ג

גאולה

עיי"ע לעתיד לבוא. תפלה (סמיכת גאולה לתפלה).

ב: רסז, ו (אם שמרו ב' שבתות מיד נגאלין). רצה, א (אין ג. בלילה). רצה, ה (אליהו מבשר).

ג: תעב, יד (ד' כוסות נגד ד' לשונות של ג.). תעג, מו (כל הג. יש אחריהן גלות, ג. אחרונה לא תהי' אחריה צרה). תפ, ד-ה (פתיחת הדלת לשפוך חמתך, ואין נועלים בליל פסח, ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח, ובזכות האמונה יבא משיח).

גג

עיי"ע מלאכות שבת (אהל ארעי). עירובי חצרות (גגות). רשויות שבת (פי תקרה).

א: נה, טז (העומד על הגג אינו נידון כלפנים).

ב: שמה, כג (הבולט ממחיצות הבית, כעין ג. שלנו). שסא, ו (משופע כג. שלנו).

ג: תלג, כג (המשופע והשוה, לענין בדיקת חמץ).

ד: תקיח, ח (גגותיהם חלקים, וטוחים בטיט מפני הגשמים). תרלא, יב (נסרים. מעזיבה).

ו: שמירת גו"נ א (ג. שלנו אינו חייב במעקה).

 

גדול

עיי"ע סריס. קטנים.

א: לט, א (לא יכתוב תפילין עד שידעו שהביא ב' שערות). נג, יא (נתמלא זקנו. בן כ'. בן יח). נג, ט (משהביא ב' שערות). נג, יב (סריס). נג, יג (תוספת שבת אינה מועלת. י"ג שנה ויום א', מיד בתחלת היום). נה, ו (כשלא הביא ב' שערות, בד"ס סומכין על החזקה). נה, יג (כשנולד באדר"ח כסלו). קכח, מט (בנ"כ. כשהביא ב' שערות - באקראי. נתמלא זקנו – בקביעות). קצט, ט (סומכין על החזקה שהביא ב' שערות, לענין זימון, אבל לא להוציא אחרים בבהמ"ז דאורייתא).

ב: רעא, ז (אינו מוציא בקידוש דאורייתא עד שידעו שהביא ב' שערות).

ד: תרטז, ח (בן י"ג שלמות, ובת י"ב שלמות, ולא הביאו ב' שערות, ביוה"כ שהוא ספק מה"ת חייבים להשלים, ובשאר תעניות שהוא ספק מד"ס א"צ להשלים).

ה: מג (בר דעת הוא כשמגיע לבן י"ח. יאשיהו החזיר לבעליו מה שדן עד בן י"ח).

בר מצוה

א: ד, ב (עיקר כניסת נפש הקדושה). נה, יג.

גזלה

עיי"ע אונאה. בוצע ברך. גנבה. השגת גבול. לא תחמוד. מדות ומשקלות. מסייע (מסייע לעוברי עבירה). מצוה הבאה בעבירה. שואל שלא מדעת. שומרים (שליחות יד).

