שח דברים המותרים והאסורים לטלטל בשבת ובו פ"טא סעיפים:

א

א אסרו חכמיםב לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו מה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחולג ולא שיחת השבת כשיחת החולד שנאמרה ודבר דבר קל וחומר שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע להסיעו אבנים וכיוצא בהן שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורהז למען ינוחח.

ועוד מפני גדר הוצאה נגעו בהט שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל בידו לרשות הרביםי והיה מן הראוי לפי זה לאסור אפילו טלטול כלים שצריך להם אלא שאין גוזרים על הצבור יותר מדאייא.

ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני זה נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים שצריך להם כמו שיתבאריב:

ב

ב כל דבר שיש תורת כלי עליו מותר לטלטלו בשבתיג ע"ד שיתבאר אפילו כלי שמלאכתו לאיסור דהיינו שהכלי הוא מיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבתיד כגון קורדוםטו שמבקעים בו עצים או קורנוס של נפחיםטז או של זהביםיז וכיוצא בהם ואפילו כלי שמלאכתו לאיסור שהוא מוקצה מחמת מיאוסויח דהיינו שאדם מסיח ומקצה דעתו ממנו מחמת מיאוסויט מלהשתמש בו במלאכה אחרת של היתר כגון נר ישן של חרס שלא הדליקו בו באותה שבת אין לו דין מוקצה בשביל כךכ ואפילו אם אינו ראוי כלל להשתמש בו במלאכה אחרת של היתר מחמת מיאוסו וסרחונוכא כגון נר אפילוכב של מתכתכג שהדליקו בו נפט אעפ"כ אין לו דין מוקצה להאסר בטלטולכד אלא מותר לטלטלו כשאר כלי שמלאכתו לאיסורכה מפני שמכל מקום ראוי הוא לכסות בו כליםכו:

ג

ג ואפילו כלי שהקצה אותו מלהשתמש בו שום תשמיש כגון כלים המוכנים ועומדים לסחורהכז שאין רגילים להשתמש בהם שום תשמיש מכל מקום אם אינו מקפיד עליהםכח מלהשתמש בהם לא הסיח דעתו עדיין מהם לגמריכט מלהשתמש בהם ולפיכך אין להם דין מוקצה להאסר בטלטול.

במה דברים אמורים בדבר שהוא כלי ממש אבל דבר שאינו כלי ממש אלא שיש עליו תורת כלי מחמת שראוי להשתמש בו איזה תשמיש בשבת כגון גיזין של צמר שראויין להסמך ולשבת עליהםל וכן כל כיוצא בהם אם הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כלי שהיה עליהם ואסור לטלטלםלא אע"פ שאינו מקפיד כלל עליהם מלהשתמש בהםלב אלא אם כן חזר ויחדו לתשמישלג לעולםלד:

ד

ד וכל הכלים שהם עומדים לסחורה והוא מקפיד עליהםלה שלא להשתמש בהם שום תשמיש אע"פ שאינם כלים היקרים ביותרלו ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר אע"פ שאינן לסחורה אלא שמלאכתם לאיסורלז ומקפיד עליהםלח מלהשתמש בהם תשמיש אחרלט שלא יפחתו דמיהם אסור לטלטלו בשבתמ אפילו לצורך מקומומא דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שםמב או לצורך גופומג דהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה (והוא שנמלך כן משחשכהמד אבל אם נמלך כן מבעוד יום מותר לטלטלו שמחשבה מועלת למוקצהמה כמו שיתבארמו) וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס:

ה

ה וכן סכין של שחיטהמז ושל מילהמח ואיזמל של ספרים וסכין של סופרים שמתקנין בו הקולמוסים כיון שמקפידים שלא להשתמש בהם תשמיש אחר המותר בשבת אסור לטלטלםמט אפילו לצורך גופם ומקומםנ ואפילו אם הסכין הזה תחוב בנדן עם סכינים אחריםנא אין אומרים שמן הסתם אין מקפיד עליו כלל הואיל ותחבו בנדן עם שאר סכינים.

ומכל מקום אין איסור אלא להוציא סכין זה מהנדן או לטלטל הנדן עם סכין זה לאחר שהוציא מתוכו שאר הסכינים אבל בעוד ששאר הסכינים בתוכו מותר לטלטלו אע"פ שסכין זה ג"כ בתוכונב והוא שאי אפשר לנער סכין זה מהנדן או שיש חשש הפסדנג אם ינערנו או שצריך למקום הנדן כמו שיתבאר בסי' ש"טנד וש"ינה בשאר כלי שהוא בסיס לאיסור ולהיתר עיין שם הטעם לכל זה:

ו

ו וכן קורנס שדכין בו בשמיםנו במקומות שמקפידים עליו שלא להשתמש בו תשמיש אחר שלא יתלכלךנז הרי זה מוקצה מחמת חסרון כיסנח אבל במקומות שאין מקפידים עליו מותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו כשאר כלי שמלאכתו לאיסורנט כמו שיתבארס וכן נייר חלק העומד לכתיבה הוא מוקצהסא מחמת חסרון כיס שמקפיד עליו שלא להשתמש עליו שום תשמיש שלא יתלכלךסב ועוד שכיון שמקפיד עליו שלא להשתמש בו אין עליו תורת כלי כלל כמו שיתבארסג:

ז

ז נמצאת למד ששלשה מיני מוקצה הם בכלים שנים מותרים בטלטולסד והשלישי אסור מוקצה מחמת מיאוססה ומוקצה מחמת שהקצה אותו מלהשתמשסו מותרים ומוקצה מחמת חסרון כיס אסורסז ויש עוד מין מוקצה רביעי והוא דבר שהיה מוקצה מחמת איסור בבין השמשות והלך לו האיסור בשבת ויש בדבר זה להקל ולהחמיר ויתבאר זה בסי' ש"יסח:

ח

ח וכל זה בדבר שיש תורת כלי עליו אבל כל דבר שאין תורת כלי עליו ואינו מאכל אדם ולא מאכל בהמהסט כגון אבניםע ומעותעא ועצים וקנים וקורות ועפר וחולעב וקמח ועיסהעג (של ישראל אבל של נכרי יש מתיריםעד כמו שיתבאר בסי' ש"יעה) והמתעו ובעלי חייםעז וכל כיוצא בדברים אלועח ואפילו דבר שהוא ראוי להשתמש בו איזה תשמיש המותר בשבת כגון אבנים שראויין לפצוע בהן אגוזיםעט וצרורותפ שראויות לכסות בהן כליםפא וכל כיוצא בהם כיון שאין תורת כלי עליהםפב אסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומםפג אלא על פי הדרכים שיתבארופד וזהו הנקרא מוקצה מחמת גופופה:

ט

ט ובכלל מוקצה זה הוא כל מאכלות האסורות בהנאה שאינו יכול להאכילן אפילו לכלבים ואפילו אין איסורן אלא מדברי סופריםפו כגון סתם יינםפז וכיוצא בו ואפילו אין איסורן אלא בו ביום בלבד כגון טבלפח שיכול לתקנו במוצאי שבת ולאכלו אלא שבשבת אסור לתקנו מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' של"טפט וכן כל כיוצא בזה הוא מוקצה מחמת גופוצ ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומוצא.

אבל מאכלות האסורות באכילה ומותרות בהנאה שיכול להאכילן לכלבים אם הן מוכנין ועומדים להאכילן לכלביםצב כגון נבלות וטרפות וכיוצא בהןצג מותר לטלטלן כשאר מאכלי בהמה ואם אינן עומדים לכלביםצד מחמת איסורן מפני שאין איסורן אלא בשבת כגון משקין שזבו מן הפירות מאליהן בשבת שאסורים בשתיה בו ביום בלבדצה וכן ביצה שנולדה בשבת שאסורה באכילה בו ביום בלבדצו וכן חלב שנחלב בשבת שאסור בו ביום בלבדצז וכן כל כיוצא בהםצח אע"פ שיכול להאכילם לכלבים מכל מקום כיון שאינן עומדים לכךצט אלא לאכילת אדם במוצאי שבת אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן.

אבל דבר שאיסור אכילתו הוא גם בחול אע"פ שיש לו היתר לאחר זמן כגון החדש מותר לטלטלוק אפילו בארץ ישראלקא שכיון שנמשך זמן איסורו הרבה הרי הוא עומד גם בתוך הזמןקב להאכילו לבהמות ולמכרו לנכריםקג:

י

י ויש עוד מין מוקצה באוכלים ומשקים בשבת ויו"ט והוא מוקצה מחמת מצוהקד שיתבאר בסי' תרל"ח ותקי"דקה.

נמצאו כל מיני המוקצה האסורים חמשה מוקצה מחמת חסרון כיסקו ומוקצה מחמת גופוקז ומוקצה מחמת איסור הנאה או אכילהקח ומוקצה מחמת מצוה ומוקצה מחמת שהיה אסור בבין השמשות שיתבאר בסי' ש"יקט:

יא

יא כל דבר שיש עליו תורת כלי אפילו אם הוא גדול וכבד הרבה לא נתבטל שם כלי ממנו לא מחמת גדלו ולא מחמת כבדוקי והוא הדין לאבן גדולהקיא או קורה גדולהקיב אפילו מיטלטלת בעשרה בני אדם אם יש תורת כלי עליה כגון שיחדה לטלטלה לאיזה תשמישקיג וע"ד שיתבארקיד מותר לטלטלה בשבת:

יב

יב כלי שמלאכתו לאיסורקטו מותר לטלטלו בין לצורך גופוקטז כגון קורדום לחתוך בו דבילה וקורנס לפצוע בו אגוזיםקיז או אפילו לסמוך בו כליםקיח וכיוצא בזהקיט בין לצורך מקומוקכ אבל לצורך הכלי עצמו כגון שהכלי מונח במקום שירא שלא יגנב משםקכא או שלא יפול וישברקכב או שמונח בחמהקכג וירא שלא יתבקעקכד שם ורוצה לטלטלו משם למקום הצל וכל כיוצא בזה אסור ואם מחשב עליו להשתמש בו תשמיש במקום אחר או שמחשב להשתמש איזה תשמיש במקום זה שהכלי מונח שם מותר לו לטלטלו ממקום זה אע"פ שעיקר כוונתו בטלטולו הוא כדי שלא יגנב או ישבר במקום זהקכה:

יג

יג כשמטלטלו לצורך מקומו אינו צריך להשליכו מידו מיד שפינוהו ממקום זה הצריך לו אלא מותר להניחו באיזה מקום שירצהקכו להצניעו שם שכיון שכבר הוא בידו רשאי לטלטלו יותר ממה שצריך לו ואפילו אם שכח ונטל בידוקכז מוקצה גמור רשאי לטלטלו לכל מקום שירצה כיון שכבר הוא בידוקכח ויש מי שאוסר במוקצה גמורקכט וראוי לחוש לדבריוקל אלא אם כן במקום הפסד כמו שנתבאר בסי' רס"וקלא:

יד

יד כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול אבל מותר ליגע בו בידיוקלב ובלבד שלא ינענע אפילו מקצתוקלג וכמו שנתבאר בסי' רס"הקלד ולכן מותר ליגע במנורה שהנרות דולקות עליה אם אינה תלויה באויר כמו שנתבאר שם או בתנור בית החורף שהאש דולקת בתוכו וכן מותר ליקח דבר היתר המונח על דבר מוקצהקלה כמו שנתבאר שםקלו וכן להניחו על גביוקלז וכן מותר לישב עליוקלח אף אם הוא מתנענע תחתיוקלט שטלטול כלאחר יד הואקמ ובלבד שלא יגע בו בידיו כמו שיתבארקמא מפני שכל מוקצה אינו אסור בהנאה להשתמש בו בלא טלטולקמב ובלבד שלא יעשה מעשה בגוף המוקצה ע"י תשמיש זה כגון להצית אש ביו"ט תחת עצי מוקצה אע"פ שאינו מזיזם כלל כמו שיתבאר בסי' תק"אקמג:

טו

טו כל מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחולקמד דהיינו בידיו אבל מותר לטלטלו בגופוקמה כמו שיתבאר בסי' שי"אקמו וזהו נקרא טלטול כלאחר ידקמז שהוא בשינוי מדרך החולקמח ולכן מותר לטלטל מוקצה ברגליוקמט לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכוקנ לצורך מקומו או אפילו לצורך המוקצה עצמו כדי להצניעו (עיין סי' שי"אקנא) ואין צריך לומר שמותר לטלטל מוקצה ע"י נפוחקנב שאין לך טלטול כלאחר יד גדול מזהקנג:

טז

טז כלי שמלאכתו להיתרקנד דהיינו שהוא מיוחד לתשמיש המותר בשבתקנה כגון כוס וקערה וכיוצא בהןקנו מותר לטלטלו אפילו שלא לצורך גופו ומקומו אלא לצורך הכלי עצמו שחושש עליו שלא ישבר או שלא יגנב משםקנז ומטלטלו משם להצניעו או שמטלטלו מחמה לצלקנח שחושש שלא יתבקע בחמהקנט.

אבל שלא לצורך כלל אסור לטלטל שום כלי אע"פ שמלאכתו להיתרקס לפי שבימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסורי שבתקסא כמ"שקסב בימים ההם ראיתי ביהודה דורכי[ם] גתות בשבת ומביאים הערימות וגו' עשו חכמים סיג וגדרקסג לאיסור הוצאהקסד וגזרו על כל הכלים אע"פ שמלאכתם להיתר שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם חוץ מן כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהםקסה מהכלים הצריכים ביותרקסו לסעודת השבת.

ואח"כ כשראו חכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסורי שבת חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומו.

ואח"כ כשראו שחזרו העם להזהר יותר חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמוקסז אבל לטלטל שלא לצורך כלל עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו ונשאר עומד באיסורו שנאסר בגזרת חכמים שבימי נחמיה בן חכליהקסח:

יז

יז אבל כל מיני אוכלים ומשקים המותרים בשבת וכל מיני ספרים שמותר לקרות בהםקסט מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כללקע לפי שלא גזרו בימי נחמיה אלא על כלים ולא על אוכלים וספריםקעא והרי הם עכשיו כמו קודם הגזרה שבימי נחמיה שהיה מותר לטלטל כל דבר הראוי בשבת אפילו שלא לצורך כלל.

אבל דבר שאינו ראוי בשבת היה אסור לטלטל אף בימי דוד ושלמהקעב או קודם לכן.

משא"כ כלים אפילו כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהן כולן היו בכלל הגזרה שגזרו גם עליהן שלא לטלטלן כי אם לצורך תשמישן ולא לצורך מקומן ולא לצורך גופן כשאינו תשמיש המיוחד להן שהרי לא הוציאו אותן מכלל שאר כלים אלא מפני הצורך שיש בתשמישן יותר מבתשמיש שאר כל הכלים א"כ אין להתירן אלא לצורך תשמישן בלבד ואח"כ כשהתירו וחזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר אפילו לצורך הכלי עצמו גם כוסות וקערות וסכין וכיוצא בהן היו בכלל זה ולא הותרו אלא לטלטלן לצורך הכלי עצמו אבל לא שלא לצורך כלל:

יח

יח ומכל מקום מותר לאדם לישא הסכין אצלו אף כשהולך לבית הכנסת במקום שיש שם עירוב אע"פ שאינו צריך שם לסכין כיון שיצטרך לו אח"כ בו ביום ולא אסרו טלטול שלא לצורך אלא כשאינו צריך לו כלל כל היום אבל אם ישתמש בו היום והוא נושאו אצלו כדי שיהיה מוכן לו בשעתו מותרקעג כיון שהוא חפץ בכך שיהיה מוכן לו הרי זה טלטול לצורך:

יט

יט התפילין אין דינן כספרי הקודש ולא אפילו ככלי שמלאכתו להיתרקעד שהרי אסור לצאת בהן לרשות הרביםקעה וכל דבר שאסור לצאת בו אסור ללבשו כלל בשבת אפילו בתוך הבית שמא ישכח ויצא בוקעו כמו שנתבאר בסי' ש"גקעז ואף להמתירין שם ללבוש בבית אין התפילין כלי שמלאכתו להיתרקעח הואיל והן מיוחדים ללובשן לשם מצוה ובשבת אסור ללבשן לשם מצוה כמו שנתבאר בסי' ל"אקעט לפיכך אסור לטלטלן אפילו לצורך עצמן כגון להצניען שלא יגנבוקפ אם הוא מקום שרוב הגנבים המצויים שם הם ישראלים שלא יבאו התפילין לידי בזיון בידםקפא.

