רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן ובו כ"ה סעיפים:

א

א תיקנו חכמיםא שיהיה לכל אדםב נר דולקג בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבתד משום שלום ביתה שלא יכשל בעץ או באבןו וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנרז שזה בכלל עונג שבת הואח (א) ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלוט ויהא זהיר בו לעשותו יפהי וכל הזהיר בו זוכה לבנים תלמידי חכמיםיא שנאמריב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה בא אור תורהיג.

ויש מכוונים לעשות ב' פתילות בנר זה אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמוריד ובנרות של שעוה או של חלבטו וכיוצא בהן מדליקין ב' נרותטז ויכולין ג"כ להוסיף ולהדליק ג' או ד'יז כי יכולין להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר רק שלא יפחותיח ולכן אשה ששכחה פעם אחת להדליק נוהגין שמדלקת כל ימיה ג'יט ואם שכחה כמה פעמים מוספת בכל פעם כדי שיהיה לה היכר וזכרון שתהא זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת ולא תבא לידי שכחהכ אבל אם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה אינה צריכה להוסיף כנגד זהכא ויש נוהגין להדליק לעולם ז' נרותכב ויש נוהגים להדליק עשרהכג מטעם הידוע להםכד.

ונוהגין להדליק בבית הכנסת ב' נרות של שעוה כרוכים לזכור שזכור ושמור בדבור אחד נאמרוכה ואף בביתו טוב לעשות כן לפי טעם זה וגם כדי להרבות האורהכו להידור מצוה ועל נרות של בית הכנסת אין מברכין מטעם שיתבארכז:

ב

ב מי שאין לו מעות לקנות נר לשבת חייב אפילו לחזר על הפתחים בשביל נר זהכח ואין זה בכלל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריותכט לפי שזהו בכלל עונג סעודת הלילהל שכשאוכלה בלא נר אין לו עונג ממנה כל כך וסעודת הלילה היא מעיקר סעודות השבתלא ואינה דומה לסעודה שלישית שעליה אמרולב עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כמו שנתבאר בסימן רמ"בלג:

ג

ג ואפילו מי שיש בידו מעט מעות וצריך ליקח בהם מאכלים לשבת ולא יהיה לו במה לקנות נר הרי הנר קודם לכל המאכלים של שבתלד חוץ מפת שהפת קודמת לנרלה שהיא עיקר מצות הסעודה כמו שיתבאר בסי' רע"דלו:

ד

ד ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ונר לשבת נר שבת קודםלז ואף על פי שקידוש היום הוא מן התורה מכל מקום על היין אינו אלא מדברי סופריםלח וגם אפשר לקדש על הפתלט ולפיכך נר שבת קודם משום שלום ביתומ שמצטערין בני ביתו לישב בחשךמא ולאכולמב ולכן אם יש לו נר אחד לאכול אצלו די בכך ויקנה אחר כך יין לקידושמג :

ה

ה אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבתמד אלא שהנשים מוזהרות בו יותרמה מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הביתמו ועוד מפני שהיא כבתה נרו של עולםמז לכך נתנו לה מצות הדלקת נר שבת שתתקן מה שקלקלהמח ולפיכך אף אם ירצה הבעל להדליק בעצמו האשה קודמתמט ומכל מקום טוב שהוא יתעסק בתיקון הפתילות והנרותנ וגם ידליק בשאר חדריםנא שאין אשה מדלקת שםנב ונוהגין כשהאשה יולדת הבעל מדליק ומברך בשבת הראשונהנג אבל בשאר השבתות אע"פ שהיא נדה וכן בכל פעם כשהיא נדה מברכת בעצמהנד (עיין סי' פ"חנה):

ו

ו לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחרנו ואם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת לאלתרנז אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלהנח שהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה (עיין סי' רס"אנט).

ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל עליו שבת מיד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבתס כדי שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבתסא ומכאן סמכו הקדמונים שהיו משגרים התינוק[ו]ת מבית הכנסת לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק אז ולא ידליקו קודם מנחהסב כיון שאינן מקבלים אז עליהם את השבתסג:

ז

ז יש אומרים שכיון שהדליק נר שבת חל עליו השבת ונאסר בעשיית מלאכהסד אלא אם כן התנה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זוסה ועל פי זה נוהגות הנשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה הנרות ואינן מכבות אותהסו שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה זו אבל יכולות להדליק נרות הרבה שכולן מצות הדלקה אחת הן ואין קבלת השבת חלה עד אחר גמר ההדלקהסז.

ויש חולקים על זהסח ואומרים שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת שכיון שאמר הש"ץ ברכו הכל פורשים ממלאכתםסט וכן עיקר (ומכל מקום לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה כמו שנתבאר למעלהע).

אבל המנהג הוא כסברא הראשונה שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת עליה בהדלקה זועא ולכן תתפלל מנחה תחלהעב אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכועג ואפילו אותה אשה אם התנית תחלה אפילו בלבה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו מועיל לה תנאי זהעד במקום הצורך אבל שלא במקום הצורך אין לסמוך על התנאיעה לפי שיש אומריםעו שאין תנאי מועיל כלל לפי דעת האומרים שקבלת שבת תלויה בהדלקת נר שבת.

וכל זה כשהדליקה הנרות שעל השלחן שהן עיקר המצוה ובהן תלויה קבלת השבת אבל שאר הנרות שמדלקת בבית ובשאר חדרים אין קבלת שבת תלויה בהן לדברי הכלעז ומותר לה לעשות אחריהן כל המלאכות עד שתדליק נרות שעל השלחן.

