שי דיני מוקצה בשבת ובו כ' סעיפים:

א

א כבר נתבאר בסי' ש"חא שמוקצה מחמת מיאוס מותר לפיכך עץ שתולין בו דגים לייבשם אע"פ שהוא מאוס מותר לטלטלוב:

ב

ב כל דבר הראוי לאכילה בשבתג אין בו דין מוקצהד אפילו אם הוא עומד לסחורה כגון תמרים ושקדים ושאר פירותה העומדים להוליכם לסחורה למקום אחרו מותר לאכול מהם בשבת ואפילו אם דחה אותם בידים מלאכלו בשבת כגון חטים שזרען בקרקעז מותר לאכול מהן בשבתח אם עדיין לא השרישוט וכן ביצים שנתנן תחת התרנגולת לגדל אפרוחיםי מותר לטלטלןיא וכן תמרים הנלקטים קודם בישולם וכונסים אותם בסלים והם מתבשלים שם מאליהם מותר לאכול מהם קודם גמר בישולםיב.

וכן כל מיני פירות שמניחים אותם במוקצה לייבשם מותר לאכול מהם קודם שיתייבשויג חוץ מגרוגרות וצימוקיםיד שאסור לאכול מהם או לטלטלןטו משהניחם במוקצה עד לאחר שנתייבשו לגמרי לפי שהן מסריחות בנתייםטז ואינן ראוין לאכילה משנשתהו שם מעט עד שיתייבשויז לגמרייח ולכן אסורים בשבת משום מוקצה ואין צריך לומר אם אינן ראוין לגמרי שהרי הן גרועין מכל מוקצה שהרי הן כאבנים ועפריט ואפילו הזמנה מבעוד יום אין מועלת בהםכ כמו שיתבארכא אלא אפילו אם הן ראויין ואינן ראויין שיש אנשים שאוכלים אותן ויש שאינן אוכליםכב אעפ"כ אסורים משום מוקצה שכיון שדחה אותן בידים אינן עולין מידי דחייתן עד שיהיו ראויין לגמרי.

ואינן דומין לשאר דברים שדחאם בידים שמותרים לפי שאף שדחאם בידים אעפ"כ לא הסיח דעתו מהן לגמרי משא"כ גרוגרות וצימוקים שהניחן לייבשן כיון שהיה יודע שיסריחו הקצה דעתו מהןכג לגמרי עד שיתייבשו לגמרי ויתקנו היטבכד שיהיו ראויין לכלכה ואף שעכשיו בשבת נמלך לאכלם אינם מוכנים על ידי כך כיון שהיו מוקצים מדעתו מתחלת השבת כמו שיתבארכו שכל דבר שהוקצה מדעת האדם בבין השמשות הוקצה לכל השבת כולה:

ג

ג במה דברים אמורים בגרוגרות וצימוקים של ישראל אבל גרוגרות וצימוקים של נכרי מותריןכז אם הם ראויין ואינן ראוייןכח שאין דין מוקצה בשל נכריכט לפי שהכל מוכן אצלו שהנכרי אינו מקצה כלום ודעתו על הכלל וכיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכללא.

במה דברים אמורים בדבר תלוש אבל מחובר שנתלש בשבת אפילו הוא של נכרילב שתלשו לעצמו ואפילו היה בדעת הנכרי מבעוד יום לתלוש פירות אלו בשבת כגון ששמע את הנכרי אומר בערב שבת למחר אתלוש פירות אלולג ואפילו הן פירות שנגמר בישולן שהכנה מועלת בהם אפילו בעודם במחובר כמו שיתבאר בסי' שי"חלד אעפ"כ הם אסורים באכילה ובטלטול משום גזרת פירות הנושריןלה שיתבאר בסי' שכ"בלו כמו שיתבאר בסי' שכ"הלז.

ודבר שהיה מחוסר צידה מבעוד יום וצד אותו הנכרי בשבת אף אם היה בדעתו לצוד בשבת אין דעתו מועלת כלום שאין הדבר תלוי בו והרי הוא אסור בשבת משום מוקצה שכיון שלא היה ברשותו של אדם כלל אין זה מן המוכןלח:

ד

ד כל דבר שהיה אסור בטלטול בבין השמשות ובשבת הלך לו הדבר הגורם לו האיסורלט כגון דבר שהיה מוקצה בבין השמשות מחמת איסורמ דהיינו שמחמת איזה איסור שהיה אסור באכילה ולא היה ראוי לכלוםמא בבין השמשות היה מוקצה ואסור בטלטולמב ובשבת נסתלק ממנו האיסור ונעשה ראוי אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה.

