קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו ובו ח' סעיפים:

א

א אחר שסיים ברכת המזון צריך לברך בורא פרי הגפן על הכוס של ברכת המזוןא אפילו אם כבר בירך על היין שבתוך הסעודהב שכל מה שאוכל ושותה אחר ברכת המזון סעודה אחרת היאג לפי שברכת המזון היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניהד וגם אי אפשר לשתות ולאכול בעודו מברךה.

ומפני זה נשתנה ברכת המזון מכל דברים הטעונים כוס כגון קידוש והבדלהו ברכת חתניםז ומילה שבכולם ברכת היין קודמת וכאן מברך בורא פרי הגפן אחר ברכת המזון ולא לפניה אפילו אם לא בירך על היין בתוך הסעודהח ואפילו בירך הרי כשנטל הכוס בידו לברך ברכת המזון הסיח דעתו מלשתות קודם ברכת המזוןט ואם היה נמלך לשתות היה צריך לחזור ולברך וכיון שכן למה אינו מברך בורא פרי הגפן קודם ברכת המזון אלא לפי שבברכת המזון הוא מודה ומשבח לבוראו על מה שאכל ושתה הואי סילוק והיסח הדעת על מה שעשה ואפילו על ברכת המזון שמברךיא והכוס בידו לכך צריך לברך תיכף לשתייתויב:

ב

ב כל דבר הטעון כוס לא די באחיזת הכוס לבדה בשעת אמירת אותו דבר שזה אינו מעכב כלל בדיעבדיג אלא עיקר מה שהטעינו כוס הוא לשתות ממנויד אחר אמירת אותו דבר שתהא אותה אמירה כעין שירה הנאמרת על הייןטו שמנסכין על גבי המזבחטז שהיא שתיית המזבחיז אף כאן תהא נאמרת שירה על שתיית היין ואין שתייה חשובה לומר שירה אלא אם כן שותה שיעור הראוי ליישב דעתו של אדםיח שהוא כמלא לוגמיויט שהיא שתיה של הנאהכ ובפחות משיעור זה לא קיים מצות הכוס כללכא.

וכל דבר שהכוס מעכב בו אפילו בדיעבד שאם אמר בלא כוס צריך לחזור ולומר על הכוס כגון קידוש והבדלה ה"ה אם אמר על הכוס ולא שתה ממנו כמלא לוגמיו מיד קודם שעקר ממקומו ובלא היסח הדעת בינתיים צריך לחזור ולקדש כמ"ש בסי' רע"אכב וכן בברכת המזון לא קיים מצות הכוס כללכג:

ג

ג וצריך ג"כ שיהיה היין בשעת האמירה אצלו על השלחן או על גבי דבר אחר באותו חדר מוכן לשתיהכד וזהו ג"כ מעכב אפילו בדיעבד שאם אין היין לפניו בשעת האמירה ג"כ אינו נקרא אומר שירה על היין משא"כ אחיזת הכוס בידו אינו אלא מי' דברים שנאמרו בכוס למצוה ולא לעכב כמו שנתבאר בסי' קפ"גכה:

ד

ד אע"פ ששתיית כוס של ברכה מעכבת אין מעכב שישתה המברך בעצמו אלא די בשתיית אחרכו ואפילו מטעים ממנו לתינוקכז (כמלא לוגמיו של תינוקכח) יצא ידי חובה (ששיעור מלא לוגמיו הוא בכל אדם לפי מה שהוא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנוכט) אע"פ שהתינוק אינו מחויב בדבר אין בכך כלום לפי שגם על המברך לא חל החיוב כלל שלא חייבוהו אלא לומר שירה על היין שישתה ממנו איזה אדם מישראל שיהיה שתיה שהיא חשובה הנאה לו (ואפילו תינוק בן יומול).

ומכל מקום לכתחלה צריך להטעים לתינוק גדול קצת שהגיע לכלל חינוך ברכת הנהנין כדי שיוכל לברך ברכת היין ולא תהא ברכתו לבטלהלא מפני שהתינוק שומעה ממנו ומברך ושותהלב משא"כ אם יטעים לקטן שלא הגיע לחינוך יפסיד ברכת היין שלא יוכל לאמרה אע"פ שאינה מעכבתלג.

