רסה דין כלים הנתנים תחת הנר ובו ט' סעיפים:

א

א אסור ליתן כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא השמן מטפטף כל שעה לתוך הנרא גזרה שמא יסתפק מהשמן שבכליב כיון שאינו מחובר לנר ויש בזה איסור משום מכבהג שעל ידי כן יכבה הנר בזמן קרוב יותר מאם לא היה מסתפק ממנו כלוםד והיה נוטף כולו לתוך הנר.

ואף להאומריםה דמותר לחתוך נר של שעוה הדולק ביו"ט ואין בזה משום מכבה הואיל ובשעה שחותך ממנו אינו (מכבה) [מכהה] אורו כלל ואע"פ שגורם לו ליכבות במהרה אין בכך כלום כמו שיתבאר בסי' תקי"דו ולפי דבריהם אף כאן אין בו משום מכבה כשנוטל מהשמן שבכלי כיון שאינו מכהה כלל את אור הנר בשעת נטילתו שהרי נשאר עדיין שמן בכלי שיטפטף לנרז מכל מקום חוששין שמא (א) ימלך ויטול מהנר כל השמןח עם הכלי או בלא הכלי ונמצא מכהה אור הנר בשעת נטילתו ויש בזה משום מכבה לדברי הכל.

ואם חיבר הכלי לנרט חיבור יפהי בסיד או בחרסיתיא הרי זה מותר דכיון שחברו לו נעשה כלי אחדיב ובדול הוא ממנו משום איסור שבתיג כמו מהנר עצמו ולא יבא להסתפק ממנו:

ב

ב וכן לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבתיד מהשמן שבתוכה גזרה שמא יסתפק ממנה כיון שאינה מחוברת לנרטו:

ג

ג אסור ליתן כלי בשבת תחת נר הדולק לקבל בו שמן הנוטף מהנרטז מפני שהוא מבטל כלי מהיכנויז שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו אוסרו בטלטוליח מחמת השמן שבתוכו שהוא מוקצה מחמת איסוריט כמו שיתבאר בסי' רע"טכ וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכליכא אבל מותר ליתנו שם מבעוד יוםכב ואם לא נטף לתוכו שמן בשבת מותר לטלטלו שלא נאסר במחשבה בלבדהכג ואם יש בכלי דבר המותר מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן שהרי יוכל לטלטל הכלי בשביל ההיתר שבתוכוכד אם הוא בענין שמותר לטלטל בשבילו ועל דרך שיתבאר בסי' ש"טכה וש"יכו:

ד

ד מותר ליתן כלי מבעוד יום תחת השלחן שעליו דולק נר ובשבת אחר האכילה יסיר את השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנרכז ואין בזה מה שגורם בשבת לבטל כלי מהיכנו ע"י הסרת השלחן כיון שאינו מבטלו בידים בשבת ועוד שהרי אין נזהרים מלהשים כלי על השלחן תחת הנר אע"פ שנפל בו שמן כי אין מתכוין לכך וכאן ג"כ אינו מתכוין בהסרת השלחן בשבת אלא להצלת השלחןכח ונתינת הכלי תחתיו היתה בהיתר מבעוד יום:

ה

ה מותר ליתן כלי בשבת תחת נר של שעוה או של חלב הדולק לקבל בו את הנר אם יפול שאין כאן ביטול כלי מהיכנו כיון (ב) שאפשר לנער הנר מהכלי מיד שיפול שמהכט ולטלטל הכלי אח"כ כמו שירצה שאין איסור לנער הנר משום איסור כיבוי או הבערה כמו שיתבאר בסי' רע"זל וגם אין איסור משום טלטול מוקצה כיון שאינו מטלטל הנר המוקצה בידים אלא מנער הכלי והוא נופל מאליולא ואין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור כיון שלא היה האיסור בתוכו בבין השמשותלב וגם היה דעתו לנערולג (עיין סי' ש"טלד) ואינו דומה לנתינת כלי תחת הנר של שמן לקבל שמן הנוטף שאף שאפשר לנער השמן מהכלי מכל מקום הוא אינו חפץ בכך שלא להפסיד השמן ובשביל כך הוא נותנו שם ומבטלו מהיכנולה:

ו

ו אסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי אע"פ שאינו מטלטלו ואין איסור במוקצה בנגיעה בעלמאלו מכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתולז ומכל מקום אם היה דבר היתר מונח עליו מותר ליטלו מעליולח (ובלבד שלא יגע בו בידיו) ואין לחוש במה שמתנדנד הנר ע"י נטילת אותו דבר מעליו לפי שהוא טלטול מן הצדלט ואינו טלטול כמו שיתבאר בסי' שי"אמ במה דברים אמורים בנר של שעוהמא וכיוצא בו אבל אם היה נר של שמן תלוי אסור ליטול דבר המותר מעליו פן יתנדנד הנר קצת ויתקרב השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או יתרחק קצת ממנה ויש בו משום מכבהמב כמו שיתבאר בסי' רע"זמג:

ז

ז מותר ליתן כלי בשבת תחת נר לקבל בו נצוצותמד שאין כאן ביטול כלי מהיכנו מפני שהנצוצות אין בהם ממש כללמה ולכך מותר ליטול הכלי אף אחר שנפלו הנצוצות לתוכומו אבל אסור ליתנו בשבת לקבל בו הפחמין הנופלים מהפתילה לפי שיש בהם ממש נאסר הכלי בטלטול אחר שנפלו לתוכומז ואע"פ שאפשר לנערם ממנו ולטלטלו אח"כ כמו שירצה מכל מקום כיון שאי אפשר לנערם מיד שנפלו לתוכו עד לאחר שיכבומח שלא יתחייב משום מכבה ומבעיר כדין החותה בגחליםמט אם כן הרי הוא מבטלו מהיכנו לפי שעה עד שיכבו הפחמים ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה שלא במקום הפסד מרובהנ כמ"ש בסימן רס"ונא:

ח

ח כשנותן הכלי תחת הנר לקבל בו נצוצות לא יהיה בכלי מיםנב או שאר משקיםנג מפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצותנד שיכבו מיד שיפלו שמהנה ולא התירו אפילו בדליקה לגרום כיבוי אלא (ג) באחד משני דבריםנו או שיהיו המים בתוך כלי כגון כלי חרס חדשים מלאים מים שהם אינם יכולים לקבל האור וכשמגיע האור להם הם מתבקעים ומכביםנז שנמצא האור הוא שמכבהו והאדם אינו אלא גורם בעלמאנח שהרי כשנתן המים בכלים אלו היה הפסק מחיצה בין המים להאורנט דהיינו דופני הכלים או אפילו אין המים בתוך כלי אלא שהוא בענין שאין המים מכבים מה שהודלק כבר אלא שהם מונעים האור מלשרוף יותרס כגון טלית שאחזה בה האורסא מותר ליתן משקהסב על הטלית רחוק קצת מן האור שכשיגיע שם האור לא יוכל לשרוף יותר ומאליו יכבהסג אבל כאן שאין דופני כלי מפסיקים בין נר למים שבכלי שתחתיוסד והמים מכבים ממשסה את הנצוצות אין זה נקרא גרם כיבוי.

ואפילו מבעוד יום אסור ליתן מים לכלי זהסו גזרה שמא יתן משחשכהסז ואע"פ שכל מלאכה הנעשית בשבת מאליה אין בה איסור כלל אף אם מתחילה נעשה בידים סמוך לחשכהסח ואין חוששים שמא יבא לעשות כן משתחשך לפי שהכל יודעים איסור עשיית מלאכה בשבת ולא יטעו בזה אבל כאן ידמה בדעתו שאין בזה שום איסור כלל אף משתחשך כיון שנותן המים קודם נפילת הנצוצותסט:

ט

ט ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כדי להגביה השמןע דכיון שאינו מתכוין לכיבוי כלל אין לחוש שמא יעשה כן בשבתעא ונוהגין להתיר אף אם מתכוין (ד) לכיבויעב כדי שלא תתקלקל העששיתעג כשתדליק הפתילה על שוליה לפי שבאמת אין כאן כיבוי כלל שאף אם לא יתן לתוכו מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין המים ממהרים הכיבוי כללעד אלא שמגביהים השמן כדי שלא תתקלקל העששית כשתדליק הפתילה על שוליה עם שמן מעט מזער ולפי טעם זה יש מי שאומרעה שאף בשבת מותר ליתן מים לעששית אם מדליקה נכרי לצורך חולה.

