רנד דיני תבשילים המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת ובו ט"ו סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסי' רנ"גא שבשר חי מותר להשהותו סמוך לחשכה אפילו בתנור שאינו גרוף וקטום במה דברים אמורים במבושל בקדרהב שאינה ממהרת להתבשל ומסיח דעתו ממנה עד למחרג ובכל הלילה יכולה להתבשל בלא חיתוי בגחליםד והוא הדין בצלי שנצלה בקדרהה אבל בצליו שאצל הגחלים או שעל גבי הגחליםז אסור להשהותו שם אפילו הוא חי ואפילו אם הוא בתנור וכסה פי התנורח לפי שהצלי שאין קדרה מפסקת בינו לגחלים ממהר הוא לצלות ויוכל להגמר שיהא ראוי לסעודת הלילהט ויש לחוש שמא ישכח שהוא שבתי ויסיר כיסוי התנוריא ויחתה בגחלים לגמור צליתויב אלא א"כ טח בטיט סביב הכיסוייג שאז אין חוששים שמא יטרח כל כך לסתור הטיחוי ולא יזכור על השבתיד לפיכך מותר להשהותו בתוכו בין צלי שעל גבי הגחלים בין מבושל בקדרהטו בין חי לגמרי בין שהתחיל לצלות או להתבשלטז ולא נצלה ונתבשל עדיין כמאכל בן דרוסאייז:

ב

ב וכל זהיח בבשר שוריט ועזכ או איל גדולכא וכיוצא בהם ממינים שבשרם קשהכב ואין הרוח מזיקכג לו אבל בשר גדיכד ועוףכה וכיוצא בהם ממינים שבשרם רך והרוח מזיק לוכו מותר לצלותו על הגחלים או אצל הגחליםכז בתוך התנור מכוסהכח אף על פי שאינו טוח בטיטכט בין שהוא חי לגמרי בין שהתחיל לצלות ולא נצלה כמאכל בן דרוסאיל לפי שבודאי לא יגלה פי התנור כדי לחתות בגחלים כיון שהרוח מזיק לבשרלא.

במה דברים אמורים כשהגדי והעוף הם מנותחים לחתיכותלב אבל אם הם שלמים אין הרוח מזיק להםלג והרי דינם כבשר שור ועז וכל זמן שחלל הגוף שלם אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו נקרא שלם לענין זהלד שהצלעות מגינות עליו מבפנים שלא יזיק לו הרוחלה.

ומכל מקום אם נצלה מבעוד יום משני צדדיולו כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותולז אפילו הוא שלם ואפילו בשר שור ועז ואפילו חוץ לתנור על הגחליםלח או אצל הגחליםלט.

ואף להאוסריםמ להשהות קדרה בכירה שאינה גרופה וקטומה כל זמן שמצטמק ויפה לו מכל מקום בצלי שמונח על גבי הגחלים ממש <(א)> מודים הם שמותר כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יוםמא דכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי אם יחתה בגחלים יחרוך הבשרמב אבל בצלי שאינו על גבי הגחלים ממש אסור להשהותו שם אלא אם כן נצלה כל כך מבעוד יום עד שהוא מצטמק ורע לו להאוסרים שם להשהות קדרה על גבי כירה כל זמן שמצטמק ויפה לומג.

וכבר נתבאר שםמד שהמנהג כהמתירין להשהות קדרה כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום ולפי זה מותר להשהות הצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום אף שהוא חוץ לתנור סמוך לגחלים וכל שכן על גבי הגחלים ממש רק שצריך ליזהר שימתין להסיר הבשר מעל גבי הגחלים בשבת עד לאחר שכבו הגחליםמה שלא יכבה כלום בסילוקו הבשר שעליהםמו שאינו דומה לקדרה שמותר לסלקה מעל גבי הגחלים בשבת כמ"ש בסי' רנ"גמז לפי שאין הקדרה מכבה אותם כלל אבל הבשר מכבה אותם קצת (במוהל הנוטף ממנו) בסילוקו מהםמח:

ג

ג אם עבר והשהה צלי שלא נצלה כמאכל בן דרוסאי במקום שאסור להשהות בין בשוגג בין במזיד אסורמט בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת בכדי שיעשונ.

