שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ובו כ"ט סעיפים:

א

א וכבדתוא מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דברב ממצוא חפצך דרשו חכמיםג חפציך אסורים לבקשם בשבת אפילו בדבר שאינו עושה בו שום מלאכהד לא של תורה ולא שבות מדברי סופרים אלא שעושה איזה מעשה המותר אפילו הליכה בלבדה ומעשה זה או הילוך זה הוא בשביל כדי לעשות אחר השבתה איזה דבר שאסור לעשותו בשבת בין מן התורה בין מדברי סופריםו שנמצא מזמין עצמו בשבתז בפועל ממש לא בהרהור לבדח לדבר האסור בשבת כגון שמהלך בשדהו לראות מה היא צריכהט אחר השבתי מעידור וניכוש וכיוצא בהם מדברים האסורים בשבת או שהולך לפתח המדינה ויושב שם עד שתחשך כדי למהר לצאת בלילה למרחץיא שחוץ לעיריב שהרי הילוך זה הוא בשביל חפצים האסורים בשבתיג:

ב

ב במה דברים אמורים כשניכר הדבריד שמתכוין לחפצים האסורים כגון זה שהולך בשדהו שמה מבקש שם אם לא לראות מה היא צריכהטו וכן ההולך על פתח המדינה ניכר הדבר שמתכוין כדי להתקרב במרחץ הסמוך למדינהטז שכן היה בימיהם שהמרחצאות היו סמוכים לפתח המדינהיז וכן אם מטייל בעיר כדי למצוא סוס או ספינה או קרוןיח לשכרם אחר השבת לצאת בהם לדרך והוא בענין שניכר הדבר שמתכוין לכךיט.

אבל אם הוא בענין שאין הדבר ניכר שמתכוין לחפצים האסורים אלא לחפצים המותרים הרי זה מותר לפיכך מותר להלך חוץ לעיר תוך התחום ולהתעכב שם עד שתחשך כדי לתלוש פירות ועשבים מגינתו וחורבתו שבתוך התחום ולהביאם לביתו שאין הדבר ניכר שהולך לשם בשביל תלישת הפירותכ כי הרואה יאמר שמא מחמת טרדת עיונו בלמודו נמשך והלך עד כה אם הוא תלמיד חכם ואם הוא עם הארץ יאמר עליו שמא חמורו נאבד לוכא ומהלך לבקשו ונמשך בבקשתו עד שהגיע למקום הפירות ואז נמלך להחשיך עליהם לתלשם ולהביאם לביתו בלילה אבל הילוכו לא היה בשביל התלישה האסורה בשבת אלא בשביל הבאת החמור המותרת בשבתכב וכן כל כיוצא בזה:

ג

ג אבל אסור להחשיך על התחוםכג דהיינו לילך בשבת עד סוף התחוםכד (או אמצעוכה) ולהתעכב שם עד שתחשך כדי למהר דרכו לילך משם ולהלאה (שכיון שהולך משם ולהלאה במוצאי שבת ניכר הדבר שעיקר הילוכו היה בשביל כך שאם היה הילוכו לשם בשביל דבר אחר ולא היה בדעתו אז שילך משם ולהלאה מן הסתם לא נולד לו שם דבר חדש שנמלך בשבילו) (לילך משם ולהלאה).

במה דברים אמורים כשמחשיך שם בשביל דבר שאין צד היתר בעולם לעשותו בשבתכו כגון שצריך לילך חוץ לתחום לשכור פועליםכז או לתלוש פירות המחובריםכח או להביא משם פירות המוקציםכט שאין שום צד היתר בעולם לשכור פועלים בשבת או לתלוש פירות או לטלטל פירות המוקציםל אבל מותר להחשיך על התחום להביא בהמתו מחוץ לתחוםלא במוצאי שבת שהבאת הבהמה היא דבר המותר בשבתלב ואף שאי אפשר לו להביאה בשבת מחוץ לתחום מכל מקום יש צד היתר בעולם שהיה יכול להביאה בשבת מחוץ לתחוםלג כגון אם היו שם בורגניןלד דהיינו סוכות שומרים שכל אחת מהן מובלעת בתוך שבעים אמה וד' טפחים של חבירתה שעל ידי זה יכול להלך אפילו כמה פרסאות בשבתלה מפני שכולן נחשבות כעיר אחת ארוכהלו כמו שיתבאר בסי' שצ"חלז ואע"פ שעכשיו אין שם בורגנין.

וכן מותר להחשיך על התחום להביא משם פירות תלושין שאינם מוקצים שיש ג"כ צד היתר בעולם להביאם משם בשבת כגון אם היו שם מחיצותלח מקיפות את הדרך ממקום הפירות עד ביתו ואע"פ שעכשיו אין שם מחיצות (והטעם יתבאר בסי' ש"זלט).

אבל פירות המוקצים אי אפשר להביאם אף ע"י מחיצות כיון שהם אסורים בטלטולמ וכן אסור להחשיך על התחום להביא משם בהמה שאינה יכולה לילך ברגליה כגון טלה קטן שצריך לנשאו על כתפו ואי אפשר להביאו בשבת אף ע"י מחיצות מפני שהוא מוקצה ואסור בטלטולמא.

אבל מותר להחשיך כדי לשמור אותו או פירות המוקצים או אפילו המחוברים שהם חוץ לתחוםמב ששמירת המוקצה והמחובר הוא דבר המותר בשבתמג ואם כשהלך להחשיך לא נתכוין אלא בשביל לשמרם בלבד ואח"כ נמלך לתלשם ולהביאם לביתו במוצאי שבת הרי זה מותרמד:

ד

ד אסור לקנות או למכורמה וכן לשכורמו או להשכירמז בשבת גזירה שמא יכתובמח בין שמוכרמט או שמשכיר בפה בלבד בין שמוסר לונ היום את החפץ (ואף על פי שאינו קוצץ עמו דמי המקח והשכירות ואפילו אינו מזכיר לו שם דמים כלל אלא שאומר לו לשון מכירה או שכירותנא ואפילו צריך ליקח מאכלים לשבת לא יאמר מכור לי אלא תן לי כמ"ש בסי' שכ"גנב ואפילו על ידי נכרי אסור לקנות בשבתנג כמו שיתבאר בסי' תקי"זנד ושכ"הנה ע"ש):

ה

ה אמירה לנכרי לעשות בשבת היא שבות מדברי סופריםנו אף על פי שאמר לו קודם השבתנז אבל כשאומרים לו או לישראל חבירו בשבת שיעשה לו מלאכה למחר אין בזה משום שבות אלא שאסור משום ממצוא חפצךנח ואין הפרש בין איסור זה לאיסור זה אלא לענין צרכי מצוה שאסור לעשות מלאכה על ידי נכרי אפילו לצורך מצוהנט אף על פי שאמר לו קודם השבתס והוא הדין לשאר כל דבר שהוא משום שבות לא התירו לצורך מצוהסא אלא אם כן הוא שבות דשבות כמ"ש שםסב אבל כשהמלאכה נעשית במוצאי שבת שהוא זמן היתר אלא שאומר לו בשבת ואין באמירה זו אלא משום שמתעסק בשבת בדבר האסור היום עסק זה התירו לצורך מצוהסג וכן להחשיך על התחום שאין איסורו אלא משום שמזמין את עצמו בשבת לדבר האסור היוםסד הזמנה זו התירו לצורך מצוהסה שנאמרסו חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותריםסז:

ו

ו לפיכך מחשיכין על התחום כדי לעשות חוץ לתחום צרכי כלה או צרכי מת דהיינו ארון ותכריכים ולהביאם לעירסח ויכול לומר לחבירו שיחשיך על התחום לעשות דברים אלו ולהביאם לו ויכול לומר לו לך למקום פלוני למחר ואם לא [תמצא] במקום פלוני לך למקום פלוניסט אע"פ שלדבר הרשות אסור לומר לו בלשון זה מפני שלשון זה מוכיח שמשלחו לקנות איזה חפץע שהוא דבר האסור בשבתעא ויכול לומר לו ג"כ בפירוש קח במנה ואם לא [תמצא] במנה קח במאתיםעב.

