שכא דיני תולש בשבת ודין טוחן ודין תקוני מאכל או מעבד ולש ובו ט"ז סעיפים:

א

א חבילי פיאה איזוב וקורנית הכניסן לייבשן לעצים אין מסתפקין מהן בשבתא הכניסן למאכל בהמהב או אפילו הכניסן בסתם הרי סתמן ג"כ למאכל בהמהג ומותר להסתפק מהן וקוטם ואוכל ביד אבל לא בכליד כדרך חולה ומולל השרביטין בראשי אצבעותיוו לאכול הזרע שבתוכןז אבל לא בכל הידח כדרך שהוא עושה בחולט:

ב

ב המעבד את העור הוא מאבות מלאכותי שכן במשכן היו מעבדין עורות תחשיםיא ואילים והמולח את העור חייב משום מעבדיב שהמליחה היא מצרכי העיבודיג.

אבל המולח בשריד חי אפילו מולחו הרבהטו כדי שיתקיים זמן מרובה ולא יסריח פטור שאין עיבוד באוכליןטז מן התורה אבל מדברי סופרים יש עיבוד באוכליןיז ולכן אסור למלוח בשר חי אפילו כדי לאכלו חי בשבתיח (אם עדיין לא נמלח להכשירו מדמויט) לפי שהמלח מועיל לבשר חיכ (שלא נמלח עדיין) לרככוכא ולתקנו ולהכשירו לאכילהכב ודומה לעיבודכג ואין צריך לומר שאסור למלחו כדי שיתקיים ולא יסריחכד אפילו במקום הפסדכה מרובה ואפילו נמלח והוכשר כבר מדמו וכן שאר דבריםכו אסור למלוח בשבת כדי שיתקיימו אפילו במקום הפסד מרובה:

ג

ג וכן אסור לעשות מי מלח מרוביםכז או שאר משקיןכח עם מלח מרובים לתת לתוך הכבשיםכט דהיינו מיני ירקות או שאר דברים שכובשים להתקייםל (אפילו יאכל מהם גם לאלתר שאינו טורח בשביל החול לבד מכל מקום) כיון שכובש אותם להתקיים דומה לעיבוד שהמלח מקיימןלא ויש אומריםלב שהכובש אסור מפני שהוא כמבשל מדברי סופרים.

ואפילו לעשות מי מלח או שאר משקין עם מלח שלא לתת לתוך הכבשים אלא לטבול בהם את פתו ולתת לתוך התבשיל אסור לעשות מהם הרבה ביחדלג דהיינו לעשות בבת אחת לצורך טבול ב' סעודותלד אלא מעט לצורך סעודה אחת בלבדלה (מפני שכשהוא עושה מהם הרבה נראה כאלו עושה אותם לכבישהלו) ואפילו לצורך סעודה אחת אינו רשאי לעשות אלא סמוך לסעודה אבל לא מסעודה לסעודהלז מפני שאסור למלוח שום דבר להניחו שלא לאכלו לאלתר כמו שיתבארלח ואפילו אם נותן בהם שמןלט בין נתינת המים לנתינת המלח והשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזיןמ אעפ"כ אסור.

ואם נותן ב' שלישי מלח ושליש מיםמא או שאר משקים אסור לעשות אפילו מעטמב לצורך טבול סעודה זומג מפני שנראה כעושה מורייסמד לכבוש בו דגים שדרכו של מורייס לעשותו כךמה ואסור לכבוש בשבת משום עיבוד או משום בישול כמו שנתבאר:

ד

ד כל דבר שהמלח מועיל לו לשנות את טבעומו לרככומז או להקשותומח או להפיג מרירותומט וכיוצא בענין זה כגון צנוןנ ובצל ושוםנא וכיוצא בהםנב מדברים החריפיםנג שכשהם שוהים במלח הם מזיעים ויוצא מרירותםנד ונעשים קשיםנה וכן פולין ועדשים שנתבשלו בקליפתןנו שהמלח מרכך הקושי שיש בהם מצד קליפתןנז וכן מיני קשואים (שקורין אוגערקע"ס) חיין שהמלח מועיל להםנח וכן כל דבר שרגילים לעשות ממנו כבשיםנט אסור למלוח מהם יותר מחתיכה לבדהס כדי לאכלה לאלתרסא שכשהוא מולח ב' חתיכות יחד וכל שכן יותר הרי זה נראה ככובש כבשיםסב.

ואפילו חתיכה אחת של צנון וכיוצא בו אסור לטבלה במלח להשהותה הרבה במלחהסג כדי שיצא מרירותה אחר שתזיע כי זהו דומה לעיבודסד אבל מותר להטביל אפילו כמה חתיכות כל אחת ואחת לבדה ולהניחה לפניו כדי לאכלם לאלתר זו אחר זו בלי שיהוי כל כךסה ואף אם הן משתהין שעה מועטת ומזיעין קצת אין בכך כלוםסו ובלבד שלא ישהה אותם זמן ארוך אפילו באותה סעודה עצמה כגון מתחלת הסעודה עד סופהסז כדי שיזיעו הרבה שזהו דומה לעיבוד ואסור אפילו בחתיכה אחת לבדהסח.

