שכג דין השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת ובו י"ב סעיפים:

א

א מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זהא משקה פלוני והשקיני ואשלם לך אחר השבת אפילו הכלי הוא מיוחד למדהב (פירושג שרגיל המוכר למדוד בו ולמכור) ואין בזה משום קונה קנין בשבתד בשביל כך מפני שאף המשקה את חבירו בדרך מתנהה דרכו ג"כ לפעמים להשקותו בכלי המיוחד למדהו.

(אבל כשמזכיר לו שם מדהז אפילו אינו קונה ממנו כלל אלא שואל ממנו ואומר לו השאילני מדה ייןח שאין לאסור כלל משום מקח וממכרט מכל מקום יש איסור משום עובדין דחול במה שהמשאיל מודד לו המדה שמבקש ממנוי כמו שנתבאר בסי' ש"ויא שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא מעשה חול וזלזול לשבת אבל כשאינו מזכיר לו שם מדה אלא מלא לי כלי זה סתםיב אינו נראה כמתכוין למדידהיג אלא למלאות הכלי שמבקש ממנו בלבד ואין בו משום עובדין דחוליד).

במה דברים אמורים כשנוטל הלוקח (או השואל) מדה של מוכר (או של משאיל) ומוליכה לביתוטו ואין צריך לומר אם מביא הלוקח מדה מביתו ואמר לו מלא לי כלי זהטז והמוכר ממלאהו מכלי אחר שאינו כמדה זו אבל למדוד תחלה בכלי המיוחד למדה ולשפוך אח"כ בכלי של לוקח (או השואליז) אסוריח מפני שבזה ניכר שהוא מתכוין למדידה (ויש בו משום עובדין דחוליט).

ויש מקילין לומרכ שכל שאינו מכוין ומצמצם המדה לגמרי שממעט או מוסיף מעט מותר ואין בו משום גזל מפני שידוע לבעלים שהכל רגילין בכך בשבת ויו"ט וכן נהגו להטיל טבעת במדה או שאר דבר שאינו מוקצהכא.

ויש מתיריןכב אפילו להזכיר שם דמים ושם מדהכג רק שלא יזכיר לו סכום דמים או סכום מדה דהיינו שלא יאמר לו תן ליכד בעד כך וכך מעות וכבר יש לך בידי בעד כך וכך ויהיה לך בידי כך וכךכה וכן במדהכו תן לי מדה או כך וכך מדות וכבר יש לך בידי כך וכך ויהיה לך בידי כך וכךכז שכיון שמזכיר לו בסכום המעות שחייב לו ניכר שהוא מקח וממכר וכן כשמדקדק בסכום המדות הרי זה דרך חול ודומה למקח וממכרכח (ואפילו השואל מחבירו אסור לומר לו כןכט לפי שדומה למקח וממכר) אבל כשאומר תן לי בעד כך וכך אינו נראה שמתכוין למקח וממכר כלל אלא שמודיע לו כמה צריך לו והמעות כך וכך שמזכיר לו אינו אלא לסימן בעלמא שצריך לו כמה ששוה כך וכך מעותל.

ולא אמרו שאסור להזכיר שם דמים כלללא אלא בדבר שאין מקחו ידועלב כגון הלוקח בשר מהטבח שאסור לומר לו תן לי בדינר בשרלג כמ"ש בסי' ת"קלד לפי שאי אפשר לומר שאינו אלא מודיע לו כמה בשר הוא צריך שהרי אינו יודע כמה יתנו לו בעד דינרלה וכן בכל כיוצא בזה אבל דבר שמקחו ידוע מותר להזכיר שם דמיםלו וכן במדה אין איסור להזכיר שם מדה אלא בדבר שאין מדתו ידועלז כגון שאומר לו תן לי מדה אגוזים וכיוצא בהם מדברים שאין רגילים למדוד שאז אינו יודע כמה מחזקת המדה ואינו יודע אם יהיה צריך יותר אם לאו ואם כן אי אפשר לומר שאינו אלא מודיע לו כמה הוא צריךלח וניכר שמתכוין ליקח במדה דוקא כדי לידע כמה לפרוע לו והרי זה דרך חול ודומה למקח וממכר אבל דבר שמדתו ידועלט כגון יין ושכר וכיוצא בהםמ מותר להזכיר לו שם מדהמא (ובלבד שיאמר לו תן לי כך וכך מדות אבל לא יאמר לו מדוד לימב כך וכך מדות שאז ניכר שמתכוין ליקח במדה דוקא כיון שאומר לו מדוד לי).

