רסו דין מי שהחשיך לו בדרך ובו כ"ז סעיפים:

א

א מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיו עמו מעותא ויש לו חמורו וגם יש עמו נכרי לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתוב אלא יתננו לנכריג להוליכו לוד בשבת עד מקום שביתתו שהוא תוך התחוםה ממקום שקדש עליו היום ולמוצאי שבת לוקחו ממנוו ואע"פ שלא נתן לו שכר על זהז שנמצא טורח בשביל ישראלח ואע"פ שנתן לו משחשכה הרי זה מותרט מפני שאין אדם מעמיד עצמו על ממונוי ואם לא נתיר לו טלטול המעות והולכה על ידי נכרי שאין איסורן אלא מדברי סופרים יבוא להוליכו בעצמו ויעבור על איסור של תורהיא ומכל מקום לכתחלה יש לו ליתנו לו מבעוד יום ולא לטלטל מוקצה בשבתיב:

ב

ב במה דברים אמורים בכיסו אבל אם מצא מציאה לא התירו לו ליתנה לנכרייג אפילו מבעוד יום לפי שאין אדם בהול כל כך על המציאהיד כמו על שלו ממש ויוכל להעמיד עצמו שלא לבא לידי איסור של תורה בשבילה במה דברים אמורים כשעדיין לא הגביה אותהטו אבל אם כבר הגביהה ובא לידו מבעוד יום נעשית כשלו ממשטז:

ג

ג אם אין עמו נכרייז או שאינו מאמינו לנכרייח מניח כיסו על חמורו וכדי שלא יעבור על שביתת בהמתו יניחנו עליה לאחר שעקרהיט יד ורגלכ ללכת שעכשיו אין כאן איסור מן התורה שאין איסור מן התורה במעביר ד' אמות ברשות הרבים או במוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או במכניס מרשות הרבים לרשות היחיד אלא כשאדם אחד עוקר את החפץ ממקום הנחתו ומעבירו או מוציאו או מכניסוכא וכן אם אחר עקר החפץ והניחו על זה כשהוא עומד שמיד שהניחו עליו כשהוא עומד כבר נעשית הנחה לחפץ זה לעקירה זו הראשונה ואח"כ כשזה עוקר רגליו ללכת הרי זה עקירה שניה לחפץ זה וחייבכב אבל אם אחר הניחו עליו לאחר שהוא עקר כבר רגליו ללכת לא נעשית עדיין הנחה לעקירה הראשונה שעקר חבירוכג ולפיכך אף שזה הוליך החפץ אח"כ הרבה פטור הוא מפני שלא עשה כל המלאכה שחסרה לו העקירה שעשאה חבירו אלא שאסור מדברי סופרים וכאן כשמניח על בהמתו אחר שעקרה יד ורגל מותר אפילו לכתחלהכד שהתירו לו משום הפסד כיסו שלא יבא להוליכו בעצמוכה.

וכשהבהמה עומדתכו להשתין מים או להטיל גלליםכז וכיוצא בזה וכל שכן אם עומדת לנוח צריך ליטול הכיס ממנה ולאחר שתחזור ותעקור יד ורגל ללכת יניחנו עליהכח שאם לא יעשה כן יש כאן איסור של תורה שהרי כשעמדה נעשית הנחה לעקירה הראשונה שעקר הוא וכשחוזרת לילך הרי היא בעצמה עושה עקירה לכיס וכשתנוח אח"כ תעשה גם הנחה והרי כאן מלאכה גמורהכט.

ולכתחלה צריך ליטלו ממנה כשתרצה לעמוד קודם שעמדה כדי שלא תעשה אפילו הנחה לעקירה הראשונה שעקר הואל שאף שאין כאן אלא איסור מדברי סופרים אף אם תעשה הנחה זו מכל מקום כל מה שאפשר למעט באיסורי דברי סופרים צריך למעט שהרי לא התירו אלא מפני הדחק וכן יעשה לעולם בכל פעם שתרצה לעמוד יטלנו מעליה וכשתעקור ללכת יניחנו עליה (עד שיגיע לחצר החיצונה של העיר כמו שיתבארלא):

ד

ד ואפילו אם אין הבהמה שלו שאין כאן איסור משום שביתת בהמתו אעפ"כ צריך ליזהר בכל זהלב דכיון שהוא מחמר אחריה אם תעשה מלאכה גמורה יעבור על לא תעשהלג אע"פ שאינה שלולד.

ומכל מקום אם (א) אינה שלו צריך להניחו עליה אפילו יש עמו נכרילה דכיון שהוא נזהר שלא תעשה מלאכה גמורה האסורה מן התורה אלא דבר שאין בו איסור אלא מדברי סופרים אף אם אדם היה עושה כיוצא בו א"כ מוטב שיעשה ע"י הבהמה דבר האסור לו בעצמו מדברי סופרים משיעשה בעצמו דבר האסור מדברי סופרים דהיינו האמירה לנכרילו ונתינת הכיס אליו שיוליכנו לו ויעשה שליחותו בשבתלז אבל כשהבהמה שלו והוא מצווה על שביתתה אף שנזהר שלא תעשה מלאכה גמורה מכל מקום יותר טוב שתשבות לגמרילח לפיכך צריך ליתן כיסו לנכרי שאינו מצווה על שביתתולט:

ה

ה ואם הוא משא כבד שלא יוכל הנכרי לשאת אותו בידיו יתן גם החמור לנכרי במתנה גמורה או יפקירנהמ ואזי דינה כבהמה שאינו שלו כלל וכמו שנתבארמא:

ו

ו אף על פי שהתירו לו להניח כיסו על חמורו לא התירו לו לרכוב עליומב (ואפילו אם הוא בענין שאם לא ירכב עליו והכיס תחתיו אלא יהא הכיס מגולה על חמורו יהיה (ב) שם חשש מלסטים שלא יגזלהו ממנו אף על פי כן לא התירו לו איסור רכיבהמג בדרכים שלנו (שאין להם דין רשות הרבים גמורה כמו שיתבאר בסימן שמ"המד) ואף אם לא נתיר לו הרכיבה לא יבא לידי איסור של תורה אף אם יוליכנה בעצמו ומה הפרש לנו בין איסור הרכיבה ובין איסור הכרמלית שניהם הם מדברי סופרים לפיכך אין להתיר לומה (אלא טלטול המעות והולכה על ידי הבהמה בלא עקירה והנחה כדי שלא יבא להוליך בעצמו ויטלטל ג"כ המעות ויעשה ג"כ עקירה והנחה ומוטב להתיר לו מעט מדברי סופרים משיעבור על הרבה מדברי סופרים בזדוןמו אבל) הרכיבה (אין להתיר לו) אלא ילך ברגליו:

ז

ז ואפילו אם הוא צריך לצאת חוץ לתחום מפני חשש סכנה וכשירכב על החמור יהיו רגליו תלויות למעלה מי' טפחים מן הארץ וכל למעלה מי' טפחים אין בו משום איסור תחומין כמו שנתבאר בסי' רמ"חמז וכשילך ברגליו יעבור על איסור תחומין ואפילו איסור תחומין שהם מן התורה כגון חוץ לי"ב מיל להאומריםמח שהם מן התורה אעפ"כ ילך ברגליו לפי שאף שכשירכוב יהיו רגליו למעלה מי' טפחים מכל מקום כיון שהוא יושב במקום שנוח תשמישו דהיינו על גבי החמור שהוא מקום נוח לתשמיש ישיבה ורגלי החמור נוגעים בארץ הרי זה דומה להולך בקרון שאע"פ שגבוה י' טפחים מכל מקום אם יש בו ד' על ד' יש בו משום תחומיןמט כמו שיתבאר בסי' ת"דנ.

ומכל מקום אם הוא בענין שיש חשש סכנה אם לא ירכב וילך בקרון כגון שהולך במדבר עם שיירא ולא יוכל ללכת עמהם אם ילך ברגליו וכל כיוצא בזה יכול לרכוב ולילך בקרון אף כשעודנו בתוך התחום שאין שם איסור כלל בהליכה ברגלנא:

ח

ח וכשאין שם חשש סכנה וצריך לירד מן הקרון אם לא ירד ממנו מבעוד יום צריך להסיר ממנו כל חפציו ולהניחם על הקרון קודם שירד ממנו אם גוף העגלה עצמה בלא הגלגלים היא רחבה ד' וגם היא גבוהה י' טפחים בלא הגלגלים שאז היא רשות היחיד גמורהנב אע"פ שיש חלל הרבה תחתיה א"כ כשירד על הארץ שהיא כרמלית אסור לו לטלטל מכרמלית לרשות היחידנג ואם אין העגלה גבוהה י' טפחים בעצמה אע"פ שגבוהה י' טפחים עם הגלגלים אינה רשות היחיד אם יש תחתיה חלל ג' טפחים כמו שיתבאר בסי' שמ"הנד ומותר לטלטל מכרמלית לתוכהנה ואם אין רחבה ד' טפחים אע"פ שגבוהה בעצמה י' טפחים הרי זה מקום פטורנו ומותר לטלטל אפילו מרשות הרבים לתוכו ואם היא מלמעלה רחבה ד' טפחים אע"פ שמלמטה אינה רחבה ד' טפחים הרי זו רשות היחידנז כמו שיתבאר שםנח:

ט

ט אם אין עמו לא חמור ולא נכרי אם יש עמו חרש ושוטה וקטן יתן כיסו להשוטה שיוליכנו לונט שהוא פטור מכל המצותס ולא יתננו לחרש וקטן אע"פ שגם הם פטוריםסא מכל מקום החרש יש לו דעת מועטתסב ומתחלף בפיקחסג והקטן יבא לכלל דעתסד ולהתחייב במצות אבל השוטה אין לו דעת כללסה ולא יבא לכלל דעת אבל אם אין עמו שוטה אלא חרש או קטן יתננו להםסו ואם יש עמו חרש וקטן יתננו לאיזה שירצהסז לפי ששניהם שקוליםסח שהחרש יש לו דעת מועטת והקטן אע"פ שאין לו דעת כלל מכל מקום יבא לכלל דעת גמורה כשיגדל:

י

י ויכול ליתנו לקטן אפילו הגיע לחנוך והוא בנו שחייב לחנכו במצותסט מכל מקום חינוך זה אינו אלא מדברי סופריםע והתירו לו חכמיםעא כדי שלא יבא לעשות בעצמועב.

