שכ דיני סחיטה בשבת ובו כ"ח סעיפים:

א

א הסוחט זתים להוציא מהם שמן או ענבים להוציא מהן יין חייבא מפני שמפרקב המשקה מהפריג וכבר נתבאר בסי' ש"הד שכל המפרק אוכל או משקה ממקום שנתכסה בו הרי זה תולדת הדשה אבל שאר פירות מותר לסחטן מן התורה להוציא מימיהםו מפני שכל מי פירות אין עליהם תורת משקהז אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד אלא תורת אוכל עליהםח והרי זה כמפריד אוכל מאוכל שאין בו משום מפרקט כמו שנתבאר שם.

ומדברי סופרים אסור לסחוט אפילו תותים ורמוניםי מפני שמקצת בני אדם שיש להם הרבה תותים ורימונים הם סוחטין אותן לשם משקה כזיתים וענביםיא ואילו היו כן הרבה לשאר בני אדם היו גם כן רגילין לסחטם לשם משקהיב לפיכך כל מי שסוחטן לשם משקה מועלת מחשבתו להיות שם משקה עליהםיג מדברי סופרים ואין אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם וכן אותם אגסים (שקורין בערני"ס בל"א) שרגילין לסחטן לשם משקה במקצת מקומות אסור לסחטן בשבת בכל העולם כולו שאפשר שאם היה לכל העולם הרבה מהם כל כך כמו שם היו ג"כ סוחטין אותם לשם משקהיד וכן כל כיוצא בפירות אלוטו.

אבל שאר פירותטז שאין דרך העולם לסחטןיז לשם משקה דהיינו לשתות מימיהם מחמת צמא או תענוג אף שיש להם הרבה מהםיח ואפילו רגילין לסחטן לרפואהיט אין עליהם שם משקה בשביל כך אפילו מדברי סופרים ומותר לסחטן בשבת מפני שהוא כמפריד אוכל מאוכלכ ואע"פ שזה הסוחטן מתכוין לשם משקה בטלה דעתו אצל כל אדםכא.

ומכל מקום במקום שנהגו לסחוט איזה פרי לשם משקה הרי דינו שם כתותים ורמוניםכב ואסור לסחטו בשבת באותו מקום לשם משקה שלא בטלה דעת זה הסוחט כיון שכל אנשי מקומו עושין כן בחול אבל בשאר מקומות מותר לסחטוכג הואיל ואין רגילין לסוחטו לשם משקה אף שיש להם הרבה ממנו.

ויש אומריםכד שכל הפירות אסור לסחטן מדברי סופרים לצורך מימיהם שכיון שזה הסוחט דעתו על מימיהם לשתותם מחמת צמא או מחמת תענוג (או אפילו לרפואהכה) הרי הם חשובים משקה מדברי סופרים ואין אומרים בטלה דעתו אצל כל אדם (אבל אם דעתו כדי לטבל בהם המאכל מותר כמו שיתבארכו) אבל אם אינו סוחט אלא למתק הפרי ולא לצורך המשקה מותר בשאר כל הפירותכז ואפילו שותה המשקה הנסחט מותר כיון שאינו מתכוין בסחיטתו בשביל השתיהכח חוץ מתותים ורימונים וכיוצא בהן (מהפירות שמקצת בני אדם שיש להן הרבה סוחטין אותם לשם משקה כזתים וענבים ואילו היה כן הרבה לשאר בני אדם היו רגילין גם כן לסחטן לשם משקהכט) שבהם אסרו לסחוט אפילו כדי למתקן בלבד גזרה שמא יסחוט גם כן לצורך המשקהל (כמו שעושין אותן בני אדם שיש להם הרבה מהם).

וכן נוהגין להחמירלא במקומות הרבה אבל העיקר כסברא הראשונהלב ומכל מקום במקום שנהגו להחמיר אין לשנותלג:

ב

ב וכל זה לסחוט אבל למצוץ בפיו המשקה מן הפירות יש מתיריןלד אפילו מזיתים וענבים מפני שאין דרך סחיטה בכך ובטלה דעתו אצל כל אדםלה ויש אומריםלו שאף על פי כן אסור מדברי סופרים כמו שאסרו לינק בפיו מן הבהמה אע"פ שמפרק כלאחר יד הוא כמו שיתבאר בסי' שכ"חלז וגם יש לחוש לחיוב חטאתלח כי שמא אין זה נקרא מפרק כלאחר יד כמו היונק מהבהמה לפי שלינק הוא שינוי גמור שאין דרך כלל לינק אלא לחלובלט אבל מציצת פירות אינה שינוי כל כך כי רגילין לעשות כן לפעמיםמ ואפילו פירות שאיסור סחיטתן הוא מדברי סופרים אסור למצוץ כמו זיתים וענביםמא שלא חלקו חכמים בגזרתם והוא הדין בנותן פת ביין או בשר במרק שאסור למצוץ אותםמב אע"פ שאין איסור בסחיטתן אלא מדברי סופרים כמו שיתבארמג ולכן אסור למצוץ קנה הצוק"ר שדינו כתותים ורימוניםמד וכיוצא בהם.

והמנהג להקל אפילו בזיתים וענבים כסברא הראשונהמה והמחמיר אפילו בפת ובשר תבוא עליו ברכהמו ומכל מקום בשאר פירות חוץ מזיתים וענבים יש להקלמז כי יש צד להקל במציצת פירות ולומר שדרך אכילתן כך הואמח וכל שהוא דרך אכילה אינו מעין מלאכה כלל ואף חכמים לא גזרו בו כמ"ש בסי' שי"טמט בבורר אוכל מתוך הפסולת:

ג

ג משקין שזבו בשבת מאליהם מזיתים וענבים אסוריםנ עד לערבנא גזרה שמא יסחוטנב בידים כדי לשתותן היום אם יהיו מותריםנג ואפילו אם הזיתים והענבים הן עומדין לאכילהנד חוששין שמא ימלך עליהן לסחטן לשם משקין כמו שהוא דרך רוב הזיתים והענביםנה אבל משקין שזבו מתותים ורמוניםנו וכיוצא בהןנז אם הן עומדים לאכילה המשקין מותרים ואין חוששים שמא ימלך עליהם למשקיןנח ואם הן עומדין למשקין המשקין אסוריםנט:

ד

ד זיתים וענבים שנתרסקו מבעוד יום משקין היוצאין מהן בשבת מותריןס מטעם שנתבאר בסימן רנ"בסא.