(שאף שהלוקח מיני מאכל מחנווני בשבת אסור להזכיר לו שם דמים כלל מפני שכשמזכיר שם דמים הרי זה מקח וממכר גמור משא"כ כשאינו מזכיר לו שם דמים אינו נראה כמקח וממכר אלא כשאלה כמו שיתבאר בסי' שכ"געג וא"כ גם כשמשלחו בשבת לקנות במוצאי שבת אם מזכיר לו שם דמים הרי הוא משלחו למקח וממכר גמור האסור לו בשבת אבל אם לא היה מזכיר שם דמים אזי לא היה נראה שמשלחו למקח וממכר גמור אלא לשאלה מכל מקום הזכרת דמים כאן הוא לצורך מצוה שאם לא יזכיר לו לא ידע כמה דמים לפסוק ואפשר שיחזור ריקם אם ייקרו השער וכיון שמזכיר לו הדמים לקנין שלאחר השבת התירו לו).

אבל לא יזכיר לו סכום מקח כלומר שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליועד לפי שאמירה זו אינה אלא הצלת ממונו ואין בה צורך למצוהעה וכן לא יזכיר לו סך דמים דהיינו שלא יאמר לו לך לאיש פלוני שאני חייב לו כך וכך וקח ממנו צרכי המצוה הזאת ואהיה חייב לו סך הכל כך וכךעו (שצירוף סך זה אין בו צורך למצוה):

ז

ז (וכל זה כשמשלחו שיקנה במוצאי שבת אבל אם נזדמן לו לקנות בשבת ואי אפשר ליקח ממנו בהקפה בלי שיקצוץ לו דמי המקח אע"פ שהוא בענין שאי אפשר למצוא חפץ זה לצורך המצוה אלא בשבת בלבד אסור לקנותועז שבשבת עצמה לא התירו לקנות אפילו לצורך מצוהעח אלא בדרך המותר אפילו לדבר הרשותעט דהיינו בהקפה בלי הזכרת שם דמים ולא שם מדה ולא סכום מנין ולא סכום דמים כמ"ש בסי' שכ"גפ ואם חסר אחד מאלו הרי זה שבות גמורפא כשאר השבותים שלא התירום לצורך מצוה כי אם על ידי נכרי כמו שיתבאר בסי' ש"זפב):

ח

ח אין משתכרין בשבתפג אפילו בדבר המותרפד גזרה משום מקח וממכרפה כיצד כגון השוכר את הפועל לשמור לו זרעים או דבר אחרפו ומשלם לו בעד כל יום ויוםפז והוא משמרם גם בשבת שזהו דבר המותר לשמור אפילו פירות המחובריםפח לא יתן לו שכר בעד יום השבתפט בפני עצמו ואם נתן לו אסור לו לקבל ממנוצ לפיכך אין אחריותם עליו בשבתצא מגניבה ואבידהצב ששומר שכר חייב בהםצג מפני שבשבת אינו שומר בשכר אלא בחנם ואם שכרו לשבוע או לחדש או לשנה לא ינכה לו כנגד השבתותצד שלא אסרו אלא ליטול שכר יום השבת בפני עצמו אבל מותר ליטלו בהבלעה עם שאר הימיםצה ולא יאמר לו תן לי שכר השבת אלא תן לי שכר החדש או שבוע או עשרה ימיםצו וכיוצא בזה בענין שהשבת מובלע בחול :

ט

ט אף על פי ששכרו לחדש אם התנה עמו לשלם לו כך וכך בעד כל יום ויום אף על פי שמשלם לו בסוף החדש שכר השבתות בהבלעה עם שאר הימים אין זה כלוםצז שלא נקרא הבלעה מה שמבליע לו יום השבת בשעת פירעון אלא כשהיה שכר השבת מובלע בשכר שאר הימים בשעת השמירה דהיינו כשהתנה עמו שישלם לו כך וכך בעד שמירת כל החדש אבל זה כל יום ויום ששמר נתחייב לו בעל הבית לשלם בסוף היוםצח השכר של אותו היום שהרי אם הוא רוצה לא ישמור לו עוד שבשביל כך התנה עמו לשלם לו בעד כל יום ויום כדי שיוכל להפסיק באיזה יום שירצה וא"כ שכר השבת הוא בפני עצמו ואף על פי שהוא רוצה לגמור שמירת כל החדש ואין בדעתו להפסיק באמצע החדש מכל מקום כיון שאם היה רוצה להפסיק באמצע החדש לא היה משלם לו בעד כל החדש אלא היה מחשב עמו יום יום מימי החדש כמו שנשכר לו נמצא ששכר השבת הוא בפני עצמוצט וכן הדין במשכיר חדר לחבירו והתנה עמו כךק.

וכן הדין במלוי ברבית לנכרים בעד כך וכך לשבוע צריכים להלוות בענין שאם יפרעו החוב באמצע השבוע יפרעו הרבית בעד כל השבוע או לא יפרעו כלל החוב בתוך שבוע זהקא שאם יוכלו לפרוע באמצע השבוע ויצטרך לחשב עמהם הימים שעברו משבוע זה אף אם ינכה להם כנגד יום השבת שעבר משבוע זה אין זה מועיל כלום אלא אם כן ינכה להם כל השבתות שעברו שהרי בכל שבוע ושבוע אם היו רוצים היו פורעים באמצע השבוע והיה צריך לחשוב עמהם יום יום מימות החול נמצא שרבית זו היא נחשבת לכל יום בפני עצמו ולפיכך אף אם עבר כל השבוע ולא פרעו לו אינו רשאי ליטול כל הרבית אלא צריך לנכות כנגד יום השבת כיון שכל יום ויום הוא נחשב בפני עצמו:

י

י וכן הדין בכל קנסות שקונסים לאדם כך וכך בעד כל יום ויום שעובר על תקנת חכמיםקב כמ"ש באה"ע סי' ע"וקג או על תקנת טובי העירקד אע"פ שעברו עליו כמה שבועות אינו משלם בעד השבתות כיון שהיה יכול לחזור בו באמצע כל שבוע ושבוע אבל אם הקנס הוא לנכות לו מהחוב שיש לו על אחרים בעד כל יום ויום כך וכך מנכין לו גם בעד השבתותקה מפני שהקנס שנוטלים ממנו אינו נראה כשכר נטילת שבת אלא כשנוטלים ממנו איזה דבר שהוא בעין אבל לא כשמנכין לו מחוב שיש לו:

