רעו דיני נר שהדליק הנכרי בשבת ובו י"ז סעיפים:

א

א נכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסורא לכל אדם להשתמש לאורו בשבת אפילו למי שלא הודלק בשבילו שהחמירו בזה חכמים הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה בשביל ישראל בשבתב וכן אם הבעיר מדורת עצים בשביל ישראל אסור לכל אדם מישראל להתחמם כנגדה בשבתג ואפילו אם הנכרי נתכוין לטובת עצמו כגון ששכרו הישראל וקצץ לו שכרד כך וכך בעד כל יום ויום שידליק לו נרות ויבעיר לו מדורהה או שקצץ לו בעד כל (א) הדלקה והדלקה והבערה והבערהו ולא צוהו להדליק ולהבעיר בשבתז אלא הוא עושה מעצמו כדי להרבות בשכרו אעפ"כ אסור ליהנות ממלאכתו בשבת שהואיל וגוף הישראל יהא נהנה בשבת מגוף המלאכה הרי עיקר המלאכה נעשית בשבת בשבילוח שהרי הנכרי אינו נהנה מגוף המלאכה אלא משכרהט והוא מתכוין בעשיית גוף המלאכה בשבת בשביל שיהנה הישראל ממנה בשבתי נמצא שעשיית מלאכת השבת היא בשבילו כשיהנה ממנה בשבת ויש לגזור גזרה שמא יאמר לו לעשותה בשבת בשביל הנאתויא אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשעיקר עשייתה בשביל הנאתו:

ב

ב ומכל מקום לא הטריחו על הישראל לצאת מביתו כשמדליק בו הנכרי נר בשבילו מדעת עצמויב אף על פי שיש לו הנאה מאור הנריג רק שלא ישתמש כלום לאורויד וכן במדורהטו והוא הדין אם הוא שובת במלון בבית הנכרי אינו צריך לצאת ממנו כשמדליק הנכרי נר בשבילו דכיון שהוא שובת בו נעשה כביתו וטורח לו לצאת ממנוטז ואם רוצה לעשות מדת חסידות יהפוך פניו מאור הנריז להראות שאינו חפץ בויח:

ג

ג ומכל מקום אם הנר הוא של ישראל צריך הוא למחות בידו לכתחלה שלא ידליקנו בשבילויט מטעם שנתבאר בסי' רנ"בכ וכן במדורה מעצים של ישראל (ואם לא השגיח בו והדליקו מותר לו ליהנות להשתמש לאורוכא ובלבד שלא יערים במחאתוכב).

ואם מיחה בנכרי המשרתו בביתו ולא השגיח בו (אע"פ שמותר לו להשתמש לאור הנר שמיחה בו מכל מקום) חייב הוא לגרש מביתו את הנכרי הזה שאינו שומע לו ומדליק או מבעיר בשבילו בשבתכג ואע"פ שהוא מתכוין לטובת עצמו כדי להרבות בשכרו שקצץ לו בעד כל הדלקה והבערהכד והרי זה כקבלן שאין צריך למחות בידו אף שעושה המלאכה בחפצים של ישראל כמ"ש שםכה מכל מקום אסור לו להניחו שיעשה בביתו מפני מראית העין כמו שנתבאר שםכו:

ד

ד אבל אם הנר או העצים של הנכרי אינו צריך למחות בוכז כשעושה מדעת עצמוכח אע"פ שלא קצץ לו שכר מטעם שנתבאר שםכט ואפילו (ב) בתוך בית ישראלל אין חוששים למראית העין כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי מטעם שיתבאר בסי' שכ"הלא:

ה

ה ומכל מקום מותר לו למחות בו וכן מותר למחות בנכרי שבא להוסיף שמן שלו בנר הדולקלב ואין בזה משום כיבוי שע"י מחאתו גורם מהירות הכיבוילג וכשמיחה בנכרי המדליק משלו בין בביתו בין בבית הנכרי ולא השגיח בו מותר לו להשתמש לאורולד ובלבד שלא יערים במחאתולה:

ו

ו וכל זה כשהדליק בשביל ישראל אבל אם הדליק בשביל עצמולו או בשביל נכרי אחרלז מותר לכל ישראל להשתמש לאורו אפילו הנר של הישראללח שאין גוזרים שמא יאמר לנכרי שידליק בשביל עצמו או בשביל נכרי אחרלט וכן אם הדליק לצורך חולה אפילו שאין בו סכנהמ או לצורך קטנים שדינם כחולה שאין בו סכנהמא לכל דברמב מותר לבריאים להשתמש לאורו שאין כאן גזרה שמא יאמר לנכרי להדליק בשביל החולה שהרי דבר מותר הוא אפילו לכתחלהמג:

ז

ז ישראלים ונכרים שהסיבו יחד ובא נכרי והדליק להם נרמד אם רוב המסיבה נכרים מותר להשתמש לאורומה ואם רובה ישראל אסור להשתמש לאורומו שמן הסתם מתכוין המדליק לצורך הרובמז ואם מחצה ישראל ומחצה נכרים ג"כ אסורמח שמן הסתם הוא מכוין לצורך שניהםמט ואף אם ספק לאיזה מהם מדליק הולכים להחמירנ בספק זהנא.

וכל זה כשמדליק סתם שמן הסתם כוונתו בשביל המסובין אבל אם יש הוכחה שמדליק בשביל עצמו כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורהנב (מידנג) אע"פ שהרוב ישראלנד מותר להשתמש לאורה וכן אם יש הוכחה שמדליק בשביל נכרי אחר אבל אם יש הוכחה שמדליק לצורך ישראל ולצורך נכרי אע"פ שהרוב נכרים אסורנה:

ח

ח בקצת מקומותנו נהגו רבים להקל באמירה להנכרי להדליק נרות לצורך סעודהנז כשנכבו הנרות ואי אפשר לאכול בחשךנח ויש שלמדו זכות על שלא מיחו בידם חכמיםנט לפי שסומכין על מי שאומרס שלא גזרו על שבות של אמירה לנכרי במקום מצוה אפילו לומר לו לעשות מלאכה גמורה של תורה ומכל מקום אם נר אחד דלוק עדיין ויכולים לאכול אצלו אסור לומר לנכרי שידליק עודסא שאין כאן מצוה כל כך לדחות בשבילה שבות של אמירה לנכרי (ואם הדליק מעצמו מותר ליהנות ממנוסב אף לאחר שכבה הראשון כיון שעונג שבת תלוי בזה כמו שיתבארסג).

אבל כל אדם צריך להחמירסד לעצמו שלא לומר לנכרי להדליק נר אע"פ שיושב בחושךסה ואינו יכול לאכול סעודת שבת לפי שרבו האומרים שלא התירו שבות במקום מצוה אלא שבות דשבות כמו שיתבאר בסי' ש"זסו ודבריהם עיקר לפיכך אין להקל כלל בזה אפילו לצורך גדולסז אלא שאין למחות בהמקילין שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידיםסח:

ט

ט אבל לומר לנכרי שיביא לו נר הדלוק כבר במקום אחר יש מתיריםסט אפילו אם אפשר לו בלעדו בין נר של שעוה וחלב בין נר של שמןע לפי שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שהוא מוקצה כמו שיתבאר בסי' רע"טעא וכל מוקצה מותר לטלטלו בטלטול מן הצד כמו שיתבאר בסי' שי"אעב וכיון שהישראל בעצמו היה יכול להביא הנר לכאן בהיתר בטלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיועג וכיוצא בזה כשמביאו הנכרי באיסור בטלטול גמור אין בכך כלום שלא אסרו לעשות ע"י נכרי בשבת אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמועד ואין להורות היתר זה אלא לבני תורה אבל לעמי הארץ אין להתיר שלא יתרגלו באמירה לנכרי וידמו דבר לדבר ויקילו יותרעה:

י

י במה דברים אמורים כשמביאו לכאן כדי ליהנות כאן לאורו או מפני שצריך למקום שהיה הנר עומד שם אבל אסור לטלטל על ידי נכרי כדי להצניעו כדי שלא יגנב לפי שטלטול זה הוא לצורך הנר שהוא מוקצה ואין היתר לישראל לטלטל מוקצה אפילו בטלטול מן הצד כשטלטולו הוא בשביל המוקצה עצמועו כמו שיתבאר בסי' שי"אעז.

