ט

טבילה

עיי"ע אישות (ליל טבילה). מלאכות שבת (רוחץ). מקוה. נטילת ידים (טבילת ידים).

א: מה, ג (ברכת הט. במקוה). קנט, כא (טבילה במ' סאה רק לטבילת הגוף, אין טבילה לחצאין).

ה: תקוני מקוה (המים חצי אמה ממעל לטיבורה, שלא יהיו קמטים כשטובלת מעומד. או שתטבול כדג. שערה לא יהי' צף).

חפיפה

ב: רסג, יא (ח. ראשן וגופן בחמין קודם הדלקת נרות שבת).

חציצה

א: קסא, ג (כשרוב בני אדם אין מקפידים והוא מקפיד).

ב: שג, א (חוטים ורצועות המהודקים). שג, ב (חוטים מעשה רשת ואריגה אין ח.). שג, ג (חוטין שעל צוארה הן רפויים ואין ח.). שג, טז (שער בשער אינו מהודק ואינו ח.). שג קו"א א (חוטים קלועים בשערות ח. ואין רפיון מועיל). שמ, ב (נטילת הצפרנים בליל טבילה בשבת ע"י נכרית).

ג: תנב, כה (נגיעת כלים זב"ז, כשמים מגיעים שם, אינה חשובה ח.).

ה: יח, קו"א ח ד"ה כך הבין (טבל ועלה ונתעסק באותו המין ונמצא עליו דבר חוצץ, לרשב"א תולין בו ולא הוי ריעותא כלל).

עיי"ע נטילת ידים (חציצה).

ט' קבין

א: פח, א (כשהם מב' וג' וד' כלים, והתחיל הב' עד שלא פסק הא').

ד: תרו, יא (מב' או ג' כלים, אבל לא ד'. בלי הפסקה. חציו במקוה וחצי בט' קבין יצא).

טבילת גר

א: קצט, ד (אינו גר עד שיטבול כראוי).

ב: שכו, ז (גר ומומר ששב).

ד: תרו, יב.

עיי"ע גרים. מומר.

טבילת זב וזבה

ג: תנז, כ (ט. מטומאת קרי, במ' סאה מים כשרים).

ה: קפג הקדמה ד"ה וזמן (מה"ת ביום ספירתה).

טבילת כלים

א: קנט, כא (רביעית). קס, טז (כנ"ל).

ב: רסא, ב (מותר להטביל בע"ש ביה"ש). שכג, ח (אם הוא מה"ת, ואם מותר לטבול בשבת, ב' דעות. כשנותן מתנה לנכרי ושואל ממנו א"צ ט. ואח"כ יטבול בלא ברכה).

ג: תנא, ע (כשנכרי מצפהו בדיל). תנב, כה (נגיעת כ. זב"ז אינה חשובה חציצה).

טבילת נדה

א: קנח, יג (נפלה למקוה נטהרה ואינה מברכת. א"צ כוונה).

ב: שג, א (זקנות ובתולות שא"צ ט.). שכו, ז (אין בעלה בעיר).

ד: תריג, כ (אינה טובלת ביוה"כ, אפי' בליל טבילה. טבילה בזמנה אינה מצוה אא"כ בעלה בעיר).

ה: קפג, הקדמה ד"ה אבל הרואה (בליל שמיני). קפו, ח (אסור לעמוד בימי טומאתה אפי' אין בעלה בעיר). קפז, נז (אם מים קרים מזיקין לה יטילו עששית ברזל חמה לתוך המים).

טבילת עזרא

א: פח, א (מועלת אפילו שאובין בקרקע). קכח, נז (לפני נ"כ. בשבת. ביו"ט). קנט, כג (שאובין).

ב: שכו, ז (אינו חיוב מה"ת או מד"ס).

ד: תרו, יא (סגי במ"ס שאובין בקרקע). תריג, יט (אסורה ביוה"כ).

עיי"ע קרי.

ערב יוה"כ

ד: תרו, יא-ב (י"א הטעם משום קרי, אפי' בשאובין או בט' קבין. וי"א משום תשובה, ג"פ אפי' נערים ובתולות בני מצוה). תרו, יג (קודם מנחה, אחר סעודה מפסקת).

טבל

ב: רס, ה. רעא קו"א ה. שח, ט (מוקצה בשבת). תה, ט.

ג: תמד, יב. תנז, א.

