שה במה בהמה יוצאת בשבת ובו ל"ח סעיפים

א

א כבר נתבאר בסי' רמ"וא שאדם מצווה על שביתת בהמתו מן התורה ואם בהמתו הוציאה איזה דבר לרשות הרבים אף שיצאת מאליהב עבר הואג על מצות עשה של תורהד אלא שיש מקצת דברים שדרך הבהמה לצאת בהם בחול אף כשאינה נושאת משוי ודברים אלו חשובים לה תכשיטה ומותר שתצא בהם לרשות הרבים בשבת ואלו הם כל דבר שהבהמה משתמרת על ידוו שלא תברח כשהולכת ברשות הרבים כגון רסן וכיוצא בו כמו שיתבארז ואי אפשר לשמרה בשמירה פחותה מזו הרבה ואף שאפשר לשמרה בשמירה פחותה מזו מעט מותר שתצא בשמירה זו לרשות הרבים לפי שכן דרכה בחול לצאת אף בשמירה זו ואף שהיא יתירה לה קצת שהרי אף בפחותה מזו די לה מכל מקום אין דרך העולם לכוין השמירה ולצמצמהח א"כ אף שמירה זו שהיא יתירה קצת היא תכשיט לה כיון שדרכה לצאת כך בחול פעמים רבות אף כשאינה נושאת משוי אבל אם די לה בשמירה פחותה מזו הרבה שנמצאת שמירה זו יתירה הרבה הרי היא משוי להט מפני שאין דרכה בחול לצאת בשמירה יתרה הרבה.

ואין צריך לומר שלא תצא בכל דבר שאינה נשמרת בו אע"פ שאותו דבר די לשמור בו בהמה אחרת כיון שאינו די לשמור בו בהמה זו אין דרך בהמה זו לעולם לצאת בדבר זה והרי הוא לה משוי גמורי:

ב

ב לפיכך הנאקהיא והיא גמלא נקיבה גדולה ולבנהיב יוצאת בחטם והוא טבעת של ברזל שנוקבין חוטמה ומכניסין לה הטבעתיג אבל אינה יוצאת באפסר שכיון שאינה נשמרת בו הרי הוא משוי להיד והלובדקיםטו והוא חמור הבא מן לובטז וכן הסוס שלנויז יוצאים בין באפסר (פי' קבישטר"ויח) בין בפרומביא (פי' פרי"גיט) והוא רסן של ברזלכ ואף שהאפסר די להם אין הפרומביא להם שמירה יתרה הרבה אלא יתרה קצת ודרכם בכך פעמים רבותכא ומכל מקום לא יצאו בשניהם יחד באפסר ובפרומביא אלא באחת מהןכב אבל הפרד והגמל והחמור יוצאין באפסרכג אבל לא בפרומביאכד מפני שהפרומביא להם שמירה יתרה הרבה ואין דרכם בכך (אבל השור לא יצא באפסר כמו שיתבארכה):

ג

ג וכל בהמה היוצאת באפסר אין צריך למשכה באפסר אלא מותר לכרוך חבל האפסר סביב צווארהכו לנוי ותצא בו שנוי זה דרכה הוא שכן רגילות בחול לכרוך האפסר לנויכז.

במה דברים אמורים בנוי כזה וכיוצא בו שהוא רגיל בכלכח אבל נוי שאין רגילין בו אלא מקצת אנשים לא תצא בוכט כמו שיתבארל ויש אומריםלא שאפילו נוי הרגיל בכל אסור שתצא בו שאין נוי לבהמה ולא התירו לכרוך חבל האפסר סביב צוארה אלא ברפיוןלב קצת שיוכל להכניס ידו במהרה בין הכריכה לצוארה כדי למשכה כשתרצה להשמט ממנו שבענין זה הוא רגילות לצאת בחול (ולענין הלכה ברשות הרבים יש להחמיר כסברא האחרונהלג אבל בכרמלית שהיא מדברי סופרים יש להקל כסברא הראשונהלד) (ואעפ"כ כיון שהוא דבר שאין בו צורך כלל טוב להחמיר בכל מקום כסברא האחרונה):

ד

ד מותר לטלטל האפסר או הרסן וליתנו על הבהמה היוצאה בו ואין בו משום איסור טלטול מפני שמוכן הוא לבהמהלה ובלבד שלא ישען על ראשה או גופה כשנותנו עליהלו כמו שיתבארלז:

ה

ה אם קשר חבל בפי הסוס הרי זה משוי לפי שאינו משתמר בולח שהוא נשמט מפיו ואינו דומה לאפסר שהוא קשור בראשולט:

ו

ו כל בהמה שעסקיה רעים מותר שתצא בשמירה יתרה ואע"פ שאין בנות מינה צריכות לאותה שמירה ומשוי הוא להן אינה משוי לה כיון שהיא צריכה לכךמ ודרכה בכך בחול ומותר שתצא אפילו בב' מיני שמירות כגון אפסר ורסן יחד אם היא צריכה לכך והכל לפי העניןמא:

ז

ז בעלי השירמב כגון כלבים של ציידים וחיות קטנותמג שיש להם כמין אצעדה סביב צוארה וטבעת קבוע בה ומכניסין רצועה בטבעת ומושכין אותה בהמד מותר שיצאו בשיר זה לרשות הרבים ויכול למשכן בומה כדרכו בחול ומותר גם כן לכרוך הרצועה סביב צווארןמו כמו שנתבאר למעלהמז:

ח

ח אילים יוצאים לבוביםמח והוא עור שקושרים להם תחת זכרותם כדי שלא יעלו על הנקבותמט מפני שדרכם לצאת כך בחול והרי זה כמלבוש להםנ והרחלות יוצאות שחוזותנא והוא שקושרין אליתן כלפי מעלה על גבן כדי שיעלו עליהן הזכריםנב ויוצאות כבולותנג והוא שקושרין אליתן כבולות למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכריםנד ויוצאות כבונותנה והוא שקושרין בגד סביבן לשמור הצמר שיהיה נקינו והעזים יוצאות צרורותנז והוא שקושרין מטלית על ראשי דדיהןנח.

במה דברים אמורים כשקושרם שם כדי שיצטמקו דדיהן ולא יחלבונט שאז דרך להיות הקשר מהודק יפהס אבל אם קשרם שם כדי לשמור חלבם בדדיהן שלא יטפטף מהן לארץסא שאז אין דרך להקפיד שיהיה מהודק יפה אסור להניחן לצאת כך בשבת גזרה שמא תפול המטלית מעל דדיהן וישכח ויביאנה בידו לביתוסב:

ט

ט החמור דרכו לצאת במרדעת אף כשאינו נושא משויסג מפני שטבע החמור הוא קר ואפילו בתקופת תמוז קר לו ולכן נותנין עליו מרדעת לחממוסד ואם קשר לו המרדעתסה מערב שבתסו מותר שיצא בה בשבת שמלבושו היאסז אבל אם אינה קשורה לו לא יצא בהסח גזירה שמא תפול מעליו ויביאנה בידוסט ובשבת אי אפשר לקשרה לו מפני שכשקושר צריך להתקרב אליו ולישען עליו קצת ונמצא משתמש בבעלי חייםע וזה אסור מטעם שיתבארעא:

י

י אבל לא יצא החמור באוכף אע"פ שקשור לו מערב שבתעב מפני שאין האוכף מחמם אותועג ואין דרכו לצאת בו אלא אם כן נושא משויעד ושאר כל הבהמות אף במרדעת לא יצאועה מפני שאין דרכן בכך אלא אם כן נושאות משוי לפי שאינן צריכות להתחמם כמו החמורעו:

יא

יא מותר ליתן מרדעת על החמורעז בחצרעח מפני הצינהעט ובלבד שלא יצא בהפ כיון שאסור לקשרה לופא אבל על הסוספב ושאר הבהמותפג אסור ליתן מרדעת כלל אפילו בחצר מפני שנראה כאילו רוצה להטעינו משויפד וגם הוא טורח שלא לצורךפה כיון שאין לו צער מהצינהפו ואף שיש לו תענוג מחימום המרדעת לא התירו לטרוח בשבת בשביל תענוג הבהמה אלא בשביל צערהפז כמו החמור שיש לו צער מצינה אפילו בתקופת תמוזפח ובשעה שהקור גדול ואנו רואים שיש צער להסוס וכן בימות החמה אם הזבובים רבים ומצערים להסוס דינו כחמור ומותר להניח עליו מרדעתפט אבל אסור להניח אוכף על גבי החמור כיון שאינו מחממו ואין צריך לומר על גבי סוסצ ושאר בהמותצא שאינן צריכות חימום כלל.