ו: מציאה לז (אסור לגזול פחות משו"פ, אבל אין בו חיוב השבה). מציאה לח (אסור לגזול מנכרי). גזלה א (אפי' מנכרי, אפי' קטן, אף שציער את הישראל, אפי' פחות משו"פ, משא"כ דבר שאין מקפיד עליו כמו קיסם מהחבילה). ב (ג. דבר שאינו עומד לימכר ע"ד לשלם, אינו מותר אלא כשצריך לפיקו"נ, ולא לרפואה שאין בה סכנה, או להנצל מיסורים, או ע"מ לשלם כפל). ג (אסור לג. ע"מ להחזיר החפץ, כדי לצערו או דרך שחוק, וי"א שהוא מד"ס). ט (אסור לקנות חפץ נגנב או נגזל, שמחזיק ידי עוברי עבירה). י (אסור לקנות מגנב או גזלן מפורסם, ואם יש לו גם משלו תולין להקל). י-יא (אסור להנות מדבר שהוא ודאי גזול, אף שנתייאשו הבעלים ועדיין לא יצאה מרשות בעליה, כגון מטלטלים בעודם ברשות גזלן, וקרקע אפי' נמכרה לשלישי ורביעי שאין קרקע נגזלת). יב (בנ"א שמלאכתם ג. אסור ליהנות מהם ולקנות מהם ולמכור להם. לחלף אצלם מטבע ולקבל מהם צדקה, ב' דעות. להחליף מטבע מתיבת המוכס אסור, נתן לו דינר ומחזיר לו חצי מותר). יג (מו"מ עם המוכס שאין לישראל הנאה ממנו, מותר אחר יאוש בעלים). יד (נטל חמורו או כסותו והחזיר לו אחר, אם ידוע שנתייאשו בעלים ואין ידוע בודאי שזו גזולה מותר ליקח החליפין. ותיק, מחזיר לבעלים). טז (אסור לגזול מהגזלן). יז-ט (שליח המלך שכרת אילנות של בעלי בתים והרס בתיהם, או שהמלך כעס ולקח ביתו או נכסיו, אינו גזל, כרתו שלא מדעת המלך ובנו גשר אסור לעבור עליו, אא"כ נקנה לרבים אחר יאוש, בהילוכם עליו). כג (אין הפרש בג. וגנבה בין ישראל לנכרי מהנכרי, שהוא מז' מצות ב"נ). כז-ח (אסור לגזול בעצמו כנגד מה שגזל מאתו, אבל ליטול החפץ עצמו מותר). לב (הכניס מתחום חברו לתחומו). גזלה קו"א ט ד"ה וגם (הוכחה להנ"ל – יד). גזלה קו"א יא ד"ה וכן (הגוזל מהגזלן שגזל מאתו. גנוב וטעמא טעים. לגנוב יותר ממה שגנב מאתו אסור אף בנכרי, ואף שציערו צער הגוף).

גזול, לענין מצוה וברכה

א: יא, יא-ב (ציצית ג.). כה, לה-ו (תפילין ג.). קצו, ב-ד (ברה"נ ובהמ"ז בג.).

ג: תמ קו"א ב (חמץ ג.). תנד, ט-יא (מצה ג.).

ד: תקפו, ד (שופר ג.). תרלז, ג-יא (סוכה ג.). תרמט, א-י (ד' מינים ג.).

גזל מדבריהם

ו: גזלה לא (משחק בקוביא. שנים שהמרו. וי"א שאיסורו משום דברים בטלים שאינו עוסק בישובו של עולם).

דרכי שלום.

גזלן

א: יא, יא-ב. יא קו"א ג. יד, ט. כה, לה-ו. קצו, ד.

ג: תנד, יא.

ד: תרלז, ד-ז. תרמט, ו-ח.

ו: אונאה י (אנס). מציאה כז. גזלה ב (אנס). גזלה ד-לב. גזלה קו"א ט. נזקי ממון י (אנס). נזקי גו"נ ב (מותר להכות ג. להציל מידו). ח (אנס). נזקי גו"נ ט (רועי בהמה דקה בשל אחרים תמיד). טז. שאלה ושכירות ה.

הברחת מכס

א: יט, ג (ע"י לבישת טלית שאינה מצוייצת).

ו: גזלה טו-ז (ה"מ שמדין המלכות, ב' דעות אם יש לה דין הפקעת חוב. נכרי שקנה המ. יש לו דין הפקעת חוב. ישראל שקנה המ. המבריח גוזלו. ואם לוקח יותר מקצבתו, מותר להבריח רק היותר מקצבתו. ממונה מהמלך שאין לו קצבה, או שמוסיף על קצבת המלך, כולו גזל ומותר להבריח). גזלה קו"א יא (כשמוסיף על קצבת המלך מותר להבריח כי כולו גזל, ולא מטעם גוזל מגזלן שאסור).

עיי"ע דינא דמלכותא דינא. הלואה (הפקעת הלואה).

