רמה ישראל ונכרי איך יתנהגו בשותפות. ובו י"ט סעיפים:

א

א ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפותא שיהיה מוטל על שניהםב לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודות השדה וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם לא יאמר הישראל להנכרי עבוד אתה בשבת וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גם בשבתות ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול ואטול חלקי בפירות כנגד עבודתי בחולג אע"פ שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ומותר לומר לנכרי עשה מלאכה בשבת לצורכך כמו שיתבאר בסי' ש"זד מכל מקום כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצי יום על זה וחצי יום על זהה א"כ כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כל היום והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול הרי זה כמעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בשבתו:

ב

ב ואפילו אם לא אמר להנכרי כלום אלא הנכרי מעצמו היה עובד כל ימי השבתות והישראל היה עובד כנגדן בחול (בסתם שלא פירש שעושה כן לפרוע להנכרי שהתעסק בשבילו בשבת)ז אסור להישראל שיבא לחשבון עם הנכריח בשעת חלוקת הפירות ולומר נחלוק בשוה שכל יום השבת שעבדת עבדתי כנגדו בחולט לפי שבזה הוא מגלה דעתו שזה שעבד יום שלם בחול עבד חציו בשביל הנכרי כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יום השבת ונמצא עבודת חצי יום השבת נחשבת על שמו והרי זה נוטל שכר שבתי שלא בהבלעה שהרי מזכיר את יום השבת בפירוש אלא יניח להנכרי שמאיא ירצה יטול לעצמו תחלה כנגד כל השבתות שעבד הוא לבדו והשאר יחלוק עמו בשוהיב.

ואם נתרצה הנכרי מאליו לחלוק עמו בשוה בלא שיחשוב עמו הישראל יום החול כנגד יום השבתיג או אפילו נטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד והניח להישראל חלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו אלא שעשה כן מאליו בלא שיחשוב עמו הישראליד יש מתיריןטו דכיון שלא גילה הישראל עצמו דעתו בפירוש שיש לו חלק בעבודת הנכרי בשבתות אין כאן שכר שבת כללטז ויש אוסריןיז בשניהםיח מטעם שיתבאריט וכן עיקר ומכל מקום במקום הפסד גדול יש לסמוך על דברי המתיריןכ:

ג

ג ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכריכא שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק על הנכרי לבדו וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו הרי זה מותר דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כללכב אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחולכג.

ולפיכך מותר לו אח"כ לבא עמו בחשבון לחשוב ימי החול שעבד הוא לבדו כנגד שבתות שעבד הנכרי לבדו ולחלוק הפירות בשוה ואין זה נוטל שכר שבת אלא שכר ימי החולכד:

ד

ד ישראל ונכרי שהיו שותפין במלאכה או בסחורה בחנות אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט ושכר יום א' אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו הרי זה מותרכה מטעם שנתבאר ואפילו אם אח"כ נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה אין בכך כלוםכו שמתנה הוא שנותן לוכז.

אבל אם באו (א) לחשבון אח"כ שאמר הנכרי לישראל אתה נטלת בלבדך בחול מנה ואני נטלתי בשבת צ' זוז מלא לי עד שיהיה לנו חלקים שוים וכל שכן אם אמר כן הישראל להנכריכח שנמצא התנאי שהתנו בתחלה שיהא שכר השבת להנכרי בלבדו הן רב הן מעט לא היה אלא הערמה בעלמאכט אלא הנכרי התעסק בשבת גם בעד הישראל ובשביל זה התעסק הישראל בחול גם בעד הנכרי לכך הם חולקים אח"כ בשוה ונמצא שגם הישראל נוטל שכר שבת ונוטלו שלא בהבלעה שהרי מזכיר לו את יום השבת בפירוש לפיכך צריך שיניח להנכרי שיטול לעצמו אם ירצה שכר כל השבתות ואח"כ יחלוק עמו בשוה:

