שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת ובו י"א סעיפים:

א

א נוטל אדם את בנוא ברשות היחידב והאבן בידו ואינו חשוב כמטלטל את האבן בידיוג והוא שאי אפשר בענין אחר כגון שיש לבנו געגועין עליוד שאם לא יטלנו יחלהה ולא גזרו על טילטול שלא בידים ממש במקום סכנת חוליו וגם אי אפשר להשליך האבן מיד התינוק מפני שיצעק ויבכהז אבל אם אין לו געגועין עליו אסור ליטלוח ואינו דומה לשאר טילטול דבר האסור שמיטלטל מאיליו ע"י שמטלטל בידו את הדבר המותר שעמו שהתירו חכמים כשאי אפשר לנער האיסור מן ההיתר כמו שיתבארט לפי שלא התירו כן אלא כשצריך לדבר המותר אבל כאן אין זה צורך כל כך ליטול את התינוק כשאין לו געגועין עליוי:

ב

ב ואפילו כשיש לו געגועין עליו לא התירו אלא באבן אבל אם דינר בידו אסוריא אפילו לאחוז בידו והוא מהלך ברגליו ברשות היחידיב גזרה שמא יפול הדינר מידו וישכח אביו ויגביהנויג ונמצא מטלטל מוקצה טלטול גמור ולטלטול גמור חששו וגזרו אפילו במקום סכנת חולייד כיון שאין שם סכנת נפש אם לא יטלנוטו:

ג

ג כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבןטז מבעוד יום (אם הדקה שם בחוזקיז) מותר לטלטלה שלא נעשית בסיס לדבר האסוריח לפי שאף האבן נעשה כלי (כשהוא מהודק בהיט) שהרי נעשה כדופנהכ וכן דלעת חלולה שתולין בה אבן להכבידה למלאות בה מים אם האבן קשור בה יפה מבעוד יום שאינו נופל ממנה כשממלאים בה מותר למלאות בהכא לפי שאף האבן הותר בטלטול מפני שנעשה כמו הדלעת עצמה שהוא בטל אצלהכב ואם לאו אסור למלאות בהכג אלא אם כן ייחד אבן זה לכך לעולם כמו שנתבאר לעיל בסי' ש"חכד:

ד

ד דבר האסור בטלטול שמונח על דבר המותר אם הניחו עליו מבעוד יום מדעתו על דעת שישאר מונח שם גם בשבת הרי נעשה ההיתר בסיס להאיסורכה ונאסר בטלטול כמוהו ממשכו אבל אם לא היה בדעתו שישאר מונח שם בשבת ושכח להסירו ממנו קודם כניסת השבתכז שלא נעשה בסיס אליוכח וכן אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתרכט כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול שחשוב יותר מדבר האסור כמו שנתבאר בסי' ש"יל כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו הרי הוא עומד עדיין בהתירולא ומותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו.

אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד צריך לנערו מתחלהלב ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו ואם אי אפשר לנערלג או שיהיה איזה הפסד בדבר המותרלד אם ינער את האיסורלה או שלא יספיק לו הניעור להשלים בו הצורך שהוא צריך לטלטול זה כגון שמטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו עכשיו כדי להשתמש בו איזה תשמיש או צורך אחרלו בענין שאם ינער כאן האיסור לא יוכל להשלים צרכו במקום הזהלז מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו:

ה

ה כיצד כלכלה מליאה פירות והאבן בתוכהלח אע"פ שהניחו שם מבעוד יום במתכוין שישאר שם בשבת כיון שיש פירות בכלכלה הרי נעשית בסיס לאיסור ולהיתר ולא נאסרה בטלטוללט ולכן אם הם פירות רטוביםמ ורכים מאדמא כגון תאנים וענביםמב שאם ינערן יתטנפו בקרקעמג ויפסדומד מותר ליטול הכלכלה כמות שהיא עם הפירות והאבן שבתוכה ולהוליכה למקום שצריכים לו הפירות לאכלם שםמה ואין מחייבים אותו ליטול הפירות בידיו ולהוליכםמו כי שמא יפלו מידיו לארץ ויתטנפומז.