ומכל מקום אם השהה בתנור מכוסה אפילו אינו טוח בטיט מותר בדיעבד אפילו הוא בשר שור ועזנא לפי שיש מתיריםנב אפילו לכתחלה שאין חוששים שיגלה פי התנור כדי לחתות ויש לסמוך על דבריהם בדיעבדנג.

וכן אם השהה בשר <(ב)> גדי מנותח וכיוצא בו אצל הגחלים לא על הגחלים ממש בין בתוך התנור אפילו מגולה בין חוץ לתנורנד יש להתיר בדיעבד לפי שיש מתיריםנה אפילו לכתחלה שאין חוששים שיחתה בגחלים דכיון שהבשר הוא רך אם יחתה בגחלים יתחרך הבשר שאין צריך אלא חמימות האש בלבד אבל על גבי הגחלים ממש אפילו בשר גדי אסור לדברי הכלנו אפילו בדיעבד אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום דכיון שהניחו על גבי הגחלים ממש אינו חושש אלא שיצלה מהרה אע"פ שיתחרך ושמא יחתה אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי מאחר שראוי לאכילה קצת למה יחתה להפסידונז ולפיכך מותר אפילו להאוסרים לכתחלה אף בקדרהנח:

ד

ד פירות הנאכלים חיין כגון תפוחים וכיוצא בהם מותר לצלותם סמוך לחשכה אע"פ שאין שהות שיצלו מבעוד יוםנט ומותר להשהותם אפילו שלא על גבי הגחלים ממש לפי מנהגנו שנתבארס שכל שנצלה כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו ופירות שנאכלים חיין אינן גרועים מצלי שנצלה כמאכל בן דרוסאיסא.

ומכל מקום בשבת עצמה אסור להניחם בכל מקום שיוכלו להתחמם עד שהיד סולדת בוסב ואפילו לסמכם אצל התנור קודם שיוסק התנור אסורסג אלא אם כן נצלו כל צרכן מבעוד יום כמ"ש בסי' רנ"גסד אפילו אם הטמינם מבעוד יום אצל קדרה חמה המכוסה בבגדים או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל ובשבת נפל הכיסוי אסור להחזירו עליהם אם עדיין לא נתבשלו כל צרכןסה והיד סולדת שםסו וכן אסור להוסיף עוד בגד אחר בשבתסז מפני שממהר לגמור בישולם בשבתסח:

ה

ה אבל פירות שאין נאכלים כשהם חיים ואפילו בצלסט שלפעמים אוכלים אותו חי מכל מקום אין טוב לאכלו חי כמו תפוחיםע וכיוצא בהם והוא הדין כל דבר שאין טוב לאכלו חיעא אסור לצלותו סמוך לחשכה אלא אם כן יש שהות ביום שיצלה כמאכל בן דרוסאיעב אבל אם לא נצלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום אסור להשהותו בכל מקום שאסור להשהות בשר שור ועז שלא נצלה כמאכל בן דרוסאי:

ו

ו אסור ליתן סמוך לחשכה פת לתנורעג שהיה בימיהם אע"פ שהוא גרוף וקטוםעד או לתנור שלנו שאינו גרוף וקטוםעה ולא חררה על גבי גחלים אלא אם כן יש שהות ביום כדי שיקרמו פני הפתעו המדובקים בתנור ופניה של צד חלל התנורעז וכן בחררה שאז אין לחוש שמא יחתה שלא יפסיד הפתעח ועיסה הממולאה בבשר או בדגים (או בגבינה) צריך שיקרמו פניה מלמעלה ומלמטה ויתבשל המילוי שבתוכה כמאכל בן דרוסאיעט וכל פת שנאפית כל כך עד שאם פורסה אין חוטים נמשכים הימנה בידוע שקרמו פניה כראויפ עיין סי' תס"אפא.

ויש אומריםפב שאיזה צד הפת שקרם תחלה די בכך ויש לסמוך על דבריהם בדיעבד שאם עבר ונתן פת לתנור סמוך לחשכה ולא קרמו אלא פניה המדובקים בתנור שמן הסתם אותו הצד קרם תחלהפג וכן פני החררה שלצד הגחליםפד מותר לו לאכלה בשבתפה.

