ח

חדש

ב: שח, ט (מותר לטלטלו בשבת, כיון שנמשך איסורו עומד לבהמות ונכרים).

ג: תפט, כט (אסור מה"ת אף בזה"ז ובחו"ל. בזמן הבית עד הקרבת העומר בט"ז, ובזה"ז עד שעבר ט"ז ניסן. בגולה הי' אסור י"ז מספק, ועכשיו אין לשנות מנהג אבותינו). תפט, ל (לימודי זכות על שאין נזהרים, אזלינן בתר רוב תבואה הנזרעת קודם הפסח, סומכים על הפוסקים שח. בחו"ל מד"ס במקומות הסמוכות לא"י, שאינו חל אלא בתבואה של ישראל. זהירות מיי"ש ומי דבש שהעמידו בשמרי שכר ח.).

חדשים

עיי"ע אלול. ניסן. תשרי.

ב: שלט, ו (ח. של תורה ל' יום, ולא כ"ט י"ב תשצ"ג, לענין פדיון הבן).

ה: קפד, כד (אם ח. העיבור עולה להנקת כ"ד ח.). קפט, לא (אייר חסר סיון מלא).

חול המועד

עיי"ע אמירה לנכרי (בחוה"מ). תפלה (חוה"מ).

א: כה, מ (חליצת התפילין קודם הלל). לא, ב (מותר במלאכה מה"ת. אם חייב בתפילין). קפח, י (יכול לאכול פירות ולא יתענה). פסקי הסדור תריט ד"ה כל (הנחת תפילין בלא ברכה).

ב: רמב, א בשוה"ג (נק' מקרא קדש לענין קרבנות בלבד). רנא, ה (מלאכה לעני להשתכר לצורך יו"ט. כל מה שמותר בחוה"מ מותר בע"ש כל היום). רנב, יג (אין מביאין כלים מבית האומן אפי' בחוה"מ אא"כ לצורך המועד).

ג: תמ, ו (עשיית מחיצה שאינה מעשה אומן). תנב, יט (הגעלת כלים). תסז, סה (בכלל יו"ט לענין שמחה). תצ, ז (תפילין). תצ, ח (איסור מלאכה). פסקי הסדור תסד (הלל וקרה"ת).

ד: תקיט, ט (אסור לעשות קמטים בזרועות ושוקים וענק שבצואר). תקכו, ז (שלא לעשות בפרהסיא דבר שאינו ניכר שהוא לצורך המת, לחצוב אבנים לקבר ולקצץ ארזים לארון). תקכט, ה (אין נוהג בו כבוד וענג). תקכט, ו (ושמחת בחגיך). תרלט, י (אין נושאים נשים).

דבר האבד

ב: רמח קו"א ו (ספק דה"א מותר).

ג: תסח, ה (התירו דה"א ומעשה הדיוט לצורך המועד).

טרחא יתירה

ד: תקא, ה (ביקוע עצים הראוים להסקה בלי ביקוע).

עיי"ע מלאכות שבת (טרחא יתירה).

כיבוס ותספורת

ב: רמח קו"א ו (כשיוצא להרויח וחזר בחוה"מ מותר).

ג: תסח, ה (הבא ממדינת הים ומבית האסורים).

כתיבה

ג: תסח, ח (כתיבת דברי תורה לעצמו).

נטילת צפרנים

ג: תסח, ו (ב' דעות).

צרכי רבים

ב: שו, כז (הדינין נק' צ"ר לענין ח"ה).

חולה

עיי"ע אמירה לנכרי (במקום מצוה או חולי). יום הכיפורים (חולה). מלאכות שבת (שבות; שבות דשבות). פקוח נפש.

א: לח, א (ח. מעיים בתפילין). לח, ב (ח. מצטער לתפילין). סג, א (ק"ש בשכיבה). צד, ז (תפלה בישיבה או שכיבה). קפה, ג (שא"י לברך, יהרהר). רד, טו (ח. האוכל איסור או ביוה"כ אם צריך לברך).

ב: שלח, א (התירו השמעת קול בשביל ח. שישן).

אין בו סכנה

ב: שמג, ה (ח. שאב"ס קטן דינו כגדול).

ג: תנ, כד-ו (תינוק ח. קצת שאב"ס, לענין חמץ).

ד: תריג, יז (רוחץ ביוה"כ כדרכו). תריד, ה (חיה כל שלשים, וח. שאב"ס, ומי שיש לו מכה ברגליו, נועל כדרכו ביוה"כ). תריז, א-ה (מעוברת ומניקה ויולדת ביוה"כ). תריח, א-יח (ח. שאב"ס ביוה"כ). תרמ, ז (פטור מסוכה).

בולמוס

ד: תריח, טז (אחזו ב. מאכילין אותו ביוה"כ, ואפי' מאכל איסור, עד שיאורו עיניו).

גוסס

ב: שעא, ה (צריך לערב עליו. רוב ג. למיתה).

חלש

א: פא, ב. קב, ב. קכח, ג.

ב: רצו, יב.

ד: תרטז, ה-ו (בריא וכחוש). תרטז, יא (בזה"ז ירדה חולשה לעולם. התורה מתשת, ועכשיו הכל לומדים).

ה: ת"ת א קו"א א ד"ה והנה.

יש בו סכנה

א: לוח ברה"נ יב, יב (לענין ברכת הגומל). סדר ברה"נ יג, ו (לענין ברכת הגומל).

עיי"ע פקוח נפש (חולה שיב"ס).

מיחוש וכאב

ב: שכח, א (אסור לעשות רפואה בשבת אפי' ע"י נכרי). שכח, ג (מ. וכ. גדול לא חשיב כמכה של חלל). שכח, כ (כנ"ל). שכח, לח (כנ"ל).

ה: קפז קו"א יא ד"ה מה (הוכחות שכאב גדול חשוב כמכה).

עיי"ע נדה (כאב).

מכה של חלל

א: סדר ברה"נ יג, ו (ברכת הגומל).

ב: שכח, ג-ו.

מעוברת ומניקה ויולדת

ג: תע, ה.

ד: תריז, ג. תריח, יג-טו.

עיי"ע פקוח נפש (יולדת).

מקצת חולי

ב: שז, יב (התירו אמירה לנכרי בשבות). שכח, ג (כנ"ל. הוצאת שינו למ"ד מלשאצ"ל מד"ס). שכח, כ (התירו אמירה לנכרי בשבות, או ברפואה). שכח, ל (רטיה על המכה ע"י נכרי מותרת אם יש לו צער או מ"ח, אבל לא יאמר לנכרי למרח שהיא מלאכה גמורה).

ד: תצו, ד (ביו"ט שש"ג התירו לכחול את העין).

נפל למשכב או חלה כל גופו

א: לוח ברה"נ יב, יב (מוטל על מטתו ג' ימים, לענין הגומל). סדר ברה"נ יג, ו (מוטל על מטתו ג' ימים, לענין הגומל).

ב: רעו, טו (הכל כחולים אצל הקור הגדול, להתיר מלאכה ע"י נכרי). שכח, ג (מותרת מלאכה ע"י נכרי. הוצאת שינו). שכח, יט (כנ"ל, ובמילא התירו לו גם איסור בישולי נכרים, וכן התירו מלאכה בשינוי, אבל לא שאר איסור מד"ס. מאכלי רפואה שנאסרו משחיקת סממנים, ב' דעות). שכח, כב (צרכי קטן כצרכי חולה שאב"ס). שכח, כח (ע"י נכרי). שכח, מ (הגונח התירו לינק בפיו מהבהמה. ביו"ט התירו אף בצער רעב). שכח, מג (אם מותר לאכול לרפואה).

ד: תצו, ה (ביו"ט שש"ג התירו כל שבות). תקז קו"א ד ד"ה כתב (כמו שהתירו אמירה לנכרי ואכילת מוקצה, כך התירו איסור הכנה מיו"ט לשבת, אבל לא איסורי הנאה שמד"ס).

סכנת אבר

ב: שכח, יט (מותר לעשות כל איסור מד"ס). שכח, נב (החזרת עצם שנשברה מותרת).

צער גדול

ב: שז, יב (התירו שבות שלא כדרכו). שכח, כ (כנ"ל, אבל לא מאכלי רפואה, או מלאכה ע"י נכרי). שכח, מ (גונח התירו לו לינק בפיו מהבהמה). שכח, מ (גונח יונק בפיו מהבהמה בשבת. בצער רעב מותר ביו"ט).

ד: תקה, ח (בצער רעב מותר לינק מהבהמה ביו"ט).

חורבה

א: צ, ה (לא יתפלל בח. מפני החשד - כשאינה בשדה, והמפולת - כשאינה בריאה, והמזיקין - כשנכנס אחד בלי אבוקה או ירח).

ב: שעו, ג (ג' ח. בין ב' חצרות, לענין עירובי חצרות). שפ, ג (יש ביטול רשות בח.).

ו: שמירת גו"נ ו (אסור ליכנס לח. ולמקום סכנה).

חורים

ג: תלג, יז-כב (ח. שבכותל לבדיקת חמץ). תלג, כט (שבכותלי החצר). תלג, לב.

עיי"ע רשויות שבת (חור רה"י).

חותם בתוך חותם

עיי"ע נתעלם מן העין.

חזן

עיי"ע ניגון. שליח צבור.

א: נג, טו (ירנן להקב"ה ולא שאר רננות). נו, ו (לא יפה עושים הח. שמפסיקים בניגונים בין מכל לברכתא בשבת ויו"ט). סח, א (בפסח מאריכים בניגונים). צז, א (מותר להניח ידו על סנטרו להנעים הקול). קכח, לה (ניגון אחד).

ב: רפא, ד (בניגון שיש בו נעימה ולא כמו המשוררים). שו, יא (שכר ח. בשבת). שכח, מג (לגמוע ביצה להנעים הקול).

ד: תקכט, ח (יש לגעור בחזנים המאריכים ביו"ט יותר מחצות). תריט, יח (לא יהיו עריך בליל יוה"כ).

חזקה

עיי"ע גנבה (דבר שחזקתו גנוב). נאמנות (הוחזק בכשרות). קנינים (חזקה). רוב (סמוך מיעוטא לחזקה; רובא עדיף מחזקה). שוחט ובודק (מוחזק).

א: נה, ו (בד"ס סומכין על הח. שמהסתם בן י"ג הביא ב' שערות). קסח, יב (ח. ברכת במ"מ לגבי המוציא). קצט, ט (להוציא בבהמ"ז שמה"ת, אין סומכין על החזקה שהביא ב' שערות).

אוקי חזקה נגד חזקה

ה: יח קו"א ז (לא אמרינן הכי אלא בדאיכא ריעותא לפניך, שמצטרפת לתרתי לריעותא, משא"כ בח. סכין בדוקה נגד ח. איסור דבהמה ושחוטה לפניך, וח. מקוה שנמדד נגד ח. טומאה שטבל לפניך). יח קו"א ח ד"ה כך הבין (כנ"ל). כד, לה ד"ה אבל (אוקי ח. סימנים שלימים נגד ח. איסור דבהמה והוי ספיקא דאורייתא). כד, מ ד"ה ואין (אוקי ח. היתר שאינה שמוטה נגד ח. איסור דבהמה, ומצטרפת ריעותא דשמוטה לפניך דהוי ס' דאורייתא).

אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן

ו: הלואה קו"א ד (כשמכר או הפקיד פקדון שבידו, ב' דעות).

אין מחזיקין ריעותא

ג: תכט, יט. תלג, כה בהגהה. תנא, מו. תנא, עו. תנג, טו. תסב, ט. תסה, ו. תסו, ו. תסז, יא. תסז, לה. תסז, מח.

ה: לג, טו. לג, כג. קפח, ד.

אשה בחזקת טהרה

ה: קפג, א (בנמצא מהלול ולחוץ, ח. בצירוף קורבא נגד רוב ומצוי). קפג מהדו"ב ע' רמח (כנ"ל). שם ע' רנב ואילך (למפרע לא אתרעי ומוקמינן אח. דהשתא הוא דחזאי). קפז, א (בראתה דם אחר תשמיש ושהתה יותר מכשיעור, אמרינן השתא הוא דחזאי). קפז, כ (כשיש לה מכה תלינן במכה). קפז, כב (תולין שדם שמצאה דומה לדם מכתה). קפז, כג ד"ה ומ"ש הרשב"א ואי (לא מחזקינן טומאה למפרע לחולין). קפז, כד ד"ה ואף (לסה"ת דוקא בס' השקול, במכה המוציאה דם). שם ד"ה והא (בס"ס שכ"א מהם אינו שקול). קפז, כה. קפז קו"א א ד"ה אלא (ברמ"ת הוי ס' השקול מטעם ח. וכשבדקה בשפופרת ולא מצאה מטהרינן מטעם ח.). קפז קו"א ה ד"ה ומה (דעת הרשב"א שמועלת בספק שאינו שקול רק כשנולד הספק קודם שבדקה, שאז היא בח. טהרה. במכה שא"י אם מוציאה דם. בכתמים ועד הבדוק שס' אם עברה בשוק של טבחים. במי רגלים). שם ד"ה דזיל (הטעם שמכה ומי רגלים נק' נולד הספק קודם בדיקה). קפז קו"א י (דעת הרשב"א שמועלת בס' עברה בשוק של טבחים, ואפשר אף בבדקה והרגישה והניחה העד תחת הכר). קפז קו"א יא ד"ה אלא (בכאב גדול מועלת לתלות שלא בא מהמקור). קפח, י ד"ה אפילו (במקור שנפל, תלינן שהדם שרואה הוא מהחתיכות). קצ, א. קצ, עא (כשנולד הספק קודם בדיקה).

ראה גם לקמן אצל חזקת מעיקרא.

בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת

ה: א, ב (ואיך נוציאה מח"א ע"י עבד החשוד, עד שמכירים שכשר). א, ה. א קו"א ה (שחוטה לפניך, ולכן הרוב מוציא מידי ח. זו). א קו"א טו. יח, ב-ג. יח קו"א ב. יח קו"א ז. כג, יא. כד, לה-ו. כד, מ. כד, מז. לג, כג.

ראה גם לקמן אצל חזקת מעיקרא.

חזקה בנות ישראל בודקות חלוקיהם בשעת כיבוסן

ה: קצ, צג (בזה"ז).

חזקה העשויה להשתנות

ה: א, כב (אינה מוציאה מחזקת איסור).

חזקת השתא; מזמן לזמן; כשעת מציאתן

ג: תסב, טו-ז (שומן לח שבישלוהו באלפס והוריקוהו לכלי, נמצאה חטה באלפס חוששין שנפלה קודם בישול ואסורה, נמצאה בכלי אמרינן כנכ"ה ומותרת). תסז, לב-ג (חמץ שנמצא במים שנתבשלו או נשרו בהם מחזיקין האיסור במקום הזה למפרע, ואינו ספק אלא לענין ס"ס). תסז, לז-ט (נמצאה חטה בקועה במצה, שאר המצות שמעיסה זו מותרות, אבל נמצאת בעיסה נאסרו כולם, שמחזיקין מזל"ז). תסז, מ (וכן בכרוב הכבוש בחבית ונטל מעט לקערה, שיש חילוק אם נמצאה החטה בחבית או בקערה, ומחזקינן מזל"ז שהיתה בחבית מזמן מרובה ונכבשה בו מעל"ע). תסז, מג-ד (כשנמצאה החטה בפיו אמרינן שנפל בקערה ולא בקדרה, ואם הניחו לפניו כשהוא רותח בקערה נאסר מה שקערה). תסז, נ (חטה שנמצאה על הבשר אחר מליחה).

