שב דיני ניקוי וקיפול הבגדים בשבת ובו כ"ה סעיפים:

א

א המנער טלית חדשה שחורהא מן הטל שעליהב חייב מפני שניעורה מן הטל הוא מיפה ומועיל לה כמו כיבוסג והוא שמקפיד עליהד שלא ללבשה בלא ניעורה אבל אם אינו מקפיד עליה שאף אם לא היה מנערה לא היה נמנע מללבשה אין יפוי זה חשוב אצלו ככיבוסו ומותר לו לנערה קודם שילבשנה אבל אם היא לבנה או אדומה או שאר מיני צבעונים או שאינה חדשה אין הניעור יפה לה כמו כיבוסז ולכן מותר לנערה אף אם מקפיד עליה שלא ללבשה בלא ניעורח ועד אימתי נקראת חדשה כל זמן שלא נשתמשו בה כל כך אלא עדיין היא בחידושהט:

ב

ב במה דברים אמורים בטל אבל אם ירדו גשמיםי (הרבהיא) על שום בגד בין לבן בין שחור ושאר מיני צבעוניןיב וכל שכןיג אם נפל במים הואיל ונבלעו בו מים אסור לנערו מפני שדרך כל בגד בלוע ממים כשמנערין אותו נסחטין ממנו מים והוא שהבגד חדשיד שמן הסתם הוא מקפיד עליו ביותר לנערו מיד מפני שמתקצר במים אבל אם אינו מקפיד עליו מותר לנערוטו (שאף אם יסחוט ממנו המים הרי אינו מתכוין לכך ודבר שאינו מתכוין מותרטז אבל כשהוא מקפיד עליו לנערו אזי הוא כפסיק רישיה ולא ימותיז שקרוב לודאי שיסחטו המים ממנו בניעורויח) ויש מי שאוסריט אף אם הוא בגד ישן שאינו מקפיד עליו וטוב לחוש לדבריו:

ג

ג יש מי שאומרכ שאסור לנער בגד חדש ושחורכא מן העפר או האבק שעליו אם מקפיד שלא ללבשו בלא ניעור משום שהוא ככיבוס שהאבק מקלקל מראיתו וניעורו ממנו הוא כיבוסכב וטוב לחוש לדבריוכג.

אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגדכד שאין הנוצה דבוקה בבגד כמו האבק והעפר ואין הסרתה דומה כלל לכיבוסכה (ואין איסור בהסרת הנוצות משום טלטול מוקצהכו לפי שמן הסתם כבר היו בכר או בכסת ונפלו מהן על הבגד והרי הן ראויות להחזירן להןכז ולשכב עליהן ולכך אינן מוקצות כלל אבל נוצות שלימות שאינן ראויות לכר וכסת עד שימרוט אותן מקנים שלהןכח שהם קשים ואינם ראוים לשכב עליהן אסור לטלטלן בשבת כמ"ש בסי' תצ"טכט לענין יו"ט) ואם מותר להסירם על ידי מכבדת העשויה מקסמים יתבאר בסי' של"זל וכן אם ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפולא:

ד

ד הקורע על מנת לחזור ולתפור ע"ד שנתבאר בסי' רע"חלב חייב שהוא מאבות מלאכותלג שכן במשכן יריעה שנפל בה תולעתלד ומנקב בה נקב קטן ועגול וכדי לתופרו צריך לקרוע למעלה ולמטה את הנקב שלא תהא התפירה עשויה קמטים קמטיםלה והקורע שלא על מנת לחזור ולתפור פטור אבל אסור מדברי סופריםלו.

לפיכך מי שנסתבכו בגדיו בקוצים מפרישן בצנעה ומתמהמה כדי שלא יקרעולז ואם נקרעו אין בכך כלום כיון שלא נתכוין לכך ואין כאן פסיק רישיה שכיון שהתמהמה היה אפשר שלא יקרעו.

ומותר לפצוע את האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרעלח כמו שיתבאר בסי' תק"חלט:

ה

ה דרך האומנים העושים כלי מתכת להכות בפטיש על הכלי אחר שנגמרמ כדי להשוות עקמימותו בהכאה זומא והכאה זו היא גמר מלאכת הכלי והוא אב מלאכהמב שהיתה בכלי המשכןמג וכל העושה שום דבר שהוא גמר עשיית הכלי ותיקונו הרי גמר זה נחשב למלאכה והוא תולדות מכה בפטיש שהיה במשכןמד כגון הצר צורה בכלי העומד לציירומה אפילו לא צייר אלא מקצת הצורה הרי עשה מקצת גמר הכלי וחייבמו שאף שהציור מצד עצמו אינו חשוב מלאכהמז מכל מקום עכשיו שהכלי נגמר וניתקן על ידו הרי הוא נחשב למלאכהמח וכן כל העושה איזה תיקון לכלי הרי תיקון זה נחשב למלאכה וחייבמט ואין צריך לומר העושה כלי מתחילתו שחייב משום מכה בפטיש אף אם הוא בענין שאין בו משום בונהנ כמו שיתבאר בסי' שי"דנא וסי' שכ"בנב:

ו

ו לפיכך הלוקט יבלת שעל גבי הבגדים כגון אלו היבלת שבכלי צמר הנשארים בהם מן האריגהנג וכן קשין וקסמים דקין שנארגו בבגד שלא במתכויןנד הנוטל אותם לאחר האריגה חייב משום מכה בפטיש אם הוא מקפיד עליהםנה דהיינו שהוא מסירם בכוונה כדי ליפות הבגדנו שיפוי זה הוא חשוב גמר עשיית הבגד ותיקונו לפי שמקפיד עליהם אבל אם אינו מקפיד עליהם ואינו מסירם אלא דרך מתעסק בעלמא פטור אבל אסור מדברי סופריםנז:

ז

ז שלל שעושים החייטים דהיינו שבתחילת תפירתם מחברים בחוטין את עליונות הבגד עם מה שתופרים תחתיו ואחר גמר תפירתם מוציא חוטין אלו מן הבגד יש להסתפק אם המוציאם בשבת חייב משום מכה בפטיש אם מקפיד עליהםנח ואם אסור מדברי סופרים אם אינו מקפיד עליהםנט ויש להחמיר:

