שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים ובו ס"ג סעיפים:

א

א אף על פי שנאמר בתורהא סתם לא תעשה כל מלאכה ולא נתפרש בה איזה עשייה נקראת מלאכה ואיזה עשייה אינה נקראת מלאכהב ומצד הסברא שההוצאה וההכנסה מרשות לרשות אינה נקראת בשם מלאכה כללג אעפ"כ ממה שסמכה תורה פרשת שבת למלאכת המשכןד ללמוד שאין מלאכת המשכן דוחה את השבתה מכאן אנו לומדים שכל מלאכה שהיתה חשובה במשכן נקראת מלאכה לענין שבתו וההוצאה היתה ג"כ מלאכהז חשובהח במשכן שנאמרט איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא הא למדתי שההבאה שהיו מביאין מביתם שהוא רשות היחיד אל משה העומד במחנה לויה שהיא רשות הרביםיא נקראת הבאה זו מלאכהיב.

ומנין כל המלאכות שהיו במשכן הן ל"ט והן נקראות אבות מלאכותיג שיש עוד תולדותיד שלמדו מפי השמועה שלא אותן המלאכות בלבד שהיו במשכן נקראו מלאכות אלא כל מלאכה הדומה למלאכה שהיתה במשכן היא נקראת ג"כ בשם מלאכה כמותהטו והרי היא בכלל לא תעשה כל מלאכה כגון הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד היא תולדת ההוצאה מרשות היחיד לרשות הרביםטז (שהיא דומה לה ממש[)]יז.

ואפילו כל מלאכה הדומה במקצת למלאכה שהיתה במשכן הרי היא תולדתה אע"פ שאינה דומה לה ממשיח כגון הטוחן הוא אב מלאכהיט שהיתה במשכן בשחיקת סממני הצבעכ והמחתך הירק דק דק הוא תולדת הטוחןכא שהטוחן לוקח גוף אחד ומחלקו לגופים דקים הרבה וכל העושה דבר הדומה לזה היא תולדת הטוחןכב אע"פ שאינה דומה לו לגמרי שהטוחן משנה את גוף הראשון לגמרי מה שאין כן המחתך אף על פי כן הואיל ודומה לו בהעשותה גופים רבים מגוף אחד הרי זו תולדתוכג וכן יש בשאר כל המלאכותכד (ומתוך הצעה זו יתבאר לך טעם כל הדברים שאמרו עליהם שהם אסורים בשבת מן התורה כמו שיתבאר כל אחד ואחד במקומוכה):

ב

ב כל המלאכות כולן אינן אסורין בשבת מן התורה אלא לעשותן בשבת כדרכן שעושה אותן בחול אבל אם עושה אותן בשינוי מדרך החול שאין דרך בחול לעולם לעשותן כן מלאכה זו פטור מן התורהכו אבל אסור לעשות כן מדברי סופריםכז שמא יבא לעשותה כדרכה בחולכח כיצד כגון שהוציא חפץ לאחר ידו או ברגליו או בפיוכט או בין אצילי ידיול או במנעלולא וכל כיוצא בזה שאינן דרך להוציא כן בחול הרי זה פטור אבל אסור ואוכלין שהוציאן בפיו חייבלב שזה ג"כ דרך הוצאתן בחוללג.

וכל דבר אינו חייב עליו אלא אם כן הוציאו דרך משוי אבל אם הוציאן דרך מלבוש שלבשו והוציאו או אפילו לא לבשו אלא תלאו במלבושיו לתכשיט או שתלאו באחד מאיבריו לתכשיט אע"פ שדרך להוציאו כן בחול פטור מן התורהלד ויש מהם דברים שמותרים אפילו מדברי סופרים ויש מהם דברים שאסורים מדברי סופרים לאשה ולא לאיש והם כל תכשיט שאפשר לה לשלפה ממנה להראות נויה לחברתה כדרך הנשיםלה ויש דברים שאסורים אף לאיש והם כל תכשיט שהוא רפוי עליו שאפשר לו בקל ליפול מעליו מאליולו וכמו שיתבאר:

ג

ג וכל דבר שאוחזו בידו והוציאו חייב עליו בכל ענין אע"פ שהוא תכשיט או מלבושלז שדרך ללובשו או להתקשט בו באחד מאיבריו מכל מקום דרך הוא ג"כ להוציאו בידו לפעמיםלח.

ויש דברים שאפילו לא אחזן בידו אלא תלאןלט במלבושיו או באחד מאיבריו חייב עליהם אם דרך להוציאן כן בחולמ לפעמיםמא כגון איש היוצא בסייףמב החגורה לו במתניומג או בקשת או במגן או ברומח התלויין עליו במקום שדרך לתלותן שם בחול לפעמים הרי זה חייב כיון שהוציאן כדרך הוצאתן בחולמד והן אינן לא מלבוש ולא תכשיטמה שאם היו תכשיט לא היו בטלין לעתיד לבאמו שנאמרמז וכתתו חרבותם לאתים וגו'.

אבל אם יצא לבוש בשריוןמח או בכובע של ברזלמט או באנפלאות של ברזל העשויות למלחמהנ הואיל והן דרך מלבושנא הרי זה פטור אבל אסור מדברי סופרים משום שנראה כיוצא למלחמה בשבתנב.

וכן אם יצא לבוש בתפילין פטורנג אבל אסור מדברי סופרים אפילו אם הוא בענין שאין איסור בלבישתן משום בל תוסיף כגון שאינו מתכוין לשם מצות תפילין כמו שנתבאר בסי' כ"ט ול"אנד מכל מקום אסור לצאת בהן מדברי סופרים גזירה שמא יצטרך ליכנס לבית הכסא ויסירן מעליונה וישכח ויביאן בידו ד' אמות ברשות הרביםנו או מרשות הרבים לרשות היחיד כדי להצניעןנז.

וכן לא יצא אדם קטן במנעל שהוא גדול ממדת רגליו שמא יפול מעל רגלו וישכח ויביאנו בידונח אבל יוצא הוא בחלוק גדולנט שאין לחוש שמא יפול מעליוס וכן לא יצא אדם במנעל אחד ברגלוסא אחת ורגלו השנית בלי מנעל כי שמא ישחקו עליו על שהולך במנעל אחד ויסירנו מעל רגלו וישכח ויביאנו בידוסב ואם יש לו מכה ברגלו השניה שאי אפשר לו לנעול בה מנעל מותר לו לצאת במנעל שברגלו האחת שאין בה מכהסג שאין לחוש שמא ישחקו עליו לפי <(ג)> שמכתו מוכחת עליו שאי אפשר לו לנעול בהסד (וכל איסורים שנתבארו ושיתבארו בסי' זה אם אסורים ג"כ בחצר ובביתסה יתבאר בסימן ש"גסו):

ד

ד לא יצא אדםסז בין איש בין אשהסח במחט בין נקובה בין שאינה נקובה התחובה לו בבגדו באותן מקומות שבבגדו שאין דרך לעולם לתוחבה שם בחול אף על פי שאין זה הוצאה כדרכהסט מכל מקום אסור מדברי סופרים.

אבל איש שיצא במחט הנקובה התחובה לו בבגדו לחבר קצותיו כגון <(ד)> מפתחי חלוקו וכיוצא בזה מהמקומות שבבגדו שדרך לתחוב שם מחט בחול אע"פ שהיא לצורך הלבישה חייב חטאתע לפי שאין דרך לתחוב שם מחט הנקובה אלא מחט שאינה נקובה וזה שתחב מחט נקובה משוי הוא לו אע"פ שהיא צריכה לו ללבישתועא שאין אדם רשאי לצאת עם כל חפצים הצריכים לו כשאינן לא תכשיט ולא דרך מלבושעב (ואין זו נקראת הוצאה שלא כדרכהעג לפי שלפעמים בחולעד כשרוצה להוליך מחט הנקובה לאיזה מקום תוחבה לפעמים בבגדו בהמקומות שתוחבין מחט שאינה נקובה ומוליכה כך ברשות הרבים עד המקום שהוא חפץעה) ולפיכך הרי זו הוצאה כדרכהעו וחייב עליה וכל שכן אם אינה תחובה לו לצורך לבישתו רק תחובה בהמקומות שבבגדו שדרך לתחוב בהם מחט בחול לפעמים כשמוליכה לאיזה מקוםעז:

ה

ה אבל מחט שאינה נקובה התחובה בבגדו אפילו במקומות שדרך לתחוב בהם בחול פטורעח מפני שמחט זו הואיל ודרכה לשמש באותן המקומות שבבגד לצורך הלבישה הרי היא כבית יד לאותן מקומות ותורת מלבוש עליהעט ומכל מקום מדברי סופרים אסור לצאת בה מפני שראשה העב שאינו נקוב יש עליו תורת תכשיטפ ויש לחוש שמא ישלפנו מבגדו להראות נויה לאחריםפא וישכח ויביאנו בידו ואף אם אין עליו תורת תכשיט כלל אין להקל לפי שיש חולקים ואומריםפב שאיש היוצא במחט שאינה נקובה התחובה בבגדו לצורך הלבישהפג הרי זה חייב.

(ואף לפי סברא הראשונה אין להתיר במחט שאינה נקובה שאין עליה תורת תכשיט כלל אלא בזמן שדרך האנשים לתחוב מחט שאינה נקובה בבגדיהם לצורך הלבישה שנעשית מחט זו להם כבית יד לבגדיהם הואיל ודרכה לשמש לצורך לבישתם אבל בזמן שאין דרכם בכך אם היא תחובה בשבת במקום שדרך לתוחבה בו בחול לפעמים כשרוצה להוליכה לאיזה מקום חייב ואם לאו פטור אבל אסור מדברי סופרים כשאר כל הוצאה שלא כדרכה בחולפד).

וכל זה באיש אבל דין האשה במחט הנקובה ושאינה נקובה יתבאר בסי' ש"גפה:

ו

ו טבעת שיש עליה חותם היא מתכשיטי האיש ולא מתכשיטי האשה וטבעת שאין עליה חותם היא מתכשיטי האשה ולא מתכשיטי האישפו ולפיכך האיש שיצא בטבעת שאין עליה חותם שבאצבעו חייבפז שמשוי הוא לופח ואין זו הוצאה שלא כדרכה לפי שלפעמים נותנת אשה לבעלה טבעתה שאין עליה חותם שיוליכנה לאומן לתקנה והוא משים אותה באצבעו עד שמגיע אצל אומןפט נמצא שדרך הוצאה היאצ אף לאיש לפעמים להוציא טבעת שאין עליה חותם באצבעו וכיון שאינה תכשיט לו חייב עליהצא אבל אם יצא בטבעת שיש עליה חותם שהוא תכשיט לו פטורצב אבל אסור מדברי סופרים גזירה שמא ישלפנה מאצבעו להראות נויה לאחריםצג ואח"כ ישכח ויביאנה בידו.

ויש אומריםצד שלא גזרו גזירה זו אלא בנשים לפי שהן שחצניות ודרכן בכך להראות נוי תכשיטיהן זו לזו אבל איש אינו שחץצה ואין דרכו בכך ולכן מותר לו לצאת בטבעת שיש עליה חותם שהיא תכשיט לו וכן בשאר תכשיטיו ואע"פ שאינם מחוברים לכסותוצו שאפשר לו לשלפםצז וליטלם בידו להראותם לאחרים אין חוששין לזה הואיל ואין דרכו בכך וכן עיקר.

במה דברים אמורים במיני תכשיטין הדומין לטבעת שיש עליה חותם שהיא תכשיט לאיש ולא לאשה וכן כל מיני תכשיטין שהם תכשיטין לאיש ולא לאשה שאין דרך האשה להתקשט בהם כלל אבל מיני תכשיטים שהם תכשיט לאיש ולאשהצח שגם הנשים דרכן להתקשט בתכשיטין הללו כגון מחט שאינה נקובה לפי סברא הראשונה שנתבאר למעלהצט וכל כיוצא בה הרי הם אסורים אף לאנשים לדברי הכל כדי שלא לחלק באיסור מין תכשיט אחד בין אנשים לנשיםק.

(ולפיכך אף בזמן הזה שנהגו האנשים להתקשט בחול אף בטבעת שאין עליה חותם והרי הוא עכשיו להם תכשיט ולא משוי אעפ"כ אסורים לצאת בה בשבת הואיל והוא תכשיט ג"כ לנשיםקא ולפי זה אף בטבעת שיש עליה חותם אין לצאת בזמן הזה שהנשים נהגו ג"כ להתקשט אף בטבעת שיש עליהן חותם והרי הן תכשיט לאיש ולאשה אלא שעכשיו נהגו היתר אנשים ונשים בכל הטבעות ואין למחות בידם כמו שיתבאר בסי' ש"גקב עיין שם הטעם[)]:

ז

ז טבעת שקבוע בה אבן חלקה או אפילו כתובין בה אותיות על האבן או על הטבעת אין זה נקרא חותם שלא נקרא חותם אלא אם כן חקוקים בה אותיות או צורותקג כדי שאם יחתמוה על השעוה יהיו על השעוה אותיות או צורות בולטותקד וכן אם בולטין בה אותיות או צורות שאם יחתמנה על השעוה יהיו על השעוה אותיות או צורות שוקעות כל זה נקרא חותםקה ומותר לאיש לצאת בטבעת שיש עליה חותם זה (אם אין דרך הנשים להתקשט בה) ובלבד שלא יהיה בולט בחותמת צורת אדם שלימה או שאר צורות האסורות אפילו בחולקו כמו שיתבאר ביו"ד סי' קמ"אקז:

ח

ח דבר העשוי לתכשיט וגם להשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיטקח אע"פ שתלאן בשלשלת שבצוארוקט או בחגורתוקי או בשאר מקומות שבבגדיו כדי להתקשט בהן בלבד אסור לצאת בהן מפני שהרואה יאמר שלצורך תשמיש הוא מוציאןקיא ולא כדי להתקשט בו כלל.

ויש חולקין על זה ומתירין במפתחות של כסףקיב שכיון שאין דרך לעשות מפתחות של כסף הרי עיקר עשייתן משום תכשיט ואף שמשתמשים בו ג"כ מכל מקום כיון שעיקרו לתכשיט עשוי לו אינו נחשב לו כמשוי ומותר לצאת בוקיג וכן המנהג במקצת מדינות אלוקיד ובלבד שיהא בענין שאין לחוש בו שמא יפסוק ויפול לארץ וישכח ויביאנו בידוקטו וגם שיהא בענין שאין האשה יכולה לשלפה משם להראותה לחברותיהקטז או שאינה צריכה לשלפה משם שיכולה להראותו בעודו תלוי שם שאם לא כן אף לאיש אסור לצאת בה כיון שהוא תכשיט גם לאשהקיז (ועיין סי' ש"גקיח שעכשיו נהגו להקל בתכשיטין).

אבל אם הוא של ברזל או של נחושת אע"פ שתלאו שם לנוי כעין תכשיט אסור לצאת בוקיט מטעם שיתבארקכ ועוד שכיון שדרך הוא כן לעשות המפתח מברזל ונחושת הרי עיקרו נעשית לתשמישקכא ומשוי הואקכב ואסור לצאת בו אפילו אם הוא מחובר וקבוע לעולם בחגורהקכג או בשאר מקומות מבגדיו אפילו הוא קבוע שם בחוזק כל כך עד שאי אפשר להסירו משם לעולם בלי קלקול המקום שהוא קבוע בו שכיון שהוא עשוי לתשמיש בפני עצמו ואינו משמש כלום לאותו מלבוש שהוא קבוע בו אינו בטל לגבי אותו מלבושקכד והרי זה כאילו הוציאו בלבדו בלי אותו מלבושקכה ואע"פ שהמלבוש חשוב הרבה ממנו איננו טפל למלבוש בשביל כךקכו כיון שאיננו צורך המלבוש ולא תשמיש המלבוש והרי זה כאילו יוצא בטלית שאינה מצויצת כהלכתה שחייב חטאת מטעם זהקכז כמו שיתבארקכח.

ומכל מקום אם הוא קבועקכט בראש החגורה ועשוי (כעין זענקי"לקל לחגור בוקלא יש מתיריםקלב לפי שאז הוא משמש להחגורה ובטל אצלה ואע"פ שאינו קבוע שם אלא בשבת בלבדקלג) וכן נוהגין במקצת מדינות אלוקלד אבל אם הוא קבוע באמצע החגורה אין שום היתר בעולםקלה אלא אם כן הוא של כסף שאז עיקרו נעשית לתכשיטקלו.

וכן נדן של כסף שרגילין להתקשט בו מותר לצאת בוקלז והוא שלא יהא בה סכיןקלח וכן תיק של בתי עינים (שקורין ברילי"ן) אף שהוא עשוי מכסף לתכשיט אסור לצאת בו כשהבתי עינים בתוכוקלט לפי שאין הסכין והבתי עינים בטלים לגבי הנדן והתיק אע"פ שהם של כסף מפני שהסכין והבתי עינים הם עיקר שהרי אין אומרים נעשה סכין לנדן ובתי עינים לתיק אלא נעשה נדן לסכין ותיק לבתי עיניםקמ:

ט

ט לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדוקמא אפילו באותן מקומות שאין דרך שאר כל אדם לתחוב בהם לעולםקמב ואף הוא אינו תוחב שם אלא לסימן שיכירנו כל רואיהו שהוא חייטקמג וכן הנגר שנותן קיסם באזנוקמד לסימן וכן הסורק שנותן משיח[ה] בצווארוקמה לסימן וכן כל שאר אומנים שנותנים דבר מאומנתם לסימן לא יצאו בהם בשבת ואם יצאו פטוריןקמו שאין זו הוצאה כדרכהקמז כיון ששאר כל אדם אינן מוציאין כןקמח ואף האומנים אין דרכם להוציא בענין זה אלא בשעה שרוצים להכריז על עצמם שהם אומנים ולא בשאר פעמיםקמט:

י

י לא יצא הזב בכיסקנ שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה בגדיו ואם יצא חייב להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליהקנא אבל להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה כמו שנתבאר בסי' רע"חקנב אף זה פטורקנג לפי שאינו צריך כלל לגוף הכיס שמוציאו ואין לו חפץ בגופו אלא שיצילנו מזיבתוקנד אבל מכל מקום אסור מדברי סופריםקנה כשאר מלאכה שאינה צריכה לגופה.

