רנז דיני הטמנת החמין ובו י"ג סעיפים:

א

א הבא לסלק קדרה מעל גבי כירה ולהטמינהא כדי שלא תצטנן אסור לו להטמינה בדבר המוסיף הבלב אפילו מבעוד יוםג גזרה שמא יטמין ברמץד דהיינו אפר שמעורב בו גחליםה ואח"כ בשבת ישכח ויחתה בגחליםו ואם עבר והטמיןז אפילו בשוגגח התבשיל אסור בין לו בין לאחריםט עד למוצאי שבתי אם הוא מצטמק ויפה לו או שהיה צונן ונתחמם ע"י הטמנה זו אבל אם הוא עומד בחמימותו כשעה הראשונה והוא דבר שמצטמק ורע לו מותריא שהרי אינו נהנה כלל מן האיסוריב אבל לכתחלה אסור אפילו הוא מצטמק ורע לויג.

ואינו דומה להשהייה שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כל שהתבשיל נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יוםיד לפי שסתם הטמנה היא לצורך מחר שמטמינה ומכסה שלא תתקרר עד למחר ולפיכך צריכה יותר לחיתוי כדי שלא יתקרר התבשיל בכל הלילה אבל סתם שהייה היא לצורך הלילה שהרי מניחה מגולה ולכך אינה צריכה כל כך לחיתוי כל שנתבשלה כמאכל בן דרוסאי מבעוד יוםטו ואפילו אם משהה אותה עד למחר אין לחוש לחיתוי לפי שאין מעט חיתוי מועיל להטז לשמור חומה עד למחר כיון שהיא מגולה אבל כשהיא טמונה מועיל לה מעט חיתוי לכן חוששים שמא יחתה אם היא טמונה ברמץ וגזרו על כל דבר המוסיף הבל משום רמץיז ואפילו אם מטמין לצורך הלילהיח שלא חלקו חכמים בגזרתם ומטעם זה אסור להטמין אפילו בשר שהוא חי לגמרי סמוך לחשכהיט שאע"פ שמותר להשהותו לפי שמסיח דעתו ממנו עד למחר ובכל הלילה יוכל להתבשל בלא חיתויכ ואם יוכל להתקרר אח"כ אף אם יחתה מעט לא יועיל כלום כיון שהוא מגולה אבל בהטמנה יש לחוש שמא יחתה אחר גמר בישולו להחזיק חומו שלא יתקרר שמעט חיתוי יועיל לזה.

ויש חולקין על זהכא ואומרים שאף להטמין בדבר המוסיף הבל מבעוד יום מותר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי או שהוא חי לגמרי סמוך לחשכה ממש כמו שמותר להשהות על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה כמו שנתבאר בסי' רנ"גכב ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם אבל אין לנהוג כן בשאר מקומותכג.

ויש מקילין עודכד שאף אם אינו חי סמוך לחשכה מכל מקום אם מסיח דעתו ממנו עד למחר דינו כחי לגמרי ומותר להטמינו לצורך מחר אע"פ שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאיכה ואין לסמוך על סברא זו אלא בדיעבד ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כןכו:

ב

ב בשבת עצמה אסור להטמין החמין אפילו בדבר שאינו מוסיף הבלכז אף על פי שאינו דומה לרמץ כלל ולמה אסרו גזירה שמא ימצא קדרה צוננת כשיבא לסלקה מהכירה ולהטמינה בדבר שאינו מוסיף הבל וישכח שהוא שבת וירתיחנה על גבי האור ויתחייב משום מבשלכח ולהאומרים שאין בישול בדבר שהוא מבושל כבר אף שנצטנן אח"כ כמ"ש בסי' שי"חכט חוששין שמא יחתה בגחלים להרתיחהל ויתחייב משום מבעירלא.