ד: תצה קו"א ז (מוכן הוא). תרמט, י (פסול לד' מינים). תרמט, טו (כנ"ל).

טבעת

עיי"ע הוצאה והכנסה (תכשיט).

טובת הנאה

עיי"ע דבר הגורם לממון.

ג: תלה קו"א ב (אי הוי ממון להורישו).

ה: רבית יד (אסור לקבל ט"ה מהלוה).

טומאה

עיי"ע רוח טומאה.

ד: תקי קו"א ב ד"ה ואין (הותרה בצבור, ולא מהדרינן אהתירא).

אהלות

א: מ קו"א א (ט. בדלת של פרדסקין או בסדק שבכותל, מטמא הבית רק כשהוא מחציו ולפנים. דלת פתוחה גרע טפי).

ב: שו, יח (פותח טפח להביא הט. מחדר לחדר, מותר למדוד בשבת). שמו קו"א א ד"ה ואעפי"כ (אין התקרה מונחת על המשקוף ואין סדק מפסיק הכל א').

הכשר

א: קנח, ג (מים א"צ ה.).

עיי"ע משקים.

חיבור אוכלים

ג: תמב קו"א יח ד"ה וההיא (מי פירות אין מחברין בצק).

טומאת אוכלים

א: קנח, ב (מטמא בכביצה. פירורים אין מצטרפין לכביצה). רב קו"א ד-ה (גרעינים).

ב: שלו, יט (פירות שיבשו על האילן כתלושים לענין ט.).

טומאת לידה

עיי"ע לידה (טומאת לידה).

טומאת מעת לעת

ה: קפג מהדו"ב ע' רנב-ד (לתרומה וקדשים ולא לחולין. לכל הדעות בגמ' הוא מטעם צירוף חזקת אשה, דלא אתרעי למפרע. נשים שדיין שעתן כתמן טהור למפרע אפי' יבש). קפז, כג ד"ה ומ"ש הרשב"א ואי (רק לתרומה וקדשים). קפט, ק (קטנה כגדולה).

טומאת משקים

א: קנח, ג (כשנגעו בסתם ידים נעשו ראשון לטמא במשהו).

טומאת מת

א: צד, א (בזה"ז כולנו ט"מ, שאין לנו אפר פרה). קנח, ג (כנ"ל). קנט כ (כנ"ל).

ב: שפו, ח (בזה"ז כולנו ט"מ, שאין לנו אפר פרה).

ג: תנז, כ (כולנו ט"מ).

ידות

ד: תרכט, טו-ז (י. האוכלים שמחוברין לאוכל שקצר לאכילה, מק"ט ג"ט בקשין הנקצרים במגל וד"ט במכבדות תמרים וב"ט בזמורות ענבים). תרכט, יז (קצרן לאכילה ונמלך, אין המח' מוציאה עד שיעשה מעשה הניכר).

ידים

א: קנח, א (סתם י. שניות לט. ופוסלות תרומה).

כלים

א: קנט, ב (כ. גללים ואבנים).

ב: רסד, טו (בגד פחות מג' אצבעות על ג', או שקיפלו וגדל ממנו פתילה אינו מקבל ט.). מהדו"ב תתצג (מחט שאינה נקובה ט. משום כלי מעשה שרוקמים בה).

ד: תרכט, א (עורות שלא נעבדו. מתכות שאינם כלים. כלי עץ שיש בו בית קיבול). תרכט, ב (כלים שנשברו ואין בהם שיעור. מטליות שבלו ולא נשתייר ג' על ג' אצבעות. בית יד כלי שנשבר). תרכט, ג (בית קיבול חצים, אם יש בהם נקב לקבוע בו החץ מק"ט). תרכט, ד (קנים חלולים וצנור אין מק"ט). תרכט, יא (סולם יש להסתפק בו אם מק"ט).

ה: קפג קו"א ב ד"ה והנה (צמר גפן, וצמר שאינו טווי, ושחקי דכיתנא שאינם ג' על ג', אינם מקבלים ט.). קצ, כא (פחות מג' על ג'. כלי חרס אינו מקבל ט. מגבו). תקוני מקוה (תיבה למקוה, המחוברת לבנין קבוע, צריך שלא יהי' עליה תורת כ. מעולם. נקב מוציא רמון. ג' אחוזים זב"ז. טפח מרובע. אחרי שמחובר יוכל ליתן סיד לסתום הנקב שבשולי התיבה).

