגוף). פסקי הסדור תריז (בשעת ק"ש ותפלה. כוונת הנחתם. הנחתן מיושב)

ב: שח, יט (שישמרוהו מהמזיקין).

אזכרות

א: לב, כה (הנכתב בפסול בכתיבה אחת אין בו משום מחיקת ש.). לב, לד (לפני כתיבתו יבדוק הקולמוס ומה שכבר נכתב באותה פרשה). לב, לח (מותר לכתבן על המחק או הגרר). לב, לט (מותר לגרור אותיות הדבוקות שבהן).

בדיקה

א: לב, לד (הגהת כל פרשה אחרי כתיבתה). לט, יא (הוחזק בכשרות מתי צריך לב.).

ברכה

א: כה, יג-כג (לפני תש"י יברך להניח, ועולה לשניהם, ולפני תש"ר יברך על. ואם הפסיק יברך לפני תש"ר גם להניח. וי"א שמברך רק להניח לשניהם, ואם הפסיק יברך לפני תש"ר על). כה, טו-ז (דיוקים בלשון הב.). כה, כג (הב. בעת המשמוש כאילו הניחה עכשיו). כו, ה (כשמניח תש"ר או תש"י לבד, מה יברך). כט, א (אין לברך בחליצה אפילו בע"ש). פסקי הסדור תריז ד"ה ויכוין (לפני תש"י - להניח, ויפטור גם של ראש). תריח ד"ה ואם (אם הפסיק יברך לפני תש"ר על).

ב: רמט קו"א ד ד"ה וטעמא (כשמפסיק לאמן אי הוי גרם ב. שאינה צריכה).

עיי"ע ברכת המצות.

בתים

א: לב, נה (ד' ב. בתש"ר. ב. א' בתש"י). לב, נו (מהמותר בפיך. קלף. עור שליל, עוף חי' ובהמה). לב, נז (אם צ"ל עיבוד לשמו). לב, נח (מעור א', או תפור או דבוק). לב, נט (מרובעות). לב, ס (שחור). לב, סא (חריץ עד התפר). לב, סב (גובה הב.). לב, סג (אורך הב.). לב, סד-ה (השיני"ן של ת. חק תוכות). לב, סו (תיתורא ומעברתא). לב, עג (לא לצפותם). לב, פ (עור על בית תש"י). לג, א (נקרעו ב' או ג' מחיצות שבין הב. בישנים ובחדשים). לג, ד (שחורות רק משום נוי מצוה). לג, ה (לכתחלה ישחירן ישראל לשמן). לט, ג (כל הפסול לכתוב פסול לחפן או לתפרן או לעבדן). פסקי הסדור תריח ד"ה וגם (תפור ולא דבוק. להעביר הגידים בין הב.).

ראה גם לקמן אצל פרשיות.

גידים

א: לב, עא (העברת הג. בין הבתים). לב, עד (לתפרם בגידי עקב בהמה או חי' טהורה). לב, עה (טוויית הגידים לשמה). לב, עו (גידים מקלף). לב, עז (יב תפירות. התפירה בתיתורא ובעור הב.). לב, עח (כשתופר בב' חוטים). לג, ב (נפסקו התפירות). פסקי הסדור תריח ד"ה וגם (העברת הג. בין הבתים).

היסח הדעת

א: כח, א (שחוק וקלות ראש, עסק מלאכה, ת"ת ותפלה). כח, ב (למשמש בת. כל שעה. בתש"י ואח"כ בתש"ר). מד, א (בשינה). פסקי הסדור תריז ד"ה אסור (שחוק וקלות ראש.למשמש בת.).

ב: רנב, יט (מתוך שאסור להסיח דעת נזכר עליהן).

ד: תקצב, ז (הלבוש ת. יכול לשוח ואינו חשוב הפסק).

עיי"ע ברכת המצות (היסח הדעת).