ויש אוסריםסט להשהות כלל במלח אפילו שעה מועטת אפילו חתיכה אחת לבדה ולכן אסור לטבול ב' חתיכות אחת אחת לבדה ולהניחן לפניו לאכלן מיד זו אחר זו כי עד שיאכל הראשונה תשהה השניה במלחה ואינו מותר אלא לטבול חתיכה ולאכלה תיכף ומיד וכן נוהגיןע וכן הדין בכל דבר שהמלח מועיל לו ולפי סברא האחרונה אין הטעם במה שאסרו למלוח כמה חתיכות ביחד מפני שנראה ככובש כבשים אלא משום שעד שיאכל הראשונה תשהה השניה במלחה וכיון שהמלח מועיל לה הרי זה דומה לעיבודעא.

לפיכך מה שנהגו לחתוך צנון דק דקעב ונותנין אותו בקערה ומולחין אותו ושופכין עליו חומץ אין איסור בדברעג אע"פ שזהו דומה למולח הרבה חתיכות ביחד שאסור אפילו כדי לאכול לאלתר מכל מקום כיון שאין משהין אותן כלל במלח לבדו אלא שופכים עליהם מיד חומץ ומינים אחרים אינו דומה לעיבודעד וכל שכן אם שופכים שם שמןעה שהשמן מתיש את כח המלחעו ומכל מקום צריך ליזהר לשפוך את השמן או את החומץ תיכף ומיד אחר המליחהעז.

אבל מה שנוהגין קצת שעושין ירק (שקורין שלאטי"ן) שמולחין הירק תחלה בפני עצמו ומשהין אותו כך ומסננים המים שיוצאים ממנו ואח"כ מערבים אותו עם שמן וחומץ זהו איסור גמור ודומה יותר לעיבוד כיון שהוא ממתין עד שיקבל היטב המלחעח:

ה

ה כל דבר שאין המלח מועיל לו לשנות טבעו אלא שהוא נותן בו טעם בלבדעט כגון ביצהפ ובשרפא [מותר למלחן ומכל מקוםפב] אסור למלוח כדי להניח לסעודה אחרתפג ויש מי שאומרפד שאם יש איזה צד שטוב לו שימליחנו עכשיו ממה שימליחנו אחר כך סמוך לאכילה כגון שעכשיו הוא חם קצתפה ויקבל המלח בטוב יותר אין איסור בדבר (ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים אם צריך לכך):

ו

ו מותר להשקות ירקות תלושים כדי שלא יכמשו שכיון שירקות הללו ראויים לאכילה ביומן מותר להשקותן כדרך שמותר לטלטלםפו אבל אם אינן ראויים לאכילה היום שאסורים בטלטול אסור להשקותןפז.

ולכן אסור להדיח בשר שלא נמלח שחל יום שלישי להיות בשבת כדי שלא יאסר לבישול לפי שהוא אסור בטלטולפח אם הוא בשר קשה שאינו ראוי לכוס אותו כמו שנתבאר בסי' ש"חפט ואפילו אם הוא רך שראוי לכוס אין להקל שכיון שאינו רוצה לאכלו היום יש איסור בהדחתו משום שטורח משבת לחולצ ואינו דומה לירקות שראויים היום לאכילת כל אדם ואינו ניכר כלל שטורח משבת לחול כי שמא יאכלם היום משא"כ בשר חי שאינו ראוי לכוס אלא למי שדעתו יפה וגם אין דרכו כלל לכוססו חי אלא לבשלו וניכר הדבר שטורח משבת לחולצא.

ואפילו ע"י נכרי אין להקל שאף שהתירו במקום הפסד מרובה לעשות ע"י נכרי כל דבר שאינו אלא משום שבות כמ"ש בסי' ש"זצב מכל מקום כאן אין הפסד כל כך אם לא ידיחנו שיוכל לאכלו צליצג:

ז

ז הצריך לדוך פלפלין וכיוצא בהם ליתן לתוך המאכל בשבתצד מותר לכתוש אותו בשינויצה גדולצו מדרך החול כגון ביד של סכיןצז וכיוצא בוצח אפילו הרבה ביחדצט אבל לא במדוך אפילו אינו של אבן כדרכו בחול אלא של עץק וכיוצא בו.

ויש אומריםקא שצריך גם כן שידוך גם כן בתוך הקערה וכיוצא בה אבל לא במכתשת אע"פ שכותש ביד של סכין וכיוצא בו ואין לשום הפלפלין תוך בגד ויכתוש בסכין עליו מפני שמוליד ריח בבגד אע"פ שאינו מתכוין לכךקב כמ"ש בסי' תקי"אקג ויש מתיריןקד לכתוש במכתש (וטוב להחמיר במקום שאפשרקה).

אבל אסור לחתכם בסכיןקו אפילו כדי לאכול מידקז והוא הדין לכל התבלין שאין דרך לאכלם אלא ע"י תערובתקח:

ח

ח אבל כל דבר הראוי לאכילה כמות שהוא ואינו גדולי קרקעקט שאין במינו טחינהקי כלל כגון בשר מבושל או צליקיא או גבינהקיב וכיוצא בהם מותר לחתוך דק דקקיג (אפילו שלא לאכול מידקיד) מפני שאין טחינה באוכליןקטו.