ואם הם מונחים בסלים קטנים תוך הכלכלה יטול הסלים בידו מתוך הכלכלהמח ויוליכם אחד אחד בענין שאין חשש שיפלו הפירות לארץ.

ואם צריך ליטול גוף הכלכלהמט למקום אחר כדי להשתמש בה שם איזה תשמיש יטול הסלים מתוכה בידו ויניחם על גבי קרקע ואח"כ ינער האבן מתוכה ויטלנה.

ואם הם פירות יבשים שאינם נפסדים כשהם מתטנפים בקרקע אף שאינם בסלים לא יטול הכלכלה כמות שהיא עם הפירות והאבןנ בין שצריך לפירות בין שצריך לכלכלהנא אלא ינערם מתוכה עם האבןנב ואח"כ ילקטם בידו ויחזירם לכלכלהנג אם ירצה אבל אם צריך למקום הכלכלה בענין שלא יספיק לו הניעור מותר לו ליטלה מכאן כמות שהיא בכל עניןנד:

ו

ו וכן אם הניח אבן על פי חביתנה של יין לכיסוינו ושכח להסירה משםנז קודם השבתנח או שהניח מעות על הכרנט ושכח ליטלם מעליהס קודם השבת והוא צריך ליטול יין מן החביתסא או לשכב על הכרסב כיון שהחבית והכר לא נעשו בסיס לדבר האסורסג הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת ומנער את הכר והמעות נופלים.

ואם היתה החבית בין החביותסד בענין שאינו יכול להטותה במקומהסה יכול להגביהה כמות שהיא עם האבן שעליהסו ולנושאה למקום אחרסז להטותה שם כדי להפיל האבן מעליה.

ואם צריך למקום החבית והכרסח בענין שאין הניעור מספיק לוסט יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומןע.

ואם אינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה אלא שחושש שלא יגנבו המעות שעליה אסורעא אפילו לנערהעב כדי שיפלו המעות תחתיה מפני שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר ולא בשביל דבר האסור כמו שיתבאר בסי' שי"אעג:

ז

ז וכל זה בשוכח אבל אם הניחם שם מדעתועד על דעת שישארו שם גם בשבת בין שצריך למקום החבית והכרעה בין שצריך לגופן ליטול היין מן החבית ולשכב על הכר אסור אפילו להטותןעו ולנערןעז לפי שכיון שנעשו בסיס לאיסורעח נעשו איסור כמוהו ואסור לטלטלן כלל אפילו בהטייה וניעור בלבד כמו האיסור עצמועט.

ואפילו אם היה בדעתו שלא ישארו שם כל השבת כולה אלא בכניסת השבת בלבד דהיינו שהיה בדעתו שישארו שם עד לאחר בין השמשות בלבדפ שאז יסירם משם ע"י ניעור אין זה מועיל כלום להתיר לו אפילו הניעור שהיה דעתו עליו לפי שמתוך שנעשו החבית והכר בסיס לאיסור בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת הוקצו לכל השבת כולהפא ואין דעתו מועלת להתירםפב.

ויש אומריםפג שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן היה בדעתו שישארו שם האבן והמעות כל השבת כולה אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת בין על ידי נכריפד בין על ידי ניעורפה לא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם אפילו בתחלת כניסת השבת ולא נאסרו כלל בטלטול ולא הוקצו לכל השבת כולה ולכן אם נמלך אפילו בתחלת כניסת השבת להטות החבית ולנער הכרפו אם הוצרך לגופן או לטלטלן כמו שהן עם האבן והמעות שעליהן אם הוצרך למקומן הרי זה מותר כמו בשוכחפז.

אבל אם לא היה בדעתו ליטול האבן והמעות מהחבית והכר על ידי ניעור או ע"י נכרי אלא היה בדעתו לטלטל באמצע השבת את החבית והכר עם האבן והמעות שעליהן למקום אחר על ידי נכרי או על ידי ישראל כשיצטרך למקומן אין זה מועיל כלום כיון שאף באותו מקום יהיה האבן והמעות מונחים עליהם הרי הן בסיס להם.