וכל זה באשה אבל באיש המדליק אין בו שום מנהג כלל ומעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות אלא באמירת ברכו ומכל מקום טוב להתנות לכתחלהעח:

ח

ח המדליק נר של שבתעט ויו"טפ אחד האיש ואחד האשהפא חייבים לברך עובר לעשייתןפב בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבתפג או של יו"טפד כדרך שמברכים על שאר כל מצות מדברי סופריםפה עובר לעשייתןפו.

והמנהג שמברכים אחר ההדלקהפז לפי שסוברין שאם תברך תחלה קיבלה לשבתפח ותהא אסורה להדליקפט ואף ביו"ט מדליקין תחלהצ כדי שלא לחלק בברכה אחת לברך אותה פעמים קודם הדלקה ופעמים אחר כךצא וכדי שתהא הברכה עובר לעשייה אינה נהנית מן האור עד אחר הברכה דהיינו שמשימה ידה לפני הנרצב מיד אחר ההדלקה עד אחר גמר הברכה ואז מסירה ידה ונהנית מן האור וזה נקרא עובר לעשייהצג:

ט

ט בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליוצד אע"פ שאינם אוכלים שםצה לפי שהדלקת נר בשבת חובהצו אף בלא אכילה כדי שלא יכשל בעץ ואבןצז כמ"ש למעלהצח אבל מי שהוא אצל אשתו ומדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת כמו שנתבאר למעלהצט אין צריך לברך עליהם לפי שאשתו מברכת בשבילו בבית אכילהק אבל כשאינו אצל אשתו אינו נפטר בברכת אשתו כשיש לו חדר מיוחד שם במקום שמתארח.

ואם אין לו חדר מיוחד שם (ואפילו אם יש לו אלא שבעל הבית משתמש שם ג"כ וצריך הבעל הבית להדליק שם נר שלו) אין האורח צריך להדליק שם כלל כיון שיש לו שלום בית במקום שהוא שם וגם מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקים נר שבת בביתוקא (משלו).

אבל אם אין לו מי שידליק בביתו (או אפילו אם מדליקים שם אלא שאינן מדליקים משלו אינו נפטר בהדלקתם אף אם הוא בענין שכשהיה אצלם נפטר בהדלקתם כגון שסמוך על שלחנם שנעשה מכלל בני ביתם ונפטר בנר שלהםקב מכל מקום עכשיו שאינו אצלם אינו נפטר בנרם אלא) צריך הוא לקיים מצות הדלקת נר שבת במקום שהוא ע"י שיתן פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בנר שלוקג או שיקנה לו בעל הבית חלק בנר שלו במתנה כמו שיתבאר בסי' תרע"זקד לענין נר חנוכה (במה דברים אמורים כשאוכל שם משלו אבל אם הוא סמוך על שלחן בעל הבית נעשה כבני ביתו של בעל הבית ויוצא בנרו של בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו כלל כמו שיתבאר שםקה) וכל זה כשאין לו חדר מיוחד שםקו:

י

י ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין על שלחן אחדקז ומברכים כל אחד על מנורה שלו יש מפקפקין לומר שיש כאן ברכה לבטלה לפי שכבר יש שם אורה מרובה מנרות שהדליק הראשוןקח ויש מיישבין המנהג שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויתקט ומכל מקום אפילו לפי דעתם לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבהקי.

ולדברי הכל יכול השני לברך בחדר המיוחד לו אע"פ שאינו אוכל שם ואינו משתמש שם שום צורך אכילהקיא מטעם שנתבאר למעלהקיב ואפילו בחדר המיוחד לראשון אם הראשון משתמש שום צרכי אכילה באותו חדרקיג ועדיין לא היה שם יכול השני להדליק שם משלו או ממה שיקנה לו הראשון ולברך על הדלקה זו אע"פ שהוא לא ישתמש כלום אצל נרותיו:

יא

יא ולפיכך נוהגות מקצת הנשים בליל טבילה שהן צריכות לחפוף ראשן וגופן בחמיןקיד מבעוד יום בבית המרחץ אצל המקוהקטו ואי אפשר להן להדליק הנרות קודם לכתן לשם לפי שהן מקבלות השבת ע"י הדלקת הנרות כמו שנתבארקטז ואסורות לרחוץ בחמין אח"כקיז ואינן רוצות לילך בין חפיפה לטבילה לביתן להדליק נרות שמתייראות שלא יטנפם בלכתן ותהא בהם חציצה לכן מדליקין נרות שלהן בין חפיפה לטבילה בבית הכנסת של נשים אם הוא סמוך לבית הטבילה והשמש משתמש שם שום דבר מצרכי אכילה לאור נרותיהקיח וכל שכן אם היא עצמה יכולה להשתמש שם שום דבר שתהנה בו בלילה לצורך אכילה אבל אינה יכולה להדליק ולברך על נרות המיוחדים לבית הכנסת שדרך להדליקן שם בכל שבת אפילו אם תרצה להשתמש צרכי אכילה לאורן לפי שנרות הללו אינן עשויים להאיר ולהשתמש לאורן אלא לכבוד בלבדקיט.

ומכל מקום יותר טוב שבליל טבילה ידליק הבעל ויברךקכ (או תלך בין חפיפה לטבילה לביתה להדליק שם וכל שכן אם אפשר שתחוף בביתה שזה יותר טוב ואם אי אפשר בכל אלה תדליק ותברך קודם לכתה לבית הטבילה (ב) ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זוקכא שתנאי זה מועיל במקום הצורך כמו שנתבארקכב) וכן תעשה כשיש חופה בערב שבת וצריכה לילך לשם ותתאחר שם עד אחר שקיעת החמה ואי אפשר לה שתקבל שבת קודם לכתה לשם (אזי תדליק ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו ומכל מקום אין לה להתנות תנאי זה אלא אם כן הבעל יקבל עליו שבת מיד סמוך להדלקתהקכג דכיון שהיא אינה מקבלת לאלתר לאחר הדלקתה שצריכה לשהות הרבה בחפיפתה או בלכתה לחופה אם כן אם גם הבעל לא יקבל לאלתר יצטרך לכבות הנר ולחזור ולהדליקו סמוך לקבלת שבת כמו שנתבאר למעלהקכד ונמצא שבירכה לבטלה).

