שג דיני תכשיטי אשה ובו כ"ד סעיפים:

א

א לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועותא הכרוכיןב לה על ראשה גזירה שמא תזדמן לה טבילה בשבת ואם יהיה לה היתר לצאת בחוטין ורצועות אלו תלך בהם ג"כ לבית הטבילה ושם תצטרך לרפותם שלא יהיו מהודקים על ראשה שלא תהא חציצה בטבילהג ויש לחוש שמא תחלצם לגמרי מעל ראשהד ואחר הטבילה שמא תשכח שהוא שבתה ותביאם בידה לביתהו שלא תרצה לחזור ולקושרם על ראשה כי רגילות הוא אף בחול לפעמים כשחולצת תכשיטין קטנים חוץ לביתה לאיזה צורך אינה מקפדת לעולם לחזור וללבשם אלא נושאת אותם בידה לפעמים עד ביתה אבל אין רגילות כלל לעשות כן בתכשיטין גדולים כגון חגורה וסרבל שהם מעיקר המלבוש ואינה הולכת ממקומה עד שתחזור ותלבשם לפיכך אין חוששין שמא תביאם בידה לביתה אחר הטבילהז ואפילו נשים זקנות שאינן צריכות לטבילה (וכן הבתולותח) אסורות לצאת ברצועות וחוטין אלו שלא חלקו חכמים בגזרתם בין אשה לאשהט:

ב

ב ואם החוטין והרצועות <(א)> קלועין בתוך שערה מותרת לצאת בהןי שאם תזדמן לה טבילה היא זהירה להתיר קליעתה מבעוד יוםיא שבשבת אסור להתיר קליעת השעריב כמו שיתבאריג ואם החוטין הם (חלולים עשוים מעשה רשתיד) (מעשה אריגהטו) שאינה יכולה למותחן ולהדקן בחזקה על ראשה ומפני כך המים באים בהןטז ואינן חוצציםיז מותרת לצאת בהן בשבתיח אף שאינן קלועין בתוך שערה ובלבד שלא יהיו מזוהבין שאז היא מקפדת עליהם שלא ללכלכם במים ומסירתן מעליה קודם טבילהיט וכן לא יהיו מטונפות בטיטכ לפי שמקפדת ג"כ עליהם להסירם קודם טבילה כדי שלא ימחה הטיט במים ויטנוף על בשרה בעלייתה מן הטבילהכא:

ג

ג מותרת אשה לצאת בחוטין הכרוכין בצוארהכב מפני שאין אשה חונקת עצמהכג להדקם בחזקה סביב צוארהכד ומן הסתם הם רפויםכה וא"כ אינם חוצצים שהמים באים בהם אבל בקטלא שבצוארהכו והוא בגד שתולה בצוארה כנגד לבה ויש לו מקום שנצים כעין שעושים למכנסיים ותוחבת בו רצועה רחבה וקושרת הרצועה סביב צוארהכז אסורה לצאת בה לפי שהיא חונקת עצמה ברצועה זו כדי שתראה כבעלת בשרכח שמתוך שהרצועה רחבה אינה מזיקתהכט והרי זו חציצה בטבילהל ואף אם רצועה זו רפויה על צוארה שאינה חוצצתלא אסורה לצאת בבגד זהלב אם הוא חשוב ומצוייר בזהבלג גזירה שמא תחלצנו מעליה להראות נויו לחברותיהלד כדרך הנשים שהן שחצניות ומראות תכשיטיהן זו לזולה ואח"כ תשכח שהוא שבת ותביאנו בידה ד' אמות ברשות הרביםלו:

ד

ד וכן לא תצא אשה בטוטפתלז והוא כמין ציץ על מצחה ומגיע לה מאוזן לאוזןלח ולא בשרביטיןלט והוא ג"כ כמין ציץ שכורכתו על ראשה ותולה לה על לחייה מכאן ומכאןמ בין שהם של כסף וזהב בין שהם של מיני צבעוניןמא והוא שאינן תפורים לשבכהמב שאז יש לחוש שמא תשלפם להראותה לחברותיהמג אבל אם הם תפורים לשבכה אין לחוש לכךמד שודאי לא תחלצם עם השבכה שלא תגלה שערהמה.

במה דברים אמורים בנשואה אבל בתולה שאינה חוששת לגילוי שערהמו יש אומריםמז שאסורה לצאת בהם אף אם הם תפורים בשבכה שמא תחלצם עם השבכה כדי להראות נויה ואחר כך תשכח ותביאם בידה:

ה

ה לא תצא בכבולמח והוא כיפה של צמרמט דהיינו חוטי צמר ארוגים ברוחב שתי אצבעות כשיעור ציץנ ומניחתו סביב פניהנא לתכשיט במקום ציץנב ויש לחוש שמא תשלפנו להראותו:

ו

ו לא תצא באיצטמאנג דהיינו מטלית שתולין בה חוטין של צבעונין כעין גלופקרין ותולין אותה לכלה להפריח ממנה הזבוביםנד שאם יעמוד לה זבוב על פניה היא מתביישה לטורדו ומצטערת בונה ואין דבר זה תכשיטנו לה כלל וכמשוי הואנז ולכן לא תצא בו אע"פ שהיא צריכה לו:

ז

ז לא תצא בעיר של זהבנח יש אומריםנט שהוא תכשיט עגול ומציירין בו צורת ירושליםס ויש בו לשון באמצעו שבו מחברין אותו למלבושסא ויש אומריםסב שהוא כעין עטרה על הראש ומציירין בו צורת ירושלים (ולענין הלכה אין בדבר מחלוקת כלל שלדברי הכל כל תכשיט שאפשר לה לשלפו ולהראותו אסורה לצאת בוסג בין שהוא על ראשה בין שהוא במלבושה ואפילו אינה מצוייר אלא שדברו חכמים בהווה בימיהם ופרטו כל התכשיטים שהיו בימיהם):

