שז דיני שבת התלויים בדבור ובו ל"ח סעיפים:

א

א ודברא דברב דרשו חכמיםג שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חולד שלא יאמר דבר פלוני אעשה למחרה ואפילו דבר שאינו אסור לעשותו בשבת עצמה אלא מדברי סופריםו כגון שכירות ומקח וממכרז וכיוצא בהם ואע"פ שאין דיבור זה שבשבת מועיל לו כלום לעשייה שיעשה למחר ואינו דומה לאומר לחברו שיעשה לו למחר שאמירה זו מועלת לעשייה שלמחר שע"י אמירה זו עושה חבירו למחרח ונמצא שהוא מוצא חפציו בשבת ע"י אמירה זו שאומר לחבירו ואסור משום ממצוא חפצךט (ודבר דברי).

משא"כ כשאומר על עצמו שיעשה דבר פלוני למחר אין לאסור משום ממצוא חפצך שאינו מוצא חפציו ע"י אמירה זו שאף אם לא היה אומר כן בשבת היה יכול לעשות כן למחריא אעפ"כ אסור משום ודבר דבר שלא יהא דיבורו בשבת כדיבורו בחול ואפילו לומר מצוה פלונית אעשה למחר אסוריב אם הוא מצוה שאסור לעשותה בשבתיג ולא אמרו שחפצי שמים מותר לדבר בהם בשבתיד אלא כשיש צורך למצוה בדיבור זה אבל כאן אין אמירתו מועלת כלום לעשייה שלמחרטו:

ב

ב ואפילו בשיחת דברים בטלים שאין בהם זכר עשיית מלאכה כלל אסור להרבות בהם בשבתטז שלא יהא דבור השבת כדיבור החול ובני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם מותרים לספרם בשבת כמו בחוליז אבל גם בחול אין לבני תורה להרבות בשיחה זו משום מושב לציםיח אבל מי שאינו מתענג בריבוי השמועות אסור לספרם בשבת כדי שיתענג בהם חבירויט:

ג

ג אסור לעכב הנכרי בשבת בשביל החוב אבל יכול לומר בחול לשופט מדוע לא עכבת הנכרי בשבת שעברהכ אע"פ שמבין מתוך דבריו שיעכבנו בשבתות הבאות אם יזדמן אז לעיר:

ד

ד אסור לעכב נכסי ראובן ביד שמעון בשבתכא:

ה

ה אסור לספר איזה דבר שנזכר בו צערו כגון ממיתת אוהבו וכיוצא בזהכב:

ו

ו כל דבר שאסור לעשות בשבת מן הדין אסור לומר לנכרי אפילו מבעוד יום לעשותו בשבתכג אפילו אינו צריך לדבר זה עד לאחר השבתכד כגון שאומר לו קודם השבת לשכור לו פועלים בשבת שיעשו לו מלאכה אחר השבתכה אבל דבר שאינו אלא חומרא בעלמא לישראל עצמו יכול לומר לנכרי בשבת לעשותוכו:

ז

ז כל דבר שאסור לומר לנכרי לעשותו בשבת אסור אפילו לרמוז לו לעשותוכז והוא הדין שאסור לומר לו איזה ציווי לעשות דבר המותר בענין שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה בשבתכח כגון לומר לנכרי שיקנח חוטמו כדי שיבין שיסיר הפחם שבראש הנרכט שהרי זה כמצווהו להסיר הפחםל אלא שהוא ברמז ואפילו אם הנכרי בא מעצמו להסיר הפחם בלא רמיזת הישראל צריך למחות בידו אם עושה בשביל הישראללא כיון שהנר הוא של הישראל כמו שנתבאר בסי' רע"ולב.

אבל מותר לומר לנכרי איזה ציווי שיבין ממנו לעשות מלאכה אחר השבת או לרמוז לו מלאכה לעשותה אחר השבתלג שלא נאסר אלא דיבור בלבדלד שנאמרלה ודבר דברלו.

ואם אינו אומר לו שום ציווי אלא שאומר לפניו איזה דבר שמבין ממנו לעשות מלאכה בשבת הרי זה מותרלז כגון נכרי שהביא אגרת חתומה או קשורה שאין הישראל יכול לפותחהלח ולקוראה יכול לומר להנכרי איני יכול לקרותה כל זמן שאינה פתוחהלט והנכרי פותחה מעצמו שהרי אינו אומר לו שום ציווימ אפילו ברמז אלא שהנכרי מבין מעצמו שצריך לעשות כן (ולדעת עצמו הוא עושה להשלים פעולתו בשליחות אגרת זו ולכך אין צריך למחות בידומא):

ח

ח מותר לומר לנכרי אחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה אע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאהמב אין בכך כלום כיון שאומר לו כן בחול ואין באמירתו זו שום (רמזמג) ציווי לעשותה בשבת הבאהמד אלא שהנכרי מבין כן מעצמו (והוא שעשיית מלאכה זו היא בענין שאין צריך למחות כשרואה את הנכרי עושה אותה בשבת כגון שאין המלאכה נעשית בחפצים של ישראל והנכרי (אינו) שכירו של ישראל אלא רגיל לעשות לו בטובת הנאה עיין סי' רמ"דמה ורנ"במו):

ט

ט במקום שיום השוק הוא בשבת אסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץ פלונימז אם אותו חפץ אינו מצוי לקנות באותו מקום אלא ביום השוקמח כמו שהוא רגיל בעיירות קטנות שהרי זה כאלו אמר לו בפירוש לקנות בשבתמט שהוא יום השוק (אבל בד' וה' מותר ליתן לונ מעות מטעם שנתבאר בסי' רנ"בנא) ואם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים מותר ליתן לו מעות אפילו בערב שבת ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבתנב וגם לא יאמר לו שהוא הולך בדרך במוצאי שבת מיד ויצטרך הנכרי לקנותו בשבת שהרי זה כאומר לו בפירוש לקנות בשבתנג כמ"ש בסי' רנ"בנד וכן הדין לענין כל דברים אלו בנותן כלים לנכרי למכורנה וטוב שלא לדור כלל בעיר שיום השוק הוא בשבת כי אי אפשר שלא יחטאנו ואם השוק אינו בשכונת היהודים אין לחושנז:

י

י מותר לומר לנכרי בערב שבת הילך מעות בהלואה וקנה בהם לעצמך חפץ פלוני למחר ביום השוק ואני אחזור ואקחנו ממך אחר השבתנח בפירעון חוב מעות אלו ואתן לך ריוחנט:

יא

יא מי ששכר לו נכריס בקבלנותסא להוליך סחורתו למקום פלוני ובא הנכרי ולקח הסחורה מבית ישראל בשבת אע"פ שאין כאן איסור אלא מפני מראית העין כמ"ש בסי' רמ"וסב ראוי לקנסו בממון לפי עשרו או במלקות כפי ראות עיני בית דין אם אין לו ממוןסג ואם טעה שסבר שמותר אין קונסין אותו ונאמן לומר שעשה בשוגגסד ואם לקח הסחורה מביתו מבעוד יוםסה אע"פ שמפליג מן העיר בשבת מותר כמ"ש שםסו:

יב

יב דבר שאינו מלאכה ואינו אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חוליסז אף על פי שאינו כולל את כל הגוף ולא סכנת אברסח או לצורך מצוהסט אומרע ישראל לנכרי לעלות באילן בראש השנהעא כדי להביא משם שופר לתקוע בועב או לומר לו שיביא לו חמין בשבת מחצר לחצר שאין ביניהם עירוב (או דרך כרמלית עיין במ"ש סי' שכ"העג) כדי להרחיץ בהם המצטערעד.

ויש אומריםעה שהוא הדין במקום הפסד לא גזרו על שבות כגון לטלטל ע"י נכרי סחורה מוקצה הנפסדת ע"י גשמיםעו (ואפילו להביאה לבית דרך כרמלית אם אי אפשר בענין אחרעז) ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד גדולעח (והוא הדין לצורך גדול אע"פ שלא שייך שם הפסדעט).