ח

ח מותר לקפל הבגדים קודם לבישתםס כדי שיתפשטו מקמטיהם ויהיו מהודרים עליו כשילבישם והוא שילבישם בו ביוםסא וכן אחר שלבשם ופשטם מעליו יוכל לחזור ולקפלםסב אם דעתו לחזור וללבשם בו ביום שנמצא קיפול זה הוא לצורך השבת אבל אם אין דעתו לחזור וללבשו עד למוצאי שבת אסור לקפלו בשבת (מטעם שיתבארסג) ולכן אסור לקפל הטלית של מצוהסד שפושטין בשבת שחריתסה במקומות שאין חוזרין ומתעטפין בהם במנחהסו:

ט

ט לא התירו לקפל אפילו לצורך השבת אלא באדם אחד אבל שנים לא יקפלו בגד אחדסז מפני שכששנים מקפלים הן מפשיטים קמטיו (בידיהם בקיפולם) ונראין כמתקנין כלים בשבתסח (משא"כ כשאחד מקפל מתפשטים הקמטים מאליהן) ואפילו באדם אחד לא התירו אלא בבגדים חדשיםסט אבל לא בישנים שהישנים קיפולם מתקנם יותר מן החדשים שהחדשים קשים מאליהן ואין ממהרין לקמוטע ואפילו בחדשים לא התירו אלא בלבנים אבל לא בצבועיםעא שהצבועים קיפולם מתקנם יותרעב ואפילו בלבנים לא התירו אלא כשאין לו בגד אחר מקופל להחליף היוםעג שאז התירו לו משום כבוד שבתעד שלא ילך בבגדים מקומטים אבל אם יש לו בגד אחר מקופלעה אסור לקפל את זה משום שעכ"פ נראה קצת כמתקן כלי בשבתעו.

ויש מי שאומרעז שלקפל שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין אף (לצורך מחרעח) ובשני בני אדם והוא בגד ישן וצבוע ויש לו להחליף לפי שאין לקיפול זה שום קיום ואין כאן שום תיקון כלי כללעט ונראין דבריופ:

י

י אין מציעין המטה משבת למוצאי שבתפא אע"פ שיש שהות ביום שיוכל לישן עליה בשבת עצמו מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליה עד למוצאי שבתפב הרי הוא מכין משבת לחול ואסור מדברי סופריםפג.

ומכל מקום אם המטה עומדת בחדר שדר שם ויש בזיון ודבר מגונה הוא אם תעמוד כך בלא הצעה מותר להציעה שזהו ג"כ לצורך השבת ולכבודופד.

ומציעין מליל שבת לשבתפה אפילו עשר מטות ויותר שאם יצטרך לישן באחת מהן יישןפו ומכל מקום טוב יותר להציען מערב שבתפז (עיין סי' רס"בפח):

יא

יא מכבשפט והוא כלי שכובשין בו הבגדים אחר הכביסהצ והן שתי לוחות זה על זה והבגדים ביניהם ועמודים מנוקבים קבועים בארבע זויות של לוח התחתון וכנגדם יש נקבים בלוח העליון בארבע זויותיו ותוחבין העמודים בנקבי העליון ומורידין העליון למטה על הבגדים לכבשן ואח"כ תוחבין יתידות בנקבי העמודים שלא יעלה העליון למעלהצא מותר להתיר מכבש זה בשבת דהיינו ליטול היתידות מהעמודים ולפותחו ליטול ממנו הבגדים לצורך שבתצב.

במה דברים אמורים במכבש של בעלי בתים אבל מכבש של כובסים אסור להתירוצג מפני שהוא תחוב בחזקה והתרתו דומה לסתירהצד ואפילו אם היה מותר כבר מערב שבת אסור לשמוט ממנו בגדיו ללבשם בשבתצה גזירה שמא יבא להתירו בשבתצו:

יב

יב חלוקצז לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו ואף הליבון שלו מצהיל יותר על ידי שפשוף זהצח אעפ"כ מותר לשפשפו בשבת ואינו נראה כמלבן לפי שהדבר ידועצט שכוונתו בשביל לרככו ולא בשביל להצהיל הליבון שאין אדם מקפיד כל כך על ליבונו וציהולו של חלוק שהוא בגד תחתוןק אבל הסודר שהוא בגד עליון ואדם מקפיד יותר על ליבונו וציהולו אסור לשפשפו בידים מפני שנראה כמתכוין להצהיל הליבון והרי זה דומה למלבןקא.

ויש אומריםקב שלא התירו אף בחלוק אלא כשהוא של צמר או של משי אבל של פשתן וכן כל שאר כלי פשתן אסור לשפשפם אפילו מעט בידים כדי לרככם מפני שריכוכם זהו ליבונם ונכון לחוש לדבריהם כיון שהוא דבר שאין בו צורך כל כךקג ומנהג העולם להקל לשפשפם בידים לרככםקד (אלא שנזהרין לרכך בכלי המיוחד לכך):

יג

יג אסור לעשות קמטים בענק שבצואר שקורין (קאלנע"ר) בעצים המיוחדים לכךקה וכן הקמטים שעושות הנשים בבתי זרועותיהם אסורות לעשות בשבת ויו"ט ואפילו בחולו של מועד כמו שיתבאר בסי' תקי"טקו ותקמ"אקז:

יד

יד טיט שעל רגלוקח או על מנעלוקט מקנחו בכותל אבל לא בקרקע גזירה שמא ישוה גומות שבקרקעקי בכוונהקיא לפי שדרך אדם לחזר אחר מקום גומא לקנח בו רגליו שהטיט מתקנח שם היטב ומתוך שהוא עסוק לקנח יש לחושקיב שמא ישכח שהוא שבתקיג ויכוין להשוות הגומות בקינוחו ויש מתיריןקיד אף בקרקע שאין חוששין שישוה גומות במתכויןקטו ואם הושוו הגומות מאליהן ע"י קינוחו אין בכך כלום שדבר שאינו מתכוין מותרקטז ויש אוסריןקיז אף בכותל של חומה מפני שנראה כמוסיף על הבניןקיח.

ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקלקיט ומותר לקנח מן הדין בין בקרקע בין בכותל של חומהקכ אלא שלכתחלה טוב לקנח בקורה או בכותל של עץ שהוא מותר לדברי הכלקכא וכן בחתיכת חרס המותרת בטלטולקכב ע"ד שיתבאר בסי' ש"חקכג ואם אין לפניו אחד מכל אלו יותר טוב לקנח בכותל אפילו של חומה מלקנח בקרקע מפני שרבו המתירין על האוסרין לקנח בכותל של חומה:

טו

טו הממחק את העורקכד דהיינו שמגרר את הצמר או השערקכה מעל העור עד שיחליק פני העור חייבקכו והוא מאבות מלאכות שכן היו עושין במשכן בעורות תחשים ואילים מאדמיםקכז.

