שיד דברים האסורים משום בנין וסתירה בשבת ובו כ"א סעיפים:

א

א כבר נתבארא שאין בנין וסתירה בכליםב שאין מחזיקים ארבעים סאהג כשאינו בנין גמורד לפיכך חביתה של חרסו שאינה מחזקת ארבעים סאה שנשברה ודיבק שבריה בזפתז מותר לשברה בשבתח בין ביד בין בכליט כדי ליקח מה שבתוכה ואין בה משום סתירה מפני שאינה בנין גמורי ובלבד שלא יתכויןיא לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתחיב נאהיג שא"כ הרי הוא מתקן כלייד וחייב משום מכה בפטיש כמו שיתבארטו אבל כשאינו מתכוין לכך מותר ולא גזרו שמא יתכוין לכך מפני שחבית השבורה ודבוקה בזפת היא גרועה בעיניו ואינו חושש עליה כשחוזר ושוברה לתקן לה פתח נאהטז אבל אם היא שלימה אסור לשברהיז אפילו בענין שאינו מתקן לה פתח נאה מפני שסתירת בנין גמור אסורה אף בכליםיח ועוד גזירה שמא יתכוין לנקבה נקב יפה שיהא לה לפתח נאהיט:

ב

ב התוקע יתד בכותלכ לתלות בוכא כלים וכיוצא בזה חייב משום בונהכב ואפילו לא תקע היתד אלא שקדח חור בכותל לתקוע בו יתד חייב משום בונה על נקב זה הואיל ונקב זה הוא מועיל לבניןכג דהיינו לתקיעת היתד וכן העושה נקב בקרקע הבית כדי שיצאו המים חייב משום בונהכד אבל העושה נקב בדבר תלוש אינו חייבכה אלא אם כן הנקב עשוי להכניס ולהוציא בו כגון נקב שבלול של תרנגוליםכו שאינו מחובר לקרקעכז שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבלכח שנקב זה הוא פתח גמור וחייבים על עשייתו משום תיקון כלי שהיא תולדת מכה בפטישכט כמ"ש בסי' ש"בל ובין שעשה הנקב בעץ בין במתכתלא בין בכליםלב חייב עליו משום מכה בפטיש אם הוא עשוי להכניס ולהוציאלג:

ג

ג וגזרו חכמים על כל נקב אפילו עשוי להוציא בלבד או להכניס בלבד שמא יבא לעשות נקב שחייבים עליולד לפיכךלה אין נוקבים נקב חדש בחביתלו שיזוב בו הייןלז ואפילו היה בו נקב ובא להוסיף בו מעט להרחיבו אסורלח והוא שמתכוין להוסיףלט אבל אם היה סכין תקוע בחבית של עץ מבעוד יום כדי שיזוב היין במקום נקיבתו כשיוציאו אותו מותר להוציאו ולהכניסו בשבתמ ואף שאי אפשר שלא יוסיף בנקב ע"י הוצאה זו אין בכך כלום כיון שאינו מתכוין להוסיף ואף שפסיק רישיה ולא ימות הואמא מכל מקום כיון שאף העושה נקב חדש כזה במתכוין אין בו איסור אלא מדברי סופרים הואיל ואינו עשוי אלא להוציא בלבד לפיכך לא החמירו בו כל כך לאסור אף להוסיף שלא במתכויןמב.

ויש חולקים ואומריםמג שלא התירו להוציא הסכין מהחבית בשבת אלא אם כן כבר הוציאו פעם אחת מבעוד יום שאז אינו פסיק רישיה שיוסיף בנקב ע"י הוצאה זו שבשבת אלא אפשר שלא יוסיף כלום וא"כ אף אם אירע שמוסיף אין בכך כלום שדבר שאינו מתכוין הוא.

והעיקר כסברא הראשונהמד ומכל מקום במקום שאין שם צורך כל כך טוב לחוש לסברא האחרונהמה:

ד

ד אבל סכין שהוא תחוב בכותל של עץ מבעוד יום אם הוא תקוע קצת בחוזק נהגו בו איסור להוציאו בשבתמו אלא אם כן הוציאו כבר פעם אחת מבעוד יוםמז שאז אינו פסיק רישיה שיוסיף בנקבמח אבל כשעדיין לא הוציאו מעולם מנקב זה אי אפשר שלא יוסיף בנקב כשמוציאו בשבת כיון שהיה תקוע קצת בחוזקמט ולא התירו להוסיף שלא במתכוין אלא בחבית שאף לעשות בה נקב בתחלה ובמתכוין אין בו איסור לעולםנ אלא מדברי סופרים אבל העושה נקב בכותל במתכוין חייב חטאת לפעמים דהיינו אם נוקבו כדי לתקוע בו יתד ואף המוסיף כל שהוא בנקב זה במתכוין חייב לכן יש להחמיר בו שלא להוסיף בו אף שלא במתכוין כשהוא פסיק רישיהנא זהו טעם המנהג.