ובהמה שהיה עליה אוכף או מרדעת אסור להסירן מעליהצב בין שהיא חמור או סוס או משאר בהמות מפני שזהו טורח שלא לצורךצג ואפילו אוכף שעל גבי חמור שבא מן הדרך ונתייגע וצריך להסירו מעליו לצננו לא יטלנו מעליו בידוצד שאף שיש לו קצת צער מחימום המשוי של האוכףצה מכל מקום מאיליו יצטנן כשינוחצו שהחמור טבעו קר שאף בתקופת תמוז קר לוצז אלא אם הוא רוצה לצננו מיד מתיר מתחתיו את החבל שהאוכף קשור בוצח ומוליך ומביא את החמור בחצר עד שיפול האוכף מאיליוצט:

יב

יב אין תולין לחמור טרסקלק והוא סל מלא שעורים שתולין לבהמה בצוארה ונותן פיה לתוכו ואוכלת ותענוג בעלמא הוא שלא תצטרך לשוח צוארה לארץקא ואסור לטרוח בשבת בשביל תענוג הבהמהקב אבל עגלים וסייחים שצווארן קצר ומצטערים לשוח לאכול מעל גבי קרקע מותר לתלות להן טרסקל בצוארן בחצרקג אבל לא יצאו בוקד שמשוי הוא להןקה:

יג

יג לא יצא הסוס בזנב שועלקו שתולין בין עיניו שלא תשלוט בו עין הרעקז ולא בזהורית שבין עיניוקח שעושים לו לנויקט שנוי זה אינו רגיל בכל אלא מקצת אנשים עושים כןקי ולא יצאו עזים בכיס שבדדיהןקיא שקושרים אותו כדי שלא יסרטו דדיהן בקוציםקיב שהיו דדיהן גסיםקיג גזרה שמא יפול הכיס ויביאנו בידו שאין דרך לקשור יפה כיס זה בקשר מהודקקיד ולא תצא פרה בחסום שבפיהקטו שחוסמין פיה שלא תרעה בשדות אחריםקטז שכיון שאינו שמירת גופה הרי זה משויקיז ולא תצא כל בהמה בסנדל שנועלים ברגליה שלא תנגףקיח גזירה שמא יפול מרגליה ויביאנו בידוקיט אבל יוצאת באגד שעל גבי המכה ובקשקשים שעל גבי השברקכ והם שני לוחות שקושרים סביב עצם הנשבר שלא ינוד אנה ואנה עד שיתחברקכא ויוצאת בשיליא המדולדלת בהקכב שיצתה מקצתה ותלויה בהקכג:

יד

יד זוג התלוי בצואר בהמהקכד או כלבים וחתולים ועופותקכה אם פוקקוקכו בצמר או במוכין שלא יקשקש העינבל בתוכוקכז ולא ישמיע קול של שירקכח כדרך הזוגין מותר שתטייל בזוג זה בחצרקכט אבל לא תצא בו לרשות הרביםקל אפילו היא עיר המעורבתקלא בין אם הוא בצוארה בין אם הוא ארוגקלב בכסותהקלג (פירוש כגון סוסים מעוליםקלד שמכסים אותם בכסות כדי שלא יטנפוקלה ואין כסות זו חשובה משוי כיון שדרכם בכך וכמ"ש למעלהקלו ברחילות הכבונות) מפני מראית העיןקלז שנראה כאלו מוליכה לשוק למכור שאז הוא דרך לתלות להזוג לנאותה בפני הקוניםקלח אבל בחצר אין שם רואים שיחשדוהוקלט ואף שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אסרו אפילו בחדרי חדריםקמ מכל מקום כאן שאף אם יעשה כן במקום רואים לא יחשדוהו באיסור של תורה אלא באיסור מקח וממכר שהוא מדברי סופריםקמא לא החמירו כל כך לאסור אף במקום שאין רואיםקמב וכן הדין בכל כיוצא בזה.

(חסר כאן. עיין מג"אקמג ואליה זוטאקמד ומרדכיקמה ודרכי משהקמו וצ"ע בס' התרומהקמז):

טו

טו לא תצא בהמה בחותם בין שהוא בצוארה בין שהוא בכסותהקמח גזירה שמא יפסק ויפול ויביאנו בידוקמט ואפילו הוא ארוג בכסותה שלא חלקו חכמיםקנ:

טז

טז לא יצא הגמל במטולטלתקנא והוא כמו כר קטן מלא מוכין שנותנין תחת זנבו שלא תשחית הרצועה את הבשרקנב גזרה שמא יפול מעליו ויביאנו בידוקנג ואפילו אם הוא קשור לו בזנבוקנד חוששים שמא ישמט ויפולקנה אלא אם כן קשור לו בזנבו ובחטוטרתוקנו שכיון שקשור בשניהם אין לחוש שיפולקנז וכן אם קשור בשלייתה יוצאה בוקנח שבוודאי לא תנתחנו שיפול מעליה מפני שיכאב לה אם תנתחנוקנט:

יז

יז לא יצא הגמל עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמותקס ואיזהו עקוד שקושר ידו אחת עם רגלו ורגול שכופף רגלו אחת למעלה וקושרה שםקסא כדי שלא ילך אלא על ג' רגליםקסב שלא יוכל לברוחקסג (גזרה שמא יפול החבל מעל רגליו ויביאנו בידו):

יח

יח לא יקשור גמלים זה בזהקסד והוא תופס בידו אפסר הראשון וכולם נמשכים על ידוקסה ואפילו אינן אלא שניםקסו ואפילו היו קשורים זה בזה מערב שבת לא ימשכם כן בשבתקסז אפילו היא עיר המעורבתקסח מפני שנראה כאילו מוליכם לשוק למכורקסט אבל אם תופס כמה אפסרי גמלים בידו מותרקע וכן שאר כל הבהמותקעא (ועיין ביו"ד סימן רצ"זקעב):

יט

יט המוציא בהמה ומושכה בחבל האפסר צריך ליזהר שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח למטהקעג מפני שדומה כמו שנושא חבל טפח זה בידו ואינו נראה שהוא מהאפסר שעל הבהמהקעד ומכל מקום אם הוציא טפח אחד מתחת ידו לא עשה איסור אלא אם כן הוציא ב' טפחים אלא שלענין מעשה צריך להחמיר שלא יצא אפילו טפח אחד מידוקעה וצריך שהחבל שבין ידו לבהמה יהיה גבוה מן הארץ טפח או יותר דהיינו שיזהר שלא להניח הרבה מן החבל בין ידו לבהמהקעו כדי שלא יכביד כל כך באמצעו עד שיגיע בטפח הסמוך לארץקעז כדי שתהא נראית הבהמה נמשכת בו שאל"כ אין נראה שאוחז ראש האפסר בידו אלא חבל אחרקעח ואם החבל ארוך הרבה יכרוך אותו סביב צוארהקעט כמו שנתבאר למעלהקפ:

כ

כ לא יצא החמור בסולם שבצוארוקפא והם לוחות שקושרים סביב צוארו שלא יוכל לחכך מכתוקפב בשיניו ולוחות אלו חשובים יותר מקשקשים שעל גבי השבר ואם יפלו מעליו יחוס עליהם ויביאם בידוקפג לכן לא יצא בהםקפד וכן לא יצא ברצועה שברגלוקפה והוא כמין טבעת עבה שעושים מקש וקושרים ברגלי הבהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בזו ועושים לה זה להגן שלא תכה זו בזוקפו ואין התרנגולים יוצאים בחוטין שקושרים ברגליהםקפז שלא יתחלפו באחריםקפח ולא ברצועהקפט קצרה שקושרים בה שתי רגליהם יחד כדי שלא יוכלו להרים רגליהם להתיזקצ שלא ישברו את הכליםקצא ואין האילים יוצאים בעגלה קטנה שתחת אליותיהםקצב שעושים להם כן שלא תלקה האליה בסלעים וטרשיםקצג כשתהא נגררת בארץקצד ואין העזים יוצאים בעץ ידוע שנותנים בחוטמיהן כדי שיתעטשו ויפלו התולעים שבראשיהןקצה שבכל אלו יש לחוש שמא יפלו ויביאם בידוקצו ולא יצא העגל בעול קטן שנותנים על צוארוקצז שיהא למוד לכוף ראשו לכשיגדלקצח ולא בזמם שמניחים בפיו של עגל כדי שלא יינק מהפרה כשהיא במרעהקצט (שכיון שאינו לשמירת גופו משוי הוא לור).