זמנם

א: כה, א-ב (אחר לבישת טלית. תדיר קודם). כה, ה-ז (י"א שת. קודמים. או בין ט"ק לט"ג. ונהגו שגם ט"ג קודם). כה, ט (לפני ברכת עוטר ישראל בתפארה). כה, מ (חליצתן בחוה"מ קודם הלל). כט, א (כשמניחם בשבת לשם מצוה עובר על בל תוסיף. בלילה). ל, א (מה"ת לילה ז. ת. וגזרו שמא ישן בהם. בבוקר, מזמן שיראה חברו ברחוק ד"א ויכירנו). ל, ב (הניחם ביום מתי צריך לחלוץ בלילה). ל, ג (כשהשכים ויוצא לדרך מתי מותר להניחם). לד, ד (שקעה עליו חמה מניח ידו עליהן עד שיבוא לביתו). ל, ה (שכח להניח והתפלל ערבית מבעוד יום, או שהצבור התפלל). לא, א (שבת אינו ז. ת.). לא, ב (בחוה"מ). פסקי הסדור תריט ד"ה כל (בחוה"מ). תריט ד"ה אין (לא יניחם אחר שקיעה וא"צ לחלצם קודם שקיעה אלא בע"ש).

ב: רנב, יט (מותר לצאת בהם סמוך לחשכה). רסו, כז (חשכה לו בדרך ות. בראשו ילך בהן לביתו). שא, ג (בשבת לרה"ר פטור אבל אסור). שח, יט (בשבת אסור ללבשן למצוה, וי"א אף שלא למצוה שמא ישכח ויצא בו, והיוצא לרה"ר פטור אבל אסור).

ג: תצ, ז (בחוה"מ).

ד: תצו, ח (בן א"י שיצא לחו"ל יניח ביו"ט שש"ג בצנעה). תקטז, ג (ביו"ט מותר לשלחו דרך רה"ר).

חליצתן

א: כה, לז-מא (זמן חליצתן בחול, במילה, כשיש בו קרה"ת, בחוה"מ ובר"ח). כה, מב (לא יחלוץ בפני ס"ת ובפני רבו). כח, ג (תש"ר תחלה). כח, ד (אם צ"ל מעומד. עפ"י הקבלה ולמנהגינו). כח, ה (ביד שמאל). כח, ו (הסרת הרצועה מהאצבע). כט, א (אין לברך בח. אפילו בע"ש). לח, י (לא יחלוץ בפני רבו).

חציצה

ראה לקמן אצל מקום הנחתן.

חק תוכות

א: לב, כב-ד (כשנפל דיו על האות, או טעה בכתיבת האות, אסור משום ח"ת, משא"כ בנפל שעוה על האות). לב, כה-ז (גורר מה שנכתב באותה אות אחר שנפסל, ומה שנכתב בכתיבה אחת, וכותבו מחדש. נגיעה בעוקץ לא חשיב ח"ת). לב, כח (הפרדת אותיות הנוגעות זו בזו אין בה משום ח"ת).

כסדרן

א: לא, ב (ד' פרשיות על הסדר. תש"י ותש"ר). לב, ה (גרירת נגיעה באות אין בה משום שלא כ.). לב, טז (גרירה באינו מוקף גויל אין בה משום שלא כ.). לב, יט (כנ"ל). לב, כד (שלא כ. פסול). לב, ל (אם היתה צורת האות עליה אין בה משום שלא כ. מתי מועלת קריאת התינוק). לב, לד (ד' הפרשיות). לב, לה (כשמוחקין אות יתירה ומאריכין או מעבין האות שלידה אין בה משום שלא כס. משא"כ כשצריך למחוק חלק מהאות הסמוכה ולהשלימה). לב, מ (העברת הקולמוס מותרת רק כשהדיו קיים ורישומו ניכר).

כריכות

א: כה, כד (כ. הרצועות על הזרוע, קודם או אחר הנחת תש"ר). כז, יא-ב (הכ. על הזרוע). כז, יג (אין לכרוך הרצועות על התיתורה של יד, שהיא קדושה מהרצועה). פסקי הסדור תריח ד"ה ויזהר (הכ. על הזרוע). תריח ד"ה במה (כ. הרצועה מענין המצוה ולא הוי הפסק). תריט ד"ה אחר (הכ. על האצבע).

