קצו מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון ובו ז' סעיפים:

א

א מי שאכל דבר איסורא אע"פ שאינו אסור אלא מדברי סופריםב אין מזמנין עליו.

ויש אומריםג שה"ה שאין מברך אחריו ברכת המזון אפי' אכל בשוגג שאין עבירה מצוהד ואם יודע שהוא אסור ובא לאכלו אינו מברך עליו בתחלה שאין זה מברך אלא מנאץה כמ"שו ובוצע ברך נאץ ה'.

ויש אומריםז שלא אמרו כן אלא במצוה הבאה בעבירה שאין ראוי להזכיר עליה שם שמים ואין מברכין עליה ברכת המצות שאין עבירה מצוהח אבל ברכת הנהנין צריך לברךט אפי' האוכל איסורי תורה במזידי כי מי שאוכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר שיהא ריחו נודף ביותריא ויהנה ג"כ מהעולם הזה בלא ברכהיב ולא מנעו אלא לזמן עליו לפי שאין חביריו רשאים להתחבר עמו בחבורה ובני חבורה שכולן אכלו מדברים האסורים גם הם אין להם קבעיג שאין קבע וחיבור לדברים האסורים והרי זה כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברך הואיל ונהנהיד.

ולענין הלכה יש להכריעטו שאם אכל איסור בשוגג יברך אחריה אבל המזיד לא יברך לא בתחילה ולא בסוף שאין זה מברך אלא מנאץ:

ב

ב אם גזל או גנב לחם אפוי אע"פ שכבר נתייאשו הבעלים אינו מברך עליו בתחלה לפי שאם היו הבעלים באים לתבעו ממנו היה חייב להחזירו להם ולא היה יכול לפטור את עצמו בדמיםטז נמצא שאכילתו היא בעבירה וברכתו ניאוץ אבל מברך אחריו ברכת המזון שכשכבר אכלו הוא שלו ודמים הוא חייב לו ואף שאכל באיסור כיון שאחר האכילה יכול לפטור את עצמו בדמים שיהא מה שאכל שלו אין ברכתו אז ניאוץיז:

ג

ג אם גזל חטים או קמח ואפה פת מברך גם בתחלה שכבר קנאו בשינוי ונעשה שלו שאם באו הבעלים יכול לפטור את עצמו בדמיםיח ואין אכילתו עבירהיט ואע"פ שכיוצא בזה במצוה אינו מברך עליה הואיל ומכל מקום ע"י עבירה באה לידו כמ"ש בסי' י"אכ אין לדמות ברכת הנהנין לברכת המצותכא מטעם שנתבאר בסברא האחרונה שבסעיף א' ואף לסברא הראשונה אינן דומות אלא כשנהנה בעבירה ולא כשבאו ע"י עבירה ויש חולקין בזהכב (וספק ברכות להקלכג):

ד

ד וכל זה בגנב וגזלן עצמו אבל אחרים מברכין בתחלה ובסוף לדברי הכל שהרי לא ע"י עבירה באה לידם אלא א"כ גנב לחם אפוי ולא נתייאשו הבעלים כמ"ש בסי' תרמ"טכד:

ה

ה אם אכל איסור במקום סכנה לדברי הכל מברך עליו תחלה וסוף שהיתר הוא אוכלכה ומצוה הוא עושה להציל נפשוכו:

ו

ו שלשה שאכלו כאחת ואחד מהם אכל פת נכרי והב' נזהרים ממנוכז או שאחד מהן כהן ואכל חלה אע"פ שהיא אסורה להשניםכח מזמנין עליו הואיל והיא מותרת לו.

ואם היו כהנים עם זר אוכלין כאחד והזר אוכל פת נכרי והכהנים נזהרים ממנה ואוכלים חלות אינן מצטרפין לזימון שכל צירוף לזימון אינו אלא כשהם יכולים להתחבר יחד באכילתם לאכול לחם אחד וכאן כל אחד נזהר מלחם חבירוכט (משא"כ כשהזר אינו אוכל פת שנזהר ממנה הכהן שאוכל חלה אף שהזר אינו יכול לאכול מלחמו של כהן כיון שהכהן יכול לאכול מלחמו של ישראל או השלישי שאוכל פת נכרי יכול לאכול עם הב' מצטרפים):

ז

ז וכן אחד אוכל גבינה וב' בשר מצטרפים שהאוכל גבינה יכול לאכול מלחמםל אע"פ שהוא מלוכלך בבשר אם יקנח פיו וידיחנולא אבל אם אוכל גבינה קשה אינן מצטרפין שהמנהג עכשיו שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה על ידי קינוח והדחהלב וכן בסעודת מצוה מראש חודש אב עד תשעה באב שמקצת הקרואים אוכלים גבינה כמ"ש בסימן תקנ"אלג כיון שנזהרים מבשר מחמת המנהג אין מצטרפין עם אוכלי בשר וצריכים לזמן לעצמןלד אלא אם כן אכלו כזית פת קודם שאוכלי בשר התחילו לאכול בשר בלחמם שכזית זה היו יכולים לאכול מלחמולה או שאחד מבני הסעודה אכל כזית לחם אחר שאינו מלוכלך לא בבשר ולא בחלב שזה מצרף את כולם שהרי כולם יכולים לאכול מלחמו.

