ו

ו שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון אפי' לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורהמא כמותםמב לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע שלא אמרומג כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל כמו נשים במצות שאינן נוהגות בהןמד אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן אע"פ שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו נקרא הוא ג"כ מחוייב בדברמה מדין ערבותמו שכל ישראל ערבים זה בזהמז ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בהמח.

ואף שברכת המזון היא ברכת הנהנין ובברכת הנהנין מי שאינו נהנה אינו מוציא את מי שנהנה לפי שאינו מחוייב בברכה זו משום ערבות הואיל ואינו חובה על חבירו שיכול הוא שלא ליהנות ושלא להתחייב בברכה כמ"ש בסי' קס"זמט מכל מקום בברכת המזוןנ כיון שכבר נהנה ונתחייב לברךנא מחוייב הוא להצילו מעון ולברך לו.

אלא שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאהנב וסמכו זהנג על מה שכתובנד ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ואפי' אם זה שאכל ושבע אינו יודע לברך אין חבירו מברך לונה שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשהנו ועוד שזה אינה עקירה שיכול אחר לאכול עמו ולברך לו אבל מי שאכל פת אפי' כזית כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא ג"כ חבירו שאכל כדי שביעה.

אבל אם לא אכל כזית פת שמברכין אחריו ברכת המזון אפי' אכל תבשיל מחמשת המינים שמברכין אחריו מעין שלש אינו יכול לברך ברכת המזון כדי להוציא את האוכלים פתנז אפי' לא אכלו אלא כזית.

ויש אומריםנח שמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא את מי שאכל כדי שביעה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שאם בני חבורה מקצתם אכלו כדי שביעה ומקצתם לא אכלו כדי שביעה מברך אחד מהאוכלים כדי שביעה ויוצאים האחריםנט אלא א"כ שהאוכלים כדי שביעה אין בהם מי שיודע לברך אזי יברך מי שאכל כזית ויוציא את כולם ידי חובתםס (אם היה שבע כבר קודם שאכל הכזית שאי אפשר לו להביא עצמו לידי חיוב של תורהסא ע"י שיאכל יותר אבל אם אפשר לו לאכול יותר יש לחוש לסברא האחרונה):


מא) כדלעיל סי' קפד ס"ב וש"נ.

מב) רש"י ותוס' מח, א ד"ה עד. רא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

מג) ר"ה כט, א. ברכות כ, ב.

מד) כדלעיל סי' קפו ס"ב. וראה גם לקמן סי' קצט סוף ס"ט. סי' רעא ס"ה-ו. סי' רפב ס"ה. סי' רצו סי"ט. סי' תקפח ס"ו.

מה) ראה גם לעיל סי' קפו ס"ב. חקרי הלכות ח"ג יא, א.

מו) כדלעיל סי' קסז סכ"ג וש"נ.

מז) שבועות לט, א. סנהדרין כז, סע"ב.

מח) רבינו יונה ברכות כ, ב ד"ה תפלה ומזוזה. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.

מט) סעיף כג וש"נ.

נ) תוס' שם. רא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

נא) חדושי אנשי שם ברכות פ"ז (לה, ב ס"ק א). ב"י סוף סי' קפו. מעדני יום טוב ברכות שם ס"ק י.

נב) רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.

נג) ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג. הובא ברא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

נד) דברים ח, י.

נה) שגם בשאר ברכות המצות אינו יכול לפטור אלא את מי שאינו בקי, כדלעיל סי' ח סי"א וש"נ, משא"כ בברכת הנהנין וברכת המזון שאם לא נתחייב אינו יכול לפטור אפילו מי שאינו בקי, כדלעיל סי' קסז סכ"ג וסי' קצג ס"א (שרק כשנקבעו לאכול יחד יכול להוציא את מי שאינו בקי).

נו) כדלעיל סי' קכח ס"ג וש"נ. ועמ"ש לעיל סי' קצא.

נז) ב"י ד"ה ודוקא לאצטרופי ממשמעות הרמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ח.

נח) בה"ג ברכות פ"ז. הובא ברש"י ותוס' ורא"ש שם. ועי' רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן, וב"י סוף ד"ה כתב בה"ג, שכן נראה דעת הרמב"ם בהל' ברכות פ"ה הט"ז. לחם חמודות ברכות פ"ז אות נט מסתימת האחרונים.

נט) רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ד.

ס) עי' לעיל סי' קצג ס"א.

סא) כיון שכבר שבע קודם שאכל. וכ"ה לקמן ס"ט. ואם שבע ע"י כזית זה ראה מ"מ וציונים. סדר ברה"נ פ"ב סוף ה"ב וש"נ. משנה שלמה סי' ג ס"ק טז.