כתיבתן

א: לב, ד (באיזה דיו כותבין). לב, ה (כ. תמה ומוקף גויל). לב, ו (כ. גסה ויפה). לב, ז (בימין שלו. כתב בשמאל ובפיו). לב, ח (שרטוט בשיטה העליונה או בכל השורות). לב, טז-כא (נקב בעובי האות או מחוץ לאות או בתוך החלל, כשנעשה קודם או אחר הכתיבה, כשמוקף גויל מחוץ לנקב או לא). לב, כ (שריטה העוברת בתוך עובי האות אינה פוסלת). לב, כט (העברת הקולמוס). לב, לא-ב (כ. לשמה). לב, לג (הדיוק בחסרות ויתרות). לב, לד (לנסות הקולמוס לפני הכ.). לב, לז (מחק תיבה מיותרת אין הריוח פוסל אא"כ הוא כדי ט' אותיות). לב, לח (מותר לכתוב על המחק או הגרר). לב, מא (שלא יכנס אות בשיטה אחת לאות בשיטה הסמוכה). לב, מב-ד (כ. מתוך הכתב. שגורות בפיו. להוציא בפיו). לב, מה (ריוח חצי צפורן למע' ולמטה מהשיטות). לב, מו (ריוח אות י' בין התיבות, וכחוט השערה בין האותיות. ובדיעבד, כשיקרא התינוק. בין שיטה לשיטה). לב, מח-ט (לכתחלה לא יוציא מהשורות תיבה או ג' אותיות או הנטפל להשם). לה, א (מספר וראשי השיטין בתש"י ובתש"ר). לה, ב (הארכת האותיות מעט). לו, ב [ו] (כ. אות ו בס"ת ובת.). לט, א (הפסולים לכ. עבד, אשה, קטן, נכרי, כותי, מומר, מסור, מי שאינו מניח ת.). לט, ב (כתבו גר שחזר לסורו מחמת יראה). לט, ד-ה (כתבו מין ישרפו. נמצאו בידו יגנזו). לט, ו (נמצאו ביד נכרי כשרים).

עיי"ע אותיות. לשמה. סת"ם.

מקום הנחתן

א: כז, א (ביד שמאל). כז, ב (בקיבורת נגד הלב). כז, ג (כשנקטעה ידו). כז, ד (היו"ד של הקשר לצד הלב). כז, ו (המעברתא לצד הכתף). כז, ז (אם יש לחשוש לחציצה). כז, ח (כשיש לו מכה). כז, ט-י (באיטר). כז, יד (בין עיניך בגובה הראש, עד מקום שמוח התינוק רופס). כז, טו-ז (הקשר של ראש באמצע העורף נגד הפנים). פסקי הסדור תריז ד"ה מקום (בקיבורת נגד הלב, בלי חציצה). תריח ד"ה ואח"כ (בגובה הראש. לרש"י אמצע הת. באמצע רוחב הראש).

פטורים מתפלין

א: לח, א (חולה מעיים). לח, ב (חולה מצטער שאין דעתו מיושבת עליו). לח, ג (נשים ועבדים וקטנים). לח, ד (כשא"י להזהר מהרהורי תאות). לח, ה (אבל ביום ראשון). לח, ו (חתן ושושביניו ובני החופה בעת המשתה). לח, ז (העוסק במצוה ובמלאכת שמים). לח, ח (המצטער וא"א ליישב דעתו). לח, ט (הלומד תורה פ. מת. כל היום). לח, יא (מנודה).