יא

יא אסור לשכור חזן להתפלל בשבתקו או יו"טקז אע"פ ששכרוהו מבעוד יוםקח שאסור לו ליטול שכר שבת או יו"ט והוא הדין לשכר התוקע בראש השנהקט ויש מתיריןקי מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבתקיא שאין איסורו אלא משום גזירת שכירות בשבתקיב שהיא עצמה אינה אסורה אלא משום גזרה שמא יכתובקיג וכן המנהג להקלקיד ומכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולםקטו הואיל והוא שכר השבת אף שהתירוהו לצורך מצוהקטז ואם הוא מושכר לשנה או לחדשקיז או לשבועקיח שיתפלל גם בחול ומשלמין לו בעד השבתות והחול בבת אחתקיט הרי זה שכר שבת בהבלעה ומותר לדברי הכלקכ:

יב

יב מותר לפקח על עסקי רבים בשבתקכא ואפילו לילך לטרטיאותקכב דהיינו מיני טרקלין של נכריםקכג ששם נאספו לבית הועדקכד וכן לילך לשלטון לפקח על עסקי רביםקכה ואין בזה משום ממצוא חפצך ודבר דבר שצרכי רבים הם כמו חפצי שמיםקכו ומכל מקום לא התירו אלא לפקח ולהתעסק בדברים בלבד שאינו אסור בצרכי יחיד אלא משום ממצוא חפצך ודבר דבר אבל כל דבר האסור משום שבות גמור לא התירו לצרכי רבים כמו שלא התירו לצורך מצוהקכז כמ"ש לעילקכח:

יג

יג וכן מותר לשדך התינוק ליארסקכט שדבור של מצוה הואקל וכן לדבר עם המלמד אם רוצה להישכרקלא ללמדו ספר או אפילו ללמדו אומנותקלב שזהו ג"כ מצוה שאם לא תהא לו אומנות לפרנס עצמו ילסטם את הבריותקלג אבל אסור לשכור המלמדקלד (בשבת ואפילוקלה) להזכיר לו סכום מעות (אסור) שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוהקלו:

יד

יד וכן מותר לפסוק צדקה לענייםקלז שדבור של מצוה הואקלח ואינו דומה למעריך דהיינו שאומר ערכי עלי או ערך איש פלוני עלי לגבוה שאסור משום שבות גמור כמ"ש בסי' של"טקלט לפי שכשנותן לגבוה כפי ערך שנים של הנערך ככתוב בתורה הרי זה כקונה את הנערך ע"י שנותן ערכו לגבוה ודומה למקח וממכר משא"כ בפסיקת צדקהקמ ולא אסרו להקדיש שום חפץ לגבוה כמ"ש שם אלא משום שכיון שמקדיש חפץ ידוע הרי הוא מוציאו באמירה זו מרשותו לרשות גבוה ודומה למקח וממכר אבל כשמחייב עצמו שיתן איזה דבר לגבוה עדיין לא יצא שום דבר מרשותו על ידי אמירה זוקמא.

ולפי זה אסור להקדיש בשבת לבית הכנסת שום חפץ ידוע כגון ספר תורה או עטרה או טס לספר תורהקמב ולא נהגו כןקמג ויש שלימד עליהם זכותקמד שלא אסרו אלא להקדיש חפץ למזבח או לבדק הבית שאותו החפץ יוצא לגמרי מרשותו לרשות גבוה שאין לו עוד שום זכות וחלק בו ודומה למקח וממכר אבל כשמקדיש חפץ לבית הכנסת יש לו חלק וזכות בו בתוך כל אנשי העיר שיש להם זכות בהקדשות של בית הכנסת למכרם כשיצטרכו כמ"ש בסי' קנ"גקמה ואינו דומה למקח וממכר שיוצא המקח לגמרי מרשות מוכר לרשות לוקח.

ומכל מקום טוב ליזהר כשמקדיש חפץ לבית הכנסת בשבת שיקדישנו בפיוקמו מערב שבת אפילו בינו לבין עצמו ואז אע"פ שבשבת מביאו לבית הכנסת אינו אלא מפרסם ההקדש שהקדיש מערב שבתקמז וזה מותר לדברי הכל:

טו

טו יש אומריםקמח שבמקום שנוהגין לומר לקורא בתורה מי שבירך והוא נודר לצדקה או לחזן אסור לו לפסוק כמה יתן אלא יאמר לו סתם עשה לי מי שבירךקמט והמנהג להקל בזה מפני שמותר לפסוק צדקה בשבתקנ אבל מה שנוהגים קצת כשהחתן דורש בשבת שהם מחייבים עצמם ליתן כך וכך (מעות) אחר השבת לא יפה הם עושים שלא התירו לחייב עצמו אלא לצדקה וכיוצא בה משאר מצות אבל לדבר הרשות אסורקנא משום ודבר דברקנב.

וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושיםקנג שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"טקנד אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היוםקנה כמ"ש בסי' שכ"גקנו ותקי"זקנז שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירוקנח ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת שהיא נקראת חזקהקנט לענין שלא יוכל לחזור בו הנותןקס אסור לסגרה בשבת שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאהקסא מפני שדומה למקח וממכרקסב ואין צריך לומרקסג בקנין סודרקסד שסתמו עומד לכתיבהקסה ושמא יכתוב בשבתקסו (ועיין סי' של"ט תשלום הלכות אלו):

טז

טז מה שנוהגין להכריז מצות בבית הכנסת מי שיתן יותר הוא יזכה בהן היה ראוי לאסור משום מקח וממכרקסז שהוא שבות גמור ולא הותר לדבר מצוהקסח אלא שאפשר ליישב המנהג בדוחק ולומר שאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה כי אם בחפץ הנקנה אבל אסור לקנות מקומות בבית הכנסת או בתים של צדקהקסט והנכון כמו שנוהגין מקצת אנשי מעשהקע שכל מה שהוציא בפיו ליתן נותן לצדקה אפילו קנה חבירו המצוה שאז אינו דומה כלל למקח וממכר אלא לפסיקת צדקה ובדרך זה מותר אפילו לקנות מקומות ובתים מהצדקה וכל ירא שמים יזהר בזהקעא:

יז

יז מה שנוהגים למכור האתרוגים אחר גמר מצותן דינם כמקומות בית הכנסתקעב (שאין היתר אלא בדרך שנתבארקעג) אבל בזמן מצותן שאין קונים אותם אלא לצאת בהם ידי חובתן ולהחזירם הרי דינם כהכרזת המצות שנהגו להקל שאינו קונה גוף האתרוג אלא מצותו בלבד ואפילו ביום ראשון של חג שצריך לקנות גופו של אתרוגקעד מכל מקום כיון שקונה אותו על מנת להחזירוקעה נמצא שאינו קונה אותו אלא מצותו בלבדקעו אבל אסור לקנות לגמרי את האתרוג או השופר ביו"ט אפילו אם אי אפשר לו לקיים המצוה בענין אחר שאין דוחין שבות גמור מפני מצות עשה כמ"ש בסי' תקפ"וקעז ותרנ"הקעח:

יח

יח אסור למדוד שום דבר בשבתקעט בין ביד בין בחבלקפ מפני שהוא מעשה חול וזלזול שבתקפא ומותר למדוד מדידה של מצוהקפב כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאהקפג או למדוד החור אם יש בו פותח טפח להביא הטומאה מהחדר שהמת בו להחדר הסמוך לו ואע"פ שיכולים הכהנים לצאת ממנו לבית אחר מכל מקום כיון שהוא מודד שיעורי תורה אינו נראה כמעשה חולקפד ומותר למדוד האזור של מי שכואב לו ראשו וללחוש על המדידה כמו שנוהגות הנשים מפני שהיא מדידה של מצוהקפה ומשום הלחש אין איסור כמ"ש בסי' ש"זקפו:

יט

יט אף לדבר הרשות אין איסור למדוד אלא כשמתכוין למדוד לאיזה צורך אבל אם מודד שלא לצורך כלל אלא כמתעסק בעלמא מותרקפז:

כ

כ מי שנשבע לפרוע חובו לחבירו בז' בניסן וחל ז' בניסן בשבתקפח יתבאר בחו"מ סי' ע"גקפט:

כא

כא מותר להרהר בעסקיוקצ אפילו היאך לעשות מלאכות גמורות אחר השבתקצא שלא אסרו אלא דבור לבד שנאמרקצב ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותרקצג ומכל מקום אם יש לו מתוך ההרהור טרדת הלב או נדנוד דאגה אסורקצד ומשום ענג שבת מצוה שלא להרהר כלל בעסקיוקצה אלא יהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויהקצו וזהו שכתובקצז ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחדקצח אלא יראה אדם בכל שבת כאלו כל מלאכתו עשויהקצט ואין לך ענג גדול מזהר:

כב

כב אסור לומר לנכרירא אפילו מערב שבתרב שילך חוץ לתחום בשבת אחרי קרובי המת שיבואו להספידו שאין דוחין שום איסור מפני הספדורג שהרי אפילורד אם הביא הנכרי מעצמו חלילין למת להספידו בהם מחוץ לתחום אסור להספידו בהם כמ"ש בסי' שכ"הרה אבל חולה שהכביד עליו חליו וירא פן ימות ומבקש שישלחו אחר קרוביו מותררו אפילו לשכור נכרי רץרז שירוץ אפילו כמה פרסאותרח בשבת להביא קרוביו במוצאי שבת שאף שלא התירו שכירות בשבת אפילו לצורך מצוהרט כאן התירו כדי שלא תיטרף דעתו עליו אם לא יעשו רצונו:

כג

כג להחליף משכון לנכרי בשבת יתבאר בסי' שכ"הרי:

כד

כד הלוקח בית או שדה בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר מכירה בשבתריא אם הנכרי הולך לדרכו בשבתריב ומעלהו בערכאות שלהם לחתום לוריג שאמירה לנכרי בשבת אינה אסורה אלא מדברי סופרים ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרוריד אף על פי שגזרו בשאר מצותרטו:

כה

כה מי שאבדה לו אבידה מותר שיכריזו בשבת שמי שיודע בה יבא ויגיד ואפילו האבידה היא דבר שאסור לטלטלו בשבתרטז מפני שהשבת אבידה מצוה ולומר למי שיודע ממנה שישיבנה אמירה זו מחפצי שמים שמותרים בשבתריז (ונהגו להכריז גם על אבידת נכרי מפני דרכי שלוםריח שאנו מצווין מדברי סופרים להתנהג עמהם בדרכי שלוםריט והרי זה כעין מצוה כמ"ש בסי' שכ"הרכ):

כו

כו אם מותר להחרים או לנדות בשבת או להתיר הנדוי והחרם יתבאר בסי' שמ"א:

כז

כז אסור להכריז בשבת על קרקע הנמכרת שכל מי שיש לו זכות עליה יבא ויגיד ואם לאו יאבד זכותורכא מפני שמה שאומר ואם לאו יאבד זכותו הוא כדן את הדיןרכב ואין דנין בשבתרכג ואף אם מכריז סתם כל מי שיש לו זכות יבא ויגיד שאינו כדן את הדין אף שיש תקנהרכד בעיר שאם לא יגיד בטל זכותו מכל מקום אסור משום ודבר דבר אלא שבמקום שנהגו להקל להכריז סתם אין למחות בידםרכה כי יש מקום לומר שזהו כצרכי רבים שמותר לדבר בהם בשבת שכל דבר שהוא תיקון המדינה והוא מזדמן תדיר נקרא צורך רבים כיון שהוא מזדמן תדיררכו ומטעם זה נקראו הדינין צורכי רבים לענין חולו של מועדרכז כמ"ש בסי' תקמ"הרכח ומה שאין דנין בשבת הוא משום שהוא שבות גמור כמ"ש בסי' של"טרכט ולא התירו שבות גמור לצרכי רבים אלא הדיבור בלבד כמו שנתבאר למעלהרל אבל במקום שאין שם מנהג זה אין לנהוג כן לכתחלהרלא:

כח

כח אסור להכריז בשבת אצל מי שיש יין למכוררלב אם הוא מקום שהיין מצוי בו הרבה שאין צורך מצוה בהכרזה זורלג ואסור משום ודבר דבר אבל במקומות שאין היין מצוי כל כך מותר להכריז עליו בשבת שזהו צורך מצוה לקנות יין לקידושרלד ולכבוד היוםרלה ובלבד שלא יזכיר סכום מעותרלו שזהו אסור אפילו לצורך מצוהרלז אלא אם כן מכריז קודם ברכורלח וטוב לנהוג כן לעולם להכריז קודם ברכורלט ושאר משקין אסור להכריז כללרמ אחר ברכו בשבת אפילו בלא סכום מעות כיון שאין בהם צורך מצוה אלא אם כן מכריז קודם ברכו:

כט

כט מי שנודע לו בשבת שהוציאו נכרים את בתו מביתו להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל להצלתה ויצא אפילו חוץ לי"ב מילרמא ואפילו אם יצטרך לעשות מלאכה גמורה להצלתהרמב ואפילו אם <(א)> הוא ספק אם יצילנהרמג מפני שענין זה הוא כפיקוח נפש שמחללין השבת אפילו בספק הצלה שאין לך פיקוח נפש יותר מזה שלא תצא מכלל ישראל ותחלל שבתות כל ימיהרמד ומוטב לחלל עליה שבת אחת משתחלל היא שבתות הרבהרמה שמטעם זה ג"כ מחללין שבת בשביל פיקוח נפש שאמרה תורהרמו חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבהרמז (ולפיכך אף אם הבת היא קטנה שאינה מחוייבת עדיין במצות יחלל עליה להצילה שלא תחלל שבתות הרבה כשתגדילרמח שמטעם זה מחללין שבת לפיקוח נפש הקטניםרמט).

ואם אינו רוצה להשתדל בהצלתה בחילול שבת כופין אותורנ והוא הדין אם אינה בתו אלא בת או בן איש אחר אע"פ שאינו קרובורנא ויש יכולת בידו להשתדל במצוה זו אע"פ שהוא ספק אם יציל כופין אותו להשתדל בכל מה שאפשר אפילו בעשיית מלאכות גמורות אם יצטרך להן.

ולא אמרו שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירךרנב אלא כשחבירו פשע בזהרנג וע"י פשיעתו בא לו האונס אח"כ כגון שהדביק פת בתנור בשבת ונזכר קודם שתיאפה שאף שמותר לו לרדות מן התנור כדי שלא יבא הוא לידי איסור חמור ממנורנד אסור לאדם אחר לרדותה כדי שלא יבא חבירו לידי איסור חמור של אפיית הפת בשבתרנה כיון שחבירו פשע במה ששכחרנו והדביק פת בתנור בשבת אבל כאן זה שהנכרים רוצים לאנסו לצאת מכלל ישראל לא פשע מאומהרנז.

