ג הנהגת בית הכסא ובו י"א סעיפים:

א

א וגם כשיכנס לבית הכסא יהא צנועא ולא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישבב ולא יגלה מלאחוריוג כי אם טפח ומלפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוקד ויש גורסים בהפךה ובאשה מלפניה ולא כלוםו ומלאחריה טפחז או טפחיים לפי חילוף הגרסאות ולענין מעשה יש לצמצם כל מה שאפשרח:

ב

ב ולא יכנסו שני אנשים יחדט אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו שלא יכנס אחר לשם ואם מפחד לישב יחידי יניח אחר ידו על ראשו דרך חלוןי אך לא יספר עמו שאין מספרים בבית הכסאיא משום צניעות ולכך אם אי אפשר לסגור הדלתיב ואיש אחר רוצה ליכנס ינחרו זה לזה ולא ידברו רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרביםיג כמו בית הכסא שבשדה בימיהם או בחצר בית הכנסת במדינות אלו תיקנו חכמים להיות נכנסות שתים יחד או אפילו יותר ולהיות מספרות זו עם זו שם כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנס איש לשם ויתייחד עמהן:

ג

ג וכשנפנה במקום מגולה כמו בשדה צריך להתרחקיד עד שלא יוכל חבירו לראות את פירועו מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו וא"צ להתרחק יותר עד שלא יראנו אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום ואחורי הגדר נפנה מיד וכן בחצר אחורי כותל הביתטו ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטהטז אין בכך כלום שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור כלל משום צניעות (אלא שהיא חרפה ובושה לרוב בני אדם ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד וכן בימי חכמי התלמוד [עיין סי' ק"גיז ובתרומת הדשן סימן ט"ז] לא היו מקפידין על זה):

ד

ד ובכל הלכות צניעות של בית הכסא צריך ליזהר בלילה כמו ביוםיח לבד מריחוק מקום בשדהיט וכיוצא בה שבלילה א"צ להתרחק כלל ויוכל ליפנות אפילו ברחוב העיר ואם יש שם איזו קרן זוית יפנה שם והוא כשאין שם אדם אבל כשיש שם אדם אפילו נכריכ אסור ליפנות בפניו כל שהוא בסמוך לו עד שיוכל לראותו אפילו אינו יכול לראות את פירועו כי מאחר שרואהו מקרוב אין זו צניעות:

ה

ה וכל זה ליפנות אבל להטיל מים התירוכא אפילו בפני רבים וביום משום חשש סכנה שלא יהא עקרכב ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתיןכג אם צריך לכךכד ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדיםכה ואפי' אשה מבנה הקטןכו:

ו

ו הנפנה במקום מגולהכז שאין בו מחיצותכח צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרחכט מפני כבוד השכינהל שהשכינה במערבלא ופני השכינה למזרחלב ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור כמ"שלג אחור וקדם צרתני ודרום נקרא ימין ותימן ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית או לקרן מזרחית דרומית או צפונית אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותרלד ואם לאו אסור ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפוןלה ולא להפך כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבהלו וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממשלז:

ז

ז וכל זה במקום מגולהלח אבל במקום שיש בו מחיצותלט ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערבמ יושב בצד המחיצה בסמוך להמא ונפנה ואחוריו למערבמב כלפי המחיצה ואם היא במזרח יושב בצדה ואחוריו למזרח ועל כן אין להקפיד כלל בבתי כסאותמג הבנוים בבתיםמד או בחצרותמה ואפילו אין מחיצהמו אחרת חוץ לבית הכסא רק כותל בית הכסא עצמו נדון משום מחיצה ויש אומריםמז שאין שום מחיצה מועלת לזה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה במקום שאפשר שלא לבנות בית הכסא תחילה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון וכל זה לפנות אבל להטיל מים מותר בכל עניןמח אפילו למערב ומזרח במקום מגולה:

ח

ח לא ישב ויפנה במהרהמט ובחוזקנ לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ויוצאת וכן מטעם זה לא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאינא וכן כשמקנח לא יקנח בחתיכת חרסנב שאינה חלקהנג וכיוצא בזה פן ינתקנד או ינקב הכרכשתא ומטעם זה התירו לטלטל בשבת צרורותנה שהם אבנים דקים וחלקים לקנח בהם אע"פ שהם מוקצים גם אם יש לפניו חתיכת חרס שאינה מוקצה והתירו להכניס לבית הכסא אבנים דקים הרבהנו עד כמלא היד לקנח בהן בזה אחר זה עד שיצא האחרון נקי ושוב אסור לקנח בהם יותר בשבת וכן בחול א"צ לקנח יותר כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב מאחר שהוא מקנח עצמו ג"כ בעודו יושב והקינוח יצא נקינז אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במיםנח:

ט

ט ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימיןנט אלא בשמאל מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעיתס מפני שכורך עליה הרצועהסא ואיטר שמניח תפילין על ימין וקושרן עליה בשמאל של כל אדם יקנח בימין של כל אדםסב וכל זה לקנחסג אבל לשפשף נצוצותסד של מי רגלים מותר גם בימין וכן להרוג כנהסה:

י

י המטיל מים מעומדסו ואם לא יגביה האמה יפלו נצוצות מי רגלים הרבה על רגליו מותר לו לסייע בבצים מלמטה להגביהוסז ואם נפלו על רגליו צריך לשפשפם בידיו מידסח ולא ילך כך בין הבריות אבל לא יאחז באמה להגביהו שכל האוחז באמה כאלו מביא מבול לעולםסט פן יתחמם ויוציא זרע לבטלהע אם לא שאוחז מעטרה ולמטהעא לצד הארץעב ששם אינו מביא לידי חימום או שאוחז במטלית עבהעג שאינה מחממתעד ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעירעה והיא טהורה מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלהעו כי מאחר שיש לו פת בסלועז אינו בא לידי הרהור וחימום אך מדת חסידות להחמירעח וגם מן הדין לא התירו לנשויעט לאחוז אלא להשתין כדי שלא יפלו נצוצות על רגליו אבל לא להתחכך אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כללפ:

יא

יא המשהה את נקביופא בין גדולים בין קטניםפב עובר מדברי סופריםפג משום אל תשקצו את נפשותיכםפד אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריותפה כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפלהפו ואפילו בברכות קריאת שמע כמו שיתבאר בהלכות קריאת שמע ותפלהפז ויש אומריםפח שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנהפט וגם שלא יהא עקרצ וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסהצא אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים לדברי הכל ויש אומריםצב שאפילו אינו יכול להעמיד עצמו פחות הרבה מכשיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה (בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח ומגביר כח המחזיק על כח הדוחה היה כח הדוחה גובר מאליו על כח המחזיק ועושה צרכיו בלי שום סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו כלל אפילו מעט מזעיר אבל אם כח הדוחה לא היה גובר כל כך על כח המחזיק בלי סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו מעט נמצא כשמעמיד על עצמו ומונע מלדחוק אינו נקרא משהה נקביו כי אינו אלא שב ואל תעשה ואין בו משום בל תשקצו):


א) ברכות סב, א. רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו. טור. וכ"ה במהדו"ק ס"ב. סידור ד"ה צריך.

ב) ברייתא ברכות סב, א.

ג) גמרא שם כג, ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ו. סידור ד"ה צריך (ולא הביא שם דעה הב').

ד) רש"י שם.

ה) טור. וארחות חיים (בפתיחה אות ה). והרב רבינו יונה בספר היראה.

ו) גמרא שם כג, ב.

ז) גמרא שם. רבינו יונה שם.

ח) ראה ב"ח.

ט) משנה פ"ק דתמיד (כו, א). אור זרוע ח"א סי' קלז. רמ"א סעיף ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ב.

י) ברכות סב, א. מ"א ס"ק א.

יא) ר' אמי ור' אסי שם. רמב"ם שם הלכה ו. אור זרוע שם. לבוש סעיף ב.

יב) המפרש שם בגמרא דתמיד (כז, ב).

יג) סנהדרין יט, א. מ"א ס"ק ב.

יד) ברכות סב, א. טור ושו"ע סעיף ח. וכ"ה במהדו"ק סי"ב.

טו) עולת תמיד ס"ק (י) [ח]. בכור שור ברכות שם.

טז) ט"ז ס"ק ז.

יז) סעיף ב.

יח) ברייתא ברכות שם. וכ"ה במהדו"ק סי"ח.

יט) גמרא שם.

כ) ע"ז דף מז, ב ברש"י. מ"א ס"ק יב.

כא) בכורות דף מד, ב. וכ"ה במהדו"ק סי"ח. סידור (ד"ה הנפנה).

כב) אוצ"ל "ושלא", כדלקמן סי"א.

כג) רש"י ותוס' שם.

כד) מ"א ס"ק יב.

כה) וכ"ה בסידור שם. וראה סנהדרין קד, ב.

כו) גמרא בכורות שם. וכ"ה במהדו"ק סי"ט (עיי"ש הטעם).

כז) טור ושו"ע סעיף ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ז. סידור ד"ה הנפנה.

כח) ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה.

כט) ברייתא ברכות סב, א. ירושלמי שם.

ל) בה"ג הל' ברכות פ"ט. לבוש סעיף ה. ט"ז ס"ק ד.

לא) ב"ב כה, א. וראה גם לקמן סי' צד ס"ג.

לב) תוס' שם ד"ה רוח מערבית.

לג) תהלים קלט, ה.

לד) ברכות סא, ב.

לה) רש"י ברכות סא, ב. עי' בכור שור. מ"א ס"ק ו [בשם היכל הקדש]. וכ"פ בסידור ד"ה הנפנה (ולא רק במקום שאפשר וטוב ליזהר).

לו) כדלקמן סי' צד ס"ב.