ח

ח יוצאת אשה בכליל של זהב בראשהסד שאין יוצאה בה אלא אשה חשובה שאין דרכה לשלף ולהראותסה ולכן לא גזרו על כליל זה בין שהוא עשוי מחתיכות של זהב חרוזות בחוט בין שאותן חתיכות קבועות במטליתסו אבל אותן תכשיטין שכל הנשים (עשירות) רגילות בהם גזרו עליהם אף לאשה חשובה שלא רצו לחלק בתכשיט אחד בין אשה לאשהסז:

ט

ט רסוקיאסח דהיינו חתיכת מעיל רחבהסט אם יש בה רצועות קצרות תלויות בה לקשרה בהן ולהדקה סביבותיהע מותרת לצאת בועא כיון שהוא מהודק יפה ואין חוששין שמא יותר הקשר ותפול מעליהעב אבל אם אין בה רצועות אסורה לצאת בהעג שמא תפול מעליה ותשכח ותביאנו בידה:

י

י לא תצא בנזמיעד האףעה שמא תשלפם להראותם אבל יוצאת בנזמי האוזןעו מפני שאזניה מכוסות בקישוריה וטורח הוא לה לגלותן לשלוף מהן הנזמים להראותןעז ובמקומות שנוהגין לגלות האזנים אסורה לצאת גם בנזמי האוזןעח ולכן הבתולות שאזניהן מגולות אסורות לצאת בנזמיםעט:

יא

יא דרך הנשים להעמיד קישוריהן במחטיןפ כגון מפתחי חלוקה וצעיפהפא וכיוצא בהן ומותרת לצאת במחט זו מן התורה אע"פ שאין עליה שם תכשיט ומלבוש כלל שכיון שהיא משמשת לה לצורך לבישה הרי היא כבית יד להמלבושיםפב.

במה דברים אמורים במחט שאינה נקובה אבל מחט נקובהפג אין דרך הנשים להעמיד בה קישוריהן והרי היא משוי גמור ולכן לא תצא בה ואם יצאת חייבתפד (ואע"פ שהוציאה אותה ע"י קישוריה ולא בידה אין זו הוצאה שלא כדרכה מטעם שנתבאר בסי' ש"אפה).

ואף מחט שאינה נקובה שראשה אחד עב ועשוי כעין תכשיט אסורה מדברי סופרים להעמיד בה קישוריה משום גזרה שמא תשלפנו להראותהפו ועכשיו נהגו להקל במחט שאינה נקובה שראשה אחד עבפז מפני שאינו עשוי כעין תכשיטפח.

והוא שמעמדת בה קישוריה אבל אם אינה מעמדת בה קישוריה אף שצריכה לה לאיזה צורך שיהיה כגון לחלוק בה שערה וכיוצא בהן כיון שאינה משמשת לה לצורך לבישה הרי היא משוי גמור כשאין ראשה העב עשוי כעין תכשיט שאין אדם יכול לצאת בכל החפצים הצריכים לו כשאינן לא מלבוש ולא תכשיטפט ואם הוא עשוי כעין תכשיט אסור מדברי סופרים משום גזירהצ:

יב

יב טבעת שיש עליה חותם אינה תכשיט לאשה אלא משוי גמורצא שאין דרך הנשים להתקשטצב בטבעת אלא כשאין עליה חותם ואם יצאה בה חייבתצג ואין זו הוצאה שלא כדרכה מפני שלפעמים נותן האיש בחול לאשתו טבעתו שיש עליה חותם להוליכה לבית להצניעה והיא משימה אותה באצבעה עד שמגעת לביתהצד ונמצא שדרך הוצאה היא אף לאשה לפעמים להוציא באצבעה טבעת שיש עליה חותם וכיון שאינה תכשיט לה חייבת עליה כשהוציאה בשבת אבל כשיצאת בטבעת שאין עליה חותם פטורהצה אבל אסורה מדברי סופרים משום גזירה שמא תשלפנה מאצבעה להראותהצו:

יג

יג לא תצא בכוליארצז והוא תכשיט שקושרת בו מפתחי חלוקהצח ולא בכובלתצט והוא קשר שקשור בה בושם שריחו טוב ואשה שריחה רע טוענתו עליהק ובשבת אסורה לצאת בוקא משום גזרה שמא תשלפם מעליה להראותוקב:

יד

יד אם חסר לה שן אחד ומשימה שן אחר במקומהקג אם הוא של זהב לא תצא בוקד משום שהוא משונה במראיתו משאר השיניים ושמא ישחקו עליה ותטלנו משם בידה ותשכח ותביאנוקה אבל אם הוא של כסףקו שהוא דומה במראיתו לשאר השינייםקז וכל שכן אם הוא שן של אדםקח מותרת לצאת בו:

טו

טו לא תצא במנעל הקרוע למעלהקט שמא ישחקו עליה ותחלצנו מעל רגלה ותביאנו בידהקי ולא תצא במנעל חדשקיא שלא הלכה בו עדייןקיב שמא לא יבא למדת רגלה ותחלצנו ותביאנו בידהקיג אבל אם נסתה ללכת בו מאתמולקיד כבר הכירה בו שהוא מכוון להקטו אוקטז אינה מקפדת כלל על זהקיז וכל זה באשה אבל איש מותר לצאתקיח בין במנעל הקרוע בין במנעל חדש שלא נסה ללכת בו מאתמול מפני שאין האיש מקפיד כל כךקיט על מנעליו כמו האשה שהיא שחצניתקכ ושאר מלבושים שהם קרועים או חדשים אף האשה מותרת לצאת בהםקכא לפי שבדברים גדולים שהם עיקר המלבוש אין חוששים בהם שתשלפם מעליה כמו שנתבאר למעלהקכב:

טז

טז יוצאת בחוטי שיערקכג הכרוכים לה על שער ראשה שאינן דומין לחוטי צמר ופשתן שמסירתן מעל ראשה כשצריכה לטבול משום חציצהקכד אבל חוטי שער אין חוצצין על שער ראשהקכה מפני ששער בשער אינו יכול להיות מהודק יפהקכו שלא יבואו המים ביניהם ולכך אינה צריכה להסירם בשעת טבילה ואפילו אם חוטין אלו הם עשויים משער חברתהקכז שאינה דומה במראיתו לשער שלהקכח ואפילו הם משער של בהמהקכט אין חוששין שמא ישחקו עליה ותסירם בידהקל ובלבד שלא תצא ילדה ששערותיה שחורות בחוטין העשויות משערות של זקנות שהן לבנות ולא תצא זקנה בחוטין של שער ילדהקלא מפני ששחור על גבי לבן או לבן על גבי שחור הוא מגונה וישחקו עליה ותסירם מראשה ותביאם בידהקלב.

אבל לא תצא בפיאה נכריתקלג דהיינו קליעת שער תלוש שנותנת על שערה כדי שתראה כבעלת שער הרבהקלד שמא תחלצנה מעל ראשה להראותה או שמא תפול מעל ראשה ותביאנה בידהקלה:

יז

יז יוצאת בקשר שעושין לרפואה מקיטוף עין הרע שלא ישלוטקלו מפני שקשר זה הוא כקמיע מומחהקלז שנתבאר בסי' ש"אקלח ויוצאת במוך שבאזנהקלט שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזןקמ והוא שהמוך קשור באזנהקמא קשר מהודקקמב שלא יוכל ליפולקמג וכן במוך שבסנדלהקמד אם הוא קשור בסנדלהקמה או בעקיבהקמו מפני שמוך זה הוא לה כמו תכשיט ומלבוש שהרי הוא משמש להנאת גופהקמז כמו שאר מלבושיםקמח ובסנדל ומנעל הסתומים מכל צד מותר אפילו אין המוך קשור כלל כיון שאי אפשר לו ליפול משםקמט אבל אם הם פתוחים אפילו מצד אחד צריך לקשרו שםקנ:

יח

יח ויוצאת במוך שהתקינה לנדתהקנא שיבלע בו הדםקנב אע"פ שאינו קשור בירכותיה שאם יפול לא תביאנו בידה מחמת מאיסותוקנג ואפילו עשתה לו בית ידקנד במה דברים אמורים כשמשימה אותו שם כדי שלא יפול הדם על בשרה ויצערנה כשיתייבש אבל אם משימה אותו כדי שלא יטנף הדם את בגדיה אסורה לצאת בוקנה אע"פ שקשור לה כיון שאינו דרך מלבוש כמו שנתבאר בסי' ש"אקנו:

יט

יט ויוצאת בפלפלקנז ארוךקנח שמשימה בפיה לריח הפהקנט ובגרגיר מלחקס שמשימה בפיה לרפואת חולי השינייםקסא מפני שהם כתכשיטים להקסב ובלבד שלא תתקנםקסג בפיה לכתחלה בשבתקסד ואפילו אם נתנתם בפיה מערב שבת ונפלו בשבת לא תחזירם לתוך פיהקסה מפני מראית העין שנראה כאלו היא מערמת ליתנם בפיה כדי להוציאה לרשות הרבים שאין הכל יודעים למה היא נותנתם בפיהקסו.

אבל מוך שבאזנה ושבסנדלה מותרת לקשרו שם בתחלה בשבת ולצאת בוקסז מפני שניכר הדבר למה נותנת שם המוך והכל יודעים שהיא צריכה לו ואינה מערמת כללקסח והוא הדין שמותר לקשור קש או תבן בתוך המנעל בתחלה בשבת ולצאת בוקסט ואם המנעל סתום מכל צד מותר אפילו בלא קשירה כמו במוך.

וכל מה שמותר באשה כל שכן שמותר באישקע:

כ

כ יוצאת בבתי שוקים שקושרתם במשיחה סביב שוקיה אע"פ שאין המשיחה קשורה בהם (אלא עליהם) אין חוששין שמא ישתלשלו למטה (עם המשיחה שעליהם) ויפלו ותביאם בידהקעא:

כא

כא יוצאת באצעדהקעב בזרוע או בשוק והוא <(ב)> שתהא דבוקה לבשר ולא תשמט ותפול ותביאה בידהקעג:

כב

כב אע"פ שכל מה שאסרו חכמים לצאת בין לאיש בין לאשה לא אסרוהו אלא מחשש שמא כשיטלם בידם יעבירם ד' אמות ברשות הרבים או יכניסם מרשות הרבים לרשות היחיד כל דבר שהתירו לצאת בו מפני שאין שום דרך כלל שיטלנו בידו מותר לשלפו וליטלו ביד ברשות הרבים ולחזור ולהתלבש בו או להתקשט בו קודם שילך ד' אמות בין איש בין אשה ואין לנו לחוש שמא כשיטול בידו ישכח ויעבירנו ד' אמותקעד לפי שאי אפשר לתקן חששא זו שהרי אם ישכח שהוא שבת מה נועיל כלום אם נאסר לו לשלפו מעליו ברשות הרבים בשבת הלא הוא סבור שהיום חול ואם יהא זכור כשהוא שולפו מעליו שהיום שבת בודאי לא יעבירנו ד' אמות בידיו ואין לחוש שמא ברגע ישכח שהוא שבת ויעבירנו ד' אמות משא"כ בדברים שיש דרך לפעמים שיטלם בידו הן מחמת שיפלו ויגביהם הן מחמת שישחקו עליו ויטלם ביד הן באשה שתטלם להראותו הן שתטלם משום טבילה אסרו חכמים לצאת בהם בתחלה מביתו בשעה שזכור את השבת מחשש שמא ישכח את השבת כשיגיע העת שיטלם בידו ויעבירם אז ד"א בשכחתו או יכניסם אז מרשות הרבים לרשות היחידקעה:

כג

כג כל תכשיט ומלבוש שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים מחשש שמא יביאנו בידו אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבתקעו בין האיש בין האשה ואין זו גזרה לגזרה שהכל גזירה אחת היא שהחצר שאינה מעורבת איסור ההוצאה בה דומה בעיני העם לאיסור ההוצאה ברשות הרבים ואם נתיר להם בחצר יתירו לעצמן גם ברשות הרבים לפיכך כשגזרו חכמים על רשות הרבים גזרו ג"כ על חצר שאינה מעורבת בכל התכשיטים האסורים ברשות הרביםקעז חוץ מכבול ופיאה נכרית שהתירו לאשה בחצרקעח שאינה מעורבת כדי שלא תתגנה על בעלהקעט אם לא תתקשט כלל גם בחצר לפיכך התירו לה מקצת תכשיטיהקפ אבל בחצר המעורבת מותר לצאתקפא אפילו בדברים שיש בהם חיוב חטאת אם יצא בהם לרשות הרבים ואין חוששין שמא ישכח ויצא בהם מחצר לרשות הרבים.

ויש חולקין על זהקפב ואומרים שאפילו בתכשיטים שאסרו לצאת בהם לרשות הרבים משום גזרה שמא יביאם בידו אסור לצאת בהם אפילו בבית דהיינו שאסור להתקשט בהם כלל בשבת חוץ מכבול ופיאה נכרית לאשה גזירה שמא יצאו בהם לרשות הרבים ואין זו גזירה לגזירה שהדבר קרוב לודאי שכשירצה לצאת לרשות הרבים ישכח להסיר התכשיטין מעליו שהרי בחול אין דרך כלל לשלוף התכשיטין כשיוצא מביתו לרשות הרביםקפג ואין צריך לומר שדבר שיש בו חיוב חטאת אם יצא בו לרשות הרבים שאסור להשים אותו עליו בביתקפד ולכן אסור להשים איזה חפץ בתוך חיקו או בשאר מקומות שבבגדיו בשבת אפילו בתוך ביתוקפה וכן לתלות מפתח או חפץ אחר בחגורתוקפו או בשאר מקומות שבבגדיו בענין שאסור לצאת כן לרשות הרבים ואין היתר לטלטל שום חפץ בבית אלא בידו שבידו בודאי אין לחוש שמא ישכח ויוציאה לרשות הרביםקפז שהרי רואה החפץ בידו משא"כ כשאינו בידו יש לחוש שמא ישכח שהחפץ אצלו כשיוצא לרשות הרביםקפח ואפילו אם היה אצלו מבעוד יום צריך להסירו כשתחשך אם לא נזכר להסירו סמוך לחשיכה כמו שנתבאר בסי' רנ"בקפט (ואפילו בעיר המעורבתקצ שאין בה מקום האסור עכשיו בטלטול אסור) ואפילו שיש אומריםקצא שאין לנו רשות הרבים כלל אין להקל בדברקצב.

ויש להחמיר כסברא זוקצג אם לא בעת הצורך שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר בסי' ש"אקצד.

אבל יש מקילין עודקצה שאפילו לחצר שאינה מעורבת מותר לצאת בכל התכשיטין שאסרו משום גזירה שמא יביאם בידו.

ויש מקילין עודקצו לפי זה לצאת בהם אף לכרמלית אף על פי שאין לה מחיצות כחצר שאינה מעורבתקצז ועל פי דבריהם אין למחות עכשיו בנשים שלנו היוצאות בכל מיני תכשיטים לפי שיש אומרים שבזמן הזה אין לנו רשות הרבים כלל אלא כרמליתקצח.

ויש שלימדו עליהם זכות אחרקצט שלא אסרו התכשיטין אלא בימיהם שלא היו התכשיטין מצוין כל כך לרוב ולא היו מתקשטות בהם כי אם בשבת ולכן היה דבר חידוש בעיניהן והיו מראות זו לזו משא"כ בזמן הזה שמצויין תכשיטין לרוב ויוצאת בהן גם בחול ואינן דבר חידוש בשבת שתראה אותם לחברותיה ואין היתר זה מועיל אלא לתכשיטים שאסרו מחשש שמא תשלפם להראותםר אבל תכשיטים שאסרו מחשש שמא יפלו או מחשש טבילה או שמא ישחקו עליה ותטלם בידה אין לנו לומר אלא שסומכות על דברי המקילין שנתבאר.

אבל כל הדברים שאסור לצאת בהם מן התורה מפני שהם משוי גמור אסור לדברי הכל לצאת בהם אפילו לכרמליתרא (ואפילו אם מוציא אותם הדברים בענין שאין בהם איסור מן התורה אף לרשות הרבים מחמת שהיא הוצאה שלא כדרכהרב מכל מקום כיון שהם משוי ולא תכשיט לא התירום לגמרי אפילו בחצר שאינה מעורבתרג אלא הרי הם כשאר שבות דשבות שלא התירו אלא במקום מצוהרד או הפסד מרובה כמו שנתבאר בסי' ש"ארה וכמו שיתבאר בסי' ש"זרו).

ולפיכך היה ראוי למחות בנשים שלא תצאנה בטבעות שיש עליהם חותם ובאנשים שלא יצאו בטבעות שאין עליהם חותם שהרי הן משוי גמור להן אלא שאין למחות בנשים שכיון שלא ישמעו מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידותרז.

