רסא זמן הדלקת נרות לשבת ובו ז' סעיפים:

א

א ספק חשכה ספק אינה חשכהא וזהו נקרא בין השמשות בכל מקוםב והוא כדי מהלך ג' רביעי מילג (ועוד מ"ט אמותד) קודם צאת ג' כוכביםה בינוניםו אסור לעשות בו מלאכה מן התורה כיון שהוא ספק לילה ואם עשה חייב אשם תלויז ואפילו דבר שאין איסורו בשבת אלא מדברי סופרים אסור לעשות ג"כ בבין השמשותח ואפילו אם נסתפק לו אם הוא בין השמשות או יוםט אין זה כלום שכל ספק הבא מחמת חסרון ידיעה אינו כלוםי שאם הוא אינו יודע אחרים יודעיםיא.

ולדבר מצוה מותר לעשות בה כל דבר שהאסור בשבת עצמה הוא מדברי סופרים וכן אם הוא טרוד ונחפז ונצרך לדבר שהוא משום שבות בין השמשות הרי זה מותריב:

ב

ב לפיכך מותר לערב עירובי חצרות בבין השמשותיג אם לא עירב מבעוד יום לפי שהוא נחפז ונצרך לעירוב כדי שיוכל לטלטל בחצריד וגם הוא דבר מצוהטו כמו שיתבאר בסי' שס"וטז וכן מותר להטביל כלים בבין השמשות אם לא טבלם מבעוד יום והוא צריך להם לשבת שאין לו כלים אחריםיז וכן מותר לעשר פירות אם אין לו מה יאכל בשבת שזהו צורך מצוהיח אבל אסור להפריש חלה בחוץ לארץ שהרי יכול לאכול בלא הפרשת חלה ולשייר מעט עד אחר השבת ולהפריש מן המשוייריט ומותר לעשר את הדמאי ולהטמין את החמיןכ בדבר שאינו מוסיף הבלכא (א) מטעם שנתבאר בסי' [רנ]"זכב ומותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך שבת בין השמשותכג שזהו לצורך מצוהכד ומותר לומר לו להדליק בין השמשות נר של יום מיתת אביו או אמו שמאחר שהעולם נזהרים בזה הרי זה כצורך גדולכה וכל שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהיה לו צער לא גזרו עליו בבין השמשות אע"פ שאין בו צורך שבת כללכו וכן במקום הפסד מרובה לא גזרו על שבות בבין השמשותכז.

אבל אסור לערב עירובי תחומין בבין השמשותכח אפילו לדבר מצוה וצורך גדול והפסד מרובה מטעם שיתבאר בסי' תט"וכט ועוד לפי שעל ידי העירוב (ב) קונה שם שביתהל והרי זה כקונה קנין בידים בשבת ולא התירו לקנות קנין אפילו בבין השמשות ולצורך מצוה והפסד מרובהלא (ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים) (שאיסורו מפורש בדברי קבלהלב בנחמיה סי' יגלג) ומכל מקום אם עבר ועירב אפילו לדבר הרשות עירובו עירובלד כמ"ש בסימן תט"ולה:

ג

ג וכל זה כשעדיין לא קיבל עליו שבת אבל אם כבר קיבל עליו שבתלו בתפלת ערבית של שבת שהתפלל מבעוד יוםלז או שענה ברכו עם הצבורלח או שרוב הצבור ענו ברכו אף על פי שהוא לא ענה עמהםלט שחל עליו השבת בעל כרחו אע"פ שאינו רוצה לקבלומ כמ"ש בסי' רס"גמא אסור לו לעשות בעצמו כל שבות אפילו קודם בין השמשות אפילו לדבר מצוה וצורך גדול כגון להטמין חמין לשבתמב בדבר שאינו מוסיף הבל אפילו אין לו מה יאכל בשבת וכן לערב עירוב חצרות אף על פי שצריך מאוד לטלטל בחצר צרכי שבת וכל כיוצא בזה.

אבל מותר לומר לנכרי לעשות אפילו מלאכה גמורהמג ואפילו לדבר הרשותמד אם הוא הרבה קודם הלילה לפי שבוודאי יש מקומות ישראל שלא קיבלו עדיין את השבת ועושים מלאכות אפילו בעצמן והיאך נאסור לאלו שקיבלו שלא יעשו אפילו על ידי נכרימה.