לפיכך אין מגרדין סנדל או מנעל בין חדש בין ישןקכח אפילו בגב הסכיןקכט ואין צריך לומרקל בחודו או בצפורןקלא מפני שקולף את העור מעט והרי זה ממחקקלב:

טז

טז לפיכך הנוהגים לקנח מנעליהם בברזל הקבוע לפני פתח בית הכנסת לא יפה הם עושים שהרי הוא חד כמו גב הסכיןקלג ולכן צריך לעשותו עב ורחב בראשוקלד:

יז

יז טיט שעל גבי בגדו לא ישפשפו מבחוץ (דהיינו במקום הטיט) מפני שנראה כמלבן אלא ישפשפו מבפניםקלה כיצד לוקח הבגד מבפנים (דהיינו בצד הב' כנגד הטיט) ומשפשפוקלו שאז אין הדבר ניכר כל כך שמעביר את הטיט שיהא נראה כמלבןקלז ויכול ג"כ לגרד הטיט בצפורןקלח או בסכיןקלט אפילו בחודוקמ שאין לחוש בבגד לממחק.

במה דברים אמורים בטיט לח אבל בטיט יבש יש אומריםקמא שאפילו לשפשפו מבפנים אסור ואין צריך לומר לגרדוקמב מפני שטיט היבש מתפרר לפירורים דקים על ידי שפשוף או גרידה והרי זה כעין תולדת הטוחן שמחלק גוף אחד לגופים דקים הרבהקמג ואסור מדברי סופריםקמד אבל מן התורה אין איסור כיון שאינו צריך לגוף דבר המתפרר ונטחן ואף להאומרים שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליהקמה מכל מקום כיון שאינו צריך לגוף דבר המתפרר אין פירור זה תולדת הטוחן שאין דרך לטחון אלא כשצריך לגוף דבר הנטחןקמו:

יח

יח במה דברים אמורים שאסור מדברי סופרים כשיש שם ממשות הטיט שכשמגרדו נופלים ממנו פירורים זה דומה לטוחן אבל אם אין שם אלא מראה הטיט ומגרד שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומותר וכן מי שבגדו מטונף קצת ואין שם ממשות הצואה אלא המראה בלבד יכול לגרד שם להסיר המראה כדי להתפלל בנקיותקמז אע"פ שמותר להתפלל כך בלא גרידה כמו שנתבאר בסימן ע"וקמח:

יט

יט מנעל או סנדל שיש עליו טיט או צואה מותר לשכשכו במים להעבירן מעליוקמט וכן שאר כל כלי עור שנתלכלכו מותר ליתן עליהם מים להעביר הלכלוךקנ או לשכשכו במים עד שיעבורקנא ואין בזה משום כיבוס שאין כיבוס בעור בשכשוך לבדו אבל אסור לשפשפו צדו זה על צדו זה לאחר שבאו עליו מיםקנב שזהו כיבוס גמורקנג ואסור גם בעור (מדברי סופרים אבל מן התורה אינו חייב אף אם סחטו אח"כקנד):

כ

כ אבל בגד שיש עליו איזה ליכלוךקנה כגון טפת דםקנו או רוק וכל שכן טיט או צואהקנז אם נתן על מקום המלוכלך מיםקנח (או שאר משקה המלבןקנט) אפילו כל שהואקס חייב אע"פ שלא שכשך כללקסא לפי ששריית בגד זהו כיבוסוקסב (ואפילו שאר משקים שאינם מלבניםקסג אלא מלכלכיםקסד אעפ"כ אסור ליתנם על מקום הלכלוך להעבירו מטעם שיתבארקסה) אלא יקנח הלכלוך בסמרטוטקסו ויזהר לקנח בקל ולא ידחוק פן יסחוטקסז לכלוך הבלוע בבגדקסח שיש איסור בסחיטתו מדברי סופרים כמו שיתבאר בסימן ש"כקסט:

כא

כא אבל בגד שאין עליו לכלוך וטינוףקע אע"פ שהושחר מחמת לבישה או תשמישקעא אין אומרים בו שרייתו זהו כיבוסו ומותר ליתן עליו מים מועטיםקעב אבל לא מרובים משום גזרה שמא יבא לסחטו אחר כך להוציא מימיוקעג אלא אם כן הוא בגד שאינו מקפיד על מימיו לסחטם ממנו אף בחולקעד כמו שנתבאר בסי' ש"אקעה.

ויש חולקיןקעו על זה ואומרים שאף בגד שאין עליו שום לכלוך שרייתו זהו כיבוסו אף אם ליבונו מצהיל מאדקעז ולכן אסור ליתן עליו אפילו כל שהואקעח מים או שאר משקה המלבן אע"פ שאינו מתכוין לליבון דפסיק רישיה הוא <(א)> ויש לחוש לדבריהם להחמיר בשל תורהקעט (שאין זו מלאכה שאינה צריכה לגופה הואיל ומה שהבגד מתלבן נוח הוא לו אף על פי שאינו מתכוין לכך עיין סי' רע"חקפ) ולפי זה מים שיש בהם תולעים אסור לשתותם על ידי מפה בשבת אף על פי שאינו נשרה במים אלא דבר מועט מהמפה כדי הנחת פיוקפא.

אבל יש מקיליןקפב אף לפי סברא זו במעט מים שאין אומרים שרייתו בהם זהו כיבוסו (כשאינו מתכוין לליבונוקפג ולכן מותר לשתות המים על ידי מפה הואיל ולא נשרה אלא דבר מועט ואינו מתכוין לליבון כלל ואין למחות ביד המקילין כיון שלסברא הראשונה מותר בכל ענין אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו שלא לכנוס לספק איסור של תורהקפד).

ואין חילוק בכל זה בין בגדים לבנים לצבועים שגם בצבועים שייך איסור כיבוסקפה כמו שנתבאר למעלהקפו בין שהם של פשתן בין שהם של צמר או משי או שאר מיניםקפז.