וכל זה בדבר שעושה אותו הנכרי בשבת כדרך שהוא עושה בחול אבל דבר שמשנה בעשייתו מדרך החול אף על פי שהוא שבות גמור מותר לעשותו אפילו ע"י ישראל במקום צער כמ"ש בסימן שכ"חפ ויש אומריםפא שהוא הדין במקום הפסד ויש לסמוך על דבריהם במקום הפסד גדולפב (עיין סימן של"ופג):

יג

יג אסור לאדם לחשוב חשבונותיופד בפיופה בשבת גזרה שמא יכתובפו בין חשבון העתיד להיות בין חשבון שעבר כבר אלא שצריך לו עדיין לידע אותו כגון כך וכך הוצאתי על בנין פלוני לשכר הפועלים ועדיין נשאר בידו משכר הפועלים שצריך לידע מה שנתן להם כדי שידע מה שמגיע להם עדייןפז ואפילו אם לפי חשבוןפח לא יגיע להם כלום מכל מקום עכשיו קודם החשבון זה מסתפק לו שמא מגיע להם כלום הרי זה חשבון הצריך לופט ויש לגזור שמא יכתבנו לזכרון.

אבל אם ידוע לו שאין מגיע להם כלום ממנו הרי זה חשבון שאינו צריך לו כלל ומותר לחשבו בשבתצ וכן כמה סאים תבואה היה לנו בשנה פלונית כמה דינרים הוציא בחתנות בנו וכיוצא באלו שהם בכלל שיחה בטלה המחשב אותם בשבת כמחשב אותם בחולצא ובלבד שלא ירבה בהם שאסור להרבות בשיחה בטלה בשבתצב כמ"ש למעלהצג:

יד

יד מותר לומר לפועל הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערבצד אע"פ שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו למלאכהצה לפי שלא נאסר אלא דבור מפורשצו שנאמרצז ודבר דבר דבור אסורצח הרהור דהיינו מה שמבין מתוך דבריו הרי זה מותרצט אבל לא יאמר היה נכון עמי לערבק שזהו כמדבר בפירושקא שרוצה לשכרו:

טו

טו לא אסרו לדבר בחפציו בשבת אלא בחפצים האסורים לעשותם בשבת ואי אפשר להמציא צד היתר בעולם לעשותם בשבת ואפילו אין האיסור אלא מדברי סופריםקב כגון לומר לחבירו או לומר על עצמו בשבת שיביא למחר פירות המוקציםקג לתוך ביתו אף על פי שהם היום בתוך התחוםקד ואפילו בתוך העיר המעורבתקה מכל מקום טלטול מוקצה אין צד היתר בעולם לעשותו בשבת (כשצריך לגוף המוקצהקו עיין סי' רע"וקז) אבל אם יוכל להמציא צד היתר לעשות בשבת אותה מלאכה עצמה שרוצה לעשות אחר השבת מותר לומר בשבת על עצמוקח או לחבירוקט שיעשנה אחר השבת (רק שיזהר שלא להזכיר לו לשון שכירותקי כמ"ש בסי' ש"וקיא) אפילו אם עכשיו אין שם אותו צד היתרקיב כיצד אומר אדם לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחרקיג לך עמיקיד מפני שיוכל להמציא צד היתר בשבת אילו היה שם בורגניןקטו אף על פי שעכשיו אין שם בורגנין.

(מפני שענין איסור דיבור בחפציו הוא מה שמתעסק בשבת בדברים האסורים היום ולא נאסר אלא להתעסק בדברים שאיסורם נתלה בגופם אבל דברים שאיסורם נתלה בדבר אחר ואילולי אותו דבר היו דברים אלו בעצמם מותרים בשבת מותר להתעסק בהם בדבור לעשותם אחר השבת שהרי הוא אינו מתעסק באותו דבר הגורם להם האסור אלא באותם דברים שהיה להם היתר מחמת עצמם אילולי אותו דבר הגורם להם האסורקטז לפיכך גבי איסור חוץ לתחום כיון שיש צד היתר ע"י בורגנין נמצא שאין האיסור בהילוך מחמת עצמו שהרי אותו הילוך עצמו מותר כשיש בורגנין אלא האיסור בהילוך הוא מחמת מניעת הדיורין על הדרך והוא אינו מדבר אלא שילך בדרך ולא שילך במניעת הדיורין וכן כל כיוצא בזה[)].

ואין היתר אלא בלשון זה אני הולך לך עמי אבל לא יאמר בלשון שמשמעו הליכה בקרון (שקורין בל"א פארי"ן) שהרי לזה אין בורגנין מועיליםקיז:

טז

טז וכל זה כשמדבר על עצמו או לחבירו לעשות אחר השבת אבל לומר לנכרי לעשות בשבת אסור אף אם יוכל להמצא צד היתר לישראל לעשותוקיח כיון שעכשיו אין שם אותו צד היתר אבל אם יש שם צד היתר באמת שיוכל הישראל לעשות בהיתר אותו דבר עצמו שהנכרי עושה באיסור יש מתיריןקיט לומר לנכרי סתם בלשון שאין מוזכר בו בפירוש שיעשה באיסור והנכרי עושה מעצמו באיסורקכ כמ"ש בסי' רע"וקכא אבל אם אין שם צד היתר לישראל לעשות אותו דבר עצמו שהנכרי עושה לו אע"פ שיש צד ודרך שיוכל הישראל להגיע לאותו דבר שהנכרי עושה לו בלי שיעשה את המלאכה שהנכרי צריך לעשות באותו דבר עד שמגיע לישראל כגון שאומר לנכרי להביא לו מים לשתות מן הנהר אע"פ שיוכל הישראל לילך בעצמו לנהר ולשתות שם אין זה מועיל כלום להתיר האמירה לנכרי כמ"ש בסי' שכ"הקכב:

יז

יז מותר לומר לחבירו שמור לי פירותי שבתחומך ואני אשמר לך פירותיך שבתחומיקכג ואע"פ שהוא אסור לו לילך ולשמור פירותיו שבתחום חבירו אין איסור באמירתו לחבירו כיון שלחבירו מותר הואקכד וגם לו יש היתר על ידי בורגניןקכה:

יח

יח השואל דבר מחבירו בשבת לא יאמר לו הלוניקכו אלא השאילניקכז שהמלוה את חבירו אינו יכול לתבעו בפחות משלשים יוםקכח מפני שההלואה להוצאה ניתנה ואין חוזרת בעיןקכט אלא פורע לו בדבר אחר כמותה ואין דרך ללות כדי לפרוע לאלתר אלא לאחר זמן מרובהקל ושיערו חכמים סתם הלואה שלשים יום וא"כ יש לחוש שמא יכתוב המלוה על פנקסו כך וכך הלויתי לפלוני כדי שלא ישכחקלא לתבעו בסוף שלשים יום אבל המשאיל את חבירו יכול לתובעו מידקלב שהשאלה היא חוזרת בעיןקלג וא"כ אין לחוש לשכחה ולכך אין חוששים שמא יבוא לכתובקלד ואפילו אם שואל מחבירו כדי יין וכדי שמן וכן האשה מחברתה ככרותקלה שאינן חוזרים בעין אעפ"כ כיון שאומר לו לשון שאלה הרי נותן לו רשות שיוכל לתבוע ממנו לאלתר כדין השאלהקלו וכשם שאין לווין בשבת אלא בלשון שאלה כך אין פורעין אלא בלשון חזרהקלז.