ואפילו היא גבינה קשה מאד מותר שהרי אפשר ללעסה בקושיקטז ושם אוכל עליה ומותר לחתכה (אפילו מי שאינו יכול ללעוסקיז) בין בסכין בין בקרדום או מגירהקיח שאף שהם כלים שמלאכתם לאיסור מותר לטלטלם לצורך גופם כמו שנתבאר בסי' ש"חקיט.

אבל אסור לגוררה דק דק במורג חרוץ בעל פיפיותקכ (שקורין רי"ב אייזי"ןקכא בל"אקכב) אפילו כדי לאכול מידקכג דכיון שהכלי מיוחד לכך הרי זה דרך חול כמו שחיקת תבלין במדוך ובמכתשתקכד והוא הדין בכלי אחר המיוחד לכךקכה:

ט

ט אבל בשר חי הואיל ואינו ראוי אלא למי שדעתו יפה לכוס אותו שלא כדרכו אין שם אוכל עליו לענין זה ושייך בו טחינהקכו ולכן אסור לחתכו דק דק לפני העופותקכז ואע"פ שהוא ראוי לכלבים אין שם אוכל עליו בשביל כך הואיל ואינו עומד לכלבים אלא לאדם או לעופות מחמת חשיבותוקכח ולהם אינו ראוי בלא חתיכה זו:

י

י וכל זה בדבר שאינו גידולי קרקעקכט אבל כל דבר שהוא מגידולי קרקע אפילו הוא אוכל גמור יש בו משום טוחןקל הואיל ויש במינו טחינה דהיינו בתבואה וקטניתקלא ולפיכך אסור לחתוך הירק דק דקקלב כדי לאכלוקלג וכן גרוגרות וחרובים לפני זקניםקלד ואם חתך דק דק חייב משום טוחןקלה.

אבל מותר לפרר הלחם דק דק לפני התרנגולים ואין בזה משום טוחן הואיל וכבר נטחנה התבואה שממנה נעשה הלחם ואין טחינה אחר טחינהקלו.

וכל זה בחותך ומניח ואינו אוכל לאלתר אלא לאחר שעה אבל מותר לחתוך דק דק כדי לאכול לאלתרקלז או בשביל אחרים שיאכלו לאלתרקלח או בשביל תרנגולים שיאכלו לאלתרקלט מפני שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנותקמ אם כן דרך אכילתו כך הוא לאכול גם בחתיכות קטנותקמא וכל שהוא דרך אכילה אין בו משום מלאכהקמב כמ"ש בסי' שי"טקמג לענין בורר אוכל מתוך הפסולת כדי לאכלו לאלתר שאין בו משום מלאכה הואיל ודרך אכילה כך הוא ומותר אפילו לכתחלה.

ויש מפקפקים על היתר זהקמד ונכון לחוש לדבריהם ליזהר לחתוך את הירק (שקורין שלאטי"ן) לחתיכות גדולות קצת שאז אין בו משום טוחן לדברי הכלקמה.

אבל במדינתנו נהגו לחתוך הצנון דק דק מאדקמו וכן בצלים ויש להם על מי שיסמכו ועל כל פנים צריכים ליזהר שלא יתחילו עד אחר יציאה מבית הכנסת שצריך שיהא סמוך לסעודה ממשקמז כמו שנתבאר בסי' שי"טקמח לענין בורר:

יא

יא וכל זה לחתוך דק דק בסכין אבל לדוך במדוך אפילו של עץ אסור אפילו כדי לאכול מיד ואפילו באוכל גמור כמו גרוגרות וחרובים לפני זקניםקמט וכן שום ושחליים וכיוצא בהם מאוכלים הנידוכין אסור לדוך אותם אפילו לאכול מידקנ אבל מותר לרסקן בשינוי גדול כגון בעץ הפרור או ביד של סכיןקנא וכיוצא בו כמו שנתבאר בפלפליןקנב:

יב

יב אין כותתין מלח במדוך אפילו של עץקנג אלא צריך שינוי גדולקנד כגון לרסקו בידו של סכין או בעץ פרורקנה אבל אסור לחתכו בסכין דק דקקנו (שכיון שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י תערובת דינו כתבלין ולא כבשר וגבינה אף על פי שהוא ג"כ אינו מגדולי קרקע כמותם) במה דברים אמורים במלח הגס בתחלתו אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין מותר לחתכו בסכין דק דק כמו שמותר בפתקנז משום שאין טוחן אחר טוחן כמו שנתבארקנח:

יג

יג דבר שאינו חפץ לאכלו (ולא להאכילו לתינוקקנט) לאלתר אסור ללעסו בשיניו משום טחינהקס:

יד

יד חלות דבש שנתרסקו מהכוורת מבעוד יום אסור לרסקן להוציא מהן הדבשקסא מפני שהוא מפריד אוכל מפסולת דהיינו הדבש הראוי לאכילה מהשעוה שאינה ראויה לוקסב ויש בזה משום מפרקקסג וגם משום בורר אוכל מפסולתקסד ואף על פי שמרסק כדי לאכול לאלתר כמו שנתבאר בסימן ש"כקסה.

