שיח דין המבשל בשבת ובו ל"א סעיפים:

א

א המבשל בשבתא או שעשה אחת משאר מלאכותב במזיד אסור לו לעולםג ליהנות מאותה מלאכהד משום קנסה וגם הקדרה שבישל בה אסורה לו לעולם מפני שהיא בלועה מדבר האסור לוו אבל לאחרים מותר אף התבשיל במוצאי שבתז מידח ואין צריכים להמתין בכדי שיעשוט אף אם בישל בשבילםי שלא הצריכו להמתין כן אלא בנכרי העושה בשביל ישראליא שאם נתיר לו ליהנות במוצאי שבת מיד יש לחוש שמא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהיה הדבר מוכן לו במוצאי שבת מידיב שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריותיג וכן אפילו בישראל העושה אלא שהתחיל מבעוד יום עשייתו בדבר שאסור להתחיליד כמו שנתבאר בסי' רנ"גטו שאיסור זה ג"כ קל בעיני הבריותטז ויש לחוש שיעבור עליו בשביל שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד ולכן הצריכו להמתין בכדי שיעשו גם לאחריםיז גזרה שמא יאמרו לאחר שיתחיל להם מבעוד יום אבל אין לחוש כלל שמא יאמר לישראל לעשות לו מלאכה בשבת בשביל ליהנות ממנה במוצאי שבת מיד ועוד שהישראל לא ישמע לויח שאין אדם חוטא ולא לויט.

וכן אם היה שוגג אסור בו ביום גם לאחריםכ שכיון שעשה איסור של תורה החמירו לקנוס בו ביום כמו במזידכא שאסור גם לאחריםכב גזרה שמא יבשל במזיד ויאמר שוגג הייתיכג אבל לערב מותר גם לו מידכד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו מטעם שנתבארכה:

ב

ב אם עשה על פי הוראת חכם שטעה נקרא שוגג והוא הדין השוכח שהוא שבת או שהיא מלאכהכו:

ג

ג אם חל יו"ט במוצאי שבת אסור עד מוצאי יו"ט מפני שאין שבת מכינה ליו"טכז ויש אומריםכח שאין הכנה שייך בזה מטעם שיתבאר בסי' תק"אכט ויש לחוש לסברא הראשונהל:

ד

ד אם בישל במזיד ונתערב התבשיללא במוצאי שבתלב בתבשילין אחרים בטל ברוב ואינו נקרא דבר שיש לו מתירין דהיינו שאפשר לאחרים לאכול התערובות הזה בהיתר גמור שלא מחמת ביטול ברוב מפני שאינו נקרא דבר שיש לו מתירין אלא כשיש צד היתר למי שנאסר לו אבל כאן אין היתר בלא ביטול ברוב אלא לאחרים שלא נאסר להם כלל ממוצאי שבת ואילך אבל אם נתערב בשבת כיון שבו ביום חל עליו שם דבר שיש לו מתירין לגבי אחרים שאין בטל להם ברוב חל עליו שם דבר שיש לו מתירין גם לגבי המבשללג ונאסר לו התערובות הזה לעולםלד:

ה

ה השוחט בשבת לחולה שיש בו סכנה מותר הבריא לאכול ממנו חילה ובלא מליחהלו אלא בהדחהלז בלבד כמ"ש בי"ד סי' ס"זלח לפי שאסור למלוח בשבת כמו שיתבאר בסי' שכ"אלט ואפילו חלה החולה היוםמ ואתמול לא היה בדעתו כלל שישחט היום אעפ"כ אין בה משום מוקצה מטעם שנתבאר בסי' ש"ימא.

אבל המבשלמב או עשה שאר מלאכהמג בשביל החולה שיש בו סכנה אסור בשבת לבריא או לחולה שאין בו סכנהמד גזרה שמא ירבהמה במלאכתומו בשבילו משא"כ בשחיטה שאין בה להרבות בשביל הבריאמז שהרי אי אפשר לכזית בשר שצריך להחולה בלא שחיטת כל הבהמהמח.

ואפילו עשה ע"י נכרי בין לצורך חולה שיש בו סכנה בין לצורך חולה שאין בו סכנה אסור לבריא בשבתמט גזרה שמא ירבה בשבילונ אבל למוצאי שבת מותר לבריא מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשונא כיון שהנכרי עשה בהיתר לצורך חולהנב במה דברים אמורים בשאר מלאכות חוץ מאפייה ובישול שאם אפה נכרי או בישל בשבת לצורך חולה אסור לבריא אף במוצאי שבת משום בשולי נכריםנג כמ"ש ביו"ד סימן קי"גנד:

ו

ו הקוצץ פרי שלא נגמר בישולו לחולה בשבת אסור לבריא משום מוקצה אפילו חלה מבעוד יום והיה כבר בדעתו מבעוד יום לקצוץ הפרי בשבת מפני שאין הכנה מועלת כלל במחובר בכיוצא בזה שהוא גדל והולך בשבתנה אבל פרי שנגמר בישולו ושוב אינו גדל והולך מועלת בו הכנה אע"פ שהוא מחוברנו:

ז

ז המבשל הוא מאבות מלאכותנז שכן במשכן היו מבשלים סממניםנח לצבוע בהנט ולא בישול במים בלבד אלא אף הטיגוןס והאפייהסא והצלייהסב הן בכלל בישול וכן כל מי שריפה גוף קשה באור כגון המתיך אחד ממיני מתכותסג או המחמם את המתכת עד שנעשה גחלתסד וכן הממסס השעוה או החלב או הזפת והגפרית באור או שהקשה גוף רך באור כגון המניח כלי אדמה באור עד שנעשו כלי חרס חייב משום מבשלסה.

וכשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדת האורסו כגון ליתן ביצה בצד קדרה שהוחמה באורסז או לשברה על הסודר שהוחם באורסח כדי שתצלה מעטסט ואם נצלית שם כמאכל בן דרוסאיע חייב משום מבשלעא כמו בצולה על האורעב.

ואפילו בתולדת חמהעג כגון בסודר שהוחם בחמה אסורעד גזרה משום תולדות האורעה שהרואה סבור שהוחם הסודר באורעו וכן אסור לגלגלה על גבי חול ואבק דרכים שהוחמו מכח חמהעז ואסור להטמינה בהםעח אפילו מבעוד יוםעט גזרה שמא יטמין ברמץפ כמו שנתבאר בסי' רנ"זפא.

אבל בחמה עצמהפב כגון ליתן ביצה בחמה כדי שתצלה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמופג מותר מפני שאין דרך בישול בכך ואין לגזור על חמה משום אור מפני שחמה אינה מתחלפת באורפד:

ח

ח המבשל בחמי טבריא פטורפה מפני שהן כתולדת חמהפו אבל אסור מדברי סופרים אפילו אם התבשיל עומד על גביו ומתבשל מלמעלהפז אבל מותר להעמידם שם מבעוד יוםפח אבל להטמינו כולו בתוכם אסור אפילו מבעוד יום משום איסור הטמנהפט כמו שיתבאר בסי' שכ"וצ:

ט

ט כל דבר לח יש בו בישול אחר בישול דהיינו תבשיל לח שנתבשל כבר כל צרכו ונצטנןצא ואפילו לא נצטנן לגמרי אלא שאין היד סולדת בו וחממו בשבת עד שהיד סולדת בוצב חייב משום מבשל אבל אם הוא חם כל כך עד שהיד סולדת בו ומרתיחו יותרצג אין בזה משום בישול ומותר אפילו לכתחלהצד להרתיחו סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי כמו שיתבארצה (ואם מותר ליתנו על גבי כירה או תנור נתבאר בסימן רנ"גצו) ויש אומריםצז שאפילו נצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול ומותר להרתיחו בשבת סמוך לאש במקום שאין לחוש לחיתוי.