ולא תצא פרה בעוררא שרץ שנימיו חדין כמחטרב וקושרים עורו בדדי הבהמהרג שלא יינקוה שרציםרד ולא ברצועה שקושרים לה בין קרניהרה בין שקשרה לשימוררו דהיינו לאחזה ולמשכה בהרז כשתרצה לברוח בין שצבעה וקשרה לה לנוירח מפני שנוי זה אינו רגיל בכל והרי הוא משוירט ושימור אין הפרה צריכה כלל שאין דרכה לברוחרי וכן הדין בשורריא ולכן לא יצאו שור ופרה בחבל שבצוארם שמשוי הוא להם אבל עגלים מותר מפני שהם מורדים בקלריב וצריכים שמירה ודרכם לצאת באפסר לפעמים:

כא

כא הבהמה יוצאה בקמיע שהוא מומחהריג אבל לא בקמיע שלא נתמחה עדייןריד לבהמה אע"פ שנתמחה לאדםרטו מפני שהאדם יש לו מזלרטז ומלאך המליץ עליוריז למעלה ומזלו מסייע לו שיועיל לו הקמיע הזה מה שאין כן לבהמהריח:

כב

כב כל דבר שאסור שתצא בו הבהמה לרשות הרבים מפני שהוא משוי לה אסור שתצא בו לכרמלית מדברי סופריםריט לדברי הכל אף שהיא הוצאה שלא כדרכה כמ"ש בסי' ש"גרכ ביציאת האשה וכל דבר שהוא תכשיט לה לפי שדרכה לצאת בו בחול אלא שאסור שתצא בו בשבת מדברי סופרים משום גזרה שמא יפול ויביאנו מותר שתצא בו לכרמלית להמתירין כן בתכשיטי אדם כמ"ש שם אבל להאוסרים שם הוא הדין שאסור גבי בהמה וכבר נתבאר שםרכא שכל אדם יש לו להחמיר לעצמו כדברי האוסרים אבל לדברי הכל מותר שתצא הבהמה בחצר (אפילו בדבר שאסור שתצא בו מן התורה)רכב שאף שיש אוסרים באדם אף בחצר משום גזרה שמא ישכח ויצא בו לרשות הרבים כמ"ש שם מכל מקום בבהמתו לא החמירו לגזור כל כךרכג לדברי הכל:

כג

כג אין רוכבים על גבי בהמהרכד ולא נתלים עליהרכה ולא נשענים עליהרכו שאין משתמשין בבעלי חיים כל עיקררכז שכללו חכמים כל שימוש בבעלי חיים בכלל גזרת הרכיבהרכח שגזרו עליה משום שמא יבא לחתוך זמורהרכט מאילן המחובררל כדי להנהיג בה הבהמהרלא שרוכב עליהרלב ואפילו בצדי הבהמה אסור להשתמשרלג כגון לשפשף התינוק בצדי גבהרלד כדי לשעשעורלה וכן להסמך לצדהרלו אבל צדי צדדיןרלז כגון שדבר אחררלח מונח על צדי גבה או על שאר צדדיהרלט והוא משתמש בצדי אותו דבררמ הרי זה מותר אבל אסור להשתמש על גבי אותו דבר המונח על צדהרמא מפני שהוא כמשתמש על צדה ממש.

לפיכך קרון שהבהמה מוליכה אותו בתוך התחוםרמב אע"פ שנכרי מנהיג הבהמה אסור ליכנס לקרוןרמג מפני שידות הקרון הן על צדי הבהמה והידות עם גוף הקרון הכל דבר אחד והנכנס לקרון הרי זה משתמש בדבר המונח על צדי הבהמה ולא התירו אלא להשתמש בצדי אותו דבררמד וגם על הדף היוצא מאחורי הקרון אסור לישב מפני שהקרון עם כל המחובר בו ויוצא ממנו הכל נחשב לדבר אחדרמה ואסור להשתמש על גביה אלא בצדיהם.

אבל ספינה שמוליכות אותה בהמות ההולכות בשפת הנהר מותר לילך בה בשבתרמו שכיון שהבהמות הולכות רחוק ממנה הרי הוא צדי צדדיםרמז וגם אין לחוש בהולך בספינה שמא יחתוך זמורה להנהיג הבהמות כמו שיש לחוש ביושב בקרון כמ"ש בסי' רמ"חרמח:

כד

כד מי שעלה על גבי בהמה בשבת אפילו עלה במזידרמט שהיה ראוי לקנסו שישב עליה כל השבת ולא ירד ממנה עד לערברנ כמו שקנסו בעולה על גבי אילן בשבתרנא אעפ"כ משום צער הבהמה לא רצו לגזור על זה וצריך לירד ממנה מידרנב וכן פורקין המשוי מעל גבי הבהמהרנג משום צער בעלי חייםרנד ואפילו היה המשוי דבר שהוא מוקצה ואסור בטלטולרנה הרי זה מכניס ראשו תחת המשוי ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליורנו שאין איסור טלטול מוקצה אלא בידיורנז כמו שיתבאר בסי' שי"ארנח ואינו רשאי להניח המשוי עליה עד למוצאי שבת מפני צער בעלי חיים (ואם יגיע לו הפסד אם יפול המשוי נתבאר בסימן רס"ורנט):

כה

כה וצריך ליזהר כשפורק המשוי שלא יסמוך עצמו לצדי הבהמהרס (ואם ב' שקין מונחים על החמור אחד מימינו ואחד משמאלו ובראש כל אחד מהשקין רצועה אחת וקושרים אותן שתי הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין לכאן ולכאן ואי אפשר להתיר הקשר אם לא יגביה השקין מעט ונמצא שנסמכים השקין על צדי הבהמה כשמגביה אותם אסור לפורקם בשבת מעל החמוררסא):

כו

כו בהמה שנפלה לאמת המים אם יכול ליתן לה פרנסה במקומה מפרנסין אותהרסב עד מוצאי שבתרסג ואם המים עמוקיםרסד שאי אפשר לפרנסה שםרסה מביא כרים וכסתות ומניח תחתיהרסו ואם עלתה עלתהרסז ואע"פ שמבטל כלי מהיכנורסח שהרי כשנשרו הכרים במיםרסט שוב אינן ראויים לכלוםער בו ביום (שאי אפשר לשטחן לנגבן כמ"ש בסי' ש"ארעא) לא גזרו חכמים על זה במקום צער בעלי חייםערב שצער בעלי חיים הוא מן התורהרעג.

אבל אסור להעלות הבהמה בידועדר אם לא עלתה על גבי הכרים אפילו אם תמות שם מפני שהיא מוקצה ולא התירו טלטול מוקצה אף במקום צער בעלי חייםערה שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשהרעו (ויש מתיריןרעז להעלותה בידים משום צער בעלי חיים ויש לסמוך על דעתם במקום הפסד מרובהרעח) אבל (לדברי הכל) מותר לומר לנכרי להעלותהרעט:

כז

כז וכן מותר לומר לו להמרותרפ האווזות פעם אחת ביום משום צער בעלי חיים שאינן יכולות לאכולרפא ואם אין שם נכרי מותר לישראל להמרותןרפב אע"פ שאסרו המראה בשבת כמ"ש בסי' שכ"דרפג משום צער בעלי חיים התירו ומכל מקום טוב לעשות ע"י קטןרפד:

כח

כח הדש הוא מאבות מלאכותרפה וכל המפרק אוכלרפו או משקהרפז ממקום שנתכסה בורפח כגון החולב את הבהמהרפט שמפרק החלב מהדד הרי זה תולדת הדש שהדש גם כן מפרק התבואה מהשבולתרצ ואינו חייב אלא כשחולב לתוך כלי ריקן אבל אם חולב לתוך כלי שיש בו אוכלין פטוררצא מפני שמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכלרצב ונמצא שאין שם משקה על חלב זה אלא שם אוכל ודדי הבהמה הם גם כן אוכלרצג והרי זה כמפריד אוכל מאוכלרצד ואין בזה משום מפרקרצה.

ואינו דומה לדש שמפרק התבואה שהיא אוכל מהשבולת שהיא פסולתרצו והם שני דברים חלוקים זה מזה ושייך לומר שמפרק דבר אחד מתוך דבר אחר המכסה עליו וכן החולב לכלי ריקן שהחלב הוא משקה ומפרקו מהבהמה שהיא אוכל שהם שני דברים חלוקים זה מזה ומדובקין זה בזהרצז ויפרק אחד מתוך חבירו המכסה עליו מה שאין כן כשהחלב הוא אוכל הרי הוא כמו דבר אחד עם גוף הבהמה שנתפרק ממנה שהוא גם כן אוכל והרי זה כנוטל מאכל עב וחוקק מתוכה מעט אוכלחצר שאין בזה משום מפרק אוכל ממקום שנתכסה בו מפני שאין זה נחשב כיסוי לזה.