ה

ה במה דברים אמורים כשהיה שכר השבת ידוע אבל אם אינו ידוע יכול לחלוק עמו כל השכר בשוהל כיון שהתנה עמו שיהא שכר יום אחד לו לבדו כנגד שכר יום השבת שיטול הנכרי לבדו ומן הסתם שכר יום אחד שוה לחבירו לפיכך חולקין כל השכר בשוהלא:

ו

ו ואם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו וגם אחר שנשתתפו לא אמר הישראל להנכרי שיתעסק בשבת והוא יתעסק כנגד זה יום אחד בחול אלא הנכרי מעצמו התעסק בשבת והישראל בלבדו התעסק יום אחד בחול (סתם שלא פירש שמתעסק בלבדו בעבור שהנכרי התעסק בלבדו בשבת)לב אם אח"כ נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוהלג מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל וגם הנכרי (ב) לא הזכיר לו השבתות כלל אלא חלק עמו סתםלד יש מתיריןלה שהרי אין כאן איסור משום שכר שבת כיון שנוטלו בהבלעה עם שאר הימיםלו ויש אוסריםלז אלא יניח להנכרי שכר כל השבתות ואם אין שכר השבתות ידוע יניח לו שביעית השכר והשאר יחלוק עמו בשוה שאם יחלוק עמו כל השכר בשוה ויהנה הישראל משכר שבת (ג) נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היה שלוחולח וכן עיקר אם לא בהפסד גדוללט שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבארמ:

ז

ז אבל אם היו שותפין בדבר שאין צריך לעשות בו שום מלאכה כגון שהיו שותפין בתנור שכל מי שמסיק התנור ואופה בו נותן להם שכר ואין מוטל עליהם כלל עסק היסק התנור רק עסק קבלת השכר מוטל על שניהם בשוה אע"פ שלא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו שיהא עסק קבלת השכר מוטל על הנכרי לבדו שיקבל לעצמו שכר השבת הן רב הן מעט ושכר יום אחד להישראל לבדו אם אח"כ לא אמר להנכרי שיתעסק לבדו לקבל שכר השבת ושיתעסק הוא לבדו לקבל שכר יום אחרמא אלא הנכרי מעצמו התעסק לבדו לקבל שכר השבת והישראל לבדו התעסק ביום אחר ואח"כ בשעת חלוקה נתרצה הנכרי מאליו לחלוק כל השכר בשוה הרי זה מותר לדברי הכל שכאן אין לומר משום שנמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו שהרי כאן לא עבד הנכרי כלום רק שקיבל שכר השבת ושכר זה נוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשאר הימיםמב:

ח

ח ואפילו אם הם שותפין בדבר שצריך לעשות בו מלאכה אם אין הישראל עושה בחול כנגד מה שהנכרי עושה בשבת אלא כל ימות החול הם מתעסקים בשוה שניהם ביחד או זה חצי יום וזה חצי יום או זה יום וזה יום לבד מיום השבת שהנכרי מתעסק בו לבדו אזי מותר להישראל לחלוק עמו כל השכר בשוהמג לדברי הכלמד דכיון שאין הישראל פורע להנכרי כלום בעד עבודתו בשבת שהרי אינו עובד כנגד זה בחול כלום א"כ מה שעובד הנכרי בשבת לבדו הוא מתכוין לטובת עצמו בלבד כדי להשתכר ואינו כשלוחו של הישראל שאינו עושה בשבילו כללמה ואף שאח"כ מגיע להישראל הנאה מזה שחולק עמו בשוה אין בכך כלום כיון שהנכרי לא נתכוין להנאת הישראל אלא לטובת עצמומו.