(ואף שיתבאר שםעח שכל טלטול מן הצד שהוא על ידי גופו שלא בידיו יכול לטלטלו אפילו לצורך המוקצה ושאר טלטול מן הצד שהיה על ידי דבר אחר שבידיו אין היתר אלא כשמטלטלו לצורך מקומו אבל לא כשצריך להשתמש בגוף המוקצהעט ואם כן זה הנר אם יטלטלנו על ידי דבר אחר שבידיו לא יוכל לטלטלו כדי ליהנות מאורו כאן במקום שמביאו וגם א"א כלל להביאו על ידי הטלטול מן הצד של דבר אחר שבידיו ואם יטלטלנו על ידי גופו כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה יכול לטלטלו אף בשביל שלא יגנב אעפ"כ אין להתיר לומר לנכרי שיצניענו לפי שאותם המתיריםפ טלטול כדרכו על ידי נכרי כשיש היתר לישראל מן הצד (ג) הם סוברים שאף על ידי גופו אין היתר לטלטל לצורך המוקצה עצמופא אלא כדי להשתמש בגוף המוקצה או מפני שצריך למקומופב ואין להקל יותר ממה שהם עצמם מקיליםפג):

יא

יא אם אומר אדם לעבדו ולשפחתו לילך עמו לחוץ בלילה ומדליקים הנר מעצמן אף על פי שגם הם צריכין לנר זה ומתכוונים לצורך עצמן בלבדפד אין זה נקרא לצורך נכרי כיון שעיקר ההליכה היא לצורך ישראל ובשבילופה ולפיכך (צריך למחות בם שלא ידליקו אם הנר שלופו ואם לא מיחה בהם והדליקוהו) אסור לילך עמהם לחוץ עד שיניחו הנר בבית שלא יהנה מאור הנר שהודלק בשביל הליכתופז אפילו הנר של נכרי (ואם מיחה בם ולא השגיחו בו והדליקו מותר להשתמש לאורו אם אינו מערים כמו שנתבאר למעלהפח):

יב

יב אבל נר שמדלקת השפחה להדיח כלי אכילה לאורו אע"פ שהדחה זו היא לצורך הישראל אין הדלקה זו נקרא בשביל ישראל הואיל ואין גוף הישראל נהנה (מנר זהפט) (ד) (מהדחה זוצ) אלא שכלים שלו מודחים והיא חייבת להדיחם לצרכה היא מדלקתצא וא"צ למחות בהצב ומותר להשתמש לאור נר זה:

יג

יג וכל זה בנר אבל במדורה שעשאה נכרי אפילו לצרכו בלבד או לצורך חולה אפילו שיש בו סכנהצג אסור לבריא להתחמם כנגדה גזרה שמא ירבה הנכרי עצים בשבילו אם יהיה מותר לו להתחמם בהצד ואינה דומה לנר שאין שם חשש שירבה בשבילו שנר לאחד נר למאהצה משא"כ במדורה שכל מה שמתרבים בני אדם המתחממים בה צריך להרבות בה עצים להרחיבה אבל אם חימם את בית החורף לצרכו או לצורך חולה מותר לבריא לילך מבית הקיץ לבית החורף להתחמם בו שאין לחוש שמא ירבה לחממו בשבילו שחימום לאחד חימום למאהצו.

ויש מתיריןצז אפילו במדורה ואין גוזרים שמא ירבה בשבילו מפני שאף אם לא היה מרבה בשבילו היה נהנה קצת מהמדורה ואף שע"י רבוי העצים נהנה ממנו בריוח אין תוספת הנאה זו כדאי לגזור בשבילהצח שמא יאמר לוצט להרבות בשבילו עצים ואף אם עשה הנכרי מדורה קטנה לצרכו בלבד או לצורך חולה ואח"כ בא זה להתחמם כנגדה והוסיף הנכרי עצים בשבילו מדעת עצמו אין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא הוספה זוק וכן אם היתה המדורה דולקת מבעוד יום ובשבת הוסיף בה הנכרי עצים בשביל ישראל מותר להתחמם כנגדהקא.

