רמב להזהר בכבוד שבת ובו י"ג סעיפים:

א

א שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים והם כבוד וענגא שנאמרב וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד ועיקרן מן התורהג שהשבת הוא (א) בכלל מקראי קדשד שנאמרה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו' ומקרא קדש פירשו חכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיהו ויש אומריםז שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה אבל הכבוד בשבת ויו"ט והענג בשבת הן מדברי סופריםח (אבל (ב) הענג והשמחה ביו"ט במאכל ומשתה הוא מן התורה כמו שיתבאר בסימן תקכ"טט) ומכל מקום צריך להזהר בהם מאדי שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורהיא וכל המענג את השבתיב שכרו מפורש בקבלהיג אז תתענג על ה' וגו' ובדברי רז"ליד שמוחלין לו על כל עונותיו וניצול מדינה של גיהנםטו:

ב

ב במה מענגו בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדיןטז שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהםיז וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם ענגיח.

ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבתיט אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם ענג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים ובשתיית יין יותר מבשאר משקיםכ לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידםכא:

ג

ג וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובחכב והוא שידו משגתכג.

ואף אם אין לו עכשיו מעות מזומנים אלא חפצים ימשכנם וילוה עליהםכד והקב"ה ימציא לו לפרוע ועל זה אמרו רז"לכה אמר הקב"ה לוו עלי ואני פורע כלומר שאין הוצאת שבת ויו"ט עולה בחשבון הקצבה שנקצב לו בראש השנה למזונות כל השנה ושאר צרכיו שכך אמרו חכמיםכו כל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובין לו מראש השנה שקוצבין לו כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיוכז ושאר צרכיו של כל ימות השנה חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט שאין קוצבין עליה כלוםכח אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויו"ט מוסיפין לו.

אבל אם אין לו חפצים למשכנם ולפרוע בהם לא ילוה ושהקב"ה יפרעכט כי מאחר שאין לו משלו אין עליו חיוב כלל להרבות בהוצאת שבת יותר מהשגת ידו:

ד

ד ואף אם אין ידו משגת כלום ורוצה ליטול מן הקופה של צדקה המתחלקת בכל ערב שבת לא יטול אם אינו צריך ליטול לצורך מזונותיו של ימות החול של שבוע הבא ובשביל מזונות יום השבת ג"כ לא היה צריך ליטול אם היה נוהג כבחול ממש לאכול בו שתי סעודות בלבד פת וקטניות כסעודותיו בחול כגון שיש לו מזון י"ד סעודות לשבעה ימים שעד ערב שבת הבא סעודה אחת לכל יום וסעודה אחת לכל לילה אלא שרוצה ליטול כדי לאכול שלשה סעודות בשבתל וכל שכן אם רוצה ליטול כדי להתענג קצת יותר מימות החול שאסור לו ליטול מן הקופה בשבוע זו שכך אמרו חכמיםלא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:

ה

ה אבל (ג) בערב שבת הבא נותנין לו מזון ט"ו סעודות לאותה שבועלב כדי שיהיה לו שלשה סעודות לאותו שבת וגם נותנים לו דגים וירק לאותו שבתלג שכיון שכבר נצרך לבריות נותנים לו כל צרכולד שנאמרלה די מחסורו אשר יחסר לו וכן מי שנותנים לו מדי שבוע בשבוע מצדקה אחרת שמותר לו לקבל ממנה הרבה כל שאין לו שיעור המפורש ביו"ד סימן רנ"גלו הרי זה יכול להרבות בהוצאת שבת כפי ערך מה שנותנים לו (ובלבד שלא יוציא כל כך לשבתות עד שתחסר פרנסתו בחול ויצטרכו להוסיף לו מן הצדקה <[א]> מחמת הוצאותיו לשבתותלז שנמצא מטיל כבוד שבתותיו על הבריותלח וכבר אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות):

ו

ו ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו להרבות בהוצאת שבת ושיותיר מזה לפרנסתו לחול בענין שיצטרכו להוסיף לולט מכל מקום אם יש לו מעט משלו יזרז את עצמו להוציא ממון בכבוד השבת בכל מה שאפשרמ.

אבל אם אין לו כלום משלו אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבתמא שכבר אמרו עשה שבתך כו' ומכל מקום צריך הוא לעשות דבר מועט בתוך ביתומב לקיים מצות עונג.

ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו אפילו לדבר מועט צריך הוא לצמצם מעט בשאר הימים בענין שיוכל לעשות דבר מועט לענג שבתמג.

וכל שכן מי שאינו נוטל כלום מהצדקה אלא מסתפק במועט שיש לו משלו שאינו צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבתמד אלא יצמצם מעט בשאר הימים בענין שיעשה דבר מועט לענג שבתמה וזה טוב יותר משיצטרך לבריות:

ז

ז אף מי שאין ידו משגת להרבות במאכלי שבת טוב לו ליזהר שלא יפחות משני תבשיליןמו וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודהמז אלא אם כן הדגים מזיקים לו לפי טבעו או ששונאם שאין לו מהם עונג אלא צערמח והשבת לענג ניתן כמו שיתבאר בסימן רפ"חמט.

ואם הנכרים מייקרים השער של הדגים ומחמת זה יש כמה בני אדם שאין יכולים ליקח דגים לשבת (ד) נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות כדי שאח"כ יוזילו השער ויוכלו הכל לקיים מצות עונג שבתנ:

ח

ח אם שלחו לאדם איזה דבר מאכל שיאכלנו בשבת אל יאכלנו בחולנא (ממדת חסידות אבל מן הדין אין איסור בדברנב עיין סימן תרצ"דנג):

ט

ט מותר ללוות (ה) בריביתנד של דבריהםנה לצורך סעודת שבת ויו"ט או לצורך שאר סעודת מצוה אם אי אפשר ללוות בלא ריביתנו:

י

י זכור את יום השבת לקדשונז וגו' דרשו בית שמאינח שתהא זוכרו מאחד בשבת שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ואמרו עליונט על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול נמצא אוכלה לזו כדי שהיפה תאכל בשבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך ה' יום יום יעמס לנוס צרכינו ואף הלל מודה שכדברי בית שמאי יותר נכון לעשותסא אלא שהיה בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימיםסב:

יא

יא עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבתסג כדי ללבוש לבנים בשבתסד אבל בערב שבת אין פנאי לכבס מפני שצריך להתעסק בצרכי שבתסה:

יב

יב נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבתסו ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימיםסז ודבר זה מכבוד שבת ויו"טסח ואין לשנות המנהגסט:

יג

יג (ובמקומות שאוכלים פת של נכריםע כל ימות החול טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויו"ט כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו שזהו כבוד שבת ויו"טעא):


א) רמב"ם פ"ל ה"א. וראה שיחת כד טבת תשלב. יגד"ת (נ. י.) חו' סז ע' שנה. לקו"ש ח"ד ע' 1091 בהערה. הענג נתפרש בסי' זה והכבוד – לקמן סי' רסב. הכבוד והענג ביו"ט - לקמן סי' תקכט. וראה שם ס"ז שהשמחה לא נאמרה בשבת. וראה שלחן המלך ע' קסה.

ב) ישעי' נח, יג. וראה לקמן סי' רסב ס"ג (שהובא המשך הכתוב: וכבדתו). סי' תרי סוף ס"ח. לקו"ש חט"ז ע' 522.

ג) ראה קו"א ס"ק א. סי' רנ קו"א ס"ק ב. סי' רפח ס"ז. לקו"ש חי"א ע' 66 הערה 22 ובשוה"ג. וראה גם יראים סי' צט (יראים השלם סי' תיב). שו"ת צ"צ (הראשון) סי' כח. מ”מ וציונים.

ד) רמב"ן בפירושו עה"ת פרשת אמור ויקרא כג, ב.

ה) ויקרא כג, ג.

ו) מכילתא בא פ"ט. סיפרא אמור פ' יב. ספרי פנחס סי' קמז. רא"ם בספר יראים מצוה קיא (יראים השלם סי' תיז). וראה מרדכי ר"ה רמז תשח. לקו"ש חי"א ע' 66 בהערה ובשוה"ג. ומה שהשמיט נר - ראה לקו"ש חט"ו ע' 374 וע' 528.