אבל לצורך גופן כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקיןקפב או לצורך מקומן מותר לטלטלן כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמכל מקום יש עליהן תורת כלי ומלבוש שהרי היוצא בהן לרשות הרבים פטור הואיל והן דרך מלבושקפג ותכשיטקפד כמ"ש בסי' ש"אקפה:

כ

כ וכן השופרקפו או חצוצרותקפז ושאר כלי שיר אסור לטלטלם כי אם לצורך גופם או מקומם כדין כלי שמלאכתו לאיסורקפח שאסור לתקוע או לזמר בכלי שיר בשבת כמו שיתבאר בסי' תקפ"חקפט ושל"טקצ:

כא

כא כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו כדין כלי שמלאכתו להיתרקצא הואיל והוא מיוחד ג"כ למלאכת היתר:

כב

כב מדוכה אם יש בה שום וכיוצא בו מדברים הנידוכים בה מותר לטלטלהקצב אף לצורך עצמהקצג אע"פ שהוא כלי שמלאכתו לאיסורקצד לפי שהמדוכה היא טפלה ובטלה להשום שבתוכה כמו שהקדרה טפלה להתבשיל שבתוכהקצה והרי זה כאלו מטלטל את השום בלבדו שמותר לטלטלו אף שלא לצורך כלל אבל אם נתן במדוכה ככר או תינוק או שאר דברים המותרים בטלטול שאין המדוכה טפלה להם אסור לטלטלה על ידי כן לצורך עצמה שבמת בלבד הוא שהתירו לטלטל מחמה לצל ע"י ככר או תינוקקצו וכיוצא בהם כמ"ש בסי' שי"אקצז.

ויש חולקים ואומריםקצח שהמדוכה או שאר כל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך הכלי עצמו ע"י ככר או תינוק או שאר דבר המותר בטלטולקצט ולא אמרו שלא התירו בטלטול ע"י ככר או תינוק לבד מן המתר אלא בטלטול מוקצה גמור האסור לטלטלו אף לצורך גופו ומקומו אבל כלי שמלאכתו לאיסור שאינו מוקצה גמור והקילו בו לטלטלו לצורך גופו או מקומו הקילו בו ג"כ לטלטלו ע"י ככר או תינוק אף לצורך הכלי עצמורא.

והעיקר כסברא הראשונהרב ומכל מקום במקום הפסד מרובה יש לסמוך על סברא האחרונהרג:

כג

כג הנולד מותר בשבתרד כגון נכרי שעשה כלי חדש בשבת מעצמו מותר לטלטלורה ולהשתמש בו ע"ד שנתבאר בסי' רנ"ברו וסי' ש"ירז אע"פ שלא היה דעתו עליו מאתמול לטלטלו למחר אבל ביו"ט יש להחמיר בנולד כמו שיתבאר בסי' תצ"הרח:

כד

כד וכן כל הכלים המותרים בטלטולרט שנשברו בשבתרי ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה אלא מעין מלאכה אחרת לגמרי כגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית ושברי כלי זכוכית לכסות בהם פי הפךריא וכן כל כיוצא בזהריב הרי זה נולדריג שנעשה כלי חדש ומותר בשבת ולא ביו"טריד אלא אם כן נשברו מערב יו"ט שאז הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יוםרטו ואין זה נולד:

כה

כה אבל אם השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכן מקפהרטז עבה שהיא דומה לעיסה המעורבת במיםריז שמשתמשים בעריבה ושברי כלי זכוכית לצוק לתוכם שמן אין זה נולדריח ומותר לטלטלם אף אם נשברו ביו"ט:

כו

כו ואם אין השברים ראויים לשום מלאכהריט הרי הם מוקצה גמור לפי שאין תורת כלי עליהם כללרכ ואסור לטלטלםרכא בשבת בין שנשברו בשבת בין שנשברו בחולרכב אבל ביו"ט אם נשברו מבעוד יום מותר לטלטלם להסקה אם הם ראויים לכךרכג כמו שמותר לטלטל ביו"ט שאר עצים העומדים להיסק אף שאין תורת כלי עליהםרכד:

כז

כז וכל זה בכלים המותרים בטלטול שנשברורכה אבל כלים המוקצים מחמת חסרון כיס שנשברורכו אע"פ שהשברים אינם מוקצים מחמת חסרון כיס אם נשברו בשבת או ביום טוב אסור לטלטלם בו ביוםרכז שמתוך שהוקצו מדעת האדםרכח בבין השמשות כשהיה הכלי המוקצה שלם עדיין הוקצו לכל היום כולו כמו שיתבאר בסי' ש"י:

כח

כח כל השברים האסורים בטלטול אפילו אותן שאינם ראויים לשום מלאכה אם הם מונחים במקום שיכולים להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנותם שלא יזוקו בהםרכט רבים שבמקום היזק הגוף של רביםרל לא גזרו על איסור מוקצה ואפילו על איסור טלטול בכרמליתרלא כמו שיתבאררלב.

אבל שברי כלי חרס האסורים בטלטול אסור לפנותםרלג ואף שדורסים עליהם ונשברים אין בכך כלום שאין איסור בשבירת חרס אלא אם כן שוברו במתכויןרלד בשביל שיהא ראוי על ידי כך לאיזה תשמיש שאז אסור משום תיקון כלירלה כמ"ש בסי' ש"ירלו:

כט

כט חתיכת חרסרלז שנשברה מכלירלח בין בחולרלט בין בשבתרמ והיא ראויה לכסות בה כלירמא מותר לטלטלה ואפילו במקום שאין כלים מצויים שם לכסותם בה כגון שמונחת ברשות הרביםרמב מותר לטלטלה שם פחות מד' אמות הואיל ויש תורת כלי עליה בחצר שיש שם כליםרמג וכן הדין בשברי שאר כלים אלא ששאר כלים יש מהן שאין שבריהם מותרים בטלטול אלא אם כן הם גדולים קצתרמד כגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית אבל אם אינם ראויים לכיסוי פי חבית אע"פ שראויים לכיסוי פי כלי קטן מחבית אין תורת כלי עליהם כלל לפי ששברים הקטנים של העריבה דרך לזרקם לאשפהרמה ואין דרך כלל לייחדםרמו לכיסוי פי כלי קטן מחבית אבל חתיכת חרס אפילו היא קטנהרמז דרך הוא לפעמים לייחדה לכיסוי פי כלי קטןרמח לפיכך יש תורת כלי עליה אע"פ שלא ייחדה עדיין:

ל

ל ואם נשברה מהכלי בחול וזרקה לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלה בשבתרמט כיון שהקצה אותה מלכסות בה כלים וביטלה מהיות עוד תורת כלי עליהרנ ואפילו אם היא ראוייה לעניים לכיסוי כלים אלא שבעליה הוא עשיר וזרקה לאשפה אעפ"כ אסורה בטלטול לכל העניים שבעולם שהכל הולך אחר הבעליםרנא כמו שיתבאררנב:

לא

לא אבל אם זרקה לאשפה בשבת מותר לטלטלהרנג הואיל והיה עליה תורת כלי בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבתרנד:

לב

לב לא בכל דבר אמרו שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו אלא בשברי כלים בלבדרנה הואיל והיה כבר עליהם תורת כלי גמור כשהיו שלימים לכן לא נפקע מהם אף כשנשברו אם ראויין עדיין לכיסוי אבל כל דבר שאין בו שייכות כלי גמור כגון צרורות או אבנים וכיוצא בהם אף על פי שראויים לכסות בהם כלים לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך ואסור לטלטלםרנו אפילו לצורך גופם ומקומםרנז כמו שנתבאר למעלהרנח.

ולכן צריך להזהיר לרבים שנכשלים ונוטלים חתיכת עץ שאינה כלי לסמוך בה איזה דף לשכוב עליו וכיוצא בענין זה אבל על ידי נכרי מותר כל טלטול מוקצהרנט כשאינו לצורך המוקצה עצמו כמו שנתבאר בסי' רע"ורס:

לג

לג שברי פתילהרסא שאינן עומדים עוד להדלקה בנר הרי הן כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן אבל פתילה שלימהרסב אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברהרסג היא נקראת כלי ודינה ככלי שמלאכתו לאיסוררסד שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אבל אם דלקה בבין השמשות של שבת זו הוקצית לכל היום כולו כמו שנתבאר בסי' רע"טרסה וכן נר שלם של שעוה או של חלברסו ואפילו נדלק כבר בחול או בשבת שעברה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור.

ומכאן יצא טעות ההמון שמטלטלים נר שלםרסז לצורך הדלקת מוצאי שבתרסח או לצורך נכרי שידליקנה לעצמו וטועים הם שאינו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אלא כשצריך ישראל להשתמש בו בשבת עצמה איזה תשמיש המותר בשבת כגון קורנס לפצוע בו אגוזים כמו שנתבאר למעלהרסט:

לד

לד כל הכלים שיש להם דלתות קבועות בהםער בין שהדלת הוא מן הצדרעא בין שהוא כיסוי על גבי הכליערב ונתפרקו הדלתות מהם בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבתרעג מותר לטלטל אותן הדלתות מפני שכשהיו הדלתות מחוברות בכלים היה גם עליהן שם כלי אגב אביהןעדר ואף שנתפרקו אח"כ מהכלים לא נפקע מהם שם כלי שהיה עליהן הואיל וראויות להחזירן ולחברן אל הכליםערה:

לה

לה אבל דלתות הבית שנתפרקו מן הביתרעו בין שנתפרקו בשבתרעז בין שנתפרקו קודם השבת אסור לטלטלן מפני שלא היה שם כלי עליהן מעולםרעח ואע"פ שעכשיו כשנתפרקו הן ראויות להשתמש בהן כמו בשאר נסרים אעפ"כ אינן מותרות בטלטול לפי שהן ראויות להחזירן לבית ולכך הן עומדות ולא להשתמש עליהן כשאר נסריםרעט.

דלת שידה תיבה ומגדל אם מותר ליטלה מהם או להחזירה להם יתבאר בסי' שי"גרפ ושי"דרפא:

לו

לו דבר שאין תורת כלי עליו שעשאו כיסוי לכלי נעשה עליו תורת כלי על ידי כך ומותר לטלטלורפב כשאר כלים והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכךרפג בענין שתיקונו מוכיח עליורפד שהוא עומד לכךרפה ואע"פ שעדיין לא נשתמש בו לכיסוי לעולם ואם נשתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת זהו תורת כלי שלו ומותר לטלטלו בשבתרפו אע"פ שלא עשה שום מעשה של תיקון במה דברים אמורים בדבר שדרכו לעשותו לכיסוי כגון חתיכות נסרים וכיוצא בהן אבל דבר שאין דרכו לעשותו כיסוי אע"פ שנשתמש בדבר זה לכיסוי פעמים רבות בחול כגון אבן שכיסה בה את פי החבית פעמים רבות אסור לטלטלה בשבתרפז כמו שיתבאררפח:

לז

לז וכל זה בכיסוי כלים אבל כיסויי הקרקעותרפט כגון כיסוי בור או דותרצ אע"פ שתיקנו ועשה בו מעשה וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול אסור לטלטלורצא אלא אם כן יש לו בית אחיזהרצב שאוחזין בו כשמסירים אותו מהבור שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל ויש עליו שם כלירצג.

וכסויי כלים הקבורים בקרקע לגמרי דינם ככסויי הקרקעותרצד שגזרו על אלו מפני אלורצה אבל כלי שאינו קבור בקרקע לגמרי אע"פ שהוא מחובר לקרקערצו כגון תנוריםרצז שבימיהם שהיו כקדרהחצר ומחוברים למטה בטיטרצט אין כיסויים צריך בית אחיזה אבל תנורים שלנו הבנויים על גבי קרקע דין כיסויים ככיסוי הדותש שצריך בית אחיזה:

לח

לח מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץשא כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו.

ובלבד שיזהר בנטילת הקוץ שיטלנו שלא יוציא דםשב בודאי ע"י נטילתו שיש בזה משום חובל אע"פ שאינו מתכוין לכך כיון שנוטלו בענין שהוא פסיק רישיה ולא ימותשג כגון אם נתהפך הקוץ בנטילתו ואי אפשר להוציאו משם מבלי הוצאת דם אסור להוציאודש:

לט

לט אבל מחט שניטל חודה או חור שלה אסור לטלטלהשה מפני שבטל תורת כלי ממנהשו ואינה דומה לשברי שאר כלים שמותרים בטלטולשז הואיל וראוים לתשמיש אחרשח ומחט זו שניטל חודה או חורה ראויה ג"כ לתשמיש אחר כגון ליטול בה את הקוץ מכל מקום אין רגילות כלל לייחד אותה לתשמיש אלא דרכו של אדם לזורקה בין גרוטאותשט (פירוששי שברי מתכות) משא"כ בשברי שאר כלים שרגילים לייחדם לתשמיש אחרשיא לכן לא נפקע שם כלי מהם.

ומכל מקום אם ייחד מחט זו לאיזה תשמיש נעשה עליה תורת כלישיב ומותר לטלטלה כדין כלי שמלאכתו להיתרשיג אם ייחדה לתשמיש המותר בשבתשיד.

ומחט חדשה שלא ניקבה עדיין מותר לטלטלהשטו לצורך גופהשטז לפי שלפעמים אדם נמלך עליהשיז ומניחה כך בלא נקבשיח ומייחדה לנטילת קוץשיט לכן יש תורת כלי עליה אף שעדיין לא יחדה משא"כ כשניטל חודה אדם זורקה לבין הגרוטאותשכ:

מ

מ שירי מחצלאותשכא שבלושכב אע"פ שאינן ראויות לישב עליהן מותר לטלטלן שלא נפקע מהם שם כלי שהיה עליהןשכג הואיל והן ראויות עדיין לכסות בהן איזה טינוףשכד ואם זרקן לאשפה מבעוד יום אסור לטלטלןשכה כמו שנתבאר למעלהשכו בשברי שאר כלים:

מא

מא אבל מטלניותשכז שהן שירי בגדים שבלושכח אם אין בכל אחת מהן ג' על ג' אצבעות אסור לטלטלןשכט מפני שאינן ראויות לא לעניים ולא לעשיריםשל ואם יש בהן ג' על ג' והן של עני מותרים כל העניים שבעולם לטלטלןשלא שהן ראויות להם לטלאי בבגדיהםשלב אלא אם כן זרקום הבעלים לאשפה מבעוד יוםשלג אבל עשירים אסורים לטלטלן אע"פ שהן של ענישלד אלא אם כן יש בהן ג' טפחים על ג' טפחים שאז הן ראויות גם לעשיריםשלה ועשיר שהוא דר בביתו של ענישלו זה שהמטלניות שלו הרי הוא נגרר אחר בעל הבית ומותר לטלטלן אע"פ שאינם ראויות לו הואיל והן ראויות בבית זה שהוא דר בושלז אבל מטלניות של עשירים שהן פחות מג' טפחים על ג' טפחים אסורות אף לכל העניים שבעולם שכיון שהוקצו לבעליהן העשיריםשלח מפני שאינן ראויות להם הוקצו לכל העולם מפני שנעשו כאילו זרקו אותן בעליהן לאשפהשלט וכן הדין בכל כיוצא בזה כמו שיתבארשמ.

ויש אומריםשמא שמטלניות שהן שירי סתם בגדים אע"פ שאין בהם ג' על ג' אצבעות מותרות בטלטול לכל אדם הואיל והן ראויות לקנח בהם איזה טינוף ולא חלקושמב בין ג' על ג' אצבעות לפחות מכן אלא במטלניות שהן שירי טליתות של מצוה שאדם בודל עצמו מלקנח בהן ומלהשתמש בהן תשמיש מגונהשמג.

והעיקר כסברא הראשונהשדמ שאף שהן ראויות לקינוח אין תורת כלי עליהן בשביל כך אלא אם כן ייחדן לכך שאף שברי שאר כל הכלים אין תורת כלי עליהם אף אם הם ראויים לקינוח אם לא ייחדם לכך או שראויים לסמוך בהם איזה כלי ולא ייחדם לכך אלא אם כן ראויים לכיסוי כלי כמו שנתבאר למעלהשמה:

מב

מב מנעלשמו בין חדששמז בין ישןשמח שהוא מהודק על הדפוסשמט מותר לשומטו ממנושנ בין לשמוט את הדפוס מתוך המנעל בין לשמוט המנעל מעל הדפוסשנא ואין כאן איסור בטלטול הדפוסשנב מפני שהדפוס יש עליו שם כלי אלא שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו לצורך מקומושנג דהיינו חללו של המנעל שהדפוס בתוכושנד:

מג

מג סנדלים שבימיהם היו להם שתי רצועות קבועות בשני צדדיהם אחת בצד פנימי לבין שני רגלים ואחת לצד חוץשנה וכורכים שתי הרצועות על הרגל למעלה להחזיק שני צידי הסנדל על רגלו מפני שלא היה עור בסנדליהם אלא בצדדי הסנדל בלבד אבל מלמעלה היה פתוח לגמרי לפיכך היו צריכים שתי רצועות להחזיק שני צדי הסנדל על רגלושנו ואם נפסקה אחת מהן אי אפשר לילך בו עד שיתקננושנז ואעפ"כ מותר לטלטלו אף אם נפסקה עם מקום קביעותה מפני שעדיין יש תורת כלי עליושנח הואיל והוא ראוי לחזור ולתקנושנט.

