רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ובו ד' סעיפים:

א

א מותר לכבות את הנר בשביל החולה שיישן אם הוא חולה שיש בו חשש סכנהא אם לא יישןב וכן מי שמתיירא מפני לסטיםג שלא יהרגוהוד מותר לכבות הנר שלא יראוהוה שפקוח נפש דוחה שבת אפילו בחשש ספק סכנה כמו שיתבאר בסי' שכ"חו.

אבל אם אין שם חשש סכנת נפשות אלא סכנת ממוןז וכן בשביל חולה שאין בו סכנה אסור לכבות מדברי סופרים ואם כבה פטורח מפני שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופהט כלומר שהמלאכה צריכה לו בשביל גופהי דהיינו שצריך לו גוף הדבר שגוף המלאכה נעשית בויא כגון שמכבה עצים דולקים בשביל הפחמים שהם ראויים לצורפיםיב שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בגוף הפחמים שהם צריכים לו אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה היא כשהיא צריכה לו בשביל דבר אחר שאין גוף המלאכה נעשית בו כגון שמכבה את הנר מפני שחס על השמןיג שלא ידלק כולו עכשיו או מפני שחס על חרס הנר שלא יבקע כשהפתילה דולקת עליויד שגוף מלאכת הכיבוי נעשה בפתילה והוא מתכוין במלאכתו מפני שצריך לשמן או לנר וכן המכבה את הדליקה מפני שחס על ממונוטו וכן המכבה גחלת בשביל שלא יזוקו בה רביםטז וכן זה שמכבה בשביל החולה או מפני הלסטים הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שאינו מתכוין בשביל צורך הפחמים או הפתילה שהכיבוי נעשה בהן.

ואפילו אם מכבה בשביל שצריך לפתילה אינו חייב אלא אם כן צריך לחזור ולהדליקה אחר זמן וגם היא פתילה חדשה שזהו פעם ראשון שהודלקה וגם לא הובהבה קודם שהודלקהיז שע"י כיבוי זה היא מיתקנת להדלקה יותר ממה שהיתה בתחלהיח אבל אם אין צריך לחזור ולהדליקה לאחר זמן ואפילו אם צריך לחזור ולהדליקה אלא שהיא פתילה ישנה שכבר הודלקה פעם אחת ואפילו היא פתילה חדשה שלא הודלקה מקודם כלל אלא שהובהבה קודם שהודלקהיט שע"י כיבוי זה אינה מותקנת להדלקה יותר ממה שהיתה בתחלה הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה שאף שהוא צריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו דהיינו שהפחם שבראשה שהכיבוי נעשה בו הוא צריך לו שיהא נוח לחזור ולהדליקה מכל מקום כיון שהדבר שהמלאכה נעשה בו אינו מתתקן כלום ע"י המלאכה יותר ממה שהיה בתחלה הרי אין המלאכה צריכה לגופה של אותו דבר כלל כיון שאין מתקנת אותו כלום ואינה נקראת מלאכה הצריכה לגופה אלא אם כן שהמלאכה מתקנת את גוף הדבר שנעשית בו יותר ממה שהיה בתחלהכ שאז היא צריכה לגופה וגם שיהא צורך לאדם בגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו ומתקנת אותו:

ב

ב במה דברים אמורים בכיבוי שהיא מלאכת קלקול שמקלקל ההבערה לפיכך אינה חשובה צריכה לגופה בזה בלבד מה שגוף הדבר שנעשית בו צריך להאדם אלא עד שגוף הדבר מתתקן ע"י המלאכה שנעשית בו יותר ממה שהיה בתחלהכא וכן הסותר בנין על מנת לחזור ולבנותוכב או הקורע על מנת לחזור ולתפורכג אין אסור מן התורה אלא אם כן אם דעתו שיהא בנין האחרון יותר טוב מן הראשוןכד וכן בתפירת הבגד שנמצאו הסתירה והקריעה הן מתקנים הבנין והבגד שיהיו יותר טוב מבתחלה שמבלעדי הסתירה והקריעה אי אפשר כלל לתקן הבנין והבגד שיהיו יותר טוביםכה אבל שאר מלאכות שאינן מלאכות הקלקול אף [אם] אינן מתקנות את גוף הדבר שנעשית בו שכיון שגוף הדבר שנעשית בו הוא צריך להאדם הרי זה המלאכה הצריכה לגופהכו כגון המוציא קרדום מרשות לרשותכז כדי לחתוך בו שאף שאין הקרדום מתתקן כלל בהוצאה זו הרי זה חייב הואיל והוא צריך לגוף הדבר שהוציאכח אבל אם אינו צריך לגוף הדבר שהוציא כגון המוציא מת לקבורהכט שגוף המת אין לו בו שום צורך כללל הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה וכן כל כיוצא בזה.