(אבל רשאי הוא להטעים לגדול שיברך בעצמו ברכת היין אם הוא אינו שותה יין מפני ששונא אותו או משום נדרלד אבל מי שהוא שותה יין מצוה מן המובחר שיטעום בעצמו וכן לכל המסובים שזימן עליהםלה אך א"צ לכל אחד ואחד כמלא לוגמיו אלא די בטעימה כל שהואלו).

ויש אומריםלז שכל דבר הטעון כוס חוץ מקידושלח לא הצריכו לטעום ממנו אלא משום שלא יהא גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ונראית כברכה לבטלה אבל באמת הוא לצורך שכך תקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין שהוא עיקר שירה המיוחדת ליין לפיכך רשאי לברך ברכת היין ולהטעים לקטן אע"פ שלא הגיע לחינוך ברכות ואפילו אינו יודע לדבר שכיון שהטעימה אינה אלא משום גנאי דיה בתינוק קטן כזה.

וכן נוהגין במילה שביום הכיפורים הואיל ואי אפשר בענין אחר כמ"ש בסי' תרכ"אלט אבל במקום שאפשר כגון קידוש שבבית הכנסת בשבת ויום טוב יש לחוש לסברא הראשונה להטעים לקטן שהגיע לחינוך ברכה כמו שיתבאר בסי' רס"טמ.

(אבל קידוש שבבית שאדם יוצא בו ידי חובתו יש אומריםמא אפילו לפי סברא האחרונה שלא די במה שיטעים לתינוק ולא אפילו שיטעים לגדול אלא המקדש בעצמו צריך לטעום כמלא לוגמיו ואם לאו לא יצא משום שנאמרמב זכור את יום השבת לקדשו ואמרו חכמיםמג זכרהו על היין כלומר על שתיית היין לכבוד היום לפיכךמד המזכירו על היין הוא המקדש שותה ממנו בעצמו וראוי לחוש לזה לכתחלה כמ"ש בסי' רע"אמה).

ולפי סברא זו שתקנת חכמים הוא בכל דבר הטעון כוס שיסדרו אותו על ברכת היין א"כ מי שאינו שותה יין אי אפשר לו לברך ברכת המזון על הכוס אלא א"כ יטעים ממנו לקטן שהגיע לחינוךמו אבל לא לגדול שיברך בעצמו לפי שהמברך ברכת המזון הוא בעצמו צריך לברך ברכת היין לפי סברא זו והוא אינו רשאי לברך ברכת היין לחבירומז אף להאומרים שברכת המזון טעונה כוסמח שלדבריהם ברכת היין היא חובה כברכת המצות שאדם יכול להוציא חבירו ידי חובתו כמ"ש בסי' קס"זמט מכל מקום כיון שחבירו יכול לברך בעצמו אין לאחר לברך לונ (אבל בקידוש והבדלה רשאי שכיון שצריך לברך ברכת קידוש והבדלה בשביל עצמו יכול לומר גם ברכת היין שנתקנה קודם ברכת קידוש והבדלה כמ"ש בסימן ער"בנא).

(ומכל מקום מי שבמצותיו חפץ מאד לברך ברכת המזון בזימון על הכוס יוכל לסמוך על סברא הראשונה להקל בדברי סופריםנב.

וכן בהבדלה אם לא טעם כמלא לוגמיונג א"צ לחזור ולהבדיל שספק ברכות של דבריהם להקל כסברא האחרונה):

ה

ה אע"פ שמצוה מן המובחר שכל המסובים יטעמו מכוס של ברכהנד א"צ לטעום מכוס המברך אלא יכול כל אחד ליתן כוסו לפניונה ויותר טוב לעשות כן אם אפשר לפי שכוס המברך הוא פגום לאחר ששתה ממנו המברךנו.