וכן אשה נדה המקשרת בגד לפניה שלא תלכלךקנו בגדיהקנז בדם נדותה אסורה לצאת בו אלא אם כן הוא סינר עשוי כעין מלבושקנח מלפניה ומלאחריה כמו מכנסיים שלובשים לצניעות אבל אם הוא מלאחריה בלבד אלא שקושרתו ברצועות לפניה אין זה דרך מלבוש ואסורקנט במה דברים אמורים כשמתכוונת בבגד זה להציל מטינוף בלבד שאז אינו נחשב למלבושקס אלא אם כן עשוי כעין מלבוש גמור אבל אם מתכוונת בו להציל גופה מצער דהיינו שלא יפול הדם על בשרה ויתייבש שם ונמצא מצערהקסא הרי נעשה בגד זה מלבוש גמורקסב כשאר מלבושים שהם עשוים להגנת הגוף ומותרת לצאת בו אף שאינו עשוי כעין מלבוש גמור:

יא

יא אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים שלא ילכלכו הצעיףקסג שכיון שמתכוונת בו להציל מטינוף אינו נחשב מלבושקסד אבל אם מתכוונת שלא ירדו הגשמים על בשרה ויצערוה מותרת לפרוס בגד על ראשהקסה אע"פ שעל ידי זה ניצול הצעיף ג"כ מטינוףקסו ואף כשמתכוונת בו להציל מטינוף בלבד אם אינו מונח על ראשה בלבד אלא היא מתעטפת בו ג"כקסז רוב גופהקסח כדרך מלבוש ואע"פ שהוא בגד עב וגס שאינו ראוי לה ולא היתה מתעטפת בו בלא הגשמים מותרת לצאת בוקסט אפילו הוא שק ויריעה וחמילהקע (פירוש מיני בגדים גסים) וכן באיש וכל שכן שמותר לאיש ליתן כובע על גבי כובע שעל ראשו מפני הגשמים כיון שהוא דרך מלבוש ובלבד שיהיה עמוק על ראשוקעא כמו שיתבארקעב:

יב

יב אין הקיטעקעג שנקטעו רגליוקעד יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכוקעה ואין עושה קב זה כדי להלך בו שהרי עכ"פ צריך הוא למקלוקעו ומותר לו לצאת במקלו כמו שיתבארקעז הואיל והוא צורך הילוכו אלא עשיית קב זה הוא בשביל שלא יהא נראה כחסר רגל אלא נכה רגלקעח <(ה)> לפיכך כיון שאינו צורך הילוכו (הרי הוא משויקעט) ואסור לצאת בוקפ.

(ואף שכל דבר שיש עליו תורת מלבוש מותר ללבשו ולצאת בו אף שאינו צריך ללובשו לצורך הליכתו אלא לצורך אחרקפא וא"כ הוא הדין קב זה שהוא מנעל שלו למה לא יצא בו אע"פ שאינו צורך הליכתו אלא להתחפש בו שלא יראה חסר רגל לפי שקב זה אין עליו תורת מנעל כלל הואיל והוא של עץ ואין נקרא מנעל אלא של עורקפב כמו שיתבאר בסי' תרי"דקפג.

ואף אם קב זה מחופה עור שאז יש תורת מנעל עליוקפד כמו שיתבאר שםקפה ואעפ"כ לא יצא בו הקיטע שכיון שאין בו אלא ראש שוקו חוששין שמא ישמט ממנו וישכח ויביאנו בידוקפו אלא אם כן עור החופה את הקב עודף ממנו ג"כ למעלה מן הקב בענין שיוכל ללבוש עודף זה על שוקו ולקשור שם עליו שלא יוכל להשמט ממנוקפז).

אבל מי שאינו קיטע מותר לו לצאת במנעל של עץקפח (ואפילו אינו מחופה עור כללקפט שכיון שהרגל נכנסת בו אין חוששין שמא ישמט מעל רגלוקצ) אע"פ שאינו יכול להדקו בחוזק סביב רגלו וכל שכן שמותר לצאת במיני מנעלים המחופים עור שקורין (פאנטיני"ש) אע"פ שיכולים להשתמט מהרגלים במהרהקצא שכיון שהרגל נכנסת בעור החופה אין חוששין שישמטוקצב לגמרי ויש מקומות שנוהגין להחמיר שלא לצאת בהםקצג לכתחלה אע"פ שמותר מן הדיןקצד אבל אם שכח ויצא בהם אינו צריך להסירם מעל רגליו ברשות הרביםקצה:

יג

יג קיטע בשתי רגליו ומהלך על ארכבותיו ועל אורך שוקיו ועושה לו סמוכות של עור או של עץ לאורך שוקיו מותר לצאת בהםקצו לפי שהם תכשיט שלוקצז אבל קיטע שיבשו וכווצו גידי שוקיו וארכבותיו ואינו יכול להלך עליהם כלל אלא עושה לו כמין כסא נמוך ויושב עליו וכשהוא מהלך נסמך בידיו על ספסלים קטנים ועוקר גופו מן הארץ ונדחף לפניו וחוזר ונח על אחוריו והכסא קשורה לו מאחוריו ועושה לו סמוכות של עור או של עץ לראשי רגליו התלוים שכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצתקצח לפעמים כשיש לפניו קרקע גבוהקצט אבל רוב פעמים הן תלויין באויר ואין נוגעין לארץ לא יצא בסמוכות אלו בשבת שכיון שהם תלוים ואינם מונחים על הארץ יש לחוש שמא ישמטו מעל רגליור וישכח ויביאנו בידו אבל בכסא שמאחוריו ובספסלים שבידיו מותר לו לצאתרא שכיון שאינו יכול ללכת מבלעדםרב הרי הם מנעליורג (שכל גופו נסמך עליהםרד).

וכן חיגר שאינו יכול לילך כלל בלא מקל מותר לצאת בו אפילו אינו קשור לורה אבל אם אפשר לו לילך קצת בלא מקל ואינו נוטלו אלא <(ו)> להחזיק את עצמורו שיוכל ללכת (בטוב) יותר ולא יפולרז וכן זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת תשוש כחו אסור לצאת בו בשבתרח אפילו אם הוא זקן כל כך שמנענע גופורט ומתיירא פן יפולרי (שכיון שהולך בביתו בלא מקל אם כן אין צריך זה למקל שיסמוך עליו כל גופוריא וכל הליכתו אלא שמתחזק בו בעת שמתיירא ליפול הרי זה כמשוי שנושא לצורך הליכתו ואינו דומה למנעלים שכל גופו נסמך עליהם בכל הליכתו ולכך מותר לצאת בהם אף אם אין עליהם שם מנעל כגון של עץ שאינו מחופה עורריב) וכן חולה שעמד מחליוריג אם אפשר לו לילך (קצת) בלא מקל אסור לצאת בו ואם לאו מותר וכן סומא לא יצא במקלריד שהרי אפשר לו לילך זולתורטו ואינו נוטלו אלא לישר ולתקן פסיעותיורטז ואין צריך לומר <(ז)> החשובים שנוהגים לילך במקל חשוב שבידם שאסורים לצאת בו בשבתריז ואפילו ביו"ט אסורים לצאת בו (עיין סי' תקכ"בריח):

יד

יד טוב ליזהר שלא לצאת בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי מלבוש או תכשיט אחד שיזכור על ידו שהיום שבת ולא יבא לחללוריט:

טו

טו מי שאסור וכבלים ברגליו מותר לצאת בהםרכ מפני שהם לו כמו מלבושרכא ואין חוששים שמא יפלו מעל רגליו ויביאם בידו לפי שמן הסתם הם תקועים היטב שלא יברחרכב:

טז

טז אין יוצאין באנקטמיןרכג והוא כמין חמור שעושים הליצנים ונראה כרוכב עליו והוא נושא והולך ברגליורכד ולא בקשריםרכה והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכין בהם בטיטרכו ולא בפרמירכז והם כעין צורות פרצוף שנותנים על הפנים להפחיד התינוקותרכח (שכל אלו משוי הם ואינם מלבושים ותכשיטיןרכט) ואם יצא בהם פטוררל (שאין זו דרך הוצאה לרוב בני אדםרלא):

יז

יז אין יוצאין בתיבה או קופה או מחצלתרלב ואפילו מפני הגשמיםרלג אפילו שנתלבש בהם כמו במלבוש שכיון שאין דרך להתלבש בהם לעולם הרי הן משוירלד אבל יוצאין בשק ויריעה וחמילהרלה דרך מלבושרלו מפני שדרך לצאת בהן בשעת הגשמים ולכן אף שלא בשעת הגשמיםרלז שם מלבוש עליהם:

יח

יח יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על גבי המכה בשבתרלח כדי שלא יסרטו הבגדים את המכהרלט מפני שהם לו כמו מלבושרמ ובלבד שהוכנו מבעוד יום בענין שאין בהם משום טלטול מוקצה על דרך שיתבאר בסי' ש"[ח]רמא וכן מותר לכרוך סמרטוט על המכה שבידו או שבאצבעו ולצאת בו לרשות הרביםרמב (ואין חוששין למראית העין שיאמרו שמתכוין להוציא הסמרטוט ולא בשביל המכה כרכו בידורמג):

יט

יט ואין צריך לומר שמותר לצאת בספוגרמד וחתיכות בגדים דקים ישניםרמה שעל המכה שהן מרפאים אותה והרי הן לו כתכשיטרמו וכן בקליפות שום ובצלרמז ועלי גפנים ושאר עלים המרפאיםרמח ובלבד שלא יתנם על גבי המכה בתחלה בשבת אע"פ שאינו רוצה לצאת בהם לרשות הרבים לפי שגזרו חכמים על כל דבר המרפא שלא ליתנו בתחלה בשבת משום שלא יבא לשחוק סמנים בשבת כמו שיתבאר בסימן שכ"חרמט אבל אם היה עליה מערב שבת ונפלה מעליה בשבת שמותר להחזירה עליה כמו שיתבאר שם מותר להחזירה אפילו ברשות הרביםרנ כמו שמותר להחזיר ללבוש מלבושים שנפלו מעליו ברשות הרבים וכן רטיה וכיוצא בה שנפלה ממכתה ולא הגיע לארץ אלא נפלה על גבי כלי שמותר להחזירן על גבי מכתו כמו שיתבאר שם מותר להחזירן אפילו ברשות הרביםרנא:

כ

כ מותר לאגוד סמרטוט על הרטייה או על שאר דברים שעל המכה ולצאת בו לרשות הרבים ויכול להתירו ברשות הרבים ולחזור ולקשרו שםרנב ואין חוששים כשמתירו בידו ברשות הרבים שמא ישכח ויביאנו בידו מטעם שיתבאר בסימן ש"גרנג אבל אסור לכרוך חוט או משיחהרנד על גבי הרטייה או שאר דברים שעל המכהרנה לפי שהחוט או משיחה חשוביםרנו קצת ואינם בטלים לגבי רטיה כמו אגוד של סמרטוט שאינו חשוב כלל שכשמתירו מהרטייה שאינו צריך לו עוד הרי הוא משליכו לארץ ולפיכך הוא בטל לגבי הרטייהרנז:

כא

כא הבנים יוצאין בזגיןרנח של זהברנט הארוגיםרס או תפוריםרסא להם בכסותם לנוירסב אבל אם אינם ארוגיםרסג או תפורים אלא תלויין ע"י קשר וכיוצא בזהרסד אסורים לצאת בהם אע"פ שהם בנים קטניםרסה לפי שאין דרך לצאת בזגין אלא בני מלכים וכיוצא בהם מבני עשירים גדולים ולשאר בנים הרי הוא יוהרא ובני מלכים והעשירים משחקים עליהם על שמתייהרים בדבר שאינן ראוין להם ויש לחוש שמא ישמע אביו של זה ההולך בזגין שמשחקים עליו וילך ויסיר הזגין מבנורסו כיון שאינן ארוגין ולא תפורים וישכח ויביאנו בידו ברשות הרבים.

ואפילו כשהם ארוגים בכסותם לא ילכו בהם אפילו בבית אלא כשאין בהם עינבל אבל אם יש בהם עינבל העשוי להשמיע קול אסורים ללבשם בשבתרסז שאסור להשמיע קול של זוג העשוי לקשקש בו התינוקרסח כמו שיתבאר בסי' של"חרסט ושל"טער ואע"פ שכאן עושה זאת הקטן ואין אנו מצווים להפריש הקטן מחלול שבתרעא מכל מקום אסור ליתן לו מלבוש זה שהזוג ארוג בו שהרי זה כמאכילו איסור בידיםערב עיין סי' שמ"גרעג.

אבל כשאין בו עינבל מותר אף לגדול לצאת בכסותו שהזוג ארוגעדר או תפור בו ואם הוא מבני מלכים או כיוצא בהם אף אם תלוי בצוארו מותר לצאת בו ואין חוששין שמא יפסוק ויפול ויביאנו בידו לפי שמן הסתם כל זוג של כסף או זהב תוקעין אותו יפה בשלשלת שלא יפסוק אבל זוג של שאר מיני מתכת אין כל אדם רשאי לצאת בו עד שיהיה ארוגערה או תפור בכסותו שאף שאין לחוש בו שמא ישחקו עליו בני מלכים וכיוצא בהם כיון שאין זה חשוב כלל ואין בו יוהרא שדרך כל אדם לצאת בו מכל מקום יש לחוש שמא יפסוק ויפול ויביאנו בידורעו:

כב

כב וכל זה בזוג שהיה דרך בימיהם לעשותו לנוי לכל הבגדיםרעז של בני מלכים וכיוצא בהם מכסף וזהב ושאר כל אדם משאר מיני מתכותרעח ולכך לא רצו חכמים להטריח לפוסקו מערב שבת מכל הבגדים שהוא ארוג או תפור בהם ולגנות הבגדיםרעט אבל תכשיט שאין רגילין לחברו בבגד אסור לצאת בורפ אף על פי שארוג ותפור בבגד שגזרו עליו גזירה משום אינו ארוג ותפוררפא כיון שאין שם גנאי כלל אם יפסיקנו מהבגד שהרי אין רגילות כלל לחברו בבגד.

במה דברים אמורים בשאר מיני מתכת אבל של כסף או זהב מותר בכל עניןרפב ואפילו לתלותו בצוארו שכיון שמן הסתם תוקעין אותו יפה שלא יפול ויפסוק מחמת שדמיו יקריםרפג אין לגזור בו שמא לא יחברנו יפה בענין שיוכל ליפסק וליפול ולכן התירו לצאת במפתח של זהב או כסף התלוים בבגדו אף על פי שאין רגילות לתלותו שם ואסרו במפתח של שאר מיני מתכות כמו שנתבאר למעלהרפד לבד מטעם המבואר שם:

כג

כג וכל זה בתכשיט שהוא דבר המותר לצאת בו ואין צריך שיהיה מחובר לכסות אלא משום גזירה שמא יפסק ויפול אבל אם חיבר לכסותו דבר שאינו עשוי לתכשיט אלא להשתמש בו שהוא דבר האסור לצאת בו אין חיבורו לכסות מתירו לצאת בו והרי הוא כתלוש ומופסק מהכסות דכיון שהוא עשוי להשתמש בפני עצמו ואינו משמש כלום לאותו מלבוש שהוא אינו בטל לגבי אותו מלבושרפה אע"פ שהמלבוש חשוב הרבה ממנו כמ"ש למעלהרפו.

במה דברים אמורים כשדבר זה שחיברו לכסות הוא חשוב קצת נגד הכסות אבל אם אינו חשוב כלל נגד חשיבות הכסות כגון מטפחת שמקנחין בו את האף (שקורין פאצילי"ש) הרי היא בטילה לגבי הכסותרפז אם היא תפורה לו בב' תכיפותרפח שב' תכיפות חשובין חיבור לענין כלאיםרפט (ולענין שבת עיין סי' ש"מרצ) אבל אם היא תפורה לחגורה אסור לצאת בו שנגד החגורה היא חשובה ואינה בטלה אליהרצא ואין צריך לומר אם קשורה שם אפילו בקשר של קיימארצב ואף אם רוצה לחגור שם במטפחת זו על גבי החגורה או תחתיה אין זה מועיל כלום שאין יוצאין בב' חגורות זו על גבי זורצג כמו שיתבאררצד ומי שרוצה לישא עמו מטפחת זו אין לו תקנה אלא אם כן יקשרנה בראש החגורהרצה (מערב שבתרצו) בקשר של קיימארצז שאז נעשית כחגורה אחת ארוכה ויחגור את עצמו בכולה כל זמן שהולך ברחובחצר וכן אסור לצאת במטלית שקושרין בפתילין של כובע לקנח בה עיניורצט מפני שאינה בטלה לגבי הכובע:

כד

כד אותן עגולים ירוקים שגזרה מלכותש שכל יהודי ישא אחד מהם בכסותו מותר לצאת בהם בשבתשא שהם בטלים לגבי הכסותשב אף אם אינם תפורים בכסות אלא מחוברים בה קצתשג על ידי קשירהדש וכיוצא בה:

כה

כה מותר לצאת במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם בצואר לרפואהשה ואינם כמשוי לאדם אלא כתכשיט הואיל והם לרפואהשו ומטעם זהשז מותר לצאת בקמיע מומחהשח שתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיושט אבל אין יוצאין בקמיע שאינו מומחהשי אפילו לכרמליתשיא.

ואיזהו קמיע מומחה כל שעשהו איש מומחה אע"פ שהקמיע עצמה אינו מומחהשיב וכל שכן אם קמיע עצמו הוא מומחה אע"פ שעשהו איש שאינו מומחהשיג.