והעיקר כסברא הראשונהמג ואף על פי כן במדינות אלו נתפשט המנהג כסברא זומד להקל בהזכרת שם דמים בדבר שמקחו ידוע ובהזכרת שם מדה בדבר שמדתו ידוע ומכל מקום המוכר צריך ליזהר שלא לכוין המדה לגמרימה כמ"ש למעלה (ואפילו אם הלוקח הביא מדה מתוך ביתו והמוכר ממלאה לו לא יכוין לגמרי כיון שהלוקח מזכיר לו שם מדה כמו שנתבאר למעלה):

ב

ב מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה ולמחר נמדוד אותומו (שכיון שעכשיו אין מדתו ידוע אין זה כדרך מקח וממכר שבחול):

ג

ג מותר לומר לחבירו תן לי ביצים ואגוזים במניןמז וכן לומר לחנוני תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזיםמח ואין אומרים שזה דומה למקח וממכר שמזכיר לו מנין כדי לידע כמה יתחייב לפרוע לומט לפי שאף בעל הבית בתוך ביתו דרכו להיות מונהנ כמה הוא נוטל שלא יטול אלא כפי הצורךנא.

אבל אסור להזכיר לו סכום מנין שלא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד חמשים ויהיה לך בידי מאהנב שהרי אין דרכו של בעל הבית להיות מצמצם כך בתוך ביתונג והרי זה דומה למקח וממכרנד (ואסור אפילו אומר בפירוש השאילנינה):

ד

ד המביא כדי יין לסעודה ממקום למקוםנו דרך מבוי המעורבנז לא יביאם בסל ובקופהנח לתת לתוכן ד' או ה' כדיםנט מפני שנראה כמעשה חול לשאת משאותס וזלזול לשבת הוא כשעושה כן במבוי שרבים מצויים בוסא (וגם יחשדוהו שנושא משאות לצורך החולסב) אלא יביאם אחד אחד או ב' ב' בידו או על כתפוסג וכיוצא בזה לשנות מדרך החול ואפילו אם אין בשינוי קלות במשא צריך לשנותסד כמ"ש בסי' תק"יסה לענין יו"ט והוא הדין לשבת במבוי המעורב ששוין הם בזהסו.

ואם אי אפשר לו לשנות כגון שזימן אורחים הרבה וצריך למהר להביאם לפניהם מותרסז:

ה

ה אבל המביא כדי יין מזוית לזויתסח או מבית לבית באותה חצרסט שאין רבים מצויים שם יותר טוב להביאם בסל ובקופה בבת אחת מלהביא כל אחד ואחד בפני עצמו מפני שמרבה בהילוךע:

ו

ו מדיחים כלים לצורך היום כגון שנשאר לו עדיין סעודה לאכול בהם מותר להדיחםעא אפילו מיד אחר סעודה שלפניהעב אבל לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלי אכילהעג מפני שטורח ומכין משבת לחולעד אבל כלי שתיה מותר להדיח כל היוםעה מפני שאין קבע לשתיהעו אבל אם יודע בבירור שלא יצטרך להם עוד אסורעז:

ז

ז מדיחין עשרה כוסות שאם יצטרך באחד מהם שותהעח:

ח

ח מותר להטביל כלי חדש בשבתעט אפילו היה אפשר להטבילו מערב שבתפ ואינו חשוב כמתקן כלי הואיל ומן התורה מותר להשתמש בו בלא טבילהפא ואין חיוב טבילתו אלא מדברי סופריםפב.

ויש אומרים שאף על פי כן חשוב כמתקןפג ואסורפד אפילו לא היה אפשר להטבילו מערב שבתפה (אבל ביו"ט מותר להטבילו כשלא היה אפשר לו להטביל מערב יו"ט כמו שיתבאר בסי' תק"טפו) ואין צריך לומר לדברי האומריםפז שטבילת כלים היא מן התורה כמ"ש בי"ד סי' ק"כפח שזהו תיקון חשובפט לדברי הכל ואסרוהו חכמים מפני שדומה למתקן כליצ ממש שהוא אב מלאכה כמו שנתבאר בסי' ש"בצא.