פרשיות, בתוך הבתים

א: לב, סז-ט (לגלול מסוף לתחלה, במטלית או קלף ושער של עגל, קצתו יוצא לחוץ). לב, ע (זקופות בתוך הבתים. ראשו לימין הקורא). לב, עא (חוט ומשיכה וחוט התפירה בין פ. לפ.). לב, עב (פ. של יד שכתב על ד' קלפים. עור א' ע"ג. לדבקן בדבק כשר). לד, א (קדש והי' כי יביאך בימין הקורא, שמע והי' אם שמוע בשמאל הקורא).

ראה גם לקמן אצל רש"י ור"ת.

פרשיות, סתומות ופתוחות

א: לב, מז (ריוח ט' אותיות גדולות או יו"דין). לב, נ (פר. קדש, והיה, שמע – פת., והיה אם שמוע – ס.). לב, נא-ג (הדרך לעשותה ס. שיהי' כשר לכל הדעות). לב, נד (אם להקפיד בזה בתש"ר). לד, ג (לר"ת בסוף פר. והי' אם שמוע קודם שמע – פת.).

קדושתן, שמירת

א: ג מהדו"ב, ט (לא לקנח באצבע שכורכין הת.). כה, ח (מדינא מותר במקומות מטונפים. נוהגין לכסותם). לח, ד (להזהר מהרהורי תאות). מ, א-ב (אסור לתלותן מלבד כשהן בכיסן). מ, ג (בחדר שנמצאים בו אסור לשמש מטתו). מ, ו (לא יניחם תחת מרגלותיו או תחת מראשותיו). מ, ז (כשיוצא מהמטה מקום גבוה או נמוך ג"ט מותר). מ, ח (כשאשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש). מ, ט-י (לא יגע בהם בידים מטונפות. ובעל קרי לא ילבשם כשהקרי עליו). מ, יא (יחלצן בסעודת קבע שיש לחוש שישתכר). מא, א (יחלצן כשנושא משא על ראשו). מג, א-ג (כשהת. בראשו אסור להשתין בהן כשיש לחוש שיעשה בהן צרכיו או יפיח. כשהת. בידו אסור כשיש לחוש שישפשף ביד זו את הניצוצות או יעשה צרכיו. כשהת. בבגדו בידו אסור לעשות צרכיו כשיש לחוש שיקנח בה. כשהת. בכיסו מותר). מג, ג-ד (מתי צריך לחלצן בריחוק ד"א). מג, ה (בבה"כ שבבית אסור בכל אופן). מג, ו (כשנכנס לבה"כ שלא לעשות צרכיו, כשהת. בראשו אסור בכל אופן, כמו מרחץ, וכשהן בידו – ב' דעות). מג, ז (מדינא מותר לילך במבואות המטונפות וצואה נראית ותפילין בראשו. וטוב לכסות). מג, ח (וכן ברופא ומי רגלים). מד, א (כשת. עליו מותר רק שינת ארעי ופורס סודר עליהן. כרוכין בידו לענין שינת קבע). מד, ב (כשנופל לארץ בלא נרתקן מתענים). מה, א-ב (לא יכנס לד"א של מת ולבית הקברות ות. בראשו מגולין. ובתש"י בידו, יכסה אף הרצועה שעל אצבעו). מה, ג (בבית המרחץ, בבית החיצון האמצעי והפנימי. בבית הטבילה. אסור לעמוד ערום בפני הת.). פ, א (צריך גוף נקי מלהפיח). פסקי הסדור תריט-כ (כשעובר במקומות מטונפים או שיש חזיר יכסה תש"ר, או מחיצה י"ט).

ב: שא, נא-ד (מצא ת. בשבת במקום שאינו משתמר יכניסם א' א' בלבישה, ואם אינו יכול ישב וישמרם עד שתחשך, ואם מתיירא יוליכן פחות מד"א, ובשעת הגזירה מכסן במקומו והולך לו). שלד, יח (מותר להניחן בארנק מע"ש, כדי שיוכל להצילה עמהן אם תפול דליקה, או מפני הגנבים. וכן במזוזה או ספר).

עיי"ע כיס. מחיצה. ערוה.