אבל אם לא קרמו פניה כלל אסורה בין לו בין לאחרים עד למוצאי שבת בכדי שיעשופו אפילו נתנה סמוך לחשכה ממשפז בענין שכיוצא בזה גבי בשר שבקדירה היה מותר אפילו לכתחלה כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכהפח מכל מקום בפת וכל כיוצא בזה כגון עוגה ומיני בצק שאופין בקדירהפט אין זה מועיל כלום לפי שהן אינן צריכים שהות גדול לאפייתוצ כמו שצריך לבישול בשר ויכולין הן להגמר שיהו ראויין לסעודת הלילה ויש לחוש שמא יחתה בגחלים לגמור אפייתן לצורך סעודת הלילה:

ז

ז במה דברים אמורים שנתנה במזידצא אבל אם היה שוגג מותר לו לרדות ממנה כדי מזון שלש סעודות של שבתצב אם אין לו פת אחרת לשבתצג ויכול לומר לאחריםצד שאין להם פת לשבתצה באו ורדו לכם מזון ג' סעודות וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכיןצו וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחולצז ואם אי אפשר לו לרדות בשינוי יכול לרדות במרדה כדרכוצח:

ח

ח ולמה לא קנסו על השוגג כמו שקנסו על המשהה תבשיל בשוגגצט אע"פ שאין לו תבשיל אחר לפי שאין חיוב כל כך לאכול תבשיל בשבתק אבל בלא פת אי אפשר לקיים מצות ג' סעודות בשבתקא כמו שיתבאר בסי' רע"דקב ומכל מקום אם אין לו מה לאכול כלל בשבת כי אם אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג מותר לו לאכלו מפני כבוד השבת שאסור להתענות בוקג כמו שיתבאר בסי' רפ"חקד ואם יש לו חתיכת פת גדולה מספקת לשלש סעודות אסור לו לאכול בשבת מפת זו שנאפית באיסור כדי לברך על לחם משנה שלמים כיון שעיקר מצות שלש סעודות בשבת יכול לקיים בלא פת זוקה:

ט

ט לא הצריכו לרדות בשינוי אלא כשנאפית באיסור אבל אם נאפית בהיתר כגון שקרמו פניה מבעוד יוםקו או בתנור שלנו הגרוף וקטום או שפי התנור מכוסה וטוח בטיטקז שאז אין לחוש לחיתוי כמו שנתבאר למעלהקח מותר לרדות במרדה כדרכו כיון שהוא צורך שבתקט שאין לו פת אחרתקי אבל אם יש לו פת אחרת אסור לרדות אפילו בשינויקיא שרדיית הפת היא אסורה מדברי סופריםקיב ולא התירוה אלא לצורך שבתקיג.

במה דברים אמורים בתנורים שבימיהם שהיה כעין קדירה והיו מדביקים פת לדופני התנורקיד ושייך בהם רדייהקטו אבל בתנורים שלנו שהפת מונחת על שולי התנור לא שייך בהם כלל רדייה ומותר להוציא מהתנורקטז כל הפת שנאפית בהיתרקיז אע"פ שיש לו פת אחרתקיח ומכל מקום לא יוציא ברחת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא יתחוב בה סכין וכיוצא בוקיט או יוציאה במקלקכ:

י

י במה דברים אמורים כשדעתו לאכול בשבת מהפת שמוציא אע"פ שאינו צריך לה שיש לו אחרת אבל אם אין דעתו לאכול ממנה אסור להוציאהקכא אפילו ע"י שינוי שאסור להכין משבת לחול אפילו בענין שאין בו שום סרך מלאכה אלא טלטול בעלמא כגון להביא יין מהמרתף לבית בשבת לצורך הבדלה במוצאי שבתקכב וכל כיוצא בזה וכמו שיתבאר בסי' תק"גקכג לענין יו"ט עיין שם:

יא

יא אפילו אם אין דעתו לאכול מהפת בשבת אסור ליתנה לתנור שלנו שאינו גרוף וקטום סמוך לחשכה כל כך שאין שהות שיקרמו פניה מבעוד יום אע"פ שהוא אופה אותה לצורך מוצאי שבת ובכל השבת כולה יכולה להאפות בלא חיתוי מכל מקום חוששים שמא ימלך אח"כ לאכלה בשבת שהרי מותר לו להוציאה מתנור שלנו שאין בו רדייה וכיון שיהיה דעתו עליה לאכלה שמא ישכח ויחתה בגחלים לגמור אפייתהקכד שמטעם זה אסור להשהות תבשיל לצורך סעודת שחריתקכה בכל מקום שאסור להשהותו לצורך סעודת הלילה משום גזרת שמא יחתה כמו שנתבאר בסי' רנ"גקכו אע"פ שעד סעודת שחרית יוכל להתבשל בלא חיתוי:

יב

יב מי שנתן פת לתנור בשבת עצמהקכז בין בשוגגקכח בין במזידקכט ונמלך לרדותהקל מהתנור קודם שתיאפה מותר לו לרדותה אע"פ שאין בה צורך שבת שהרי אינה ראויה לאכילהקלא ואפילו בתנורים שלהם ששייך בהם רדייה שהתירו לו חכמים איסור של דבריהם כדי שלא יבא לידי איסור סקילהקלב או לידי איסור חטאתקלג ומכל מקום אם אפשר לו לרדות ע"י שינוי ישנהקלד.

אבל לאדם אחר לא התירו לרדותקלה אפילו ע"י שינוי כדי שלא יבא חבירו לידי חיוב חטאת או סקילה שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירךקלו כיון שחבירו פשע במה שנתן הפת לתנורקלז עיין סוף סי' ש"[ו]קלח:

יג

יג לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמסיןקלט או שאר כל מיני קטניותקמ ויניח על גבי כירה או לתוך התנור שלנו שאינו טוח בטיטקמא אם אינ[ן] גרופים וקטומיםקמב אלא א"כ יש שהות ביום שיתבשלו כמאכל בן דרוסאי לפי מנהגנוקמג אבל אם אין שהות ביום כ"כ אסור להניחה שם אפילו סמוך לחשכה ממש בענין שכיוצא בזה בבשר מותר להשהותו שם כיון שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ולא יוכל להגמר עוד לסעודת הלילהקמד אבל כל מיני קטניות הם ממהרים להתבשל ויכולין להגמר לסעודת הלילהקמה וכן הדין בכל מיני ירקותקמו.

ואם עבר והניחה שם בין בשוגגקמז בין במזיד ולא נתבשלו כמאכל בן דרוסאיקמח מבעוד יום אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשוקמט:

יד

יד וכן הדין בנותן מים בקדרה לחממםקנ לתנור שלנו שאינו גרוף וקטוםקנא <(ג)> (לצורך שתיהקנב או אפילו) לצורך הדחת כליםקנג בשבתקנד שצריך שיניח שם הקדרה מבעוד יום כל כך שיהא שהות ביום שיוכלו להתחמם חצי החימוםקנה לכתחלהקנו לפי מנהגנוקנז או שיחמו כל צרכם להאוסריםקנח להשהות שם תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או אפילו כל צרכו עד שיהיה מצטמק ורע לו והמים חמין ג"כ מצטמקין ורע להןקנט.

אבל לא יניחנה שם סמוך לחשכה ממשקס שהמים ג"כ הם ממהרים להתחמםקסא ואף שהמים ראוים לשתיה גם כשהם צונניםקסב מכל מקום אינם טובים כל כך כפירות הנאכלים חייםקסג שנתבאר למעלהקסד ואם עבר והניח שם בין בשוגגקסה בין במזיד ולא נתחממו שליש חימומםקסו מבעוד יום אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשוקסז:

טו

טו אסור ליתן מים סמוך לחשכה לתוך קדרה הקבועה בתוך תנור בית החורףקסח אלא אם כן יש שהות שיוכלו להתחמם חצי חימומם מבעוד יוםקסט שאף שכוונתו שלא תבקע הקדרה מכל מקום כיון שחפץ ג"כ במים הללו שיתחממו כדי להדיח בהם כלים בשבת כמו שדרך הוא להדיח בהם יש לחוש שמא יחתה בגחליםקע (ואע"פ שמותר לסמוך אצל תנור שאינו גרוף וקטום כמו שנתבאר בסי' רנ"גקעא מכל מקום כיון שקדרה זו בולטת על הגחלים שבתנור הרי זה כמשהה על גבי הגחלים ממשקעב).

ואם עבר ונתן אפילו בשוגג ולא נתחממו שליש חימומםקעג מבעוד יום אסור אפילו להדיח בהם כלים עד למוצאי שבת בכדי שיעשוקעד (ומכל מקום אם נתנם שם קודם שהוסק התנור אפשר שיש להקל אם היה שוגגקעה):


א) סעיף ח.