וכן ג' שמודרים הנאה זה מזה או אפילו אחד שמודר מב' והב' ממנו אע"פ שיכולים לשאול על נדרם כל זמן שלא נשאלו אין מצטרפיןלו אם כל אחד אוכל משלו אבל אם אוכלים משל בעל הבית מצטרפיןלז (שדרך בעל הבית להאכיל אורחים לחם כל צרכם וא"כ אף אם יאכל זה מפרוסה שחתך זה לצורך עצמו אינו נהנה אלא משל בעל הבית כיון שלא יחסר לחמו של זהלח משא"כ באוכלי בשר וגבינה שאין יכולים לאכול זה מהפרוסה שחתך זה אע"פ שיכולים לחתוך כל אחד פרוסה לעצמו מככר אחד בפרט קודם נגיעתם בבשר ובחלבלט אין זה מועיל לחברם ולצרפם כי מה לי ככרות נפרדים ומה לי ככר אחד):


א) משנה מה, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) גמרא מז, ב. שו"ע שם.

ג) רמב"ם הל' ברכות פ"א הי"ט. רש"י במשנה שם ד"ה והשמש (וראה רש"י מז, א ד"ה הא לא חזי. פס"ד צמח צדק ז, סע"א). רשב"א שם ד"ה מתני'. שו"ע שם.

ד) ירושלמי חלה פ"ק ה"ה (הובא בב"י ד"ה כתב הרמב"ם). פסקי ריא"ז ברכות פ"ז ה"ב אות א. לבוש ס"א (שברכת המזון היא מצוה הבאה בעבירה).

ה) ב"ק צד, א. רש"י ברכות מז, א ד"ה הא לא חזי. הרא"ה רפ"ז דברכות. פסקי ריא"ז שם. לבוש שם. וראה גם לעיל סי' יא סי"ב וש"נ.

ו) תהלים י, ג.

ז) ראב"ד שם. רא"ש ברכות פ"ז ס"ב. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשצד. וראה כנסת הגדולה הגב"י.

ח) כדלעיל סי' כה סל"ה וש"נ.

ט) מאירי ב"ק שם ד"ה מאחר שהשינוי. הובא בשיטה מקובצת שם.

י) מור וקציעה בדעת הראב"ד והרא"ש.

יא) שו"ת הרשב"א שם, עפ"י ברכות נא, א. ומזה נראה דמיירי אף במזיד.

יב) כדלעיל סי' קסז ס"א וש"נ.

יג) משמעות הראב"ד שם. תוס' מה, א ד"ה אכל טבל. מאירי ברכות שם ד"ה המשנה השנית.

יד) ראב"ד שם.

טו) ט"ז סוף ס"ק א. וראה פס"ד צמח צדק ו, ד שמחלק בזה בין דרבנן לדאורייתא.

טז) כדלקמן הל' גזילה וגניבה ס"ו וש"נ.

יז) ר' יונה בירושלמי שם. רבינו מנוח הל' ברכות פ"א הי"ט. ב"ח ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם, ובשו"ת ב"ח החדשות סי' א. עולת תמיד ס"ק א. והסכים עמהם המ"א ריש הסימן לדינא, מטעם ספק ברכת המזון מדאורייתא לחומרא.

יח) כדלקמן שם. וראה גם לעיל סי' יא סי"ב וש"נ.

יט) מגיד משנה פ"[ו] מהל' חמץ ומצה. ב"ח ועולת תמיד שם. והסכים עמהם מ"א שם לענין ברכת המזון, כנ"ל. וראה תהלה לדוד ס"ק א.

כ) סעיף יב.

כא) נהר שלום ס"ק א. ולענין המצוה עצמה ראה לעיל סי' יא סי"ב ובקו"א שם ס"ק ד.

כב) ב"י ד"ה כתב הרמב"ם. הובא במ"א שם. וראה תהלה לדוד שם.

כג) ראה חקרי הלכות ח"ח לא, א.

כד) סעיף ו.

כה) ראה לקו"ש ח"ג ע' 985. חי"ט ע' 35 הערה 45. שלחן המלך ח"א ע' קסד הערה 7.

כו) שו"ע ס"ד. וכ"ה לקמן סי' רד סט"ו וש"נ. וראה פס"ד צמח צדק ז, א טעם החילוק בין מקום סכנה לשוגג דלעיל ס"א. וראה העו"ב רלא ע' יט.

כז) תוס' ר' יהודה ברכות מה, א ד"ה אבל אכל בשם רבינו שמואל מרומבורג. הובא בתוס' ברכות שם ד"ה אכל. רא"ש ברכות פ"ז סי' ב. טור ושו"ע ס"ג. וראה לעיל סי' קסח ס"ו.

כח) ערכין ד, א. טור ושו"ע שם.

כט) הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ה אות ד, ומרדכי ברכות רמז קנו, בשם מהר"ם מרוטנבורג בברכות מהר"ם (סי' כב). שו"ע שם.

ל) מ"א ס"ק א. בשם אגודה ברכות סי' קסד, ותענית סי' כג, וערכין סי' ד. ורוקח הל' סעודה סי' שלד. סמ"ק סי' קט. וראה פס"ד צמח צדק ז, א אם האוכל גבינה צריך לברך.

לא) כמבואר בשו"ע יו"ד סי' פט ס"ב.

לב) כמבואר ברמ"א שם.

לג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"י. לקמן סי' רמט קו"א ס"ק א.

לד) מ"א שם.

לה) נהר שלום ס"ק ב.

לו) תוס' ורא"ש שם. טור ושו"ע שם. מ"א ס"ק ב.

לז) אור זרוע ח"א סי' קצה. רמ"א ס"ג.

לח) ט"ז ס"ק ג.

לט) כקושית הגהות מנהגים הל' תשעה באב אות נו, ורש"ל בביאורו לסמ"ג עשין כז, ומלבושי יום טוב. הובאו במ"א ס"ק א, ובאליה רבה ס"ק ב.