בלשון לע"ז שאין חילוק בין הלויני להשאיליני לא יאמר לשון שאלה אלא יאמר תן ליקלח ויכול לסיים ג"כ ואחזיר ואתן לךקלט:

יט

יט במקום שנוהגים שסתם הלואה יכול לתבעו לאלתר רשאי לומר הלויניקמ:

כ

כ השואל מחבירו בשבת ואין הל(ו)ה מאמינו יכול להניח משכון אצלוקמא ויניחנו בסתם ולא יאמר לו הילך משכון שזהו כמעשה חולקמב במה דברים אמורים בשואל מיני מאכל ומשקה שהם צורך השבת לכן התירו להניח משכוןקמג כשאין הלה מאמינו אבל שלא לצורך השבת אסור להניח משכון כללקמד (מפני שדומה למקנה קנין בשבתקמה עיין סי' ש"וקמו):

כא

כא שטרי הדיוטותקמז דהיינו שטרי חובותקמח ומקח וממכרקמט ומשכנותקנ וחשבונותקנא וכל כיוצא בהם מחפצים האסורים לעשות בשבתקנב אסור לקרותם בשבת משום ממצוא חפצךקנג ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסורקנד ולא אמרו שדבור אסור הרהור מותרקנה אלא כשאין הדבר ניכר שמהרהר בחפצים האסורים אבל כאן שניכר לכל שמהרהר בחפצים האסורים הכתובים בשטר הרי זה בכלל איסור ממצוא חפצך כמו שבכלל זה המטייל בשדהו לראות מה היא צריכה שאף שהטיול בשדה דבר המותר הוא מצד עצמו וגם ההרהור בצרכי שדהו דבר המותר הוא אעפ"כ כיון שניכר לכל שמטייל שם בשביל כך אסור משום ממצוא חפצך כמ"ש בסי' ש"וקנו:

כב

כב וגזרו על כל כתב אע"פ שאין בו מחפצים האסורים שלא לקרות בו בשבתקנז ואפילו לעיין בלא קריאה אסורקנח גזרה שמא יקראקנט או יעיין בשטרי הדיוטות לפיכך מי שזימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב מערב שבת את שמות האורחים שזימן שלא ישכח לקראם אליו בשבת או שכתב שמות המינים שהכין להם אסור לקרות בכתב זה בשבתקס ואפילו לעיין בלא קריאה אסורקסא.

ואפילו אם השמות חקוקים בטבלא או פנקס ולא כתובים אסורקסב שמא יטעו להתיר אף בשטרי הדיוטות שהטבלא ופנקס מתחלפים בשטרקסג אבל אם חקוקים בכותל מותר לקרותם בשבתקסד שחקיקת הכותל אינה מתחלפת בשטרקסה והוא שיהיו חקוקים חקיקה שוקעתקסו אבל אם הם בולטין אסורקסז אפילו לעיין בהםקסח גזרה שמא ימחוקקסט מן האורחים שיראה שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן אורחים יותר מן הראויקע ויגרוד ויעביר שמותם הבולטים מן הכותל כדי שלא יקראם השמש משא"כ חקיקה שוקעת שאינה נוחה למחוק ובתוך כך יזכור שהוא שבת ולא ימחוקקעא ואפילו אם חקיקה הבולטת הוא גבוה הרבה בראש הכותל שאינו יכול להגיע שם למחוק אסורקעב מפני שלא חלקו חכמים בגזרתם בין גבוה לנמוךקעג כמ"ש בסי' ער"הקעד.

ואין צריך לומר שאם כתב בכתב על ראש הכותל שאסור גם משום גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטותקעה שהכתיבה שבכותל מתחלפת בכתיבה שבשטרקעו:

כג

כג עכשיו נהגו שהשמש קורא לסעודה מתוך הכתב שכתובים בו שמות המזומנים לסעודה ויש שלימד זכות על המנהגקעז לפי שאין נוהגין כך אלא בסעודת מצוה ולצורך מצוה אין לגזור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות שהרי איסור הקריאה בשטרי הדיוטות אינו אלא משום ממצוא חפצךקעח ואיסור ממצוא חפצך לא שייך בדבר מצוה שחפצי שמים האסורים בשבת לעשותם מותר לדבר בםקעט ולא גזרו בחפצי שמים שמא יטעו להתיר גם חפצי הדיוט א"כ כל שכן שאין לגזור בדבר מצוה בחפצים המותרים שמא יקרא בשטרי הדיוטות ויעבור על איסור ממצוא חפצך.

ואין לאסור כאן משום גזרה שמא ימחוק מפני שזה לא שייך לגזור אלא בבעל הסעודה עצמו שיש בידו למחוק ולגרוע מנין הקרואים אבל השמש אין בידו לגרוע ואין לאסור בו אלא משום שמא יקרא בשטרי הדיוטותקפ אם אינה סעודת מצוה (ולא אסרו חכמים למנות האורחים מתוך הכתב אלא לבעל הבית בעצמו משום גזרה שמא ימחוק שגזרה זו גזרו אף במקום הכנסת אורחיםקפא אע"פ שהיא מצוה גדולהקפב ולא אסרו בחקוקים על הטבלא ופנקס משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות אלא באורחים שאינן מעיר אחרת אלא שזימן אליו אחוזת מרעהו מבני עירו לסעודת מריעות שאינו סעודת מצוה עיין סי' של"גקפג):

כד

כד וכן מה שנהגו שהשמש קורא הסכמות או חרמות מתוך הכתב אין לאסור משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות מפני שהם צרכי רביםקפד וצרכי רבים דינם כדבר מצוה כמ"ש בסי' ש"וקפה (וכן מה שנוהגין להזכיר נשמות מתוך הכתבקפו הוא כדבר מצוה שנודרין לצדקה בעד הזכרת נשמתם עיין סי' ש"וקפז):

כה

כה אגרות של שאלת שלום אסור לקרותןקפח ואפילו לעיין בהם בלא קריאהקפט גזירה משום שטרי הדיוטותקצ (ואין צריך לומר באגרות השלוחות למצוא חפץקצא אע"פ שהוא מחפצים המותרים לעשותם בשבתקצב שיש לגזור בהן משום חפצים האסוריםקצג) ויש מתיריןקצד לקרות אגרת השלוחה לו שאינו יודע מה כתוב בהקצה כי שמא יש בה דבר שצריך לו לגופוקצו ואינו דומה לשטרי הדיוטות שאין בהם צורך הגוףקצז אלא צורך ממונו ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופריםקצח ומכל מקום לא יקרא בה בפיו אלא יעיין בלא קריאהקצט כי יש מי שמיקלר בעיון בלא קריאה אף בכתבים האסורים לקרותם לדברי הכל:

כו

כו מותר לטלטל האגרת בשבתרא ואין בה משום מוקצה אף אם אינה ראויה בשבת לעיקר הנאתה דהיינו לקרותה כגון שיודע שאין בה צורך הגוף שאסור אפילו לעיין בהרב מכל מקום ראויה היא להנאה אחרת כגון לצור על פי צלוחיתורג וכיוצא בזה ואף אם הובאה מחוץ לתחום בשבת אין בה משום מוקצהרד כמ"ש בסי' תקט"ורה ואף זה שהובאה אליו מחוץ לתחום מותר לו ליהנות ממנה אפילו בעיקר הנאתה דהיינו לקרותה אם אינו יודע מה כתוב בהרו ואינה דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום שאסור לזה שהובא בשבילו ליהנות ממנו עד למוצאי שבת שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץ לתחוםרז אבל באגרת לא שייך לומר כןרח ועוד שאגרת זו לא הובאה בשבילו כלל שהרי השולח שלחה בשביל עצמו ולא בשביל אותו ששלוחה אליורט.