ואפילו לא נתרסקו מבעוד יום אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אע"פ שהענבים מתבקעים בשבת בגיגית ויוצא מהן עוד יין מותר לשתות מגיגית זו בשבת שכל מעט יין היוצא מהענבים בשבת מתבטלסב בס'סג ביין שהיה כבר בגיגית ואע"פ שהוא דבר שיש לו מתירין שלאחר השבת יהיה מותר בלא ביטול מכל מקום כיון שיין זה היוצא בשבת לא היה ניכר מעולם קודם שנתערבסד ולא היה עליו שם יין מעולםסה (ועיין ביו"ד סי' קכ"גסו אימתי חל עליו שם יין) לא חל עליו שם דבר שיש לו מתירין עד לאחר שכבר נתבטלסז ולא אמרו שדבר שיש לו מתירין אינו בטלסח אלא כשהאיסור בעין מתחלהסט וחל עליו שם דבר שיש לו מתירין ואח"כ נתערבע.

ואפילו אם נתנו ענבים שלימים בגיגית זו בשבת ונתבקעו ביין בו ביום מותרעא לשתות יין מהגיגית מטעם זה אבל לכתחלה אסור ליתן ענבים שלמים ביין בשבת כדי שיתבקעו ויזוב יינם משום איסור סחיטה ואף שאינו סוחט בידיו ממש מכל מקום אסור מדברי סופריםעב:

ה

ה חרצנים וזגים שנתן עליהם מים לעשות תמד מותר למשוך מהם בשבת ולשתות ואפילו לא נתן מים והיין מתמצה וזב מאליו מותר לשתותועג כיון שכבר נתרסק מבעוד יוםעד:

ו

ו מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרהעה שיש בה תבשילעו כדי לתקן (עיין סי' תק"העז) האוכלעח שכל משקה הבא לאוכל כאוכל הוא חשובעט ואין עליו שם משקה כללפ והרי זה כמפריד אוכל מאוכלפא אבל אם אין בה אוכל אסור לסחוט לתוכה אע"פ שעתיד לערב בה אוכלפב ובשביל כך הוא סוחט לתוכה יין זה כדי לתקן ולמתק את האוכל שיתן בה אח"כפג שיאכלנו עם יין זה והרי זה משקה הבא לאוכל וכאוכל הוא חשוב מכל מקום כיון שבשעת סחיטת היין אין בה אוכל עדיין ואין הדבר ניכר כללפד שהוא בא לתקן אוכל אסור מדברי סופריםפה:

ז

ז וכן הדין בתותים ורמונים וכיוצא בהםפו אבל שאר פירות אף לדברי האוסריםפז לסחטן לצורך מימיהם מכל מקום אם אינו סוחטן אלא כדי לטבל המאכל במימיהם הרי זה מותרפח אע"פ שאין שם אוכל בתוך הכלי שסוחטן לתוכו מפני שבשעת סחיטתן יודעים הכל שסוחטן למתק האוכל ולא לשם משקהפט שאין דרך כלל לסחטן לשם משקה:

ח

ח במה דברים אמורים בפירות הראויים לאכילה אבל פירות שאינן ראוים לאכילה אסור לסחטןצ לדברי הכלצא אפילו לתוך האוכליםצב שכשסוחט פרי שאינו ראוי לאכילה אינו מפריד אוכל מאוכל אלא אוכל מפסולת ויש בזה משום מפרקצג כמ"ש בסי' ש"הצד וגם משום בורר אוכל מתוך הפסולתצה אפילו רוצה לאכול לאלתרצו שלא התירו לברור אוכל מפסולת בידו כדי לאכול לאלתר אלא מפני שדרך אכילה כך הוא ליטול האוכל בידו מן הפסולת ולאכול ואינו מעין מלאכה אבל לסחוט ולאכול אינו דרך אכילה אלא דרך מלאכהצז:

ט

ט וכן אסור לסחוט הבוסרצח דהיינו ענבים שלא הגיעו לכפול הלבןצט אפילו לתוך האוכלין מפני שאינו ראוי לאכילהק וכפסולת הוא לגבי יין הנסחט ממנוקא ולפי שלא נודע לנו שיעור פול הלבןקב אסור לסחוט ענבים לתוך אוכלים עד שיהיו ראויים לאכילהקג לרוב בני אדםקד ויש מי שמתיר לסחוט הבוסר לתוך האוכלקה (ואצ"ל בשאר פירות שאינן ראוים לאכילה ואפילו לסחטן לשם משקין מותר להמתיריןקו בשאר פירות) ויש להחמיר כסברא הראשונהקז:

י

י תפוחים דינם כשאר פירותקח ואפילו לימונים אין דינם כתותים ורמונים אלא כשאר פירותקט שמותר לסחטן לצורך מימיהן אפילו לשם משקה לדברי המתיריםקי ולדברי האוסריםקיא מותר על כל פנים לסחטן לצורך אוכל דהיינו לטבל המאכל במימיהןקיב וכיוצא בזהקיג ואע"פ שבאותן מקומות שיש להם הרבה מהם הם סוחטים אותן לצורך מימיהן אין דינם כתותים ורמונים בשביל כך אפילו באותן מקומות לפי שאינן סוחטין מימיהן לשם משקה אלא לצורך אוכלקיד ואפילו אם נוהגין לסחטן לתוך מים לשתות מותר כיון שאין דרך לשתותן לבדןקטו.

ומכל מקום לדברי האוסרים לסחוט שאר פירות לצורך מימיהן לשם משקה אסור לסחוט בשבת לימונים או שאר פירות לתוך מים או שאר משקין לשתותן לפי שלא אמרו אלא משקה הבא לאוכל הוא כאוכל ולא הבא למשקהקטז:

יא

יא וכל זה בלימונים חדשים אבל הכבושים במלחקיז וחומץקיח או במי מלח וכן שאר פירות וירקות הכבושיםקיט וכן השלקותקכ אסור לדברי הכל לסחטן לצורך מימיהן אלא לצורך גופן לתקנם לאכילה ע"י כךקכא שאז אין בו מפרק כיון שאינו צריך כלל לדבר המתפרק דהיינו מימיהןקכב.

ואם סחטן לצורך מימיהן פטור מן התורהקכג שאע"פ שמימיהן היו משקין גמורים קודם שנבלעו בהןקכד כגון שנכבשו או נשלקו במים או יין וחומץקכה וכיוצא בהן משאר משקין כיון שעכשיו הן נסחטין מאוכלין תורת אוכל עליהןקכו והרי זה כמפריד אוכל מאוכל ומכל מקום מדברי סופרים אסור לסוחטן לצורך מימיהםקכז הואיל והיו משקין גמורים קודם לכןקכח משא"כ בפירות חיין שמימי סחיטתן לא היה עליהם שם משקה מעולםקכט לפיכך מותר לסחטן לדברי המתיריןקל:

יב

יב מותר לסחוט כבשים ושלקות לצורך מימיהן לתוך קדרה שיש בה אוכלקלא כדי לתקנוקלב אבל אם עדיין אין בה אוכל אסור לסחוט לתוכהקלג אע"פ שעתיד לערב בה אוכל מטעם שנתבאר למעלהקלד:

יג

יג מותר לסחטן לתוך המורייס מפני שהוא חשוב אוכלקלה אבל לתוך המשקין אסור לסחטןקלו:

יד

יד הסוחט דג לצורך צירו דינו כסוחט כבשים ושלקות לצורך מימיהןקלז:

טו

טו תפוח או שאר פרי מבושל מותר לסחטו להוציא ממנו מה שיש בו שהרי הוא סוחט כל האוכל ממנו ולא כדי להוציא ממנו מימיוקלח:

טז

טז השלג והברד וכל כיוצא בהם אסור לרסק אותםקלט בידיםקמ דהיינו לשברם לחתיכות דקותקמא כדי שיזובו מימיהןקמב משום שדומה למלאכה שבורא מים הללוקמג אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים בימות החמה כדי לצננו והם נימוחים מאליהם ואינו חוששקמד וכן מותר להניחם בחמה או כנגד המדורהקמה במקום שאין יכולים להתחמם שם עד שתהא היד סולדת בוקמו והם נפשרים שם מאליהם.