ומכל מקום מדברי סופריםרצט אסור לחלוב אפילו לתוך האוכלים לפי שכיון שהבהמה אינה ראויה לאכילה בשבת מחמת איסור שחיטה אין שם אוכל עליה והרי היא כפסולת והמפרק מתוכה החלב שהיא אוכל הרי זה דומה לדש שמפרק אוכל מתוך הפסולתש אבל ביום טוב שהיא ראויה לאכילה מותר לחלוב לתוך האוכליןשא ע"ד שיתבאר בסי' תק"השב:

כט

כט מותר לומר לנכרי לחלוב הבהמה בשבת מפני שהיא מצטערת מרוב החלבשג ולא גזרו על אמירה לנכרי במקום צער בעלי חיים שהוא מן התורהדש ומכל מקום צריך שיטול הנכרי את החלב לעצמושה או יחזור ויקנה החלב מהנכרי בדבר מועטשו כדי שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל אלא לצורך עצמו שלא התירו אלא האמירה משום צער בעלי חיים אבל לא שיעשה בשביל ישראל אלא בשביל עצמושז שכשעושה בשביל ישראל הרי הוא שלוחו ממש והרי זה כאלו עשה הישראל בעצמו ששלוחו של אדם כמותושח ואף שאין אומרים כן אלא בישראל שנעשה שליח לישראלשט מכל מקום חכמים החמירו כן גבי שבת ויו"ט וכיוצא בהן אף בנכרי שנעשה שליח לישראל שיהא נחשב כמותושי ממש כשעושה בשבילו אבל כשעושה בשביל עצמו לא החמירו אלא שלא לומר לו לעשות וע"ד שיתבאר בסוף סי' ש"זשיא וכאן התירו משום צער בעלי חיים:

ל

ל במה דברים אמורים <(א)> כשאמר להנכרי לחלוב אבל אם נכרי חלב מעצמו מותר ליטול ממנו החלב בחנם ואין צריך לקנותו ממנושיב אפילו בדבר מועט (מפני שכל נכרי העושה מעצמו בודאי מתכוין לטובתו שיקבל טובת הנאה מהישראל בשביל זה כמו שנתבאר בסי' רנ"בשיג וה"ז כחולב לעצמו):

לא

לא וכל זה בנכרי שאינו עבדו אבל עבדו ושפחתו השכורים לו לשנה או לשנתים אין צריך לקנות מהם החלב אף אם אמר להם לחלוב בשבת מפני שהם מתכוונים במלאכתם לטובתם כדי שיקבלו כל שכרם בסוף שנתם שכשנשכרו בתחלה לדעת כן נשכרו שיחלבו בכל עת שצריך לחלובשיד:

לב

לב וכל זה לאכול החלב למוצאי שבת אבל (ב)שטו בשבת עצמה אסורשטז אפילו לטלטלושיז אפילו חלבה הנכרי מעצמו ואפילו היא בהמת הנכרי מפני שגזרו חכמיםשיח על משקים שזבו מהפירות בשבת מאליהם או ע"י נכרי לאסרם עד למוצאי שבת מטעם שיתבאר בסי' ש"כשיט ושכ"השכ ובכלל גזרה זו הוא ג"כ החלב שנחלב בשבתשכא שהוא ג"כ משקה הנולד בשבת וכיון שאסור באכילה אסור ג"כ בטלטול שמוקצה הוא כיון שאינו ראוי לבו ביוםשכב.

ואף אם חלבה לתוך האוכליןשכג שאין על החלב תורת משקה ואינו בכלל גזרת משקין שזבושכד אעפ"כ אסור עד הערב אם לא נחלב מיד בכניסת השבת אלא לאחר זמן בענין שאפשר שרוב החלב שבדד הוא נולד שם בשבת שאותו החלב שניתוסף בה בשבת הוא מוקצה מפני שהוא מעשה חדש שנולד בשבתשכה שדם נעכר ונעשה חלבשכו ואף שהיה דעתו עליו מבעוד יום אין זה מועיל כלום כיון שלא היה אז עדיין בעולם ואינו דומה לשאר נולד בשבת שמותר מפני שהיה כבר בעולם מבעוד יום אלא שנשתנה בשבתשכז כמו שיתבאר בסי' ש"חשכח.

ומה שהתירו ביו"ט לחלוב לתוך האוכלין הוא מפני שכיון שהבהמה ראויה לאכילה ביו"ט עם החלב שבה שאם היה רוצה היה שוחטה ואוכל גם החלב שניתוסף בה ביו"טשכט מפני שהוא טפל אליה ובטל אצלהשל א"כ גם כשנחלב ממנה בחייה אינו אסור משום נולד מפני שהוא כאוכל הנפרד מאוכל שהוא עם גוף הבהמה הם כמו דבר אחד ששניהם תורת אוכל עליהם והרי זה אוכל שנפרד מאוכל ואין תורת נולד עליו אע"פ שהוא מעשה חדש משא"כ בשבת שאין הבהמה ראויה לאכילה הרי החלב שנחלב ממנה נקרא נולד גמור שנולד בעולם בשבת:

לד

לד שלא הגבינות שעושות השפחותשלב בשבת מחלב של ישראל אם עושות בבית ישראל אע"פ שעושות מעצמן שלא מדעת הישראל שבודאי מתכוונות לטובת עצמן למצוא חן בעיני הישראל כמ"ש בסי' ד"ששלג אעפ"כ צריך למחות בידןשלד מפני מראית העין שיאמרו שלדעתו הן עושות כיון שעושות בביתו וכמו שנתבאר בסי' רנ"בשלה ועוד שכיון שעושות מחלב שלו והוא רואה ושותק להן הן מבינות שהוא חפץ בכך ולדעתו הן עושות כמ"ש שםשלו:

לה

לה מי שיש לו נער נכרי ורוכב על הבהמה כשמוליכה להשקותה אינו צריך למנעו מפני שהחי נושא את עצמושלז ואין איסור אף לאדם להוציא את החי לרשות הרבים אלא מדברי סופריםשלח ובבהמתו לא גזרושלט אבל צריך למנעו שלא יתן עליה בגדיו שפשטם מעליו ולא שום דברשמ:

לו

לו מותר למסור סוס או חמור לרועה נכרישמא ואין חוששים שיעשה בהם מלאכה בשבת מפני שמתייראשמב שלא יהא נתפס כגנב אם ישתמש בהם ואינו דומה למשאיל בהמתו לנכרי לעשות בה מלאכה בחול ומתנה עמו שתנוח בשבת ואעפ"כ אסור מפני שאין הנכרי נאמן על כךשמג כמו שנתבאר בסי' רמ"ושדמ לפי ששם אינו נתפס כגנב אם יעשה בה גם בשבת כיון שהשבת היא בתוך משך זמן שאלתו שהיא מסורה לו למלאכה משא"כ הרועה שאין הבהמה מסורה לו כלל למלאכה אף בחול אלא לרעותה בלבד הרי הוא נתפס כגנב אם ישתמש בה ואם רואה אותו או נודע לו שעושה בה מלאכה בשבת חייב למחות בידושמה:

לז

לז מי שקנתה בהמתו שביתה בבין השמשות אצל הרועה השובת חוץ לתחום העיר ובשבת יצאה מתחום הרועה לתחום שלו אסור להביא בידו לביתושמו מפני שאין לה שם אלא ד' אמותשמז כדין אדם היוצא חוץ לתחום שקנה בו שביתה בין השמשות כמו שיתבאר בסי' שצ"ושמח אבל מותר לו לקרותה שתבא אחריושמט עד ביתו כיון שאינו מוליכה בידים אלא היא הולכת מעצמה ע"י קריאתו ואיננו מוזהר למונעה מזה שאין אדם מוזהר על איסורי תחומי בהמתושנ כמו שיתבארשנא ואפילו אם יצאתה חוץ לתחום שלו וחוץ לתחום שלה יכול לקרותה שתבא אצלושנב ואין חוששים אם נתיר לו זה שמא יבא לילך אצלה חוץ לתחום כדי להביאה לביתו מפני שאין בהול על בהמתו כל כך לעשות איסור בשבילהשנג כמו שיתבאר בסי' של"בשנד:

לח

לח מותר למסור בהמה לרועה אפילו בשבת אע"פ שבבין השמשות קנתה הבהמה שביתה אצל הישראל בעלה אלפים לכל רוח ובשבת יוליכנה הרועה לרעות חוץ לתחום אין בכך כלום שאין אדם מוזהר על תחום בהמתושנה ואפילו אם יוליכנה חוץ לי"ב מילשנו שיש אומריםשנז שתחום זה מן התורה מכל מקום אינו נקרא בשם עשיית מלאכה אלא הוא איסור בפני עצמו ואין אדם מצווה אלא שתשבות בהמתו מעשיית מלאכה ולא מהליכה חוץ לתחוםשנח ולא קנתה הבהמה שביתה אצלו אלא לענין שאסור לכל אדם להוליכה בידים חוץ לתחום שלה אפילו מי שיכול לילך שם בעצמו כגון שהניח עירובי תחומין שם אבל מה שהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו בלא אמירת הישראל אע"פ שהישראל מסרה לו אין זה חמור ממה שהוא קורא לה והיא באה אחריו שהתירו חכמיםשנט.

ויש מי שאוסרשס למסרה לושסא בשבת אפילו אם ידוע שלא יוליכנה חוץ לי"ב מיל אלא חוץ לאלפים וטוב לחוש לדבריושסב.

ובמקום שנהגו להחמיר שלא למסור אף ביום ו' אם נהגו כן כדי לעשות סייג וגדר אין להתיר להם ואם נהגו כן מחמת טעות שהיו סבורים שיש איסור בדבר מתירים בפניהם ומודיעים להם שהוא מותר גמורשסג ואף אם הרועה מוליך הבהמה מבית הישראל בשבת עצמה כיון שמסרה לו מערב שבת לא קנתה שביתה כלל אצל הישראל כמו שיתבאר בסימן שצ"זשסד ואף שקנתה שביתה כרגלי הרועה הנכרי מכל מקום כיון שחפצי נכרי אין קונין שביתה אלא משום שגזרו על בעלים נכרים משום בעלים ישראל כמו שיתבאר בסי' ת"אשסה אין להחמיר כל כך לגזור אף כשהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו אף שהישראל מוסרה לו כיון שרבים מתירים בכל ענין:


א) ס"ז וש"נ. וראה גם סי' רסו ס"ד. סי' שכד ס"י.

