קפה לברך ברכת המזון בקול רם ויתר פרטים בברכת המזון ובו ה' סעיפים:

א

א ברכת המזון נאמרת בכל לשוןא שנאמרב וברכת את ה' וגומר בכל לשון שאתה מברךג כי לא חייבך הכתוב אלא שתברך את ה' אלהיך ובכל לשון שאתה מכיר שאתה מברך ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך תוכל לברךד אבל אם אינו מכיר הלשון אינו יוצא ידי חובתו ואפילו בלשון הקודש שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיוה (עי' בסי' תלד במ"א סק"וו והיינו משום דביטול סגי בלבז כמ"ש בח"י ס"ק י"אח משא"כ בהמ"ז צריך שיוציא בשפתיו כדלקמןט) ואע"פ שיודע למי מברך וכונתו לברך ה' בתיבות אלוי וכ"ש אם לבבו פונה לדברים אחרים בשעת אמירת הברכות אע"פ שמבין לשון הקודשיא ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש וכן אינם יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש בזימוןיב אלא יברכו לעצמן בלשון שמביניםיג.

ויש אומריםיד שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו אע"פ שאינו מבין הלשון משא"כ בשאר לשונות ולכן הנשים ועמי הארץ יוצאים ידי חובתם בשמיעה מהמברך בזימון בלשון הקודש וכן נוהגיםטו אע"פ שראוי להחמיר כסברא הראשונהטז:

ב

ב וכל זה בברכת המזון אבל בשאר ברכות בין ברכת הנהנין בין ברכת המצותיז ואפילו קידוש לשבתיח שהוא מן התורהיט יש אומריםכ שיוצא ידי חובתו בכל לשון אפילו אינו מבין וכן בהללכא.

משא"כ במגילהכב ובקריאת שמעכג ובתפלהכד שבמגילה נאמר בהכה ואל היהודים ככתבם וכלשונם למעט שאר לשונות כשאין מכיריןכו ובקריאת שמע נאמרכז שמע בכל לשון שאתה שומעכח כלומר מביןכט אבל אם אינו מבין הלשון אפילו הוא לשון הקודשל לא יוצא ידי חובתו אלא א"כ הבין ונתכוין בפסוק ראשון שעד כאן מצות כוונה ומכאן ואילך מצות קריאהלא ומצות קריאה יכול לקיים אף שאינו מבין הלשון כמו בהלללב ומגילהלג וכן תפלה הואיל והכוונה מעכבת בה אפילו בדיעבד בברכה ראשונהלד דינה כקריאת שמעלה אבל שאר ברכות חוץ מברכת המזון אין הכוונה מעכבת בדיעבדלו.

ויש אומריםלז שכל הברכות הן כברכת המזון לענין זה שאינו יוצא ידי חובתו כשאינו מבין הלשון לפי סברא האחרונה בשאר לשונות ולפי סברא הראשונה אפילו בלשון הקודש שכל מה שתקנו חכמיםלח תקנו כעין של תורהלט וכמו שבברכת המזון אין אני קורא בו וברכת את ה' כשאינו מבין תיבות הברכה או שלבבו פונה לדברים אחרים ה"ה בשאר ברכות לא יצא ידי חובת הברכה.

משא"כ בהלל ובמגילה שאין בהם אלא מצות קריאה לעכבמ כמו בקריאת שמע מפסוק ראשון ואילךמא יכול הוא ג"כ לברך על קריאה זו אף שאינו מבין בלשון הקודש כמו שעם הארץ שיודע לקרות בתורה עולה ומברך עליה בציבור אף על פי שאינו מבין קריאתומב ואפילומג בזמן הזה שהעולה הוא אינו קורא בעצמומד אבל כל הברכות לא תקנו אותם כדי לקרותן אלא לברך את ה' כמו שכתוב בברכת המזון וברכת את ה' אלהיך לפיכך אם אינו מבין התיבות שהן עיקר הברכות או שלבבו פונה לדבר אחר בשעת אמירתן לא בירך כלום אפילו בירך בלשון הקדש לפי סברא הראשונה.