ונהגו להקל אם לא נצטנן לגמריצח אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותוצט אבל אם נצטנן לגמרי נוהגין כסברא הראשונה אפילו לענין דיעבד כמו שנתבאר בסימן רנ"גק ואפילו ליתנו על תנור בית החורף קודם שמסיקו הנכרי כדי שיתחמם כשיסיקנו אסורקא כמו שנתבאר שםקב וכן בכל דבר שיתבאר שיש בו משום בישולקג:

י

י וכל זה בתבשיל שנתבשל כל צרכו אבל כל שלא נתבשל כל צרכו אפילו נתבשל כבר כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בישול אפילו בעודו רותחקד ואפילו יתבשל מאליו אלא שעושה דבר שמקרב בישולוקה כגון שמגיסו בכףקו:

יא

יא תבשיל יבש שאין בו רוטב כלל אין בו בישול אחר בישולקז אם נתבשל כבר כל צרכוקח ואפילו נצטנן לגמריקט ומותר אפילו לשרותוקי בכלי ראשון רותחקיא כדי שיהא נימוח שםקיב ויהיה דבר לחקיג.

ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בשבת בחמיןקיד שהיד סולדת בוקטו אפילו אינו נמוח שם כללקטז ואם שרה בכלי ראשון חייבקיז ובכלי שני אסור לשרותו מדברי סופרים מפני שנראה כמבשלקיח ואינו דומה לתבלין שמותר ליתנם בכלי שני כמו שיתבארקיט מפני שהתבלין עשויין למתק הקדרה ואינו נראה כמבשלקכ וכן כל דבר העשוי ליתן טעם בקדרה כגון שום ובצל הרי הם כתבליןקכא ומותר ליתנם בכלי שני אע"פ שהיד סולדת בוקכב ויש מי שמסתפק בבצל שמא הוא מתבשל גם בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בוקכג ונהגו להקל ויש מתיריןקכד בכל דבר יבש שלא נתבשל לשרותו בכלי שני שהיד סולדת בו ויש להחמיר בזה כסברא הראשונהקכה.

אבל מותר לערות מכלי שני שהיד סולדת בו על כל דבר יבש שלא נתבשלקכו חוץ ממין דג שנקרא קולייס האספניןקכז ומליח הישןקכח דהיינו בשרקכט או דג מלוח של שנה שעברהקל שאלו אינם צריכים בישול אלא מעטקלא ועירוי זה היא גמר מלאכת בישולןקלב וחייב עליו משום מבשלקלג אבל מותר לשרותן ולהדיחן במים צונניםקלד.

וכן כל דבר קשה שלא נתבשל שאינו ראוי לאכילה כי אם על ידי שרייהקלה או הדחה בחמין אם שרה אותו אפילו בכלי שני או הדיחו אפילו בעירוי מכלי שני ונעשה ראוי חייב משום מבשלקלו.

וכן כל דבר שאינו מבושל שהוא מלוח הרבה ואינו ראוי לאכילה כי אם על ידי שרייה או הדחה בחמין אם שרה או הדיח בחמין חייבקלז אבל מותר לשרותו ולהדיחו בצונניןקלח ואפילו נעשה ראוי על ידי כך שכל דבר שאינו אוכל מותר לעשותו אוכל בשבת כמו שיתבאר בסי' שכ"דקלט:

יב

יב יש מי שאומרקמ שאע"פ שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מכל מקום יש בישול אחר אפייה או צלייה שהאפוי או הצלוי אם נתנו אפילו בעודו רותח בתוך כלי ראשון שהיד סולדת בוקמא חייבקמב ולפ"ז גם בכלי שני יש להחמיר מדברי סופריםקמג כמו שנתבאר למעלהקמד ולכן צריך ליזהר שלא ליתן פת אפוייה אפילו בקערה שהיא כלי שני כל זמן שהיד סולדת בו.

ויש מי שמסתפקקמה וחושש מחיוב חטאת גם בכלי שני שהיד סולדת בו מפני שיש דברים רכים שמתבשלים גם בכלי שני ואין אנו בקיאין בהן ושמא גם הלחםקמו נקרא רך לענין זה ומתבשל גם בכלי שני שהיד סולדת בו וכן יש להסתפק ספק זה גם בשאר דברים ויש להחמיר בכולןקמז לבד מבתבלין שהתירו חכמים בפירוש ליתנם בכלי שניקמח וכן מים ושמן כמו שיתבארקמט והוא הדין לשאר משקין ואפילו בבשר צלוי יש להחמירקנ כיון שיש בישול אחר צליה אבל במבושל אין להחמיר כלל אפילו בכלי ראשון שלדברי הכל אין בישול אחר בישול בדבר יבשקנא.

אבל יש מתיריןקנב באפוי וצלוי אפילו צוננים ליתנם אפילו בתוך כלי ראשון רותח מפני שאין בישול אפילו אחר אפייה וצלייהקנג ונהגו ליזהר לכתחלה כסברא הראשונה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בוקנד אבל בדיעבד יש להתיר אפילו בכלי ראשון כסברא האחרונה:

יג

יג ולפי סברא הראשונה שיש בישול אחר אפיה וצליה יש ג"כ אפיה וצליה אחר בישולקנה דהיינו שכל דבר המבושל אסור ליתנוקנו בלא רוטבקנז סמוך לאש במקום שיכול להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בוקנח אבל לדברי הכל אין אפיה וצליה אחר אפיה וצליהקנט ודבר האפוי או צלוי מותר ליתנו סמוך לאש ע"ד שיתבארקס אפילו נצטנן כבר לגמריקסא:

יד

יד כלי שיש בו דבר חםקסב שהיד סולדת בוקסג מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה בבגדים כדי שישמור חומו ולא יצטנןקסד ואפילו לא נתבשל כל צרכו שיש בו משום בישול כשעושה דבר שממהר לגמור בישולוקסה מכל מקום כאן אי אפשר לו כלל לבא לידי בישול גמור ולא אפילו לידי הוספת בישול אלא להעמיד חומו בלבדקסו ומותר לטוח פיו בבצק כדי להעמיד חומוקסז אם יש לו בצק שנילוש מאתמולקסח.

אבל אסור להטמינו תחת הבגדיםקסט כמו שנתבאר בסי' רנ"גקע:

טו

טו אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך עד שתהא היד סולדת בו על גבי קדרה שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בוקעא והוא הדין על גבי מיחםקעב שהוא חם כל כך במה דברים אמורים כשהעליון לא נתבשל עדיין כל צרכו שיש בו משום בישול אף כשהוא חםקעג אבל אם נתבשל כבר כל צרכו אלא שנצטנן מעט אע"פ שאינו חם כל כך שהיד סולדת בו כיון שהוא חם קצת עד שהוא ראוי לאכול מחמת חמימותו כבר נתבארקעד שנוהגין להקל שאין בו משום בישול ומותר להניחו על גבי קדירה או על גבי מיחם לחממו הרבהקעה ואם הוא דבר יבש שנתבשל כל צרכו אפילו נצטנן לגמרי אין בו משום בישולקעו ומותר לחממו על גביהן אפילו שתהא היד סולדת בוקעז:

טז

טז ואפילו אם הקדירה טמונה על גבי האש כגון על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה על פי הדרכים שנתבארו בסי' רנ"גקעח וכן מיחם שעל גבי האש מותר ליתן עליהן בשבת כל דבר שאין בו משום בישולקעט כגון תבשיל יבש אפילו הוא צונן לגמריקפ או תבשיל לח שלא נצטנן לגמרי מטעם שנתבאר בסי' רנ"גקפא:

יז

יז כלי ראשון אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האור מבשלקפב כל זמן שהיד סולדת בוקפג לפיכך אסור ליתן לתוכו תבליןקפד וטוב למנוע מלתת תבלין בכלי ראשון אפילו אין היד סולדת בו כדי לעשות הרחקהקפה וסייג לדבר אבל מלח מותר ליתן בתוכוקפו כיון שהעבירו מעל האשקפז שהמלח צריך בישול רב כמו בשר שורקפח ואינו מתבשל אלא על האשקפט ומכל מקום בשר שור אסור ליתן בכלי ראשוןקצ שאף שהבשר אינו מתבשל מכל מקום הלחלוחית שעליו מתבשלקצא אלא אם כן שהוא יבש שאין עליו לחלוחית כללקצב ויש אומריםקצג שהמלח אינו צריך בישול אלא מעט ואסור ליתנו אף בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו והמחמיר תבוא עליו ברכהקצד.