אבל מן הדין אין בזה איסור ברורנב כיון שמכל מקום אם היה עושה נקב חדש בכותל בענין זה ממש שהוא מוסיף בו עכשיו בהוצאת הסכין דהיינו שלא על מנת לתקוע בה יתד לא היה בו איסור מן התורה לפי שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופהנג וגם הוא מקלקל הכותל וגם מה שמוסיף בנקב בהוצאת הסכין זהו נעשה כלאחר ידנד וכל כלאחר יד אין בו איסור כלל מן התורה אף במלאכה גמורהנה אם כן אין לאסור להוסיף שלא במתכויןנו כמו שלא אסרו כן בחבית לפי מה שנתבארנז שהעיקר כהמתירין שם ומכל מקום אין להקל נגד המנהגנח:

ה

ה אבל סכין התקוע בספסל או בשאר דבר התלוש מותר להוציאו בשבת אף שעדיין לא הוציאו מעולםנט מפני שבעשיית נקב בדבר תלוש אין בו איסור לעולם משום בונה אלא משום גזירת תיקון כלי אם עשהו פתח להכניס או להוציאס אבל כשאינו עושהו פתח כלל לא להכניס ולא להוציא אלא שנעשה ממילא ע"י הוצאת הסכין אין בו איסור כללסא ואם הוא תקוע בחבית גדולה או בשאר כלים גדולים שמחזיקין מ' סאה שיש בהם בנין וסתירה הרי דינו כתקוע בכותלסב:

ו

ו חבית שהיה בה נקב ונסתםסג אפילו סתמו בידים בעץסד או בדבר אחר מותר לפותחו בשבת במה דברים אמורים כשהוא למעלה מן השמרים אבל אם הוא כנגד השמרים אסור לפותחוסה (אלא אם כן עשוי לפותחו ולסותמו תדיר כגון ברזא שבחבית) שכיון שהוא למטה כל כך הרי כל כובד היין נשען עליו וצריך סתימה מעולה לפיכך כשפותחה חשוב כפותח נקב חדשסו משא"כ למעלה מן השמריםסז שאין צריך סתימה מעולה אינו חשוב כפותח מחדשסח:

ז

ז במקום שמותר לפתוח נקב ישן שנסתם מותר לנקבו אפילו במקדח כגון אם נשברה הברזא שבחבית ואינו יכול להוציאה יכול לנקבה במקדחסט ואין צריך לומר שמותר ליקח ברזא אחרת ולהכות באותה ברזא התחובה בה אם הוא לצורך לשתות יין בשבתע ובלבד שלא תהא הברזא התחובה בה נגד השמריםעא כמו שנתבארעב:

ח

ח יש אומריםעג שלא התירו לפתוח נקב ישן אלא בחבית של חרס שאין הסתימה מהודקת יפה בנקב אבל בחבית של עץ שמהדקין מאד העץ שסותמין בו הנקבעד וחותכין ראשו על דעת שלא להוציאו ודאי נראה שזהו נקב חדש ואסור ויש חולקין על זהעה ויש לסמוך על דבריהם במקום צורך גדול להקל בדברי סופריםעו:

ט

ט מותר ליתן קנה חלולעז או שאר ברזאעח בחבית להוציא בהם היין אע"פ שלא היו מעולם בחבית זו ואינו יודע כלל אם יבאו למדת הנקב של חבית זועט ואין חוששיןפ שמא לא יבאו למדתו ויחתכם ויגרדם בסכיןפא סביב סביב עד שיבאו למדתו ויתחייב משום מחתך כמו שיתבארפב:

י

י אבל אסור ליתן עלה של הדס בנקב שבחביתפג כדי שלא יהיה היין שותת על דופני החביתפד אלא יהיה מקלח על העלה המקופל ועשוי כעין מרזבפה גזרה שמא יתקן מרזב ליינופו שיפול היין לתוכו וילך למרחוק ומה שלא גזרו כן בנתינת קנה חלול הוא לפי שהקנה אין הוא עושה שום מעשה בגופו אלא שתוחבו בחבית לפיכך אין גוזרין שמא יבא לעשות מעשה לתקן מרזב ליינו משא"כ בעלה שעושה מעשה בגופו שלוקחו ומקפלו כעין מרזב כיון שנראה כעושה מרזב גזרו בו שמא יבא לתקן מרזב גמור ליינופז:

יא

יא ויש אומריםפח שגם בעלה לא אסרו משום גזרת מרזב אלא משום גזרה שמא יתקלקל עלה זה ויקטום עלה אחרפט מן הענף התלוש ליתנו בנקב החבית וקטימה זו אסורה משום תיקון כליצ שכל דבר שמתקנו בשבת שיהיה ראוי להשתמש בו איזה תשמיש יש בו משום תיקון כליצא כמו שיתבאר בסי' ש"מצב ואף אם העלה הוא רך וראוי למאכל בהמה אעפ"כ יש איסור בקטימתו משום תיקון כליצג שלא אמרו אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כליצד הואיל והן רכין ואין מתקיימיןצה כמו שיתבאר בסי' שכ"בצו אלא כשמתקן האוכל להיות כלי בפני עצמו כגון שקוטם קש לחצוץ בו שיניו שאינו חשוב כמתקן כלי לפי שאין דרך האוכל כלל לעשות ממנו כלי בתחלה כיון שאינו מתקיים הרבה אבל דרך הוא לתקן בו כלי העשוי כבר כגון ליתן העלה בנקב שבחבית העשויה כבר לפיכך כשקוטמה לכך יש בקטימה זו משום תיקון כליצז.

ולפי סברא זו שאין איסור בנתינת העלה בנקב שבחבית אלא משום שמא יקטום לא אסרו במקום שיש לו הרבה עלין קטומים מבעוד יוםצח שאז אין לחוש שמא יקטוםצט שאף אם יתקלקל אחד או שניםק הרי יש לו עוד ואין חוששים שמא יתקלקלו כולם ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקלקא:

יב

יב קורע אדם עור שעל פי החבית של ייןקב או שאר משקה שלצורך השבת ואינו חושש מפני שפסיקת תלוש מותר לכתחלה כמו שיתבארקג ובלבד שלא יתכוין לעשות כעין מרזב מעור הקרועקד מפני שהוא כמתקן כליקה:

יג

יג מביא אדם חבית של יין לפני האורחים ומתיז ראשה (פירוש ראש החבית הוא במקום המגופה שזהו מקום הגבוה שבה כשהיא מונחת שסביב למקום זה מכל צדדיו היא משפעת ויורדתקו) בסייףקז למטה ממגופתה דהיינו שחותך שפת פיה סביב עם המגופה שעל פיהקח ואף שעל ידי כך נעשה פתח חדש לחבית אין בכך כלום מפני שבודאי אין כוונתו כדי לעשות פתח חדש שאין דרך כלל לעשות כן להתיז ראש החבית בשביל עשיית פתחקט אלא לעין יפה הוא מתכויןקי להראות נדיבות לבו לפני האורחיםקיא שמרחיב להם מקום מוצא הייןקיב והוא שהחבית שבורה ודבוקה בזפתקיג וגם אינה מחזקת ארבעים סאהקיד שאין בה משום סתירה כמו שנתבאר למעלהקטו.