אבל אין לה להדליק לכתחלה קודם לכתה בלא ברכה ובבואה מהטבילה משחשכה או מהחופה תפרוש ידיה לפני הנרותקכה ולברך אז קודם שתהנה לאורן וכן אם דעתה לבא מהחופה בבין השמשות אין לה לסמוך על זה שלא להדליק קודם לכתה ושתצוה לנכרי להדליק כשתבא בבין השמשותקכו ושתברך היא על ידי פרישת ידיה מיד אחר הדלקת הנכרי שלא תהנה לאורן עד אחר ברכתה לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן או על ידי הנכריקכז.

ומכל מקום (ג) בדיעבד ששכחה ולא הדליקה קודם בין השמשות (ד) ונזכרה בבין השמשות יש להתיר לה לצוות לנכרי להדליק ושתברך היא קודם שתהנה לאורןקכח (דכיון שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד אלא ההנאה והתשמיש לאורה היא עיקר המצוהקכט אלא שההדלקה היא התחלה והכנה למצוה זו ולכן מברכים עליה וזו ששכחה ולא בירכה בתחלת המצוה יכולה לברך קודם עיקר המצוה דהיינו קודם שתהנה לאורן) ומכל מקום לא תצוה להדליק אלא נר אחדקל על השלחן שזהו עיקר המצוה (אבל נר אחד אפשר להתיר לה אף אם יש שם כבר נר דלוקקלא שמאחר שהנשים נזהרות מאד בברכה זו הרי זה כצורך גדול שהתירו בו שבות בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"אקלב):

יב

יב סומא יכולה ג"כ לברך על נר שבת שהרי היא נהנית ג"כ ממאורות כמו שנתבאר בסי' ס"טקלג ומכל מקום אם יש לה בעל פיקח יברך הבעל אך אם אוכלת בשלחן אחד עם אחרים שבירכו והדליקו אין לה לברך שהרי אז אין מצוה בהדלקה זו אלא משום שמחה יתירה כמו שנתבאר למעלהקלד ולה אין שמחה כלל מאור הנרקלה:

יג

יג מצוה לעשות לכתחלה נרות ארוכים שידליקו עד הלילה ומכל מקום אם עשה נרות קטנים שאינן דולקים עד הלילה אין כאן ברכה לבטלה שכיוןקלו שאכל לאורן ונהנה מהן בסעודת שבתקלז אבל אם לא אכל לאורן כגון שאכל בחצר וע"ד שיתבאר בסי' רע"גקלח אם אינן דולקות עד הלילה שאז הוא נהנה מהן בחזרתו לבית שלא יכשל בעץ ואבן באישון אפילה ולילהקלט הרי בירך לבטלהקמ ומכל מקום אם הוא בענין שהיה שם קצת חושך באיזה מקום סמוך לחשכה אם לא היו דולקות שם והשתמש שם באותו מקום שום דבר לאורן אין בזה איסורקמא:

יד

יד אם הדליק נרקמב במקום שאין משתמשין בו כלום בשבת שאינו חייב להדליק שם נרקמג ואחר כך נטל נר זה הדלוק והניחו במקום שמשתמשים בו לא יצא ידי חובתו בנר זהקמד דכיון שבשעה שהדליקו היה במקום שאין משתמשים בו בשבת אינו ניכר שהודלק לכבוד השבתקמה ואם ברך על הדלקתו הרי זו ברכה לבטלה אבל יכול לברך ולהדליק במקום שמשתמשין בו בשבת אע"פ שאין משתמשים שם צרכי אכילה אם הוא חדר שלו או שהוא מיוחד לו בין שיניחנו דולק שם בין שיניחנו אח"כ אפילו במקום שאין משתמשים בו כלום בשבת וידליק כאן נר אחרקמו דכיון שהנר שבירך עליו היה מונח שעה מועטת כאן במקום החייב בנר שבת אין כאן ברכה לבטלהקמז.

ומכל מקום לכתחלה יש ליזהר לברך על אותן הנרות שהן כבר על השלחן ולא על שאר הנרות אפילו אותן שבתוך הביתקמח ואפילו רוצה להניחן אח"כ על השלחן לפי שעיקר המצוה הן הנרות שעל השלחן שאוכלין לאורןקמט וראוי שתהא הברכה על אותן המונחים במקום שהוא עיקר המצוה ומכל מקום די שם בנר אחדקנ (או ב' נרות כנגד זכור ושמורקנא).

אבל אם יש נשים רבות בבית אחד יכולות לברך לכתחלה גם בשאר מקומות ובלבד שיהא מקום שמשתמשים בו בשבתקנב אע"פ שאין משתמשים בו צרכי אכילה אם הוא חדר המיוחד לה או לבעלה ואם אינו מיוחד לה אינה יכולה להדליק שם אלא אם כן משתמשים שם צרכי אכילה אע"פ שהם אין משתמשים שם כלום אלא בעל הבית ובני ביתו או אפילו אחרים משתמשים שם צרכי אכילהקנג:

טו

טו (בד"א כשאוכלת משלה אבל אם היא (ה) סמוכה על שלחן בעל הבית אינה יכולה לברך שם אלא אם כן החדר מיוחד לה או לבעלה שאם לא כן אינה חייבת כלל להדליק שם שאין חיוב נר שבת חל עליה כלל לפי שהיא בכלל בני ביתו של בעל הבית ונפטרת בנרוקנד ואף אם בעל הבית מצוה לה להדליק ועושה אותה שליח לפוטרו מחיובו שהוא חייב להדליק שם לפי שמשתמש שם בשבת אפילו משתמש שם צרכי אכילה ואפילו אם הוא או מקצת בני ביתו אוכלים שם מכל מקום כיון שהוא או אשתו בירכו במקום אחד ונפטר בברכה זו לכל החדרים שחייב להדליק שם כמו שנתבאר למעלהקנה א"כ גם שלוחו אינו יכול לברך שםקנו ויש חולקים על זהקנז וכן נתפשט המנהג במדינות אלוקנח):

טז

טז אע"פ שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם היחיד והתפלל ערבית של שבת מבעוד יום חל עליו קבלת השבת ואסור בעשיית מלאכהקנט אפילו אם אומר בפירוש שאינו רוצה לקבל עדיין אין זה מועיל כלום כיון שהזכיר כבר עניינו של יום בתפלהקס:

יז

יז אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחםקסא ואסורים במלאכה אע"פ שלא היו בבית הכנסת אצל קבלת שבתקסב ואפילו אומרים בפירוש שאינם רוצים לקבל שבת עדייןקסג:

יח

יח ואם אירע שאחד לא תיקן עדיין מאכלו לשבת כשהצבור רוצים לומר ברכו יש להם להמתין עליו (ממדת חסידות) ואם הוא סמוך לבין השמשות אל ימתינוקסד:

יט

יט אבל אם רוב הקהל לא היו בבית הכנסת אינם נמשכים אחר המיעוט ועיר שיש בה בתי כנסיות הרבה אין הקהל המתפללין באחד מהם נמשכים אחר המתפללים באחריםקסה אע"פ שהמה המיעוט נגד האחריםקסו (ויחיד שלא היה בבית הכנסת שקבלו בה שבת אע"פ שהוא רגיל להתפלל תמיד באותו בית הכנסת אם רוב העיר לא קבלו עדיין שבת אפשר להתירו במלאכה):

כ

כ אדם שבא לעיר וכבר קבלו אנשי העיר שבת עליהם אע"פ שעדיין היום גדול חל עליו השבת ג"כ ואם היה עליו שום חפץ מוקצה או מעות לא יטלטלנו בידיו להסירו ממנוקסז אלא יעשה כמו ש[י]תבאר בסי' רס"וקסח במי ששכח כיסו עליו בשבת וע"ש:

כא

כא מי שטעה ביום המעונן וסובר שהוא (ו) חשכה ממש והתפלל ערבית של שבת ואח"כ נודע לו שעוד היום גדולקסט אע"פ שכשהתפלל היה מפלג המנחה ולמעלה שהוא זמן הראוי לתוספת שבתקע צריך הוא לחזור ולהתפלל ערבית כיון שהוא לא נתכוין בתפלתו מפני קבלת תוספת שבת אלא מפני שהוא לילה והרי התפלל בטעות ומותר לו לעשות מלאכה קודם קבלת שבת בתפלה השניה לפי שקבלה הראשונה היתה בטעות ואינה חשובה כלום:

כב

כב במה דברים אמורים ביחידים אבל צבור שטעו ביום המעונן והתפללו ערבית של שבת בעוד היום גדול אינם צריכים לחזור ולהתפללקעא אם כשהתפללו היה מפלג המנחה ולמעלהקעב לפי שאין מטריחין על הצבורקעג וכיון שאינם צריכים לחזור ולהתפלל חל עליהם קבלת השבת שבתפלה הראשונה ואסורים במלאכהקעד ומכל מקום אם יש מיעוט שלא קיבלו עדיין שבת אינן נמשכים אחר הרוב כיון שקבלת הרוב היתה בטעותקעה (ז) ויש חולקין על זהקעו ואומרים שאף אם כל הצבור קבלו בטעות מותרים כולם במלאכה אע"פ שאינם צריכים לחזור ולהתפלל לפי שאין מטריחין עליהם אבל קבלתם אינה כלום כיון שהיא בטעות ויש לסמוך על דבריהם אם צריכים לכך:

כג

כג מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת דהיינו שאמרו ברכו לא יתפלל מנחה באותה בית הכנסת בשעה שהקהל מתפללין ערבית שמאחר שהקהל קדשו היום אין לו לעשותו חול אצלם אלא ילך חוץ לבית הכנסת ויתפלל שם מנחה של חולקעז והוא שלא ענה עמהם אחר ברכו אבל אם ענה הרי קבל עליו שבת ואסור לו להתפלל מנחה של חול אלא יתפלל ערבית שתיםקעח כדין טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת שנתבאר בסימן ק"חקעט:

כד

כד ואם בא לבית הכנסת סמוך לברכו יתחיל להתפלל מנחה של חול ואע"פ שמיד בעודו מתפלל מנחה יאמרו הצבור ברכו ויקבלו שבת אין לו לחוש במה שהוא מתפלל אצלם תפלה של חול כיון שהתחיל בהיתרקפ ואע"פ שכל דבר שצריך להתחיל בהיתר צריך להקדים כל כך בענין שיוכל לגמור קודם שתגיע שעת האיסור אבל אם ידוע שימשוך תוך שעת האיסור הרי זה כמתחיל באיסור כמו שנתבאר בסימן רל"הקפא מכל מקום כאן אין להקפיד כל כך לפי שאיסור זה שלא להתפלל תפלה של חול אצל צבור המתפלל של שבת אינו אלא חומרא בעלמאקפב:

כה

כה מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל אף על פי שכבר חל עליו קבלת שבתקפג יכול לומר אפילו לישראל חבירו שלא קבל עדיין השבת שיעשה לו מלאכהקפד ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבתקפה דכיון (ח) שלחבירו מותר הוא אין באמירתו אליו איסור כללקפו (ולא אסרו האמירה לנכריקפז אף על פי שאינו מצווה על השבת) אלא כשאומר לו בשעה האסורה לכל ישראלקפח (עיין סי' רס"אקפט).