השבה

ו: מדות ה (גזלת הרבים, וחנוני שרוצה להחמיר, יעשה צרכי רבים). טז (אין זו תשובה הגונה). מציאה א (לא תגזול לאו הניתק לעשה. השיב תיקן הכל). לז (פחות משו"פ אינה ממון לחיוב ה.). גזלה א (כנ"ל). ו (מ"ע להשיב הג. או הגנבה בעין, אף שנתייאשו, אבדה או נשתנית משיב הדמים. הנגזל במקום אחר, מודיע שיבא וישלם לו). ז (ג. מפורסם שבא לעשות תשובה ואין הגנבה או ג. קיימת, צוו חכמים למחול לו. אמר אעפ"כ, אין מוחין ביד המקבל. חייב הנגזל לאחרים, לא ימחול). ח (מתבייש להחזיר יבליע בחשבון או ישליך לכיסו שיש בו מעות. מת יחזיר ליורשיו. ג. הרבים, מוכסים, גובי מס, ממוני הקהל ומלוה ברבית, יעשו צרכי רבים, בארות מים). נזקי גו"נ ו (אחרי שהשיב צריך לבקש מחילה על צערו).

עיי"ע ידי שמים. לפנים משורת הדין.

יאוש, שינוי רשות

א: יא, יא (קונה עם שינוי רשות). יא, יב (קונה עם שינוי החוזר לברייתו). יא קו"א ג (כנ"ל).

ג: תנד, יא (קונה עם שינוי רשות).

ד: תרמט, ד (י. אינו קונה ואינו יכול לפטור עצמו בדמים). תרמט, ו (י. וש"ר קונה שא"צ הלוקח להחזיר כלום). תרמט, ז (י. והשאילה לאחר או מתנה ע"מ להחזיר אינו קונה). תרמט, ח (י. אינו קונה אלא עם ש"ר).

ו: הפקר קו"א א ד"ה ומיהו (בקרקע אינו מועיל, בעבדים מועיל דכתיב עבד איש, שיש לרבו רשות עליו. אלא צריך גט שחרור, דגמר לה לה). שם ד"ה ותדע (בקרקע אינו מועיל, רק לדעת הירושלמי). גזלה ו (אף שנתייאשו צריך להשיב הג. עצמה). יא (י. וש"ר קונה במטלטלין. הלוקח עשה איסור, ולצאת ידי שמים יחזירנו לבעליו. הלוקח מהגזלן בע"כ ל"ח ש"ר. המנהג להחזיר אף לאחרי י. וש"ר, ויחזיר לו הדמים שנתן). יז (כרתו אילנות בג. ועשו גשר, אם נתייאשו קודם, ואח"כ נמסר לרבים שקנאוהו בהילוכם, הוי י. וש"נ). כג (קונה עם שינוי החוזר לברייתו). גזלה קו"א ט (גזלן או גנב ישראל סתמו נתייאשו הבעלים, משא"כ נכרי). שם ד"ה וטעמיה (כשראו את הגזלן חוטף, גם בישראל סתמו לא נתייאשו). שם ד"ה וגם (כשמוכס לקח חמורו והחזיר לו אחר מתי א"צ להחזירו כדי לצאת ידי שמים).

עיי"ע אבדה (יאוש).

מוכס

ב: שצח, ח.

ו: גזלה ח. יב (המוסיף על קצבת המלכות, הכל גזל). טו-ז (עמד מאליו, או שאין לו קצבה, או שמוסיף על קצבתו, כולו גזל. מוכס נאמן שהעמיד המלך ויש לו קצבה, דין המלכות דין. קנאו מהמלך, מה שלוקח יותר מהקצבה גזל). גזלה קו"א ה (כנ"ל – יב). גזלה קו"א ט (סתם מ. גזלן, אף בישראל). גזלה קו"א יא (המוסיף על הקצבה הכל גזל). שם ד"ה ואף (אחר שהוסיפו עליהן מוכסים, גם סתם מ. ישראל גזלן).