ואפילו יצא הדבש מעצמו אסור עד לערב גזרה שמא ירסק בידים כדי לאכלו היוםקסו אלא אם כן נתרסקו החלות מבעוד יום שאז מותר הדבש היוצא ממנו בשבת כדין זיתים וענבים שנתרסקו מבעוד יוםקסז כמ"ש שםקסח ובסי' רנ"בקסט.

אבל מותר לאכול הדבש הדבוק על גבי חלות סביב אף על פי שלא נתרסקו מבעוד יוםקע:

טו

טו אסור לרדות דבש מהכוורת בשבת מדברי סופריםקעא מפני שדומה לתולשקעב במה דברים אמורים כשהחלות הן דבוקות בכוורת שנראה כעוקר דבר מגידולו אבל אם נתלשו מהכוורת מבעוד יום ומונחים כך בתוכה מותר להוציאןקעג ולאכול הדבש הדבוק על גבן סביבקעד ואפילו הן דבוקים בכוורת אלא שנתרסקו בתוכה מבעוד יוםקעה והדבש צף בכוורתקעו מותר להוציאו ולאכלוקעז:

טז

טז הלש הוא מאבות מלאכותקעח ואינו חייב בנתינת המים לתוך הקמח בלבד אלא עד שיגבלקעט כדרכו בחולקפ ואין המגבל חייב אלא בדברים שהם בני גיבולקפא כגון קמחקפב או עפרקפג לטיט של בניןקפד אבל אפרקפה וחול הגסקפו ומורסןקפז וקמח קליקפח וכיוצא בהםקפט לאו בני גיבול הן והמגבלן פטורקצ אבל אסור מדברי סופרים לגבל קמח קלי הרבה שמא יבא לגבל קמח שאינו קליקצא ויתחייבקצב אבל מותר לגבל את הקלי מעט מעטקצג שזהו שינוי מדרך החולקצד (ואפילו אם הגיבול הוא עב וקשה ונראה כלש מותר כיון שמגבל בשינויקצה) אבל תבואה שלא הביאה שליש שקלו אותה ואח"כ טחנו אותה גסה והרי היא כחול והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו אפילו הרבה בבת אחתקצו והוא שיהיה הגיבול רך אבל קשה אסורקצז מפני שנראה כלשקצח (אלא אם כן מגבל מעט מעט כמו שנתבאר בקליקצט) ואפילו ברך צריך לשנותר מעט אם עושה הרבה בבת אחת כיצד נותן את השתיתא ואח"כ נותן את החומץרא אם הוא מקום שרגילין בו בחול ליתן החומץ תחלהרב ובמקום שרגילין בחול ליתן השתיתא תחלה יתנו בשבת החומץ תחלהרג.

ויש חולקין על כל זה ואומרים שאין חילוק בין דברים שהם בני גיבול לדברים שאינן בני גיבולרד ובכולן חייב בנתינת מים לבדרה או אחד משאר משקיןרו ומי פירותרז אע"פ שלא גיבל כלל כי נתינת המים זהו גיבולו אלא אם כן הגיבול הוא רךרח שאז אין כאן לישהרט כלל ואין איסורו אלא מדברי סופרים והתירוהו לצורך השבת ע"י שינוירי שיתבאר בין בדברים שהם בני גיבול בין בדברים שאינן בני גיבול ולפיכך בין קלי בין שתיתא אסור ליתן בהם המשקה בשבת אפילו בשינוי מדרך החולריא אלא אם כן הוא גיבול רךריב שאז מותר ליתן בשינוי דהיינו ליתן השתיתא תחלה ואח"כ החומץריג במקום שזהו שינוי או להפך במקום שההפך הוא שינויריד וכשנותן בשינוי מותר לגבל אפילו הרבה בבת אחת כיון שהוא גיבול רךרטו אבל גיבול עב אסור בכל עניןרטז משום לשריז אלא אם כן נתן המשקה כבר מבעוד יוםריח אזי מותר לגבל בשבת (מעט מעטריט) בין בקלי בין בשתיתארכ.

ולפי סברא הראשונה חרדל שלשו מערב שבת יכול לערבו במשקה למחר בין בידרכא בין בכףרכב וליתן לתוכו דבש ובלבד שלא יטרוף בכח אלא מערבורכג מעט מעטרכד:

(חסררכה).


א) ברייתא קכח, א ורש"י ד"ה הכניסן. טור ושו"ע ס"א.

ב) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ג) תוס' שם ד"ה הכניסן. מ"א סק"א.

ד) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ה) רש"י שם ד"ה שלא. לבוש ס"א.

ו) חכמים בברייתא שם ורש"י ד"ה האי. טור ושו"ע שם.

ז) רש"י שם. מ"א סק"ב. עיין לעיל סי' שיט ס"ט.

ח) רש"י שם בפירוש דברי חכמים בברייתא.

ט) חכמים בברייתא שם.

י) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א. בענין מעבד ראה לקמן סי' שכז ס"ה.

יא) רש"י שם ד"ה הצד.

יב) ראה גמרא עה, ב. וראה רמב"ם פי"א ה"ה.

יג) רש"י שם ד"ה היינו. וראה רמב"ם שם.

יד) רבא שם.