ב) טור ושו"ע ס"א.

ג) גמ' יח, ב. טור ולבוש ס"א.

ד) ראה רש"י יח, ב ד"ה האי דקרה. וראה גם לעיל שם.

ה) מ"א סק"א. פירוש שנצלה בקדרה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו (לקמן סי' תעו ס"ד במוסגר).

ו) בה"ג הל' שבת יז, ג. הובא בתוס' יח, ב ד"ה האי, ורא"ש פ"א סי' לה, ור"ן שם (ו, ב) ד"ה נמצא. טור ושו"ע שם. וראה לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה: ובצלי הנצלה בשפוד.

ז) ט"ז סק"א בדעת הטור. וראה גם לקמן ס"ב.

ח) רי"ף (ו, ב) ורא"ש שם, כרב ירמיה דלישנא בתרא.

ט) תוס' שם. רא"ש שם. ר"ן שם. טור. וראה גם שו"ע שם.

י) משמעות רש"י שם ד"ה וטוחה.

יא) רש"י שם ד"ה ברחא.

יב) ראה לשון הלבוש ס"א. וראה גם לעיל סי' רנג ס"א.

יג) גמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רנב ס"ב.

יד) רש"י שם ד"ה וטוחה.

טו) מ"א סק"ה.

טז) ב"י בתחילת הסי'. רמ"א ס"א.

יז) ב"י שם. מ"א סק"ד.

יח) גמ' יח, ב.

יט) רמב"ם פ"ג הי"ג. שו"ע ס"א.

כ) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

כא) רש"י שם ד"ה ברחא.

כב) ראה רמב"ם שם. וראה מ"מ וציונים.

כג) רש"י שם. טור.

כד) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

כה) ספר התרומה סי' רכד. הובא בהגהות מיימוניות שם אות ז. שו"ע שם.

כו) רש"י שם ד"ה גדיא.

כז) ט"ז סק"א בדעת הטור.

כח) רש"י שם ד"ה בבשרא. ספר התרומה שם. סמ"ג ל"ת סה (יד, א). סמ"[ק] סי' רפא (ע' רפז).

כט) הגהות אשרי פ"א סי' מ. טור. רמ"א ס"א.

ל) ב"י ריש הסי'. רמ"א שם.

לא) טור.

לב) גמ' שם כ, א. טור. ט"ז סוף סק"א בדעת רמ"א שם.

לג) רש"י שם ד"ה הכא. טור.

לד) הגהות מרדכי שם פ"ג עט, ג. רמ"א שם.

לה) הגהות מרדכי שם. ד"מ אות א.

לו) גמרא מנחות נז, א. ב"י ד"ה אין צולין. שו"ע ס"ב. וראה גם רמב"ם שם פ"ט ה"ה.

לז) משנה יט, ב. טור ושו"ע שם.

לח) שו"ע שם. ומה שאין חוששים בזה להטמנה, לדעה הא' דלעיל סי' רנג ס"י שקדרה הנוגעת בגחלים חשיב הטמנה, נתבאר במהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה להרשב"א, ואילך) בכמה אופנים.

לט) ט"ז סק"א. משמעות מ"א סק"ו. וראה מ"א סק"ז (כמ"ש בסי' רנג) [אולי הכוונה להמבואר שם סוף ס"י. וראה כאן בסוף הסעיף].

מ) דלעיל סי' רנג ס"ט.

מא) ר"ן (ו, ב) ד"ה והאי בשיל. מ"מ פ"ג הט"ז. וראה קו"א סק"א.

מב) ר"ן שם. שו"ע שם.

מג) הרב רבנו יונה הובא בר[א]"ש ר"פ כירה. וראה גם קו"א סק"א.

מד) סעיף ט.

מה) מ"א סק"ז.

מו) מרדכי רמז רנא. מ"א שם.

מז) סעיף יא.

מח) שארית יוסף ר"פ כירה. הובא בחדושי אנשי שם על המרדכי שם.

מט) הגהות אשרי פ"א סי' מ. שו"ע ס"ג.

נ) ראה גם לעיל סי' רנג סי"ג וש"נ.

נא) ב"ח סוד"ה אע"פ. מ"א סקי"א.