והעיקר כסברא הראשונה ומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על סברא האחרונה כגון אם נפל נר על השלחןפח כמו שנתבאר בסי' רע"זפט:

ח

ח ולדברי הכלצ אם הוא בענין שנעשו בסיס לאיסור בבין השמשות אף אם אח"כ ניטל האיסור מעליהן אסור לטלטלן כל השבת כולה כמו כשהיה האיסור עליהןצא שמתוך שהוקצו בין השמשות הוקצו לכל השבת כולהצב כמו שיתבאר בסימן ש"יצג:

ט

ט אין ההיתר נעשה בסיס לאיסור אלא אם כן הניחו עליוצד בכוונהצה לאיזה צורךצו בין לצורך האיסור עצמוצז בשביל שיתיישב עליו בטובצח כגון מעות שעל הכר בין לצורך דבר אחר המותר כגון אבן שעל פי החביתצט אבל אם הניחו עליו בדרך אקראי שלא בכוונה לאיזה צורך שצריך לו שיהיה מונח עליו אלא כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות מקום לכל חפץ בשולי התיבה לא נעשה זה בסיס לזה ודינו כשוכחק ולכן מותר לטלטל המפה שעל השולחן אע"פ שהמנורה עומדת עליהקא לפי שאינו צריך לו שתהא המנורה על המפה אלא על השולחן ואינו מעמידה על המפה אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה בגוף השלחן עצמו או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום ולפיכך לא נעשית המפה בסיס להמנורה ולא נאסרה בטלטול:

י

י קינה של תרנגולים שיש בה ביצה שיש בה אפרוחקב שביצה זו אסורה בטלטול מפני שאינה ראויה אף לכלב מחמת קליפתהקג הרי הקינה נעשה בסיס להביצה שכיון שהקינה עשוייה לתרנגולין אין זה כשוכח אלא כמניח מדעתקד וכן כל כיוצא בזהקה:

יא

יא אם אדם הניח דבר מוקצה על דבר המותר של חבירו שלא מדעתוקו אף אם גם דבר המוקצה הוא של חבירוקז לא נעשה ההיתר בסיס להאיסור לפי שאין אדם אוסר חפץ של חבירו שלא מדעתוקח ואם עשה כן לטובת חבירו שמן הסתם נוח לחבירו דבר זה שעשה לטובתו כגון שנטל ראובן כלי חרס של שמעון והעמידו מבעוד יום תחת הנר בבית שמעון כדי שיפול הנר לתוכו ולא ישרף הבית ונפל הנר לתוכו קודם בין השמשות והיה בתוכו עד אחר בין השמשות נעשה הכלי בסיס להנר ואסור לטלטלו כל השבת כולה וכן כל כיוצא בזהקט:


א) משנה קמא, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) רש"י שם ד"ה והאבן. שו"ת הרא"ש כלל כב סי' ח הדרך הב'.

ג) רש"י שם ובד"ה והאבן (הב'). שו"ע שם.

ד) דבי רבי ינאי בגמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה הל' ת"ת לרבינו פ"א קו"א סק"א קרוב לסופו (כבן שש).

ה) רש"י שם ד"ה בתינוק. שו"ע שם.

ו) רש"י שם. מ"א סק"א.

ז) תוס' קמב, א ד"ה ונשדינהו. מ"א שם.

ח) משמעות דבי ר' ינאי שם. טור ושו"ע שם.

ט) ס"ד וש"נ.

י) בתוס' הנ"ל. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"ג (במוסגר).

יא) רבא קמח, רע"א. טור ושו"ע שם.

יב) רש"י שם ד"ה אתי. שו"ע שם.

יג) רבא שם. שו"ע שם.

יד) ראה לקמן סי' שכח סי"ט. שם סכ"ב. סי' תקז קו"א סק"ד ד"ה כתב.

טו) רש"י שם. וראה גם תוס' קמא, ב ד"ה אי הכי.

טז) רב חייא בר אשי בשם רבא קמב, ב. טור וש"ע ס"ב.

יז) מג"א (סק"ג. וראה שם במחצית השקל). וצ"ע דליתא בגמרא.

יח) גמ' שם.

יט) ראה גמרא קכה, ב ורש"י ד"ה ממלאין בה וד"ה ולא היא.

כ) רב חייא קמב, ב. טור ושו"ע שם.