מדרס

ד: תרכט, ז (מחצלת העשוי לשכיבה, אם שכב עליו הזב טמא). תרכט, ח (עשוי לסיכוך אינו מקבל טומאה).

משא

א: קנט, כ (נדה ונכרי מטמאים במ.).

נגעים

ה: קצ, יא (שיעור בהרת כגריס מרובע, ו' על ו' שערות בגוף האדם). קצ, כב (חוטי שתי או ערב בכרך או פרושים רוחב כגריס. בית המנוגע מטמא בא"י ולא בחו"ל).

נדה

ראה בערכו.

ספק טומאה, ברה"ר ברה"י

ג: תלג קו"א ו בהגהה ג (ס' טומאה ברה"י אפי' ספיקי טובא).

ה: קפג מהדו"ב ע' רנד (הלכתא גמירי לה. אין לומדים לאיסורים. המסוכן ברה"י שהוציאוהו לרה"ר).

ספק טומאה, שריפת תרומה וקדשים

ה: קפג מהדו"ב ע' רנה (אם שורפין על ספק ט. ס"ס. מד"ס).

פולטת ש"ז

ד: תרו, יא (טמאה ביום פליטתה).

טומטום

א: יז, ב (חייב בציצית מספק).

ד: תקפו, ט (חייב בתק"ש מספק, ואינו מוציא אחרים, אפי' ט. כמוהו). תרמ, ב (חייב בסוכה מספק, וא"צ לברך).

טוען ונטען

עיי"ע אונאה. בין אדם לחברו. בית דין. הודאת בעל דין. הלואה. הרשאה. יהא מונח. כופין על מדת סדום. מודעה. מזיק. מיגו. נאמנות. עד אחד. עדות. ערכאות. קנוניא. קנס. שבועה. שטרות. שליש. תנאי. תפיסה.

טופח ע"מ להטפיח

עיי"ע נטילת ידים (טופח).

א: עז, ב (במי רגלים שנבלעו בבגד). עח, א (כנ"ל). פב, ב (כשנבלעו בקרקע. שאם יניח עליו ידו ואח"כ כשיניחה על דבר אחר יקבל הלחות).

ד: תריג, יד (שאם יניח עליו ידו ואח"כ כשידביקנה לידו האחרת תדבק בה הלחות). תריג, טז (מפה שנתנגבה).

טיגון

עיי"ע הכשר כלים (טיגון).

א: קסח, יג (ט. בשמן דינו כבישול, ובלא שמן, או עם מעט משקה שמושחין על המחבת, דינו כאפיה). קסח, טז (ט. בדבש). לוח ברה"נ ח, יא (כנ"ל קסח, יג). סדר ברה"נ ב, יב (ט. בשמן י"א שדינו כבישול, ובשמן הרבה לכו"ע הוי כבישול).

ג: תנא, לו-ז (אם יש לו דין בישול או אפי', ב' דעות. עיסה שמשח המחבת בשמן היא אפי').

טל

עיי"ע גשם. תפלה (הזכרת ושאלת גשם וטל).

א: קיד, ו (ט. תחיה).

ב: רעא, יז (על המן ומלמטה).

ג: תסו, ב (דינו כמים להחמיץ).

טעימה

עיי"ע אכילה ושתיה (טעם ופלט). הבדלה (טעימה קודם הבדלה). קידוש (טעימה מהכוס; טעימה קודם קידוש).

טרפות

עיי"ע נבלה. שחיטה.

ה: לב, ב (אין למדין בט. זו מזו). לג, ב (אין מוסיפין על הט. מלבד דבר הפשוט שאינו יכול לחיות, כשא"י לאכול ע"י המראה והלעטה). לג, ד (ניטל לחי העליון). לג, ז (חילוק בין ט. לנבלה אחר שחיטה לענין חלב וביצים. חילוק בין ט. לנבלה מחיים לענין אותו ואת בנו ולענין חשוד). קפז קו"א יא ד"ה מה (כשסופה למות בודאי).

בדיקה

ה: א קו"א ה (י"ח ט. הן מיעוטא דלא שכיח וא"צ לבדוק אחריהן, מלבד סרכת הריאה דשכיחי). כד, לה ד"ה אבל (כנ"ל). לא, י (כשיש ריעותא שמנענעת ראשה יש לאסור עד שיבדוק המוח והקרום. בחודש תמוז דשכיחי מים בגדיים וטלאים – לכתחלה יבדוק).