אבל בבין השמשות אע"פ שהוא ספק חשכה מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבללב לפי שסתם קדרות עדיין רותחות הן בבין השמשותלג שסמוך לבין השמשות מעבירן מעל גבי האור ואין לחוש שמא נצטננה וירתיחנהלד:

ג

ג אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו אסור להטמין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבללה:

ד

ד אסור לכפות כלי על קדרה רותחת לשמור חומה (אם כולה טמונה תחתיולו) אלא אם כן הכלי הוא רחב שאין דפנותיו נוגעים בצדי הקדרה שאז אין כאן הטמנה כלללז אבל מותר לכפות כלי על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית לפי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדרהלח:

ה

ה אלו הם דברים המוסיפים הבללט פסולת של זיתים ושל שומשמיןמ לאחר שהוציאו שמנןמא וזבל ומלח וסיד וחולמב בין שהם לחים בין שהם יבשים ותבן וזגיןמג דהיינו פסולת של ענבים לאחר שהוציאו יינםמד ומוכין (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרידת בגדים בלוייםמה) ועשביםמו בזמן שארבעתן לחיםמז אפילו הם לחים מחמת מים צוננים שנפלו עליהםמח.

אבל כל מיני כסות ופירותמט ונוצות כל העופותנ ונעורת של פשתןנא דקהנב ונסורת של חרשיםנג ועורותנד בין עבודין בין שאינן עבודיןנה וגיזי צמרנו אינן מוסיפים הבל בכל עניןנז:

ו

ו אפר שאין גחלים מעורבים בו אפילו הוא חם אינו מוסיף הבלנח ואם הטמין בו קדרה מבעוד יום ובשבת מצא בו מעט גחלים בוערות סביב לה או תחתיה אין לאסור התבשיל בדיעבד מאחר שעיקר ההטמנה היתה בדבר המותרנט:

ז

ז מותר להטמין בסלעים מבעוד יום אע"פ שמוסיפים הבלס לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שיטמין בסלעיםסא משום שהם משברים הקדרהסב או שמקלקלים המאכלסג וכל דבר שאינו מצוי כלל לא גזרו בו חכמיםסד אבל דבר שלפעמים טומנים בו אף שאינו מצוי כל כך גזרו בו חכמים שלא להטמין בו אם הוא מוסיף הבלסה:

ח

ח טמן מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף הבל ונתגלה מבעוד יום בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידים והיה בדעתו לחזור ולכסותו מבעוד יום או משתחשך אסור לכסותו משתחשך שהרי זה כמטמין לכתחלה בשבתסו כיון שבתחלת כניסת השבת היה מגולה.

אבל אם היה טמון בתחילת כניסת (השבתסז) הלילה ואח"כ נתגלה מותר לחזור ולכסותוסח בין שנתגלה מאליו בין שגילהו בידיםסט אע"פ שלא היה בדעתו לחזור ולכסותוע ואפילו לכתחלה יכול לגלותו ולחזור ולכסותועא וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת עוד דברים שאינם מוסיפים הבל הרי זה מוסיףעב וכן אם רצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטול הסדין ולכסותו בגלופקריןעג.

והוא שנתבשלה הקדרה כל צרכהעד אבל אם אינה מבושלת כל צרכה והיא טמונה על גבי הכירה (שיש בה גחלים)עה ע"ד שיתבארעו אסור אפילו להוסיף על הכיסוי שתוספת זה גורם למהר הבישול מהגחליםעז:

ט

ט לא אסרו להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אלא כשמטמין באותה קדרה עצמה שנתבשל בה התבשילעח שאז יש לגזור שמא ירתיחנהעט אבל אם פינהו לקדרה אחרת מותר להטמינופ ואפילו אם <(א)> חזר והחזירו לקדרה הראשונה מותר להטמינופא (שכבר נתקרר קצת בדופני קדרה השנייהפב וחכמים לא אסרו אלא כשהוא חם בכלי ראשון שנתבשל בופג ואם נתקרר קצת עד שאין היד סולדת בופד אפילו בעודו בכלי ראשון מותר להטמינופה) וכל שכן שמותר להטמין צונן גמור כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צנתופו.

וכל זה בדבר שאינו מוסיף הבלפז אבל בדבר המוסיף הבל אסור להטמין אפילו צונן גמור ואפילו מבעוד יוםפח:

י

י קופה שטמן בתוכה הקדרה במוכין או בשאר דבר שאינו מוסיף הבל אסור להעמידה מבעוד יום על גבי פסולת של זיתיםפט לפי שהם מעלים הבל <(ב)> למעלהצ בהמוכין והמוכין מוסיפין הבל בקדרה הטמונה בהם והרי היא כטמונה בדבר המוסיף הבלצא אבל מותר להעמידה על גבי פסולת של שומשמין שהם אינם מעלים ההבל למעלהצב.