במה דברים אמורים כשדחאו האדם בידיםמג דהיינו שהאדם גרם לו האיסור בידים כגון נר שהדליקו מבעוד יוםמד וכבה אחר בין השמשות ונשתייר בו שמן ושמן זה נדחה בידי אדם מלהיות ראוי בשבת שכשהדליקו נאסר להסתפק ממנו בשבת משום איסור כיבוימה לכן אסור להסתפק ממנו אף לאחר שכבה הנרמו ונסתלק האיסור שכיון שבבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת היה מוקצה מדעת האדם שהקצה אותו מדעתו כשגרם לו האיסור הוקצה לכל השבת כולהמז:

ה

ה וכן דבר שלא היה ראוי בבין השמשות מחמת עצמו ולא מחמת איזה איסור ונעשה ראוי משחשיכה שהוא אסור בטלטול כל השבת כולה אם נדחה בידי אדםמח מלהיות ראוי בין השמשות כגון גרוגרות וצמוקים שלא היו ראויין בבין השמשות ובשבת נתייבשו לגמרי ונעשו ראוייןמט שכיון שבבין השמשות היו מוקצין מדעת האדם שהקצם מדעתו כשהכניסן לייבשן הוקצו לכל השבת כולהנ:

ו

ו אבל דבר שהיה מוקצה בבין השמשות בעל כרחו של אדם לא הוקצה לכל השבת כולה כגון דבר שהיה מוקצה מחמת איסור הבא מאליונא ולא ע"י גרמת האדם ומשחשכה נסתלק האיסור שוב אין בו משום מוקצה אף על פי שכשהגיע בין השמשות הסיח דעתו ממנו לגמרי ולא היה מצפה כלל שיסתלק האיסור בשבת כגון בעלי חיים שהם מוקצים בשבת מחמת איסור שחיטהנב ושחטם בשבת לצורך חולהנג שחלה היום מותר לבריא לאכול מהם חינד אף שהסיח דעתו מהם כשהגיעו בין השמשות משום איסור שחיטה כיון שהוא איסור הבא מאליו ולא ע"י גרמת האדם וכן כל כיוצא בזה:

ז

ז וכל זה בדבר שהיה מוקצה כל בין השמשותנה אבל דבר שהיה ראוי בבין השמשות אפילו במקצתו לבדנו ואח"כ נתקלקל בענין שנאסר באכילה או בטלטול בין שנתקלקל מאליו בין שנדחה בידי אדםנז ואח"כ חזר וניתקן חזר להתירו ואין אומרים מתוך שהוקצה ונאסר כבר במקצת השבת הוקצה לשארית השבת כולהנח שאין אומרים כן אלא כשהוקצה בתחלת כניסת השבת שהוא בין השמשותנט שאז הוקצה ליום שלם אבל כשלא הוקצה עד אח"כ שאין כאן יום שלם לא הוקצה לשארית היום שאין מוקצה לחצי שבת בין באיסור אכילה בין באיסור טלטולס:

ח

ח גרוגרות וצמוקים שהיו מוקצים מפני שאינן ראויין וכשהגיע בין השמשות נתייבשו כבר והרי הם ראויים לאכילה אע"פ שלא ידעו הבעלים כלל באותה שעה שנתייבשו ואח"כ נודע להם שבבין השמשות כבר היו יבשים מותרין באכילהסא שמתחלה כשהקצו אותן והסיחו דעתם מהם לא הוקצו אלא עד שיתייבשו והרי נתייבשו והוכנו מבעוד יוםסב:

ט

ט גרוגרות וצמוקים שיבשו קצת בענין שהם ראויים ואינן ראויין שיש אנשים שאוכלין אותן ויש שאינן אוכלין אם הזמינם לאכילה מבעוד יום מותר לאכול מהן בשבתסג שכיון שגילה דעתו שהן ראויין לוסד יצאו מתורת מוקצהסה ואם לאו אסורסו שכיון שלא גילה דעתו הרי הן עומדין בהקצאתן שהיו מוקצין מתחלה כשלא היו ראויין לשום אדם אבל אם הזמין לאכילה גרוגרות וצמוקים שאינן ראויין כלל אין הזמנתו מועלת כלוםסז שהרי זה כמזמין את האבן לאכילהסח:

י

י כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתן תחתיו כלי כדי שיפול לתוכוסט אפילו אם דעתו לנערו אח"כע מפני שאוסר הכלי בטלטול כל זמן שהמוקצה בתוכו ונמצא מבטל כלי מהיכנועא ואסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לפי שעה אלא במקום הפסד מרובהעב כמו שנתבאר בסי' ר[ס]"העג ורס"ועד.