אבל אם אין רוצים להוציאו מכלל ישראל אלא שאונסים אותו לעבור עבירה אחת אפילו לעבוד עבודה זרה ואח"כ יניחוהו להחזיק דתו אין מחללין עליו שבת באיסור של תורה בשביל הצלתורנח (בין הוא בעצמורנט בין אחרים) מפני שלא ניתנה שבת לדחות אלא בשביל פיקוח נפש ולא בשביל הצלת עבירה חמורה ממנהרס אבל לחלל שבת באיסורי דברי סופרים מותר (אפילו לאחרים)רסא כיון שהוא לא פשערסב (ואפילו אם אין רוצים לאנסו לעבודה זרה אלא לעבור על מצות לא תעשה אחרת של תורהרסג אבל בשביל מצות עשה אין דוחין שבות כמ"ש בסי' תקפ"ורסד).

וכל זה ביחיד אבל להציל רבים מעבירהרסה (חסר).

(עיין סוף סי' תקפ"ו ותרנ"ה בט"זרסו וצ"ע בכה"ג):


א) לכללות סי' זה ראה ביאורי השלחן ע' רמו ואילך.

ב) ישעיה נח, יג. וכבדתו – נתבאר לעיל סי' רסב ס"ג. מעשות דרכיך – לעיל רס"י שא (בהשלמה). ממצוא חפצך - בסי' זה, ודבר דבר - לקמן רס"י שז. תחלת הפסוק וקראת גו' – לעיל סי' רמב ס"א.

ג) קיג, סוע"א; קנ, א.

ד) רמב"ם פכ"ד ה"א. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' רמד סי"ב.

ה) ברייתא עירובין לח, סע"ב. רש"י שבת קיג, סע"א ד"ה ממצוא.

ו) ראה ברייתא שם לט, רע"א (לענין מרחץ). שבת קנ, ב (לענין מוקצה). וראה גם לקמן סי' שז סט"ו לענין ודבר דבר.

ז) ראה רש"י עירובין שם ד"ה חמרא. הובא במ"א סי' שז סקי"ג. וראה גם לקמן סוף ס"ה. לעיל סי' רמד סי"ח.

ח) שמותר כדלקמן סכ"א. וראה סי' שז סכ"א.

ט) ברייתא שם לח, סוע"ב.

י) רש"י שם ד"ה לידע.

יא) ברייתא שם לט, רע"א ורש"י ד"ה לא. טור ושו"ע שם.

יב) ראה לקמן ס"ב.

יג) רמב"ם שם סוף ה"ב.

יד) תוס' קנ, ב ד"ה ואין מחשיכים ע"פ הגמ' עירובין שם. מ"א סק"א.

טו) רש"י עירובין לט, א ד"ה מוכחא. מ"מ פכ"ד ה"ב בדעת התוס'. וראה לקמן סי' שז סכ"א: שאף שהטיול בשדה דבר המותר הוא מצד עצמו וגם ההרהור בצרכי שדהו דבר המותר אעפ"כ כיון שניכר לכל שמטייל שם בשביל כך אסור משום ממצוא חפצך.

טז) תוס' שם. מ"מ שם.

יז) תוס' שם.

יח) מרדכי סופכ"ד רמז תמט. ב"י ורמ"א ס"א.

יט) מ"א סק"ג וכתוספות דלעיל.

כ) מ"מ שם בדעת התוס' שם. שו"ע סי' שז ס"ט.

כא) אביי עירובין לט, א. וראה מ"א שם סקי"ג.

כב) רש"י שם ד"ה חמרא.

כג) משנה קנ, א. טור ושו"ע ס"א.

כד) רמב"ם פכ"ד ה"ב.

כה) ראה לשון רש"י שם ד"ה אין מחשיכין.

כו) ראה רמב"ם שם ה"ג. וכ"ה לקמן סי' שז סט"ו לענין הדיבור בחפציו בשבת.

כז) משנה שם. טור ושו"ע ס"א.

כח) משנה שם וגמ' שם ע"ב. רמב"ם שם.

כט) גמ' שם בתיבנא סריא ורש"י שם. שו"ע סי' שז ס"ח.

ל) ראה רש"י שם ד"ה המחוברים וד"ה בתיבנא. ואף שמותר לטלטל הפירות המוקצים ע"י גופו שלא בידיו (כדלקמן סי' שיא סט"ו). ונתבאר לעיל סי' רעו ס"י וקו"א שם ס"ק ג.

לא) ברייתא קנא, א כגירסת התוס' שם ד"ה אין ורמב"ם שם ה"ג ומ"מ שם ה"ב. טור ושו"ע ס"א.

לב) רש"י עירובין לט, א ד"ה חמרא.

לג) תוס' שם ד"ה אין. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב.

לד) רב יהודה אמר שמואל קנ, ב. תוס' שם. ט"ז שם. מ"א שם.

לה) ראה עירובין כא, א. רש"י שם ד"ה שאם. ט"ז סי' שז סק"ז.

לו) רש"י שם.

לז) ס"ז וס"ט.

לח) גמ' שם לרב יהודה. רמב"ם שם ה"ג.

לט) סט"ו במוסגר.

מ) רש"י שם ד"ה בתיבנא.

מא) תוס' קנא, א ד"ה אין. שו"ע ס"א.

מב) משנה קנ, א וכדאוקימתא בגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע סוף ס"ח.

מג) ראה רש"י שם ד"ה אבל. רמב"ם שם. וראה גם לעיל סי' רסו ס"כ. לקמן ס"ח.

מד) משנה שם ורש"י ד"ה ומביא. טור ושו"ע שם.

מה) רמב"ם פכ"ג הי"ב. וראה גם ביצה לז, א. וראה לקמן סי' תקיז ס"ו שאיסור מקח וממכר מפורש בכתוב בנחמיה. ולעיל סי' רסא סוף ס"ב שלכן שבות זה חמור מכל השבותים. וראה גם לקמן ס"ו וסט"ו (בשום דרך מדרכי ההקנאה ואין צריך לומר בקנין סודר). סי' שז ס"כ. סי' שכג ס"א. סי' שלט ס"ה וס"ח. סי' שפ ס"א. סי' תקיז ס"א. תקכד ס"א.

מו) משנה קנ, א. רמב"ם שם. ראה גם לקמן סי"א. וראה לקמן סי' שפב ס"ח ששכירות אסורה בשבת: משום שדומה למקח וממכר שנותן לו דמים בעד החפץ ששוכר כמו שהלוקח נותן בעד המכר.

מז) רמב"ם שם.

מח) רמב"ם שם. וראה רש"י ביצה שם ד"ה משום. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ב שהביא את דעת התוס' ורא"ש שאיסור מקח וממכר הוא משום "ממצוא חפצך". וראה גם לעיל סי' רמד סי"ב.

מט) רמב"ם שם הי"ג. הובא במ"א סקט"ו.

נ) רמב"ם שם. הובא במ"א שם.

נא) ראה רא"ש פכ"ג סי' ו. טור ושו"ע סי' שז ס"ח. וראה גם לקמן סי' שז סט"ו (מוסגר הב').

נב) ס"א. וראה גם שם ס"ג.

נג) וכן למכור, ראה שו"ת רבינו סי' ב. וראה גם לעיל סי' רמג ס"ג (במוסגר). סי' רמד סי"ב. לקמן סי' שז ס"ו וס"ט.