אבל אם הוא חצי שעה קודם הלילה שאז אפשר שכל מקומות ישראל קיבלו כבר את השבתמו אסור לעשות ע"י נכרי אפילו דבר שהוא משום שבות אפילו קודם בין השמשות אם הוא לדבר הרשותמז ואין שם שעת הדחקמח אבל לדבר מצוה או לצורך גדול מותר לעשות ע"י נכרי אפילו מלאכה גמורה ואפילו בבין השמשות אע"פ שכבר קבלו השבת שאין מחמירים בקבלת שבת יותר מבין השמשות בלא קבלת שבת אלא לענין לעשות בעצמו אבל לענין אמירה לנכרי אין מחמירים יותר מבין השמשות בלא קבלת שבתמט שמותר לעשות בו כל מלאכה ע"י נכרי לדבר מצוה או צורך גדול כמו שנתבאר:

ד

ד יש אומריםנ שמצות עשה מן התורהנא להוסיף מחול על הקדש באיסור עשיית מלאכהנב בכניסת שבתות ויו"ט וביציאתם שנאמרנג ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב (מערב עד ערב תשבתו שבתכם) יכול יתחיל ויתענה בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפים מחול על הקדש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר מערב עד ערב אין לי אלא יום הכיפורים ימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקדש מלפניה ולאחריהנד:

ה

ה זמן תוספת זה מלפניה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והוא כדי ג' מילין ורביענה שמתחלת השקיעה עד צאת ג' כוכבים הוא מהלך ד' מילין ובין השמשות הוא קודם צאת הכוכבים מהלך ג' רביעי מיל נשארו ג' מילין ורביע מתחלת השקיעה עד בין השמשותנו והזמן הזה אם רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שהוא ודאי יום מחול על הקדש אבל בין השמשות אינו נחשב לתוספתנז שהרי הוא ספק לילה ואסור בו במלאכה מן התורה בלא מצות תוספת.

ואם רוצה להקדים ולקבל עליו תוספת שבת מפלג המנחה ולמעלהנח דהיינו שעה ורביע זמניות קודם הלילהנט הרשות בידו ונאסר בעשיית מלאכה אבל אם קיבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום ומותר בעשיית מלאכהס.

ומכל מקום לכתחלה יש להחמיר שלא לעשות מלאכה אם קיבל שעה ורביע זמניות קודם תחלת השקיעהסא לפי שיש אומריםסב שמתחלת השקיעה ואילך הוא לילה גמור מן התורה (שאז הוא זמן ראיית ג' כוכבים בינונים לפי דבריהםסג) ובין השמשות שהוא כדי הילוך ג' רביעי מיל קודם תחלת השקיעה ופלג המנחה הוא שעה ורביע זמניות קודם תחלת השקיעה.

ויש אנשי מעשה שעושין לכתחלה כסברא זוסד שפורשים ממלאכה שעה ורביע זמניות קודם תחלת השקיעה אבל אין למהר להדליק הנרסה ולהתפלל ערביתסו של שבת עד שעה ורביע זמניות שקודם צאת הכוכבים ולא שקודם תחלת השקיעה ואפילו בדיעבד אם הדליק אז הנר צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבתסז כמו שיתבאר בסי' רס"גסח וכן אם התפלל אז צריך לחזור ולהתפלל אח"כסט לפי שהעיקר כסברא הראשונהע:

ו

ו מי שאינו בקי בשיעור בין השמשותעא ואינו יודע מאימתי יוסיף עליו (צריך להסתלק מכל ספק ולקבל שבת הרבה קודם תחלת השקיעהעב ולכן) ידליק הנרות בעוד שהשמש בראשי האילנות ואם הוא יום המעונן ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולין ידליק כשהעורבים יושבים שם מבעוד יוםעג:

ז

ז יש מקומות נוהגים לומר מזמור שיר ליום השבת קודם ברכועד ובאמירת מזמור זה הם מקבלים תוספת שבת עליהםעה ונאסרין בעשיית מלאכה אבל במדינות אלו אע"פ שנוהגים לומר ג"כ מזמור זה קודם ברכו אף על פי כן עושים כל המלאכות עד ברכו ממש לפי שמתחלה כשהתחילו לומר זה המזמור לא היה בדעתם לקבל תוספת שבת באמירת מזמור זה אלא באמירת ברכועו:


א) משנה לד, א. טור ושו”ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה ספק חשיכה. טור ושו”ע שם.

ג) רבה אמר רב יהודה אמר שמואל שם לד, ב. שו"ע ס"ב. ראה לקמן ס"ה. לעיל סי' רנא בקו"א. סידור (סדר הכנסת שבת).

