רסט דין הקידוש בבית הכנסת ובו ד' סעיפים:

א

א חכמים הראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת כדי להוציא את האורחים שאין להם ייןא השובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם מיד אחר קידוש זהב שהרי קידוש זה להם הוא במקום סעודה שבשעה שהשליח ציבור היה אומר קידוש זה היו האורחים כבר בחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בוג אבל הצבור אינן יוצאים בו אף אם נתכוונו לצאת כיון שאין שומעין אותו במקום סעודהד:

ב

ב ואף עכשיו שאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסתה להוציאם ידי חובתם אעפ"כ נוהגים לקדש בבית הכנסת על היין לפי שתקנת חכמים לא בטלהו אף על פי שבטל הטעם שבגללו תקנוז כמו ברכה מעין ז' שאומרים אף בזמן הזהח שבתי כנסיות שלנו הם בישוב כמו שנתבאר בסי' רס"חט ואף שיש חולקים ומערערים על מנהג זה שנהגו לקדש בבית הכנסת עכשיו שאין אורחיםי וכן נתפשט המנהג במדינות הרבה שלא לקדש בבית הכנסתיא מכל מקום במדינות אלו שנהגו בו אין לבטל המנהגיב כי העיקר כסברא הראשונה ויש מגדולי הדור שהיה נוהג לקנות מהקהל מצות היין של קידוש זה שיתננו הוא משלו ולא אחריג וכן נוהגים עכשיו במקצת מדינות לקנותו בדמים יקריםיד (ואין לבטל המנהג כי הרבה גאונים יסדוהוטו):

ג

ג המקדש בבית הכנסת אסור לו לטעום מהכוס שהרי הוא אינו יוצא בקידוש זה ואסור לטעום כלום קודם קידושטז אלא כיצד יעשה שלא תהא ברכת בורא פרי הגפן לבטלהיז יטעים מהכוס לקטןיח שהגיע לחינוך והקטן ישמע הברכה ממנו ויוצא בה ידי חובתו ונמצא שלא בירך לבטלהיט שמותר להאכיל את הקטן קודם קידוש בין של לילה בין של יום ואסור לענותו שלא אסרו להאכילו איסור בידים אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו כגון טרפה וכיוצא בהכ אבל כשהמאכל מותר מחמת עצמו אלא שהוא זמן האסור באכילה מותר להאכיל לקטןכא שהרי מאכילים הקטנים ביום הכיפורים אפילו קטן שאין בו חשש סכנה אם יתענהכב.

ואם אין קטן בבית הכנסת יטעום המקדש עצמו או אדם אחרכג וישתה כשיעור שחייבים לברך אחריו ברכה אחרונהכד דהיינו רביעית שיש אומרים שיוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה כמו שיתבאר בסי' רע"גכה ולכן יהא בדעתו לצאת ידי חובתו בקידוש זה שאם לא כן אסור לטעום קודם קידוש ואעפ"כ יכול הוא לחזור ולקדש בביתו כדי להוציא את אשתו ובניו ובני ביתו אם אינם יודעים לקדש בעצמןכו כמ"ש שםכז:

ד

ד נהגו לעמודכח בשעה שהש"ץ מקדש בבית הכנסת ואמרו הראשוניםכט שזה מועיל לעייפות הברכיים:


א) גמרא פסחים קא, א כשמואל. רמב"ם פכ"ט ה"ח. טור ושו"ע.

ב) תוס' ד"ה דאכלו ושתו. מ"א סק"ב.

ג) כדלקמן סי' רעג ס"י. וראה גם לקמן סי' תפז ס"ז. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קנט.

ד) שמואל שם. טור ושו"ע. וכדלקמן סי' רעג ס"א.

ה) ראה גם לקמן סי' רעג סי"א. סי' רחצ סי"ז. סי' רצט סי"ז. וראה לקמן סי' שמג ס"ו.

ו) שו"ת הרמב"ם (פאר הדור סי' קמח). שו"ת רשב"א ח"א סי' לז וסי' שכג. ר"ן שם ד"ה לאפוקי אורחים. שו"ע.

ז) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קס.

ח) רשב"א ור"ן שם.

ט) סעיף טו.

י) עתים סי' קמ וטור בשם רב האי גאון.

יא) ב"י ושו"ע - מנהג א"י.

יב) משמעות רמ"א ס"א. מ"א סק"ג. וראה לקמן סי' רעא סוף סכ"א. סי' תפז ס"ז.

יג) מהרי"ל הל' תפלה סי' ד.

יד) מ"א שם.

טו) רשב"א שם. מ"א שם.

טז) שו"ת רשב"א שם. רא"ש פ' ערבי פסחים ס"ה. הגהות מיימוניות פכ"ט אות מ, ומרדכי פסחים שם בשם ברכות מהר"ם (ד"ה ואותם בני אדם). טור ושו”ע. וכדלקמן סי' רעא ס"ט.

יז) משא"כ ברכת הקידוש. וראה מ”מ וציונים. העו"ב (ירות"ו) ע' קסא. פסקי אדה"ז ע' 197. וראה לקמן סי' רצה ס"ד (במוסגר) לענין הבדלה, וש"נ.

יח) הגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע.

יט) רשב"א עירובין מ, ב ד"ה ליתביה. שו"ת הר"ן סי' נב. מ"א ס"ק א. וכדלעיל סי' קצ ס"ד, לחוש לדעה הראשונה שם האוסרת בקטן שלא הגיע לחינוך.

כ) יבמות קיד, ב.

כא) מ"א שם. וכ"ה לעיל סי' קו ס"ג. לקמן סי' תעא ס"י. סי' תעב סכ"ג. וראה לקמן סי' שמג ס"ו-ז שהביא דעה נוספת, שבדברי סופרים מותר להאכילו בכל אופן, כשהוא לצרכו או לצרכינו. וראה צ"צ או"ח (הוספות) יד, ב. תהלה לדוד סי' שמג סק"ד. בדי השלחן סי' קמז סק"ז. מ”מ וציונים. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 149. העו"ב תשפח ע' 57. תשצ ע' 66.

כב) מ"א שם. וראה לקמן סי' תעא ס"י. סי' תרטז ס"א וס"ד. העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קסה. העו"ב תתכט ע' 62.

כג) הגהות מנהגים ערבית של שבת אות לא. הובא במ"א שם. וראה לקמן סי' רעא סכ"ה ולעיל סי' קצ ס"ד (במוסגר), שי"א שבקידוש שבבית צריך לטעום המקדש בעצמו.

כד) מ"א שם. וראה מ"א סי' רעג סק"ח.

כה) סעיף ט.

כו) מ"א שם.

כז) סעיף ו (לענין להוציא את מי שאינו יודע לקדש). וראה גם לקמן סי' רצו סי"ז (לענין להוציא בני ביתו). סי' רצז ס"ז (לענין להוציאם בברכות הנהנין). לעיל סי' קסז סוף סכ"ג (לענין להוציא קטנים שאין חינוכם מוטל עליו).

כח) הלכות גדולות סו"ס כז. הובא בכל בו סי' לה. רמ"א ס"א.

כט) הלכות גדולות וכל בו שם. דרכי משה ס"ק ב.