ואם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון אפילו הוא על האש שעשה איסור המאכל מותר לפי שהמלח בטל נגד המאכלקצה ויש חולקים ואוסרים עד מוצאי שבתקצו:

יח

יח וכל זה במלח שאינו מבושל אבל מלח שלנו שמתקנים אותו ע"י בישול במיםקצז מותר ליתנו בכלי ראשון לדברי הכלקצח שאין בישול אחר בישול בדבר יבשקצט אפילו הוא נימוח ע"י בישול זה השני כמו שנתבאר למעלהר ומכל מקום המחמיר בו כמו בשאר מלח תבוא עליו ברכהרא:

יט

יט אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון שהיד סולדת בורב מפני שעירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפהרג ואם עירה אזי הקליפה אסורה מפני שנתבשלה בשבתרד אבל אם עירה תחלה מהכלי ראשון לתוך הקערה מותר ליתן אח"כ התבלין לקערהרה מפני שחום כלי שני אין בו כח לבשלרו ואפילו להמחמיריםרז בכלי שני לענין איסור והיתר שסוברים שיש בו כח להבליע ולהפליט כל זמן שהיד סולדת בו מכל מקום אין בו כח לבשל אף על פי שהיד סולדת בורח ואינו דומה לכלי ראשון שמבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפי שכלי ראשון מתוך שעומד (אצל האשרט) על האור דפנותיו חמין ומחזיק חומו הרבה ולכך נתנו בו שיעור כל זמן שהיד סולדת בו משא"כ בכלי שני שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרררי:

כ

כ אמבטי של מרחץ שהיא מלאה מים חמיןריא אע"פ שהיא כלי שניריב אסור לערות לתוכה מים צוננים שכיון שהחמין שבה הן לרחיצה מן הסתם הן חמין מאד ונתבשלים הצוננים שמתערבין בהןריג.

אבל מותר ליתן מהחמין שבזו האמבטי לתוך אמבטי אחרת של צונןריד ואפילו מכלי ראשון מותר לערות לתוך מים צונניםרטו שלא אמרו שעירוי מכלי ראשון מבשל אלא במערה חמין על גבי תבלין וכיוצא בהן שאין החמין מתערבין ממש בתוכן אלא מכין עליהם בקילוחן ומבשלין אבל מים במים שמתערבים ממש אין כח בקלוח לבשל מים התחתונים אלא התחתונים גוברים ומצננים את העליוניםרטז.

אבל אסור ליתן חתיכת בשר חם שהיד סולדת בו לתוך רוטב צונן שכיון שאינו מתערב ממש ברוטב הרי הוא מבשל כדי קליפה סביבוריז טרם שיתגבר עליו הרוטב ויצננו:

כא

כא מיחם שפינה ממנו מים חמין אסור ליתן לתוכו מים צונניןריח מועטיןריט שיכולין להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בו אבל מותר ליתן לתוכו מים צוננים מרובים כדי להפשירןרכ ואע"פ שע"י נתינת הצונן לתוכו הוא מצרפורכא ומחזיקורכב ונמצא מתקן כלירכג שכן דרך צורפי נחושת וברזל שמניחים ברזל ונחושת חמים לתוך מים צוננים בשביל שיתקשו ויתחזקו וזו היא גמר מלאכת הצורפים שהאור מפעפע המתכת וקרוב להשבר והמים מחזיקין אותורכד מכל מקום כיון שאינו מתכויןרכה לתיקון הכלי אלא להפשיר המים מותר שאין כאן פסיק רישיה ולא ימותרכו מפני שכשמצרפין הכלי מחממין אותו תחלה ביותר אבל כאן אפשר שלא יגיע לצירוף מפני שהמים מונעים אותו מלהתחמם כל כךרכז:

כב

כב מותר לערות מים צונניםרכח אפילו מועטיםרכט לתוך מים חמין שהיד סולדת בו שבכלי שני אבל לא לתוך חמין שבכלי ראשוןרל ואם הצוננים מרובים כל כך שאי אפשר שיתחממו עד שתהא היד סולדת בו רק שיפיגו צינתן מותר אפילו לתוך כלי ראשוןרלא ובלבד שלא יהיה על האשרלב:

כג

כג מותר להעמיד קיתון של מים או של שאר משקין צוננים בתוך כלי שני שיש בו מים חמיןרלג (ואפילו להטמינו כולו בתוכה שמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף הבל כמו שנתבאר בסי' רנ"זרלד והחמין הן נקראים דבר שאינו מוסיף הבל כמ"ש בסי' רנ"חרלה).

אבל בכלי ראשון אסור להעמידורלו אפילו להפיג צנתו בלבד גזרה שמא ישכח וישתהה שם עד שתהא היד סולדת בורלז ואפילו באמבטי שהומשכו לתוכה חמי טבריא מן המעיין אסור להעמידו בתוכה מפני שהיא ככלי ראשוןרלח מדברי סופריםרלט אלא יטול מהאמבטי בכלי שני ויעמידנו בתוכורמ:

כד

כד מותר ליתן קיתון של מיםרמא או שאר משקיןרמב כנגד המדורה להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינן יכולין להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו אף אם ישהה שם זמן מרובהרמג אבל אסור ליתנם סמוך לאש במקום שיכולין להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בורמד ואפילו להניחן שם שעה מועטת שתפיג צינתן בלבד אסוררמה גזרה שמא ישכחם וישהו שם עד שתהא היד סולדת בורמו והוא הדין פירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חייןרמז שאף שאינם צריכים בישול מכל מקום אם נתבשלו חייברמח לפיכך אסור להניחם במקום שיכולין להתבשל אם ישהו שם זמן מרובה דהיינו במקום שיכולין להתחמם עד שתהא היד סולדת בורמט.

אבל כל דבר שאין בו משום בישול מותר אפילו להרתיחו כנגד המדורהרנ כגון תבשיל לח שנתבשל כל צרכו ועודנו חם שהיד סולדת בו או אפילו אין היד סולדת בו אלא שלא נצטנן לגמרירנא לפי המנהג שנתבאר למעלהרנב שנהגו להקל בזה או אפילו נצטנן לגמרי אלא שהוא דבר האפוי או צלוי ואין אפיה וצליה אחר אפיה וצליה אפילו נצטנן לגמרי כמו שנתבאר למעלהרנג.

ומכל מקום לא התירו אלא כנגד המדורהרנד אבל אסור ליתנו על האש ממש או אפילו בסמוך לה ממש אלא צריך להרחיק קצת כי יש לחוש שמא ישכח שהוא שבת ויבא לחתות בגחלים אבל כשאנו מצריכים אותו להרחיק קצת יש לו בזה היכר וזכרון ולא יבא לחתות בגחליםרנה:

כה

כה במה דברים אמורים שמותר לחמם האפוי כשאין בו שומן אבל פת כפולה שיש בתוכה חתיכות שומן שנקרש (שקורין אינפאנד"ה) אסור להחם אותהרנו אפילו רחוק מן האשרנז מקום שאין היד סולדת בורנח ואפילו להניחה בחמהרנט מפני שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוחרס והרי זה דומה למרסק חתיכת ברד בשביל שיזובו מימיורסא שאסרו חכמיםרסב מפני שמוליד בשבתרסג ודומה למלאכהרסד שבורא מים הללורסה כמו שיתבאר בסי' ש"כרסו והוא הדין לשומן הנימוח.

ואפילו בדיעבד אסור מה שנימוח בשבתרסז כמו משקין שזבו בשבת מפירות העומדים למשקין שאסורים משום גזרה שמא יסחוט הפירותרסח כיון שהם עומדים לכך כמ"ש שםרסט ואף שומן זה כיון שדרכו להיות זב וצלול לפיכך כשהוא קרוש הרי הוא כפירות העומדים למשקיןער והזב ממנו בשבת אסור עד לערברעא:

כו

כו במה דברים אמורים כשנימוח שומן הרבה כל כך עד שיזוב לחוץערב והרי הוא בעין לבדו שאינו מעורב בשום דבר אלא הוא ניכר בפני עצמורעג אבל אם מניחה בריחוק מקום כל כך בענין שאין הרבה שומן נימוח עד שיזוב לחוץ אלא מעט ממנו נימוח ונבלע בפת עצמו ואינו בעין לבד מותר אפילו לכתחלהעדר כמו שמותר ליתן חתיכת ברד לתוך כוס של יין אע"פ שהברד נמחה לשם מפני שהוא מתערב ומתבטל ביין שבכוס ואינו בעיןערה כמו שיתבאר שםרעו.

