שיא דין מת בשבת ושאר טלטול מן הצד ובו ט"ו סעיפים:

א

א אע"פ שהמת הוא מוקצה ואסור בטלטולא אעפ"כ אם הוא מוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה מותר לטלטלו כדי להצילוב שהתירו חכמים איסור טלטול כדי שלא יבא לידי איסור חמורג לכבות את הדליקה מפני שהוא בהול על מתו שלא ישרףד.

ומכל מקום כל מה שאפשר לו לעשות יותר בהיתר צריך הוא לעשותה דהיינו אם יש לו דבר המותר בטלטול שלא לצורך גופו או מקומו כגון תינוק או ככרו או שאר אוכלין או כל כלי שמלאכתו להיתרז מטלטלו על ידו דהיינו שמניח דבר המותר על המת או אצלוח ומטלטל שניהם כאחדט.

ואם אין לו דבר המותר בטלטול אם המת מונח על המטה ויש לו עוד מטה אחרת הופכו ממטה זו למטה זוי ומזו לזו עד שיגיענו למקום המשומר מן הדליקה שזהו טלטול מן הצד והמטה לא נעשית בסיס למת הואיל ואין צריך אליה שכל עצמו אינו צריך אלא להטילו על גבי קרקעיא ואם אין לו מטה אחרת נושאו במטה זו או אפילו אם אינו מונח במטה מטלטלו טלטול גמור בידיו להצילו מן הדליקהיב:

ב

ב ואם אי אפשר להצילו כי אם ע"י הוצאה לכרמלית יש מתיריןיג משום בזיון המת שלא ישרף שגדול כבוד הבריות שדוחה מצות לא תעשה שבתורהיד שהיא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו'טו שבמצוה זו נצטוינו לשמוע לכל דברי סופריםטז ואיסור הכרמלית ג"כ אינו אלא מדברי סופריםיז.

ואעפ"כ אם יש לו דבר המותר בטלטול צריך להוציאו עמו כדי להקל איסור הטלטוליח שאף שאיסור הכרמלית נדחה מפני כבוד הבריות מכל מקום איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו ע"י טלטול דבר המותר צריך לתקנו בכל מה דאפשריט ואף שמוסיף באיסור הכרמלית שמוציא עמו גם הדבר המותר בטלטול אין בכך כלום שאיסור הכרמלית נדחה כבר לגמרי בהוצאת המת אבל איסור הטלטול כיון שאפשר לתקנו אין לנו לדחותוכ שמוטב להרבות באיסור אחד מלדחות שני איסוריםכא:

ג

ג מת המוטל בחמהכב וירא עליו פן יסריחכג אם יש לו דבר המותר בטלטול מטלטלו על ידו מחמה לצל ואם לאו לא יטלטלנו כלל אפילו להפכו ממטה למטהכד שלא התירו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך דבר המותרכה כמו שיתבארכו אבל כאן הוא מטלטל לצורך המת האסור בטלטול ולא התירו משום כבוד המת אלא איסור הוצאה לכרמליתכז שאי אפשר לתקנו כלל כשצריכים לכך אבל איסור טלטול כיון שאפשר לתקנו ע"י שיטלטל עמו דבר המותר לא התירוהו בשום עניןכח אפילו אין לו דבר המותרכט אלא בדליקה בלבד התירוהו משום שלא יבא לכבותל:

ד

ד ואפילו אם יש לו דבר המותר אלא שאין לו מקום שיש בו צל באותה רשות אסור להוציאו לכרמלית ע"י דבר המותר אם אפשר לעשות לו תקנה ע"י שיפרסו מחצלאות לצללא כמו שיתבארלב אבל אם אי אפשר בכך וכן מת המונח בבית והוא קרוב להסריחלג ואין לו מקום קר באותה רשות לפנותו שמהלד יש מתירין להוציאו לכרמליתלה ע"י דבר המותרלו משום בזיון המת שלא יסריחלז אבל אם הסריח כבר בבית ורוצה להוציאו כדי לסלק ריחו מבני הביתלח אם יש להם מקום אחר לצאת לשם אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאים הם ואם לאו מותר להוציאולט שגדול כבוד הבריותמ וכן אם רוצה להוציאו משום כבודו שלא יתבזה בין החייםמא מותר להוציאו אם אין להם מקום אחר לצאת לשםמב וכן אם הוא מוטל בבזיון אחר כגון שהיה בספינה והיו הנכרים מתאספים שם שזהו בזיון קצת אליומג מותר להביאו דרך כרמלית לביתמד ע"י דבר המותר וכן כל כיוצא בזהמה:

ה

ה אבל להוציאו לרשות הרבים גמורה אסורמו אפילו בדליקה ואפילו להאומרים שהוצאת המת אינה אסורה מן התורה אלא מדברי סופרים מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו שנתבאר בסי' רע"חמז ולא התירוהו משום כבוד הבריות הואיל ועיקרה מן התורה דהיינו אם היה צריך לגופה משא"כ הכרמלית עיקרה מדברי סופריםמח:

ו

ו ואפילו ע"י נכרי אסור ברשות הרביםמט משום שגנאי הוא למת שיאמרו הבריות נתחלל עליו שבת חילול גמור אף שנעשה החילול ע"י נכרי משא"כ הכרמלית הכל יודעין שאינה בכלל מלאכות ועיקרה מדברי סופריםנ:

ז

ז לא התירו טלטול ע"י דבר המותר אלא במת בלבדנא אבל שאר דברים האסורים בטלטולנב אסור לטלטלם ע"י דבר המותרנג אפילו אם אינו מטלטל לצורך דבר האסור אלא לצורך דבר המותר שלא התירו טלטול ע"י דבר אחר לצורך דבר המותר אלא כשמטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו אבל כשמטלטל האיסור בידיו וההיתר מיטלטל עמו לא התירו אלא במת בלבדנד:

ח

ח ואפילו במת לא התירו אלא משום כבודונה אבל לא לצורך כהנים שישארו בבתיהם או לצורך דבר אחרנו אפילו הוא דבר מצוה אבל מותר לטלטלו ע"י נכרי לצורך מצוה כגון חתונהנז אפילו שלא ע"י דבר המותר שכל שבות דשבות מותר במקום מצוהנח ואין צריך לומר שבכל מקום שמותר לטלטלו ע"י דבר המותר משום כבודו שמותר לטלטלו ע"י נכרי אפילו שלא ע"י דבר המותרנט:

ט

ט וכל זה בטלטול גמור אבל טלטול מן הצד דהיינו להפכו ממטה למטה מותר אפילו לצורך כהניםס או אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליוסא מפני שלא אסרו טלטול מן הצד אלא כשמטלטל לצורך האיסור דהיינו לצורך המת האסור בטלטול אבל כאן אינו מטלטל לצורך המת אלא לצורך דבר אחר המותרסב ואם אין לו מטה אחרת מותר לטלטלו במטה זו כיון שאי אפשר לנערה להפיל אותו מעליה לארץ שהרי שוב לא יוכל לטלטלו בטלטול מן הצד וכל שאי אפשר לנערה מותר לטלטלה כדרכה כשאינו מטלטל לצורך האיסור כמו שנתבאר בסי' ש"טסג בשוכח אבן על פי החבית:

י

י לא הצריכו להניח על המת דבר המותר בטלטול אלא במת ערוםסד או שהוא לבוש בתכריכים שהן בטילין אצלוסה ואסורים בטלטול כמוהו אבל מת שהוא לבוש בבגדוסו שהיה לבוש בו מחיים אין צריך להניח עליו כלום שבגד זה הוא מותר בטלטול שאינו בטל אצלו מפני שעתידים להפשיטו מעליו ולהלבישו תכריכיםסז:

יא

יא מת המוטל בחמהסח ואין להם מקום לפנותוסט או שלא רצו להזיזו ממקומוע מותר לעשות עליו אהל עראי על ידי הערמה לצורך החיעא כיצד באים שני בני אדם ויושביםעב משני צדדיועג על גבי קרקעעד חם להם מלמטהעה מחום הקרקע שרתחו חמהעו זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורסעז על גביועח לצלעט וזה מביא מחצלת ופורס על גביו זה זוקף מטתופ ומסירה משםפא ונשמט והולך לו וזה זוקף ומסיר מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאליהפב שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהן על הקרקע משני צידי המתפג שהתירו לעשות אהל עראיפד בשביל צער החי ולא בשביל המתפה ולכן הצריכו שישבו מתחלה עד שייחם להם מלמטה ואז יביאו מטות לישב עליהן אף שאין במטות צורך כלל לעשיית האהל כדי שיהא נראה שפריסת המחצלאות אינה כדי לעשות אהל על המת בחיבור שתיהן אלא כדי לפרוס כל אחד על עצמו להגן מפני החמה שהרי גם כשחם להם מלמטה הביא כל אחד מטתו וישבו עליהן ומטעם זה צריכים לזקוף ולהסיר מטתם משם ולעמוד פריסת המחצלאות כדי שגם בזה יהא נראה שפריסת המחצלאות לא היתה בשביל המת אלא להגן עליהם מפני החמה שהרי כשחם לו מלמטה הביא מטה וישב עליה וכשעמד זקפה והלך לופו:

יב

יב מותר לסוך את המת ולהדיחו ובלבד שלא יזיז בו שום אברפז שכל מוקצה כשם שאסור לטלטל כולו כך אסור לטלטל מקצתופח ואפילו ע"י דבר המותר אסור לטלטלו כדי לרחצו אלא אם כן היה מטונף בטיט וצואה עד שמאוס בעיני רואיופט שלא התירו טלטול במת ע"י דבר המותר אלא להצילו מבזיון כגון במוטל בחמה שלא יסריח או בזיון אחר כמו שנתבאר למעלהצ.

ולכן צריך למחות במה שנהגו להגביה המת מעל הכרים ע"י דבר המותר אף במקום שאין לחוש שמא יסריחצא ואף אם יש לחוש שיסריח מחום הכריםצב שומטין הכרים מתחתיוצג ואין מטלטלים אותו ומותר לזלף חומץ על גבי בגדים של המת בשביל שלא יסריח למוצאי שבת ויוכלו להתעסק בטהרתו ואין כאן משום ליבון שהחומץ אינו מלבן וגזרה שמא יסחוט גם כן אין גוזרין אלא במשקה המלבןצד כמו שנתבאר בסי' ש"אצה:

יג

יג אם היה פיו נפתח והולך קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח או קצתו שהרי אסור להזיזצו אבר ומטעם זה אין מעצימין עיניו של מת בשבתצז ועכשיו נהגו להעצים עיניו בשבת ולהזיז אבר שלא יתעקם ואומרים שיש סכנה בדברצח ואין למחות בידםצט:

יד

יד זה הכלל בטלטול ע"י דבר אחר כל שני דברים אחד אסור לטלטלו ואחד מותר לטלטלו והם סמוכים זה לזה או זה בזה או זה על זהק והוא בענין שלא נעשה ההיתר בסיס לאיסור ע"ד שנתבאר בסי' ש"טקא ובזמן שמטלטל אחד מהם מיטלטל עמו השני אם מטלטל האיסור בידו וההיתר מיטלטל עמו לא התירוהו בשום ענין אלא במת בלבדקב.

ואפילו אם מטלטל ההיתר בידיו והאיסור מיטלטל עמו אם הוא מתכוין בטלטול זה לצורך האיסורקג אין צריך לומר אם מטלטל לצורך האיסור עצמוקד כדי לשמרו מאיזה קלקול והפסד או כדי להצניעוקה או איזה ענין אחר אלא אפילו אם מטלטל מפני שצריך לו האיסור להשתמש בו איזה תשמיש המותר כגון לישב או לשכב עליוקו שזהו מותר כמו שנתבאר בסי' ש"חקז או כגון נר להשתמש לאורו במקום אחרקח וכל כיוצא בזה הואיל ומיטלטל בשביל האיסור אסורקט.

אבל אם אינו צריך כלל לגוף האיסור ואינו מטלטלו ע"י ההיתר אלא בשביל דבר המותר כגון לפנות מקומוקי זהו טילטול מן הצד שהתירו חכמיםקיא ע"ד שנתבאר בסי' ש"טקיב באבן שעל פי החבית ומעות שעל הכר.

ואין צריך לומר אם אינו מתכוין כלל לטלטול האיסור שאינו צריך לו כללקיג רק טלטול ההיתר בלבד אלא שאי אפשר לו לטלטל ההיתר אלא אם כן יטלטל האיסור על ידו כגון צנון תלוש הטמון בארץ ומקצת עליו מגולין נוטלו בהם ומוציאוקיד אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומוקטו והוא שלא השרישקטז שאז אין בו משום תולשקיז אף אם נתכוין לזריעה כשטמנו שםקיח כמו שנתבאר בסימן ש"יקיט ואף אם הוסיף מחמת לחות הקרקע אין בכך כלוםקכ כל שלא השריש והצנון לא נעשה בסיס להעפר שעליו אף אם היה בדעתו שישאר מונח שם כל השבת מפני שלא היתה כוונתו שיהא הצנון משמש להעפר אלא שיהא העפר משמש להצנוןקכא וכן בכל כיוצא בזהקכב.

