קצז דין צירוף לזימון ג' או עשרה ובו ט' סעיפים:

א

א שנים שאכלו כאחת וגמרו סעודתם ובא שלישיא וקבע אצלםב אם אינם שבעים כל כךג בענין שאם היו מביאים לפניהם איזה דבר החביב אצלם לקנוח סעודהד היו יכולים לאכול ממנהה אפילו כל שהואו לא נגמרה סעודתם עדיין ומצטרף עמהם אע"פ שלא אכלו כלום משבא אצלם.

ואם אמרו כבר נברך ברכת המזון הרי הסיחו דעתם מלאכול עוד ונגמרה סעודתם ושוב אינו מצטרף עמהםז אלא א"כ אכלו עמוח (ואין צריך לומר אם הסיחו דעתם בפירוש מלאכול עודט ואף להאומריםי שהיסח הדעת מאכילה אינו זקוק לחזור לברך המוציא אם נמלך לחזור ולאכול מפני שדרכו של אדם להיות נמלך בסעודתו להמשך מסעודה קטנה לגדולה מכל מקום כל זמן שאינו נמלך וחוזר ואוכל נגמרה אכילה הראשונה בהיסח דעתו כיון שעומד בדעתו ואינו חוזר ממנהיא[)].

ומכל מקום אפי' נטלו ידיהם מים אחרוניםיב מצוה שיחזרו ויטלו מים ראשונים ויברכו המוציא ויאכלו כזית כדי לברך בזימוןיג ואפי' אם זה אינו חפץ לאכול כלל מצוה שיתנו לו לאכול מעט כדי לזמן עליויד שכל שנים שאכלו כאחד מצוה עליהם לחזר אחר זימון כל מה שיכולים כמ"ש בסי' קצ"גטו:

ב

ב אין מזמנין אלא על מי שאכל כזיתטז שפחות מכזית אינו נקרא אכילהיז ואפי' אכל פת.

ומשאכל כזיתיח מזמנין עליו ומצטרף בין לג'יט בין לעשרה אפילו אכל כזית ירקכ או שאר פירותכא ואפילו אין כזית בירק אלא שטיבלו בציר ואכל ויש בו כזית עם הציר שעל גבי הזית מזמנין עליוכב שהציר מצטרף כמ"ש בסי' ר"יכג ואפילו לא אכל כלום אלא שתהכד רביעית מאיזה משקהכה ואפילו מן המיםכו מצטרף עמהם ועונה ברוך שאכלנו ששתיה בכלל אכילהכז.

והוא שאכל כזית זה או שתה רביעית זו לאחר שעלה והיסב עמהם על המטה בימי חכמי התלמוד שכך היתה דרך קביעות סעודתם ובזמן הזה בישיבה בשלחן אחד שאל"כ אף מי שאוכל פת אינו מצטרף כמ"ש בסי' קצ"גכח ומכל מקום א"צ לישב אלא בשעת אכילתו או שתייתו אבל בשעת הזימון יכולים לזמן עליו אפילו עומד בחוץ לפני הפתח כמ"ש בסי' קצ"דכט.

ואפילו ג' שאכלו ירק או שתו מצטרפים לשבעה שאכלו פת לזמן בשם הואיל ורוב הניכר הוא מאוכלי פת אבל ששה שאכלו פת אין מזמנין בשם בצירוף ד' שלא אכלו פת שששה אינם רוב הניכרל.

ויש אומריםלא שלא הקילו באכילת ירק או שאר אוכלים חוץ מן הפת ובשתיית כל משקה אלא להצטרף לעשרה שכבר יש מאוכלי הפת שיעור הראוי לזימון אלא שאינן רשאין להזכיר השם בפחות מעשרה לכן די בצירוף ג' אוכלי ירק או שותים איזה משקה שהם יכולים ג"כ לענות עמהם ברוך אלהינו שאכלנו משלו אבל בזימון ג' כל שאין ג' שאכלו פת שהם חייבים בזימון אין מזמנין בצירוף מי שלא אכל פת כיון שאינו חייב בזימון.

