ד דיני נטילת ידים ובו ב' סעיפים:

א

א תקנו חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר ולברך על נטילת ידיםא והטעם יש מפרשיםב משום קריאת שמע ותפלה של שחרית לפי שהידים עסקניות הןג ומן הסתם משמשו בשינה במקומות המטונפים שבגופו כמו שיתבארד וסמך לנטילה זו שנאמרה ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו' ואף שכשאין לו מים יכול לנקות ידיו בכל דבר שמנקהו שהרי לא נאמר ארחץ במים אלא בנקיון וכמו שיתבאר בסי' צ"בז מכל מקום מצוה לחזר אחר מים עד מילח ואפילו הולך בדרך יחזור לאחוריו עד מיל כמו שיתבאר שם ומברכים על מצוה זוט כדרך שמברכין על כל מצות של דבריהםי אבל לתלמוד תורה ולהזכרת השם בשאר ברכות חוץ מקריאת שמע ותפלה א"צ לחזר אחר מיםיא אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה ולפיכך גם כשנוטל במים לא יברך אבל לתפלת מנחה או ערבית צריך לחזר אחר מים עד מיליב כמו לתפלת השחר לסברא זו ולסברא זו צריך לברך ג"כ על נטילת ידים למנחה או לערביתיג אם אין ידיו נקיותיד וצריך ליטול אבל אין המנהג כן עכשיו בכל ישראלטו אלא אין מברכין על נטילת ידים רק בשחר לבד כי כך היתה תקנת חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר לבד ולא בשביל נקיון כפים לתפלה אלא מהטעם המפורש בזוהר (פ' וישבטז) ומוזכר ג"כ בגמ'יז כדי להעביר רוח הטומאה השורה על הידים מפני הסתלקות קדושת הנשמה בלילה מגוף האדם כשישןיח ולהתקדש בקדושתו של מקום ברוך הואיט ע"י זריקת מים טהורים מן הכליכ ככהן המקדש ידיו מן הכיור ולכך תקנו לברךכא אשר קדשנו כו' ומכל מקום ראוי לחוש גם לסברא הראשונהכב למעשה לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל אבל לא לברךכג שספק ברכות להקל אך אין צריך ליטול מן הכליכד אלא יכול לשכשך בתוכוכה ואפילו אינו שלם ואפילו במים שבקרקע ואפילו אין בהם רביעיתכו ואפילו מים הפסולים לנטילת ידים לסעודהכז כי מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון אין צריך כליכח ולא כח נותןכט ולא מים כשריםל ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודהלא אך צריך ליטול עד הפרקלב כמו לסעודה דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד לסברא הראשונה שבסוף סימן קס"אלג וכדי לצאת גם לסברא האחרונהלד שם יקח עוד מעט מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקות לקיים ארחץ בנקיון כפילה:

ב

ב וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים ואמרולו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגיןלז וגם הזהירו מאדלח שלא ליגע ביד קודם נטילה לא לעין ולא לאזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לפי הטבעת ולא למקום הקזת דםלט ולא לאמה כגון מעטרה ולמטהמ או לצורך זיווגמא ולא למים שבגיגיתמב המוכנים לנטילת ידים לכל בני ביתו שלא יטמאם בידיו וכן יזהר מאד בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם כי אין המים מטהרים הידים אלא בשפיכהמג וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכלמד או משקהמה שלא לטמאם וצריך להזהיר הנשים על זה ביותרמו כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן אבל לנגיעת הנכרים אין לחושמז כי רוח טומאה זו אינה מתאוה לשרות אלא בכלי של קדשמח במקום קדושה שנסתלקה משם שהם גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופםמט ואזי רוח הטומאה שורה על גופם וכשהנשמה חוזרת לגוף מסתלקת רוח הטומאה מכל הגוף ונשארת על הידים בלבד ומטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוךנ לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדםנא הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים ותחלת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצותנב שחייבו חכמים לחנך (גם במצות מילהנג ולכן הנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לונד):


א) ברכות ס, ב.

