שטז צידה האסורה והמותרת בשבת ובו כ"ה סעיפים:

א

א צידה היא מאבות מלאכותא שהיתה במשכן בתחשיםב וחלזוןג ואינו חייב עליה אלא כשאין הניצוד מחוסר עוד צידה אחר צידה זוד דהיינו שצד אותו למקום שיוכלו לתפסו שם בקלה ואינו צריך לומר הבא מצודה ונצודנוו דהיינו שאינו צריך לבקש שם תחבולות לתופסוז לפיכך אם הפריח את העוף עד שהכניסו לביתח שחלונותיו סתומיןט או לביבר מקורהי וסתום מכל צד ונעל הדלת בפניויא או שרדף אחר חיה עד שהכניסה לבית או לביבריב אפילו אינו מקורהיג או לגינה או לחצריד ונעל בפניהטו חייב ובלבד שלא יהא הבית או הביבר גדול כל כךטז בענין שצריך לבקש תחבולות לתפוס שם העוף או החיהיז וכל שהבית או הביבר גדול כל כך שאינו יכול להגיע ולתפוס החיה או העוף במרוצה אחתיח מפני שנשמטין ממנו וצריך לרוץ אחריהם שניתיט הרי הן מחוסרין צידה עדיין ופטורכ.

והצד צפור דרורכא דהיינו מין צפור שדרכה לדור בבית כמו בשדהכב שיודעת להשמט בזוית הבית לכל צדכג (ולכך נקרא דרור על שם דירה שדרה בכל מקוםכד) אינו חייב עד שיפריחנה למגדל שהיא ניצודה בוכה דהיינו למגדל שאינו גדול מאדכו אלא הוא בענין שיוכל לתפסו שם בלי תחבולות.

והצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לכיפה שלו שהוא נאסר בהכז.

וכל הצד למקום שהניצוד מחוסר שם צידה עדיין אע"פ שהוא פטור אסור מדברי סופריםכח והצד ממקום שהוא מחוסר צידה שם חייבכט וממקום שאינו מחוסר צידה מותר לצוד לכתחלה ביו"טל אבל לא בשבת משום איסור טלטוללא ויש אוסריםלב גם משום איסור צידה מדברי סופרים:

ב

ב הצד דבר שאינו מחוסר צידהלג כגון שצד צבי חיגר או זקן או חולהלד מחמת עייפות שהוא יגע ואינו יכול לזוז ממקומולה פטור אבל אסור מדברי סופריםלו אבל הצד צבי ישן או סומאלז או חולה מחמת חום שנולד לו בגופולח חייב מפני שהם עשויים להשמט כשמרגישים יד אדםלט ומחוסרי צידה הןמ:

ג

ג המשסה כלב אחר חיה כדי שיצוד אותומא פטור אבל אסור מדברי סופריםמב ואף בחול אסור לצוד בכלבים משום מושב לציםמג ואינו זוכה לראות בשמחת לויתןמד:

ד

ד אין איסור צידה מן התורה אלא בדבר שיש במינו ניצודמה דהיינו שדרך העולם לצוד מין זה שצד הואמו כגון מיני חיות ועופותמז ודגיםמח שדרך העולם לצוד מינים אלו אבל אם צד דבר שאין במינו ניצוד כגון צרעיןמט וזבוביםנ ויתושיםנא וכיוצא באלונב שאין דרך העולם לצוד מינים אלו מפני שאין בהם צורךנג אע"פ שהוא צד אותם לצורךנד פטור אבל אסור מדברי סופריםנה אפילו לצודן שלא לצורך אלא כמתעסק בעלמאנו.

ולכן צריך ליזהר שלא לסגור תיבהנז או לסתום כלינח שיש בה זבובים שהרי הם ניצודים בסתימה וסגירה זו ואף שאינו מתכוין כלל לצידה מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הואנט אלא יתן סכין או שום דבר בין הכיסוי לכלי בענין שיוכלו לצאת משםס ולא יהיה פסיק רישיה ויש מקיליןסא במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחו שנמצא שאין כאן צידה כלל בכיסוי זה ויש לסמוך על דבריהם לענין שאין צריך לדקדק ולעיין אם יש שם זבובים ואף אם רואה בודאי שיש זבובים מפריח מה שנראה לעיניו ודיו ואינו צריך לחפש שמא נשארו עוד זבובים שכיון שהדבר ספק אם ישנן שם אין כאן פסיק רישיהסב:

ה

ה מותר לפרוס מחצלת על גבי כוורת של דבורים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ובלבד שלא יתכוין לצוד הדבוריםסג וגם שיהא בענין שאינו מוכרח שיהיו נצודים בזהסד כגון שנשאר בכוורת חור שאינו מכוסה במחצלת ואפשר להם לצאת דרך שם ואפילו הוא חור קטן ומן הצד שאינו נראה לדבורים אין בכך כלום כיון שהוא אינו מתכוין לצוד ואין כאן פסיק רישיהסה כיון שאפשר שיצאו דרך החור קטן זה שמן הצד ואין הדבר מוכרח שלא יצאו בו אבל אם אין שם חור שאינו מכוסה במחצלת אסור דפסיק רישיה הוא.

ואף שיש מקילין בזבובים במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם יברחוסו מכל מקום כאן נקרא צידה גמורה מה שהדבורים נצודים בכוורת שלא יוכלו לצאת ממנה אע"פ שהוא לא יוכל ליטלם משם בידיו מפני שהכוורת היא מקום צידתן שדרכן להיות בכוורת והרי זה דומה לצד ארי והכניסו בכיפה שלוסז שאף שאינו יכול ליטלו משם בידיו שלא יברח חייב מפני שזהו מקום צידתוסח:

ו

ו הפורש מצודה ובשעת פרישתו נכנסה חיה לתוכה חייבסט אבל אם נכנסה אח"כ לתוכה פטור מפני שבשעת פרישתו אינו ידוע אם יצוד אם לאו אבל אסור מדברי סופריםע ולפיכך אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בה עכבריםעא:

ז

ז צבי שנכנס לביתעב מאליועג ונעל אחד הדלת בפניועד אפילו לא נעלה במנעל אלא שגפפה בלבד והוא בענין שהצבי שמור בכך שלא יוכל לברוחעה חייבעו מפני שזהו צידתועז נעלו שנים פטוריםעח שכל מלאכה שיכול אחד לעשותה ועשאוה שנים פטוריםעט מפני שלא נעשית כדרכה בחול שאין דרך כלל לעשות בשנים מה שאפשר לעשות באחדפ ואם אין אחד יכול לנעול בלבדו ונעלו שנים חייביםפא ואם אחד יכול לנעול בלבדו ואחד אינו יכול ונעלו שניהם היכול חייב ושאינו יכול פטור מפני שאינו אלא מסייע להיכולפב ומסייע אין בו ממשפג וכן הדין בכל מלאכות שבת:

ח

ח אם היה הפתח מגופף כבר בדלת אחר שנכנס הצבי לביתפד בין שנתגפפה הדלת מאליה בין שעבר אחר וגפפה מותר לנעול במנעול שכיון שהצבי הוא כבר שמור שלא יוכל לברוח הרי כבר ניצוד ועומד הוא וכשנועלו במנעול אע"פ שמוסיף שמירה על שמירתופה אינו אלא כשומרו מן הגנביםפו ואין בזה משום צידה:

ט

ט צבי שנכנס לבית וישב אחד על הפתח ומילא(ו)הופז דהיינו שלא נשאר בינו למזוזת הפתח מקום פנוי כל כך בכדי שיוכל הצבי לברוח דרך שם הרי זה חייב ומותר לאדם אחר לישב בצדו של זה באותו מקום פנוי שבינו להמזוזה אף על פי שמוסיף שמירה על שמירתו של ראשוןפח ואפילו עמד הראשון והלך לופט ונסתלק שמירתו ואין הצבי נשמר אלא מחמת ישיבת השניצ שהמקום פנוי שבינו להמזוזה דהיינו מקום ישיבת הראשון אין בו כדי בריחת הצביצא אעפ"כ אין השני צריך לקוםצב ומותר לו לישב עד שתחשך וליטול הצביצג שכיון שבשעה שישב בהיתר ישב שהרי הצבי היה ניצוד ועומד כבר על ידי ישיבת הראשוןצד אין מחייבין אותו להסתלק לאחר שעמד הראשון מפני שאינו עושה כלום עכשיו בישיבה זו שאינו אלא שומר לצבי הניצוד כבר על ידי הראשון ואפילו לכתחלה יכול לישב בצד הראשון על דעת שישאר יושב שם לאחר שיעמוד הראשון וילך לו:

י

י וכן מי שהיה לו צבי קשור בביתו ובא אחד ונעל גם הדלת בפניו כדי להוסיף שמירה על שמירתו ואח"כ ניתר הצבי אין מחייבים אותו לפתוח הדלת כיון שבשעה שנעל בהיתר נעל ועכשיו אינו עושה כלוםצה וכן מי שנעל ביתו לשמרו ולא היה יודע כלל שנכנס צבי לבית ואח"כ נודע לו מותר לו להעמיד הפתח נעול עד שתחשך במתכוין כדי ליטול הצבי לפי שכשנעל בהיתר נעל כיון שלא היה יודע כלום ועכשיו שנודע לו אינו עושה כלוםצו אבל אם יודע שצבי בבית אסור לנעלו אפילו אינו מתכוין כלל לצוד הצבי אלא לשמור ביתו דפסיק רישיה ולא ימות הואצז:

יא

יא וכן מי שישב על הפתח ולא היה יודע שצבי בתוך הבית ואח"כ נודע לו מותר לו לישב שם עד שתחשך שעכשיו אינו עושה כלוםצח וכן מי שנכנסה לו צפור תחת כנפי כסותוצט והיא ניצודה שם מאליהק אין צריך לפתוח לה חלוןקא אלא יושב ומשמרה עד שתחשךקב:

יב

יב מותר לפתוח הבית בפני הצבי כדי שיברח ויצאקג וכן צבי שנכנס למצודה מותר לפרקו ממצודתו ובלבד שלא יטלטלנוקד:

יג

יג שחיטה היא מאבות מלאכותקה שהיתה במשכן באילים ותחשיםקו ולא שחיטה בלבד אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה בהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה בין בנחירה בין בהכאה חייבקז.

החונק את החי עד שימות הרי זה תולדת שוחטקח לפיכך אם נטל דג מן ספל של מים והניחו עד שמת חייב משום חונקקט ולא עד שימות ממש אלא כיון שיבש בו כסלעקי בין סנפיריוקיא חייב אע"פ שהחזירו למים אח"כקיב מפני ששוב אינו יכול לחיותקיג ולא עד שיבש ממש אלא אפילו כשנוגעין שם באצבע זב ריר משם ונמשך מן האצבעקיד ולכן צריך ליזהר שלא לומר לנכרי להוציא דג מן החבית של מים אע"פ שירא שימות שםקטו.

וכל זה בנוטל הדג ממקום שהיה ניצוד ועומד שםקטז ואינו מחוסר צידה כללקיז כגון ספלקיח וחבית (עיין סי' תצ"זקיט) אבל אם נטלו ממקום שהיה מחוסר צידה שםקכ כגון נהר או בריכה אפילו החזירו מיד למים שבכלי חייב משום צידה ואפילו לא תפסו בידו כלל אלא ששלה אותו מהנהר בתוך ספל של מים חייב משום צידהקכא שהרי כשהוא בתוך הספל אינו מחוסר צידה כלל:

יד

יד נטילת נשמה שחייבין עליה לא עד שיטול כל נשמת החי אלא אפילו נטל מקצת נשמה חייבקכב כגון המוציא דם מאחד מאברי החי חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקוםקכג כי הדם הוא הנפשקכד:

טו

טו ולא עד שיצא דם ממש אלא אפילו החובל באחד מאברי החי עד שנצרר הדם תחת העור אע"פ שלא יצא לחוץ חייבקכה לפי שהיא חבורה שאינה חוזרתקכו שכיון שנצרר הדם תחת העור שוב לא יוכל לחזור למקומוקכז אלא שהעור מעכבו עתה מלצאת לחוץ וחייב משום נטילת הדם שבאותו מקוםקכח.