ואם אין מקצת עליו מגולין יש מתיריןקכג לתחוב כוש או סכין לתוך הצנון ולהוציאו בהם והעפר שעל גביו ננער מאליו ואף שבתחלת הגבהתו את הצנון מגביה גם העפר שעליו אין בכך כלום כיון שבשביל דבר המותר הוא ויש אוסריןקכד לתחוב בעפר מפני שנראה כעושה גומא ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקלקכה.

אבל פירות הטמונים בקש או תבן המוקציםקכו להסקהקכז מותר לדברי הכל לתחוב כוש או סכין לתוך הפירות ולהוציאםקכח שאין איסור גומא שייך אלא בעפר וכיוצא בוקכט כמו שיתבאר בסי' תק"וקל ואם ייחד הקש והתבן להטמין בהם הפירות יצאו מתורת מוקצה ומותרים בטלטול וכן הדין בעפר שייחדו לכךקלא כמו שנתבארקלב:

טו

טו וכל זה בטלטול בידיו ע"י דבר אחר אבל לטלטל המוקצה בגופוקלג שלא בידיו מותר אפילו מטלטלו לצורך האיסורקלד כגון קש שהוא מוקצה מפני שסתמו עומד להסקהקלה ואם הוא נתון על המטה שלא לשכב עליו ובשבת הוא בא לשכב עליוקלו מותר לנענע בגופוקלז כדי שיהא צף ורך ונוח לשכב עליוקלח.

ואם הניח עליו מבעוד יום כר או סדיןקלט נעשה כמו שישב או שכב עליו מבעוד יוםקמ והרי זה מוכן לישיבה או לשכיבה ומעתה יש תורת כלי עליוקמא ומותר לטלטלו בידיו וכן אם חשב עליו מבעוד יום לישב או לשכב עליוקמב כמו שנתבאר בסי' ש"חקמג בדבר שדרכו ג"כ לייחדו לישיבה או לשכיבה ואם הזמינו למאכל בהמה מבעוד יום מותר לטלטלוקמד בכל ענין.

וכל זה במקומות שסתם קש עומד להסקה אבל במקומות שסתמו עומד למאכל בהמה או לשכיבה מותר לטלטלו בכל עניןקמה כמו שנתבאר שםקמו:


א) פשוט במשנה קנא, סע"א. ובגמ' מג, ב. וראה גם לעיל סי' שח ס"ח.

ב) רבי יהודה בן לקיש מג, סע"ב ור' יוחנן מה, רע"א. טור ושו"ע ס"א.

ג) אף למ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים (לעיל סי' רעח ס"ב). וראה גם לקמן ס"ה (שהוא איסור חמור יותר מכרמלית). לעיל סי' רסו קו"א ס"ק ב. סי' ערה קו"א ס"ק ב. לקמן סי' שלד ס"ב.

ד) גמ' מג, סע"ב.

ה) ב"י ריש הסי' ממשמעות רמב"ם פכ"ו הכ"א ורא"ש פ"ג סי' יט. וכ"ה משמעות השו"ע שם.

ו) גמ' שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

ז) ב"י ד"ה וכתב עוד, בשם הרמב"ן בתורת האדם. מ"א סקט"ו מגמ' קמב, ב.

ח) מ"א סק"א.

ט) והרי זה כאלו מטלטל את הדבר המותר בלבדו (ראה לעיל סי' שח סכ"ב. לקמן סי' שלד סוף סי"ח).

י) ב"י שם ממשמעות הרא"ש שם סוס"י יט. שו"ע שם.

יא) המאור פי"ז (מז, ב). חידושי הרשב"א מג, ב ד"ה מר סבר. מ"א סק"ב. וראה גם לעיל סי' רנט קו"א סק"ג.

יב) רש"י שם ד"ה אי דליכא. רמב"ם שם. רא"ש שם. ר"ן שם (כ, ב) סוד"ה אמר. טור ושו"ע שם.