נכרי

ב: שפב, ז (פחות משו"פ, לבן נח חשוב ממון, ולא לישראל).

ג: תמ קו"א יא (כשרוצה לשלם דמיו מותר בנכרי, אין זו ג. אלא לא תחמוד גו' רעך, ובנ. מותר).

ה: ב קו"א ח ד"ה וכן כל (לאינשי, בלא דמי משמע).

ו: אונאה יא (אסור להטעותו במכירה בשיווי מקח, בחשבון ובמום). גזלה א (אסור לגזלו, אפי' ציער את הישראל). ד (הפעת הלואה מותרת, אבל כשכופר בחפץ שבידו היא ג. ממש. וכן כשמטעהו בחשבון. וכשטועה בעצמו מותר, כשאין חילול השם. גם משכון של נ. אסור לעכב, אלא ע"מ לשלם). גזלה קו"א יא ד"ה וכן (אפי' גנב מישראל, אסור לגנוב אצלו יותר ממה שגנב, ואפי' ציער את הישראל צער הגוף).

קרקע

ד: תרלז, ד (ק. אינה נגזלת, וכן מחובר לק. ואם השביחה גזלן השבח לנגזל). תרלז, ז-ח (ראובן בנה סוכה בק. שמעון, וגזל שמעון הסוכה, בנה ברשות יש לו דין מחובר לק. שלא ברשות – דין מטלטלין). תרמט, ח (ק. אינה נגזלת, וישראל התולש ד' מינים משדה נכרי הגזלן הוא הגוזל).

ו: הפקר קו"א א ד"ה אלא (נכרי שג. קרקע מנכרי אינו קונה. סיקריקון). שם ד"ה ומיהו (אינה נגזלת, וכן עבד). גזלה יא (אינה נגזלת, אפי' נתייאשו בעלים ונמכרה לשלישי ורביעי).

שבח גזלה

ד: תרלז, ד (במטלטלין השבח של גזלן ובקרקע של נגזל).

שינוי

א: יא, יב (ש. החוזר לברייתו אינו קונה אלא עם יאוש). מב, ד (גנב בגד ועשאו כיס לתפילין).

ד: תרמט, ה (ש. מעשה או ש. השם קונה ויכול להחזיר דמים).

ו: גזלה ו (ש. שאינו חוזר לברייתו). כג (ש. החוזר לברייתו אינו קונה בג. ודאי, אלא בחזקת ג. או עם יאוש).

תקנת השבים

ד: תרלז, ה (גזל עצים וסיכך סוכתו, תקנו חכמים שאין לנגזל אלא דמי עצים).

תקנת השוק

ו: הלואה קו"א ד (כשידע הלוקח שהיה החפץ בשאלה אצל המוכר אין תה"ש, ובעה"ב מוציא מידו בלא דמים). גזלה קו"א ט ד"ה וגם (לא עשו תה"ש במוכס מפורסם, ולא בפרע בחובו).

גזרה דרבנן

עיי"ע כללי התלמוד (גזרה דרבנן). מלאכות שבת (שבות).

גזרה לגזרה

ב: רנב, יח (חשש הוצאת מחט התחוב בבגדו. חשש הוצאה לכרמלית). רנב קו"א יד (במוקצה גזרינן גל"ג). רנז קו"א ב ד"ה ובר (אין לגזור גל"ג מדעתינו). רסה קו"א א (כשיש לחוש שיעבור הכל ויבא לאיסור דאורייתא). ערה קו"א ב (אפי' אם משאצ"ל היא מד"ס, חמורה משאר שבותים לענין גל"ג). שא קו"א ט. שג, כג (תכשיט שאסרו להוציא בשבת לרה"ר אם אסרו גם בחצר שאינה מעורבת, שהיא ג. אחת. וי"א אפילו בחצר מעורבת). שה קו"א ב ד"ה ומשום (חלב הנכרי לתוך האוכל שמא יחלוב בעצמו). שלח, ה. שמו, ג-ד. שמח, ג. שנ, ב. שנב, ב (בכרמלית לא גזרו גל"ג, אבל אסרו הדומה למלאכה). שנג, א. שנג, ה.

