ר דין המפסיק כדי לברך ובו ג' סעיפים:

א

א שלשה שאכלו כאחתא וגמרו [שנים] סעודתם ואחד לא גמרב האחד מפסיק על כרחוג להשנים ועונה עמהם ברכת הזימון ושומע עד הזן את הכלד כמ"ש בסי' קצ"גה.

ואם לאו הוא לא יצא ידי חובת זימוןו אבל הם מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם ושומע ויכול לענותז ואם אינו עומד עמהם קורין לו עד שיתקרב אליהם ויוכל לשמוע ולענות עמהם כמ"ש בסי' קצ"דח (משא"כ בחרש שאינו יכול לשמוע ואילם שאינו יכול לענות אין מזמנין עליהם אלא בעשרה כמ"ש בסי' קצ"טט):

ב

ב אבל שנים אינן חייבים להפסיק לאחדי לפיכך אין חיוב זימון חל עליהם כלל עד שיתרצו להפסיק לאחד ולברך ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם ולא ענו אחריו או שלא שמעו עד הזן את הכל לא עשה כלום ולא יצא ידי זימון לפיכך אף הוא אינו רשאי לברך עד שיגמרו השנים סעודתם ויזמן עליהם שהרי כבר נתחייב בזימוןיא מתחלת הסעודה אם התחילו שלשתם יחד כמ"ש בסימן קצ"גיב.

ואם נתרצו להפסיק לו וזימן עליהם ואח"כ בא אחד מן השוק וקבע עמהם וגמרו סעודתם עמו אינן חוזרין ומזמנין שכבר פרח מהם זימון כשזימנו פעם ראשונהיג אבל אחד המפסיק לשנים ואח"כ באו ב' מן השוק וקבעו אצלו וגמר סעודתו עמהם חוזר ומזמן עמהם שהוא נעשה טפל לב' אלו שלא זימנו עדייןיד כמו שנתבאר בסי' קצ"ג והוא הדין פעם ב' וג' או יותר יכול להפסיק ולזמן עם כל שנים שבאו וקבעו אצלוטו ואכל עמהם כזיתטז.

וה"ה אם היו ט' קבועים יחד מתחילה והפסיק אחד לב' מהם יכול [ה]אחד לחזור ולהפסיק לב' אחרים מהם ולחזור ולהפסיק לב'יז אבל ב' האחרונים פרח זימון מהם כשזימנו הראשונים ולא נשאר זימון בחבורהיח אם לא שאכלו עוד אחר זימון הראשוניםיט כמ"ש שם בסי' קצ"גכ ושם נתבארו כל פרטי דיני פרח זימון:

ג

ג המפסיק לזימון א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לסעודתו שאין כאן הפסק והיסח הדעת כללכא כי גם בשמיעתו ברכת הזן היתה כוונתו לאכול עוד ושלא לצאת בברכה זו ולפיכך אם אח"כ נמלך שלא לאכול עוד צריך לחזור ולברך ברכת המזוןכב.

אבל אם לא היה בדעתו לאכול עוד פת רק פרפרת יצא ידי חובת ברכת הזןכג ומתחיל ברכות המזון מברכת הארץכד ומכל מקום יזהר שלא יסיח בינתייםכה ואחר ברכת המזון יברך מעין ג' שהיא ברכה אחרונה על הפרפרת שהיא מחמשת המינין כי לא נפטרה בברכת המזוןכו הואיל ולא בירך בה ברכת הזןכז.

ואם אחר שיצא ידי חובת ברכת הזן נמלך לחזור ולאכול פת צריך ליטול ידיו ולברך המוציא תחילה שכבר עשה סילוק והיסח הדעת בברכו ברכה אחת מברכת המזוןכח (אבל היסח הדעת לבדו אינו זקוק לברך המוציא כמ"ש בסימן קע"טכט):


א) גמרא מה, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) לבוש ס"א.

ג) רבינו יונה שם ד"ה ואין. רשב"א שם ד"ה אחד. רא"ש ברכות פ"ז ס"ז. טור ושו"ע שם.