ז) ב"י סי' תפז ד"ה סדר היום. רא"ה בספר החינוך מצוה רצז. וחול המועד לא נאמר בו מקרא קדש כמ"ש בסי' תקכ[ט] ס"ה, אלא שקרוי מקרא קדש (בחגיגה יח, א) לענין קרבנות בלבד כדכתיב (ויקרא כג, לז) להקריב אשה וגו'. ואתי שפיר דעת רב האי גאון בטור סי' ת"צ. עיין ב"ח שם. וראה לקמן סי' תפז ס"ו. סי' תצ ס"ה. וראה גם אוצר השבת ע' יא-ב. ב' הדיעות הובאו גם לקמן סי' רפח ס"ז. וראה לקמן סי' תקכט ס"ה.

ח) רמב"ם פ"ל ה"א (ובהל' יו"ט פ"ו הט"ז). וראה לקמן סי' תקכט ס"ה. שו"ת צ"צ חאו"ח סו"ס לו. יגד"ת (נ. י.) חו' סז ע' שנה.

ט) ס"ו-ז, לענין בשר (שלמים) ויין; משא"כ הענג בשאר הדברים (כמבואר שם ס"ה). וראה קו"א ס"ק ב. הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים פיסקה "מצה". וראה לעיל סי' קפח ס"י, שגם חיוב אכילת פת ביו"ט הוא בכלל הענג והשמחה, וש"נ. וראה מחנה יוסף שבת סי' מא ס"ג.

י) ראה עירובין כא, ב.

יא) ירושלמי ברכות פ"א ה"ד.

יב) שבת קיח סע"א. טור ולבוש.

יג) ישעי' נח, יד. וראה רמב"ם סוף הל' שבת.

יד) שבת קיח, ב.

טו) ראה שבת קיח, א לענין ג' סעודות. הובא בטור סי' רצא. וראה לקו"ש ח"ל ע' 125-6. שלחן המלך ע' קסח-ט.

טז) רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שבת שם קיח, ב. וראה מ”מ וציונים. יגד"ת (נ. י.) חו' סח ע' ל.

יז) רש"י שם ד"ה ראשי שומין.

יח) לבוש. וראה רמב"ם פ"ל ה"ז.

יט) טור ומ"א סי' תקנב ס"ק יג. תר"י ברכות רפ"ג ד"ה ובשבת מיסב. ש"ך יו"ד סי' שמא סק"ז.

כ) רמב"ם פ"ל ה"י. וראה יגד"ת שם ע' לב.

כא) טור סי' רסב ושו”ע סי' רנ ס"ב. וראה מ”מ וציונים. וראה גם לעיל סי' קפח ס"ח (לענין אכילת פת). לקמן ס"ז וקו"א ס"ק ד (אכילת דגים ותבשילים). סי' רנ ס"ד (מיני מגדים). סי' רנד ס"ח (תבשילים). סי' רנז סי"ג (חמין). סי' רסא ס"ב וקו"א ס"ק א (תבשילים יתרים ופירות). סי' רעא ס"ח (מיני מגדים). סי' עדר ס"ה (פת). סי' רצ ס"א (פירות ומגדים ומיני ריח). סי' שכה סוף סט"ז (תבשילים יתרים ופירות). סי' תקכט ס"ד (לענין יום טוב).

כב) רמב"ם פ"ל ה"ז. טור סי' רסב.

כג) רמב"ם שם.

כד) תוס' ביצה טו, ב ד"ה לוו (ראה הגהת רש"ל שם). והגהת אשרי פ"ב דביצה ס"ד. וראה אליה רבה סק"ח.

כה) גמרא שם טו, ב. טור ולבוש. וראה לקמן סי' תקכט ס"ד (לענין יו"ט). הל' ת"ת פ"א סוף ה"ז.

כו) שם טז, א. טור ולבוש.

כז) רש"י שם ד"ה כל מזונותיו.

כח) רש"י שם ד"ה חוץ מהוצאת שבתות.

כט) תוס' שם טו, ב ד"ה לוו. סדר היום דיני ע"ש. וראה לקו"ש חט"ז ע' 180. יגד"ת (נ. י.) חו' סח ע' לב. שלחן המלך ע' קע.

ל) משנה פאה פ"ח מ"ז. שבת קיח, א. טור ושו"ע יו"ד סי' רנג ס"א. מ"א סק"ב.

לא) ר"ע שבת קיח. טור ושו"ע. וראה לקמן סי' רסג ס"ב.

לב) משנה פאה שם. טור ושו"ע יו"ד סי' רנ ס"ד. וראה גם לקמן סי' תכט ס"ז.

לג) תוספתא פאה פ"ד, ח. טור ושו”ע שם.