ויש לחוש לדבריהם לכתחלה שאם אכלו ב' ובא שלישי אצלם ויכולים להזקיקו שיאכל כזית פת יתנו לו פת אבל אם אינו רוצה נוהגין ליתן לו לשתות או לאכול מיני מגדים ומזמנים עליו כסברא הראשונהלב:

ג

ג וכל זה לענין צירוף אבל ג' אוכלים פת שמזמנים לדברי הכל יכול לענות עמהם אף מי שאכל כזית ירק או שתה רביעית ואפי' שלא בישיבה בשלחן עמהם כמו שיתבאר בסי' קצ"חלג:

ד

ד המצטרף צריך ליזהר שלא לברך ברכה אחרונה עד שיזמנו עליו שאם בירך ברכה אחרונה על אכילתו או שתייתו שוב אינו יכול לזמן ולענות עמהם שכבר נסתלק מהםלד:

ה

ה עד היכן הוא הזימון עד סיום ברכת הזןלה שכל המצטרפים לזימון צריכים לכוין ולשמוע ברכה ראשונה מברכת המזון מפי המזמן כמ"ש בסי' קצ"גלו ואע"פ ששמע ברכת הזן לא נפטר בה מברכה אחרונה על אכילתולז אלא א"כ אכל תמרים ובשתיה לא נפטר אלא א"כ שתה יין כמו שיתבאר בסי' ר"חלח ומכל מקום לכתחלה יכוין שלא לצאת ידי חובתו לכתחלה בשמיעתו ברכת המזון שלכתחלה צריך לברך על כל מין ברכה הראויה לולט כמו שיתבארמ:

ו

ו שנים שאכלו ושבעו ונתנו לשלישי לאכול מעט שיצטרף עמהם לזימון אם אכל כזית פת יכול לברך להם ברכת המזון אפי' לא אכל כדי שביעה ואינו חייב בברכת המזון מן התורהמא כמותםמב לפי שמן התורה אף מי שלא אכל כלל יכול להוציא את מי שאכל ושבע שלא אמרומג כל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתם אלא במי שאינו מצווה כלל כמו נשים במצות שאינן נוהגות בהןמד אבל כל שמצוה זו נוהגת בהן אע"פ שלא נתחייב בה עתה הוא אלא חבירו נקרא הוא ג"כ מחוייב בדברמה מדין ערבותמו שכל ישראל ערבים זה בזהמז ועליו להציל חבירו מעון ולפוטרו ממצוה שנתחייב בהמח.

ואף שברכת המזון היא ברכת הנהנין ובברכת הנהנין מי שאינו נהנה אינו מוציא את מי שנהנה לפי שאינו מחוייב בברכה זו משום ערבות הואיל ואינו חובה על חבירו שיכול הוא שלא ליהנות ושלא להתחייב בברכה כמ"ש בסי' קס"זמט מכל מקום בברכת המזוןנ כיון שכבר נהנה ונתחייב לברךנא מחוייב הוא להצילו מעון ולברך לו.

אלא שהחכמים אמרו שמי שלא אכל פת אינו יכול לברך ברכת המזון שאין לברך ברכת הנהנין בלא הנאהנב וסמכו זהנג על מה שכתובנד ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך ואפי' אם זה שאכל ושבע אינו יודע לברך אין חבירו מברך לונה שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשהנו ועוד שזה אינה עקירה שיכול אחר לאכול עמו ולברך לו אבל מי שאכל פת אפי' כזית כיון שמברך על הנאת עצמו מוציא ג"כ חבירו שאכל כדי שביעה.

אבל אם לא אכל כזית פת שמברכין אחריו ברכת המזון אפי' אכל תבשיל מחמשת המינים שמברכין אחריו מעין שלש אינו יכול לברך ברכת המזון כדי להוציא את האוכלים פתנז אפי' לא אכלו אלא כזית.

ויש אומריםנח שמי שלא אכל כדי שביעה אינו מוציא את מי שאכל כדי שביעה וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שאם בני חבורה מקצתם אכלו כדי שביעה ומקצתם לא אכלו כדי שביעה מברך אחד מהאוכלים כדי שביעה ויוצאים האחריםנט אלא א"כ שהאוכלים כדי שביעה אין בהם מי שיודע לברך אזי יברך מי שאכל כזית ויוציא את כולם ידי חובתםס (אם היה שבע כבר קודם שאכל הכזית שאי אפשר לו להביא עצמו לידי חיוב של תורהסא ע"י שיאכל יותר אבל אם אפשר לו לאכול יותר יש לחוש לסברא האחרונה):

ז

ז ואם אכלו כולם כדי שביעה ומקצתם שתו ומקצתם לא שתו והם תאבים לשתות טוב שיברך מי ששתהסב לפי שיש אומריםסג שמן התורה אינו חייב לברך אלא אם שתה אם הוא תאב לשתות שנאמרסד ואכלת ושבעת ודרשו חכמיםסה ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואע"פ שאין דבריהם עיקר שזה סמך בעלמא הוא שסמכו חכמיםסו לחייב ברכת המזון על כזית שנאמר ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית ושבעת זו שתיה אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטו שאינו חייב לברך אלא כשאכל ושבע ואפי' לא שתה מכל מקום טוב לחוש לדבריהם במקום שאפשר שיברך מי ששתה.