וכן מותר להעמידה בתוך הכירה שנתבשלה שם להטמינה שם בדבר שאינו מוסיף הבל ואע"פ ששולי הכירה שהקדרה עומדת שם הם חמין מאדצג מכל מקום כיון שאין חום הכירה מחמת עצמה אלא מחמת האש וכל שעה היא מתקררת והולכת אינה נקראת דבר המוסיף הבל ואינו דומה לפסולת של זיתים וכיוצא בהם שהם מוסיפים הבל מעצמםצד.

ומכל מקום צריך שתהא הכירה גרופה מהגחלים אבל אם יש בה גחלים אפילו הן קטומות אסור להטמין בה הקדרה בבגדים או בשאר דבר שאין מוסיף הבל אפילו אם אינה נוגעת בגחלים כללצה כגון שיושבת על גבי כסא של ברזל או שתלויה על גבי אבניםצו לפי שאף שהבגדים אינן מוסיפים הבל מחמת עצמן מכל מקום מחמת הגחלים שתחתיהם שמעלים הבל למעלה מוסיפים הבגדים הבל בקדרה והרי היא טמונה בדבר המוסיף הבלצז.

ואם הוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדרה כגון שנתן על הקדרה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדרה ונתן הבגדים על הכלי שנמצא שאין כאן הטמנה כללצח אפילו בדבר שאינו מוסיף הבלצט הרי זה מותר שאף שהגחלים מעלין הבל למעלה אין בכך כלום כיון שאין הקדרה טמונה בשום דבר.

והוא שלא תהא הקדרה נוגעת בגחליםק אבל אם היא יושבת על גבי גחלים אף אם היא מגולה לגמרי יש אוסריםקא לפי שזהו כמטמין בדבר המוסיף הבל כיון שאף הקדרה נוגעת בגחלים והם מעלים ומוסיפים בה הבל ויש אומריםקב שכל שהקדרה מגולה למעלה אין זו הטמנה ואף אם היא בתוך התנור ופי התנור מכוסה אין בכך כלום לפי שלא אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל אלא משום גזרה שמא יטמין ברמץקג לפיכך אין לאסור אלא כעין רמץ שהוא <(ג)> דבר המיטלטל ומודבק לדופני הקדרה אבל דופני התנור ופיה אינן מודבקים להקדרהקד (ואף אם התנור הוא קטן וצר אי אפשר שלא יהיה אויר קצת מפסיק ביניהםקה) וכן המנהגקו:

יא

יא וכל זה כשהגחלים הן קטומות או שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום או שנתן חתיכת בשר חיה בקדרה סמוך לחשכה ממש שאם לא כן לדברי הכל אסור אף בלא שום הטמנה כמו שנתבאר בסי' רנ"גקז.

במיניקח בצק ובמיני קטניות שממהרים להתבשל אין מועיל כלום מה שהן חיין סמוך לחשכה (שממהרין להתבשל)קט כמו שנתבאר בסי' רנ"דקי:

יב

יב ואם התנור טוח בטיט סביב כיסויו מותרקיא בכל ענין אף בהטמנה ממש (בתוך הגחלים)קיב שאז אין לחוש לחיתוי כמ"ש שםקיג ולכן נוהגים לטוח פי התנור בטיט ובמקומות שאין נוהגים כן צריך שלא יהיה שם הטמנה וצריך שיתבשלו הקטניות ומיני בצק מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי או שהגחלים יהיו קטומותקיד:

יג

יג מצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבתקטו אבל מי שהחמין מזיקין לו מותר לו לאכול צונןקטז אבל מי שאינו מאמין בדברי חכמים ואוסר אכילת חמין בשבת חוששין שמא אפיקורס הואקיז:


א) רש"י רפ"ד מז, ב.

ב) משנה רפ"ד שם. טור ושו"ע ס"א. אופן ההטמנה ראה לעיל סי' רנג ס"י ולקמן ס"י.

ג) רבא לד, רע"ב ורש"י שם ד"ה מפני. רב חסדא לט, רע"ב. טור ושו"ע שם.

ד) רב[א] לד, רע"ב. ט"ז סק"א. מ"א סק"ג.

ה) רש"י שם ד"ה ברמץ. ט"ז שם. מ"א שם.

ו) גמ' שם. מ"א שם.