אבל אסור לעשות נקב בגוף החבית אפילו ברומח שעושה נקב גדולקטז שאינו דומה לפתחקיז מפני שמכל מקום על כרחך הוא מתכוין לפתחקיח דהיינו שמפני שאינו חפץ לפתוח המגופה תדיר מאיזה טעם שיש לו לכך הוא עושה נקב זה להוציא בו יין בכל עת שלא יחפוץ לפתוח המגופהקיט והרי זה פתח גמור העשוי להוציא שאסרוהו חכמיםקכ שאם היה מתכוין לעין יפה היה לו לפתוח המגופהקכא שדרך שם יכולין להוציא יין יותר בריוח מדרך הנקב שעשה הוא:

יד

יד אבל מותר לעשות נקב במגופה מלמעלה להוציא בו ייןקכב אף אם החבית היא שלמהקכג לפי שאין דרך כלל לעשות פתח במגופה מלמעלהקכד אלא נוטל כל המגופהקכה ולפיכך נקב זה שמלמעלה אינו נראה ונחשב כפתח כלל ולכן לא אסרוהו במגופה הואיל ואף העושה בה נקב גמור להכניס ולהוציא בו היין אינו חייב מן התורהקכו כמו העושה בחבית עצמהקכז מפני שהמגופה אינה חשובה חיבור להחביתקכח אף כשהיא נתונה על פיהקכט אלא הוא דבר בפני עצמו ולכן אין הנקב שבה קרוי עשוי להכניס ולהוציא בו לפי שכשמוציא ומכניס דרך הנקב שבה הרי זה כאלו מוציא ומכניס דרך פי החבית בלבד לפי שהנקב אינו מועיל כלום להוצאה והכנסה זו שאף מבלעדו היה יכול להכניס ולהוציא דרך פי החבית ואף שפיה סתום במגופה אין זו סתימה גמורה הואיל ואין המגופה חשובה חיבור לחבית לכן לא החמירו בה כל כך לאסור בה אפילו נקב שאינו עשוי אלא להוציא בלבדקל אם הוא עשוי במקום שאין דרך לעשות שם פתח דהיינו על גבה מלמעלה.

אבל אסור לעשות בה נקב בצדהקלא דהיינו במקום שהיא משפעת ויורדתקלב לפי שדרך הוא לפעמים לעשות בה פתח מן הצד כשרוצה שתהא החבית פתוחה להוציא ממנה יין תדיר ואינו רוצה לפתוח המגופה שלא יפול עפר או פסולת בייןקלג לכן עושה בה פתח פתוח מן הצד:

טו

טו אבל בגופה של חבית אסור לעשות נקב אפילו מלמעלהקלד אף שאין דרך לעשות שם פתח לפי שכיון שאם היה עשוי להכניס ולהוציא היה חייב עליו מן התורה אף שעשאו מלמעלה לפיכך גם כשאינו עשוי אלא להוציא בלבד אסור מדברי סופרים אף שעשאו מלמעלהקלה:

טז

טז המחתך את העורקלו ומקפיד לחתכו במדה הצריכה לוקלז כגון שמקצעו לרצועות וסנדליםקלח הרי זה אב מלאכה שכן במשכן היו מחתכים עורות אילים ותחשים במדה לעשותן מכסה לאהלקלט וכל המחתך איזה דבר תלוש ומקפיד לחתכו במדה הרי זה תולדת המחתךקמ כגון הקוטםקמא ראש הנוצה שהוא דק ורך וראוי ליתנו בכר או בכסתקמב חייב אם מתכוין לכךקמג מפני שמקפיד לקטמו במדה הראויה לוקמד וכן המגרד ראשי כלונסותקמה שיהיו שוין וחדיןקמו חייב משום מחתך.

וכן המבקע עצים לחתיכות אם מקפיד לחתכן במדה חייב משום מחתךקמז ואף אם אינו מקפיד על מדתן אם מבקע לחתיכות דקות מאד להבעיר בהן האש חייב משום טוחןקמח אבל המבקע לחתיכות גדולות ואינו מקפיד על מדתן אין בו איסור אלא מדברי סופרים משום שהוא מעשה חול וזלזול שבתקמט אם אין בהם משום טלטול מוקצה כגון עצים המיוחדים לתשמיש ומוכנים לטלטלקנ.