אבל אם מקצתם אכלו לשובע ולא שתו ומקצתם לא אכלו לשובע ושתו יברך מי שאכל לשובע אע"פ שלא שתה כיון שהעיקר כהאומרים שחיוב ברכת המזון מן התורה תלוי באכילה כדי שביעה ולא בשתיהסז:

ח

ח וכל זה כשמברכים בזימון כתיקון חכמים שהמזמן לבד הוא מברך ומוציא את כולם ידי חובתם אבל עכשיו שכולם מברכים בלחש עם המזמן אין לחוש לכל זה ויכול לברך אף מי שאכל כזית לבד ולא שתה אע"פ שיש אחרים שאכלו לשובע ושתוסח.

אלא שכבר נתבאר בסי' קפ"גסט שאין לנהוג כן אלא ישמעו מפי המזמן לפחות עד סיום ברכת הזן:

ט

ט מי שהיה כבר שבע קודם שאכל ואכל אכילה גסה אם נהנה גרונו מאותה האכילה מברך לפניו ולאחריו ומוציא אחרים ידי חובתםע אף על פי שהם חייבים מן התורה והוא אינו חייב אלא מדברי סופריםעא אבל אם נפשו קצה עליו ואין גרונו נהנה מאכילתו אינו מברך כלל לא לפניה ולא לאחריהעב לפי שזו אינה חשובה אכילה כלל לכל מצות שבתורה בין לענין מצות עשה כמו שנתבאר בסי' תע"ועג בין לענין מצות לא תעשה כמה שכתבנו בסי' תרי"בעד:


א) שמואל ברכות מז, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) כדלעיל סי' קצג ס"ב וש"נ.

ג) לבוש ס"א. אליה רבה ס"ק א.

ד) רש"י שם ד"ה אילו.

ה) סמ"ג סי' כז בהל' ברכת המזון.

ו) רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ט.

ז) תוס' שם ד"ה אילו. רא"ש ברכות פ"ו סי"ח. טור ושו"ע שם.

ח) כדלקמן בסוף הסעיף וש"נ.

ט) ראה לעיל סי' קעט ס"ד.

י) לעיל סי' קעט ס"א וש"נ.

יא) משמעות השו"ע דלא תקשי ממה שפסק כאן דהוי היסח הדעת אמ"ש בסי' קעט ס"א שהביא ב' הדיעות. ע' עולת תמיד ס"ק א שהקשה כן. דלא כמ"א ס"ק ב.

יב) שבזה הוי היסח הדעת לדברי הכל, כדלעיל שם ס"ה וש"נ.

יג) ב"ח ד"ה שנים. מ"א ס"ק ג.

יד) תשב"ץ סי' דש. שו"ת רשב"א ח"ז סי' נו. הגהות מייימוניות הל' ברכות פ"ה את ז. שו"ע שם.

טו) סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם ס"א.

טז) משנה מה, א. טור ושו"ע סי' קצו ס"ד.

יז) גמרא מט, ב. וכ"ה לעיל סי' קפד ס"ב.

יח) מרדכי ברכות סי' קעג. שו"ע ס"ב. מ"א ס"ק ח.

יט) ר"י בתוס' שם ד"ה תשעה. רא"ש ברכות פ"ז סכ"א. דעה בתרא בטור ושו"ע ס"ג.

כ) גמרא מח, א. טור ושו"ע ס"ב. ואף שאין מזמנים אלא על הפת, כדלקמן סי' ריג ס"ב וש"נ.

כא) ברייתא שם (גרוגרת).

כב) לבוש ס"ב.

כג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. ועי' מ"א שם סק"א. לעיל סי' קנח ס"ז וש"נ.

כד) ברכות מח, ב (יין).

כה) תוס' שם. מרדכי ברכות סי' קעג. טור ושו"ע שם.

כו) מ"א ס"ק ו.

כז) יומא עו, א. תוס' ומרדכי שם. וראה גם לקמן סי' תריא ס"ב.

כח) סעיף ב. וראה גם לעיל סי' קסז סט"ו ואילך.

כט) סעיף ב.

ל) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

לא) רמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ח. דעה א' שבטור ושו"ע שם.

לב) כנסת הגדולה בהגב"י. מ"א ס"ק ט.

לג) סעיף ב וש"נ.