ואפילו אם מקצתו זב לחוץ מעט וישנו בעין כיון שדבר מועט הוא אינו חשוב כלום ומותר ולכן מותר להחם בשבת חתיכת בשר שמן אע"פ שמקצתו זב כיון שדבר מועט הוארעז אבל אסור להחם קדרה שקרש שמנוניתהרעח אפילו במקום שאין היד סולדת בו ואע"פ שיש בה רוטב הרבה ונימוח השומן בתוך הרוטב מכל מקום השומן הוא צף למעלה וישנו בעיןרעט:

כז

כז אבל יש חולקיםרפ על כל זה ואומרים שאין איסור כלל במה שנימוח השומן ע"י שמניחו במקום חם ולא אסרו גבי חתיכת ברד אלא לרסק בידיםרפא אבל בנימוח מאליו לא גזרו ולכן מותר להחם פת זו הממולאת בשומן אפילו במקום שהיד סולדת בורפב שהרי אין כאן משום בישול לא בפת מפני שאין אפיה אחר אפיה ולא בשומן הקרוש שנימוח מפני שאין בישול אחר בישול בדבר יבש אע"פ שנימוח בבישול זה השנירפג כמו שנתבאר למעלהרפד אבל קדרה שקרש שמנוניתה אין להחם אותהרפה אלא במקום שלא יוכל התבשיל להתחמם עד שתהא היד סולדת בו מפני שברוטב שנצטנן יש בו משום בישול כמו שנתבאר למעלהרפו.

ולענין הלכה נהגו להחמיררפז לכתחלה כסברא הראשונה אבל בדיעבד יש להקל כסברא האחרונהרפח ואפילו לכתחלה יש לסמוך במקום הצורך על סברא האחרונהרפט כי כן עיקררצ.

וכן יש להקל ליתן פת הממולאת בשומן על תנור בית החורף קודם שהוסק וכשיסיקנו הנכרי גם היא תתחמם עליו לפי שאפילו לענין איסור בישול בדבר שיש בו משום בישול אין בזה איסור מן התורה אלא מדברי סופרים כיון שנותן שם קודם שיתן הנכרי את האור בתנור כמו שנתבאר בסי' רנ"גרצא א"כ כאן שיש מתירין לגמרי יש להקל על כל פנים קודם שהוסק התנור ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ ויש לעשות על ידי נכרירצב:

כח

כח ולדברי הכל מותר ליתן שומן מהותך שנקרש על גבי מיני קמחים וקטניות רותחים ובלבד שלא ירסקנו בידים אלא יניחנו על גביהן או בתוכן והוא נימוח מאליו שהרי מה שנימוח אינו בעין אלא נכנס בתוכןרצג אבל על גבי צלי חם יש להסתפק אם מותר ליתן עליו שומן קרוש שיהא נימוח מאליו שכיון שאין הנימוח נכנס בתוכו אלא צף על גביו יש לדמותו לקדרה שקרש שמנוניתהרצד שנוהגין להחמיר לכתחלהרצה:

כט

כט אסור ליתן צונן על המיחםרצו אפילו להפשיר כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה הצונן מונח עליו הרבה היה בא לידי בישולרצז דהיינו שתהא היד סולדת בוחצר שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורהרצט אבל אם אינו חם כל כך מותרש:

ל

ל האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין מעל גבי האורשא אם אינן מבושלין כל צרכןשב לא יוציא מהם בכף שנמצא מגיס ויש בזה משום בישולשג כמ"ש למעלהדש אבל אם נתבשלו כל צרכן מותר להגיס בהןשה לאחר שהעבירן מעל גבי האורשו אבל צמר שביורה אע"פ שקלט העין אסור להגיס בושז (משום צובעשח) שכן דרך הצבעין להגיס בו תמיד כדי שלא יחרךשט.

ויש מחמירין גם בקדרה בכל עניןשי והעיקר כסברא הראשונהשיא והרוצה להחמיר יחמיר בהגסה ממש אבל להוציא בכף אין להחמיר כלל בנתבשלה כל צרכה ואינה על האששיב:

לא

לא אסור לטוח שמן ושום על גבי הצלישיג בעודו חם שהיד סולדת בושיד אפילו נצלה מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמןשטו אבל שומן שנקרש אין בו משום בישולשטז אלא שיש להסתפק בו מצד אחר כמו שנתבאר למעלהשיז:


א) ברייתא חולין טו, א וש"נ. טור ושו"ע ס"א.

ב) טור ורמ"א ס"א. וכ"ה משמעות הרמב"ם פ"ו הכ"ג.

ג) ר' יהודה בברייתא שם. רי"ף שבת פ"ג (יז, א). רמב"ם שם. טור בשם הגאונים (בה"ג הל' שבת כב, א. שאילתות דרב אחאי פרשת שלח). שו"ע שם.

ד) רמב"ם שם.

ה) רש"י חולין שם ד"ה רבי יהודה. וראה אליה זוטא ס"א. וראה לקמן סי' תה ס"ט (במוסגר). סי' תקג סי"ג.

ו) רשב"א בתשובה ח"א סי' קעה. מ"א סק"א.

ז) רבי יהודה בברייתא שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. טור בשם הגאונים. שו"ע שם.

ח) רמב"ם שם.

ט) רשב"א חולין שם ד"ה במזיד ומ"מ שם בשם הרב רבינו יונה. רא"ש חולין פ"א סי' יט. ר"ן שם (ד, א) סוד"ה מתני' ובשבת יז, א ד"ה הלכך. טור ושו"ע שם.

י) מ"א סוף סק"ב. אליה רבה סק"א. וראה לקמן סי' תקג קו"א ס"ק ב.

יא) כדלקמן סי' שכה ס"ט וש"נ.

יב) רשב"א שם. רא"ש שם. ר"ן שם ושם. ב"ח ד"ה ומ"ש דבמזיד. וראה גם ט"ז סק"א. וראה גם לעיל סי' רמג ס"ב. לקמן שם. סי' תקטו ס"א דעה הב'. וראה שם קו"א סק"א בהגהה.

יג) רשב"א שם. רא"ש שם. ר"ן שם ושם. ט"ז שם.

יד) ראה רשב"א שם. ר"ן שם ושם.

טו) סעיף יב.

טז) ר"ן שם ושם.

יז) ראה לעיל שם וש"נ.

יח) מ"א רסק"ב.

יט) קידושין סג, ב וש"נ. מ"א סוף סק"ב.

כ) רי"ף שם ורמב"ם שם כרבי יהודה בברייתא חולין שם. טור בשם הגאונים (הנ"ל). שו"ע שם.

כא) גיטין (נד נה) [נג, ב] (ורש"י שם ד"ה למוצאי שבת).

כב) ראה רש"ל חולין שם.

כג) רשב"א פרק קמא דחולין שם ד"ה רבי. וראה קובץ דברי תורה ח"ז ע' נח.

כד) רמב"ם שם. שו"ע שם.

כה) ולענין איסור מדברי סופרים ראה לקמן סי' שלט ס"ז, שבמזיד אסור בין לו ובין לאחרים עד למוצאי שבת בלבד (ומצויין לכאן). וראה לקמן סי' תה ס"ט, שבשוגג מותרים מיד. ועוד שם, שאם המאכל היה ראוי קודם והמלאכה לא הועילה, באיסור של תורה קנסו (וראה לקמן סי' תנד סי"ב) ובאיסור של דבריהם לא קנסו (וראה לעיל סי' רנג סכ"ד). וראה לקמן סי' שכג סוף ס"ח, שבמקום שיש מתירין אפילו לכתחלה לא קנסו כלל. וראה לקמן סי' שכה ס"ט וסי"א, בנכרי העושה מלאכה בשביל ישראל באיסור של תורה אסרו לו ולאחרים ובאיסור מדברי סופרים לא אסרו אלא למי שנעשה בשבילו.

כו) תשובות רד"ך בית כה חדר ה. מ"א סק"ג.

כז) לקוטי מהר"י ווייל סי' ב. מ"א סק"ב.

כח) ראה תוס' עירובין לח, א סוד"ה משום. ביצה ב, ב ד"ה והיה. מרדכי שם רמז תרמד.

כט) סי"ח. וראה גם סי' תקיג ס"ט.