במה דברים אמורים בחובל באדםקכט או בבהמה וחיה או בעופותקל או בשמנה שרצים האמורים בתורהקלא (בפרשת שמיניקלב) שהם החולד והעכבר וגו'קלג שכל אחד מאלו יש לו עור המעכב על הדם מלצאת אבל החובל בשאר שקצים ורמשים אינו חייב עד שיצא מהן דםקלד אבל אם נצרר הדם ולא יצא הרי זה חבורה החוזרתקלה שאלמלא נעקר הדם ממקומו היה יוצא לחוץ כיון שאין לו עור המעכבוקלו:

טז

טז כבר נתבאר בסי' רע"חקלז שיש אומרים שאין איסור מן התורה אלא במלאכה הצריכה לגופה דהיינו שצריך לגוף הדבר שהמלאכה נעשית בו לפיכך הנוטל נשמה אינו חייבקלח אלא אם כן צריך לגוף החי שהנשמה ניטלה ממנו או לעורוקלט או שצריך להנשמה שניטלה ממנו דהיינו לדם היוצא ממנו ליתנו לפני כלבוקמ או שחובל באדם שהוא אויבו וחפץ הוא בדם היוצא ממנו שיראה נקמה באויביוקמא (עיין חושן משפט סי' תכ"דקמב) אבל ההורג נחש בשביל שלא יזיקנו הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שאינו צריך לא לגוף הנחש ולא לדמו ואינו הורגו אלא כדי להנצל מהזיקוקמג.

וכן הצד אינו חייב אלא אם כן יש לו צורך בגוף דבר הניצוד עצמוקמד ומכל מקום הצד מיני חיה עופות ודגים בסתם חייב שסתם צידתן היא לצורך גופן או עורן וכן שמנה שרצים האמורים בתורה הצד אחד מהן בסתם חייב שסתם צידתן הוא לצורך עורןקמה ולא בשביל להנצל מהזיקן שהרי אין דרכן להזיק אבל הצד אחד משאר שקצים ורמשים אינו חייב אלא אם כן צדן לצורךקמו כגון לרפואהקמז וכיוצא בה אבל אם צדן בסתם פטורקמח שסתם צידתן אינה אלא בשביל להנצל מהזיקן שדרכן להזיקקמט ולא בשביל צורך עורן שהרי אין להם עורקנ ולא בשביל צורך גופן שהרי אינו ראוי לאכילהקנא וסתמו אינו עומד לרפואה אלא אם כן מתכוין לכך בפירושקנב וא"כ הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופהקנג כיון שאין לו צורך בדבר הניצוד עצמו שגוף המלאכה נעשית בו:

יז

יז ואפילו לכתחלה מותר לצוד כל מיני רמשים שדרכן להזיקקנד כגון נחשיםקנה ועקרביםקנו וכיוצא בהם אפילו במקומות שאינן ממיתין בנשיכתןקנז ואפילו אין רצין עתה אחריו כללקנח אלא שחושש על העתיד שמא ירוצו אחריוקנט או אחר אדם אחר וינשכוהו או שמא לא ישמור עצמו מהם וינשכוהו או שמא יזיקו לאחרים שלא ידעו להשמר מהם שכיון שאינו צדן אלא בשביל להנצל מהיזקן הרי זה מלאכה שאינה צריכה לגופהקס ואף שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור מדברי סופריםקסא כאן התירו חכמים לגמרי מפני חשש היזק הגוףקסב.

ואף להאומריםקסג שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ואין מחללין שבת במלאכה גמורה של תורה בשביל היזק הגוף אלא בשביל סכנת נפשותקסד מכל מקום כאן כיון שאינו צדן כדרכו אלא מתעסק בהם שלא יוכלו להזיקקסה שכופה עליהן כליקסו או מקיף עליהן או קושרן כדי שלא יזיקוקסז לפיכך התירו לעשות כן אפילו ברמשים שאינן ממיתין כלל אלא שמזיקין בלבדקסח:

יח

יח וכל זה ברמשים שדרכן להזיק ממש כגון נחשים ועקרבים אף במקומות שאינן ממיתין בנשיכתן על כל פנים הן מזיקין הגוף בנשיכתן וכן כל כיוצא בהן אבל כל שאינו מזיק הגוף אלא שמצערו בלבד כגון צרעה וזבוב ויתושין ופרעושין וכיוצא בהן אסור לצודןקסט ולכן אסור לתפוש פרעוש שעל בגדיוקע אפילו הוא מבפנים סמוך לבשר ואפילו הוא על בשרו ואינו עוקצו עדיין אסור לתופסוקעא אבל אם הוא עוקצו כבר מותר ליטלו בשעת עקיצתו ולהשליכוקעב שכשנוטלו בשעת עקיצתו אינו כמתכוין לצידה אלא כמתעסק בו שלא יעקצנוקעג ולא גזרו בזה אפילו במקום צער בלבדקעד כיוןקעה שהוא דבר שאין במינו ניצודקעו וגם לא גזרו במקום צער על איסור טלטול הפרעושקעז אע"פ שהוא מוקצהקעח וכן אם עוקצתו צרעה וכיוצא בה מותר ליטלה בידו ולהשליכה אם אי אפשר להפריחה.

ויש מתיריןקעט לצוד הפרעוש אפילו מעל בגדיו מבפנים כיון שיוכל לצערו שם ואפילו מעל חלוקו מבחוץ מותר לצודו כיון שהחלוק הוא סמוך לבשר ואפשר שיבא הפרעוש משם לבשר ויעקצנוקפ אבל אם הפרעוש הוא על האדם באותו ענין שאין לחוש שיעקצנו שהוא על בגד העליון מבחוץ אסור לתפסו שםקפא אבל מותר להפילו מעליו ע"י ניעור.