ה: א קו"א ה (שחוטה לפניך). קפג מהדו"ב ע' רנד (הלכתא גמירי לה אפי' במקום ח. ברורה).

חזקת כשרות

א: כ, א (כל ישראל בקיאין בתיקון ציצית). לט, ט (לקח קציצות או צבתי תפילין ממי שאינו מומחה ובדק ג' מהם, מתי הוחזקו כולם בכ.). לט, יא (תפילין שהוחזקו בכ. מתי צריך לבדקן).

ד: תצז, כז (רוב הבהמות כשרות ומעמידין בח. היתר). תצח, טז (רוב העופות כשרים ומעמידים בח. היתר).

ה: א, ב (דעת הפוסקים שבשוחט לא סגי עד שמכירים בו שכשר ונאמן). א, מב (אף בקטן בר דעת שאינו מוחזק ברוע מעללים). א קו"א א סד"ה אבל (כנ"ל א, ב).

חזקת מעיקרא; טהרה; איסור

א: ח, יג (כשבדק הציצית מועיל לאותו היום ולא לעולם, כי דרכו ליפסק). קס, יג (חילוק בין ס' נט"י לבין ס' נפסלו הידים אחרי נט"י).

ה: א קו"א א ד"ה אבל (בשר שאינו מנוקר אי אתחזק איסורא). יח, ב-ג (ח. סכין בדוקה נגד ח. איסור דבהמה). יח קו"א ח (סכין בדוק שאבד ונמצא, עד בדוק שאבד ונמצא, אבדו חזקתן). קפז קו"א א ד"ה אבל (אשה בח. טהרה, תלינן יותר שמהצדדים).

ראה גם לעיל אצל אשה בחזקת. בהמה בחייה.

חזקת ג' שנים בקרקעות

ה: קפז, ח (רצופים).

מוחזק

ג: תלז, ז (המ. יכול לומר קים לי כו'). תלז קו"א ד (כנ"ל). תמא קו"א א (כנ"ל).

ממקום למקום; כאן נמצא כאן היה

ג: תלג קו"א ד (אין חוששין לגרירה ממקום למקום). תסב, טו-ז (שומן לח שבישלוהו באלפס והוריקוהו לכלי, נמצאה חטה באלפס חוששין שנפלה קודם בישול ואסורה, נמצאה בכלי אמרינן כנכ"ה ומותרת). תסו, טו (עכבר נשך שק מלא קמח, לא נולד הריעותא בקמח עצמו). תסז, לז-מ (נמצאה חטה בקועה במצה, שאר המצות שמעיסה זו מותרות, שאין מחזיקין ממל"מ, אבל נמצאת בעיסה נאסרו כולם. וכן בכרוב הכבוש בחבית ונטל מעט לקערה, שיש חילוק אם נמצאה החטה בחבית או בקערה). תסז, מג-ד (כשנמצאה החטה בפיו אמרינן שנפל בקערה ולא בקדרה).

ה: יח קו"א ה (נמצאה פגומה מהצד אחר שחיטה האחרונה, י"ל מבהמה לבהמה כממקום למקום). לא, טו (אין מחזיקין איסור או טומאה ממל"מ). לג, כג ד"ה וחילוק (מחט תחובה מצד אחד אין מחזיקין ריעותא לצד הב'. נקב בצד אחד הוי ריעותא גם לצד הב'. נמצא ארי' עומד מחזקינן ריעותא שדרס, דשכיח שהאריה ידרוס). שם ד"ה והא דלקמן (קוץ שתחוב בדופן, או נמצא בתוך החלל, דשכיחא ומוכחא לאיסורא, מחזקינן ריעותא לאברים הפנימיים. וכן בנשכה חולדה בראשה או נגפה בעץ, מחזקינן ריעותא לקרום המוח). שם ד"ה והא דמחזקינן (מחט שנמצאת בריאה, כיון שאין דרך הנבלעים ליכנס בריאה, מחזקינן ריעותא שניקב הקרום. מחט בכבד אין מחזיקין איסורא לדקין). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנ (דוקא כשיש לתלות שהמקום גורם. לרמב"ם דוקא בטומאה ולא באיסור). קצ, כז (כתם במקום שא"א לבא מהמקור).

ריעותא

ג: תלט, א (עכבר וככר בפיו, שהוא ספק חמץ קבוע, שנכנס לבית בדוק, אם הורעה ח. הבית). תלט, ד (כשהספק אינו קבוע, בודאי לא הורעה בזה ח.).

ה: יח קו"א ב (סכין אתרעי בהמה לא אתרעי). יח קו"א ה (נמצאה פגומה מהצד אחר שחיטה האחרונה, לגבי לפני האחרונה י"ל סכין אתרעי כו'). יח קו"א ח ד"ה כך הבין (שיבר עצמות ונמצאת פגומה. לרא"ש קיי"ל בזה כרב חסדא דאמר סכין אתרעי כו'. לרשב"א כיון ששיבר עצמות ליכא ריעותא כלל, וכן בטבל ועלה ונתעסק באות המין ונמצא חציצה ליכא ריעותא כלל). כד, מ (ר. ברורה מצטרפת לחזקת טומאה במקוה, ולחזקת איסור דבהמה בנמצאת סכין פגומה, ובנמצאת שמוטה אחר שחיטה). שם ד"ה ואין (ריעותא שיש במה לתלות, חילוק בין סכין אתרעי בהמה לא אתרעי לבין שמוטה לפניך). שם ד"ה ואף (חילוק בין שמוטה לפנינו שיש לתלות בפרכוס, שלד"ה הוי ר. לבין תלי' במשמוש ידים בחוזק, דהוי ר. לספק בשחיטה ולא לספק בטרפות. לבין תלי' בדבר שודאי עושה שמוטה, שאינה ר. כלל). כה, י (נטל זאב בני מעים והחזירן כשהן נקובים הרבה תולין בזאב, עד שיודע לך במה נטרפה). לג, יב ד"ה ועוד (ושט שניקב עור החיצון הוי ר. שניקב אף הפנימי. אבל ניקב עור ובשר נשארו אברים פנימיים בח. וכן בניקב צד החיצון של הקורקבן). קפג מהדו"ב ע' רנג-ד (ראתה דם הוי ר. רק להבא ולא למפרע).

ראה גם לעיל אצל ממקום למקום.

חי

ב: שכט, ג (בודקים עד חוטמו. בין מרוצץ ובין אינו מרוצץ).

חייט

ב: שא, ט. שב, ז.

ג: תסח, יז.

ו: הפקר יג. גזלה כב.

חילול השם

ב: רמד, ח.

ה: א, נו.

ו: עדות ג. מציאה לח. גזלה ד. נזקי ממון א.

עיי"ע קידוש השם.

חכירה

ב: מהדו"ב תתסג (חמר המוחכר היינו כשמוליך תבואה נוטל חלק בתבואה. ואם החוכר משכירם לאחרים לרכיבה נוטל חלק בשכר).

חכמות אומות העולם

עיי"ע ברכת הראיה (שנתן מחכמתו). תלמוד תורה (ודברת בם).

חלב

עיי"ע בשר בחלב. טרפות (חלב וביצים). מלאכות שבת (חולב).

א: קסח, יא (פת שנילושה בח. מברכים במ"מ). קפא, ח (מים אחרונים בח.).

ב: שה, לב (דם נעכר ונעשה ח.).

ג: תסב, ב (מי פירות לענין מצות). תצד, טז (מאכלי ח. בחה"ש).

ה: כד, לח (עובר שהוציא אבר ונשחטה אמו, ח. שלה אסור. חילוק בין זה לשמוטה שח. שלה מותר). קפד, כד (דם נעכר ונעשה ח.).

ו: גזלה כ.

חלב אשה

ב: שמג, ו (אסור מד"ס, אם התינוק אחר כ"ד חודש).

חלב נכרים

ג: תמב קו"א ט (העמיד בח. חמוץ של נכרים, בח. הרביעי מותר). תמב קו"א טו (חמאה של נ. אם נאסר מפני צחצוחי חלב שבו).

ד: תקה, ה-ז (כשישראל רואהו מותר).

ה: קפה, ט (חמאה של נכרים קל משאר איסורי דרבנן).

חֵלֶב

ד: תצח, לה (חי' חלבה מותר. כוי אסור מספק. השוחט כוי ביו"ט לא יכסה שמא יבואו להתיר ח. כחי').

חלה

עיי"ע מלאכות שבת (מפריש).

א: קצו, ו. ריג, ז (כשרבים מפרישים מעיסותיו אחד מברך לכולם).

ב: רמב, יב (ללוש בביתו שיעור ח. לכבוד השבת). שסו, י (נחתום מפריש א' ממ"ח).

ג: תמד, יב (שכח להפריש בע"פ שחל בשבת, אין תקנה גם בחו"ל, ויתנה במתנה לנכרי). תנז, ד (נהגו שמכל עיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת. אם א' מפריש והי' בדעתו לפטור כולן ולא הפסיק בשיחה שאין בה צורך הפרשה, די בברכה א' לכולן). תנז, ו (מצוה מהמובחר להפריש מעיסה ולא מפת). תנז, יז (ביו"ט התירו ללוש פחות משיעור, שבזה"ז אין מאכילין בחו"ל לכהן, ואסור לאפותה ואסור לשרפה). תנז, יט (מי שיש לו רשות להפריש הוא כשלוחו. אחר שהפריש אינה חלה). תנז, כ (חלת א"י אינה נאכלת בזה"ז אף לכהן טהור, שכולנו טמאי מתים ונטמאה החלה, ולפיכך אסור לאפותה ביו"ט).

ד: תקו, א (ביו"ט לא ימדוד שיעור ח. רק יקח באומד). תקו, ה (כשנילוש ביו"ט יפריש, אפי' חלה הנשרפת). תקו, ו (כשנילוש בעיו"ט, בחו"ל ישייר מקצת העיסה ויפריש אחר יו"ט גם על מה שאכל ביו"ט, וי"א שיכול לאפות הכל וישייר מקצת הפת להפריש אחר יו"ט). תקו, ט (אסור לשרוף ח. טמאה ביו"ט).

ו: מציאה קו"א א (הפרשה ע"י משרתת שלא לדעת בעה"ב). שאלה ושכירות כג (משעת עירוב הקמח במים).

חלת חוץ לארץ

ב: רס, ה (אוכל והולך ומשייר, אבל נהגו להפריש קודם אכילה). רנט קו"א ב (כן נהגו מדורות הראשונים, ולכן לכתחלה יזהיר קודם השבת להפריש). רסא, ב (אסור להפריש ביה"ש בחו"ל).

ג: תנז, ו-ט (אוכל והולך ואח"כ מפריש). תנז, י-יב (ב' עיסות שיש בהן שיעור, גם בחו"ל צ"ל מהמוקף. אין להם שיעור וצירפם בכלי, ב' דעות אם צ"ל מהמוקף, או שאוכל והולך ואח"כ מפריש. ומדת חסידות להפריש מהמוקף בכל אופן גם בחו"ל). תנז, יז (בזה"ז אין מאכילין בחו"ל לכהן). תנז, כ-כא (אסורה למי שטומאה יוצאה מגופו, ומותרת לטהור וקטן, ולבעל קרי שטבל ולא העריב שמשו. ונהגו שלא להאכיל לכהן. נתבטל ברוב מותרת לכהן טמא).

ד: תקו, י (חלת חו"ל יש מקומות נוהגין להאכילה לכהן קטן מט' שנים או שטבל לקריו).

עיסות החייבות

א: קסח, טו (בלילה עבה שבישל או טיגן במשקה, תלוי אם בשעת לישה הי' דעתו לבשל). קסח קו"א ו (טרוקנין מברכין במ"מ וחייבת בח.).

ג: תמב קו"א ו-ח (תערובת קמח דגן בשאר מינים, קיי"ל שכזית בכדא"פ נתהפך). תנד, א-ב (פת סובין ומורסן אינו נק' לחם, ואם הפרישן וחזר ועירבן אין מצטרפין לשיעור). תנד, ח (עיסת כלבים פטורה, ואם ראוי' לאכילת כל אדם חייבת). תנד, ט (אינו חייב אלא בשלו).

צירוף; מוקף

ג: תמב קו"א יח ד"ה וההיא (מי פירות אין מחברין בצק). תנו, א (שיעור ח. עשירית האיפה קמח). תנו, ג (אסור לעשות פחות משיעור כדי לפטרו. לש עיסה א' למצות, ימדוד עשרון בריוח ויפריש. לש ב' עיסות יצמצם ואח"כ יצרף ויפריש). תנו, ט (ביו"ט יצרף ויפריש). תנז, א (כלי מצרף). תנז, ב-ג (עיסות הדבוקות ונושכות מצטרפות לשיעור ח. ובעיסות קשות חותך ח. א' מב' העיסות יחד). תנז, ו (כלי מצרף). תנז, ז-ט (עיסה שיש בה שיעור א"צ לצרף הפת, אלא שבא"י אינה ניטלת אלא מן המוקף, אף שאין נוגעות, ובחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש). תנז, יא (י"א שמוקף היינו שנוגעים זב"ז, וי"א דהיינו שהם בתוך כלי א'). תנז, יג-ד (ב' עיסות שיש בהם שיעור, מועיל בדיעבד אף שלא מהמוקף. אין להם שיעור, אינו מועיל בלא צירוף כלי או נשיכה). תנז, טז (נתערבו מצות חייבות במצות שנפטרו, יפריש מכל מצה, או ילוש עוד עיסה קטנה ויאפה ויצרפם בכלי ויפריש ממנה, או ילוש עיסה שיש בה שיעור ויפריש ממנה בעודה עיסה מהמוקף. צירוף כלי אינו מועיל בין עיסה למצה). תנח, ו (יצרף בעיסה או בכלי ויפריש).

ד: תקו, ז (צירוף עיסות להפריש יחד, כשהן כשיעור יסמיכן זו לזו, וכשאחת מהן אינה כשיעור יצרפם בכלי א'). תקו קו"א ג (כשחלה הב' אין בה שיעור, אם מפריש מהקטנה צריך צירוף כלי, ואם מפריש מהגדולה א"צ).

חלום

עיי"ע תענית (תענית חלום).

א: קכח, נח (רבוש"ע בשעת ברכת כהנים). קל, א (כנ"ל).

ב: רפח, ז (פתרון ח. בזמן הגמרא ובזמנינו. ממה שהרהר ביום). שמא, ד (מי שנדוהו בח. מתירין לו בשבת).

