קפד לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך ובו ג' סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסי' קע"חא שכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו טעון לברך אחריו קודם שיעקור ממקומו לכתחילה.

ואם שכח ועקר ממקומו קודם שיברך לא הטריחוהו חכמים לחזור למקומו ולברך אלא מברך במקום שנזכרב ואם חזר הרי זה משובחג אבל אם עקר ממקומו במזיד צריך לחזור למקומו ולברךד ואם בירך במקום שנזכר יצאה ויש אומריםו שאפילו בשוכח צריך לחזור למקומו ולברך ואם בירך במקום שנזכר יצא ובמזיד אפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולברך במקומוז ולענין הלכה ספק ברכות להקל ובדיעבד שכבר בירך במקום שנזכר א"צ לחזור ולברך במקומו אפילו עקר ממקומו במזיד אבל לכתחלה יחזור למקומו ויברך אפילו הוא שוגג אם אפשר לו שאין לו עיכוב מחמת החבורה שנתלוו עמו בדרך ואינן רוצים להמתין עליו שאז יש לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופריםח אם היה שוגג ואפילו במזיד אם הוא רחוק שעד שיחזור למקומו יתעכל המזון שבמעיו ולא יוכל לברך כמ"ש בסמוךט יברך במקום שנזכרי.

וכל זה כשאין לו פת עוד אבל אם יש לו פת עוד א"צ לחזור למקומו בכל ענין אלא יאכל מעט פתיא במקום שנזכר ויברך ברכת המזון לאחריויב שכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו טעון במקום שגמר אכילתו ולא במקום שהתחיל ואפילו אם במקום שגמר אינו אוכל כשיעור שחייב לברך אחריו יש אומריםיג שמברך במקום שגמר לפי שמכל מקום עיקר חיוב ברכה האחרונה חל עליו במקום שגומר שהרי קודם שגומר אין עליו חיוב לברך אלא יכול לאכול עוד כמה פעמים ולפטור כולן בברכה שיברך לבסוף כולןיד כל שלא יתעכל המזון בין אכילה לאכילה ובאותה ברכה יתחייב אף בלא אכילה זו הראשונה נמצא שחיוב הברכה אחר אכילה זו לא חל עליו אלא כשגומרה על דעת שלא לאכול עוד עד לאחר שיתעכל המזון במעיו ואף גם זאת אם אח"כ נמלך לחזור ולאכול חוזר ונפקע ממנו החיוב לברך עד שיגמור לפיכך כשיאכל בב' מקומות מברך במקום שגמר אע"פ שכשגמר במקום הראשון לא היה בדעתו לאכול עוד במקום השניטו.

ומכל מקום לכתחלה אינו רשאי לעקור ממקומו בלא ברכה אפילו על דעת לחזור ולאכול במקום השני ולגמור סעודתו שם ולברך ברכת המזון אלא א"כ היתה דעתו מתחילה לכך כשבירך המוציא כמ"ש בסי' קע"חטז.

וכל זה ממקום למקום אבל מזוית לזוית בחדר אחד אפילו הוא טרקלין גדול הכל מקום אחד הוא ואפילו לכתחלה רשאי לברך בזוית אחרת ואפילו מבית לחצר אם רואה את מקומו נחשב כמקום אחד כמו שנתבאר שםיז ואם אכל בחדר אחד זה על דעת לברך בחדר אחר בבית זה אפשר שמועיל מה שדעתו לברך שם כמו שמועיל אם דעתו לגמור סעודתו שם כמו שנתבאר שם ויש לסמוך על זה כשהמקום שאוכל בו אינו נקייח:

ב

ב מן התורה אינו חייב לברך אחר המזון אלא א"כ שבע ממנויט שנאמרכ ואכלת ושבעת וברכת וגומר ומדברי סופרים לברך ברכת המזון על כזית שהוא שיעור אכילה אבל פחות מכזית אינה נקרא אכילה כללכא.

ודין צירוף לכזית יתבאר בסי' ר"יכב.