(ותיבות עיקר הברכה הן ברוך ה' ומלכותמה וענין שמברך עליו כגון בורא פרי האדמה או שהכל נהיה בדברו וכן בברכות המצות אבל שאר נוסח הברכה בברכות הארוכות ואפילו תיבות המעכבות אפילו בדיעבד כגון ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושליםמו אין מעכבות אלא אמירתן ולא הבנתן לפי שאין שם ברכה עליהן לומר שכיון שאינו מבין אינו מברך ה' אבל כל ברכה שפותחת וחותמת בברוך מעכבת הבנתה בפתיחתה ובחתימתה ואפילו הן ברכות רבות סמוכות זו לזו כמו ברכת קריאת שמע.

ואין דומות לברכות התפלה מברכה שניה ואילך שאין הבנתן מעכבת בדיעבד לפי שכל ברכת התפלה הן מצוה אחת ג' ראשונות כעבד שמסדר שבח לפני רבו וי"ג אמצעיות כעבד שמבקש פרס מרבו וג' אחרונות כעבד שקיבל מרבו ונפטר ונוטל רשותמז ולכן אי אפשר לומר זו בלא זו כמו שנתבאר בסי' (ק)ס"טמח לפיכך כיון שהבין ונתכוין בברכה ראשונה שהיא עיקר סידור שבחיו של הקב"המט לא הצריכו לחזור ולהתפלל כיון שקיים עיקר מצות חכמים שסידר שבחיו של מקום בפיו ובלבבו בברכה ראשונה שזהו עיקר מצות התפלה שהרי אם לא כיון לבו בברכה ראשונה אע"פ שכיון בכל שאר התפלה לא יצא ידי חובתונ אבל בברכות קריאת שמע שכל אחת מצוה בפני עצמה כמו שנתבאר שםנא אין הבנה וכוונה של זו מועלת כלום לזו).

ולענין הלכה ספק ברכות להקל בדיעבד אבל לכתחילה צריך ליזהר מאד בכונת הברכהנב ובפרט בברכת המזון כיון שיש אומרים שאפילו בדיעבד לא יצאנג:

ג

ג לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצאנד והוא שהוציא בשפתיו אלא שבירך בלחש כל כך עד שלא השמיע לאזנו אלא בירך בלבו אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא הרהר בלבו לבד לא יצא שהרהור אינו כדיבורנה.

ומכל מקום אם מחמת חולי או אונס אחר אינו יכול להוציא בשפתיו צריך להרהר בלבונו כמו שהצריכו חכמים לבעל קרי קודם שביטלו תקנת עזראנז אם אין לו מים לטבול שיהרהר בלבו ברכת המזוןנח הואיל והיא מן התורהנט.

אבל מי שהוא אנוס ואינו יכול להוציא בשפתיו שאר ברכות שהוא חייב בהן מדברי סופרים א"צ להרהר בלבוס מן הדין כמו שלא הצריכו לבעל קרי להרהר בדברי תורהסא שהיה מותר להרהר כל היום בדברי תורהסב כיון שאינו יוצא ידי חובת הברכות בהרהור אלא שאעפ"כ יש לו להרהר הברכה שנתחייב בה כי ה' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבהסג וכמ"שסד אמרו בלבבכם וגו'.

(וכן יעשה החולה אפי' בברכה שלא נתחייב בה אלא שמביא עצמו לידי חיוב כגון ברכת הנהנין אבל הבריא שהוא אנוס ואינו יכול לבטא בשפתים מפני המקום שאינו נקי בענין שאסור לדבר ומותר להרהר כמ"ש בסי' ס"בסה או מפני אונס אחרסו לא יהנה מעולם הזה בלא ברכהסז אע"פ שמהרהר אותו בלבו כיון שאינו יוצא ידי חובתו בהרהור בדיעבד).