ב) רא"ש ברכות פ"ט סי' כג. רמב"ם פ"ד מהל' תפלה ה"א. טעם זה מובא גם לעיל סי' א ס"ו. מהדו"ק סי' ד ס"ג. סידור הל' נטילה שחרית.

ג) תשובת רב עמרם גאון (אוצה"ג - התשובות ברכות סי' שסד).

ד) אולי הכוונה להמשך הסי' שלא הגיע לידינו. ועי' לעיל סי' א ס"ז וש"נ.

ה) תהלים כו, ו-ז.

ו) ברכות טו, א.

ז) סעיף ד.

ח) ב"י סי' צב.

ט) ברכות ס, ב.

י) רמב"ם פ"ו מהלכות ברכות ה"ב.

יא) מ"א סי' צב ס"ק ה בשם שו"ת הרשב"א ח"א סי' קנג. וראה גם לקמן שם ס"ו.

יב) רמב"ם פ"ד מהלכות תפלה ה"ב.

יג) רמב"ם הלכות ברכות פ"ו הלכה ב. רא"ש ברכות פ"ט סי' כג.

יד) רא"ש שם.

טו) שו"ת רשב"א ח"א סי' קצ; קצא. ב"י סי' ז וסי' צב. וכ"ה בסידור (ד"ה אם ניעור וד"ה אם עשה) שלא לברך על נט"י לתפלה. ועי' מהדו"ק סי' ד ס"ג.

טז) קפד, ב.

יז) שבת קט, א. טעם זה מבואר לעיל סי' א ס"ז. מהדו"ק סי' ד ס"ד. סידור ד"ה לפי שבנוסח.

יח) ובישן ביום, עי' מהדו"ק סי' ד סט"ו. סי' נה ס"ח.

יט) שו"ת רשב"א ח"א סי' קצא. ורוקח סי' שסג. והוא טעם ג' לנט"י שחרית כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו ונעשה כבריה חדשה (מהדו"ק סי' ד ס"א. וראה גם שם סי"ג וסי"ד. רס"י ז. סידור סד"ה אם עשה). ומטעם זה בלבד סגי בפעם אחת (סידור ד"ה לכתחלה).

כ) מהמשך הדברים כאן ובס"ב נראה לכאורה דהיינו שנט"י בשחר צ"ל מכלי ובכח אדם, כנפסק בסידור (ד"ה לכתחלה). וכן הוכיח בשו"ת צ"צ חאו"ח סי' א (דלא כמ"ש במהדו"ק סי' ד ס"ב ס"ג וסי"ג). וראה שער הכולל פ"א ס"ד.

כא) היינו מטעם הג' הנ"ל (עי' מהדו"ק סי' ד ס"א. רס"י ז. סידור ד"ה לכתחלה), משא"כ מטעם הב' הנ"ל אין לברך (שם ד"ה אם עשה. מהדו"ק סי' ד סי"ד).

כב) עי' סי' צב סעיף ה.

כג) ב"י סי' צב. שוע"ר שם ס"ג. רס"י ז. וראה גם סידור ד"ה אם ניעור וד"ה אם עשה.

כד) היינו בנט"י לתפלה דוקא כדלקמן. וכ"ה בסידור ד"ה אם עשה.

כה) עי' מהדו"ק ס"ב לענין נט"י שחרית וש"נ.

כו) ארחות חיים הל' נט"י סי' ב בשם הר"מ. תשב"ץ קטן סי' רפה (הובא ג"כ במרדכי פ"ח דברכות). שו"ע סעיף ו.

כז) חי' הרא"ה ברכות פ"ח. שו"ע סעיף א.

כח) שו"ת רשב"א ח"א סי' תקצה.

כט) דרכי משה שם בשם מרדכי פ"ח דברכות.

ל) חי' הרא"ה שם. שו"ע שם.

לא) עי' מהדו"ק ס"ג לענין נט"י שחרית וש"נ.

