<< >>

ד

ד אע"פ ששתיית כוס של ברכה מעכבת אין מעכב שישתה המברך בעצמו אלא די בשתיית אחרכו ואפילו מטעים ממנו לתינוקכז (כמלא לוגמיו של תינוקכח) יצא ידי חובה (ששיעור מלא לוגמיו הוא בכל אדם לפי מה שהוא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנוכט) אע"פ שהתינוק אינו מחויב בדבר אין בכך כלום לפי שגם על המברך לא חל החיוב כלל שלא חייבוהו אלא לומר שירה על היין שישתה ממנו איזה אדם מישראל שיהיה שתיה שהיא חשובה הנאה לו (ואפילו תינוק בן יומול).

ומכל מקום לכתחלה צריך להטעים לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא ברכתו לבטלהלא מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותהלב משא"כ אם יטעים לקטן שלא הגיע לחינוך יפסיד ברכת היין שלא יוכל לאמרה אע"פ שאינה מעכבתלג.

(אבל רשאי הוא להטעים לגדול שיברך בעצמו ברכת היין אם הוא אינו שותה יין מפני ששונא אותו או משום נדרלד אבל מי שהוא שותה יין מצוה מן המובחר שיטעום בעצמו וכן לכל המסובים שזימן עליהםלה אך א"צ לכל אחד ואחד כמלא לוגמיו אלא די בטעימה כל שהואלו).

ויש אומריםלז שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידושלח לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ונראית כברכה לבטלה אבל באמת הוא לצורך שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין שהוא עיקר שירה המיוחדת ליין לפיכך רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אע"פ שלא הגיע לחינוך ברכות ואפילו אינו יודע לדבר שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי דיה בתינוק קטן כזה.

וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים הואיל ואי אפשר בענין אחר כמ"ש בסי' תרכ"אלט אבל במקום שאפשר כגון קידוש שבבית הכנסת בשבת ויום טוב יש לחוש לסברא הראשונה להטעים לקטן שהגיע לחינוך ברכה כמו שיתבאר בסי' רס"טמ.

(אבל קידוש שבבית שאדם יוצא בו ידי חובתו יש אומריםמא אפילו לפי סברא האחרונה שלא די במה שיטעים לתינוק ולא אפילו שיטעים לגדול אלא המקדש בעצמו צריך לטעום כמלא לוגמיו ואם לאו לא יצא משום שנאמרמב זכור את יום השבת לקדשו ואמרו חכמיםמג זכרהו על היין כלומר על שתיית היין לכבוד היום לפיכךמד המזכירו על היין הוא המקדש שותה ממנו בעצמו וראוי לחוש לזה לכתחלה כמ"ש בסי' רע"אמה).

ולפי סברא זו שתקנת חכמים הוא בכל דבר הטעון כוס שיסדרו אותו על ברכת היין א"כ מי שאינו שותה יין אי אפשר לו לברך ברכת המזון על הכוס אלא א"כ יטעים ממנו לקטן שהגיע לחינוךמו אבל לא לגדול שיברך בעצמו לפי שהמברך ברכת המזון הוא בעצמו צריך לברך ברכת היין לפי סברא זו והוא אינו רשאי לברך ברכת היין לחבירומז אף להאומרים שברכת המזון טעונה כוסמח שלדבריהם ברכת היין היא חובה כברכת המצות שאדם יכול להוציא חבירו ידי חובתו כמ"ש בסי' קס"זמט מכל מקום כיון שחבירו יכול לברך בעצמו אין לאחר לברך לונ (אבל בקידוש והבדלה רשאי שכיון שצריך לברך ברכת קידוש והבדלה בשביל עצמו יכול לומר גם ברכת היין שנתקנה קודם ברכת קידוש והבדלה כמ"ש בסימן ער"בנא).

(ומכל מקום מי שבמצותיו חפץ מאד לברך ברכת המזון בזימון על הכוס יוכל לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופריםנב.

וכן בהבדלה אם לא טעם כמלא לוגמיונג א"צ לחזור ולהבדיל שספק ברכות של דבריהם להקל כסברא האחרונה):


כו) רא"ש פסחים פ"י סי"ח, משמעות הגמ' עירובין מ, ע"ב. שו"ע ס"ד. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ה.

כז) עירובין שם. טור ושו"ע סי' רסט ס"א (לענין קידוש בבית הכנסת). לקמן שם ס"ג. רמ"א סי' תקנא ס"י. טור ושו"ע סי' תקנט ס"ז (לענין מילה בתשעה באב). רמ"א סי' תרכא ס"ג (לענין מילה ביום הכיפורים). לקמן שם ס"ה. רמ"א יו"ד סי' רסה ס"ד (י"א אף לענין מילה בכל השנה). וראה גם סידור (סדר המילה). ולענין הבדלה ראה לקמן סי' רצה ס"ד. סי' תרכד ס"ב. קיצור הלכות שבת סי' רצה ס"ג ובשוה"ג שם.

כח) ע' בט"ז יו"ד סי' רסה ס"ק י (ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי. וע' במ"א סי' תרכא ס"ק ג שכתב שטעימת התינוק מועיל רק לדעת הראב"ן דלקמן, ונראה דלפי מה שכתבתי כל שכן שהדין אמת). ולהט"ז אשתמיטתיה מה שכתב הרא"ש בפ"י דפסחים סי"ח דיליף האי דינא דסגי בשתיית אחר  מפ"ג דעירובין מ, ב דמיירי בטעימה לתינוק ע"ש.