ויש אומריםסח שכל הברכות אפי' ברכת המזון יוצא אדם ידי חובתו בהרהור בדיעבד ואינן דומות לקריאת שמעסט שנאמר בה ודברת בםע והרהור אינו כדיבור אבל בברכת המזון לא נאמר ודברת אלא וברכת והמברך בלבו ג"כ שם ברכה עליהעא והעיקר כסברא הראשונהעב ומכל מקום בשאר ברכות שהן מדברי סופרים יש לסמוך על זה בשעת הדחק ולצורך גדולעג:

ד

ד בעל הבית שאוכל עם בניו הקטניםעד שהגיעו לחינוך ברכת המזון ואינן יודעים לברך או עם אשתו שאינה יודעת לברךעה צריך לברך בקול רם כדי שישמעו ויצאו ידי חובתןעו אע"פ שאינם מזמנים עליהםעז וטוב שיאמרו עמו מלה במלה לפי שאי אפשר לכוין ולשמועעח כמו שנתבאר בסי' קפ"געט (וכן בקידושפ והבדלה):

ה

ה אע"פ ששתוי יין אסור בתפלה עד שיסיר יינו מעליו אע"פ שיכול לדבר לפני המלך ואינו משתבש כמו שנתבאר בסי' צ"טפא מברך הוא ברכת המזוןפב כל שיכול לדבר לפני המלך אפילו אינו יכול לדבר כראוי שמדבר וניכר מדיבורו שהוא שתויפג אלא שאינו נכשל ומשתבשפד שנאמרפה ואכלת ושבעת וברכת וגו' ואחר שביעה פעמים שהוא שתויפו ואעפ"כ חייבה אותו התורה לברךפז.

אבל אם הוא שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך בלא שבוש יש אומריםפח שאינו מברך ברכת המזון שברכת שכור תועבה כמו שתפלתו תועבה כמו שנתבאר בסי' צ"ט ואם בירך יש להסתפק אם צריך לחזור ולברך כשיפיג יינו בעוד שלא נתעכל המזון שבמעיופט כמו שהצריכו בתפלה לחזור ולהתפלל כשיפיג יינו כיון שברכת המזון אינה חמורה כל כך כמו תפלה שהרי שתוי מותר לכתחלה בברכת המזון ולא בתפלה.

וכן יש להסתפק במי שבירך ברכת המזון ואח"כ מצא צואה כנגדו או בצדו תוך ד' אמותצ במקום שראוי להסתפק בו בצואה וצריך לבדקן קודם שיברך שם ופשע ולא בדק בענין שבתפלה צריך לחזור ולהתפלל משום שנאמר זבח רשעים תועבה כמו שנתבאר בסי' ע"וצא אם החמירו ג"כ בברכת המזון להצריכו לחזור ולברך משום פשיעותו כיון שברכת המזון אינה חמורה כמו תפלה לענין שתויצב.

(ומכאן אתה למד שהשתוי ג"כ אסור בקריאת שמע כמו בתפלהצג שהרי מי שקרא קריאת שמע במקום שראוי להסתפק בו בצואה הצריכוהו לחזור ולקרות כמו שהצריכוהו בתפלה כמו שנתבאר בסי' ע"ו וברכות קריאת שמע הן כקריאת שמע עצמהצד).

וכן יש להסתפק אם פסק באמצע ברכת המזון אפילו בשתיקה ושהה כדי לגמור את כולה מחמת איזה אונס אם צריך לחזור לראש כמו שהצריכוהו בתפילה לדברי הכלצה (הואיל והיא חמורה כתפלה לענין הפסקה שאין מפסיקין בה מפני היראה והכבוד כמו שנתבאר בסי' קפ"גצו או שמא כיון שאינה חמורה כתפלה לענין שתוי וכן לענין הפסקה בדיעבד שלא הצריכוהו לחזור לראש בברכת המזוןצז כמו שהצריכוהו בתפלהצח יש לומר שהוא הדין אם שהה כדי לגמור את כולה).