במה דברים אמורים כשנפסקה הפנימיתשס של בין הרגלים שאם יתקנוה אין תיקונה נראהשסא אבל אם נפסקה החיצונה אין דרכה לתקנה מפני שתקונה נראה לכל וגנאי הואשסב ולפיכך בטל הסנדל מתורת כלי ואסור לטלטלושסג ואינו דומה לשברי שאר כלים שמותרים בטלטול הואיל והם ראויים לכיסוי כליםשסד אבל הסנדל אין דרכו לכסות בו כלים מפני מאיסותושסה:

מד

מד ואם נפסקה כשהוא מהלך בכרמלית התירו לו ליטול גמי לח שהוא מאכל בהמה ומותר בטלטול ולכרוך אותו על הסנדל ולקשור לתקנו שלא יפול מרגלושסו אבל אסור לקשור עליו חוט או משיחה שמא יבטלם להיות קבועים שם לעולם ונמצא עשה קשר של קיימאשסז ואף בגמי לח לא התירו כן אלא בכרמלית שאם לא יעשה כן ויעזוב הסנדל שם יגנב משם אבל בחצר שהוא נשמר שם אסור לקשור בגמישסח שמא ימלך ויבטלנושסט בין שנפסקה רצועה הפנימית בין החיצונה אלא שאם נפסקה פנימית רשאי לטלטלו להצניעו במקום מוצנע באותו חצר ואם נפסקה חיצונה אסורשע כמו שנתבארשעא:

מה

מה וכל זה בסנדלים שלהם שמשנפסקה הרצועה אי אפשר לנועלו כלל אבל סנדלים שלנו אף אם נפסקה הרצועה ראוי לנועלו ותורת כלי עליו ומותר לטלטלו בכל עניןשעב:

מו

מו חלוק שכבסו אותו ותחבו בו קנהשעג מערב שבתשעד לתלותו בו לייבשו יכול לשומטו מן הקנה אבל ליטול הקנה מתוכו אסור לפי שאינו כלישעה אלא אם כן ייחד הקנה לכךשעו שאז נעשה עליו תורת כלי ע"י ייחוד זה כמו שיתבארשעז ואם תחבו בו כלי מותר ליטלו מתוכושעח אפילו הוא כלי שמלאכתו לאיסורשעט כיון שטלטול זה הוא לצורך מקומושפ דהיינו חלל החלוק שהקנה בתוכושפא:

מז

מז כירה שנשמטה אחת מירכותיהשפב דהיינו פטפוטין שלה כעין רגליםשפג אסור לטלטלה לצורך גופהשפד גזרה שמא יחזיר לה הרגל ויתקענה שם בחוזק ויתחייב משום בונהשפה וכן ספסל ארוך שנשמטה אחת מרגליו כל שכן שתים אסור לטלטלו ולהניחו על ספסל אחר ולישב עליושפו אפילו נשמטה הרגל מבעוד יום אלא אם כן ישב עליו כך פעם אחת קודם השבת בלי החזרת הרגלשפז שאז אין לחוש שמא ימלך להחזירה ולתוקעה בשבתשפח אבל אסור להחזירה לשם בשבת אפילו ברפיון גזרה שמא יתקענה בחוזקשפט אלא אם כן דרכה לעולם להיות שם רפויהשצ כמו שיתבאר בסי' שי"גשצא.

וכל זה כשנשמטה הרגל אבל אם נשברה מותר לטלטל הספסל ולהניחו על ספסל אחר ולישב עליו אפילו לא ישב עליו כך קודם השבת שכאן אין לחוש שמא יחזירנה ויתקענהשצב כיון שראשה נשאר בספסל:

מח

מח לבנים שנשארו מהבנין מותר לטלטלם לפי שמעתה אינן עומדין לבנין אלא להסמך ולשבת עליהםשצג ולכן תורת כלי עליהםשצד ואם סידרם זה על זה גילה דעתו שהקצם לבנין ואסור לטלטלםשצה שאין תורת כלי עליהםשצו:

מט

מט קוץ המונח ברשות הרבים מותר לטלטלו פחות פחות מד' אמותשצז עד שיסלקנו לצדי רשות הרביםשצח ובכרמלית מטלטלו כדרכו אפילו הרבהשצט בעקירה אחתת מפני שיש לחוש שמא יזוקו בה רבים ובמקום היזק רבים לא גזרו על שבותתא טלטול ד' אמות בכרמלית או פחות פחות מד' אמות ברשות הרביםתב וטלטול מוקצהתג:

נ

נ חריותתד של דקלתה יש מהם שמייחדים אותם לישיבה ויש מהם שעומדים לשריפה כשאר עציםתו ואם קצצם מן הדקל לשריפה הרי הם מוקצה כשאר עצים ואסור לטלטלםתז שאין תורת כלי עליהם הואיל ועומדים לשריפהתח.

אבל אם נמלך עליהםתט אח"כ שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה עד עת שיצטרך לפנותם הרי מחשבה זו מוציאם מידי מחשבה הראשונהתי אם נמלך כן קודם השבתתיא ונעשה עליהם תורת כליתיב ומותר לטלטלם בשבתתיג לסדרם לישב עליהםתיד אע"פ שבשעה שנמלך עליהם בחול לישיבה לא היה בדעתו בפירוש גם בשבת אלא נמלך כן על ישיבת החולתטו.

ואפילו אם לא נמלך עליהם שיהיו עומדים ומיוחדים לישיבה אלא שחשב עליהם מבעוד יום לישב עליהם למחר בשבת בלבד ולמוצאי שבת ישתמש בהם לשריפה מותר לטלטלם ולסדרם לישב עליהם בשבת זותטז:

נא

נא ואפילו אם לא חשב עליהם כלל לישיבה אלא שאירע מקרה שישב עליהם מעט קודם השבת מותר לטלטלם בשבת לסדרם ולישב עליהםתיז והוא הדין לצורך מקומם או לצורך עצמם כדין כלי שמלאכתו להיתרתיח לפי שכיון שדרכם של חריות לייחדם ג"כ לישיבה לפיכך כיון שישב עליהם הוכנו לישיבה על ידי כן ונעשה עליהם תורת כליתיט:

נב

נב אבל שאר עציםתכ וכן נדבך של אבניםתכא אע"פ שישב עליהם פעמים רבות בחול וגם חשב עליהם שיהיו עומדים לישיבה גם בשבתות עד עת שיצטרך לפנותם מכאן לא ירד עליהם תורת כלי על ידי כך לפי שאין דרכם של שאר עצים ואבנים לייחדם לישיבהתכב מפני שאין נוח לישב עליהםתכג כמו על החריות לפיכך לא הוכנו לכך ע"י ישיבה או ע"י מחשבה בלבד כל שלא ייחדם לכך לעולםתכד אלא אם כן עשה בהם מעשה רבתכה להכינם לישיבה דהיינו שסדרם מבעוד יום כדי שיהיו מוכנים לישב עליהם למחרתכו שמעשה גדול כזה מועיל להוריד עליהם תורת כליתכז אע"פ שאין דרכם לייחד לכך אבל אם שפשפם מבעוד יום כדי לישב עליהם למחר הרי זה מעשה כל שהוא ואינו מועיל כלוםתכח.

וכל זה אינו אלא להתיר לטלטלם בשבתתכט לסדרם לישב עליהם אבל לישב עליהם כך בלי שיגע בהם לסדרם מותר בכל עניןתל אע"פ שלא ישב עליהם מעולם ולא חשב עליהם שום מחשבה ולא עשה בהם שום מעשה מבעוד יום שכל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול בלבד ואף אם הם מתנענעים תחתיו בישיבתו אין זה נקרא טלטול שטלטול כלאחר יד הואתלא.

ולטלטלם שלא לצורך ישיבה אלא לצורך מקומם או לצורך אחר אסור בכל ענין שאין מעשה הסידור מועיל אלא לטלטול שלצורך ישיבה שבשביל כך סידרוםתלב:

נג

נג אסור לטלטל בקעת עץ או אבן לכסות בהם פי החבית או לסגור בהם את הדלת או להכות בהם בברזא לסתום הנקב שבחבית אף אם כבר נשתמש בהם תשמיש זה פעמים רבות בחול וגם חשב עליהם מבעוד יום להשתמש בהם תשמיש זה בשבת אין זה מועיל כלום אלא אם כן ייחדם לכך לעולםתלג שאז ירד עליהם תורת כליתלד ע"י שנתייחדו לתשמיש זה לעולם אבל מה שייחדם לתשמיש זה לשבת זו בלבד אין זה מוריד עליהם תורת כלי אלא אם כן עשה בהם שום מעשה של תיקוןתלה המוכיח שהם מוכנים ועומדים לכךתלו שאז מותר לטלטלם לצורך אותו דבר שהוכנו לו אבל לא לצורך אחרתלז.

במה דברים אמורים בכיסוי פי החבית וסגירת הדלת והכאה בברזא וכיוצא בדברים אלו שאין דרכם של עץ ואבן לייחד אותם לכך אבל אם חשב עליהם להשתמש בהם למחר תשמיש שדרכם לייחד אותם לתשמיש זה כגון שחשב על האבן לפצוע בה אגוזים למחר אע"פ שלא ייחדה לכך אלא לשבת זו בלבד מותר לטלטלהתלח גם לכל צרכיותלט לפי שכיון שהיא ראויה להתייחד לכך לעולם ודרכה בכך לפיכך די לה בהכנה קלה להכינה לכך דהיינו במחשבה לשבת זו בלבדתמ או אם נשתמש בה כבר תשמיש זה מבעוד יום אפילו פעם אחת בלבד הוכנה לכך אע"פ שלא חשב עליה לשבת זותמא:

נד

נד זמורהתמב שיש בראשה עקמומיות כעין מזלג שראוי לתלות בה דלי ולמלאות בהתמג אע"פ שחשב עליה מערב שבת למלאות בה בשבת אסור למלאות בה אלא אם כן היתה קשורה בדלי מערב שבתתמד גזרה שמא תהיה ארוכה לו ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה ליקטם ונמצא מתקן כלי בשבתתמה:

נה

נה ענף שנחתך מן האילן מבעוד יום להניף בו על השלחן להבריח בו הזבובים מותר להניף בו בשבתתמו ולטלטלו כשאר כל הכלים שכיון שייחדו לכךתמז עשאו כלי גמורתמח והוא הדין אם ייחדו לאיים על התינוקות שיכם בותמט והוא שייחדו לכך מבעוד יוםתנ.

אבל אסור לתלוש ענף מן המכבדת שמכבדים בה הבית מפני שעל ידי תלישה זו מתקנו להשתמש בה מה שהוא חפץ להשתמש בו דהיינו הכאת התינוקות וכל דבר שמתקנו להשתמש איזה תשמיש יש בו איסור משום תיקון כליתנא כמו שיתבאר בסי' ש"מתנב ואפילו על ידי נכרי אסור לתולשו דהיינו לנתקו ולהוציאו מתחת הכרך שעל המכבדתתנג ואין צריך לומר שאסור לשבור ענף מן המכבדת שיש בשבירה זו עוד איסור אחר משום שבירת כלי כמו שיתבאר בסי' של"זתנד אבל כשמוציא ענף שלם אין בזה משום סתירת כלי שהרי זה דומה לכלי של פרקים שאין בפריקתן משום סותר אלא אם כן תקועים בחיזוק ואומנות כמו שיתבאר בסימן שי"גתנה:

נו

נו פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנים על המכהתנו אע"פ שלא חשב עליהם שיהיו מיוחדים למכתו אלא הניחם על מכתו דרך מקרה קודם השבת והסירם ממנה לאלתרתנז מותר לטלטלם בשבתתנח ליתנם על מכתותנט או לצורך אחר לפי שדברים אלו דרכם לייחדם למכה לכן הוכנו לכך בהנחה בעלמא וירד עליהם תורת כליתס.

ואין צריך לומר אם חשב עליהם מבעוד יוםתסא שיהיו מיוחדים לתתם על המכהתסב אע"פ שלא נתנם עדיין מעולם על המכה או אפילו לא חשב עליהם שיהיו מיוחדים ועומדים למכתו אלא חשב עליהם מבעוד יום להניחם עליה למחר בשבת בלבד ולמוצאי שבת ישליכםתסג ואין צריך לומר אם עשה בהם מעשה מבעוד יום להכינם לכך כגון שצבעם בשמן וכרכן במשיחהתסד.

ואין איסור בהנחתם על גבי המכה בשבת משום רפואה שגזרו עליה משום שחיקת סממנים כמו שיתבאר בסי' שכ"חתסה לפי שהם אינם מרפאים ואין מניחים אותם אלא כדי שלא יסרטו הבגדים את המכהתסו:

נז

נז וכן פשתן סרוק וצמר מנופץ שמניחים בעלי הקרחה בראשיהם כדי שיהיו נראים כבעלי שערתסז אע"פ שלא חשב עליהם שיהיו מיוחדים לכך אלא הניחם על ראשו דרך מקרה פעם אחת בחול מותר לטלטלם בשבתתסח להניחם בראשו או לצורך אחר ואין צריך לומר אם חשב עליהם מבעוד יום שיהיו מיוחדים לכך אע"פ שלא הניחם בראשו מעולם או אפילו לא חשב עליהם שיהיו מיוחדים ועומדים לכך אלא חשב עליהם מבעוד יום להניחם בראשו למחר בשבת בלבד ולמוצאי שבת יסירם ממנו ויעשה לו אחרים ואין צריך לומר אם עשה בהם מעשה מבעוד יום להכינם לכך כגון שצבען לנוי וכרכן במשיחהתסט.

וכל זה להניחם בראשו בביתו אבל לצאת בהם לרשות הרבים יש אוסריןתע אלא אם כן עשה בהם מעשה שצבען או שכרכן ואם לאו לא יצא בהם אלא אם כן הניחם בראשו פעם אחת מבעוד יום אבל מחשבה וייחוד אין מועילים אלא לענין טלטול ולא לענין הוצאהתעא לפי שכיון שלא הניחם בראשו מבעוד יום וגם אין בהם מעשה המוכיח שהם מתוקנים לכך הרי זה נראה כמערים להוציאם בראשותעב משא"כ בפשתן וצמר שעל גבי המכה הרי מכתו מוכחת עליו שהוא צריך להם ואינו נראה כמערים אע"פ שלא הניחם עליה מבעוד יוםתעג:

נח

נח עורותתעד בין עבודין בין שאינן עבודיןתעה מותר לטלטלן מפני שראויין להסמך ולשבת עליהםתעו ויש תורת כלי עליהםתעז בין שהם של בעל הבית בין של אומן המעבדןתעח ומוכרןתעט שאף הוא אינו מקפיד עליהם להסמך ולשבת עליהםתפ ואינו חושש שמא יפחתו דמיהם ע"י כך.

במה דברים אמוריםתפא שמותר לטלטל עורות שאינן עבודין כשנתייבשו כבר אבל כשהם לחים אינם ראויים להסמך ולשבת עליהם אלא מדוחקתפב ואין דרכם בכךתפג ולכן אין עליהם תורת כלי בשביל כך ואסור לטלטלם ויש מי שמתירתפד אף בלחיןתפה של בהמה גסה ואוסר של בהמה דקה אף ביבשין מפני שאינן ראויין להסמך ולשבת עליהם מחמת קטנןתפו והעיקר כסברא הראשונהתפז כמו שיתבאר בסימן של"דתפח וסימן תצ"טתפט:

נט

נט נסרים של בעל הבית מותר לטלטלם ושל אומן אסורתצ מפני שהוא מקפיד עליהםתצא מלהשתמש בהם שום תשמיש שלא יתקלקלותצב והרי הם מוקצה מחמת חסרון כיסתצג ואם חשב עליהם מבעוד יום ליתן עליהם פת לאורחים בשבת או שום תשמיש אחר מותר לטלטלםתצד:

ס

ס מותר להעביר מעל השלחן פרורין פחותים מכזיתתצה אף שאינן עומדים לאכילת אדםתצו אלא לבהמהתצז או לעופות וכן עצמותתצח שראויים לכלביםתצט וקליפי פירותתק שראויות לבהמהתקא כגון שרביטים של קיטנית שהקיטנית גדל בתוכםתקב וכל כיוצא בהם מותר להעבירן מעל השלחן מפני שמותרים בטלטול כשאר מאכלי בהמה ואף על פי שנתפרקו העצמות מהבשר והקליפות מהפירות בשבת עצמה והרי הן נולדתקג כמו שיתבאר בסי' תק"אתקד אין בכך כלום שהנולד מותר בשבתתקה אבל ביו"ט יש להחמיר בנולדתקו ולהזהר שלא להעבירן מעל השלחן אלא כמו שיתבארתקז.