ואם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך ברכת המזון אם לאוכג אם אכל עד ששבעכד חוזר ומברך מספק מפני שהוא ספק של תורה ואם לאו אינו חוזר ומברך.

וכל מקום שחוזר ומברך צריך לומר ג"כ ברכה רביעית שהיא מדברי סופריםכה כדי שלא יבואו לזלזל בהכו ועוד שכך היתה התקנה שבכל פעם שמברך ברכת המזון יברך ד' ברכותכז:

ג

ג עד אימתי יכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון שבמעיוכח וכמה שיעורו כל שאינו רעב מאותה אכילהכט ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כיון שהתחיל להתעכל שוב אינו מברךל וכן לענין שתיה ואכילת פירות אם אינו צמא או רעב ותאב לאותם פירות יברךלא אם אינו יודע לשער אם נתעכלולב.

וכל זה כשאכל כל צרכו מהלחם או מהפירות אבל אם אכל מעט וחפץ לאכול עוד אלא שלא היה לו יותר בזה אי אפשר לשער כל זמן שאינו רעב ותאב כיון שתיכף היתה לו ג"כ תאוהלג ואדרבה באכילה ממשכת לו תאוה יותר ממה שהיתה לו קודם לכן והוא הדין ממה שיהיה לולד אח"כ כשיתעכל זה המעט וא"כ אין ראיה כלל מתאותו שכבר נתעכללה אלא שיעורו עד כדי הילוך ד' מיליןלו שהוא שיעור שעה וחומשלז לפי מה שיתבאר בסי' תנ"טלח.

ויש חולקיםלט על שיעור זה ומצריכים לברך מידמ באכילה מועטת שגם אחר האכילה הוא רעב ואם אירע ששהה אחר אכילתו יאכל מעט קודם ברכת המזון להוציא עצמו מידי ספק שאין אנו בקיאים בזה לשער בעצמו אם אינו רעב כל כך כמו שהי' בתחלה קודם שאכל שאם הוא רעב כבתחילה ודאי כבר נתעכל המזון במעיו שמי שאינו רעב ואוכל פירות או מיני מתיקה לתענוג הוא שיכול להיות תאב להם יותר אחר האכילה אע"פ שלא נתעכלה ממה שהיה תאב קודם לכן לפי שכיון שטעם טעמם נתעורר לו תאוה להם וכן אפילו מי שאוכל לחם ואינו רעב כשאוכל מעט מעוררת לו אכילה זו תאות המאכל מפני שפותחת בני מעיו ומרחבת אותם ויקבל המאכל אח"כ לתיאבוןמא אבל מי שאכל לחם לרעבונו אפילו באכילה מועטת מתיישבת דעתו מעט ואינו רעב כל כך כמו שהיה ואפילו בכזיתמב שאין בו כדי להשיב דעתו מכל מקום אינו רעב כל כך ממש כמו שהיה וכן האוכל שאר מאכלים לרעבון וגם מי שאינו רעב אין האכילה מעוררת לו תאות המאכל אלא תיכף ומיד אחר שפתחו בני מעיו אבל אם שהה אחר אכילתו נסתמה אצטומכא ושוב אינו חפץ לאכול כל כך אפילו כמו שהיה חפץ קודם שאכל ואם אחר כך חוזר ותאב מעט כמו קודם שאכל ודאי בכך נתעכלה אכילה זו ואינו יכול לברך ואין אנו בקיאים בזה לכן לא ישהה כלל אחר אכילה מועטת קודם ברכת המזון ויש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכותמג שלא יוכל לברך עד כדי הילוך ד' מילין כסברא הראשונה.

ואם אירע ששהה אחר אכילתו וחוזר ואוכל להוציא עצמו מידי ספק א"צ לברך המוציאמד כל שלא הסיח דעתומה וי"א אפילו הסיח דעתו כמ"ש בסי' קע"טמו.

אבל כל שוודאי נתעכל המזון שבירך עליו נסתלקה ברכה הראשונה וכן הרוצה לפטור שתי אכילות בברכה אחת ושהה בינתיים כשיעור עיכול צריך לחזור ולברךמז:


א) סעי' ד-ו.