ואף שאפשר לתקנו ע"י שיוסיפו בו ייןנז לשתות כל אחד ואחד מהמסובין מכל מקום יותר טוב שיטעימו מיין של ברכה שכשיש לפני כל אחד ואחד כוסו בשעת ברכת המזון הרי כולם הן כוסות של ברכה כמו כוס המברךנח.

ואם לפני המסובין הן כוסות ריקנים יכול ליתן מכוס הברכה מעט לכל כוס וכוס שלהםנט אחר שבירך בורא פרי הגפן קודם שתייתו כדי שיטעימו מכוס שאינו פגוםס ואין בזה משום הפסק בין ברכה לשתיה כיון שהוא לצורך שתיית המסוביםסא ומה שהוא מברך הוא כאלו הם מברכים שהרי הם יוצאים בברכתו וכן אם כוסות שלפניהם מלאים אלא שהם פגומים יכול לשפוך מכוס שלו לתקנםסב קודם שישתהסג.

וכיון שהם זקוקים לכוסו אין להם לטעום עד שיטעום הואסד כמו שנתבאר בסי' קס"זסה אבל אם אינם זקוקים לכוסו שכוסות שלהם מלאים ואינן פגומים יכולים לטעום קודם שיטעום הוא:

ו

ו אע"פ שטעימת כוס של ברכה די בכמלא לוגמיו בכוס של ברכת המזון טוב לשתות רביעית לצאת מידי ספק ברכה אחרונהסו שכמלא לוגמיו באדם בינוני הוא רוב רביעיתסז שהוא יותר מכזיתסח ומכזית עד רביעית יש מסתפקים אם צריך לברך ברכה אחרונה כמ"ש בסי' ר"[י]סט.

ויותר מרביעית א"צ לשתות אף אם הוא אדם גדול שכמלא לוגמיו הוא יותר מרביעיתע.

ומצוה לגמוע גמיעות גסות משום חיבוב מצוהעא:

ז

ז אם דעתו לשתות עוד לא יברך ברכה אחרונה עד לבסוףעב והוא שדעתו לשתות עוד מיד שאל"כ יש לחוש שמא יתעכל מה ששתהעג כמו שנתבאר בסימן קפ"דעד ואם היה בדעתו לשתות מיד וטעה ובירך ברכה אחרונה א"צ לברך ברכה ראשונה כיון שהיה בדעתו לשתות עוד ובירך בטעותעה אבל אם בירך במתכוין אע"פ שדעתו לשתות עוד צריך לברך ברכה ראשונה שכל ברכה אחרונה היא סילוק והיסח הדעת למה שלפניה ומפסקת הואיל ואי אפשר לשתות בעודו מברך כמו שנתבאר למעלהעו:

ח

ח אע"פ שכל המסובים יוצאים בברכת היין שבירך המברך ברכת המזון שהוא מתכוין להוציאם ידי חובתן ואף שיש איזה שהות עד שיגיע הכוס לכל אחד ואחד אין בזה משום הפסק כל שלא הפסיק בדיבור מכל מקום בסעודה גדולה שהמסובים רבים ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון הרי כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן לעצמו מפני שהוא כנמלך מפני שבשעת שמיעתו ברכת המברך לא ידע אם יגיע לועז ואם נתכוין בשמיעתו שאם יגיע לו שיצא ידי חובתו בשמיעה זו יצא וא"צ לחזור ולברך לעצמועח:


א) פסחים קג, ב כמר זוטרא. טור ושו"ע ס"א.

ב) גמרא שם. לבוש ס"א.

ג) ראה גם לעיל סי' קעט ס"ה.

ד) גמרא שם. וכ"ה גם בשאר ברכה אחרונה, כדלקמן ס"ז.

ה) חולין פז, א. משא"כ תפלה שיש בה רק טעם הב' ולא טעם הא', כדלעיל סי' קעח ס"ז וש"נ. וראה לקמן סי' רעא סי"א אם קידוש הוי הפסק מטעם זה בפורס מפה ומקדש.

ו) כדלקמן סי' רצו ס"א וש"נ.