(וספק ברכות להקל שאף שברכת המזון מן התורהצט מכל מקום זה שיצטרך לחזור לראש ולברך משום שברכת שכור תועבה או משום שזבח רשעים תועבה שפשע ולא בדק המקום או משום ששהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס ולא ברצונו אינו אלא מדבריהם).

ויש אומריםק אפילו שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך כלל מברך ברכת המזון שנאמר ושבעת וברכת ואחר השביעה פעמים שהוא שכור.

ולכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה ולברך קודם שבא לידי כך ואם אירע שנשתכר אעפ"כ יברך ברכת המזון כסברא האחרונה כי הוא ספק של תורה ולהחמירקא.

ולפי סברא האחרונה גם בקריאת שמע וברכותיה לא נפטר השתויקב אלא השכור לבדוקג כי מה שהחמירו בהן לחזור ולקרות כשפשע ולא בדק המקום ולא החמירו כן בברכת המזון אינו משום שהן חמורות ממנה לענין שתוי אלא לענין שכור לבד לפיכך לכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה ואם אירע ששתה לא ימנע מקריאת שמע מפני שהוא ספק של תורהקד וכל הקורא קריאת שמע אפילו מספק צריך לקרותו בברכותיו כמ"ש בסי' ס"זקה.

ושאר כל הברכות כולן יכול לברך אע"פ שהוא שכורקו כמ"ש בסי' צ"ט ואף להאומריםקז שהכוונה מעכבת בכל הברכות מכל מקום השכור יש לו כוונה שהרי הוא כפקח לכל דבר ולכל עונשין שבתורה דינו כמתכוין כמ"ש בחושן משפט סימן רל"הקח אלא לקריאת שמע ולתפלה שהן צריכות כוונה מעולה אין כוונת השכור חשובה כוונה ותועבה היא כיון שהיא משובשת שהרי אינו יכול לדבר לפני המלך בלא שיבוש אבל בשאר ברכות די בכוונה כל שהוא אע"פ שהיא משובשת:


א) משנה סוטה לב, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) דברים ח, י.

ג) סוטה לג, א. טור ולבוש ס"א.

ד) ראה תוס' סוטה שם ד"ה ברכת המזון.

ה) תוס' ברכות מה, ב ד"ה שאני. הרב רבנו יונה שם (לג, א ד"ה ונראה). רא"ש פ"ז דברכות ס"ו. מרדכי שם רמז קנח. הנה בטור ושו"ע סי' קצג ס"א כתוב אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה, וכן הלבוש שם ס"א מחלק בהדיא בין המברך ובין השומע, ואחריו נמשכו העולת תמיד שם ס"ק ב ומ"א שם ס"ק ב. אבל המעיין בגמ' מגילה יח, א (הובא ברא"ש שם). יראה לעינים דאי אפשר לחלק בהכי. וכן משמע בטור סי' תרצ להדיא, וכן משמע בב"י שם בשם המגיד משנה הל' מגילה פ"ב ה"ד. ורמב"ן מגילה יז, א ד"ה והרב והרשב"א שם יז, ב ד"ה אבל, ע"ש ודוק ותשכח דהכי הוא. וברא"ש והרב רבנו יונה הנ"ל כתבו בהדיא אלא צריכה לברך ברכת המזון בלשון שמבינות. וכן יש לפרש בדעת הטור ושו"ע שלאו דוקא שמיעה אלא אף כשמברכות בלה"ק אין יוצאות כשאין מבינות. דלא כלבוש ועולת תמיד ומ"א הנ"ל. ועי' במ"ש בסי' סב ס"ב. וסי' קכד ס"ב (ועי' לקמן סי' רעא ס"ז לענין קידוש, שמחלק בזה בין שומעת למברכת בעצמה. וראה לקמן ריש ס"ב). וראה העו"ב תתט ע' 59.