ב) בית הלל במשנה ברכות נא, ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"א. הרב רבנו יונה שם ד"ה ולענין (ראה ב"י ד"ה מי שאכל). דעה הא' בשו"ע ס"א.

ג) שם בגמ' נג, ב. רבינו יונה שם ד"ה חד עבד.

ד) גמ' שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

ה) רמב"ם שם. שו"ע שם.

ו) בית שמאי במשנה שם. בה"ג ברכות (י, ד). הרב רבנו יונה שם בשם הגאונים. ורא"ש שם בשם סדר רב עמרם. טור ודעה הב' בשו"ע שם.

ז) טור ורמ"א ס"א.

ח) ט"ז סוף ס"ק א.

ט) סעיף ג.

י) מ"א ס"ק ב. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ט הט"ז. לוח ברה"נ פ"ו הט"ז.

יא) ראה העו"ב תשיט ע' 26. תשכ ע' 43. תשכא ע' 61.

יב) טור בשם ה"ר פרץ (הגהת סמ"ק סי' קט אות כח). הגהות מיימוניות (דפוס קושטא) הל' ברכות ריש פ"ד בשמו. ושו"ע ס"ב.

יג) לחם חמודות ברכות פ"ח אות לד. מ"א ס"ק ד.

יד) אפילו אם הוא בענין שהשניה נחשבת סעודה אחרת לענין ברכה ראשונה כגון ששינה מקומו בינתים. ראה גם לעיל סי' ז ס"ג וש"נ. לוח ברה"נ פ"ב ה"ב וש"נ. ועי' לעיל סי' קעח ס"ח שי"א שכששינה מקומו בדברים הטעונים ברכה אחריהם במקומם וחזר צריך לברך תחלה על סעודה הא' ואח"כ יתחיל סעודה הב' (כקושיית פרישה ס"ק ב. מ"א ס"ק ג), וסיים שם, שהמנהג במדינות אלו כסברא הא' להקל בדברי סופרים.

טו) מבאר כאן ג' אופנים: א) שאוכל במקום הב' פחות מכזית, וברכת המזון היא במקום הב' ועולה גם לאכילה במקום הא'. ב) גמר סעודתו ונמלך ואכל כשיעור שנתחייב בברכת המזון אף בלא אכילה הא', ומכל מקום עולה גם לאכילה הא' (ראה לעיל סי' קעט ס"ד-ה שבכמה אופנים ולכמה דיעות צריך לברך המוציא על אכילה הב', ומכל מקום ברכת המזון א' עולה לשתיהן). ג) גמר סעודתו והלך למקום הב' ולא היה בדעתו לאכול שם ונמלך ואכל שם, ברכת המזון במקום הב' עולה גם למקום הא' (ראה לעיל סי' קעח ס"ז וסי' קעט סוף ס"א, שאם הסיח דעתו מלאכול עוד וגם עקר מקומו, אם חזר ונמלך - צריך לברך המוציא. ומכל מקום ברכת המזון א' עולה לשתיהן).

טז) סעיף ד וש"נ.

יז) סעיף א וש"נ.

יח) מ"א ס"ק א.

יט) ברכות כ, ב. תוס' שם מט, ב ד"ה רבי מאיר, וביומא עט, א ד"ה ולא בירך. רא"ש ברכות פ"ז סכ"ד. מ"א ס"ק ח וס"ק יא. וכ"ה בסדר ברה"נ רפ"ב. וראה גם לעיל סי' קסח ס"ח. לקמן סי' קפו ס"ב-ג. סי' קצז ס"ו-ז. וראה חקרי הלכות ח"ח יט, א.

כ) דברים ח, י.

כא) שם מה, א במשנה כת"ק. גמ' שם מט, ב. תוס' ורא"ש שם. ושכן פסקו רבנו חננאל, הלכות גדולות (ברכות יא ע"ג), ושאלתות דר' אחאי סוף שאילתא נא. טור ושו"ע ס"ו. וכ"ה בסדר ברה"נ בפ"ב. וראה גם לעיל סי' קסח ס"ז. לקמן סי' קצז ס"ז. ומהו שיעור הכזית, ראה לקמן סי' תפו.