ויש אומריםלא שאפילו מלאכת הקלקול אין צריך שיהיה התיקון יותר טוב מבתחלהלב חוץ ממכבה הנר שאינו חייב אלא אם כן נתכוין להבהב הפתילה ע"י כיבוי זה שתהא נוחה לחזור ולהדליקהלג אבל אם אינו חושש על הבהובה אלא שמתכוין בכיבויו לחוס עליה שלא תדלק כולו עכשיו אף על פי שמתכוין כדי לחזור ולהדליקה לאחר זמן מכל מקום עיקר גוף הדבר שמלאכת הכבוי נעשה בו הוא הפחם שבראשה שהאור אחז בו וכיון שאין כוונתו בכיבויו בשביל שצריך לפחם זה אלא בשביל שצריך לשאר הפתילה שלא אחז בה האור הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא לדבר אחר שאין המלאכה נעשית בולד:

ג

ג וכל זה להאומריםלה שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואינה אסורה אלא מדברי סופרים אבל יש חולקין על זה ואומריםלו שאפילו מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה מן התורה ומכל מקום אף לפי דבריהם מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש בו סכנהלז וכן מי שמתיירא מפני הלסטים ויש חשש (סכנה בדבר) סכנות נפשותלח אבל אם אין שם אלא חשש צער הגוף בלבד בענין שאי אפשר לבא לעולם לידי חשש סכנה מצער ההוא אסור לכבותלט ואם כבה חייב לפי דבריהם.

והחילוקים שבין ב' הסברות אלו להלכה ולמעשה יתבארו כל אחד ואחד על מקומומ ויש דברים הרבה שהכל מודים שאין בהם איסור מן התורה אלא אם כן צריך לגופןמא ויש דברים שהכל מודים בהם שחייב עליהם מן התורה אע"פ שאין צריך לגופןמב ויתבאר ג"כ כל אחד ואחד במקומו:

ד

ד והכל מודים בפסיק רישיה ולא ימותמג שחייב עליו מן התורה לפעמים וכיצד מצינו זה והלא כשאינו מתכוין למלאכה בוודאי אין צריך לגופה כללמד מצינו בכגון שהדבר ידוע שנוח לו במלאכה שנעשית בלא כוונתו וחפץ הוא בה אע"פ שלא נתכוין להמה והרי היא צריכה לו עכשיו שכבר נעשית מאליה בלא כוונתו כיצד כגון נקב שבחבית שמוציאין בו היין שפקוק בנעורת של פשתן שהנעורת בלועה מיין הרבה וכשמוציאה וחוזר ופוקק בה ומהדקה בחוזק אי אפשר שלא יסחוט יין ממנה ואע"פ שאינו מתכוין אלא לסתום הנקב הרי זה פסיק רישיהמו ואם יש כלי תחת פקיקת הנעורת שהיין הנסחט ממנה נוטף לתוכו הרי זה חייב על פקיקה זו שהדבר ידוע שנוח לו ביין הנסחט מהנעורת לתוך הכלי שיוכל ליהנות ממנו כשיהיה בכלימז אבל כשיהיה בלוע בנעורת אין לו בה הנאה של כלום והרי זו מלאכה הצריכה לגופה אע"פ שלא נתכוין לה וכן כל כיוצא בזהמח:


א) משנה כט, סוע"ב וגמרא ל, א. טור ושו”ע ס"א.

ב) ראה קיצור הלכות סי' רעח הערה 2.

ג) משנה שם.

ד) ב"ח. ט"ז סק"א.

ה) רש"י במשנה שם ד"ה ומפני.

ו) ס"ב וש"נ.

ז) ראה רמב"ם פי"ב ה"ג ובמ"מ שם. ב"י סוס"י שלד. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ח. ושם סכ"ט במקום היזק הגוף של רבים.

ח) גמרא שם אליבא דר"ש. טור.

ט) רבי יוסי במשנה שם, כרבי שמעון (עג, ב וש"נ) לדעת רבי יוחנן בגמרא לא, ב. רבא קמא, ב. רבינו חננאל קמב, רע"א. ראב"ד פ"א ה"ז. תוס' ג, א סוד"ה הצד. רמב"ן ורשב"א קכא, ב ד"ה ברצין. ר"ן (סז, ב) ד"ה ויתד של מחרישה. מ"מ שם בשם האחרונים. טור. וראה לקמן ס"ג דעת החולקים.