ד) רא"ש פ"ב סו"ס כג. טור לגירסת הב"י סי' רצג (שזהו שיעור ביה"ש לרבי יוסי). אבל ראה סדר הכנסת שבת: דהיינו ערך ב' חלקי ששים משעה לבד כי בשליש שעה משעות השוות אחר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה גם לר' יוסי (אלא ששם מיירי לשיטת הגאונים).

ה) שמואל וברייתא לה, ב. רמב"ם פ"ה ה"ד. שו"ע סי' רצג ס"ב. לקמן שם ס"א.

ו) רבי יוסי בר אבין שם. רמב"ם שם. וראה לקמן שם שבמוצאי שבת צריך להמתין עד שיהיו ג' כוכבים קטנים עומדים רצופים במקום אחד.

ז) משנה פ"ד דכריתות יז, ב. לפירוש הרמב"ם הל' שגגות פ"ח ה"ב (ראה לחם משנה שם). וכ"ה בסדר הכנסת שבת מהדו"ק. ובמהדו"ב: שהוא ספק של תורה באיסור כרת וסקילה.

ח) משנה שם לד, א. רש"י שם ד"ה ספק חשכה. ב"י ריש הסי'. לבוש ס"א.

ט) ב"ח. מ"א סק"א.

י) תוספת שבת סק"א. וראה ט"ז יו"ד סי' צח סק"ו. ש"ך שם סק"ט. וכ"ה לקמן סי' תסז סל"ט. חיו"ד סי' קצ ס"ק צז. לעיל סי' רנב קו"א ס"ק יד. סדר הכנסת שבת.

יא) ראה מחצית השקל סק"א.

יב) רמב"ם פכ"ד ה"י. ובהל' עירובין פ"ו ה"ט. טור סי' שמב. שו"ע ס"א. וכ"ה לקמן סי' שמב. וראה לקמן סי' שעב סי"ח (מצוה). סי' תנה סי"ב (מצוה). סדר הכנסת שבת (שעת הדחק ולצורך מצוה עוברת). ולענין דברים שגזרו אף לדבר מצוה ראה סי' שמט ס"ג. ולענין שבות דשבות לדבר הרשות, ראה שם ובסי' תנה סי"ד.

יג) משנה וגמרא לד, א. רמב"ם שם. טור ושו”ע ס"א. וראה גם לקמן סי' שצג ס"ב.

יד) כסף משנה שם.

טו) מ"מ פכ"ד ה"י. מ"א סק"ו.

טז) סעיף יח.

יז) מ"א שם. ט"ז סק"א.

יח) ראה קו"א ס"ק א שמסתפק בתבשילים, אם צריך דוקא צורך גדול שאין לו תבשילים אחרים, או סגי בצורך גמור לשבת שאינם תבשילים יתרים. וראה לקמן סי' שכה סוף סט"ז וסי' שמב, שהתיר בזה במוסגר.

יט) עולת שבת סק"א. מ"א סק"ב. וכדלעיל סי' רס ס"ה וש"נ.

כ) משנה שם. טור ושו”ע שם.

כא) מ"א סק"ה.

כב) סוף סעיף ב.

כג) הרב רבינו יונה. הובא בטור סי' שמב. שו"ע ס"א. וכ"ה לקמן סי' רסג סוף סי"א. סי' תנה סי"ב. ובתשובת רבינו (לקמן בסוף הכרך).

כד) ראה תוספת שבת סק"ג.

כה) שו"ת מהרש"ל סי' מו. מ"א סק"ו.

כו) ט"ז סי' שמב. וראה גם לקמן סי' שמב.

כז) שו"ת מהרש"ל שם. ט"ז ומ"א שם. וראה גם לקמן שם.

כח) משנה וגמרא שם. שו"ע ס"א. טור ושו"ע סי' תטו ס"ב.

כט) סי' זה לא הגיע לידינו. וראה קו"א סק"ב. מ”מ וציונים.

ל) מ"א סק"ד. עפ"י ביצה יז, א. לבוש סי' תקכח. ט"ז שם ס"ק א.

לא) ראה גם לקמן סי' שו סי"ד-יז. אבל ראה לקמן סי' תמד ס"ט ובקו"א שם סק"ב ובסי' תמח סט"ז שמותר לתת מתנה בשבת לצורך מצוה, וראה גם לקמן סי' תקכז סכ"ח. וראה: תהלה לדוד סק"ב. דובב מישרים ח"ג סי' צד. מ”מ וציונים. הערות בשו"ע אדמוה"ז. העו"ב תתכב ע' 54.

לב) ראה גם לקמן סי' תקיז ס"ו. וראה מ”מ וציונים.