(ואף אם שלחה בשבילו מכל מקום נכרי המביאה בשבת מחוץ לתחום מתכוין לעשות שליחותו של השולח ולא בשביל מי ששלוחה אליו ואינו דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת ע"י נכרי ונתעכב והביאם בשבת שאסורים למי שנשתלחו אליו כמ"ש בסי' תקט"ורי לפי שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו ולכך הוא מוליכם לו א"כ הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה ומטעם זה אף אם הנכרי מתכוין לטובת עצמו לקבל שכרו אסור כמ"ש בסי' תקט"וריא מה שאין כן באגרת שאין גופו של זה שהיא שלוחה אליו נהנה בשבת מגוף האגרת ואין הנכרי מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום אלא למלאות רצון הישראל השולחו או בשביל טובת עצמו לקבל שכרו ולא בשביל זה ששלוחה אליו):

כז

כז נהגו שלא לקבל האגרת מיד הנכרי המביאה בשבת אלא אומרים לו שיניחנה על גבי קרקע או על גבי השלחן כי חוששין שמא טרם שיעמוד הנכרי לפוש יטול הישראל האגרת מידו ונמצא שהישראל עשה הנחהריב ואסור מדברי סופרים אף בזמן הזה שיש אומרים שאין לנו רשות הרביםריג כמ"ש בסי' שכ"הריד:

כח

כח כל כתב שאסור לעיין בו בשבת אם הוא חשוב בעיניו ומקפיד להשתמש לצור על פי צלוחיתו וכיוצא בזה אסור לטלטלורטו שהרי אינו ראוי לכלום בשבתרטז לפיכך יש אוסריםריז לטלטל גט כשר העומד לגרש בו כמ"ש באה"ע סי' קל"וריח ע"ש אבל גט פסולריט או גט שכבר גירש בו את האשהרכ מותר לטלטלו שהרי אין מקפידים עליו לצור על פי צלוחיתו:

כט

כט כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם ממעשים שהיו כגון מלחמת דוד וגלית וכתוב תחתיהם זו צורת חיה פלונית וזה דיוקן פלוני אסור לקרות כתב זה בשבתרכא גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטותרכב ואפילו לעיין בהם בלא קריאה אסוררכג:

ל

ל וכן ספרי מלחמותרכד (ודברי הימים של מלכי אומות העולם) וכן מליצות ומשלים של שיחת חוליןרכה כגון ספר עמנואלרכו ואין צריך לומר דברי חשקרכז אסור לקרותן בשבת ואפילו לעיין בהם בלא קריאהרכח גזירה משום שטרי הדיוטותרכט ואף בחול אסור משום מושב לציםרל אף אם כתובים בלשון הקודשרלא ובדברי חשק יש עוד איסור אפילו כתובים בלשון הקודשרלב שמגרה יצר הרע בעצמו ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן הם בכלל מחטיאי הרביםרלג אבל אותן ספרי דברי הימים שיוצא מהם ענייני מוסר ויראת שמים כגון ספר יוסיפוןרלד וכיוצא בו מותר לקרותם אפילו בשבת אפילו כתובים בלע"זרלה (ומכל מקום אין ראוי לבני אדם להרבות בהם):

לא

לא יש אומריםרלו שאסור ללמוד בשבת וביו"ט רק בדברי תורה ויראת שמים ואפילו בספרי חכמות אסור שכל ספר שאין בו סרך קדושהרלז יש לגזור משום שטרי הדיוטות ולפי זה אפילו לטלטלם אסוררלח ויש מתיריםרלט בכל ספרי חכמות וספרי רפואות מפני שדבר חכמה אינו מתחלף בשטרי הדיוטות ואין לגזור על זה בשביל זה וכן נוהגין להקל ולפי סברא זו מותר להביט בשבת בכלי של החוזים בכוכבים (שקורין אצטרלו"ב)רמ ולהפכו ולטלטלורמא כמו שמותר לטלטל ספרי החכמה לפי סברא זו דמה הפרש בין כתוב ורשום בעט ברזל בלוחות נחושת לכתוב בספררמב ואין לאסור משום שמא יסלק הלוחות ויחזירן והרי זה כבונה כלי דכיון שדרך לוחות אלו להיות רפויין אין בהן משום בונהרמג כמ"ש בסי' שי"גרמד:

לב

לב אפילו דבר שמותר לשאול מן השד בחול כגון להגיד על הגניבה וכיוצא בה שיש מתיריןרמה לשאול מן השד הואיל ואין השד עושה לו מעשה אלא שמגיד לו דבר הנעלם ממנו כמ"ש ביו"ד סי' קע"טרמו אסור לשאול ממנו בשבת משום ודבר דבר אלא אם כן הוא שואל ממנו דבר לצורך רפואה שאז מותר לשאול ממנו בשבת בכל ענין שמותר בחולרמז וע"ד שיתבאר ביו"ד שםרמח וכן כל מיני לחשים שיש בהם רפואה מותר ללוחשם בשבת כמו בחול ואין בהם משום ודבר דבררמט:

לג

לג אם באו מים שוטפים ומפסידים נכסיו או שנתרועעו חביות של יין והולך לאיבוד מותר לקרות נכרי לשם אע"פ שיודע שבודאי יתקן הנכרי מעצמו את ההפסדרנ במלאכה גמורהרנא רק שיזהר שלא לומר לו שום רמז צווי לתקןרנב אבל מותר לומר לפניו כל המציל הפסד זה אינו מפסיד שכר טרחו שכמו שהתירו בדליקה לומר בפני נכרים כל המכבה אינו מפסידרנג כך התירו בכל הפסדרנד ויש אומריםרנה שלא התירו אלא בדליקה לבד והמיקל כסברא הראשונה בכל הפסד מרובה לא הפסידרנו:

לד

לד ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת מותר ליהנות בה לערב לאחר שהמתין בכדי שיעשהרנז ובלבד שלא יהיה דבר של פרהסיארנח כמ"ש בסי' שכ"הרנט לענין נכרי שעשה מעצמו בשביל הישראל (ע"ש שיש חולקים):

לה

לה לא אסרו אמירה לנכרי אלא לעשות בשביל ישראל אבל מותר לומר לו שיעשה מלאכה לצורך עצמורס או לצורך נכרי אחר ואפילו אם מגיע לישראל הנאה מזהרסא כגון שאומר לנכרי כבה דליקתךרסב וכוונתו שלא תעבור הדליקה מבית הנכרי לבית הישראל וכל כיוצא בזה.

ואפילו אם הנכרי עושה המלאכה לצרכו בכלים וחפצים של הישראל אינו צריך למחות בו כשרואהורסג.

במה דברים אמורים כשהנכרי עושה כן מעצמו אבל אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבתרסד ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בורסה כגון שאומר לו טול בשר זה ובשל אותו לצרכך בשבת ואפילו אין מזונותיו עליורסו שאין לו שום ריוח באמירה זורסז ואדרבה מפסיד הוארסח אעפ"כ כיון שאומר לו לעשות מלאכה בשלו הרי זה נראה כשלוחורסט אף שהוא מתכוין במלאכתו להנאת עצמוער:

לו

לו נכרי שהביא חפצים שהם מוקצים לבית ישראל להפקידם אצלו יכול להוליכו למקום מוצנע שבביתו שיצניעם שמהרעא ואין איסור בזה במה שאומר לנכרי לטלטל המוקצה עד אותו מקום שהרי טלטול זה הוא לצורך הנכרי ומותר לומר לנכרי עשה מלאכתך אבל אם החפצים המוקצים שהביא הנכרי הם של הישראל אינו רשאי לומר לו שיטלטלם להצניעוערב אלא אם כן בעוד שהחפצים ביד הנכרי שכשנכרי תופס המוקצה בידו מותר לומר לו לטלטלו לכל מקום שירצה הישראלרעג (לפי שאף ישראל התופס מוקצה בידו בזדון או בשגגה מותר לטלטלו בעודו בידו לכל מקום שירצה כמ"ש בסי' ש"חעדר):

לז

לז נכרים המביאים עגלות מלאות תבואה בשבת לישראל שהם חייבים לו והישראל נותן להם מפתח אוצרו והם נושאים התבואה לאוצר ומודדים ומונים אותם שם בפני הישראל אין איסור בדבר שהנכרים במלאכת עצמן הם עוסקים כי אין התבואה של הישראל עד אחר שיחשוב עמהם אחר השבת ובשבת אינה אלא כפקדון אצלו והם מודדים ומונים את פקדונםערה.