ויש אומריםקמז שלא התירו אלא ליתן לתוך הכוס שהנימוח אינו בעין לבדו אלא מעורב ביין או במים שבכוסקמח אבל כשהנימוח הוא בעין לבדו אסור אפילו בדיעבדקמט מטעם שנתבאר בסי' שי"חקנ.

וכבר נתבאר שםקנא שהעיקר כסברא הראשונה אלא שלכתחלה נוהגין להחמיר:

יז

יז לא אסרו אלא כשמתכוין לרסק בשביל שיזובו מימיו אבל מותר לשבור חתיכה ממנו אפילו אם יזובו קצת מים על ידי זה שדבר מועט הוא ואינו חשוב כלוםקנב ועוד שאינו מתכוין לכךקנג ואינו פסיק רישיהקנד ועוד שהם הולכים לאיבודקנה (ואינן דומין כלל לסחיטת פירות העומדים למשקים שאין המשקה הנסחט הולך לאיבוד ולכן אין לגזור כלל על זה מפני זהקנו):

יח

יח מותר לשבר הקרח ליטול מים מתחתיוקנז שהרי אינו בורא מים בזהקנח ומשום שבירת הקרח אין איסור כללקנט שכל דבר תלוש שאינו כלי אין בשבירתו ופסיקתו שום איסור כללקס כמ"ש בסי' שי"דקסא אבל בנהר או בארקסב כיון שהקרח מחובר לקרקעקסג אסור לשברו:

יט

יט צריך ליזהר שלא לשפשף ידיו במלחקסד מפני שהמלח נימוחקסה על ידיוקסו אבל מותר להשליך מים במלחקסז וליטול ידיו מהםקסח אע"פ שהמלח נמחה שם מאליוקסט ובלבד שלא ישפשפנו בידיו ובחורף צריךקע שלא ליטול ידיו כלל במים שיש בהם שלג או ברדקעא שהמה קלים להתרסק מהמלח ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיוקעב שלא יהא מרסק בידים.

ויש אומריםקעג שכל שהנימוח אינו בעין לבדו אלא מתערב בדבר אחרקעד אפילו מרסקו וממחהו בידים מותר ולכן מותר ליטול ידיו ולשפשפם במים שיש בהם שלג וברד או מלחקעה אע"פ שמרסקם וממחה אותם בידיו כיון שהם מתערבים במים שעל ידיוקעו וכן מותר אפילו לרסק בידים חתיכות שלג וברד שיהא נמחה וזב לתוך כוס של יין או מיםקעז מפני שטעם איסור הריסוק בידים הוא משום גזרה שמא יסחוט פירות העומדים למשקיןקעח לפי שהשלג והברד למימיהן הן עומדיםקעט וכיון שהוא מתערב בדבר אחר לא גזרוקפ לפי שאינו דומה לסחיטת פירותקפא העומדים למשקין שהמשקה הנסחט הוא בעין לבדו.

ויש להחמיר כסברא הראשונהקפב:

כ

כ ולפיכך יש מי שהיה נזהרקפג להטיל מים בשלג כי ע"י השתן נימוח השלגקפד והרי זה כממחהו בידיםקפה שאסור לפי סברא הראשונהקפו אע"פ שאין הנימוח בעין לבדו (וגם הוא הולך לאיבודקפז) אבל מותר לדרוס שלג ברגליוקפח כי אפשר שלא יהא נמחה ונמס על ידי כך ולכן אף אם הוא נמחה ונמס דבר שאינו מתכוין הוא ומותר כיון שאינו פסיק רישיהקפט.

ויש מי שאומרקצ שאפילו המנעלים לחים ובודאי נימס השלג שם מותר וכן מותר להטיל מי רגלים בשלגקצא מפני שהוא דבר שאי אפשר ליזהר בו בימות החורף כי כל הארץ מלאה שלג ולכן לא גזרו בו חכמים כללקצב

(וטוב להחמיר במקום שאפשר ליזהר בקלקצג):

כא

כא אסור לפרוס סודרקצד על פי חבית של מיםקצה לכסותה שמא יתלכלך במיםקצו ויבא לסחטוקצז ויתחייב משום מלבןקצח אבל בגד העשוי לפרוס עליה מותר מפני שאינו חושש עליו לסחטוקצט אם מתלכלך כיון שהוא מיוחד לכךר אבל מותר לפרוס סודר על פי חבית של ייןרא אדוםרב או של שמן או שכר ושאר משקים כיוצא בהםרג ואפילו לשרותו לכתחלה במשקין הללו בידים כגון לסננו עליו מותררד מפני שאין מלבן אלא מיםרה ויין לבןרו וכיוצא בהם.

ומכל מקום בגד שנשרה אפילו במשקין שאין מלבנין אסור לסחטו משום איסור מפרקרז שהוא תולדת הדש כמו שסחיטת פירות אסורה משום מפרקרח אלא שאינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגדרט אבל אם אינו צריך למשקין הנסחטין ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד אין זה דומה לדישה כללרי שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא מדברי סופריםריא.