כב) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שם לוח ברה"נ פ"ב ה"ב וש"נ.

כג) רמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ד. ב"י ד"ה אכל, מרא"ש שם פ"ג סט"ו, בשם שאלתות דר' אחאי שאילתא נג. טור ושו"ע ס"ד. וראה עד"ז גם לעיל סי' סז ס"א לענין ק"ש.

כד) מ"א ס"ק ח.

כה) כדלקמן סי' קפח ס"א. סי' קפט ס"א. סי' קצא ס"א.

כו) האשכול הל' נט"י סי' יח. שו"ת בני שמואל סי' מב. שו"ת מהר"י הלוי סי' מד. כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א ס"ק ז. ליקוטי פרי חדש סי' רט. ועי' לקמן סי' קפח ס"ב.

כז) ליקוטי פרי חדש שם. אליה רבה ס"ק ה. וראה עד"ז גם לעיל סי' סז ס"א. וראה קובץ כינוס תורה חט"ו ע' מז.

כח) משנה ברכות נא, ב.

כט) ר' יוחנן שם נג, ב. טור ושו"ע ס"ה. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ה ה"ט.

ל) הרב רבנו יונה שם (מ, א ד"ה כל). שו"ע שם.

לא) רא"ש שם פ"ח ס"ה. טור ושו"ע שם. וראה הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ב אות ט בשם ר"י.

לב) ב"י ד"ה ומ"ש רבנן. שו"ע שם.

לג) מ"א ס"ק ט. ט"ז ס"ק ב.

לד) ר"ל, וגם יותר ממה שיהיה לו.

לה) ט"ז שם.

לו) ברכות נג, ב (לריש לקיש באכילה מועטת, לפירוש התוס' שם ד"ה באכילה). אבודרהם הל' ברכות סוף שער א (עמ' שכח) לגבי אכילה מועטת (הובא בד"מ ובמ"א שם). ט"ז שם. אליה רבה ס"ק ו.

לז) מ"א שם.

לח) סעיף י, עיי"ש. וראה גם לקמן סי' רסא ס"ה. סידור סדר הכנסת שבת בדעת ר"ת. וראה תהלה לדוד ס"ק ג וסי' רסא ס"ק ו-ח. אהלי שם ח"ד ע' פו.

לט) מ"א שם (וראי' הט"ז שם, שבזה אין שייך לומר כל שאינו תאב כו' - היא לפי שיטתו דודאי הוא רעב מיד, אבל להמ"א ס"ל שאין זה ודאי (כמ"ש בפנים) י"ל דבזמן התלמוד היו בקיאים, א"כ ודאי דר' יוחנן פליג אר"ל). וראה לקמן סי' קצ ס"ז לענין שתיה.

מ) היינו מיד כשיהיה רעב כמו שהי' בתחלה, וכדלקמן בסמוך. וראה בדי השלחן סי ס סק"כ, דהיינו לפחות אחרי שיעור אכילת פרס.

מא) ט"ז שם.

מב) ראה סי' תריב ס"א, דבשיעור כותבת הגסה מתיישבת עליו דעתו.

מג) עי' באור ברה"נ ע' 163 דהיינו כיון שאכל רק מעט ואינו מחוייב בבהמ"ז מה"ת.

מד) שהרי הוא ספק אם נתעכל, ולכך ספק אם לברך המוציא, וספק בהמוציא שהוא מד"ס - להקל, כדלעיל סי' קסז סי"ב.

מה) מ"א שם, והוא כדעת הרא"ש דבסי' קעט ס"א, ולעיל שם ס"ד וש"נ.

מו) הרב רבנו יונה ור"ן בסי' קעט ס"א, ולעיל שם ס"א וש"נ. וראה לעיל שם ס"ד דלהלכה פסק רבנו - דספק ברכות להקל.

מז) מ"א שם. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ה ה"ט. לוח ברה"נ פ"ז ה"ט. ולענין אם צריך לחזור וליטול ולברך ענט"י, כשהסיח דעתו, ראה לעיל סי' קסד ס"ב.