ו) ולקמן סי' תלד ס"ח, דלענין ביטול חמץ אע"פ שאינו מבין פירוש המילות - יצא י"ח.

ז) כלומר, אף שמדרבנן צריך להוציא בשפתיו, מכל מקום אינו מעכב - כדלקמן סי' תלד ס"ז ובקו"א ס"ק ג. וראה גם לקמן סי' תקכז בקו"א ס"ק א.

ח) לפנינו הוא ס"ק יב.

ט) סעיף ג.

י) ראה ערוך השלחן ס"ק ז.

יא) עי' במ"ש לעיל בסי' [ס] ס"ה לענין ק"ש, וש"נ. וראה אהלי שם ח"ו ע' קנח. וראה אג"ק ח"ח ע' שלב.

יב) תוס' ורבינו יונה ורא"ש שם. טור ושו"ע סי' קצג ס"א.

יג) רבינו יונה ורא"ש שם.

יד) רא"ש ומרדכי שם בשם רש"י דמדמה למגילה בסי' תרצ ס"ח וט. תוס' ורבנו יונה שם בשם יש אומרים.

טו) דרכי משה סי' קצג אות א. רמ"א בסי' קצט ס"ז. ב"ח סי' קצג ד"ה ומ"ש ולכך. ט"ז ומ"א סי' קצג ס"ק ב. אליה רבה ס"ק ב. וראה חלקת יואב מהד"ת סי' א.

טז) ראה ט"ז שם. ומ"א שם ובסי' קצט ס"ק ה. וראה לעיל סי' סב ס"ב דכ' בסתם דבהמ"ז צריך שיבין הלשון. וראה לקמן סוף ס"ב.

יז) וכן לקמן בדעה הב' לא חילק ביניהם, וכ"ה בתוס' המצויין לקמן בסמוך. ולעיל סי' סב הזכיר רק ברכות המצות. וראה גם לעיל סי' ה ס"א. לקמן סי' רו ס"ד. לקמן סי' תקכז קו"א ס"ק א. ולענין ספה"ע עי' לקמן סי' תפט ס"י.

יח) ובדעה הב' דלקמן לא פירש אם יחלוק גם בקידוש. וראה לקמן סי' רעא ס"ז. לעיל סי' סב ס"ב.

יט) כדלקמן רס"י רעא.

כ) תוס' רפ"ז דסוטה ד"ה קריאת שמע. מ"א סי' סב ס"ק א. וראה גם רא"ש ברכות פ"א סי"ד בשם הראב"ד. לקמן סי' תקכז קו"א ס"ק א.

כא) לדברי הכל, כדלקמן בסמוך. וראה גם לעיל סי' סב ס"ב.

כב) שרק בלה"ק יוצא אף שאינו מבין (משנה מגילה יז, א. טור ושו"ע סי' תרצ ס"ח), אבל בשאר הלשונות אינו יוצא אלא כשמכיר הלשון (גמ' שם יח, א. טור ושו"ע שם ס"ט).

כג) שאף בלה"ק אינו יוצא אלא כשמבין פסוק ראשון, כדלקמן בסמוך. ועי' לעיל סי' סב ס"ב.

כד) שאף בלה"ק אינו יוצא אלא כשמבין ברכה ראשונה, כדלקמן בסמוך. וכ"ה לעיל סי' קכד ס"ב.

כה) אסתר ח, ט.

כו) מגילה ט, א (לענין מגילה שאינה כתובה בלשון הקודש). שם יח, א (לענין קרא ביוונית כשאינו מכיר).

כז) דברים ו, ד.

כח) ברכות יג, א. וכדלעיל סי' סב ס"ב.

כט) רמב"ם הל' ק"ש פ"ב ה"י.

ל) אף לדעת הי"א דלעיל ס"א לענין בהמ"ז, מטעם דעד כאן מצות כוונה.