ולענין הלכה אם אפשר לו בקלות להפילו מעליו בלי נטילה ביד יש לעשות כן אפילו אם הוא על חלוקו מבפנים אבל אם הוא לבוש בבתי שוקים וקשה לו להפיל הפרעוש אם לא יטלנו ביד תחלה הסומך על המקילין בדברי סופרים לא הפסידקפב:

יט

יט וכל זה לענין צידת הפרעוש אבל להרגו אסור לדברי הכלקפג אפילו הוא על בשרו ועוקצוקפד שמשום צער בעלמא לא התירו אלא צידתו לפי שאין במינו ניצוד ולכן אין צידה זו חשובה מלאכה כלל אבל הריגתו היא מלאכה גמורהקפה אלא שאינו צריך לגופוקפו ויש אומרים שפטור עליהקפז מכל מקום אסורה מדברי סופריםקפח ולא התירוה משום צער בעלמאקפט הואיל ועיקרה מן התורהקצ דהיינו אם צריך לגופה ואפילו למוללו באצבעותיו להתיש כחו שלא יחזור אליו אסור גזרה שמא יהרגנו אלא יטלנו בידו ויזרקנוקצא:

כ

כ אין חייבין משום נטילת נשמה אלא על מיני בעלי חיים שהם פרים ורביםקצב ונהוין מזכר ונקבהקצג אבל רמשים הנהוין מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעים של בשר וכתולעים שבתוך הקטנית ההורגן פטורקצד מפני שבמשכן לא היתה נטילת נשמה אלא באיליםקצה ותחשים וחלזוןקצו שהם פרים ורבים ונהוין מזכר ונקבה.

ומכל מקום הפרעוש יש בו משום נטילת נשמהקצז אע"פ שהווייתו מן העפרקצח ואינו פרה ורבהקצט לפי שכל המתהווה מן העפר חיות יש בו כאלו פרה ורבה מזכר ונקבהר כי תחלת בריית בעלי חיים היתה מן העפר כמ"שרא ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו'רב ואיזהו פרעוש זו היא שחורה הקופצת אבל לבנה הרוחשת היא הנקראת כינה ומותר להורגה בשבת מפני שהיא מן הזיעהרג.

במה דברים אמורים במוצא כינה על בשרו או שמצאה על בגדיו דרך מקרהרד אבל המפלה בגדיו מכנים מוללן באצבעותיו וזורקן (אפילו למיםרה) אבל אסור להורגןרו בידיו שכיון שמפלה בגדיו חוששין שמא ימצא ג"כ פרעושים ויהרגם ג"כרז.

במה דברים אמורים במפלה בגדיו אבל במפלה ראשו מותר להרוג הכנים בידיורח מפני שאין פרעושים מצויין בראשרט:

כא

כא לא יקח אדם הכנים מעורות שועלים וכיוצא בהם משום שהוא מנתק שיער מן העוררי ויש בזה משום גוזזריא ואע"פ שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הואריב:

כב

כב כל חיה ורמש שהן נושכין וממיתין ודאיריג כגון נחשים השרפיםריד וכלב שוטה וכל כיוצא בהם מהמזיקין שכשנושכין הן ממיתין בודאירטו מותר להורגם בשבת אפילו אינן רצין אחריו כללרטז מפני שיש פיקוח נפש בהריגתןריז כי שמא ימיתו שום אדם מישראל וכל ספק נפשות דוחה את השבת אפילו במלאכה גמורה של תורהריח אף להאומריםריט שאפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה מן התורהרכ.

ושאר מזיקיןרכא אפילו אותן שבודאי אין ממיתין בנשיכתןרכב אלא שמזיקין את הגוף בלבד כגון נחשים ועקרבים במקומות שאין ממיתיןרכג לעולם בנשיכתן אלא שמזיקין בלבד וכן כל כיוצא בהם יש אומריםרכד שאם הם רצים אחריו מותר להורגם להאומרים שכל מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים לפי שבמקום היזק הגוף לא גזרורכה ואינו דומה לפרעוש העוקץ בשרו שאסור להרגו שהפרעוש אינו מזיק הגוף אלא מצערו בלבדרכו.

ואם אינן רצין עתה אחריו אלא שחושש על העתיד אסור להרגם הריגה הניכרת שהיא נעשית במתכוין אבל מותר לדרסם לפי תומורכז בהליכתורכח ואפילו במתכוין כדי להרוג אלא שמראה עצמו כאילו הולך לו לפי תומו ואינו מכוין כלל להרוגרכט שכיון שמלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים לא גזרו עליה כלל במקום היזק הגוף אפילו אין שם אלא חשש בעלמא אלא שבזה הצריכו לשנות בהריגתן בכל מה דאפשר לשנות דהיינו להראות עצמו כאלו אינו מכוין להרגםרל ואפילו מיני חיה ורמש שיש בנשיכתן ספק נפשות שלפעמים הן ממיתין ולפעמים אין ממיתין צריך לשנות בהריגתן כל שאינן רצין אחריורלא אבל מיני רמשים שאינן מזיקין כגון נמלים וכיוצא בהם אסור לדרסם אפילו אינו מתכוין להרגם אלא שהוא פסיק רישיה וצריך לדקדק בהילוכו במקומות שהם מצוייםרלב.

ולהאומרים שאפילו מלאכה שאינה צריכה לגופה חייבים עליה לא התירו להרוג כשרצין אחריו ולדרוס לפי תומו כשאין רצין אחריו אלא במיני חיה ורמש שיש בנשיכתם ספק נפשותרלג אבל דבר שאינו ממית לעולם בנשיכתו אסור אפילו לדרסורלד ואפילו רץ אחריורלה שאין מחללים שבת במלאכה גמורה של תורה בשביל היזק הגוףרלו.

והעיקר כסברא הראשונהרלז ומכל מקום כל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמורלח באיסור של תורה במקום שאפשר דהיינו אם אין רץ אחריו אל ידרסנו אם אפשר לו להשמר ממנו ולהזהיר לאחרים שישמרו ממנו:

כג

כג אותן האנשים שהורגין בשבת השממית (שקורין שפי"ן) צריך למחות בידם שהרי אינה מזקת ואף שיש לחוש שתפול לתוך המאכל מכל מקום דבר שאינו מצוי הוא וגם אפשר לכסות המאכלים וגם אחת מאלף היא מסוכנת במאכלרלט וגם אם היה בה חשש סכנה לא התירו אלא לדרוס לפי תומורמ:

כד

כד חיה ועוף הגדילים ברשותו של אדםרמא כגון מי שמגדל צביים בביתורמב או בחצירו או אווזים ותרנגולים ויוניםרמג הצדן בשבת פטוררמד שהרי ניצודין ועומדין הןרמה אבל הצד יוני שובך ויוני עלייהרמו חייברמז שמחוסרין צידה הן שכשאדם בא ליטלן מקיניהן הן עשוין להשמט ולברוח מקיניהןרמח מה שאין כן עופות הגדילים בבית שכשהן באין לכלובן בערב נוח לתופסן שם מפני שאז אינן עשויין להשמט ולברוח ולפיכך אף כשהן חוץ לכלובן אינן נקראים מחוסרים צידהרמט כיון שלערב יבואו לכלובן מאליהן ומכל מקום מדברי סופרים אסור לצודןרנ דהיינו לרדוף אחריהן עד שיכנסו למקום שנוח לתופסן שם אבל לטלטלן ביד אסור בלא איסור צידה משום מוקצהרנא.