יג) רב נחמן בר יצחק צד, ב לפירוש רש"י ד"ה לאפוקיה, וכל שכן להמרדכי פרק כירה רמז שיג. לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה ומ"ש אפילו. ט"ז סק"א.  וראה חקרי הלכות ח"א יח, א.

יד) רב נחמן בר יצחק שם.

טו) דברים יז, א. ברכות יט, ב. מנחות לה, א. רש"י שם ד"ה לא תעשה. רמב"ם סופכ"ג.

טז) רמב"ם בספר המצות שורש הא'. וראה הל' ממרים פ"א ה"ב. וראה גם לעיל סי' קנח סט"ז. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 104 ואילך.

יז) כדלקמן סי' שמה סי"ט וש"נ.

יח) רש"י שם ד"ה לאפוקיה. ר"ן שם (לה, ב) ד"ה ודאמרינן שכן דעת הראשונים. מ"מ פכ"ו הכ"ג בשם המפרשים והרשב"א שם ד"ה מי. שו"ע ס"ב בשם ויש אומרים.

יט) תוס' צד, א ד"ה גדול. ר"ן שם. מ"מ שם. מ"א סק"ח.

כ) ראה ר"ן שם.

כא) ראה ב"י סי' של סוד"ה ומ"ש ומכל מקום. מ"א שם סוף סק"ג. לקמן שם סוף ס"א.

כב) רב מג, ב. טור ושו"ע ס"א.

כג) ר"ן (כ, ב) ד"ה איתמר. וראה גם רש"י שם ד"ה מת.

כד) גמ' שם וכרב. טור ושו"ע שם.

כה) רי"ף (כ, ב) לפי' הר"ן שם ד"ה וקשיא. רמב"ם פכ"ה הי"ד. תוס' מד, א. רא"ש פ"ג סי' יט. טור וב"י ד"ה טלטול.

כו) סעיף יד.

כז) כדלקמן ס"ד וש"נ.

כח) תוס' צד, א ד"ה גדול. וראה גם תוס' סוכה לו, ב ד"ה שבת. וראה לקמן סי' שיב ס"ד.

כט) מ"א סק"ח לדעת הטור. וכ"ה משמעות התוס' שבת שם וסוכה שם.

ל) כדלעיל ס"א.

לא) זהו כוונת רמ"א סוף ס"א, דהא באם אי אפשר ס"ל כהטור כמ"ש ס"ב, דלא כהרמב"ם פכ"ו הכ"ג (כמבואר במ"א סק"ח).

לב) סעיף יא.

לג) ב"י סוד"ה ואם, לדעת רש"י מג, ב ד"ה מת, והר"ן שם (כ, ב) ד"ה איתמר וטור. רמ"א ס"ב.

לד) ב"י שם.

לה) רש"י צד, ב ד"ה לאפוקיה. ר"ן שם (לה, ב) ד"ה גמ'. טור ורמ"א רס"ב.

לו) רש"י שם.

לז) ב"י שם לדעת הטור.

לח) ראב"ד הובא ברשב"א שם סוד"ה מי ובמ"מ שם. ועיין מ"א סק"ו.

לט) רמב"ם שם. שו"ע ס"ב. וכן הוא גם לטור, עיין מ"א סק"ז.

מ) גמ' שם. רמב"ם שם. מ"א סק"ו.

מא) רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם טור שם.

מב) רמב"ם שם. שו"ע שם.

מג) מרדכי פרק כירה רמז שיג. שו"ע שם.

מד) משמעות הרא"ם במרדכי שם. שו"ע שם.

מה) שו"ע שם.

מו) ר"ח צו, א. הובא בתורת האדם להרמב"ן ענין מי שמתו ד"ה בפרק המצניע. טור וב"י ד"ה וכתב עוד. ר"ן שם (לה, ב) ד"ה ודאמרינן גדול. ט"ז סק"ג. דעה הא' בסתם בשו"ע ס"ב (קו"א סי' ערה סק"ב).

מז) סעיף ב.

מח) רמב"ן בתורת האדם שם. ר"ן שם. וראה גם לעיל ריש ס"א וש"נ. וראה לקמן סי' שנב סוף ס"ב.

מט) מ"א סקי"ג ע"פ הרמב"ן שם.

נ) מ"א שם בשם הרמב"ן שם. וראה גם לקמן סי' שכה סכ"א.