נד) סעי' ו-ז.

נה) סעיף טז.

נו) גמרא קנ, א. רמב"ם פ"ו ה"א. לכללות הענין ראה לעיל באריכות סי' רמג ס"א. סי' רסג קו"א סק"ח.

נז) כדלעיל סי' רמג ס"א וש"נ.

נח) ראה רמב"ם פכ"ד ה"ד. ראה קו"א לעיל שם: דכיון דלעשות בשבת אסור א"כ כשאומר לו לעשות למחר הרי מתעסק בדבר האסור לו היום, דהיינו עשיית הנכרי בשבילו שהיא עצמה אסורה. וראה לקמן סי' שז ס"א וס"ז וסי"ד, שלא נאסר בזה אלא דיבור בלבד שנאמר ודבר דבר.

נט) וכ"ה לקמן סכ"ד. וראה לעיל סי' רעו ס"ח. סי' שלא ס"ז.

ס) רמב"ן קנא, א ד"ה הא. רשב"א שם ד"ה הא דאמר. ר"ן שם פכ"ג (סד, ב) ד"ה תנו. מ"א סקי"ז. וראה גם לקמן סכ"ב.

סא) ראה גם לקמן סי"ב.

סב) ראה לקמן סי' שז סי"ב וש"נ.

סג) ראה רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם.

סד) ראה רש"י עירובין לט, א ד"ה חמרא. לעיל ס"א. סי' רסג קו"א שם.

סה) כדלקמן ס"ו. אבל ראה לעיל סי' רמד סי"ב גבי קבלת מכס בשבת שאיסורו משום ממצוא חפצך, ולא התירו אלא מטעם שבות דשבות במקום מצוה.

סו) ישעיה נח, יג.

סז) גמרא קיג, סוע"א. קנ, א. רמב"ם פכ"ד סוף ה"ה.

סח) משנה קנא, א. טור ושו"ע ס"ג (משא"כ באמירה לנכרי, דלעיל ריש ס"ה, אסור, כדלקמן סי' שכה סכ"א).

סט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ע) מ"א סק"ה.

עא) כדלעיל ס"ד.

עב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

עג) ס"א, ע"ש וש"נ. וראה גם לקמן סי' תקיז ס"א.

עד) רבי יוסי ברבי יהודה בברייתא דלעיל, ורמב"ם לפירוש המ"מ שם הלכה ה דלא פליג אתנא קמא. שו"ע שם.

עה) מ"מ שם בתי' הב'. ב"י ד"ה ומ"ש ויכול. מ"א סקט"ז.

עו) כן פירש הר"ן פכ"ג (סד, ב) ד"ה סכום דברי הרמב"ם דלעיל, וכבה"ג הל' יו"ט (לו, ב). שו"ע שם.

עז) ב"י ד"ה וכתב, ממשמעות הר"ן (סד, ב) ד"ה תנו. וראה גם ב"י ד"ה והרב. רמ"א ס"ג. מ"א סק"ו.

עח) ראה גם לקמן סי' תמח סט"ז. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ב.

עט) ראה תהלה לדוד ס"ק ג.

פ) ס"א. וראה גם סי' תקיז ס"א.

פא) ראה גם לעיל ס"ד. לקמן סי"ג.

פב) סעיף יב.

פג) כדלקמן בסמוך מברייתא ב"מ נח, א. וראה גם לעיל סי' רמג ס"ה וסי"א-ב. סי' רמד סט"ו. סי' רמה ס"ב ואילך. סי' רמו ס"א וסי"ג-טו. לקמן ס"ט וסי"א. סי' שלד ס"ז. סי' תקכו סי"ד.

פד) מ"מ פכ"ג הכ"ד. הובא במ"א סי' שלד סקי"ג. וראה גם לקמן סי' שלד סוף ס"ז.

פה) רש"י כתובות סד, א ד"ה כשכר. וראה גם לעיל סי' רמג סוף סי"ב. לקמן סי"א.

פו) ברייתא ב"מ שם. טור ושו"ע ס"ד.

פז) רש"י שם ד"ה אין נותנין.

פח) רש"י שבת קנ, א ד"ה אבל. רמב"ם פכ"ד ה"ח. וראה גם לעיל סוף ס"ג.

פט) ברייתא ב"מ שם. שו"ע שם.

צ) טור. וראה לעיל סי' רמה סי"ט.

צא) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

צב) ר"ן שבת (סד, ב) ד"ה לפיכך.

צג) משנה ב"מ צג, א. טור ושו"ע חו"מ סי' שג ס"ב.

צד) ברייתא שם נח, א. טור ושו"ע ס"ד.

צה) רש"י שם ד"ה נותנין.

צו) רי"ף שבת (סד, ב). רא"ש פכ"ג סי' ח. רמב"ם פ"ו הכ"ה. וכן כתב סמ"ק. טור ושו"ע שם. והוא מתוספתא פי"ח הט"ז וב"מ רפ"ח.

צז) שבלי הלקט סי' קיג. ר"ן כתובות סוף פרק אע"פ (כח, רע"א). רמ"א ס"ד. מ"א סק"ז.

צח) ראה לקמן חלק חו"מ הל' שאלה ושכירות סי"ב.

צט) ראה ר"ן שם. ד"מ אות ב. מ"א סק"ז. וראה באריכות במהדו"ב לסי' רמג (ד"ה ושאני שכיר יום וד"ה וממוצא ואילך).

ק) מ"א סק"ז. וראה גם מ"א סי' רמו סק"ג. לעיל שם סוף ס"ב.

קא) מ"א סק"ז.

קב) מ"א שם מכתובות פה, סוע"א.

קג) אוצ"ל: סי' עז, ראה שם ס"א ובב"ש סק"ג.

קד) ראה לקמן חו"מ הל' נזקי גו"נ סט"ו.

קה) כתובות פה, סוע"א. מ"א שם. ב"ש שם.

קו) מרדכי כתובות רמז קפט בשם הר"ר ברוך. טור סי' תקפה. דעה הא' בשו"ע ס"ה.

קז) ראה ב"י שם ד"ה ולא. לבוש ס"ה.

קח) ב"י שם. וראה גם לקמן סי' תקפה סי"א.

קט) טור שם. וראה גם לקמן שם.

קי) מרדכי שם בשם רבי שמואל. דעה הב' בשו"ע ס"ה. וראה גם לקמן סי' תקכו סי"ד. אבל לקמן סי' תקפה שם גבי לתקוע בשופר לא הביא דעה זו כלל. וראה העו"ב תשסה ע' 43.

קיא) ב"י שם. מ"א שם סקי"ב. וראה ב"י כאן ד"ה השוכר ובדרישה אות ב. וראה מ"מ וציונים

קיב) רש"י כתובות סד, א ד"ה כשכר. וראה לעיל ס"ד. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' מט אות ג.

קיג) כדלעיל ס"ד וש"נ.

קיד) ראה לקמן סי' תקכו שם: אין למחות ביד שמיקל לעצמו.

קטו) פסחים נ, ב ממתורגמנין. שו"ע סי' תקפה ס"ה. מ"א סק"ח. וראה לקמן שם. ענינו – ראה לעיל סי' רנא ס"א. סי' תסח ס"ג.

קטז) ראה ב"י סי' תקפה שם. מ"א שם סקי"ב.

קיז) רמ"א ס"ה.