ראה גם לקמן אצל ריאה, בדיקה.

בדיקה, לא בקיאין

ה: כג, כה (ל"ב בבדיקת הושט במקום שאינו ידוע). כד, יז. כד, לו-ז (בבדיקת הושט). לב, ח ד"ה ומיהו הני (ל"ב בבדיקת ריסוק, אבל בבדיקת פסיקת החוט קים לן). לג, יב ד"ה ועוד (כשיש צד היתר יש לסמוך על בדיקת ושט מבפנים). שם ד"ה והש"ך (אם גם במקום ידוע אין סומכין על בדיקת ושט מבפנים. חילוק בין בית הכוסות לושט. בסירכא). לג, כב (מדינא דגמרא, חילוק בין אברים הפנימיים בחלל הגוף, שאפשר לבדוק רק אדמימות הדריסה ולא נקב שע"י קוץ, לבין ושט שאפשר לבדוק בכולו. האידנא, מחלוקת בין בה"ג לרש"י. חילוק בין בדיקת דריסה ונפולה לשבורה, ובין ממסמס קועיה לשחט מעט ושהה). לג, כג ד"ה ושיטה שלישית (לרש"י ורמב"ם אין ב. מועלת אלא בטיפת דם, אפי' בושט מבחוץ, ולא בראיית העין ומשמוש הנקב). שם ד"ה ושיטה רביעית (לתוס' יש בדיקה לושט מבחוץ, מלבד כשחוששים שנתרפא).

ראה גם לקמן אצל ושט.

בית הכוסות

ה: לג, כג ד"ה וכתבו (מחט שנמצא בעובי בה"כ מצד א' כשרה). שם ד"ה וחילוק (דעת הרא"ש דהיינו אפי' בלא בדיקה מבחוץ). שם ד"ה וכל (דעת הרשב"א דהיינו בבדיקה דוקא). שם ד"ה ושיטה שלישית וד"ה ושיטה רביעית (טעמי רמב"ם ורש"י ותוס' שאין חוששים שניקב וחזר ונתרפא).

בני מעיים

ה: לג, טו ד"ה ומיהו (האדימו ב"מ דעוף אם תולין שנפלו לאור, ב' דעות).

בשר שהרופא גוררו

ה: לא, ד ד"ה ומיהו (חילוק בין זה למוח שנחסר פסול ונרקב כשר).

גולגולת

ה: ל, א (ניקב עצם הג. בעוף חוששים לנקב דק בקרום המוח שאינו נראה לעין, בבהמה סגי בבדיקה בראיית העין, ואם לא בדק ס' ט. ואם אין בעצם נקב מפולש א"צ בדיקה). ל, ב (לא מועיל בזה שבר אל שבר יחדיו ידובקו). לא, ב (בדיקה באצבע, להסוברים שניקב קרום העליון או התחתון לבדו ט.). לג, כג ד"ה והא דלקמן (נשכתה חולדה בראשה או שנגפה בעץ ואבן, מחזקינן ריעותא לקרום המוח).

דרוסה

ג: תלה, ד (עופות הנדרסים אסור להשהותן מחשש תקלה, וא"צ לברך על ביעורן). תמו קו"א א ד"ה אבל (כנ"ל).

ה: לג, יג ד"ה וכתבו (כשיש ריעותא בצואר צריך לבדוק כל החלל). לג, יז (בדיקת הקנה מבחוץ והושט מבפנים. הטעם שאין חוששין לקורט ארס על הושט מבחוץ. סימנים קשים אצל ד.). לג, כא (כנ"ל לג, יג). לג, כג ד"ה ושיטה שלישית (ד. נאמרה בתורה ולכן החמירו בה חכמים בספקותיה).

המסס

ה: לג, יב ד"ה ומיהו להמפרשים (נקב שאינו מפולש, בהפ"מ לא חיישינן שמא נתרפא). לג, כג ד"ה וכתבו (מחט שנמצא בעוביה, ב' דעות).