ויש מי שלימד זכות על אנשיםרח שכיון שנהגו האנשים בזמן הזה לצאת בחול בטבעות שאין עליהם חותם הרי נעשו להם כתכשיט ומותר לצאת בהן לפי דברי המקיליןרט בתכשיטים גם לנשים אבל לפי דברי האוסריםרי בנשים גם אנשים אסורים לצאת בטבעת זו שהיא תכשיט לאיש ולאשה כמו שנתבאר בסי' ש"אריא.

ולפי היתר זה יש ללמוד היתר גם לנשים בטבעות שיש עליהן חותם שכיון שבזמן הזה נהגו הנשים לצאת בחול גם בטבעות שיש עליהן חותם הרי נעשו להן תכשיט ומותרין לצאת בהם בשבתריב לפי דברי המקיליןריג.

ומכל מקום צריך להזהיר לנשים שלא תצאנה אלא במחטין שצריכות להעמיד בהן קישוריהן ולא יותר כי בזה שאין להם תועלת בו ישמעו לנוריד.

וכל זה לענין להזהיר למחות בנשים או באנשים אבל כל אדם יש לו להחמיר על עצמו כסברא השניה שנתבאר למעלה ובעת הצורך יסמוך על סברא הראשונה שנתבאר למעלה:

כד

כד מחט שאינה נקובה שניטל עוקצה דהיינו הקשר שלה שבראשה העב וגם ניטל חוד שלה אין עליה תורת כלי כלל ואסור לטלטלה בשבתרטו וצריך להזהיר לנשים שלא יטלטלוה לשום בצעיפים אלא אם כן ניטל חודה ועוקצה מערב שבת (ויחדה אותה) לשם כך (מבעוד יום)רטז שע"י (יחוד מעשהריז) זה שמבעוד יום נעשית כלי לענין זה וכן מחט נקובה שניטל חודה וחורה (ויחדה אותה) מבעוד יום לשום אותה בצעיף מותר לשום אותה בצעיף בשבתריח ולצאת בה ג"כ:

(חסרריט)


א) משנה נז, א. טור ושו"ע ס"א.

ב) משא"כ קלועין, כדלקמן ס"ב. וראה לקמן סט"ז.

ג) רב נחמן בר יצחק אמר רבה בר אבוה שם בגמ'. וראה גם טור ושו"ע שם.

ד) משמעות הגמ' שם. וראה לשון התוס' שם ד"ה במה. טור ושו"ע שם. וראה עולת שבת סק"ד.

ה) תוס' שם.

ו) כ"ה בתוס' שם. וראה לשון הגמ' שם וטור ושו"ע שם.

ז) ר"י בתוס' שם כפי שהובא בר"ן שם (כה, ב) ד"ה וכתבו. מ"א סק"א.

ח) באה"ט סק"א. וראה דברי נחמיה סז, א.

ט) ט"ז סוף סק"ב. וראה גם לקמן סוף ס"ח.

י) תוס' נז, א ד"ה במה בשם ר"י. רא"ש רפ"ו. ר"ן שם (כה, ב) ד"ה וכתבו. טור בשם ר"ת. שו"ע ס"א.

יא) רא"ש שם. וראה קו"א סק"א.

יב) תוס' שם. רא"ש שם. ר"ן שם. טור שם. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב.

יג) בשו"ע סכ"ו, אבל בשוע"ר לא הגיעו לידינו סיום סימן זה.

יד) רב שם, וכמ"ש הטור יו"ד סי' קצח בשם ראב"ד, בבעל הנפש שער הטבילה ריש דיני חפיפה. וכ"כ הר"ן שם (כו, א) ד"ה גמ' בשם איכא מאן דאמר. שו"ע שם ס"ג. וראה שם ש"ך סק"ה.

טו) רב שם. טור ושו"ע ס"א.

טז) רש"י שם ד"ה מהו.

יז) רש"י שם ד"ה כל.

יח) רב שם. טור ושו"ע שם.

יט) טור והגהות מיימוניות פי"ט אות ח בשם ספר התרומה סי' רלט, וכלישנא בתרא דרב הונא בריה דרב יהושע שם, וכפירוש רש"י שם ד"ה הא נמי, ופירוש יש מפרשים שברא"ש שם סי' ב. רמ"א ס"א. וראה טהרה כהלכה פ"כ הערה 107.

כ) רש"י שם ד"ה דמיטנפי. הובא ברא"ש שם.

כא) רש"י שם. רא"ש שם. ט"ז סק"ב.

כב) רב הונא נז, א. טור ושו"ע ס"ב.

כג) רב יוסף שם. רמב"ם פי"ט ה"י.

כד) רש"י שם ד"ה לפי.

כה) רש"י שם. טור ושו"ע שם.

כו) רבינא שם רע"ב. טור ושו"ע שם.

כז) רש"י שם ד"ה סקטלא.

כח) רבינא שם ורש"י שם. טור ושו"ע שם.

כט) רש"י שם.

ל) טור ושו"ע שם.

לא) תוס' שם ד"ה הכא בשם רשב"א. ט"ז סק"ה.

לב) משנה נז, א.

לג) רש"י נט, ב ד"ה מנקטא. שו"ע ס"ז.

לד) גמ' נט, ב. רש"י נז, א ד"ה ואם.

לה) ירושלמי פ"ו ה"א. וראה גם לעיל סי' שא ס"ו.

לו) ירושלמי שם. תוס' נז, א ד"ה במה. וראה לקמן סכ"ב.

לז) במשנה נז, א. טור ושו"ע ס"ב.

לח) רבי אבהו שם ע"ב. טור ושו"ע שם.