ומכל מקום יזהר שלא לחלוק שכר השבת אלא בהבלעה עם שאר הימיםמז אע"פ שמעיקר הדין אין כאן איסור משום שכר שבת שהרי אין להישראל חלק כלל במלאכת הנכרי בשבת ומה שחולק עמו בשוה מתנה הוא שנותן לו מכל מקום יש לאסור לפי שנראה הדבר כאלו הוא נוטל שכר שבתמח כיון שיש לו חלק באותו דבר שהנכרי עושה בו המלאכה בשבת:

ט

ט וכן ישראל שיש לו תנור שכולו שלו ונותנו לנכרי שיסיקנו ויאפה לכל מי שירצה לאפות ויחלוק עמו השכר בשוה מדי יום ביום יכול לחלוק עמו אף שכר השבתות בהבלעה לפי שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ואינו כשלוחו של הישראל כיון שאין המלאכה מוטלת כלל על הישראל רק על הנכרי לבדומט וגם אין הישראל מצוה לו שיעשה בשבתנ אלא מעצמו הוא עושה להנאת עצמו והישראל נהנה מאליונא.

ומכל מקום לא יניחנו לכתחלה להתעסק בתנורו בשבת אלא במקומות שמותרים שם להשכיר תנור לנכרים והנכרים מתעסקים בתנור אף בשבתותנב ואין חוששין שם למראית העין מטעם שנתבאר בסי' רמ"גנג אבל במקומות אחרים אסור לכתחלה מפני מראית העין כמו שנתבאר שם לענין שכירות:

י

י וכן הדין במרחץ ורחיים וחנותנד.

אם אין הישראל חולק עם הנכרי שכר כל הימים בשוה אלא כל השכר של יום אחד להישראל הן רב הן מעט וכל השכר של יום ב' להנכרי הן רב הן מעט (ד) אסור לו ליטול שכר יום אחד כנגד שכר יום השבת שנטל הנכרי לעצמונה שאם יטול כל השכר של יום אחד בחול כנגד יום השבת נמצא שטרח הנכרי להתעסק בתנור באותו היום של חול בעד שכר יום השבת שנטל כולו לעצמו והרי נהנה הישראל מטורח זה שהוא שכר שבת שלא בהבלעהנו:

יא

יא ואפילו התנה עמו כן מתחלה קודם שנשתתף עמו בשכר התנור אין זה מועיל כלום שאין התנאי מועיל אלא כשיש להנכרי חלק בגוף הדבר שעושה בו המלאכה שאז כשמתנה עמו מתחלה שיהא שכר השבת להנכרי לבדו ושכר יום אחד להישראל לבדו הרי זה כמקנה לו חלקו שיש לו בגוף אותו דבר שיהא כל גוף אותו דבר קנוי להנכרי לבדו כל ימי השבתות וביום אחד כנגדן להישראל לבדו אבל כאן שכל גוף התנור הוא של הישראל אף שהתנה עמו שיהא התנור בשבת להנכרי לבדונז מכל מקום לא הקנהו לו קנין גמור לחלוטין לכל השבתות אף אם לא יתעסק בתנור כנגדן בחול בשביל שכר הישראל אלא הקנהו על תנאי על מנת שיתעסק בחול כנגד השבת והרי זה כמשכירו לו לשבתות בעד שיעסוק בשבילו בחול והרי הוא נוטל שכר שבת שלא בהבלעהנח:

יב

יב אבל מותר לו להתנות עם הנכרינט (מתחלהס) שיטול לעצמו שכר ב' או ג' ימים וכנגד זה יתן להישראל שכר ב' או ג' ימים אחרים אף על פי שהשבת הוא באותן הימים שנוטל הנכרי וכנגדו נוטל הישראל אין בזה איסור משום שכר שבת כיון שנוטלו בהבלעה עם יום אחרסא ומכל מקום אין תנאי זה מועיל אלא כשהקנה לו חלק בגוף התנור דהיינו שבימים אלו שהשבת בתוכם גוף התנור הוא קנוי להנכרי שנמצא הוא עושה מלאכה בתנור שלו ואינו נראה כשלוחו של ישראל אבל אם לא הקנה לו חלק בגוף התנור אסור לומר לו שיטול לו שכר ימים אלו שהשבת בתוכם בעד שיסיק לו בחול דכיון שמסיק בשבת בתנורו של ישראל ויש ריוח לישראל בהיסק השבת שאם לא היה מסיק בשבת לעצמו לא היה מסיק לישראל בחול הרי נראה כאלו מסיק בשבת בשביל הישראל ובשליחותו שצוהו לעסוק בשבתסב:

יג

יג אפילו אם המלאכה מוטלת גם על הישראל כגון שהם שותפים בתנור או במרחץ או ברחיים או במלאכה או בסחורה בחנות אין איסור כשלא התנו מתחלה אלא כשהוא עובד לבדו ביום אחד בחול כנגד השבת שעבד הנכרי לבדו ונוטל כל שכר יום ההוא לעצמו אבל אם כל ימות החול הם שוים בעבודה ובשכר יכול להשכיר כל השבתות לנכריסג בהבלעהסד שיעבוד לבדו ב' או ג' ימים ויטול כל השכר לעצמו הן רב הן מעט רק שיתן להישראל דבר קצוב בעד ב' או ג' ימים אלו אע"פ שהשבת בכללם אין בכך כלום כיון שאינו מצוה לו שיעשה בשבת והנכרי עושה מעצמו לטובתו.

ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץ ורחיים מפני מראית העיןסה מכל מקום כאן כיון שהנכרי שותף עמו אין כאן מראית העין שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכויןסו ומטעם זה בכל מקום שהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העיןסז:

יד

יד וכן יכול לשכור את הנכרי שותפו בקבלנותסח דהיינו שיעבוד הנכרי גם בעד חלק הישראל ובעד כך וכך שכר שישתכר לחלקו יתן לו כך וכך רק שלא יאמר לו שיעשה בשבתסט אלא יאמר לו כל אימת שתשתכר לחלקי כך וכך אתן לך כך וכך והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת כמו שנתבאר בסי' רמ"דע שאין בזה איסור אלא משום מראית העין וכאן שהנכרי הוא שותפו אין כאן חשש מראית העיןעא:

טו

טו כל מקום שמועיל אם התנו אם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו יש תיקון על ידי שיבטלו השיתוף וימחלו זה לזה התנאים שביניהם ויחזרו להשתתף ויתנו בעת השיתוף ואם נשתתפו בחנות ולא התנו בתחלה יחזרו ויקחו כל אחד חלקו ויבטלו השותפות ואח"כ יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה ואם לקחו שדה בשותפות ולא התנו בתחלה יבקשו מהמוכר שיחזור להם דמיהם ואח"כ יחזרו ויקנו ממנו קנין חדש ויתנו בעת הקנייהעב (ועיין בח"מ סי' קצ"ד דין קניית הנכרי וע"ש סי' קפ"טעג):

טז

טז מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה או מעות להתעסק בהן ואף שהנכרי מתעסק בהן בשבת אין בכך כלוםעד כיון שהישראל לא צוה לו שיתעסק בשבתעה ובלבד שיקצוץ לו שכר בעד טרחועו או שיתן לו חלק מהריוח שירויח שאז הוא מתכוין בעסקו בשבת לטובת עצמו להרבות בשכרו והישראל נהנה מאליועז כשנוטל גם שכר שבת בהבלעהעח.

ואין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראלעט:

יז

יז במה דברים אמורים כשאין המלאכה מוטלת כלל על הישראל רק על הנכרי לבדו שאז אין הנכרי כשלוחו לעשות מלאכה בשבת כיון שאינה מוטלת כלל על הישראלפ או אפילו אם היא מוטלת ג"כ עליו אלא שאינו עושה לבדו יום אחד כנגד יום השבת שעשה הנכרי לבדופא שכיון שאין הישראל פורע כלום להנכרי בעד עבודתו בשבת לבדה אין הנכרי מתכוין כלל בעבודתו בשבת רק בשביל עצמו ולא בשביל הישראל ואינו כשלוחו אבל אם הוא עושה לבדו יום אחד כנגד יום השבת שעשה הנכרי לבדופב הרי הנכרי כשלוחופג ואין תקנה לזה אלא שלא יהנה כלום ממעשה הנכרי בשבת דהיינו שכל השכר של השבת יניח להנכרי לבדו אלא אם כן הוא הפסד גדול שאז יש לסמוך על דעת המתירין ליהנות משכר שבת בהבלעה ע"ד שנתבארפד:

יח

יח ישראל שלקח תנור למשכון וקיבל עליו הנכרי שמה שיעלה שכר התנור יתן כולו להישראל ברבית מעותיו מותר לקבל ממנו גם שכר השבת אפילו שלא בהבלעה לפי שגוף התנור הוא של הנכרי ואין להישראל חלק בו כלל וגם אין הישראל אומר לו שיעשה בשבת אלא הנכרי מעצמו הוא עושה לטובתו כדי לשלם חובו שנתחייב ליתן שכר התנור להישראל ברבית מעותיופה:

יט

יט אם אפו נכרים בשבת בתנורו של ישראל בעל כרחו ונתנו לו שכר התנור אסור ליהנות ממנופו עולמית בין לו בין לאחריםפז מפני שהוא שכר שבתפח:


א) ברייתא ע"ז כב, א. טור ריש הסי'.

ב) ראה רש"י שם ד"ה שקיבלו.

ג) ספר התרומה סי' קמז. ב"י תחלת הסי'. וראה גם מ"א ס"ק ב. קו"א ס"ק ב.

ד) סעיף לה. וראה קו"א ס"ק ד ד"ה ועוד יש לפרש, שכ"ה רק לשיטת המ"א דלקמן שם ס"ק כט, שכשאין ריוח לישראל מותר לומר לו אפילו בחפצים של ישראל, ושגם כאן אחרי שאמר לו טול כו' אין לישראל ריוח במעשה שבת. וראה לקמן שם סל"ה דקיי"ל שאסור בזה אפילו כשאין ריוח לישראל. וראה מ”מ וציונים. ביאורי השולחן ע' קפד.

ה) רש"י ור"ן שם ד"ה שקיבלו וד"ה לא יאמר. לבוש ס"א.

ו) תוס' שם ד"ה לא יאמר. לבוש שם. מ"א סק"א. וראה מה שהאריך בקו"א ס"ק ד, שעיקר טעם זה שבתוס' הוא כשאין המלאכה מוטלת על שניהם ויש ריוח לישראל במעשה דשבת (כמעשה דתנור דלקמן סי"ב). וראה ביאורי השולחן ע' קפה.

ז) רמב"ם פ"ו הי"ז (לפי' המ"מ שם, וב"י ד"ה ועל ואם באו לחשבון). רש"י שם ד"ה ואם באו. סמ"ג ל"ת סה (כא, ד). ספר התרומה סי' קמו. טור ולבוש ס"ב.

ח) ברייתא ע"ז שם.

ט) משמעות רש"י שם ד"ה ואם באו וד"ה סתמא מאי.

י) רש"י שם ד"ה אסור.

יא) אוצ"ל: שאם.

יב) רמב"ם פ"ו הי"ז. שו"ע ס"א.

יג) ע"ז שם בעיא דלא איפשטא, לפי' רש"י שם ד"ה סתמא מאי. מ"א סק"ג.

יד) בעיא דלא איפשטא שם, לפי' רבינו ירוחם. מ"א שם. וראה קו"א ס"ק שלפירוש זה האיבעיא רק בשדה, ולקמן ס"ו בשאר מלאכות הובא רק הפירוש הא'.

טו) הרא"ש שם סו"ס כה. וטור בשמו. רמ"א ס"א.

טז) ראה קו"א סק"ג.

יז) רמב"ם שם. שו"ע סוס"א.

יח) מ"א סק"ג.

יט) לקמן סוף ס"ו. ובקו"א ס"ק ג.