אבל מותר לכפות עליו כליעה שבזה אינו אוסר הכלי בטלטולעו ובלבד שלא יגע הכלי בהמוקצהעז שאף שמוקצה מותר בנגיעה בעלמא אפילו בידיו כל שאינו מנענע כמו שנתבאר בסי' ש"חעח מכל מקום כאן שהנחת הכלי על המוקצה לצורך המוקצה אסור אפילו נגיעה ע"י הכליעט ויש חולקין על זה ואומריםפ שלא הזהירו חכמים שלא יגע הכלי בהמוקצה אלא כשהמוקצה הוא דבר המתנענע ע"י נגיעת הכלי כגון ביצהפא וכיוצא בה שנמצא הוא מטלטלה ע"י הכלי ולא התירו טלטול ע"י דבר אחר אלא לצורך דבר המותר כמו שיתבאר בסי' שי"אפב:

יא

יא כל דבר האסור בטלטול שהניחו מבעוד יום על גבי דבר המותר בטלטולפג על דעת שישאר מונח שם בשבת שנעשה ההיתר בסיס להאיסור ונאסר בטלטול כמוהו כמו שנתבאר בסי' ש"טפד ומשחשיכה ניטל האיסור מעל גבי ההיתר אעפ"כ אסור לטלטלו כל השבת כולה כגון מטה שהניח עליה מעות מבעוד יום על דעת שישארו שם בשבת ומשחשיכה ניטלו המעות מעליה ע"י נכרי או קטן אסור לטלטלה כל השבת כולהפה שמתוך שהוקצית בין השמשותפו מדעת האדםפז שעשאה בסיס לאיסור הוקצית לכל השבת כולה.

אבל אם לא היו המעות עליה בין השמשות אלא לאחר כך הניחום עליה נכרי או קטן אפילו הניחום לדעת הישראלפח שהוקצית מדעתו מלטלטלם כל זמן שהמעות עליה אעפ"כ מותר לטלטלה אם ניטלו המעות מעליה הואיל ולא היתה מוקצה בבין השמשותפט אבל בעוד שהמעות עליה אסור לטלטלהצ מחמת איסור טלטול המעות שעליה אבל מותר להטותה ולנערה ולהפיל המעות מעליהצא ולטלטלה אח"כ למקום שירצה ואם צריך למקומה מטלטלה והן עליה כמו שנתבאר בסי' ש"טצב בדבר שלא נעשית בסיס לאיסור שגם זו לא נעשית בסיס לאיסור הואיל ולא היה האיסור עליה בבין השמשות כמו שנתבאר בסי' רס"הצג ורס"וצד:

יב

יב וכל זה במטה שאינה מיוחדת למעות או אפילו ייחדה למעות אלא שעדיין לא הניח עליה מעות מעולםצה שבמחשבה בלבדה אינה נאסרת אבל אם ייחדה למעות ועשה בה מעשה שהניח עליה מעות פעם אחת אפילו בחול אסור לטלטלה בשבתצו אפילו לצורך גופה ומקומהצז ואינה דומה לשאר כלים המיוחדים למלאכת איסור שמותר לטלטלה לצורך גופה ומקומהצח מפני שאין מקפידים עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר המותר אבל מטה זו המיוחדת למעות אדם מקפיד עליה ומייחד לה מקום שלא לטלטלה לתשמיש אחר והרי היא דומה למוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומוצט כמו שנתבאר בסי' ש"ח ויש חולקין על זה ומתירין לטלטלהק לצורך גופה ומקומה כשאר כלים המיוחדים למלאכת איסורקא ויש להחמיר כסברא הראשונהקב ולכן אין לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבעוד יום אלא אם כן עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן הייחודקג:

יג

יג ומכל מקום כיס של מעות התפור בבגדקד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם יוכל ללבוש הבגד שהכיס בטל אצלוקה ואפילו בכיס עצמו מותר להניח דבר בתוכו או ליטול ממנו שהרי אין הקצאתו אלא משום שאדם מקפיד עליו מלהשתמש בו תשמיש אחר וכאן אנו רואים שאינו מקפיד עליוקו (וצ"ע דא"כ לישתרי לגמרי):

יד

יד ואפילו אם יש מעות בתוכו אין איסור אלא ללבוש את הבגד גזרה שמא ישכח ויצא בו לרשות הרביםקז כמו שנתבאר בסי' ש"אקח וש"גקט אבל מותר לטלטל את הבגדקי ואפילו אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להם אעפ"כ הבגד לא נעשה בסיס להם הואיל ואין המעות על עיקר הבגדקיא ודבר המותר הוא שמטלטל בידיו והאיסור מיטלטל עמו מאליו בטלטול מן הצד שאין בו איסור כשאינו מטלטל בשביל האיסור אלא בשביל דבר המותר כמו שיתבאר בסי' שי"אקיב אבל אסור להכניס ידו בכיס אם הניח בו המעות על דעת שישארו בו גם בשבת שנעשה הכיס בסיס להםקיג:

טו

טו וכל זה בכיס שפיו בלבד תפור בחור שבבגד והוא כולו תלויקיד אבל אם כולו תלויקטו לארכו בבגד נעשה כל הבגד בסיס למעות שבכיס כמו הכיס עצמו שהכל אחדקטז ואפילו אם הניח המעות בכיס על דעת ליטלם ממנו קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום שלא נעשה בסיס להם אפילו הכיס עצמו אעפ"כ אם אפשר לנער המעות מהכיס צריך לנער מתחלה ואח"כ יטלטל הבגד לכל מקום שירצה כמו שאם היו המעות על עיקר הבגד שהיה צריך לנער מתחלהקיז כמ"ש בסי' ש"טקיח במעות שעל הכר.

ואפילו בכיס שכולו תלוי לא התירו לטלטל הבגד אלא כשהוא תפור בבגד (שאז הוא בטל אצל הבגד ואין הבגד נאסר בטלטול בשבילו) אבל אם כיס מלא מעות קשור בבגד כיון שהכיס הוא כלי בפני עצמו (אינו בטל אצל הבגד ולכך) אסור לטלטל (כל) הבגדקיט אם הניח המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת (שנעשה הכיס בסיס להם והבגד לכיס הקשור ותלוי בו) ואף אם ניטל המעות מהכיס (או הכיס מהבגד) משחשכה אסור לטלטל (כל) הבגד כל השבת כולה (כיון שנעשה בסיס בין השמשות)קכ ואם הניחם על דעת ליטלם קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום צריך לנער המעות מהכיס אם אפשר לנער ואח"כ יטלטל הבגד לכל מקום שירצהקכא אם אינו מתכוין בשביל המעות כדי להצניעם כמ"ש בסי' ש"טקכב.

וכן אם יש מעות בתיבה שבתוך השלחן אסור לטלטל את השלחן אלא בדרך שנתבאר אלא אם כן יש על השלחן מבעוד יום דבר המותר בטלטולקכג שאז נעשה השלחן בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לטלטלו ע"ד שיתבארקכד:

טז

טז כבר נתבאר בסי' ש"טקכה שכלי שנעשה בסיס לאיסור ולהיתר מותר לטלטלו והוא שדבר המותר חשוב מדבר האסור אבל אם דבר האסור חשוב יותר מדבר המותר הרי ההיתר בטל אצל האיסור ואסורקכו אפילו לנער האיסור כמו שאם היה בסיס לאיסור בלבדו שאסור אפילו לנער כמ"ש שם ואם ההיתר אינו חשוב אצלו מחמת רוב עשרו אע"פ שהוא חשוב לכל העולם אינו נקרא חשובקכז שהכל הולך אחר הבעלים כמ"ש בסי' ש"חקכח ע"ש כל פרטי דין זה:

יז

יז ואפילו אם דבר המותר חשוב יותר אם אפשר לנער האיסור בלבדו צריך לנער מתחלה ואחר כך יטלטל הכלי עם ההיתר למקום שירצה ואם אי אפשר לנער האיסור בלבדו מבלעדי ההיתר ינער גם ההיתר עמו אם אין הפסד בניעורו ואחר כך יטול ההיתר בלבדו ויחזירנו לכלי אם ירצה כמ"ש שםקכט.