לט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

מ) רבי אבהו שם ורש"י ד"ה המגיעים. טור ושו"ע שם.

מא) רב הונא שם.

מב) שם במשנה ופירוש רש"י ד"ה בזמן. ראב"ד בהשגות פי"ט ה"ו. שו"ע שם.

מג) רש"י שם. שו"ע שם.

מד) משנה סד, ב ורש"י שם ד"ה שהן. שו"ע שם.

מה) רש"י נז, א ד"ה בזמן.

מו) ראה לעיל סי' עה ס"ד.

מז) אור זרוע הל' שבת סי' פד אות ב. רמ"א ס"ב.

מח) משנה נז, א.

מט) רבי אבהו בגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע ס"ג.

נ) רי"ף שם (כו, רע"ב). טור ושו"ע שם.

נא) רמב"ם פי"ט ה"ז.

נב) ראה רע"ב במשנה שם ד"ה בכבול.

נג) ברייתא נז, סוע"ב וכרבי שמעון בן אלעזר. טור ושו"ע ס"ג.

נד) רי"ף שם (כו, ב). טור ושו"ע שם.

נה) רי"ף שם. טור.

נו) רי"ף שם.

נז) ב"ח ד"ה ולא באצטמא.

נח) משנה נז, א. טור ושו"ע ס"ד.

נט) רש"י שם ד"ה עיר, ורא"ש פ"ו רס"י ד. הובא בשו"ע שם.

ס) גמ' נט, סוע"א.

סא) רא"ש שם. שו"ע שם.

סב) ר"ת בתוס' שם ד"ה ולא. הובא בטור ושו"ע שם.

סג) כרבנן בברייתא נט, ב. רש"י במשנה נז, א ד"ה ואם.

סד) רי"ף (כו, סוע"ב) ורמב"ם פי"ט ה"י, כשמואל ורב אשי נט, ב דמתני לקולא, וכלוי שם.

סה) רב אשי שם בדעת שמואל. מ"א סק"ו.

סו) רי"ף שם (כז, א). שו"ע שם.

סז) תוס' שם ד"ה מאן. רא"ש פ"ו סי' ד. מ"א שם בשם שלטי הגבורים כו, ב אות ב. וראה גם לעיל סוף ס"א.

סח) רב אשי נט, ב.

סט) רש"י שם ד"ה רסוקי. טור ושו"ע שם.

ע) רש"י שם ד"ה אי. טור ושו"ע שם.

עא) רב אשי שם. טור ושו"ע שם.

עב) רש"י שם ד"ה שרי. טור.

עג) רב אשי שם. טור ושו"ע שם.

עד) משנה נז, א.

עה) גמרא נט, ב. טור ושו"ע ס"ח.

עו) רש"י ותוס' שם ד"ה נזמי האף. טור ושו"ע שם.

עז) רש"י שם. ט"ז סק"ו.

עח) אור זרוע הל' שבת סי' פד אות ח. רמ"א ס"ח.

עט) ראה מ"א סוף סקט"ז. וראה גם חידושי צ"צ מד, סוע"ד.

פ) רא"ש פ"ו סי' ז. טור ושו"ע ס"ט.

פא) ס' התרומה סי' רלט; רמ; רנד. סמ"ג ל"ת סה (יח, ב-ג. כ, ג).

פב) ט"ז סק"ז. מ"א סק"ח (שחלקו בזה על הב"ח ד"ה ומ"ש אבל מחט). וכ"ה לעיל סי' שא קו"א ס"ק ד, שכשאינו תכשיט שרי. אבל ראה מהדו"ב לסי' שא ד"ה והשתא (ובהג"ה יא שם), שהביא מס' התרומה וסמ"ג, שגם במחט שאינה נקובה לא התירו אלא במקום שהוא תכשיט. וראה מהדו"ב שם בסופו, שלדעה הא' דלקמן סי' שיז ס"ז י"ל שיש בזה איסור גם תפירה.

פג) ס' התרומה סי' רנד. סמ"ג ל"ת ס"ה (כ, ג). רבינו ירוחם ני"ב חי"א (פא, ג). שאסור להוציאה אפילו להעמיד מפתחי חלוקה.

פד) משנה סב, א. טור ושו"ע שם (שחייבת). ב"י ד"ה ולא תצא במחט נקובה. מ"א סק"ז (דהיינו אף שסוגרת מפתחי החלוק). וכ"ה לעיל סי' שא ס"ד (באיש) וש"נ.

פה) ס"ד במוסגר, וש"נ.

פו) ס' התרומה סי' רלט וסי' רמ. סמ"ג שם יח, ב. וראה גם לעיל סי' שא קו"א סק"ד, שכן הסכימו המ"א ס"ק ח והט"ז ס"ק ז. וראה מהדו"ב לסי' שא ד"ה וגם וד"ה ומיהו, ב' טעמים לחלק בין זה לדין אצעדה דלקמן סכ"א.

פז) מ"א שם.

פח) אבל במהדו"ב לסי' שא (ד"ה וגם) כתב, דהיינו לדידן שנהגו היתר בתכשיטין, כדלקמן סכ"ג, שכן מבואר בהדיא בס' התרומה (סי' רמ).

פט) גמרא ס, א. תוס' שם ד"ה למאי. רא"ש פ"ו ס"ז. ט"ז ס"ק ז. מ"א ס"ק ח. וראה חידושי צ"צ רב, ב.

צ) משנה נז, א. לפירוש רבא ס, א. טור ושו"ע שם.

צא) גמרא ס, א.

צב) ראה רש"י סב, א ד"ה גזברית. הובא בהגהת הרב במהדו"ב לסי' שא (סוף אות ג).

צג) משנה שם. טור ושו"ע ס"י.

צד) רבא שם. רמב"ם פי"ט ה"ג. מ"א סק"ט.