י) תוס' צד, א ד"ה ורבי. מ"א רסק"א. וראה מ”מ וציונים.

יא) ראה גם לקמן סי' שטז סט"ז. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 197.

יב) תוס' שם. וראה גם תוס' חגיגה י, ב סוד"ה מלאכת.

יג) משנה כט, ב אליבא דרבי יוסי וכדעת רבי יוחנן בגמ' לא, ב.

יד) ראה רש"י במשנה שם ד"ה כחס ובגמ' ל, א ד"ה ש"מ.

טו) מ"מ פי"ב ה"ג. ב"י סוס"י שלד. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ה וסכ"ח.

טז) גמרא מב, א. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט.

יז) רב אדא בר אהבה לא, ב. טור. לבוש ס"א.

יח) תוס' שם ד"ה וסותר. ט"ז סק"א.

יט) ראה רש"י שם ד"ה אפילו.

כ) ראה תוס' צד, א ד"ה רבי.

כא) תוס' צד, א ד"ה ר"ש.

כב) ראה גם לקמן סי' שיג סי"ז.

כג) ראה גם לקמן סי' שב ס"ד.

כד) תוס' שם.

כה) תוס' קו, א סוד"ה חוץ.

כו) תוס' שם.

כז) רבא צד, רע"ב לדעת ר"ש. תוס' שם.

כח) ראה רש"י שם ד"ה מר.

כט) רשב"ל בגמ' שם לדעת ר"ש. וראה גם לקמן סי' שיא ס"ה.

ל) ראה רש"י שם ד"ה אף. תוס' שם.

לא) ראה רש"י לא, ב ד"ה לעולם וד"ה כרבי שמעון. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 197.

לב) ראה לקמן סי' שיג סי"ז שכן עיקר.

לג) רש"י שם ד"ה כרבי שמעון. שלטי הגבורים יג, א בשם ריא"ז.

לד) ראה רש"י ל, רע"א ד"ה ש"מ. שלטי הגבורים שם. תוס' לא, ב ד"ה וסותר. מהרש"א צד, א על התוס' ד"ה רבי שמעון. וראה צ"צ חידושים רג, א. קובץ כינוס תורה ח"ב ע' לא. בנין שבת (מלאכת סותר) ע' קנו.

לה) לעיל ריש ס"א וש"נ.

לו) ת"ק במשנה כט, סע"ב. וכדאוקמינן בגמ' שם (ל, א. לא, ב) כרבי יהודה עג, ב וש"נ. רב ושמואל מב, א. רמב"ם פ"א ה"ז. וראה ב"י ד"ה המכבה, בדעת הרי"ף.

לז) גמרא ל, א.

לח) ראה ב"ח וט"ז סק"א. וראה גם לעיל ס"א.

לט) ראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט.

מ) ראה לקמן סי' שא ס"י. סי' שיא ס"ה. סי' שיד ס"ד. סי' שטז סכ"ב. סי' שיט סט"ז-יז. שם סכ"ט. סי' שכח סוף ס"ג. סי' שכט ס"א. סי' שלד סכ"ח-ט. סי' שלו ס"ט. סי' שלז ס"א. שם ס"ה. סי' תצח סכ"ט. וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב, ולקמן סי' שטז סוף סכ"ב וסי' שלד סוף סכ"ט שהעיקר שפטור, ומ"מ כל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו באיסור של תורה. וראה לעיל סי' ערה קו"א ס"ק ב, ולקמן סי' שיא ס"ה, שגם למ"ד שפטור הוא חמור יותר משאר איסורי דרבנן.

מא) ראה לקמן סי' שב סוף סי"ז. סי' שכ סכ"א. סי' שכח סל"ב.

מב) ראה לקמן סי' שכח סוף סל"ז. סי' שמ ס"ב.

מג) אביי ורבא עה, א. וכדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

מד) ראה תוס' עה, א ד"ה טפי. סוכה לג, ב ד"ה מודה. וראה גם כסף משנה פ"א ה"ז בשם הר"א בן הרמב"ם. הובא מ"א סק"א. וראה חידושי צ"צ מט, ד.

מה) ראה תוס' יומא לה, רע"א.

מו) ראה שבת קיא, סוע"א ורע"ב ורש"י שם ד"ה האי וד"ה אסור. וראה גם לקמן סי' שכ סכ"ד.

מז) ראה ס' התרומה סי' רמד. מרדכי רמז תכח.

מח) ראה גם לקמן סי' שב סכ"א (במוסגר).