אבל שאר דבר תלוש שאין בחתיכתו משום מעשה חול מותר לחתכו לכתחלה כל שאינו מתכוין לחתוך במדה ואינו חותך לחתיכות דקות מאד וגם הוא דבר שאין בו תיקון כלי בחתיכתוקנא וכמו שיתבאר בסי' ש"מקנב לפיכךקנג מותר לחתוך קשרי השפוד שקושרים בטלה או עוף הצלויים בוקנד וכן עופות ממולאים שתפרן מותר לחתוך חוט התפירהקנה:

יז

יז וכן חותמות שבכלים כגון שידה תיבה ומגדל שהכיסוי שלהם קשור בהם בחבל מותר לחתוך החבלקנו אפילו בסכיןקנז או להפקיעוקנח דהיינו להתיר קליעתוקנט כדי לפותחם ליקח מה שבתוכם ואין צריך לומר שמותר להתירקס הקשר שהרי אינו קשר של קיימא שהוא עשוי להתירו תדירקסא ואף שהחבל עשוי לחבר הכיסוי עם הכלי וכשחותכו או מפקיעו הרי זה סותר חיבורם אין בזה משום סתירה לפי שהחבל הוא חיבור גרוע שאינו חזק כל כך וכשסותרו הרי הוא סותר בנין גרוע ואין סתירה בכלים אלא כשסותר בנין גמורקסב לפיכך אינו מותר לחתוך ולהפקיע אלא בחבל וכיוצא בו אבל פותחות של עץ ושל מתכת שהם חזקים אסור להפקיע ולשבר אם נאבד המפתח שזהו סתירה גמורה האסורה אף בכליםקסג.

וכן אסור להסיר הצירים שאחורי התיבהקסד (דהיינו היתידות שמחברים כיסוי התיבה עם דופנהקסה מאחורים שתוחבין יתד בחורים קטנים שבשני ברזלים משולבים אחד קבוע בכיסוי ואחד קבוע בדופן וע"י היתד התקוע בשניהם יחד הם מחוברים ומשולבים זה עם זה ויתד זה ראשו אחד עב קצת וראשו השני יש בו נקב ותוחבין בו יתד קטן) מפני שהם תקועים בחוזק והרי זו סתירה גמורהקסו. וכן אסור להסיר החשוקים מחבית של עץ העשויה מנסרים הרבה והם מחוברים ע"י החשוקים שעליהם וכשמסיר החשוקים הרי זו סתירה גמורהקסז.

ומכל מקום ע"י נכרי יש להקלקסח בין בשבירת פותחות בין בהסרת הצירים והחשוקים לפי שיש אומריםקסט שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה גמורה ולא אמרו שהמחזיר דלת שידה תיבה ומגדל ותוקעה בחוזקקע וכן המחזיר כלי של פרקים ותקע בחוזקקעא חייב חטאת אלא מפני שהוא מתקן כלי וחייב משום מכה בפטישקעב אבל כשסותר דבר התקוע בחוזק ואפילו סותר ושובר כלי שלם לגמרי אין בזה שום איסור כללקעג אם הוא לצורך השבתקעד ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכריקעה אם הוא לצורך השבתקעו:

יח

יח חותלות של תמרים ושל גרוגרותקעז דהיינו כלים העשוים מכפות תמריםקעח ומניחין בתוכם גרוגרות או תמרים שלא נתבשלו בחמה שיגמרו שם בישולםקעט אם הכיסוי קשור בהם בחבלקפ מותר להפקיעקפא החבל או לחתכוקפב כמו שנתבאר למעלהקפג ואפילו גופן של כלים אלו מותר להפקיע ולחתוךקפד מפני שבנין כלים אלו העשויים מכפות תמרים הוא בנין גרוע שאינו עשוי להתקיים הרבהקפה וכשסותרו אינו אלא כמי ששובר אגוזים ושקדים בשביל האוכל שבהםקפו:

יט

יט חותמות שבקרקעקפז כגון דלת של בור שקשור בו בחבלקפח מותר להתיר הקשרקפט מפני שאינו קשר של קיימא שהוא עשוי להתירו תדירקצ אבל אם אינו יכול להתיר הקשר אסור להפקיע קליעת החבל או לחתכוקצא משום איסור סתירהקצב שבכל דבר המחובר לקרקע יש בו בנין וסתירהקצג אפילו אינו בנין גמורקצד.

במה דברים אמורים כשהדלת עשויה שם לקיום על מנת שלא להסירה בשבתקצה אלא כשרוצה לפתוח הבור מתיר הקשר ופותח הדלת אבל אינו מסירה משם לגמרי אלא היא קבועה שם לאיזה זמן אבל אם אינה עשויה לקיום כלל אין בה משום סתירה לא בהפקעת החבל או חתיכתו ולא אפילו בהסרת הדלת עצמה אלא אם כן היא סובבת על צירה והוא שומט הציר מחורו כמו שנתבאר בסי' שי"גקצו ומטעם זה מותר להסיר הדף שמשימין לפני התנור ושורקין אותו בטיט מערב שבת כמו שנתבאר בסי' רנ"טקצז מפני שאינו עשוי לקיום כלל אלא על מנת להסירו בשבתקצח:

כ

כ כשם שאסור לפתוח כל נקב משום גזרת תיקון כלי כמו שנתבאר למעלהקצט כך אסור לסתום כל נקבר מפני שהוא כמתקן כלירא לפיכך אסור לסתום נקב החבית אפילו בדבר שאינו מתמרח ואינו בא לידי סחיטה כגון שיסתום בצרור או בקיסםרב שהוכנו לתשמיש מבעוד יום שאין בהם משום איסור טלטולרג אבל אם מניח איזה אוכל וכל כיוצא בו בתוך הנקב כדי להצניעו ונמצא הנקב נסתם מותררד.

ומותר לתלמיד חכם להערים בדבר זה שיסתום הנקב באיזה אוכל או כל כיוצא בו ויאמר לכל רואה שאינו מתכוין אלא להצניעורה הואיל ואף אם יעשה בלא הערמה שיאמר שמתכוין לסתום אין כאן איסור אלא מדברי סופריםרו וגם כיון שהוא תלמיד חכם לא יבא לעשות בלא הערמהרז אבל לעם הארץ לא התירו להעריםרח שמא יבא לעשות בלא הערמהרט שלא יאמר כלל שהוא מתכוין כדי להצניעו אלא כדי לסתום הנקב ויש מתיריםרי בזה אף לעם הארץ ויש לסמוך על דבריהם להקל לתלמיד חכם שמותר לו להערים בדבר זה אף בזמן הזה שאין לנו תלמידי חכמים לענין שאר דבריםריא.