אבל אסור ליתן מים לתוך שפופרת שתוחב בה נר של שעוה או של חלב אפילו מבעוד יום שהרי כשמגיע האור לשם המים הם מכבים ממשעו (אבל מותר לתחוב הנר לתוך החול וכיוצא בו בענין שכשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר ויכבה מאליו שגרם כיבוי הוא כמו שנתבאר למעלהעז ואפילו משחשכה מותר לעשות כן כגון ביו"ט כמו שיתבאר בסי' תקי"דעח):


א) משנה כט, ב. רש"י שם ד"ה שתהא. טור ושו”ע ס"א.

ב) גמ' שם ורש"י במשנה שם ד"ה שתהא מנטפת. טור ושו”ע שם.

ג) ביצה כב, א. רש"י שם. שו"ע שם. וראה קו"א סי' ערה סק"ב.

ד) רא"ש פ"ב דביצה סי' יז.

ה) תוס' ביצה כב, א ד"ה והמסתפק. רמ"א סי' תקיד ס"ג (וראה לקמן שם ס"ח וקו"א ס"ק ב). וראה קו"א סק"א שכ"ה גם דעת הרמב"ם.

ו) ראה שם ס"ח ובקו"א סק"ב.

ז) רא"ש שם.

ח) ים של שלמה ביצה פ"ב סי' כח. הובא בט"ז סי' תקיד ס"ק ו. וראה תפארת שמואל על הרא"ש שם.

ט) משנה שם. טור ושו”ע שם.

י) גמרא שם. רש"י ד"ה כעין יוצר. ב"י ריש הסי'.

יא) ברייתא שם. טור ושו”ע שם.

יב) משנה שם.

יג) רש"י שם. שו"ע שם.

יד) משנה שם. טור ושו”ע ס"ב.

טו) ראה גמ' שם.

טז) משנה מב, ב. טור ושו”ע ס"ג.

יז) רב יוסף מג, א. טור ושו”ע שם. וראה לקמן סי' רסו סכ"ה שמותר במקום הפסד מרובה. וראה גם לקמן סי' שה סכ"ו. סי' שח סע"ח. סי' שי ס"י. סי' שיג סכ"ג. סי' שלה ס"ד. סי' שלח ס"ט.

יח) רש"י ד"ה מפני שמבטל. ט"ז סק"א. וראה מי טל (סותר) סי' טז.

יט) וראה לעיל סי' רסג קו"א סק"ז שהוא מוקצה מחמת מצוה. וראה כאן קו"א סוף סק"א.

כ) סעיף ב.

כא) רש"י קכח, ב ד"ה והא. קנד, ב ד"ה והא. רמב"ם פכ"ה הכ"ג.

כב) משנה שם. טור ושו”ע שם.

כג) מ"א סק"ג בשם שלטי הגבורים (כא, א אות ג).

כד) הגהות אשרי פ"ג סי יח. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו אבל אסור. מ"א סוף ס"ק ב. וראה מ”מ וציונים.

כה) סעיף ד.

כו) סט"ז-יח.

כז) שו"ת מהרי"ל סי' לב. הובא בב"י סוף הסי'. מ"א סק"ב.

כח) מהרי"ל שם. מ"א שם.

כט) הגהות אשרי פ"ג סי' יח. מ"א סק"ב. וראה לקמן סי' רסו קו"א ס"ק יא.

ל) סעיף ה.

לא) ראה גם לקמן סי' שח ס"ס.

לב) מ"א שם. וראה גם לקמן שם. סי' רסו סכ"ד.

לג) בעל המאור (סו, ב). מ"א סי' רסו ס"ק יד.

לד) ס"ז, ובסי' רעז ס"ו, לדעה הב' - אפילו כשהיה עליו בין השמשות (ומסיק לסמוך על סברא זו במקום הפסד).