ד) רב ששת ברכות מו, א. דכוותיה פסקו התוס' שם ד"ה עד היכן. רא"ש שם סי"ב (לפירוש הב"י ודרכי משה ס"ק א). רבינו יונה שם ד"ה ולענין בשם בה"ג ברכות פ"ז. טור ורמ"א ס"ב.

ה) סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה גם לעיל סי' קפג סוף ס"י. סי' קצד ס"ב-ג. סי' קצה ס"ד. סי' קצז ס"ה. שם ס"ח. סי' קצט ס"י.

ו) רא"ש שם ס"ז בשם הראב"ד. טור ומ"א ס"ק א.

ז) רשב"א שם ד"ה אחד מפסיק. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

ח) סעיף ב וש"נ.

ט) סעיף י וש"נ.

י) ברכות מה, ב. טור ושו"ע שם.

יא) רשב"א שם. שו"ע שם. ט"ז ס"ק א. אליה רבה ס"ק ג.

יב) סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד.

יג) אליה רבה ס"ק ט.

יד) טור בשם אחיו רבי יחיאל בשם אביו הרא"ש. לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה ושאלתיו. מ"א ס"ק ג.  ומפרש רבינו דהיינו שאכל עמהם אחר הזימון (כיון שעדיין לא נקבעו יחד). וראה לקמן בסמוך שכ"ה גם בב' האחרונים (שפרח מהם זימון), שצריכים לאכול עוד אחר זימון הראשונים, משא"כ כשהיו ט' (שהיו קבועים יחד מתחילה, ולא פרח זימון) סגי אפילו לא אכל עוד אחר זימון הראשונים, כדלקמן בסמוך. ובג' שבאו מג' חבורות שזימנו (שפרח זימון לגמרי) אין יכולים לזמן אפילו אכלו אח"כ יחד, כמבואר בשו"ע סי' קצג ס"ה. וסמך בכ"ז על מה שנתבאר לעיל בסיום סי' קצג, ששם נתבארו כל פרטי דיני פרח זימון, כדלקמן בסמוך, וחסר לפנינו. וראה תהלה לדוד כללי דינא פרח זימון ס"א-ב.

טו) לבוש וב"ח שם.

טז) כדלעיל סי' קצז ס"ב וש"נ.

יז) מ"א שם.

יח) רשב"א ברכות נ, א ד"ה אי נמי בשם רב האי. רמ"א סי' קצד ס"א. מ"א שם.

יט) אבן העוזר. וראה תהלה לדוד כללי דינא פרח זימון ס"ב.

כ) סיום סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"ש לעיל בסמוך.

כא) בה"ג ברכות פ"ז. רא"ש ברכות פ"ז סי"ב. טור ושו"ע ס"ב.

כב) רבינו יונה ברכות מו, א ד"ה ולענין פסקא. רמ"א ס"ב. מ"א ס"ק ד.

כג) פסקי רי"ד שם ד"ה להיכן. הובא בשבלי הלקט סי' קנ. אגור סי' רנט. דרכי משה ס"ק ב. ב"ח סוף ד"ה ומ"ש עד. מ"א ס"ק ג.

כד) גמרא מ[ו], ב לפירוש רש"י שם ד"ה למקום. וכ"נ מדברי רבינו יונה ורא"ש וטור ורמ"א שם (אף שחלקו על פירש"י שם). וראה לעיל סי' קפג ס"י אם נוהגים שהשומעים יוצאים ידי חובת ברכת הזן מהמברך.

כה) שבלי הלקט שם משמייהו דרבוואתא. תניא רבתי סי' כו בשם הגאונים. מ"א שם. והיינו כדי שלא להפסיק באמצע ברכת המזון, כדלעיל סי' קפג ס"י וש"נ. וראה מנחת פתים השמטות לאו"ח. חקרי הלכות ח"ח לב, א.

כו) אף שברכת המזון פוטרת כל מה שאכל בתוך הסעודה, כדלעיל סי' קעז ס"ב.

כז) מ"א שם.

כח) משמעות הרא"ש שם וטור, שלא חלקו על רב האי והראב"ד אלא מטעם שאין כאן היסח הדעת וגמר סעודה. מ"א ס"ק ה.

כט) סעיף א. ובס"ד שם שלענין הלכה ספק ברכות להקל. ולענין נט"י - שם ס"ה.