ומכל מקום לדברי הכלקפח אין אומרים בבגד שאין עליו לכלוך שרייתו במים זהו כיבוסו אלא כשהוא בדרך נקיון אבל אם הוא בדרך לכלוך כגון המסתפג בסדין אחר הרחיצהקפט וכן המנגב ידיו במפה אחר הנטילהקצ אע"פ שיש רוב מיםקצא על גופו ועל ידיו ומטפיח הסדין והמפה אין בזה משום כיבוס שאינו כיבוס אלא לכלוךקצב ומטעם זה התירו להולך לדבר מצוה לעבור במים בבגדיוקצג ואין אומרים שרייתו זהו כיבוסו לפי שזהו ג"כ דרך לכלוך כשמכניסו במים כשהוא לבוש בהם ואינו דרך נקיון כללקצד ויש מחמיריןקצה שלא יהא ריבוי מים על ידיו אלא ינגבן בכח זו בזו להסיר מהם המים כפי יכולתו קודם שיקנחו במפה וטוב לחוש לדבריהם בדבר שאין בו הפסד כללקצו אבל המנהג להקל וכן עיקרקצז.

ולכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל עליו תינוק מי רגלים כדי לבטל את מי רגלים בהמים שיבאו עליהם מניגוב ידיו על דרך שנתבאר בסי' ע"זקצח ואין בזה משום כיבוס כיון שהוא דרך לכלוך ע"י ניגוב ידיו ולא דרך נקיוןקצט אבל אסור ליטול ידיו במים על המי רגלים כדי לבטלם שאף שהמים היורדים מידיו נקראים שופכיםר אין זה נקרא דרך לכלוך כיון שהם צלולים וראוים לכיבוס ושרייתם זהו כיבוסםרא לפי סברא האחרונה שנתבאר למעלה שאומרים שריית בגד זהו כיבוסו אף כשאין עליו שום לכלוך וטינוףרב ואם יש על בגדו צואה ושאר דבר מטונף אסור להעבירו אפילו ע"י ניגוב הידים אף שהוא דרך לכלוךרג כיון שמעביר בזה לכלוך יותר גדולרד משא"כ במי רגלים שאינו מעבירם מהבגד על ידי הניגוב אלא שמבטלם ומטהרם כדי שיוכל להתפללרה ולכתחלה טוב ליזהר שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כררו:

כב

כב מי שנתלכלכו ידיו בטיט מקנחם בזנב הסוס או בזנב הפרה או במפה הקשה העשוייה לאחוז בה הקוצים אבל לא במפה שמקנחים בה הידים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא לכבס המפהרז:

כג

כג כוס שהיה בו מים או יין או שאר משקים אפילו שאינם מלבנים אסור לנגבו במפהרח אפילו אם אינו מקפיד על מימיה לסחטםרט שכיון שהכוס צר אי אפשר שלא יסחוט קצת ממה שיבלע במפה ע"י הנגוברי ויש בזה איסור מדברי סופרים עכ"פ אף במשקים שאינם מלבנים כמו שיתבאר בסי' ש"כריא אבל מותר לקנח הספסל וכיוצא בבגד שאינו מקפיד על מימיו לסחטו אחר הקינוח אף בחולריב אבל מותר לנגב הידים אחר הנטילה אף בבגד שמקפיד על מימיו (וכן פניו) מפני שלא גזרו כלל על זהריג כמו שנתבאר בסי' ש"אריד (עיין שם הטעםרטו):

כד

כד אין מסתכלין בשבת במראה של מתכתרטז שהיא חריפה כאיזמלריז ודרך להסיר בה בחול את הנימין המדולדלין מראשו וזקנו כשרואה בה שהן מדולדלין ויש לחוש שמא ישכח שהוא שבת ויסיר בה הנימיןריח כדרכו בחול ואף אם הוא קבוע ומחוברת בכותל אסורריט שלא חלקו חכמים בגזרתם במראה זו שיש בה חשש זה לפעמיםרכ וגם הנשים אסורות להסתכל במראה זורכא מפני שדרכן בחול להשיר בה שערות לבנות מתוך השחורותרכב:

כה

כה אבל מותר להסתכל במראה שאין בה חשש זה אפילו אינה קבוערכג אם הוא בענין שאין איסור משום לא ילבש גבר שמלת אשהרכד על דרך שנתבאר ביו"ד סי' קנ"ורכה:


א) רב הונא שם קמז, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) תוס' שם ד"ה המנער בשם פירוש ר"ח. סמ"ג ל"ת סה (יד, ג) בשם ר"ת (ס' הישר חדושים סי' רפג). רא"ש פכ"ב ס"י. טור ושו"ע שם.

ג) טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' שא סנ"ו שהכיבוס הוא תולדת מלבן.

ד) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

ה) רש"י שם ד"ה והוא דקפיד. טור ושו"ע שם.

ו) ב"י ד"ה ומ"ש והוא.

ז) ראה ב"י ד"ה ומה שכתב ודוקא. לבוש ס"א.

ח) משמעות הגמ' והטור והשו"ע שם. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק ג.

ט) ב"י ד"ה ומ"ש והוא, ממשמעות הרמב"ם פ"י הי"ח. ב"ח ד"ה ומ"ש שאין. נחלת צבי ס"ק ג. מ"א ס"ק א.

י) כל בו סי' לא (כו, ג). רמ"א ס"א.

יא) ראה סמ"ג שם בשם ר"ת, שפירש דברי הגמ' שם - בגשמים. וראה לעיל סי שא סנ"ט, דבשריה מועטת אין דרך להקפיד עליה לסוחטה וש"נ. וראה גם לעיל שם סנ"ו דכתב "גשמים הרבה". וראה תהלה לדוד סי' שא אות מג.

יב) משמעות הכל בו ורמ"א שם. אליה זוטא ס"ק ב.

יג) שאז נבלע בו יותר מים. וראה לעיל שם סנ"ו.

יד) ראה בדי השולחן סי' קטז ס"ק ו, דחדש היינו שלא כבסו עדיין, אף שנשתמש בה הרבה.

טו) כל בו ורמ"א שם, לפירוש המ"א ס"ק ב.

טז) כדלקמן סי' שלז וש"נ.

יז) שחייב, כדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

יח) ראה חי' הרשב"א שם קמז, א ד"ה המנער (לענין נעור מן הטל). הובא במ"מ שם. ב"י ד"ה ומ"ש והוא.

יט) ספר הזכרונות זכרון ט מלאכת המלבן. הובא בעולת שבת ס"ק ג. מ"א ואליה רבה ס"ק ב.

כ) רב הונא קמז, רע"א לפירוש רש"י שם. סמ"ג ל"ת סה (יד, ג) בשם רבינו חננאל (שם ד"ה אמר רב הונא). אור זרוע הל' שבת סי' פא. ספר התרומה סי' רנד. שבלי הלקט סי' קט. רמ"א ס"א.