לג) פסוק טו ואילך. וראה שם י, לב. מ”מ וציונים.

לד) מ"א. רש"י לד, א ד"ה שניהם (ראה תוס' שם ד"ה שניהם). רמב"ם פ"ו מהל' עירובין הי"ג.

לה) טור ושו"ע ס"ב. וראה מ"א שם ס"ק ג.

לו) מרדכי רמז רצ בשם רבינו שמריה (אחר חזרה). שו"ע ס"ד.

לז) כדלקמן סי' רסג סט"ז וש"נ. וראה קו"א ס"ק ג, ולקמן סי' שצג ס"ב, דהיינו שקיבל עליו עיצומו של יום. וראה שם לענין אם קיבל עליו רק תוספת שבת. ואם הדליק נרות ראה לקמן סי' רסג ס"ז וסי"א. ואם אמר בא ונקדש קידוש היום ראה לקמן סי' רעא סי"ד וקו"א שם ס"ק ה. וראה קיצור הלכות הערה 30 ובסי' רסג הערה 41.

לח) מרדכי רמז רצו. הגהות מיימוניות ספ"ה. דרישה סי' רסג ס"ק ב. וראה לקמן סי' רסג סכ"ג.

לט) רא"ש פ"ב סוס"י כד. מרדכי רמז רחצ. שו"ע סי' רסג ס"י. וכ"ה לקמן סי' שצג ס"ב. סי' תקכז ס"ט. וראה לעיל סי' ל ס"ה. סי' קפח סי"ז.

מ) שו"ע שם סי"א (לענין התפלל) וסי"ב (לענין רוב הקהל קיבלו).

מא) סעיף טז (לענין התפלל) וסעיף יז (לענין רוב הקהל קיבלו). וראה שם קו"א סק"ו.

מב) מ"א ס"ק יב.

מג) מהר"י ווייל סי' קטז. רמ"א ס"א. דרכי משה סי' רסג סק"ח.

מד) עולת שבת סק"א. מ"א סק"ז. וראה מ”מ וציונים. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 112.

מה) וראה לקמן סי' רסג סכ"ה, שאם הוא לבדו קיבל עליו השבת יכול לומר אפילו לישראל חברו שיעשה לו מלאכה.

מו) וכדלעיל סי' רנו וש"נ.

מז) מ"א סק"ז.

מח) ראה תהלה לדוד סק"ד.

מט) מ"א שם. ממשמעות מהרי"ו שם ומהרש"ל תשובה סי' מו.

נ) רי"ף יומא פא, ב. רא"ש שם פ"ח ס"ח. מ"מ הל' שביתת עשור פ"ב ה"ו בשם המפרשים. שו"ע ס"ב. וכ"ה לקמן סי' תרח ס"א (בסתם).

נא) תוס' ברכות כז, א ד"ה דרב צלי. משמעות מ"מ שם. ב"י ד"ה והרמב"ם. דעה הב' בלבוש ס"ד. מ"א סק"ח. אליה רבה ס"ק יב. וראה גם לקמן שם (ובמוסגר שם).

נב) ולענין ג' סעודות ראה לקמן סי' רסז ס"ג. ולענין איסור חמץ בפסח ושאר דברים התלוים בקדושת היום ראה לקמן סי' תצא ס"ג. ולענין אופן הקבלה ראה קו"א ס"ק ג, לקמן ס"ה, ולקמן סי' תרח ס"ז. וראה לקו"ש חט"ז ע' 231 ואילך. חי"ט ע' 58. שלחן המלך ע' קעט.

נג) ויקרא כג, לב.

נד) ברייתא יומא פא, ב. ר"ה ט, א. הובא ברי"ף ורא"ש שם. וראה גם לקמן שם (בשינוי גירסא). ושם: יכול יהא ענוש כרת כו'. וראה לקו"ש חט"ז ע' 235 הערה 32.

נה) ר"ן סו"פ במה מדליקין וביומא שם, ומ"מ פ"ה ה"ד, בשם הרמב"ן בתורת האדם שער אבלות ישנה. שו"ע ס"ב.