חלונות

א: ג מהדו"ב, ב. ג מהדו"ב, ב. נה, טז. צ, ד (בביהכ"נ כנגד ירושלים. י"ב ח.). קכח, כ. קעח, א. סדר ברה"נ ט, יב.

ב: רסו, כו. רעג, ב. רעז, א. שיג, א-ב. שיג, יז. שטז, יא. שלג, א. שמה, כג. שנג, ב-ד. שנג קו"א ב. שנד, א-ב. שנה, י. שנה קו"א ב. שסה, י. שעב, ה-ו. שעד, א. שעד, ד. שעו, א-ג. שפב, ה. שפב, כא-ב. שפה, ד. שפט, א. שצ, א-ב. שצב, ג.

ג: תלג, ב-ה (בדיקת חמץ לאור הח.). תלג, לז. תמב, כח. תמב קו"א יד. תנט, א-ה.

ד: תקיד, י. תקיח, ג. תקכא, א.

ו: נזקי ממון יא. שמירת גו"נ טו.

חליצה

א: ב, ד (בימין).

ב: שלט, ג (אין קובעין מקום לח. בשבת).

ה: קצ, ד (חוששין שמא נשרו שערותיה).

חמי טבריה

עיי"ע בישול.

א: קס, יא (מרים ואין ראוים לשתית כלב. מטבילים בהם אבל אין נוטלים מהם לידים).

ב: רנז קו"א ג ד"ה ובלאו (ח"ט במקום הילוכם הם דבר המוסיף הבל ואסור להטמין בהן). שא, ס (מותר לרחוץ בהם בשבת). שיח, ח (המבשל בהם בשבת פטור אבל אסור. שהי' מותרת הטמנה אסורה). שיח, כג. שכו, א-ב (מותר לרחוץ בהן בקרקע, ולא בכלי. במקום מקורה שיש בו זיעה, ב' דעות). שכו, ג (אסור להטמין בהן, ואם המשיכו בו סילון מבעו"י, המים היוצאים ממנה אסורים בשבת בין ברחיצה ובין בשתיה, וביו"ט ברחיצה). שכח, מח (במקום שאין דרך לרחוץ בהם אלא לרפואה אסור בשבת).

ג: תנב, כז (דינם כחמי האור לענין בליעה בכלי, אבל לא לענין הגעלה, מלבד כשנאסר ע"י ח"ט).

חמץ

כל דיני אפיית מצות, מה מחמיץ ומתי, מי פירות וכיו"ב, הכל נכלל בערך מצות. ועיי"ע ברכת המצות (על ביעור חמץ).

ג: תסא, א (ח. גמור, היינו שנתחמץ ע"י שאור, או מאליה, או ע"י דבר אחר כגון שמרי יין שנתייבשו בתנור). תצא, ג (מותר מיד בצאה"כ, קודם הבלדה ובזמן שמוסיף מחול אל הקדש).

בדיקת חמץ

א: ריג, ז.

ג: תלא-ט (הל' ב"ח). תלא, ד (הטעם שהצריכו ב.). תלב, י (מדרבנן. ע"י עבד אשה וקטן). תלב, יב (נט"י). תלג, א-ד (לאור הנר, אכסדרה, ארובה ונגד חלון). תלג, ח-יא (נר שעוה, נר חֵלב ושומן, אבוקה). תלג, יב-ג (מה"ת כשלא ביטל ובמקום שמשתמשים חמץ בתדירות, מד"ס אף כשביטל ואף במקום שיש חשש שהשתמש חמץ באקראי). תלג, יד-כט (מקומות הצריכים בדיקה). תלג, כה בהגהה (אף בכמה ספקות להקל). תלג, לב-ג (כשנפל עליו הגל). תלג, לה (באוצר חביות - ב' שורות העליונות). תלג, לו-ז (בבהכ"נ). תלג, לח-ט (הכיבוד והב.). תלג, מ-מא (תחת המטות והספסלים). תלג, מב-ג (בכיסים). תלג קו"א א (בבהכ"נ). תלג קו"א ב (בנר של שמן ושל אבוקה - בדיעבד). תלג קו"א ג (הוכחות שהבדיקה מועלת מה"ת). תלג, קו"א ד (לא חיישינן לגרירת החמץ ממקום למקום). תלג, קו"א ה (תחת הספסלים כשיש תרנגולים). תלג קו"א ו (עיקר הבדיקה נתקנה על הספק, אפי' ספיקי טובא. ס"ס מועיל רק לענין לחזור ולבדוק, או בקרוב לודאי). תלג קו"א יד (אפי' ספיקי טובא). תלד, א (כשיחסר מנין החתיכות יחזור ויבדוק). תלד, ה (כשעכבר גרר חתיכה קטנה – ספק מוציא מידי ספק וא"צ לחזור ולבדוק). תלה, א-ב (לא בדק בליל יד יבדוק ביום יד ובתוך הפסח ויברך). תלה, ד (עבר הרגל יבדוק אחר הרגל ולא יברך. כשביטל ח. ולא בדק עובד מד"ס על ב"י וב"י). תלו, א (היוצא מביתו בתוך ל' יבדוק). תלו, ג (כשמניח בביתו בני ביתו יבדקו בזמנו). תלו, ה-ו (היוצא קודם ל' יבדוק רק כשמחוייב מה"ת). תלו, ח-י (כשיוצא לדרך וכשמפרש לים ודעתו לחזור בפסח או קודם הפסח). תלו, יב-ט (כשעושה אוצר ובתוכו חמץ או חטים מבוקעות). תלו, כ-כב (כשיוצא מביתו ונכנס נכרי לביתו, אם יבדוק במקומו בזמנו אינו צריך לבדוק בביתו, ואם הוא אצל בעה"ב, בעה"ב כשלוחו לבדיקה. ואם יוצא בשיירה י"א שחייב לבדוק). תלו קו"א א (חילוקים אלו רק ביוצא מבית הנכרי). תלו קו"א ה (בחיוב בדיקה מה"ת אין לחלק בין תוך ל' לקודם ל'). תלז, א-ג (כשמשכיר ביתו קודם הפסח, אם מסר המפתח קודם ליל יד, השוכר צריך לבדוק). תלז, ד (כשמוכרו, הלוקח צריך לבדוק). תלח, א-ב (עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו, וביטל חמצו, יחזור ויבדוק אותו חדר בלבד). תלח, ג (בס"ס א"צ לבדוק אף כשלא ביטל). תלח, ד-ו (כשמכיר הככר, או כשתינוק הכניסו ומצא פירורין, או כשראה עכבר יצא וככר בפיו, תלינן להקל). תלט, א (ס"ס מועיל רק בבית בחזקת בדוק). תמד, א (כשחל ע"ב בשבת בודקים בליל ששי). תמו, א-ב (לא נגמרה מצותו עד שהגיעה שעה ו' וביערו. ואפשר – עד הלילה). תמו, ח (מצא בפסח בביתו פת גלויה ואינה מעופשת, בודאי מצה היא, שהרי בדק הבית). פסקי הסדור תסד-ה (י' פתיתים. בסדקים. לא יפסיק בין ברכה. בני ביתו. להצניע. ביטול ושריפתו).

בדיקת חמץ, ברכתה

א: ריג, ז (אחד מברך לכולם).

ג: תלב, א-ב (קודם ב.). תלב, ג (אין מברכין שהחיינו). תלב, ד (בירך לבער). תלב, ה (שכח לברך בתחלה). תלב, ו (הפסק בין ברכה לב.). תלב, ז (הפסק באמצע ב.). תלב, ח-ט (ב. ע"י בני בית ושליח וברכתם). תלב, יא (גם אם לא מצא. י' פתיתים). תלב קו"א א (כששכח לברך, אם יברך על הביעור קודם או אחרי שעה ו'). תלב קו"א ב (המברך ובודק חלק מהבית וממנה את בני ביתו לבדוק חלק מהבית אם חלה עליהם חובת הברכה). תלג, לו (בביהכ"נ). תלה, א-ב (בודק ביום י"ד או בתוך הפסח יברך). תלה, ד (על ב. שאחר הרגל לא יברך). תלו, א (כשאין הב. בזמנה לא יברך). תלו, ה (כשאינו בודק לא יברך על הביטול). תלו, יא (כנ"ל). פסקי הסדור תסד (מוציא בני ביתו, ולא יפסיקו).

בדיקת חמץ, זמנה

ג: תלא, ה (זמן הב. בכניסתו לביתו, לאור הנר, אחר צאה"כ, כשיש עדיין אומר היום קצת. ובזמן שבין כניסתו לצאה"כ אסור לאכול וללמוד). תלא, ו (כשהתחיל בהיתר. קודמת לק"ש). תלא, ז (כשרגיל להתפלל בביהכ"נ). תלא, ח (כשמתפללים בעשרה). תלא, ט (בלימוד בחבורה). תלא, י (לימוד פלפול). תלא, יא (כשאומר לחברו להזכירו). תלא, קו"א א (הוכחות להנ"ל ס"ה-ו). תלג, ה-ז (בליל יד, ביום יד או יג, בליל יג). תלג קו"א ז (בבוקר חיישינן שישכח). תלו, א-י (היוצא מביתו בתוך ל' או קודם ל'). תלו, יב-ט (כשעושה אוצר ובתוכו חמץ או חטים מבוקעות). תלו, כב בהגהה (כשיוצא מביתו, אם הוא בעיר יבדוק ביתו בליל יד ואם אינו בעיר יבדוק בלילה שלפני יציאתו). תלו קו"א א (בדיקת הכיסים ביום יד). תע, ז (כשחל ע"פ בשבת והבכורים מתענים ביום ה', יכול לטעום קודם הב.).

עיי"ע חצי שעה.

בדיקת חמץ, החמץ שנשאר אחר בדיקה

ג: תלד, א-ג (לשמור הח. שמצא בב. ושנשאר כדי לאכול). תמג, ב (כשמאכיל לבהמתו יזהר שלא יצניעו). תמד, ב (כשחל בשבת, ישאיר בע"ש מזון ב' סעודות). תמד, ח-יא (קינוח הכלים. הדחתם. נתינת הפירורין הגדולים לנכרי במתנה להוציאו, או יכפה עליו כלי לבערו במוצאי יו"ט).

ביטולו

זג: תלא, ב (מועיל רק קודם זמן איסורו). תלא, ג (חכמים גזרו שאין ב. מועיל לח. שברשותו). תלא, ד (ב' טעמים). תלב, א (נקרא ביעור). תלג, יב-ג (מועיל מה"ת ולא מד"ס). תלג, יט (מועיל מד"ס כשאין חשש שמא יבוא לאכלו). תלג, ל (הטעם שמועיל במפולת שיש עליה ג"ט). תלג קו"א ד (הטעם שמועיל בחור ברצפה ובכותל ובבור, ולא במפולת פחות מג"ט). תלג קו"א ה (טעם הטור דלא מהני בבור. תחת הספסלים כמו מפולת פחות מג"ט). תלג קו"א יב (בגל שא"א לפקחו אינו שלו וא"צ לבטלו). תלד, ו (הטעם שתקנו ב. אחר הבדיקה). תלד, ז (בלב. כעפר. הפקר. אמירת כל חמירא כו'). תלד, ח (בלשון ארמי. בלשון שמבינו). תלד, י-יג (אחר בדיקה ובשעת הביעור). תלד, טו-ז (ע"י שליח ואפוטרופוס). תלד קו"א ג (יבטל בפיו). תלו, א (כשיוצא מביתו ובודק קודם זמנו). תלו, ב (כשמניח בני ביתו בבית). תלו, ד (ע"י בני ביתו – כשאינו בביתו). תלו, ה (כשאינו בודק). תלו, יא (כנ"ל). תלו, ח (חכמים לא גזרו על ב. בהפקר מאליו, כשהניחו ברה"ר או ברשות נכרי). תלו קו"א א (כשבודק תוך ל' מבטל אחר בדיקה). תלו קו"א ד (ע"י שליח צריך מינוי ולא סגי בהא דמסתמא ניחא ליה). תלז, א-ב (גם כשמשכיר ביתו צריך לבטל הח., אף שכבר הפקירו בלבו כשיצא מהבית. וגם השוכר צריך לבטלו). תלז, ד (גם במוכר שניהם יבטלו). תלז קו"א ג (הוכחות מהתוס' ששניהם צריכים לבטל). תמ קו"א יא בהגהה (פקדון חמץ של נכרי שבידו). תמד, ו (כשחל בשבת לא יבטלו בעת ביעורו בע"ש). תמד, יד (יבטלו בשבת). תמד, כ (נזכר שיש לו עיסה בביתו, יבטלו קודם שתחמיץ). תמה, ב (חכמים גזרו שאינו מועיל כשהוא ברשות שאינו מופקר לכל). תנט, כא (כשאופה ביו"ט יבטל הבצק שנשאר דבוק, קודם שיחמיץ). תס, ה (כנ"ל, כשאופה בזמן איסור. יאמר בלשון שמפקירם, ולא שהם הפקר מאליהם). תסז, ד (כשקונה מנכרי קוה"פ קמח שאינו ניכר שהוא חמוץ, חל עליו הביטול). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ומי (חמץ הנמכר אינו בכלל ב.). פסקי הסדור תסה.

ראה גם לקמן אצל הפקר.

ביטולו, כל חמירא כו'

ג: תלד, ז (ל' ביטול ולא הפקר). תלד, ח (בארמית). תלד, ט (הזכרת חמץ ושאור). תלד, יב (הנוסח באמירתו בשעה ה'). תמ קו"א א (הל' דאיכא ברשותי).

ביעורו

ב: שכה, ד (ע"פ שחל בשבת).