כא) גמ' שם. עולת שבת ס"ק ד. מ"א ס"ק ג.

כב) ראה רש"י שם ד"ה חייב.

כג) אור זרוע שם. רמ"א שם. ב"ח ריש הסימן.

כד) אור זרוע ורמ"א שם.

כה) לבוש ס"א.

כו) מחמת גופו, המבואר לקמן סי' שח ס"ח.

כז) ראה לקמן סי' שמ סי"ד. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק י. סי' קמו ס"ק ב.

כח) ראה לקמן סי' שיד סט"ז וש"נ.

כט) סעיף ז.

ל) סעיף ג.

לא) הלכות גדולות פכ"ג (כא, ב) ופכ"ד (כג, ב). מ"א ס"ק ה. וראה בדי השלחן שם ס"ק יא.

לב) סעיף ב.

לג) משנה עג, א. רמב"ם פ"י ה"י ופכ"ב הכ"ד.

לד) רבה ור' זירא עד, סע"ב.

לה) רש"י עה, רע"א ד"ה דרנא.

לו) ריטב"א מכות ג, ב ד"ה א"ר יהודה. הובא בכסף משנה פ"י ה"י. ב"י סי' שיז ד"ה מתירין. מ"א סי' שיז ס"ק י. וכ"ה לקמן סי' שיז ס"ו-ז. וראה לקמן סי' שמ סי"ז. סי' תקח ס"ג (משום מקלקל). בדי השלחן סי' קמו ס"ק כד.

לז) ירושלמי פ"ז ה"ב. רמב"ם פכ"ב הכ"ד. מ"א ס"ק ד.

לח) ברייתא ביצה לד, ב.

לט) סעיף ג, ע"ש הטעם. וראה לעיל סי' רעז קו"א סק"א.

מ) תוס' קב, ב ד"ה מכה.

מא) רבינו חננאל ר"פ הבונה. הובא בר"ן במשנה עג, א ד"ה והמכה. מ"מ פ"י הט"ז.

מב) משנה שם ודף קב, ב.

מג) ראה תוס' שם.

מד) רבה ורב זירא עה, ב. רמב"ם פ"י הט"ז. ט"ז ס"ק א. וראה גם לקמן סי' תקב ס"ט.

מה) רשב"ל שם וברש"י שם ד"ה הצר. רמב"ם שם וכפי' המ"מ שם.

מו) ברייתא קג, ב כת"ק. רמב"ם שם. וראה לקוטי שיחות ח"ה עמ' 32 הערה 28.

מז) ראה לקמן סי' שמ ס"י. וראה העו"ב תשצז ע' 41. תשצח ע' 101; 103. תת ע' 131.

מח) ראה ר"ן שם.

מט) רמב"ם פכ"ג ה"ד. סמ"ק סי' רפא (ע' רצו).

נ) ראה רש"י מז, א ד"ה חייב, ובביצה יא, ב ד"ה דאין. תוס' ביצה שם ד"ה מהו.

נא) סוף סי"ז.

נב) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד. וראה גם לקמן סי' שיד סי"א וסי' שמ סי"ז.

נג) רמב"ם פ"י הי"ח, ממימרא דר' יהודה עה, ב. שו"ע ס"ב.

נד) רש"י שם ד"ה דשקיל, בפי' מימרא דר' יהודה. טור ולבוש ס"ב. וראה עולת שבת ס"ק ה. מ"א ס"ק ה.

נה) גמ' שם. רמב"ם וטוש"ע שם.

נו) ב"י ד"ה הנוטל. מ"א שם.

נז) ספר הזכרונות זכרון ט במלאכה מכה בפטיש. כנסת הגדולה הגב"י. מ"א שם.

נח) שלטי הגבורים פ"ז (לב, ב אות ד). כנסת הגדולה סי' שמ הגה"ט. מ"א ס"ק ה.

נט) כבסעיף הקודם.

ס) משנה קיג, א. טור ושו"ע ס"ג.

סא) משנה ורש"י שם ד"ה אפי'. טור ושו"ע שם.

סב) משנה שם. וראה אהלי שם ח"ט ע' רח.

סג) בסעיף הבא (שמותר רק לכבוד שבת).

סד) וראה לעיל סי' ש ס"ד שיש שנהגו לקפלו במוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד.

סה) תוס' שם ד"ה מקפלים. שבלי הלקט סי' קיט. מ"א ס"ק ו.

סו) אליה זוטא ס"ק ז ואליה רבה ס"ק ח. וראה עולת שבת ס"ק י.

סז) דבי רבי ינאי שם. טור ושו"ע ס"ג.

סח) רש"י שם ד"ה בשני. וראה לבוש ס"ג. וראה עד"ז לקמן סי' שכג ס"ח. סי' שכו ס"ז. ולענין קיפול על הספסל, ראה בדי השלחן סי' קיז ס"ק ה. מ"מ וציונים.

סט) גמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה בדי השלחן שם ס"ק א, שמגיה: שלא נתכבסו. וכ"ה בטור ושו"ע שם.

ע) רש"י שם ד"ה ישנים.

עא) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

עב) רש"י שם ד"ה צבועין.

עג) גמ' שם ורש"י ד"ה יש.

עד) רמב"ם פכ"ב הכ"ב, ובפירוש המשניות סוף פט"ו. וראה לעיל סי' רסב ס"ג וש"נ.

עה) אבל לא בגד של חול, ראה בדי השלחן שם ס"ק ו.

עו) ראה לבוש ס"ג.

עז) ראבי"ה סי' רמה. מרדכי רמז שפח. אגודה סי' קלא. שו"ע שם.

עח) אליה רבה ס"ק ט, ממשמעות המרדכי והאגודה שם. ולענין טלית ראה לעיל סי' יד ס"ט. קצות השלחן סי' קיז ס"ב. בדי השלחן שם אות ח.

עט) לבוש שם.

פ) שו"ע ס"ג.

פא) משנה קיג, א. רמב"ם פכ"ג ה"ז. מ"א ס"ק ו. וראה בדי השלחן סי' קיג ס"ק ט.

פב) כדלעיל ס"ח לענין קפול.