קלף

א: לא, ג (תש"י בקלף א' ובית א'. תש"ר ד' קלפים בד' בתים). לב, ט-י (כתיבתה על הק. במקום הבשר. לא על דוכסוסטוס או גויל או דיפטרא. גוילין שלנו). לב, יא-ג (עיבוד לשמו). לב, יד (מעור בהמה חי' ועוף הטהורים ואפי' מנבלות וטרפות שלהן. לא מעור הדג אפי' טהור). לב, טו (דקות הק. לד' הפרשיות). לב, לא (עיבוד לשמו).

עיי"ע לשמה. קלף.

קשר

א: כז, ה (שלא יזח הק. מתש"י). לב, עט (ד' בתש"ר וי' בתש"י). פסקי הסדור תריח ד"ה ויזהר (שלא יזח הק. מתש"י). תריח ד"ה וצריך (בתש"ר ד, מאחורי הראש).

רצועות

א: כז, יא (שיעור אורך ר. של יד). כז, יט (צד השחור כלפי חוץ). כז, כ-כב (שיעורם לכתחלה עד הטבור. רוחב שעורה). כח, ז (לא יכרוך הר. על הבתים אלא על הצדדים. ככנפי יונה). לב, נו (יכול לעשותן מקלף ועור שליל). לב, ס (שחור). לג, ג (מבהמה או חיה טהורים. עיבוד לשמו. מקלף). לג, ד (שחורות מבחוץ). לג, ה (ישחירן ישראל לשמן). לג, ו (תמה ולא קשורה או תפורה בתוך שיעורה. כשאין התפירה נראית בחוץ). מב, ג (אם נפסקה, לא יהפוך באופן שיכרך האצבע במה שהי' בה קשר היו"ד). מב, ג (ד' וי' קבועים בהן ויש בהן קדושה).

עיי"ע תשמישי קדושה. ראה גם לעיל אצל כריכות.

רש"י ור"ת

א: לד, ג (מחלוקת בין רש"י ששמע היא אחרי והי' כי יביאך, לבין ר"ת ששמע בבית החיצון. וכן בתש"י ששמע לר"ת היא בקצה הקלף). לד, ד (העיקר כרש"י. ויר"ש יניח גם כר"ת). לד, ה (או יניח ר"ת אחר התפלה בלא ברכה ויקרא ק"ש). לד, ו (רק המפורסם בחסידות). לד, ז (יניחם בב' כיסים). לד, ח (לא יחליף הבתים ורצועות בינם). לד, ט (כשמניחם אחר התפלה בלא ברכה, יכול ליקח מהם רצועה לשל רש"י). פסקי הסדור תריח ד"ה ואח"כ (לרש"י אמצע הת. באמצע רוחב הראש). תריט ד"ה כל (הנחת של ר"ת, ולא יפסיק בין תש"י לתש"ר לשיחה, רק לאמן וקדושה כו').

שער

א: לב, סט (כריכת הפרשיות בש.).

תש"י ותש"ר

א: כה, יב (קדימת הנחת תש"י מה"ת). כה, יג (ב' מצות שאין מעכבות זו את זו). כה, יד (תש"ר עיקר המצוה ויותר קדושה). כה, כב (שלא להפסיק בינם אף כשהוא בלא ברכה). כו, א-ג (אין מעכבות זו את זו). כז, ח (כשתש"י אינה על הבשר צריכה להיות מכוסה). כז, כג (תש"ר יהיו מגולים). כח, ג (כל זמן שבין עיניך יהיו שתים). כח, ח (מניחם בתיק שיפגע בתש"י תחלה). לב, א (מי קודם בכתיבה). מב, א (תש"ר יותר קדושה. לא לשנות מתש"ר לתש"י).

תקון חצות

א: א מהדו"ב, ב (בחצות או בראש אשמורה הג'). פסקי הסדור תרה. תרכח (אגודות אגודות. מראש אשמורה א' עד אור היום. גם כשא"א תחנון).