ג: תלא, ב (השבתה בשעת איסורו היא ביעור ולא הפקר). תלג, ל (מפולת אם הוא כמבוער מה"ת). תלג קו"א ד בהגהה ב (כנ"ל). תלג קו"א ה בהגהה ג (כנ"ל). תלג קו"א ט (אם מותר להפיל עליו מפולת או לעשותו אוצר). תלג קו"א י (נפלה עליו מפולת ולא ביטל אם צריך לפקח המפולת. בדאורייתא אטרחינהו בממונו). תלג קו"א יד (בס' או ס"ס חמץ ולא ביטל אם צריך לפקח המפולת). תלו, ו (כשיוצא מביתו אם הוא כמפולת וכמבוער מהעולם). תלו, טו (עשה עליו אוצר אם הוא כמפולת וכמבוער מהעולם). תלח, י (אם ביטל, לא הטריחו חכמים בממונו להוציא הככר מפי הנחש). תלח, יא-ב (כשהחמץ על הקורה צריך לבערו אף שביטל, משא"כ כשהוא בבור). תמב קו"א ט (חילוק בין פחות מכזית ומעמיד, שגזרו משום כזית, לבין חמץ נוקשה ותערובת משהו, שהצריכו לבער מחשש תקלה). תמב קו"א יח הגהה הב' (מפרר וזורה לרוח, בחטים). תמג, ז (ח. המופקד אצלו). תמד, ט-יא (בע"פ שחל בשבת). תמד, טו-יז (ההולך לדבר מצוה, קודם זמן איסורו יבטל במקומו, ואחר זמן איסורו יחזור לביתו לבער מיד, חוץ ממת מצוה או ספק הצלת נפשות). תמד, יח-ט (ההולך לדבר רשות יחזור לבערו, קודם זמן איסורו לכביצה, ואחר זמן איסורו לכזית). תמה, ג (שישליכנו לאיבוד ששום אדם לא יוכל להנות, אף שבריות אחרות יכולות ליהנות). תמה, ד-ז (שורפו עד שיעשה פחמים, או פוררו וזורה לרוח או לים, ובחטים ב' דעות אי סגי בזורק לים, או משליכו לבית הכסא. וי"א שאין ביעורו אלא בשריפה כנותר). תמה, יב (נהגו לשרוף הח. בערבה של הו"ר). תמה קו"א ב (צריך פירור מה"ת או מחשש תקלה). תמה קו"א ג (ביאור ב' הדעות הנ"ל בחטים). תמו, ה (מצא ח. ביו"ט, ישרפנו או יפררנו ויזרה לרוח או ישליך לים, וי"א שיכפה עליה כלי עד הערב). תמו, ו (ביו"ט שש"ג יש לסמוך על דעה הא'). תנא, ג (בשבת ויו"ט לא יגע בו לבערו). תנט, טז-יז (כשלש אחר זמן איסורו ישפוך המים במדרון, ולא ע"ג רצפת אבנים). תס, ו (המנהג שאחר שהגיע זמן איסורו אין ב. אלא שריפה). תסא, כא (כפולה ומקום מגעה טוב להחמיר ולשרוף).

ראה גם לקמן אצל בל יראה. חמץ נוקשה. פחות מכזית. שהייתו. תערובת (ביעורו).

ביעורו, ברכתו

ג: תמב, ב (ב. תערובת ח. בתוך הפסח יברך). תמב, ג (פחות מכזית לא יברך). תמב, ז (טעמו ולא ממשו לא יברך). תמב, יג (מין במינו לא יברך). תמב, כ (חמץ נוקשה לא יברך). תמו, א-ב (מצא בתוך המועד יברך, מצא בע"פ קודם שעה ו' לא יברך, אחר שעה ו' ספק). תמו, ג-ד (פחות מכזית שכבר ביטלו לא יברך, נתחמץ בפסח יברך. חטה שנתבקעה לא יברך). תמו, ו (כשמבער ע"י נכרי לא יברך). תמו קו"א א (הוכחות שבכל הנ"ל לא יברך).

ביעורו, זמנו

ג: הקדמה להל' לפסח (ער"פ מחצות). תלא, א (כנ"ל). תלא, ה (מה"ת בתחלת שעה ז'). תלד, א (בסוף שעה ה'). תלד, יב-ג (קודם שעה ששית). תמד, ב (כשחל ע"פ בשבת - בע"ש). תמד, ה (קודם חצות). תמה, א (מה"ת בתחלת שעה ז', מד"ס בתחלת שעה ו', המנהג בסוף ה'). תמה, ז (נוהגין לכתחלה לשרוף ביום ולא בלילה, לדמותו לנותר, או ישרוף הכלי שלקח לבדיקה).

ביעורו, שהייתו

ג: תלג קו"א ג (מצאו ושהה מעט אם עובר עליו). תלד, ו (אם ביטל אינו עובר עליו). תמד, טז (עובר עליו כל רגע שאינו מבער). תמה, א (כנ"ל). תמו, ה (כנ"ל. ואם חכמים מנעוהו אנוס הוא ואינו עובר).

בל יראה ובל ימצא

ג: הקדמה להל' פסח (כל ז'). תלא, א (מליל ט"ו ואילך). תלב קו"א א (דעת הרא"ש שעובר מחצות). תלג קו"א ג (שאינו ידוע, קיי"ל שעובר עליו). תלה, ד (כשביטל ח. ולא בדק עובד מד"ס על ב"י וב"י). תמב, ז (טעם הבלוע לא נראה לך). תמב קו"א ו (בלוע במאכל ובלוע בכלי. לדעת ר"ת שההיתר נתהפך לאיסור הוי נראה ומצוי, ולא קיי"ל כן). תסז, ד (שאינו ידוע, י"א שאינו עובר עליו).

ראה גם לעיל אצל ביעורו. לקמן אצל פחות מכזית. שלו. תערובת (ביעורו).

בל יראה, בכל גבולך

ג: תמ, א (אפילו הפקידו אצל נכרי. ואם הטמינו בחצר חברו אינו עובר מה"ת רק מד"ס). תמא, י (הפקידו ביד נכרי עובר). תמה, ג (הוציאו מרשותו אחר זמן איסורו עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו).

בל יראה, טמון

ג: תלג, כח (עובר עליו). תלג, ל (כנ"ל). תלח, יב (אפילו הטמינו קודם ל' צריך לבערו). תמ, א (בבור שבביתו עובר עליו מה"ת. בחצר חברו – אינו עובר מה"ת רק מד"ס).

בעלות

ג: תלא, ב (כיון שאסור בהנאה אינו שלו ואינו יכול לבטלו ולהפקירו). תלג, ל (כנ"ל). תלד, ז (כיון שאינו שלו סגי אינו צריך להפקירו בלשון הפקר). תלה קו"א ב (הוכחות שמורישו לבנו. עשאו הכתוב כאילו שלו לגמרי).

ראה גם לקמן אצל שלו.

הנאה

ג: תלא, ב (ער"פ מחצות). תמ, יז (ח. של נכרי ברשות ישראל ובאחריותו שנאסר, אומר לו הרי שלך לפניך). תמא, ד (משכון של ישראל ביד נכרי שנאסר בהנאה, אסור להחליטו ביד נכרי וליפטר מחובו). תמא, יא (משתכר מאיסורי הנאה). תמא, טז (נתנו במתנה לנכרי בתנאי, אינו צריך לפדותו ולבערו). תמב, כד (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה.). תמב קו"א יב (בענין הנ"ל. דין כותח, למ"ד שמותר להשהות ואסור בה.). תמג, ב (אפי' ח. של נכרי. אסור להנות ולהריח). תמג, ד (אסור לפרוע ח. לעבדו שיאכלהו בזמן איסורו). תמג, י (משתכר מאיסורי הנאה). תמה, ה (אסור להאכיל לבהמה אפי' של נכרי או הפקר. לא ישליך לפני חזיר, או למים מכונסים שבהם דגים). תמה, ח (אסור ליהנות מח. בשעת ביעורו אחר זמן איסורו, ואסור ליהנות מהפחמים ואפר). תמה, ט (הסיק בו תנור ואפה ובישל בו אסורים בה.). תמה, י (אין בהסיקו כדי לאפות רק בצירוף העצים, זו"ז גורם מותר. נאפה מליל ט"ו ואילך, ב' דעות). תמה, יא (ביערו לפני זמן איסורו מותר ליהנות בשעת ביעורו, ונוהגים לעשות מדורה בפ"ע). תמה קו"א ה (נאפה בתנור שהוסק בח. ואין אבוקה כנגדו, אם אסור מה"ת, ב' דעות). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה. גם תערובת משהו אסור בה.). תמז קו"א ג ד"ה יבש (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה.). תנ, ה (אסור להשתכר מתנור, שיאפה בו נכרי חמץ בפסח, ובדיעבד מותר להשתמש במעות). תנ, ו-ז (ישראל ונכרי שותפים בתנור, אין היתר אלא שבתחלת השותפות יתנה עמו, או שקודם הפסח ימכור לו את חלקו בתנור לימי הפסח). תנ, ח (אסור להשכיר לנכרי חמור להוליך ח. או חדר לשים בתוכו ח. ובסתם מותר). תנ, י-יא (תנור לאפות בו אסור אפי' סתם, ובהבלעה מותר). תנ, יב (קדרה לבשל בו אסור אפי' בהבלעה ואפי' להשאיל, ואם אפשר שלא יבשל בו חמץ מותר). תנ, יב-ג (מותר להשכיר כלי ח. בפסח, ולהחם בו חמין לרחיצה, שאינו נהנה מח. הבלוע). תנ, יד-טז (אסור להניח לנכרים לבשל חמץ ביורה שקיבל ממושל העיר, אם היא כשלו). תנ, יז (וכן בריחיים לטחינת תבואה מחומצת). תנ, יח (אסור לתת בהמתו לנכרי, כשיודע שיאכילה ח.). תסו, ד (שלא כדרך הנאתו איסורו מד"ס, ובמקום רפואה לא גזרו).

הפקר

ראה לעיל אצל ביטולו. בעלות.

ג: תלו, כ (מועיל דוקא כשהניחו ברה"ר או רשות נכרי שהוא ה. מאליו). תמה, א-ב (מועיל דוקא כשהוציאו למקום המופקר לכל, ואין דעתו לחזור ולזכות בו אחה"פ). תמה קו"א א (הוכחות להנ"ל).

חומרות

ג: תכט, יט (להפריש מהקמח וליתנו לעניים לאכלם קודם הפסח). תמב, ל (גרירת ח. משהו הדבוק). תמז, לו (שלא לאכול מלוחים שלא נזהרו מפירורי חמץ). תמז, מו (לחשוש בסתם כלי שהוא בן יומו). תמז, נא (יין ששאבו בכלי חמץ שלא מורק ושוטף). תמז, נו (מלח המונח בכלי חמץ נקי). תמז, נח (נכרי המוכר בפסח חתיכות דג שרגיל לחתוך בסכין של חמץ). תנג, ה (קטניות). תנ, כג (לא יאמר לנכרי קנה חמץ מחנוני ואני אפרע לו). תסז, נח. תסט, ה (אם מותר לומר כמה טורח פסח, בגודל הזהירות וח. יתירות).

ראה גם לקמן אצל תערובת, סתם.

חטה שבורה במעי העוף

ג: תסז, לד (נתעכלה ונפקע איסור חמץ). תסז, מה (כנ"ל). תסז, סב-ג (כנ"ל, ואם יצאו ממעיו שלמים אסורים. מורסן ששהו במעיו מעל"ע, או שהקיאן מבית הרעי, נפקע איסור חמץ).

חטים מבוקעות

ג: תלו, יט (דרך ח. שבקרקע הבור להתבקע מחמת עיפשות ואינו חימוץ). תמב, יד (נתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, בטלים ברוב חטים כשרות). תמו, ד (אינה חמץ גמור, ולא יברך על ביעורם). תמו קו"א א ד"ה וזהו (כנ"ל). תנג, יא (כנ"ל – תמב, יד). תסב, ט (נמצאה מבוקעת במי פירות אינה אוסרת). תסז, א (קרובות להחמיץ ואסורות מה"ת). תסז, ד (אם מותר למכור לנכרי קוה"פ, או לחשוש שיטחון וימכור הקמח לישראל, ב' דעות). תסז, כה (נמצא בתבשיל כל התבשיל אסור בהנאה). תסז, כט-ל (נמצאה במים או יין צוננים פחות ממעל"ע). תסז, לד (ח. מבוקעת ושבורה שנמצאה במים חמין בכ"ר אחר שנשרה בהן בשר עוף, יש להתיר הבשר מטעם ס"ס). תסז, לה-ו (י"א שהיא רק קרובה להחמיץ, וכשנמצאה בעיסה או במצה אמרינן שכמו העיסה גם החטה לא החמיצה. וי"א שצריך להסיר כרוחב גודל, וי"א שדרך גלגולה של עיסה נסחט משהו בהכל). תסז, מג-ה (כנ"ל. במקום שיש לתלות אוסר רק כדי נטילה). תסז, מז (נמצאה בבאר בפסח). תסז, מט (נמצאה בבשר חי קודם מליחה). תסז, נ-נד (נמצאה בבשר אחר מליחה). תסז, נה (נמצאה בבשר אחר שהודח ממליחה). תסז, נו-ז (נמצאה בציר היוצא מבשר בשעת מליחה). תסז, נט-ס (נמצאה בתרנגולת צלויה). תסז, סא-ב (נמצאה בזפק שהבהבו).

חטים נשוכות

ג: תנג, ח (יש לחוש שנתחמצו ע"י הרוק שבפי העכבר, ובדיעבד שנטחנו מותרים. שעורים ושיפון ושבולת שועל ממהרים להחמיץ, ואף שנטחנו צריך לבערם).

חטים שנפלו עליהם מים

ג: תנג, יז (אם שהו כשיעור מיל בא לידי חימוץ). תנג, יט (כ"ז שצריכים לקרקע אינם באים לידי חימוץ). תסז, ב-ד (אם שהו מיל אסורות מה"ת מספק, ואסור להשהותם, וימכור לנכרי קוה"פ מעט מעט, או ימכור לישראל ויודיעו שנפלו עליהם מים, ובהפ"מ ימכור לנכרי המכירו ויחזירנו לו אחה"פ). תסז, ז (נפלו לנהר ושהה מיל, ספק ח. נתערבבו באחרים מותרים). תסז, ח-ט (ירדו גשמים וספק ירד עליהם, הוי ס"ס ומותרות. חילוק בין נתלחלחו ודאי מקצתן, לבין מקצתן מבוקעות). תסז, י (ירדו גשמים על הערימות והעלו מקצתן צמחים, תולין שלא נכנסו הגשמים אלא בשבלים העליונים, מס"ס). תסז, טז (ספק נתחמצו). תסז, כה (כנ"ל – תסז, ז לענין נמצאה בתבשיל). תסז, לא (בלא נתרככה אין לאסור התבשיל אף למנהגינו).

חטים שנתרככו

ג: תסז, ז (נפלו לנהר ונתרכך, ב' דעות אם החמירו חכמים במשהו אף באכילה. בהפ"מ יש להשהות). תסז, כה (נמצאה בתבשיל ונתרככה עד שראוי להתבקע, ב' דעות אם היא ח. ודאי מה"ת שיבוא לחימוץ מיד, ואין אנו בקיאים מה נק' ראוי להתבקע. בהפ"מ יש להשהות). תסז, לא-ג (נמצאה במים חמים אחר שנתבשל או נשרה בהן תבשיל, יש להקל מטעם ס"ס, ויש אוסרים). תסז, לט (אין בקיאים אם ראויה להתבקע, הוא חסרון ידיעה ואינו ספק). תסז, מא (אבל יש לצרף ספק שא"י מתי נפלה וא"י מתי נתרככה). תסז, מז (ח. שנתרככה שנמצאה בבאר בפסח).

חטים שצמחו

ג: תנג, ט-יא (חמץ גמור).

חליפין

תמג, ט (מותרים מה"ת). תמג, י-יב (מד"ס אסורין לזה שהחליף, אפי' אינו בעל החמץ, אם קיבל הדמים לפני שמשך הנכרי. ויש מתירים בכל אופן). תמח, כו (ח. של מומר שעעה"פ והחליפו או מכרו לנכרי, הח. והמעות מותרים לישראל). תמח, כח (נכרי טחן חטים של ישראל ואפה ממנה פת, מותר לו ליקח הדמים). תנ, א-ב (חליפי חוב של חמץ מותרים).