טו) רש"י שם ד"ה דקבעי.

טז) רבא שם. רמב"ם שם. וראה לקמן סי' תצט ס"ט: אע"פ שאין עיבוד באוכלין כמ"ש בסי' שכא מ"מ דבר שאינו אוכל גמור כגון חלבים, המולחן חייב משום מעבד. וראה גם לקמן סי' תק סוף סי"ג.

יז) תוס' שם ד"ה אין. סמ"ג ל"ת סה (טו, ב).

יח) תוס' חולין יד, א ד"ה ונסבין. רא"ש שם פ"א סי' יט בסופו. ר"ן שם (ד, א) ד"ה גמ' השוחט. מ"א סק"ז.

יט) ראה תוס' ורא"ש שם. וראה אליה רבה סק"ט בשם רבינו ירוחם. וראה מ"מ וציונים.

כ) ר"ן פ"ק דחולין שם.

כא) מ"א שם (ד"ה ומ"כ).

כב) ר"ן שם. מ"א שם.

כג) מ"א שם.

כד) שבלי הלקט סי' פח. הובא ב"י ד"ה כתוב ומ"א סק"ז. בשבלי הלקט שם

כה) מ"א שם.

כו) ראה אליה רבה סק"ט.

כז) משנה קח, סוע"א ובגמ' שם ע"ב. טור ושו"ע ס"ב.

כח) הגהות סמ"ק סי' רפא אות יז. מ"א סק"ג.

כט) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

ל) רש"י שם ד"ה כבשין. ר"ן שם (לח, סוע"ב). עיין תוס' יו"ט פי"ב מ"ב.

לא) טור ולבוש ס"ב.

לב) רמב"ם פכ"ב ה"י. שו"ע ס"ג. עיין תוס' יו"ט שם.

לג) אחרונים בסי' ת[ע]ג – ראה ט"ז שם סק"ג וח"י סקי"ג. וראה גם לקמן שם סי"ט (ושם מציין לכאן).

לד) עולת שבת סק"א.

לה) ר"ן (לט, רע"א) ד"ה הלכך. מ"א סק"ד. וראה לקמן שם גבי פסח שחל בשבת.

לו) עיין מ"א סי' שכא סקכ"ה. ועיין רש"י בדברי רבי יוסי סוד"ה והלא, ודו"ק. ועיין ב"י סוד"ה ואם.

לז) מ"א סק"ד.

לח) סעיף ד.

לט) מ"א שם. וראה גם אליה זוטא סק"ה.

מ) רש"י במשנה שם ד"ה ואלו.

מא) אביי בגמ' שם. טור ושו"ע ס"ב.

מב) ר"ן שם. טור ושו"ע שם.

מג) ר"ן שם.

מד) רמב"ם שם. לבוש ס"ב.

מה) ב"י ד"ה ואם. לבוש שם.

מו) ט"ז סק"ה. ולא רק לתת טעם (כמו במיני קישואים דלקמן). וראה בדי השלחן סי' קכח סק"ב (באמצע).

מז) ט"ז סק"ו. וראה גם לעיל ס"ב.

מח) ראה רש"י קח, ב ד"ה אין מולחין.

מט) ראה ט"ז סק"א.

נ) ברייתא שם. טור ושו"ע ס"ג.

נא) ט"ז סק"ב.

נב) רמב"ם פכ"ב ה"י. ט"ז שם.

נג) ט"ז סק"ה.

נד) ט"ז סק"א.

נה) רש"י שם.

נו) טור ושו"ע ס"ו.

נז) ט"ז סק"ו.

נח) מ"א סק"ז.

נט) ט"ז סק"ה לדעת הרמב"ם. מ"א סק"ז.

ס) רש"י שם ד"ה מימלח. ר"ן שם (לט, א) ד"ה אין.

סא) ט"ז סק"א.

סב) רמב"ם שם. שו"ע ס"ג.

סג) תרומת הדשן ח"א סי' נה, ממשמעות רש"י שם.

סד) ט"ז שם.

סה) תרומת הדשן שם. שו"ע ס"ד בשם יש מי שכתב.

סו) ט"ז שם.

סז) תרומת הדשן שם.

סח) ט"ז שם.

סט) ראב"ן סי' שנב. הובא באליה זוטא סק"ו. ב"ח ד"ה אסור. מ"א סק"ו.

ע) ב"ח שם. מ"א שם.

עא) עיין ב"ח ומ"א שם, אבל לפי דעת הט"ז שם צ"ע.

עב) ראה לקמן סוף ס"י.

עג) ראה בדי השלחן סי' קכח סק"ג. וראה לקמן סוף הסי' וש"נ.

עד) ט"ז סוף סק"א.

עה) שלטי הגבורים שם לט, רע"א. מ"א שם וסק"ז.

עו) רש"י קח, ב ד"ה ואלו.

עז) ראה ט"ז שם ומ"א שם.

עח) ט"ז שם.

עט) ט"ז סק"ה. וראה גם מ"א סק"ה.

פ) חזקיה משמיה דאביי שם. טור ושו"ע סוף ס"ג. שו"ע ס"ה (מבושלת).

פא) שבלי הלקט סי' פח. שו"ע שם (מבושל). וראה לעיל ס"ב.