ולכן לא גזרו שלא לשרות בגד במשקין שאין מלבנים משום גזרה שמא יסחוט ויתחייב משום מפרק כיון שאינו חייב אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין וזה אין לחוש כלל שיסחוט הבגד לצורך המשקין שיסחטו ממנו מפני שאינן חשובים כלום ואין דרך כלל לעשות כןריב:

כב

כב אסור להדוק מוכין בפי פך שיש בו משקין שמא יבא לידי סחיטהריג שע"י ההידוק יסחטו המשקין הבלועין במוכיןריד לתוך הפךרטו ואף שאינו מתכוין מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוארטז כשיהדק היטב ולכן אסרו להדק כלל שמא יהדק היטבריז:

כג

כג ספוג אם יש לו בית אחיזה של עור שיאחזנו בוריח מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בוריט שכשאוחזו בידו הוא נסחט בין אצבעותיורכ ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הוארכא ויש מי שאומררכב שאף כשיש לו בית אחיזה אי אפשר לקנח בספוג בלא סחיטה ואעפ"כ מותר שכיון שהסחיטה באה ע"י בית אחיזה אינה נקראת סחיטה אלא הרי הוא כמריק מים מצלוחית שאין בו משום מפרקרכג אבל כשאין לו בית אחיזה שהוא נסחט במקום אחיזת ידו אסוררכד:

כד

כד ברזא שמכניסין בנקברכה שבדופן החביתרכו שמוציאין בו היין וכורכין סביב הברזא חתיכת בגדרכז או נעורת של פשתןרכח ופוקקים בה הנקב שבחבית אסור לפקוק בה בשבתרכט אפילו היא חבית של יין אדום או שאר משקין שאין מלבניםרל מפני שע"י הפקיקה נסחטין משקין הבלועין בנעורתרלא ופסיק רישיה ולא ימות הוארלב ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד מכל מקום אסור מדברי סופריםרלג כמ"ש למעלהרלד.

ויש אומריםרלה שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי סופרים אלא כשמתכוין לסחוט אבל כל שאינו מכוין לכך אע"פ שהוא פסיק רישיה מותר כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל שהרי אין לו שום הנאה ממנה ולא אסרו להדק מוכין בפי הפך אע"פ שאינו מתכוין לסחוטרלו אלא מפני שהמשקין הנסחטין מהמוכין לתוך הפך שמגיע לו הנאה מסחיטה זורלז אבל משקין הנסחטין מהנעורת שסביב הברזא הן הולכין לאיבוד אם אין כלי תחתיהם ואין לו בהם הנאה של כלום.

והעיקר כסברא הראשונה שהרי ספוג שאין לו בית אחיזה אין מקנחין בורלח אע"פ שאינו מתכוין לסחוט והמשקה הנסחט מהספוג הולך לאיבודרלט.

ומכל מקום העולם נהגו היתר בדבר לפקוק בנעורת בשבתרמ ויש שלמדו עליהם זכותרמא דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת אע"פ שנסחטין משקים מן הנעורת מותר כמו ספוג שיש לו בית אחיזה לדברי האומררמב שאף שהנסחט ממנו משקה מותר מפני שהוא כמריק מים מצלוחית ולפי זה אף אם יש כלי תחת הברזא לקבל משקה הנסחט מותררמג.

ולפי שרבו החולקים על דבריו לכן יש להנהיגם שלא יהיה כלי תחת הברזארמד כדי שהמשקה הנסחט ילך לאיבוד ויסמכו על סברא האחרונה שנתבאררמה אף שאינה עיקר מפנירמו שיש מתירין לגמרירמז אפילו לסחוט במתכוין כל שהמשקה הולך לאיבוד וגם הברזא תהא ארוכה חוץ לנעורת כדי לצרף ג"כ קולא זורמח.

(ומשום איסור ליבון אין לחוש בנעורת ובחתיכת בגד שסביב הברזא אף אם הוא יין לבן שהוא מלבןרמט מפני שהן עשויין לכך ואינו חושש לליבון כלל כמו שנתבאר בסי' שי"טרנ לענין משמרת):

כה

כה פוקקין את הביב בסודרין ובכל דבר המיטלטל כדי שלא יצופו המים על האוכלין ועל הכליםרנא לפי שאינו חושש אם יצאו מים מועטים לפיכך אינו דוחק הרבהרנב ולא יבא לידי סחיטה בפסיק רישיהרנג:

כו

כו מותר ליתן כרכום בתבשיל ואין לחוש משום צובערנד שאין צביעה באוכליםרנה:

כז

כז האוכל תותים או שאר פירות הצבועים צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום איסור צביעהרנו ואע"פ שמקלקל הוא וכל המקלקלין פטוריםרנז מכל מקום אסור מדברי סופריםרנח ויש מקיליןרנט משום שאינו אלא דרך לכלוך ואין בו משום צובע כלל ויש להחמיררס וכל שכן בבגד אדום שאינו מתקלקל כללרסא.

אבל אם צובע פתו במשקה הפירות אין בכך כלום שאין צביעה באוכליןרסב וכן מה שצובע בהם פניו וידיו אין לחוש כלל שאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבעורסג ולא אסרו לאשה להעביר סרק על פניה משום צובערסד כמו שנתבאר בסימן ש"גרסה אלא מפני שהאשה דרכה בכךרסו וכן לכחול את העינים שאסרו בין לאישרסז בין לאשה משום צובערסח מפני שדרכם בכך:

כח

כח אין איסור מן התורה אלא הצובע בצבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר ששר או סרק על גבי ברזל ונחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלוםרסט ומכל מקום אסור מדברי סופריםער:


א) ברייתא קמה, א ובגמ' שם. רמב"ם פ"ח ה"י. פכ"א הי"ב. מ"א ריש הסי'. וראה לקמן סי' תצה ס"ט.

ב) רש"י קמג, ב ד"ה אין. רמב"ם שם ושם.

ג) ראה רש"י יח, א ד"ה שטוענין. ביצה ג, א ד"ה שמא יסחוט. ר"ן (ז, ב) ד"ה ושוין.

ד) סעיף כח.

ה) וראה לקמן סי' תקי קו"א סוף סק"א שסוחט ביד הוא תולדה דדש בכלי. וראה גם לעיל סי' שיט רס"ט.

ו) רב חייא בר אשי אמר רב קמה, סוע"א. וכן תני דבי מנשה שם. רמב"ם פ"ח ה"י. מ"א שם.

ז) ר"ן (סא, א) ד"ה כבשין. רשב"א קמה, א סוד"ה למימיהן. וראה גם רא"ש פכ"ב סוס"י ד. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סקי"ב. וראה חידושי צ"צ נח, ג. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ב.

ח) רשב"א שם.

ט) ראה חקרי הלכות ח"ג ל, ב.

י) רי"ף (ס, א). רמב"ם פכ"א הי"ב. רא"ש פכ"ב סי' ב. סמ"ג ל"ת סה (יב, ג). טור ושו"ע ס"א.

יא) רמב"ם שם. מ"א סק"א.

יב) מ"א שם.

יג) רמב"ן קמד, א ד"ה תרדין. רשב"א שם ע"ב ד"ה ה"נ בשם יש מי שפירש. מ"א שם.

יד) מ"א שם.

טו) ב"י ד"ה תותים.

טז) רי"ף שם. רמב"ם פכ"א הי"ב. רא"ש שם. סמ"ג שם. טור ושו"ע שם.

יז) רשב"א שם. וראה גם רש"י קמד, ב ד"ה ובעוזרדין. לבוש ס"א.

יח) ראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ב.

יט) ב"י שם. רמ"א ס"א. לקמן (במוסגר) וש"נ.