עיי"ע איסורי הנאה (חליפין).

ייחד לו בית כו'

ג: תמ, יא (מועיל כשהניחו הנכרי או בפניו). תמ, יג (י"א שאינו מועיל). תמ קו"א ה (אינו ע"י קנין רק מסורה לו, ויכול הישראל לחזור בו, וכששינה הישראל מקומו אינו מועיל).

כלי חמץ

ג: תמב, לא (עריבה שלשין בה עם חריצין בין הנסרים צריך לטוחה או ליתנה לנכרי. אין בה חריצין ירחץ ויטמין. סלי נצרים יתנו במתנה לנכרי). תמד, ט (כשחל ע"פ בשבת יקנחם ויטמינם). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (מותר להשהותם ומותר ליהנות מהם ולמכרם, ואין חוששים לרוצה בקיומו). תמז, ג (מותר להדיחן ולהצניען ולהשהותן, או למכרן לנכרי בפסח, או להניח בתוכן דבר צונן עראי, או להחם בהן מים לכביסה). תמז, יז (יצניען. נאסר במשהו ונתערב בשני כלים, ב' דעות). תמז, כג (כלי בלוע שנתערב באלף, הוי דשיל"מ שאפשר להגעילו, ואסור אפי' בע"פ משעה ה' ואילך. כלי חרס מותר בע"פ, ואסור בפסח מטעם חו"נ). תמז קו"א ג ד"ה יבש (הוכחות להנ"ל - תמז, ג). תנ, יב-ג (מותר להשכיר כ"ח בפסח, ולהחם בו חמין לרחיצה, שאינו נהנה מח. הבלוע. וכלי העשוי לאכילה ושתיה צריך להצניע, ולהתשמש בו רק דרך עראי). תנא, א-ב (כ"ח שאינו רוצה להגעיל, ישפשף וידיח ויצניע. דרך עראי מותר להוצאין ולהשתמש בצונן, והמנהג לא להשתמש בכלי חרס). תנא, ג (לא שפשף קוה"פ ישפשף בחוה"מ או אחה"פ). תנא, ד (הנוהגים לתלותם בגובה הכותל לנוי). תנא, ה (הלוקח כ. מנכרי מתי יש לחוש שהתשמש בהם). תנא, מג (מותר להשתמש בהם בצונן דרך ארעי, או לרחיצה. המנהג לא להשתמש בכלי חרס). תנא, מח (דפים ועריבות שלושים בהם חמץ, נהגו שלא ללוש בהם אפי' בהגעלה. הגעיל ושם עליה סדין יניח עליה מצה חמה. לא הגעיל יניח מצה צוננת על הסדין). תנא, נא (ועד"ז בסלים). תנא, סה (תנור בית החורף שאין ליבון מועיל בו, יניח עליו צונן ע"ג סדין, או רותח ע"ג חתיכת ברזל, או יטיח טיט כרוחב גודל).

עיי"ע הכשר כלים.

מאכילים לבעלי חיים

ג: תלג, כז (רפת בקר ולול תרנגולים צריך בדיקה. כשמאכילן יעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול ולא יצניעו). תלג, כח (משליך חמץ לחצר, שעורבין מצויין ואוכלין או יטלוהו משם). תסה, ג (משש ואילך לא ישליך חטים לפני התרנגולים, שיוכלו לבא לחימוץ. וקודם שש, יעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול. וטוב ליזהר ל' קודם הפסח).

מורסן

ג: תנד, ג (בא לידי חימוץ). תסה, א (אין שורין לתת לפני תרנגולים). תסה, ב (לחלוט ולתת לפני תרנגולים מותר מדינא, והגאונים אסרו). תסה, ד (לא תשרה אשה מ. לשוף בשרה במרחץ, ובזיעת בשרה מותר מדינא, וכיון שאינן בקיאות אסרו). תסה, ה (שפשפו מ. באווז לח אסור אפי' צונן, שהמ. נכנס בנקבים, וקודם הפסח יש להתיר בהפ"מ). תסה, ו (לא להבהב עופות בזנבות השבלין, שמא יש גרגיר דגן).

מכירת חמץ

ג: תמ, א (קודם שעה ה'). תמא, ט. תמה, א (קודם זמן איסורו). תמח, ו (יכול למכור או ליתן במתנה לנכרי שיודע שיחזיר לו אחה"פ). תמח, ז (לא ימכור לעבדו, ולשכירו מותר, בענין שלא יתחייב הישראל באחריותו). תמח, ח (לכתחלה ימכור במשיכה וכסף, כולו או מקצתו וערב קבלן על השאר, ובדיעבד סגי בכסף או משיכה, וגילוי דעת שרוצה למכור). תמח, ט (כשנותן במתנה סגי במשיכה). תמח, יא (כשא"י למשוך יעשה קנין אחר של מנהג הסוחרים, רושם, תקיעת כף, נתינת פרוטה, מסירת מפתח, או אגב קרקע). תמח, יב (והקרקע ימכור בכסף ושטר). תמח, יג-טו (מסירת המפתח. הנחת חותם על הח.). תמח, טז (ע"פ בשבת לא ימכרנו רק יתנו במתנה). תמח, יז (רשאי למכור לו ביותר משוויו, כדי שיהא מוכרח להחזיר לו אחה"פ). תמח, יח-כד (לא יתן או ימכור ע"מ להחזיר או תנאי אחר, אבל יכול להשאיר לעצמו זכות, שלא ימכור הנכרי לשום אדם אלא לו). תמח, כה (כשרוצה הנכרי לשלם לו אסור לתבעו שיחזיר לו הח. אחה"פ). תנ, ז (מכירת חלקו בתנור שאופים בו ח. בדמים או קנין אחר). תנ, יד (וכן במכירת יורה שמחזיק ממושל העיר). תסז, ד (לנכרי המכירו שיודע שיחזיר לו אחה"פ. למכור לו ביותר משוויו, שיהא מוכרח להחזיר לו אחה"פ). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה והנה עיקר (זקיפה במלוה אינו מועיל אלא ע"י ע"ק). שם ד"ה ועיקר (מקח השוה בעיר. כדשיימוהו בתלתא). שם ד"ה והנה אף (מכירת החדרים בשכירות). שם ד"ה ח"י (שט"מ).

ראה גם לקמן אצל פקדון. שלו.

משכון

ג: תמא, א (ישראל מישראל קונה מ. ועובר עליו). תמא, ב-ה (מישראל לנכרי, רק אם אמר מעכשיו ולא פדאו קנאו ואינו עובר). תמא, ו-ט (מישראל לנכרי שהחליטו). תמא, י-יג (מנכרי לישראל, אם אמר מעכשיו או הגיע זמנו קודם הפסח, אם משך קנה וחייב לבער, שמא לא יפרע הנכרי). תמא, יד-טו (לכתחלה יבער בכל אופן, כי אחריות פשיעה עליו). תמג, ח (ח. ישראל ממושכן אצלו ולא מכרו, חייב לבערו ומפסיד כנגד חובו. עבר ולא ביער והחזירו אחה"פ, חייב הלוה לקבלו ולפרוע לו).

ראה גם לקמן אצל שלו. עיי"ע משכון.

נגיעה

ג: תמד, יג (אסור לנגוע בח. אא"כ מתעסק לבערו). תמו, ז (כנ"ל). תנ, כה (כשצריך להאכיל ח. לתינוק חולה, יאכילו ע"י נכרי או קטן).

ד: תריא, ט (אסור לנגוע בח. שמא ישכח ויאכל).

נוקשה; נפסל מאכילת כלב

ג: תמב, כ (כשלא הי' ראוי לאכילת אדם מעולם מותר מה"ת, ומד"ס צריך לבערו בלא ברכה, שמא יאכלו ע"י הדחק, עעה"פ מותר בהנאה). תמב, כא (היה ראוי ונפסל מאכילת אדם חייב לבערו מה"ת. נפסל מא"כ קודם שעת ביעורו מותר להשהותו). תמב, כב (ח. שנתערב בדבר שאינו מאכל אדם, אלא לחולים, מותר להשהותו. תריאק"ה). תמב, כג (וכן עריבת עבדנין, שנתן קמח ועורות שעה א' קודם שעת ביעור, או קמח ג"י קודם שעת ביעור). תמב, כה (בגדים מכובסים בחלב חטה, וניירות דבוקים בבצק, ל' יום קודם הפסח, א"צ לגררם. תוך ל' יום, ב' דעות). תמב, לב-ג (נפסל מא"כ קודם זמן ביעור, מותר לקיימו ואסור לאכלו, שמחשיבו בכוונתו. נתערב ברוב בשוגג מותר). תמב, לד (דיו שבישלו בשכר ונפסל מאכילת כלב בפסח אסור לכתוב בו, שמא יתנו לפיו. בישלו קודם פסח מותר). תמב קו"א ט (נוקשה א"צ לבער אלא מחשש תקלה שלא יאכלנו). תמה, יא (נפסל מא"כ קודם זמן איסורו, מותר ליהנות ממנו אחר זמן איסורו). תמז, יח (ח. נ. בטל בס' בלח וברוב ביבש). תמז, נג (נתן יין בחבית שנדבקה בבצק, הטעם שנפלט קוה"פ מתבטל בס', אבל לא הטעם שנפלט בפסח). תמז, נד (נדבק ב' חדשים קוה"פ, נתקשה ואין נפלט ממנו. כזית ממנו במקום א', חייב לבער). תנט, יג (עיסה שהכסיף פני'). תסב, ז (י"א שנילוש במי פירות בלבד הוי נ.). תסג, א (כנ"ל). תצו, ג (לעס חטים קוה"פ ונסרחה ונפסלה מא"כ א"צ להסירה בפסח).

עבר עליו הפסח

ג: תלג, לד (כשהיה בפסח תחת הגל). תלה, ד (בדיקתו. איסורו בהנאה). תלו, יח (כשהיה בפסח תחת האוצר, דומה למכוין לזכות אחר הפסח). תלו, יט בהגהה (כשמעורב בחטים מחומצות, יטחן ויתבטל הקמח ברוב או בס'). תלו קו"א ו (כשבעליו לא היה בביתו בפסח. כשהפקירו ברה"ר ולא עבר עליו). תמ, א (כשהטמינו בחצר חברו). תמ, יז (אף ח. של נכרי שהופקד אצל ישראל וקיבל אחריות ונאסר, אסור לכל ישראל אחר הפסח). תמ קו"א יב (הוכחות להנ"ל). תמג, יג (אפי' מכרו לנכרי עומד באיסורו לעולם). תמה קו"א ג (אפי' השהה מקצת הפסח נאסר בהנאה). תמח, א (אפי' עבר עליו מקצת הפסח, באונס, אסרוהו לכל אדם). תמח, ב (של נכרי מותר). תמח, כו (של מומר אסור). תמח, כז (שותפות עם נכרי בחמץ, וחלקו אחה"פ, חלק הנכרי מותר). תמח, כט (אפי' ביטלו והפקירו והשליכו במקום הפקר אסור בהנאה). תמח, ל (נמצא ח. אחה"פ תולין להקל בד"ס, שהוא של נכרי, או שנפל אחה"פ, וכן כשקונה מהמומר אחה"פ, ויש מחמירין). תמח, לא (אסור להאכילו לבהמות נכרי או הפקר). תמט, א-ג (נמצא בחנות ישראל ופועלים נכרים או חנות נכרים ופועלים ישראל, אם יש לתלות בחמץ במלאי תולין, ואם לאו תולין בפועלים). תמט, ג (כנ"ל – תמח, כט). תסא, כט (מצה כפולה ונפוחה שעעה"פ מותרת).

ה: ב, יב (ח. של עוברי עבירה מותרין לאחר הפסח שמחליפין בח. נכרים, ולא שביק התירא בשביל טורח קטן של הליכה לנכרים).

ראה גם לקמן אצל תערובת, עבר עליו הפסח.

ערב פסח

ג: הקדמה להל' פסח (איסור אכילתו ומצות השבתה מחצות). תלא, א (בציון ג, מכת"י) – ב (כנ"ל). תמב, יד (בטל ברוב עד הלילה). תמג, א-ג (אסרו אכילתו בשעה ה, והנאתו בשעה ו). תמג, ד (שעות זמניות, וי"א בינוניות). תמד, א-ב (כשחל בשבת, בודק בליל ששי ומבער בע"ש). תמד, ה-ו (קודם חצות, וא"צ לבטל). תמד, ח-יא (הח. שנשאר). תמד, יב (שכח להפריש חלה). תמד, יג (טלטול הח.). תמד יד (ביטולו).

ה: קפד קו"א ג (שעות זמניות).

ראה גם לעיל אצל ביעורו (זמנו). לקמן אצל תערובת (משהו). עיי"ע מצות (ערב פסח). פסח (ערב פסח).

פדיון וזריקה לים, או מכירה לנכרי חוץ מדמי איסור שבו

ג: תמב, ג (נתערב ועעה"פ מותר בפ. או מ.). תמב, ו (כנ"ל). תמב, י (אם מועיל פ. במעמיד שעעה"פ, ב' דעות). תמב, יט (אפי' נתערב שוה בשוה ועעה"פ). תמב קו"א ב (מועיל בח. שעעה"פ אבל לא בפסח). תמה, ט (נאפה או נתבשל בתנור שהוסק בח. אין פ. מועיל רק מ. וי"א שאין מ. מועלת אלא כשנערב באחרים). תמז, א-ב (טעמו ולא ממשו במשהו, אם יכול למכרו לנכרי, ב' דעות. יבש ביבש שנתבטל ברוב מועלת מ. אבל לא פ.). תמז קו"א ב ד"ה גדול (האוסרים בטעמו ולא ממשו הוא חומרא בעלמא). שם ד"ה ובפרט (יש מתירין אפי' לח בלח בממשו, אלא דלא קיי"ל הכי). תמז קו"א ג ד"ה יבש (הוכחות שלא אסרו ביבש ביבש, ובכלי הבלוע). שם ד"ה ואף (הטעם שאסרו אף בתערובת מין בשאינו מינו, דלא כבשאר אסוה"נ). תמז, טז (יבש ביבש ימכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו). תמז, סא (עעה"פ ונתערב בפחות מס' או א' בא' מותר בפ. או מ.). תמז, סב (העמיד או החמיץ בח. שעעה"פ, ב' דעות אם מועיל פ. או מ.). תנג, י (עעה"פ מוכרם חוץ מדמי איסור שבו). תסז, כו-ז (חטה שנמצאה בתבשיל, ב' דעות אם יכול למוכרה לנכרי אחר שהסיר החטה, ובשבת ויו"ט ליתנו במתנה. חילוק בין בקועה לאינה בקועה).

עיי"ע איסורי הנאה (פדיון).