כיצד נעשה האיש מומחה כגון שכתב לחש אחד בג' איגרות וריפא ג' בני אדם כל איגרת רפאתה אדם אחד נעשה איש הכותב מומחהשיד ללחש זהשטו וכל פעם שיכתבנו מותר לצאת בו בשבת אע"פ שהקמיע עצמו אינו מומחה שאגרת זו הד' לא רפאתה עדיין מעולם ואף שהאיש אינו יודע כלום ברפואות אין בכך כלוםשטז ואם אדם אחר כתב איגרת זו הרביעית אע"פ שהוא אותו לחש עצמו שבאיגרות הראשונות אסור לצאתשיז הואיל ולא כתבה איש המומחה שמזלו גורם ואף האיש המומחה לא נעשה מומחה ע"י כן אלא ללחש זה בלבד אבל לא לשאר לחשיםשיח ואף אם כתב כמה מיני לחשים וכל אחד מהם הועילו כמה פעמים לא נעשה מומחה אלא ללחשים אלו שהועילו ג' פעמים אבל לא לשאר לחשים שלא הועילו עדיין ג' פעמיםשיט:

כו

כו וכיצד נעשה הקמיע עצמו מומחה אע"פ שלא עשאו איש מומחה כגון שכתב לחש אחד באיגרת אחת ורפאתה אותו איגרת ג' פעמיםשכ שנעשה זו האיגרת מומחה ומותר לכל אדם לצאת בה בשבת אע"פ שהאיש אינו מומחה עדיין שלא כתב אלא קמיע אחת ואם יכתוב עוד לחש זה באיגרת אחרת אסור לצאת באותה איגרת בשבתשכא כל זמן שלא רפאתה ג' פעמים:

כז

כז אין האיש נעשה מומחה עד שירפאו ג' איגרותיו לג' בני אדם כל איגרת לאדם אחד אבל אם ריפא לאדם אחד כמה פעמים בכמה איגרות של לחש אחד לא נעשה מומחה ללחש זהשכב שיש מקום לתלות הרפואה במזלו של החולה שמזלו גורם לושכג שיקבל רפואתו מקמיעות אבל כשכותב לחש זה לאדם אחר אפשר שלא יועיל לו כלום ואסור לצאת בו (ואף אדם זה שנתרפא כבר ג' פעמים אסור לצאת באיגרת אחר של איש זה שלא נעשה עדיין מומחה לכל אדםשכד):

כח

כח אבל אם איגרת אחת רפאתה ג' פעמים אפילו לאדם אחד נעשית קמיע זו מומחה לכל אדם שכל אדם מותר לצאת בה בשבת שמן הסתם יש לתלות הרפואה בקמיע המומחה ולא במזל החולהשכה משא"כ כשג' איגרות רפאו אדם אחד שאז לא נעשית שום אחת מהן קמיע מומחה וע"כ צריך לתלות הרפואה במזל אדם או במזל הרופא הכותב איגרות או במזל החולה שמקבל הרפואה מהאיגרות אזי לא נעשה הרופא מומחה על ידי כך כי שמא מזל החולה גורםשכו אלא אם כן ריפא לג' בני אדם שאז מן הסתם הרפואה תלויה במזלו כיון שהוחזק בג' אנשים:

כט

כט ואם הרופא אבד את המחאתו מלחש זה כגון שאחר שריפא ג' בני אדם בלחש אחד כתב עוד ג' איגרות מלחש זהשכז לג' בני אדםשכח ולא הועילו כלום מכאן ואילך אסור לצאת באיגרותיו שיכתוב עוד או אפילו באגרות שכתב כבר בעודו מומחהשכט.

במה דברים אמורים באגרות שלא רפאו אלא פעם או שתים אבל איגרת שריפאתה כבר ג' פעמים כיון שנעשית קמיע מומחה מצד עצמה מותר לכל אדם לצאת בה לעולם אף לאחר שאבד הרופא שכתבה את המחאתושל.

במה דברים אמורים כשנעשית איגרת זו קמיע מומחה קודם שנעשה הרופא מומחה או אפילו אם באו ב' המחאות כאחדשלא כגון שכתב ב' איגרות לב' בני אדם כל אחת מהם ריפאה לאדם אחד מהן לבדו פעם או שתים בלבד ואח"כ כתב איגרת שלישית לאחד מהם וריפאה אותו אדם ב' פעמים ואז עדיין לא נעשה הרופא מומחה כיון שלא הוחזק עדיין בג' אנשים וכן איגרת זו השלישית אינה קמיע מומחה עדיין כיון שלא ריפאה אלא ב' פעמים ואח"כ ריפאה איגרת זו השלישית פעם ג' לאדם אחרשלב נעשה רופא שכתבה מומחה ללחש זה כיון שהוחזק בג' אנשים וגם איגרת זו השלישית נעשית קמיע מומחה לעולם אף לאחר שיאבד הרופא המחאתושלג.

אבל אם נעשה הרופא מומחה קודם שנעשית איגרת זו קמיע מומחה דהיינו שריפא כבר ג' אנשים בג' איגרות קודם שריפא איגרת זו פעם ג' אף אם איגרת זו היא משני אגרות שנתחזק בהן הרופא למומחה אסור לצאת בה אחר שאבד הרופא המחאתושלד כי שמא אין איגרת זו קמיע מומחה מצד עצמו ומה שריפאה פעם ג' הוא מחמת שכתבה רופא שנתברר לנו כבר המחאתו ע"י שריפא כבר ג' פעמים בג' איגרות וא"כ לאחר שאבד הרופא המחאתו שמא אבדה ג"כ המחאת איגרת זו:

ל

ל כל קמיע מומחה שמותר לצאת בה אין חילוק בין אם הוא של כתב בין אם הוא של עיקריןשלה בין אם הוא חולה שיש בו סכנה בין שאין בו סכנהשלו ואפילו אם לא אחזו עדיין שום חולי כלל אלא שהוא ממשפחת נכפיןשלז וכיוצא בהן משאר החולאיםשלח ודואג שלא יאחזנו חולי משפחתושלט ותולה בו קמיעשמ מותר לצאת בו (בשבת לרשות הרבים).

וקמיע של כתב שיש בו אזכרות או פסוקים מכתבי הקודש אם הוא מחופה עור שמותר ליכנס בו לבית הכסא מותר לצאת בו בשבת לרשות הרבים ואם אינו מחופה עור אסור לצאת בו בשבת גזירה שמא יצטרך לבית הכסא ויסירנו מעליו בידו וישכח ויביאנו בידו ברשות הרביםשמא ואם הוא חולה שיש בו סכנהשמב אם יסירנו מעליו אפילו לפי שעה הרי מותר לו ליכנס לבית הכסא מפני פיקוח נפששמג ולכן מותר לו גם כן לצאת בו לרשות הרבים:

לא

לא לא יקשור הקמיע באצעדה או בטבעת ויצא בו לרשות הרביםשדמ או לכרמלית מפני מראית העיןשמה שנראה כאלו מתקשט בו בתורת תכשיט ואינו מתכוין כלל לרפואה ובאמת אינו תכשיט כלל אלא מחמת הרפואהשמו אבל כשהוא קשור ותלוי בצוארו יכול להתירו ברשות הרבים אם אינו קשר של קיימאשמז ולחזור ולקושרושמח ואין חוששין כשמתירו בידו ברשות הרבים שמא ישכח ויביאנו בידושמט מטעם שיתבאר בסי' ש"גשנ:

לב

לב נאמן הרופא לומר על עצמו שהוא מומחה לקמיעותשנא שכבר ריפא ג' אנשיםשנב בג' אגרותשנג וכן נאמן לומר על קמיע אחת שריפא וש(י)נה ושילש ונעשה קמיע מומחהשנד אע"פ שהוא אינו מומחה עדייןשנה:

לג

לג מותר לצאת בביצת החגב ששמו חרגולשנו שתולין אותו באזנו לכאב האוזןשנז ובשן של שועלשנח חי שתולין למי שישן יותר מדאי שיקיץ משינתו ובשן של שועל מת שתולין למי שאינו יכול לישן שיישןשנט ובמסמר מעץ שצלבו עליושס שמרפאים בו נפח של מכת ברזלשסא (אע"פ שכל אלו רפואתן בסגולה מותר לצאת בהן בין בחול בין בשבתשסב) ואין בזה משום דרכי האמורישסג כיון שניכר הדבר שמתכוין לרפואה וכן בכל דבר שעושה וניכר בו שמתכוין לרפואהשסד אע"פ שאין ידוע לנו היאך באה הרפואה ע"י עשיית דבר זהשסה אבל אם עושה איזה מעשה ואין ניכר בו שהוא משום רפואה אסור משום דרכי האמורישסו שהזהירה התורה עליהן ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'שסז.

אבל כל לחש מותר לרפואהשסח או להגן שלא יבא עליו חולישסט או נזקשע אפילו אם אין ידוע אם לחש זה מועיל או לאו אבל אם ידוע שלחש זה אינו מועיל אסור משום דרכי האמורישעא ויש מי שחושש בכל לחש שאינו בדוק ובכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורישעב וכל בעל נפש יחוש לדבריו (במקום שאין שם צורך כל כך)שעג:

לד

לד כל מי שיש לו ברגלו מכה שרפואתו לקשור עליה מטבע שיש עליו צורה מותר לצאת בושעד שכיון שהוא מרפא הרי הוא לו כתכשיטשעה (ומלבוששעו) אבל אם הוא מכה שאין המטבע מרפא אותה ואינה קשורה עליה אלא להגן עליו שלא תנגוף בקוצים ויתדות הדרכיםשעז אסור לצאת בהשעח שהמטבע חשוב הוא ואינו מתבטל מחשיבותושעט להקרא עליו שם מלבוש (ותכשיט) אלא אם כן יש בו צורך לרפואה (שאז יש עליו שם תכשיט):

לה

לה היוצא בטלית המקופלת ומונחת על כתפיושפ דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו הגביה שולי[ה] על כתיפיושפא בין שהגביה כל אורך שוליה בין שלא הגביה אלא שני כנפי שוליה ונתן כנף אחד על כתף זה וכנף אחד על כתף זה ואמצעית שוליה משולשלת על גופו למטה מכתיפיושפב חייבשפג שאין זה דרך מלבוש אלא משוי הואשפד ויש פוטריןשפה כשאמצעית שוליה משולשלת למטה מכתיפיו אף על פי שכנפיה נתונים על כתיפיו וכן עיקרשפו אבל אסור מדברי סופריםשפז מפני שנראה כמשוישפח ואפילו אם אין כנפיה נתונים על כתיפיו אלא שתפסם בידיו והגביה כדי שלא יתלכלך או כדי שלא יקרע אסורשפט.

אבל אם אינו מגביה בידיו אלא הוא מתעטף בטליתו בענין ששוליה מוגבהין הרבה מן הארץ וכנפי שוליה אינם נתונים על כתיפיושצ אלא הם משולשלים על זרועי ידיו ואמצעית שוליה משולשלת למטה מכתיפיו ומכסה רוב גופושצא הרי זה מותר ולפי זה מותר להתעטף בטלית תחת הגלימא להביאו לבית הכנסתשצב בשבת שחרית שאף שמתעטף בה בענין שמתקצרת שאינה יוצא מתחת הגלימא למטה כל שהוא מכסה רוב גופו מותר:

לו

לו לא אסרו ליתן כנפי שוליה אפילו על כתיפיו אלא כשמתכוין להגביה הטלית שלא תלכלך בשוליה או שלא תקרעשצג או שלא תעכבהו מללכת במהרהשצד אבל אם כונתו להתנאות בזה כמנהג אנשי המקוםשצה שמתנאים בזה גם בחולשצו הרי זה מותר שזהו דרך לבישתם ואינו נראה כמשוי ואין צריך לומר שמותר לקפל קצוות שולי טליתו מכאן ומכאן על ידיו כדי להתנאותשצז ובלבד שאמצעית שוליה משולשלת למטה מכתפיו ומכסה רוב גופושצח.

וכל זה בטלית שהיא חתיכה אחת מרובעתשצט כמו טליתות של מצוה שלנות שאין בהם נקבים להוציא הידים מתוכם אבל מלבושים שלנו שהוא לבוש בהם ומוציא את הידים מתוכם מותר לתפוס בידים מקצת המלבוש אפילו בשוליו להגביה שלא יעכבוהו מללכת או שלא יתלכלך או שלא יקרעתא אבל לא יגביה הרבהתב (ח)תג כל אורך שוליה בענין שלא יהא רוב גופו מכוסהתד ולא יהיו דרך מלבוש כלל ואף אם אמצעית שוליו מכסה רוב גופו לא יגביה קצוות שוליו על כתפיו כיון שליש אומריםתה שיש בזה חיוב חטאת ולדברי הכל עכ"פ נראה כמשוי ואסור מדברי סופריםתו ואף שלבוש בו ומוציא ידיו מתוכו.

ומלבושים שלנו שנתעטף בהן ולא הוציא ידיו מתוכם אסור לתפוס קצתם בידיו להגביהם שלא יתלכלךתז אפילו אינו תופס בשוליהםתח:

לז

לז במקומות שנהגו לקפל הטלית ולהניחה כך מקופלת על כתפיהם סביב צוארם והולכין כך אף בחצרות ובבתיהם מותרים לצאת כן בשבת אף לרשות הרביםתט שדרך מלבוש הוא להםתי אבל אם אין הולכין כן בבתיהם אלא כשיוצאין לחוץ מקפלין הטלית על כתפיהם תחת הגלימא להביאה לבית הכנסת אסור לצאת כן בשבת ואם יצא חייב כמו שנתבאר למעלהתיא ומכל מקום מותר לקפל צד הימין ולהניחה על כתף שמאל כדרך שמתעטפין בטליתות של מצוהתיב ולצאת כן לרשות הרבים הואיל וכך הוא דרך לבישתה אף בביתתיג.

וכן יוצא אדם בסודר המקופל ומונח על כתפותיד הואיל וכך הוא דרך לבישתותטו ואינו צריך לכרוך נימא מן הסודר על אצבעו שלא יפול מעליותטז אבל במקומות שאין כך דרך לבישתו כגון במדינות אלו אם רוצה להוציא סודר צריך לכסות בו ראשו ורובותיז דרך מלבושתיח גמורתיט ואם אין הסודר רחב כל כך לכסות ראשו ורובותכ יש לו תקנה לעשותו כמין אבנטתכא ולצאת בו דהיינו שיקשור ב' ראשי הסודר (שמלפניו) זה בזה (כנגדו) למטה מכתפיותכב (וגם אמצעות הסודר שמלאחריו יהא משוך למטה מכתפיו) שנמצא עשוי כמין אבנט ומותר לצאת בו (אף שחגור באבנט אחר למטה להמתירים לצאת בב' חגורות כמו שיתבארתכג).

ויש מי שאומרתכד שאף במקומות שדרך לבישתם הוא בסודר המקופל על כתפיהם צריך שיהא הסודר רחב לכסות ראשו ורובו אם יפשיטוהו מקיפולו ואם אינו רחב כל כך אין שם מלבוש עליו ואין יוצאין בו אלא אם כן עשאו כמין אבנט כמו שנתבאר ויש להם לחוש לדבריו:

לח

לח היוצא במעות הצרורים לו בסדינותכה שהוא לבוש בו חייב אף על פי שאינו אוחזם בידו לפי שדרך להוציא כן בחול לפעמיםתכו אבל היוצא במעות התפורים בבגדו פטור שאין דרך הוצאה בכךתכז אבל אסור לצאת בו מדברי סופריםתכח בין שתפורים בו מעותתכט בין כסף וזהבתל שאינם מוקציםתלא.

ובמקום הפסד כגון שהוא בין הנכרים שאי אפשר לו להפקידם אצלם וגם לא להניח הבגד בביתם שלא יגנבוה ממנו כשיצא החוצה נוהגין להקל לצאת בהםתלב לפיתלג שיש אומריםתלד שכל שבות שהוא שינוי מדרך החול לא גזרו עליו במקום הפסד מרובה כמו שיתבאר בסי' ש"זתלה וגםתלו יש אומריםתלז שעכשיו אין לנו רשות הרבים אלא כרמלית ואפילו הוצאה כדרכה אינה אסורה בה אלא מדברי סופרים.

ומכל מקום אין להקלתלח אלא כשאי אפשר לו שלא לצאת לכרמלית כגון שמתיירא לישב כלוא בבית כל היום שלא ירגישו הנכרים שיש אצלו מעות ויחפשו כליו לגוזלם ממנו או אפשר שיבא לידי סכנה שיהרגוהו בשביל מעותיותלט אבל אם אפשר לו שלא לצאת כגון שהוא בין ישראלים אלא שאינו מאמינם להפקידם אצלם או להניח הבגד בביתם ישב בבית כל השבת ולא יצא בהםתמ לכרמלית ואם אין חשש להפקיד אצלם או שאין חשש להניח הבגד בבית יש <(ט)> להחמירתמא לפושטו מעליו מבעוד יום שלא יהא לבוש בו בשבת אפילו בבית שמא ישכח ויצא בו כמו שיתבאר בסי' ש"גתמב:

לט

לט וכל זה בתפורים בבגדותמג שאין זו הוצאה כדרכה אבל אם הם צרורים בותמד או שהם בכיס התפור בו שדרך להוציא בו בחול או שהן באזור חלול שדרך להוציא בו כשפיו למעלהתמה או שהן בין בגדיו לבשרו במקומות שדרך להוציא כן בחול לפעמיםתמו אסור לצאת בהם אפילו לכרמלית אע"פ שמתיירא לישב עמהם בבית שלא ירגישו בו הנכרים ואפילו לטלטל המעותתמז להצניעם באיזה מקום באותה חצר אסור שלא התירו שום שבות גמור משום הפסד מרובהתמח ואפילו אם הם מעות מנוקבים שאין יוצאין בהוצאה בשפויתמט לא מפקע שם מוקצה מהםתנ אלא אם כן הם של כסף ושל זהב ונקובים כדי לתלות בצואר בתו לתכשיטתנא (שאז מותר לטלטלן אף שלא במקום חשש הפסד כלל אם הם מיוחדים לכךתנב).

ומכל מקום מותר לו <(י)> לשאת המעות אצלו באותו חצרתנג לפי שזהו טלטול כלאחר ידתנד כיון שאינו מטלטלן בידו אלא בגופותנה ובלבד שיש חשש הפסד אם לא ישאום אצלו שאם לא כן אף אם אינם מעות המוקצים אלא שאר כסף וזהב יש להחמיר שלא לשאת אותם אצלו שמא ישכח ויצא בהם כמו שנתבארתנו:

מ

מ וכל זה <(יא)> כשההפסד הוא בא בענין שאין נבהל כל כך בשבילו ואינו נחפז כל כך מחמתו להצלת ממונו כגון זה ששובת בין הנכרים שמתיירא שלא יגזלו ממנו מעותיו שאינו בהול כל כך כשאין מתירים לו לצאת בהם מביתם כיון שעדיין אין שום אדם בא לגזול ממנותנז.