לז) אלי' רבה ס"ק ג [בשם נחלת צבי]. וראה לקמן סי' צד שם.

לח) ירושלמי פ"ט דברכות ה"ה. וכ"ה בסידור שם.

לט) טור.

מ) ב"י. לבוש ס"ה. מ"א ס"ק ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ח.

מא) ט"ז ס"ק ג.

מב) ראה מ"א שם.

מג) רא"ש פ"ט דברכות סי' כח.

מד) טור.

מה) מ"א שם.

מו) כ"מ מרא"ש שם.

מז) ב"י בשם הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט). במהדו"ק ובסידור (ד"ה הנפנה) לא הביא דעה זו להחמיר.

מח) ב"י בשם הרמב"ם. רמ"א סעיף ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ז.

מט) שבת פב, א. וכ"ה במהדו"ק סי"ג. סידור ד"ה הנפנה.

נ) רש"י שם.

נא) גמרא שם. טור ושו"ע סעיף ט.

נב) שבת פא, ב. וכ"ה במהדו"ק סט"ז. לקמן סי' שיב ס"ח.

נג) שם פב, א (וברש"י ד"ה באוגני כלים).

נד) רש"י שם פא, ב ד"ה משום סכנה.

נה) גמרא שם פב, א (ופירש"י). וכדלקמן סי' שיב. וכ"ה בסידור ד"ה הנפנה.

נו) שם פא, א.

נז) ראה בזה לקמן סי' עו ס"ו.

נח) סידור האריז"ל. וכ"ה במהדו"ק סכ"ה. סידור ד"ה הנפנה.

נט) ברכות סב, א. וכ"ה בסידור ד"ה הנפנה. וראה גם מהדו"ק סי"ד. לקמן סי' מג ס"ג. ועי' לחם הפנים לקצשו"ע סי' ד. שער הכולל פ"א סק"ה. נימוקי או"ח סי' ג סק"ב. בדה"ש סי' ד סק"ז. פסקי הסדור סי' יג. הערות שבסו"ס קצוה"ש. מאסף לכל המחנות סי' ג סקכ"ד. לקוטי מהרי"ח סדר הנהגת בה"כ. ציץ אליעזר ח"ז סי' ב.

ס) של"ה מסכת חולין בסופו (הובא במ"א ס"ק ח). וכ"ה במהדו"ק סט"ו, ובסידור שם.

סא) כדלקמן סי' כז סי"א.

סב) מ"א ס"ק ח. ט"ז ס"ק ט. וכ"ה במהדו"ק סי"ד.

סג) אליה רבה ס"ק ח.

סד) ב"י סי' מג.

סה) אליה רבה שם.

סו) ברכות מ, א.

סז) נדה יג, א. וכ"ה במהדו"ק סכ"א.

סח) יומא ל, א. וכ"ה במהדו"ק ס"כ, עיי"ש הטעם.

סט) נדה שם.

ע) רש"י שבת מא, א. נדה מג, א.

עא) נדה יג, א.

עב) טור. וראה גם לקמן סי' ד ס"ב.

עג) נדה יג, א. שם מג, א.

עד) רש"י שם.

עה) מ"א ס"ק יד. וכ"ה במהדו"ק סכ"ב.

עו) מסכת כלה רבתי פ"ב. ב"י בשם הרמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ג. שו"ע שם סעיף יד.

עז) ט"ז ס"ק יג.

עח) ב"י בשם הרב רבינו יונה בספר היראה.

עט) רמב"ם פכ"א מהל' אסורי ביאה הכ"ג. שו"ע סי' ג סעיף טז.

פ) נדה יג, א. ש"ך י"ד סי' קפב ס"ק ו. מ"א ס"ק טו. פרי מגדים.

פא) מכות טז, ב. וכ"ה במהדו"ק סכ"ד. סידור ד"ה ולא ישהה.

פב) רמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות הל"א. תרומת הדשן סי' טז.

פג) תרומת הדשן שם. ריטב"א מכות טז, ב.

פד) ויקרא יא, מג.

פה) תרומת הדשן שם.

פו) שו"ת רשב"א ח"א סי' קלא. ועי' מ"א סי' צב סק"ב.

פז) לקמן בהלכות תפלה סי' צב סעיף ב פסק שרק לתפלה לא יפסיק, כשהגיע לאיסור בל תשקצו. ובסידור (ד"ה לא ישהה) פסק שאפי' באמצע פסוד"ז אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו. ועי' קובץ העו"ב תשעז ע' 98.

פח) רשב"א. ועי' מ"א סי' צב סק"א.

פט) בכורות מד, ב.

צ) שם. ט"ז ס"ק יד. ועי' ס' חרדים. וראה גם לעיל ס"ה.

צא) ברכות כג, א.

צב) רמ"א סימן צב סעיף ב. וכ"ה בסידור (ד"ה לא ישהה). ולקמן סי' צב ס"ב הובאה רק דעה זו.