אבל אם הביאו תבואה של ישראל אסור לומר להם לפנותה מהעגלות לתוך אוצרורעו אפילו בלא מדידה ומנין שהרי לישראל עצמו אסור לו לפנותה מדברי סופרים כמ"ש בסי' של"גרעז וכל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי לעשות בשבילורעח (ואפילו אם הם מעצמם באים לפנות לתוך אוצרו צריך למחות בידם שכיון שהתבואה שלו אם יראה וישתוק לדעתו הם עושים כמ"ש בסי' רנ"ברעט):

לח

לח נכרים העושים גבינות בשבת מחלב שלהם והישראל רואה את החליבה והגיבון כדי שיהיה מותר לישראל לאכלןרפ ויוכל לקנותן אחר השבת לאכילה אף אם הישראל עומד בעדר חדש או חדשים והנכרי מתכוין בעשייתן בשביל למכרן לו בלבדו ולא לנכרים הרי זה מותר שמכל מקום הנכרי עושה לטובת עצמו ואין איסור כלל במה שהישראל עומד עליו במלאכתו בשבת (כיון שהנכרי במלאכת עצמו הוא עוסק)רפא שעדיין אין שם הישראל נקרא כלל על הגבינותרפב עד שיקנה אותן ממנו אחר השבת (ולפיכך מותר לומר לו שיעשה אפילו בשבת שמותר לומר לנכרי עשה מלאכתך אף אם מגיע מזה ריוח לישראל כמו שנתבאר לעילרפג).


א) לכללות סי' זה ראה ביאורי השלחן ע' רנב ואילך.

ב) ישעיה נח, יג.

ג) גמרא קיג, רע"ב. טור ושו"ע ס"א.

ד) ראה גם לקמן סי' שח ס"א.

ה) תוס' קנ, א ד"ה מה. רא"ש פכ"ג סי' ו בסופו. טור ושו"ע שם. רמ"א בהגהה ס"ח. מ"א סקי"א. וראה לעיל סי' רצ ס"ו.

ו) רא"ש שם. וראה גם תוס' שם.

ז) ראה ב"ח ד"ה ודבר דבר.

ח) ראה תוס' קנ, ב ד"ה אבל.

ט) כדלעיל סי' שו ס"ה.

י) שאיסור ממצוא חפצך בזה הוא ע"י דבור. וראה לעיל סי' שו סי"ב. וראה מ"מ וציונים.

יא) ראה תוס' שם.

יב) ספר חסידים סי' רסו. מ"א סק"א.

יג) ראה ספר חסידים שם.

יד) כדלעיל סי' שו סי"ג וסי"ד.

טו) ראה תוספת שבת סק"א. לבושי שרד סק"א.

טז) מדרש רבה ויקרא פ' לד, וירושלמי פט"ו ה"ג, הביאו התוס' קיג, ב ד"ה שלא, והרשב"א שם ד"ה שלא, ומ"מ פכ"ד ה"ד. רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"א. וראה רמב"ם פכ"ג הי"ח ומ"מ שם. וראה תניא בסופו: וגם יזהר מאד שלא לשוח שום שיחה בטלה ח"ו ... בחינת שמור בפנימיות היא השביתה מדיבורים גשמיים כמו ששבת ה' מעשרה מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ גשמיים. וראה הביאור בזה בלקו"ש חי"א ע' 81 ואילך.

יז) תרומת הדשן סי' סא. הובא ב"י ואיתא. רמ"א ס"א. וראה הטעם לזה לעיל סי' שא קו"א סק"ב. וראה לעיל סי' רצ ס"ה. וראה לקו"ש חי"א ע' 246.

יח) אליה רבא סוף סקי"ח בשם ביאורי רש"ל לסמ"ג. ולענין ביטול תורה ראה לעיל סי' קנו סט"ז. הל' ת"ת פ"ג ה"ה.

יט) תרומת הדשן שם. רמ"א שם. ט"ז סק"א.

כ) אגודה סי' כז. הובא במ"א סק"א. וראה גם לקמן ס"ח (שמותר אף לענין אמירה לנכרי שבות).

כא) שו"ת רשד"ם חו"מ סי' קה. מ"א סק"א.

כב) ספר חסידים סי' קי. מ"א ריש הסי'.

כג) כדלעיל סי' רמג ס"א וש"נ.

כד) רמב"ם פ"ו ה"א. שו"ע ס"ב.

כה) שו"ע שם. וראה ס' הק"ן ע' 48.

כו) תשובות הרד"ך סי' יח. מ"א סק"ב.

כז) אור זרוע ח"ב סי' פה. רמ"א סכ"ב.

כח) פסקי רקנטי סי' צט. מ"א סקל"א.

כט) מ"א שם.

ל) ראה לבוש סכ"ב.

לא) מ"א שם.

לב) ס"ג וש"נ. וראה במצויין לעיל סי' רנב ס"י, מסקנת רבינו במהדו"ב לסי' רמג, שכשהנכרי עושה מעצמו אין צריך למחות אפילו בשל ישראל ובפניו, אלא כשישראל נהנה ממלאכה זו. וראה במצויין לעיל סי' רעו ס"ה, דהיינו דוקא כשהנכרי מדליק נר בשביל ישראל, משא"כ כשהוסיף נר או הוסיף שמן בנר וכיו"ב אין צריך למחות בו.

לג) אור זרוע שם. רמ"א שם.

לד) תוס' קנ, א ד"ה אומר. מ"א סק"י.

לה) ישעיה נח, יג.

לו) ראה גם לקמן סי"ד.

לז) מ"א סוף סקל"א.

לח) ראה לקמן סי' תקיט ס"ו.

לט) אגודה ביצה סי"ט. מ"א סק"כ.

מ) מ"א שם. וראה זכרון יוסף אות עז.

מא) ראה לעיל סי' רנב ס"ח, שקבלן שקצץ לו שכרו אין צריך למחות בידו אפילו רואהו עושה מלאכתו בשבת.

מב) ספר התרומה סי' רנב ובסימנים סי' רכב (שהתיר בזה אפילו בשכיר שנה). סמ"ג ל"ת סה (יט, ג) וסמ"ק ל"ת רפא (ע' שא). שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' תקנט בהג"ה (בנכרי דעלמא שאינו שכירו). הגהות מיימוניות פ"ו אות א. שו"ע ס"ב.

מג) ראה פמ"ג משב"ז סק"ב.

מד) ראה לבוש סוף ס"ב. וראה מהדו"ב לסי' רמג (סד"ה והנה מהר"ם): אמירת מדוע אינה אזהרה וגערה אלא דרך שאלה כלומר כי בודאי לא היית מפסיד טרחך.

מה) סעיף יא. וראה במצויין שם מסקנת רבינו במהדו"ב, שאפילו בשכיר שנה לכל המלאכות אין צריך למחות בעושה מעצמו ואפילו בחפצים של ישראל. משא"כ באומר לו מדוע לא עשית כו', ראה מהדו"ב שם (ד"ה והכי נמי וד"ה והנה מהר"ם) דנקטינן בזה לדינא כמהר"ם שם (ודלא כס' התרומה שם), שלא התיר אלא בעושה מעצמו ולא בשכירו, דע"י אמירה זו הוא כמוכרח קצת לעשות בשבת דוקא.

מו) ס"י. וראה במצויין שם מסקנת רבינו במהדו"ב, שאפילו בחפצים של ישראל אין צריך למחות בעושה מעצמו.

מז) רא"ש ב"מ פ"ז סי' ו בשם רס"ג. הגהות מיימוניות פ"ו אות ב. שו"ע ס"ג.

מח) הגהות מיימוניות שם. ט"ז ומ"א סק"ג.

מט) ט"ז שם. וכדלעיל סי' שו ס"ד שאסור לקנות בשבת ע"י נכרי.

נ) מ"א שם.

נא) סעיף ו, שכיון שאינו סמוך לשבת אין נראה כנותן לו על מנת לעשות בשבת. וראה במצויין שם, טעם ההיתר שם לפי מסקנת רבינו במהדו"ב, שמצרפים דעת ס' התרומה להתיר קבלנות אפילו בלא קצץ.