ואם אין הקליפות ראויות לבהמהתקח כגון קליפי אגוזים [ו]שקדיםתקט וכיוצא בהן שהן אסורות בטלטולתקי כעצים ואבניםתקיא אסור להעבירן מעל השלחן בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו כגון לגררן בסכין וכיוצא בותקיב ולא התירו טלטול ע"י דבר אחר אלא כשדבר האסור כבר הוא מונח על דבר המותר והוא מטלטל בידיו הדבר המותר והדבר האסור מיטלטל עמו מאליותקיג כגון שמנער בידיו את הטבלאתקיד או את המפהתקטו שהקליפות מונחות עליה כבר והן ננערות ג"כ ונופלות מעליה מאליהן שהטבלא לא נעשית בסיס לדבר האסור הואיל ולא היו הקליפות מונחות עליו בבין השמשותתקטז שהוא תחלת כניסת השבתתקיז משא"כ כשמגררן בסכין אינן מיטלטלין מאליהן אלא הוא מטלטלן ע"י הסכין שנעשה לו כיד ארוכהתקיח:

סא

סא ואסור להגביה הטבלא או המפה עם הקליפות שעליה ולטלטלה למקום אחר אלא צריך לנערן ממנה מידתקיט ואע"פ שדבר המותר הוא שמטלטל ונושא בידיו למקום אחר ודבר האסור מיטלטל עליו מאליותקכ מכל מקום לא התירו לטלטל מוקצה ע"י דבר אחר טלטול גמור כל שאפשר לנערו ממנו מידתקכא שהניעור אינו טלטול גמור ע"י דבר אחרתקכב שכלאחר יד הוא ואם יש פת על הטבלא או על המפה שהקליפות עליה מותר להגביה עם הכל ולטלטלה לכל מקום שירצה מפני שהקליפות האלו הן בטלות לגבי הפתתקכג:

סב

סב ואף אם אין על השלחן אלא קליפות אלו או שאר דברים שאינם מאכל לבהמה מכל מקום אם הוא בענין שאין הניעור בלבד מועיל לו כגון שהוא צריך להשתמש במקום השלחן בענין שאם ינערן ממנו כאן ויפלו לארץ כאן לא יוכל להשתמש שם בארץ מה שצריך לו מותר לסלק השלחן למקום אחר אע"פ שהדברים המוקצים מונחים עליותקכד שכיון שהוא לא נעשה בסיס להםתקכה הרי הוא מטלטל דבר המותר ודבר האסור מיטלטל עמו מאליותקכו:

סג

סג חבילי קש וחבילי עציםתקכז רכיםתקכח אם הזמינםתקכט למאכל בהמה מותר לטלטלם אפילו הם גדולים הרבהתקל אבל סתמן להסקה הן עומדיןתקלא ואסור לטלטלם ובמקומות שסתם קש אינו עומד להסקה אלא למאכל בהמה או לשכב עליו מותר לטלטלותקלב:

סד

סד כל דבר שהוא ראוי למאכל מין חיה ועוף המצויים מותר לטלטלותקלג ואפילו אינו ראוי לרוב מיני חיה ועוף כגון החצב שאינו ראוי אלא לצביים והחרדל שאינו ראוי אלא ליונים מותר לטלטלםתקלד במקום שהצביים והיונים מצויים דהיינו במקום שדרך סתם בני אדם לגדלם ורגילים בכך ולא די במה שמצויים אצל השרים בלבדתקלה:

סה

סה ודבר שאינו ראוי אלא לחיה ועוף שאינם מצויים באותה העיר אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל המאכל הראוי להםתקלו ואם לאו אסורתקלז ולכן אסור לטלטל העצמות במקום שאין כלבים מצויים כגון אם שובת בשדה או במלון שאין שם כלב בין שנתפרקו מן הבשר בשבת בין שנתפרקו מערב שבתתקלח ועצמות קשים כל כך שאף לכלב אינן ראויין אסור לטלטלןתקלט בכל מקום כעצים ואבנים:

סו

סו גרעיני תמרים במקומות שדרכם להאכילן לבהמות מותר לטלטלןתקמ ומכל מקום אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלם אלא על דרך שינויתקמא כגון שיניח אצלם חתיכת פתתקמב או שאר דבר המותר בטלטולתקמג ויטלטלם יחד לפי שבמקומות הרבה אין מאכילים אותם כלל לבהמות לכן יש לו להחמיר בהם אף במקום שמאכיליןתקמד:

סז

סז כל הקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה אוכל את האוכל וזורקןתקמה בלשונותקמו לאחוריותקמז ולא יזרקם בידיותקמח וגם לא יזרקם בלשונו לפניו ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר להוציאן משם כדין גרף של רעי שיתבארתקמט לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלהתקנ כמו שיתבארתקנא:

סח

סח בשר חי אפילו תפל שאינו מלוח כלל מותר לטלטלותקנב מפני שראוי לאכילת אדםתקנג שיש בני אדם שדעתם יפהתקנד וכוססיןתקנה בשר חי (שאין איסור באכילתו משום דםתקנו כמ"ש ביו"ד סי' ס"זתקנז) אבל בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו אסור לטלטלותקנח והוא הדין שאר דברים כיוצא בו כגון שומן חי צונןתקנט שאף שראויין לכלבים הרי אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם למוצאי שבת ובשבת אינן ראוין לו לכלוםתקס אבל בשר תפוחתקסא (פירוש שמסריחתקסב) מותר לטלטלו מפני שראוי לכלביםתקסג ועומד לכלביםתקסד:

סט

סט דג מלוח מותר לטלטלו ושאינו מלוח אסורתקסה מפני שאינו ראוי לשום אדם ואינו עומד להשליכן לכלביםתקסו:

ע

ע בשר של נכרי שנשחט היום מותר בטלטול כמו בשר נבלה שמתה בשבתתקסז שיתבאר בסי' שכ"דתקסח:

עא

עא קמיע שאינו מומחה אע"פ שאין יוצאין בותקסט מחשש שמא אין מועיל כלום ואין תורת תכשיט עליותקע וא"כ אין עליו תורת כלי כלל שהרי אינו ראוי לכלום אף בחול בין שהוא של כתב בין שהוא של עיקרין אעפ"כ מותר לטלטלותקעא מפני שלא חששו לכך אלא לענין איסור הוצאה אבל לא לענין איסור טלטול ואם מותר לתלותו עליו בבית ובחצר נתבאר בסי' ש"גתקעב:

עב

עב כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים וכיוצא בהם אם היו בחצר שהוא דר בהתקעג דהיינו חצר לפני הבית או שאצל הבית שהוא יוצא ונכנס לתוכה תדיר שזהו מקום שמקפידין עליו שלא יהא בו טינוףתקעד מותר להוציאם לאשפה או לבית הכסא אפילו בידיו ממש בלא כליתקעה וזה הוא הנקרא בכל מקום גרף של רעיתקעו וכן אם הם במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקם לצדדיןתקעז.

אבל אם הם מונחים בחצר אחרת שאינו דר שםתקעח וכן אם הם בחצר שאחורי הביתתקעט שזהו מקום שאין מקפידים עליו אם יש בו טינוף אלא אם כן יושבים שם אבל כשאין יושבים שם אין מקפידין אף שנכנסים ויוצאין שם הואיל ואין נכנסין ויוצאין שם תדיר לפיכך אסור להוציאם משם אלא אם כן יושב שםתקפ ואם ירא מפני התינוק שלא ילך שמה ויתלכלך בהם מותר לכפות עליהם כליתקפא שהכלי ניטל אף בשביל דבר שאינו ניטל בשבתתקפב כמו שנתבאר בסי' רע"זתקפג ואף אם הם בחצר שדר בה אלא שהם בחלק המוקצה מהחצר לאשפה או לתרנגולין אסור להוציאם משםתקפד.

ואם גרף של רעי עומד במקום שאין מקפידים עליו כשהוא עומד כך אלא שהוא מלא ואי אפשר לפנות עליו שם מותר להוציאו ולהחזירו בדרך שיתבארתקפה משום כבוד הבריותתקפו:

עג

עג גרף של רעי ועביט של מי רגלים אע"פ שמותר להוציאם לאשפה לפנותם שם אסור להחזירם לביתתקפז לפי שאסורים בטלטול אף כשהם ריקנים מפני שהם מאוסיםתקפח כל כך עד שאינם ראויים אפילו לכסות בהם כליתקפט ולא התירו מוקצה מחמת מיאוס אלא אם כן ראוי לכסות בו כליתקצ כמו שנתבאר למעלהתקצא ואם צריך להחזירם כדי לחזור ולפנות עליהם היום מותר להחזירם ע"י שיתן לתוכם מיםתקצב המותרים בטלטול דהיינו שהם ראויים עדיין לבהמה אף כשהם בתוך העביט או הגרףתקצג ואע"פ שלא התירו לטלטל דבר האסור בטלטול ע"י שיטלטל עמו דבר המותר בטלטול אלא במת בלבד כמו שיתבאר בסי' שי"אתקצד מכל מקום כאן שהוא צריך לחזור ולפנות עליהם היום הקילותקצה משום כבוד הבריותתקצו והוא הדין אם צריך לחזור ולהוציא בהם צואהתקצז היום.

ויש מתיריןתקצח להחזירם לבית בכל ענין ע"י נתינת מים לתוכם אע"פ שאינו צריך לחזור ולפנות עליהם היום ולא להוציא בהם צואה.

ויש להחמיר כסברא הראשונה ומכל מקום במקום הפסד כגון שהגרף הוא חשוב קצת ויש הפסד אם יניחנו באשפה ויגנב משם יש לסמוך על סברא האחרונהתקצט:

עד

עד וכל זה כשכבר סילקם מידו כשהגיע לאשפה אבל בעודן בידו מותר להחזירםתר לדברי הכל בכל ענין ואף בלי נתינת מים לתוכם כדין כל מוקצה שאם ישנו כבר בידו מותר לטלטלו לכל מקום שירצה כמו שנתבאר למעלהתרא ולפי מה שנתבאר שם שטוב להחמיר בזה גם כאן טוב ליתן לתוכם מים אף שעודן בידו:

עה

עה אין עושין גרף של רעי לכתחלהתרב דהיינו שמביא לפניו דבר שעתיד לימאסתרג או שעושה דבר שעתיד לימאסתרד וסומך בדעתו שיוציאנו אח"כ כשימאסתרה שאף שהתירו להוציא הדבר המאוס מכל מקום לא יעשה לכתחלה דבר שיהיה בודאי אח"כ מאוס לפניו ויוציאנותרו ומכל מקום אם עבר ועשה כן מותר להוציאו אח"כתרז ואם אין בדעתו בתחלה שיוציאנו אח"כ מותר לעשות כן אף לכתחלהתרח ואח"כ אם נמלך להוציאו הרי זה מותר:

עו

עו במקום הפסד מותר לקבוע ישיבתו אצל גרף של רעיתרט שהוא במקום שאין מקפידין עליותרי כדי שימאס הגרף בעיניו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד כגון אם איזה דבר נמאס ונפסד מפני הגשמים היורדים עליותריא בחצר שאינו דר שםתריב יכול להכניס לשם מטתו לשכב עליהתריג או להכניס שולחנו לאכול שםתריד והוא הדין לשאר כלי תשמישותרטו כגון ספריו ללמוד בהם וכיוצא בענין זה שזהו נקרא קביעות ישיבהתרטז וכשתתאונן דעתו עליו מפני המיאוסתריז יוציאנו משם למקום המשומר מפני הגשמים וכן כל כיוצא בענין זה אבל ישיבה בלבדה בלא מטה או שולחן או שאר כלי תשמישו אינה מועלת כלום מפני שאם תתאונן דעתו עליו מפני המיאוס אנו אומרים לו קום ולך מכאן ושב במקום אחר כיון שמתחלה לא היה יושב כאן ועכשיו נכנס דרך עראיתריח משא"כ כשקבע כאן דירתו ע"י מטה או שולחן או שאר כלי תשמישו אין מטריחים אותו לעקור דירתו מכאן אלא מוציאין את הגרף מלפניו:

עז

עז מכניס אדם מלא קופתו עפרתריט מבעוד יוםתרכ ומערה אותו בביתו לארץתרכא ומותר לעשות בו כל צרכיו בשבת כגון ליטול ממנו לכסות רוק או צואה וכיוצא בזהתרכב והוא שייחד לו קרן זויתתרכג שאז ניכר הדבר שהוא מוכן ועומד לכךתרכד אבל אם עירה אותו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי עפר קרקע הבית ומוקצה הוא ואסור לטלטלותרכה לפיכך פירות הטמונים בחול מותר ליטלם משם בשבת שאין אותו העפר מוקצהתרכו שהרי הכינו לכך מתחלהתרכז וייחד לו כלי או קרן זוית ובלבד שיהא העפר תיחוח כל כך בענין שאין בו משום עשיית גומא כמו שיתבאר בסי' תצ"חתרכח:

עח

עח אסור לטלטל בהמה או חיה או עוףתרכט מפני שאינן ראויים בשבת כשהם חייםתרל ואפילו עוף שראוי לצחק בו תינוק כשבוכה אסור לטלטלותרלא ואעפ"כ מותר לכפות את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בותרלב שהכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל בשבתתרלג ואע"פ שבעוד שהאפרוחים על הסל אסור לטלטל את הסל מפני האפרוחים שעליותרלד אעפ"כ אין כאן ביטול כלי מהיכנותרלה אפילו לפי שעה הואיל ובידו להפריח האפרוחים מהסל מידתרלו שעלו או שירדו עליו או שלא יעמדו עליו אפילו רגע ולאחר שירדו מעליו מותר לטלטלו ואם היו האפרוחים על הסל כל משך בין השמשותתרלז אסור לטלטלו כל היום כולו אף לאחר שירדו שמתוך שהוקצהתרלח ונעשה בסיס לאיסורתרלט בבין השמשות הוקצה לכל היום כולותרמ:

עט

עט כל בהמה חיה ועוף מדדין אותם ברשות היחידתרמא דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדין ומסייען ומנענע רגליהן שילכותרמב ובלבד שלא יגביהם בענין שיעקרו רגליהם מן הארץ שמוקצים הם ואסורים בטלטולתרמג ואע"פ שכל מוקצה כשם שאסור לטלטל כולו כך אסור לטלטל מקצתותרמד אעפ"כ התירו לו לדדות אותם משום צער בעלי חייםתרמה אם הבעלי חיים צריכים לכךתרמו אבל אם אינם צריכים לכך אסור אפילו לדדות אותםתרמז ותרנגולת אסור אפילו לדדות אותהתרמח אפילו היא צריכה לכך מפני שהיא מגבהת עצמה כשמדדים אותה ונמצא זה מטלטלתרמט את כולה וזה לא התירו משום צער בעלי חייםתרנ אבל מותר לדחות אותה מאחוריה בידים כדי שתכנס ללולתרנא אם ברחה ממנותרנב:

פ

פ וכל זה לדדות ברשות היחיד אבל ברה"ר אסור לדדותתרנג שום בהמה חיה ועוףתרנד גזרה שמא יגביהם ויוליכם ויתחייבתרנה משום מעביר ד' אמות ברשות הרבים ולא אמרו החי נושא את עצמו אלא באדם אבל לא בבהמה חיה ועוףתרנו וכרמלית דינו כרשות הרבים לענין זהתרנז ולדחות אותם מאחריהם אם ברחו מותר אפילו ברשות הרביםתרנח:

פא

פא האשה מדדה את בנהתרנט אפילו ברשות הרביםתרס שאין לגזור שמא תגביהנו ותוליכנו ארבע אמות ברשות הרבים שאף אם תעשה כן לא תעבור על דבר של תורה אלא על דבר של דברי סופרים שהחי נושא את עצמותרסא ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו האחת ויניח השנייה על הארץתרסב וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחתתרסג אבל כשהיא גוררת שתי רגליו הרי זה כנושאתותרסד ואסור אפילו בכרמליתתרסה ואם הוא קטן כל כך שצריך לגרור ב' רגליו ונשאתו ברשות הרבים חייבת שבקטן כזה אין אומרים החי נושא את עצמותרסו וכן הנושא את הכפותתרסז או את החולהתרסח שאינו יכול לילך כללתרסט חייב מפני שאינן נושאין את עצמן כללתרע ואף אם הוא גדול כל כך שיכול לילך ברגליו לבדו אסור לישא אותו אפילו בכרמליתתרעא שלא אמרו החי נושא את עצמו אלא לפטור מחטאת אבל עכ"פ אסור מדברי סופרים משום שבותתערב ובכרמלית הוא שבות דשבות וצריך להזהיר לרבים שטועים בזה:

פב

פב כלי שנתרועע לא יתלוש ממנה חרס לכסות בו או לסמוך בותרעג מפני שהוא כמתקן כליעדרת שכל דבר שמתקנו בשבת להשתמש בו איזה תשמיש יש בו משום תיקון כלי כמו שיתבאר בסימן ש"מתרעה:

פג

פג אסור לשחוק בכדור בשבת ויו"טתרעו לפי שאסור לטלטלו מפני שאין תורת כלי עליותרעז ויש מתיריםתרעח לטלטלו ולשחוק בו ברה"[י]תרעט ונהגו מקדם להקלתרפ ולא מיחו בידם הואיל ויש להם על מי שיסמוכו:

פד

פד אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושים המשי מפני שאסור בטלטולתרפא שהרי אינו ראוי לכלוםתרפב ועוד שמוליד בחומותרפג:

פה

פה יש אוסריםתרפד לטלטל בגד שעטנז של ישראל אפילו לצורך גופו ומקומותרפה מפני שאינו ראוי לכלוםתרפו לא להתלבש בו ולא להציעו תחתיו אם אינו בגד קשה ע"ד שנתבאר ביו"ד סי' ש"אתרפז ויש מתיריםתרפח לצורך גופו או מקומותרפט מפני שמכל מקום יש תורת כלי עליותרצ אלא שמלאכתו לאיסור והעיקר כסברא הראשונהתרצא מפני שאין תורת כלי מועיל אלא לכלי שמלאכתו לאיסור בשבת בלבד אבל בחול מלאכתו להיתר שאף אם בשבת אינו ראוי כלל לשום תשמיש מותר לטלטלו הואיל ויש עליו תורת כלי דהיינו שראוי הוא למלאכתו בחול כגון נר שמדליקין בו נפט שבשבת אינו ראוי לכלום ומותר לטלטלו מפני שיש עליו תורת כלי כמו שנתבאר למעלהתרצב אבל אם גם בחול אינו ראוי למלאכה כגון בגד שעטנז שאסור להתלבש בו גם בחול אין עליו תורת כלי ומלבוש כלל שאף שראוי להשתמש בו תשמיש אחר כגון לכסות בו כלים או להאהיל בו למעלה מראשו וכיוצא בתשמישים אלו שאין הבגד מיוחד להם ולא נעשה בשביל כך אינן מורידין עליו תורת כלי אלא אם כן ייחדו לכך כמו שכל צרורות ואבנים שהם ראויים לכיסוי כלים ואעפ"כ אין עליהם תורת כלי על ידי כך אלא אם כן ייחדם לכך כמו שנתבאר למעלהתרצג ואין מועיל כלל להבגד מה שיש עליו צורת ותואר מלבוש כיון שאסור ללבשו כמו שאין מועיל למאכל האסור באכילהתרצד בשבת להתירו בטלטול מפני שיש עליו תואר אוכל ותורת אוכל עדיף מתורת כליתרצה:

פו

פו מותר לטלטל מניפה כדי להבריח בה הזבוביםתרצו מפני שכלי הוא רק שיזהר שלא יהרוג זבובתרצז:

פז

פז מכבדות שמכבדין בהן הקרקע הרי הן ככלי שמלאכתו להיתרתרחצ לדברי המתירין לכבד בהן בשבת קרקע המרוצףתרצט כמו שיתבאר בסי' של"זתש ואף שמכבדין בהן ג"כ קרקע שאינו מרוצף בחול מכל מקום הרי הן ככלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר שמותר לטלטלו ככלי שמלאכתו להיתרתשא כמו שנתבאר למעלהתשב אבל לדברי האוסרים לכבד בשבת אף קרקע המרוצףתשג אסור לטלטלן כי אם לצורך גופן או מקומן ככלי שמלאכתו לאיסורתשד.