וכל זה לסתום הנקב בדבר שאין דרך לסתום בו אבל מותר לסתום בעץ שדרך לסתום בוריב דהיינו לסתום בברזאריג את הנקב העשוי להוציא בו יין אפילו אינו עשוי לפתחו ולסתמו תדיר אלא לעתים רחוקים מפני שאינו נראה כמתקן כלי בסתימה זו כיון שדרך הוא לעולם לסתמו בעץ זהריד אבל בדבר שאינו מתוקן לברזא אסור לסתום בו הנקב העשוי להוציא בו יין אם נאבדה הברזא אלא אם כן ע"י הערמה לתלמיד חכם כמו שנתבאר:

כא

כא הממרח רטייהרטו דהיינו שמחליקרטז ומשווהריז הגומות שבה וכן הממרח שעוה או זפת וכל כיוצא בהן מדברים המתמרחים עד שהחליק פניהם הרי זה תולדת ממחק את העורריח דהיינו שמגרר את הצמר או השער מעל העור עד שמחליק פניו שהוא אב מלאכה שכן היו עושין במשכן כמו שנתבאר בסי' ש"בריט.

לפיכך אין סותמין נקב בשעוהרכ וכיוצא בהרכא אפילו אינו מכניס השעוה בתוך הנקב אלא מניחה על פי הנקב שאינו נראה כמתקן כלי בסתימה זו כיון שאין הסתימה נכנסת בתוך עובי דופני הכלי שבמקום הנקב אלא היא על פי הכלי מגבורכב וגם אפילו אם אין בשעוה זו משום איסור טלטול כגון שהכינה לתשמיש מבעוד יוםרכג אעפ"כ אסור לסתום בה משום גזירה שמא ימרח השעוהרכד לדבקה בדופני הכלי סביב הנקברכה עד שיחליק פניה שםרכו ויתחייב משום ממחקרכז ואפילו בשומןרכח או בשמן עברכט אסור לסתום גזרה משום שעוהרל.

ואסור להערים בכאן ולומר שאינו מתכוין אלא להצניעו אפילו הוא תלמיד חכםרלא שכיון שבשעוה קרוב הדבר מאד לבא לידי חיוב חטאת שישכח וימרח כדרכו בחול כדי שתהא הסתימה מהודקת יפה לכן אסרו גם בשומן ושמן גזרה משום שעוה וכיוצא בה:


א) לעיל סי' שיג סעי' טז; יח-ט.

ב) טור ושו"ע ס"א. ונסמן לעיל שם.

ג) ב"י בשם תרומת הדשן סי' סה, בשם אור זרוע ח"ב סי' עח, מרש"י עירובין לה, א ד"ה ומתני'. רמ"א ס"א.

ד) תוס' קב, ב ד"ה האי. עירובין לד, ב ד"ה ואמאי. רא"ש עירובין פ"ג סי' ה. טור ושו"ע ס"א.

ה) משנה קמו, א.

ו) משמעות רש"י ביצה לג, ב ד"ה במוסתקי. ועיין לקמן ס"ח.

ז) תוס' קמו, א ד"ה שובר. רא"ש פכ"ב סי' ו, מביצה שם במוסתקי, וכפירוש רש"י שם. טור ושו"ע שם.

ח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

ט) רש"י במשנה שם ד"ה שובר.

י) תוס' עירובין לד, ב ד"ה ואמאי. רא"ש פ"ג סי' ה. לבוש ס"א. וראה לעיל סי' קנט ס"י לענין נט"י.

יא) משנה שם.

יב) רש"י שם ד"ה ובלבד. טור ושו"ע שם.

יג) רש"י שם. לבוש ס"א.

יד) טור ושו"ע שם.

טו) ראה לקמן סעיף יז וסעיף טו. וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 200.

טז) תוס' שם. רא"ש שם. מ"א סק"ג.

יז) טור ושו"ע שם.

יח) ב"י ד"ה ומ"ש אבל.

יט) רש"י ביצה שם. תוס' ורא"ש שם.

כ) רש"י קג, רע"א ד"ה הקודח.

כא) רש"י שם ד"ה ושבקיה.

כב) כרב בגמ' שם.

כג) גמ' ורש"י שם (ד"ה בשלמא) לרב. תרומת הדשן סי' סד. הובא בט"ז סק"ב.

כד) מ"א סק"ג, בשם שו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ה. וכן העושה גומא בקרקע, כדלקמן סי' תקו ס"ב. וראה עוד סי' תצח סכ"ט. סי' שלז ס"א.

כה) מ"א שם, לדעת הרמב"ם פכ"ג ה"א.

כו) רבה קמו, א. רמב"ם שם.

כז) מ"א שם לדעת הרמב"ם.

כח) גמ' שם. רמב"ם שם.

כט) רמב"ם פ"י הט"ז ופכ"ג ה"א.

ל) ס"ה וש"נ.

לא) ואבנים וכיוצא בהם משאר דברים הראוים לעשות מהן כלים (לקמן סי' תעז סי"א).

לב) אבל לא באוכלין (כדלקמן שם).

לג) רמב"ם פ"י הט"ז. מ"א שם. וראה מי טל (בונה) סי' מח-ט.

לד) רמב"ם רפכ"ג, ממימרא דרבה קמו, א.

לה) רמב"ם שם.

לו) ברייתא שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"א.

לז) ראה ט"ז סק"ב.

לח) ר' יוחנן שם ע"ב כיש אומרים שבברייתא. טור ושו"ע שם.