כט) כלים פי"ז מי"א. יומא פ, ב. וכדלקמן סי' רעא סכ"ד. סי' תריב סי"ב.

ל) כמצויין לעיל לענין הטעמה לתינוק הנימול.

לא) רשב"א עירובין שם ד"ה ליתביה. שו"ת הר"ן סי' נב. מ"א בסי' רסט  ס"ק א.

לב) בקונטרס השלחן הגיה: שומעה ממנו ושותה.

לג) והיינו לדעה זו, משא"כ לדעה ב' דלקמן, שהברכה מעכבת. וראה לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב הוכיח כדעה זו שאינה מעכבת.

לד) עי' רמ"א סי' ערב ס"ט. ואף המ"א שם ס"ק ט לא פליג אלא משום ברכת היין. ועי' במה שכתבתי שם סי"ב וקו"א ס"ק ב שבקידוש יכול להוציאו אף בברכת היין, משא"כ כאן בכוס ברכת המזון שיברך הגדול בעצמו, וכדלקמן בהמשך הסעיף.

לה) רא"ש פסחים פ"י סט"ז. שו"ע ס"ד. טור ושו"ע סי' רעא סי"ד. לקמן שם סכ"ה.

לו) מגיד משנה הל' שבת פכ"ט ה"ז ממשמעות הגאונים. ט"ז סי' רעא ס"ק יז. לקמן שם סכ"ה.

לז) רש"י בעירובין מ, ב ד"ה ליתביה. ראב"ן עירובין פ"ג (ע, א). מ"א סי' תרכא ס"ק ג. לפירוש שו"ת חכם צבי סי' קסח (וראה לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב שחלק על דברי החכם צבי בזה). וראה גם לקמן סי' שמג ס"ח. ומבאר כאן ג' חילוקים בין ב' הדיעות: א) טעימת קטן שלא הגיע לחנוך. לדעה א' לא יברך על היין ולדעה ב' יברך. ב) טעימת גדול. לדעה א' יברך הגדול בעצמו. לדעה ב' חייב המזמן לברך ואינו יכול. ג) שיעור הטעימה. לדעה א' כמלא לוגמיו (כדלעיל ס"ב). לדעה ב' אפילו פחות, שלא תהא נראית ברכתו לבטלה (כדלקמן בסוף הסעיף).

לח) שבזה מפורש בפסחים קז, א ובעירובין עט, ב ששתיית כמלא לוגמיו מעכבת. ולקמן מבוארת שיטת הגאונים דמה"ט בקידוש מעכבת שתיית המקדש בעצמו דוקא.

לט) סעיף ד, שאין להטעים ממנו לתינוק גזירה שמא יהיה רגיל בשתיה אף כשיגדל, ובסעיף ה, שיש נוהגין להטעים לתינוק הנימול. והטעם שסומכים על דעה זו מבואר שם: שהברכה נתקנה בשביל תינוק הנימול לכן די כשנותנים לו לשתות. ושם ס"ד וס"ו כ' עוד מנהגים בזה. וראה גם לקמן סי' רעג ס"ט. סי' שמג ס"ח. ובסידור (סדר המילה): ונותנים לתינוק לשתות מכוס הברכה או ישתה בעצמו.

מ) סעיף ג. ושם נתבאר הטעם שיכול הקטן לשתות לפני קידוש שיוצא בו.

מא) בה"ג הל' קידוש והבדלה. והגאונים רב עמרם ורב צמח ברא"ש פסחים פ"י הי"ח ובטור ושו"ע סי' רעא סי"ד. וראה גם לקמן שם סכ"ה.

מב) שמות כ, ח.

מג) פסחים קו, א. וראה לקמן סי' רעא ס"א-ב.

מד) לבוש שם סי"ד. ט"ז שם ס"ק יח.

מה) סעיף כה הביא ב' דיעות בזה, וסיים שראוי לחוש לדבריהם. ועי' לקמן סי' ערב סי"ב.

מו) כן מבואר בשו"ת חכם צבי שם. ולעיל נתבאר שלסברה זו יכול להטעים אפילו תינוק שלא הגיע לחנוך ואפילו אינו יודע לדבר, ושכן נוהגין במילה ביום הכיפורים.

מז) תשובות חכם צבי סי' קסח.

מח) לעיל סי' קפב ס"א וש"נ.

מט) סעיף כג. וראה גם לקמן סי' רעג ס"ו.

נ) וראה מ"ש לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב שלפי סברת החכם צבי, יברך המברך גם ברכת היין וישתו האחרים אף שיודעים לברך. וראה גם סידור (ברכת אירוסין ונשואין).

נא) סי"ב וקו"א ס"ק ב.

נב) להטעים לגדול שיברך בעצמו ברכת היין, כפי שעשו הני רבנן שבשו"ת חכם צבי שם.

נג) שלסברה הב' טעם הטעימה הוא שלא תיראה הברכה לבטלה וסגי במשהו. וראה תהלה לדוד ס"ק א. אמרי יושר ח"ב סי' קעג. חקרי הלכות ח"ב נג. ב

<< >>









©ספריית אגודת חב"ד, תשס"ו מנהל הספריה: הרב שלום דובער לוין עורך האתר: הרב יצחק רויטמן