ז) ר"ן (יח, א) ד"ה גרסינן ממעשה דאנשי טבריה במשנה לח, סוע"ב וגמ' לט רע"ב. שו"ע שם.

ח) משמעות ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. וראה שבת כהלכה פי"א בהערות כ-כא.

ט) ראה לעיל סי' רנג סי"ב וש"נ.

י) ראה קצוה"ש סי' עא ס"ק כח. שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ד.

יא) רמב"ן לט, ב ד"ה ממעשה, הובא ברשב"א לט, ב ד"ה אמר רב חסדא, ובר"ן שם. שו"ע שם. וראה שבת כהלכה פי"א הערה טז, והערה עט, וביאורים אות ב-ג.

יב) אליה זוטא סק"א. וראה גם לעיל סי' רנג סכ"ד.

יג) ר"ן (כא, ב) ד"ה וכתבו. שו"ע ס"ז. מ"א סק"ה. אליה זוטא שם.

יד) כדלעיל סי' רנג ס"א וס"ח.

טו) ר"ת בתוס' מז, ב ד"ה במה (כטעם הב' שבסמוך: שמעט חיתוי מועיל לו). ס' התרומה סי' רלא ד"ה פס"ד ליתן (כטעם הא' האמור כאן). רא"ש פ"ד סי' א (ב' הטעמים). רשב"א רפ"ד ד"ה קופה. ר"ן שם (כא, ב) ד"ה אבל. טור ולבוש ס"ז. מ"א ס"ק טז (ב' הטעמים). וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה להרשב"א) הנפקא מינה בין הטעמים, במקום שאין גילוי דעת.

טז) מ"א שם.

יז) ר"ת שם. רא"ש שם. רשב"א שם.

יח) משמעות רמ"א בהג"ה ס"א. וראה מ"מ וציונים.

יט) רשב"א שם. ר"ן שם. לבוש ס"ז בדעת וי"א. וראה גם תוס' לט, ב סוד"ה ממעשה.

כ) כדלעיל סי' רנג ס"ח.

כא) ר[ש]ב"ם הובא בתוס' ורא"ש שם. טור בשמו. רמ"א ס"ז בשם יש אומרים. מ"א סקי"ז. וראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה והא דהתיר שכ"ה שיטת רש"י (בר"פ כירה).

כב) סעיף ח.

כג) רמ"א שם.

כד) שבלי הלקט סי' נז בשם רבנו ישעיה (בתוס' רי"ד רפ"ד), הובא בב"י סוס"י רנג. מרדכי שם רמז ש. רמ"א ס"א בשם ויש אומרים.

כה) מ"א סק"ח.

כו) רמ"א שם.

כז) משנה לד, א (ראה רש"י במשנה שם ד"ה וטומנין ובגמ' ד"ה משחשכה). ברייתא נא, א. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' רנד סוסי"ד.

כח) רבא שם. רש"י שם. לבוש ס"א. מ"א סק"א.

כט) סעיף ט וש"נ.

ל) רא"ש פ"ג סי' י בסופו. מ"א שם.

לא) ראה יראים השלם סי' עדר (קמד, א). רמב"ם פ"ג ה"ו. לעיל סי' רנג ס"ה וס"י. סי' רסה ס"ז.

לב) משנה וגמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' רסא ס"ב. וראה בקו"א שם סק"א שאף שיש לו מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד, ואפילו תבשילים יתרים דאפשר זולתם - מותר להטמין. וראה שם ס"ג שאם כבר קיבל עליו שבת אסור להטמין בכל ענין. וראה שם קו"א סק"ג.

לג) רבא שם. לבוש שם. ט"ז שם. מ"א סק"ב.

לד) רש"י שם ד"ה רותחות. לבוש שם.

לה) ר"ן (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא. וראה שבת כהלכה פי"א הערה סג.

לו) ראה גם לקמן קו"א סק"ב ובהל' שהייה והטמנה בקצרה בסופו. וראה מהדו"ב לסי' רנט ד"ה והנכון, שעיקר ההטמנה באינו מוסיף הבל היינו על פיה מלמעלה, שמעמיד ההבל החם שבה שלא יצא החוצה, ואפשר שאם כיסה רק למעלה שמה הטמנה. וראה לעיל סי' רנג סוף סי"ד. ראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יט.