כ) רמ"א ס"א.

כא) ברייתא ע"ז שם כב, א.

כב) ס' התרומה סוס"י קמז, לפירוש הב"י ריש הסי'.

כג) מ"א ס"ק ב.

כד) משמעות רש"י שם ד"ה ואם באו לחשבון. טור והפוסקים שהביא ב"י בסוד"ה ישראל ועכו"ם. וראה קו"א סק"א ד"ה ולענין הלכה.

כה) רמב"ם פ"ו הי"ז. שו"ע ס"א.

כו) מהר"י אבוהב ד"ה ואם לא (מסתפק בזה). ב"י ד"ה וכתב הגאון (מתיר). שו"ע ס"ב.

כז) ב"ח יו"ד סי' רצד ד"ה ישראל ונכרי. אליה רבה סק"ב.

כח) תשובת הגאונים בשם רב שרירא גאון. הובא בב"י ד"ה וז"ל תשובת. ראב"ד ע"ז שם ד"ה ואם באו. הובא בר"ן ספ"ק דע"ז. ב"ח ד"ה כתב הר"ן. מ"א סק"ב. ט"ז ביו"ד סי' רצד סק"כ. וראה קו"א ס"ק א.

כט) ראב"ד שם.

ל) ראה ביאורי השולחן ע' קצה.

לא) שו"ת רלב"ח סי' קו. מ"א סוף סק"ב. וראה צ"צ חאו"ח סי' לד אות ב.

לב) כדלעיל ס"ב לענין שדה.

לג) ראה קו"א ס"ק ב, שדוקא אז הוי שכר שבת בהבלעה, משא"כ כשהנכרי נוטל מאליו שכר יום השבת הן רב הן מעט והישראל נוטל שכר יום חול, הוי שכר שבת שלא בהבלעה ואסור לדברי הכל, כדלקמן סי' רמו סי"א (משא"כ לעיל שם לענין שדה, גם בזה איבעיא דלא איפשטא).

לד) בעי' דלא איפשטא שם. ר"ת בתוס' שם ד"ה לא (דמיירי הסוגיה אף בשאר מלאכות).

לה) רא"ש שם פ"א סוף סי' כה. טור בשמו. רמ"א ס"א.

לו) שו"ת ריב"ש סי' קנא. וכדלקמן סי' רמו סי"ד. וראה קו"א ס"ק ב. קובץ דברי תורה ח"ז ע' נג.

לז) רמב"ם שם. שו"ע ס"א.

לח) משמעות המ"א סק"א. עי' ש"ך יו"ד (ר)סי' רצד ס"ק כו ודו"ק. ונתבאר בקו"א סק"ג.

לט) רמ"א ס"א.

מ) לעיל ס"ב (בשדה). וכ"ה לקמן סי"ז. סי' רמו סי"ד.

מא) שזה אסור מטעם המבואר לעיל סי' רמג ס"ג (במוסגר). וראה ביאורי השלחן ע' קצט.

מב) מ"א סק"א.

מג) ר"ן סופ"ק דע"ז. ובשבת סו"פ טז (מו, ב) ד"ה וישראל. רמ"א ס"א.

מד) ראה ב"י ד"ה ומרחץ. ב"ח ד"ה כתב הר"ן.

מה) ר"ן שם. וראה גם לקמן סט"ז-יז.

מו) ר"ן שם. מ"א סק"ה.

מז) ר"ן שם. רמ"א שם.

מח) ר"ן שם. מ"א סק"ו.

מט) מ"א סק"ו.

נ) שאסור גם באריס, כדלעיל סי' רמג סוף ס"ז. וראה לקמן סי' רמז ס"א וש"נ.

נא) כדלעיל שם וש"נ.

נב) מ"א סק"ג. משא"כ לעיל ס"ח, שאין חוששין למראית העין בשותף, כדלקמן סי"ג.

נג) סעיף ט.