ז) שו"ע אהע"ז סי' סב ס"א. וראה סידור (ברכת אירוסין ונשואין) שמחלק בין ז' ברכות שתחת החופה לז' ברכות שאחר בהמ"ז, וש"נ.

ח) הג"ה בלבוש ס"א.

ט) כדלעיל סי' קעט ס"ה.

י) בלוח התיקון הגיה: והוה. וכ"ה ברא"ש שם.

יא) בקוה"ש הגיה: על כוס בהמ"ז שמברך. ובלוח התיקון: על בפה"ג שבירך. וכ"ה ברא"ש שם.

יב) רא"ש פסחים פ"י ס"י. וטור. מ"א ס"ק א. אליה רבה ס"ק א.

יג) כדלקמן ס"ג וש"נ.

יד) ברכות נב, א.

טו) שאילתות פר' יתרו סי' נד. בה"ג הל' קידוש והבדלה. מרדכי יומא רמז תשכח. הובא בב"י סי' רסה. ט"ז שם ס"ק י.

טז) ברכות לה, א. רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ב.

יז) ראה לעיל סי' קסז ס"ח וש"נ.

יח) תוס' יומא פ, א ד"ה הכי נמי.

יט) פסחים קז, א - לענין קידוש. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ד. ולענין כוס ברכת המזון - טור ושו"ע ס"ג. והיינו לדעה הא' דלקמן ס"ד שדינם שוה, משא"כ לדעה הב' שם אין צריך כמלא לוגמיו אלא בקידוש, כדלקמן בסוף הסעיף שם.

כ) רא"ש פסחים פ"י סי"ח. לבוש ס"ד. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ה.

כא) פסחים שם - לענין קידוש.

כב) סעיף כו, ובקונטרס אחרון שם ס"ק ז.

כג) עי' לקמן סי' רצט סוף ס"ז.

כד) יתבאר בסי' רו ס"ט, לענין ברכת היין. ולענין ברכת המזון ראה גם לעיל סי' קפב ס"א. וכן לענין קידוש - לקמן סי' רעא סכ"ח.

כה) סעיף ז. וראה גם לקמן סי' רו ס"ט לענין ברכת היין.

כו) רא"ש פסחים פ"י סי"ח, משמעות הגמ' עירובין מ, ע"ב. שו"ע ס"ד. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ה.

כז) עירובין שם. טור ושו"ע סי' רסט ס"א (לענין קידוש בבית הכנסת). לקמן שם ס"ג. רמ"א סי' תקנא ס"י. טור ושו"ע סי' תקנט ס"ז (לענין מילה בתשעה באב). רמ"א סי' תרכא ס"ג (לענין מילה ביום הכיפורים). לקמן שם ס"ה. רמ"א יו"ד סי' רסה ס"ד (י"א אף לענין מילה בכל השנה). וראה גם סידור (סדר המילה). ולענין הבדלה ראה לקמן סי' רצה ס"ד. סי' תרכד ס"ב. קיצור הלכות שבת סי' רצה ס"ג ובשוה"ג שם.

כח) ע' בט"ז יו"ד סי' רסה ס"ק י (ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי. וע' במ"א סי' תרכא ס"ק ג שכתב שטעימת התינוק מועיל רק לדעת הראב"ן דלקמן, ונראה דלפי מה שכתבתי כל שכן שהדין אמת). ולהט"ז אשתמיטתיה מה שכתב הרא"ש בפ"י דפסחים סי"ח דיליף האי דינא דסגי בשתיית אחר  מפ"ג דעירובין מ, ב דמיירי בטעימה לתינוק ע"ש.

כט) כלים פי"ז מי"א. יומא פ, ב. וכדלקמן סי' רעא סכ"ד. סי' תריב סי"ב.

ל) כמצויין לעיל לענין הטעמה לתינוק הנימול.

לא) רשב"א עירובין שם ד"ה ליתביה. שו"ת הר"ן סי' נב. מ"א בסי' רסט  ס"ק א.

לב) בקונטרס השלחן הגיה: שומעה ממנו ושותה.