פחות מכזית

ג: תלח קו"א ב (בנמצא למעלה על הקורה אם צריך לבערו). תמב, ג (אפי' נתערב צריך לבער מד"ס, ואם כבר ביטל לא יברך). תמב, כה (נייר או בגד מצרף הדבוק עליו לכזית, חלון המחובר לבית אינו מצרף). תמב, כז-ט (מד"ס חייב לבערו, אפי' נתערב. בצק הדבוק לעריבה או כותל, או שהוא מטונף קצת, סגי בביטול. לא ביטל חייב לבערו. ב' חצאי זיתים בצק בעריבה מצטרפים, אא"כ הם לחזק שבריה. חוט בצק מחברם מצטרפים, אם כשינטל ינטלו עמו. דבוקים בכתלי אותו בית מצטרפים מד"ס, שלפעמים מתקבצין יחד). תמב קו"א ט (חייב לבערו גזירה משום כזית). תמב קו"א יד (חלון המחובר לבית דינו כבית ואינו מצרף לכזית). תמב קו"א טז (הוכחות דקיי"ל שפחות מכזית תלוש חייב לבער, ודבוק א"צ לבער. ושגם צירוף לכזית שייך יותר בתלוש מבדבוק). תמב קו"א יח ד"ה מ"מ (הוכחות שמה שדבוק א"צ לבער, וכן הסוברים שפחות מכזית א"צ לבער, היינו אפי' לא ביטל). שם ד"ה וההיא ובהגהה הא' (היינו דוקא בדבר שאינו חשוב ובטל במיעוטו, משא"כ כשנותן על מכתו, או גלוסקא, או הרבה חטים שאינם חשובים צירוף, צריך לבער לד"ה). שם הגהה הב' (כשמפרר וזורה לרוח). שם ד"ה והשתא (גם המצריכים ביעור, מודים בבצק המושלך לארץ, שהוא בכלל פירורים דבטלי ממילא). שם הגהה הג' (כשהוא מטונף קצת). תמד, יט (יבטל במקומו וא"צ לחזור ולבערה). תמו, ג-ד (י"א שא"צ לבערו אם בטלו, ולכן לא יברך). תמו, ו (ביו"ט שש"ג לא יבערו). תמו קו"א א (כנ"ל). תסז, כח (חטה שנמצאה בתבשיל באחש"פ).           

עיי"ע חצי שיעור.

פירורים

ג: תלג, כה בהגהה (במקום דריסה א"צ לבערם קודם זמנו). תלד, ו (בטלים מאליהם). תמב קו"א יח הגהה הא' (אפי' יש בהם כזית). תמד, ט (בע"פ שחל בשבת ישליכם במקום דריסה). תס, ה (פירורי בצק שיכולים להתדבק אין בטלים מאליהם). תס, ו (אחר גמר הלישה בזמן איסורו יכבדם וישרפם, או ידרסם קודם שיתחמצו).

פקדון

ג: תלו קו"א ו (ח. של ישראל שהופקד אצלו, צריך למכרו קודם זמן איסורו). תמג, ו (באיזה שעה ובאיזה אופן ימכור ח. שהופקד אצלו. ימכור לנכרי שיודע בו שיחזיר לו אחה"פ). תמג, ז (לא מכרו חייב לבערו). תמג, ח (אין חייב למכרו מחמת שקיבל לשמרו, כ"א מחמת מצות השבת אבדה). תמג קו"א ב (ולכן גם ש"ש פטור, משא"כ אפוטרופוס חייב, וכן במשכון כנגד חובו).

ו: מציאה כד (לא ימכרנו עד שעה חמישית).

ראה גם לעיל אצל מכירת חמץ. משכון. לקמן אצל שלו. עיי"ע שומרים.

קטניות

ג: תנג, א (אינם באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון). תנג, ג-ו (נהגו לא לאכול ק. בפסח, אם נפלו עליהם מים. ומותר להשהותם ולהדליק בשמן שלהם, ובטל ברוב. ולא אסרו זרעוני גינה, חוץ מהחרדל וכמון הנמכר בחנות, ויש מחמירין גם בכמון ושבת).

עיי"ע מאכלים (קטניות). מצה (קטניות).

רוצה בקיומו

ג: תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (בלוע דליתא לאיסורא בעיניה לא מיתסר).

שלו

ב: רמה קו"א ד ד"ה עיין (מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בח.). רמו קו"א ג ד"ה והא (אחריות לא הוי ממון אלא לענין חמץ). רמו קו"א ו (אם דין אחריות דומה בח. ובשביתת בהמתו).

ג: תלא, ב (כשאינו שלו אינו עובר עליו). תלג, ל (כנ"ל). תמ, ב (של נכרי אינו עובר עליו אפילו בביתך וכבוש תח"י). תמ, ג-ד (באיזה אופן יכול להרשות לנכרי להכניס חמץ לבית ישראל, שלא יהי' חשש שמא יאכל ממנו וחשש מראית העין). תמ, ה-ח (כשנכרי השאיר ח. בביתו צ"ל מחיצה י' טפחים, ולפעמים סגי בכפיית כלי עליו). תמ, ט-טז (כשהישראל קיבל עליו אחריות מתי עובר עליו. אחריות גניבה בפשיעה. נכרי אלם. ייחד לו מקום. הפקידו אצל נכרי אחר). תמא, ב (המקבל אחריות על חמץ נכרי בבית נכרי אינו עובר). תמא, ז (משכן חמץ לנכרי והחליטו ועדיין האחריות עליו). תמא, ט (כשקיבל עליו שגם אחריות פשיעה על הנכרי). תמא, טו (כנ"ל). תמא, טז (מתנה לנכרי על תנאי, בדינינו אסמכתא לא קניא וחייב לבער). תמג, ז (ח. של ישראל שמופקד אצלו ואין אחריותו עליו). תמח, ג-ה (נכרי הביא לו דורון לא יקבלנו בידו, וטוב שיפרש שלא יקנה חצרו, ואם מביא למכור או להפיקד יפרש שאינו מקבל אחריות). תמח, ז (כשמוכר לנכרי ונשאר בביתו, אם לחוש שישאר האחריות על הישראל). תמח, יד (כשמוכר וחוזר ונוטל ממנו המפתח בע"כ האחריות היא על הישראל ועובר). תנ, ב-ה (נכרי שחייב ככרות חמץ לישראל, אם לא נתייחד שעבודו על ככרות אלו דוקא, לא נאסרו, וכן ברבית חמץ ובישראל שקנה לחם חקם של הכומרים, משא"כ בשכר תנור, שדרך לתת מהככרות שאפו בתנור זה דוקא). תנ, יד (וכן בשכר יורה שמחזיק ממושל העיר, שדרך לתת מהבישול). תנ, כא-ג (כששולח עבדו לחנוני לקנות ח. מחנוני ולאכול, מתי נקנה הח. לישראל). תנ, כד-ה (וכן בתינוק חולה). תנ, כז (כשקונה חמץ במעות של נכרי עבור הנכרי, נקנה לישראל). תנז, יז (חלה שהחמיצה נק' שלו, שאם ישאל לחכם תחזור להיות שלו). תסו, ד (נכרי לועס חטים ומשאילן לישראל להניח ע"ג מכתו, ואין דעתו לזכות).

ראה גם לעיל אצל בעלות. ייחד לו בית. מכירת חמץ. משכון. עיי"ע שעבוד (הקדש חמץ ושחרור).

תערובת

הל' תערובת המיוחדים לחמץ בפסח שנאסר במשהו וכיו"ב, צויינו כאן, ואילו הל' תערובת הכלליים שנתבארו בהל' פסח, צויינו בערך תערובת.

תערובת, אחש"פ (שלפעמים מקילין בו)

ג: תמז, א. תמז, לו. תמז, מג. תמז, מז. תמז, ס. תסז, יז. תסז, יט. תסז, כח (להשהות תבשיל שנמצאה בו חטה).

תערובת, אכילתו

ג: הקדמה להל' פסח (כזית בכדא"פ, כשאין בו טעם חמץ אסור באכילה, וכשיש בו טעם חמץ חייב כרת). תמב, א (פחות מכדי אכילת פרס אינו לוקה אפי' אכל כולו). תמב, ט (יי"ש. שמרים. זיעת ח. כעצמו של ח. פחות מכזית בכדא"פ נתהפך כגופו של איסור). תנג, ה (קטניות הוא חומרא בעלמא ובטל ברוב). תנג, יב-ג (חטה מבוקעת שנתייבשה ונפלה לכרי גדול, יאכל או ישליך חטה א' ויטחון חלקו ומותר מטעם ס"ס. נטחן כולו יחד, או שנפלו הרבה חטים מבוקעות, אסור). תסו, ח (נפלו מים על קמח יסיר המקום המלוחלח, ואם הוא בהרבה מקומות ירקד. ואם הוא יו"ט ירקד ע"י נכרי, או יתנו במתנה לנכרי קודם ששהה שיעור מיל).

תערובת, ביעורו

ג: הקדמה להל' פסח (כזית בכדא"פ, כשאין בו טעם חמץ אסור באכילה, עוברים עליו בב"י). תמב, א (אפי' פחות מכדי אכילת פרס מצטרף הכזית המעורב ועובר מה"ת). תמב, ב (ביטלו ומצא בפסח יבערו בברכה). תמב, ג (פחות מכזית שנתערב יבערו מד"ס ולא יברך). תמב, ז (טעמו ולא ממשו א"צ לבערו מה"ת, רק מחשש שמא יאכל, בלא ברכה, וי"א שצריך לבער מה"ת). תמז, ח (נתבשל קוה"פ בכלי חמץ מותר להשהותו, ויש מתירים אף לאכלו). תמב, ט בהגהה (יי"ש שהחטים בו הם לקיוהא, ומחמת חריפותו אין שותין כזית בכדא"פ, י"א שמותר מה"ת להשהותו). תמב, י (מעמיד, אפילו באלף. מי דבש שני שלישי ורביעי). תמב, יב (מחמיץ). תמג, יג (מין במינו שנבלל, יבערו מד"ס בלא ברכה). תמג, יד-ח (מין במינו יבש ביבש, ב' דעות אם צריך לבערו. מותר למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור, וכן מותר למכור חלקו. וי"א שבכל אופן אסור להשהותו, כיון שחוזר וניעור ואסרו לאכלו). תמב קו"א ט (ת. משהו א"צ לבער אלא מחשש תקלה שלא יאכלנו, אבל מעמיד עובר על ב"י וב"י דרבנן). תמב, י ד"ה וכל (ביאור ב' הדעות דלעיל תמב, יד-ח). תמו קו"א ב ד"ה איברא (חטה מבוקעת שנמצאה בתרנגולת בשש"פ, יכול להשהותה ולאכלה אחר הפסח). תמז, א (תערובת משהו טעמו ולא ממשו אסור להשהותו שלא יאכלנו, מלבד באחש"פ). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ונטלה וחושש שמא נשארו פירורין, אסור בשתיה ומותר להשהותו וליהנות ממנו). תנג, יב-ג (חטה מבוקעת שנתייבשה ונפלה לכרי גדול, אסור להשהותם, אא"כ יאכל או ישליך חטה א'. נטחן חלקו מותר אף באכילה מטעם ס"ס. נטחן כולו יחד, או שנפלו הרבה חטים מבוקעות, אסור).

תערובת, חוזר וניעור

ג: תמב, ד (ס' נגד החמץ ונבלל יפה יפה, מותר לאכלו בפסח). תמב, יד (כשחו"נ לא אסרו להשהותו). תמב, יח (וי"א שאף בזה אסור). תמז, כב (ת. יבש ביבש חו"נ. ב' דעות אם מותר להשהותו. לח בלח שבטל בס' קוה"פ אינו חו"נ, וי"א שבממשו חו"נ, וי"א שאף בטעמו חו"נ). תמז, כג (כלי חרס בלוע שנתערב באלף). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ואחר כמה ימים הסירוה וסיננו קודם הפסח, אינו חו"נ). תמז, לב (נכבש בכלי חמץ ויש בדבר הנכבש ס', אינו חו"נ). תמז, מז (נטל"פ אינו חו"נ). תמז, ס (זיתים שנחתכו בסכין של ח. ונתבטלו ברוב חו"נ, ומי הכבישה לא חו"נ. ואם נתבשלו אח"כ הזיתים יחד, ב' דעות). תנא, נד (פירור שנתערב). תנג, ט (חטים שצמחו ונתערבו ונטחנו יחד, ב' דעות אם הם יבש ביבש וחו"נ. נאפו יחד אין חו"נ). תנג, לא-ב (נאפו קוה"פ אין חו"נ, ומעיקר הדין – גם אם נטחן קוה"פ). תסו, ט-יא (פירורים דקים בקמח, אף להאומרים שיבש בלח בטל, מ"מ חו"נ. ואם נאפה קוה"פ, ב' דעות. לענין להשהות שהוא ספק מד"ס בפחות מכזית, יש להקל). תסז, יד (דבש שנתבטל בו מעט קמח שבשלו קוה"פ). תסז, מו (אף שאסור להשתמש במי הגעלת כלי שאב"י, כשנערבו במים אחרים אין חו"נ בפסח).

עיי"ע תערובת (חוזר וניעור).

תערובת, כבוש

ג: תמז, כד בהגהה (כ. ביין מעל"ע אוסר, ויש אוסרים בחמץ אף בפחות ממעל"ע, ובספק או שעה"ד יש להקל). תמז, לא (לכתחלה יש ליזהר אפי' פחות ממעל"ע). תמז, מב (פחות ממעל"ע אינו מפליט כלום מכלי). תנא, מג (כנ"ל). תסז, כט, ל (חטה במים פחות ממעל"ע, ב' דעות אם אוסר במשהו. המנהג לאסור אפי' נתרככה ולא נתבקעה. ויש להקל בהפ"מ או שיש צד לתלות שהחטה נפלה אחר שהסירו הבשר). תסז, לו (בדוחק הלישה נסחט מתמצה ונסחט). תסז, מ (בצונן בפסח, ב' דעות). תסז, מג (צונן בלא רוטב אינו אוסר לד"ה). תסז, מז (בצונן, ב' דעות). תסז, מט (נמצאה חטה על הבשר שעליה קצת לחלוחית, לד"ה לא החמירו בפסח). תסז, נח (שכר עם מים שהדיחו בהם בשר, לד"ה לא נאסר כשעבר דרך העברה, אף שהבשר מלוח).

עיי"ע תערובת (כבוש).