ומכל מקום כשנותנו לו או אפילו לחרש ושוטה צריך ליתנו להם כשעקרו רגליהם ללכת וליטלו מהם כשהם רוצים לעמודעג כדי שלא יעשו עקירה והנחה כמו שנתבאר למעלהעד שאף שאינו מצווה על שביתתםעה מכל מקום הרי אסור להאכילם דבר האסור בידים מן התורהעו כמו שיתבאר בסי' שמ"געז וזה שנותן להם כיסו אף על פי שנותן (ג) להם מבעוד יוםעח מכל מקום כיון שיודע שיוליכוהו בשבת ולדעת כן נותן להם הרי זה כמאכילם איסור בידים לפיכך אין היתר אלא שלא יעשו עקירה והנחה שאז אין בזה איסור של תורה (אף אם היה ברשות הרבים גמורה)עט והתירו לו חכמים איסור של דבריהםפ כדי שלא יבא לעשות בעצמופא.

ומכל מקום אם היה עמו חמור יניחנו על חמורופב ולא יתננו לאחד מאלו שהם בכלל אדםפג ויש במינם שחייבים במצות ויתחלפו בהםפד:

יא

יא ואם אין עמו שום אחד מכל אלו התירו לו לטלטל בשבתפה כיסו או מציאה שבאה לידו מבעוד יוםפו פחות פחות מד' אמותפז דהיינו שלא יוליכם ד' אמות רצופים משקדש היוםפח אלא ילך עמהם פחות מד' אמות ויעמוד מעט לנוחפט ויחזור וילך פחות מד' אמות ויעמוד מעט לנוח וכן יעשה עד שיגיע למקום שביתתו ואם עמד לתקן משאו אין עמידה זו מפסקת אלא צריך שיעמוד כדי לנוחצ.

ויש מחמיריןצא בכל מקום שהתירו טלטול פחות פחות מד' אמות שישב בכל פחות מד' אמות אבל העמידה אינה כלום כיון שאין כוונתו בעמידתו בשביל לנוח ולהנפש אלא הוא רוצה לנוח כדי להתיר איסור טלטול ד' אמותצב וטוב לחוש לדבריו במקום שאפשר:

יב

יב ומכל מקום אין פחות פחות מד' אמות מועיל אלא לענין איסור מעביר ד' אמות ברשות הרבים אבל לא לענין הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ולא לענין הכנסה מרשות הרבים לרשות היחידצג אלא כיצד יעשה כשמגיע לביתו עם כיסו אם יכניסנו כדרכו נמצא מכניס מרשות הרבים או כרמלית לרשות היחיד אלא מיד שיגיע לפתח ביתו קודם שיעמוד שםצד יזרקנו לביתו כלאחר ידצה דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתיפיו ולאחריוצו ואין בזריקה זו איסור מן התורה ואף אם היא רשות הרבים גמורה אלא מדברי סופרים והתירו לו כדי שלא יבא להכניסו כדרכו:

יג

יג ואם אינו יכול להוליכה פחות פחות מד' אמות מפני שמתיירא מלסטים שלא יגזלוהו ממנוצז וכן אפילו אם יש עמו חמור ומתיירא להניחו עליו מפני הלסטים שאם יניחנו עליו ויטלנו בכל עת שיעמוד כמו שנתבארצח יראוהו הלסטים ויגזלוהו ממנוצט (ד) יכול לרוץק עם כיסו עד שיגיע לביתו שאין כאן איסור של תורה אף אם היא רשות הרבים גמורה אם התחיל לרוץ קודם שקדש עליו היום שלא היתה העקירה בשבתקא וכל זמן שהוא רץ אין כאן עקירה והנחהקב עד שיגיע סמוך לבית ואז קודם שיעמוד לפני פתח ביתו ותיעשה הנחהקג צריך הוא לזרוק כיסו לתוך ביתו כלאחר ידקד כדי שלא יכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.

ובזמן הזה שאין לנו רשות הרבים אלא כרמליתקה יש להתיר אף אם מתחיל לרוץ משחשכהקו רק קודם שיעמוד לפני פתח ביתו יזרקנו כלאחר יד שנמצא שאין כאן אלא עקירה בלא הנחהקז:

יד

יד במה דברים אמורים כשהוא רץ אבל לילך לאט לא התירו לוקח אפילו אם התחיל מבעוד יום לפי שלפעמים יעמוד מעט בלא דעתקט ויחזור וילך ונמצא עושה עקירה והנחה בשבתקי משא"כ כשהוא רץ יש לו היכרקיא וזכרון בריצה זו שאסור לו לעמוד ולא יבא לשכוחקיב:

טו

טו וכן מי שהיתה חבילתו על כתיפו וקדש עליו היום רץ תחתיה אפילו ברשות הרבים עד שמגיע לפני פתח ביתו ויזרקנה שם כלאחר ידקיג ואף אם עמד באמצע מרוצתו לתקן המשוי (ה) פטורקיד (אלא שלכתחלה אסור לעמוד כלל אלא אם כן אי אפשר לו בענין אחרקטו):

טז

טז וכל זה במי שהחשיך לו בדרךקטז שאינו פושעקיז שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום לבא לעיר אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשכה והוציא כיסו עמו לרשות הרביםקיח או אפילו לכרמליתקיט ושכח אח"כ להסירו ממנו ולהצניעו קודם שחשכהקכ לא התירו לו שום אחד מהדרכים האלוקכא אפילו לומר לנכרי להצניעוקכב הואיל ופשע בו שיצא עם כיסו סמוך לחשכהקכג כמ"ש בסי' רנ"בקכד:

יז

יז אבל אם היה כיסו תלוי בחגורו ושכחו (ו) ולא ידע בו בשעת יציאתו לרשות הרבים סמוך לחשכהקכה ואפילו שכח כיסו עליו עד שחשכה ואחר כך (הוציאו) יצא עמו לרשות הרביםקכו או אפילו ידע שכיסו עליו בשעת יציאתו אלא שיצא מבעוד יום ולא סמוך לחשכהקכז שאינו פושע בזה ואח"כ שכחו להצניעו עד שחשכה מותר לו ליתנו לנכרי שיביאנו לו לביתו ואם אין עמו נכרי או שאינו מאמינוקכח יוליכנו פחות פחות מד' אמותקכט ויזרקנו לביתו כלאחר ידקל ואם מתירא שלא יגזלוהו ממנו רשאי לרוץקלא עד לפני ביתו כמו שנתבארקלב שהתירו כל זה כדי שלא יבא להוליכו כדרכו בעקירה והנחה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונוקלג ובודאי לא יעזבנו בשוק כשאי אפשר לשמרו שםקלד (ע"י שומר נכרי או שומר ישראלקלה) עד למוצאי שבת:

יח

יח אבל אם אפשר לשומרו שם עד למוצאי שבת אסור להביאו לביתוקלו אפילו ע"י נכריקלז אלא מתיר חגורה בשוק והכיס נופל ואומר לנכרי לשומרו ואם מביאו הנכרי מעצמו אין צריך לומר לו כלוםקלח:

יט

יט ומי ששכח כיסו עליו ונזכר בשבת כשהוא בתוך הבית או בתוך החצר או אפילו בתוך עיר המעורבת יכול לילך עמו עד לתוך חדר מוצנע ושם יתיר חגורו והכיס נופלקלט ואין בזה איסור טלטול מוקצה דכיון שהמוקצה ישנו עליו כבר הרי הוא יכול לנושאו עליו לכל מקום שירצהקמ כמו שיתבאר בסי' ש"חקמא (ועוד שזהו טלטול ע"י גופו ולא בידיוקמב ואין בו איסור כלל כמו שיתבאר בסי' שי"אקמג):

כ

כ וכל זה בכיסו או מציאה שבאה לידו מבעוד יום אבל אם מצא ארנקי בשבתקמד (אפילו בתוך עיר (ז) המעורבת) אסור אפילו לומר לנכרי ליטלוקמה אע"פ שירא פן יקדמנו אחרקמו דכיון שאדם יכול להעמיד עצמו עליהקמז לא התירו לו שום איסור של דבריהם (אפילו איסור טלטול מוקצה ע"י נכרי שאף שיש מתיריןקמח איסור זהקמט במקום הפסד מרובה מכל מקום כאן אינו מפסיד כלום משלו אלא שנמנע מהריוחקנ).

ומכל מקום מותר לישב אצלו ולשמרו עד למוצאי שבתקנא שמותר לשמור המוקצה בשבת כמ"ש בסי' ש"[ו]קנב וכל שכן שמותר לומר לנכרי לשומרוקנג (ואם מביאו (ח) מעצמו אין צריך לומר לו כלוםקנד):

כא

כא מי שבא מן הדרך בליל שבת ובהמתו טעונהקנה (שנטל המשוי מעליה כשרצתה לעמוד והניחו עליה כשהיא מהלכתקנו או שהחשיך כשהיא הלכה סמוך לעיר) (ט) כשיגיע לחצר החיצונהקנז של העיר שהוא מקום המשתמר הראשוןקנח נוטל מעליה הכלים המותרים לטלטלם בשבתקנט.

(ולכתחילה יטלם (י) קודם שעמדה בחצר כדי שלא תעשה היא הנחה ואם עמדה אין בכך כלום שהיא הנחה בלא עקירה שהרי כשהגיע לפני פתח החצר שעמדה שם מעט קודם שנכנסה צריך היה ליטול המשוי מעליה קודם שעמדהקס ולהניחו עליה אחר שעקרה רגליה ליכנס לחצרקסא כדי שלא תעשה היא הנחה ועקירה כמו שנתבאר למעלהקסב).

ואפילו אם המשוי הוא יותר מט"ו סאין שאם היה על עגלה היה אסור להורידו ממנה בשבת כמו שיתבאר בסי' של"גקסג מכל מקום מעל הבהמה לא גזרו על זה מפני צער בעלי חייםקסד:

כב

כב ואם יש עליה דברים המוקצים מתיר את החבליםקסה של האוכף שהשקים קשורים בהםקסו והשקים נופלים מאליהם:

כג

כג היו בשקים דברים המשתברים אם יפלו כגון כלי זכוכיתקסז האסורים לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דםקסח שאין ראוים בשבת לכלום לפי שהם מאוסיםקסט ואי אפשר להשתמש בתוכם ומוקצה מחמת מיאוס כזה אינו מותר בטלטול בשבת אלא אם כן ראוי לכסות בו כלים וכיוצא בזה כמו שיתבאר בסי' ש"חקע אבל אלו אינן ראוים לכךקעא שמקפיד עליהם להשתמש בהם בענין זה שלא יפלו וישתברוקעב כיצד יעשה ליטלם מעל החמור מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהם ומתיר החבלים והשקים נופלים על הכרים וכסתותקעג:

כד

כד במה דברים אמורים (יא) בשקים קטניםקעד שיכול לשמוט הכרים מתחתיהם (לכשירצה) ששומט כר העליון מתחתיהם ונופלים על השני ומן השני על השלישי וכן עד שמגיעים לארץקעה שהשקים לא נעשו בסיס לדבר האיסור כיון שלא היו השקים עליהם בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבתקעו אבל אם הם שקים גדולים שאי אפשר לשמוט הכרים מתחתיהם אסור להניחן תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנוקעז אלא פורקן מן החמור בנחת שלא ישברוקעח ואע"פ שאי אפשר לפריקה בנחת בלא טלטול קצת מכל מקום התירו לו דבר זה מפני הפסד מרובהקעט וצריך ליזהר שלא יסמוך על הבהמה כשפורק מעליהקפ כמו שיתבאר בסי' ש"הקפא:

כה

כה ואם אי אפשר לפרוק בנחת שלא ישברו יש מתיריןקפב להניח כרים וכסתות תחתיהם שלא גזרו על ביטול כלי מהיכנו במקום הפסד מרובה אבל אינו יכול להניחן על החמור עד למוצאי שבת מפני צער בעלי חייםקפג שהוא אסור מן התורהקפד:

כו

כו וכל זה בכלים המוקצים שיש הפסד מרובה בשבירתן אבל אם היו חתיכות זכוכית רחבות שעושים מהן חלונות שאין בשבירתן אלא הפסד מועט שהרי סופן להחתך לחתיכות קטנות אסור להניח תחתיהן כרים וכסתותקפה אפילו הן משאות קטניםקפו שאפשר לשמוט הכרים מתחתיהם מכל מקום עד שיספיק לשמטם כולם בנחת שלא ישברו הכלים הרי כבר הם מבוטלים מהיכנם באותה שעה ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעהקפז שלא במקום הפסדקפח וכל שכן שאסור לפורקן בנחתקפט שאי אפשר בלא טלטול קצת אלא צריך להתיר החבלים שיפלו השקים מעל הבהמהקצ:

כז

כז מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו מותר לילך בהם לביתוקצא אע"פ שאסור לצאת בתפילין בשבתקצב מכל מקום משום בזיון התפיליןקצג שלא יניחן בשדהקצד או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמרקצה התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתוקצו שיצניען שםקצז וכשהוא מהלך בהן צריך להניח ידו עליהןקצח לכסותן מפני הרואיםקצט שלא יחשדוהור ואם יש בית סמוך לחומה שהן משתמרין שם חולצן ומצניען שםרא ולא ילך בהן עד ביתורב (וכבר נתבאר זה בסי' ל'רג):


א) משנה קנ[ג], א. רמב"ם פ"ו הכ"ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

ג) משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן ס"ד.

ד) רמב"ם שם. שו"ע שם.

ה) משמעות רמ"א ס"ב.

ו) רמ"א. רמב"ם שם. שו"ע שם.

ז) רמב"ם שם. שו"ע שם.

ח) לבוש ס"א.

ט) רמב"ם שם. רא"ש רפכ"ד. טור ושו"ע שם. והיינו אף שאז מטלטל בעצמו מוקצה בשבת.

י) גמרא שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ג.

יא) משמעות הגמ' שם. רמב"ם שם. ובזמן הזה שאין לנו רשות הרבים גמורה – ראה לקמן ס"ו ובקו"א סק"ב.

יב) שלטי הגבורים רפכ"ד (סה, ב). ב"ח ריש הסי'.

יג) רבא שם קנג, א. רמב"ם שם. טור ושו”ע ס"א.

יד) לבוש ס"א. וראה ר"ן (סו, א) ד"ה אמר. וראה גם לקמן ס"כ.

טו) רש"י שם ד"ה ולא אמרן.

טז) גמרא שם. טור ושו”ע שם.

יז) משנה שם קנג, א. טור ושו"ע ס"ב.

יח) ספר התרומה סי' רכו. מרדכי רמז תמז. מ"א סק"ד.

יט) רב אדא שם קנג, ב ורש"י ד"ה מניחו עליה. טור ושו”ע שם. וראה לקמן סי' שמז קו"א סוף סק"א לדעת התוס' כשהבהמה גבוהה י' טפחים א"צ ליזהר בזה, ומסיים: וצ"ע לדינא.

כ) שו"ע שם. וראה מלבושי יו"ט סק"ב.

כא) ברייתא ג, א. וכדלקמן סי' שמז ס"א וש"נ.

כב) גמרא ג, א. רמב"ם פי"ג ה"ח.

כג) תוס' ה, ב ד"ה אגוז. רמב"ם שם הי"ב.

כד) רב פפא קנג, ב.

כה) משמעות רש"י שם סוד"ה כל שבגופו. וכדלקמן סוף ס"ד, שמכל מקום טוב שתשבות לגמרי.

כו) גמ' שם וכפירוש הרשב"א שם ד"ה כשהיא. טור ושו"ע שם.

כז) גמרא שם.

כח) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

כט) ראה גמ' ורש"י שם ד"ה וקאתי.

ל) רמב"ם פ"כ ה"ו. לבוש ס"ב. עולת שבת סק"ב. וראה קו"א ס"ק ג, הטעם שכאן הוא רק לכתחלה.

לא) סעיף כא.

לב) ר"ן (סו, סוע"א) ד"ה והלא מחמר. ריב"ש סי' כד. מ"א סק"ה.

לג) ראה גמרא קנג, ב ורש"י ד"ה ורחמנא. מ"מ פ"כ ה"א בדעת הרמב"ם.

לד) ר"ן שם ובע"ז (ד, ב) סוד"ה ומקשו. ריב"ש שם. מ"א שם.

לה) מ"א סק"א. וראה מ”מ וציונים.