לט) ראבי"ה סי' שלח. מרדכי שם בפרק חבית רמז תמ. רמ"א ס"א.

מ) ראבי"ה שם. מרדכי שם. שו"ע שם.

מא) שחייב, כדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

מב) ט"ז סק"ב בדעת המדרכי והשו"ע.

מג) תרומת הדשן סי' סד. רמ"א סוף ס"א.

מד) ב"י שם. ט"ז סוף סק"ב.

מה) ט"ז שם. וראה גם מ"א סק"ה.

מו) תרומת הדשן סי' סד. שו"ע סי"ב.

מז) ב"י סוף הסי'. רמ"א סי"ב.

מח) כדלעיל ס"ג בחבית.

מט) תרומת הדשן שם: כמעט פסיק רישיה הוא שלא יוסיף בנקב.

נ) כשעושהו להוציא בלבד, כדלעיל ס"ג וכדלקמן ס"ה.

נא) ע"פ תרומת הדשן שם וט"ז סק"ב.

נב) מ"א סק"ה. וכן כתב הט"ז שם.

נג) מ"א שם. ט"ז שם. וראה גם לקמן סי' תצח סכ"ט.

נד) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שלז ס"א.

נה) ראה לעיל סי' שא ס"ב.

נו) אף שהוא פסיק רישיה. וראה לקמן סי' שכ סכ"ד לענין פסיק רישיה דלא ניחא ליה.

נז) סעיף ג.

נח) ראה מ"א שם.

נט) תרומת הדשן שם ומוסכם לכל הדעות.

ס) תרומת הדשן שם.

סא) ראה ט"ז שם בדעת התרומת הדשן. וראה גם לקמן סי' שכח סל"ב.

סב) ראה תרומת הדשן שם.

סג) ברייתא קמו, א. טור ושו"ע ס"ב.

סד) ראה שבלי הלקט סי' קטז. הובא בב"י סוד"ה היה.

סה) רבה קמו, ב. טור ושו"ע שם (למטה מן השמרים). שבלי הלקט שם (כנגד השמרים).

סו) רש"י שם ד"ה למטה. טור ושו"ע שם.

סז) רבה שם. טור ושו"ע שם.

סח) משמעות רש"י שם בסוגיא.

סט) מרדכי רמז תמ. שו"ע ס"ג.

ע) תשובה אשכנזית בשם ה"ר אביגדור. הובא ב"י ד"ה היה. שו"ע ס"ד.

עא) רמ"א ס"ד.

עב) סעיף ו.

עג) כל בו סי' לא (כט, ג). שו"ע ס"ג.

עד) ראה לעיל סי' קנט סוף ס"י: עץ בעץ מתהדק היטב.

עה) משמעות שבלי הלקט סי' קטז. הובא בב"י סוד"ה היה. וראה אליה רבה סק"ד שכן משמע מכל הפוסקים.

עו) ראה מרדכי רמז תמ. הובא ב"י ד"ה היה.

עז) כרבי יאשיה בברייתא קמו, ב. וכשמואל בגמ' שם. טור ושו"ע ס"ה.

עח) שבלי הלקט סי' קטז. הובא בב"י סוד"ה היה. רמ"א ס"ה.

עט) רש"י שם ד"ה ולא.

פ) גמ' שם.

פא) ראה רש"י ביצה לג, ב ד"ה אינו.

פב) סעיף טז.

פג) שמואל קמו, ב. שו"ע ס"ה.

פד) רי"ף שם (סא, סוע"ב).

פה) רש"י שם ד"ה טרפא. שו"ע שם.

פו) רב יימר מדפתי שם, וכפירוש רש"י שם ד"ה גזירה, הובא גם בתוס' שם ד"ה משום. רמב"ם פכ"ג ה"ו ומ"מ שם.

פז) תוס' שם. שו"ע שם.

פח) רא"ש פכ"ב סי' ח, וכרב אשי קמו, ב. ב"י ד"ה עלה בדעת הטור.

פט) ב"י שם. לבוש ס"ה.

צ) רש"י שם ד"ה שמא יקטום.

צא) רש"י ביצה לד, א ד"ה אין מפצעין.

צב) סי"ז, ע"ש.

צג) ר"ן ביצה (יט, א) ד"ה אוכלי.

צד) רב יהודה ביצה לג, רע"ב. וראה לקמן סי' תרמו סי"ג.

צה) ר"ן שם.

צו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ד.

צז) ר"ן שם. ב"י סוד"ה וה"ה. מ"א סק"ו.

צח) טור. רמ"א סוף ס"ה.

צט) ב"י ד"ה עלה. רמ"א שם.

ק) ראה ב"י שם. וראה ב"ח סוד"ה עלה ודרישה סק"ה.

קא) משמעות רמ"א שם ומ"מ פכ"ו ה"ו. ועיין ב"י סוד"ה ואפילו נקב בדין דלקמן סי"ב.

קב) תוספתא פי"ז ה"ט. ביצה פ"ג ה"ט. הובא ב"י שם ומ"א סוף סקי"ד.

קג) סט"ז. וראה הטעם לקמן סי' שמ סי"ז במוסגר.

קד) תוספתא שם, וכפי' הב"י שם.

קה) ב"י שם. אליה זוטא סק"ג.

קו) ראה פרישה סק"ה קרוב לסופו.

קז) רשב"ג בברייתא קמו, א. שו"ע ס"ו.

קח) רש"י שם ד"ה התם. תוס' מח, ב ד"ה וכי. ב"י ד"ה מותר ממשמעות הרמב"ם פכ"ג ה"ב. מ"א סק"ז.

קט) ראה טור ושו"ע שם.

קי) גמ' שם.

קיא) רמב"ם שם. ב"ח ד"ה ומ"ש דלאו.

קיב) רש"י שם ד"ה לעין יפה.