ל) ראה לקמן סי' תקיג סוף סי"ח וש"נ.

לא) רבינו ירוחם נט"ו (קמ, ג) בשם הרמ"ה. הובא ב"י יו"ד סי' קב. רמ"א שם בסופו.

לב) מ"א סק"ב.

לג) מ"א שם.

לד) ראה פמ"ג יו"ד שפ"ד סקט"ו. אמרי יושר ח"ב סי' פד.

לה) רב דימי חולין שם טו, ב. טור ושו"ע ס"ב.

לו) תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין. רא"ש שם פ"א סי' יט. טור.

לז) מ"א סק"ה.

לח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב וש"ך סק"א.

לט) ס"ב וש"נ.

מ) רא"ש שם סוס"י כ. רשב"א חולין שם בשם הרב רבינו יונה. מ"מ פ"ב ה"ט בדעת הרמב"ם. טור ושו"ע שם.

מא) סעיף ו.

מב) רב דימי שם. טור ושו"ע שם.

מג) רמ"א ס"ב.

מד) שו"ת רשב"א ח"א סי' תתיד. שו"ע שם.

מה) רב דימי שם. טור ושו"ע שם.

מו) ראה ב"י ד"ה כתוב. וראה מ"א סק"ו. וראה לעיל סי' רמז קו"א סק"ב. לקמן סי' שכח סי"ח.

מז) רש"י שם ד"ה אדעתא.

מח) רב דימי שם ורש"י שם.

מט) ב"י ד"ה כתוב ממשמעות התוס' גיטין ח, ב ד"ה אע"ג והר"ן ע"ז (ט, א) ד"ה כי. רמ"א ס"ב.

נ) משמעות התוס' שם. עו"ש סק"ז. וראה לקמן סי' שכה סי"ז-ח, שכ"ה גם כשבישל הנכרי לעצמו, אסור מטעם זה לישראל אם הוא מכירו. וראה גם לעיל סי' רעו סי"ג בדעה הא'. וראה בקו"א שם ס"ק ה (הטעם שבסי' שכה הוצרך שיהי' מכירו).

נא) ש"ך (יו"ד סי' קכג סק"נ וסי' קיג בנקודות הכסף). הובא במ"א סק"ז.

נב) מ"א שם. וראה גם לבוש סוף ס"ב. וראה לעיל סי' רחצ ס"ז.

נג) משמרת הבית להרשב"א הובא בט"ז יו"ז סי' קיג סקט"ו. וכן משמע בר"ן שם.

נד) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו וראה שם ברמ"א סט"ז וט"ז סקט"ו.

נה) ארחות חיים הל' שבת סי' שמח בשם הרא"ה. הובא ב"י ד"ה כתוב. רמ"א ס"ב ומ"א סק"ח. וראה העו"ב תשפד ע' 73. תתח ע' 56. תתט ע' 62.

נו) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שי ס"ג ולקמן סי' שכה ס"ח, שמ"מ אם נתלש ע"י נכרי אסור מגזירת פירות שנשרו. וראה לקמן שם סי"ז שאם הנכרי מכירו אסור גם מטעם שמא ירבה בשבילו.

נז) גמ' עד, ב. טור וב"י ריש הסי'. לבוש ס"א.

נח) גמ' שם. לבוש שם.

נט) רש"י יבמות ו, ב ד"ה פתילה.

ס) ירושלמי פ"ז ה"ב.

סא) (גמ') [משנה] שם עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

סב) ירושלמי שם.

סג) גמרא שם ובדף קו, א. ירושלמי שם. רמב"ם פ"ט ה"ו. מ"א סוף סק"י.

סד) רמב"ם שם. וראה לקמן סי' שלד סכ"ט הטעם שלא שייך בזה מבעיר. וראה סי' תצה סוף ס"ב וקו"א סק"ב בגדר מבעיר.

סה) גמרא שם. רמב"ם ומ"א שם.

סו) רב נחמן לט, א לדברי הכל. טור ושו"ע ס"ג.

סז) משנה לח, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

סח) גמ' לט, א ורש"י ד"ה תולדות חמה. שו"ע שם.

סט) רש"י שם ד"ה בשביל. וראה גם רמב"ם בפי' המשניות שם.

ע) ראה מנחות נז, א. וראה רמב"ם שם ה"ה. וראה לעיל סי' רנג סי"ב.

עא) רב יוסף לח, סוע"ב. רמב"ם שם ה"ב. מ"א סק"ט.

עב) רמב"ם שם.

עג) רב נחמן בגמ' [ל]ט, א לדעת חכמים במשנה. טור ושו"ע שם.

עד) חכמים במשנה לח, סוע"ב ורש"י ד"ה ולא. טור ושו"ע שם.

עה) רב נחמן לט, א. שו"ע שם. וראה טור.

עו) רש"י לט, א ד"ה אטו.

עז) רמב"ם שם ה"ג. מ"א סק"י. וראה פעמי יעקב לג ע' נו.

עח) משנה לח, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

עט) רא"ש פ"ג סי' לדעת רבה לט, א. מ"א שם.

פ) רבה שם.

פא) ס"א וס"ה.

פב) רב נחמן שם. טור ושו"ע שם.

פג) טור ושו"ע שם.

פד) רש"י שם ד"ה דשרי.

פה) רב חסדא מ, סוע"ב. פסחים מא, א. רמב"ם פ"ט ה"ג. מ"א סק"י.

פו) מ"א שם.

פז) ר"ן (יח, א) ד"ה ומדאמר ושכן כתב ה"ר יונה. מ"א שם.

פח) ר"ן שם. מ"א שם. אבל לא בשבת, כדלקמן סכ"ג.

פט) רב חסדא לט, רע"ב. ר"ן שם. מ"א שם.

צ) סעיף ג.

צא) רש"י לד, סוע"א ד"ה משחשכה. סמ"[ק] סי' רפא (ע' רפח). הרב רבינו יונה הובא ברבינו ירוחם ני"ב ח"ג (סט, סוע"א). רא"ש פ"ג סי' יא. טור ושו"ע ס"ד.

צב) משמעות הב"י ד"ה אפילו. הובא במ"א סקי"ב. וראה גם ב"י סי' רנח.

צג) אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו (לעיל סי' רנג סי"ח).

צד) רבינו ירוחם שם. הובא ב"י שם ומ"א שם.

צה) סוף סכ"ד. וראה שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' עד בישול אות א. שבת כהלכה פ"ג ביאורים אות א.

צו) סעי' יד-יז.

צז) רשב"א מ, ב ד"ה מביא. ר"ן שם (יט, א) ד"ה תנו רבנן מביא. מ"מ פכ"ב ה"ד. ויש מקילין ברמ"א סט"ו. מ"א סקל"ט בדעתם.

צח) רמ"א סט"ו. וכ"ה לקמן סט"ו-ז וסכ"ד. לעיל סי' רנג סי"ט, ובהל' שהיה והטמנה בקצרה. וראה לעיל סי' רנג קו"א סוף סקי"א.

צט) רמ"א סוס"י רנג. וכ"ה לקמן שם. וראה שבת כהלכה פ"ג הערה ב, וביאורים אות ב-ג.

ק) סכ"ה. וראה קו"א שם סק"ט. וראה קובץ אהלי שם ח"ה ע' קכו ואילך. ח"ו ע' קעו ואילך.

קא) מ"א סקי"א.

קב) סעיף כז.

קג) מ"א שם.

קד) משמעות הרמב"ם פ"ט ה"ג (ראה כס"מ שם וב"י ד"ה אפילו). טור ושו"ע ס"ד. וכ"ה לקמן סי"א לענין יבש, וש"נ. וראה גם לעיל סי' רנג סי"ח, ושם: שהוא מבשל ממש.

קה) ראה גם לעיל סי' רנד סוף ס"ד. סי' רנז סוף ס"ח. סי' רנט ס"ח.

קו) גמרא יח, ב. ב"י ד"ה אפילו בדעת הטור. וראה עוד בענין מגיס לקמן ס"ל. לעיל סי' רנב ס"ב.

קז) סמ"ק סי' רפא (ע' רפח). רא"ש פ"ג סי' יא. טור ושו"ע ס"ד. ולענין לחלוחית שעל התבשיל – ראה לקמן סי"ז. וראה בדי השלחן סי' קכד ס"ק לז. שבת כהלכה פ"ג הערה ז וביאורים אות ו.