נב) רב אשי יח, ב ללישנא בתרא, שפסקו כמותו ספר התרומה סי' רכד. ר"ן שם (ו, ב) סוד"ה נמצא, בשם הרז"ה שם ד"ה ומאי. סמ"ג ל"ת סה (יד, א). סמ"ק סי' רפא (ע' רפז).

נג) ב"ח שם. מ"א שם.

נד) ראה ב"י סוד"ה אע"פ בדעת הרמב"ם פ"ג הי"ג.

נה) רמב"ם שם. שו"ע ס"א.

נו) ראה רמב"ם שם הט"ז. ב"י שם. ט"ז סק"א.

נז) שו"ע ס"ב. ט"ז שם.

נח) מ"א סק"ו.

נט) רשב"ם הובא בתוס' מח, א ד"ה דזיתים. רא"ש פ"ד סי' ב. טור סוס"י רנז. שו"ע ס"ד.

ס) לעיל ס"ב.

סא) תוס' שם. רא"ש שם. טור שם. מ"א סקי"ג. וראה גם לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה ופירות, ושם הוסיף: וכן מיני משקין.

סב) ראה גם לקמן סי' שיח סכ"ד.

סג) מ"א סקי"ד.

סד) סי"ח (לענין החזרה). וראה גם סכ"ג (לענין סמיכה).

סה) תוס' שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

סו) ראה לקמן סי' רנז סוף ס"ח. סי' שיח סי"ד. וראה תהלה לדוד סק"ד.

סז) תוס' שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

סח) שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שיח שם. אבל לשון הרא"ש והטור "לגרום". וראה לשון רבנו לקמן סי' רנז שם. סי' רנט ס"ח.

סט) משנה [יט], ב. טור ושו"ע סי"ב.

ע) תוס' מח, א ד"ה דזיתים. רא"ש פ"ד סי' ב. ב"י סוס"י רנז ד"ה רשב"ם.

עא) מ"א סקי"ג.

עב) גמ' כ, א. טור ושו"ע שם.

עג) משנה [יט], ב. טור ושו"ע ס"ה.

עד) משמעות גמ' לז ע"ב ורש"י ד"ה הא קרמו.

עה) משמעות מ"א סקט"ז.

עו) משנה שם יט, ב. טור ושו"ע שם.

עז) ספר התרומה סי' רכד וסמ"ג ל"ת סה (יד, א) כת"ק במשנה שם. רמ"א ס"ה. מ"א סקט"ז. ט"ז סוף סק"ב. וראה גם לעיל סי' קסז סוף ס"ב (לצאת לכתחלה לצאת ידי שניהם).

עח) רמב"ם פ"ג הי"ח. ומה שאין חוששים להטמנה בחררה ע"ג גחלים, לדעה הא' דלעיל סי' רנג ס"י שקדרה הנוגעת בגחלים חשיב הטמנה, נתבאר במהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה להרשב"א, ואילך) בכמה אופנים.

עט) ספר התרומה שם. סמ"ג שם. סמ"ק סי' רפא (ע' רפז). הגהות מיימוניות פ"ג אות כ. רמ"א שם.

פ) הגהות מיימוניות שם מתוס' מנחות עח, ב ד"ה פורסה. רמ"א שם.

פא) סעיף ט.

פב) רמב"ם שם פ"ג הי"ח. טור ושו"ע שם. ט"ז סק"ב ומ"א סקט"ו בדעתם.

פג) ט"ז שם. מ"א שם. וראה גם לעיל סי' קסז סוף ס"ב (שהעיקר כסברא זו).

פד) מ"א שם.

פה) ראה גם לעיל ס"ג. סי' רנג סכ"ד.

פו) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל ס"ג. סי' רנג סי"ב.

פז) מ"א סקט"ז.

פח) כדלעיל סי' רנג ס"ח.

פט) מ"א שם. וכדלעיל סי' רנג ס"ח (בירק חי). וראה לקמן סי' רנז סי"א. וראה בהל' שהייה והטמנה בקצרה: בין מבושלים בין נאפים.

צ) אוצ"ל: לאפייתן.

צא) רמב"ם פ"ג הי"ח. טור ושו"ע ס"ה.

צב) ברייתא קיז, ב. טור ושו"ע שם.