קיג) שלטי הגבורים שם (סא, ב) אות א. מ"א סק"ז.

קיד) ב"י שם, בשם תרומת הדשן סי' סד, בשם אור זרוע ח"ב סי' עח אות יב. שלטי הגבורים שם. לבוש סוף ס"ו.

קטו) סעיף א.

קטז) רב ששת שם ורש"י ד"ה בבורטייא וד"ה לעין. טור ושו"ע שם.

קיז) טור ושו"ע שם. וראה רש"י שם.

קיח) גמ' שם.

קיט) ט"ז סק"ד, בדעת רש"י שם.

קכ) כדלעיל ס"ג. וראה גם תוס' מח, ב סוד"ה וכי.

קכא) גמ' שם ורש"י ד"ה לפתוחי.

קכב) חכמים במשנה קמו, א וכרב הונא בגמ' שם. טור ושו"ע ס"ו.

קכג) מ"א סק"ח.

קכד) רש"י במשנה שם ד"ה וחכמים. טור ושו"ע שם.

קכה) רש"י בגמ' שם ד"ה למעלה.

קכו) תוס' מח, ב ד"ה וכי. מ"א שם.

קכז) ראה לעיל ס"ג ולקמן סט"ו.

קכח) רבא בגמ' שם. תוס' שם.

קכט) רש"י שם ד"ה מגופה.

קל) מ"א שם.

קלא) כחכמים במשנה שם וכרב הונא בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

קלב) ראה פרישה סק"ה קרוב לסופו. וראה גם לעיל סי"ג במוסגר.

קלג) רש"י שם ד"ה אבל מצדה.

קלד) מ"א סק"ח. וראה ב"י ד"ה מותר. ט"ז ס"ק ו.

קלה) משמעות מ"א שם.

קלו) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

קלז) רמב"ם פי"א ה"ז, וראה הגהות מיימוניות אות ז שהוא ממימרא דרב אשי עד, ב. ולשון רבינו הוא מרש"י שם ד"ה ואי.

קלח) רש"י במשנה הנ"ל ד"ה מחתכו.

קלט) ראה רש"י שם ד"ה הצד.

קמ) יראים השלם סי' עדר (קלט, א). סמ"ג ל"ת סה (טו, ג). מרדכי רמז שסד.

קמא) ברייתא עד, ב כדפירש רשב"ל בגמ'. רמב"ם שם.

קמב) רש"י שם ד"ה והקוטמו.

קמג) רמב"ם שם.

קמד) רש"י שם ד"ה משום ממחק.

קמה) ריב"ל עה, ב וכגירסת הרמב"ם שם (המגרד, ולא המגרר). ראה מ"מ שם.

קמו) רש"י שם ד"ה המגרר.

קמז) רב אשי עד, ב.

קמח) רב מנשה שם ורש"י ד"ה דסלית. מ"א סקי"ד. ט"ז סי' תקא סק"ב. וראה גם לקמן סי' תקא ס"ב ובקו"א סק"א. וראה לעיל סי' שא ס"א במוסגר.

קמט) מרדכי ביצה פ"ד רמז תרצא, בשם ראבי"ה סי' תשעד. הובא במ"א שם (עובדא דחול). וכ"ה לקמן סי' תקא שם. וראה לקמן סי' שלה ס"א וסי' שלח ס"ח: מעשה חול הוא וזלזול לשבת. וראה לקמן סי' שטו סי"ד. סי' שכג ס"א. סי' תקד ס"ד. סי' תקצו ס"ב.

קנ) כדלעיל סי' שח סעי' נב-נג. וראה גם לקמן ס"כ.

קנא) שבלי הלקט סי' פז. הובא בב"י סוס"י שיז ומ"א כאן סקי"ד.

קנב) סי"ז. וראה גם לעיל סי"א.

קנג) שבלי הלקט שם. מ"א שם.

קנד) מרדכי שם. שו"ע ס"ט.

קנה) שבלי הלקט שם. ב"י שם. וראה גם לקמן סי' תקט ס"ט.

קנו) שמואל ביצה לא, ב ורש"י שם ד"ה ושל כלים. טור ושו"ע ס"ז. וראה לקמן סי' שיז סוף ס"ו גבי קשרי הכיבוס.

קנז) משמעות הגמרא לב, א. טור ושו"ע שם.

קנח) שמואל שם.

קנט) טור ושו"ע שם. וראה רש"י שם לא, ב ד"ה אבל. שבת קמו, א ד"ה אבל.

קס) שמואל שם. טור ושו"ע שם.

קסא) רש"י שם ד"ה מתיר. מ"א סק"ט. וראה גם לקמן סי' שיז ס"ו.

קסב) כדלעיל סי' שיג סי"ט.

קסג) תוס' קמו, א ד"ה מתיר ובעירובין לה, א ד"ה בעי סכינא. רא"ש שם פ"ג סי' ה. טור ושו"ע שם. וראה גם טור סי' תקיט.

קסד) מרדכי עירובין רמז תפח, בשם רבי פרץ בהגהת סמ"ק סי' רפא אות כ. וכן כתבו בשמו הטור והכל בו סי' לא (כז, ב). שו"ע שם.

קסה) שלטי הגבורים (סא, ב) סוף אות א.

קסו) לבוש ס"ז.

קסז) מ"א סקי"ד.

קסח) סמ"ק סי' רפא (ע' רצד). טור ושו"ע ס"ז. וראה גם מ"א שם.