קח) ראה תוס' לט, א ד"ה כל. הגהות מיימוניות פ"ט אות א. רבינו ירוחם ני"ב ח"ג (סט, ב). וכדלעיל ס"י בלח.

קט) משמעות טור ושו"ע ס"ד. רמ"א סט"ו. לבוש ס"ד. וראה לעיל בהלכות שהייה והטמנה בקצרה: ותבשיל שאין בו רוטב אפילו הוא קר דינו כחם.

קי) משנה קמה, ב. טור ושו"ע שם.

קיא) תוס' לט, א ד"ה כל. מ"א סקי"ד. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה אבל) הטעם שאין בזה איסור משום הטמנה (והיינו הטמנת חתיכת התבשיל יבש בתוך מים רותחים אם כולה מתכסה שם).

קיב) רש"י קמה, ב ד"ה שורין. וראה מ"א סק"מ. לקמן סכ"ז.

קיג) וכ"ה לקמן סכ"ז. וראה לקמן סי"ח לענין מלח, שהמחמיר תבוא עליו ברכה. ובסידור (הלכתא רבתא לשבתא): אע"פ שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, מ"מ אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי אם היס"ב. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיס"ב משום איסור סקילה וכרת ח"ו. וכן שלא לשפוך בכ"ר שהיס"ב על צוקער, כי מאחר שהצוקער נמחה יש בו משום בישול.

קיד) משנה קמה, ב ורש"י ד"ה מדיחין. טור ושו"ע שם. ולענין בשר שור – ראה לקמן סי"ז.

קטו) ראה תוס' מ, ב ד"ה ושמע.

קטז) משמעות רש"י קמה, ב ד"ה וכל.

קיז) ר"ן שם (יט, א) ד"ה תנו רבנן מביא.

קיח) ר"י בתוס' לט, א ד"ה כל. מ"א סקט"ו.

קיט) סעיף יב.

קכ) תוס' שם. מ"א שם.

קכא) מ"א שם.

קכב) ראה תוס' מ, ב ד"ה ושמע. וראה גם לקמן סי"ט.

קכג) ט"ז סק"ח. וראה ט"ז סקי"ד.

קכד) תירוץ ב' בתוס' לט, ב ד"ה כל. משמעות הטור (שהקשה על הרא"ם) ושו"ע (ראה מ"א ס"ק יט).

קכה) מ"א שם.

קכו) תוס' שם אף לתירוץ הא'.

קכז) ראה לקמן סי' תקכז סי"ב: מין דגים קטנים הנקרא קוליית האיספנין שבשרן רך ביותר ומדיחין אותן במים חמין ועי"כ הם ראויים לאכלם חיים בלא בישול. וראה שבת כהלכה פ"א הערה פד.

קכח) משנה קמה, ב. טור ושו"ע שם.

קכט) רא"ש פ"ג סי' יז.

קל) רש"י שם ד"ה חוץ.

קלא) טור ושו"ע שם.

קלב) ראה רש"י שם ד"ה וקולייס. לט, א ד"ה שהדחתו. רמב"ם פ"ט ה"ב. טור ולבוש ס"ד. וראה לקמן סי' תקכז סי"ב גבי קולייס האיספנין: מדיחין אותן במים חמין ועי"כ הם ראויים לאכלן חיים בלא בישול ... שע"י הדחה זו הן מוכשרים לאכילה כמבושלים ממש. וראה שבת כהלכה פ"א ביאורים אות כא-כב.

קלג) רב יוסף קמה, ב ורש"י שם ד"ה חייב. רמב"ם שם.

קלד) ט"ז סק"ה.

קלה) הגהות מרדכי סי' תסז. רמ"א ס"ד.

קלו) משמעות הגהות מרדכי שם (שמציין למרדכי רמז שב).

קלז) ב"י סוד"ה וכתב הר"א בשם ספר הפרדס. מ"א סקט"ז. וראה פסקי אדה"ז ע' 202.

קלח) ט"ז סק"ה.

קלט) ס"ד וש"נ. וראה בדי השלחן סי' קל סקי"ב ד"ה מכה בפטיש אות ו (בסופו) ואות י.

קמ) רא"ם ביראים השלם סי' רעד (קלד, ב). הובא בסמ"ג ל"ת סה (יד, ב) ובהגהות מיימוניות פ"ט אות א ובטור. שו"ע ס"ה בשם יש מי שאומר.

קמא) סמ"ק סי' רפא (ע' רפח).

קמב) משמעות הרא"ם וסמ"ג והגהות מיימוניות שם.

קמג) מ"א סקי"ט (אף לדעת המתירין מדינא בכלי שני).

קמד) סעיף יא.

קמה) רא"ם וסמ"ג והגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע שם בדעתם. מ"א סקי"ח. וראה לעיל סי' קסח סי"ח וקו"א סק"ח שזהו רק לענין שבת שיש בו חיוב סקילה וחטאת ולא לענין ברכה שהיא דרבנן.

קמו) ראה לקמן סי' תסא סי"ד לענין מצה בליל פסח.

קמז) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ד ע' נו וע' סו. שבת כהלכה פ"א ביאורים אות ט.

קמח) משנה מב, רע"א. וראה גם לעיל סי"א. לקמן סי"ט.

קמט) סכ"ב גבי מים. וראה סל"א גבי שמן.

קנ) הגהות מיימוניות שם בשם הרא"ם.

קנא) רא"ם שם.

קנב) ראבי"ה סי' קצז. הובא במרדכי רמז שב. ויש מקילין ברמ"א ס"ה. וראה שבת כהלכה עמ' קצ ביאורים.

קנג) לבוש ס"ה. מ"א סק"כ.

קנד) רמ"א שם.

קנה) ראה חקרי הלכות ח"א יט, ב. קובץ דברי תורה ח"ט ע' סג.

קנו) רא"ם שם הובא בהגהות מיימוניות שם. מ"א סקי"ז.

קנז) מ"א שם. וראה תהלה לדוד סקכ"א. וראה שבת כהלכה פ"ג סכ"ד וביאורים אות יח.

קנח) ראה לקמן סכ"ד וש"נ. וראה שבת כהלכה שם הע' מח.

קנט) טור בשם ה"ר פרץ לדעת הרא"ם. וכן כתב ראבי"ה שם בדעת הרא"ם. מ"א סקי"ז.

קס) סוף סכ"ד.

קסא) מ"א שם. אבל ראה בסידור (הלכתא רבתא לשבתא): ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים ... אם יתחמם המוהל שלהם הנמחה מהם עד שהיס"ב משום איסור סקילה וכרת ח"ו.

קסב) ברייתא נא, ב לגירסת רש"י שם ד"ה קדרה. טור ושו"ע ס"ו. טור סי' רנח.

קסג) ב"י סי' רנח בדעת הטור. שו"ע כאן ס"ו.

קסד) ברייתא שם לפירש"י שם ד"ה אלא. טור ושו"ע שם.

קסה) כדלעיל ס"י.

קסו) ט"ז ס"ק ט. ואם יכול לבוא לידי בישול יתבאר לקמן סט"ו וסכ"ט. וראה תהלה לדוד סי' רנד ס"ק ד.

קסז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קסח) רש"י שם ד"ה וטח. טור ושו"ע שם.

קסט) רשב"א מ, ב סד"ה מביא, בשם רבינו יונה. ר"ן (יט, א) ד"ה תנו רבנן מביא. שו"ע סי' רנג ס"ה. הובא לעיל סי' רנז קו"א ס"ק א (כשנותן תבשיל צונן תחת הבגדים שע"ג המיחם). וראה העו"ב תרפא ע' 18. תתלב ע' 57. שבת כהלכה פ"ד הערה טז וביאורים אות ג, ופי"א ביאורים אות כא.

קע) ראה שו"ע שם ס"ה (לענין הטמנת צונן תחת הבגדים שע"ג המיחם). לעיל שם סוף סי"ד (לענין הטמנת חמין בבגדים). סי' רנז ס"ה.

קעא) רבה מח, א לפירוש המ"מ פ"ד ה"ו בדעת הרמב"ם וב"י סי' רנח בדעת הטור. שו"ע ס"ו. וראה לקמן סכ"ט (כפירוש תוס' ורא"ש), דהיינו אפילו רק להפשיר.