(רק שלכתחלה צריך ליזהר בכל זה למחות בו אם העצים של ישראל כמו שנתבארקב).

ולעת הצורך (ה) יש לסמוך על דבריהםקג להקל בדברי סופרים:

יד

יד ומכל מקום אם כבר כלו עצים שהודלקו מבעוד יום או לצורך נכרי או לצורך חולה ואין דולקים במדורה זו אלא העצים שהוסיף בשבת בשביל ישראל אסור להתחמם כנגדהקד וכן אם היה נר דולק מבעוד יום או לצורך נכרי או לצורך חולה ובא נכרי והוסיף עוד נר בשביל ישראל אין היתר להשתמש לאורו אלא בעוד שהנר הראשון דולק אבל לאחר שכבה הראשון אסור להשתמש לאור השני וכן אם הוסיף שמן בנר הדולק אין היתר להשתמש לאורו אלא עד בכדי שיכלה השמן שהיה בנר בתחלה ואח"כ אסורקה.

ויש חולקין על זהקו ומתירין בין במדורה בין בנר בין בהוספת השמן אע"פ שהם של ישראל דכיון שבתחלה כשעשה הנכרי האיסור בשביל הישראל היה מותר ליהנות ממנו לא יצא מידי התירו לעולם אף לאחר שכלו עצים הראשונים או הנר הראשון או השמן הראשון ובמקום צורך גדול דהיינו שעונג שבת תלוי בזה יש לסמוך על דבריהם להקלקז:

טו

טו וכל האיסורים שנתבארו בחימום כנגד המדורה או בית החורף אינן אלא בארצות שאינן קרות אבל בארצות הקרותקח כמו במדינות אלוקט מותר לומר לנכרי לעשות מדורה בשביל ישראל ביום שהקור גדולקי וכן לומר לו לחמם את בית החורף לפי שהכל הם כחולים אצל הקור הגדול אבל ביום שאין הקור גדול כל כך אם אין לו קטנים שמצטערים הרבה אסור לומר לנכרי לעשות מדורה או לחמם בית החורףקיא.

ואם עושה מדורה מעצמו מעצי ישראל צריך למחות בידוקיב ואם לא מיחה אסור להתחמם כנגדהקיג ואם חימם בית החורף מעצמו בשביל ישראל מעצי ישראל אסור ליכנס בו כדי להתחמםקיד אבל אם הוא דר בו א"צ לצאת ממנוקטו:

טז

טז אם שכר הנכרי שיסיקנו לו בכל יום ויום כל ימות החורף והסיקו גם בשבת כשאין הקור גדול הרי זה כעושה מעצמוקטז וא"צ לצאת מביתו אלא שלכתחלה צריך למחות בוקיז:

יז

יז והנוהגים היתר אף ביום שאין הקור גדול מכל מקום אין מוחין בידם שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידיםקיח ואף ביום שהקור גדול אין לחמם בית החורף שני פעמים ביום השבת כי די במה שהסיק התנור פעם ראשון בבקרקיט ומכל מקום הכל לפי הקור ולפי בית החורף אם ממשיך החום זמן מרובה והחכם עיניו בראשוקכ:


א) משנה קכב, א. טור ושו”ע ס"א. וראה לקמן סי' שכה סי"ט, דהיינו אפילו אינו אומר כן אלא מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל עושה.

ב) תוס' שם ד"ה ואם. רא"ש פט"ז סי"ב. טור ושו”ע שם. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ט וסט"ז. סי' תקטו ס"א (בהג"ה). וראה תהלה לדוד סי' רנג סק"ט.

ג) שבלי הלקט סי' קיב בשם ר"ת. מרדכי פ"ק סי' רנ. טור ושו"ע ס"א.