פב) הושלם עפ"י לוח התיקון זיטאמיר תר"ז. וראה קונטרס השלחן.

פג) ט"ז שם. מ"א רסק"ז.

פד) ט"ז שם.

פה) ראה בדי השלחן סי' קכח סק"ז.

פו) רשב"א בתשובה ח"ד סי' עג. שו"ע סי"א. מ"א סקי"ג.

פז) מ"א שם.

פח) מ"א סוף סק"ז.

פט) סעיף סח.

צ) כדלעיל סי' שב ס"י וש"נ.

צא) מ"א שם. וראה לקמן סי' תק ס"כ גבי יו"ט שמחלק בין הדחת בשר בידים לבין שרייה במים בלבד.

צב) סעיף יב.

צג) מ"א שם.

צד) רמב"ם פכ"א ה"כ.

צה) רבא קמא, א. טור ושו"ע ס"ז.

צו) ראה שבלי הלקט סי' צב בשם רבינו ישעיה. הובא ב"י ד"ה כתב האגור.

צז) גמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי"א.

צח) ראה תוספתא פט"ו הי"ג (בעץ הפרור. הובא לקמן שם). אגור סי' תפח (בשולי הקערה).

צט) רבא שם. טור ושו"ע שם.

ק) ראה תוספתא שם. שבלי הלקט שם. וראה רש"י שם ד"ה דקמשני.

קא) ב"י סוד"ה מותר בשם הרמב"ם שם. שו"ע שם. ט"ז סק"ז.

קב) ט"ז שם. עיין ט"ז סי' תקיא סק"ח, וצ"ע.

קג) ס"ז. ושם: אם הוא מתכוין לכך. וראה קו"א שם סק"א: אף שהוא פסיק רישיה, הרי דעת האחרונים להתיר פסיק רישיה בריח ... וכן עיקר. וראה קובץ כינוס תורה חי"ח ע' מד.

קד) אגור סי' תפח בשם יש מי שמתיר, הובא ב"י ד"ה כתב האגור. מ"א סק"ט. וכ"ה משמעות הטור.

קה) משמעות הריב"ש בתשובה סי' קפד, עיין מ"א ס"ק יב.

קו) מ"א סוף סק"ט.

קז) עיין סקי"ב [אוצ"ל: סי"ב, בשו"ע וברמ"א]. וכ"מ ברמב"ם פכ"א הי"ח (דאם הוא כדי לבשלו חייב משום טוחן). וראה פרי מגדים משב"ז ס"ק י. בדי השלחן סי' קכט סקי"ב.

קח) עיין לעיל סוף סי' רב סעיפים כא-כב. סי' רג ס"ו. לקמן סי' תריב סי"א. וראה גם לקמן סי"ב במוסגר.

קט) תרומת הדשן סי' נו. הובא ב"י ד"ה אסור לחתוך. וראה גם ט"ז סק"ח. מ"א סק"י.

קי) ט"ז שם.

קיא) תרומת הדשן שם. שו"ע ס"ט.

קיב) מ"א סקי"ב. וראה גם אליה רבה סקי"ד. וראה תהלה לדוד ס"ק יא.

קיג) תרומת הדשן שם. שו"ע שם.

קיד) עיין ב"י שם.

קטו) תוס' עד, ב ד"ה האי. רא"ש פ"ז סי' ה. תרומת הדשן שם. מ"א שם.

קטז) מ"א סקי"ב.

קיז) תרומת הדשן שם. מ"א שם.

קיח) משנה קכב, ב. מ"א שם (מגירה הוא כעין סכין ויש בו פגימות הרבה, רש"י במשנה שם).

קיט) סעיף יב.

קכ) ריב"ש בתשובה סי' קפד. שו"ע ס"י.

קכא) מ"א סקי"ב.

קכב) בלשון אשכנז.

קכג) מ"א שם.

קכד) ריב"ש שם. מ"א שם. וראה לעיל ס"ז.

קכה) מ"א שם.

קכו) תרומת הדשן סי' נו. מ"א סק"י.

קכז) תרומת הדשן שם. רמ"א ס"ט. מ"א שם.

קכח) תרומת הדשן שם ומ"א שם בטעם הראשון.

קכט) תרומת הדשן שם.

קל) רא"ם ביראים השלם סי' עדר (קלג, ב) הובא בהגהות מיימוניות פכ"א אות ע. אור זרוע ח"ב סי' ס. תרומת הדשן סי' נו לדעת הרשב"ם שהובא בהגהות מיימוניות שם. מ"א סק"י לדעת קצת מהפוסקים. וכ"ה משמעות הרמ"א סי"ב.

קלא) תרומת הדשן סי' נו.

קלב) רב פפא עד, ב ורש"י שם ד"ה דפריס ותוס' קיד, ב ד"ה אלא. טור ושו"ע סי"ב.

קלג) רשב"א בתשובה ח"ד סי' עה. הובא ב"י ד"ה אסור לחתוך. וראה ב"י שם וט"ז סי' שכד סק"ה בדעת הרמב"ם פכ"א הי"ח.