אבל מי שלסטים באים עליו לגזול ממונו או שעבדי המושל באים לחפש בתיבתו לקחת ממונו שהוא בהול ונחפז להציל מהם יש מתיריםתנח לטלטל מעותיו בידו להחביאם במחבואות ואם אין לו מחבא באותו חצר יש מתיריןתנט אפילו להוציא למקום אחר דרך כרמלית לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ובודאי יצילם מהפסד ואם לא נתיר לו להציל ע"י טלטול מוקצה וטלטול הכרמלית שהן מדברי סופרים יש לחוש שלא יבא לידי איסור של תורהתס בהצלתם שיחפירם בקרקעתסא וכיוצא בזה (שכיון שהוא בהול ונחפז בהצלתם ימהר להצילו בכל הצלה שתזדמן לו יותר במהרה כי אומר בלבו האיך שאעשה לא אעשה בהיתר משא"כ כשהתירו לו חכמים להציל ע"י איסור של דבריהם לא יציל ע"י איסור של תורהתסב).

ולענין הלכה אין להקל אלא באיסור טלטול מוקצה אבל לא באיסור הכרמלית כמו שיתבאר בסי' של"דתסג:

מא

מא לבדים הקשים הרבה אסור להוציאם לרשות הרבים או לכרמליתתסד כשהוא מעוטף בהם דרך מלבושתסה לפי שאינם ראוים למלבוש ונראים כמשויתסו אבל אם אינם קשים הרבה מותרתסז אפילו אינו צריך כלל להתעטף בהם ואין מתעטף בהם אלא כדי להוציאם לרשות הרבים לישב עליהם שם הוא או אחרתסח ובלבד שיתעטף בהםתסט ראשו ורובו אבל אם לא כסה בהם ראשו אלא כל גופו בלבד לא נעשו מלבוש על ידי כן ואסור להוציאם אפילו אם צריך להם להתכסות בהם גופו.

וכן הדין בכל דבר שאינו מלבוש ורוצה להוציאו ע"י שיתעטף בו כדרך מלבוש כגון סדין או סודר במדינות אלו כמו שנתבאר למעלהתע:

מב

מב מותר לצאת לרשות הרבים בשני מלבושים השוים זה על גבי זהתעא אע"פ שאינו צריך אלא לאחד מהם ואינו מוציא השני אלא לצורך חברותעב ואין השני נראה כמשוי הואיל והוא לבוש בו ואפילו מיני מלבושים שאין דרך לעולם להתלבש בשנים לצורך עצמו כגון שתי חגורות זו על גבי זותעג אין השניה חשובה משוי הואיל והוא חגור בה ויש חולקין בזה ואוסרין שתי חגורותתעד שכיון שלו בעצמו אין שום הנאה ותועלת ללבישתו מהחגורה השניה ואינו מוציאה אלא לצורך חבירותעה הרי הוא משויתעו וכן ראוי לנהוגתעז ואף אם אינו מוציאו לצורך חבירו אלא שחוגר חגורה חשובה על גבי חגורה קרועתעח אסור שכיון שבהחשובה בלבדה די לו לצורך לבישתו הרי השניה חשוב משוי אף על פי שהוא חגור בה כיון שאין דרך לחגור כןתעט אבל במקומות שדרך לחגור ב' חגורות מותר לצאת בהןתפ.

ובכל מקום מותר לצאת בב' חגורות כשיש מלבוש מפסיק ביניהםתפא כגון התחתונה על גבי החלוק והעליונה על גבי הסרבלתפב שאז יש הנאה ותועלת משתיהן וכן בכל ענין שיש לו בעצמו הנאה ותועלת ללבישתו משתי החגורות ואף אם עכשיו אינו צריך הוא אלא לאחת מהן ומוציא השניה לצורך חבירו הואיל וחגור בענין שדרך לחגור בה לפעמים לצורך עצמו אינה משוי ומותר:

מג

מג וכל זה בחגורה אבל בשאר מלבושים אפילו אותם שרוב הפעמים אין דרך להתלבש בשנים השוים לצורך עצמו כגון שני חלוקים זה על גבי זהתפג או שני סרבילים זה על גבי זהתפד או ב' אנפלאות זו על גבי זותפה הואיל ובימות הקור דרך הוא לפעמים להתלבש בשנים ושלשה מלבושיםתפו או יותר הרי הם חשובים דרך מלבוש כל השנה ומותר להוציאם אפילו לצורך חברותפז וכן מותר לצאת בשני כובעיםתפח (אפילו לצורך חבירו לפי) שכן דרכו בחול לשום כובע גדול על גבי כובע קטןתפט ובלבד שיהא בענין שלא יוכל הרוח להפריח כובע העליון מעל ראשו כמו שיתבארתצ:

מד

מד בבתי ידים (שקורין הענטשי"ך) מותר לצאתתצא לפי שהם מלבוש של הידיםתצב ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרום מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו (או שיקשרם בהם קשר של קיימא יפה)תצג לפי שלפעמים צריך למשמש בבשרו מפני כינה או פרעוש העוקצים אותו ואינו יכול למשמש בידים הלבושים בבתי ידים וצריך להוציא יד אחד מבית יד אחד ואוחז הבית יד בידו השניה שלא כדרך מלבוש שמא ישכח ויביאנה כך ד' אמותתצד וראוי לחוש לדבריותצה.

אבל באותו בית יד שלנו שמשימין בו שתי הידים אחת מפה ואחת מפה מותר לצאת בו בלי שום קשירה ותפירה לפי שאף אם יוציא ממנו ידו אחד כדי למשמש בה באיזה מקום ישאר עדיין לבוש על ידו השניהתצו ואין כאן איסור כלל אם ילך כך ד' אמות ואין חוששין שמא יוציא ממנו שתי ידיו ואחר כך ישכח ויאחזנו בידו וילך בו ד' אמות ויש מחמירין גם בזהתצז (וטוב לחוש לדבריהםתצח במקום שאפשר שאין הקור גדול כל כך) אבל המנהג להקל (בכל ענין)תצט:

מה

מה מותר לצאת בטלית המצוייצת כהלכתהתק אפילו בלילהתקא שאינו זמן ציציתתקב שאין הציצית הכשירות חשובין משוי אלא הרי הן מנוי הבגד ומתכשיטיו כמו האימרה וכיוצא בהתקג במה דברים אמורים באיש אבל באשה שיצאתה בטלית המצוייצת חייבתתקד שמשוי הוא לה זו ואם אינה מצוייצת כהלכתה הרי הן משוי אף לאיש ולא יצא בה ואם יצא חייב חטאתתקה מפני שאותן החוטין חשובין הן בעיניו ודעתו עליהם עד שישלימם ויעשם ציציתתקו ולפיכך אינם בטלים לגבי הטליתתקז אע"פ שהם קשורים בו קשר של קיימא:

מו

מו אבל מותר לצאת מעוטף בכילה שתלויין בה רצועותתקח שמושכין אותה בהן על גבי כלונס שעל גבי המטהתקט אע"פ שהרצועות אינן צריכין כלל לכילה כשמתעטף ויוצא בהתקי מכל מקום כיון שאינן חשובין כלל הרי הן בטלין לגבי הכילהתקיא לפיכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט שאינן חשובות ובטילות לגבי האבנטתקיב אבל אם הן של משי הרי הן חשובות ואינן בטילות ואסור לצאת בהן אלא אם כן המנעלים או הבתי שוקים קשורין בהםתקיג שאז הן משמשות ללבישתו ואינן משוי:

מז

מז וכן הדין בכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר לבגד כגון לולאות וכיוצא בהן אם הוא חשוב אסור לצאת בותקיד שכיון שאינו משמשת כלום לבגד מחמת שנפסק ראשו אחד הרי הוא משויתקטו ואינו בטל לגבי הבגד כיון שהוא חשוב ודעתו עליותקטז אבל אם אינו חשוב הרי הוא בטל לגבי הבגד ומותר לצאת בותקיז:

מח

מח כובע גדול שמשימין על הראשתקיח כדי לעשות צל על הפנים להגין מפני החמהתקיט או כדי להגין מפני הזבוביםתקכ וכל כיוצא בזה שהוא מתכוין בלבישתו שיאהיל עליותקכא להגין מאיזה דברתקכב אסור ללובשו בשבת אפילו בתוך הבית משום איסור עשיית אוהל אם הוא מתפשט להלן מראשו טפחתקכג על טפחתקכד (ואפילו הוא כנגד פניו בלבדתקכה).

בד"א כשהטפח המתפשט (הזה) הוא קשה וחזק שאינו נכפף למטה אבל אם נכפף למטה אף אם בולט הרבה יותר מטפח סביבות כל ראשו אין שם אוהל עליו ומותרתקכו לפיכך מותר לפרוס הטלית על ראשו אע"פ שבולט הרבה להלן מראשותקכז אלא אם כן הוא ממין בגד הקשה (שקורין גרא"ב גרי"ן)תקכח ויש אומריםתקכט שלא אסרו אלא כשהוא קשה ביותר כעין גג (שאי אפשר לו בקל להיות נכפף לכן יש עליו שם אוהל אבל אם אינו קשה ביותר אין שם אוהל עליו ומותר) ויש <(יב)> מי שמיקל עודתקל שאם אינו עומד בשוה אלא בשיפוע אין שם אוהל עליו ומותר אף שהוא קשה ביותר וטוב להחמיר (בכל זה שיהא נכפף ממש למטה מאיליו ואז אף אם מגביהו ומעמידו בשוה בידו אין בכך כלום).

וכל זה כשמתכוין בו להאהיל עליו להגן מאיזה דבר אבל אם אינו מתכוין רק לכסות ראשו אע"פ שממילא נעשה אוהל סביבו אין בכך כלוםתקלא לפי שכל אוהל שאין לו דפנות תחתיו אין איסור בעשייתו אלא אם כן מתכוין בו לעשיית אוהלתקלב כמו שיתבאר בסי' שט"ותקלג:

מט

מט לפיכך מותר ללבוש כובע גדול של לבד הנהוג בקצת מקומות שקורין (בריטי"ל) אף אם יש בתוכו נייר קשה שעל ידי כן מתקשה ביותר ועומד בשוה כיון שאינו מתכוין לאוהל אלא לכסות ראשותקלד ובמקומות שנהגו להקל בכל ענין אף אם הוא מתכוין לאוהל אין למחות בידםתקלה כי יש להם על מה שיסמכו שיש מתירין לגמרי בכל עניןתקלו שסוברים שלא גזרו כאן משום עשיית אוהל הואיל ונעשה דרך לבישה:

נ

נ וכל זה ללבוש הכובע בבית אבל אסור ללבוש על גבי כובע קטן שעל ראשו ולצאת בותקלז אע"פ שאינו מתפשט טפח להלן מראשותקלח לפי שיש לחוש שמא יפריחנו הרוח מעל ראשו וישכח ויביאנו בידו ד' אמותתקלט אלא אם כן הוא מהודק בראשותקמ או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפריחו מראשותקמא או שהוא קשור ברצועה תחת גרונותקמב שבזה אין לחוש לכלוםתקמג ובמקומות שאין דרך בני אדם לילך ברחוב בכובע קטן בלבד בלי כובע זה הגדול מותר לצאת בו בכל ענין שבודאי לא ילך ד' אמות בלעדותקמד אבל אם יש עליו כובע שדרך לילך בו ברחוב לפעמים אסור ללבוש עליו שום כובע אחר בין גדול בין קטן אף על פי שהוא צריך לו מחמת הקור וכיוצא בזה אלא אם כן הוא בענין שאין לחוש בו שמא יפילנו הרוח מעל ראשותקמה כמו שנתבארתקמו:

נא

נא מי שמצא תפילין בשבתתקמז ברה"רתקמח או בשדהתקמט או בכל מקום שאינן משתמרים מכלביםתקנ וכיוצא בהםתקנא ויכולין לבא לידי בזיוןתקנב כיצד יעשה אם יש בהם רצועות קשורותתקנג שיכול ללבשןתקנד יכניסן לעיר זוג זוגתקנה דהיינו שילבישן כדרכן בחול תפילין של יד על זרועו ושל ראש על ראשותקנו ונכנס וחולצן בעירתקנז (בחצר החיצונה שהוא מקום המשתמר ראשוןתקנח) וחוזר ויוצא ולובש זוג אחר עד שיכניס כולןתקנט ואינו יכול ללבוש ב' זוגות כאחת אף על פי שלא יעבור בזה בבל תוסיף שהרי שבת אינו זמן תפילין כלל וכשמוסיף על המצוה שלא בזמנה לא שייך בל תוסיף כללתקס מכל מקום כיון שבחול אין לובש לעולם ב' זוגות א"כ זוג השני אינו נקרא דרך לבישה אלא כמשוי הוא ולא התירו חכמים משום בזיון התפילין אלא זוג אחד שהוא כדרך לבישה בחול ואינו נראה כמשויתקסא ואין איסורו שלא במקום בזיון אלא משום גזירה שמא יביאנו בידו כמו שנתבאר למעלהתקסב:

נב

נב ואם היו זוגות הרבה בענין שלא יספיק היום להכניס כולן זוג זוג דרך לבישה כיון שיצטרך להכניס גם משתחשך לא יכניסן כלל ביום אלא ישב כאן לשמרן עד שתחשך ואז יכניס כולן בידיותקסג.

וכל זה באיש אבל אשה שמצאה תפיליןתקסד אפילו הן זוג אחד תשב ותשמרן עד הלילה ולא תכניסן לעיר דרך מלבוש שכיון שאין הנשים מניחות תפילין בחול אינן מלבוש להן אלא משוי גמורתקסה.

ואם מתיירא לישב כאן עד שתחשך מפני ליסטיםתקסו שודדי לילהתקסז יטול כולן בידיו מיד ויוליכן פחות פחות מד' אמותתקסח כדרך שנתבאר בסי' רס"ותקסט עד שמגיע לחצר החיצונהתקע או נותן כולן לחבירותקעא שאצלו בתוך ד' אמותתקעב וחבירו לחבירו שאצלו עד שיגיעו לחצר החיצונהתקעג של עיר שהוא מקום המשתמר הראשוןתקעד וכשיגיע לפני החצר ההוא יושיט אותן לחבירו העומד בחצרתקעה וחבירו יטלן מידו בשעה שהוא הולךתקעו שנמצא הוא עושה עקירה מרשות הרבים וחבירו עושה הנחה ברשות היחידתקעז או יכניסו אותן זוג זוג דרך לבישה אם יש שהות ביום להכניס כולן אבל לא יזרקם לחצר כלאחר יד כמו שנתבאר בסי' רס"ותקעח מפני בזיון התפילין כמ"ש בי"ד סי' רפ"בתקעט:

נג

נג ואם הוא בימי הגזירה שגזרו שלא להניח התפילין שיש בו סכנהתקפ אפילו לישב עליהן לשמרןתקפא וכל שכן להביאן בידיותקפב שיאמרו שהוא מניח תפילין מכסן במקומן והולך לותקפג בין שהם הרבה בין שהם מעטתקפד:

נד

נד וכן אם מצא ספר תורה בשדה בימי הגזירה שגזרו שלא ללומדו מכסהו במקומו והולך לו ואם אינו זמן הגזירה צריך לישב ולשמרו עד שתחשך ואז יביאנו לביתו ואם היו הגשמים יורדים שמתקלקל הספר אם יהיה כאן עד הלילה יתעטף בהספר כעין מלבוש וחוזר ומכסה עליו בבגדיו ומביאו לביתו מידתקפה שאף שאינו דרך מלבוש גמורתקפו התירו לו מפני כבוד התורהתקפז:

נה

נה הבא להציל כליו מפני הדליקה האיך יוציאם דרך רשות הרבים יתבאר בסי' של"דתקפח:

נו

נו המלבן את הצמרתקפט או את הפשתן וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכן להתלבןתקצ חייב והוא מאבות מלאכותתקצא שכן במשכן היו מלבנים הצמרתקצב והפשתים העשויים למלאכות המשכן והמכבס בגדים הרי הוא תולדת מלבן וחייבתקצג והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה כמכבס בגדים וחייב משום מלבןתקצד.

לפיכך אסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו בגדיו במים וישכח ויסחוטתקצה ואם הלך ונפל ונשרו בגדיו במיםתקצו וכן מי שנשרו בגדיו בגשמיםתקצז הרבהתקצח שירדו עליהם אינו צריך לפושטן מיד אלא יכול להלך בהן (כל היוםתקצט) ואין חוששין שמא ישכח ויסחטםתר בהילוכו (בהם) אבל לא ינערם מן המיםתרא כמו שיתבאר בסי' ש"בתרב.

וכשפושטן מעליו לא ישטחם לנגבם בשבת מפני מראית העין שהרואה אותם שטוחים לנגב יאמר שכבסן בשבתתרג ואפילו לשטחם בחדר שאין שם רואה אסורתרד שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין שלא יחשדוהו שעשה איסור של תורהתרה אסור אפילו בחדרי חדריםתרו מפני שיש לחוש שמא יארע פעם אחת שיבא אחד פתאום לשם ויראהו ויחשדהותרז שעבר על דברי תורה לפיכך לא רצו לחלק בגזרתם ואסרו בכל ענין אף אם הוא בענין שאין לחוש לכךתרח:

נז

נז ולא אסרו אלא לשטחם בשבת אבל אם היו שטוחים מערב שבת אינו חייב לסלקן בשבת מפני מראית העיןתרט אבל לשטוח בשבת אסרו בכל ענין אפילו לא נשרו במים אלא מן הזיעהתרי:

נח

נח בגד השרוי במים אפילו אין שם אלא שרייה מועטתתריא אסור לנגבו סמוך לאשתריב אע"פ שאינו שוטחו שם אלא מנגבו שם כשהוא לבוש בותריג שאין כאן מראית העין אעפ"כ אסור משום בישולתריד שהמים הבלועים מתבשלים שם אם הוא סמוך לאש כל כך עד שהבגד יכול להתחמם שם כל כך עד שהיד סולדת בו אבל אם אינו סמוך כל כך מותר לנגבו שםתרטו כל שאינו שוטחו:

נט

נט בגד השרוי במים אסור לטלטלותרטז לאחר שפשטו מעליותריז שמא ישכח ויסחטנותריח אלא אם כן הוא בגד שאינו מקפיד על מימיותריט ואף בחול לא היה סוחטו או שאין בו אלא שריה מועטתתרכ שאין דרך להקפיד עליה לסוחטה.