צג) ר"ן (מג, ב) ד"ה תנו רבנן שכח. שו"ע שם.

צד) בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

צה) ר"ן שם. שו"ע שם.

צו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

צז) רש"י שם ד"ה מרדה. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן ס"ט ובהנסמן שם.

צח) ר"ן (ב, רע"א). שו"ע שם.

צט) ב"י ד"ה ומ"ש ואם בשוגג. מ"א סקי"ז.

ק) וראה לעיל סי' רסא קו"א סק"א.

קא) מ"א סקכ"ג.

קב) סעיף ה וש"נ.

קג) מ"א שם.

קד) ס"א וס"ז וש"נ.

קה) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' רעא קו"א סק"ב.

קו) ר"ן (ב, רע"א). שו"ע סוף ס"ה.

קז) רמ"א סוף ס"ה.

קח) סוף ס"א.

קט) ר"ן שם. שו"ע שם.

קי) מלבושי יו"ט סק"י. הובא באליה זוטא סק"ז.

קיא) ר"ן שם ושו"ע שם וכפירוש המלבושי יו"ט שם. וראה לבוש ס"ו. אליה סקט"ו.

קיב) ראה רש"י ג, ב ד"ה הדביק וד"ה בשוגג שהיא שבות. וכ"ב במ"א סקי"ח. אבל ראה רש"י קיז, ב ד"ה מרדה ור"ן שם (א, ב) ד"ה אמר שהיא משום עובדין דחול. וכן כתב רבנו להדיא לעיל סוף ס"ז וש"נ. וראה גם לקמן סי' תקפח ס"ד גבי תקיעת שופר שהיא עובדין דחול ולמד זאת מרדיית הפת, ע"ש בציונים. וראה שלחן המלך ח"ב ע' קצה הערה 1. ולענין רדיית חלות דבש ראה לקמן סי' סט"ו.

קיג) ר"ן שם.

קיד) גמ' כ, א ורש"י שם ד"ה דגבי תנור. וראה גם לעיל סי' קסז ס"ב. לקמן סי' תקז ס"ט.

קטו) ראה לבוש ס"ז.

קטז) רבנו ירוחם ני"ב ח"ג (סז, ד). שו"ע ס"ז.

קיז) מ"א סקכ"ג.

קיח) ב"י ד"ה ומ"ש רבנו ואם נתן בדעת רבנו ירוחם. שו"ע שם.

קיט) רבנו ירוחם שם. שו"ע שם.

קכ) רבנו ירוחם שם.

קכא) מ"א סקכ"ג. וראה תהלה לדוד סק"ט.

קכב) מ"א שם ע"פ מנהגים (לרב אייזיק טירנא) הל' פסח ע' נט. וראה גם מג"א סי' תרסז סק"ג.

קכג) סעיף ג. וראה גם לקמן סי' שב ס"י וש"נ.

קכד) מ"א סק"כ.

קכה) ראה שבת כהלכה פ"ח הערה טז.

קכו) סעיף א וש"נ.

קכז) רב ביבי ד, א. טור ושו"ע ס"ו.

קכח) רמב"ם פ"ט ה"ה. משמעות טור ושו"ע שם.

קכט) גמ' שם. טור ושו"ע. מ"מ שם בדעת הרמב"ם. וראה מ"א שם סקכ"א. כללי הפוסקים וההוראה כלל ע' בהערה.

קל) היינו כשעשה במזיד; או נזכר, כשעשה בשוגג. ראה גמ' שם. וכ"ה  לקמן סי' שו סכ"ט: ונזכר קודם שתיאפה.

קלא) רי"ף (א, סוע"ב).

קלב) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

קלג) תוס' שם ד"ה ואלא. וראה לשון הרמב"ם שם. וראה לקמן שם: לידי איסור חמור ממנו ... לידי איסור חמור של אפיית הפת בשבת.

קלד) ר"ן ד"ה אמר. מ"א סקכ"א, ממ"מ פ"ה סוף הי"ט.

קלה) רב אשי שם. רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סז, ד. ב"ח ד"ה ואם נתנו. מ"א סקכ"א.

קלו) רב אשי שם. רבנו ירוחם שם. ב"ח שם. מ"א שם.

קלז) תוס' שם ד"ה וכי בתירוץ הב'. מ"א שם.