כלי שחוזים בו הכוכבים אם מותר להפכו ולטלטלו להביט בו נתבאר בסי' ש"זתשה:

פח

פח מה שמורה על השעות בין שהוא של חול בין של מין אחר כגון שרואין בצלתשו נתפשט המנהג לאוסרו בטלטולתשז כי אם לצורך גופו דהיינו שצריך להשתמש בגופו איזה תשמיש המותר או לצורך מקומו ככלי שמלאכתו לאיסור לפי שנעשה למדידת הזמן או הצל ויש לדמותה למדידה האסורה בשבתתשח ואין להתירה מפני שהיא מדידה של מצוה שהוא לומד ע"י כלי זה שלא התירו מדידה של מצוה אלא כשהמדידה בעצמה יש בה מצוה כגון למדוד המקוה וכיוצא בהתשט אבל כאן המדידה בעצמה אין בה שום ענין מצוה ואי משום שלומד על ידה איך יתלה לימודו בדבר האסור ויהיה מותר על ידי כךתשי זהו טעם המנהג אבל מן הדין אין איסור ברור בדבר ולא היתר ברורתשיא:

פט

פט אפילו דבר הראוי בשבת אם הוא גרוע בעיני העשירים ואין דרכם להשתמש בו מחמת עשרם נעשה דבר זה מוקצה גמור להם ונאסר להם בטלטול אף שהוא של עניים אלא העשירים שבבית העניים מותרים לטלטלו כמו העניים עצמםתשיב ואם דבר זה הוא של עשיר אסור בטלטול אף לכל העניים שבעולם שמתוך שהוקצה לבעליו הוקצה לכל העולםתשיג במה דברים אמורים בדבר שאינו ראוי לבעליו מחמת גריעותו בעיני בעליו אבל דבר שאינו ראוי לבעליו מחמת שהוא אסור להםתשיד כגון יין לנזיר לא נעשה מוקצה בשביל כך הואיל והוא מותר לאחרים ולפיכך אף הנזיר עצמו מותר לטלטלותשטו:


א) בדפו"ר: צ' סעיפים. וראה בדי השלחן סי' קח סקי"ט, שכנראה חסר דין סולם בין סמ"ט לס"נ. וראה דין זה לקמן הל' יו"ט סי' תקיח ס"ו-ט, ומשם יש ללמוד גם לשבת.

ב) ראה לקמן סט"ז-יז, מתי נגזרה גזירה זו.

ג) כדלעיל רס"י שא (בהשלמה) וש"נ.

ד) כדלעיל רס"י שז וש"נ.

ה) ישעיה נח, יג.

ו) ראה מ"מ וציונים.

ז) שמות כג, יב.

ח) רמב"ם פכ"ד הי"ב.

ט) ראב"ד שם מגמ' קכד, ב. וראה גם לקמן סט"ז. סי' תקטו סוף ס"ד. סי' תקז קו"א סק"ד ד"ה כתב.

י) ראה לעיל סי' שג סכ"ג. סי' רנב סי"ז.

יא) רש"י בביצה יב, א ד"ה ליפלגו. וראה גם שם לז, א ד"ה אטו.

יב) רמב"ם שם הי"ג. וראה העו"ב תרסח ע' 20

יג) גמרא קכד, א. ב"י ד"ה ומ"ש כלי.

יד) ראה רש"י קכב, ב ד"ה אבל. רמב"ם פכ"ה ה"ב. מ"א סק"ה.

טו) משנה קכב, ב. טור ושו"ע ס"ג.

טז) רבה קכב, סע"ב. טור ושו"ע שם.

יז) רבי יוחנן קכ[ג], א. טור ושו"ע שם.

יח) רב אחא או רבינא קנז, א. ב"י סי' רעט ד"ה ומ"ש וכן.

יט) רי"ף (נח, סע"א). רא"ש פ"כ סי' ט.

כ) רב אחא או רבינא שם, כר"ש במשנה מד, א. וכדלעיל סי' רעט ס"ז. וראה גם לקמן ספ"ה.

כא) רש"י מו, א ד"ה אבל. רא"ש פ"ג סי' כב.

כב) כלומר, אינו ראוי כלל כו' אפילו של מתכת. וראה מ"מ וציונים.

כג) רא"ש שם.

כד) רבה ורב יוסף מו, א. וכדלעיל שם.

כה) כדלקמן סי"ב.

כו) רב אויא מו, א. וכדלעיל שם. וראה גם לעיל סי' רסו סכ"ג.

כז) שמואל יט, א. מ"מ פכ"ה הי"ד. ב"י ריש הסי' ד"ה כל.

כח) ב"י שם. מ"א סק"ג.

כט) עיין לקמן סי' שי ס"ב.

ל) גמרא מח, א (וראה לעיל סי' רנט ס"א, שמ"מ אסור לטלטלם, אלא שאם טמן בהם מועיל. וראה גם לקמן סנ"ו-ז).

לא) רבינא נ, א. טור ושו"ע סי' רנט ס"א.

לב) מ"א סק"ג. אבן העוזר סי' רנט. ועיין במ"ש לעיל בסי' רנט ס"א ובקו"א סק"א (שאם אינו מקפיד, מועיל גם כשהטמין בהם פעם אחת). וראה דברי נחמי' כג, א.

לג) שבת שם. טור ושו"ע שם.

לד) כדלעיל סי' רנט ס"א וש"נ.

לה) רמב"ם פכ"ה ה"ט. ב"י ד"ה כל. רמ"א ס"א.

לו) ב"י שם בדעת הרמב"ם.

לז) שו"ת הרא"ש כלל כב סי' ח. וכ"מ במ"מ פכ"ו ה"א. וראה תהלה לדוד סק"א.

לח) רמב"ם שם.

לט) שו"ע ס"א.

מ) משנה קכג, ב. טור ושו"ע שם.

מא) תוס' מד, א ד"ה מטה. ב"י שם. טור ושו"ע שם.

מב) טור ושו"ע שם.

מג) תוס' שם ובדף קכג, ב ד"ה וסכינא. שו"ת הרא"ש שם. שו"ע שם.

מד) ראה לקמן סכ"ז.

מה) אבל עיין במ"ש בסי' רנט קו"א סק"א שבמוקצה מחמת חסרון כיס לא מועילה מחשבה.

מו) לקמן סנ"ט (וראה לעיל בקו"א שם שמחלק ביניהם).

מז) אביי קכג, ב לפי י"מ שבתוס' שם ד"ה וסכינא. טור ושו"ע ס"א.

מח) ראה גם לקמן סי' שלא ס"י.

מט) רא"ש פי"ז סי' ד. טור ושו"ע שם.

נ) טור ושו"ע שם. לעיל ס"ד וש"נ.

נא) מהרי"ל הל' שבת ד"ה אמר. רמ"א ס"א.

נב) מ"א סק"א.

נג) משמע בדבר האסור. וכ"ה לעיל סי' רעז סוף ס"ו. אבל לקמן סי' שט ס"ד וסי' שי סי"ז כתב בדבר המותר. וראה העו"ב תצו ע' 23. תשלז ע' 60. תשלח ע' 93.

נד) סעיף ד.

נה) סי"ז. וראה גם לעיל סי' רעז שם.

נו) ר' יוחנן קכג, א. טור ושו"ע ס"א.

נז) טור ושו"ע שם.

נח) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו או.

נט) מ"א סק"ב.

ס) סעיף יב.

סא) שלטי הגבורים שם (לד, א) אות ב בסופו.

סב) מ"א סק"י.

סג) ס"ח. וראה גם לעיל סי' שז סכ"ח.

סד) ראה לקמן סי' תצה רסי"ג.

סה) לעיל ס"ב.

סו) לעיל ס"ג.

סז) לעיל סעי' ד-ו.

סח) סעי' ד-ה (להחמיר). ס"ו (להקל).

סט) ב"י ריש הסי'.

ע) רמב"ם פכ"ה ה"ו. שו"ע ס"ז.

עא) ראה לעיל סי' שא סל"ט.

עב) רמב"ם שם. ב"י שם.

עג) ראה רא"ש ביצה ספ"ג.

עד) רא"ש שם.

עה) ראה שם ס"ג ובסי' שכה ס"ו.

עו) רמב"ם שם. ב"י שם. וראה לקמן סי' שיא.

עז) ב"י שם. ראה לקמן סעי' עח-עט.

עח) וראה עוד לעיל סי' שב ס"ג (נוצות). לקמן סי' שט ס"י (ביצה שיש בה אפרוח). סי' שי ס"ב (גרוגרות וצימוקים שאינם ראויים).

עט) שו"ע סכ"ב.

פ) שהן אבנים קטנות (ראה לעיל מהדו"ת סי' ג ס"ח. פסקי הסידור הנהגות בית הכסא ד"ה הקינוח).

פא) שו"ע ס"ז. וראה גם לקמן ספ"ה.

פב) רב אויא מו, סע"א. וראה גם לעיל סי' רעט ס"ז.

פג) ראה גם לקמן סל"ב.

פד) לקמן סנ"ג.

פה) הרא"ש בתשובה כלל כב סי' ח בתחילתו. ב"י ריש הסי'.

פו) ראה שו"ת הריב"ש סי' תא הובא בב"י סי' תמו ובמג"א שם סק"ג.

פז) ביצה כא, ב.

פח) משנה קכ[ו], ב ובגמרא קכח, רע"א. רמב"ם פכ"ה הי"ט. עיין תוס' כו, א ד"ה אין מדליקין דאי אפשר להאכילו לכלבים, ואין צריך למה שכתב המ"א רס"י תקטו סוף סק"ב וע"ש.

פט) ס"ז וש"נ.

צ) ראה להלן ס"י: מוקצה מחמת איסור הנאה או אכילה (כלשון שו"ת הרא"ש שם).

צא) ראה לקמן סוף ספ"ה.

צב) תוס' ביצה ו, ב ד"ה מוכן. מ"א סי' תקטו סוף סק"ב.

צג) ראה גם לקמן סי' תמד סי"ג.

צד) מ"א סי' תקטו שם.

צה) כדלקמן סי' שכ ס"ג וש"נ.

צו) כדלקמן סי' תקיג ס"ב-ג ובקו"א סק"ג וש"נ.

צז) כדלעיל סי' שה סל"ב וש"נ.

צח) כגון פירות הנושרים מאליהם – ראה לקמן סי' שכה ס"ח. סי' תקטו ס"ד. וראה סי' תקא ס"י.

צט) ראה בעל המאור נט, ב ד"ה טעמא. הובא במ"א סקנ"ו.

ק) תוספתא פט"ו ה"ח.

קא) ראה לקמן סי' תפט ס"ל.

קב) בקוה"ש הגיה: עומד בתוך הזמן גם כו'.

קג) תוספתא מנחות פ"י ה"ז. פסחים כג, א וברש"י ותוס' שם ד"ה קוצר. וראה עד"ז לקמן סי' תמד סי"ג גבי חמץ בשעה חמישית.

קד) שו"ת הרא"ש שם. ב"י ריש הסי'.

קה) סעיף כד.

קו) לעיל סעי' ד-ו.

קז) לעיל ס"ח.

קח) לעיל ס"ט (ושם כוללו בכלל מוקצה מחמת גופו).

קט) ס"ד-ה.

קי) מר שמואל עירובין קב, א. טור ושו"ע ס"ב.

קיא) רמב"ם פכ"ה ה"ו. מ"א סק"ד.

קיב) רבי פדת שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

קיג) ראה תוס' עירובין שם ד"ה ההוא. וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' לט.

קיד) ס"נ-נג.

קטו) ראה לעיל ס"ב, שהוא מיוחד להשתמש בו תשמיש האסור בשבת.

קטז) רבה קכב, ב. טור ושו"ע שם.

קיז) משנה שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שכא ס"ח.

קיח) משמעות הגמרא קכד, א.

קיט) ראה רמב"ם פכ"ה ה"ה.

קכ) רב[א] קכד, א. טור ושו"ע שם.

קכא) רב קכד, ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קכב) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה להלן סי' תצט קו"א סוף סק"א.

קכג) רבא קכד, א. שו"ע שם.

קכד) רש"י קכג, ב ד"ה מחמה לצל.

קכה) ירושלמי פ"ה דביצה ה"א. מ"א סק"ח מעובדא דרב שם ורש"י שם.

קכו) גמ' מג ורש"י שם ד"ה בצריך למקומו. תוס' ביצה ג, ב ד"ה אבל. מ"מ פכ"ה ה"ה בשם המפרשים. שו"ע ס"ג. וראה גם לקמן סי' שלא ס"י.

קכז) מ"א סק"ז. וראה לעיל סי' שז סוף סל"ו: התופס מוקצה בידו בזדון או בשגגה כו'.

קכח) עיין סי' רסו במ"א סקי"ט. לעיל שם סי"ט וש"נ.

קכט) סמ"ג עשין ל מתוספתא סוכה פ"ד ה"ז (הובא בהגהות מיימוניות פ"ה אות ר). ועיין במ"ש לעיל סי' שא קו"א סוף סק"י. ועיין באבן העוזר סי' רסו. אבל דעת רש"י ותוס' ורז"ה בפרק ב דשבת לה, ב דלא כאבן העוזר, אלא כמ"א סי' רסו שם.

קל) וראה גם לקמן סעיף עד (טוב להחמיר).

קלא) סי"ט גבי כיס של מעות (אלא ששם מיירי בטלטול ע"י גופו, ולכן התיר בכל אופן, כמבואר בקו"א סי' שא שם).

קלב) שו"ת מהר"מ (פראג) סי' תקיח. הובא במרדכי ביצה רמז תרמה. וראה גם מרדכי רמז ת. שו"ע סמ"ב. רמ"א ס"ג. וראה לעיל סי' רסג קו"א ס"ק ז (שאף במוקצה למצותו הראוי לאכילה אין חוששים שיאכלנו). סי' רעז ס"ו. לקמן סי' שלו סכ"ב. סי' תקיג ס"ג. וראה לקמן סי' שי ס"י לענין נגיעה לצורך המוקצה.

קלג) ר"ן (סה, סע"א). שו"ע שם. רמ"א שם.

קלד) ס"ו. וראה גם לקמן סי' שי ס"י. סי' תקיג ס"ג.

קלה) מהר"ם שם. רמ"א שם.

קלו) ושם נתבאר שאפילו אם המוקצה מתנדנד אגב כך מותר משום שהוא טלטול מן הצד.

קלז) ואם המוקצה מתנענע אגב כך – ראה לקמן סי' שי סעיף י.

קלח) ר"ן (בשם הרמב"ן) שם (מו, ב) ד"ה עשה. הובא בד"מ סק"ח. וראה גם לקמן סי' תקט קו"א סק"ג.

קלט) מ"א סקמ"א.

קמ) ראה רש"י נ, א ד"ה אבל. ר"ן שם (כ, ב) סד"ה וקשיא. רא"ש פ"ג סי' יט. וראה לעיל סי' רנט קו"א סק"ג. לקמן סנ"ב (אין זה נקרא טלטול).

קמא) סעיף טו.

קמב) רשב"א בפ"ב כט, א ד"ה כי. הובא לקמן סי' תקט קו"א סק"ג.

קמג) סי"א ובסי' תקט סט"ז ובקו"א שם. וראה גם סי' תקז קו"א סוף סק"ד.

קמד) ראה שו"ת מהרי"ל סי' ר (הובא בב"י סוף הסי' ד"ה כתב המרדכי).