כ) רשב"א שם.

כא) רמב"ן שם. רשב"א שם. מ"א שם.

כב) רמ"א שם. מ"א. וראה תהלה לדוד ס"ק א.

כג) מ"א שם.

כד) רש"י קמד, ב ד"ה כרב חסדא. תוס' שם ד"ה ה"נ. הגהת סמ"ק סי' רפא (ע' רפב) אות י. ט"ז סק"א. וראה חידושי צ"צ נח, ב.

כה) ראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ד.

כו) ס"ז וס"י.

כז) רש"י שם. תוס' שם. הגהת סמ"ק שם.

כח) ט"ז שם. וראה פס"ד צ"צ טו, א. שבת כהלכה פט"ו אות יג ד"ה והנה בטרם.

כט) ראה ב"י ד"ה תותים קרוב לסופו: ומשמע לי כו'.

ל) רש"י שם. הגהת סמ"ק שם. ט"ז שם.

לא) ב"ח ומ"ש ושאר. אליה זוטא סק"א.

לב) שו"ע שם. משמעות מ"א שם.

לג) מ"א סוף סק"א.

לד) שבלי הלקט סי' צ בשם ה"ר בנימין. העיטור עשרת הדברות הל' יו"ט (קמו, ב). רמ"א ס"א.

לה) שבלי הלקט שם.

לו) הגהות מיימוניות פכ"א אות י בשם הרא"ם, ביראים השלם סי' רעד (קלג, א). ויש אוסרים ברמ"א שם.

לז) סעיף מ. וראה גם שם סנ"ד.

לח) הגהות מיימוניות שם בשם הרא"ם שם.

לט) רש"י כתובות ס, א ד"ה כלאחר יד.

מ) ראה מ"א סק"ב.

מא) משמעות הב"י סוד"ה וכתוב.

מב) הגהות מיימוניות שם בשם הרא"ם שם. מ"א סק"ד.

מג) סעיף יא.

מד) ב"י שם לדעת הרא"ם.

מה) ט"ז סק"ב. אליה רבא סק"ג.

מו) ראה רש"ל בביאורו לטור. הובא בב"ח ד"ה כתב, ובמ"א שם.

מז) עולת שבת סק"ט. אליה זוטא סק"ב.

מח) רש"ל שם. מ"א שם. וראה שבת כהלכה פט"ו הערות צה-ק.

מט) סעיף א. וראה שבת כהלכה פי"ג ביאורים אות ח.

נ) ברייתא וגמ' קמג, ב. רמב"ם פכ"א הט"ו. שו"ע ס"א. וראה גם לעיל סי' רנב סי"ד. ואסורים גם בטלטול כדלעיל סי' שח ס"ט. לקמן סי' שלה ס"ד. וראה לקמן סי' שכה רס"ח אם סחטן נכרי.

נא) רש"י ביצה ג, א ד"ה משום. רמב"ם שם.

נב) ביצה ג, א. רמב"ם שם. לבוש ס"א.

נג) רש"י חולין יד, ב ד"ה ואם למשקין.

נד) ברייתא וגמ' קמג, ב. רי"ף שם (ס, א). רא"ש פכ"ב סי' ב. טור ושו"ע שם.

נה) רש"י חולין שם ד"ה מודה. וראה גם טור.

נו) כרבי יהודה במשנה (לאוקימתת הגמ') ובברייתא שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

נז) ראה לעיל סוף ס"א במוסגר. וראה מ"מ וציונים.

נח) ראה רש"י חולין שם ד"ה אם לאוכלין.

נט) ראה גם לעיל סי' שיח סוף סכ"ה.

ס) כרבי אליעזר ורבי שמעון בברייתא קמה, ב. רי"ף שם (סא, א). רא"ש פכ"ב סי' ה. רמב"ם פכ"א הט"ז. טור ושו"ע ס"ב.

סא) סי"ד, ע"ש.

סב) ספר התרומה סי' רכג. סמ"ג ל"ת ס"ה (יג, א). סמ"ק סי' רפא (ע' רפד). טור ושו"ע שם. וראה אבני נזר יו"ד סי' רכה ס"ק לז. פעמי יעקב יג ע' מא; מד.

סג) כדין לח בלח במין במינו שצריך ס' אף באיסור דרבנן (ראה גם לקמן סי' תמז סעיף סא וש"נ), משא"כ לעיל סי' שי סי"ט ולקמן סי' תצח סכ"ד לענין אפר באפר דסגי ברוב (ראה מ"א לעיל שם ס"ק ח ולקמן שם סקכ"ח. וראה לקמן סי' תמז ס"א אם יש לזה דין לח בלח).

סד) ספר התרומה שם. סמ"ק שם. מרדכי רמז רנט. רמ"א יו"ד סוס"י קב. מ"א סק"ה.

סה) הגהות מיימוניות שם פ"ח אות ו. ש"ך יו"ד סקי"ב. מ"א שם.

סו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם בשו"ע סי"ז ואילך.

סז) ראה לקמן סי' תצח סוף סכ"ד (גבי אפר באפר): ואין דנין כאן דבר שיש לו מתירין כיון שמעולם לא נקרא עליו שם איסור.

סח) ביצה ג, ב וש"נ.

סט) ראה שו"ת צ"צ יו"ד סי' קסה אות ח.

ע) ספר התרומה שם. סמ"ק שם. מרדכי שם. וראה לקמן סי' שלה סוף ס"ד לענין יין שנתערב במים.

עא) ט"ז סק"ג בשם ב"ח ד"ה כתב.

עב) ט"ז שם.

עג) ספר התרומה סי' רכג בסימנים. סמ"ג שם. שו"ע ס"ג.

עד) ב"י שם ד"ה כתב. מ"א סק"ו. וראה גם ספר התרומה שם.

עה) רב יהודה אמר שמואל קמד, ב. טור ושו"ע ס"ד.

עו) רש"י שם ד"ה לתוך. טור ושו"ע שם.

עז) ס"ב. ושם ביו"ט הובא אפשרות נוספת.

עח) רש"י שם. שו"ע שם.

עט) גמ' שם. טור וושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' קנח סוף ס"ט (מתחילת יציאתו). לקמן סי' תקה ס"א. וראה תהלה לדוד סי' קנח ס"ט. בדי השלחן סי' קכו ס"ק כ. מ"מ וציונים. פסקי אדה"ז ע' 203. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ו.

פ) ראה גם לעיל ולקמן שם.

פא) רש"י שם. וראה גם רמב"ם פ"ח ה"י. לבוש ס"ד. וראה לקמן שם: ואין זה מפרק כיון שאינו עושה דרך פריקתו כו'. וראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות יד*.

פב) משמעות רש"י שם ד"ה אבל ושבלי הלקט סי' צ. עיין ב"י ד"ה וכתוב בשבלי הלקט, ומ"א סוף סק"א. וראה גם חידושי צ"צ ס, ד.