נא) רב אשי קמב, ב. טור ושו"ע ס"ה.

נב) ראה לעיל סי' שח סכ"ב (גבי כלי שמלאכתו לאיסור). שם סעיף עג (גבי גרף של רעי). לקמן סי' שלד סי"ח (גבי ארנקי בשעת דליקה).

נג) טור ושו"ע שם.

נד) רמב"ן במלחמות ורשב"א ור"ן סוף פכ"א.

נה) ראה רש"י שם ד"ה אלא למת. לבוש סוף ס"ה.

נו) הגהות מיימוניות פכ"ו אות כ בשם מהר"מ. הובא ב"י ד"ה וכתב עוד. רמ"א סוף ס"ב.

נז) רמ"א שם. לבוש סוף ס"ב.

נח) כדלעיל סי' שז סי"ב וש"נ.

נט) ראה רמ"א ס"ב בתחילת ההגהה. וראה לעיל סי' רעו ס"ט.

ס) מ"א סקי"ד.

סא) רבינו ירוחם נכ"ח ח"א (רלא, ג). שו"ע ס"ה.

סב) רבינו ירוחם שם. לבוש ס"ה.

סג) סעיף ו.

סד) מרדכי רמז שיב בשם ה"ר אביגדור. שו"ע ס"ד.

סה) אליה זוטא סוף סק"ו ממשמעות המהר"ל מפראג. וראה גם מ"א סוף סקט"ז.

סו) מרדכי שם. שו"ע שם.

סז) מ"א שם. אליה זוטא שם.

סח) רב הונא מג, ב.

סט) רמב"ם פכ"ו הכ"ב. טור ושו"ע ס"ו.

ע) רמב"ם שם. שו"ע שם.

עא) טור וב"י ד"ה ומכל מקום. לבוש ס"ו.

עב) גמרא מג, ב. טור ושו"ע ס"ו.

עג) רמב"ם שם. שו"ע שם.

עד) רש"י שם ד"ה ויושבין.

עה) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

עו) רש"י שם ד"ה חם.

עז) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

עח) רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

עט) רש"י שם ד"ה ופורסין.

פ) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

פא) ב"י ד"ה היה, ומ"א סקי"ח, להרמב"ם שם.

פב) גמרא שם. טור ושו"ע שם.

פג) רמב"ם שם. שו"ע שם.

פד) ראה לקמן סי' שטו ס"א ואילך.

פה) טור וב"י ד"ה ומכל מקום. לבוש ס"ו.

פו) ב"י ד"ה היה לדעת הרמב"ם שם.

פז) משנה קנא, סע"א. טור ושו"ע ס"ז.

פח) ר"ן (סה, סע"א). וראה גם לעיל סי' שח סי"ד.

פט) מ"א סק"כ.

צ) סעי' ג-ד.

צא) מ"א שם.

צב) רש"י קנא, רע"ב.

צג) משנה שם סע"א. טור ושו"ע ס"ז.

צד) שלטי הגבורים שם (כ, ב) אות ב. הובא בד"מ אות ה ובמ"א סקי"ט.

צה) סעיף נט.

צו) משנה קנא, רע"ב ורש"י ד"ה קושרין וד"ה ולא. טור ושו"ע ס"ז.

צז) משנה קנא, ב ורש"י ד"ה אין. טור ושו"ע שם.

צח) ראה זהר ח"א רכו, א.

צט) מלבושי יו"ט (לבוש ס"ז). הובא באליה זוטא סק"ט. באר היטב סקט"ו.

ק) רמב"ם פכ"ה הי"ד.

קא) סעיף ו.

קב) רב אשי קמב, ב. וכדלעיל ס"ז.

קג) רמב"ם שם. רי"ף (כ, ב) ור"ן ד"ה וקשיא. רא"ש פ"ג סי' יט. הובאו בב"י ד"ה טלטול.

קד) כ"כ ר"י בתוס' מד, א דשאני טלטול דמת מכולן. וראה לעיל סי' רעו קו"א סק"ג.

קה) ראה לעיל שם.

קו) כן הוא דעת הרא"ש כמו שהוכיח רבינו בקו"א סי' רעו סק"ג, דאם לא כן מנ"ל להקשות ממת לקש, עיין ב"י שם, וכן פסק בשו"ע ס"ח. וראה מ"א סקכ"ד.