לו) כדלעיל סי' רמג ס"א וש"נ. וראה זכרון יוסף סי' קצה. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 142. מ”מ וציונים.

לז) ראה רש"י קנג, א ד"ה מאי טעמא. וראה גם לעיל סי' רמג שם. סי' רסג קו"א סק"ח.

לח) אף שעושה רק הנחה בלא עקירה, שמותר בבהמתו כדלעיל ס"ג. ראה ר"ן שם (סו, א ד"ה מאי טעמא). מ"א ס"ק ו.

לט) גמ' שם.

מ) מ"א סק"ב.

מא) סי' רמו ס"ט.

מב) שאסור בשבת כדלקמן סי' שה סכ"ג. וראה ריב"ש סוס"י קא. תשב"ץ ח"א סי' כא. הובאו בב"י סוף הסימן. רמ"א ס"ב.

מג) מ"א סק"ז.

מד) סוף סי"א.

מה) כסברת הטור סי' שלד. מ"א שם וכאן ס"ק ג (אף לענין טלטול מוקצה והולכה ע"י הבהמה כו'). וראה קו"א ס"ק ב.

מו) ב"י סי' שלד ד"ה ונ"ל בשם מהר"י אבוהב. עולת שבת סי' שלד סק"ג. ט"ז סי' רמד סק"ו. וראה קו"א שם.

מז) ס"ג בשם ויש מתירין.

מח) לקמן סי' שצו ס"א וש"נ.

מט) מ"א סק"ז. וראה לעיל סי' רמח ס"ג, ובקו"א שם ס"ק ב. וראה חקרי הלכות ח"ב נד, ב.

נ) סעיף א וש"נ.

נא) ריב"ש סוף סי' קא. הובא בב"י סוף הסי'. רמ"א ס"ב וט"ז סק"ג.

נב) מ"א סק"ז ד"ה ודע.

נג) מ"א שם. וראה העו"ב תשמא ע' 63.

נד) סעיף ד.

נה) מ"א שם.

נו) מ"א שם. וראה גם לקמן שם סכ"ז.

נז) מ"א שם בסופו.

נח) סעיף ג.

נט) גמרא שם קנג, א. טור ושו”ע סעי' ד-ה.

ס) חגיגה ב, ב. ג, א.

סא) חגיגה שם.

סב) רש"י שבת שם ד"ה לשוטה. לבוש ס"ד.

סג) גמרא שבת שם ע"ב. וראה לבוש ס"ה.

סד) גמרא שם. טור ושו"ע ס"ה.

סה) רש"י שם. טור ושו”ע ס"ד.

סו) משמעות הגמ' שם ע"ב.

סז) רי"ף (סו, א). רמב"ם פ"כ ה"ז. רא"ש רפכ"ד. טור ושו”ע ס"ה.

סח) לבוש ס"ה.

סט) ראה לקמן סי' שמג ס"ב וש"נ.

ע) כדלקמן שם.

עא) פסקי רי"ד קנג, ב ד"ה איבעיא. הובא בפסקי ריא"ז פכ"ד ה"א אות ב. שלטי הגבורים שם סו, א אות ב.

עב) כדלעיל ס"א.

עג) תוס' קנג, א ד"ה מי. פסקי ריא"ז שם. רמב"ן שם ד"ה חמור. רשב"א שם ע"ב ד"ה כשהיא מהלכת. מ"מ פ"כ ה"ז. שו"ע ס"ו.

עד) סעיף ג.

עה) מ"מ שם.

עו) ראה רשב"א שם. פסקי ריא"ז שם. לבוש ס"ו.

עז) סעיף ה. וראה שם ס"י. בדי השלחן סי' קמז ס"ק יא. וראה העו"ב תתלא ע' 79.

עח) מ"א סק"ח. וראה קו"א סק"ג.

עט) כדלעיל ס"ג.

פ) פסקי רי"ד שם (לענין חיוב חנוך). רשב"א שם ד"ה איכא (לענין חשש דילמא אתי למסרך, דלקמן סי' שמג ס"ו). וראה מ”מ וציונים. העו"ב תתלג ע' 54.

פא) כדלעיל ס"א.

פב) גמרא שם. טור ושו”ע ס"ג.

פג) גמרא שם.

פד) רש"י שם ד"ה האי אדם.

פה) רבי יצחק שם. טור ושו”ע ס"ז.

פו) שו"ע שם. לבוש ס"ז.

פז) רבי יצחק שם. טור ושו"ע שם.

פח) ראה מ”מ וציונים.

פט) רש"י ע"ז ע, א. ד"ה פחות. דרכי משה סק"א בשם הטור סי' שמח. מ"א סק"ט.

צ) גמרא ה, ב ורש"י ד"ה והוא שעומד. וראה גם לקמן סי' שמט ס"ג.

צא) רבינו ירוחם ני"ב ח"ו (עא, ג). כל בו סי' לא (כט, ד). הובא ב"י ד"ה כתב. ט"ז סק"ד.

צב) מ"א סק"ט.

צג) שו"ת רש"ל סי' נא. ט"ז סק"ד. וראה גם לקמן סי' שמט ס"ה.

צד) ראה ספר התרומה סי' רכה והגהות מיימוניות פ"כ אות ה ומהרש"א קנג, ב ד"ה גמרא א"א - גבי רץ דלקמן סי"ג. וראה תהלה לדוד סקט"ו. חקרי הלכות ח"ד לו, א.

צה) גמרא קנג, ב. ב"ח ד"ה היתה חבילתו בשם התוס'. וכ"כ בתוס’ הרא"ש שם.