תערובת, משהו

ג: תמה, ח (אפר ח. שנתערב אפי' באלף לא בטל, דהוי דבר שיש לו מתירין). תמה קו"א ו (בערב פסח משש ומעלה, ב' דעות). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (אסור בהנאה). תמז, א (מליל ט"ו החמירו חכמים לאסור במשהו באכילה והנאה, יבש ביבש ולח בלח, מין במינו ובשאינו מינו, ואפי' טעמו ולא ממשו). תמז, ח (אם טעם לפגם אוסר בח. כמו משהו, ב' דעות). תמז, טו-יז (יבש ביבש שנתערב מיעוטן ברוב, תערובת הג' מותרת. לח בלח אסורות. חתיכה או כלי שנאסרו במשהו ונתערבו באחרות, ב' דעות). תמז, יח (בע"פ משעה ששית בטל בס' בלח וברוב ביבש, וריחו ונטל"פ מותרים. וכן בטל ח. נוקשה). תמז, כב (חטה בתרנגולת קוה"פ, ונשארה רגע א' בפסח חמה אוסרת). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ונטלה, אם סיננו בפסח ומצא פירורין ששהו מעל"ע נאסר כל היין. לא סינן מותר להשהותו וליהנות ואסור לשתותו. סינן קודם הפסח מותר לשתותו בכל ענין). תמז, לא (כשנכבש בפסח אסור אפי' יש ס' בדבר הנכבש נגד הח. הבלוע בכלי, ומנהגינו לאסור אפי' נטל"פ, ולכתחלה ליזהר אפי' נכבש פחות ממעל"ע). תמז, מז (נטל"פ אינו חו"נ). תמז קו"א א (קיי"ל שגם יבש ביבש אוסר במשהו). תמז קו"א ג ד"ה ואף (הטעמים שאסרו ת. משהו בחמץ אף באינו מינו. גם מטעם דבר שיש לו מתירין). תנא, נד (בע"פ בטל בס'). תנא, נו (מצה אסורה במצות אחרות בע"פ בטל ברוב). תסב, כ-כב (נמצאה חטה שנתרככה במ. קוה"פ צריך להסיר מהמ. כרוחב גודל, ובתוה"פ טוב לכתחלה להשהות כל המ.). תסו, יב-ד (מים שנפלו על קמח ונתייבשו בפסח והפירורים דקים ואינם ניכרים, כיון שהתערובת נעשה בפסח אינו בטל ואסור להשהותו. ואם נתייבש במקום א', יאחוז מקום זה ויוריק השאר. נסתפק אם הוא מים או מי פירות, יש להתיר מטעם ס"ס). תסו, טו (וכן עכברים שנשכו שק מלא קמח ונתייבש, יאחוז מקום זה ויוריק השאר, ואין חוששים שאכלו העכברים בכל השק שאין דרך עכבר להוציא ריר, רק במקום שנשך השק). תסז, ז (דגן שנטבע בנהר ושהה שיעור מיל ונתרכך ואח"כ נתערב, ב' דעות אם החמירו חכמים במשהו אף באכילה, ובהפ"מ יש להשהות). תסז, ז (לא החמירו חכמים בספק ח. שנתערב יבש ביבש. דגן שנטבע בנהר ושהה שיעור מיל ונתרכך ואח"כ נתערב, ב' דעות). תסז, כה (כנ"ל לענין חטה שנמצאה בתבשיל בפסח). תסז, מג (איסורו מד"ס ותולין להקל). תסז, מו (מי הגעלה שנערבו במים אחרים, מתי אוסרים במ.).

תערובת, סתם מלח, כלי וכיו"ב

ג: תמז, כו (סתם מ. מדינא מותרים בלא בדיקה מפירורים, שנימוסו ונתבטלו בס' קוה"פ). תמז, לו (נהגו להחמיר כשלא נבדק המ. והדחה ושריה ג"פ מועלת רק בדברים שדרכם להדיח). תמז, לח (בדיעבד מותר, כשא"א להשהותם, או כשנתערבו). תמז, לט (אם יש לחוש בסתם ס. שמשהו ח. הי' דבוק עליו ונפרד בחתיכה, ב' דעות). תמז, מ (סתם ס. מסתמא הוא של ח.). תמז, מב (נמלח בסתם מ. יש להקל בשעה"ד להדיח בפסח בכלי חמץ). תמז, מג (סתם ש. חוששים שבהתכתו נתערב פירור, וסגי בסינון קוה"פ). תמז, מו (משום חומרת פסח חוששים בסתם כ. שמא הוא בן יומו). תמז, מז (סתם דבר שנתבשל חוששים שנתערב בו פירור, וסגי בסינון). תמז, מט (סתם חומץ שמסתפקים ממנו כל השנה). תמז, נ (סתם צוקר). תמז, נא (סתם כ. ששאבו בו יין או חומץ לפסח). תמז, נה (מדוכה שלנו אין רגילין לדוך בה חמץ, ומשהו חמץ שנידוך בתבלין בטל בס'). תמז, נח (כנ"ל – תמז, לט). תנא, מו (תבלין שדכו בסתם מדוכה, לכתחלה חוששים שמא נפל פירור חמץ ואח"כ דכו בה תבלין חריפים ונאסרה המדוכה). תסב, יט (תבלין ומלח, לבדוק אם יש חטה). תסז, יד (דבש חוששים בסתם שעירבו בו קמח, אא"כ בישלוהו או עשו ממנו מי דבש קוה"פ ונתבטל בס', וי"א אף פחות מס'). תסז, טו (הובאו בחביות עם השעוה, ב' דעות אם לאכלו בעינו). תסז, טז (במקומות שדרכם לערב ואינו ברור, יש הרבה צדדים להקל, ויש להשהותו, ולהתיר תבשיל שנפל לתוכו דבש זה). תסז, יז-ח (פירות מיובשים, חוששים שפיזרו עליהם קמח ביבוש, או יבשום בתנור חמץ. נפל לתבשיל אין אוסרים. לשרות במים לשתות המים, תלוי במנהג). תמז, יט-כ (צוקר חשש חימוץ. הוט צוקר מותר להשהות ונהגו למכרו לנכרי לכתחלה. צוקר קאנדל אין להשהותם, ואינו אוסר תבשיל, עעה"פ מותר, שיש הרבה צדדים להקל). תסז, כא-ד (צפורן חוששים ששורים במי שעורים, וכרכום שמזלפים קמח שבחשו במים. נפלו לתבשיל אין אוסרים. לסגרו בחדר, וכן הטאבק שדרך לשרותו בשכר). תעב, כח (מי דבש שאין חשש זיוף קמח).

עיי"ע הכשר כלים (סתם). מצות (קמח). וראה גם לעיל אצל חומרות.

תערובת, עבר עליו הפסח

ג: תלו, יט בהגהה (ת. חטים בחטים שעעה"פ, יטחן ויתבטל הקמח ברוב או בס'). תמב, ג (נתערב ועעה"פ אסור באכילה ומותר בהנאה, בפדיון וזריקה לים, או מכירה חוץ מדמי איסור שבו). תמב, ו (כנ"ל). תמב, ז (טעמו ולא ממשו לא קנסוהו, ויש אוסרים). תמב, ט בהגהה (יי"ש, להקל בהנאה בהפ"מ). תמב, י (מעמיד. אם מועיל פדיון, ב' דעות). תמב, יב (כנ"ל במחמץ). תמב, יג (מין במינו שנבלל, לא קנסו חכמים). תמב קו"א ט (דינו כתרומה דרבנן לענין ביטול ברוב. מי דבש הד', חילוק בין חמץ שעעה"פ והעמיד בו לבין העמיד בו ועעה"פ). תמז, סא (עעה"פ ונתערב, יבש ביבש ברוב, לח בלך י"א ברוב וי"א בס'). תמז, סב-ג (העמיד או החמיץ בח. שעעה"פ, ג' העיסות הראשונות אסורות, והד' מותר).

ראה גם לעיל אצל עבר עליו הפסח.

תערובת, צליה ואפיה

ג: תמז, ד-ה (ככר חמץ חם שנגע במצה חמה אוסר כרוחב אגודל. בישל המצה נאסרה כולה). תמז, ט (חמץ אוסר המקום שנאפה בתנור, אבל אין הבליעה מתפשטת בכולו בלא רוטב). תמז, כב (חטה נגעה בתרנגולת כחושה חמה אוסרת כרוחב גודל). תסא, טז (מצה שנכפלה, אוסרת כרוחב גודל סמוך לכפל. נאפית בתוך הפסח נאסרה כל המצה. נגע הכפל במצה אחרת אוסרת כרוחב גודל. א' מהם משוח בשמן ונגע מקום הכפל במצה ב', נאסרה כולה. נגע שלא במקום הכפל אוסרת כדי קליפה).

עיי"ע תערובת (צליה).

תערובת, ריח

ג: תמג, ג (אסור להריח פת של נכרי). תמז, ט-י (בשאר איסורים אינו אוסר, ובחמץ בפסח ב' דעות. האוסרים היינו בצלי שמן בתנור קטן, או שהתנור סתום ונשתהו זמן מרובה). תמז, יב (ריח הפוגם יש להתיר בכל ענין). תמז, יח (בע"פ אינו אוסר). תמז, מא (ר. שום בלוע חמץ שנודף לבשר מותר). תנא, סב (כלים שהחזיקו בהם יי"ש והגעילו נשאר הר.). תנא, סג (הכניסו בו מי דבש ומרגישין בו ר. היי"ש).

עיי"ע תערובת (ריח).

תקלה, חשש

ג: תלה, ד (לבער ח. שעעה"פ, אין מברכים עליו). תמ, ה-ח (ח. של נכרי בביתו יעשה מחיצה י"ט, וביו"ט יכפה כלי). תמ, יא (כנ"ל). תמ, יז (כשמחזיר לנכרי פקדון של ח. שנאסר בהנאה, אין חוששים שימכרנו לישראל, אלא כשהישראל מוכרו לנכרי). תמ קו"א יג (הוכחות להנ"ל). תמא, ט (מחיצה לח. של נכרי בביתו). תמא, טו (כנ"ל). תמב, ז (ביעור תערובת שאין בו ממשות ח.). תמב, יט (תערובת שעעה"פ שמוכר לנכרי חוץ מדמי איסור, ובכ"מ שעעה"פ ואסור באכילה ומותר בהנאה, דוקא באופן שאינו יכול למכור אח"כ לישראל ויאכלנו). תמב קו"א ט (ביעור ח. נוקשה). תמה קו"א ב. תמה קו"א ג (כששוהה ואינו מבער מיד). תמו קו"א א ד"ה אבל (תערובת משהו, וח. נוקשה א"צ לבער אלא מחשש ת.). תמו קו"א ב ד"ה איברא (כנ"ל). תמז, א (כשמוכר לנכרי, דוקא באופן שאינו יכול למכור לישראל). תמח, ד (מחיצה או כפיית כלי לח. של נכרי בביתו. ביו"ט האחרון סמוך לחשכה אין לחוש). תמח, כח (נכרי שטחן חטים של ישראל ואפה ממנה פת, אין הישראל מחוייב ליקחנו מהנכרי ולבערו מפני חשש תקלת אחרים). תנ, כה (מחיצה או כפיית כלי). תסז, ב-ד (חטים שנפלו עליהם מים, ימכור לנכרי קוה"פ מעט מעט, או ימכור לישראל ויודיעו שנפלו עליהם מים, ובהפ"מ ימכור לנכרי המכירו ויחזיר לו אחה"פ). תסז, ד (אם מותר למכור לנכרי קוה"פ חטים שנתבקעו, או לחשוש שיטחון וימכור הקמח לישראל, ב' דעות). תסז, ה (כשלא שהה מיל במים יכול למכור לו הרבה). תסז, כד (טאבק וכרכום שיש בו חשש חימוץ, לסגור בחדר).

ראה לעיל אצל כלי חמץ.

חמר מדינה

עיי"ע הבדלה. כוס של ברכה. קידוש.

א: קפב, ב (כשאין הרבה יין גדל כדרך יום סביבות העיר). קפב, ג (דוקא משקים חשובים כמו מע"ד, ולא קוואס או בארשט).

ב: ערב, י (כשאין יין גדל סביבות העיר מהלך יום בשנה זו ורוב אנשי העיר קובעים סעודה עליו. וי"א כשרוב השנה אינו מצוי כלל אצל חנוני. בבהמ"ז הכל מודים דסגי ברוב אנשי העיר). ערב, יא (חילוק בין קידוש להבדלה ובהמ"ז ושאר דברים הטעונים כוס). ערב קו"א א (ליישב המנהג כדעה הא', דסגי במה שרוב אנשי העיר קובעים סעודה עליו).

ג: תעב, כח (כשאין יין גדל מהלך יום סביבות העיר, בליל הסדר יקח ח"מ לד' כוסות, ולא יקדש על הפת). תעג, יג (שתיית ח"מ בין כוס א' לב' או בין ב' לג').

חנוך

עיי"ע אב ובן. קטנים (הגיע לחנוך).

חנוכה

א: קפח, ו (ועל הניסים הודאה, ולכן יאמרה בבהמ"ז בברכת הארץ). קפח, יז (אין בו תוספת מחול על הקודש).

ב: רפח, ג (תענית חלום. תענית לתעניתו).

ג: פסקי הסדור תסד (הלל וקרה"ת).

נרות חנוכה

א: מב, ו (להתשמש בהן אחר מצותן).

ב: רסא קו"א ג (קודם לנר שבת). רסג, ט (השתתפות בפרוטה בנ"ח של בעה"ב). רסג קו"א ה (המהדרין נר לכ"א משום פרסומי דניסא). רסד, יב (מצוה מהמובחר בשמן זית). רסד, טז (אין להדליק בנר ישן של חרס). רעז קו"א ב (טפח הסמוך לפתח. אחורי הדלת). רעז קו"א ג (כשפותח הדלת כדי שלא יהי' הנר מוצנע אחורי הדלת ויהי' פרסומי ניסא). רצו, יד (שמן לנ"ח ויין להבדלה מי קודם).

ד: תקז קו"א ב (שמן נ"ח שנתערב בשמן חולין). פסקי הסדור שעג (סדר ההדלקה והברכות).

חניפה

א: נג, כה (הש"צ לא יחניף לצבור). קנו, יח (כל המחניף עונשו גדול, אא"כ מתירא שיהרגנו).

חסידות, מדת

א: ב מהדו"ב, ו (לא לילך בגילוי ראש). ג מהדו"ב, ח (לרחוץ פי הטבעת במים). ג מהדו"ב, י (ליגע באמה לנשוי). ב מהדו"ק, ז (לא לילך בגילוי ראש). ג מהדו"ק, כב (ליגע באמה לנשוי). כז, יט (להתענות כשנתהפכו הרצועות). עו, ב (בגדים נקיים בתפלה). פה, ב (דיבור בלה"ק במקומות המטונפים). צ, טז (להמתין ליחידי בבהכ"נ אחר התפלה). צא, ג (לא לילך בגילוי ראש). צב, ח (לא ישתין בתוך ד"א של תפלה). קב, ג (לקום בביתו כשאדם מתפלל לידו). קנו, ו (למחול לאדם שחטא לו). פסקי הסדור תרח (לרחוץ פי הטבעת במים). סדר ברה"נ ג, יד (להרבות בברכות הצריכות).

ב: רמב, ח (לא לאכול בחול מה ששלחו לו לאכול בשבת). רמב קו"א ג (עשה שבתך חול, להרמב"ם). רסג, יח (להמתין באמירת ברכו לאדם שלא תיקן מאכלו לשבת). רעו, ב (להפוך פניו מנר שהדליק נכרי בשבילו בשבת). רפח, ב (תענית בשבת). רצו, יב (לא לטעום מאומה קודם הבדלה למחר). שכח, יא (ח. של שטות). שלד, ז (ח. מוותר משלו בכ"ד שיש נדנוד עבירה).