ושט

כג, ו-ח (חתך עור העוף ולא יצא דם אם חוששים לנקובת הו. ב' דעות. אמר ברי לי סוכמין עליו). כג, ז (נקיבתו במשהו). כג, כ (כנ"ל. אין לו בדיקה מבחוץ. אדום מבחוץ לבן מבפנים). כג, כא (גמיד ופשיט. קורט דם לחוד אין לחוש בו). כג, כה (אם בקיאין בבדיקת הו. מפנים במקום ידוע). כג, כו (תלש נוצות ויצא דם אין לחוש לנקיבת הו. ונהגו להטריף משום גזרה). כג, כז (חתך כל העור ולא יצא דם או יצא דם ולא חתך כל העור, ב' דעות. תפס הקנה אין לחוש, אפי' חתך כל העור ויצא דם וחתך בקנה). כד, לא (הגרים במיעוט בתרא, או ניקב שלא במקום שחיטה, ט. מספק לדעת הרא"ש. ניקב במקום שחיטה, או דרסה וחלדה במיעוט בתרא, אין לאסור משום ט.). כד, לה ד"ה פסולה (קיי"ל שתורבץ הו. במשהו). כו, א (ניקב הו. בשעת שחיטה, אחר שנשחט רובו לא נפסל. חילוק בין ניקב במיעוט הנשאר או כנגד מקום הנשחט, ובין בדרך שחיטה או לא). לג, ז (נקובת הו. נבלה. ובתורבץ הו. ט. וי"א שגם נקובת הו. ט. וי"א שאפי' נחתך רובו, וכן בנחתך רוב תורבץ הו.). לג, ט-י (ניקבו זה שלא כנגד זה). לג, יא (אין לה בדיקה מבחוץ, בדרוסה ובממסמס קועיה). לג, יב (ניקב החיצון ע"י קוץ חוששים שניקב גם הפנימי. מתי סמכינן אבדיקתינו מדינא דגמרא ולמנהגינו). לג, יג (ניקב הצואר בכלבא וקניא או קוץ ומחט, אם חוששים לנקיבת הושט, ואם יש בדיקה מבחוץ, ב' דעות. שחט מעט ושהה כולם מודים שחוששים). לג, יד (נתחלפו לבן באדום, ט. ולא נבלה). לג, טו (שניהם לבנים או אדומים. מקצתו אדום או לבן. נתחלפו במקצתן. הפך א' מהם מצד א'. נקלף א' מהם במקצתו). לג, טז (ב' ו. או קנים. יוצאים זמ"ז. רוחב אגודל בתחלה ובאמצע ובאמצע נחלק לב'). לג, כ (אין לה בדיקה מבחוץ אף לענין נקב). לג, כב (ממסמס קועיה, צריך לבדוק כל הו. או רק מקום המלוכלך, ב' דעות. חילוק בין ממסמס קועיה לבין שחט מעט ושהה. אם אפשר לשחוט בבהמה למטה ולבדוק הו. מבפנים למע'). שם בסופו (נקרע עור הצואר ונעשה גלד חוששים לקוץ. נפוח תולין שמחמת חולי הוא. נצרר דם בפנים מחמת מכה אין חוששים שניקב הו. יצא דם מחמת נשיכת התרנגולים חוששים, כמו בתלישת נוצות). לג, כג (בירור שיטות הפוסקים בישב בה קוץ. שיטת הרא"ש שאין מחזיקין ריעותא שניקב לחוץ. שיטת הרשב"א שמחזיקין ריעותא שניקב לחוץ ומועלת בדיקה. שיטת רש"י ורמב"ם שנקובת הושט נבלה והוי ס' בשחיטה ולכן חוששין שנתרפא ואין בדיקה מועלת. שיטת התוס' שושט פעיא ולכן חוששים שחזר הקוץ ונתרפא). שם ד"ה לארכו (נמצא קוץ לארכו, או לרחבו וידוע שאינו תחוב, כשרה).

עיי"ע שחיטה (עיקור). ראה גם לקמן אצל קנה.