נו) פסחים צד, א. כפי' ר"ת בתוס' שם ד"ה רבי יהודה. שבת לה, א ד"ה תרי תלתי. הובא בר"ן ומגיד משנה שם. שו"ע ס"ב. וראה גם לקמן סי' שלא ס"ה. סי' תרח ס"ג. אמנם בסדר הכנסת שבת פסק כהגאונים שזמן בין השמשות הוא מתחלת השקיעה ועד צאת הכוכבים, ושיעור זמן זה תלוי לפי האקלים וזמני השנה. ועוד שם, ששקיעה האמתית היא בעת סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, וזמן תוספת שבת היא קודם שקיעה הנראית, שהיא קודם סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים. וראה אג"ק חי"ב אגרת ג'תתקעו; ד'רג דבתר פסק הסידור אזלינן בזה להלכה ולמעשה. וראה נמוקי או"ח סי' רסא.

נז) תורת האדם שם. רא"ש יומא שם. וראה גם לקמן סי' תרח ס"ב-ג. וראה קו"א ס"ק ג. וראה סדר הכנסת שבת שצריך להוסיף מחול משקיעה הנראית. וראה שו"ת אבני נזר סי' תצח אות ג. בדי השלחן סי' צג ס"ק ב. שו"ת ארץ צבי סי' ס.

נח) תורת האדם שם. אגור סי' שסא, בשם שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה אות ד, ממשמעות התוס' ברכות כז, א. ד"ה רב צלי. רא"ש ברכות פ"ד ס"ו. טור רס"י רסז. רמ"א ס"ב. וכ"ה לקמן סי' רסג ס"ו.

נט) כדלעיל סי' נח ס"ג וסי' פט ס"א, דחשבינן שעות זמניות מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וראה סדר הכנסת שבת שלפי שיטת ר"ת הנך ד' מילין הן שעה וי"ב מינוט (וא"כ פלג המנחה הוא זמן קצר לפני תחלת השקיעה, כמבואר במ"א ס"ק י. וראה תהלה לדוד ס"ק ו-ח. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 114). אבל ראה לקמן סי' תמג ס"ד דחשבינן שעות זמניות מנץ החמה עד שקיעת החמה. וכ"ה בסידור הל' קריאת שמע ד"ה זמן ק"ש (וא"כ אפשר לקבל תוס' שבת משעה ורביע זמנית קודם תחלת השקיעה, כמו לדעת היראים דלקמן). וראה בנסמן לעיל סי' נח שם. מ"מ וציונים. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 113. העו"ב תשפט ע' 79. תשצ ע' 70.

ס) רבינו ירוחם נתיב ז סוף ח"א. מ"א סק"י. וראה גם לקמן סי' רסג ס"ו. סי' רסז ס"ב. סי' תרח ס"ז.

סא) מ"א סק"י.

סב) רא"ם יראים השלם סי' רעד. הובא בהגהות מרדכי סו"פ במה מדליקין. אגודה סי' מט. ב"ח ס"ב. ובשו"ת שלו סי' קכו וסי' קנד, ובחדשות סי' נא. מ"א ס"ק ט.

סג) ראה מ”מ וציונים.

סד) ב"ח שם. מ"א סק"ט. וראה דברי נחמיה או"ח סי' טו.

סה) כדלקמן סי' רסג ס"ו וש"נ.

סו) כדלקמן סי' רסז ס"ב וש"נ.

סז) [ר]מ"א סי' רסג ס"ד. ראה משמרת שלום סי' כו סעי' ו. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 117.

סח) סעיף ו.

סט) כדלקמן סי' רסג סכ"ב וש"נ. וראה גם מ"א סי' רלה ס"ק ג. דברי נחמי' סוס"י טו.

ע) ראה גם לקמן סי' שלא ס"ה. אבל ראה במצויין לעיל למה שחזר בסידור ופסק שמיד אחרי תחלת השקיעה מתחיל זמן בין השמשות, ושפלג המנחה הוא שעה ורביע זמניות קודם השקיעה. וראה גם ארץ צבי ח"א סי' קיג.

עא) רש"י לה, ב ד"ה בשיעורי דרבנן. טור ושו”ע ס"ג.

עב) היינו לשיטת ר"ת, שהיא דעה הא' דלעיל ס"ה. אבל לשיטת הגאונים ראה סדר הכנסת שבת בתחלתו ששקיעה הנראית (כשהשמש בראשי האילנות) הוא זמן קצר לפני שקיעה האמיתית (כשהשמש בראשי ההרים), וש"נ. וראה מ”מ וציונים.

עג) רב[א] לה, ב. טור ושו"ע שם. וראה שו"ת (מכתב) רבינו (לקמן בסוף הכרך, ובכמה הוצאות נדפסה כאן על הגליון).

עד) ראה שער הכולל פי"ז אות ט.

עה) ב"י ד"ה וכתב מרדכי. שו"ע ס"ד.

עו) מ"א ס"ק יג.