פג) רש"י קיד, ב ד"ה אסור בקניבת ירק. קיח, א ד"ה שוב. השגות הראב"ד בפכ"ג ה"ז. מ"מ שם בדעת הרמב"ם. וראה גם לעיל סי' רנד ס"י. לקמן סי' שיט סי"ח. סי' שכא ס"ו. סי' שכג ס"ו. סי' שכד סי"א. סי' שלח ס"ח. סי' תקג ס"ג. סי' תריא ס"ה.

פד) מ"א ס"ק ו. וראה לעיל סי' רפט ס"א.

פה) משנה שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

פו) תוספתא סוף פי"ג. הובא ברוקח סי' נה. מ"א סי' שכג ס"ק ח בשמו. וראה עד"ז לקמן סי' שכג ס"ז.

פז) אגודה סי' קלא. מ"א שם. וראה רוקח סי' לב.

פח) סעיף א.

פט) משנה קמא, א. טור ושו"ע ס"ד.

צ) טור והג"ה ס"ד.

צא) רש"י שם ד"ה מכבש. טור והג"ה שם.

צב) רש"י שם ד"ה מתירין.

צג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

צד) רש"י שם ד"ה ושל כובסין. טור ושו"ע שם.

צה) כת"ק במשנה שם. הרמב"ם בפי' המשניות שם. ב"י ד"ה ומ"ש אבל, שכ"ה משמעות הרמב"ם בפכ"ו הי"ב. מ"א ס"ק ז.

צו) מ"מ שם בדעת רש"י שם. מ"א שם.

צז) בעיא דרב אחא בר יוסף קמ, א ואיפשיטא. טור ושו"ע ס"ה.

צח) רש"י שם ד"ה לכסכוסי. טור ושו"ע שם.

צט) ראה מ"מ וציונים.

ק) מאירי שם. וראה מלבושי יו"ט ס"ק ו. אליה זוטא ס"ק י. אליה רבה ס"ק יג.

קא) גמ' שם וכפרש"י ד"ה התם, וגרסת הרא"ש שם ס"ט. וכ"פ הרמב"ם פכ"ב הי"ז (ראה מ"מ שם).

קב) שבלי הלקט סו"ס קט. רמ"א ס"ה, לפירוש העטרת צבי ס"ק י, אליה זוטא שם.

קג) ב"י שם. וראה עד"ז לקמן סי' שלז ס"ד וש"נ.

קד) מ"א ס"ק ח.

קה) מ"א שם.

קו) ס"ט וש"נ.

קז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם שו"ע ס"ג ומ"א ס"ק ה.

קח) פלוגתא דאמוראי קמא, א ופסקינן כרבא. בה"ג הל' שבת (כא, א). רי"ף שם (נח, ב). רמב"ם פכ"א ה"ב. דעה הב' בטור. דעה הא' בשו"ע ס"ו.

קט) ב"י ד"ה טיט, מגמ' קכד, ב; ושכן כתב רבינו ירוחם בחי"ג (פד, ד). שלטי הגבורים שם אות ג. רמ"א ס"ו. נחלת צבי ס"ק ו בדעת השו"ע. ט"ז ס"ק ג.

קי) שחייב משום חורש (בשדה, כדלקמן סי' שיב סי"ד) או בונה (בבית או בחצר, כדלקמן סי' שיג סכ"ד). וראה עד"ז גם לקמן סי' שכד סי"ב. סי' שלג ס"ב. סי' שלז ס"ד-ה. סי' שלח ס"ו.

קיא) תוס' שם ד"ה דילמא. מ"מ שם. מ"א ס"ק י.

קיב) רשב"א שם ד"ה אלא. ר"ן שם ד"ה דילמא. וראה פס"ד צמח צדק שמו, ב.

קיג) תוס' שם.

קיד) רא"ש פ"כ סי"ג, וכרב פפא שם. רז"ה בהמאור שם. רבינו ירוחם שם. מאירי שם. טור ורמ"א שם.

קטו) עטרת צבי ס"ק יב. וראה רש"י שם ד"ה אחד זה ואחד זה מותר. בעל המאור שם.

קטז) רש"י ותוס' ור"ן שם. מ"א שם. וראה לקמן סי' שלז ס"א-ב וש"נ.

קיז) רי"ף שם בשם איכא מ"ד, וכמר בריה דרבינא שם. מרדכי שם רמז תלא. רוקח סי' קכב. אגודה שבת סי' קעה. שו"ע שם בשם יש מי שאוסר. ב"ח ד"ה טיט. הובא במ"א ס"ק יב.

קיח) גמ' שם. מ"א ס"ק יא. וראה ב"ח שם. ט"ז ס"ק ד.

קיט) ט"ז ס"ק ג.

קכ) משמעות רמ"א בהג"ה ס"ו. ט"ז שם.

קכא) גמ' שם (לענין קורה). מ"א ס"ק יא (דכותל של עץ דינו כקורה). אליה רבה ס"ק יז, שכן הוא במרדכי שם.

קכב) רבא קכד, ב. ב"י שם בשם רבינו ירוחם שם. רמ"א שם. מ"א ס"ק יג.

קכג) סעיף כט וש"נ.

קכד) במשנה עג, א.

קכה) רש"י שם ד"ה ממחקו.

קכו) רמב"ם פי"א ה"ה.

קכז) רש"י שם ד"ה הצד. וראה גם לקמן סי' שיד סכ"א. סי' שכג סי"א. סי' שכח ס"ל. סי' תנט סכ"ג. סי' תקיד סי"א.

קכח) רבי חייא קמא, ב. טור ושו"ע ס"ח.

קכט) ב"י ד"ה אין מגררין, ממשמעות הגמ' שם. מ"א ס"ק יז.

קל) שגם המתירים שם סע"א בגב סכין מודים שאסור בצפורן.

קלא) רמ"א ס"ח.

קלב) רש"י שם סע"א. טור ושו"ע שם.

קלג) ט"ז ס"ק ג. מ"א ס"ק יז.

קלד) מ"א שם בדעת מהרי"ל הל' שבת סי' כו. וראה בדי השלחן סי' קמו ס"ק לב.

קלה) רב כהנא קמא, א ורש"י שם ד"ה מבפנים. טור ושו"ע ס"ז.

קלו) טור ולבוש ס"ז.

קלז) רש"י שם. שו"ע שם.

קלח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קלט) רא"ש פ"כ סי"ד. רבינו ירוחם חי"ד (פד, ד). טור. מ"א ס"ק יד.

קמ) ב"י ד"ה ומ"ש מגררו. מ"א שם. אליה רבה ס"ק יט.