נב) מרדכי רמז רמט בשם הסמ"ג. ט"ז ומ"א שם. וכדלעיל סי' רמז ס"א וש"נ (שאסור אפילו בקבלנות ואריסות).

נג) ט"ז שם.

נד) ס"ה. וראה שם קו"א סק"ו וסי' רמד קו"א סק"א.

נה) מרדכי שם בשם סמ"ג. רמ"א ס"ד. מ"א שם.

נו) ספר חסידים סי' רסב. מ"א סוף סק"ג.

נז) כנסת הגדולה הובא במ"א שם.

נח) הגהות מיימוניות פ"ו אות ב והגמ"ר סי' תנב בשם ר' שמואל ב"ר ברוך. שו"ע ס"ג.

נט) הגהות מיימוניות שם.

ס) רבינו ירוחם ני"ב חי"ב (פג, ג) בשם תשובת הרא"ש. רמ"א ס"ד.

סא) מ"א סק"ו. אליה זוטא סק"ח.

סב) ס"ה, ע"ש וש"נ.

סג) רבינו ירוחם שם. מ"א שם.

סד) שו"ת תורת אמת למוהר"א ששון סי' קנו. הובא במ"א שם.

סה) מ"א סק"ה.

סו) ס"ד וס"ה.

סז) רמב"ם פ"ו ה"ט. הגהות מרדכי סי' תעד בשם ראבי"ה סי' שצא. טור ושו"ע ס"ה. וראה גם לקמן סי' שכח ס"כ וסכ"א.

סח) מ"מ שם בדעת הרמב"ם. מ"א סק"ז.

סט) רמב"ם שם. הגהות מרדכי שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רמד סי"ב. סי' רמח ס"ח. סי' רעו ס"ח. סי' שג סכ"ג. סי' שו ס"ה. לקמן סי' שיא ס"ח. סי' שכה ס"ד. שם סט"ז. סי' שלא ס"ז. סי' שמ ס"ב. סי' תמד ס"י. סי' תנט ס"כ. סי' תסו ס"ח. וראה לקמן סי' שמ סוף ס"ב: אבל העושה מעשה אסור אפילו הוא שבות דשבות במקום מצוה.

ע) אוצ"ל: כיצד אומר (וכ"ה ברמב"ם שם ה"י ושו"ע שם).

עא) ברמב"ם ושו"ע: בשבת.

עב) ראה גם לקמן סי' תקפו סכ"ד.

עג) סעיף טז.

עד) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שיג סי"ז.

עה) רמב"ם שם במ"ש "לצורך הרבה" ראה מ"א סק"ז. ר"ן (סא, א) ד"ה ובמקום פסידא בתירוץ הראשון (הובא לקמן סי' שלד סכ"ה). וראה לעיל סי' רמד סי"ב ובקו"א סק"ז.

עו) ראה גם לקמן סי' שלד סוף ס"ב. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סק"ב.

עז) ראה אמרי יושר ח"ב סי' כז.

עח) מ"א סוף סק"ז. וראה גם לקמן שם ס"ב וסכ"ה. סי' שיט סי"ח. סי' שלג ס"ה. לעיל סי' שג סוף סכ"ג (במוסגר).

עט) ראה רמב"ם שם. וראה רש"ל בתשובה סי' מו, הובא במ"א סי' רסא סק"ו, שלצורך גדול הוא כהפסד מרובה. וראה גם לעיל שם ס"ב. אבל ראה לעיל סי' רנב קו"א שם.

פ) ס"כ וש"נ.

פא) ראב"ד בהשגות שם.

פב) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שא סל"ח.

פג) סט"ו וש"נ.

פד) ברייתא קנ סוע"א וגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע ס"ו.

פה) כדלעיל סי' שו סכ"א וש"נ. וראה גם ברייתא שם רע"ב (לא יאמר לו כו'). רמב"ם פכ"ג הי"ח (בכלל שיחה בטילה). לעיל סי' שא קו"א סק"ב. אבל ראה לעיל סי' פה ס"א. וראה תהל"ד שם.

פו) רמב"ם שם.

פז) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

פח) אוצ"ל: החשבון.

פט) ט"ז סק"ה.

צ) ט"ז שם. מ"א סק"ט. וראה גם לעיל סי' שא קו"א שם.

צא) רמב"ם שם.

צב) מ"מ שם.

צג) ס"ב וש"נ.

צד) ר' יהושע בן קרחה קנ ע"א, לפירוש ר"י בתוס' ע"ז ז, א ד"ה הנראה. טור ושו"ע ס"ז.

צה) רש"י שם ד"ה הנראה. טור ושו"ע שם.

צו) ראה רש"י שם. ב"י ד"ה מותר לומר.

צז) ישעיה נח, יג.

צח) גמ' שם.

צט) משמעות רש"י שם. וראה גם לעיל ס"ז.

ק) רמב"ם פכ"ד ה"ד. טור ושו"ע שם.

קא) ראה ב"י שם. לבוש ס"ז.

קב) רא"ש פכ"ג סוף סי' ו. טור ושו"ע ס"ח. וראה גם לעיל סי' שו ס"א לענין ממצוא חפצך.

קג) רבי אושעיא שם, וכדאוקמא בגמ' בתיבנא סריא (ראה רש"י שם). טור ושו"ע שם.

קד) ט"ז סק"ח. מ"א סק"ט.

קה) ראה רש"י שם ד"ה בתיבנא.

קו) כגון להצניעו כדי שלא יגנב.

קז) ס"י ובקו"א סק"ג, הטעם שאסור בזה, אף שנתבאר לקמן סי' שיא סט"ו שטלטול ע"י גופו מותר אפילו לצורך המוקצה.

קח) רב יהודה אמר שמואל בגמ' שם.

קט) תוס' שם ד"ה לכרך. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

קי) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

קיא) סעיף ד.

קיב) רש"י שם ד"ה שאם יש. ב"י ד"ה יכול שכן נראה מדברי כל הפוסקים. ט"ז סק"ז.

קיג) רב יהודה אמר שמואל שם. טור ושו"ע שם.

קיד) רמב"ן ורשב"א שם ד"ה הא. הובא במ"מ פכ"ד ה"ג. טור ושו"ע שם. וראה מ"א סקי"א.

קטו) רב יהודה שם. טור ושו"ע שם. וכדלעיל סי' שו ס"ג.

קטז) ראה גם לעיל סי' רסג קו"א סק"ח.

קיז) ט"ז סק"ו ומ"א סוף סקי"א.

קיח) ר"י בתוס' קכב, א ד"ה משקה (שחלק על ר"ת שהתיר בזה). ר"ן שם (מו, ב) ד"ה הלכך. משמעות רא"ש פט"ז סי"ב וטור סי' שכה (ראה ב"י שם ד"ה ומ"ש ור"ת). ר"ן פכ"ג (סד, ב) ד"ה תנו, בשם הרמב"ן שם קנא, א ד"ה הא. מ"א סקי"ב.

קיט) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תקנח בשם ר"ת. הגהות מיימוניות פי"ב אות ה. הגהות מרדכי (פב, ד). רבינו ירוחם נתיב יב ח"ב (סז, ג). רמ"א לעיל סי' רעו ס"ג. מ"א שם ס"ק יא.

קכ) ראה לעיל סי' רעו קו"א ס"ק ג, שלפי מה שחלקו על הר"ת (באופן הא') יש לפקפק גם בהיתר זה (באופן הב'), דמנא לן להמציא חילוקים שאין להם סמך בתלמוד, אלא דכיון שלא מצינו שיחלקו בפירוש גם בזה יש לנו לחלק כו' (ומ"מ לא פירש התם שמותר דוקא כשאין מוזכר בו בפירוש שיעשה באיסור).

קכא) סעיף ט. ומסיים: ואין להורות היתר זה אלא לבני תורה אבל לע"ה אין להתיר שלא יתרגלו באמירה לנכרי וידמו דבר לדבר ויקילו יותר.