ב) מ"א סקט"ז ממשמעות התוס' נא, ב ד"ה במה.

ג) ראה לבוש ס"א.

ד) שנאמר (שמות כג, ב): למען ינוח שורך וחמורך (לעיל סי' רמו שם).

ה) רש"י שם ד"ה במה. הובא ב"י ריש הסי'.

ו) משנה וגמ' ורש"י שם. טור ושו"ע ס"א.

ז) סעיף ב.

ח) ספר התרומה סי' רלו. סמ"ג ל"ת סה (יח, א). רבינו ירוחם ני"ב ח"י (פ, ב). הובא ב"י שם. ט"ז סק"א.

ט) כרב נב, א. רמב"ם פ"כ ה"ח. שו"ע ס"א.

י) רב יהודה אמר שמואל נא, ב. רמב"ם שם.

יא) משנה נא, ב.

יב) רבה בר בר חנה שם. ערוך ערך נאקה.

יג) רבה בר בר חנה וכדפרש"י שם ד"ה בזממא. שו"ע ס"א.

יד) רב יהודה שם.

טו) משנה וברייתא שם.

טז) גמ' ורש"י שם ד"ה חמרא.

יז) תוס' נב, א ד"ה אמר. טור ושו"ע שם.

יח) רש"י נא, ב ד"ה באפסר.

יט) רש"י שם ד"ה בפגי.

כ) ראה גמ' שם. הגהה בשו"ע ס"ג.

כא) תוס' נא, ב ד"ה או. ב"ח ריש הסי'.

כב) תוס' נב, א ד"ה אמר. טור ושו"ע שם.

כג) רבי ישמעאל בר' יוסי משום אביו נא, ב. טור (לגירסת הב"י) ושו"ע ס"א.

כד) ב"ח ד"ה ומ"ש רבינו וסוס, ואליה זוטא סק"ב גבי פרד וחמור. שו"ע שם ומ"א סק"ב גבי חמור. ט"ז סוף סק"ב גבי גמל.

כה) לקמן סוף ס"כ.

כו) רב הונא נב, א. טור ושו"ע ס"א.

כז) רש"י שם ד"ה יוצאין כרוכין.

כח) כ"ה בר"ן שם, לגירסת הדפוסים שלנו.

כט) ר"ן שם (כד, רע"ב).

ל) סי"ב. וראה גם סוף ס"כ.

לא) תוס' שם ד"ה או וד"ה במתניתא. ב"ח שם.

לב) ראה תהלה לדוד ס"ק א.

לג) ראה ב"ח שם.

לד) ראה מ"א סק"ו.

לה) תוס' נב, א בד"ה אמר. טור ושו"ע סוף ס"א.

לו) רא"ש פ"ה סוס"י ב. טור ושו"ע שם.

לז) סעיף כג.

לח) רמב"ם פ"כ ה"ח. שו"ע ס"ב. לבוש ס"ב.

לט) לבוש שם. ט"ז סק"ג.

מ) מ"מ פ"כ הי"א וכרבינא נב, א. שו"ע ס"ד.

מא) מרדכי רמז שלג בשם ראבי"ה (סי' רי). הובא בב"י ד"ה וסוס.

מב) משנה נא, ב. טור ושו"ע ס"ה.

מג) רש"י שם ד"ה וכל. טור ושו"ע שם.

מד) רש"י שם ד"ה בשיר. טור ושו"ע שם.

מה) משנה שם. טור ושו"ע שם.

מו) רב הונא נב, א.

מז) סעיף ג.

מח) משנה נב, ב. טור ושו"ע ס"ו.

מט) רב נחמן בר יצחק נג, ב. טור ושו"ע שם.

נ) תוס' נג, ב ד"ה כאן. לבוש ס"ו. וראה רש"י נב, סוע"ב ד"ה חוץ.

נא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

נב) גמ' שם נג, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

נג) משנה נב, ב.

נד) גמ' נד, רע"א. רמב"ם פ"כ הי"ב.

נה) משנה נב, ב. טור ושו"ע שם.

נו) גמ' נד, א ורש"י ד"ה שמכבנין. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי"ד במוסגר.

נז) משנה נב, ב. טור ושו"ע שם.

נח) ר"ן שם (כד, ב) ד"ה מתני'. טור ושו"ע שם.

נט) ר' יהודה במשנה שם, שכן פסקו הרי"ף שם (כה, א) והרמב"ם שם, וכרב בגמ' נד, א. טור ושו"ע שם.

ס) רש"י במשנה שם ד"ה יוצאות. טור ושו"ע שם.

סא) תוס' נג, ב ד"ה כאן בשם הרב פור"ת. וראה לשון רש"י נב, ב ד"ה צרורות. טור ושו"ע שם.

סב) רש"י שם ד"ה יוצאות. טור ושו"ע שם.

סג) משמעות לשון רש"י נב, ב ד"ה מרדעת.

סד) רב פפא נג, א.

סה) משנה נב, ב. טור ושו"ע ס"ז.

סו) שמואל נג, רע"א. טור ושו"ע שם.

סז) תוס' נג, א ד"ה והוא, בשם רש"י נד, ב ד"ה כדאמרן.

סח) משנה נד, ב. טור ושו"ע שם.

סט) גמ' נג, א. ולפי התוס' נד, ב ד"ה מאי כ"ה הגירסא גם בגמ' שם. לבוש סי"ז.

ע) ירושלמי פ"ה ה"ב, הביאו הרא"ש פ"ה סי' ב והטור. וכ"כ המ"מ פ"כ ה"י בשם הרשב"א נב, ב ד"ה אלא. שו"ע ס"ח.

עא) סעיף כג.

עב) כת"ק דרשב"ג בברייתא נג, א. טור ושו"ע ס"ז.

עג) משמעות רש"י נג, א ד"ה כאן לחממה. וראה גם ב"ח ד"ה ומ"ש ולא יצא באוכף. הגהת הלבוש סוף ס"ז.

עד) ראה רש"י שם.

עה) סמ"ג ל"ת סה יח, א. טור ושו"ע ס"ז. ב"ח ד"ה ומ"ש ושאר בהמות.

עו) ראה ב"ח שם. לבוש ס"ז. וראה לקמן סי"א.

עז) רב חייא בר רב אשי נג, א. טור ושו"ע ס"ח.

עח) רש"י שם ד"ה מהו. טור וב"י ד"ה ומותר ליתן.

עט) רש"י שם. שו"ע שם.

פ) רש"י שם. ב"י שם.

פא) כדלעיל ס"ט.

פב) סמ"ג ל"ת סה (יח, א). שו"ע שם.

פג) ט"ז סק"ו.

פד) ב"י ד"ה בסמ"ג (בסופו). ט"ז שם. מ"א סק"ג. וראה גם רש"י שם ד"ה איתיביה.

פה) תוס' שם ד"ה מהו בשם ר"י.

פו) ב"י שם. לבוש ס"ח. ט"ז שם.

פז) כשמואל בגמ' שם, מרדעת מותר טרסקל אסור, וכפירוש ר"י בתוס' שם. וראה גם לקמן סי"ב.

פח) גמ' שם.

פט) ט"ז סוף סק"ו.

צ) סמ"ג שם. טור ושו"ע שם. וראה ב"י שם שזה פשוט בגמ'.

צא) ראה ט"ז סק"ו.

צב) ברייתא שם ורש"י שם ד"ה איתיביה. סמ"ג שם. שו"ע שם.

צג) ב"י שם (בסופו). וראה תהלה לדוד ס"ק ז.

צד) ברייתא שם. טור ושו"ע ס"ט.

צה) ט"ז סק"ז.

צו) רש"י שם ד"ה כאן לחממה.

צז) רב פפא שם.

צח) הגהות מיימוניות פ"כ אות פ בשם סמ"ג שם. שו"ע שם.

צט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ק) שמואל נג, א. טור ושו"ע ס"י.

קא) רש"י שם ד"ה טרסקל.

קב) ראה לבוש ס"י. והוא ע"פ ר"י בתוס' שם ד"ה מהו. וראה גם לעיל סי"א.

קג) ברייתא וגמ' שם ורש"י ד"ה קטנים. טור ושו"ע שם.

קד) ברייתא שם. שו"ע שם.

קה) לבוש שם.

קו) ברייתא נג, א. טור ושו"ע סי"א.

קז) רש"י שם ד"ה בזנב שועל. טור ושו"ע שם.

קח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קט) רש"י שם ד"ה זהרורית. טור ושו"ע שם.