וכן מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה מותר לו לומר אפילו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה שיעשה לו מלאכה ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתוקצ אע"פ שאח"כ יזכיר עדיין של שבת בברכת המזוןקצא:


א) משנה לא, ב. וראה מ”מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 196.

ב) ראה לקמן ס"ה וס"ט וקו"א ס"ק ב.

ג) גמרא קיט, ב. רמב"ם פ"ה ה"א. טור ולבוש סי' רסב ס"א. וראה לקמן סוף סי"א ובקו"א ס"ק ג, שעיקר המצוה אינה ההדלקה אלא ההנאה והתשמיש מהנר הדלוק.

ד) מרדכי שבת רמז רצד. מטה משה סו"ס תיט בשם רש"ל. מ"א סק"א. וראה גם לקמן ס"ה וס"ט וסי"ד וסט"ו.

ה) שבת כג, ב. וכדלקמן ס"ד. וראה גם רמב"ם סוף הל' חנוכה. לקו"ש חי"א ע' 290. חט"ו ע' 374. שלחן המלך ע' קפב.

ו) רש"י כה, ב ד"ה הדלקת. תשב"ץ סי' ו. מרדכי שם. מ"א ס"ק יג-ד. וראה לקמן ס"ד וס"ט וסי"ג. סי' תקכז סוף סכ"ט.

ז) רבה כה, ב. לפי' התוס' ד"ה הדלקת. וראה רש"י שם ד"ה חובה. וראה לקמן סי' רעג סי"ב (כשאוכל מבעוד יום).

ח) תנחומא ר"פ נח. רמב"ם פ"ה ה"א. תוס' שם. שו"ע ס"ב. וראה גם לקמן ס"ב וסי' רעג סי"ב.

ט) אור זרוע הל' ער"ש סי' יא. רמ"א ס"י. וראה מ”מ וציונים. וראה לקמן ס"ז (שבו תלויה קבלת השבת) וסי"ד (שעליו מברכים) וסי' רסד סט"ז.

י) טור ושו”ע ס"א. וראה ב"ח ס"א.

יא) רב הונא כ[ג], ב. טור ולבוש ס"א.

יב) משלי ו, כג.

יג) רש"י שבת שם ד"ה בנים ת"ח.

יד) תשב"ץ סי' ז. טור ושו”ע ס"א. וראה לקו"ש חי"א ע' 289.

טו) ראה לקמן סי' רסד סי"א.

טז) ב"ח ס"ב. וראה לקמן סי"ד.

יז) רמ"א ס"א.

יח) רא"ש ר"ה פ"ד סי' ג. בשם ראבי"ה סי' תקלו. מרדכי ר"ה רמז תשכ. הובא ברמ"א שם. וראה לעיל סי' יא סל"ג. לקמן סי' רפב ס"א.

יט) מהרי"ל הל' שבת ס"א. רמ"א שם.

כ) ב"ח ד"ה כתב במהרי"ל. מ"א סק"ג.

כא) מ"א שם.

כב) האר"י. של"ה מס' שבת (קלט, א ד"ה סוד הדלקת נר שבת). מ"א סק"ב.

כג) של"ה שם. מ"א שם.

כד) ראה לקו"ש חי"א ע' 289, המנהג להוסיף נר כנגד כל בן ובת.

כה) מטה משה סי' תיד. ב"ח ס"ב. מ"א סק"א. וראה קובץ אהלי שם ח"ב ע' קצג.

כו) מ"א שם.

כז) סעיף יא.

כח) רמב"ם פ"ה ה"א. שו"ע ס"ב. וראה תהלה לדוד ס"ק ג. מ”מ וציונים.

כט) מ"א סק"ה.

ל) רמב"ם ושו"ע שם.

לא) מ"א שם. וראה לקו"ש חט"ו ע' 374 בשוה"ג.

לב) קיח, א.

לג) סעיף ד.

לד) ראה בדי השלחן סי' עד סק"ח.

לה) מ"א סק"ד.

לו) סעיף ה. וראה גם לקמן סי' רעא ס"ח.

לז) רבא כג, ב. טור ושו”ע ס"ג.

לח) מ"א סק"ח. וכדלקמן סי' רעא ס"א-ב.

לט) רשב"א שם ד"ה הא דאמר. ר"ן שם ד"ה בתר דבעיא. וכדלקמן סי' רעא ס"ח וסי' ערב סי"א. וראה לקמן סי' רצו קו"א ס"ק א.

מ) ראה גם לקמן סי' תעב ס"ל לענין ד' כוסות.

מא) רש"י שם ד"ה שלום ביתו. ר"ן שם ד"ה אמר רבא. וראה גם קו"א ס"ק ג.

מב) ראה רש"י כה, ב ד"ה הדלקת (לגירסת הגהות ב"ח שם). וראה גם לקמן סי' תקכז סכ"ט. סי' תרמ ס"ט. וראה מ”מ וציונים.

מג) מ"א סק"ט. וראה שלחן המלך ע' קפה.

מד) רמב"ם פ"ה ה"א. שו"ע ס"ב.

מה) משנה לא, ב. וראה גם זח"א מח, ב. זח"ב קסו, א.

מו) רמב"ם שם ה"ג. טור ושו"ע ס"ג.

מז) שגרמה מיתת אדם הראשון (טור ולבוש).

מח) ירושלמי שבת פ"ב סוף ה"ו. מדרש רבה בראשית סוף פי"ז. תנחומא ריש פרשת נח. טור ומ"א ס"ק ז.

מט) ב"ח ס"ב ד"ה והנשים מוזהרות. מ"א סק"ו. וראה קו"א ס"ק ב שהאשה מדליקה בשליחות בעל הבית. וראה קונ' נרות שבת קודש ח"א הערה 24.