קעב) קדרה – של חרס. מיחם – של מתכת (ראה רש"י נא, ב ד"ה קדרה).

קעג) כדלעיל ס"י.

קעד) סעיף ט.

קעה) משמעות המ"א סקכ"א.

קעו) כדלעיל רסי"א.

קעז) מ"א סקכ"ג. ראה לקמן סכ"ד. וראה שבת כהלכה פ"ג ביאורים אות יח.

קעח) ס"ח (מצד חשש חיתוי). וראה סי' רנז ס"י (מצד חשש הטמנה).

קעט) רבינו ירוחם ני"ב ח"ג (סט, ג) בשם הרא"ש. רשב"א מ, ב סוד"ה מביא. ר"ן שם (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא. מ"מ פכ"ב ה"ד. דעה ראשונה בשו"ע ס"ח. ובסי' רנג ס"ה.

קפ) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם. מ"א סי' רנג ס"ק לג.

קפא) סעיף כו.

קפב) משנה מב, סוע"א. טור ושו"ע ס"ט.

קפג) ב"י סוד"ה כלי, מתוס' מ, ב ד"ה ושמע. שו"ע שם. וראה רש"י מב, סוע"א.

קפד) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קפה) מ"א סקכ"ח מירושלמי פ"ג ה"ד. וראה גם תוס' ישנים שם. וראה מגיני אברהם חדושי או"ח.

קפו) ר' חייא מב, ב לאיכא דאמרי. רמב"ם פכ"ב ה"ו. טור ושו"ע שם.

קפז) רש"י שם ד"ה דבכלי. שו"ע שם.

קפח) רב נחמן שם. שו"ע שם.

קפט) ר"ן (כ, א) ד"ה גמ' מלח. ב"י ד"ה כלי ראשון. ברמב"ם שם: על גבי אש גדולה. וראה חידושי צ"צ מא, ב: דקיי"ל מלח גס גם בכ"ר לא מבשל אף שעינינו רואות שגם בכלי שני ימוס המלח ויהפך טעם התבשיל למלח ועכ"ז אינו חשוב בישול.

קצ) טור ורמ"א ס"ט. וראה ב"ח ד"ה כלי ראשון וט"ז סקי"ב ומ"א סק"ל בביאור דברי הרא"ש פ"ג סי' יז.

קצא) טור. מ"א סקכ"ט.

קצב) משמעות הטור והמ"א שם.

קצג) ר' חייא שם ללישנא קמא. מרדכי שם רמז שח בדעת הרי"ף שם. רמ"א שם.

קצד) תוס' שם ד"ה והיינו. מרדכי שם. הגהות אשרי שם. רמ"א שם.

קצה) שבלי הלקט סי' פו בשם רבינו שמחה. הובא ב"י שם. רמ"א שם.

קצו) ט"ז סוף סקט"ו.

קצז) ראה גם לקמן סי' תסב סי"ח.

קצח) מרדכי שם בשם רבינו דן. ד"מ אות ד. מ"א סוף סקל"א.

קצט) מ"א שם.

ר) ריש סעיף יא.

רא) מרדכי שם. דרכי משה שם. לפירוש אליה רבה סוף סקכ"ד (דקאי גם על מלח שלנו). וראה לעיל ריש סי"א להתיר בפשיטות אפילו לשרותו כדי שיהא נימוח. וראה שו"ת דברי נחמיה כח, ד. ל, ב. שבת כהלכה פ"ג ביאורים אות יב. ובסידור (הלכתא רבתא לשבתא בסופו): אין להקל במלח שלנו אף שנתבשל תחלה, שמאחר שחוזר ונמחה אין להקל בו יותר מבמלח שבימיהם לפי חילוק הדעות שבשו"ע שיש אוסרים אפילו ליתן בכלי שני שהיס"ב והמחמיר תבא עליו ברכה.

רב) ר"י בתוס' מב, ב ד"ה אבל. ר"ת בתוס' זבחים צה, ב. הובא ברא"ש פ"ג סי' טז. שו"ע ס"י.

רג) תוס' שם. ר"ת זבחים שם. רא"ש שם בשמו. ש"ך יו"ד סי' קה סק"ה. וראה חידושי צ"צ מא, ב גבי עירוי מכלי ראשון על טייא לא מבושל. ולענין כלי ראשון שנפסק קילוחו – ראה לקמן סי' תנא סכ"ט. שו"ת צ"צ יו"ד סי' עד.

רד) מ"א סקל"ב.

רה) במשנה שם. רמב"ם פכ"ב ה"ו.

רו) גמרא מ, ב. רש"י מב, רע"ב. רמב"ם שם.

רז) רשב"א בתורת הבית הארוך בית ד שער א. הובא בשו"ע יו"ד סי' קה ס"ב. וראה ט"ז שם סק"ד. ש"ך שם סק"ה. וראה לקמן סי' תנא סל"ד בנוגע לכלי שלישי ורביעי.

רח) מ"א ס"ק לב. וראה גם שם ס"ק כח.

רט) ראה ב"י ד"ה כלי ראשון.

רי) תוס' מ, ב ד"ה ושמע. ב"י שם. ולענין מצקת ששאבו בה מכלי ראשון אם דינה ככלי ראשון – ראה לקמן סי' תנא סכ"ח. שו"ת צ"צ שם. פס"ד להצ"צ יו"ד סי' צב (קפג, א).

ריא) ברייתא מב, א. רמב"ם פכ"ב ה"ה. שו"ע סי"א.

ריב) תוס' שם ד"ה אבל. רמ"א שם.

ריג) טור. מ"מ שם. מ"א סקל"ד. וראה מג"א סקל"ה. וראה שבת כהלכה פ"א ביאורים אות כב.

ריד) כס"מ שם וב"י ד"ה ומ"ש רבינו אבל, בדעת הרמב"ם שם. שו"ע שם.

רטו) תוס' שם ד"ה נותן (הא'). טור. מ"א סקל"ה.

רטז) ר"ן (כ, רע"א), ותוס' פסחים מ, ב ד"ה האילפס (וכן דעת הטור). עיין ט"ז סוף סקי"ח דלא כהתוס' דהכא (מב, א ד"ה נותן אדם חמין) בשם ר"ת, שמחלק בין מערה לצוננים רבים שמותר לבין צוננים מועטים שאסור. וראה חידושי צ"צ לט, ד שכ"מ גם סתימת השו"ע.

ריז) מ"א סוף סקל"ה. וראה לעיל סי' רנג קו"א סוף סקי"א. וראה שבת כהלכה פ"ב ביאורים סק"ד, ועמ' קב ד"ה אלא שלכאורה.

ריח) משנה מא, א. טור ושו"ע סי"ב.

ריט) גמ' שם. טור ולבוש סי"ב.

רכ) גמ' שם. טור ורמ"א שם.

רכא) גמ' שם ע"ב.

רכב) רש"י שם ד"ה והלא.

רכג) מ"מ פי"ב ה"א בדעת רש"י שם.

רכד) רש"י שם. ר"ן שם (יט, ב) ד"ה גמ' מאי קאמר.

רכה) שמואל מב, רע"א וכרבי שמעון. מ"א רסקל"ו.

רכו) ר"ן שם. רמב"ן במלחמות שם בסופו. מ"א שם. וראה לעיל סי' רעז קו"א סק"א שזהו ספק פסיק רישיה המותר, וכדלעיל סי' שטז סוף ס"ד.

רכז) ר"ן שם. רמב"ן שם.

רכח) שם במשנה מא, א. וכ"ה בברייתא מב, א. טור ושו"ע סי"ב.

רכט) לבוש סי"ב. וראה תהלה לדוד ס"ק כח.

רל) ר"ן (כ, רע"א). תוס' מב, א ד"ה נותן. טור ושו"ע שם.

רלא) אביי שם מא, ב. טור ורמ"א שם.

רלב) רמ"א שם.

רלג) רבי מ, ב. טור ושו"ע סי"ג. וראה גם מהדו"ב לסי' רנט, שהאריך לבאר בכמה אופנים את הטעם שאין חוששים בזה להטמנה, גם לסוברים שאסור להטמין את הצונן בחמין.