קכב) סט"ז, שאסר בפשיטות ולא הביא כלל דעת ר"ת להתיר. וראה רמ"א שם ס"י.

קכג) רב יהודה אמר שמואל קנא, א. טור ושו"ע ס"י.

קכד) רשב"א שם ד"ה א"ר יהודה בשם התוס'. טעם זה נתבאר לעיל סי' רסג קו"א סק"ח. וראה שם טעם נוסף.

קכה) ר"ן (סד, ב) ד"ה ומדאמרינן.

קכו) משנה קמח, א. טור ושו"ע סי"א.

קכז) גמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רמו ס"ה.

קכח) מכות ג, ב. טור ושו"ע חו"מ סי' עג ס"א. מ"א סקי"ד. וראה גם לקמן חו"מ הל' הלואה סי"ז.

קכט) מ"מ הל' שאלה פ"א ה"ה. סמ"ע שם סק"ה.

קל) רש"י שם ד"ה גמ'.

קלא) אביי שם וכדפרש"י. וראה גם טור ושו"ע שם.

קלב) רא"ש מכות פ"א סי' ד. מ"מ שם. טור ושו"ע חו"מ שם.

קלג) מ"מ שם. סמ"ע שם.

קלד) אביי שם.

קלה) שם במשנה. רמב"ם פכ"ג הי"ב.

קלו) רשב"א שם ד"ה אמר בדעת רש"י.

קלז) תוס' ב"מ עה, א ד"ה ומשום. שו"ת הריב"ש סי' קנו. רמ"א סי"א. מ"א סקט"ו.

קלח) ר"ן (סג, א) ד"ה אבל בשם תוס'. סמ"ג ל"ת סה (כב, ג). שו"ע סי"א.

קלט) ט"ז סק"ט.

קמ) מ"א סקי"ד.

קמא) משנה קמח, א. רמ"א סי"א.

קמב) ארחות חיים הל' שבת אות קפא, בשם הרשב"א בעבודת הקדש בית המועד ש"ב סי' ה. רמ"א שם.

קמג) כדלקמן סי' שלט ס"ה (במלבוש).

קמד) מ"א סקי"ד ממשמעות הסוגיא שם. וראה גם לעיל סי' רמו ס"ה.

קמה) ראה מ"א שם וסי' שו סקט"ו.

קמו) סעיף ד וש"נ.

קמז) גמ' קמט, א. טור ושו"ע סי"ג.

קמח) ר"י בתוס' קטז, ב ד"ה וכ"ש. טור ושו"ע שם.

קמט) רש"י קמט, א ד"ה שמא.

קנ) רא"ש פכ"ג סי' א בשם ר"י.

קנא) רש"י קטז, ב ד"ה שטרי. טור ושו"ע שם.

קנב) ר"י בתוס' שם, שכן משמע בירושלמי פט"ז ה"א.

קנג) רא"ש שם. לבוש סי"ג. וראה ט"ז סקי"א. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ב.

קנד) רא"ש שם. ר"ן שם (סג, א) ד"ה וכתבו בשם רבינו יונה, שלמד מלשון התוספתא פי"ח ה"א. טור ושו"ע שם.

קנה) גמרא קנ, א. לעיל סי' שו סכ"א.

קנו) סעי' א-ב.

קנז) משנה קמח, ב. אביי קמט, א.

קנח) ראה רא"ש ור"ן שם בשם רבינו יונה.

קנט) אביי שם.

קס) משנה שם ורש"י ד"ה אבל. טור ושו"ע סי"ב.

קסא) רא"ש ור"ן שם בשם רבינו יונה. רמ"א סי"ב.

קסב) ברייתא קמט, א. טור ושו"ע שם.

קסג) רש"י שם ד"ה אבל. ט"ז סק"י. מ"א סקי"ח.

קסד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קסה) ב"ח ד"ה זימן. מ"א שם.

קסו) רבינו ירוחם ני"ב ח"ז (עו, א). שו"ע שם.

קסז) רבינו ירוחם שם. מ"א סקי"ז.

קסח) ראה מרדכי שם רמז רנד.

קסט) רב ביבי בגמ' שם, דאביי נמי חשיש להא. רבינו ירוחם שם. מ"א שם.

קע) רש"י שם ד"ה שמא.

קעא) רש"י שם ד"ה דחייק.

קעב) מ"א שם.

קעג) רבה שם יב, ב (ורש"י ד"ה ואפילו) וקמט, א.

קעד) סעיף ב.

קעה) גמ' שם אליבא דאביי. טור ושו"ע שם.

קעו) ב"ח שם.

קעז) מ"א סקי"ו.

קעח) כדלעיל סכ"א.

קעט) כדלעיל סי' שו ס"ה.

קפ) ב"ח ד"ה זימן הובא במ"א שם.

קפא) משום שהוא שבות במקום מצוה ואסור כדלעיל סי' שו ס"ה. וכ"כ הפמ"ג בא"א סקט"ז.

קפב) ראה גמרא קכז, א.

קפג) סעיף ו. וראה גם לקמן סי' תקי ס"כ. סי' תקטו סוף ס"א.

קפד) ב"ח שם. אליה זוטא סקי"ד.

קפה) סעיף יב.

קפו) ראה אליה זוטא שם.

קפז) סי"ד וסט"ו.

קפח) הרא"ש פכ"ג סי' א, ושכן דעת הרב רבינו יונה. רשב"א קמט, א סוד"ה לא. טור ושו"ע סי"ג.

קפט) רא"ש שם ור"ן שם (סג, ב) ד"ה וכתבו בשם רבינו יונה. טור ושו"ע שם.

קצ) רא"ש ורשב"א שם.

קצא) רש"י קטז, ב ד"ה שטרי. ר"ן שם (מג, ב) ד"ה והלכתא.

קצב) ראה הגהות מיימוניות פכ"ג אות ט בשם אור זרוע ח"ב סי' ב.

קצג) ראה גם לעיל ריש סכ"ב.

קצד) תוס' קטז, ב ד"ה וכ"ש. רמב"ן קנא, א ד"ה הא (הובא בר"ן שם (סד, ב) סוד"ה תנו). הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ו ה"כ (ובדפוסים שלפנינו פכ"ג אות ט), ומרדכי רמז רנד וביצה סי' תרסה, בשם ראבי"ה סי' תשדמ. שו"ע סי"ד.

קצה) תוס' שם. רבינו ירוחם ני"ב ח"ז (עו, ג). טור ושו"ע שם.

קצו) טור. ב"י סוד"ה וכל שטרי בשם רבינו ירוחם שם.

קצז) טור (מצאתי כתוב).

קצח) ב"י סוד"ה ומ"ש רבינו ראיתי.

קצט) שו"ע שם.

ר) אור זרוע ח"ב הל' יו"ט סי' שנח בשם רבינו שמואל. הגהות מיימוניות שם. מרדכי רמז רנד. וראה גם ר"ן שם (סג, א) ד"ה וכתבו בשם התוס'.

רא) תוס' קטז, ב ד"ה וכ"ש.

רב) כדלעיל סכ"ה.

רג) תוס' שם.

רד) הגהות מיימוניות הל' יו"ט פ"ב אות ל. ומרדכי ביצה רמז תרסה, בשם ראבי"ה סי' תשדמ.

רה) סי"ד. וראה גם לקמן סי' שכה סי"א.

רו) כדלעיל סכ"ה.

רז) כדלקמן סי' שכה סי"א וסי' תקטו סעי' יא-יב וש"נ.

רח) הגהות מיימוניות שם. הובא במ"א סוף סק"כ.

רט) טור בשם ר"ת. לבוש סוף סי"ד.

רי) סכ"ב, אך שם מתיר ליהנות אם לגוי היה שהות להגיע מבעוד יום, ע"ש הטעם. וראה שם סוף סכ"א.

ריא) ראה שם סוף סכ"א.