תקופות

א: קיז, א (שאלת גשמים בבבל יום ס' אחר ת. תשרי). רו, יד.

ג: תנה, טו-יז.

ה: קפד קו"א ג (יום לענין ת. הוא מו' שעות קודם חצות עד ו' שעות אחר חצות, וכן בלילה).

תקלה, חשש

עיי"ע חמץ (תקלה).

ג: תלה, ד (הממית עופות שנדרסו מחשש ת. א"צ לברך, וכן כשבודק חמץ אחר הפסח). תמו קו"א א ד"ה אבל (כנ"ל). תמז, א (מותר להשהותן חודש או שנים).

ה: א, מ (מי שאינו מומחה לא ישחוט להאכיל לכלבים, שלא יבואו לאכול ממנה). כג, כב-ד (התחיל לשחוט ושהה, לא ימכור לנכרי, לא ישהנו בביתו יותר מכ"א יום, ולא יגמור השחיטה).

ו: מדות ז (מודד במדות שלא כמנהג המדינה).

תקנות

עיי"ע גזלה (תקנת השבים).

א: פח, א (ת. שלא פשטה ברוב ישראל אפשר לבטלה). קיב, א (נביאים תקנו). קכד, ד (גם כשאין שם הטעם או שבטל הטעם לגמרי, עד שימנו מנין אחר להתירה).

ב: רסח, טו (הת. לא בטלה אף שבטל הטעם). רסט, ב (כנ"ל). שח, טז (כ"ז שלא נמנו להתירו נשאר באיסורו).

ג: תסח, ב (כל דבר שנאסר במנין אף שנתבטל הטעם לא נתבטל האיסור, עד שיתוועדו כמנין הראשון להתירו). תצ, יז (תקנת נביאים). תר, ד (אף שבטל הטעם צריך לקיים מנהג אבותיהם. יו"ט שש"ג).

ה: א קו"א ו ד"ה ומומחה (תקנות רבות הכתובים בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג לא נתפשטו במדינות אלו ולא קיבלו עליהם. תקנת מעשר וכיו"ב).

מתקני התקנות

א: מו, א (דוד תיקן ק' ברכות). פח, א (תקנת ע. לבעל קרי). קפז, ג (מטבע בהמ"ז, משה יהושע דוד ושלמה). סדר ברה"נ ב, יב (משה תיקן הזן).

ב: רמב, יא (עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בה' בשבת). רפ, ב (עזרא תיקן שיאכל שום בע"ש או בליל שבת). רפב, א (משה תיקן לקרות ה' גברי ביו"ט, ו' ביוה"כ וז' בשבת). רצב, ב (עזרא תיקן קרה"ת במנחה בשבת). שח, טז (בימי נחמיה גזרו על טלטול הכלים בשבת, חזרו והתירו). שח, יז (בימי שלמה נאסר המוקצה). שלט, ג (רגמ"ה תיקן שלא לבטל התמיד בשבת אם לא בשביל טענות הקהל).

ג: תכט, ד (משה תיקן לדרוש בכל רגל בענינו של יום והלכות הצריכות). תפח, ה (משה תקן קריאת ה' גברי ביו"ט).

ד: תריג, יט (טבילת עזרא).

ו: הפקר יא (חרם רגמ"ה שלא להשיג גבול בשכירות בתים מנכרי).

עיי"ע אנשים (גרשום; יהושע; משה; נחמיה; עזרא). נביאים.

עובר על תקנת חכמים

ג: תלא, ו (כשאינו בודק החמץ בזמנו. קורא ק"ש של ערבית אחר חצות). תלא קו"א א ד"ה ומ"ש הח"י (כנ"ל). תלו, יג.

תקנת הקהל; הצבור

א: נג, ל. נה, יד.

ו: א, נג-ד.

עיי"ע הפקעת שערים.

תרומה

עיי"ע טבל. מלאכות שבת (מפריש). מעשר. ספק (ספק טומאה).