צו) רש"י שם ד"ה כלאחר יד.

צז) ספר התרומה סי' רכה. מרדכי רמז תמז. הגהות [מיימוניות] שם. מ"א סקי"ח.

צח) סעיף ג.

צט) מ"א שם.

ק) רב [א]דא שם. וראה קו"א סק"ד.

קא) ס' התרומה סי' רכה. וראה קו"א ס"ק ג בישוב קושיית שלטי הגבורים עליו. וראה תהלה לדוד ס"ק יב. העו"ב קעא ע' ח. קעג ע' ז ובנסמן שם.

קב) רש"י שם ד"ה רץ.

קג) ס' התרומה סי' רכה. הגהות מיימוניות פ"כ אות ה. מהרש"א שם ד"ה גמרא א"א. וראה גם לעיל סי"ב.

קד) גמ' שם.

קה) כדלקמן סי' שמה סוף סי"א.

קו) שלטי הגבורים שם. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק יח. וראה קו"א סק"ג וסק"ד.

קז) ראה לבוש סוף סי"א ואליה רבה סקכ"ג.

קח) גמרא שם. טור ושו"ע סי"א.

קט) רש"י שם ד"ה למיעבד. שו"ע שם.

קי) גמ' שם. שו"ע שם.

קיא) רש"י שם. שו"ע שם.

קיב) ראה לבוש סי"א.

קיג) רב אדא שם ורש"י ד"ה מונחת. טור ושו”ע סי"א. וראה תהלה לדוד סקי"ב.

קיד) מ"א ס"ק טז.

קטו) ראה קו"א סק"ה.

קטז) רבינו ירוחם ני"ב ח"א (סו, ג) בשם יש מפרשים. שו"ע ס"ח.

קיז) ראה לבוש ס"ט.

קיח) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

קיט) ראה לעיל סי' רנב סוף סי"ח שלכרמלית אין איסור לצאת סמוך לחשכה אפילו בחפץ שבידו. וראה כאן סי"ז שהזכיר רק רשות הרבים. וראה צ"צ או"ח הוספות יד, ב. חקרי הלכות ח"ב נה, ב.

קכ) ראה קו"א ס"ק ו, שלפי מ"ש במ"א סק"י, זוהי הכוונה במ"ש בשו"ע שם: ושכח והוציא לרה"ר.

קכא) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

קכב) דרכי משה סק"ב, בשם הכל בו ריש סי' לא.

קכג) לבוש שם.

קכד) סעיף יז.

קכה) מ"א סק"י (שדוקא במזיד לא התירו, משא"כ בשכח). וראה קו"א סק"ו.

קכו) ע"ז דף [ע] ע"א, לגירסת המ"א שם (המוציא כיס בשבת).

קכז) מ"א שם.

קכח) כדלעיל ריש ס"ג וש"נ.

קכט) גמרא שם.

קל) כדלעיל סי"ב. וראה ארץ צבי סי' עו.

קלא) מ"א ס"ק כ.

קלב) סעיף יג.

קלג) ראה רשב"א רפכ"ד. אליה רבה סק"כ.

קלד) ראה העו"ב תקיב ע' 14. תקיג ע' 24.

קלה) ספר התרומה סי' רכו. מ"א סי' שלד סק"ב. וראה גם לקמן סי' שלד ס"ב. וראה קו"א סוף סק"ו שמסתפק אי סגי במה שיכול לשמור בעצמו.

קלו) ספר התרומה סי' רכו (בתירוץ הב'. וראה קו"א ס"ק ו, שטעם זה עיקר). ר"ן (סו, א) ד"ה אלא. מ"א שם סק"ב. וראה גם לקמן שם ס"ב.

קלז) ראה רבינו ירוחם ני"ב חי"ג (פה, א) בשם מהר"מ. הובא ב"י סוס"י שט ד"ה כתב ר"י.

קלח) אגודה ביצה פ"א סי' ה. רמ"א סי"ב. וראה הטעם בקו"א ס"ק ח.

קלט) אגודה ביצה פ"א סי' ה. רמ"א סי"ב. וראה לקמן סי' שא קו"א סק"י ד"ה ומיהו, שכן נראה גם דעת ס' התרומה (סי' פד). סמ"ג (ל"ת עה כו, א). והגהות מיימוניות (הל' יו"ט פ"ג אות ו). שהובאו בב"י סוס"י תנז. אמנם בסמ"ג (עשין ל) והגהות מיימוניות (הל' שבת פ"ה אות ר) נראה שחולקים על האגודה, ולכן הוצרך כאן לטעם הב'. וראה בדי השלחן סי' קיג ס"ק יא. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 144. מ”מ וציונים.

קמ) מ"א ס"ק יט. וכ"ה לעיל סי' רסג ס"כ. סי' שלא ס"י. סי' תקו ס"ט. וראה לקמן קו"א שם, שלא התירו אלא לטלטלו לכל מקום שירצה שלזה יש גבול וסוף, אבל לא לעמוד כמו שירצה שלזה אין גבול שיכול לעמוד כל היום.

קמא) סעיף יג (לענין כלי שמלאכתו לאיסור, שהתירו אפילו כשאוחזו בידו; אלא שבזה הביא שם דעת האוסרים ולא התיר אלא במקום הפסד). וראה גם לקמן שם סעיף עד.

קמב) עיין סי' שא בט"ז ס"ק כב, ובמ"א ס"ק מה, ובמ"ש שם לקמן סל"ט ובקו"א סק"י.