פג) שבלי הלקט שם.

פד) רש"י שם. לבוש סוף ס"ד.

פה) משמעות רש"י שם (חידושי צ"צ ס, סוע"ג).

פו) ראה גם לעיל סוף ס"א.

פז) דעה הב' לעיל ס"א.

פח) מ"א סוף סק"א. וראה גם לעיל ס"א במוסגר.

פט) שבלי הלקט סי' צ. הובא ב"י ד"ה וכתוב בשבלי הלקט. ט"ז סק"ה. וראה שבת כהלכה פרק טו הערה טז, וביאורים שם אות יג ד"ה ויתכן.

צ) מ"א סק"ז.

צא) אף לדעה הראשונה שבס"א. וראה לקמן ס"ט במוסגר.

צב) ראה לקמן ס"ט וש"נ.

צג) ראה תוס' קמד, ב ד"ה חולב. וראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות יז ד"ה אלא.

צד) סעיף כח (לענין חולב לתוך האוכלים, שאסור מדברי סופרים). ובלוח התיקון לדפו"ר תוקן: שי"ט (ס"ט, לענין מפרק הקטניות מתוך השרביטין שהוא מפרק גמור). וראה שבת כהלכה שם הערה פ.

צה) טור ומרדכי רמז תלז בשם ר"ת. ט"ז סק"ד.

צו) ראה גם לקמן סי' שכא סי"ד.

צז) מ"א שם. וראה גם לעיל סי' שיט ס"א.

צח) ר"ת הובא בסמ"ג ל"ת סה (יב, ד), ובמרדכי שם רמז תלז, ובטור ושו"ע ס"ה.

צט) נחלת צבי (עטרת צבי ס"ק ו). אליה זוטא סק"ד. וכ"מ במ"א רסק"ז. וראה גם ברכות לו, ב. לעיל סי' רב ס"ג.

ק) מרדכי שם. טור. רמ"א ס"ז.

קא) משמעות המרדכי והטור. וראה גם לעיל ס"ח. סי' שיט סכ"ב.

קב) מ"א רסק"ז. וכדלעיל סי' רב סוף ס"ג: ושיעור פול הלבן שבימיהם לא נודע לנו.

קג) מ"א שם. ולעיל שם: עד שיהיו גדולים ביותר.

קד) ראה שבת כהלכה פט"ו הערה עח.

קה) טור בשם הרר"י פורת שהובא בסמ"ג שם. שו"ע בשם יש מי שאומר.

קו) דעה הראשונה לעיל ס"א.

קז) משמעות סמ"ג שם וב"י ד"ה ומ"ש רבינו וכן התיר. ומשמעות האחרונים. וראה בדי השלחן סי' קכו ס"ק כד. שבת כהלכה שם הערה עט.

קח) ט"ז סק"ה.

קט) רא"ש בתשובה כלל כב סי' ב. הובא ב"י סוד"ה תותים. שו"ע ס"ו.

קי) דעה הראשונה דלעיל ס"א. וראה אגלי טל דש סק"ל. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ו.

קיא) דעה שניה שם.

קיב) מ"א סוף סק"א.

קיג) ראה שבלי הלקט סי' צ בשם ה"ר יהודה בר בנימין. הובא ב"י ד"ה וכתוב.

קיד) רא"ש שם. מ"א סק"ח.

קטו) ב"י שם. מ"א שם. וראה חידושי צ"צ ס, ד. סא, א. קצות השלחן סי' קכו סי"א ובדי השלחן סקכ"ה. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות ז.

קטז) מ"א סק"י ע"ש דלא כט"ז סק"ה. וראה אליה רבה סק"ד. וראה חידושי צ"צ ס, ד בענין לסחוט על סוכר. וראה אילה שלוחה סי"ב. ערוגת הבשם או"ח סי' פה ס"ג. אגלי טל (דש) ס"ק ל. העו"ב תשצח ע' 90.

קיז) מ"א סוף סק"ח.

קיח) ראה רש"י קמה, א ד"ה כבשים. הגהה בשו"ע ס"ז.

קיט) שמואל קמד, ב. טור ושו"ע שם.

קכ) שמואל שם. טור ושו"ע שם.

קכא) טור ושו"ע שם.

קכב) ראה רש"י שם ד"ה לגופו. מ"א סק"ט. וראה תהלה לדוד סוף סק"ח. בדי השלחן סי' קכו ס"ק כו. שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות יב-ג.

קכג) שמואל שם. רי"ף (סא, א). הובא ברא"ש פכ"ב סי' ג ובטור.

קכד) ראה רש"ל בהגהותיו לטור, הובא בב"ח סוף הסי'. מ"א סוף סק"ט.

קכה) ראה רש"י שם ד"ה כבשים.

קכו) ר"י בתוס' כתובות דף ו, א ד"ה האי. וכ"מ במ"א סקי"ב. וראה גם לעיל סי' קנח ס"ו ובקו"א סק"א. וראה חידושי צ"צ נט, ד. ס, ג. שבת כהלכה שם הערה מו.

קכז) שמואל שם. רי"ף שם. רא"ש שם. רמב"ם פכ"א הי"ג. טור ושו"ע שם.

קכח) מ"א סק"ט וסקי"ב. וראה חידושי צ"צ נח, ג; ס, ב. שבת כהלכה ביאורים שם אות יא.

קכט) ראה מ"א שם.

קל) דעה ראשונה לעיל ס"א.

קלא) רי"ף (ס, ב). תוס' קמה, א ד"ה ורבי יוחנן. טור ושו"ע ס"ז.

קלב) ראה לעיל ס"ו וש"נ.

קלג) שו"ע שם.

קלד) סעיף ו. וראה שבת כהלכה פט"ו ביאורים אות יג ד"ה ויתכן, ואות יד.

קלה) מ"א סק"י בשם סמ"ק סי' רפא (ע' רפב).

קלו) מ"א שם.

קלז) אביי שם קמה, א. שו"ע ס"ח.

קלח) ט"ז סוף סק"ה.

קלט) ברייתא נא, ב. טור ושו"ע ס"ט.

קמ) ר"ן (כד, רע"א). טור וב"י סי' שיח ד"ה ואסור ליתן, וט"ז שם ס"ק כא, בביאור דעת המתירים שם, וראה גם לעיל שם סכ"ז.

קמא) רש"י שם ד"ה ואין. שו"ע שם.

קמב) ברייתא שם. שו"ע שם.

קמג) רש"י שם ד"ה כדי. ר"ן ספ"ד. וראה גם לעיל סי' שיח סכ"ה: מפני שמוליד בשבת ודומה למלאכה שבורא מים הללו, וש"נ.

קמד) ברייתא שם ורש"י ד"ה אבל. טור ושו"ע שם.