נ) מ"א סק"ז בשם כתבי האר"י ז"ל, שער הכוונות (ענין ליל ו ד"ה ענין לימוד).

נא) כדלעיל ס"א.

נב) משמעות מרדכי רמז רצד (ראה אליה רבה ס"ק טו). וראה לקמן ס"ט אם ומתי צריך לברך על הדלקה זו.

נג) הגהות מנהגים סדר ער"ש אות כו. מ"א סק"ו. וראה לקמן סי"א-ב אופנים נוספים שהבעל מדליק במקום אשתו.

נד) מ"א שם.

נה) סעיף ב.

נו) ברייתא כג, ב. רש"י שם ד"ה לאקדומי. טור ושו”ע ס"ד.

נז) שיעורו – ראה קו"א ס"ק ב.

נח) תוס' ברכות כז, א ד"ה דרב. רא"ש שם פ"ד סי' ו. שו"ע שם.

נט) סעיף ה. וראה במצויין שם דעת רבינו בסידורו דהיינו שעה ורביע זמניות קודם השקיעה.

ס) ר"ת בתוס' כה, ב ד"ה חובה. רא"ש פ"ב סי"ח. טור ורמ"א ס"ד. וראה גם לעיל סי' רסא סוף ס"ה. לקמן סי"א (שהברכה לבטלה) וסי"ד. וראה ארץ צבי סי' קיג בהג"ה. אורות חיים פ"ח ס"ק כה. בדי השלחן סי' עד ס"ק כח. מ”מ וציונים.

סא) רש"י כג, ב ד"ה להקדים. וראה ארץ צבי ח"א סי' קיג בשוה"ג. חקרי הלכות ח"א ע' יד, ב. מ”מ וציונים.

סב) ראב"ן סי' שמב. מ"א סק"י. וראה גם לעיל סי' רס סוף ס"ה.

סג) ראה העו"ב תכו ע' כט.

סד) בה"ג הל' חנוכה. מרדכי רמז רצג. ר"ן כג, ב ד"ה ומדאמרינן. דעה הא' בטור ושו”ע ס"י.

סה) מהר"ם בתשב"ץ סי' ח. הובא בהגהות מיימוניות סופ"ח. מרדכי שם.

סו) שבלי הלקט סי' נט. שו"ע שם. וראה קיצור הלכות הערה 45.

סז) ב"י ד"ה כתב בה"ג. וראה מ”מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 196. העו"ב תשסד ע' 55.

סח) טור והגהות מיימוניות ספ"ה בשם התוס'. רא"ש סו"פ במה מדליקין. רמב"ם לפירוש המ"מ הל' חנוכה פ"ד הי"ג. רמב"ן כג, ב ד"ה נר חנוכה. ורשב"א כג, ב ד"ה הא דאמר, ושו"ת ח"א א'ע. רבינו ירוחם נתיב יב ח"א וח"ב. מ"א.

סט) רא"ש שם. שו"ע שם.

ע) סעיף ו. וראה תהלה לדוד סק"ד. קיצור הלכות הערה 52.

עא) רמ"א ס"י. וראה קיצור הלכות הערות 41-42. וראה לקמן ס"ח שקבלת שבת תלויה בברכה. וראה העו"ב תתלה ע' 111.

עב) מ"א ס"ק יט בשם מ"ב. אליה רבה סקי"ז בשם לחם רב אות א.

עג) רמ"א שם. וראה תשב"ץ סי' יד.

עד) תשב"ץ סי' ח. מרדכי שם. מנהגים (טירנא) ערב שבת. רמ"א שם.

עה) מ"א סק"כ.

עו) תשב"ץ סי' יד בשם פסקים דרבינו יודא. כל בו בשם רבינו פרץ. מ"א שם. וראה מ”מ וציונים.

עז) אור זרוע הל' ער"ש סי' יא. רמ"א שם.

עח) ב"ח ס"ג. מ"א סקי"ח.

עט) ירושלמי (הובא בראבי"ה סי' קצט וסי' תשיב, ובמרדכי סי' רעג, ובהגהות מיימוניות פ"ה אות א). סדר רב עמרם גאון. רמב"ם פ"ה ה"א. ר"ת בתוס' כה, ב ד"ה חובה. טור ושו”ע ס"ה.

פ) ירושלמי (שם). שו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' תקיד סכ"ד. ולענין יום הכפורים ראה לקמן סי' תרי ס"א.

פא) טור ושו"ע שם.

פב) מרדכי סו"ס רצג. רמ"א ס"ה.

פג) ולמנהג חב"ד (מלבד כשחל יו"ט בשבת): שבת קודש. וראה אג"ק ח"ו ע' קכד, ובנסמן בשוה"ג שם. קובץ אור תורה חוב' קל ע' קיא.

פד) שו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' תקיד סכ"ד. ובר"ה מנהג חב"ד לברך "להדליק נר של יום הזכרון" (תשובות ובאורים בשו"ע ע' 122. ס' המנהגים ע' 56).

פה) רמב"ם שם. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכשידליק. וראה גם לעיל סי' קנח סט"ז (ושם נתבאר הטעם). לקמן סי' שסו סי"ח. סי' תלב ס"א. סי' תקכז ס"ח.

פו) פסחים מז, ב. וכדלעיל סי' מו ס"ג וש"נ.

פז) דינין והלכות שבסוף שו"ת מהר"י [ווייל] סי' כט. רמ"א ס"ה. וראה בדי השלחן סי' עד ס"ק יט.

פח) ראה שבלי הלקט סי' נט בשם אחיו רבינו בנימין.

פט) מהרי"ו שם. ב"ח ס"ג. מ"א ס"ק יב. וראה מ”מ וציונים.