קמא) רבינו פרץ בהגהות סמ"ק סי' רפא אות טו בשם התוספתא (ראה משנה ברורה בשער הציון ס"ק מג). הגהות מיימוניות (קושטא) פכ"ב הי"ז. טור ושו"ע שם.

קמב) ב"ח ד"ה טיט שעל בגדו. מ"א ס"ק טו.

קמג) כדלעיל סי' שא ס"א וש"נ.

קמד) ראה רבינו פרץ וטור שם. לבוש ס"ז. מ"א ס"ק טז.

קמה) ראה לעיל סי' רעח ס"ג וש"נ.

קמו) ראה ט"ז ס"ק ו. וכדלקמן סי' שכ סכ"א לענין סחיטה. וראה שם סכ"ד.

קמז) ט"ז ס"ק ו. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק לו.

קמח) סעיף ד-ה וש"נ.

קמט) זבחים צד, ב. רי"ף ורא"ש סוף פ"כ דשבת. רמב"ם פכ"ב הי"ח. טור ושו"ע ס"ט.

קנ) משנה קמב, ב. רמב"ם שם.

קנא) זבחים שם. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק לז. מ"מ וציונים.

קנב) זבחים שם ורש"י ד"ה כסכוס. שו"ע שם.

קנג) משמעות הגמרא בזבחים שם. ראה רש"י במשנה קמב, ב ד"ה נותן. ר"ן שם (נט, א) ד"ה היתה לשלשת.

קנד) משמעות הרמב"ם שם ופ"ט סוף הי"א. וראה צמח צדק חדושים נח רע"א. שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' קנז ס"ק ה-ו. תהלה לדוד אות ט. ציץ אליעזר ח"ה ס"י.

קנה) משנה קמב, ב. טור ושו"ע ס"ט. וראה קו"א ס"ק א, שזהו אליבא דכו"ע. ואם אין עליו לכלוך יתבאר בסכ"א.

קנו) תוס' קיא, ב דבור הראשון. רא"ש יומא פ"ח ס"ד.

קנז) רש"י קמב, ב ד"ה לשלשת.

קנח) רש"י שם ד"ה מקנחה. מ"א ס"ק יח.

קנט) כגון יין לבן וכיו"ב, כדלקמן סי' שיט סי"ג וש"נ.

קס) ואם אין עליו טינוף יתבאר לקמן סכ"א ובקו"א ד"ה והנה. וראה מ"מ וציונים.

קסא) משמעות המשנה שם. מ"א שם. וראה סעיף הקודם.

קסב) זבחים שם. טור ושו"ע שם.

קסג) כגון יין אדום או שכר, כדלקמן סי' שיט סי"ג וש"נ.

קסד) ספר יראים סי' רעד מלאכת המלבן (קלו, א).

קסה) ראה לקמן סוף סעיף כא, שאסור להעביר צואה ע"י נגוב הידים, אף שהוא דרך לכלוך. וראה תהלה לדוד ס"ק יד.

קסו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קסז) הגהות מיימוניות (קושטא) פכ"ב הי"ח בשם רבינו פרץ. שו"ע שם. וראה לעיל סי' רעז קו"א ס"ק א הביאור בזה. וראה עד"ז לקמן סי' שכ סכ"ב.

קסח) אליה זוטא ס"ק יד ואליה רבה ס"ק כג (כשהטנופת לח).

קסט) סעיף כא (לענין מפרק כשאין צריך למשקין הנסחטין, ועד"ז כאן לענין מלבן) וסכ"ב (שחוששים שיהדק היטב ויהי' פסיק רישיה) וסכ"ג (שכשהוא דוחק באצבעותיו הוי פסיק רישיה). וראה העו"ב תתלא ע' 69.

קע) תוס' קיא, ב דבור הראשון (תי' הא'). ס' התרומה סי' רמד. סמ"ג ל"ת סה (יב, ד) בדעת ר"י. הגהות סמ"ק סי' רפא אות יא. דעה הא' ברמ"א ס"ט. שלטי הגבורים (נט, א) אות ג, בדעת הרמב"ם פ"ח הי"ד. מ"א ס"ק כא וסי' שיט ס"ק יא, בדעת הטור ושו"ע (ראה קו"א בתחלתו).

קעא) רא"ש יומא פ"ח סי' ד. תוס' ישנים יומא עז, ב ד"ה עובר. וראה ספר התרומה שם.

קעב) סימני ס' התרומה שם. סמ"ג והגהת סמ"ק שם. רמ"א שם.

קעג) רמ"א שם. וכדלקמן סי' שיט ס"כ וש"נ. סי' תריג ס"ח וש"נ. משא"כ במים מועטים אין חוששים, כדלעיל סי' שא סנ"ט. לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה קו"א ד"ה ומ"ש (במוסגר) שאין לומר שזוהי כוונת הסמ"ג.

קעד) מ"א ס"ק יט. אליה רבה ס"ק כד.

קעה) סעיף נט וש"נ.

קעו) תוס' קכ, א ד"ה נותן בשם רשב"ם. תוס' קיא, ב דיבור הראשון, וזבחים צד, א ד"ה מקנחה נותן בשם ר"ת (בספר הישר סוף סי' רפג). הגהות מיימוניות פכ"ב אות צ בשם רא"ם ביראים (קלה, ב) ובה"ג הל' שבת (כב, ג), ומהר"ם מרוטנבורג בשו"ת (פראג) סי' תקיא, ובתשב"ץ סי' כח. ב"י שם, בדעת הטור סי' שיט וסי' שלד. משמעות השו"ע סי' שלד סכ"ד (ראה קו"א בתחלתו). רמ"א ס"ט בשם יש אוסרים.

קעז) ראה רא"ש שם (שבדעה הא' התיר בלבן לגמרי, וע"ז הביא דעה הב'). וראה שו"ת אבני נזר סי' קנט ס"ק י. חידושי צמח צדק שבת (נח, א).

קעח) עולת שבת ס"ק כג. ואליה רבה ס"ק כה, ממשמעות רמ"א שם.

קעט) ראה גם לקמן סי' שיט סי"ג וסכ"ג. סי' שלא סי"ב. סי' שלד סכ"ג. סי' תריג ס"ח (דעה הא' בלבד).

קפ) סעיף ד.

קפא) שיירי כנסת הגדולה הגב"י סי' שיט אות יב. מ"א שם ס"ק יז (לדעה זו).