א: קנח, א (נפסלות מד"ס בסתם ידים. מה"ת רק בדגן תירוש ויצהר). רב קו"א ה (גרעינים).

ב: רמו קו"א ג ד"ה והא (ס"ד דאחריות הוי ממונו לענין ת. ומסקנא דאין לחלק בין ת. לשא"ד ולא הוי ממונו אלא באחריות כחשא ופחתא ומחוסר גוביינא). שלט, ז (אין מפרישין בשבת. הפריש מועיל, אלא שלא יאכל מזה בו ביום). שפו, ח (עכשיו אינה ראויה לשום אדם).

ג: תמב קו"א ט (ת. דרבנן לענין ביטול ברוב). תנז, יח (סגי במח'). תפט, ל (גזרו במקומות הסמוכים לא"י, מצרים עמון מואב ובבל).

ד: תקכז קו"א ב (סגי במח'. הי' דעתו לקרות לה שם אינה קדושה עד שיקרא). תרמט, י (קצץ הישראל אתרוג מקרקע נכרי בא"י נתחייב בתרו"מ).

ו: מציאה קו"א א (התורם שלא לדעת בעלים).

תשובה

עיי"ע עשרת ימי תשובה. שבת תשובה. שוחט ובודק (חזר בתשובה).

א: א מהדו"ב, ה. נג, ו (כשעבר בשוגג ושב צדיק גמור. כשעבר במזיד. באונס. שו"ב שעשה ת. המכשרתו להיות שו"ב). קכח, נ-נא (לא לנעול דלת בפני בע"ת. כהן שעשה ת.). קנה, ב (יפשפש במעשיו).

ב: שלד, כח (חילל שבת בשביל הצלת ממון צריך כפרה, יתענה מ' יום שאינן רצופים, לא יאכל בשר ויין בלילה שאחריו, ויתן סלע של תורה לצדקה במקום חטאת. או יפדה התענית בי"ב פשוטים, והעשיר לפי עשרו. דחייתו לימי החורף). שמג, יא (קטן שהכה אביו או שאר עבירות).

ג: תצב, א (תעניות בה"ב לת. וכפרה).

ד: תרג, א (למשמש במעשיו בעשי"ת ולשוב מהם. ספק עבירה צריכה יותר ת. לכן קרבן אשם תלוי ביוקר יותר מחטאת). תרז, ב (ביוה"כ). תרז, יד (לעורר בת.). תרז, טז (יוה"כ אינו מכפר אלא לשבים המאמינים בכפרתו). תרכא, א (הפטרת יוה"כ). תרכא, טז (סוף מס' יומא מדבר במעלת הת.). תרכב, ד (מפטיר יונה).

ה: קפה, י-יד (הי' משמש עם טהורה ונטמאה ופירש בקישוי). ת"ת ד, ג (כשחוזר בת. בגלגול זה או בגלגול אחר מעלה לקדושה תומ"צ שבעודו רשע). ד, ד (קודמת לידיעת התורה).

ו: נזקי גו"נ ד (תענית לת. או למרק נפשו לה').

בין אדם לחברו

ד: תרו, א (אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו). תרו, ב (ג"פ בפני ג' אנשים). תרו, ג (הקניט רבו צריך לילך כ"פ עד שיתפייס). תרו, ד (לא יהי' אכזרי מלמחול, אא"כ הוציא עליו שם רע). תרו, ה-ו (מת מי שפשע נגדו, או הוציא עליו שם רע, מביא י' בנ"א על קברו יחף ויפייס). תרו, ז (חרפו אחר מיתה מבקש מחילה במקום שביישו). תרו, ח (בערב יוה"כ צריך ליזהר ולפייס תיכף).

ו: נזקי גו"נ ו (לא יהא אכזר מלמחול).

תשמיש המטה

עיי"ע אישות. יום הכפורים (תשמיש המטה). נדה (רואה מחמת תשמיש).