כא) משנה קכה, סע"א ורש"י ד"ה האבן וד"ה אם. טור ושו"ע שם.

כב) טור ושו"ע שם. וראה גם לשון רש"י ד"ה אם.

כג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

כד) סנ"ג. וראה גם לעיל סי' רנט ס"ה. לקמן סי' שיב סוף ס"ב.

כה) מתבאר ממימרא דרב הונא אמר רב קמב, ב הובאה לקמן ס"ז.

כו) ראה רש"י שם ד"ה נעשה. ב"י ד"ה שכח. לקמן שם.

כז) ראה רש"י שם ד"ה אלא. ב"י שם בשם תרומת הדשן ח"ב סי' קצג. מ"א סק"ו.

כח) רב הונא שם. וראה הטעם לעיל סי' רעז ריש ס"ו.

כט) ב"י סוד"ה כלכלה מלאה, משבת מז, א ותוס' שם ד"ה הנח.

ל) סט"ז. וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו.

לא) ראה רא"ש פ"ג סוס"י כב. שו"ת הרא"ש שם.

לב) משנה קמב, ב. וראה גם גמרא קמב, א. מ"א סי' שי סק"ז.

לג) ראה מ"א שם, מהרמב"ם בפי' המשניות כלים פי"ח מ"ב. וראה לעיל סי' רעז סוף ס"ו. לקמן סי' שיא ס"ט.

לד) ראה גם לקמן סי' שי סי"ז. וראה לעיל סי' רעז סוף ס"ו (במוסגר) אפילו בדבר האסור. וראה גם לעיל סי' שח סוף ס"ה.

לה) מתבאר ממימרא דרבי אלעי אמר רב שם. וכדלקמן סי' שי סי"ז.

לו) ממימרא דרבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קמב, ב. הובאה לקמן סעיף ו. וראה גם קמב, א מימרא דרב חסדא.

לז) ר"ן שם (נט, ב) ד"ה גמ' לא שנו.

לח) משנה קמא, ב. טור ושו"ע ס"ג.

לט) ב"י סוד"ה כלכלה מלאה (מתוס' מז, א ד"ה הנח. וראה גם רשב"א שם ד"ה הוה ובדף קמב, א ד"ה אמר). לבוש סוף ס"ג. מ"א סק"ד.

מ) רמב"ם פכ"ה הט"ז מגמרא קמב, א.

מא) רש"י שם ד"ה בפירות.

מב) רש"י שם. טור ושו"ע ס"ג.

מג) גמ' ורש"י שם. רמב"ם שם.

מד) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

מה) ראה רש"י שם ד"ה וטמאה.

מו) תוס' שם ד"ה ונשדינהו. מ"א סק"ד.

מז) תוס' שם.

מח) תוס' שם ובד"ה הכא. מ"א שם.

מט) ראה ב"י סוד"ה כלכלה מלאה.

נ) גמ' שם ולישדינהו לפירי כו'. טור ושו"ע שם.

נא) ב"י שם ושו"ע שם.

נב) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

נג) גמ' ורש"י שם ד"ה ונינקטיניהו. וראה לקמן סי' שלו ס"ה. סי' שמ סט"ו.

נד) ב"י שם ממימרא דרבה בר בר חנה שם. שו"ע שם.

נה) משנה קמב, ב. טור ושו"ע ס"ד.

נו) רמב"ן במלחמות שם (מח, ב) ד"ה אמר. מ"א סק"ו. וראה לעיל סי' שח סנ"ג.

נז) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

נח) ראה לעיל ס"ד וש"נ.

נט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

ס) גמ' שם.

סא) רש"י שם ד"ה מטה.

סב) רש"י שם ד"ה אלא.

סג) גמ' שם.

סד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

סה) טור ושו"ע שם.

סו) משנה שם. טור ושו"ע שם. וראה הביאור בזה לעיל סי' רנט קו"א סק"ג.

סז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

סח) רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שם בגמ'. טור ושו"ע ס"ה.

סט) ראה רש"י שם. טור ושו"ע שם.

ע) ראה גם לעיל סי' רעז סוף ס"ה (לאיזה מקום שירצה).