ד) תוס' שם (שאין אומרים אדעתא דנפשיה עביד). ס' התרומה סי' רכב וסי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (יט, ד). רמ"א ס"א בהג"ה הא'.

ה) מ"א סק"ב. לפי מה שנתבאר לעיל סי' רמג קו"א ס"ק א שנקרא קבלנות כיון שקיבל עליו כל המלאכה. אמנם במהדו"ב ד"ה ושאני שכיר יום חזר בו מביאור זה, וביאר שאם כל יום מתחשב לבדו נקרא שכיר יום. וראה זכרון יוסף סי' צב. ואם הוא שכיר שנה ראה לעיל סי' רמד סי"א וש"נ.

ו) מ"א שם. לפי מה שנתבאר לעיל סי' רמד קו"א ס"ק א ד"ה ועוד יש לומר והוא העיקר.

ז) שאסור אף בקבלנות, כדלעיל סי' רמז ס"א וש"נ.

ח) תוס' שם. ור"ן ספ"ק ז, א ד"ה ובכולן (ראה בציונים לקמן). וכ"ה לעיל סי' רנב ס"י. ואם לא עשה הנכרי כדי שיהנה הישראל מהמלאכה בשבת, ראה לעיל שם סי"א. ולענין מצוה ראה סי' תקפו סכ"ד. זכרון יוסף סי' עח וסי' פ.

ט) ראה ביאורי השולחן ע' רלא.

י) תוס' שם. ר"ן שם, לפירוש מ"א סי' רנב ס"ק יא. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג בתחלתו שלא זוהי כוונת הר"ן, ומכל מקום הדין דין אמת גם לס' התרומה שם (שאסר מטעם זה אף בקצץ).

יא) ומטעם זה אסור אף במוצאי שבת עד בכדי שיעשה. רמב"ם פ"ו ה"ח. ושאר פוסקים בסי' תקטו. ובשוע"ר שם ס"א לדעה הב'. וכ"ה לעיל סי' רמג ס"ב וש"נ. וראה צ"צ או"ח סי' כט ס"ג.

יב) ירושלמי סוף פט"ז. רבינו פרץ בהגהות תשב"ץ סי' יב. טור ורמ"א ס"א. וראה לקמן סט"ז, שגם כששכר אותו שיסיקנו בכל יום (בב' האופנים דלעיל ס"א) הרי זה כעושה מעצמו ולא הטריחו לצאת.

יג) רמ"א שם.

יד) מ"א סק"ה. וראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה אבל אם אינו, דהיינו שיכול ליהנות מרחוק.

טו) רמ"א שם.

טז) ב"י ד"ה ואיתא בירושלמי. אליה רבה ס"ק ו.

יז) ב"י שם. מ"א שם.

יח) ראה ביאורי השולחן ע' רלב.

יט) הגהות מרדכי פ"ק רמז תנב, והגהות מיימוניות פ"ו אות ו, בשם רבינו שמחה, לפירוש מ"א ס"ק ד. ונתבארה שיטתו לעיל שם ס"ק ה ד"ה והנה לפי. אבל ראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה והנה מהר"ם, שזהו רק כשהוא בקבולת שהיתה אמירה מישראל שיעשה מלאכה זו, אבל אם הוא עושה מעצמו נקטינן כהפוסקים שאין צריך למחות בו (אפילו בשל ישראל), ורק במקום שהישראל נהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות בו (אף כשאינו של ישראל, כמו בעשבים דלקמן סי' שכה סוף ס"כ). ובסוף מהדו"ב שם מסיק, שאפשר שבמקום שהישראל נהנה מהמלאכה כולם יודו שצריך למחות. ועד"ז מבואר לקמן סי' שה קו"א סק"א.

כ) סעיף י, וקו"א שם ס"ק ה.

כא) ב"ח ד"ה ויכול למחות. מ"א ס"ק יג. וכ"ה לקמן ס"ה וסי"א.

כב) מ"א שם.

כג) רבינו שמחה שם. מ"א סק"ד.

כד) כדלעיל ס"א.

כה) סי' רנב ס"ח.