קי) רשב"א שם ד"ה לא יצא בשם יש מפרשים. הובא במ"מ פ"כ הי"ג. וראה גם לעיל ס"ג.

קיא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קיב) רש"י שם ד"ה בכיס שבדדיהן. טור ושו"ע שם. וראה גם ברייתא נג, ב.

קיג) רש"י שם. וראה גם ברייתא שם.

קיד) ראה תוס' שם ד"ה כאן. וראה לעיל ס"ח.

קטו) ברייתא נג, א. טור ושו"ע שם.

קטז) רש"י שם ד"ה בחסום. טור ושו"ע שם.

קיז) רש"י שם ד"ה וזה. לבוש סי"א.

קיח) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קיט) רש"י שם.

קכ) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכא) רש"י שם ד"ה קשישין.

קכב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכג) רש"י שם ד"ה ובשליא. טור ושו"ע שם.

קכד) ברייתא נג, א. טור ושו"ע סי"א.

קכה) שלטי הגבורים כה, ב אות א בדעת הסמ"ג ל"ת סה (יח, א). הובא במ"א סק"ו.

קכו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכז) רש"י שם ד"ה ופוקקין.

קכח) מ"א סוף סק"ה. וכדלקמן סי' שלח ס"א. וראה גם לעיל סי' שא סכ"א.

קכט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קל) משנה נד, ב. טור ושו"ע שם.

קלא) מ"א סוף סק"ו.

קלב) תוס' שם ד"ה משום.

קלג) ברייתא נח, א. טור ושו"ע שם.

קלד) ראה רש"י על הרי"ף שם (כו, ב. וכ"ה בר"ן שם ד"ה תניא): כסות שעושים לסוסים (מעילים – הגהות הב"ח) שלא יטנפו.

קלה) רש"י ור"ן שם.

קלו) ס"ח וש"נ.

קלז) ראה גמ' נח, סוע"ב ורש"י שם.

קלח) גמ' ורש"י נד, ב ד"ה לחינגא. מ"א רסק"ו.

קלט) ברייתא נג, א ותוס' ד"ה מהו. וכ"ה ברש"י סד, סוע"ב. וראה גם לקמן סי' תקטז קו"א סק"ג. וראה לקמן סי' תקכב ס"ד גבי מבוי המעורב.

קמ) רב יהודה אמר רב בגמ' שם וש"נ.

קמא) ראה לקמן סי' שו ס"ד וש"נ.

קמב) מ"א סי' שא סקנ"ו, ע"פ תוס' כתובות ס, סוע"א, הובא בב"י סי' שלו ד"ה צינור. וראה גם לעיל סי' שא סנ"ו.

קמג) ריש סק"ו, שהביא מסמ"ג (ל"ת סה יח, א) שאסור ברה"ר גם משום משוי. ומשלטי הגבורים (כה, ב אות א) שלפי"ז אסור אף בכלבים וחתולים ועופות.

קמד) ס"ק ד (ואליה רבה ס"ק ט), שמס' התרומה (סי' רלז) נראה שאף לטעם של נראה כמוליכה בשוק אסור בתרנגול.

קמה) רמז שלה, שכתב כדברי ס' התרומה לענין תרנגול.

קמו) ס"ק ב, שהביא מרדכי הנ"ל.

קמז) סי' רלז: ויכול להיות דבהמה אסורה בזוג פקוק לרה"ר משום משוי, כמו רצועה בצוארה ובקרניה דאסור מטעם זה, ולרוחא דמלתא טעמא דאזיל לחנגא, או כיון שזוטר לא הוי משוי, והוא הדין תרנגול אסור להיות בצוארו בשבת זוג אפילו בחצר אי הוי משמיע קול, ואפילו פקוק וסתום אסור לצאת בר"ה כמו בהמה.

קמח) ברייתא נח, א. טור ושו"ע סי"ב.

קמט) תוס' שם סוד"ה לא תצא.

קנ) ראה תוס' שם ד"ה הב"ע שכתב כן גבי עבד, וראה אליה רבה סק"י שהוא הדין בבהמה.

קנא) משנה נד, א. טור ושו"ע סי"ג.

קנב) רש"י בגמ' שם ד"ה בשלייתה. טור ושו"ע שם.

קנג) רש"י במשנה שם סוד"ה מטולטלת. לבוש סי"ג.

קנד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קנה) משמעות רש"י שם ד"ה בזנבו.

קנו) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קנז) רש"י שם. וראה גם לבוש שם.

קנח) רבה בר רב הונה שם.

קנט) רש"י שם ד"ה בשלייתה. לבוש שם.

קס) משנה נד, א. טור ושו"ע סי"ד.

קסא) רב יהודה שם. טור ושו"ע שם.

קסב) רש"י שם ד"ה יד על גב זרועו. טור ושו"ע שם.

קסג) רש"י שם. וכ"ה ברש"י שם במשנה ד"ה לא עקוד.

קסד) משנה נד, א. טור ושו"ע סט"ו.

קסה) שו"ע שם.

קסו) משמעות טור ושו"ע שם.

קסז) רמב"ם פ"כ ה"ט. וראה מ"מ שם.

קסח) ראה לעיל סי"ד וש"נ.

קסט) גמ' ורש"י שם. טור שם. וראה רמב"ם שם.

קע) ב"י ד"ה ולא יקשור, מדברי רמב"ם שם ור"ן (כה, א) ד"ה מתני' לא יצא ורבינו ירוחם ני"ב ח"י (פ, ד). שו"ע שם.

קעא) משמעות הב"י שם.

קעב) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה בשו"ע שם סי"א וברמ"א שם ובט"ז סק"ד וש"ך סקי"ג.

קעג) שמואל נד, סוע"א ורש"י שם ד"ה שלא יצא. טור ושו"ע סט"ז.

קעד) רש"י שם. שו"ע שם.

קעה) ב"י ד"ה ובלבד כתנא דבי שמואל בגמ' שם דלא פליגי.

קעו) ברייתא וגמרא שם ע"ב ופירוש רש"י ד"ה בחבלא. טור ושו"ע שם.

קעז) טור ושו"ע שם.

קעח) ראה רש"י שם.

קעט) טור ושו"ע שם.

קפ) סעיף ג.

קפא) משנה נד, ב. טור ושו"ע סי"ז.

קפב) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

קפג) רש"י שם ד"ה דלא הדר.

קפד) רש"י במשנה שם סוד"ה אע"פ.

קפה) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קפו) גמ' ורש"י שם ד"ה לגיזרא. טור ושו"ע שם.

קפז) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קפח) גמ' ורש"י ד"ה דלא ליחלפו.

קפט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קצ) רש"י בגמ' שם ד"ה דלא ליתברו.

קצא) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

קצב) משנה שם ורש"י ד"ה עגלה. טור ושו"ע שם.

קצג) גמ' ורש"י שם ד"ה דלא ליחמטן.

קצד) רש"י במשנה שם ד"ה עגלה.

קצה) משנה שם וכדרב הונא בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

קצו) רש"י במשנה שם סוד"ה אע"פ.

קצז) משנה וגמ' שם ורש"י ד"ה בר נירא. טור ושו"ע שם.

קצח) רש"י שם.

קצט) ב"י סוף הסי' בשם סמ"ג ל"ת סה (יח, א), וסמ"ק סי' רפא (ע' רחצ), וספר התרומה סי' רלו, והגהות מיימוניות פ"כ אות ל. שו"ע שם.

ר) ספר התרומה שם. הגהות מיימוניות שם.

רא) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רב) רש"י שם ד"ה קופר.

רג) רש"י שם. טור שם. וראה לשון השו"ע שם.

רד) רש"י שם. טור ושו"ע שם. ולכאורה כ"ה גם פי' התוס' שם בגמ' ד"ה דלא. וראה רש"י בגמ' שם ד"ה דלא למציוה.

רה) משנה שם. טור ושו"ע שם.

רו) רב נב, א. טור ושו"ע שם.

רז) רש"י שם ד"ה לשמר.

רח) רש"י שם ד"ה לנוי.

רט) ר"ן שם (כד, רע"ב). מ"מ שם הי"ג. וראה גם לעיל ס"ג.

רי) הגהות מיימוניות שם אות מ. וראה גם רש"י שם ד"ה אסור.

ריא) ד"מ אות ג בשם אור זרוע ח"ב סי' פג אות טז.

ריב) ספר התרומה סי' רלו. הגהות מיימוניות שם מההיא עיגלא דבי רב הונא שם. שו"ע סוף סי"ז.

ריג) גמ' נג, רע"ב. ב"י סוף הסי'. רמ"א סי"ז.

ריד) ברייתא שם סוע"א. ב"י שם. רמ"א שם.

רטו) גמ' שם רע"ב. ב"י שם. רמ"א שם.

רטז) גמ' שם.

ריז) רש"י שם ד"ה מזליה.

ריח) גמ' שם.

ריט) ראה תוספת שבת סקכ"ז. וראה דברי טעם נא, ב. זכרון יוסף אות קצג. חקרי הלכות ח"א יז, ב.

רכ) סעיף כג.