ואם הוא בענין שאם ינער גם ההיתר לא יוכל אח"כ ליטול ההיתר בלבדו כגון מחתהקל שיש עליה מבעוד יום אפר שמותר לטלטלו מפני שראוי לכסות בו רוק או צואהקלא ויש עליה ג"כ שברי עציםקלב או פחמיםקלג האסורים בטלטולקלד וצריך לו לטלטל האפר למקום אחר לכסות בוקלה ואם ינערנו עם השברים והפחמים לא יוכל אח"כ ליטול האפר לבדו בידיוקלו כגון שהם שברים קטנים או פחמים קטנים שאי אפשר ליטול האפר מבלעדםקלז מותר לטלטל המחתה כמות שהיא עם האפר והשברים והפחמיםקלח למקום שירצהקלט.

במה דברים אמורים כשצריך לאפר אבל אם אינו צריך אלא לגוף המחתה לא יטלטלנה כמות שהיא אלא ינער האפר והשברים והפחמים במקומםקמ הואיל ואין הפסד בניעורםקמא ויטול המחתה בלבדה:

יח

יח וכל זה כשהיה ההיתר שם עם האיסור מבעוד יוםקמב שבבין השמשות נעשה הכלי בסיס לאיסור ולהיתר ואף אם משחשכה ניטל ההיתר משם לא נעשה הכלי בסיס אז כיון שלא היה בסיס בבין השמשות כמו שנתבאר למעלהקמג אבל אם בבין השמשות היה עליו האיסור בלבדו ומשחשכה הונח גם ההיתר עליו אינו מועיל כלום הואיל ובבין השמשות היה בסיס לאיסור בלבדו נאסר לכל השבת כולהקמד:

יט

יט אין האפר מותר בטלטול אלא כשהוסק מבעוד יום אבל אם הוסק בשבת אסור משום נולדקמה כמ"ש בסימן תצ"חקמו ואם נתערב אפר שהוסק בשבת באפר של אתמול בטל ברוב אם עדיין לא היה ניכר מעולם בפני עצמוקמז כמ"ש שםקמח:

כ

כ תיבה שיש בה דברים המותרים בטלטול ומעות אם המעות אינן עיקר מותר לטלטלה כמות שהיאקמט על פי התנאים שנתבארוקנ:


א) סעיף ב.

ב) הרי"ף (נח, א) והרא"ש פ"כ סי' ט, דלא כרב קמ, ב דלטעמיה אזיל דסבירא ליה כרבי יהודה, כמו שפירש בערוך ערך תל, ובתוס' קלט, ב ד"ה תלא לפירוש קמא. טור ושו"ע ס"א.

ג) משא"כ כשאינו ראוי, כדלעיל סי' שח סעי' סח-ט.

ד) גמרא מה, א ורש"י ד"ה אין מוקצה. שו"ע ס"ב.

ה) שמואל יט, ב. רמב"ם פכ"ו הי"ד. שו"ע שם.

ו) רש"י שם ד"ה ותמרי.

ז) רבי יוחנן מה, א. טור ושו"ע שם.

ח) ראה רש"י שם ד"ה שזרען.

ט) רש"י שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רסה קו"א ס"ק א.

י) רי' יוחנן שם. טור ושו"ע שם.

יא) טור ושו"ע שם.

יב) רבי מה, ב ופרש"י שם ד"ה פצעילי. שו"ע שם. וראה דברי נחמי' כד, ב.

יג) שמואל מה, א דלא כברייתא שם דאתיא כרבי יהודה. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו דלית. לבוש ס"ב.

יד) שמואל שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תצה סי"ג.

טו) ראה לעיל סי' רעט ס"ב.

טז) ירושלמי ביצה פ"ד ה"א. רי"ף (כא, סע"א). רא"ש פ"ג סי' כא. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם. וראה דברי נחמי' כה, ב.

יז) רש"י מה, א ד"ה אלא. רמב"ם שם.

יח) רש"י ביצה כו, ב ד"ה היכי דמי.

יט) ראה ב"י רס"י שח.