קסט) הגהות מיימוניות פכ"ג אות א בשם הרא"ם, ביראים השלם סי' עדר (קמ, ב). הובא בטור ושו"ע שם, ובטור סי' תקיט. רש"י מז, א ד"ה חייב. עד, ב ד"ה ואי. ביצה יא, ב ד"ה דאין. ירושלמי פ"ג דעירובין ה"ג. הובא בתוס' לד, ב סוד"ה ואמאי ובשבת קמו, א סוד"ה שובר, ומסייע להו. ועיין תרומת הדשן סי' סה ור"ן שם (סא, ב) ד"ה מתני'.

קע) עירובין קב, ב. לעיל סי' שיג סי"ד. וראה זכרון יוסף אות קיז.

קעא) גמרא מז, רע"ב. לעיל שם ס"כ (בגבורה ואומנות - לענין בונה). וראה אליה רבה סי' שיג סק"ח (לענין מכה בפטיש). וראה גם לקמן סי' תקיט ס"ה.

קעב) רש"י מז, א שם ודף קכב, ב ד"ה גזירה. רא"ש פי"ז סי' א. דעה א' בר"ן שם (מז, א) ד"ה ת"ר. וראה גם לבוש סי' שיג ס"ה. ט"ז שם סק"ו. וראה גם סי' שב ס"ה. סי' שיג סי"ד. לקמן סי' תקיט ס"ה.

קעג) הגהות מיימוניות שם בשם הרא"ם שם. הובא במ"א סי' תקא סקי"ג.

קעד) משמעות המשנה קמו, א. הגהות מיימוניות שם.

קעה) שו"ע שם. ד"מ סק"ו.

קעו) ראה מ"א סקי"א, בשם יש"ש ביצה פ"ד סי' ט. וראה חקרי הלכות ח"א יח, ב.

קעז) ברייתא קמו, א כרבנן. רמב"ם פ"י סוף ה"ג. שו"ע ס"ח.

קעח) רש"י שם ד"ה חותלות. מ"א סקי"ב.

קעט) ראה רש"י שם ובדף מו, רע"ב ד"ה פצעילי. מ"א סקי"ג. וראה גם לעיל סי' שי ס"א.

קפ) רש"י קמו, א ד"ה מתיר. שו"ע שם.

קפא) בקונטרס השלחן הגיה: להתיר הקשר ולהפקיע.

קפב) ברייתא שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קפג) סעיף יז.

קפד) כל בו סי' לא (כו, ד). שו"ע שם.

קפה) ראה מ"א סקי"ג. וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 200.

קפו) כל בו שם. שו"ע שם. וראה קובץ דברי תורה חי"ב ע' כה. מחשבת חיים ע' רל. העו"ב תשמו ע' 87. תשמז ע' 80. תשמח ע' 69. תשמט עד 59.

קפז) שמואל ביצה לא, ב. טור ושו"ע ס"י.

קפח) רש"י שם ד"ה חותמות שבקרקע. טור ושו"ע שם.

קפט) שמואל שם. טור ושו"ע שם.

קצ) רש"י שם. וראה טור ושו"ע שם.

קצא) שמואל שם. טור ושו"ע שם.

קצב) רש"י שם ד"ה ולא חותך. טור ושו"ע שם.

קצג) רש"י שם.

קצד) ראה רש"י עירובין קב, ב ד"ה של בור. תרומת הדשן סי' סד. אור זרוע ח"ב סי' עח אות יב בשם רש"י לה, א ד"ה ובעי (הובא לעיל סי' רנט ס"ז).

קצה) מרדכי פכ"ב רמז תלח. שו"ע שם. וראה גם אור זרוע שם (הובא לעיל שם).

קצו) סעיף ח.

קצז) ס"ז, ע"ש.

קצח) מרדכי שם. שו"ע שם.

קצט) סעיף ג.

ר) רמב"ם פכ"ג ה"ג.

רא) רש"י קלט, ב ד"ה ומנח. וכ"ה משמעות הרמב"ם שם. וראה ב"י סוד"ה אסור. וראה הגהות והערות שבטור השלם אות סו.

רב) רמב"ם שם.

רג) כדלעיל סט"ז וש"נ. ועיין מ"א סוף סקי"ו גבי שעוה והוא הדין הכא.

רד) רמב"ם שם.

רה) רב אשי שם. טור ושו"ע סי"א.

רו) גמ' שם ורש"י ד"ה הערמה. לבוש סי"א.

רז) רש"י שם.

רח) טור (לאיניש דעלמא).

רט) משמעות רש"י שם.

רי) רמב"ם ומ"מ שם.

ריא) מ"א סקי"ו. וראה לקמן סי' שלט סי"א וש"נ.

ריב) בדק הבית בב"י סוד"ה אסור. מ"א סקט"ו.

ריג) תוספת שבת סקכ"ה.

ריד) ראה תהלה לדוד ס"ק טז-יח.

רטו) ריב"ל עה, ב. רמב"ם פי"א ה"ו ופכ"ג הי"א. טור ושו"ע סי' שכח סכ"ו. לקמן שם ס"ל.

רטז) רש"י עירובין קב, ב ד"ה שהוא ממרח. רמב"ם פי"א שם.

ריז) טור שם. ט"ז שם סקי"ח.

ריח) רמב"ם שם.

ריט) סט"ו וש"נ.

רכ) משנה קמו, א. רמב"ם פכ"ג שם. טור ושו"ע סי"א.

רכא) רמב"ם שם.

רכב) מ"מ שם.

רכג) מ"א סוף סקי"ו.

רכד) רמב"ם ומ"מ שם.

רכה) רש"י שם ד"ה מחטאת.

רכו) ראה גם לקמן סי' תקיד סי"א.

רכז) ראה לקמן סי' תקז ס"כ.

רכח) רמב"ם שם.

רכט) רב שם ע"ב ורש"י ד"ה משחא. טור ושו"ע שם.

רל) גמ' שם. רמב"ם שם. מ"א סקט"ז.

רלא) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שלט סי"א.