ואם נשרו בשכר או ביין אדום או בשאר משקין שאינם מלבניםתרכא מותר לטלטלותרכב אע"פ שנשרו הרבה ואף לכתחלה מותר להשרותו בהם כגון לסננם עליו כמו שיתבאר בסי' שי"טתרכג וש"כ(ז)תרכד:

ס

ס הרוחץ פניו ידיו ורגליו בחמין שהוחמו מערב שבת או אפילו כל גופו בחמי טבריא או בצונןתרכה התירו לו להסתפג במטפחת או בסדין וכיוצא בהןתרכו אע"פ שמקפיד על מימיהם לסוחטם בהם בחול לא חששו שמא ישכח ויסחטם בשבתתרכז לפי שזהו דבר שאי אפשר לגזור עליו שכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסרו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה וזהו דבר שאי אפשרתרכח שפעם אחת גזרו שלא לרחוץ מפני הבלנים שהיו מחמין חמין בשבת ואמרו מערב שבת הוחמותרכט ואח"כתרל ראו שאין הדבר עומד וחזרו והתירותרלא.

ומותר לו גם כן להביא המטפחת בידו מבית המרחץ לביתותרלב אם יש שם עירובתרלג ואין חוששין שמא ישכח ויסחטנו בהליכתו (שאם נחוש לכך ונאסור לו להביאו הרי אנו אוסרים להסתפג שאי אפשר לו להפקירו ולהניחו בבית המרחץתרלד) ואסור לו למוסרו להבלן מפני שהבלנים חשודים על הסחיטהתרלה לסחוט בידים.

ואף עכשיו בזמן הזה שאפשר לעמוד בלא רחיצה בשבת וא"כ אפשר למונעו מלהסתפג אעפ"כ אין איסור בדברתרלו מאחר שלא נאסר מעולם במנין חכמיםתרלז ומכל מקום טוב להסתפג בדבר שאינו מקפיד על מימיו לסוחטו אף בחולתרלח:

סא

סא מותר לעמוד על שפת הנהר ולרחוץ ידיו בנהרתרלט ואין בזה איסור במה שמוציא המים שעל ידיו מן הנהר אל שפתו לפי שהנהר הוא כרמלית ושפת הנהר הוא ג"כ כרמלית ומותר להוציא מכרמלית לכרמלית בפחות מד' אמותתרמ רק שיזהר לנגב ידיו יפה מיד שהוציאם מהנהר קודם שילך ד' אמותתרמא וכן הרוחץ בנהר צריך לנגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו עליו מים ויטלטלנו ד' אמות בכרמליתתרמב.

אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף עליו ועל לבושו לא הקפידו חכמים על זהתרמג לפי שהוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו שלפעמים אדם הולך ברשות הרבים ופתאום ירד הגשם עליותרמד לכן התירו לו בכל ענין (אף לצאת מביתו בשעת הגשם שאין לאסור דבר לחצאין):

סב

סב בעלי הקרחה שמניחין על ראשיהם פשתן סרוק או צמר מנופץתרמה שיהא נראה כשער בראשיהםתרמו מותרים להניחו בראשיהן בשבת ולצאת בו לרשות הרבים שתכשיט שלהם הואתרמז ובלבד שהוכנו מבעוד יום בענין שאין בו איסור משום טלטול מוקצהתרמח וע"ד שיתבאר בסי' ש"חתרמט:

סג

סג מותר לתלות מצנפת בצוארו למי שיש לו מכה בראשותרנ או בזרועו ולצאת בו לרשות הרבים וכן לכרוך סמרטוטין על היד או על האצבע שיש בו מכה ולצאת בהם לרשות הרביםתרנא וכל שכן אם כרוכים על המכה ממשתרנב כמו שנתבאר למעלהתרנג (ע"ש הטעם):


א) שמות כ, י.

ב) ראה גם תניא אגה"ק סי' כט קנ, סוע"ב.

ג) תוס' רפ"ק ד"ה פשט. צו, ב ד"ה הוצאה. סמ"ג ל"ת סה (יז, א).

ד) ר' חנינא מט, ב ורש"י ד"ה כנגד.

ה) מכילתא ר"פ ויקהל. רש"י עה"ת שמות לא, יג.

ו) שבת דף צו ע"ב.

ז) רבי יוחנן שם.

ח) ראה מ"מ וציונים. כוננת מישרים ע' קצז. וראה מחנה יוסף שבת סוס"י ב.

ט) שמות לו, ו.

י) רמב"ם פי"ב ה"ח. ותוס' שם ד"ה וממאי, בשם הירושלמי שבת פ"א ה"א.

יא) ר' יוחנן שם.

יב) בכת"י: בשם מלאכה הרי זו נקראת ג"כ בשם מלאכה לענין שבת. וראה לקמן סי' שצו ס"א (לדעה הב') לימוד נוסף: וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו זו היא אזהרה על הוצאה שהזהיר משה שלא לצאת עם הכלי מרשות היחיד לרשות הרבים ללקוט המן. ומבואר בתוס' ב, א ד"ה פשט. וראה כוננת מישרים ע' רו.

יג) משנה שבת דף עג ע"א. רמב"ם פ"ז ה"א.

יד) ב"ק ב, א.

טו) רש"י צו, ב ד"ה סברא. רמב"ם שם ה"ה.

טז) גמרא שם צו ע"ב.

יז) ראה גמ' ורש"י שם. וראה כוננת מישרים ע' רז; רט.

יח) מ"מ פ"ז ה"ד. עי' לחם משנה פי"ב ה"ח.

יט) משנה עג, א. וראה לקמן סי' שב סי"ז. סי' שיד סט"ז. סי' שכא ס"י. סי' שכח ס"א.

כ) רש"י מט, ב ד"ה הם ובדף עג, א ד"ה האופה.

כא) מימרא דרב פפא שבת דף עד, רע"ב ורש"י ד"ה דפרים. וכפירוש הרמב"ם בפ"ז ה"ה ופכ"א הי"ח. טור ושו"ע סי' שכא סי"ב. וראה לקמן סי' שכא ס"י.

כב) רמב"ם פ"ז ה"ה. וראה לקמן סי' שב סי"ז וסי"ח.

כג) מ"מ שם ה"ד. וראה לעיל סי' רב סי"ז.

כד) ראה מ"מ שם.

כה) המוציא והטוחן – לעיל בתחלת הסעיף. מלבן – לקמן סנ"ו. קורע – סי' שב ס"ד. מכה בפטיש – סי' שב ס"ה. ממחק – סי' שב סט"ו. דש – סי' שה סכ"ח. בונה וסותר – סי' שיג סי"ט. מחתך – סי' שיד סט"ז. ממחק – סי' שיד סכ"א. צד – סי' שטז ס"א. שוחט – סי' שטז סי"ג. קושר ומתיר – סי' שיז ס"א. מבשל – סי' שיח ס"ז. צובע – סי' שיח ס"ל. בורר – סי' שיט ס"א. מעבד – סי' שכא ס"ב. לש – סי' שכא סט"ז. חורש וזורע – סי' שלו ס"ט. גוזז – סי' שמ ס"א. כותב ומוחק – סי' שמ ס"ד. משרטט – סי' שמ סי"א. תופר – סי' שמ סי"ב. מעמר – סי' שמ סט"ו.

כו) רב כהנא עד, ב (ראה רש"י שם ד"ה חכמה יתירה). משנה צב, א (כדלקמן). צד, ב כחכמים (ראה רש"י שם ד"ה מחלוקת ביד). וראה חלקת מחוקק אבן העזר סי' קכג סק"ה. בית שמואל שם סק"ד. וראה גם לעיל סי' לב ס"ז. וראה עוד לקמן סי' שטז ס"ז.

כז) משנה צב, א (פטור). צד, ב (משום שבות). וראה גם לקמן סי' שמ ס"א.

כח) ראה תוס' סב, א ד"ה וכל.

כט) משנה שם דף צב ע"א. רמב"ם פי"ב הי"ג.

ל) ראה רש"י ותוס' שם ד"ה מרפקו. מ"מ שם.

לא) משנה שם. רמב"ם שם.

לב) רבי מאיר משנה כריתות פ"ג (יג, סוע"ב). שבת קב, סוע"א.

לג) תוס' בשבת דף יא ע"ב ד"ה ואם. צב, א ד"ה המוציא. ועי' בגמ' דף קב ע"א. וי"ל ודו"ק. וראה קובץ יגדי"ת (נ.י.) חוב' יב ע' לט.

לד) מוכח מכל המשניות פ"ו דשבת. וראה גם לבוש ס"ז.

לה) רמב"ם פי"ט ה"ה. טור ושו"ע ס"ז. וכדלקמן ס"ה ואילך.

לו) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וכדלקמן סוף סכ"א וש"נ.

לז) מ"א סקי"ד. ט"ז סק"ה. וראה שבת קמב, א ורש"י ד"ה וסנדליו.

לח) בכת"י: אפילו אם אין דרך אותו דבר להוציאו בידו אלא ללובשו או לתלותו עליו לתכשיט (כן מתבאר מכמה סוגיות הגמ').

לט) בכת"י: לבשן או תלאן.

מ) רש"י יא, ב ד"ה אומן. מ"א סק"י.

מא) רש"י שם. מ"א סקי"ט. וכדלקמן ס"ו וש"נ. וראה לקמן ס"ט אם רק האומן רגיל בכך לפעמים.

מב) משנה בשבת דף סג ע"א. טור ושו"ע ס"ז.

מג) הגהות אשרי פ"ו סי' יג ממשמעות הגמ' שם. מ"א סק"י.

מד) מ"א שם.

מה) טור ושו"ע שם.

מו) גמרא שם.

מז) ישעיה ב, ד. משנה שם.

מח) משנה דף ס ע"א. טור ושו"ע שם.

מט) רמב"ם בפי' המשניות שם. ב"י ד"ה לא בשריון. מ"א סקי"א.

נ) רש"י סב, א ד"ה פזמקי. ב"י שם. מ"א שם.

נא) רמב"ם פי"ט ה"א. טור ושו"ע שם. וראה גם רש"י ס, א ד"ה אינו חייב.

נב) רש"י סד, ב ד"ה כל שאסרו חכמים משום מראית העין. מרדכי שם רמז שנב.

נג) משנה ס, א. רמב"ם פי"ט סוף הי"ד. וראה גם לקמן סנ"א. סי' שח סוף סי"ט, ושם: הואיל והן דרך מלבוש ותכשיט.

נד) סעיף א. ובכת"י: ולא קשה מידי מה שהקשה התוס' יום טוב (פ"ו מ"ב ד"ה ולא בתפילין, שבגמ' אמרינן טעם זה למ"ד שבת זמן תפילין הוא, ולעיל סי' לא קיי"ל דלאו זמן תפילין הוא).

נה) רש"י סא, א ד"ה דילמא. טור ושו"ע שם. וכדלעיל סי' מג.

נו) מימרא דרב ספרא שם דף סא ע"א. וראה גם לעיל סי' רנב סי"ט.

נז) וראה לעיל סי' רסו סכ"ז. לקמן סנ"א-ג.

נח) ברייתא סוף פרק תולין דף קמא ע"ב ורש"י שם ד"ה לא יצא. טור ושו"ע שם.

נט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ס) ראה רש"י ד"ה אבל. טור ולבוש ס"ז.

סא) משנה דף ס ע"א. טור ושו"ע שם.

סב) רש"י שם ד"ה בזמן בשם רבותיו. טור ושו"ע שם.

סג) כחייא בר רב בגמרא דף סא ע"א. טור ושו"ע שם.

סד) גמרא ורש"י שם ד"ה לשום. טור וט"ז סק"ד.

סה) רמ"א בהגהה ס"ז.

סו) סעיף כג.

סז) טור מברייתא יא, ב. לפירוש המ"א ס"ק יט. וכדלקמן ס"ט (שכ"ה גם בחייט).

סח) ב"ח סוד"ה ולא יצא במחט (בכל מקום שתחוב בבגד, ובזה חולק עליו המ"א בס"ק ח).

סט) גמרא שם לרבי מאיר. רש"י שם ד"ה מאי לאו. רמב"ם פי"ט הכ"א. לפירוש המ"א ס"ק יט.

ע) ס' התרומה סי' רנד. סמ"ג כ, סע"ג (באשה, שאסור אף כשסוגרת מפתחי חלוקה). ב"י סי' שג ד"ה ולא תצא במחט נקובה ובשו"ע שם ס"ט (שאף בזה חייבת חטאת). מ"מ פי"ט ה"ג בשם הגאונים והרמב"ן והרשב"א סב, א ד"ה אמר עולא. דעה א' בשו"ע ס"ח (שבזה דין האיש שוה לאשה). מ"א סקט"ו (שבמקום שדרך להוציא לדברי הכל חייב). מ"א סי' שג ס"ק ז (דמיירי אף במעמדת קישוריה ובאיש לצורך לבישה). וראה קו"א סוף ס"ק ד. וכ"ה לקמן סי' שג סי"א (באשה). אבל ראה מהדו"ב לסי' שא הג"ה י, שזה אינו מוכרח ואפשר שאינו חייב אלא כשהוא לא לצורך הלבישה. וראה העו"ב תתל ע' 48.

עא) ב"י סי' שג ד"ה ולא תצא במחט נקובה. מ"א שם סק"ז. וכ"ה לקמן שם סי"א. אמנם ראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה והנה לפי"ז נסתר) שהקשה על ביאור זה, ויישב בדוחק, ומסיק כאמור בס' התרומה וסמ"ג שם, שבהעמדת מפתחי החלוק לא מקרי מלבוש כלל (ומותר רק באופן שהוא תכשיט), וביאר בב' אופנים (ד"ה והשתא וד"ה והנה לפי"ז במחט), כיון שאינן עשויות כדי שלא יפול הבגד או כיון שאין דרך לייחד מחט לכך.

עב) תוס' ס, א ד"ה למאי. רא"ש פ"ו סי' ז (כשאינה מעמדת קישוריה). ב"ח סי' שג ד"ה ומ"ש אבל מחט (אף כשמעמדת קישוריה במחט שאינה נקובה). ט"ז שם ס"ק ז. מ"א שם סק"ח (שחלקו עליו במחט שאינה נקובה).

עג) כקושית הב"ח שם ד"ה ומ"ש אבל. וכן הקשה במהדו"ב לסי' שא (ד"ה והנה לפי"ז נסתר).

עד) מ"א ס"ק יט.

עה) וכן נתבארה דעת הב"י במהדו"ב שם. אמנם אח"כ שם (ד"ה ושיטה) ביאר הטעם, משום דאורחא להוציאו דרך לבישה, ומ"מ לא מקרי דרך מלבוש אלא מה שדרכו כך תמיד כמו כל המלבושים.

עו) תוס' יא, ב ד"ה ואם. מ"א סי' שג סק"ז. וכ"ה לקמן סי' שג סי"א.

עז) ראה קו"א סוף ס"ק ד, שלדעת המ"א מיירי השו"ע, הן לצורך לבישה והן שלא לצורך לבישה. וראה גם מהדו"ב לסי' שא (ד"ה אבל) ממשמעות הרי"ף והרמב"ם.

עח) מ"מ פי"ט ה"ג לדעת הגאונים. דעה הא' בשו"ע ס"ח. ט"ז סק"ה.

עט) כדלקמן סי' שג ריש סי"א וש"נ.

פ) עכ"פ להאוסרים בזה באשה (לקמן שם וש"נ). ונתבאר בקו"א ס"ק ד.

פא) שבתכשיט המיוחד לאיש ולאשה גזרו גם באיש, כדלקמן ס"ו. וראה קו"א שם.

פב) רי"ף (כח, ב) במימרא דעולא (סב, א). רמב"ם שם ה"ה. מ"מ שם ה"ג. דעה הב' בשו"ע שם.

פג) מ"א סי' שג ס"ק ז. ונתבאר בקו"א שם. וראה מהדו"ב לסי' שא ד"ה אבל, ושם הג"ה יב, שאינו מוכרח ואפשר דמיירי שלא בדרך לבישה. וראה תהלה לדוד ס"ק ה.

פד) שו"ע שם, לפירוש המ"א ס"ק טו וסי' שג ס"ק ז. ונתבאר בקו"א סוף ס"ק ד.

פה) סעיף יא.

פו) רמב"ם פי"ט ה"ג.

פז) עולא סב, א. רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"ט.

פח) לבוש ס"ט.

פט) גמרא שם. רמב"ם שם. מ"א סקט"ז.

צ) רש"י שם ד"ה אצל. רמב"ם שם. רא"ש פ"ו סי' י.

צא) לבוש שם. מ"א שם.

צב) רש"י שם ד"ה אמר עולא. הובא בטור ושו"ע שם.

צג) ראה רש"י סז, א ד"ה בני מלכים. הובא ברא"ש שם.

צד) ר"ת בתוס' סב, א ד"ה וחילופיהן, ועירובין סט, א ד"ה כיון. רמב"ם שם ה"ד. הובאו בטור ושו"ע שם.

צה) ירושלמי שם פ"ו ה"א. הובא ברא"ש שם.

צו) שבזה אין חשש בכל אופן, כדלקמן סכ"א וש"נ.

צז) בכת"י: בקל.

צח) רז"ה שם (כז, א) ד"ה אמר (ובדף כח, ב), ורא"ש שם מן הירושלמי שם. טור ושו"ע שם.

צט) סעיף ה.

ק) רז"ה שם. רא"ש שם.

קא) רבינו ירוחם ני"ב ח"ה (עד, סוע"א). ב"י ד"ה ומ"ש רבינו אבל.

קב) סוף סעיף כג.

קג) כלבו סי' לא (כט, א). שו"ע ס"י.

קד) ראה כל בו שם.

קה) ב"י ד"ה כתב הכל בו.

קו) עיין מ"א סקי"ז.

קז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה. והמ"א לא עיין שם היטב. וראה אליה רבה סקכ"ב. פמ"ג א"א סקי"ז.

קח) ירושלמי פ"ו סוף ה"א, לפירוש יש מפרשים שבהמאור (כח, ב), וברא"ש פ"ו סוף ס"י. דעה הא' בטור ושו"ע סי"א.