לג) והיינו לדעה זו, משא"כ לדעה ב' דלקמן, שהברכה מעכבת. וראה לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב הוכיח כדעה זו שאינה מעכבת.

לד) עי' רמ"א סי' ערב ס"ט. ואף המ"א שם ס"ק ט לא פליג אלא משום ברכת היין. ועי' במה שכתבתי שם סי"ב וקו"א ס"ק ב שבקידוש יכול להוציאו אף בברכת היין, משא"כ כאן בכוס ברכת המזון שיברך הגדול בעצמו, וכדלקמן בהמשך הסעיף.

לה) רא"ש פסחים פ"י סט"ז. שו"ע ס"ד. טור ושו"ע סי' רעא סי"ד. לקמן שם סכ"ה.

לו) מגיד משנה הל' שבת פכ"ט ה"ז ממשמעות הגאונים. ט"ז סי' רעא ס"ק יז. לקמן שם סכ"ה.

לז) רש"י בעירובין מ, ב ד"ה ליתביה. ראב"ן עירובין פ"ג (ע, א). מ"א סי' תרכא ס"ק ג. לפירוש שו"ת חכם צבי סי' קסח (וראה לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב שחלק על דברי החכם צבי בזה). וראה גם לקמן סי' שמג ס"ח. ומבאר כאן ג' חילוקים בין ב' הדיעות: א) טעימת קטן שלא הגיע לחנוך. לדעה א' לא יברך על היין ולדעה ב' יברך. ב) טעימת גדול. לדעה א' יברך הגדול בעצמו. לדעה ב' חייב המזמן לברך ואינו יכול. ג) שיעור הטעימה. לדעה א' כמלא לוגמיו (כדלעיל ס"ב). לדעה ב' אפילו פחות, שלא תהא נראית ברכתו לבטלה (כדלקמן בסוף הסעיף).

לח) שבזה מפורש בפסחים קז, א ובעירובין עט, ב ששתיית כמלא לוגמיו מעכבת. ולקמן מבוארת שיטת הגאונים דמה"ט בקידוש מעכבת שתיית המקדש בעצמו דוקא.

לט) סעיף ד, שאין להטעים ממנו לתינוק גזירה שמא יהיה רגיל בשתיה אף כשיגדל, ובסעיף ה, שיש נוהגין להטעים לתינוק הנימול. והטעם שסומכים על דעה זו מבואר שם: שהברכה נתקנה בשביל תינוק הנימול לכן די כשנותנים לו לשתות. ושם ס"ד וס"ו כ' עוד מנהגים בזה. וראה גם לקמן סי' רעג ס"ט. סי' שמג ס"ח. ובסידור (סדר המילה): ונותנים לתינוק לשתות מכוס הברכה או ישתה בעצמו.

מ) סעיף ג. ושם נתבאר הטעם שיכול הקטן לשתות לפני קידוש שיוצא בו.

מא) בה"ג הל' קידוש והבדלה. והגאונים רב עמרם ורב צמח ברא"ש פסחים פ"י הי"ח ובטור ושו"ע סי' רעא סי"ד. וראה גם לקמן שם סכ"ה.

מב) שמות כ, ח.

מג) פסחים קו, א. וראה לקמן סי' רעא ס"א-ב.

מד) לבוש שם סי"ד. ט"ז שם ס"ק יח.

מה) סעיף כה הביא ב' דיעות בזה, וסיים שראוי לחוש לדבריהם. ועי' לקמן סי' ערב סי"ב.

מו) כן מבואר בשו"ת חכם צבי שם. ולעיל נתבאר שלסברה זו יכול להטעים אפילו תינוק שלא הגיע לחנוך ואפילו אינו יודע לדבר, ושכן נוהגין במילה ביום הכיפורים.

מז) תשובות חכם צבי סי' קסח.

מח) לעיל סי' קפב ס"א וש"נ.

מט) סעיף כג. וראה גם לקמן סי' רעג ס"ו.