לב) רמב"ם הל' תפלה פ"ד ה"ב. טור ושו"ע סי' תריג סעיף ב ושוע"ר שם לגבי נט"י שחרית ביוהכ"פ. וראה מהדו"ק סי' ד ס"ז לגבי נט"י שחרית. ובסידור פסק שלתפלה סגי עד חיבור אצבעות לכף היד (ד"ה אם עשה) ולנט"י שחרית (ד"ה לכתחלה) ולסעודה (סדר נט"י לסעודה ס"א) צ"ל עד חיבור כף היד לקנה. וביוהכ"פ פסק (סי' תרי"ג ס"ב) עד סוף קשרי אצבעותיו. וכ"ה מנהג חב"ד (מטעם המבואר באג"ק ח"ג עמ' קמח. ועיי"ש ח"כ ע' רפד שבמוצאי יוהכ"פ ות"ב נט"י ג"פ. וכ"ה בספר המנהגים - חב"ד ע' 47 וע' 59). ועי' תהל"ד סי' ד סק"ו. בדה"ש סי' ב סק"י. ולענין כהן במקדש ובנשיאת כפים (שמדמה אליו לעיל את נט"י שחרית) עי' לקמן סי' קכח ס"ח.

לג) סעיף ח. ועי' סדר נט"י לסעודה ס"א.

לד) "הראשונה … האחרונה" בקונ' השלחן הגיה: האחרונה … הראשונה.

לה) שמובא לעיל גבי נט"י לתפלה. עי' גם לקמן סי' קסב ס"ח. סדר נט"י לסעודה ס"ד.

לו) שבת קט, א. ועי' בדה"ש סי' ב סקי"א.

לז) שער הכונות ענין ברכת השחר. מ"א ס"ק ז. וכ"ה בסידור בסדר הנטילה (ד"ה לכתחילה).

לח) שבת קח, ב. וכ"ה בסידור הלכות נטילה שחרית (ד"ה לפי). ובמהדו"ק ס"ה. ובמקום שאפשר יזהר אף מליגע במלבושיו קודם נט"י, כדלעיל סי' א ס"ז וש"נ.

לט) פסקי הרי"ד שם. ב"י. ט"ז ס"ק ד. וכ"ה במהדו"ק ס"ו.

מ) פרי מגדים משבצות זהב ס"ק ד. וכ"ה בסידור שם.

מא) של"ה.

מב) עי' תהל"ד סק"ט.

מג) ב"י (ממשמעות הזוהר פ' וישב קפד, ב).

מד) רש"י יומא עז, ב ד"ה מדיחה.

מה) רש"י שבת קט, א ד"ה לגיגית.

מו) מצת שמורים הובא בעטרת זקנים ס"ק ד. סולת בלולה ס"ק ב.

מז) פרי מגדים משבצות זהב ס"ק ז. וראה לעיל סי' ג ס"י.

מח) זהר ח"א רכ, א. וראה משנה ידים פ"ד מ"ז.

מט) זהר פ' וישב קפד, ב.

נ) עי' דעת תורה סי' ד ס"ב.

נא) סדר היום [בסוף הספר בפי' משנת בן ה' למקרא]. וראה אבות דר' נתן ריש פט"ז. קהלת רבה ט, ח. זח"א קעט, א. עץ חיים שער נ פ"ט.

נב) ראה זח"ג צא, ב. פסקי התוס' נדרים אות סב.

נג) היא התחלת כניסת נפש הקדושה. ראה זח"ג שם. סדר היום שם. עי' מנורת המאור (להר"י אלנקאוה) ח"ד פ' גידול בנים, הובא בראשית חכמה בסופו. שו"ע יו"ד סי' רסג ס"ה. לקו"ש ח"ג ע' 763 וע' 800. ח"י ע' 45. ח"כ ע' 246. שיחת פרשת פינחס תשל"ב. התוועדויות תנש"א ח"א ע' 315.

נד) ע"פ ישעי' ד, ג.