קלח) סכ"ט, ושם: וע"י פשיעתו בא לו האונס אח"כ כגון שהדביק פת בתנור בשבת ונזכר קודם שתיאפה.

קלט) ברייתא יח, ב. טור ושו"ע ס"ח. והם מיני קטניות.

קמ) רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סט, א. מ"א ס"ק (א) [ב] וסוס"י רנז סקי"ט. וראה גם לקמן סי' רנז סי"א וכן בהל' שהיה והטמנה בקצרה ד"ה אבל (במיני קטניות). וראה בדה"ש סי' עא סק"י.

קמא) מ"א סקכ"ד.

קמב) מ"מ פ"ג הי"ב. ב"י סוף הסי'. רמ"א ס"ח.

קמג) כדלעיל סי' רנג ס"ט.

קמד) כדלעיל שם ס"ח.

קמה) רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה שבת כהלכה פ"ח הערה עט.

קמו) ב"י סי' רנג ד"ה ומ"ש ואם נתן, ממשמעות הגמ' והפוסקים. מ"א שם סק"ד. וראה גם לעיל שם סוף ס"ח. והיינו בירקות שאין טוב לאכלו חי כגון בצל וכיו"ב, כדלעיל ס"ה, אבל ירקות הנאכלים חיין – ראה לעיל ס"ד.

קמז) ב"י סוף הסי' ממשמעות הברייתא שם. שו"ע שם.

קמח) היינו שליש בישולם כדלעיל סי' רנג סי"ג. לקמן סוף סי"ד.

קמט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קנ) ברייתא שם. גמ' לז, ב לפי חילוקי דעות האמוראים בדעת רבי יוחנן. טור ושו"ע ס"ט.

קנא) כדלעיל ס"ח וש"נ.

קנב) מ"א סקכ"ו בתירוץ הא'. וראה קו"א סק"ג.

קנג) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' רנג סכ"ט במוסגר ובקו"א סקי"א.

קנד) וכ"כ לקמן סט"ו "כדי להדיח בהם כלים בשבת". אבל ראה לעיל סי' רנג סכ"ט שכתב סתם: להדיח בהם כלים ... אם חפץ בהם להדחת כלים. וראה לעיל סי"א.

קנה) ראה בדה"ש סי' שיח סוף סקי"ז. שבת כהלכה פ"ח בביאורים אות יד.

קנו) כדלעיל סי' רנג סי"ג.

קנז) לעיל שם סוף ס"ט.

קנח) לעיל שם ס"ט.

קנט) רבי יהודה בברייתא לח ע"א. רמב"ן במחלמות ה' שם טז, א. תוס' יו"ט שת פ"ג מ"ד ד"ה אנטיכי (כאן משמע דמצטמק ורע קאי על המים, אבל ראה לעיל שם ס"י).

קס) ברייתא שם יח, ב. רמב"ם פ"ג הי"ב. שו"ע ס"ח. ראה מ”מ וציונים.

קסא) רמב"ם שם. ב"י סוף הסי'.

קסב) ראה בדי השלחן סי' עא ס"ק יא.

קסג) מ"א סקכ"ו.

קסד) סעיף ד.

קסה) ב"י שם ממשמעות הברייתא. לבוש סוף הסי'.

קסו) כדלעיל סי' רנג סי"ג.

קסז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה מ"מ וציונים.

קסח) מ"א סקכ"ו, ובסוס"י רנט סוף הל' שהייה והטמנה בקצרה.

קסט) כדלעיל סי"ד.

קע) מ"א סקכ"ו. וראה גם לעיל סי' רנג סכ"ט במוסגר. ושם הוסיף "ואפילו אם אין לו חפץ כלל במים שיתחממו אסור ליתן המים בעצמו אפילו קודם שהוסק התנור". וראה סוף הסעיף כאן לענין דיעבד.

קעא) סעיף כ.

קעב) ראה גם לעיל סי' רנג קו"א סקי"א. וראה לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה וליתן.

קעג) ראה גם לעיל סי"ד.

קעד) משמעות מ"א סקכ"ו וסוס"י רנט. וראה גם לקמן שם. וראה מ"מ וציונים.

קעה) ראה לעיל סי' רנג קו"א שם. תהלה לדוד סקי"ב וסי' רנט סקי"ט. העו"ב (ירות"ו) ח"ו ע' צו.