לה) הג"א שם. מ"א סק"ב. וראה גם לקמן סי' רסו קו"א סקי"א.

לו) כדלקמן סי' שח סי"ד וש"נ.

לז) מ"א סק"ד. ט"ז סי' רעז סק"ו. וראה גם לקמן שם.

לח) וראה גם לקמן שם: וכן להניחו על גביו.

לט) אור זרוע ח"ב סי' לג, וכפירוש המ"א שם.

מ) סעיף יד.

מא) מ"א סק"ה. שאין בזה חשש כיבוי כדלעיל ס"ד וש"נ.

מב) אור זרוע שם. רמ"א ס"ג.

מג) ס"ב וס"ג. וראה שם קו"א סק"א.

מד) משנה מז, ב. טור ושו”ע ס"ד.

מה) רב הונא בריה דרב יהושע שם. שו"ע שם.

מו) ראה רש"י מג, א ד"ה אין בהם. מ"א סק"ו. אליה רבה סק"ז.

מז) שו"ת מהרי"ל סי' לב. הובא במ"א שם.

מח) מ"א שם.

מט) ראה לעיל סי' רנג ס"י וש"נ. וראה סי' רנז ס"ב.

נ) רשב"א קנד, ב ד"ה הא. מ"מ פכ"א ה"י. ר"ן (סו, ב) ד"ה ואחרים. מ"א סי' רסו סקי"ד ד"ה כללא.

נא) סעיף כו.

נב) משנה מז, ב. טור ושו”ע ס"ד.

נג) משמעות התוס' שם סוד"ה מפני, ורא"ש סופ"ג.

נד) רב אשי שם. שו"ע שם.

נה) ר"ח שם. תוס' שם ד"ה מפני בשם ר"ת.

נו) תוס' שם. ר"ן סו"פ כירה. מ"א סק"ח (וראה לקמן סי' שלד סכ"ב וסי' תקיד ס"ט שאופן הב' לא נקרא גרם כיבוי, ומשמע שמותר אפילו שלא במקום הפסד).

נז) כר"ש בן ננס במשנה קכ, סוע"א, וכמבואר בגמ' שם רע"ב. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ב.

נח) רש"י מז, ב ד"ה אלא.

נט) תוס' שם (בדעת ר"ח ור"ת). מ"א שם וסק"י.

ס) תוס' שם בתירוץ האחרון. ר"ן שם. מ"א סק"ח.

סא) רב יהודה אמר רב בגמ' קכ, סוע"א, וכדעת ר"ש בן ננס במשנה שם, כמבואר בגמ' שם רע"ב. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ג.

סב) שאינו מלבן, ראה לקמן שם וש"נ.

סג) ב"י סי' שלד ד"ה וטלית.

סד) דלא כאופן הא'.

סה) רש"י מז, ב ד"ה אלא. דלא כאופן הב'.

סו) ברייתא שם. טור ושו”ע ס"ד.

סז) רש"י שם. תוס' שם ד"ה מפני. ט"ז סק"ב.

סח) משנה יז, ב. כדלעיל סי' רנב ס"א וס"ב וסי"ד.

סט) תוס' שם. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ז.

ע) תוס' שם בסופו. ר"ן שם. טור ושו"ע ס"ד.

עא) תוס' שם. ר"ן שם. שו"ע שם ומ"א סק"ט.

עב) רמ"א ס"ד, שכן דעת הסמ"ג ל"ת סה (טז, ג). וראה קו"א סק"ד.

עג) סמ"[ג] שם. ט"ז סק"ג.

עד) תשובות הגאונים שערי תשובה סי' רלט בשם רב נטרונאי. הובא בב"י ד"ה ומ"ש ומ"מ. רא"ש פ"ג סי' כד. הובא במ"א סוף סק"י.

עה) מ"א שם.

עו) מ"א שם. וראה קו"א סק"ג וכן בסי' תקיד סק"ג שמשמע שבמקום הפסד או לצורך גדול מותר גם באופן זה.

עז) ס"ח, ושם כתב שבאופן זה לא גזרו משום גרם כיבוי.

עח) סעיף ט.