קמה) רא"ש פ"ג סי' יט בשם רבינו יונה, ממשנה קמא, א. טור ושו"ע סי' שיא ס"ח. וראה לעיל סי' רעו סוף ס"י ובקו"א סק"ג.

קמו) סעיף טו.

קמז) ר"ן (כ, ב) סד"ה וקשיא. רא"ש שם.

קמח) ראה לעיל סי' רנט קו"א סוף סק"ג.

קמט) גמרא קכז, א. מ"א סק"ז. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סוף סק"ג. וראה לעיל סי' רעו ס"ט-י שכ"ה גם אחורי ידיו ובין אצילי ידיו.

קנ) רש"י שם ד"ה ברגלו. ר"ן שם (נ, א) ד"ה תנו רבנן. וראה גם מלחמות שם ד"ה אמר. מ"א שם. וראה גם לעיל שם.

קנא) סט"ו וש"נ.

קנב) שו"ת מהרי"ל שם. שו"ע סמ"ג. רמ"א ס"ג.

קנג) שו"ת מהרי"ל שם.

קנד) משנה וגמרא קכד, א. טור ושו"ע ס"ד.

קנה) ראה רש"י קכב, ב ד"ה קורנס של אגוזים. רמב"ם פכ"ה ה"א.

קנו) רמב"ם שם. וראה להלן - גם סכין וכיו"ב.

קנז) טור ושו"ע שם.

קנח) גמרא קכד, א.

קנט) רש"י קכג, ב ד"ה מחמה לצל. רמב"ם שם ה"ד.

קס) מ"מ שם ה"ג, לדעת הרמב"ם והרשב"א מג, ב ד"ה כבר. שו"ע שם.

קסא) גמרא קכג, ב ורש"י ד"ה ג' כלים. ר"ן שם (מח, א) ד"ה ואיכא.

קסב) נחמיה יג, טו. גמרא שם.

קסג) רש"י שם.

קסד) רש"י ביצה יב, א. לז, א ד"ה אטו. ראב"ד פי"ב הי"ב. וראה גם לעיל ס"א.

קסה) ראה תוס' קכג, ב ד"ה מקצוע. רז"ה (מז, א) בסופו.

קסו) ראה רש"י קכג, ב ד"ה וסכין קטן. ר"ן שם (מח, א) שם.

קסז) שם וכרבא. ר"ן שם.

קסח) שלטי הגבורים שם (מח, א) אות א, בדעת הר"ן.

קסט) מ"א סק"י. וראה לעיל סי' שז ס"ל-לא אלו ספרים מותרים בקריאה בשבת. וראה עוד שם סכ"ו וסכ"ח גבי אגרות וכתבים.

קע) ר"ן פרק כל הכלים (מח, א) ד"ה ומיהו. שו"ע ס"ד.

קעא) ר"ן שם.

קעב) ראה גמרא ל, ב.

קעג) ט"ז סק"ב. וראה לקמן סי' תקיח ס"א-ב.

קעד) מ"א סקי"א. וראה לקמן סי' תקטו ס"ג.

קעה) ראה לעיל סי' שא ס"ג וש"נ.

קעו) ב"י סי' כט ד"ה ואיכא. הובא במ"א שם סק"א.

קעז) סכ"ג (שפוסק כדעת ויש חולקים).

קעח) מ"א סקי"א.

קעט) ס"א וש"נ.

קפ) ראה תבואות שמש ע' קמח.

קפא) עיין ספ"ק דביצה וברש"י שם ד"ה ולא. וראה לעיל סי' שא סוף סנ"א. לקמן סי' שנב סוף ס"א.

קפב) עיין ברכות כג, רע"ב ורש"י שם ד"ה ננטרן, ובב"י סי' תקטז ד"ה ומ"ש ואפילו, בשם בעל ההשלמה. וראה גם לעיל סי' מג ס"ג.

קפג) גמרא סא, א.

קפד) ראה רש"י סב, א ד"ה ואחד. עירובין צה, ב ד"ה לאו. וראה מ"מ וציונים.

קפה) סעיף ג.

קפו) הגהות אשרי פ"ב סי' כד. רמ"א ס"ד.

קפז) מ"א סקי"ב.

קפח) לבוש ס"ד.

קפט) ס"ד גבי שופר משום עובדין דחול וש"נ.

קצ) ס"ב וסי' שלח ס"א בשאר קול של שיר, משום שבות שמא יתקן כלי שיר.

קצא) שלטי הגבורים (מח, א) אות ב. מ"א סק"ט. וראה גם לקמן ספ"ז.

קצב) ברייתא קכג, א.

קצג) גמרא קכד, א. רא"ש בתשובה כלל כב סי' ח.

קצד) רש"י קכג, א ד"ה ואם. וראה גם רש"י פא, א ד"ה מדוכה. רא"ש שם.

קצה) רא"ש שם. וראה גם רשב"א שם קכג, א ד"ה הא דתנן. רז"ה רפי"ז דשבת (מז, א).

קצו) רא"ש שם. כל בו סי' לא (לב, ג) בשם בעל ההשלמה (קכג, א).

קצז) סעיף א.

קצח) שם ברא"ש בשם ראב"ן. רשב"א שם בשם יש מי שפירש. שו"ע ס"ה.

קצט) מ"א סקי"ג.

ר) גמרא קמב, ב. טור ושו"ע סי' שיא ס"ה. לקמן שם ס"ז.

רא) ראה רא"ש שם. הובא בב"י סי' שח ד"ה ומ"ש כלי. ט"ז סי' שיא סק"ה בדעת השו"ע. לבוש ס"ה.

רב) ט"ז סק"ד וסי' שיא סק"ה. רז"ה שם.

רג) משמעות שו"ע (שהובאה רק דעת היש מתירים). וראה גם לקמן סוף סע"ג. וראה סי' שלד סי"ח גבי דליקה.

רד) כדלקמן סכ"ד וס"ס וש"נ. וראה לקמן סי' תצה סי"ג שהובאו ב' דעות בזה, ומסיק להתיר הנולד בשבת כי כן עיקר. וראה לעיל סי' שה סל"ב שנולד גמור אסור גם בשבת. וכ"ה לקמן סי' שי סי"ט. סי' תצח סכ"ד.

רה) רב אדא בר אהבה כט, רע"א (לדעת המתירין נולד). מ"א סקט"ו (לדעת המתירים נולד בשבת).

רו) ראה שם סעי' יא-יב. וראה גם לקמן ס"ס. סי' תקא סעי' יא-ב; טו-ז.

רז) ראה שם ס"ג. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ו.

רח) סוף סי"ג וש"נ.

רט) משנה קכד, ב. טור ושו"ע ס"ו.

רי) רב יהודה אמר שמואל למסקנת הגמ' שם. טור ושו"ע שם.

ריא) ת"ק במשנה שם. שכן פסקו הרי"ף שם (מח, א), והרא"ש פי"ז ס"ה, והרמב"ם פכ"ה הי"ב. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' תצה סוף סי"ג, שכן עיקר, אף שיש אוסרים נולד בשבת.

ריב) רמב"ם שם.

ריג) משמעות הגמרא שם. מ"א סקט"ו. ועיין ט"ז סק"ה (שלת"ק לא הוי נולד) וצ"ע. וראה גם לקמן שם שיש לזה דין נולד שאסור ביו"ט ומותר בשבת. וראה לקמן סי' תקא סי"א.

ריד) כדלקמן שם.

רטו) גמ' שם (שמותר מטעם זה אף למ"ד שאסור גם בשבת מטעם נולד). וראה גם לקמן סי' תקא סט"ו.

רטז) שבזה מודה רבי יהודה במשנה שם.

ריז) רש"י שם ד"ה לצוק.

ריח) מ"א סקט"ו.

ריט) משנה שם (ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה).

רכ) ראה רמב"ן במלחמות (נט, ב).

רכא) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רכב) ע"ד רש"י ור"ן וטור ושו"ע ס"ז (ולקמן סכ"ט) גבי חרס, וב"י גבי סנדל ד"ה ומ"ש ובחצר (ולקמן סוף סמ"ג) ומ"א סס"ק ט"ז ודו"ק.

רכג) ראה לקמן סי' תקא סט"ו.

רכד) ראה לקמן סי' תקב ס"ח. וראה לקמן סי' תמו קו"א סק"ג.

רכה) משנה קכד, ב. רמב"ם שם.

רכו) מ"א ס"ק יט.

רכז) ממ"ש מ"א שם צ"ע.

רכח) עיין במ"ש סי' שי ס"ד. וראה גם מ"א שם שציין לסי' שי ס"ג.

רכט) ארחות חיים הל' שבת אות שסא. הובא ב"י ד"ה כתוב בא"ח. רמ"א ס"ו. וראה לקמן סי' תקיח ס"ה וש"נ.

רל) עיין שו"ע סי"ח. וראה מחשבות חיים ע' קצד.

רלא) שחמור מאיסור מוקצה. אבל ראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק יד וש"נ.

רלב) סעיף מט. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט.

רלג) מ"א סקט"ז.

רלד) ראה מ"מ פי"ב ה"ב. מ"א סקט"ז וסי' שיח סקל"ו.

רלה) משמעות רש"י קכד סוע"ב, וסי' שמ סי"ז ותק"ח ס"ב.

רלו) אוצ"ל: סי' שמ (סי"ז). או: סי' שיד (סי"א וסוף סט"ז). וראה גם לקמן ספ"ב.

רלז) רב נחמן אמר שמואל קכד, ב. טור ושו"ע ס"ז.

רלח) טור ושו"ע שם.

רלט) תוס' שם ד"ה ורבא. טור.

רמ) ד"מ אות ד. ב"ח ד"ה זרקה. ט"ז סק"ו. מ"א סקי"ז.

רמא) רש"י שם ד"ה בחצר. טור ושו"ע שם.

רמב) רבא שם. רמב"ם פכ"ו ה"ג. ב"י ד"ה חתיכת בשם הפוסקים. מ"א סוף סקי"ז.

רמג) רש"י שם ד"ה ורבא וד"ה לדידי. רמב"ם שם.

רמד) ראה ירושלמי פי"ז ה"ה. הובא ברשב"א קכד, ב ד"ה שברי.

רמה) רשב"א קכה, א ד"ה הא.

רמו) עיין מ"א סקכ"ד. לקמן סל"ט.

רמז) דאם לא כן מאי רבותא דשמואל אלא ודאי קטנה אתי לאשמועינן.

רמח) רמב"ם שם.

רמט) ברייתא קכד, סע"ב ואילך. טור ושו"ע ס"ז.

רנ) ראה רש"י קכה, רע"א ד"ה מבעוד יום. טור ושו"ע שם.

רנא) ר"ן (כא, סע"א) ד"ה ומהא. רמ"א ס"ז. ט"ז סקכ"ה.

רנב) סמ"א וספ"ט.

רנג) רב פפא קכד, סע"ב.

רנד) מ"מ פכ"ו ה"ג. ב"י שם. ד"מ אות ד. מ"א סקי"ז.

רנה) רשב"א קכד, ב ד"ה חרס. מ"מ שם בשם המפרשים. שו"ע ס"ז.

רנו) רב אויא מו, סע"א. רשב"א שם. מ"מ שם. שו"ע שם. וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מ. יגדיל תורה (נ.י.) חמ"ה ע' קט.

רנז) רמ"א סוף ס"ז.

רנח) סעיף ח.

רנט) ט"ז סק"ז.

רס) ס"ט-י.

רסא) ברייתא מז, א. וראה לקמן סי' תקא סי"ח.

רסב) תוס' שם ד"ה הנח. מ"א סקי"ח.

רסג) תרומת הדשן סי' פא. ב"י סי' תקיד ד"ה וכתוב בתרומת הדשן. ומ"א סוס"י תקא. וראה גם לקמן סי' תקא סי"ח.

רסד) מ"א ס"ק יח. וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מא. יגדיל תורה (נ.י.) חמ"ה ע' קי.

רסה) סעיף א.

רסו) ראה שו"ת יכין ובעז ח"ב סי' ו, לנכדו של הרשב"[ץ], הובא בב"י ד"ה כתב בנו של הרשב"ץ. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תצה קו"א ס"ק ח.

רסז) מ"א שם.

רסח) ראה גם לעיל סי' רצט סי"ט. וראה מ"מ וציונים.

רסט) סעיף יב.

ער) משנה קכב, ב. טור ושו"ע ס"ח.

רעא) רש"י שם במשנה ד"ה כל.

ערב) תוס' שם ד"ה אדרבה.

רעג) אביי שם. טור ושו"ע שם.

עדר) גמ' ורש"י במשנה שם ד"ה ואע"פ.

ערה) תוס' שם. ור"ן שם (מז, א) ד"ה ומקשו. ט"ז סק"ח.

רעו) במשנה שם.

רעז) רמב"ם פכ"ה ה"ו. וראה מ"א ס"ק יט. וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מא.

רעח) רש"י שם. עי' מ"מ שם. מ"א סקל"ח.

רעט) ראה תבואות שמש ע' קע.

רפ) סי"ד ואילך.

רפא) סעיף יז.

רפב) משנה קכו, ב. טור ושו"ע ס"י.

רפג) תוס' קכו, ב ד"ה וכי. שו"ע שם.

רפד) מ"מ פכ"ה סוף הי"ג.

רפה) ר"ן ספי"ז (מט, ב) ד"ה הלכה.

רפו) ר"ן שם ד"ה ומסתברא. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שיג ס"א.

רפז) ר"ן פרק כא (נט, ב) ד"ה לא שנו.

רפח) סעיף נג.

רפט) משנה וגמרא שם קכו, ב. טור ושו"ע ס"י.

רצ) רש"י שם ד"ה בכיסוי.

רצא) רמב"ם פכ"ה הי"ג. ועי' בתוס' קכו, א ד"ה והמונח כו'. ולשון המ"א ס"ק כג צ"ע. ראה פרי מגדים אשל אברהם שם.

רצב) משנה שם.

רצג) טור ושו"ע שם.

רצד) רמב"ם שם. שו"ע שם.

רצה) גמ' שם. מ"מ בפירוש דברי הרמב"ם שם.

רצו) מ"מ שם. שו"ע שם.

רצז) רבינא קכה, א. רמב"ם שם.

חצר) ראה לעיל סי' רנג ס"ד.

רצט) ראה מ"מ שם. ט"ז סק"י.

ש) שגם הוא בנוי ע"ג קרקע – ראה ט"ז סוף סק"ט. וראה לקמן סי' תנה סכ"ג. סי' תקפז ס"א.

שא) משנה קכב, ב. טור ושו"ע סי"א.

שב) מ"א סי' שכח סקל"ב. עיין במ"ש שם.

שג) שחייב, כדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

דש) תוס' סנהדרין פה, א ד"ה ור"ש. וראה לעיל סי' רעז קו"א סוף סק"א. וראה תהלה לדוד סי' שכח סוף סקמ"ז.

שה) רבא קכג, א. טור ושו"ע סי"א.

שו) ראה שם ורש"י ד"ה גרוטאות. מ"א סקכ"ד.

שז) תוס' שם ד"ה מדלענין. מט, ב ד"ה לא. מ"א שם בהבנת דברי התוס'. וראה תהלה לדוד ס"ק כ.

שח) מ"א שם.

שט) שבת שם. מ"א שם.

שי) רש"י שם.

שיא) ראה לקמן סוף סמ"א.

שיב) ט"ז סקי"א.

שיג) בכמה דפוסים: לאיסור. וראה מ"מ וציונים.

שיד) ראה תהלה לדוד ס"ק יט. חקרי הלכות ח"ד לט, א.

שטו) אביי שם. טור ושו"ע שם.

שטז) מה שלא הזכיר מקומה – ראה מ"מ וציונים.

שיז) אביי שם. מ"א סקכ"ה.

שיח) רש"י שם ד"ה דמימליך.

שיט) רש"י שם ד"ה ד"ה ומשוי.

שכ) אביי שם.

שכא) שמואל קכה, א. טור ושו"ע סי"ב.

שכב) רמב"ם פכ"ו ה"ו. מ"מ שם שכן פירשו בהלכות. וראה רש"י שם ד"ה קרומיות.

שכג) רז"ה שם (מט, א).

שכד) רבא שם. שו"ע שם.

שכה) רמב"ן קכד, ב ד"ה הא. הובא במ"מ שם. שו"ע שם.

שכו) סעיף ל.

שכז) אביי קכה, א.

שכח) רמב"ם פכ"ו ה"ו.

שכט) אביי שם. רמב"ם שם. טור. דעה א' בשו"ע סי"ג. ולענין נולד (ביו"ט) ראה לעיל סי' רסד סט"ו.

של) אביי שם. רמב"ם שם.

שלא) תוס' קכז, ב ד"ה כיון. ט"ז סוף סימן. וראה גם מ"א סקע"ט.

שלב) רש"י כט, א ד"ה חוץ.

שלג) עיין פכ"ז דכלים מי"ב דלא כתוס' מ[ז], א ד"ה בגדי.

שלד) ט"ז שם.

שלה) ראה גמרא מז, א וברש"י שם ד"ה בגדי עשירים.

שלו) תוס' קכז, ב שם. ט"ז שם.

שלז) ט"ז שם.

שלח) ר"ן שם. מ"א שם.

שלט) ט"ז שם.

שמ) ספ"ט. וראה גם לעיל ס"ל.