כ) ביצה כו, ב ורש"י ד"ה ואי דלא אחזו כי אזמין להו מאי הוה. ארחות חיים הל' יו"ט אות יט הובא בב"י ד"ה כתוב. שו"ע ס"ה.

כא) סוף ס"ט.

כב) ביצה כו, סוע"ב. שו"ע ס"ה.

כג) שו"ע סוף ס"ב. וראה גם תוס' מה, א ד"ה אלא בגרוגרות, בשם הירושלמי.

כד) תוס' שם. לבוש ס"ב.

כה) או שיזמינם מבעוד יום כדלקמן ס"ט.

כו) סעיף ז.

כז) כל בו סי' נח (יט, ג). וכ"ה משמעות הר"ן (מו, ב) ד"ה עשה בשם הרמב"ן קכב, א ד"ה מתני', ע"פ הירושלמי פ"א ה"ז. הובא בב"י ד"ה כתב הכל בו. רמ"א ס"ב.

כח) משא"כ כשאינן ראויין לגמרי, כדלעיל ס"ב. וראה גם כל בו סי' לא (לב, ד) הובא בב"י סי' שח ד"ה והאשה.

כט) ראה גם לקמן סי' תצח ס"ו. סי' תקה ס"ד. לעיל סי' שח ס"ע.

ל) ר"ן שם. מ"א סק"ב.

לא) כל בו סי' לא (לב, ד). מ"א שם. וראה לקמן סי' תצז סכ"ה.

לב) ר"ן שם. ט"ז סק"ב.

לג) רמב"ן במלחמות ביצה יג, א. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"ד.

לד) ס"ו וש"נ.

לה) רמב"ן שם בדעת הרי"ף.

לו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ג.

לז) ס"ח וש"נ.

לח) ראה רמב"ן שם. וראה גם לקמן סי' תצז סכ"ה, וקו"א שם ס"ק א ד"ה ואין.

לט) רמב"ם פכ"ה ה"י.

מ) ראה לקמן סי' תקיח סכ"א.

מא) ראה תוס' קנו, ב ד"ה והא (הא').

מב) ראה לעיל סי' שח ס"ט.

מג) תוס' קנז, א ד"ה לבר. רא"ש חולין פ"א סוס"י כ. מ"מ פ"ב ה"ט. רשב"א חולין טו, א ד"ה עד כאן בשם רבו. הובאו ב"י סי' שיח ד"ה השוחט. מ"א שם סק"ד. וראה גם חולין טו, רע"א. לקמן סי' תצה סי"ג.

מד) רבינא קנז, א. וראה גם לעיל סי' רעט ס"א.

מה) ר"ן פרק כירה (כ, ב) ד"ה תנו רבנן מגמ' ביצה כב, א. מ"א סי' רעט סק"ב. לעיל שם ס"ב וסי' רסה ס"א. וראה לקמן סי' תקיד סכ"ד שבנרות שהודלקו לשם מצות הדלקת נרות שבת יש טעם נוסף לאיסור שהוקצה למצותו, הזכירו רבינו לעיל סי' שח ס"י.

מו) כת"ק דר"ש בברייתא מד, רע"א לגירסת הרי"ף שם (כ, ב). רמב"ם פ"ה הי"ב ופכ"ו הי"ד. שו"ע סי' רעט ס"א. וראה לעיל שם ס"ב (אסור לטלטל וכ"ש להסתפק).

מז) ראה ר"ן שם. מ"א שם. וראה לעיל שם. וראה עוד שם הטעמים לאיסור הטלטול.

מח) רא"ש חולין שם. מ"מ פ"ב ה"ט. רשב"א שם בשם רבו. הובאו ב"י סי' שיח שם.

מט) שמואל מה, א ופשוט דאפילו נעשו אח"כ ראויין קאמר. וכן מוכח ממ"ש ביצה כו, ב מוקצה שיבש ביה"ש מותר, כמ"ש לקמן ס"ח ביה"ש דוקא.

נ) ראה דברי נחמי' כו, ד. תהלה לדוד ס"ק ב.

נא) ראה רשב"א חולין יד, ב סד"ה ואת הנבלה בשם רבו. וראה גם לקמן סי' שכה ס"ו-ז.

נב) מ"מ שם. מ"א סי' שיח סק"ד.

נג) כרב דימי חולין טו, א. טור ושו"ע סי' שיח ס"ב.