קמה) ר"ן (כד, רע"א). וכדלעיל שם סכ"ז בדעת המתירים.

קמו) עיין שו"ע סי' שיח סי"ד. לעיל שם סכ"ד.

קמז) ספר התרומה סי' רלה. רא"ש סופ"ד בשמו. הובא ב"י ד"ה אין מרסקין. וכדעה הא' דלעיל סי' שיח סכ"ה-ו.

קמח) ראה גם לעיל סי' שיח סכ"ו: שהוא מתערב ומתבטל ביין שבכוס ואינו בעין. וראה לקמן סי"ט, שיש אומרים שכשאינו בעין לבדו מותר אפילו לרסק בידים.

קמט) משמעות הר"ן שם בדעת ספר התרומה. מ"א סקי"ד וסי' שיח סקמ"ב.

קנ) סעיף כה: כמו משקין שזבו בשבת מפירות העומדים למשקין שאסורים משום גזרה שמא יסחוט הפירות.

קנא) סעיף כז. ושם: ואפילו לכתחילה יש לסמוך במקום הצורך על סברא האחרונה (שהיא סברא ראשונה כאן).

קנב) ב"י ד"ה אין מרסקין.

קנג) ב"י שם. לבוש סי"ג. ט"ז סק"ז.

קנד) לבוש שם. וכ"ה משמעות הב"י שם. וראה שבת כהלכה פט"ו אות י.

קנה) ב"י שם. ט"ז שם. וראה לקמן ס"כ במוסגר (לדעה הא' דלקמן סי"ט) שאסור אפילו הולך לאיבוד (כמו שאסור אפילו אינו בעין לבדו), משא"כ כאן דמיירי לדעה הב' בסי"ט (המתרת כשאינו בעין, וגם כשהולך לאיבוד). וראה תהלה לדוד סקט"ו.

קנו) ראה שבת כהלכה פט"ו אות י ד"ה ואני טרם.

קנז) ראבי"ה סוס"י רט. מרדכי רמז שלא. טור ושו"ע ס"י.

קנח) ט"ז סק"ח.

קנט) ט"ז שם.

קס) מרדכי ביצה רמז תרצא. הובא ב"י סוס"י שיז.

קסא) סי"ב וסוף סט"ז. וראה גם לקמן סי' שמ סי"ז במוסגר.

קסב) מ"א סקט"ו.

קסג) תוספת שבת סקכ"ד בדעת המ"א.

קסד) טור בשם ספר התרומה סי' רלה. שו"ע סי"ב. וראה גם לקמן סי' שכג סי"ב. סי' שכו ס"י דעה ראשונה.

קסה) טור בשם ספר התרומה שם. ט"ז סק"ט.

קסו) וראה גם לקמן סי' שכו שם.

קסז) ראה בדי השלחן סי' קכז סקי"ד.

קסח) ט"ז שם.

קסט) עיין מ"א סוס"י שכג.

קע) אוצ"ל: ליזהר.

קעא) רא"ש ותוס' סופ"ד. טור ושו"ע סי"א.

קעב) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

קעג) רמב"ן ורשב"א ור"ן שם סופ"ד בשם התוספתא שם סופ"ד.

קעד) ב"י ד"ה אין מרסקין בדעתם.

קעה) מ"א סקט"ז.

קעו) משמעות המ"א שם.

קעז) רמב"ן ורשב"א ור"ן שם. מ"א סקי"ג בשמם.

קעח) משמעות הרמב"ם פכ"א הי"ג כמובא במ"מ שם. רשב"א ור"ן שם סופ"ד.

קעט) רשב"א ור"ן שם. וראה גם לקמן סי' שכו שם בדעה השניה.

קפ) מ"א שם.

קפא) ראה רשב"א שם.

קפב) משמעות האחרונים לקמן ס"כ וטור ושו"ע סי' שכח סכ"ב ורמ"א סי' שכו ס"י עיין שלטי הגבורים פרק ה אות ג. וראה גם לקמן סי' שכו שם. סי' שכח שם. וראה שבת כהלכה פ"ז ביאורים אות א.

קפג) רא"ש הובא בטור ושו"ע סי"ד.

קפד) טור. מ"א סקי"ז.

קפה) מ"א שם.

קפו) לעיל סי"ט.

קפז) שמותר (לדיעה הב') כדלעיל סי"ז. וראה גם תהלה לדוד סקט"ו.

קפח) טור בשם מהר"ם ורא"ש. שו"ע שם.

קפט) טור בשם הרא"ש. לבוש סי"א.

קצ) ט"ז סק"י.

קצא) טור ושו"ע שם בשם מהר"ם. תשב"ץ סי' סה.

קצב) ט"ז סקי"א.

קצג) כן דעת רש"ל בביאורו לטור, וב"ח ד"ה ומ"ש ואדוני אבי, ושל"ה מסכת שבת פרק נר מצוה בסופו. אליה זוטא סק"ח.

קצד) רבה מח, א. רמב"ם פכ"ב הט"ו. טור ושו"ע סט"ו.

קצה) רש"י שם ד"ה דקא עצר. רמב"ם שם. (רי"ף) [רי"ו] ני"ב חי"ז (צו, ג). ב"י ד"ה הסוחט.

קצו) ביצה ל, א.

קצז) שבת שם. ביצה שם. רמב"ם שם.

קצח) כדלעיל סי' שא סנ"ו וש"נ.

קצט) רבה שם ורש"י ד"ה מאי שנא. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' שא סנ"ט וש"נ.

ר) ראה רש"י ד"ה לא קפיד.

רא) תוס' בביצה שם ד"ה זמנין. מ"א סי' תקי סקט"ז. וראה לקמן שם סי"ט.

רב) ט"ז סקי"ב. וכדלעיל סי' שיט סי"ג וש"נ.

רג) כדלעיל שם וש"נ.

רד) תוס' שם. סמ"ג ל"ת סה, יב, ד. וכדלעיל סי' שיט סי"ג. וכ"ה לעיל סי' שא סנ"ט. וראה תהלה לדוד סי' שיט סוף סקט"ז לענין צובע.

רה) תוס' שם. מ"א סי' שיט סקי"א. וראה לעיל סי' שב ס"כ שעכ"פ אסור ליתנם על מקום הלכלוך. ועוד שם, שגם כשסוחטים בגד מטנופת לח יש איסור מדברי סופרים (ומציין לכאן).

רו) ט"ז סקי"ב. וראה גם לעיל סי' שיט סי"ג. לקמן סכ"ד.

רז) ר"ת בתוס' כתובות שם. תוס' ביצה שם. ר"ן שבת סופי"ד. מרדכי רמז תכח. מ"מ פ"ט הי"א בשם קצת מפרשים.

רח) ר"ת שם. מרדכי שם.

רט) ר"ן שם.