רכא) סוף סכ"ג.

רכב) תוס' נג, א ד"ה מהו. מ"א סק"ו.

רכג) תוס' שם.

רכד) משנה ביצה לו, ב. טור ושו"ע סי"ח. וראה גם לעיל סי' רסו ס"ו. לקמן סי' שלט ס"א.

רכה) מהא דעירובין ק, א לענין אילן. טור ושו"ע שם.

רכו) מהא דעירובין שם לענין אילן. רא"ש סי' ב בסופו. וראה גם לעיל ס"ט. וראה להלן סי' שלו ס"א וסכ"א לענין אילן.

רכז) קנד, ב ורש"י ד"ה קא משתמש.

רכח) מ"א סוף סק"ו בשם רש"י שם ותוס' עירובין מג, א סוד"ה הלכה.

רכט) גמ' ביצה שם. רמב"ם פכ"א ה"ט. ב"י ד"ה אין רוכבין. מ"א סק"ז.

רל) ראה רש"י שם ד"ה שמא יחתוך. וראה לעיל סי' רסו קו"א סק"ב בתחילתו.

רלא) רמב"ם שם. מ"א סק"י. וראה גם לקמן סי' שלט שם.

רלב) לכאורה דלא כמ"א סי' ערה בתירוץ הב' (וראה לעיל שם ס"ד דלא כתירוץ הא', אבל ראה לקמן סי' תלא קו"א סק"ב).

רלג) שבת קנה, (ב) [א]. טור ושו"ע שם.

רלד) כרבה דקא משפשף ליה לבריה שם קנד, ב.

רלה) רש"י שם ד"ה דמשפשף.

רלו) רמב"ם שם.

רלז) שבת קנה, א. טור ושו"ע שם.

רלח) בטור ושו"ע שם "אחד".

רלט) ר"ן (סז, א) ד"ה אביי. טור ושו"ע שם.

רמ) ר"ן שם. מ"א סק"ח.

רמא) מ"א שם.

רמב) מ"א סק"י בשם שו"ת מהרלב"ח סי' כח. הגהות מרדכי עירובין פ"א. וראה גם לעיל סי' רמח קו"א סק"ב. סי' רסו ס"ז.

רמג) תוס' עירובין מג, א. סוד"ה הלכה והרא"ש פ"ד סי' ג וסמ"ג ל"ת סה (יז, ד) ומרדכי רמז רנז. הגהות מרדכי שם. רמ"א סי"ח. וראה גם לעיל סי' רמח סי"א ושם: אסור להלוך בו. ודלא כמהרי"ק (שורש מה עף ב) שהתיר. וראה הגהת רבנו שם עה"ג (קובץ יגדיל תורה נ.י. עא ע' קצט).

רמד) מ"א שם.

רמה) מ"א שם בסופו.

רמו) מהרי"ק שורש מה. רמ"א סי' רמח ס"ב.

רמז) מ"א שם סק"ט.

רמח) סעיף יא.

רמט) רמב"ם פכ"א ה"ט. טור ושו"ע סי"ח.

רנ) ב"ח ד"ה ומ"ש ואם עלה. ט"ז סק"י.

רנא) כדלקמן סי' שלו ס"ב וש"נ.

רנב) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רנג) רשב"י בברייתא קנד, ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רסו סוף סכ"א.

רנד) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רנה) ב"י ד"ה וכן פורקין ממשמעות גמ' ורש"י שם ד"ה שליף. מ"א סק"ט.

רנו) רשב"י בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

רנז) מ"א שם.

רנח) סט"ו וש"נ.

רנט) סעי' כג-כו.

רס) מ"א סי' רסו סוף סקי"ד. וראה גם לקמן שם סוף סכ"ד.

רסא) גמ' שם וכדפירש תוס' שם ד"ה בחיבור. הובא במ"א שם.

רסב) ברייתא קכח, ב וכדאוקימתא בגמ' שם. רמב"ם פכ"ה הכ"ו.

רסג) רמב"ם שם.

רסד) רש"י שם ד"ה ואי לא. שו"ע סי"ט.

רסה) גמ' שם. שו"ע שם.

רסו) רב יהודה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רסז) רב יהודה שם. רמב"ם שם.

רסח) גמ' שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' רסה ס"ג וש"נ.

רסט) רמב"ם שם.

ער) מ"מ שם. מ"א סקי"א.

רעא) סנ"ו. וראה שם סנ"ט שאסור גם לטלטלן.

ערב) לשון הרמב"ם שם. וראה גם לעיל סי' רסו סכ"ה. לקמן סכ"ט. חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים ס"ד.

רעג) גמ' שם. מ"א שם. וראה גם לקמן שם.

עדר) רמב"ם שם. הובא בט"ז סקי"א ומ"א שם.

ערה) מ"א שם.

רעו) יבמות צ, א. וכדלעיל סי' קכח ס"ג וש"נ.

רעז) שלטי הגבורים שם נא, א אות ג בשם ריא"ז בפסקיו שם פי"ח ה"ב שהביא כן בשם זקינו תוס' רי"ד בפסקיו שם קכח, ב. הובא בב"ח סוס"י שח. אליה רבה סקי"ח. וראה גם ר"ן שם (סו, סוע"ב) הובא במ"א סק"ט.

רעח) ראה ב"ח שם. וראה לקמן סי' שלד ס"ב.

רעט) מ"א סוף סקי"א.

רפ) דהיינו לתחוב המאכל למקום שאינן יכולים להחזירו (לקמן סי' שכד ס"ו. וראה לקמן חיו"ד סי' לג סק"ב).

רפא) תשובת רמ"א סי' עט. הובא במ"א סקי"ב.

רפב) מ"א שם שכן משמע בתשובת הרמ"א שם. וראה קרבן נתנאל פכ"ד אות ע.

רפג) סעיף ו.

רפד) מ"א שם.

רפה) משנה עג, א. רמב"ם פ"ח ה"ז.

רפו) רש"י צה, א ד"ה מפרק.

רפז) ראה רש"י קמג, ב ד"ה אין סוחטין. וראה לקמן סי' שכ ס"א.

רפח) ראה גם לקמן סי' שכ ס"א. סי' תצה ס"ט. סי' תקי ס"א. וראה מי טל (דש) סי' י וסי' כ.

רפט) בי מדרשא צה, א ורש"י שם ד"ה מפרק. רמב"ם שם.

רצ) רש"י עג, ב ד"ה מפרק. תוס' סוד"ה ואחת. וראה לקמן סי' שיט ס"ט. סי' תקי ס"א ובקו"א סק"א.

רצא) רמב"ם פ"ח ה"י, ממימרא דרב יהודה אמר שמואל ומימרא דרב חסדא קמד, ב וכמ"ש הרי"ף שם (ס, א-ב). מ"מ שם. מ"א סקי"ב.

רצב) רב חסדא שם. רמב"ם שם.

רצג) ראה תוס' עג, ב ד"ה מפרק לדעת רש"י. וראה לקמן סי' תקה ס"א.

רצד) רש"י קמד, ב ד"ה לתוך הקדרה.

רצה) ראה רש"י שם. וראה גם לקמן שם, ושם: כיון שאינו עושה דרך פריקתו.

רצו) ראה מלחמות ה' להרמב"ן שם (ס, סוע"ב).

רצז) ראה גם לקמן סי' שיט סוף ס"ט. וראה חידושי צ"צ משניות מו, ד.

חצר) ראה מלחמות ה' שם.

רצט) משמעות הרמב"ם שם. וכן משמע בר"ן שם (ס, סוע"א).

ש) תוס' קמד, ב ד"ה חולב בשם ר"ת. ועד"ז גם בר"ן שם (ס, א-ב) וכדעת הרי"ף שם.

שא) תוס' שם. רי"ף שם. רא"ש פכ"ב סוס"י ג.

שב) סעי' א; ג.

שג) שו"ת מהר"מ (פראג) סי' מט. הובא ברא"ש פי"ח סי' ג וב"מ פ"ב סי' כט. מרדכי רמז תמח. הגהות מיימוניות פ"ח אות ז. טור ושו"ע ס"כ. וראה גם לעיל סכ"ו וש"נ. וראה לקמן חו"מ הל' עוברי דרכים וצער בעלי חיים קו"א סק"ג.

דש) ראה לעיל סי' רנב קו"א סק"ו: שאמירה זו דחויה היא ולא הותרה שצער בעלי חיים דוחה שבות דרבנן, הלכך כל מאי דאפשר עבדינן דהיינו שיקנה החלב כדי שיהיה טורח בשביל עצמו כו'. וראה לקמן חו"מ שם קו"א סוף סק"ה: ומ"ש מהר"ם דחי, אינו דחיה בהכרח, דהא שב ואל תעשה הוא ובכה"ג לא דחינן איסורא דרבנן אפילו אמירה לנכרי ... אלא דהכא לא העמידו דבריהם ודחו דבריהם משם צער בעלי חיים, נמצא שצער בעלי חיים דחה את דבריהם. וראה גם לעיל סכ"ו. וראה לקמן סי' שכה סט"ז וס"כ שלא התירו לומר לנכרי להשקותה וללקוט לה עשבים. וטעם החילוק ביניהם נתבאר לקמן חו"מ שם קו"א ס"ק ג.