קפב) אליה רבה ס"ק כה (ממשמעות היראים שם), ובסי' שיט ס"ק כז. אליה זוטא שם ס"ק יג. וכ"ה לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה קו"א (ד"ה ומ"ש) שכ"ה גם דעת ס' התרומה וסמ"ג והגהת סמ"ק ויראים ומהר"ם ומרדכי שהתירו מטעם זה בנטילת ידים. וראה שו"ת אבני נזר סי' קסט ס"ק ג-ד.

קפג) סימני ס' התרומה שם. סמ"ג והגהת סמ"ק שם (לענין נטילת ידים). ונתבאר בקו"א (ד"ה והנה).

קפד) ראה גם לקמן סי' שיט סכ"ג. וראה חידושי צ"צ שם: ולפע"ד טוב לשתות במפה לבנה היטב שאז ודאי י"ל שע"י ששותה בה אינו מתלבן כלל.

קפה) ב"ח ד"ה ומ"ש רבינו אבל. עולת שבת ס"ק כו. אליה זוטא ס"ק טז.

קפו) סעיף ב.

קפז) יראים שם. טור. וראה מ"א ס"ק טז.

קפח) היינו, לדעה הא' מטעם שאין עליו לכלוך (ואין חוששים במים מרובים שיבוא לסחטו כדלעיל סי' שא ס"ס ולקמן סכ"ג), ולדיעה הב' מטעם שאינו דרך נקיון.

קפט) כדלעיל סי' שא סעיף ס.

קצ) כדלקמן סכ"ג.

קצא) ראה רא"ש פ"כ סי"ג. וראה גם בקו"א (ד"ה ומ"ש במוסגר).

קצב) ר"ת שם. טור ורמ"א ס"י. מ"א ס"ק כ.

קצג) כדלקמן סי' תריג ס"ח וש"נ.

קצד) ר"ת שם. טור סי' תריג (וראה לקמן שם ס"ח שהתיר מטעם שלא היה מלוכלך, כדעה הא' כאן).

קצה) יראים שם. מהר"ם מרוטנבורג שם. מרדכי רמז שצ. שו"ע ס"י. ונתבאר בקו"א (סד"ה ומ"ש) שהרא"ם לא ס"ל כלל היתר דרך לכלוך והיתר שלא היה עליו לכלוך, רק היתר של מים מועטים הנ"ל.

קצו) ראה מרדכי (ושו"ע) שם (מנהג טוב). וראה קו"א בתחלתו.

קצז) דרכי משה אות ב, בשם האגור סי' תעו. רמ"א ס"י.

קצח) סעיף ב וש"נ.

קצט) ר"ת שם. טור ורמ"א שם.

ר) כדלעיל סי' קס ס"ה.

רא) ב"י ד"ה ומ"ש ובגד. עטרת צבי ס"ק יח. עולת שבת ס"ק כה. מ"א ס"ק כו. וכ"ש ליתן עליו מים ממש – ראה רמ"א שם. וראה בדי השלחן סי' קטז ס"ק מא.

רב) אבל לסברא הראשונה – מותר אף ליטול ידיו על המ"ר. ראה סמ"ק שם (ע' רפג). כל בו שבת (כו, ד). הגהות מיימוניות שם והגהות מרדכי פי"ח בשם ריב"א (שמותר לתת מים אף ללא נטילה). וראה תהלה לדוד ס"ק י. בדי השלחן שם ס"ק מב. מ"מ וציונים.

רג) חדושי אנשי שם על מרדכי ברכות רמז רו אות ב. מ"א ס"ק כד.

רד) ראה הגהת ש"י בחדושי אנשי שם על מרדכי רמז שפט אות א. בגדי ישע שם אות ד. וראה לעיל ס"כ שאפילו ע"י יין ושאר משקים שאינן מלבנים אסור.

רה) תוס' ורא"ש וסמ"ג וטור שם (ע"י ניגוב). סמ"ק וכל בו שם (אף ע"י נט"י). ריב"א שם (אף בנתינת מים ממש).

רו) ספר חסידים סי' רסז. מ"א ס"ק כג.

רז) תוספתא פי"ז ה"ה. רמב"ם פכ"ב הי"ט. שו"ע סי"א.

רח) תשובות מהר"ם בן ברוך (פראג) סי' תקיא. תשב"ץ סי' כח. רבינו ירוחם נתיב יב חי"ג (פד, א). שו"ע סי"ב.

רט) וא"כ אין לחוש בזה שמא יבא לסוחטו (בידים), כדלעיל סי' שא סנ"ט וש"נ. וראה לעיל שם שבמים מועטים אין חוששים לזה בכל אופן.

רי) מ"א ס"ק כז בתי' הב'. אליה רבה ס"ק לא-ב. וראה משנה ברורה בביאור הלכה ד"ה משום.

ריא) סעיף כא וש"נ. וכ"ש במים – אף מטעם ליבון. וראה קו"א (ד"ה ולפי, במוסגר) שאף היתר שאין לכלוך (לדעת המתירים לעיל סכ"א) לא מהני כשסוחט ממש.

ריב) מ"א שם.

ריג) אליה רבה ס"ק לג, ע"פ הר"ן בפכ"ב (סב, ב) ד"ה והא. וראה תהלה לדוד ס"ק יא.

ריד) סעיף ס. וראה תהלה לדוד שם ס"ק מה.

רטו) שכל הרוחצים מסתפגים ואי אפשר לאסור ברחיצה. וראה אליה רבה שם ס"ק פג (שברחיצת ידים קל יותר מברחיצת הגוף).

רטז) רב נחמן אמר רבה בר אבוה, בפי' הברייתא קמט, א. טור ושו"ע סי"ג.

ריז) רי"ף שם (סג, ב). שו"ע שם.

ריח) גמ' שם. שו"ע שם.

ריט) כת"ק דר"מ בברייתא שם. רי"ף שם. רא"ש פכ"ג ס"ב. טור ושו"ע שם.

רכ) ר"ן שם. טור ולבוש שם. וראה עד"ז לעיל סי' ערה ס"ב וש"נ.

רכא) רז"ה בהמאור שם. ר"ן שם ד"ה הלכך.

רכב) ירושלמי פ"ו ה"א. הובא בר"ן שם (משא"כ באיש אין חוששים לזה. ראה לקמן סי' שמ ס"א).

רכג) רי"ף רא"ש ור"ן שם. רמב"ם פכ"ב הי"ד. טור ושו"ע שם.

רכד) עולת שבת ס"ק כז.

רכה) סעיף ב, ובשוע"ר סי' זה לא הגיע לידינו.