כו) סעיף ה, וקו"א ס"ק ה. ואם הוא מדליק ומבעיר מעצמו בבית הישראל, ראה לעיל שם ס"י שאין חוששים בזה למראית העין.

כז) מ"א שם ובס"ק יד. אבל ראה במצויין לעיל מסקנתו במהדו"ב, שגם בשל נכרי (או הפקר) צריך למחות כשנהנה הישראל בשבת מהמלאכה.

כח) אף שהוא נכרי המשרתו (כנ"ל ס"ג).

כט) ראה סי' רנב ס"ט.

ל) משמעות הטור ורמ"א ס"ד, לפי דעת המ"א שם. וראה סי' רנב ס"י וקו"א סק"ה ד"ה והאמת, ובמהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומהאי טעמא, שכשעושה מאליו אין חוששים למראית העין בבית ישראל (אלא כששכרו בקבלנות, כדלעיל סי' רנב ס"ה).

לא) סעיף ג. ונתבאר בקו"א לעיל שם.

לב) טור ורמ"א ס"ד. והיינו שעכ"פ אינו צריך למחות בו, כיון שהשמן הוא של הנכרי, ולפי מה שנתפרש בו לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה (ד"ה ועי' שם), וכהכרעת המ"א שנתבארה שם (ד"ה והנה לפי). אמנם במהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומהאי טעמא מסיק דהכא התירו אפילו בשמן של ישראל, ואין צריך למחות אע"פ שישראל נהנה בשבת מהמלאכה, כיון שהוא רק הוסיף נר או הוסיף שמן בנר (דשרי ליהנות כהאי גוונא, כדלקמן סי"ג-ד). וראה לקמן סי' שז ס"ז, כשהנכרי בא מעצמו להסיר הפחם שבראש הנר.

לג) ראה מ”מ וציונים.

לד) ב"ח ד"ה ויכול למחות. מ"א ס"ק יג.

לה) מ"א שם. וראה גם לעיל ס"ג במוסגר.

לו) משנה שם קכב, א. טור ושו”ע ס"א. וראה גם לקמן סי' שכה סי"ז.

לז) כדלקמן ס"ז כשרובם נכרים.

לח) ואין צריך למחות בידו לדברי הכל, כדלקמן סי"ב. ונתבאר לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה ועי' שם, ובסוף הקו"א שם.

לט) מרדכי עירובין סי' תצא. מ"א סי' שכה ס"ק ט. וראה מ”מ וציונים.

מ) ס' התרומה סי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (כ, ג). שו"ע שם.

מא) מרדכי פ"ק דשבת סי' רנ. הגהות מיימוניות פ"ה אות ה. רמ"א ס"א. וראה בדי השלחן סי' קלד ס"ק יח.

מב) ראה גם לקמן סי' שכח סכ"ב. סי' שמג ס"ה.

מג) ואין לחשוש שירבה בשביל הבריא, כדלקמן סי"ג. סי' שכה סי"ח.

מד) ראה זכרון יוסף סי' פט.

מה) ראה לקמן סי' רחצ קו"א ס"ק א (אף שסתם מסיבתם לע"ז).

מו) ברייתא שם קכב, א. טור ושו”ע ס"ב. וראה גם לקמן סי' שכו סי"ג.

מז) גמרא שם. טור ולבוש ס"ב. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ו וש"נ.

מח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

מט) סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). מ"א סי' תקטו ס"ק כג. עיין במ"ש שם בקו"א סק"ו.

נ) רש"י קכב, ב ד"ה אדעתא דרובא. הובא ב"י ד"ה ישראל. לבוש שם. וראה רש"י קנא, א ד"ה רוחץ בה. ובקו"א שם.

נא) הטעם ראה לקמן סי' שכה ס"י.

נב) עובדא דשמואל קכב, ב. טור ושו”ע שם.

נג) לבוש שם. וראה תוספת שבת סק"י. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה ועי' שם, לענין חיוב למחות.

נד) רא"ש פט"ז סי' יד. ב"י ד"ה ישראל. שו"ע שם. וראה זכרון יוסף סי' פח.