קיח) מ"א סק"ט.

קיט) מ"א שם.

קכ) רמ"א שם.

קכא) רב יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן קנ, א. טור ושו"ע ס"ו. וראה לקמן סכ"ז מה נקרא צרכי רבים.

קכב) רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן שם. רמב"ם פכ"ד ה"ה.

קכג) רמב"ם שם.

קכד) רש"י שם ד"ה טרטיאות.

קכה) רש"י שם ד"ה ופיקוח דרבים.

קכו) משמעות הגמ' שם.

קכז) הרב המ"מ שם.

קכח) סעיף ה.

קכט) בית הלל בברייתא יב, סוע"א ותנא דבי מנשה קנ, א. טור ושו"ע ס"ו.

קל) משמעות הגמ' שם ורש"י שם ד"ה ודבור. תוס' שם ד"ה ודבור.

קלא) טור בשם מהר"מ מרוטנבורג. כלבו סי' לא (לג, ב). שו"ע שם.

קלב) בית הלל שם ותנא דבי מנשה שם. טור ושו"ע שם.

קלג) רש"י שם ד"ה ללמדו. מ"א סקי"ג.

קלד) טור בשם רבי מאיר מרוטנבורג. כלבו שם. שו"ע שם.

קלה) ראה כלבו שם ולבוש ס"ו. וראה לשון הטור והשו"ע שם.

קלו) ראה ב"י ד"ה והרב. וראה גם לעיל ס"ז.

קלז) רבי אלעזר קנ, א. טור ושו"ע ס"ו.

קלח) ראה תוס' שם ד"ה ודיבור.

קלט) ס"ו וש"נ.

קמ) ב"י ד"ה וחפצי שמים.

קמא) ר"ן פכ"ג (סד, א) ד"ה פוסקין בשם רבינו חננאל, וכפירוש הכלבו סי' נח (יח, ד) בשם גאון אחד. הובא בב"י שם וט"ז סק"ב ומ"א סקי"א.

קמב) ט"ז שם. מ"א שם.

קמג) ט"ז שם.

קמד) מ"א שם וכמ"ש הכלבו שם.

קמה) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ז. וראה שם סי"ח.

קמו) ראה ט"ז שם (בינו לבין עצמו). יד אהרן בהגב"י (בלבו לא מהני). הובא בבאר היטב סק"ח. וראה מ"מ וציונים.

קמז) ט"ז שם.

קמח) אור זרוע ח"ב סי' נ בשם ראבי"ה. הובא ברמ"א ס"ו.

קמט) אור זרוע שם. ד"מ אות ג. מ"א סקי"ד.

קנ) רמ"א שם.

קנא) מ"א סוף סקט"ו.

קנב) כדלקמן סי' שז ס"א.

קנג) מ"א שם.

קנד) ב"י סי' תקכז סוד"ה וכשם שאסור, בדעת מרדכי ביצה רמז תרעו. הובא במ"א סקט"ו. וראה לקמן סי' תמד ס"ט ובקו"א שם סק"ב.

קנה) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקכד ס"א: ואין נותנין מתנה שאין בה צורך שבת.

קנו) ס"א. וראה שם ס"ח שמותר ליתן גם כלים לצורך השבת. וראה גם סי' תמד שם.

קנז) ס"א. וראה גם סי' תקכז סוף סכ"ח.

קנח) מ"א שם. והיינו אף שהוא מצוה. וראה גם לעיל סי"ד (שמותר רק מטעם שאינו יוצא מרשותו לגמרי), ולעיל סי' רסא ס"ב (שאסור לקנות אפילו לצורך מצוה). אבל ראה לקמן סי' תמד ס"ט ובקו"א שם סק"ב ובסי' תמח סט"ז שמותר לתת מתנה בשבת לצורך מצוה, וראה גם לקמן סי' תקכז סכ"ח. וראה העו"ב תתכב ע' 54.

קנט) גיטין עז, ב ורש"י ד"ה דתנן ורא"ש פ"ח סי' ג.

קס) רש"י שם ד"ה הרי זו חזקה.

קסא) רא"ש שם סי' ב ומ"א שם ע"פ עירובין עא, א. וראה גם לקמן סי' שפ ס"א וסי' שפב סוף ס"ח.

קסב) רש"י שם ד"ה ומיקני. וראה לקמן סי' שלט ס"ו: מפני שהוא בכלל גזרת מקח וממכר שגזרו משום שמא יכתוב. וראה לעיל סי' רסא ס"ב (במוסגר): ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים שאיסורו מפורש בדברי קבלה.

קסג) משמעות המ"א שם.

קסד) שו"ע חו"מ סי' קצה ס"א.

קסה) ב"ב מ, א ורשב"ם שם ד"ה דסתם. וראה לקמן סי' שלט ס"ו.

קסו) סמ"ע חו"מ שם סקכ"ב.

קסז) רש"ל ביש"ש פרק ה דביצה. הובא במ"א סקט"ו.

קסח) כדלעיל ס"ה וס"ז וסי"ג.

קסט) רש"ל שם. מ"א שם.

קע) חסידי אוסטרייך. הובא ברש"ל שם ומ"א שם.

קעא) רש"ל שם. מ"א שם.

קעב) רש"ל שם. מ"א שם.

קעג) סעיף טז.

קעד) ראה סוכה מא, ב. טור ושו"ע סי' תרנח ס"ג.

קעה) ראה סוכה שם. טור ושו"ע שם ס"ד.

קעו) מ"א שם.

קעז) סכ"ב וסכ"ג וש"נ.

קעח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם במ"א.

קעט) עולא קנז, ב. רמב"ם פכ"ג הי"ג.

קפ) רמב"ם שם. וכן בכלי, כדלקמן סי' שכג ס"א. וראה לקמן סי' שח ספ"ח לענין מדידת הזמן ע"י מורה שעות (שעון).

קפא) ראה תוס' קכו, ב ד"ה ומדבריהן. הובא במ"א סקט"ז. וראה גם לקמן שם. סי' שכד ס"א. סי' תקו ס"א.

קפב) משנה קנז, א ועולא בגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע ס"ז. וראה גם לקמן סי' שיז ס"ד. סי' שח ספ"ח: שלא התירו מדידה של מצוה אלא כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה כו'. וראה לקמן סי' תנו ס"ט (לענין למדוד שיעור חלה ביו"ט). סי' תקד ס"ט. סי' תקו ס"א.

קפג) רמב"ם פכ"ד ה"ה. טור ושו"ע שם.

קפד) מ"א סקט"ז.

קפה) ראבי"ה סי' רב. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תקיב. הגהות מיימוניות שם פכ"ד אות ד. טור ושו"ע שם. אליה רבא סקכ"א.

קפו) סעיף לב.

קפז) רבה בר רב הונא קנז, ב ורש"י שם ד"ה מתעסק. וראה אג"ק ח"כ ע' שמא.

קפח) ראה מ"א סקט"ז.

קפט) טור ושו"ע ס"ז.

קצ) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קנ, א. טור ושו"ע ס"ח.

קצא) משמעות הרמב"ם פכ"ד סוף ה"א.

קצב) ישעיה נח, יג.

קצג) גמ' שם. רמב"ם שם. ב"י ד"ה והרהור.

קצד) רבינו יונה באגרת התשובה דרש ב אות לה. הובא ב"י ד"ה ומ"ש ומכל מקום.