ג: תמז קו"א ג.

ד: תקיא, א (רחיצת הגוף במים שהוחמו מעיו"ט).

ה: קפד, ו (חיבוק ונישוק בוסת).

גחלים

עיי"ע שבת (הטמנה).

ב: מהדו"ב תתפ (ג. סתם לוחשות. עכ"פ עוממות וקטומות. כבויות מיקרו פחמין).

גטין

ב: שז, כח (יש אוסרים לטלטל בשבת ג. כשר העומד לגרש בו).

ה: א קו"א ז ד"ה אבל (החכם חייב לסדר).

ו: הפקר ח (לקטנה, כשזורק בד' אמותיה).

כתיבתו

א: יא קו"א א (נכרי אדעתיה דנפשיה עביד). לב, יב (לשמו ולשמה). לב, לב (כנ"ל). לב, סה (כתיבה ולא חקיקה). מב, ו (אינו נק' דבר שבקדושה. אם מותר לכתבו על קלף שעובד לשם ס"ת). מב קו"א ב (כנ"ל).

גיהנם

ב: רמב, א (ניצול מדינה של ג.). רצא, ב (כשיוצאים מג. בביה"ש ע"ש, או בחזרתם לג. בביה"ש מוצ"ש, מתקררים בנהרות). רצה, א (ממתינים בחזרתם לגיהנם עד שישלימו כנסיה אחרונה את סדר התפלה).

גילוי ראש

עיי"ע כובע.

באיש

א: ב מהדו"ב, ו (ד' אמות. ישיבה. מדת חסידות. צניעות. בחקותיהם. קטנים. כשידו על ראשו). ב מהדו"ק, ז (ד' אמות, מדת חסידות אפילו ישיבה. קטנים). כה, מב (בחליצת תפילין בפני ס"ת). לח, י (בחליצת תפילין בפני רבו). מו, ב (מדת צניעות וקדושה). עד, ג (כיסוי בידו לא חשיב כיסוי). צא, ג (ד' אמות, כניסה לבהכ"נ, אזכרה מפיו). צא, ד (כובעים הקלועים. כשידו או יד חברו על ראשו). רו, ז (אין לברך בג"ר).

ב: רפב, ו (כשעולה לתורה, ואפי' קטן).

באשה

א: עה, ד (שער באשה נשואה ערוה. שער שרגילין לצאת חוץ לצמתן. פאה נכרית).

ב: שג, ד (בנשואה אין חוששים שתגלה שערה, רק בבתולה). שג, י (מקומות שהנשואות מכסות או מגלות האזנים).

גמילות חסד

עיי"ע צדקה.

א: עב, א (הלוית המת. מה"ת). צ, טז (ב' שנשארו אחרונים בבהכ"נ ימתין עליו שלא ישאר יחידי).

ה: ת"ת ד, יג (לקנות גמרות קטנות להשאיל לאחרים).

גנבה

עיי"ע בא במחתרת. גזלה (שם נתבארו דיני השבה ויאוש ושינוי של גזלה וגנבה).

ו: אונאה יא (אסור גם בנכרי). גזלה ב (דבר העומד לימכר מותר לג. ע"מ לשלם). ל (נתחלפו לו כליו בבין האבל או בית המשתה, או כובסת נכרית שהחליפה, לא ישתמש בהם אלא עפ"י ב"ד. וצריך להחזירו אפי' אם שלו נאבד). לב (הכניס מתחום חברו לתחומו).

גנב

א: מ, ו. קצו, ד.

ב: שח, יט. שטז, ח. שלד, יח. שצח, ט.

ג: תפ, ה.

ד: תרלח, ו. תרלח, יא. תרמ, ו. תרמ, כ. תרמט, ו.

ה: א, לא-ב.