נה) מ"א סק"ו. וראה שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קמה-ו.

נו) של"ה מסכת שבת נר מצוה (קלג, ב ד"ה אם כבה).

נז) רמ"א ס"ב.

נח) מ"א ס"ק ז.

נט) רמ"א שם.

ס) בה"ג (הל' מילה כג, ג). הובא ברי"ף שם. בעל העיטור הל' מילה מט, א. הובא בר"ן סו"פ ר"א דמילה. וכדלקמן סי' שלא ס"ז.

סא) מ"א שם.

סב) מ"א שם.

סג) לקמן סעיף יד.

סד) רמ"א שם.

סה) של"ה שם.

סו) סעיף יב. וראה גם לקמן סי' שו ס"ה וסכ"ד.

סז) של"ה שם.

סח) ב"ח סי' שז ס"ג. מ"א סק"ט. וראה גם לעיל סי' קנו ס"ז וש"נ.

סט) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תקנח בשם ר"ת. הגהות מיימוניות פי"ב אות ה. הגהות מרדכי (פב, ד). רבינו ירוחם נתיב יב ח"ב (סז, ג). רמ"א ס"ג. מ"א ס"ק יא.

ע) מ"א סק"י. וראה אליה זוטא סק"ב.

עא) סעיף א.

עב) סעיף יד-טו. וראה גם סי' שח סט"ו.

עג) ראה מנחת פתים או"ח הוספות לסי' שיא ס"ח. טל תורה על ירושלמי שבת פ"כ ה"ה. חזון נחום סי' לג סק"ג. מ”מ וציונים.

עד) ראה ט"ז סי' שז סק"ד. מ"א סי' שכה ס"ק כד. קו"א סוף סק"ג. וראה לקמן סי' שז סט"ז שהיתר זה הוא דוקא: לומר לנכרי סתם בלשון שאין מוזכר בו בפירוש שיעשה באיסור והנכרי עושה מעצמו.

עה) שו"ת רדב"ז ח"ד סי' נ. כנסת הגדולה הגב"י. מ"א סק"ט.

עו) מ"א סי' רעט סק"ט.

עז) סעיף יד (לגבי טלטול ע"י דבר אחר).

עח) סעיף טו. וראה זכרון יוסף סי' קמד.

עט) כדלקמן שם סי"ד. וראה מ”מ וציונים.

פ) ר"ת שם.

פא) כפי שיתבאר בקו"א ס"ק ג. זכרון יוסף סי' קעא.

פב) ראה שמירת שבת כהלכתה ע' תקנט בהערה.

פג) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל טו.

פד) שאם מתכוונים לשניהם בלא"ה אסור, כדלעיל ס"ז. וראה קו"א ס"ק ד.

פה) הגהות מיימוניות פי"ב אות ה. טור ושו”ע ס"ג. וראה זכרון יוסף סי' פח.

פו) ראה לעיל ס"ג, ושם צויין למסקנתו במהדו"ב בנכרי העושה מעצמו, שאם הוא כדי שהישראל יהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות אף כשהנר של נכרי, ובמקום שאינו נהנה מותר אף בשל ישראל. וכאן דמיירי בעבדו ושפחתו, ראה לעיל סי' רמד סי"א, ושם צויין למסקנתו במהדו"ב שגם שכיר שנה יש לו דין נכרי העושה מעצמו (בטובת הנאה להשלים קבלנותו).

פז) ראה קו"א ס"ק ג, ההוכחה דאסור אף בדיעבד.

פח) סעיף ג וסעיף ה.

פט) משא"כ לעיל סי"א שגם הוא נהנה מהנר (אף שעיקר כוונתם לעצמם). אבל ראה קו"א ס"ק ד, שאין סברא כלל לאסור בזה, ומסיים: וצ"ע.

צ) משא"כ לעיל סי"א שעיקר הליכתם בשבילו שגופו נהנה מהליכתם.

צא) ט"ז סק"ה.