קצה) טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ב.

קצו) רבינו יונה שם בשם המכילתא (יתרו, בחדש פרשה ז ד"ה ששת ימים). שו"ע שם. וראה לקו"ש חי"א ע' 80 הע' 5.

קצז) שמות כ, ט.

קצח) כצ"ל, ראה לקו"ש חי"א ע' 301 הערה המתחלת בשבוע.

קצט) מכילתא שם. הובא בטור שם. וראה גם רש"י עה"ת שמות שם.

ר) סמ"ק מצוה רפ (ע' רעט). טור. וראה לקו"ש חי"א ע' 311 הערה המתחלת וכל.

רא) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תרלז. הובא במרדכי פרק כירה רמז שיד. הגהות מיימוניות פ"ו אות ט. שו"ע ס"ט.

רב) מ"א סקי"ז, ממ"ש לעיל סעיף ה בשם הרמב"ן ור"ן.

רג) שאינה מצוה כ"כ (כשאר צרכי המת דלעיל ס"ו), ולא הותר מטעם שבות דשבות במקום מצוה (כדלעיל ס"ה), וכ"ה משמעות מהר"ם שם. וראה מ"מ וציונים.

רד) מהר"ם שם.

רה) סכ"ב וש"נ.

רו) מהר"ם שם בשם רבינו שמריה. הובא במרדכי שם והגהות מיימוניות שם פ"ב אות ה. שו"ע שם.

רז) אור זרוע ח"ב סי' ב בסופו בשם רבינו שמריה. הובא בהגהות מיימוניות שם, והגהות אשרי בבא בתרא פ"ט סי' לו, מסוגיית הגמ' שם קנו, ב. מ"א סקי"ח.

רח) כלומר יותר מג' פרסאות שיש אומרים שזהו שיעור תחום שבת מן התורה, כדלקמן סי' שצו ס"א.

רט) כדלעיל סוף סי"ג.

רי) סעיף ה.

ריא) ב"ק פ, ב. גיטין ח, ב. רמב"ם פ"ו הי"א. וראה שו"ע סי"א ומ"א סקי"ט.

ריב) רש"י גיטין שם ד"ה אפילו.

ריג) ירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד. הגהות אשרי מו"ק פ"ב סי' יח. שו"ע שם. עיין מ"א סי' שמ סק"י דלא כדרכי משה כאן אות ה (בשם אור זרוע ח"ב סי' עו) ורמ"א כאן סי"א.

ריד) ב"ק שם. גיטין שם. רמב"ם שם.

רטו) ראה תוס' ב"ק שם ד"ה אומר. גיטין שם ד"ה אע"ג. וכדלעיל ס"ה. וראה לעיל סי' רעו ס"ח. לקמן סי' שלא ס"ז. סי' תמו ס"ו ובהגהה שם.

רטז) תשובת הרשב"א ח"ד סי' קד. שו"ע סי"ב. וראה לקמן חו"מ הל' מציאה ופיקדון סוף ס"מ לענין הגבהת האבידה.

ריז) רשב"א שם. הובא ב"י ד"ה כתב הרשב"א. וראה ט"ז סק"ג ומ"א סקכ"א.

ריח) מ"א שם.

ריט) ראה גיטין סא, א. וראה לענין השבת אבידה ב"ק קיג, ב. טור ושו"ע סי' רסו ס"א. לקמן שם סל"ח (ושם לא נזכר דרכי שלום).

רכ) סוף ס"ד.

רכא) הריב"ש בתשובה סי' שפח וסי' שצ, ושכן הסכים הר"ן בתשובה (הועתקה שם סי' שצ). שו"ע סי"ג.

רכב) שו"ת הריב"ש שם. מ"א סקכ"ו.

רכג) כדלקמן סי' שלט ס"ג וש"נ.

רכד) מכל מקום אינו כדן את הדין, ומכל מקום אסור משום ודבר דבר. ובמ"א סקכ"ו: שאין תקנה (שמכל מקום אסור).

רכה) שו"ת הריב"ש שם. מ"א שם.

רכו) שו"ת הריב"ש שם.

רכז) ראה ירושלמי מו"ק פ"א ה"ב.

רכח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ב"י ושו"ע שם ס"י.

רכט) סעיף ג.

רל) סעיף יב.

רלא) שו"ת הריב"ש שם. מ"א שם.

רלב) מהרי"ל מנהגים הל' שבת אות ח. רמ"א סי"ג.

רלג) מ"א סקכ"ז.

רלד) מ"א שם.

רלה) ראה ט"ז סק"ד. וראה לעיל סי' רמב ס"ב.

רלו) ים של שלמה ביצה פ"ה סי' ח. ט"ז שם. מ"א שם.

רלז) כדלעיל סוף סי"ג וס"ז.

רלח) רש"ל שם.

רלט) רש"ל שם. וראה גם מהרי"ל שם.

רמ) מ"א שם.

רמא) ב"י סוף הסי' מדברי התוס' ד, א ד"ה וכי, ועירובין לב, ב ד"ה ולא, וגיטין מא, ב ד"ה כופין, ובכמה מקומות. שו"ע סי"ד. ד"מ סי' שכח אות י.

רמב) ב"י שם. ד"מ שם.

רמג) לבוש סי"ד. וראה קו"א.

רמד) ב"י שם. ט"ז סק"ה. מ"א סקכ"ט.

רמה) ראה מ"א שם.

רמו) ושמרו בני ישראל את השבת (שמות לא, טז).

רמז) יומא פה, ב. שבת קנא, ב. וראה לקמן סי' שכח ס"ב. קו"א כאן. וראה תניא ספכ"ד.

רמח) אליה רבא סקל"ג וכאופן הב' במ"א שם. וראה מ"א שם שהניח הדבר בצ"ע, ואולי משום כך כתבו רבינו במוסגר.

רמט) ראה שבת שם. מ"א שם.

רנ) שו"ע שם. ד"מ שם.

רנא) מלבושי יו"ט ועולת שבת סוף הסי'. אליה זוטא סקי"ב.

רנב) שבת ד, א.

רנג) ב"י שם בשם התוס' שצויינו לעיל. מ"א סקכ"ח. וראה גם לעיל סי' רנד סוף סי"ב.

רנד) שבת שם. טור ושו"ע סי' רנד ס"ו. לעיל שם.

רנה) שבת שם. מ"א סי' רנד סקכ"א.

רנו) כדלעיל שם דמיירי בין בשוגג בין במזיד, וש"נ.

רנז) ב"י סוף הסי'. רמ"א סי' שכט ס"ח. מ"א סקכ"ח וסקכ"ט. וראה גם לקמן סי' שכט ס"י.

רנח) מ"א סקכ"ט לדעת הב"י שם ורמ"א סי' שכח ס"י. וראה גם ט"ז סק"ה.

רנט) כלומר, להציל עצמו מע"ז ע"י חילול שבת. וראה מ"מ וציונים.

רס) ראה אג"ק ח"א ע' שיז.

רסא) משמעות המ"א שם. אליה רבא סקל"ג. וראה גם מ"א סי' רנד סקכ"א. לעיל שם סוף סי"ב.

רסב) ראה ס' הק"ן ע' 47.

רסג) אליה רבא שם.

רסד) סכ"ב. וראה גם לעיל סוף סי"ז.

רסה) ראה מ"א סוף סקכ"ט.

רסו) ס"ק ב.