קט) רא"ש שם (שבאשכנז נוהגין היתר בזה, משא"כ לדעת יש מפרשים).

קי) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תקלב (שהקדמונים מצאו היתר, משא"כ לדעת יש מפרשים).

קיא) רז"ה שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

קיב) שו"ת מהר"ם שם. תשב"ץ סי' מט. הובא במרדכי רמז שנ. הגהות מיימוניות פי"ט הי"ח אות ד. דעה הב' בטור ושו"ע שם.

קיג) לבוש סי"א. וראה העו"ב תשנד ע' 65.

קיד) אור זרוע הל' שבת סי' פה אות ד. רא"ש שם. אגודה סי' פה. דרכי משה סק"ד.

קטו) מהר"ם שם (מהא דלקמן סוף סכ"א וש"נ). ב"ח סוף ס"ח (דוקא כשקבוע בסוף החגורה בדרך תכשיט). אליה זוטא ס"ק יא. וכדלקמן סוף סכ"א וש"נ. ובכת"י: או שמא יצטרך להשתמש בו וישלפנו. עי' ר"ן (רפ"ו סד"ה וכתבו) בשם הרמב"ן (נז, א ד"ה עוד הביא). ועי' סי' שג סי"ז (ולקמן שם סכ"ג, לענין יציאה לחצר הבית עם מפתח בחגורה).

קטז) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכן. לבוש סי"א.

קיז) ב"י שם.

קיח) סעיף כג. ובכת"י: מיהו לפי המנהג שיתבאר בסי' שג סי"ח (ולקמן שם סכ"ג) יש להקל בכל ענין עי' שם (גם אין לחוש שמא יצטרך להשתמש בו, לדעת בעל התרומה (סי' רמ, שעכשיו שאין לנו רה"ר לא גזרו), שיתבאר שם).

קיט) מהר"ם שם. טור ודעה הא' ברמ"א סי"א. ובכת"י: (כדרך שרגילים לקבוע ברזל ושאר מיני מתכות בראש חגורתו לנוי, וכשקובעים בו חוקקים בברזל צורת מפתח) מ"מ מאחר שאין רגילין לעשות צורת מפתח בכל החגורות הוה משוי כיון שדרך עשיית צורת מפתח מברזל עיקרו לתשמיש לפתוח המנעול משא"כ בשל כסף המפתח עצמו הוא תכשיט (מהר"ם שם. הובא במרדכי והגהות מיימוניות שם וב"י).

קכ) לקמן סכ"ב. ומובא במהר"ם שם (שבזה גזרו משום אינו מחובר וחששו שמא יפול ויביאנו בידו).

קכא) משמעות שו"ת מהר"ם שם (דמה"ט אפילו משוי איכא למימר). לבוש שם.

קכב) שו"ת מהר"ם שם.

קכג) שו"ת מהר"ם שם. רמ"א שם.

קכד) כדלקמן סמ"ה וש"נ.

קכה) שו"ת מהר"ם שם. שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רסב. ט"ז סק"ז.

קכו) כיון שעכ"פ חשוב קצת נגד המלבוש, כדלקמן סכ"ג וש"נ.

קכז) שו"ת מהר"ם ושו"ת רשב"א שם. ב"י שם.

קכח) לקמן סמ"ה וש"נ.

קכט) דרכי משה ס"ק ד. מ"א ס"ק יח.

קל) שו"ת מהרי"ל (סי' פד. סי' קנז סי"ג).

קלא) מ"א שם. וראה גם דרכי משה שם.

קלב) מהרי"ל שם. דעה הב' ברמ"א שם. ובכת"י: דחשוב כמו תשמיש דחגור (שקורין זינק"ל דהיינו כעין קרס) (שם). ומיהו היינו דוקא כשקבוע בראש החגורה בזינקל דהיינו בקרס שעשוי לחגור בו (מ"א ס"ק יח) שבראשו השני עשוי צורת מפתח (או במקום שתולין ברזלים לנוי בראש החגורה ובהם חקוק צורת מפתח). וראה העו"ב תתל ע' 47 ואילך.

קלג) ראה גם לקמן סכ"ג (במטפחת שקושר בראש החגורה, שצ"ל בקשר של קיימא). וראה העו"ב שם ע' 53.

קלד) מהרי"ל ורמ"א שם.

קלה) ובכת"י: אבל אם תולה מפתח באמצע החגורה אע"פ שקשור ומהודק היטב ברצועה בענין שא"א ליטול משם בשבת ואפילו תפר היטב את הרצועה בחגורתו אינו מועיל כלום כדלקמן סכ"ג בהג"ה (ב"ח סוד"ה ומ"ש ובספר המצות. ט"ז שם. מ"א שם).

קלו) ט"ז שם.

קלז) מ"ב. מ"א סקי"ז.

קלח) מ"א שם.

קלט) ב"י סוד"ה ומ"ש רבינו בשם. רמ"א שם.

קמ) ב"י שם. לבוש שם.

קמא) ברייתא יא, ב. טור ושו"ע סי"ב. וראה לעיל ס"ד שאף מי שאינו אומן אסור לצאת בה מדברי סופרים.

קמב) משמעות תוס' שם ד"ה ואם. מ"א ס"ק יט.

קמג) רש"י שם ד"ה בקיסם וד"ה במידי. ט"ז סק"ח. מ"א שם.

קמד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קמה) ברייתא שם, לגירסת התוספתא פ"א ה"ה. וכ"ה בטור ושו"ע שם.

קמו) רמב"ם פי"ט הכ"א וכרבי מאיר בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קמז) גמרא שם לרבי מאיר. רש"י שם ד"ה מאי לאו. רמב"ם שם.

קמח) תוס' שם. מ"א שם.

קמט) רש"י שם ד"ה במידי. לבוש סי"ב. ט"ז סק"ט. וראה לעיל ריש ס"ג וס"ד-ה, כשדרך להוציאן כן בחול לפעמים.

קנ) ברייתא יא, ב. טור ושו"ע סי"ג.

קנא) אביי ורבא בגמ' שם יב, א לרבי יהודה. רמב"ם פי"ט הכ"ב. ב"י ד"ה ולא יצא.

קנב) ס"ב-ג. ובכת"י: ולפי שבשו"ע סי' רע"ח לא הכריע לכך סתם כאן (אליה רבה ס"ק כט).

קנג) אביי ורבא שם לרבי שמעון. ב"י שם.

קנד) תוס' צד, א ד"ה רבי שמעון.

קנה) ברייתא שם יא, ב. וכדלעיל שם.

קנו) תוס' סד, ב ד"ה ובמוך. טור ושו"ע סי"ג.

קנז) ב"י. ט"ז סי' שג ס"ק י.

קנח) טור ושו"ע שם.

קנט) ס' התרומה. הובא בהגהות מיימוניות שם אות ט. מ"א סק"כ. וראה גם לקמן סי' שג סי"ח.

קס) ראה תוס' שם.

קסא) משנה שם סד, ב לפירוש התוס' שם. מ"א סקכ"ב. לקמן שם.

קסב) ראה ר"ן (כט, א) ד"ה ובמוך.

קסג) הגהות מרדכי פרק כל כתבי (פב, סוע"ג). רמ"א סי"ד.

קסד) ראה רמ"א שם.

קסה) ב"י שם. וראה בדי השלחן סי' קטו ס"ק יז.

קסו) שלטי הגבורים ל, ב אות א. מ"א סקכ"ג.

קסז) מ"א שם ממשמעות ב"י שם. וראה גם שו"ע סי"ד.

קסח) ט"ז סק"י. אליה רבה סוף ס"ק כז. וכדלקמן סל"ז (בכל מקום שאין דרך לבישתו כך) וש"נ. ובכת"י: ודעת המ"א ס"ק כג יש לומר אפילו ראשה בלבד. אפילו היא חתיכת בגד פשתן שאינה בגד שרי (מהרי"ל הל' שבת סי' כט. מ"א שם). וראה לקמן סמ"א.

קסט) ב"י שם. וראה לקמן סמ"א דהיינו דוקא שאינם לבדים הקשים הרבה.

קע) כדלקמן סי"ז וש"נ.

קעא) ב"י שם.

קעב) סעיף נ.

קעג) רבי יוסי במשנה סו, א. טור ושו"ע סט"ו.

קעד) רש"י סה, ב ד"ה הקיטע.

קעה) רש"י על הרי"ף (ל, א) ד"ה יוצא, ותוס' שם ד"ה הקיטע בשם רש"י. טור ושו"ע שם. וכ"ה לקמן סי' תריד ס"ב במוסגר.

קעו) ר"י בתוס' שם וביומא עח, ב ד"ה הקטע (הב'). רבינו ירוחם נתיב יב ח"ה (עד, ב). שו"ע שם.

קעז) לקמן סי"ג.

קעח) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

קעט) תוס' שם בשם רש"י, וביומא עח רע"ב ממשמעות רש"י. ב"י ד"ה אין הקטע. לבוש סט"ו. וראה קו"א סק"ה, שכ"ה לדעת הרי"ף והרמב"ן במלחמות יומא פ"ח (ב, א-ב).

קפ) בכת"י: ואעפי"כ אינו חייב ע"ז מן התורה (רמב"ם פי"ט הט"ו לפ"ד המ"א סוף ס"ק כז) מפני שלא הוציא כדרך המוציאים. וראה קו"א סוף סק"ה. חידושי צ"צ מו, א.

קפא) בכת"י: אע"פ שאינו לובשו לצורך הליכתו אלא כדי שלא יהא נראה חסר רגל דכל דבר שיש תורת מלבוש עליו מותר ללבשו דרך מלבוש אע"פ שא"צ אלא להצילו מטינוף כדלעיל סי"ג וי"ד (ובשוע"ר לעיל ס"י וסי"א) או לצורך חבירו כדלקמן סל"ו (ובשוע"ר לקמן סמ"ב). ונתבאר בקו"א ס"ק ה.

קפב) רי"ף ורמב"ן במלחמות יומא פ"ח (ב, א-ב). וראה ר"ן שם סוד"ה הלכך (בדעת הרי"ף).

קפג) סעיף ג.

קפד) יבמות קג, א.

קפה) סעיף ב.

קפו) יומא עח, ב ובתוס' שם ד"ה הקטע (הא'). ובכת"י: שהרי אפשר לו לילך בלעדו ע"י מקלו.

קפז) תוס' שם בסופו. לבוש סט"ו. וראה גם קו"א שם.

קפח) רבינו ירוחם שם. רמ"א סט"ז.

קפט) בכת"י: ומשום משוי ליכא אע"ג שהוא של עץ ואין עליו תורת מנעל מ"מ מאחר שאינו קיטע וצריך להילוכו שמהלך בו והוא מידי דמגין לא גרע ממקל של חיגר שמותר לילך בו כדלקמן סי"ז (ובשוע"ר לקמן סי"ג) אע"פ שאין עליו תורת מנעל כלל שבשביל שאי אפשר לו לילך בלי מקל לא היו מתירים איסור משוי אלא דעיקר הטעם שמאחר שאי אפשר לחיגר לילך בלי מקל הרי המקל עיקר הילוכו שכל גופו נסמך עליו בכל הליכתו וה"ז דומה למנעל. וכ"מ לשון הרא"ש פ"ג דביצה (סי' ה) להדיא. וע' רשב"א בחידושיו לשבת (סה, ב ד"ה הקטע), ודלא כר"ן פ"ח דיומא (ב, ב ד"ה ומיהו, שאסר לצאת בשבת במנעל של עץ). וראה קו"א ס"ק ה.

קצ) רבינו ירוחם שם. רמ"א שם.

קצא) תשובת הרשב"א ח"א סי' תרז. רמ"א שם.

קצב) רשב"א שם. מ"א סקכ"ד.

קצג) הגהות מיימוניות פי"ט אות ב. אגור סי' תכט. רמ"א שם. מ"א סקכ"ה.

קצד) הגהות מיימוניות שם.

קצה) אגור שם. מ"א שם.

קצו) במשנה סו, א. ורש"י שם ד"ה סמוכות שלו. טור ושו"ע סט"ז.

קצז) רש"י שם ד"ה ויוצאין. ב"י ד"ה אבל קטע. לבוש סט"ז.

קצח) משנה שם. ורש"י שם ד"ה כסא וד"ה סמוכות. טור ושו"ע שם.

קצט) תוס' יומא עח, ב סוד"ה הקיטע (הב') בשם רש"י.

ר) רש"י שם ד"ה ואין יוצאין. תוס' סה, ב סוד"ה הקיטע וכן בתוס' יומא שם. שו"ע שם.

רא) תוס' שם ויומא שם. רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

רב) תוס' שם ושם. רבינו ירוחם שם.

רג) רא"ש ביצה פ"ג סי' ה. וראה גם קו"א סק"ה.

רד) ראה קו"א שם.

רה) תוס' ביומא ובשבת שם. רא"ש שבת פ"ו סי' יז. טור ושו"ע סי"ז.

רו) טור ושו"ע שם.

רז) ראה קו"א סק"ו.

רח) רא"ש שם. מ"א סקכ"ז.

רט) סמ"ק סי' רפא (ע' ש). הגהות מיימוניות שם הט"ו אות ב. מ"א שם.

רי) הגהות מיימוניות שם. ובכת"י: ולכן אין להתיר אפילו אם הולך במקום שיש חשש שיפול כגון שהולך בחורף על מים הנגלד (ודברי הט"ז [ס"ק יב צ"ע]) שאין המקל אלא לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה מפני שרגליו ושוקיו רותתות ולא לסמיכת כל גופו בכל הליכתו והלכך אינו דומה כו' וראה קו"א שם.

ריא) ראה רש"י סו, רע"ב. הגהות מיימוניות שם.

ריב) כדלעיל סי"ב.

ריג) רוקח סי' רצט. ב"י רס"י תקכב. רמ"א סי"ז.

ריד) ברייתא ביצה כה, ב.

רטו) ר"ן שם (יד, א) ד"ה גמ'. רא"ש פ"ג סי' ה. ב"י ד"ה וסומא. מ"א סקכ"ח.

רטז) ראה רא"ש שם ורש"י סו, רע"ב. וראה גם לשון רבינו לקמן סי' תקכב ס"א.

ריז) מ"א סקכ"ז.

ריח) סעיף א. ובכת"י: אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקל אפילו איש דעלמא שאינו נושא לכבוד (אליה רבה ס"ק לו דלא כמ"א ס"ק כז). וראה קו"א ס"ק ז.

ריט) כל בו סי' לא (ל, א). רמ"א סוף סט"ז. וראה לעיל סי' רסב סוף ס"ג. וראה רמ"א שם "ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף". ובכת"י: והמ"א (ס"ק כו) כתב אפילו דרכם לילך בחול יחף ילבוש בשבת מנעלים כדי שיזכור שהוא שבת.

רכ) ספר התרומה סי' רמ בשם ר"י. סמ"ג ל"ת סה (יח, ג). סמ"ק סי' רפא (ע' רצט). מרדכי רמז שנג. טור ושו"ע סי"ט. אבל ראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה אבל), שלשיטת הרמב"ם (דלקמן ס"כ) גבי משיחה על המכה, אפשר שגם בזה אין היתר.

רכא) ס' התרומה שם. מ"א סקכ"ט.

רכב) ס' התרומה שם (מהא דלקמן סכ"א). טור ולבוש סי"ט.

רכג) משנה סו, א. טור ושו"ע ס"כ.

רכד) כדפירש רבי אבהו שם ע"ב ורש"י שם ד"ה חמרא. טור ושו"ע שם.

רכה) כדפירש רבא בר פפא שם. טור ושו"ע שם.

רכו) רש"י שם ד"ה קישרי. טור ושו"ע שם.

רכז) כדפירש רבה בר רב הונא שם. טור ושו"ע שם.

רכח) רש"י שם ד"ה פרמי. טור ושו"ע שם.

רכט) לבוש ס"כ ומשמעות הרמב"ם פי"ט הט"ו.

רל) רמב"ם שם. מ"א סוף סקכ"ז.

רלא) לתרץ קושית האליה רבה ס"ק לז. וראה קו"א סוף סק"ה.

רלב) ברייתא נדרים נה, ב. טור ושו"ע סכ"א.

רלג) ברייתא שם. רמב"ם פי"ט הי"ז.

רלד) פי' הרא"ש נדרים שם ד"ה אבל לא בקופה. וראה גם רש"י שם ד"ה אבל. לבוש סכ"א.

רלה) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

רלו) ב"י סוף הסי'. וראה לעיל סי"א, ולקמן סמ"א, שיתעטף בו ראשו ורובו. וראה לקמן שם דהיינו דוקא שאינם לבדים הקשים הרבה.

רלז) רא"ש בפירושו שם ד"ה יוצאים בשקים. הובא ב"י ד"ה אין יוצאין בקופה. מ"א סק"ל.

רלח) ברייתא נ, א לפירוש רש"י שם ד"ה פקורין וד"ה בציפא. הובא ב"י סוף הסי'.

רלט) רש"י שם ד"ה בזמן. וראה גם לקמן סי' שח סוף סנ"ו.

רמ) רש"י שם.

רמא) סעיף נו.

רמב) ראה כל בו סי' לא (כט, ג). שו"ע סנ"א. מ"א סקס"ב. לקמן סס"ג.

רמג) ראה גם לקמן סי' שג סי"ט. סי' שח סוף סנ"ז.

רמד) תוספתא פ"ו ה"ג. הובאה ברי"ף (ל, ב) ורא"ש פ"ו סי' יח ורמב"ם פי"ט הי"ג. טור ושו"ע סכ"ב.

רמה) ראה לקמן סי' שכח סכ"ט וש"נ.

רמו) טור ושו"ע שם.

רמז) תוספתא שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

רמח) ראה לקמן שם ס"ל וש"נ.

רמט) ס"ל וש"נ.

רנ) ראה רי"ף שם "הא דקתני אם נפל לא יחזיר הוינן בה בגמ' בעירובין כו'". וראה מ"מ וציונים לסי' שכח ס"ל במוסגר.

רנא) ראה תהל"ד סוף סקי"א.

רנב) תוספתא פ"ו ה"ג. רי"ף (ל, ב). רמב"ם פי"ט הי"ג. טור ושו"ע סכ"ב. וראה גם לקמן סל"א.