לד) מ"א ס"ק ד. בשם האגודה ברכות סי' קפז בשם הר"ר מנחם. וראה לעיל סי' קצד ס"א שאם אכל פת ובירך ברכת המזון עדיין יכולים לזמן עליו.

לה) רב ששת ברכות מו, א. לפירוש התוס' שם ד"ה עד היכן, ופסק כוותיה. רא"ש שם סי"ב (לפירוש הב"י ודרכי משה לקמן סי' ר ס"ק א). רבינו יונה שם ד"ה ולענין בשם בה"ג ברכות פ"ז. טור ורמ"א סי' ר ס"ב.

לו) סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לקמן סי' ר ס"א וש"נ.

לז) רא"ש הובא בטור ושו"ע ס"ג.

לח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם סי"ז. לוח ברה"נ פ"א הט"ו וש"נ.

לט) מ"א ס"ק ז.

מ) בסי' רח שלא הגיע לידינו. וראה לוח ברה"נ פ"א הט"ז וש"נ. וראה גם לקמן סי' רב סכ"ד.

מא) כדלעיל סי' קפד ס"ב וש"נ.

מב) רש"י ותוס' מח, א ד"ה עד. רא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

מג) ר"ה כט, א. ברכות כ, ב.

מד) כדלעיל סי' קפו ס"ב. וראה גם לקמן סי' קצט סוף ס"ט. סי' רעא ס"ה-ו. סי' רפב ס"ה. סי' רצו סי"ט. סי' תקפח ס"ו.

מה) ראה גם לעיל סי' קפו ס"ב. חקרי הלכות ח"ג יא, א.

מו) כדלעיל סי' קסז סכ"ג וש"נ.

מז) שבועות לט, א. סנהדרין כז, סע"ב.

מח) רבינו יונה ברכות כ, ב ד"ה תפלה ומזוזה. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.

מט) סעיף כג וש"נ.

נ) תוס' שם. רא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

נא) חדושי אנשי שם ברכות פ"ז (לה, ב ס"ק א). ב"י סוף סי' קפו. מעדני יום טוב ברכות שם ס"ק י.

נב) רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן. רא"ש ברכות פ"ג סי"ג.

נג) ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג. הובא ברא"ש ברכות פ"ז סי' כא.

נד) דברים ח, י.

נה) שגם בשאר ברכות המצות אינו יכול לפטור אלא את מי שאינו בקי, כדלעיל סי' ח סי"א וש"נ, משא"כ בברכת הנהנין וברכת המזון שאם לא נתחייב אינו יכול לפטור אפילו מי שאינו בקי, כדלעיל סי' קסז סכ"ג וסי' קצג ס"א (שרק כשנקבעו לאכול יחד יכול להוציא את מי שאינו בקי).

נו) כדלעיל סי' קכח ס"ג וש"נ. ועמ"ש לעיל סי' קצא.

נז) ב"י ד"ה ודוקא לאצטרופי ממשמעות הרמב"ם הל' ברכות פ"ה ה"ח.

נח) בה"ג ברכות פ"ז. הובא ברש"י ותוס' ורא"ש שם. ועי' רבינו יונה ברכות מח, א ד"ה ובהא דאמרינן, וב"י סוף ד"ה כתב בה"ג, שכן נראה דעת הרמב"ם בהל' ברכות פ"ה הט"ז. לחם חמודות ברכות פ"ז אות נט מסתימת האחרונים.

נט) רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ד.

ס) עי' לעיל סי' קצג ס"א.

סא) כיון שכבר שבע קודם שאכל. וכ"ה לקמן ס"ט. ואם שבע ע"י כזית זה ראה מ"מ וציונים. סדר ברה"נ פ"ב סוף ה"ב וש"נ. משנה שלמה סי' ג ס"ק טז.

סב) רמ"א ס"ד.

סג) מרדכי ברכות רמז קעז, ושבלי הלקט סי' קנד, בשם ס' יראים סי' רנג.

סד) דברים ח, י.

סה) ברכות מט, ב כרבי מאיר.

סו) תוס' שם ד"ה רבי מאיר.

סז) מ"א ס"ק יב.

סח) ב"י ד"ה ונראה דלא. מ"א ס"ק י.

סט) סעיף י.

ע) פסקי ריא"ז ברכות פ"ז ה"ב אות ח. שלטי גבורים ברכות פ"ז (לה, ב) אות ב. מ"א ס"ק יב.

עא) כדלעיל סוף ס"ו וש"נ.

עב) פסקי ריא"ז ושלטי גבורים ומ"א שם. וראה גם לקמן סי' רד סט"ו.

עג) סעיף ה.

עד) סעיף ה.