נד) שדינם שוה לתנור בכל האמור לעיל, כמבואר בשו"ע ס"א (מרחץ מבואר בתוספתא דמאי פ"ו הי"ג. הובא בתוס' ע"ז שם. רחיים מבואר ברא"ש ע"ז שם בשם ר"ח. חנות מבואר ברמב"ם פ"ו הי"ז ולעיל ס"ד). והמשך הסעיף, ולקמן סי"א-ב מיירי בתנור.

נה) הגהות אשרי שם סי' כד. ותוס' כב, א ד"ה לא יאמר בשם ה"ר אלחנן. מ"א ס"ק ג (ומיירו בתנור).

נו) מ"א שם. וראה קו"א סק"ד.

נז) תוס' שם בשם ה"ר אלחנן. הגהות אשרי שם. מ"א שם.

נח) הגהות אשרי שם. לפי מה שנתבאר בקו"א ס"ק ד. ולענין פסח ראה לקמן סי' תנ ס"ו-ז.

נט) ראה קו"א ס"ק ד הטעם שצריך שניהם, להתנות (כדי שלא יהיה כשלוחו) ושיהיה בהבלעה (כדי לא יהיה שכר שבת).

ס) ראה מה שהאריך בקו"א שם, ב' אופנים, אם צריך להתנות בתחלה, או סגי במה שמתנה עתה. וכאן נכתב במוסגר (מספק).

סא) מ"א סק"ג.

סב) משמעות הגהות אשרי. וע' מ"א סק"ו. וע' בקו"א סק"ד.

סג) רמ"א ס"ג.

סד) מ"א סק"ח. ט"ז ס"ק ג.

סה) כדלעיל סי' רמג ס"י.

סו) מ"א שם ובס"ק א.

סז) ראה צ"צ או"ח סי' לד ס"ד.

סח) רמ"א ס"ג.

סט) מ"א שם. וכדלעיל סי' רמד ס"א.

ע) סעיף יב.

עא) כדלעיל סי"ג.

עב) ב"י ד"ה ואם לקח השדה ממשמעות התוס' שם. שו"ע ס"ג. ונתבאר בקו"א ס"ק ד.

עג) מ"א סק"ז. וראה גם לקמן סי' תמא ס"ט וסי"ב. סי' תמח ס"ח וסי"ב.

עד) רמב"ם פ"ו הי"ח בשם הגאונים (תשובת רב שרירא גאון. הובא בב"י ד"ה וז"ל תשובת). טור ושו”ע ס"ד וס"ה. וראה גם לקמן סי' שז ס"ט.

עה) ראה לעיל סי' רמד סי"ב, שאם קובע לו מלאכתו בשבת אסור אפילו כשנותן לו חלק בריוח. וראה שו"ת סי' ב, שעכ"פ יש עצה למכור לנכרי את הסחורה שימכור בשבת.

עו) שו"ע ס"ה.

עז) כדלעיל סי' רמג ס"ז - לענין אריס. ולענין קבלנות ראה לעיל סי' רמד קו"א ס"ק א.

עח) כדלעיל ס"ח, אף שמעיקר הדין אין כאן איסור שכר שבת בכל אופן.

עט) מגיד משנה שם. שו"ע סוס"ד.

פ) תשובת רב שרירא גאון שם. רמ"א ס"ד.

פא) כדלעיל ס"ח וש"נ.

פב) תשובת רב שרירא גאון שם. רמ"א שם.

פג) לבוש סוס"ד. וכיון שהמלאכה בשביל הישראל הרי מעות אלו שכר שבת כדלעיל ס"ד וס"ו.

פד) לעיל ס"ו.

פה) תוס' ע"ז כב, א ד"ה לא. ורא"ש שם. טור ושו”ע ס"ה.

פו) מרדכי שבת פ"ק סי' רמו. שו"ע ס"ו.

פז) ריטב"א ע"ז כו, ב. וראה מ”מ וציונים. שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' כג. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 34.

פח) מרדכי שם . ריטב"א שם. תוספת שבת ס"ק יג.