ו: מציאה כט. גזלה ו-לב. נזקי גו"נ יא-ב (ג. הבא במחתרת). יג (הכאה לגנב אינו דין תורה).

גנבת דעת

א: קנו, כ (המקיז דם וצריך ליין ילך אצל חנוני כו').

ו: אונאה יב (אסור אף בנכרי). יג (כשפותח חבית יודיעו שלא פתחו בשבילו. פגעו בדרך א"צ להודיעו). יד (לא יפציר בחברו כשיודע שלא יסעוד עמו, ולא ירבה בתקרובת כשאינו מקבל, ולא יאמר סוך שמן כשהפך ריקן, ולא ילך לבית האבל ובידו כלי ריקן). טו (לא ישלח חבית יין ושמן צף על פיה). גזלה ד (בנכרי אסור).

עיי"ע אונאה.

דבר שחזקתו גנוב

ו: גזלה כ (אסור ליהנות ממנו. שומרי פירות ורועי בהמות, שמוכרים פירות וחלב במקום צנוע, או שאמרו לקונה הטמן, אסור ליקח). כא (בדדים שמוכרים זיתים ושמן במדה מותר, מועטים או שאמרו הטמן אסור). כג (וכן אומן המוכר דברים שחייב להחזיר). כד (לוקחים מנשים ועבדים וקטנים דברם שחזקתן שהוא מדעת בעלים, וכן ביצים ותרנגולים, אבל לא פקדונות. קיבל מהם לא יחזיר אלא להם). כו (אריס שמוכר בפרדס, ב' דעות).

כפל

ו: גזלה ב. גזלה קו"א א. נזקי גו"נ טו (בזה"ז בטלו דיני קנסות).

לסטים

א: קי, ג.

ב: רנג, א. רסו קו"א ב ד"ה והא. שא, נב. שלד, ב.

ד: תרמ, ו.

גרים

עיי"ע טבילה (טבילת גר). כותי.

א: לט, ב (כשחוזר לסורו מחמת יראה). מו, ד (כקטן שנולד). מז, ד (יכול לברך אשר בחר בנו). נג, כב (יכול לומר אלהי אבותינו). קיח, ב (לכלול גרי צדק בברכת הצדיקים). קפו, א (הארץ ניתנה להם לירושה. עם אחד עם ישראל. חייבים בבהמ"ז מה"ת). קצט, ד (מל ולא טבל אין מזמנים עליו. ג. גמור אומר שהנחלת לאבותינו).

ו: אונאה לא (המאנה את הגר עובר בג' לאוין, והלוחנו בתביעת חוב שאין לו עובר בג' לאוין).

גר שמת

ב: שעא, ד (כל המחזיק בנכסיו זכה).

גר תושב

ב: מהדו"ב תתפו (שקיבל ז' מצות בני נח). תתפח (שנתיישב על אדמת ישראל להיות שכירו ולקיטו כל זמן ישיבתו). תתפט ד"ה והנה (כל שדעתו להשתקע).

ג: תמ, ב (כבוש תחת יד ישראל).

גרמא

עיי"ע מלאכת שבת (גרמא). הוצאה והכנסה (כחו).

ג: תמג קו"א ב (שומר אינו פטור על הפשיעה מטעם ג. שמשעה שנמסר לו נשתעבד להחזירו, אלא שכשאינו בפשיעה פטרתו תורה).

ו: נזקי ממון א (הגורם נזק לחברו חייב בדיני שמים). ח (ולמסור מותר לגרום). נזקי ממון קו"א ב (רק ג. מותר במסור, אבל לא גרמי).

גשם

עיי"ע טל. סוכה (ישיבה בסוכה). תפלה (הזכרת ושאלת גשם וטל).

גשר

ב: שעב, כ (מתי נחשב כפתח לערב יחד). שעג, א (כנ"ל). שצח, ח (מתי נק' בית לענין עיבור עיר בתחומין).

ו: גזלה יז (מלך שכרת אילנות של בע"ב ועשה ג.). שמירת גו"נ ו (לא לעבור תחת ג. רעוע).