חוט השדרה

ה: לא, ד ד"ה ובגמרא (טעם פסול נתמרך או נתמסמס המוח, שעתיד לנקוב או דהוי הפסק. פירוש נתמזמז כשר, נתרוקן או נתנדנד). שם ד"ה וכתב הש"ך וד"ה אבל התבו"ש (שיעור נחסר ונתמסמס, לש"ך הוא בכדי שלא יכפף, ולתבו"ש בנחסר עד רובו, ובנתמסמס באורך משהו וברוחב ברוב עביו והקיפו). שם ד"ה אבל שיטת (לשיטת הרמב"ם פסול כשנחסר או נתמסמס באורך משהו ברוב עביו והקיפו). שם ד"ה ולענין (בעל נפש יחמיר לעצמו בנחסר פחות מרובו). לב, א (נקבים סביב הקיפו מצטרפים לרוב לאסור). לב, ב (נסדק ע"פ כל ארכו כשר). לב, ג (שבר או מכה בשדרה, או עקומה ע"י שאשי"י, צריך בדיקה בחוט. נשברה מפרקת ורוב בשר עמה, חוט שלם כשרה, נפסק החוט נבלה מחיים). לב, ה (אם פי פרשה שלישית הוא בכלל בין פרשה ג' וכשרה או לא, ב' דעות). לב, ו (בעוף עד תחלת חיבור האגפיים לגוף, או סוף חיבורו לגוף, או סוף שכיבתו על הגוף, ג' דעות. להקל בהפ"מ למטה ממקום חיבורו, ובעל נפש יחמיר לעצמו). לב, ח (הכו על השדרה במקל באופן הפוסל, חוששין לריסוק אברים וצריכה שהייה מעל"ע ובדיקת חוה"ש במקום ההכאה, אבל לא בדיקת אברים הפנימיים. הלכה ד"א יצאה מחשש ריסוק, וי"א שצריכה בדיקה בחוט אם נפסק. לא נשברה השדרה, ולא שהתה ג"י כדי להעלות ארוכה לשבר, א"צ לבדוק בחוט). לב קו"א ב (הוכחות להנ"ל. הלכה אין חוששין לריסוק, ובעמדה ב' דעות. י"א שעכ"פ חוששים לפיסוק, ואפי' כשהכה בשבט).

חלב וביצים בחייו

ה: כד, לו ד"ה וכן בעיקור (איסור דאורייתא הוא. קיי"ל דעיקור הוא מהל' שחיטה ואינו ט. וסמכינן עלה להתיר חוב"ב שאינם בחזקת איסור). כד, לח (חילוק בין זה לעובר שהוציא אבר ונשחטה אמו חלב שלה אסור. מ"מ בעל נפש יחמיר לעצמו). לג, ז (בט. אסורים ובנבילה לאחר שחיטה מותרים מחיים).

חלל הבהמה

ה: לג, יב ד"ה ועוד (ניקב עור ובשר ס' ע"י קוץ או ע"י חולי, וס' שמא ניקבו אברים פנימיים, מותר מטעם ס"ס). לג, יג ד"ה וזהו (חילוק בין ניקב בקוץ שחוששים לאברים פנימיים, לבין ניקב הצואר, שיש מתירים). לג, כב ד"ה וכתב (קוץ שניקב לח. א"א לבדוק כל האברים הפנימיים אחר נקב משהו, אבל אדמומית הדריסה אפשר לבדוק). לג, כג ד"ה והא דלקמן וד"ה וכל (קוץ שתחוב בדופן, או נמצא בתוך החלל, דשכיחא ומוכחא לאיסורא, מחזקינן ריעותא לאברים הפנימיים).

כבד

ה: לג, כג ד"ה והא דמחזקינן (מחט בכ. אין מחזיקין איסורא לדקין).

כל יתר כנטול דמי

ה: לג, טז (כאילו ניטלו שניהם, או רק היתר. ב' ושט או קנה, באיזה אופן נאסר).

לחי

ה: כד, לב (ניטל ל. כולו או נתלש הסימן עם הבשר מהל. ב' דעות). לג, ב-ג (ניטל ל. התחתון, או בעוף חרטום התחתון, אם יכול לאכול ולשתות ע"י המראה והלעטה כשר). לג, ג-ד (ניטל ל. העליון, או בעוף חרטום העליון, ב' דעות).