שמא) ראב"ד הובא בר"ן (מח, ב) ד"ה מגופת ובמ"מ פכ"ו ה"ו. שו"ע סי"ג בשם ויש מתירין.

שמב) בגמרא קכה, א.

שמג) ראב"ד כפי שמובא בר"ן שם. ט"ז סקי"ב.

שדמ) משמעות השו"ע שם.

שמה) סכ"ט. וראה גם לקמן סי' שיב ס"ח.

שמו) ברייתא קמא, ב כרבנן.

שמז) טור ושו"ע סי"ד.

שמח) ראה ט"ז סקי"ג.

שמט) גמ' שם אליבא דרבא.

שנ) טור ושו"ע שם.

שנא) ב"ח ד"ה מנעל. ט"ז שם.

שנב) רש"י שם.

שנג) גמ' שם לרבא ורש"י ד"ה הניחא. טור ושו"ע שם.

שנד) לבוש סי"ד. וראה גם רש"י שם בסופו. לקמן סמ"ו.

שנה) רש"י קיב, א ד"ה דאי.

שנו) רש"י שם ד"ה איפסיק. מ"א סקכ"ח.

שנז) מ"א שם.

שנח) טור ושו"ע סט"ו.

שנט) ב"י ד"ה ומ"ש ובחצר. לבוש סט"ו.

שס) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכרבי יהודה בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

שסא) רש"י שם. ב"י שם. לבוש שם.

שסב) רש"י שם. ב"י שם. מ"א שם.

שסג) טור ושו"ע שם.

שסד) כדלעיל סכ"ד וסכ"ט.

שסה) ב"י שם בסופו. וראה מ"א סקכ"ח. וראה קובץ דברי תורה ח"ג ע' מב. יגדיל תורה (נ.י.) חמ"ה ע' קיא.

שסו) רבי אבהו קיב, א. טור ושו"ע סט"ו.

שסז) מ"א סקכ"ט.

שסח) רב יוסף שם. טור ושו"ע שם.

שסט) כסף משנה פ"י ה"ד בשם הרמ"ך. וראה תהלה לדוד סי' שיז סוף ס"ק ג. תבואות שמש ע' קעד.

שע) רב יוסף שם ורש"י ד"ה והא.

שעא) סעיף מג.

שעב) מ"א סקכ"ח.

שעג) רב חסדא קמ, א-ב ורש"י שם ד"ה משלפא. טור ושו"ע סט"ז.

שעד) ר"ן שם (נח, א) ד"ה משלפא. הובא במ"א סקל"א. וראה גם לעיל סי' שא סנ"ז.

שעה) רב חסדא שם. טור ושו"ע שם.

שעו) מ"א סקל"א.

שעז) סנ"ג גבי נדבך של אבנים ושם הצריך יחוד לעולם. או אולי הכוונה לסנ"ה, ע"ש.

שעח) רבא קמ, ב. טור ושו"ע שם.

שעט) מ"מ פכ"ה הי"ח. טור ושו"ע שם.

שפ) לבוש סט"ז.

שפא) ראה גם לעיל סוף סמ"ב.

שפב) רב קלח, ב. טור ושו"ע סט"ז.

שפג) רש"י שם ד"ה מירכותיה.

שפד) ראה תהלה לדוד ס"ק כב. מ"מ וציונים. העו"ב שע ע' כז.

שפה) גמ' ורש"י שם ד"ה שמא. ט"ז סקי"ד. מ"א סקל"ב. וראה לקמן סי' שיג סי"ד, וש"נ.

שפו) תרומת הדשן סי' עא. רמ"א סט"ז.

שפז) רמ"א שם.

שפח) מ"א סקל"ג.

שפט) ב"י סוס"י שיג. רמ"א סט"ז וט"ז סקט"ו.

שצ) מ"א סקל"ד.

שצא) סעיף כא.

שצב) ט"ז סקי"ד

שצג) רב נחמן קכד, ב לפרש"י שם ד"ה דאייתור. ביצה לא, ב לפרש"י שם ד"ה שרי. טור ושו"ע סי"ז.

שצד) רש"י שם. ב"י ד"ה לבנים. מ"א סקל"ה.

שצה) רב נחמן שם ורש"י שם. ביצה שם ורש"י שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' תצט קו"א ס"ק ב.

שצו) מ"א סקל"ו. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"א: משום דביטלם מתורת כלי בסידורם. וראה גם לקמן סי' תצט קו"א סוף סק"ב.

שצז) רבינא מב, א. טור ושו"ע סי"ח.

שצח) רש"י שם ד"ה קוץ.

שצט) רבינא שם. טור ושו"ע שם.

ת) רש"י שם ד"ה אפילו.

תא) שו"ע שם. ראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט.

תב) ראה רש"י שם ד"ה קוץ. וראה גם לקמן סי' שמט ס"ג.

תג) ראה גם לעיל סכ"ח וש"נ.

תד) ענפים.

תה) ברייתא נ, א.

תו) מ"מ פכ"ה הכ"א להרמב"ם. ב"י ד"ה חריות. מ"א סק"מ.

תז) ברייתא שם. טור ושו"ע ס"כ.

תח) משמעות הגמרא קכו, ב.

תט) רשב"ג ושמואל נ, א. דכל שכן הוא לרב אסי דלקמן סעיף נא, כן כתבו הר"ן שם (כג, רע"א) והרא"ש פ"ד סי' ח. וכן פסק הרמב"ם שם.

תי) מ"מ שם. מ"א שם.

תיא) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

תיב) משמעות הרא"ש פי"ז סוס"י ח. וראה גם לקמן סי' שיג ס"א.

תיג) רמב"ם שם. וראה גם רש"י שם ד"ה צריך. מ"א סקמ"א. וראה גם לקמן סנ"ב. לעיל סי"ד.

תיד) טור ושו"ע שם.

תטו) רא"ש פ"ד סי' ח. טור ושו"ע שם.

תטז) ר"ן שם ד"ה ונשאל, מפירוש רש"י שם ד"ה ואע"פ, ועובדא דרבי חנינא בן עקיבא שם.

תיז) רב אסי נ, א. רמב"ם פכ"ה הכ"א. טור ושו"ע שם.

תיח) ראה רמב"ן במלחמות (מט, א). וראה לעיל סי' רנט קו"א סק"א שמשמע שהדין כן גם בחשב שבסעיף נ. וראה גם לקמן סי' שיג ס"א (כשאר כל הכלים). ולקמן סוף סנ"ג (לכל צרכיו).

תיט) רמב"ן שם בסופו.

תכ) מ"א סק"מ. וראה גם לעיל סי' רנט ס"ה.

תכא) רמב"ם פכ"ה הכ"א כר' יוחנן קכה, ב. שו"ע סכ"ב. והן אבנים סדורות ומוקצות לבנין (רש"י שם ד"ה נדבך). וראה לעיל סי' רנט קו"א ריש ס"ק א, דהיינו אפילו אינו מקפיד מלישב עליהם.

תכב) מ"מ שם. ב"י ד"ה חריות. מ"א שם. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"א. לקמן סי' תצה קו"א ס"ק ח.

תכג) רמב"ן במלחמות מט, א בשם הירושלמי ביצה פ"א ה"ו. וראה לעיל שם שהביא טעם אחר המובא ברמב"ן שם מפני שהם חשובים.

תכד) ראה טור וב"י סי' רנט ד"ה ומ"ש ואותן, ע"פ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשנז. וראה ב"י סי' שח ד"ה חריות.

תכה) ראה רמב"ן במלחמות שם. וכ"ה משמעות רש"י שם ד"ה צאו.

תכו) רבי אמי שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

תכז) רש"י שם. מ"מ שם. מ"א ס"ק מא-ב. וראה לעיל סי' רנט קו"א ס"ק א (ד"ה אלא שלכן).

תכח) רש"י שם לדעת רבי אמי.

תכט) ראה רש"י שם. מ"א סקמ"א.

תל) מ"א שם. וראה גם לעיל סי"ד.

תלא) כדלעיל שם וש"נ.

תלב) רמב"ן במלחמות שם.

תלג) תשובת הרשב"א ח"א סי' תשנז. וגם הר"ן פ"ד דשבת (כג, א) ד"ה ונשאל (שחלק על הרשב"א) מודה בהא, ע"ש.

תלד) ראה רש"י מח, א ד"ה מוכין. ר"ן שם (כב, א) ד"ה בעא.

תלה) מרדכי רמז תטז בשם רבינו ברוך. הובא בב"י ד"ה חריות. וראה גם רמב"ן במלחמות שם (מט, א). מ"א סקמ"ב.

תלו) משמעות הרמב"ן שם. וכ"מ מלשון המ"א שם.

תלז) משמעות הרמב"ם פ"כ ה"א. וראה רמב"ן ומרדכי שם. תהלה לדוד ס"ק ל. מנחת יצחק ח"ה סי' קכט וח"ח סי' כג.

תלח) ר"ן (כג, א) ד"ה ונשאל. שו"ע סכ"ב.

תלט) ראה לעיל סנ"א: לצורך מקומה או לצורך עצמה כדין כלי שמלאכתו להיתר.

תמ) ר"ן שם. שו"ע שם. מ"א סקמ"ג. וראה גם לעיל ס"נ.

תמא) ב"י סד"ה חריות, והביא ראיה ממשנה סה, א פורפת כו'. וראה גם לעיל סנ"א וש"נ.

תמב) משנה קכה, ב וגמרא שם.

תמג) רש"י שם ד"ה שאינה. מ"א סקל"ט.

תמד) משנה וגמ' שם. רמב"ם פכ"ג ה"ז. מ"א שם.

תמה) רב אשי שם ורש"י שם ד"ה גזירה. מ"א שם. וראה לקמן סי' שיד סי"א. סי' שמ סי"ז.

תמו) שבלי הלקט סי' קכ. שו"ע סכ"ג.

תמז) מ"א סקמ"ה.

תמח) שבלי הלקט שם. שו"ע שם.

תמט) ט"ז סקי"ז. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א הי"ג.

תנ) ט"ז שם (בסופו).

תנא) אופן הב' בט"ז שם.

תנב) סעיף יז.

תנג) ט"ז שם.

תנד) ס"ג וש"נ.

תנה) סי"ט וסכ"א.

תנו) ברייתא נ, א לפרש"י שם ד"ה פקורין וד"ה בציפא.

תנז) ברייתא שם ורש"י ד"ה ואם, ותוס' ד"ה אבל וד"ה ואם, דהיינו כרב אסי לעיל סנ"א.

תנח) ראה תוס' שם ד"ה אבל. וראה גם לעיל סי' שא סי"ח.

תנט) טור ושו"ע סכ"ד.

תס) כדלעיל סנ"א וסנ"ג.

תסא) כשמואל ורשב"ג דסעיף נ, שכתבו התוס' שם ד"ה לא, ורא"ש פ"ד סי' ח, דהוא הדין הכא. שו"ע שם.

תסב) שו"ע שם.

תסג) כמו שנתבאר לעיל סוף ס"נ בשם ר"ן מפירוש רש"י.

תסד) שם בברייתא. טור ושו"ע שם.

תסה) ס"א. וראה גם לעיל סי' שא סי"ט.

תסו) רש"י שם ד"ה בזמן. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל שם סי"ח. לקמן סי' שכח סכ"ט. וראה גם סל"א.

תסז) פירוש ר"ח בברייתא נ, א. הובא גם בתוס' שם ד"ה בפקורין. רשב"א שם בשם רב האי גאון. הובאו גם בב"י סוס"י שא.

תסח) תוס' שם ד"ה אבל. ועיין לעיל סי' שא סס"ב.

תסט) כדלעיל סנ"ו וש"נ.

תע) רבי יונה הובא בר"ן (כג, א). ב"י ד"ה וכן פשתן. וראה גם שו"ע סי' שא ס"נ.

תעא) מ"א סקמ"ו. וראה לעיל סי' שא סס"ב.

תעב) ראה ר"ן שם. מ"א שם.

תעג) עיין ב"י סוס"י שא, ומ"א שם סקס"ב, מה שכתבו בשם הגהות מיימוניות פי"ט הט"ז אות ג בשם ר"י.

תעד) משנה מט, א.

תעה) ברייתא מט, ב.

תעו) רש"י במשנה שם ד"ה ומטלטלין.

תעז) ראה מ"א סקל"ה. לעיל סמ"ח.

תעח) רבי יוסי בברייתא שם. טור ושו"ע סכ"ה.

תעט) רש"י מט, סע"א ד"ה אבל.

תפ) ר' ישמעאל בר' יוסי מט, רע"ב ורש"י שם ד"ה הביאו. רמב"ם פכ"ו הי"ב.

תפא) תוס' מט, א סד"ה טומנין בשם ר"ת. שו"ע שם.

תפב) ר"ן ביצה (ה, א) ד"ה מתני' בשם ר"ת.

תפג) משמעות התוס' זבחים צד, א (ע"פ גירסת השטמ"ק אות לב).

תפד) תוס' שם (וכן בזבחים שם) בשם רש"י קטז, ב ד"ה בתרתי. ב"י שם. רמ"א שם.

תפה) מ"א סקמ"ז.

תפו) תוס' שם בשם רש"י. ומשום כך גם אין עליהן תורת כלי (לעיל סי' רנט קו"א סק"א). ואם חשב מבעוד יום לישב עליהם מותרין בטלטול (רמ"א שם. לעיל שם בקו"א, ע"ש).

תפז) משמעות המ"א סי' תצט סוף סק"ט.

תפח) סכ"ב: עור של גדי המותר בטלטול ע"ד שנתבאר בסי' שח.

תפט) סעיף ח.

תצ) ברייתא מט, ב. טור ושו"ע סכ"ו.

תצא) גמ' שם.

תצב) רש"י ד"ה דקפיד.

תצג) כדלעיל רס"ד וש"נ.

תצד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' רנט קו"א סק"א הטעם שמחשבה מועלת. וראה לעיל ס"ד.

תצה) משנה קמג, א. טור ושו"ע סכ"ז.

תצו) ראה תוס' שם סד"ה פירורין. ר"ן שם (נט, ב) ד"ה גמ'.

תצז) משנה שם.

תצח) שם במשנה וכרב נחמן בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

תצט) ברייתא קכח, סוע"א. רי"ף שם. תוס' שם ד"ה עצמות. טור ושו"ע שם.

תק) משנה שם. טור ושו"ע שם.

תקא) רי"ף שם. תוס' שם. טור ושו"ע שם.

תקב) משנה שם ורש"י ד"ה ושער.

תקג) ראה מ"א סקמ"ט.

תקד) סעיף טז.

תקה) כדלעיל סכ"ג וש"נ.

תקו) כדלעיל שם וש"נ.

תקז) בסעיף זה וסעי' סא-סב.

תקח) רי"ף שם. תוס' שם. טור ושו"ע שם.

תקט) וראה לקמן סי' תקא סט"ז.

תקי) ראה גם לקמן סי' שלז ס"ב. וראה סידור (הלכתא רבתא לשבתא), שמטעם זה (ועוד) טוב למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת.

תקיא) ראה לעיל ס"ט.

תקיב) דלא כט"ז סקי"ח, ועיין באה"ט סקל"ד שהט"ז חזר בו בסי' שיא סק"ב. וראה לעיל סי' רנט קו"א סק"ג. לקמן סי' תמד סי"ג. סי' תמו סוף ס"ז.

תקיג) ר"ן (כ, ב) ד"ה וקשיא. והוא כשמטלטל לצורך דבר המותר – ר"ן שם. וכ"ה לקמן סי' שט סוף ס"ו. סי' שיא סי"ד.

תקיד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

תקטו) סמ"ג ל"ת סה (כ, ד). הובא בב"י ד"ה ומ"ש ופירורין.

תקטז) מ"א סק"נ.

תקיז) ראה לעיל סי' רעא קו"א סק"ג.

תקיח) נתבאר לעיל סי' רנט קו"א שם.

תקיט) ב"י שם ממשמעות הסמ"ג שם. וכ"ה משמעות השו"ע שם.

תקכ) כמ"ש הר"ן שם (המובא בסעיף שלפנ"ז).

תקכא) ראה רשב"א קמב, א ד"ה אמר.

תקכב) ראה תוס' קכג, א ד"ה האי. וראה לקמן סי' שט סוף ס"ו.

תקכג) רא"ש בתשובה כלל כב סי' ח, לפי ב"י שם. שו"ע שם.

תקכד) ב"י שם. שו"ע שם. ומבואר בשו"ע סי' שט ס"ד וס"ה. לקמן שם ס"ו.

תקכה) מ"א סקנ"ב. לעיל ס"ס.

תקכו) ראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"ג.

תקכז) משנה קכו, ב. טור ושו"ע סכ"ח.

תקכח) רש"י שם ד"ה זרדים. וראה גם ב"י ד"ה חבילי.

תקכט) רש"י קכח, א ד"ה התקינן.

תקל) בברייתא שם וכתנא קמא. טור ושו"ע שם.

תקלא) מ"מ פכ"ו הי"ח. הובא בב"י ד"ה וחבילי. ט"ז סקי"ט. מ"א סקנ"ג.

תקלב) מ"א שם. ט"ז סי' שיא סק"ט. וראה גם לקמן שם סט"ו.

תקלג) רמב"ם פכ"ו הט"ז. שו"ע סכ"ט.