קמג) סעיף טו. וראה לקמן סי' שא קו"א ס"ק י, שהאגודה ס"ל כפוסקים האוסרים טלטול ע"י גופו לצורך המוקצה, ולכן הוצרך לטעם הא'.

קמד) רא"ש ב"מ פ"א סי' כב. הגהות מרדכי שם רמז תכג בשם תוספות. שו"ע סי"ג.

קמה) מ"א ס"ק כא. וראה קו"א ס"ק ז.

קמו) רא"ש שם. הגהות מרדכי שם. שו"ע שם.

קמז) כדלעיל ס"ב.

קמח) מ"א סי' שז סוף סק"ז. וכדלקמן שם סי"ב.

קמט) של טלטול מוקצה ע"י נכרי.

קנ) ראה זכרון יוסף ס"ק קסט.

קנא) רמב"ם פ"כ ה"ז. וראה קו"א סק"ז.

קנב) סעיף ג.

קנג) באר היטב ס"ק יא בשם באה"ט שלפניו.

קנד) כדלעיל סוף סי"ח וש"נ. וראה הטעם בקו"א ס"ק ח.

קנה) לשון הרמב"ם פכ"א ה"י.

קנו) כדלעיל ס"ג.

קנז) משנה קנג, א. רמב"ם שם. טור ושו”ע ס"ט.

קנח) רש"י שם ד"ה לחצר החיצונה. וראה קו"א ס"ק ט, שמסתפק אם מותר ליכנס עד ביתו.

קנט) משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קס) רמב"ם בפירוש המשנה רפכ"ד. תוספות יום טוב שם.

קסא) מהרש"א קנג, ב ד"ה גמרא א"א.

קסב) סעיף ג.

קסג) סעיף ה.

קסד) מ"א ס"ק יב. וראה גם לקמן סי' שה סכ"ד וש"נ.

קסה) משנה שם קנג, א. טור ושו”ע ס"ט.

קסו) רש"י שם ד"ה נוטל.

קסז) רב הונא קנד, ב. טור ושו”ע שם.

קסח) גמרא שם. שו"ע שם.

קסט) רש"י שם ד"ה דאומני. שו"ע שם.

קע) ס"ב. וראה גם לקמן סי' רעט ס"ז.

קעא) ר"ן (סו, ב) ד"ה אמר עיין שם ובגמרא פ"ג מו, א. מ"א ס"ק יג.

קעב) רז"ה שם.

קעג) רב הונא קנד, ב. טור ושו”ע שם.

קעד) גמרא שם. טור ושו”ע שם.

קעה) רש"י שם ד"ה בשליפי זוטרי. ואין כאן ביטול כלי מהיכנו אלא לפי שעה והתירו לו במקום הפסד מרובה כדלקמן סכ"ו ובקו"א סקי"א. וראה גם לעיל סי' רסה סוף ס"ז. לקמן סי' שי ס"י.

קעו) מ"א ס"ק יד. וראה גם לעיל סי' רסה ס"ה.

קעז) ראה לעיל סי' רסה ס"ג וש"נ.

קעח) רמב"ם פכ"א ה"י. טור ושו”ע שם. וראה לקמן סי' שה סכ"ד.

קעט) מ"מ שם. מ"א ס"ק יד ד"ה כללא. וראה לקמן סי' שלד ס"ב. סי' שה סוף סכ"ו (אם מותר לטלטל מוקצה במקום הפסד מרובה). סי' שח סע"ט (לענין טלטול קצת).

קפ) מ"א שם ד"ה והוי.

קפא) סעיף כה.

קפב) מ"מ שם לדעת הרמב"ם. מ"א שם ד"ה כללא. וכן דעת רש"י שם ד"ה והא איכא, ושלטי הגבורים (סו, ב אות ב).

קפג) רמב"ם שם. שו"ע שם.

קפד) ראה גמרא קכח, ב. מ"א סי' שה ס"ק יא. וראה גם לקמן סי' שה סכ"ו וסכ"ט. חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים ס"ד.

קפה) גמרא ורש"י קנד, ב ד"ה בכולסא. מ"א סקי"ד. וראה גם רמב"ם פכ"א ה"י.

קפו) ראה מ”מ וציונים.

קפז) ראה קו"א ס"ק יא, שמשמע שטעם האיסור הוא משום שנראה כסותר הכלי לפי שעה.

קפח) מרובה, כדלעיל סי' רסה סוף ס"ז.

קפט) ראה מ"א שם.

קצ) גמרא שם. רמב"ם שם.

קצא) ביצה טו, א. טור ושו”ע ס"י. ואם מוצא תפילין ברה"ר או בשדה יתבאר לקמן סי' שא סנ"א-ג.

קצב) כדלקמן סי' שא ס"ג וש"נ.

קצג) רש"י שם ד"ה מניח. ט"ז סק"ה. מ"א סקט"ו.

קצד) מ"א שם.

קצה) רש"י שם ד"ה בבית המדרש.

קצו) ראה רש"י וט"ז ומ"א שם. וכ"ה לשון רבינו לעיל סי' ל ס"ד.

קצז) משמעות הגמ' שם.

קצח) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

קצט) רש"י שם. לבוש ס"י. ט"ז שם. מ"א שם.

ר) לבוש שם. וראה לעיל סי' ל ס"ד.

רא) גמרא שם. טור ושו”ע שם.

רב) רש"י שם ד"ה לבית.

רג) סעיף ד.