מוח וקרומיו

ה: לא, א (קרום העליון והתחתון). לא, ב (ניקב קרום העליון לבדו, ב' דעות). לא, ג (אם מקילין בהפ"מ, ב' דעות). לא ד ד"ה וכתב הרא"ש (טעם פסול נתמרך או נתמסמס, שעתיד הקרוב לינקב, גם קרום העליון. שיעור מסמוס שכנגדו בחוה"ש לא הי' עומד. נתמזמז כשר, נתרוקן או נתנדנד). שם ד"ה וכתב הש"ך וד"ה אבל התבו"ש (שיעור נחסר ונתמסמס, לש"ך הוא בכדי שכנגדו בחוה"ש לא היה נכפף, ולתבו"ש בנחסר עד רובו, ובנתמסמס במשהו). שם ד"ה אבל שיטת (לשיטת הרמב"ם פסול רק כשנחסר או נתמסמס כולו). שם ד"ה ומיהו (י"ל שרובו ככולו. נרקב כולו נחסר מעט וכשר. חילוק בין נרקב שכשר, לבין בשר שהרופא גוררו שחשוב כניטל). שם ד"ה ולענין (לא להקל בנתמסמס משהו). לא, ה (מים, או שלחופית מים במוח, או בין מוח לקרום, ולא נחסר, מהריק"ש מתיר וט"ז אוסר. מעט מים בין הקרומים, הט"ז מתיר וש"ך אוסר. להקל כשנמצאו בתחתית המוח בחלל המלא לובן). לא, ח-ט (שלחופית בין הקרומים פסולה, אפי' אינה מחוברת לקרום). לא, י (כשיש ריעותא שמנענעת ראשה יש לאסור עד שיבדוק. בחודש תמוז דשכיחי – לכתחלה יבדוק). לא, יא (נמצאה תולעת בין הקרומים). לא, יב (נמצאת יוצאת מהמוח, אין תולין שגדל במוח ויצא אחר שחיטה). לא, טו (קרום התחתון מקיף והעליון פתוח במקום נקבי החותם. תולע שנמצא בתוך המוח פסול). לא, טז-יט (עד מה שכנגד הפולין, בבהמה ובעוף, נקיבת קרומו משהו, משם ואילך – ברובו).

ראה גם לעיל אצל גלגולת. חוט השדרה.

ניטל

ה: לא, ד ד"ה אבל שיטת (אבר שניקב ט. גם ניטל כולו ט.).

ניקב

ה: לג, ו (פסולי נ. לחללו או מפולש).

נפולה

ד: תצח, טז (עוף שנדרס ברגלים, צריך להשהותו מעל"ע ולשחטו ולבדוק אברים פנימיים. אם מותר לשחטו ביו"ט).

ה: לב, ח (במקום שחוששין לריסוק אברים צריכה שהייה מעל"ע ובדיקה. עמדה והלכה אין חוששין לריסוק). לב, יא (נפלה מדעתה אין חוששים, וכן מן הסתם חזקה שנפלה לדעת, ואם הלכה וגוררת רגליה חוששין לפסיקת חוה"ש).

ספק טרפות

ה: כד, מ (נולד הס. מחיים, או שנמצאה ריעותא ברורה אחר שחיטה וס. אם הי' מחיים, אם נאסר מטעם חזקת איסור אבר מהחי, ב' דעות).

ראה גם לעיל אצל בדיקה. לקמן אצל רוב בע"ח כשרים.

עגל בן יומו

ד: תצח, ח (כשידוע לכלו לו חדשיו. כשמפריס ע"ג קרקע). תצח, טז (אם מותר לשחטו ביו"ט).

צלעות

ה: לב, ח ד"ה אבל (הכה במקל על הצ. חוששין לריסוק וצריכה שהייה מעל"ע ובדיקת אברים הפנימיים). שם ד"ה ומיהו הני (הלכה ד' אמות יצאה מחשש ריסוק).

קורט דם

ה: כג, כא (אין לחוש בו לנקב). קפז קו"א יא ד"ה מה (כנ"ל).

קורקבן

ה: לא, יב (מצויין בתוכו תולעים הגדלים בפרש שבולעים, נמצאו תולעים יוצאים תולין שיצאו לאחר שחיטה). לג, ט (ניקב זה שלא כנגד זה כשר).

קנה

ה: כג, ז (פסיקתו ברובו). רד, ל (לצד מטה נקיבתו במשהו כריאה). כד, לא (הגרים במיעוט בתרא לצד מטה, או ניקב שלא במקום שחיטה, ט. מספק לדעת הרא"ש, כריאה שניקבה אחר שנשחט הק. ניקב במקום שחיטה, או דרסה וחלדה במיעוט בתרא, אין לאסור משום ט.). כד, לב ד"ה והתוס' (נפרדו הסימנים זה מזה ברוב ארכן ט.). כד, לד (נעקר סימן הא' אחר שנשחט רובו, קודם שחיטת השני בבהמה). כד, לו ד"ה וכן בנעקר (כנ"ל). לג, טז (ב' ק. יוצאים זמ"ז. רוחב אגודל בתחלה ובאמצע ובאמצע נחלק לב'. לול חלול שיוצא באמצע הק. וחוזר ומתחבר. בר אווזות שק. שלהם מתפצל לב' צדי הריאה, בזכרים ובנקבות).