במה דברים אמורים כשהן בחצר או בית גדול כל כך שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכים מצודהרנב דהיינו לבקש תחבולות לתפסם שם והיו נקראים מחוסרים צידה כגון שהוא בית גדול כל כך שאינו יכול לתפסו שם במרוצה אחתרנג ורודף שם אחריהם עד שיכנסו לחדר שאינו גדול כל כך ונועל הדלת בפניהם אבל אם הם בבית שאינו גדול כל כך ניצודין ועומדין הןרנד או אפילו הן בבית גדול כל כך ואפילו הן ברשות הרבים ודוחה אותם עד שיכנסו לבית אחר גדול כל כך אין כאן צידה כלל ומותררנה:

כה

כה וכל זה בחיה ועוף אבל בהמות הגדילים ברשותו של אדם מותר לצודןרנו אפילו מרשות הרביםרנז.

וחתול דינו כשאר חיה ואסור לצודורנח אלא על דרך שנתבאררנט.

וכל זה בשלא מרדו אבל אם מרדורס אפילו פרה שמרדה ואין צריך לומר חיה ועוף שמרדורסא הצדן בשבת חייב כמו הצד חיות ועופות הבר שהרי הללו ג"כ לא יבואו לכלובן לערב:


א) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

ב) רש"י שם ד"ה הצד.

ג) ראה גמרא עד, סוע"ב. תוס' צד, א רד"ה ור"ש. לקמן סי' שיז רס"א.

ד) רשב"ג במשנה קו, רע"ב. רמב"ם פ"י הי"ט.

ה) ראה רש"י שם ד"ה המחוסר.

ו) שמואל ביצה כד, א. טור ושו"ע סי' תצז ס"ז.

ז) רש"י שם ד"ה הבא. וראה גם לקמן סי' תצז ס"א.

ח) גמרא קו, ב. טור ושו"ע ס"א.

ט) ט"ז סק"א ממשמעות רש"י קו, א ד"ה הצד. וראה גם רש"י ביצה שם ד"ה חייב. וראה אבני נזר או"ח סי' קצ.

י) גמ' שבת שם. מ"א סי' תצז סק"ט.

יא) רש"י ביצה שם.

יב) משנה שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

יג) משמעות המ"א סי' תצז שם. וכ"ה משמעות הט"ז כאן סק"א.

יד) חכמים משנה שם. רמב"ם שם.

טו) רמב"ם שם.

טז) מ"א סק"ב.

יז) מ"מ הל' יו"ט פ"ב ה"ז בדעת הרמב"ם שם, ששמואל בביצה שם מיירי הן בעוף והן בחיה.

יח) רב אשי שם ורש"י ד"ה שיחייא. רמב"ם שם ה"כ. וראה גם לקמן סי' תצז סי"א.

יט) ראה רש"י ביצה שם ד"ה בחד.

כ) רשב"ג במשנה שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תצז סוף סי"א.

כא) רבה בר רב הונא בגמ' שם. שו"ע ס"א.

כב) תנא דבי ר' ישמעאל שם וביצה שם.

כג) רש"י ביצה שם ד"ה בצפור דרור. וראה גם רש"י שם ד"ה בצפור דרור.

כד) רש"י ביצה שם מתנא דבי ר' ישמעאל שם.

כה) טור ושו"ע שם. ט"ז סק"א, שכן הוא לדעת רשב"ג.

כו) ט"ז שם לדעת רשב"ג. וראה לקמן סי' תצז סי"א.

כז) שמואל שם. רמב"ם שם. מ"א סק"ב. וראה לקמן סוף ס"ה.

כח) טור ושו"ע שם.

כט) תוס' ביצה כד, א ד"ה ותניא.

ל) רשב"ג במשנה ביצה שם. טור ושו"ע סי' תצז ס"ז. וראה גם לקמן שם סוף סי"א ושם: משום שמחת יו"ט התירו לצודן לצורך אכילה.

לא) ט"ז סוף סקי"א. ראה גם לעיל סי' שח סע"ח. לקמן סכ"ד.

לב) תוס' שבת קו, ב ד"ה ואין. רמ"א סי"ב בשם וי"א. וראה גם לקמן סי' תצז שם.

לג) ראה רש"י קו, ב ד"ה אובצנא. ב"י ד"ה צד צבי. לבוש ס"ב. מ"א סק"ג. וראה גם ט"ז סוף סק"ב.

לד) ברייתא שם. טור ושו"ע ס"ב.

לה) גמ' ורש"י שם. הובא ב"י שם.

לו) ראה דרישה סק"א.

לז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

לח) גמ' שם. ט"ז סק"ב.

לט) גמ' ורש"י שם ד"ה סומא. ב"י שם. לבוש שם.

מ) ראה לבוש שם.

מא) כל בו סי' לא (כז, ב). רמ"א ס"ב.

מב) מ"א סק"ד. וראה אבני נזר או"ח סי' קצו.

מג) אור זרוע הל' שבת סי' פג אות יז. רמ"א שם.

מד) אור זרוע שם מויקרא רבה פי"ג, ג. מ"א סק"ה.

מה) חכמים בברייתא קו, ב. טור ושו"ע ס"ג.

מו) רש"י ביצה לו, רע"ב. וראה גם רמב"ם פ"י ריש הי"ט.

מז) רש"י שם. רמב"ם שם.