לא) ברכות יג, ב. וכדלעיל סי' ס ס"ה.

לב) אף בשאר לשונות אפילו אינו מבין, וכדלעיל וש"נ. וראה מ"מ וציונים.

לג) מגילה יח, א - דמה"ט יוצא בלה"ק אף שאינו מכיר. ויתבאר לקמן בסמוך (בדעת היש אומרים).

לד) כדלעיל ריש סי' קא וש"נ.

לה) שאף בלה"ק אינו יוצא אלא כשמבין ברכה ראשונה, כדלעיל סי' קכד ס"ב.

לו) רק לכתחלה, כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.

לז) משמעות הרב רבינו יונה ברכות (לג, א ד"ה ונראה). והרא"ש פ"ז דברכות ס"ו, שלא התירו בלה"ק כשאינו מבין אלא במגילה מטעם פרסומי ניסא. וראה גם תוס' שם מה, ב ד"ה שאני. מרדכי שם רמז קנח.

לח) גם בשאר הברכות משום וברכת שנאמר בברכת המזון, כדלקמן בסמוך. וראה גם לעיל רס"י קסז.

לט) כדלעיל סי' קסא ס"א וש"נ.

מ) מגילה יח, א: מצות קריאה ופרסומי ניסא (והרב רבנו יונה והרא"ש שם דנקטו פרסומי ניסא ולא הזכירו מצות קריאה היינו דמשום פרסומי ניסא סגי בקריאה לחודה, ותדע שהרי פרסומי ניסא בידיעה עדיף, ולכן אשה שאינה מבינה בלה"ק תשמע בלשון שמבינה ולא בלה"ק, כמ"ש הר"ן במגילה שם (ד, ב ד"ה אבל קורין).

מא) שמכאן ואילך מצות קריאה כדלעיל.

מב) טור ושו"ע סי' קלה ס"ד. מ"א שם ס"ק ה וסי' קלט ס"ק ד. וראה גם הל' ת"ת פ"ב הי"ב. וראה הערות וציונים שם ע' 574.

מג) כ"ה בדפו"ר. ובלוח התיקון שם "וכ"ש" ובקוה"ש הוכיח שצ"ל "ואפילו".

מד) דברי חמודות ברכות פ"ב ס"ק כג. ט"ז סי' קמא ס"ק ג. מ"א סי' סו ס"ק ח. לעיל שם ס"ו.

מה) ראה לקמן סי' ריד ס"א, דכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה, וש"נ. וראה לעיל סי' ה, כיצד לכוון בשמות.

מו) כדלקמן סי' קפז ס"ד וש"נ.

מז) כדלעיל סי' קיב וש"נ.

מח) סעיף א וש"נ.

מט) ראה אליה רבה סי' קא ס"ק א. וראה גם לעיל סי' ס ס"ה. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 117 הערה 34.

נ) כדלעיל רס"י קא.

נא) וראה גם לעיל סי' ס ס"ג.

נב) וכ"ה לעיל רס"י ה. סדר ברה"נ פ"ט ה"ג.

נג) כדלעיל ס"א. וראה תהלה לדוד סי' קצג ס"ק א.

נד) ברכות טו, א-ב. וראה גם לקמן סי' רו ס"ה, ובהל' שחיטה סי' א ס"ק מד-ה, שלכתחלה צריך להשמיע לאזניו.

נה) רש"י ברכות שם ע"א ד"ה בלבו. והרב רבנו יונה שם ד"ה גמ' לא יברך, ובמשנה כ, ב ד"ה מתני' בעל קרי. רא"ש שם פ"ג סי"ד. טור ושו"ע ס"ב. ולענין הרהור בק"ש ותפלה ותלמוד תורה ושאר ברכות ראה לעיל סי' סב ס"ג וש"נ.

נו) מ"א ס"ק א.

נז) ראה לעיל סי' פח ס"א.