תקלד) רמב"ם שם. וכת"ק דרשב"ג בברייתא קכח, א. הר"ן שם (נ, ב) ד"ה ומסקנא, להרי"ף והרמב"ם, דלא פליג את"ק דמתני' אלא מר כי אתריה כו'.

תקלה) ראה ר"ן שם.

תקלו) רב אשי קכח, א. ראה ב"י סד"ה אין (ופשוט בגמ'). שו"ע סכ"ח.

תקלז) כת"ק בברייתא שם וכסתם מתני' קכו, ב. שו"ע שם.

תקלח) מ"א סקנ"ד.

תקלט) משמעות הברייתא קכח, סוע"א. רי"ף שם (נט, ב). תוס' קמג, א ד"ה עצמות. לעיל ס"ס.

תקמ) גמ' קמג, א (לפי' הרי"ף שם). שו"ע ס"ל.

תקמא) תוס' שם ד"ה שמואל. והרא"ש פכ"א סי' ב. ורז"ה שם (נט, ב). שו"ע שם.

תקמב) שמואל שם.

תקמג) רבא שם.

תקמד) מ"א סקנ"ה.

תקמה) רמב"ם פכ"ו הט"ז. ב"י ד"ה גרעיני.

תקמו) רב ששת קמג, סע"א. ב"י שם. מ"א סוף סק"נ בשם הרמב"ם שם.

תקמז) רבי זכריה בן אבקולס שם. רמב"ם שם. ב"י שם. מ"א שם.

תקמח) משמעות עובדא דרב ששת שם. וראה רמב"ם שם. אבן העוזר סי' רסו.

תקמט) סעיף עב. וכדלקמן סי' שלז ס"ב.

תקנ) רב אשי שם. מ"מ שם. ב"י שם. וראה גם לעיל קו"א סי' רסב סק"א. וראה לעיל שם ס"ב שטוב ליזהר בזה אף אם אינו מקפיד עליהם שיהיו כגרף של רעי.

תקנא) סעיף עה. וראה גם לעיל סי' רסב ס"ב.

תקנב) ברייתא קכח, סוע"א. רמב"ם פכ"ו הט"ז. טור ושו"ע סל"א.

תקנג) רמב"ם פכ"ו הט"ז. ר"ן (נא, א) ד"ה איתמר. שו"ע שם.

תקנד) ראה ירושלמי עירובין פ"ג ה"א. רש"י קמב, ב ד"ה לאומצא. וראה גם לקמן סי' שכא ס"ו.

תקנה) ראה חולין טו, סוע"א וברש"י שם ד"ה עד כאן וד"ה אבל.

תקנו) ראה תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין.

תקנז) סעיף ב.

תקנח) מ"א סקנ"ו.

תקנט) מ"א שם.

תקס) בעל המאור (נט, ב) ד"ה טעמא. הובא במ"א שם. וראה גם לעיל סוף ס"ט.

תקסא) ברייתא קכח, רע"ב. טור ושו"ע שם.

תקסב) רש"י שם ד"ה בשר תפוח.

תקסג) תוס' שם ד"ה בשר לר"ש. טור ושו"ע שם.

תקסד) ראה מ"א שם.

תקסה) ברייתא קכח, סוע"א. טור ושו"ע סל"ב.

תקסו) רש"י שם ד"ה דג. לבוש סל"ב. וראה גם טור ושו"ע שם.

תקסז) שלטי הגבורים (נא, א) אות ב. מ"א סוף סקנ"ו.

תקסח) ס"ה. וראה גם לעיל ס"ט.

תקסט) משנה ס, א. רמב"ם פכ"ו הי"ד. טור ושו"ע סל"ג וסי' שא סכ"ה. לעיל שם סכ"ה. וראה שם סוף סל"ג.

תקע) מ"א סקנ"ז, ממשמעות לשון רש"י שם ד"ה שאינו.

תקעא) רמב"ם שם והוא תוספתא פ"ה ה"ט. טור ושו"ע סל"ג. וראה גם לקמן סי' שלד סי"ג (במוסגר).

תקעב) סעיף כג.

תקעג) רמב"ם פכ"ו הי"ג, מסוגיית הגמ' קכא, ב וכגירסת הרי"ף שם (מה, ב) ורא"ש פט"ז סי' יא. טור ושו"ע סל"ד.

תקעד) ראה מ"א סקנ"ח.

תקעה) רב אשי שם ורש"י ד"ה בצוציתא וביצה לו, ב. טור ושו"ע שם.

תקעו) רמב"ם שם. וראה גם לקמן סי' שכג ס"ט. סי' שלה ס"ד. סי' שלח ס"ט. סי' תקיח ס"י.

תקעז) מ"א שם.

תקעח) רמב"ם שם. רי"ף שם. טור ושו"ע שם.

תקעט) מ"א שם.

תקפ) משמעות המ"א שם.

תקפא) משנה קכא, א וכדמפרש בגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע שם.

תקפב) ראה רש"י במשנה שם ד"ה על גבי הנר.

תקפג) ס"ח וש"נ.

תקפד) ב"י סוד"ה צואה.

תקפה) סעיף עג.

תקפו) מ"א סקנ"ט.

תקפז) ממימרא דשמואל ביצה לו, ב ורש"י ד"ה נותן. טור ושו"ע סל"ה.

תקפח) רש"י שם.

תקפט) ב"ח ד"ה אע"פ. מ"א סק"ס.

תקצ) ר"ן (סו, ב) ד"ה אמר.

תקצא) סעיף ב.

תקצב) שמואל ביצה שם. טור ושו"ע שם.

תקצג) רשב"א ביצה שם. ב"י שם. מ"א שם.

תקצד) ס"ז וש"נ.

תקצה) רבינו ירוחם נתיב ד ח"א (כט, ד). וכן כתב מהר"י אבוהב סי' תקיח ד"ה מותר להוציא, בשם הרשב"א ביצה לו, ב ד"ה וכי, הובא בב"י ד"ה אע"פ. מ"א סקס"א בשם יש"ש ביצה פ"ה ס"ד.

תקצו) ראה מ"א סקנ"ט.

תקצז) מ"א סקס"א בשם יש"ש שם.

תקצח) מהר"י אבוהב שם (הובא ב"י שם) בשם הרא"ש ביצה פ"ה סי' א. מ"א שם מסתימת לשון השו"ע.

תקצט) ראה אליה רבה סקע"ז. וראה גם לעיל סוף סכ"ב (במקום הפסד מרובה).

תר) מ"א סק"ס.

תרא) סעיף יג.

תרב) ביצה כא, ב. שו"ע סל"ו.

תרג) רש"י שם ד"ה וכי. טור ושו"ע שם.

תרד) ראה רש"י ביצה לו, ב ד"ה וכי. ט"ז סקכ"א.

תרה) ט"ז שם.

תרו) רש"י ביצה כא, ב שם.

תרז) רמב"ם פכ"ה הכ"ד. פכ"ו הי"ג. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שלח ס"ט.

תרח) משמעות שו"ע שם (ומ"א סקס"ב לא כתב כן). וראה גם מ"א סי' שלח סקי"ב.

תרט) תוס' לו, ב ד"ה תיתי (בתירוץ הא'). מ"מ פכ"ה הכ"ד בשם המפרשים. השגת הראב"ד שם. שו"ע סל"ז.

תרי) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו מותר ע"פ הנוסחא האמיתית בשו"ת הרא"ש כלל כב סי' ח ומ"מ שם (וכ"ה במ"מ שלפנינו). ראב"ד שם.

תריא) רבה ביצה שם.

תריב) מ"מ שם. השגת הראב"ד שם. ב"י שם. מ"א סקס"ג.

תריג) רבה שם. ב"י שם. מ"א שם

תריד) ב"י שם. מ"א שם.

תרטו) שו"ת הרא"ש שם.

תרטז) ראה גם לקמן סי' תרלט סוף ס"ד.

תריז) ב"י ד"ה ומ"ש כדי.

תריח) ב"י ד"ה ומ"ש רבינו מותר. וראה גם רש"י ביצה כא, ב ד"ה וכי.

תריט) רב יהודה נ, א. טור שו"ע סל"ח.

תרכ) טור שו"ע שם.

תרכא) רש"י שם ד"ה מכניס.

תרכב) רש"י שם. שו"ע שם.

תרכג) מר זוטרא שם. טור ושו"ע שם.

תרכד) רש"י שם ד"ה והוא. טור שם. וראה לקמן סי' תצח סכ"ז.

תרכה) רש"י שם. טור ושו"ע שם.

תרכו) ב"י סוס"י שיא בשם שבלי הלקט סי' קכ. רמ"א סל"ח.

תרכז) לבוש סל"ח.

תרכח) סכ"ט וש"נ.

תרכט) ברייתא מג, א וקכח, ב. שו"ע סל"ט.

תרל) מ"מ פכ"ה הכ"ה. לבוש סל"ט.

תרלא) תוס' מה, ב ד"ה הכא.

תרלב) משנה קכח, ב. טור ושו"ע שם.

תרלג) רש"י שם ד"ה כופין. וראה גם לעיל סעיף עב. סי' רעז ס"ח.

תרלד) גמרא מג, א. שו"ע סל"ט.

תרלה) ראה לעיל סי' רסה ס"ג וש"נ.

תרלו) תוס' שם סוד"ה בעודן (הא'). וראה גם לעיל סי' רסה ס"ה. סי' רסו קו"א סקי"א. וראה ב"י סי' שי ד"ה כל דבר. מ"א סי' רסו סקי"ד.

תרלז) גמרא שם. וכדלקמן סי' שי ס"ז וש"נ.

תרלח) רבי אבהו שם. ב"י שם. מ"א סקס"ו.

תרלט) מהרש"א על התוס' שם. וראה גם תוס' סוד"ה בעודן (הב').

תרמ) וראה גם לקמן סי' שט ס"ז.

תרמא) משנה קכח, ב וברייתא שם. טור ושו"ע ס"מ.

תרמב) רש"י שם ד"ה מדדין.

תרמג) ברייתא שם ורש"י ד"ה אין עוקרין. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' שה סכ"ג-ה, שגם יזהר שלא ישען עצמו עליה, שאין משתמשים בבעלי חיים כל עיקר.

תרמד) ראה גם לעיל סי"ד.

תרמה) ר"ן (נא, ב) ד"ה ומיהו. ב"י ד"ה ומ"ש ובלבד. ט"ז סקכ"ג. מ"א סקס"ח.

תרמו) ר"ן שם. שו"ע שם.

תרמז) ר"ן שם. ב"י שם. ט"ז שם. מ"א שם.

תרמח) בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

תרמט) אביי שם ורש"י ד"ה דמקפיא. שו"ע שם.

תרנ) וראה לעיל סי' שה סכ"ו.

תרנא) וראה לקמן סי' שטז סוף סכ"ד לענין איסור צידה.

תרנב) במשנה שם ורש"י ד"ה דוחין וד"ה דדויי. טור ושו"ע שם.

תרנג) ברייתא שם. טור. ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא. מ"א סקס"ז.

תרנד) ב"י שם ממשמעות הרמב"ם פכ"ה הכ"ו והטור, וכ"כ תוספות יו"ט שכן עיקר הגירסא במשנה דווקנית (שאין גורסים במשנה "ברה"ר").

תרנה) רש"י שם ד"ה דמקפיא. ב"י שם. מ"א שם.

תרנו) רש"י שם וכרבנן צד, א. רמב"ם פי"ח הט"ז. מ"א שם.

תרנז) טור שם. הגהת הלבוש ס"מ.

תרנח) ב"ח סוף הסימן. אלי' זוטא סקכ"א.

תרנט) משנה קכח, ב. טור ושו"ע סמ"א.

תרס) בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

תרסא) רש"י שם גם לרבנן שם צד, א. ב"י ד"ה ומ"ש ובלבד. לבוש שם. מ"א סק"ע.

תרסב) רבי יהודה במשנה קכח, ב. וראה ב"י שם שזהו גם לרבנן. טור ושו"ע שם.

תרסג) טור ושו"ע שם.

תרסד) רש"י שם ד"ה אבל. ר"ן שם (נא, א) ד"ה כופין. מ"א סקע"א.

תרסה) מ"א שם.

תרסו) מ"א שם מתוס' צד, א ד"ה אבל. תוס' יו"ט פי"ח מ"ב, ואליה רבה סקפ"ה, בדעת הר"ן שם.

תרסז) גמ' שם. רמב"ם פי"ח הט"ז. מ"א סק"ע.

תרסח) יומא סו, ב. רמב"ם שם. מ"א שם.

תרסט) משמעות הגמ' שם. וכ"ה ברמב"ם הל' עבודת יוה"כ פ"ה הי"ט. וראה גם תוס' קל, א ד"ה רבי. וראה פסקי אדה"ז ע' 198.

תרע) רש"י שם ד"ה חולה.

תרעא) מ"א סקע"א.

תערב) רש"י עירובין קג, א ד"ה דומיא. יומא סו, ב ד"ה כמאן. רבינו ירוחם נ"א ח"א (יג, ג). הובא בב"י שם.

תרעג) ברייתא קכד, סע"ב. רמב"ם פכ"ו ה"ג. שו"ע סמ"ד.

עדרת) רש"י שם ד"ה לא יספות.

תרעה) סי"ז. וראה גם לעיל סוף סכ"ח. לקמן סי' שיד סי"א וסט"ז.

תרעו) אגור סי' תקכא בשם שבלי הלקט סי' קכא. ב"י ד"ה כתב באגור מירושלמי פרק בתרא דתענית ה"ה. מד"ר איכה ב, ד. שו"ע סמ"ה. וראה בדי השלחן סי' קי סקט"ז.

תרעז) ראה אגור ושבלי הלקט שם. לבוש סמ"ה. מ"א סקע"ב.

תרעח) תוס' ביצה יב, א סוד"ה ה"ג. ב"י שם. רמ"א שם. מ"א סקע"ג.

תרעט) ראה אג"ק ח"ג ע' כז-כח שכצ"ל הגירסא הנכונה, כלומר: ברשות היחיד. וכן הגיה בדפוס זיטומיר תר"ח. ובקוה"ש הגיה: בשבת ברה"י וביו"ט אפילו ברה"ר (וכן הגיה בס' הק"ן ע' 49). וראה אג"ק שם.

תרפ) רמ"א שם. מ"א שם בשם יש"ש.

תרפא) שו"ת הרשב"א ח"ד סי' עד. שו"ע סמ"ו. וראה לעיל סי' רעו ס"ט.

תרפב) ראה לבוש סמ"ו.

תרפג) רשב"א שם. שו"ע שם.

תרפד) רבינו ירוחם בחי"ג ני"ב פד, ב בשם מהר"מ (תשב"ץ סי' מו). מרדכי ביצה רמז תרסו בשם אור זרוע ח"ב הל' שבת סי' נג. דעה הא' בשו"ע סמ"ז.

תרפה) מ"א סקע"ד בשם אגודה ביצה סי' יח.

תרפו) ראה ביצה יד, ב.

תרפז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעי' א-ב ובנו"כ. וראה לקמן סי' תקטז ס"ב.

תרפח) מרדכי שם ואור זרוע בשם רבינו שמחה. דעה הב' בשו"ע סמ"ז.

תרפט) יש"ש סופ"ק דביצה. הובא במ"א שם.

תרצ) רבינו שמחה שם. ב"י שם.

תרצא) אליה זוטא סקכ"ד.

תרצב) ס"ב וש"נ.

תרצג) סוף ס"ח וסנ"ג.

תרצד) ראה לעיל ס"ט.

תרצה) ראה מ"מ וציונים.

תרצו) כל בו סי' לא (לד, ב) בשם מהר"מ (תשב"ץ סי' נט). שו"ע סמ"ח.

תרצז) כל בו שם. ב"י ד"ה כתוב בכל בו.

תרחצ) רמב"ם פכ"ו ה"ב. שו"ע סמ"ט.

תרצט) רמב"ם שם ובפכ"א ה"ג.

תש) ס"ב וש"נ.

תשא) שלטי הגבורים (מח, א) אות ג. וראה גם מ"מ שם.

תשב) סעיף כא.

תשג) ראה לקמן שם סוף ס"ב וש"נ.

תשד) ב"י ד"ה כתב הרמב"ם. שלטי הגבורים שם. יש"ש הובא במ"א סקע"ה.

תשה) סעיף לא.

תשו) תשובת מהרי"ל סי' ר. שו"ע סנ"א ומ"א סקע"ז.

תשז) מהרי"ל שם. רמ"א סנ"א.

תשח) כדלעיל סי' שו סי"ח וש"נ.

תשט) כדלעיל שם.

תשי) מהרי"ל שם. מ"א שם.

תשיא) מהרי"ל שם. שו"ע שם. וראה עד"ז לקמן סי' שיד ס"ד.

תשיב) ט"ז סקכ"ה ומ"א סקע"ט מתוס' קכז, ב ד"ה כיון. וראה גם לעיל סמ"א.

תשיג) ר"ן (כא, א) ד"ה והא, מהא דרב רומנוס ואביי מז, א. שו"ע סנ"ב. ט"ז שם. מ"א שם. וראה גם לעיל סעי' ל; מא.

תשיד) תוס' שם. מ"א שם.

תשטו) מ"א שם שכ"ה משמעות התוס' שם ובדף מו, ב ד"ה מי יימר דמיזדקיק (הא').