נד) רא"ש חולין שם. מ"מ שם. רשב"א שם טו, א ד"ה עד כאן בשם רבו. טור ושו"ע סי' שיח ס"ב. מ"א שם סק"ד. לקמן שם ס"ה.

נה) ראה גמרא מג, א. רא"ש ביצה פ"ג סי' ז. לעיל סי' שח סע"ח.

נו) ראה לקמן סי' שצג ס"ג (שבחלק מבין השמשות אמרינן ספק דברי סופרים להקל).

נז) ראה דברי נחמי' כז, סע"ב.

נח) בעיא ונפשטה בביצה כו, ב להיות כלישנא בתרא. כן פסקו הרשב"א בתשובה ח"ג סי' רסח. רא"ש פ"ג סי' ז. ר"ן שם (יד, ב) ד"ה גרסי'. טור ושו"ע ס"ג.

נט) ראה ברכות ב, ב וברש"י שם ד"ה משעה. רש"י פסחים ה, סע"א. לעיל סי' רעא קו"א סק"ג.

ס) רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וראה תהלה לדוד ס"ק ג. חקרי הלכות ח"ד מא, א. מחשבת חיים ע' קצו.

סא) רב כהנא ביצה כו, ב. שו"ע ס"ד.

סב) רש"י ד"ה מותר בשם השאילתות (בשלח שאילתא מז).

סג) ביצה כו, סוע"ב. שו"ע ס"ה.

סד) ביצה שם ורש"י ד"ה דאיכא.

סה) שו"ע שם.

סו) ביצה שם. שו"ע שם.

סז) ארחות חיים הל' יו"ט אות יט. שו"ע ס"ה. וראה גם ביצה שם.

סח) רש"י שם ד"ה ואי דלא אחזו כי אזמין כו'. וראה גם לעיל ס"ב.

סט) משנה מב, ב ורב חסדא בגמ' שם. טור ושו"ע ס"ו.

ע) ר"ן (סו, ב) ד"ה ואחרים. וראה לעיל סי' רסו קו"א ס"ק ב.

עא) רב יוסף מג, א. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' רסה ס"ג וש"נ.

עב) ר"ן שם.

עג) סעיף ז.

עד) סכ"ו ובקו"א סקי"א.

עה) רב חסדא מב, ב.

עו) רמב"ם פכ"ה הכ"ג. ב"י ד"ה כל דבר.

עז) ירושלמי ביצה פ"ה ה"א. הביאו הראב"ד בהשגות שם והרא"ש פרק קמא דביצה סי' א. טור ושו"ע שם.

עח) סי"ד וש"נ.

עט) תרומת הדשן ח"א סי' סז. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו ובלבד. מ"א סק"ג. וראה גם לקמן סי' תצה סט"ו.

פ) מ"מ שם. הובא בב"י שם. ועיין מ"א שם שהראה לסי' שיא ס"ז. ועיין סי' רסה במ"א סק"ד וסי' תקיג בב"י ובמ"א סק"ב.

פא) וראה גם לקמן סי' תקיג ס"ג.

פב) סי"ד וש"נ. וראה גם לעיל סי' רסה ס"ו.

פג) ראה טור ולבוש ס"ז.

פד) ס"ד וש"נ.

פה) רב מד, ב דבהא כולי עלמא סבירא להו כוותיה. טור ושו"ע ס"ז.

פו) רש"י שם ד"ה והוא. שו"ע שם.

פז) ראה לעיל סוף ס"ד. לעיל סי' רעט ס"א.

פח) תוס' שם ד"ה יש. הובא ב"י .

פט) ראה גמרא שם. ט"ז סק"ח. מ"א סי' שח סק"נ.

צ) גמרא שם. ט"ז שם.

צא) מ"א שם, שבזה חולק על התוס' וכמו שהאריך בראיות מהש"ס בסי' רסה סק"ב ורסו סקי"ד בשם המאור (סו, ב). וראה תהלה לדוד סי' שח סקל"ג. מ"מ וציונים.

צב) סעיף ו.

צג) סעיף ה.

צד) סעיף כד.

צה) רב יהודה אמר רב מד, ב.

צו) רב יהודה שם. וכן כתבו התוס' ד"ה הא בשם ר"ת, דגם לר' שמעון הדין כן, והביאו הטור. רמ"א ס"ז בשם ויש אוסרים.