צב) ראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ה ד"ה ועי' שם, ובסופו, שזהו דוקא כשגוף הנכרי נהנה מזה מיד, משא"כ במלאכה אחרת אין להקל נגד הט"ז רס"י רמד, שצריך למחות אפילו כשעושה לעצמה בבית ישראל, מפני מראית העין. אבל ראה במצויין לעיל סי"א מסקנתו במהדו"ב, שבשאר מלאכות שאין הישראל נהנה מהם בשבת אין צריך למחות בשפחה העושה מעצמה, גם כשהוא בשביל ישראל בשל ישראל ובבית ישראל.

צג) ראה ב"י ד"ה ומ"ש רבינו או לצורך חולה.

צד) שבלי הלקט סי' קיב בשם רבינו תם. טור ודעה הב' בשו”ע ס"א. וראה גם לקמן סי' שיח ס"ה. סי' שכה סי"ח (וראה שם דהיינו במכירו. וראה קו"א ס"ק ה).

צה) רבא קכב, א. וכדלקמן סי' שכה סי"ח.

צו) מ"א סק"ג.

צז) ס' התרומה סי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (כ, ג). מרדכי סי' רנ. הגהות מיימוניות פ"ו אות ה, בשם מהר"ם מרוטנבורג שעשה כן הלכה למעשה. דעה הא' בשו"ע שם.

צח) ב"י שם.

צט) כדלעיל סוף ס"א, שזהו טעם איסור ההנאה במה שעשה הנכרי בשבילו.

ק) ב"י ד"ה ואם יש נר.

קא) כבמעשה דמהר"ם מרוטנבורג שבהגהות מיימוניות שם. הובא בט"ז ס"ק ג.

קב) סעיף ג. וראה במצויין שם ובס"ה מסקנתו במהדו"ב, דהכא התירו אפילו בעצים של ישראל, ואין צריך למחות אע"פ שישראל נהנה בשבת מהמלאכה, כיון שהוא רק הוסיף נר או הוסיף שמן בנר (דשרי ליהנות כהאי גוונא).

קג) ט"ז ס"ק ג. וראה קו"א ס"ק ה.

קד) ב"י ד"ה ומ"ש אבל לאחר שיכבה, אפילו לפ"ד הפוסקים המתירים לעיל סי"ג. מ"א ס"ק יב. וראה קו"א סק"ה.

קה) טור ושו”ע ס"ד.

קו) ט"ז סק"ד לדעת הפוסקים המתירים דלעיל סי"ג. וראה קו"א שם.

קז) ט"ז שם. וראה קו"א סוף ס"ק ה.

קח) הגהות מרדכי סי' תנב. הגהות מיימוניות פ"ו אות ו בשם ר' יום טוב ועוד פוסקים. שו"ע ס"ה.

קט) לבוש ס"ה.

קי) משא"כ בימי ניסן ותשרי, כדלקמן סי' תקז קו"א ס"ק ד (ד"ה כתב המג"א).

קיא) רבינו ירוחם נתיב יב ח"ג (ע, ב). שו"ת מהרי"ל סי' קסו. שו"ע שם.

קיב) מ"א ס"ק טו. וכדלעיל ס"ג. וראה במצויין לעיל שם ובס"ה, מסקנתו במהדו"ב, שאם הוא כדי שהישראל יהנה ממלאכה זו בשבת צריך למחות אף כשעצים של נכרי, ואם הוא רק מוסיף על המדורה אין צריך למחות אף כשהעצים של ישראל, שבזה תלוי גם אם מותר להתחמם כנגדו.

קיג) כדלעיל ס"ג וס"ה וסי"א, שאם מיחה ולא השגיח בו מותר להשתמש באורו.

קיד) ראה תהלה לדוד סק"ב. ביאורי השולחן ע' רמו.

קטו) כדלעיל ס"ב.

קטז) ראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה והכי נמי, שגם שפחה השכורה לשנה הוי כעושה מעצמה – בדליכא אמירה דישראל.

קיז) מ"א שם. וראה זכרון יוסף סי' צה.

קיח) שו"ת מהרי"ל שם. וראה גם לעיל סוס"ח.

קיט) ב"ח סוף הסי'.

קכ) עולת שבת סק"ד.