מח) רמב"ם שם. וראה גם מ"א סי' תצז סק"ו. אליה זוטא סוף סק"ד.

מט) רש"י שם ד"ה שאין. רמב"ם שם הכ"ד.

נ) טור ושו"ע שם.

נא) רש"י שם. רמב"ם שם.

נב) כגון פרעושין, ראה לקמן סי"ח.

נג) רש"י שם.

נד) תוס' קז, א ד"ה שלא. רשב"א שם ד"ה והצדן. ר"ן שם (לח, ב) ד"ה הצדן.

נה) תוס' קז, ב ד"ה הצד. רשב"א שם ד"ה הצד. רא"ש פי"ד סי' א. ר"ן שם ד"ה גמ' הצד. טור ושו"ע שם. וראה גם ביצה שם. וראה ט"ז סק"ד.

נו) רשב"א שם ורא"ש שם ור"ן שם בשם התוס'. וראה לקמן סי"ח שבמקום צער מותר לצוד כמתעסק.

נז) טור בשם בעל התרומה. הובא בכל בו סי' לא (כז, ב). מרדכי רמז שיח.

נח) רמ"א שם.

נט) כל בו שם. מרדכי שם. רמ"א שם. וחייב, כדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

ס) טור. כל בו שם (ריוח). מרדכי שם (ריוח גדול). לבוש שם.

סא) טור. רמ"א שם בשמו.

סב) ט"ז שם. וראה גם ט"ז סק"ד. וראה לעיל סי' רעז קו"א סק"א שמדמה זאת לדין המבואר לקמן סי' שיח סוף סכ"א וש"נ. וראה שם טעם החילוק בין זה לשאר המקומות שאוסרים גם בספק.

סג) ברייתא מג, סוע"א. ביצה לו, א. רמב"ם פכ"ה הכ"ה. שו"ע ס"ד.

סד) תוס' לו, ב ד"ה אלא. מ"מ שם. שו"ע ס"ד.

סה) תוס' שם. מ"א סק"ט.

סו) טור, וכדלעיל ס"ד.

סז) ב"י סוד"ה וכתב.

סח) ראה לעיל ס"א.

סט) תוספתא פי"ג ה"ה. הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין פורסין. מ"א סק"ט.

ע) תוס' שם. מ"א שם.

עא) מ"א שם. אבל בע"ש מותר, כדלעיל סי' רנב ס"א.

עב) משנה קו, ב. טור ושו"ע ס"ה.

עג) רש"י שם ד"ה צבי.

עד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

עה) משמעות הר"ן שם (לח, א) ד"ה מתני' השני ורמ"א ס"ה.

עו) משנה שם. טור ושו"ע שם.

עז) רש"י שם ד"ה ונעל.

עח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

עט) רש"י שם ד"ה שנים, ממשנה וגמרא צב, ב ואילך. וראה גם לקמן סי' שמז ס"א.

פ) ראה רש"י צג, א ד"ה וחד. וכ"נ משמעות רש"י קו, ב ד"ה לא. וראה לקמן שם.

פא) כת"ק במשנה שם. טור ושו"ע שם.

פב) מ"א סק"י, מרמב"ם פ"א הט"ז, ומגמרא צג, א.

פג) גמ' שם. מ"א שם. וראה לקמן סי' שכח ס"ג וסכ"א. סי' שמ ס"ב.

פד) ר"ן (לח, א) ד"ה מתני' השני. רמ"א ס"ה.

פה) ר"ן שם.

פו) לבוש ס"ה.

פז) משנה קו, סוע"ב. טור ושו"ע ס"ו.

פח) ראה תוס' שם ד"ה למה. ר"ן שם (לח, א) ד"ה מתני' השני. וראה מ"א סקי"א.

פט) משנה שם. טור ושו"ע שם.

צ) רמב"ן שם ד"ה הא. ר"ן שם.

צא) ראה חידושי צ"צ נג, ב. חקרי הלכות ח"א יט, א.

צב) ר"ן שם.

צג) משמעות הגמ' קז, א.

צד) ראה רש"י קו, ב ד"ה ונמצא. מ"א שם.

צה) רמב"ן שם. ר"ן שם.

צו) רמב"ן שם. הובא במ"מ פ"י הכ"ג. מ"א סקי"א. וראה גם רמב"ם שם.

צז) ר"ן שם. וראה גם מ"מ ומ"א שם.

צח) רמב"ן שם. ר"ן שם. הובא במ"א שם.

צט) גמ' קז, א ורש"י ד"ה תחת.

ק) רש"י שם.

קא) רש"י שם ד"ה יושב.

קב) גמ' שם. רמב"ם פ"י הכ"ג. מ"א סקי"א. וראה לעיל סי' רסו קו"א סוף סק"ז.

קג) מ"מ פ"י הכ"ד. מ"א סוף סקי"א.

קד) מ"א שם.

קה) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

קו) סמ"ג ל"ת סה (טו, א). וראה לקמן ס"כ גבי נטילת נשמה.

קז) רמב"ם פי"א ה"א.

קח) רמב"ם שם.

קט) רמב"ם שם מגמ' קז, ב. מ"א סקי"ז.

קי) שמואל שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

קיא) ר' יוסי בר אבין שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

קיב) רש"י ותוס' תענית כד, רע"א.

קיג) רש"י שם. רמב"ם שם. מ"א שם.

קיד) רב אשי שם ורש"י ד"ה עביד. מ"א שם.

קטו) מ"א שם.

קטז) רש"י שם ד"ה השולה. תוס' שם ד"ה כיון.

קיז) רש"י תענית שם.

קיח) רמב"ם שם.

קיט) ס"א ובקו"א סק"א (דהרמב"ם מיירי בדג הניצוד).

קכ) משמעות רש"י ותוס' שם. הגהות מיימוניות שם אות ב. מ"א סי' תצז סק"ו.

קכא) רמב"ם פ"י הי"ט. מ"א סק"ב.

קכב) ר"ת בתוס' כתובות ה, ב ד"ה דם.

קכג) ר' יוסה בירושלמי פ"ז ה"ב. ר"ת שם. לבוש ס"ח. וראה לקמן סי' שכח סנ"ד שיש בזה גם משום מפרק וש"נ.