עא) רבינו ירוחם ני"ב חי"ג (פה, א) בשם המפרשים. הובא בב"י ד"ה וכל זה. מ"א סק"ה.

עב) מ"א שם.

עג) סעיף יד. וראה לעיל סי' שח סעיף סא שהניעור אינו טלטול גמור ע"י דבר אחר שכלאחר יד הוא. ומ"מ אינו דומה לטלטול ע"י גופו שמותר אף לצורך המוקצה, כדלעיל שם סט"ו ולקמן סי' שיא סט"ו.

עד) רב הונא אמר רב ורב חייא בר אשי אמר רב קמב, ב. טור ושו"ע ס"ד.

עה) ב"י ד"ה וכל זה, שכ"ה משמעות רש"י שם ד"ה לא שנו (הג').

עו) רש"י שם ד"ה נעשה. טור ושו"ע שם.

עז) ראה רש"י שם ד"ה לא שנו (הב') וד"ה נעשה (הב'). וראה גם רש"י קכ, ב ד"ה אבל. טור ושו"ע שם.

עח) גמ' שם. אבל ראה לעיל סי' רנט ס"ג ובנסמן שם.

עט) ראה רש"י שם ד"ה נעשה. ב"י ד"ה שכח. וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו.

פ) ראה רש"י נא, סוע"א ד"ה הרי זה הובא ב"י שם. וראה גם רש"י קמב, ב ד"ה אלא בשכח. דעה א' בטור ושו"ע שם. ט"ז רסק"א. וראה לעיל סי' שח סע"ח דהיינו כל זמן בין השמשות, וש"נ.

פא) ב"ח ד"ה שכח.

פב) ב"י שם.

פג) ר"ת בתוס' נא, א ד"ה או. וכן כתבו התוס' מג, ב ד"ה דכ"ע ובדף קכג, א ד"ה פגה. ספר התרומה סי' רנד הובא בטור. דעה הב' בשו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו.

פד) ראה תוס' מד, ב ד"ה יש. ב"ח סוס"י רעז.

פה) וראה גם לעיל סי' רעז שם (או שאר טלטול מן הצד).

פו) טור ושו"ע שם.

פז) תוס' מג, ב שם. וכן משמע מתוס' נא, א שם.

פח) ב"ח סוס"י רעז. מ"א סק"ז.

פט) סעיף ו.

צ) לב' הדעות דלעיל ס"ז. וראה ט"ז סק"ב.

צא) רמב"ם פכ"ה הי"ז. רמ"א ס"ד.

צב) רמב"ם שם ה"י.

צג) סעיף ד.

צד) מ"א סק"ו, וכדעת השואל בכתבי מהרא"י ח"ב סי' קצג, ע"פ רש"י קמב, ב ד"ה בשוכח.

צה) ראה רש"י קכה, ב ד"ה בשוכח.

צו) אבל אם אין לו שום צורך לא נעשה בסיס – ראה רז"ה שם (נז, ב). וראה גם לקמן סי' שיא סוף ס"א. לעיל סי' רנט קו"א סק"ג.

צז) רז"ה שם. וראה גם לעיל סי' רעז רס"ו.

צח) מהרא"י שם. מ"א שם.

צט) לכיסוי, כדלעיל רס"ו. וראה לעיל סי' רנט סוף ס"ג.

ק) מהרא"י שם. מ"א שם.

קא) ט"ז סק"א, לדעת השואל במהרא"י שם (שהמ"א ורבינו פסקו כמותו). וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו.

קב) תוס' מה, ב ד"ה דאית בה ביצת אפרוח. הובא מ"א סוף סק"ו.

קג) רש"י שם ד"ה דאית בה ביצת אפרוח. וראה גם לקמן סי' תקיג סי"ט. וראה לעיל סי' שח ס"ט, סס"ח-ט. וראה העו"ב קסג ע' יב.

קד) תוס' שם. מ"א שם.

קה) מ"א שם.

קו) אור זרוע ח"ב סי' פו. רמ"א סוף ס"ד.

קז) ראה מ"א סק"ח.

קח) אור זרוע שם. רמ"א שם. והוא ע"פ חולין מ, ב.

קט) מ"א שם, בשם תוס' מד, ב ד"ה יש.