נ) וראה מ"ש לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב שלפי סברת החכם צבי, יברך המברך גם ברכת היין וישתו האחרים אף שיודעים לברך. וראה גם סידור (ברכת אירוסין ונשואין).

נא) סי"ב וקו"א ס"ק ב.

נב) להטעים לגדול שיברך בעצמו ברכת היין, כפי שעשו הני רבנן שבשו"ת חכם צבי שם.

נג) שלסברה הב' טעם הטעימה הוא שלא תיראה הברכה לבטלה וסגי במשהו. וראה תהלה לדוד ס"ק א. אמרי יושר ח"ב סי' קעג. חקרי הלכות ח"ב נג. ב

נד) רא"ש פסחים פ"י סט"ז. שו"ע ס"ד. טור ושו"ע סי' רעא סי"ד. לקמן שם סכ"ה.

נה) ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. תוס' ברכות מז, א ד"ה אין. רא"ש ברכות פ"ז סי' טו. רשב"א פ"ז דברכות מז, א ד"ה אמר.  ב"י ושו"ע ס"א. וכ"ה לקמן סי' ריג ס"א וסי' רעא סכ"ה - לענין קידוש. וראה גם סי' תעב סכ"ד. ולענין מנהג ראה כפר חב"ד 935 ע' 68.

נו) ט"ז סי' קפב ס"ק ד.

נז) כדלעיל סי' קפב ס"ה וש"נ.

נח) ברכות נא, ב. רש"י שם ד"ה כל האי נבגא. אבודרהם הל' ברכות שער א בשם הראב"ד. הובא בט"ז סי' קפב ס"ק ה.

נט) רשב"א שם. שו"ע ס"א. וראה לעיל סי' קפב ס"ד ששפך ממנו לכלי לא פגמו.

ס) רא"ש שם. ב"ח ד"ה ומ"ש ויטעום. ט"ז ס"ק א ובסי' קפב ס"ק ד - כשהיו לפניהם כוסות פגומים. ומשמע ברשב"א ושו"ע שהוא הדין נמי כשהיו ריקנים.

סא) עי' לעיל סי' קסז ס"כ לענין לחם דהוי הפסק, דשם הוי שלא לצורך.

סב) תוס' ברכות מז, א ד"ה אין. רא"ש ברכות פ"ז סי' טו. שו"ע ס"א וסי' קפב ס"ד וסי' רעא סי"ז. לקמן שם סכ"ט.

סג) רא"ש שם. ב"ח וט"ז שם.

סד) ירושלמי תוס' רא"ש ורשב"א שם. טור ושו"ע ס"א.

סה) סעיף כ לענין בציעת הפת. וראה גם לקמן סי' רעא ס"ל לענין קידוש.

סו) טור ושו"ע ס"ג. וראה גם לקמן סי' תעב סוף סי"ט.

סז) תוס' פסחים קז, א ד"ה אם טעם. מ"א ס"ק ה. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ד. סי' תריב סי"ב. ובתינוק כמלא לוגמיו של תינוק, כדלעיל ס"ד.

סח) שהרביעית היא ביצה ומחצה בקליפתה. ראה לוח ברכת הנהנין פ"ב ה"א וש"נ.

סט) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה לוח ברה"נ פ"ב ה"א. סדר ברה"נ פ"ח ה"א. לקמן סי' תעב סי"ט.

ע) ר"ן פסחים קז, א ד"ה אם. מ"א ס"ק ה. וכ"ה לקמן סי' רעא סכ"ד.

עא) סוכה מט, ב. רש"י שם ד"ה לגמע וד"ה מגמע. מ"א ס"ק ב.

עב) טור. מ"א ס"ק ג.

עג) מ"א שם.

עד) סעיף ג.

עה) מ"א שם.

עו) סעיף א, לענין בהמ"ז.

עז) אגודה פרק ערבי פסחים סי' עה. שו"ע ס"ה. רמ"א סי' קעד ס"ה. לעיל שם ס"י.

עח) מ"א ס"ק ז ובסי' קסט ס"ז. וכ"ה לעיל שם סי"א.