קכד) דברים יב, כג. ר"ת שם. לבוש שם.

קכה) ברייתא קז, ב. טור ושו"ע ס"ח.

קכו) רש"י שם ע"א ד"ה והחובל.

קכז) ברייתא שם ע"ב ורש"י ד"ה נצרר.

קכח) ר"ן (לח, ב) ד"ה שמונה. הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו והחובל. לבוש ס"ח. ט"ז סק"ה. וראה עוד בדיני חובל לעיל סי' רפ ס"ג. לקמן סי' שכח סל"ג-ד וסנ"ג. סי' שח סל"ח.

קכט) משמעות הרמב"ם פ"ח ה"ח-ט. וראה חידושי צ"צ נג, ג.

קל) רש"י קז, א ד"ה החובל. רמב"ם שם ה"ט.

קלא) גמ' שם ע"ב. רמב"ם שם.

קלב) ויקרא יא, כט-ל. מ"א סקי"ג.

קלג) והצב, והאנקה, והכח, והלטאה, והחומט, והתנשמת.

קלד) ברייתא חולין מו, ב ורש"י שם ד"ה מי. טור ושו"ע ס"ח.

קלה) רש"י קז, ב ד"ה מנין.

קלו) תוס' עה, א ד"ה כי. רשב"א שם קז, א ד"ה הצדן. ר"ן שם. לבוש שם. ט"ז שם.

קלז) סעי' א-ב וש"נ.

קלח) תוס' קו, א ד"ה בחובל מסנהדרין פה, רע"א. וראה תוס' כתובות ה, ב ד"ה דם. מ"א סי' רעח סק"א. וראה מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 201.

קלט) ראה תוס' צד, א ד"ה ורבי.

קמ) תוס' קו, א ד"ה בחובל.

קמא) יש"ש ב"ק פ"ח סי' כב. הובא במ"א סי' רעח. מ"א סקט"ו.

קמב) ס"ב, ובסמ"ע סק"ב מרמב"ם פ"ח ה"ח (שלכן אינו מקלקל).

קמג) ראה תוס' צד, א ד"ה ורבי.

קמד) משנה קז, א וכפי' התוס' שם ד"ה שלא. טור ושו"ע ס"ח.

קמה) תוס' שם ד"ה הצדן.

קמו) משנה שם. טור ושו"ע ס"ח.

קמז) גמרא קז, ב.

קמח) תוס' שם. טור ושו"ע שם.

קמט) ר"ן (לח, ב) ד"ה הצדן.

קנ) תוס' שם.

קנא) ראה לבוש ס"ח.

קנב) משמעות הגמ' קז, ב ורש"י ד"ה הצד.

קנג) תוס' שם ע"א ד"ה שלא. מ"א סקי"ז.

קנד) רמב"ם סוף פ"י.

קנה) שמואל ג, א וקז, א ממשנה עדיות פ"ב מ"ה. רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"ז.

קנו) משנה קכא, א. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קנז) רמב"ם פ"י הכ"ה.

קנח) רמב"ם בפי' המשניות פט"ז מ"ז.

קנט) ראה רש"י קז, ב ד"ה הצד נחש.

קס) גמ' שם לאיכא דמתני לה הב' ורש"י שם. תוס' ג, א ד"ה הצד. מ"א סקי"ב.

קסא) ראה גמרא ל, א. וראה לעיל סי' רעח ס"א וס"ג. לקמן סי"ט.

קסב) מ"א שם. וראה תוס' שם ד"ה בר. לבוש ס"ז. וראה גם לעיל סי' שח סכ"ח ולקמן סי' שלד סכ"ט (היזק הגוף של רבים).

קסג) ר' יהודה קה, ב וש"נ. רמב"ם פ"א ה"ז. וראה גם לעיל סי' רעח ס"ג.

קסד) כדלקמן סי' שכח וש"נ. וראה גם לקמן סי' שלד סכ"ט: שאיסור של תורה לא הותר לעולם אלא במקום פיקוח נפש בלבד.

קסה) מ"מ פ"י הי"ז. מ"א שם.

קסו) משנה קכא, א. רמב"ם סוף פ"י.

קסז) רמב"ם שם.

קסח) מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שכח ס"נ.

קסט) רמב"ם פ"י הכ"ד ומ"מ שם. וראה גם לעיל ס"ד וש"נ.

קע) רש"י קז, ב ד"ה הצד פרעוש. תוס' שם ד"ה הצד. טור.

קעא) ב"י ד"ה ומ"ש ודוקא בדעת הטור (ושכן משמע דיוק לשון התוס' בתחלת דבריו). ט"ז סק"ח ומ"א סקי"ח בדעת השו"ע ס"ט.

קעב) תוס' שם. רא"ש פי"ד סי' א. הגהות מיימוניות פ"י אות ש. וראה טור ושו"ע שם. רמ"א שם.

קעג) רשב"א שם ד"ה הצד. ר"ן שם (לח, ב) ד"ה גמ' הצד. רא"ש שם. וראה לעיל ס"ד.

קעד) תוס' שם. הגהות מיימוניות שם.

קעה) ב"ח שם ד"ה ומ"ש ואסור. אליה זוטא סקי"ב. וראה גם לקמן סי"ט.

קעו) גמ' קז, ב.

קעז) ראה רא"ש שם. הגהת הלבוש ס"ט. וראה מ"א שם.

קעח) כדעיל סי' שח ס"ח.

קעט) ב"י שם בדעת רש"י שם ובדעת הרשב"א שם והר"ן ומ"מ שם בשם התוס'. מ"א סוף סקי"ח.

קפ) ט"ז סק"ח בדעתם.

קפא) ט"ז שם בדעתם.

קפב) ט"ז שם.

קפג) גמ' קז, ב. טור ושו"ע ס"ט.

קפד) ב"י ד"ה ואסור ממשמעות לשון הטור. הגהת הלבוש ס"ט.

קפה) ב"ח ד"ה ומ"ש ואסור. וראה גם לעיל סי"ח.

קפו) כדלעיל סט"ז.

קפז) ר' שמעון שם וש"נ. תוס' ג, א סוד"ה הצד.

קפח) ראה גמרא ל, א. לעיל סי"ז.