שה) מהר"מ שם. הובא ברא"ש ב"מ שם. הגהות מיימוניות שם בשם הרב כהן צדק. מרדכי שם וב"מ רמז רסג.

שו) טור בשם ה"ר יונה ומהר"מ מרוטנבורג, בתשב"ץ סי' מט. מרדכי שם והגהות מרדכי קידושין רמז תקסו בשם התוס'. כל בו סי' לא וארחות חיים הל' שבת סי' יז. שו"ע ס"כ.

שז) ראה הטעם לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ח (ד"ה והענין הוא), שהם ב' איסורים נפרדים, ואף שהותרה האמירה עדיין הצריכו שיעשה בשביל עצמו שלא יהי' כשלוחו.

שח) ראה לעיל סי' רמג ס"א וש"נ.

שט) קידושין מא, ב.

שי) כדלעיל שם וש"נ.

שיא) סעיף לה.

שיב) לבוש ס"כ.

שיג) סעיף י וש"נ. אלא ששם אסר בעושה בשל ישראל, וכאן התיר לגמרי, וראה קו"א סק"א.

שיד) ב"ח ד"ה הסוחט. הובא בט"ז סקי"ב ובמ"א סקי"ג. וראה לעיל סי' רמד סי"א שאין לסמוך על המתירים בשכיר שנה כי אם לענין דליקה. ונתבאר לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ו (ד"ה ומיהו), שכאן אין צריך למחות מטעם צער בעלי חיים (כמו שהתירו האמירה).

שטו) ראה קונטרס השלחן (ע' נו) שכאן צ"ל הציון לקו"א סק"ב (ולא כנדפס בדפוסים המאוחרים בסל"ח).

שטז) הגהת הר"פ בתשב"ץ סי' מא. כל בו סי' לא. טור ושו"ע ס"כ.

שיז) מ"א סקי"ב, ולא מטעמו אלא מטעם המבואר בפנים (ראה קו"א סק"ב).

שיח) משנה קמג, ב.

שיט) סעיף ג (מאליהם) וש"נ.

שכ) סעיף ח (מאליהם או ע"י נכרי) וש"נ.

שכא) טור. לבוש ס"כ. וראה גם לקמן סי' תקה ס"ה.

שכב) ראה גם לקמן סי' שח ס"ט.

שכג) מ"א סקי"ב, ולא מטעמו אלא מטעם המבואר בפנים (ראה קו"א סק"ב).

שכד) כדלעיל סוף סכ"ח (לענין יו"ט), ולקמן סי' תקה ס"א. וראה קו"א שם.

שכה) ראה תוס' יט, ב ד"ה שמן, ונתבאר בקו"א שם. וראה גם לקמן סי' שי סי"ט. סי' תצח סכ"ד. וראה זכרון יוסף אות רנד.

שכו) בכורות ו, ב. כר' מאיר בנדה ט, א. אבל ראה לקמן יו"ד סי' קפד סקכ"ד דלא קיי"ל כמ"ד דם נעכר ונעשה חלב. וראה מ"מ וציונים.

שכז) תוס' ביצה ב, א ד"ה קא. וראה גם תוס' עירובין מו, א ד"ה כל.

שכח) סכ"ג. וראה בארוכה לקמן סי' תקיח סוף ס"כ ובקו"א סק"ה.

שכט) ראה ביצה ב, א ובתוס' ד"ה אוכלא. לקמן סי' תקה סוף ס"ג. וראה קו"א שם.

של) וראה לקמן סי' תקיח בקו"א שם (באמצע).

שלא) כ"ה בכל הדפוסים (שחסר ציון לסעיף לג).

שלב) ראה לעיל סי' רמד סי"א שאין להקל בשכיר שנה לכל המלאכות אלא בדליקה, ושם צויין למסקנתו במהדו"ב שגם שכיר שנה יש לו דין נכרי העושה מעצמו (בטובת הנאה להשלים קבלנותו), ודין העושה מעצמו יתבאר לקמן בסמוך.

שלג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם בשו"ע ס"א (מתשובת הרשב"א ח"א סי' נט המובא בב"י שם בסופו. הובא גם כאן בקו"א סק"א).

שלד) מ"א ס"ק יד (שהשאיר בצ"ע מה שהתיר בשו"ע). אבל ראה מהדורא בתרא לסי' רמג (ד"ה והכי נמי) שמסיק כדעת הגהות מיימוניות (פ"ח אות ז) בשם מהר"ם מרוטנבורג (ושו"ע סכ"א) שהתיר. וראה מהדו"ב שם בסופו, שמסיק שאין צריך למחות אלא כשגוף הישראל נהנה כו', ומביא שם פירוש האליה רבה (ס"ק כב), שהמ"א שמחמיר כאן מיירי לענין לאכול הגבינות בשבת דהוי כנהנה.

שלה) ראה שם ס"ה לענין קבלנות, אבל ראה קו"א שם סק"ה בדעת מהר"ם מרוטנבורג (ושו"ע) בזה, שכשעושה מעצמו אין צריך למחות אפילו בביתו. וראה מהדו"ב שם שמסיק להלכה כמהר"ם מרוטנבורג בזה.

שלו) ס"י, אבל ראה בנסמן שם שבמהדו"ב חזר בו, ומסיק כמהר"ם מרוטנבורג ושו"ע בזה, שבעושה מעצמו אין צריך למחות אפילו כשרואה ושותק.

שלז) מרדכי רמז רמא בשם תוס' שאנץ ע"ז טז, א. טור ושו"ע סכ"ב.

שלח) כדלקמן סי' שח ספ"א וש"נ.

שלט) מ"א סקט"ו.

שמ) טור ושו"ע שם.

שמא) שבלי הלקט סי' קיג בשם רב האי גאון. שו"ע סכ"ג.

שמב) ראה ב"ח סי' רמו ד"ה אבל בהמתו. באה"ט שם סק"ד.

שמג) סמ"ג ל"ת סה יט, ג. הובא ב"י סוס"י רמו.

שדמ) סעיף ז.

שמה) שבלי הלקט שם. שו"ע שם.

שמו) רש"י נג, ב ד"ה שהיה תחום. מ"א סי' שו סק"ד.

שמז) ראה רש"י שם. מ"א שם.

שמח) ס"א. ואוצ"ל: סי' שצז, ראה שם ס"ג וס"ה.

שמט) ברייתא ורש"י שם. טור ושו"ע סי' שו ס"ב.

שנ) רש"י שם.

שנא) סעיף לח.

שנב) מ"א שם.

שנג) גמ' שם וכר' יאשיה בברייתא שם.

שנד) ס"ג וש"נ.

שנה) הגהות מרדכי דקידושין רמז תקסה. הובא בחלקו בב"י סוף הסי'. רמ"א סכ"ג. מ"א רסקי"ח. וראה לעיל סי' רמו ס"ה שלדעה זו (הגמ"ר) מותר לו אפילו למסור בידים, אם הגוי מוציאה חוץ לתחום מדעתו לצורך עצמו. וראה שם בקו"א סק"ב שאם הישראל אומר לו לרעותה וידוע שירעה מחוץ לתחום, יש לאסור אלא א"כ אומר לו בפירוש שירעה בתוך התחום, ע"ש.

שנו) הגהות מרדכי שם. הגהה שבדרכי משה אות ה הובא במ"א סקי"ח. וראה לעיל קו"א שם בדעת המ"א.

שנז) נסמן לקמן סי' שצו ס"א.

שנח) הגהות מרדכי שם.

שנט) אגודה שבת סי' פ. מ"א שם. וכדלעיל סל"ז.

שס) תשובת מהר"ם אלשקר סי' מא וסמ"ב, הובא במ"א שם. וראה קו"א שם (בתחילתו).

שסא) וראה גם לעיל סי' רמו ס"ה ושם הוסיף שאסור לו לגרום בידים שיוציאוה חוץ לתחום אבל מותר להראות לו ולומר לו שיטלם מעצמו. וראה גם בקו"א שם שגם למהר"ם אלשקר אמירה לבדה מותרת אם אינו אומר לו בפירוש להוציאה חוץ לתחום.

שסב) ולעיל סי' רמו שם גבי כלים כתב שהעיקר כדעת הגהות מרדכי, אלא שבקו"א שם כתב שלענין למסור בהמה לרועה "יש לחוש לדבריו" של מהר"ם אלשקר אם אומר לו לרעותה ויודע שירענה חוץ לתחום.

שסג) מהר"ם אלשקר שם, הובא במ"א שם.

שסד) ס"ה: אפילו מסרה לו ביו"ט .. לפי שמן הסתם גם גם מאתמול היה בדעתו למסרה לו היום וקנתה שביתה במקום שביתת הרועה.

שסה) ס"א וש"נ.