ג: תנז, ו (להפריש חלה מהעיסה ולא מהפת בחו"ל). תנז, יב (להפריש מהמוקף בחו"ל).

ה: ת"ת ג, ד (חיי צער להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו). ג קו"א א ד"ה ולרבי (חיי צער, לזכות בכתר תורה).

ו: מכירה ח (לא לחתום בצוואה שמעביר נכסיו מהיורש). ט (לא לקבל מתנה). הפקר יג (לא לירד לאומנות חברו). גזילה א (לא ליטול קיסם מהגדר לחצוץ בו שיניו). נזקי ממון יח (להצניע קוציו שלא יביאו תקלה). שאלה ושכירות ח (לא להשליך חפצים מחדר, כשהטעהו ושכר ממנו). שאלה ושכירות יג (משכון לשכיר כשאין לבעה"ב מעות). שאלה ושכירות יח (ללות ולפרוע לשכיר בזמנו).

חסידים

א: עו, ד. צג, א (ח. הראשונים). צח, א.

ה: ת"ת ד, ה-ו (ח. הראשונים).

אנשי מעשה

א: קכח, לז.

ב: רסא, ה. רסב, ג. שו, טז.

ג: תנג, לג.

ד: תרכד, י.

גדולי החכמים

ב: רנ, ד. רסב, ד.

ג: תס, ג.

ו: שאלה ושכירות יח.

ותיקין

א: נח, ד.

ב: רסז קו"א א.

ה: ת"ת ד קו"א ב.

ו: גזלה יד.

צדיקים

א: א מהדו"ב, ה. קיח, ב. קכ, ב. קנו, ג.

ב: רצב, ה.

חצי שיעור

ב: שב קו"א א ד"ה והנה (במלאכות שבת, במשהו, במקלקל). שכח, טז (באכילת נבלה איסור מהתורה). שמ, א (במלאכת גוזז בשערה א'). שמ, ד-ז (בכתיבת אות א').

ג: תמב, כח (באסורי מאכלות). תמב קו"א יז (הוכחות שבאיסור ב"י וב"י לא נאסר פחות מכזית מה"ת אלא מדרבנן). תמו קו"א א ד"ה והנה (טעם כעיקר לדעה א').

ד: תריב, טז (בכל איסורין שבתורה).

ו: גזלה א (באיסור גזלה).

חצי שעה

עיי"ע התחיל בהיתר. זמני היום (חצות היום). תפלה (הקדמתה לפני צרכי האדם).

א: נג, ג (שיעור לגמור פסוד"ז). ע, ה (איסור ח"ש קודם עלות השחר הוא רק לענין סעודה, ולא לענין מרחץ ולהסתפר). פט, ב (זמן מנחה ח"ש אחר חצות).

ב: רנא קו"א א (אכילה ח"ש לפני מנחה וערבית. תקיעה ב' ח"ש קודם לשבת. איסור מלאכות המותרות). רנו, א (נהגו שח"ש סמוך לשבת מכריז הש"ץ). רסא, ב (ח"ש קודם הלילה אפשר כל המקומות קיבלו השבת). רסז, ד (המתפלל ע"ש מבעוד יום אסור להתחיל לאכול ח"ש קודם צאה"כ). רפו קו"א א (סעודה קטנה ח"ש קודם מנחה). רצא קו"א א (כנ"ל. סעודה גדולה ח"צ קודם מנחה גדולה).

ג: תלא קו"א א בהגהה אחרונה (שיטת הטור, שבלימוד חיישינן שמא ישכח, אף בהתחיל בהיתר, דוקא בבדיקת חמץ. באכילה – שמא יפשע, רק לכתחלה, אף בק"ש כו'). תלא קו"א ב (כשאומר לחברו להזכירו, בדבר מצוה ובדבר הרשות). תנח, א (אפיית מצות בע"פ ח"ש אחר חצות). תפט, יז (איסור אכילה ח"ש קודם זמן ספה"ע).

סמוך

א: פט, ח (למרחץ ולהסתפר גזרו רק סמוך לתפלת המנחה, להפך בעורות ושאר מלאכות – גם סמוך לשחרית).

חציצה

עיי"ע טבילה (חציצה). נטילת ידים (חציצה). תפלין (מקום הנחתן). תפלה (מקום הראוי).

א: צ, כא (מין במינו אינו חוצץ).

ג: תעה, כז (כרך מצה בעלי מרור ובלע יצא ואינו חוצץ. כרכו בסיב שאינו מין מאכל חוצץ).

ד: תקפו, טו (מין במינו אינו חוצץ). תקפו, טז (ח. בין פי התוקע לשופר). תרנא, ד (אגודת ד' מינים לנוי ואינה חוצצת). תרנא, ה (נשרו עלי לולב והדס וערבה, מין במינו אינו חוצץ).

חצר

עיי"ע עירובי חצרות. קנינים (חצר). רשויות שבת (חצר).

חקיקה

עיי"ע כתיבה (חקיקה).

חרם

עיי"ע נידוי.

א: נה, יד.

ב: שו, כו (ח. ונידוי בשבת). שז, כד (קריאת השמש הסכמות וח. מתוך הכתב בשבת). שמא, ג (נהגו להתיר ח. בשבת. אין מחרימים אלא לצורך השבת, או לתיקון המדינה או שנוגע לכלל. ביזה החכם יכול לנדותו שהוא תיקון המדינה להעמיד המשפט על תילו. חרם על העוסקים בטבע כל ימיהם).

ג: תכט, יד (בניסן מותר, אבל לא בתשרי). תמג, ט.

ד: תרב, ה (אין נותנים ח. בין ר"ה ליוה"כ). תרו, ט. תריט, א (העובר על ח. הקהל עבריין).

ה: א, נג (החשוד לעבור על ח. הקהל אינו חשוד על הנבלה, ומ"מ קנסוהו).

ו: נזקי גו"נ א (ח. הקדמונים למי שמכה חברו).

חדר"ג

ו: הפקר יא (לא להשיג גבול בשכירות בית מנכרי, אפי' לא הושוו בפיסוק דמים).

חרש שוטה וקטן

עיי"ע קטנים. שוחט ובודק (חרש שוטה וקטן).

א: יא, ד (לענין לשמה, מועיל בעע"ג). יא קו"א ב (כנ"ל). מב, ה (יש להם מעשה ואין להם מחשבה, אפי' גילו בדיבורם). קנט, כ (נט"י לאחר, מועלת כוונתם). קצט, י (חו"ש שדברו בו חכמים פטורים מכל המצות).

ב: רסו, ט (במקום שהתירו לעשות מלאכה ע"י חש"ו, עדיף ש. שאין לו דעת כלל. משא"כ ח. יש לו דעת מועטת וקטן יבוא לכלל דעת, ושניהם שקולים).

ג: תנג, טו-ז (פסולים בלישת מצת שמורה, וכשנכרי טוחן אין שמירתן מועלת). תס, א (אין בהם דעת. פסולים בלישת ועריכת ואפיית מצות של מצוה. לשו הם, וישראל שומר מחימוץ, ב' דעות). תעה, לא (אכל מצה כשהוא נכפה בשטותו ונתרפא חייב לאכול, שבאכילה א' הי' פטור מכל המצות). תעז, י (בלישה).

ד: תקפח, ו (פטורים משופר).

ה: רבית ס (אינן בני שליחות).

חרש

א: מו, ז (ח. מברך הנותן לשכוי בינה). נה, יא (ח. המדבר או השומע כפקח). קצט, י (ח. שאינו שומע או שאינו מדבר מצטרף לזימון י' ולא לזימון ג'). ר, א (כנ"ל).

ג: תס, א (אינו שומע ואינו מדבר).

ד: תקפח, ז (ח. השומע ואינו מדבר כפיקח. מדבר ואינו שומע פטור מתק"ש, שמצוותה בשמיעה).

ה: א, לה (ח. אין בו דעת צלולה ודינו כש.). א, מד-ה (מדבר ואינו שומע). א, מו (שומע ואינו מדבר). א קו"א יג (מדבר או שומע הם כפקחים, אם ידוע שדעתם צלולה. בודקים לגיטין ולמו"מ ולשחיטה).

שוטה

ג: תס, א (מאבד מה שנותנים לו).

ה: א, לו (ש. שאינו יודע לשמור מה שנותנים לו. וה"ה שאר דברים דרך שבוש הדעת. אי סגי בפ"א, ב' דעות. אם לענין שחיטה דומה לענין עדות. המבוהלים ונחפזים בדעתם). א, יז (כשעביד דרך שטות אין תולים בדבר אחר).

חשבון

עיי"ע מספרים.

א: צד, ב (ח. במשולש כדורי לדעת הנטיה בכל מקום אל א"י).

ב: שמט, ב (אלכסון ד"א הוא ה' אמות וג' חומשי אמה). שעב, ה (עיגול שבתוכו מרובע ד' טפחים, היקפו י"ז פחות חומש). שצו, ב (אלכסון). שצט, יג-ד (שיעור מרובע שאלכסונו ב' אלפים אמה, של חכמי התלמוד בקירוב, ושל חכמי המדות שצמצמו).

חשוד

עיי"ע מומר.

ב: שמז, ד (אסור להשאיל כלי לישראל הח. על המלאכה בשבת).

ה: א, כט (ח. על הגנבה אינו ח. על הנבלה). ב, י (הח. בדבר א' ח. על שבועה באותו דבר). ב קו"א ו (כנ"ל, בין ח. על ממונא, בין ח. על השחיטה, בין ח. על עבירה אחרת להסוברים שאינו נאמן על בדיקת הסכין. נשבע להבא ועבר עליה י"א שלא נחשד לישבע לשקר). ב קו"א יג (מומר לדבר א' אפי' באיסור חמור, אינו ח. לכל התורה אפי' באיסור קל ויש הפסד ממון. מומר לאיסור קל אינו ח. לאיסור חמור אפי' מאותו המין ויש הפסד ממון. מאכלות אסורות חשיבי מין א'. מעשרות חמורים משביעית). שם ד"ה ומ"ש (ח. על הגניבה אינו חשוד על השחיטה, שנתן לאחר לשחוט, אבל אינו נאמן על העמדת סכין). לג, ז (חשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה).

דואג ומתאנח מיד

ה: ב קו"א ה ד"ה ופירש (דוקא מיד שנודע לו). שם ד"ה והא (דוקא כשאירע לו מכשול שלא במתכוין). שם ד"ה ואפילו (כשנראה קלות בבדיקת הסכין אינו מועיל). שם ד"ה ומיהו היינו (מועיל גם בנמצא סכינו פגום שלא בדקו יפה, או טבח שנמצא אחריו חֵלב). שם ד"ה ומיהו בזה (מועיל אף במקום חימוד ממון, כשוחט לעצמו ומוכר לאחרים). שם ד"ה ואם לא (כשיצא ב"פ טרפה מתח"י מועלת, אבל לא כשיצא ג"פ).

הכרזה ברבים והעברה חודש

ה: ב קו"א ה ד"ה וכן (מועיל כמו דואג ומתאנח, כשאירע מכשול שלא במתכוין). שם ד"ה ומיהו בזה (אינו מועיל במקום חימוד ממון, כשוחט לעצמו ומוכר לאחרים).

חשד

ב: שא, ס (הבלנים ח. על הסחיטה).

ד: תרטז, א (הבלנים ח. להחם מים בשבת).

ה: א, ב (העבדים ח. על אבר מן החי). א, נג (העובר על החרם אינו ח. לעבור על האיסור). ב קו"א יג (הח. על השביעית אינו ח. על המעשרות, הח. על איסור קל אם ח. על איסור חמור ממנו). יח, כח-ט (שוחט הלוקח שכר שכר מהכשרות ולא מהטרפות, אפי' חסיד. חכם הלוקח דבר חשוב לברר הוראתו, או שמוזיל לו). יח קו"א י ד"ה הקהל (התנה עם הטבח לשכר קצוב לשנה יכול לסכם אח"כ שיקבל תמורת זה הכרכשות מהכשרות וליכא ח. וכן החוכר מהקהל ליטול מהקצבים מכל בהמה כשרה מותר לו להיות שו"ב במקולין. שו"ב לעצמו ומוכר לאחרים וליכא ח. אבל אין חכם רואה בכורות עצמו). שם ד"ה אבל אין (רק בראיית בכורות עשו מעלה זו, משא"כ חכם המורה בשלו ליכא ח.). שם ד"ה אבל הנוטל (חילוק בין נוטל שכר מהכשרות לבד שחשוד בעיני המון עם, ואם אינו חסיד חשוד גם לנו, לבין אדם וחכם הנאמנים בשלהם). שם ד"ה וראיית (בראיית בכורות אסרו להורות לעצמו אפי' אוכל לעצמו).

עיי"ע מראית העין; חשד.

ילך למקום שאין מכירים אותו

ה: ב קו"א ה ד"ה ופירש (ויחזיר אבדה או יוציא טרפה. במקומו אין שום תשובה מועלת). שם ד"ה והא (מועיל אף כשמכר טרפה במזיד). שם ד"ה ואם לאחר (מועיל אף כשעבר בלי חימוד ממון רק מפני הטורח, ואף כשנכשל אחר קבלת דברי חברות). שם ד"ה ואם לא (מועלת כשיצא ג"פ טרפה מתח"י).

יצא טריפה מתחת ידו

ה: ב קו"א ה ד"ה משחיטתו (יצא פ"א אם מותר לאכול משחיטתו, ב' דעות). שם ד"ה ופירש (מעבירין אותו מלשחוט לעצמו ולמכור לאחרים או לשחוט לאחרים, אבל שוחט לעצמו). שם ד"ה והא (חילוק בין במזיד לבין בפשיעה שלא במתכוין). שם ד"ה ואפילו (נראה קלות בבדיקת הסכין, אף שלא אירע מכשול). שם ד"ה ומיהו היינו (נמצא סכינו פגום. טבח שנמצא אחריו חֵלב). שם ד"ה ואם לאחר (כשנכשל שוב אחר קבלת דברי חברות דיינינן ליה כמזיד). שם ד"ה ואם לא (יצא ב"פ מתח"י באותה טרפה, או ג"פ אפי' בטרפות אחרת).

קבלת דברי חברות

ה: ב קו"א ה ד"ה משחיטתו (בפני ג' חברים. דוקא כשדואג ומתאנח). שם ד"ה והא (כנ"ל). שם ד"ה ואפילו (כשנראה קלות בבדיקת הסכין). שם ד"ה ואם לא (כשיצא ב"פ מתח"י אינה מועלת אלא כשדואג ומתאנח). שם ד"ה וכל (מועיל בפ"א, בשו"ב שאינו ממונה, או בממונה וידוע שהוא יר"ש, ונראה שהיא שגגה).

חתן

עיי"ע נשואין.