צ) ראה לקמן סי' תקיד סכ"ד.

צא) מ"א שם. וראה עד"ז לעיל סי' קנח סט"ז.

צב) ראה גם לקמן סי"א. וראה בדי השלחן סי' עד ס"ק יט (המנהג לשים ידיהן על פניהן לכסות העינים). וראה לקו"ש חט"ז ע' 578 (שהשמיט כאן מנהג לאמר תפלת בקשה בשעת הדלקת הנר).

צג) מהרי"ו וב"ח ורמ"א שם. וראה לקמן סי"א וקו"א ס"ק ג.

צד) תשב"ץ סי' ו. מרדכי סי' רצד. שו"ע ס"ו.

צה) שו"ת מהרי"ל סי' קמד. מ"א ס"ק יג וס"ק כא.

צו) גמרא כה, ב.

צז) תשב"ץ ומרדכי שם. מ"א שם.

צח) סעיף א.

צט) סעיף ה.

ק) מרדכי שם (ראה אליה רבה שם). וראה קו"א ס"ק ב שהאשה שלוחה של הבעל. וראה קצות השלחן סי' עד ס"ק יב; כב.

קא) ראבי"ה סי' קצט (ריש ע' 267). שו"ע ס"ז. וכמו בנר חנוכה שבסי' תרעו ס"ג. וראה מ"מ וציונים. קיצור הלכות הערה 73.

קב) כדלקמן סט"ו.

קג) הגהות מרדכי ריש סי' תנו בשם ראבי"ה סי' קצט (סוף ע' 266). וראה קובץ אור ישראל חו' יא ע' מט.

קד) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם מ"א סק"א בשם הרשב"א בתשובה סי' תקמב.

קה) ראה מ"א שם בריש הסימן, בשם שו"ת מהרש"ל סי' פד. תוספת שבת כאן ס"ק יט. וכדלקמן סט"ו.

קו) ב"י ד"ה ובהגהותיו. שו"ע ס"ז. וראה לקמן סט"ו, כשיש לו חדר מיוחד וסמוך על שלחן בעל הבית. וראה קיצור הלכות הערה 76.

קז) אבל אינם סמוכים על שלחן בעל הבית.

קח) דרשות רבינו חיים אור זרוע (ע' 71). הובא בשו"ת מהרי"ל סי' נג. הובא בשלטי הגבורים על מרדכי רמז רעג אות ג. שו"ע ס"ח.

קט) מהרי"ל שם. רמ"א שם. מ"א ס"ק ט[ו]. וראה גם לקמן סי"ב. בדי השלחן סי' עד ס"ק כב. קונ' נרות שבת קודש ח"א הערה 34.

קי) מ"א שם. בשם של"ה מסכת שבת נר מצוה (קלב, א ד"ה הב"י).

קיא) מ"א ס"ק כא. וראה גם לקמן סי"ד.

קיב) סעיף ט. וראה מ”מ וציונים.

קיג) מ"א שם וסקט"ו. וכ"ה לקמן סוף סי"ד.

קיד) ראה טור ושו"ע יו"ד סי' קצט ס"א-ב.

קטו) כמבואר ביו"ד סי' קצט ס"ג.

קטז) לעיל ס"ז.

קיז) כדלקמן סי' שכו ס"א. ראה תהלה לדוד סי' רסא ס"ק י וס"ק יב. בדי השלחן סי' עו ס"ק יא.

קיח) ראה גם לקמן סי' רחצ סי"ז.

קיט) שו"ת מהרי"ל סי' נג. מ"א ס"ק טו. וראה לקמן סי' רחצ סי"ז. סי' תקיד סי"ד.

קכ) עולת שבת סק"ד.

קכא) עולת שבת שם.

קכב) לעיל ס"ז.

קכג) ראה ארץ צבי סי' קיג. קיצור הלכות הערה 55.

קכד) סעיף ו.

קכה) כדלעיל ס"ח.

קכו) כדלעיל סי' רסא ס"ב.

קכז) הגהות מנהגים אות כו. עולת שבת בשם שו"ת מהר"י מברונא סי' פד. מ"א ס"ק יא.

קכח) מ"א שם (לסמוך בדיעבד על פסק מהר"ש מנוישטאט בשם מהר"ם סג"ל, שהובא בהגהות מנהגים שם).

קכט) מרדכי סי' רצד. וראה קו"א סק"ג. הר צבי או"ח ח"א סי' קמ. מ"מ וציונים. קיצור הלכות מילואים ע' נט.

קל) מ"א שם. וראה שו"ת (מכתב) רבינו (לקמן בסוף הכרך): תצוה לנכרי להדליק נרות של שבת והיא תברך עליהם.

קלא) ראה ברכת הבית שער מה שערי בינה אות יד. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 127.

קלב) סעיף ב.

קלג) סעיף ט.

קלד) סעיף י.

קלה) מ"א סק"ט.

קלו) אוצ"ל: כיון.

קלז) משמעות שו"ת מהרי"ל סי' נג. מ"א ס"ק טז. וראה בדי השלחן סי' עד ס"ק ו.

קלח) סעיף יב.

קלט) כדלעיל ס"א, ולעיל ס"ט שמברכין על כך.

קמ) אגודה שבת פ"ב סי' מה. שו"ע ס"ט.

קמא) מהרי"ל שם. מ"א סקי"ז. וראה גם לקמן סי' תקיד סט"ו. סי' תקכז סכ"ט. וראה קיצור הלכות הערה 91.

קמב) מרדכי סי' רעג. רמ"א סוף ס"י.

קמג) מ"א ס"ק כג.

קמד) ראה מ”מ וציונים. פסקי אדה"ז א' 196.

קמה) לבוש ס"י. הובא במ"א שם. וראה בדי השלחן סי' עד סק"כ.