לז) רשב"א מ, ב סוד"ה מביא. ר"ן שם (וראה גם שם כב, א ד"ה ולפי). שו"ע ס"ח.

לח) רשב"א ור"ן שם. שו"ע ס"ב.

לט) משנה מז, ב. רש"י שם ד"ה במה. טור ושו"ע ס"ג.

מ) בעיא בגמ' שם ואיפשטא. רמב"ם בפי' המשניות שם רפ"ד. ר"ן (כב, א) ד"ה גמ' גפת. רבנו ירוחם ני"ב ח"ג סח, ב. טור ושו"ע שם. וראה לקמן ס"י (שאף ששומשמין מוסיפין הבל, אינן מעלים הבל).

מא) רמב"ם שם.

מב) ראה לקמן סי' שיח ס"ז.

מג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

מד) ראה רש"י שם ד"ה זגין. וראה רמב"ם שם.

מה) רש"י שם ד"ה מוכין. הגהת השו"ע סי' רנט ס"א.

מו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

מז) משנה שם. ט"ז סק"ג. מ"א סק"י.

מח) משמעות הרמב"ם פ"ד ה"א. הובא ב"י סוד"ה ואלו. וכן משמע מסתימת לשון הטור ושו"ע שם - ראה ד"מ סק"ג. מ"א שם, ע"ש.

מט) משנה שם מט, א. טור ושו"ע שם.

נ) הגהות רא"פ על הטור. רמ"א ס"ג.

נא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

נב) כת"ק במשנה שם.

נג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

נד) משנה שם מט, סוע"א. רמב"ם שם.

נה) ראה ברייתא שם רע"ב. וראה גם לקמן סי' שח סנ"ח.

נו) משנה שם. רמב"ם שם.

נז) בין לחין בין יבשים – ראה ב"י ד"ה ומ"ש וטומנין.

נח) שו"ת רש"ל סי' ס. מ"א סקי"ח.

נט) ספר התרומה סי' רלא (פסק דיני הטמנה) הובא במ"א שם. הגהות מרדכי פ"ג (עט, סוע"ב), הובא בט"ז סק"ב. וראה לקמן מהדו"ב לסי' רנט ד"ה והנכון.

ס) תוס' ב"ב יט, א ד"ה משום לפירוש הב'. מרדכי ב"ב רמז תקיב. רמ"א ס"ג.

סא) גמ' שם. מ"א סקי"א.

סב) רבא בגמ' שם ורש"י ד"ה הנך. תוס' שם. מרדכי שם. מ"א שם.

סג) תוס' שם בשם ר"ת. מרדכי שם. מ"א שם.

סד) תוס' שם בפי' הב'. מרדכי שם. רמ"א שם.

סה) מ"א שם. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ח סק"ב.

סו) ספר התרומה סי' רלא פסק דיני הטמנה. סמ"ג ל"ת סה (יג, ד). סמ"ק סי' רפא (ע' רפז). ב"י ד"ה ומ"ש וכן יכול. מ"א סקי"ב ממשמעות השו"ע ס"ד. וראה ט"ז סק"ד.

סז) ראה פסקי אדה"ז ע' 195. שבת כהלכה פי"א הערות פג; פה-ו.

סח) משנה נא, א. טור ושו"ע ס"ד.

סט) תוס' שם ד"ה כסהו. רא"ש פ"ד סי' י. טור.

ע) ממשמעות הרא"ש והטור, שאם גלהו מבעוד יום אדעתא שלא לכסותו אסור לכסותו משתחשך. וראה תהלה לדוד סק"ד. שבת כהלכה פי"א הערה פה-פו.

עא) תוס' שם. רא"ש שם. טור.

עב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

עג) רשב"ג בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

עד) ספר התרומה שם. סמ"ג שם. סמ"ק שם. הגהות מיימוניות פ"ג אות ח. טור ושו"ע שם.

עה) מ"א סקי"ג. וראה לעיל סי' רנד סוף ס"ד. וראה לקמן סי' שיח סי"ד. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 196. שבת כהלכה פי"א הערה פב, ובביאורים שם אות כ.

עו) סעיף י.

עז) וראה גם לקמן סי' רנט ס"ח.

עח) רשב"ג בברייתא שם. טור.

עט) רש"י שם ד"ה לא אסרו. לבוש ס"ה.