קפט) משמעות הב"י שם. הגהת הלבוש שם.

קצ) ראה לעיל סי' ערה קו"א סק"ב וש"נ. וראה גם סי' שיא ס"ה. וראה תהלה לדוד סי' שכח ס"ק מט.

קצא) רבינו ירוחם ני"ב ח"י (פ, א). רמ"א ס"ט.

קצב) גמ' קז, ב אליבא דחכמים בברייתא. רמב"ם פי"א ה"ב.

קצג) רמב"ם שם.

קצד) רמב"ם שם. מ"א סק"כ. וראה אמונה ומדע ע' 130 ואילך.

קצה) גמ' שם.

קצו) רש"י עה, ב ד"ה משום נטילת. וראה לעיל סי"ג לענין שחיטה.

קצז) לבוש ס"ט. וראה רמב"ם ור"ן שם (ה, רע"ב) ומ"א שם (חייב).

קצח) רמב"ם שם. ר"ן שם. לבוש שם. מ"א שם.

קצט) ר"ן שם (סוע"א ורע"ב). לבוש שם. מ"א שם.

ר) ר"ן שם (רע"ב).

רא) בראשית א, כד.

רב) לבוש שם.

רג) רמב"ן יב, א בדעת הרמב"ם שם. תוס' שם ד"ה שמא ורא"ש פ"א סי' כט ור"ן שם (סוע"א) בשם ר"ת. טור ושו"ע ס"ט.

רד) טור לפירוש הט"ז סק"ט.

רה) מ"א סקכ"א (שכן משמע מרבא בגמ' שם). עיין ברא"ש פ"א סי' כט (שלפי פרש"י דמיירי בשבת מותר אף להרוג) וצע"ג. וראה בדי השלחן סי' קכב סק"ו.

רו) רב הונא שם כת"ק בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

רז) רא"ש שם. טור. מ"א שם.

רח) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

רט) רא"ש שם. טור.

רי) ספר חסידים סי' רסח. מ"א סקכ"א.

ריא) כדלקמן סי' שמ ס"א.

ריב) מ"א שם.

ריג) רמב"ם פי"א ה"ד מגמ' קכא, ב. שו"ע ס"י.

ריד) רע"ב פט"ז מ"ז. וראה גמ' שם ורמב"ם שם וטור: נחש שבארץ ישראל.

רטו) רמב"ם בפי' המשניות שם.

רטז) מ"מ שם בדעת הרמב"ם. שו"ע שם.

ריז) מ"מ שם. ב"י ד"ה ה' נהרגין. מ"א סקכ"ב (בהראותן).

ריח) כדלקמן סי' שכח ס"ב וש"נ.

ריט) ר' יהודה שם וש"נ. רמב"ם פ"א ה"ז.

רכ) מ"מ שם. מ"א שם.

רכא) רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"י.

רכב) משמעות המרדכי רמז תב. הובא בב"י שם בסופו. וכ"ה משמעות השו"ע שם. וראה גם לבוש ס"י.

רכג) שו"ע שם.

רכד) מרדכי שם. שו"ע שם.

רכה) ראה ב"י ד"ה ומ"ש ואסור להרגו. וראה מרדכי שם. וראה גם לעיל סי"ז.

רכו) ב"י שם.

רכז) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

רכח) רש"י שם ד"ה דילמא. רמב"ם שם.

רכט) מ"מ שם בשם הרמב"ן שם ד"ה ברצין והרשב"א שם ד"ה הא. שו"ע שם.

רל) רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם (מה, ב) ד"ה נחש. הובא ב"י ד"ה נחש.

רלא) משמעות הרמב"ן והרשב"א שם.

רלב) איסור והיתר הארוך שער נח. אליה זוטא סקי"ח.

רלג) ב"י סוד"ה ה' נהרגין בדעת הרמב"ם שם. וראה תהלה לדוד ס"ק יב.

רלד) ב"י שם ומ"א סקכ"ג בדעת הרמב"ם.

רלה) ב"י שם.

רלו) ראה גם לעיל סי"ז.

רלז) ראה גם לקמן סי' שלד סוף סכ"ט וש"נ. וראה גם לעיל סי' ערה קו"א סק"ב. וכן משמע בכמה מקומות בשוע"ר שהביא דעה זו בסתמא.

רלח) ראה גם לקמן שם (במוסגר).

רלט) מ"א סקכ"ג.

רמ) כדלעיל סכ"ב.

רמא) משנה קז, א. רמב"ם פ"י הכ"ד.

רמב) דרכי משה אות ב בשם השלטי הגבורים שעל הגהות מרדכי (פא, ד) בשם ראב"ן. הובא במ"א סקכ"ו.

רמג) ברייתא ביצה כד, א. רמב"ם שם לגירסת המ"מ. וראה גם רמב"ם סופכ"א. וכן שאר עופות שהן בבית (לקמן סי' תצז ס"י).

רמד) ראה גם לקמן שם. וראה שם סי"א לענין תרנגולים חדשים.

רמה) רש"י שם ד"ה חיה.

רמו) דהיינו יוני הפקר שבאים ומקננים בשובך ובעליה, וכן צפרים (לקמן שם סט"ז).

רמז) ברייתא שם.

רמח) גמ' שם ורש"י ד"ה לכלובן קאמרינן. וראה גם לקמן שם.

רמט) גמ' שם ורש"י ד"ה לכלובן.

רנ) רמ"א סי"ב.

רנא) ט"ז סקי"א.

רנב) הגהות מיימוניות שם אות ר.

רנג) ראה לעיל ס"א.

רנד) משמעות הגהות מיימוניות שם. שו"ת הרש"ל סי' י.

רנה) מ"א סקכ"ו בשם האגודה סי' קכ.

רנו) דרכי משה אות ב ומ"א סקכ"ו בשם השלטי הגבורים שעל הגהות מרדכי (פא, ד) בשם ראב"ן.

רנז) ראה לעיל סי' שח ס"פ.

רנח) שלטי הגבורים שם. רמ"א סי"ב.

רנט) סעיף כד.

רס) ירושלמי פי"ד סוף ה"א. הובא במ"מ פ"י הכ"ד. וראה שו"ע סי"ב.

רסא) רמ"א שם.