קלד) תוספתא פט"ו הי"ג וביצה פ"א הי"ג. הובא ב"י סוד"ה כתב האגור. רמ"א שם. וראה מ"א סקי"ד.

קלה) רב פפא שם. שו"ע שם. בענין גדר מלאכת טוחן ראה גם לעיל סי' שא ס"א במוסגר. סי' שב סוף סי"ז וסי"ח. לקמן סי' תקא סוף ס"ב.

קלו) רשב"ם הובא בהגהות מיימוניות שם אות ע. סמ"ג ל"ת סה (יג, ב). מרדכי שם רמז שסה. רמ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקד ס"ו גבי יו"ט.

קלז) רשב"א שם. הובא בר"ן שם (לב, א) ד"ה אמר רב פפא. רמ"א שם.

קלח) ב"י ד"ה אסור לחתוך.

קלט) רשב"א שם. ר"ן שם. מ"א סקט"ו.

קמ) רשב"א שם. מ"א שם.

קמא) מ"א שם.

קמב) רשב"א שם.

קמג) ס"א. וראה גם סי' שכ סוף ס"ב. שם ס"ח.

קמד) שלטי הגבורים שם (לב, א) אות ב. וב"י שם בסופו לדעת רשב"ם ורא"ם. הובאו במ"א סקט"ו.

קמה) ב"י שם. מ"א שם.

קמו) מ"א שם. וראה גם לעיל סוף ס"ד.

קמז) מ"א שם.

קמח) סוף ס"ד.

קמט) תוספתא פט"ו הי"ג. הובא ב"י סוד"ה כתב האגור.

קנ) משמעות שו"ת הריב"ש סי' קפד.

קנא) תוספתא שם. וראה גם שבלי הלקט סי' צב הובא ב"י שם.

קנב) סעיף ז.

קנג) תוספתא פט"ו הי"ג. שו"ע ס"ח.

קנד) הגהת הלבוש ס"ח. וראה גם לעיל סי"א וס"ז.

קנה) תוספתא שם. שו"ע שם.

קנו) משמעות הכל בו סי' לא (לב, ד), ורמ"א ס"ח.

קנז) כל בו שם. רמ"א שם. וראה תוס' ביצה יד, א סוד"ה בית הלל.

קנח) סעיף י.

קנט) ראה לקמן סי' שלא ס"א.

קס) מ"א סוף סקי"ב, ממשמעות לשון רש"י קלג, סוע"א ד"ה לועס.

קסא) משמעות המשנה קמג, ב וגמ' קמה, ב. מ"א סקט"ז.

קסב) מ"א סוף סקט"ז.

קסג) ראה לעיל סי' שה סוף סכ"ח. סי' שכ ס"ח.

קסד) מ"א שם.

קסה) סעיף ח.

קסו) ראה ב"י סוד"ה ואסור לרדות.

קסז) כרבי אלעזר במשנה קמג, ב. וכר"א ור"ש בברייתא שם קמה ע"ב. וכ"פ הרי"ף שם (סא, סוע"א), והרמב"ם פכ"א הט"ז, והרא"ש פכ"ב סוס"י ד.

קסח) סעיף ד.

קסט) סוף סי"ד.

קע) מ"א סקט"ז. וראה גם תוס' מג, ב ד"ה דחשיב.

קעא) כחכמים בברייתא צה, א. טור ושו"ע סי"ג. ולענין רדיית הפת ראה לעיל סי' רנד ס"ט.

קעב) טור ושו"ע שם. וראה גם רמב"ם פכ"א הט"ז.

קעג) רשב"א מג, ב ד"ה לא נצרכה. וכן דעת התוס' שם ד"ה דחשיב. הובאו במ"מ שם ה"ו וב"י ד"ה ואסור לרדות. רמ"א סי"ג. מ"א סקט"ז.

קעד) מ"א שם.

קעה) ב"י שם ורמ"א שם.

קעו) תוס' מג, ב. רשב"א שם. רמ"א שם.

קעז) מ"א שם.

קעח) משנה עג, א. רמב"ם פ"ז ה"א.

קעט) כרבי יוסי ברייתא קנה, ב. רי"ף שם (סז, רע"ב). רמב"ם פכ"א הל"ג. רא"ש פכ"ד סוס"י ג. מ"א סקי"ח. וראה אגלי טל מלאכת לש סק"ב.

קפ) גמ' קנו, רע"א ורש"י שם ד"ה רבי יוסי.

קפא) גמ' יח, א. רש"י ביצה לב, ב ד"ה וקטמא. רי"ף פ"ד דביצה (יח, א).

קפב) גמרא יח, א. קנה, ב.

קפג) גמרא יח, א. רמב"ם פ"ח הט"ז.

קפד) רש"י שם ד"ה עפר. וראה לקמן סי' תקז ס"כ: טיט המוגבל מערב שבת ובשבת טח וממרח פי התנור חייב משום לש.

קפה) שבת שם. ביצה לב, ב. רמב"ם שם.

קפו) רמב"ם שם.

קפז) קנה, ב. רמב"ם שם ופכ"א הל"ד. וראה לקמן סי' שכד ס"ג.

קפח) משמעות הרמב"ם שם הל"ג. מ"א שם. וראה פס"ד להצ"צ טו, א.