וירא שמים יצא את כולםצב ויתן הכלי לנכרי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ואז אין צריך טבילה כללצג שמותר ליתן מתנה בשבת כשהיא לצורך השבתצד כמ"ש בסי' ש"וצה ומכל מקום אחר השבת צריך להטבילו בלא ברכהצו כמו שנתבאר בי"ד שםצז.

ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מיםצח ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילהצט ואינו נראה כמתקן מפני שאין הדבר ניכר שמתכוין להטבילו שהרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך שהרי אין הכל יודעים שלא הטבילו עדייןק ולא יברך על טבילה זו כדי שלא יהא ניכר שמתכוין לשם טבילהקא.

ואם אי אפשר בתקנות אלו לא יטבילקב שהעיקר כדברי האומרים שטבילת כלים היא מן התורה כמ"ש בי"ד שם.

ומכל מקום אם עבר והטביל כלים בשבתקג אין קונסין אותו שלא להשתמש בהם בו ביום כדין העושה מלאכה בשבת אפילו של דבריהםקד שאסור לו ליהנות ממנה עד לערב כמו שנתבאר בסי' שי"חקה כיון שיש מתירין אפילו לכתחלהקו:

ט

ט כוס ששתה בו נכרי יין מותר להדיחוקז לצורך היוםקח ואינו חשוב כמתקן כליקט לדברי הכלקי שהרי גוף הכלי היתר הוא אלא שהיין אוסרו וכשמסירו ממנו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעיקיא ומותר לטלטל כוס זה אף אם יש בו פירורי פת ששרה בו הנכרי ביין שהן אסורין בהנאה ואינן ראויים לכלום מכל מקום הן בטלים לגבי הכוס לגמרי ואין אוסרים טלטולו כללקיב:

י

י איסור שמותר לבטלו בהיתר ע"ד שנתבאר בי"ד סי' צ"טקיג אסור לבטלו בשבתקיד שאין לך תיקון גדול מזהקטו אבל מותר לשער ששים אפילו נתערב מערב שבתקטז וכן להורות כל הוראה להיתרקיז ואינו חשוב כמתקןקיח שהרי דבר זה היה מתוקן מאליו אלא שלא היה ידוע להשואל עד שבא המורה והורה לו:

יא

יא מותר לשפשף הכליםקיט בכל דבר המותר בטלטולקכ כדי לצחצחםקכא לצורך היוםקכב חוץ מכלי כסף בגרתקוןקכג שהוא שמרי יין שנתייבשו ונתקשוקכד מפני שהוא מגרר את הכסף וממחקו שהכסף הוא רךקכה נגדוקכו והממחק הוא מאבות מלאכותקכז ואף שאינו מתכוין לגררו אלא לצחצחו בלבד מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הואקכח אבל מותר לשפשף אפילו כלי כסף בנתר וחולקכט שהוכנו לטלטל מבעוד יוםקל אע"פ שגם הם גוררים את הכסף וממחקין אותו לפעמים מכל מקום כיון שאינו מתכוין אלא לצחצחן בלבד ולאו פסיק רישיה הוא מותרקלא:

יב

יב אין חופפין כלים במלח לפי שהמלח נמחה כשחופף בחזקהקלב ואסור מטעם שנתבאר בסי' ש"כקלג אבל מותר להדיחן במים מעורבים עם מלחקלד כמו שמותר ליטול ידיו מהם מטעם שנתבאר שםקלה:


א) משנה ביצה כט, א כת"ק. טור ושו"ע ס"א.

ב) רבא בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

ג) רש"י שם ד"ה המיוחד. מ"א סק"א.

ד) שאסור כדלעיל סי' שו ס"ד וש"נ.

ה) שזה התירו כשהוא לצורך השבת (כדלעיל סי' שו סט"ו. לקמן סי' תמד ס"ט. סי' תקכד ס"א). וגם כאן אינו קונה בשבת אלא בהקפה (כדלעיל סי' רנב סי"ב. סי' שו ס"ז) ושאלה (כדלקמן סי' תקיז ס"א וס"ו). וראה לקמן סי' תקכה ס"א (שיכול לתבוע למחר שיפרעו לו). שו"ת אדה"ז סי' ב.