רנג) סכ"ב וש"נ.

רנד) תוספתא שם. רי"ף ורמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רנה) מ"א סקל"א ממשמעות התוספתא ורי"ף ורמב"ם שם.

רנו) רמב"ם שם. מ"א שם. ועד"ז הוא לקמן סל"ד. וראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה ושיטה) שביאר הטעם, שאין דרך המשיחה לשמש צורך לבישה רק מחמת מקרה המכה. וכתב (שם ד"ה אבל) שאפשר לפי"ז יהי' אסור גם בהא דלעיל סט"ו.

רנז) מ"א שם.

רנח) משנה סו, ב. טור ושו"ע סכ"ג. זגין הם כמין פעמונים קטנים.

רנט) רש"י שם ד"ה בזגים. תוס' נח, א ד"ה מאי שנא.

רס) רבא בגמ' שם סז, א. טור ושו"ע שם.

רסא) ראה גמרא נח, א (דמיחא ביה מומחא). וראה שלטי הגבורים שם ל, ב אות ב.

רסב) רש"י שם. וראה לקמן סכ"ב.

רסג) ר"ן (ל, ב) סוד"ה גמ' קשרי. טור ושו"ע שם.

רסד) ב"ח ד"ה בני מלכים. ט"ז סקי"ד. מ"א סקל"ד.

רסה) ריב"א בתוס' שם ד"ה בני מלכים בשם הירושלמי שבת פ"ו ה"ט. מ"א סקל"ב.

רסו) תוס' שם. מ"א שם.

רסז) פסקי ריא"ז פ"ו ה"ד אות יד. שלטי הגבורים שם. רמ"א שם. מ"א סקל"ה. וראה גם לקמן סי' שה סי"ד.

רסח) פסקי ריא"ז ושלטי הגבורים שם מתוספתא פי"ד הט"ו. מ"א שם.

רסט) ס"א, ושם, דהיינו כשמתכוין להשמיע קול.

ער) סעיף ב.

רעא) כדלקמן סי' שמג ס"א וש"נ. וראה שם סעי' ב-ג שאביו צריך להפרישו, אלא אם כן הוא תינוק שאינו בר הבנה עדיין.

ערב) מ"א סוף סקל"ה.

רעג) ס"ה. וראה שם ס"י. וראה תהלה לדוד סי' שמג סוף ס"ק ב. העו"ב תתלא ע' 80.

עדר) שבת נח, א.

ערה) ר"י בתוס' נח, א ד"ה מאי. וכ"ד הפוסקים המתירים לעיל ס"ח במפתחות של כסף. ראה תהלה לדוד ס"ק ח. וראה גם לקמן סוף סכ"ב.

רעו) גמ' שם. וכ"ה לעיל סוף ס"ב וס"ח.

רעז) תוס' נח, א ד"ה הב"ע (כמו העבד בחותם שאסרו בברייתא שם, וברמ"א סי' דש ס"א). שו"ת מהר"ם (פראג) סי' תקלב. הובא בהגהות מיימוניות פי"ט הי"ח אות ד ומרדכי שם רמז שנ. רמ"א סכ"ג. מ"א סקל"ג.

רעח) תוס' שם ד"ה מאי.

רעט) תוס' שם ד"ה הב"ע. מהר"ם שם. מ"א שם.

רפ) תוס' שם. מהר"ם שם. רמ"א סכ"ג.

רפא) תוס' שם.

רפב) כדלקמן בסמוך, שלומדים מהא דמתירין מפתח של כסף וזהב לעיל ס"ח, אף שאין רגילין לעשותו לנוי.

רפג) כדלעיל סוף סכ"א וש"נ.

רפד) סעיף ח.

רפה) שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רסב. שו"ת מהר"ם (פראג) סי' תקלב הובא במדרכי סי' שנ והגהות מיימוניות פי"ט הי"ח אות ד. וכדלקמן סמ"ה וש"נ.

רפו) סעיף ח.

רפז) שלטי הגבורים ל, ב אות ב בשם ריא"ז. הובא (בחלקו) ברמ"א סכ"ג. ט"ז סקי"ד.

רפח) שלטי הגבורים שם. ט"ז שם. מ"א סקל"ד.

רפט) משנה כלאים סופ"ט. טור ושו"ע יו"ד סי' ש ס"ב.

רצ) סעיף יב.

רצא) ב"ח ד"ה בני מלכים. מ"א שם.

רצב) ט"ז סקי"ד.

רצג) ט"ז שם.

רצד) לקמן סמ"ב.

רצה) ט"ז שם.

רצו) שבשבת אסור לקשור קשר של קיימא, כדלקמן סי' שיז סעי' א-ג.

רצז) ט"ז שם, לגירסת תוספת שבת סוף סקמ"ז. וכדלעיל ס"ח (במפתח שבראש החגורה, שצ"ל קבוע שם עכ"פ לשבת בלבד).

חצר) ט"ז שם.

רצט) שלטי הגבורים שם בשם ריא"ז פ"ו ה"ד אות ג. מ"א סוף סקל"ד.

ש) בכמה דפוסים: פרס. באור זרוע (שבציון הבא): צרפת. וראה רש"י כד, א ד"ה המפטיר. שם כט, ב ד"ה מפני. ביצה ו, א ד"ה דאיכא חברי. ועוד.

שא) אור זרוע הל' שבת סי' פד אות ג. רמ"א סכ"ג.

שב) מ"א סקל"ד.

שג) רמ"א שם.

דש) משמעות המ"א שם.

שה) משנה וגמ' סו, ב ורש"י ד"ה קשרי פואה. טור ושו"ע סכ"ד.

שו) לבוש סכ"ד.

שז) לבוש רסכ"ה.

שח) גמ' שם סא, א. טור ושו"ע סכ"ה.

שט) רש"י במשנה ס, א ד"ה שאינו. לבוש שם.

שי) משנה שם. טור ושו"ע שם. וראה הטעם לקמן סי' שח סע"א.

שיא) מ"א סי' שח סקנ"ז.

שיב) רב פפא סא, א. טור ושו"ע שם.

שיג) תוס' שם ד"ה אע"ג (הא'). טור ושו"ע שם.

שיד) רב פפא סא, ב. טור ושו"ע שם.

שטו) ר"י בתוס' סא, א ד"ה עד. רא"ש פ"ו סי' ח. טור ושו"ע שם.

שטז) ב"י סוד"ה אחר שכתבתי.

שיז) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה ט"ז סקט"ו (בחלוקה הא').

שיח) תוס' שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

שיט) רא"ש שם. לבוש סכ"ה.

שכ) רב פפא סא, ב. טור ושו"ע סכ"ה.

שכא) מ"א ס"ק לו.

שכב) בעיא דרב פפא שבת סא, ב ולחומרא. טור ושו"ע סכ"ה.

שכג) גמ' שם. מ"א ס"ק לט.

שכד) מפרש כן את דברי המג"א שם (ליישב קושית האחרונים עליו).

שכה) תוס' סא, ב ד"ה חד. רא"ש פ"ו סי' ח. ט"ז ס"ק טו (בחלוקה הב).

שכו) ט"ז סוף סקט"ו.

שכז) תוס' סא, א ד"ה אע"ג (הב') בשם ר"י. ט"ז סקט"ו. מ"א סקל"ח.

שכח) ראה תהל"ד סק"כ.

שכט) לבוש סכ"ה.

של) ר"י בתוס' שם. ט"ז ומ"א שם.

שלא) ב"י שם ורמ"א סכ"ה מתוס' סא, ב ד"ה תלתא והגהות אשרי שם פ"ו סי' ח (בדפוסים שלפנינו נמצא זה בחידושי מהרש"ל שעל הרא"ש).

שלב) מ"א סקל"ז.

שלג) מ"א סקל"ח.

שלד) מ"א שם.

שלה) שרשי סממנין (רש"י סא, א ד"ה ולא).

שלו) ברייתא סא, סוע"א. טור ושו"ע סוף סכ"ה.

שלז) ברייתא שם ורש"י ד"ה אלא. טור ושו"ע שם. והוא חולי הנפילה (רש"י שם).

שלח) פסקי ריא"ז פ"ו ה"ה אות ט. שלטי הגבורים (ל, ב אות ג). מרדכי רמז שמח. לבוש סוף סכ"ה.

שלט) רש"י שם.

שמ) טור ושו"ע שם.

שמא) גמ' שם סב, א. הגהות אשרי שם פ"ו סי' ט. ד"מ אות ט. מ"א סק"מ.

שמב) גמ' שם סא, סוע"ב.

שמג) רש"י שם ד"ה שיש.

שדמ) ברייתא סא, א-ב. טור ושו"ע סוף סכ"ה.

שמה) ברייתא שם רע"ב.

שמו) רש"י שם ד"ה מפני. טור ושו"ע שם.

שמז) כדלקמן סי' שיז ס"ב-ג.

שמח) ברייתא שם סוע"א (וקושר ומתיר). טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל ס"כ.

שמט) תוס' נז, א ד"ה במה. לבוש סוף סכ"ה. וראה גם לעיל שם.

שנ) סכ"ב וש"נ.

שנא) ירושלמי שבת פ"ו ה"ב. טור ושו"ע סכ"ו.

שנב) לשון המרדכי שם סוף רמז שמח בהעתקת דברי הירושלמי.

שנג) כדלעיל סכ"ה.

שנד) ירושלמי שם. מרדכי שם.

שנה) כדלעיל סכ"ו.

שנו) משנה סז, א. טור ושו"ע סכ"ז.

שנז) גמ' שם ורש"י ד"ה לשיחלא.

שנח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

שנט) גמ' שם.

שס) משנה שם. טור ושו"ע שם.

שסא) גמ' שם ורש"י ד"ה לזירפא.

שסב) ראה מ"מ וציונים.

שסג) כר"מ במשנה שם. טור ושו"ע שם.

שסד) אביי ורבא בגמ' שם. טור ושו"ע שם. והוא כפירוש הרא"ש ספ"ו והר"ן שם ספ"ו. וכ"ה ברש"י חולין עז, סוע"ב.

שסה) רא"ש שם.

שסו) אביי ורבא שם. טור ושו"ע שם. וכפירוש הרא"ש שם והר"ן שם. וראה גם רש"י חולין שם.

שסז) ויקרא כ, כג. תורת כהנים אחרי מות פ"ט אות יג. ושם מובא הפסוק (ויקרא יח, ג): "ובחוקותיהם לא תלכו". וכ"ה לקמן סי' תרה ס"ב. וראה רמב"ם הל' ע"ז רפי"א.

שסח) תוספתא פ"ח הי"א. רש"י חולין שם. רשב"א ספ"ו. ר"ן שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שו סי"ח. סי' שז סל"ב. וראה אג"ק חי"ג ע' עט.

שסט) כדלעיל ס"ל גבי קמיע.

שע) ראה לקמן סי' שכח ס"נ.

שעא) ר"ן שם. רשב"א שם. שו"ע שם.

שעב) רבינו יונה שערי תשובה שער ג אות קד. הובא בר"ן שם. שו"ע שם.

שעג) וראה לקמן סי' שח סע"א.

שעד) משנה וגמ' סה, א ורש"י שם ד"ה בת ארעא. טור ושו"ע סכ"ח.

שעה) לבוש סכ"ח. וכ"ה לעיל סי"ט וסכ"ה.

שעו) וכ"ה בסוף הסעיף (משא"כ לעיל שם ושם שהוא נראה. וראה מ"מ וציונים).

שעז) רש"י שם ד"ה דאקושה.

שעח) מ"א סקמ"א.

שעט) ראה עד"ז לעיל ס"כ. וראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה והנה לפי"ז במחט וד"ה ושיטה) הטעם שפורפת על המטבע (משנה שם. טור ושו"ע סי' שג סכ"ב) ומיקרי דרך מלבוש ותכשיט.

שפ) רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן קמז, א. טור ושו"ע סכ"ט.

שפא) רש"י שם ד"ה בטלית. טור ושו"ע שם.

שפב) עובדא דרבי שם. רש"י שם ד"ה בן וד"ה דקדק וד"ה נשאל.

שפג) רש"י שם ד"ה נשאל. ראה מהר"י אבוהב ד"ה היוצא. וראה קו"א ס"ק ח.

שפד) רש"י שם ד"ה חייב (כשהגביה לגמרי) וד"ה בן (כשהגביה צדיה). ט"ז סקי"ח (כשהגביה לגמרי).

שפה) רמב"ם פי"ט הי"ח. טור ושו"ע סל"א.

שפו) שו"ע שם, שהביא רק את דעת הרמב"ם.

שפז) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

שפח) ב"י סוד"ה היוצא.

שפט) רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה קו"א סק"ח.

שצ) שבלי הלקט סי' קז בשם ר"ת. שו"ע סכ"ט.

שצא) ט"ז סוף סקכ"ד. וראה גם קו"א רסק"ח.

שצב) רוקח סי' ק. שו"ע סוף סכ"ט.

שצג) רב פפא קמז, א. רמב"ם פי"ט הי"ח. שו"ע סל"א.

שצד) תוס' שם ד"ה מהו. טור ולבוש סל"א.

שצה) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

שצו) ראה רש"י שם ד"ה מתנאה.

שצז) משמעות הרמב"ם והשו"ע שם.

שצח) כדלעיל סל"ה.

שצט) שו"ע סל"א.

ת) ב"י סוד"ה היוצא. לבוש סל"א.

תא) שו"ע שם. וראה קו"א ס"ק ח (שיישב קושיות הט"ז). וראה לקמן סי' תריג ס"ח, שאסור רק במקום שיש חשש שיבוא לסחיטה.

תב) מ"א סקמ"ד.

תג) כאן צ"ל ציון הקו"א ולא כנדפס בטעות סל"ה (קונטרס השלחן בסופו).

תד) ט"ז סקכ"ד. וראה קו"א שם.

תה) לעיל סל"ה.

תו) כדלעיל שם.

תז) מ"א שם.

תח) ראה קו"א שם בסופו.

תט) תשובת הרשב"א ח"ה סי' רכד. שו"ע ס"ל.

תי) רשב"א שם. ט"ז סקי"ט. מ"א סקמ"ג.

תיא) סעיף לה. וראה גם לעיל סי' יג ס"ב.

תיב) כדלעיל סי' ח ס"י וש"נ.

תיג) דרכי משה סקי"א. רמ"א ס"ל.

תיד) גמרא קמז, א (וראה גם קכ, א ורש"י שם ד"ה וסודר). טור ושו"ע סל"ד.

תטו) רשב"א שם. רבינו ירוחם ני"ב ח"ה (עד, ד). ב"י ד"ה יוצא אדם. מ"א סקמ"ז.

תטז) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

תיז) רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שם קמז, ב. טור. וראה גם לעיל סי"א וסל"ה ולקמן סמ"א (בכל מקום שאין דרך לבישתו כך). וראה לקמן שם דלא סגי בכל גופו בלבד.

תיח) רש"י שם ד"ה מביאין. טור.

תיט) בלי קיפול (תהלה לדוד ס"ק כט).

תכ) גמ' שם לפי' הרמב"ם פי"ט הי"ט. שו"ע סל"ד.

תכא) רמב"ם שם.

תכב) גמ' שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

תכג) לקמן סמ"ב.

תכד) רמב"ם שם לפירוש הב"י ד"ה הבלנים.

תכה) ברייתא קמז, א. טור ושו"ע סל"ב.

תכו) ברייתא שם (דרכו של חנוני). לבוש סל"ב. אליה ס"ק נו. וראה גם להלן סל"ט.

תכז) שו"ת מהר"ם (פראג) סי' צד (ממשנה צב, א). מ"א ס"ק מו.

תכח) מהר"ם שם. שו"ע סל"ג.

תכט) שו"ע שם.

תל) מהר"ם שם. שו"ע שם. וראה לקמן סי' שיב סי"ג.

תלא) באופן שיתבאר לקמן סל"ט.

תלב) איסור והיתר הארוך שער נט אות מז. שו"ת מהרי"ל החדשות שם (נוטה להתיר). אגור סי' תקכב. רמ"א סל"ג.

תלג) מהרי"ל ואגור שם. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו או במעות. מ"א סקמ"ו.

תלד) ראב"ד בהשגות פ"ו ה"ט. הובא מ"א סי' שז סק"ז.

תלה) סוף סי"ב (ויש אומרים .. במקום הפסד, ויש לסמוך ע"ד במקום הפסד גדול). וראה לקמן סי' שג סוף סכ"ג (במוסגר). סי' שלו סט"ו. לעיל סי' רסו קו"א סק"ב בסופו. וראה זכרון יוסף אות קסז.

תלו) מהרי"ל ואגור שם. דרכי משה אות י. מ"א שם.

תלז) כדלקמן סי' שמה סוף סי"א וש"נ.

תלח) ראה גם לקמן סי' שנב סוף ס"ב.

תלט) איסור והיתר שם. ד"מ שם.

תמ) איסור והיתר שם. רמ"א שם.

תמא) רמ"א סל"ג. וראה קו"א סק"ט. לקמן סוף סל"ט.

תמב) סעיף כג. וראה גם לקמן סי' שי סי"ד.

תמג) מ"א סקמ"ו.

תמד) כדלעיל רסל"ח.

תמה) משנה צב, א ורש"י שם ד"ה פונדתו וד"ה ופיה.

תמו) משמעות המ"א שם (ראה כף החיים ס"ק קצ). וראה משנה שם (בתוך חיקו) ורש"י שם ד"ה שכן.

תמז) שהם מוקצה גמור, כדלקמן סי' שח ס"ח.

תמח) ראה מג"א סי' שלד סק"ג. לקמן סי' שלד ס"ב.

תמט) אוצ"ל: בשופי (ראה לבוש סוף סל"ג).

תנ) מ"א סקמ"ה.

תנא) מ"א שם בסופו. ט"ז סקכ"ב.

תנב) ראה אליה רבה ס"ק ס.

תנג) יש אומרים במהרי"ל הל' שבת סי' כח. הובא בדרכי משה ס"ק י ובמ"א שם. וראה קו"א סק"י.

תנד) מ"א שם.

תנה) ראה רא"ש פ"ג סי' יט. וראה גם לעיל סי' רסו סוף סי"ט. סי' רעו ס"י ובקו"א סק"ג. לקמן סי' שח סט"ו. סי' שיא סט"ו.