צז) משמעות התוס שם והרא"ש פ"ג סי' כ. מ"א סק"ה. וראה תוס' מד, א ד"ה מטה.

צח) כדלעיל סי' שח סי"ב.

צט) מ"א שם ממשמעות התוס' שם והרא"ש שם.

ק) רי"ף (כא, א). הובא ברא"ש שם וטור. רבינו ירוחם ני"ב (פג, ד). ב"י ד"ה הלכך.

קא) מ"א שם לדעה זו.

קב) רמ"א שם ומ"א סוף סק"ה.

קג) הגהות מיימוניות שם פכ"ה אות ו. רמ"א שם. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"א קרוב לסופו.

קד) ב"י סוס"י שט ד"ה כתוב בתה"ד. רמ"א שם.

קה) רמ"א שם.

קו) מ"א סק"ו.

קז) ב"י שם. רמ"א סוף ס"ז.

קח) סוף סל"ח. וראה שם בקו"א סק"ט דהיינו אפילו כשתפור בבגדו, שגם כשיצא בו לרה"ר פטור אבל אסור.

קט) סעיף כג.

קי) ב"י שם, מדברי תרומת הדשן סי' סט, שהוכיח מן תוספות מד, ב ד"ה אין. רמ"א שם.

קיא) מ"א סק"ז ד"ה והוי, בשם התוס' שם.

קיב) סי"ד. וראה מ"מ וציונים.

קיג) מ"א שם.

קיד) ב"י סוס"י שט ד"ה וכתוב בתרומת הדשן. מ"א רסק"ז.

קטו) אוצ"ל: תפור (וכ"ה בב"י ומ"א שם).

קטז) מ"א שם. ועיין ב"י סוס"י שט בשם תשב"ץ סי' נא.

קיז) מ"א שם.

קיח) סעיף ו.

קיט) מ"א שם, מדין מוכני בזמן שהיא נשמטת כו' שבגמ' מד, ב ובתוס' שם ד"ה אין.

קכ) משמעות הגמ' שם.

קכא) ראה מ"מ וציונים.

קכב) סעיף ו.

קכג) מ"א סוף סק"ז. שחשוב יותר מהדבר האסור (לעיל סי' שט ס"ד ולהלן סט"ז).

קכד) סעי' טז-יז.

קכה) סעיף ד.

קכו) טור ושו"ע ס"ח, מדברי אביי מז, א בגלילא שנו, וכפירוש ר"ת שם ד"ה בגלילא.

קכז) מ"א סק"ט ממשמעות הגמ' שם.

קכח) בשו"ע ס"ז וסנ"ב ומ"א שם סקע"ט. לעיל שם ס"ל וספ"ט.

קכט) סי' שט ס"ד וש"נ.

קל) רבא מז, א. טור ושו"ע ס"ח.

קלא) רש"י שם ד"ה אגב קטמיה. תוס' ד"ה הוה. טור ושו"ע שם.

קלב) רבא שם. טור ושו"ע שם.

קלג) ב"י ד"ה ואם. מ"א סק"י.

קלד) ראה רש"י ביצה כא, ב ד"ה ואע"ג. טור ושו"ע שם.

קלה) רש"י שם. וראה גם ט"ז סק"ז.

קלו) רא"ש בתשובה כלל כב סי' ח בדרך הג' מדרכי היתר המוקצה.

קלז) ב"י ד"ה וכתב הרא"ש. הובא מ"א שם.

קלח) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

קלט) ראה לעיל סי' שט ס"ד. סי' שח סי"ג.

קמ) ב"י שם. שו"ע שם.

קמא) ראה מ"א סקי"א.

קמב) רמ"א ס"ח.

קמג) סעיף יא. וראה גם לעיל סי' רעז ס"ו.

קמד) רמ"א שם וט"ז סק"ח. וראה גם ב"י בסוף הסי' בשם תשובת הרשב"א ח"א סי' תתמו.

קמה) מ"א סק"ח.

קמו) סכ"ד. וראה גם לעיל סי' שה סל"ב.

קמז) מ"א שם.

קמח) וראה גם לקמן סי' שכ ס"ד (אלא ששם צריך ס' וכאן סגי ברוב, וש"נ).

קמט) הגהות מיימוניות פכ"ו אות ז בשם מהר"מ ממימרא דרבא  מז, א. שו"ע ס"ט.

קנ) שו"ע שם.