ריב) מהר"מ מינץ בתשובה סי' קיז. הובא בט"ז סקי"ב ומ"א סק"כ.

ריג) כדלקמן סי' שמה סי"א.

ריד) ס"ב וסט"ז.

רטו) מ"א סוף סק"כ בשם הרא"ש גיטין פ"ח סי' ב.

רטז) ראה לקמן סי' שח סוף ס"ו גבי ניר חלק.

ריז) רש"י גיטין עז, ב ד"ה תקף. רא"ש שם.

ריח) סעיף ז.

ריט) תוספת שבת סקמ"א.

רכ) עולת שבת סי' שח סקי"ג.

רכא) ברייתא קמט, א וכדפירש רש"י ד"ה כתב המהלך. טור ושו"ע סט"ו. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ב שאפילו אם מתענג בהם אסור. וראה עוד שם שמביא "אם תמצי לומר" לאסור הדיוקנא עצמה אף בלא כתב מתחתיה, ע"ש.

רכב) רש"י שם ד"ה אסור. רא"ש פכ"ג סי' א.

רכג) רבינו יונה ממשמעות לשון התוספתא שם פי"ח ה"א. הובא ברא"ש שם ור"ן שם (סג, א) ד"ה וכתבו.

רכד) תוס' קטז, ב ד"ה וכ"ש בשם רבינו יהודה. שו"ע סט"ז.

רכה) רא"ש פכ"ג סי' א בסופו בשם רבינו יונה. שו"ע שם.

רכו) שו"ע שם.

רכז) רא"ש שם. שו"ע שם.

רכח) משמעות לשון התוס' שם.

רכט) משמעות התוס' שם.

רל) תוס' שם. רבינו יונה ברא"ש שם. שו"ע שם.

רלא) ב"ח סוף הסי' (לענין שבת). ט"ז סקי"ג.

רלב) ראה ט"ז שם.

רלג) שו"ע שם.

רלד) ראה לקו"ש חכ"ג ע' 345.

רלה) ב"ח שם.

רלו) רמב"ם בפירוש המשנה פכ"ג משנה ב. הובא במ"מ פכ"ג הי"ט. שו"ע סי"ז.

רלז) ב"י ד"ה כתב שתחת הצורה, ממשמעות הרז"ה שם (מג, א) ד"ה והא.

רלח) ב"י סוף סי' שח ד"ה כתב הרשב"א.

רלט) אגור סי' תקח בשם הרמב"ן והרשב"א, בשו"ת ח"א סי' תשעב וח"ז סי' רפח. שו"ע שם בשם ויש מי שמתיר.

רמ) תשובת הרשב"א ח"א שם. שו"ע שם ומ"א סקכ"ה.

רמא) רשב"א שם. שו"ע סי' שח ס"נ. רמ"א כאן סי"ז.

רמב) רשב"א שם.

רמג) רשב"א שם. מ"א סי' שח סקע"ו.

רמד) סעיף כא.

רמה) רא"ש סנהדרין פ"ז סי' ח. טור יו"ד סי' קעט.

רמו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סט"ז וש"ך סק"כ.

רמז) רבינו ירוחם ני"ב ח"ט (עט, ג). הובא ב"י סוף הסי'. מ"א סקכ"ו.

רמח) בשו"ע הב"י ונו"כ שם לא נתבאר הענין.

רמט) ראה שו"ע יו"ד שם סעיף ח וש"ך סק"ח. וראה גם לעיל סי' שו סי"ח.

רנ) בה"ג הל' שבת פט"ז (יט, א). רא"ש פי"ו סי' י. טור ושו"ע סי' שלד סכ"ו. שו"ע כאן סי"ט. וראה תהל"ד סוף סקי"א.

רנא) כי בשבות דרבנן – מותר אף לומר לו, כדלעיל סי"ב.

רנב) כדלעיל ס"ז.

רנג) ר' אמי קכא, א. וכדלקמן סי' שלד סכ"ז וש"נ.

רנד) בה"ג שם. רא"ש שם. שו"ע שם.

רנה) ס' התרומה סי' רמו. סמ"ג ל"ת סה (טז, ג). שו"ת רשב"א ח"א סי' תשפד וח"ד סי' רעז.

רנו) ראה לבוש סוף סי"ט.

רנז) רמב"ם פ"ו ה"ח. שו"ע ס"כ. הטעם לכך ראה לקמן סי' שיח ס"א וסי' שכה ס"ט סי' תקטו ס"א. לענין אחרים – ראה לקמן סי' שכה שם סי' תקטו קו"א סק"א בהגהה. ולענין אם עשה מעצמו – ראה לעיל סי' רמג ס"ב.

רנח) מ"א סקכ"ח.

רנט) סכ"א. וראה לעיל סי' רמד ס"ז.

רס) רמב"ן עה"ת שמות יב, טז. הגהות מרדכי רמז תנט. מ"מ פ"ו הכ"א. רמ"א ס"כ. מ"א סקכ"ט. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ג. וראה לעיל סי' רסג קו"א סק"ח טעם ההיתר משום שאין בזה לא משום שליחות ולא משום ממצוא חפצך. אבל ראה לעיל ס"א בענין ודבר דבר.

רסא) ראה לעיל סי' רמה קו"א סק"ד, ממשמעות מ"א כאן סקכ"ט (אבל מסיים: ואף אם אין כן דעת המ"א). וראה גם לקמן סוף סל"ח (מגיע ריוח).

רסב) מ"א סוף סקכ"ט.

רסג) ראה לעיל סי' רנב קו"א סק"ה (ד"ה והנה לפי דעתו) שהוכיח כן (גם לדעת הש"ך דלקמן). ומסיק שם להחמיר כדעת הט"ז (רס"י רמד) עכ"פ במלאכות אחרות (חוץ מהדלקת הנר לעצמו) שעושה לצורך עצמו בבית ישראל בשל ישראל. אמנם ראה לעיל סי' רנב ס"י ובמצויין שם מסקנת רבינו במהדו"ב, שכשהנכרי עושה מעצמו ואין הישראל נהנה, אין צריך למחות בו אפילו כשהוא לצורך ישראל בבית ישראל ובשל ישראל.

רסד) ר"י בתוס' ב"מ צ, א ד"ה חסום, שאוסר אף בזה. רא"ש ב"מ פ"ז סי' ו. שו"ע סכ"א (לגבי בשר דלקמן). וראה גם לעיל סי' שה סוף סכ"ט. לקמן חו"מ הל' שאלה ושכירות וחסימה סכ"ט. וראה דברי נחמיה או"ח סו, ד.

רסה) לבוש סכ"א.

רסו) תוס' ורא"ש שם.

רסז) ש"ך יו"ד סי' רצז ס"ק ד (דלא כרמ"א שם ס"ד, ומ"א כאן ס"ק כט. ראה לעיל סי' רמה קו"א ס"ק ד ד"ה ועוד יש לפרש, וסי' רנב ס"ק ה ד"ה והנה לפי דעתו).

רסח) ראה תוס' שם.

רסט) לבוש שם. וראה גם לקמן סי' תנ ס"כ. וראה לקמן חו"מ שם.

ער) וראה גם לקמן סי' שכה סוף ס"ב.

רעא) רמב"ם פ"ו הכ"א ומ"מ שם.

ערב) מ"א סקל"ב.

רעג) מ"מ שם.

עדר) סי"ג (בשכח).

ערה) אגודה ריש פרק קמא דשבת. רמ"א סכ"ב.

רעו) מ"א סקל"ב.

רעז) סעיף ה.

רעח) כדלעיל ס"ו.

רעט) סעיף י. וראה במצויין שם מסקנת רבינו במהדו"ב.

רפ) ראה שו"ע יו"ד סי' קטו ס"ב ברמ"א ובש"ך סק"כ.

רפא) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' קנה. רמ"א סכ"ב.

רפב) מ"א סקל"ג.

רפג) סל"ה (הנאה). וראה תהלה לדוד סי' רנב ס"ק י.