עיי"ע שחיטה (עיקור).

קרום

ה: לג, ח (ק. שעלה מחמת המכה, אפי' עבה אינה מתקיימת).

רוב בע"ח כשרים

ה: א קו"א ה (חילוק בין ט. הריאה לשאר ט.). כד, לה ד"ה והנה (חילוק בין פסוקת הגרגרת ונקובת הושט לבין עיקור).

ריאה

ד: תרמח, יב (נימוח בשרה מבפנים ועורותיה וסימפוניה קיימין כשרה).

ה: כד, לא (ניקבה אחר שחיטת הקנה ט.). לא, ד ד"ה אבל שיטת (נשפכה כקיתון כשרה, בשר הר. אין חיות תלוי בו. וקרומא עילאה או תתאה מגין על הרוח. צמקה כולה או יבשה מקצתה ט.). שם ד"ה ומיהו (י"א שצמקה רובו ככולו). לא, יב (מצויין בתוכו תולעים הגדלים בתוכה, נמצאו תולעים יוצאים תולין שיצאו לאחר שחיטה). לג, טו ד"ה ואם (נגלד קרום העליון כשרה שהתחתון מתקיים ע"י הבשר, ובנשפך כקיתון אין להתיר). לג, כג ד"ה והא דמחזקינן (מחט שנמצאת בר. כיון שאין דרך הנבלעים ליכנס בר. מחזקינן ריעותא שניקב הקרום). שם ד"ה וכל (וצריכה בדיקה). שם ד"ה ושיטה שלישית וד"ה ושיטה רביעית (טעמי רמב"ם ורש"י ותוס' שאין חוששים שניקב וחזר ונתרפא).

ריאה, בדיקה

ה: א קו"א ה (כל דאיתא קמן בדקינן, דהוי מיעוט דשכיח. כשא"כ לבדוק שוחטים בלי ב. שרינן החלב בחייה בלי ב.).

ריאה, סרכות

ה: לג, יב ד"ה והש"ך (במקום אחד אי מהני בדיקה).

ריעותא

עיי"ע חזקה (ריעותא).

שבר אל שבר יחדיו ידובקו

ה: ל, ב (מועיל רק כשהט. מצד העצם, ולא בעצם הגלגולת שהפסול מצד קרום המוח, ולא בצומת הגידין). לב, ג. לב, ח (שיעורו ג' ימים). לג, ז (בנבלה מחיים).

שינוי מראה

ה: לג, טו (ב' עורות הושט לבנים או אדומים. מקצתו אדום או לבן. נתחלפו במקצתן. הפך א' מהם מצד א'. אברים פנימיים ירוקים שהאדימו, מתי חוששים לדרוסה או לנפלה באור.).

שמא ניקב

ה: לג, יב ד"ה ועוד (ניקב עור החיצון בושט מתי חוששים שניקב הפנימי. ע"י חולי, ע"י קוץ, ספק. חילוק בין ושט לעור ובשר הדופן). לג, יג (ניקב הצואר ע"י כלבא או קניא אם חוששים לניקב הושט, ב' דעות. שחט מעט ושהה לד"ה חוששים. ניקב עור הפנימי בושט ע"י קוץ, חוששים לעור החיצון. בעדיין תחוב – ב' דעות. ע"י חולי – אין חוששים). לג, כב ד"ה ולפי זה (שיטת הריב"א, שבממסמס קועיה אין חוששים לניקב הושט). לג, כג (שיטות הפוסקים, מתי חוששים לזה ומתי לא).

שמא נתרפא

ה: לב, ח ד"ה ומיהו היינו (דוקא בג' ימים). לג, יב ד"ה ומיהו היינו (כנ"ל). שם ד"ה ומיהו להמפרשים (אם סומכים על המתירים בהפ"מ. חילוק בין המסס לושט). לג, כב ד"ה ולפי זה (בג' ימים. בממסמס קועיה אין חוששים ש"נ). לג, כג ד"ה ושיטה שלישית (חיישינן רק בקוץ בושט שהוא ס' בשחיטה, ולא במחט בריאה שהוא ס' ט.). שם ד"ה ושיטה רביעית (חיישינן רק בושט דפעיא, ולא בבית הכוסות וריאה).