קז) סי"ד וסנ"ב.

קח) ראה גם לעיל סי' רעו ס"י.

קט) ראה לעיל סי' רנט סק"ג. סי' שח ס"ס.

קי) רבינו ירוחם נכ"ח ח"א (רלא, ג). שו"ע ס"ה, וכמו שכתב המ"א סקכ"ד: וצ"ל כו', דלא כמ"ש אח"כ: ובאמת. ובלאו הכי התוס' מקילים יותר כנ"ל (ראה קו"א סי' רעו שם), א"כ דיינו שנפסוק כהרא"ש לפי דעת השו"ע.

קיא) בגמרא קכג, א.

קיב) סעיף ו.

קיג) מ"א סוף סקכ"ד.

קיד) כלאים פ"א מ"ט. שבת נ, סוע"א. רמב"ם שם הט"ו. טור ושו"ע ס"ח.

קטו) רש"י נא, רע"א ד"ה וניטלין. טור ושו"ע שם.

קטז) תוס' נ, ב ד"ה הטומן. ר"ן שם (כג, ב) ד"ה והוי. וראה גם רש"י קיג, א ד"ב אינו חושש. שו"ע שם.

קיז) ר"ן שם.

קיח) תוס' שם ד"ה מקצת. מ"א סקכ"ב: חיטין שזרען כו'.

קיט) סעיף ב.

קכ) תוס' שם ד"ה הטומן. שו"ע ס"ח.

קכא) מ"א סקכ"ג. וראה גם המאור שם (מז, ב) ד"ה תנו רבנן.

קכב) ראה לעיל סי' רנט ס"ג. לקמן סי' שעב סי"ד.

קכג) מ"א סקכ"א, ממשמעות התוס' שם ד"ה מקצת וירושלמי כלאים סופ"ק. וראה חידושי צ"צ יט, ג.

קכד) מ"מ שם. הובא ב"י ד"ה פירות ומ"א שם וט"ז סקי"א.

קכה) ראה פס"ד צ"צ שנח, ג.

קכו) רבי אלעזר בן תדאי קכג, א ורש"י שם ד"ה פגה. טור ושו"ע ס"ט.

קכז) ראה רש"י קמא, א ד"ה הקש. ט"ז סק"ט. וראה לקמן סט"ו. לעיל סי' רעו קו"א סק"ג (גבי תיבנא סריא).

קכח) ראה גם לעיל סי' רנט ס"ב ובקו"א סק"ג.

קכט) מ"מ שם. ט"ז סקי"א.

קל) סעיף ב.

קלא) ב"י בסוף הסי'. שבלי הלקט סי' קכ בשם ר' בנימין. רמ"א סי' שח סל"ח. ט"ז סק"ט.

קלב) סי' שח סעיף עז.

קלג) ראה לעיל סי' רעו ס"ט-י, שכ"ה אחורי ידיו ובין אצילי ידיו. ולעיל סי' שח סט"ו, שכ"ה ברגליו.

קלד) הר"ר יונה הובא ברא"ש פ"ג סי' יט. טור ושו"ע ס"ח. וראה גם לעיל סי' רעו קו"א סק"ג וסי' שא קו"א ס"ק י, שרבינו יונה חידש חילוק זה, וכמה פוסקים אין סוברים כן, או שלא התירו בזה אלא במקום הפסד. וראה גם לעיל סי' רסו סי"ט במוסגר. סי' רעו ס"י במוסגר. סי שא סל"ט. סי' שח סט"ו.

קלה) רש"י קמא, א ד"ה הקש. שו"ע שם. וכדלעיל סי' שח סס"ג.

קלו) רש"י נ, א ד"ה קש. קמא, א ד"ה הקש.

קלז) משנה קמא, א. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' רנט קו"א סוף סק"ג.

קלח) רש"י שם ד"ה הקש. מ"א סקכ"ה. וראה גם לעיל סי' רעו קו"א שם.

קלט) משנה שם. טור ושו"ע שם

קמ) רמב"ם פכ"ה הכ"ב.

קמא) רש"י שם ד"ה או.

קמב) רא"ש פ"ד סי' ח. ר"ן (כג, א). רמ"א סוף ס"ח.

קמג) ס"נ גבי חריות.

קמד) משנה שם.

קמה) ט"ז סק"ט ומ"א סי' שח סקנ"ג.

קמו) סעיף סג.