קפט) רמב"ם פ"ח שם.

קצ) ראה מ"מ שם.

קצא) רמב"ם פכ"א הל"ג. שו"ע סי"ד (שמא יבא ללוש).

קצב) עולת שבת סקכ"ב.

קצג) רב חסדא בגמ' שם וכפי' ר"ח ורי"ף שם. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם לקמן סי' שכד ס"ג גבי מורסן, ושם: או אפילו הרבה בבת אחת אלא שלא ימרס בידו אחר שנתן המים לתוכו כדרכו בחול, אלא מעביר בו תרווד או מקל שתי וערב כו'.

קצד) גמ' שם. מ"א שם.

קצה) ב"ח ד"ה קמח. וכ"ה משמעות הט"ז סקי"א ומ"א סקי"ח. וראה גם אליה רבה סקי"ט.

קצו) רמב"ם שם. שו"ע שם.

קצז) גמ' שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

קצח) רמב"ם שם. שו"ע שם.

קצט) ראה פס"ד צ"צ טו, ד (סק"ה).

ר) הגהה בשו"ע שם.

רא) רב יוסף בגמ' שם. רמב"ם שם. שו"ע שם.

רב) רב יוסף שם ורש"י ד"ה בחול.

רג) רמ"א סט"ז. ובמקום שאין מנהג ידוע – ראה פס"ד צ"צ שם.

רד) תוס' יח, א ד"ה אבל. ראב"ד בהשגות סופ"ח. רמב"ן קנו, א. רשב"א שם. מ"מ שם בשם האחרונים. הובא בב"י רס"י שכד ובמ"א כאן סקי"ט. וראה גם לקמן סי' תקז סכ"א.

רה) כרבי בברייתא קנה, ב. ספר התרומה סי' רכ. סמ"ג ל"ת סה (יג, ב). סמ"ק סי' רפא (ע' רפה). הובאו בב"י ד"ה ומ"ש רבינו בשם. וראה גם לקמן סי' שכד ס"ג בדעה הב'. וראה לקמן סי' שכו ס"ט שאם אינו נותן מים ממש אלא שלוקחו בידים רטובות מותר לד"ה מפני שהוא גיבול כלאחר יד. וראה לקמן סי' שמ סט"ז.

רו) ראה ירושלמי פ"ז ה"ב.

רז) ראה אגלי טל מלאכת לש סקי"ג. וראה מ"מ וציונים שציין לסי' תמב קו"א סקי"ח.

רח) ראה תרומת הדשן סי' נג. וראה ט"ז סקי"ב.

רט) רש"י קנו, א ד"ה בעבה.

רי) תרומת הדשן שם.

ריא) ראה גם לקמן סי' שכד סוף ס"ג.

ריב) תרומת הדשן שם. ב"ח שם בסופו. מ"א סקכ"ד.

ריג) גמ' קנו, א. וברמ"א סי"ד וסט"ז.

ריד) רמ"א שם.

רטו) ט"ז סקי"א לדעת הטור.

רטז) תרומת הדשן שם. מ"א שם.

ריז) תרומת הדשן שם.

ריח) טור בשם ספר התרומה שם. שו"ע סט"ז בשם ויש אומרים.

ריט) עיין לקמן סי' שכד סוף ס"ג ודו"ק. ושם: אם נתן המים מערב שבת אזי אין בגיבולו בשבת איסור מן התורה אלא מד"ס והתירוהו ע"י שינוי בדרך זו שנתבאר. וא' מהדרכים הוא לגבלו מעט מעט. וראה גם לקמן סי' שכו ס"ט.

רכ) ולענין הלכה – ראה לקמן סי' שכד שם: וכבר נתבאר שם (בסי' שכא) שיש להחמיר כסברא זו, וכן נוהגין. ולקמן סי' שכו שם: שיש להחמיר שלא לגבל ע"י שינוי בשבת אלא אם כן נתן המים מערב שבת. וראה לקמן סי' תעג סל"ד: אם חל פסח בשבת צריך ליזהר לרכך החרוסת במשקה מע"ש ואם שכח לרככו מע"ש ירככו בשבת ע"י שינוי דהיינו שמתחילה יתן המשקה לתוך הכלי ואח"כ יתן לתוכו החרוסת ויכול לערבו באצבע או אוחז בכלי ומנענע עד שיתערב. וראה בדי השלחן סי' קל סק"ט. וראה לעיל סוף ס"ד: מה שנהגו לחתוך צנון דק דק ונותנין אותו בקערה ... ושופכין עליו חומץ אין איסור בדבר; משמע אף לא משום לש. אבל ראה פס"ד להצ"צ טז, ב. קצות השלחן סי' קל ס"ו. בדי השלחן סי' קכח סק"ה. וראה בדי השלחן סי' קל סקי"ט.

רכא) גמ' קמ, א. טור ושו"ע סט"ו.

רכב) מרדכי רמז תלג. הובא במ"א סקכ"א.

רכג) גמ' ורש"י שם ד"ה ולא יטרוף. טור ושו"ע שם.

רכד) טור ושו"ע שם.

רכה) חסר סיום הסעיף, וסיום הסימן (סעי' טז-יט בשו"ע), וסי' שכב.