רי) ר"ן שם. וראה גם אור זרוע ח"ב סי' נח. וראה לעיל סי' שא ס"א.

ריא) ר"י הובא במרדכי שם. ר"ן שם. מ"א סקכ"ג. וראה גם לקמן סי' שכח סמ"א. וראה לקמן סוף סכ"ד שיש מתירין אף מדברי סופרים, ולא קיי"ל הכי.

ריב) מרדכי שם.

ריג) רבא קמא, א. טור ושו"ע סט"ז.

ריד) מרדכי שם רמז תכח. מ"א סקי"ח.

רטו) מרדכי שם. וראה לקמן סכ"ד.

רטז) מרדכי שם.

ריז) עיין במ"ש לעיל בסי' רעז קו"א סק"א. וראה לעיל סי' שב סוף ס"כ וסכ"ג.

ריח) משנה קמג, א ורש"י ד"ה עור.

ריט) משנה שם. טור ושו"ע סי"ז.

רכ) רש"י שם ד"ה אין.

רכא) גמ' שם. אף שהמשקה הנסחט מהספוג הולך לאיבוד (לקמן סכ"ד).

רכב) ראב"ד בהשגות פכ"ב הט"ו. הובא במ"א סקי"ט.

רכג) ומשום מכבס אין בו כדלעיל סכ"א וסי' שיט סי"ג. וראה לבוש סוף סי"ז.

רכד) ראה לקמן סי' שלה ס"א: אם יש לספוג בית אחיזה שאין לחוש בו לסחיטה בפסיק רישיה במקום אחיזת ידו.

רכה) רב קיא, סוע"א וכפירוש רש"י שם.

רכו) ר"ן שם סופי"ד. שו"ע סי"ח.

רכז) רש"י שם.

רכח) רש"י בכורות כה, א ד"ה מסוכריא (וכהגהת השיטה מקובצת שם).

רכט) רבינו ירוחם ני"ב חי"ד (פז, א) בשם המפרשים. לבוש סי"ח בשם יש חולקים.

רל) תוס' שם ד"ה האי. מרדכי שם רמז תכח.

רלא) ר"ח שם קיא, ב. רש"י שם ד"ה אסור. תוס' שם.

רלב) גמ' שם. וראה גם לעיל סי' רעח ס"ד.

רלג) ר"י הובא במרדכי שם וטור. תוס' קג, א ד"ה לא. רא"ש פי"ב סי' א. ר"ן שם. דעה שניה בשו"ע שם. מ"א סקכ"א. וראה לעיל שם: ואם יש כלי תחת פקיקת הנעורת שהיין הנסחט ממנה נוטף לתוכו הרי זה חייב.

רלד) סעיף כא.

רלה) ערוך ערך סבר. הובא בתוס' שם ור"ן שם ד"ה אבל ורא"ש שם. טור בשמו. דעה ראשונה בשו"ע שם. וראה לעיל סי' שיד ס"ד, לענין פסיק רישיה במלאכה שאינה צריכה לגופה ומקלקל וכלאחר יד.

רלו) כדלעיל סכ"ב.

רלז) ר"ן שם בשם הערוך.

רלח) כדלעיל סכ"ג.

רלט) מרדכי שם בשם ר"י.

רמ) רבינו ירוחם שם. שו"ע שם.

רמא) כל בו סי' לא (כט, ג). הובא בשו"ע שם.

רמב) ראב"ד הובא לעיל סכ"ג.

רמג) מ"א סקכ"ב.

רמד) שו"ע שם.

רמה) ט"ז סקי"ב.

רמו) מ"א סקכ"ג.

רמז) רשב"א שם סופי"ד הובא במ"מ פ"ט הי"א. ריב"ש סי' שצד לדעת ר"ת.

רמח) ט"ז שם.

רמט) כדלעיל סכ"א.

רנ) סעיף יג.

רנא) תוספתא עירובין פ"ח ה"ה. רמב"ם פכ"ב הכ"א. הובא ב"י סוף הסי' ומ"א סקכ"ג.

רנב) ב"י שם. מ"א שם.

רנג) ראה ב"י שם. וראה לעיל סכ"ב.

רנד) אחד מאבות מלאכות, כדלעיל סי' שיח ס"ל וש"נ.

רנה) (ר)ש"ל [שבלי הלקט] סי' פו. שו"ע סי"ט.

רנו) רא"ם בס' יראים השלם סי' רעד (קלו, ב). הובא בשבלי הלקט סי' פו. וכן דעת הרוקח סי' ע וכל בו סי' לא (כט, ג) ומהר"ם רקנטי סי' קכג. שו"ע ס"כ בשם יש מי שאומר. עיין לקמן סוף סי' שכח סנ"ג. וראה לעיל סי' שב שמוכיח בקו"א שאם הוא בד מיוחד לכך מותר שאין דרך צביעה בכך. וראה שבת כהלכה פי"ד ביאורים אות ג.

רנז) משנה קה, ב.

רנח) רא"ם שם. מהר"ם רקנטי שם. מ"א שם סי' שכח סקנ"ב. וראה גם לקמן שם. וראה לעיל סי' שב בקו"א: הא דאסור ליגע בידיו צבועות במפה היינו משום שהמפה דרכה בצביעה ואילו היה עושה כן שלא כדרך לכלוך היתה מלאכה גמורה והיה מתקן ועכשיו הוא ג"כ עושה המלאכה עצמה באותה מפה עצמה אלא שהוא מקלקל ומ"מ מעין מלאכה הוא עושה לכן אסור מד"ס ... אותו מעט שנצבע צביעתו ניכרת יפה למראית העין הילכך דינו כחצי שיעור שאסור אפילו במקלקל.

רנט) אגור סי' תפד. הובא בדרכי משה אות ב. שו"ת רדב"ז סי' קלא.

רס) מ"א סקכ"ד.

רסא) מ"א סקכ"ה. וראה גם מ"א סי' שכח סקנ"ב. וראה גם לקמן שם (שמתקנו).

רסב) שבלי הלקט שם. שו"ע שם.

רסג) רא"[ם] שם. הובא בשבלי הלקט שם. מ"א סקכ"ה.

רסד) ברייתא צה, א.

רסה) סוף הסי' בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם סכ"ה.

רסו) רא"ם שם. מ"א שם. וראה גם מ"א סי' שג סקי"ט.

רסז) ראה לקמן סי' שכח סכ"א וש"נ.

רסח) רבי אבהו צה, רע"א. שו"ע סי' שג סכ"ה. וראה רמב"ם פכ"ג הי"ב. ב"י סי' שכח ד"ה ואין דבריו. מ"א סי' שכח סקי"ג.

רסט) רמב"ם פ"ט הי"ג. מ"א סקכ"ה. וראה גם לקמן סי' שמ ס"ו-ח (במלאכת כתיבה).

ער) משמעות הרמב"ם שם. וראה גם לקמן שם.