קמו) בבעל שלא קיבל שבת בהדלקה, כדלעיל ס"ז.

קמז) מ"א שם. ראה יגד"ת (ירות"ו) חו' א ע' 51.

קמח) מ"א שם.

קמט) אור זרוע הל' ערב שבת סי"א. רמ"א שם. וכדלעיל ס"א.

קנ) מ"א ס"ק כא.

קנא) כדלעיל ס"א וקו"א סק"א.

קנב) עולת שבת סק"ו. וראה גם לעיל ס"י.

קנג) מ"א ס"ק כ"א. וכדלעיל ס"י. וראה חדושי שאול בן הלוי - דברי חנוך השמטות דף עב.

קנד) מ"א ריש סי' תרעז, בשם שו"ת מהרש"ל סי' פד. תוספת שבת כאן ס"ק יט. וכ"ה לעיל ס"ט.

קנה) סעיף ט.

קנו) חק יעקב סי' תלב ס"ק יא. משמעות העולת שבת סי' תקפה.

קנז) ראה קו"א סק"ה. וראה מ”מ וציונים. קונ' נרות שבת קודש ע' 27. פסקי אדה"ז ע' 197. העו"ב תשצח ע' 86. תשצט ע' 54. תתב ע' 48. חדושי שאול בן הלוי - דברי חנוך סי' ח ובהשמטות דף עא ואילך. נעתק בחלקו ביגד"ת (נ. י.) חו' לז ע' שנז. קיצור הלכות ע' קיח.

קנח) ולאו דוקא בחדר שלא הדליקו בו עדיין, אלא על שלחן האכילה (ראה תהלה לדוד סוף ס"ק ז. בדי השלחן סי' עד ס"ק כד), ואף בנות הבית שאינן נשואות, משהגיעו לחנוך, נר לכל אחת ובברכה.

קנט) ברכות כז, ב. טור ושו"ע סי"א. וכ"ה לעיל סי' רסא ס"ג. לקמן סי' שצג ס"ב. סי' תקכז ס"ט. וראה לעיל סי' ל ס"ה. סי' קפח סי"ז.

קס) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו עוד, ממשמעות הטור, ושו"ע שם. וראה קו"א ס"ק ו. וראה מ”מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 197.

קסא) מרדכי סי' רצז-רחצ. ב"י ושו"ע סי"ב. וכ"ה לעיל סי' רסא ס"ג. לקמן סי' שצג ס"ב. סי' תקכז ס"ט.

קסב) ריב"[ם] במרדכי סי' רחצ.

קסג) ריב"ם שם. שו"ע שם.

קסד) ספר חסידים סי' רסב. מ"א סק"ל.

קסה) כנסת הגדולה הגב"י בשם הר"א ן' נחמיאש. מ"א ס"ק כד.

קסו) פרי מגדים א"א ס"ק כד.

קסז) שבלי הלקט סי' נט. שו"ע סי"ג.

קסח) סעיף יט.

קסט) ברכות כז, ב. רש"י שם ד"ה טעותא. שו"ע סי"ד.

קע) ב"י ד"ה גרסינן, ממשמעות רבינו יונה שם ד"ה רב צלי. שו"ע שם. וכדלעיל סי' רסא ס"ה.

קעא) גמרא שם. שו"ע שם.

קעב) תלמידי רבינו יונה ברכות שם. ב"י שם. שו"ע שם. וראה לעיל סי' רסא סוף ס"ה. לקמן סי' תפט סי"ב.

קעג) גמרא שם.

קעד) הגאונים הובא במרדכי סי' רצז. שבלי הלקט סו"ס נט. אור זרוע הל' ער"ש סי' טז. ראב"ן סי' קע. רוקח סי' מח. דרכי משה סק"ו. רש"ל בחכמת שלמה על ברכות שם. שלטי גבורים ברכות (יח, ב) אות ה, בשם פסקי ריא"ז (פ"ד ה"ב אות ד). מהר"מ טיקטין בחידושי אנשי שם על המרדכי שם אות ד. מ"א ס"ק כו.

קעה) מרדכי שם, לפירוש מהר"מ מטיקטין שם, הובא במ"א שם.

קעו) תוס' ברכות שם ד"ה שאני צבור. רא"ש שם פ"ד סוס"ו. רשב"א ד"ה שאני התם. תלמידי הרב רבינו יונה שם סוד"ה רב צלי. רבינו ירוחם נתיב יב ח"א בתחילתו. ט"ז סק"א.

קעז) תרומת הדשן סי' ד, ובכתבים סי' קנג. שו"ע סט"ו. וראה תהלה לדוד סק"ח.

קעח) מרדכי סי' רצו. הגהות מיימוניות פ"ה סוף אות ר. שו"ע שם.

קעט) סעיף יד.

קפ) תרומת הדשן שם. שו"ע סט"ז.

קפא) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב.

קפב) תרומת הדשן שם. מ"א ס"ק כט.

קפג) כדלעיל סט"ז.

קפד) רשב"א בחידושיו שבת קנא, א ד"ה א"ר יהודה בשם התוס’. הובא בר"ן ד"ה ומדאמרינן. שו"ע סי"ז.

קפה) רמ"א שם.

קפו) רשב"א שם. הובא בר"ן שם. וראה קו"א סק"ח.

קפז) לעיל סי' רמג ס"א.

קפח) מהר"י ווייל סי' קטז. הובא במ"א סי' רסא סק"ז. וראה גם לקמן סי' רצט סכ"א.

קפט) סעיף ג.

קצ) רמ"א סי"ז. וראה קו"א ס"ק ח ד"ה ולמדו מזה. וכ"ה לקמן סי' רצט סט"ו.

קצא) כשהוא עדיין לא התפלל ולא הבדיל. מ"א סוף ס"ק לג. וכדלעיל סי' קפח סי"ז.