צה) משנה שם נז, א. טור ושו"ע שם.

צו) רש"י שם ד"ה ואם.

צז) משנה סב, א. טור ושו"ע סי"א.

צח) רב בגמ' שם ופירוש רש"י שם ד"ה מכבנתא. שו"ע שם.

צט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

ק) גמ' ורש"י שם ד"ה חומרתא. טור ושו"ע שם.

קא) כחכמים במשנה ובברייתא שם.

קב) גמ' ורש"י שם ד"ה ורבנן.

קג) משנה סד, ב וכפירוש רש"י ד"ה שן וטור ושו"ע סי"ב. וראה גם שלטי הגבורים כט, סוע"א.

קד) משנה שם וכחכמים. טור ושו"ע שם.

קה) רש"י שם ד"ה וחכמים ובדף סה, א ד"ה לא שנו וד"ה אבל בשם רבותיו. שו"ע שם.

קו) ר' זירא שם. טור ושו"ע שם.

קז) רש"י שם. שו"ע שם.

קח) רא"ש פ"ו סי' טו. טור ושו"ע שם.

קט) ברייתא קמא, ב ורש"י ד"ה מרופט. טור ושו"ע סי"ג.

קי) רש"י שם. טור ושו"ע שם.

קיא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קיב) בר קפרא שם.

קיג) רש"י שם ד"ה במנעל.

קיד) בר קפרא שם. טור ושו"ע שם.

קטו) רש"י שם. טור ושו"ע שם.

קטז) אוצ"ל: אז, וכ"ה ברש"י שם.

קיז) רש"י שם.

קיח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קיט) טור ושו"ע שם.

קכ) ראה לעיל סי' שא ס"ו.

קכא) כל בו סי' לא (לג, ד). רמ"א סי"ג.

קכב) סוף ס"א וש"נ.

קכג) משנה סד, ב. טור ושו"ע סי"ד.

קכד) כדלעיל ס"א.

קכה) רב נחמן אמר שמואל נז, ב אפילו אליבא דחכמים פ"ט דמקואות משנה א. שו"ע יו"ד סי' קצח ס"ד.

קכו) רש"י שבת שם ד"ה מכלל. וראה ט"ז שם סק"ח.

קכז) משנה סד, ב. טור ושו"ע שם.

קכח) ראה גמ' ורש"י שם דלא מאיס. וראה מ"מ וציונים.

קכט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קל) ראה גמ' ורש"י שם.

קלא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קלב) רש"י שם ד"ה ובלבד.

קלג) משנה שם. שו"ע סי"ח.

קלד) רש"י שם ד"ה פיאה נכרית. וראה גם רמב"ם פי"ט ה"ז.

קלה) ראה רמב"ם שם.

קלו) אביי נז, ב ורש"י ד"ה חומרתא. שו"ע סט"ו.

קלז) אביי שם.

קלח) סעיף כה.

קלט) משנה סד, ב. טור ושו"ע שם.

קמ) רש"י שם ד"ה במוך.

קמא) רמי בר יחזקאל סה, א. טור ושו"ע שם.

קמב) רא"ש פ"ו סי' יד. טור ושו"ע שם.

קמג) לבוש סט"ו.

קמד) משנה סד, ב. טור ושו"ע שם.

קמה) רמי בר יחזקאל סה, א. טור ושו"ע שם.

קמו) רמב"ם בפירוש המשניות שם.

קמז) ראה רש"י במשנה שם ד"ה שבסנדלה.

קמח) ראה עד"ז לעיל סי' שא סוף ס"י.

קמט) ספר התרומה סי' רמ. סמ"ג ל"ת סה (יח, ג). סמ"ק סי' רפא (ע' רצט). מרדכי רמז שנד. טור ושו"ע שם.

קנ) ב"י ד"ה וכתב בספר המצות.

קנא) משנה סד, ב. טור ושו"ע סט"ו. וראה לעיל סי' שב קו"א סק"א ד"ה והנה.

קנב) רש"י שם ד"ה לנדתה.

קנג) רבא סה, א. טור ושו"ע שם.

קנד) רבי אבא שם. טור ושו"ע שם.

קנה) תוס' סד, ב ד"ה ובמוך. ב"י ד"ה ובמוך בשם המפרשים. רמ"א שם וט"ז סק"י.

קנו) סעיף י.

קנז) משנה סד, ב. טור ושו"ע סט"ו.

קנח) רש"י שם ד"ה פלפל.

קנט) גמ' סה, א. רש"י שם.

קס) משנה שם ורש"י שם ד"ה גלגל. טור ושו"ע שם.

קסא) גמ' סה, א ורש"י שם ד"ה לדורשני ורש"י במשנה שם.

קסב) ראה רש"י סב, ב ד"ה כשיש. וראה תוס' נז, א סוד"ה במה. וראה לעיל סי' שא רסכ"ה.

קסג) בקוה"ש הגיה "תתנם", וכ"ה במשנה שם.

קסד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קסה) תוס' סד, ב ד"ה ובלבד (הא'). טור ושו"ע שם.

קסו) תוס' שם.

קסז) ב"י ד"ה ובפלפל ממשמעות הרמב"ם פי"ט הי"א והי"ב. וכן כתב להדיא בהגהות מימוניות שם אות ע.

קסח) ראה תוס' שם בסופו גבי "פורפת על האבן כו'".

קסט) ב"ח ד"ה ומ"ש וכתב. אליה זוטא סק"ט.

קע) כשהוא תכשיט גם לאיש (ראה לעיל סי' שא ס"ו).