תנו) סעיף לח.

תנז) מ"א ס"ק מה. וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב.

תנח) ספר התרומה סי' רכו. וכפירוש המ"א שם סק"ג דהיינו דוקא כשהוא בהול. ראה לקמן סי' שלד ס"ב.

תנט) הלכות ומנהגי רבי שלום מנוישטט סי' נט. הובא במהרי"ל הל' שבת סי' כח. מ"א סקמ"ה. אליה רבה ס"ק נט. וראה גם לקמן שם.

תס) לקמן שם "לידי איסור חמור". וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב הטעם שכאן לא התירו אלא בחשש איסור של תורה.

תסא) ב"ח סי' שלד ד"ה וכתב בעל התרומה. וכ"ה לקמן שם.

תסב) ראה גם לעיל ולקמן שם.

תסג) סעיף ב.

תסד) רב ושמואל קמו, ב. טור ושו"ע סל"ה.

תסה) רש"י שם ד"ה רב. טור.

תסו) ראה גמ' שם. רמב"ם פי"ט הי"ז.

תסז) גמרא שם (במיצעי). טור (בבינונים) ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי"א וסי"ז.

תסח) משמעות הגמ' ופירוש רש"י שם. וראה רוקח סי' מז וכלבו סי' לא (כט, ג) הובאו ב"י ד"ה וכתוב ברוקח. וראה לעיל סי"א, דכ"ה גם כדי להציל מטינוף.

תסט) ב"י ד"ה לבדים מפירוש רש"י שם ורמב"ם שם.

תע) סעיף לז וש"נ.

תעא) טור ושו"ע סל"ו.

תעב) רוקח סי' מז. כל בו סי' לא (כט, ג). שו"ע שם. וראה דרכי משה אות יג.

תעג) רש"י נט, ב ד"ה תרי בשם רבו הלוי. ב"י ד"ה שתי חגורות מסתימת הרי"ף (כז, א) שהשמיטו והרמב"ם שלא הזכירו בפי"ט מהל' שבת. שו"ע שם.

תעד) רש"י ותוס' שם ד"ה תרי. רא"ש פ"ו סי' ה. טור ורמ"א סל"ו.

תעה) מרדכי רמז שמז בשם רבינו יואל (לענין ב' מקטורין). הובא בב"י וב"ח ד"ה שתי חגורות.

תעו) תוס' שם. ב"ח שם. משא"כ שאר מלבושים, כדלקמן סמ"ג.

תעז) רמ"א שם. וראה לקמן סי' שלד ס"י שבדליקה התירו אף בזה.

תעח) גמ' שם (קמרא עילוי המיינא). רש"י שם ד"ה קמרא.

תעט) תוס' שם.

תפ) עולת שבת ס"ק נז. אליה זוטא סקכ"ט. וראה מנחת יצחק ח"ה סי' מא.

תפא) תוס' שם ורא"ש ומרדכי שם (מדחשיב בי"ח כלים פונדא וחגור בשבת קכ, א). רמ"א סל"ו.

תפב) ראה רש"י קכ, סוע"א ד"ה פונדא וד"ה חגור.

תפג) ב"י ד"ה ומ"ש בשם ממ"ש התוס' קמז, ב ד"ה צריך. שו"ע סל"ו.

תפד) טור בשם ספר המצות (וראה ב"י שם ובדרישה שם). שו"ע שם.

תפה) אגור סי' תמ. הובא ב"י ד"ה כתוב בשבלי הלקט. רמ"א שם.

תפו) תוס' נט, ב ד"ה תרי.

תפז) כדלעיל סמ"ב וש"נ.

תפח) אור זרוע הל' שבת סי' פד אות ו. רמ"א שם.

תפט) אור זרוע שם. ד"מ אות יד.

תצ) סעיף נ.

תצא) שבלי הלקט סי' קז. אגור סי' תמא. שו"ע סל"ז.

תצב) שבלי הלקט שם. ט"ז סקכ"ו.

תצג) שבלי הלקט ואגור שם. שו"ע שם.

תצד) שבלי הלקט שם. ט"ז שם.

תצה) שו"ע שם. ט"ז שם.

תצו) ט"ז שם.

תצז) ב"ח ד"ה שתי חגורות. הובא בט"ז שם.

תצח) ראה ב"ח שם. מ"א סק"נ.

תצט) ב"ח שם. מ"א שם.

תק) רמב"ם פי"ט ה"כ מגמרא מנחות לז, ב - ולח, א. טור ושו"ע סל"ח. וראה גם לעיל סי' יג ס"ב וש"נ. וראה לעיל סעי' לה-לז באיזה אופן מותר לצאת בטלית בשבת.

תקא) רמב"ם שם. ב"י רס"י יח. מ"א סי' יג סק"א. וראה גם לעיל שם (בין הטלית קטן בין הטלית גדול).

תקב) כדלעיל סי' יח ס"א וש"נ.

תקג) רמב"ם שם. לעיל סי' יג ס"ב.

תקד) מ"א סוף סקנ"ד.

תקה) רב הונא אמר רב קלט, ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע סל"ח וסי' יג ס"א. לעיל שם רס"א.

תקו) רמב"ם שם. ר"ח שם הובא בתוס' שם ד"ה ציצית. שו"ע שם. וראה גם לעיל שם.

תקז) גמרא שם. וכ"ה לעיל שם. לעיל ס"ח וסכ"ג. לקמן סמ"ז.

תקח) רבי אבין בר רב הונא אמר רב חמא בר גוריא קלט, ב. טור ושו"ע סל"ט.

תקט) ראה רש"י שם ד"ה וכסכסיה. טור ושו"ע שם.

תקי) רש"י שם.

תקיא) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

תקיב) תוס' שם. רא"ש פ"כ סי' ד. טור ושו"ע שם.

תקיג) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

תקיד) ס' התרומה סוס"י רנד. סמ"ג ל"ת סה (כה, א). טור ושו"ע סוף סל"ט.

תקטו) ראה גם לעיל ס"ח.

תקטז) ראה מרדכי רמז תמג. הגהות מיימוניות פי"ט ה"כ אות ז. וכדלעיל סמ"ה וש"נ. וראה תהל"ד סקל"ב.

תקיז) טור בשם ספר המצות. שו"ע שם.

תקיח) ברייתא קלח, ב. רש"י שם ד"ה סייאנא.

תקיט) רי"ף שם (נו, ב) ורא"ש פ"כ סי' ג.

תקכ) ט"ז סקכ"ז. וראה גם לקמן סי' שטו סוף ס"ח.

תקכא) מ"א סקנ"א. ט"ז סי' שטו סוף סק"ח.

תקכב) ראה לקמן שם ס"א.

תקכג) גמ' שם, לפירוש הר"ח שם. הובא בתוס' שם ד"ה הא ובעירובין קב, א ד"ה הא. רא"ש פ"כ סי' ג בשם ר"ת. טור ושו"ע ס"מ.

תקכד) ראה גם לקמן סי' תרלא ס"ז.

תקכה) ראה רמב"ם פכ"ב הל"א. וראה גם ט"ז סקכ"ז.

תקכו) ר"ח ור"ת שם ושם.

תקכז) גמ' שם.

תקכח) ט"ז שם.

תקכט) רמב"ם שם.

תקל) ספר התרומה סי' רנד (פרק תולין). הגהות מיימוניות שם אות ת. מ"א סקנ"א.

תקלא) ט"ז ומ"א שם.

תקלב) מ"א שם מהרא"ש ביצה פ"ד סי' יא.

תקלג) סעיף יא.

תקלד) ט"ז סקכ"ז.

תקלה) מהרי"ל מנהגים הל' שבת סי' לד. ב"ח ד"ה ומ"ש ולר"ת. הובאו במ"א סוף סקנ"א.

תקלו) רש"י לגירסתו שם ד"ה אלא. הובא בטור וט"ז ריש סקכ"ז.

תקלז) ט"ז סוף סקכ"ז, ממשמעות ב"י סוד"ה כובע, לשיטת רש"י קלח, ב ד"ה אלא.

תקלח) לבוש סמ"א. מ"א סקנ"ב.

תקלט) גמ' שם לפירוש רש"י שם. טור ושו"ע סמ"א. ט"ז שם.

תקמ) מימרא דרב ששת בריה דרב אידי שם וכאוקימתא דגמ' שם לפירוש רש"י שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סמ"ג.

תקמא) הגהות מיימוניות פכ"ב אות ת בשם אור זרוע הל' שבת סי' עח אות י. שו"ע שם.

תקמב) רש"י עירובין קב, ב ד"ה אלא. תוס' שם ד"ה הא. שו"ע שם.

תקמג) שו"ע שם.

תקמד) משאת בנימין בדינים שבתחילת הספר סי' ב. מ"א סקנ"ב.

תקמה) משאת בנימין שם.

תקמו) וראה גם לעיל סוף סי"א.

תקמז) משנה רפ"י דעירובין צה, סוע"א. טור ושו"ע סמ"ב. ואם חשכה לו בדרך ותפילין בראשו נתבאר לעיל סי' רסו סכ"ז.

תקמח) רמב"ם פי"ט הכ"ג.

תקמט) רש"י שם ד"ה המוצא.

תקנ) תוס' שם ד"ה מכניסן מאוקימתא דגמ' ביצה טו, א.

תקנא) כמו אם זה מקום שרוב הגנבים המצויים שם הם גוים (ראה לקמן סי' שח סי"ט).

תקנב) טור ושו"ע שם.

תקנג) עירובין צז, א. טור ושו"ע שם.

תקנד) טור ושו"ע שם.

תקנה) כת"ק דר"ג במשנה דלעיל צה, א. טור ושו"ע שם.

תקנו) רש"י שם ד"ה זוג זוג. רמב"ם שם.

תקנז) ראה רש"י סב, א ד"ה מכניסן. ביצה טו, סוע"א ד"ה מכניסן. אבל ראה עירובין שם ד"ה מכניסן. רמב"ם שם.

תקנח) ראה לקמן סנ"ב וש"נ. וראה לעיל סי' ל ס"ד. סי' רסו סכ"ז.

תקנט) רש"י עירובין צה, א ד"ה זוג זוג. טור ושו"ע שם.

תקס) תוס' יו"ט עירובין פ"י מ"א ד"ה מכניסן הובא במ"א סקנ"ד. וראה לעיל סי' כט ס"א. סי' לא ס"א. סי' לד ס"ד.

תקסא) מהרש"א שם צו, ב ד"ה לא ס"ד, הובא במ"א שם. וראה קובץ דברי תורה יב ע' מו.

תקסב) ס"ג. וראה לקמן סי' שח סי"ט.

תקסג) משנה עירובין צה, סוע"א. טור ושו"ע סמ"ב.

תקסד) מ"א סקנ"ד מסוגיא דגמ' סב, א.

תקסה) ראה תוס' שם ד"ה וכל. וראה לעיל סמ"ה. וראה מ"מ וציונים.

תקסו) עירובין צז, סוע"א. טור ושו"ע שם.

תקסז) ראה רש"י צז, ב ד"ה הכי גרסינן. אבל בשודדי יום - ראה לעיל סי' רסו סי"ג (לענין כיס של מעות).

תקסח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' שנב סוף ס"א.

תקסט) סעיף יא.

תקע) ראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ט.

תקעא) כרבי שמעון במשנה דלעיל עירובין צה, רע"ב. טור ושו"ע שם.

תקעב) רש"י שם ד"ה נותנן. רמב"ם פי"ט הכ"ד.

תקעג) רבי שמעון שם. טור ושו"ע שם.

תקעד) רש"י שם ד"ה לחצר. וראה גם לעיל סי' רסו סכ"א.

תקעה) ראה לקמן סי' שמט ס"ה.

תקעו) ראה תהל"ד סק"מ.

תקעז) ראה לקמן סי' שמז ס"א.

תקעח) סעיף יב.

תקעט) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ה.

תקפ) במשנה עירובין צה, רע"ב, וכדאוקמוה בגמ' שם צז, רע"א, כלשון אחר ברש"י שם ד"ה הכי. טור ושו"ע סמ"ב.

תקפא) רמב"ם פי"ט הכ"ג. וראה גם רש"י שם.

תקפב) רש"י שם.

תקפג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

תקפד) רש"י שם.

תקפה) רמב"ם פי"ט הכ"ה, מתוספתא דעירובין פ"ח ה"י. שו"ע סמ"ג.

תקפו) ראה לעיל סי"ז וסמ"א.

תקפז) לבוש סמ"ג.

תקפח) סעיף י.

תקפט) משנה עג, א. רמב"ם פ"ט ה"י.

תקצ) רמב"ם שם.

תקצא) משנה שם. רמב"ם שם.

תקצב) רש"י שם ד"ה הגוזז.

תקצג) רמב"ם שם.

תקצד) רמב"ם שם. וראה גם פכ"ב הט"ו. תוספתא פ"י הי"ג. ב"י סוס"י שכ. מ"א סוס"י שב. וראה גם לקמן סי' שכ ריש סכ"א.

תקצה) רבינו ירוחם ני"ב חי"ד פז, ד. רמ"א סמ"ו. וראה לקמן סי' תריג ס"ח וש"נ.

תקצו) משנה שם קמו, ב לפירוש רש"י ותוס' שם ד"ה מי. טור ושו"ע סמ"ה.

תקצז) כפירוש רש"י סה, רע"א ד"ה שוטחן וביצה ט, א ד"ה שוטחן.

תקצח) ראה מ"א סקנ"ה. וכ"ה לקמן סי' שב ס"ב (במוסגר).

תקצט) משמעות הטור והשו"ע שם. ראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ט.

תר) רמב"ם פכ"ב ה"כ. טור ושו"ע שם.

תרא) כל בו סי' לא (כו, ג). רמ"א סי' שב ס"א.

תרב) סעיף ב.

תרג) רמב"ם שם. שו"ע שם.

תרד) הרי"ף (סב, א) והרמב"ם שם ור"י בתוס' סה, א ד"ה אמר וע"ז יב, א ד"ה כל כרבי אלעזר ורבי שמעון בברייתא שבת קמו, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

תרה) תוס' כתובות ס, סוע"א. רא"ש פכ"ב סי' ט. ט"ז סקכ"ח. מ"א סקנ"ו. וראה גם לקמן סי' שה סי"ד.

תרו) רב יהודה אמר רב סד, סוע"ב ודף קמו, סוע"ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תרז) ראה תוס' שבת סה, א ד"ה אמר. חולין מא, א ד"ה ובשוק.

תרח) ראה לבוש סמ"ה.

תרט) תשובת הרשב"א ח"ז סי' צא. שו"ע סמ"ה.

תרי) תוספתא פי"ז הט"ז. שו"ע סמ"ז.

תריא) מ"א סקנ"ז.

תריב) מרדכי ס"פ תולין רמז תלד. שו"ע סמ"ו.

תריג) מלבושי יו"ט סקל"ג בשם מהר"ל מפראג. אליה זוטא סקל"ב.

תריד) ראה מרדכי שם. מ"א שם. וראה שבת כהלכה פ"ו הערה כג.

תרטו) מ"א שם. וראה לעיל סי' רנג סכ"א.

תרטז) מרדכי רמז תמב בשם רא"ם ביראים (קלו, א). רמ"א סמ"ו.

תריז) משא"כ כשהן עליו, כדלעיל סנ"ו.

תריח) יראים ומרדכי ורמ"א שם.

תריט) יראים ומרדכי ורמ"א שם. וכ"ה לקמן סי' שב סכ"א. סי' שיט סי"ג. סי' שכ סכ"א.

תרכ) ראה רמ"א סי' שא ס"ט. לקמן שם.

תרכא) כדלקמן סי' שיט סי"ג וש"נ.

תרכב) ראה אליה זוטא סקל"ג.

תרכג) סעיף יג.

תרכד) סעיף כא.

תרכה) ראה לקמן סי' שכו ס"א וש"נ.

תרכו) ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קמז, ב. טור ושו"ע סמ"ח. וראה גם לקמן סי' שב סוף סכ"ג.

תרכז) אפילו אם יש עליו ריבוי מים (לקמן סי' שב קו"א סק"א במוסגר).

תרכח) ר"ן (סב, ב) סוד"ה והא. הובא במ"א סקנ"ח.

תרכט) ראה גם לקמן סי' שכו ס"א.

תרל) ראה קונטרס השלחן אות נח שהגיה: ואח"כ גזרו גם על חמי טבריא שהיו רוחצין בחמי האור ואמרו בחמי טבריא רחצנו ואח"כ כו'.

תרלא) ר' שמעון בן פזי משום ריב"ל משום בר קפרא שם מ, א.

תרלב) במימרא דרחב"א שם קמז, ב. טור ושו"ע שם.

תרלג) רש"י קמז, א ד"ה אפילו.

תרלד) משמעות המ"א סקנ"ח. וראה תהל"ד סקמ"ה.

תרלה) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

תרלו) מ"א סקנ"ח.

תרלז) ראה לקמן סי' תסח ס"ב.

תרלח) מ"א שם.

תרלט) תשב"ץ סי' לד. רבינו ירוחם חי"ז ני"ב צו, ג. שו"ע סמ"ט.

תרמ) ראה תשב"ץ שם. מ"א סקנ"ט.

תרמא) תשב"ץ ורבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

תרמב) טור ושו"ע סי' שכו ס"ז ממימרא דר' יהודה קמא, א. וראה גם לקמן שם ס"ו.

תרמג) רא"ש פ"כ סי' יג. טור ושו"ע שם.

תרמד) ט"ז שם סק"ב.

תרמה) ברייתא נ, א לפירוש ר"ח שם, הובא בתוס שם ד"ה בפקורין. וכ"פ הרמב"ם פי"ט הי"ו ושו"ע ס"נ.

תרמו) ר"ח שם. מ"מ שם. מ"א סק"ס.

תרמז) הגהות מיימוניות שם אות ג.

תרמח) ראה תוס' שם ד"ה אבל. מ"א סקס"א.

תרמט) סנ"ז. וראה גם לעיל סי"ח.

תרנ) בקונ' השלחן הגיה: בידו.

תרנא) כל בו סי' לא (כט, ג) בשם הראב"ד. שו"ע סנ"א.

תרנב) מ"א סקס"ב.

תרנג) סעיף יח.