ו) רבא אליבא דרבנן בגמרא שם. רש"י שם ד"ה הכא.

ז) רבא שם. טור ורמ"א ס"ב.

ח) משמעות הגמ' והפוסקים. ראה תוס' ב"מ עה, א ד"ה בני חבורה. רא"ש פ"ה סי' עו. ב"י סוס"י תקיז. וראה מ"מ וציונים.

ט) ראה משנה קמח, א. רמב"ם פכ"ג הי"ב. וכדלעיל סי' שז סי"ח-כ.

י) ראה ט"ז סק"ב. ולענין משקל ראה לקמן סי' תק ס"ו.

יא) סי"ח וש"נ.

יב) רש"י ביצה שם ד"ה שם מדה.

יג) ראה גם לעיל שם סי"ט.

יד) ביצה שם ורש"י ד"ה הכא. וראה תהלה לדוד ס"ק ט.

טו) ר"ן (טז, רע"א). שו"ע ס"א.

טז) כל בו סי' נח (כא, ד). שו"ע שם.

יז) ראה תהלה לדוד ס"ק א.

יח) ר"ן שם. שו"ע שם.

יט) כדלעיל בשואל. ולענין לוקח במדה ראה לעיל סי' שו ס"ז דהוי שבות גמור. וראה מ"מ וציונים.

כ) מרדכי ביצה רמז תרפו. הגהות אשרי שם פ"ג סי' יד. רמ"א ס"א. וראה גם שו"ת אדה"ז סי' ב.

כא) מרדכי שם. הגהות אשרי שם. מ"א סק"ב.

כב) משמעות הרי"ף (טז, א). ראבי"ה סי' תשעא. הגהות אשרי שם. הגהות מרדכי שם. רמ"א ס"ד.

כג) רמ"א שם. לבוש ס"ד. אליה זוטא סק"ב.

כד) ראה גם לעיל סי' שו ס"ד: לא יאמר מכור לי אלא תן לי, כמ"ש בסי' שכג.

כה) רי"ף שם. רבינו חננאל שם כט, סוע"ב. ראבי"ה שם. הגהות אשרי שם. הגהות מרדכי שם (סכום מקח). רמ"א שם (סכום דמים). וראה ההפרש ביניהם לעיל סי' שו סוף ס"ו. וראה עוד לקמן סי' תמח סט"ז. סי' תק סוף ס"א וס"ג וס"ד.

כו) רמ"א שם.

כז) לבוש שם.

כח) ראה לבוש שם. וראה לעיל סי' שו ס"ז שזהו שבות גמור.

כט) משמעות הגמרא והפוסקים. וראה תוס' ב"מ עה, א ד"ה מנין.

ל) ראה ט"ז סק"ב.

לא) ראה ביצה כז, סוע"ב.

לב) ראבי"ה שם. הגהות אשרי שם. רמ"א שם.

לג) ראה משנה שם כח, סוע"ב ורש"י שם ד"ה שקול.

לד) סעי' ג-ד.

לה) מ"א סק"ה.

לו) ראבי"ה שם. רמ"א שם.

לז) דרכי משה אות ב. הובא במ"א שם.

לח) מ"א שם.

לט) דרכי משה שם.

מ) ראה מ"א שם. אליה זוטא סק"ג.

מא) ולענין שם משקל ראה לקמן סי' תק ס"י.

מב) פסקי ריא"ז ביצה פ"ג ה"ז אות א. הובא בשלטי הגבורים טז, א אות א.

מג) ט"ז סק"ב בשם רוב הפוסקים. וראה גם מ"א סק"ד. וראה גם לעיל סי' שו ס"ו (במוסגר) וס"ז. לקמן סי' תקיז ס"א. וראה סי' תמח סט"ז.

מד) רמ"א ס"ד.

מה) מ"א סק"ב. וראה גם מ"א סק"ה.

מו) ירושלמי ביצה פ"ג ה"ח. שו"ע ס"ב. וראה גם ט"ז סוף סק"ב.

מז) משנה שם ביצה כט, ב. טור ושו"ע ס"ג.

מח) ברייתא שם. טור ושו"ע ס"ד (בשינויים).

מט) ראה ר"ן שם (טו, סוע"ב).