קעא) טור בשם ר"י ושאר פוסקים הובאו בב"י ד"ה וכתב ר"י. שו"ע סט"ו. אמנם במהדו"ב לסי' שא ד"ה ומיהו מסיק כגירסת ס' התרומה (סי' רמ) וסמ"ג (יח, ג): שמותר לאשה לקשור סביב בתי שוקים שלה רצועה או משיחה פן ישתלשלו למטה אע"פ שאין המשיחה או הרצועה קשורה בהן (והיינו שמטעם זה אינם תכשיט רק צורך לבישה).

קעב) משנה סג, א וכדפירש רב יהודה שם ע"ב. שו"ע סוף סט"ו. וראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה וגם וד"ה ומיהו), ב' טעמים שאינן חשובות תכשיט (כמו מחט להעמיד קישוריהן דלעיל סי"א), כיון שמכוסים בבגדיה או כיון שעשויים כדי שלא יפלו הבתי שוקים.

קעג) רמב"ם פי"ט ה"ה. שו"ע שם.

קעד) תוס' נז, א ד"ה במה אשה. רא"ש פ"ו סי' א, ר"ן שם (כה, ב) ד"ה וכתבו. שו"ע סט"ז.

קעה) תוס' ורא"ש שם.

קעו) הרי"ף (כט, א) והרמב"ם פי"ט ה"ח, וכרב שם סד, ב. דעה ראשונה בטור ושו"ע סי"ח.

קעז) מ"מ שם.

קעח) משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קעט) עולא בגמ' שם. רמב"ם שם. מ"א סקי"ד.

קפ) רש"י שם ד"ה כדי.

קפא) מ"מ שם בדעת הרמב"ם.

קפב) מ"מ שם בשם הרמב"ן שם ד"ה אמר רב, והרשב"א עבוה"ק בית נתיבות ש"ג סי' ב. ר"ן (כט, א) ד"ה אמר רב. דעה שניה בשו"ע שם.

קפג) ר"ן שם.

קפד) משמעות הר"ן שם.

קפה) ראה לעיל סי' שא סוף סל"ח וקו"א ס"ק ט (לדעה זו), דהיינו אפילו שלא כדרכו שפטור אפילו ברה"ר.

קפו) ירושלמי פ"ו סוף ה"א. מ"מ שם, ורבינו ירוחם ני"ב חט"ז (צב, ג) בשם הרמב"ן והרשב"א (שם). שו"ע סי"ז. מ"א סקי"ג.

קפז) מ"מ שם.

קפח) ראה לעיל סי' רנב סי"ז.

קפט) סעיף כ.

קצ) ראה בדי השלחן סי' קטו ס"ק מד.

קצא) כדלקמן סי' שמה סי"א וש"נ.

קצב) ראה גם לעיל סי' רנב ס"כ.

קצג) ראה מ"מ שם בסופו. ד"מ אות ו.

קצד) סל"ח-ט.

קצה) ר"ת בתוס' סד, ב ד"ה רבי, וכרבי ענני בר ששון שם. וכן דעת ר"י בתוס' שם. הובא בטור ושו"ע שם.

קצו) תוס' שם בשם רבינו ברוך, בס' התרומה סי' רלט-רמ.

קצז) ראה לקמן סי' שלד סי"ז.

קצח) ראה תוס' שם.

קצט) שלטי הגבורים כה, ב סוף אות ב. רמ"א סי"ח. וראה גם תוס' בשם רבינו שר שלום.

ר) אליה זוטא סקי"א ממשמעות לשון הרמ"א שם.

רא) ספר התרומה סי' רמ. טור ושו"ע שם.

רב) כדלעיל סי' שא ס"ב.

רג) ולדעה הא' – אפילו בבית, כדלעיל סי' שא קו"א ס"ק ט.

רד) אבל ראה לקמן סי' שלא ס"ח וסי' שמ סוף ס"ב. וראה מ"מ וציונים. וראה תהלה לדוד ס"ק ב. זכרון יוסף אות קסז.

רה) סעיף לח.

רו) סעיף יב.

רז) ר"ן שם (כו, א) ד"ה אבל. ועד"ז בתוס' שם בסופו בשם הקדמונים. רא"ש פ"ו סי' יג בשם ר"ת. טור ושו"ע שם. וראה גם מ"מ שם סוף ה"ג בשם הרמב"ן (נז, א סוד"ה מתני') והרשב"א (נט, ב סוד"ה איכא) הובא בד"מ סי' שא אות ב, אך בהנ"ל מיירי גם באנשים. וראה לקמן סי' שלח סוף ס"ו. סי' תרח ס"ד. וראה לעיל סי' קנו ס"ז.

רח) ר"ן בפרק במה אשה שם ד"ה ועל פי. הובא בשו"ע שם.

רט) ר"ת בתוס' שם. הובא לעיל.

רי) רבינו ירוחם ני"ב ח"ה (עד, א). הביאו ב"י סי' שא ד"ה ומ"ש רבינו אבל דבר.

ריא) סוף ס"ו.

ריב) ב"י סוד"ה ובעל התרומה. שו"ע שם.

ריג) ר"ת הנ"ל.

ריד) מהר"י אבוהב על הטור ד"ה ולא תצא במחט. שו"ע סוף סי"ח.

רטו) ס' התרומה סי' רנד (ובסימנים שם). מרדכי רמז שכו (הובא ב"י סוף הסי') לפירוש המ"א סקט"ו.

רטז) מרדכי שם. שו"ע סי"ט. וראה מהדו"ב לסי' שא (ד"ה והנה לפי"ז במחט), שמסתפק אי מהני יחוד מבעוד יום לדעת ס' התרומה.

ריז) ראה אליה רבה סי' שח סקכ"ז מתוס' מט, ב ד"ה אבא.

ריח) ראה גם לקמן סי' שח סל"ט.

ריט) סיום סי' שג (היינו סעי' כ-כז בשו"ע) וסי' דש.