נח) משנה שם כ, ב וכרב חסדא שם. וכ"כ הרב רבנו יונה שם ד"ה מתני' בעל קרי. ורא"ש שם. והתוס' שם ד"ה ורב.

נט) גמרא שם כא, א. וראה כינוס תורה חי"ח ע' קד.

ס) שם במשנה לענין בעל קרי לפי' הרב רבנו יונה שם וסייעתו.

סא) ראה מ"מ וציונים. וראה הל' תלמוד תורה פ"ב הי"ב: וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא. וראה הערות וציונים שם ע' 517.

סב) בלוח התיקון דפוס זיטאמיר הגיהו: בדברי תורה ובברכות של ק"ש [והיינו מה שמבואר במשנה שם שבעל קרי לא יברך לא ברכות ק"ש ולא שאר ברכות דמדברי סופרים]. אבל בקוה"ש כ' שתיקון זה למותר.

סג) הרב רבנו יונה ברכות פ"ב טו, ב ד"ה לא יברך. רמ"א בסי' סב ס"ד. וכ"ה לעיל סי' סב ס"ג לענין ק"ש. לעיל סי' צד ס"ז לענין תפלה.

סד) תהלים ד, ה. אורחות חיים בשם פסיקתא דרב כהנא פ' כה. ב"י סי' סב ד"ה וצריך וסי' צד ד"ה כתוב בא"ח. וכ"ה לעיל סי' צד ס"ז. וראה לעיל סי' סב שם שהביא מדרש עה"פ אמרי האזינה וגו', וש"נ.

סה) סעיף ג.

סו) עי' בט"ז סי' סב (כגון שקם בלילה ממטתו וא"א לו ליטול ידיו, שאסור לדבר ומותר להרהר), דאין הנדון דומה לראיה, ובלא"ה דבריו צ"ע, עי' במ"ש שם [לא הגיע לידינו]. וראה דרכי החיים (ברכת המצות ח"ו ס"ק ב). העו"ב (ירות"ו) ח"ח ע' ע.

סז) ראה לעיל סי' קסז ס"א וש"נ.

סח) רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ז, וסמ"ג עשין כז הל' ברכות שבסעודה, בפי' הברייתא דברכות טו, ב. וראה שו"ת צמח צדק אהע"ז סי' קנח ס"א.

סט) שבזה גם הרמב"ם מודה שאין יוצא י"ח בהרהור - ראה כסף משנה הל' ק"ש פ"ב ה"ח. ב"ח סי' סב ד"ה ומ"ש ובלבד.

ע) השגות הראב"ד ברכות פ"ג (יב, א) ד"ה יצא. ב"ח שם.

עא) ראה מ"א סי' קא ס"ק ב.

עב) טור ושו"ע ס"ב. מ"א ס"ק א.

עג) ראה תהלה לדוד ס"ק א.

עד) ראה לעיל סי' קסז סוף סכ"ג, דהיינו אפילו לא אכל עמהם, וש"נ.

עה) ראה לקמן סי' קצג ס"א, ובסי' ריג ס"ב, דהיינו לא רק בבניו ובני ביתו, וש"נ.

עו) כל בו סי' כה. שו"ע ס"ג. וראה מ"א ס"ק ב.

עז) כדלקמן סי' קצט ס"ו-ז לענין נשים. שם ס"ט לענין קטנים. וע"י זימון אפשר להוציא אף הבקי, כדלעיל סי' קפג ס"י. לקמן רס"י קצב.

עח) מ"א סי' קצג ס"ק ב.

עט) סעיף י, לענין שיודע לברך ומבין לה"ק, אלא שיוצא י"ח ע"י המברך בזימון. וראה גם לעיל סי' נט ס"ד לענין ברכות ק"ש, שאף שיכול להוציאם יאמרו בנחת עם הש"ץ. וראה גם לקמן סי' רפד סי"א. סי' תקצא ס"ד.