לד) תוס' שבת קיח, א ד"ה והא. ב"ב ט, א סוד"ה שבת. ב"ח ד"ה והא דאר"ע. וביו"ד סי' רנג ד"ה מי שיש. ט"ז שם ס"ק ב.

לה) דברים טו, ח.

לו) סעיף א.

לז) עי' ב"ח כאן ד"ה וכמה פעמים. אבל דרך דורון שרי (עיין ב"ח) ולכן כתב אח"כ (סעיף ו, והוא מרמב"ם פ"ל ה"ז, כמבואר בקו"א ס"ק ג) ואין צריך לבקש כו' ולא אסור לבקש משום דלא מיירי מדרך צדקה.

לח) רש"י שבת קיח, א סוד"ה אלא הא מני.

לט) ר"ל, בענין שאם ירבה לא יותר לפרנסתו לחול ויצטרכו להוסיף לו, וזה אסור כדלעיל ס"ה.

מ) טור ושו"ע. ועי' ב"ח ד"ה והא דא"ר חייא דל"ח. ולא כט"ז סק"א (בחלוקה הב', שבזה יש לו להסתפק בדבר מועט). ועי' בקו"א (בסופו, הטעם שסתם כאן, ולא כתב שצריך לצמצם בשאר הימים כדי להרבות בהוצאות שבת).

מא) רמב"ם פ"ל ה"ז (והיינו אפילו בדרך דורון דשרי, כדלעיל, ובקו"א ס"ק ג).

מב) תדב"א פסחים קיב, א. רמב"ם שם.

מג) טור ושו”ע. ט"ז סק"א (בחלוקה הג'). וראה קו"א סוף ס"ק ג.

מד) רמב"ם שם.

מה) לבוש. וראה קו"א סוף ס"ק ג.

מו) זהר ח"א דף מח, ב. מ"א סק"א. וראה לקמן סי' רנד ס"ח.

מז) מ"א שם בשם ס' תיקוני שבת. וראה קו"א ס"ק ד. סידור (סדר סעודה שלישית וש"נ). לקו"ש חל"א ע' 192 הערה 15.

מח) מ"א שם.

מט) סעיף ב.

נ) שו"ת צ"צ (הראשון) סי' כח. הובא במ"א שם.

נא) ספר חסידים סי' תתסו. הובא בבאה"ט סוסק"א. מ"א.

נב) רי"ף ב"מ עח, ב. רא"ש שם פ"ו ס"ט. ראה טור ושו”ע סי' תרצד ס"ב. ב"י שם ד"ה מעות שגבו. רמ"א שם. פר"ח שם. רמב"ן פ"ב דשבת עיי"ש (כא, ב סד"ה ודאמרינן אסור).

נג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ב.

נד) שבלי הלקט סי' נה, עפ"י ירושלמי מו"ק פ"ב ה"ג. סנהדרין פ"ח ה"ב. מ"א סוסק"ב.

נה) ראה קו"א ס"ק ה. וראה מ”מ וציונים. רשפי אש (לאדז) שנה א חו' ג. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 8.

נו) וראה קו"א ס"ק ה, אם גזרו בזה על המלוה.

נז) שמות כ, ח.

נח) מכילתא פ' יתרו פ"ז. וראה מ”מ וציונים.

נט) ביצה טז, א. טור סוף הסי'.

ס) תהלים סח, כ.

סא) אור זרוע הל' ער"ש סי' יח ס"ג. הובא בדרכי משה סי' רנ ס"ק א. מ"א שם ס"ק א. ב"ח וט"ז כאן סוף הסי'. וכ"ה ברש"י יתרו כ, ח.

סב) רמב"ן שמות כ, ח. וראה מ”מ וציונים.

סג) ב"ק פב, א. טור ושו”ע.

סד) רש"י שם ד"ה ומכבסין. רא"ש שם פ"ז סי' יט. לבוש.

סה) רא"ש שם. מ"א סק"ג.

סו) דרכי משה סי' תרג. רמ"א. וראה קיצור הלכות הערה 18.

סז) מ"א סק"ד.

סח) ראה לקמן סי' תקכט ס"ב.

סט) ד"מ שם. רמ"א.

ע) ראה לקמן סי' שכה ס"ו וש"נ.

עא) מ"א שם. עיין באליה זוטא ס"ק ו וצ"ע. עיין דרכי משה סימן תר"[ג]. וראה חקרי הלכות ח"ג טו, ב. העו"ב חו' תשמו ע' 96.