פ) רשב"ג שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה בסופו. וראה שבת כהלכה פי"א הערה סד.

פא) מ"א סקי"ד.

פב) מ"א שם. אבל ראה קו"א סוף סק"א טעם אחר.

פג) רמב"ם פ"ד ה"ה. ר"ן (כג, ב) ד"ה אמר. מ"א שם.

פד) ראה פרי מגדים א"א ס"ק יד.

פה) ראה מ"א שם. וראה קו"א סק"א שנסתפק בדבר. וראה לקמן הל' שהייה והטמנה בקצרה בסופו שכתב "חם" במוסגר.

פו) משנה וגמ' שם לפירוש הר"ן בשם הגאונים. רמב"ם שם ה"ד. טור ושו"ע ס"ו. וראה גם לקמן סי' שיח סכ"ג במוסגר. קו"א כאן סוף סק"ג.

פז) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. מ"א.

פח) ר"ן ד"ה הלכך, מסילון דאנשי טבריה במשנה לח, סוע"ב. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שכו ס"ג.

פט) רבי זירא מז, סוע"ב ורש"י ד"ה קופה. טור. מ"א סק"ט. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והשתא א"ש להרא"ש) הטעם שהטור לא הביא הלכה זו אלא דרך גררא ופלפול.

צ) גמ' שם מח, רע"א ורש"י ד"ה אסוקי.

צא) ב"י ד"ה ומ"ש רבנו אבל.

צב) גמ' שם. מ"א שם. והיינו אף שגם הם מוסיפין הבל, כדלעיל ס"ה.

צג) תוס' שם ד"ה דזיתים. רא"ש פ"ד סי' ב. משמעות השו"ע ס"ח. ראה קו"א סק"ב בארוכה, מדוע לא נתבאר כאן טעם ההיתר שבתוס' ורא"ש שם, וראה בסוף הקו"א, מדוע נתבאר כאן הטעם שלפנינו.

צד) תוס' שם בשם רבנו ברוך (ס' התרומה סי' רלא פסק דיני הטמנה). מרדכי רמז שכ. מ"א סוף סקי"ח. ועד"ז לקמן סוס"י רנח וש"נ. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ט.

צה) ר"ן (כב, א) ד"ה אבל וד"ה ולפי בשם רבנו יונה, והרשב"א שם מז, ב ד"ה קופה.

צו) ראה לעיל סי' רנג רס"י וש"נ.

צז) ב"י שם ושו"ע ס"ח. וראה קו"א סק"ב.

צח) ר"ן שם ד"ה ולפי. שו"ע ס"ח. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ו.

צט) ראה לעיל ס"ד.

ק) שו"ע שם.

קא) ר"ח לז, סוע"א וגאונים, וכדלעיל סי' רנג ס"י וש"נ.

קב) אור זרוע ח"ב סי' ח, וכדלעיל שם וש"נ. מ"א סקי"ח. וראה בדה"ש סי' עא סקל"ד.

קג) כדלעיל רס"א וש"נ.

קד) הגהות מיימוניות פ"ג אות ב, בשם ס' התרומה סי' רלא. הגהות מרדכי שם פ"ג (פ, א). מ"א סי' רנג סקי"ז. וראה קו"א סק"ג. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה ומיהו בס' התרומה) שלדעת ס' התרומה אסור גם כשעיקר ההטמנה היא בדבר המוסיף (אף שאין פיה מכוסה, דלא כאור זרוע). וראה גם קו"א ס"ק ב (ד"ה וכן משמע בהדיא בב"י, במוסגר) שדעת ס' התרומה וסמ"ג היא דעה שלישית. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ה.

קה) ראה קו"א שם. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות ז.

קו) רמ"א סי' רנג סוף ס"א. וכדלעיל שם ס"י.

קז) ס"א וס"ח.

קח) אוצ"ל: ובמיני (קונטרס השלחן).

קט) מ"א סקי"ט.

קי) ס"ו וסי"ג.

קיא) אור זרוע ח"ב סי' ח. רמ"א ס"ח.

קיב) משמעות אור זרוע שם וד"מ אות ז.

קיג) סי' רנד ס"א.

קיד) מ"א סקי"ט.

קטו) רז"ה טז, סוע"ב. רמ"א ס"ח.

קטז) מ"א סק"כ.

קיז) רז"ה שם. רמ"א שם.