נ) משנה שם. מ"א סק"ג.

נא) מ"א שם.

נב) שם בברייתא לפי גירסת ר"ח, הובא בתוס' שם ד"ה שלא. טור ושו"ע שם.

נג) תוס' סוף פרק איזהו נשך עה, א ד"ה משום. הובא בב"י סד"ה ואומר לחנווני. הגהת הלבוש ס"ד.

נד) תוס' ביצה שם.

נה) ראה רא"ש ב"מ פ"ה סוס"י עו.

נו) משנה ביצה כט, סוע"ב. טור ושו"ע ס"ה.

נז) מ"א סק"ז. סי' תקי סקט"ו. או בחצר אם רבים מצוים שם, ראה לקמן סי' תקטז ס"ו ובקו"א סק"ו. וראה גם לעיל סי' שא קו"א סק"ז. לקמן ס"ה.

נח) משנה שם. טור ושו"ע שם.

נט) טור ושו"ע סי' תקי ס"ח. וראה רש"י שם ד"ה לא.

ס) רש"י שם.

סא) מ"א שם ושם. וראה גם לקמן סי' תקי ס"ז. סי' תקט"ז ס"ו ובקו"א סק"ג. וראה לעיל סי' שא קו"א סק"ז.

סב) תוס' שם ד"ה המביא. וכ"ה משמעות טור ושו"ע שם. וראה רש"י שם ד"ה אבל. וראה גם לעיל סי' שא קו"א סוף סק"ז. לקמן סי' תקי סוף סט"ז.

סג) משנה שם ורש"י ד"ה אבל וד"ה או. טור ושו"ע שם. לבוש שם ס"ח.

סד) טור ושו"ע ס"ה. וראה אליה זוטא סק"ד.

סה) סט"ז-יז.

סו) ראה גם לקמן סי' סי' תקטז ס"ו. לעיל סי' שא קו"א רסק"ז.

סז) ברייתא שם ל, א וברש"י שם ד"ה ואם. טור ושו"ע ס"ה. וראה גם לקמן שם ס"כ ושם: אע"פ שהאורחים הן מאותה העיר שאין כאן מצות הכנסת אורחים כו'.

סח) תוס' ביצה כט, א ד"ה המביא. רמ"א סי' תקי ס"ח.

סט) אור זרוע סי' שנט. רמ"א שם. וראה גם לקמן שם סי"ז.

ע) תוס' שם. מ"א סק"ז וסי' תקי סקט"ו. אליה זוטא סק"ה. וראה גם לקמן סי' שלג ס"ג. סי' תקי שם.

עא) ברייתא קיח, א. טור ושו"ע ס"ו. וכן לצורך מצוה – ראה לקמן סי' תמד ס"ח.

עב) אליה זוטא סק"ו.

עג) ברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' תק ס"כ, גבי יו"ט (להדיח כלים ולשפשן ... שעושה מעשה בידים שמדיחן). סי' תקט סט"ו. וראה לקמן סי' תמד ס"ח. סי' תקג ס"ג.

עד) רש"י שם ד"ה שוב. ראב"ד בהשגות פכ"ג ה"ז. וכדלעיל סי' שב ס"י וש"נ.

עה) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

עו) ברייתא שם. רמב"ם שם. וראה טור ושו"ע שם.

עז) מהרי"ל מנהגים הל' שבת סכ"ז. מובא באליה זוטא סק"ז. מ"א סק"ט.

עח) תוספתא סוף פי"ג. הובא ברוקח סי' נה. מ"א סק"ח. וראה גם לעיל סי' שב סוף ס"י. וראה בדי השלחן סי' קמו סק"ל.

עט) רא"ש ביצה פ"ב סי' יב בדעת הרי"ף שם (י, סוע"א). וכן משמע ברמב"ם הל' יו"ט פ"ד הי"ח. שו"ע ס"ז.

פ) מ"א סק"י בשם שו"ת רלב"ח סי' טז.

פא) ראה מ"מ שם בדעת הרמב"ם. ט"ז סק"ה בדעת המ"מ. וראה גם מ"א סקי"א.

פב) רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ה. וראה בנסמן באנציקלופדיה תלמודית ערך טבילת כלים כרך יח ע' תקח ציון 23.

פג) עיין מ"מ שם ובפכ"ג מהל' שבת ה"ח. מ"א שם.