פ) מ"א שם. ועי' לקמן סי' רעא ס"ז, שאם אינה מבינה לה"ק תאמר עמו מלה במלה.

פא) סעיף א.

פב) ירושלמי פ"ק דתרומות ה"ד. טור ושו"ע ס"ד.

פג) תוס' ברכות לא, ב ד"ה מכאן ששכור. רא"ש שם פ"ה ס"ט. שו"ע ס"ד.

פד) מ"א ס"ק ג. וראה גם הגהת הבאר הגולה בשו"ע שם. אליה זוטא ס"ק ג ואליה רבה ס"ק ד. קרבן נתנאל עירובין פ"ו ס"ה אות ב. יד אהרן הגב"י.

פה) דברים ח, י.

פו) ועי' לעיל סי' צט ס"ב. סי' קעד ס"ט.

פז) תוס' עירובין סד, א ד"ה שיכור. ורא"ש עירובין פ"ו ס"ה, דירושלמי הנ"ל מיירי דוקא בשתוי.

פח) תוס' שם. ורא"ש עירובין שם. שו"ע ס"ה, לפירוש המ"א שם. ועי' הרב רבינו יונה ברכות שם ד"ה שכור.

פט) כדלעיל סי' קפד ס"ג.

צ) כדלעיל סי' פד ס"ג וש"נ.

צא) סעיף יא, לענין ק"ש ותפלה.

צב) תוס' ורא"ש שם. שו"ע שם.

צג) ירושלמי שם, לגירסת המרדכי עירובין רמז תקיב, לדעה הא' שלפנינו דמיירי בשתוי. רמ"א סי' צט ס"א. אליה זוטא ס"ק ג ואליה רבה ס"ק ד.

צד) אליה זוטא ורבה שם. וראה תהלה לדוד סי' סה ס"ק ב.

צה) כדלעיל סי' קד ס"ד. אבל לענין ק"ש ושא"ד מחלוקת בזה, כדלעיל סי' סה ס"א. מ"א סי' קפג ס"ק יא. וראה לעיל שם סי' סה אף לענין מגילה ותקיעת שופר, וש"נ אף לענין פסד"ז והלל.

צו) סעיף יא.

צז) אפי' כשפסק במזיד באמצע הברכה. לחם חמודות ברכות פ"ז אות קיג. שיורי כנסת הגדולה סי' קפג הגב"י אות ז. וראה גם לעיל סי' קפג סי"א.

צח) ולענין ק"ש וברכות ק"ש ראה לעיל סי' קד ס"ד.

צט) עי' עולת תמיד ס"ק ו. אליה זוטא ס"ק ה.

ק) ירושלמי שם, לפירוש הרב רבנו יונה שם. תוס' ורא"ש ברכות שם לגירסת ופירוש מעדני יו"ט שם אות ד, ומלבושי יו"ט ס"ק א. לבוש ס"ד-ה. זהר תרומה קנג, ב. הובא במ"א ס"ק ג.

קא) מ"א שם. ט"ז סוף ס"ק ב.

קב) מעדני יו"ט ברכות פ"ה ס"ט אות ד. נחלת צבי סי' צט ס"ק א.

קג) ירושלמי שם, לגירסת המרדכי שם, לסברא האחרונה דמיירי בשכור.

קד) כמבואר במ"א ס"ק ג לענין ברכת המזון.

קה) סעיף א.

קו) ירושלמי שם (לסברא האחרונה). רמ"א לעיל סי' צט ס"א. אליה זוטא ס"ק ג ואליה רבה ס"ק ד (אף לסברא הראשונה). ולענין ברכת כהנים עי' לעיל סי' קכח סנ"א.

קז) לעיל ס"ב.

קח) סעיף כב. אא"כ הגיע לשכרותו של לוט שאז פטור מכל המצות (לעיל סי' קכח סנ"א). וראה דרכי החיים (ברכת המצות ה"ה ס"ק ב).