רלד) סוף ס"ט וש"נ. וראה גם שם קו"א סוף סק"ג. וראה לעיל סוף סי"ד (לענין הטמנה תחת הבגדים שעל הקדרה).

רלה) ראה שם בקו"א.

רלו) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

רלז) עיין ר"ן (יט, א) ד"ה תנו רבנן מביא. רשב"א מ, ב ד"ה מביא. וכדלקמן סכ"ד וסכ"ט. וראה שבת כהלכה עמ' קא ביאורים, ושם עמ' רח ד"ה לאידך.

רלח) רש"י שם ד"ה בכלי שני. וראה מ"א סקל"ג.

רלט) ראה לעיל ס"ח.

רמ) ראה גם לעיל סי' רנז קו"א סוף סק"ג.

רמא) ברייתא שם. טור ושו"ע סי"ד.

רמב) כרב יהודה אמר שמואל בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

רמג) בתוספות ישנים לז, ב ד"ה אמר: כל היום.

רמד) תוס' מח, א ד"ה מאי בשם רשב"א. רא"ש פ"ג סי' י. ר"ן שם (יט, א) ד"ה תנו רבנן מביא. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רנז קו"א סק"ג.

רמה) תוס' שם. טור ושו"ע שם.

רמו) תוס' שם. לבוש סי"ד. וראה טור והשו"ע שם.

רמז) ראבי"ה סי' קצז. הובא במרדכי שם רמז דש ובב"י סוד"ה מותר. רמ"א סי"ד.

רמח) משמעות ראבי"ה שם. וכ"ה משמעות הטור סוס"י רנז. וראה גם לעיל הל' שהייה והטמנה בקצרה ד"ה ופירות. וראה שבת כהלכה פ"א הערה ו, וביאורים שם אות ג.

רמט) ראה גם לעיל סי' רנד ס"ד.

רנ) ר"ן שם. שו"ע סט"ו.

רנא) רמ"א שם.

רנב) סעיף ט.

רנג) סי"ג. וראה שם בנוגע לתבשיל יבש. וראה שבת כהלכה פ"ג ביאורים אות יח.

רנד) רא"ש שם. שו"ע שם.

רנה) רא"ש שם. מ"א סקל"ח. וראה לעיל סי' רנג ס"כ (לענין לסמוך אצל הכירה והתנור).

רנו) ספר התרומה סי' רלה. הובא ברא"ש ורשב"א ור"ן ספ"ד. טור ורמ"א סט"ז בשם ויש מחמירין.

רנז) טור.

רנח) ב"י ד"ה ואסור וט"ז סק"כ בדעת ספר התרומה.

רנט) רשב"א ור"ן שם בדעת ספר התרומה. ט"ז סקכ"א בדעתו. דעה ב' לקמן סי' שכ סט"ז.

רס) ספר התרומה שם. רא"ש שם. טור.

רסא) ספר התרומה שם. רא"ש שם.

רסב) ברייתא נא, ב.

רסג) רש"י שם ד"ה כדי. רא"ש שם. (ובספר התרומה שם ור"ן שם: נולד).

רסד) וכ"ה לקמן סי' שכ סט"ז. סי' שכו ס"י. וראה לקמן סי' תקב ס"א. סי' תקיא ס"ז.

רסה) רש"י שם. ר"ן שם.

רסו) סט"ז, לדעה הב' שם שאסור אפילו כשאינו בידים.

רסז) משמעות הר"ן שם. מ"א סקמ"ב. וראה גם לקמן סי' שכ סט"ז בדעת ויש אומרים.

רסח) משמעות הרמב"ם פכ"א הי"ג כמובא במ"מ שם. רשב"א ור"ן שם סופ"ד. וכדלקמן סי' שכ סי"ט.

רסט) ס"ג וש"נ.

ער) ר"ן שם.

רעא) ראה זכרון יוסף אות מא.

ערב) מ"א סוף סק"מ בדעת ספר התרומה שם.

רעג) ספר התרומה שם. ב"י שם בדעתו.

עדר) מ"א שם.

ערה) ספר התרומה שם. ב"י שם.

רעו) לקמן סי' שכ סט"ז וש"נ.

רעז) ב"י שם בדעת ספר התרומה (בסימנים סי' רלה). ט"ז סוף סקכ"א. וראה גם לקמן סי' שכ סי"ז.

רעח) ר"ן שם בדעת ספר התרומה. ויש מחמירים ברמ"א סט"ז.

רעט) ב"י שם. מ"א ריש סק"מ.

רפ) סמ"ג ל"ת סה (כא, א). סמ"ק סי' רפא (ע' רחצ). רשב"א ספ"ד. מ"מ פכ"א הי"ג. הובא בטור ובב"י ד"ה ואסור.

רפא) טור וב"י שם בביאור דעת הסמ"ג שם. ר"ן (כג, ב) ד"ה ואין. ט"ז ס"ק כא. וכדעה הא' דלקמן סי' שכ סט"ז.

רפב) שו"ע סט"ז.

רפג) מ"א סק"מ.

רפד) ריש סי"א. וראה במצויין שם מהסידור.

רפה) מ"א סקמ"א בדעת רמ"א שם. וראה לעיל סי' קנח ס"ט לענין משקה שנקרש וחזר ונימוח אם יש לו תורת משקה.

רפו) סעיף ט.

רפז) רמ"א שם. וראה גם לקמן סי' שכ סוף סט"ז.

רפח) מ"א סקמ"ב.

רפט) רמ"א שם.

רצ) ב"י שם, בשם רבינו ירוחם ני"ב ח"ג (סט, ד). וראה גם לקמן שם. וראה חקרי הלכות ח"ה נ, א.

רצא) סעיף כז.

רצב) מ"א שם.

רצג) דרישה סק"ו. אליה זוטא סקי"ז. וכדלעיל סכ"ו שבזה שכשאינו בעין מותר אפילו לכתחלה.

רצד) מ"א סקמ"ה.

רצה) כדלעיל סכ"ז.

רצו) רבה מח, א. שו"ע סי"ז.

רצז) תוס' שם ד"ה מאי שנא ממיחם בשם רשב"א. רא"ש פ"ד סי' ג. שו"ע שם.

חצר) שו"ע שם.

רצט) תוס' שם. שו"ע שם. וכדלעיל סכ"ד.

ש) שו"ע שם. וראה גם לעיל סי' רנז קו"א סק"ג.

שא) גמ' [י]ח, ב. שו"ע סי"ח.

שב) שו"ע שם.

שג) ר"ן שם (ו, ב) ד"ה ומדאמר. שו"ע שם.

דש) סעיף י.

שה) מ"מ פ"ט הי"א. שו"ע שם.

שו) כל בו סי' לא (לב, א). מ"א סוף סקמ"ב. ב"י סוף סי' שכא.

שז) ר"ן שם. שו"ע שם.

שח) מ"א סקמ"ג. ט"ז סקכ"ב בטעם הא'. וראה לעיל סי' רנב ס"ב. הלכות צובע ראה לקמן סי' שכ סכ"ו-ח.

שט) ר"ן שם. וראה שבת כהלכה פ"ו ביאורים אות ו.

שי) מהר"י ווייל דינין והלכות שבסוף השו"ת סי' ל. רמ"א שם. כלומר, שלא להגיס בהן גם לאחר שהעבירן מע"ג האש.

שיא) עיין סוף סי' שכא (סוף הסי' שם לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ט וט"ז סקי"ד).

שיב) ט"ז סקכ"ג. וראה העו"ב תתיב ע' 78. שבת כהלכה פ"ה הע' ו-ז.

שיג) כל בו סי' לא (לא, ב). שו"ע סי"ט.

שיד) ט"ז סקכ"ד. מ"א סקמ"ה. ואם צלי זה מונח בכלי שני, ראה לעיל סי' רנג קו"א סקי"א בסופו שהביא את דעת הרש"ל והש"ך ביו"ד סי' צד סק"ל דבדבר גוש לא שייך כלי שני. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' סה. שבת כהלכה פ"א ביאורים אות לא. פסקי אדה"ז ע' 152-154. העו"ב תשמג ע' 62. תשדמ ע' 74 וע' 79.

שטו) כל בו שם. שו"ע שם.

שטז) מ"א שם. וכדלעיל סכ"ז.

שיז) סעיף כה.