פד) רשב"א עבודת הקדש שער ג ס"ד. רא"ש שם. טור. שו"ע בשם יש אוסרין.

פה) משמעות הרא"ש שם.

פו) סט"ו, ומסיים שם: אבל אין מורין כן.

פז) רש"י ע"ז עה, ב ד"ה זוזא. תוס' שם ד"ה מים. סמ"ק מצוה קצט. ועוד ראשונים נסמנו באנציקלופדיה תלמודית שם ציון 21.

פח) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ד וט"ז סקט"ז.

פט) משמעות הט"ז סק"ה לפי דעת הב"י ד"ה ומ"ש אבל.

צ) רבא ביצה יח, א ורש"י שם ד"ה רבא.

צא) סעיף ה.

צב) שו"ע ס"ז.

צג) מרדכי ביצה רמז תרעז. שו"ע שם. יו"ד סי' קכ סט"ז.

צד) מ"א סקי"ב.

צה) סט"ו וש"נ.

צו) ט"ז סק"ו.

צז) ט"ז סקי"ח.

צח) מ"מ הל' יו"ט שם בשם הרשב"א. הגהות מיימוניות פכ"ג אות ה. הובא ב"י ד"ה כתב ה"ה. רמ"א ס"ז.

צט) ברייתא ביצה שם.

ק) רש"י שם ד"ה בדלי.

קא) מ"א סקי"ג.

קב) דרכי משה אות ג. וכ"מ במ"א כאן סקי"א וסי' תקט סקי"ד.

קג) מ"א סוף סקי"א. וראה חידושי צ"צ ר, ג שבמזיד לא ישתמש בהם. וראה בדי השלחן סי' קמו סק"ט.

קד) ראה לקמן סי' שלט ס"ז.

קה) סעיף א.

קו) מ"א שם.

קז) שו"ת הרא"ש כלל יט סי' ו. הביאו רבינו ירוחם ני"ב (עז, א). שו"ע ס"ח.

קח) כדלעיל ס"ו.

קט) משמעות הרא"ש שם. רבינו ירוחם שם.

קי) שו"ע שם.

קיא) רבינו ירוחם שם. מ"א סקי"ד.

קיב) מ"א שם ממשמעות התוס' מז, א ד"ה הוה. וראה גם תוס' ביצה כא, ב ד"ה כנונא.

קיג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ו. וראה לקמן סי' תקז ס"ג ובקו"א סק"ג.

קיד) תרומת הדשן סי' נד בשם דרשות הר"ח אור זרוע. מ"א סקי"ד.

קטו) ראה גמ' קמב, א. תרומת הדשן שם. מ"א שם.

קטז) תרומת הדשן שם. מ"א שם.

קיז) ראה ביצה כז, רע"ב.

קיח) ביצה כז, א. וראה גם לקמן סי' תצח סי"ז וסי"ט.

קיט) ברייתא שבת נ ע"א. טור ושו"ע ס"ט.

קכ) ב"י בשם רבינו ירוחם ני"ב חי"ג (פד, א).

קכא) רש"י שם ד"ה חפין. טור.

קכב) כדלעיל ס"ו.

קכג) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קכד) שו"ע שם. וראה לשון רש"י שם ד"ה חוץ. טור ולבוש ס"ט.

קכה) רש"י שם. שו"ע שם.

קכו) לבוש סוף ס"ט.

קכז) רש"י ממשנה עג, א. וכדלעיל סי' שב סט"ו.

קכח) רש"י שם ד"ה לא. לבוש שם. מ"א סקט"ו. וחייב, כדלקמן סי' שלז ס"א וש"נ.

קכט) גמ' שם. ב"י ד"ה ומותר. מ"א שם.

קל) רבינו ירוחם שם. הובא ב"י שם. אליה זוטא סק"ט.

קלא) רש"י שם. טור ולבוש שם. מ"א שם.

קלב) סמ"ג הובא במרדכי רמז שכח. ספר התרומה סי' רלה. שו"ע ס"י.

קלג) סעיף טז.

קלד) תוספתא ביצה סופ"ד, וכפירוש הב"י סוף הסי', ע"ש. וראה גם אליה זוטא סק"י. וראה מ"א סקט"ז.

קלה) סעיף יט.