א: ג מהדו"ק, ט-י (מצפון לדרום או ממזרח למערב). ד מהדו"ק, יח (צריך נט"י). מ, ג (במקום תפילין, מחיצה י"ט או ב' כיסוין). מ, ה (בפני מזוזה). עג, א (מותר להרהר בשע"ת בדברים שבקדושה). עו, ד (ערומים, כדי שלא תדבק הש"ז בחלוקיהן).

ב: רפ, א (מענג שבת. מליל שבת לליל שבת). רפ, ב (אכילת שום ודברים המרבים זרע בע"ש או בליל שבת. מ"ע של קיום העונה. כשהאשה מוחלת). שטו, ג-ד (במקום ספרים מחיצה י"ט קשורה טוב, או מחיצה פחותה עם מכסה על הספרים, או ב' כיסוין. בפני הנר מחיצה גבוהה מהנר ועבה קצת).

ג: תצד, ג (בליל חה"ש כשהוא ליל טבילה).

ד: תקיד, ה (אסור לכבות הנר ביו"ט כשרוצה לשמש מטתו, רק יכפה עליו הכלי או יעשה מחיצה באופן המותר). תרלט, ט.

ה: קפד, מא (ישנה אסורה, דדמיא לאנוסה).

ו: שמירת גו"נ ה (לא יעמוד מיד אחר תה"מ, ולא ישמש מיד אחר הקזת דם).

תשמישי מצוה

עיי"ע ביזוי מצוה.

א: כא, א (ציצית כשקבועין בטלית אסורים בתשמיש של חול, ואחר שנפסקו אם יכול לזרקן לאשפה). מב, ו (מותר בתשמיש חול אבל לא בשעת מצוה).

תשמישי קדושה

א: מב, ו (הזמנה אינה מועלת בו רק מעשה. תנאי מועיל לתשמיש חול אבל לא בשעת קיום המצוה ולא בתשמיש מגונה. כיס של תפילין סתמו כאילו התנו). מב קו"א ג (תשמיש לתשמיש. כיס של טו"ת).

תשעה באב

עיי"ע תענית צבור.

א: מ, ח (איסור אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש). מ קו"א ב (כנ"ל. לא חילקו בין יום ללילה). צ, יד (לא ילעוס לאקרי"ץ בעיו"כ ועת"ב). פסקי הסדור תרט ד"ה בתשעה (א"א שעשה לי כל צרכי).

ב: רצד, ו (שחל במוצ"ש).

ג: תצ, יז (מגלת איכה בלי ברכה).

ד: תריג, טז (מפה שרויה שנתנגבה ואינה טופח ע"מ להטפיח, מותר להתנגב בו בת"ב). תריד, ט-י (המהלך בדרך וההולך בין הנכרים מותר בנעילת הסנדל, ולא ביוה"כ). תרכא, ד-ו (הטעמת כוס מילה לתינוקות).

ה: קפד קו"א ב (חיבוק ונישוק ושינה במטה א'. חמור מוסת).

נדחה

ב: רמט קו"א א (בעלי ברית אין משלימין, משא"כ קרובים).

קבלת תענית

ב: רסא קו"א ג ד"ה ולפי (ק"ת מועלת אף שאין בו תוספת).

עיי"ע יום הכפורים (תוספת יוה"כ).

תשעה ימים

א: קצו, ז (נזהרים מבשר).

ב: רמט קו"א א (סעודת ברית בשבוע של ת"ב יאכל מנין לבד הקרובים הפסולים לעדות ובעלי ברית).

תשרי

א: קיז, א (זמן הזרע). פסקי הסדור תרכג (תחנון בסוף ת.).

ג: תכט, יד (לא לתת בו חרם). תנט, י (היום והלילה שוים). תצ, טז (מלחמת גוג ומגוג). תצב, ב (תענית בסוף ת. מרובה במועדות. מותר להתענות בו אחר אסרו חג, אין קובעין לכתחלה תענית). תצב, ד (לא לברך בו בה"ב, כשמברכים החדש או שבת ר"ח).

[/converted_footnotes]