שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל ובו כ"ב סעיפים:

א

א מותר לזמן נכריא לביתו לאכול עמוב בשבת אע"פ שאסור ביו"ט משום גזרה שמא ירבה לבשל בשבילוג כמו שיתבאר בסי' תקי"בד אבל בשבת אין לחוש לזהה ומותר אפילו ליתן מזונות לפני נכריו בלבדו ואע"פ שאין מזונותיו עליךז מכל מקום כיון שמפרנסים עניי נכרים מפני דרכי שלוםח חשוב כמזונותיו עליךט:

ב

ב ומותר ליתן לפניו מזונות בחצרי אע"פ שיודע שיוציאן לחוץיא והוא שיהיה לו רשות לאכלן שם אם ירצהיב ומכל מקום לא יתן הוא לידו ממש כדי שלא יעשה הוא העקירה מרשות היחידיג אלא הנכרי יטול מידו שאז הנכרי הוא העושה העקירה ואין צריך לומר שמותר אם מניח על גבי קרקע או על גבי שלחן והנכרי נוטל משם.

אבל אם אין הרשות בידו לאכלן שם או שהם מזונות מרובים שאי אפשר לו לאכלן שם וניכר הדבר שיוציאן לחוץיד וכן אם הנכרי עומד בחוץ ופשט ידו לפנים שידוע וניכר הוא שיוציא אסור ליתן לפניו מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציאטו ואף שמוציא להנאתו ולא בשביל ישראל מכל מקום כיון שדבר זה שהוא מוציא נותנו לו הישראל משלו אסור מטעם שנתבאר בסי' ש"זטז:

ג

ג ואפילו כשעומד בפנים לא התירו ליתן לפניו אלא מזונות שיתכן לאכלם בחצר אבל לא שאר חפציםיז שדרך להוציאן מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא.

במה דברים אמורים בחפצים של ישראל אבל חפצים של נכרי מותר ליתנם לויח שאף שנראה כנותן לו על מנת להוציאיט אין בכך כלום כיון שאינו מוציא בשביל הישראל אלא בשביל עצמו והחפץ אינו של ישראלכ ואפילו לומר בפירוש עשה מלאכתך בחפצים שלך מותר כמו שנתבאר שםכא.

ומכל מקום אם הנכרי עומד בחוץ ופשט ידו לפנים אסור ליתן לפניו אפילו חפצים שלו מפני מראית העין שהרואה שישראל נותן לו סבור שהוא חפץ של ישראלכב משא"כ כשנותן לפניו בחצר שאין שם רואים והרואה אותו יוצא מרשות ישראל וחפץ בידו הוא סבור שמוציא חפץ שלו ולא של הישראלכג.

(ומכל מקום אם האמת הוא שהוא חפץ של ישראל אסור שמא יודע האמת להרואים ויחשדוהוכד שנתנו לו כדי להוציאו בשבילוכה משא"כ בחפץ של נכרי אם יודע האמת לרואים אין כאן חשד כללכו):

ד

ד ואפילו הוא חפץ של נכרי אלא שהוא ממושכן לישראל דינו כחפץ של ישראלכז אפילו פדאו הנכרי (כ"מ בסי' רנ"בכח גבי מכירה) מבעוד יום ואפילו אם ייחד מקום להנכרי מבעוד יוםכט בתוך רשותו להניח שם משכונו עד למחר שיבא ויטלנו משם אסור להניחו ליטלו בשבת משום מראית העיןל.

אלא אם כן שהנכרי הוא אלם שאז יש להקללא אפילו לא ייחד לו מקוםלב וכן במקום שיש בו משום דרכי שלום כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל מותר לתת לו או אפילו לשלוח לו ע"י נכרילג והוא הדין לצורך מצוה כגון להוציא חמץ מביתו בפסחלד כמו שיתבאר בסי' תמ"דלה מפני שהשליחות ע"י נכרי הוא שבותלו ועכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אלא כרמליתלז כמ"ש בסי' שמ"הלח הוא שבות דשבות והתירוהו לצורך מצוה כמו שנתבאר בסי' ש"זלט והוא הדין מפני דרכי שלום והוא הדין בנכרי אלםמ ומכל מקום צריך ליזהר שלא יתן ליד הנכרי ממשמא כיון שאפשר בלא זהמב ואפילו בחפצים של נכרי צריך ליזהר בזהמג:

ה

ה מותר להחליף משכון לנכרי בשבת אם הוא מלבוש ויוציאנו הנכרי דרך מלבוש כי אין זה משא ומתן וגם בישראל מותר בענין זה אם הישראל צריך ללבשו בשבתמד ואם הנכרי מביא המעות ונוטל המשכון מותר ג"כ ובלבד שלא יחשוב עמומה וטוב שהנכרי יקח המשכון בעצמו ולא יגע בו הישראלמו כדי שלא יהא נראה כנושא ונותןמז ואם הביא לו משכון אחר לא יגע גם בומח:

ו

ו במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרימט יש מתיריןנ ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום אם היא עיר שרובה נכריםנא שאז מן הסתםנב היא נאפית בשביל הנכרים ולא בשביל הישראלנג ואם כן אין לאסור אותה מדין נכרי העושה מלאכה בשביל ישראלנד וגם אין לאסור אותה מדין מוקצה אפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשותנה שהן מוקצין כמו שנתבאר בסי' ש"חנו אין אומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת כולה לפי שאין אומרים כן אלא בדבר שניתקן ונעשה ראוי מאליו משחשכהנז כגון נר שכבה מאליו משחשכהנח אבל כל דבר שגמרו בידי אדםנט דהיינו שנגמר תיקונו בשבת ונעשה ראוי על ידי אדם אין בו משום מוקצה כלל אפילו בבין השמשות בעודו אינו ראויס מפני שאינו מקצה ממנו דעתו כלל בבין השמשות מליהנות ממנו בשבת כיון שבידו הוא לתקנו ולעשותו ראוי בו ביוםסא כגון הקמח שביד נכרי אין לו דין מוקצה כלל בשבת מפני שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום וכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו הרי זה מוכן לכלסב.

ויש אומריםסג שלא אמרו כל דבר שגמרו בידי אדם אין בו משום מוקצה אלא בדבר שהתחלת מלאכת תיקונו כדי לעשותו ראוי היתה קודם השבת ונגמרה בשבת כגון נכרי שהתחיל לעשות כלי מערב יום טוב וגמרו ביום טובסד אין בו משום נולדסה הואיל וגמרו בידי אדם כמו שנתבאר בסי' רנ"בסו (וכן פת שהתחיל לאפותה דהיינו שנתנה בתנור מבעוד יום אף שבבין השמשות לא היתה ראויה עדיין אין בה משום מוקצהסז) אבל פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי דהיינו מלאכת אפייתה היתה בשבת יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין השמשותסח אבל אם היתה תבואה בבין השמשות ונטחנה ונאפית בשבת אין בה משום מוקצהסט ולא משום נולד ביו"ט כמו שיתבאר בסי' תקי"זע.

ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונהעא אלא אם כן הוא שעת הדחקעב כגון שדר בכפר יחידי שאי אפשר לו לשאול פת מחבירועג או לצורך מצוה כגון סעודת ברית מילהעד או לצורך ברכת המוציאעה אזי יש לסמוך על המתירים.

ומכל מקום אסור ליתן מעות להפלטר מערב שבת שיתן לו הפת בשבת שאז הוא אופה לצורך ישראלעו ואסור לאכול מהפתעז עד למוצאי שבת בכדי שיעשו כמו שיתבארעח:

ז

ז (וכל זה בפת אבל נכרי שבישל לעצמו מדברים שאין בהם משום בישולי נכריםעט אין בהם משום מוקצהפ לדברי הכל אפילו הן פירות שאינן נאכלים חיין ולא היו ראויים כלל בין השמשות לפי שאין אומרים מתוך שהוקצה בין השמשות הוקצה לכל השבת כולה אלא בדבר שמקצה אותו האדם מדעתו ודחאו בידיםפא כגון תבואה שטחנה ועשאה קמחפב אבל לא בדבר שהוא מוקצה בעל כרחו של אדםפג כמו שנתבאר בסי' ש"יפד):

ח

ח וכל זה באפייה (ובישול) וכיוצא בהן משאר מלאכות הנעשות בתלושפה חוץ מסחיטת פירותפו שאם סחטן נכרי אפילו לעצמו אסורים המשקים לישראל עד לערבפז אם הוא בענין שהיו אסורים אם היו זבים מאליהן כמו שנתבאר בסי' ש"כפח לפי שגם אלו המשקין הבאים לישראל ע"י סחיטת נכרי הם בכלל הגזרה שגזרו על משקין שזבו מאליהןפט מפני שגם אלו באים להישראל ממילא כמו הזבין מאליהןצ.

וכן נכרי שליקט פירות מהמחובר לעצמוצא אפילו הוא בענין שאין בהם משום מוקצה כגון ששמע את הנכרי אומר מערב שבת למחר אלקוט פירות אלוצב והן פירות שנגמר בישולן שהכנה מועלת להן אפילו במחובר כמו שנתבאר בסי' שי"חצג אעפ"כ אסורים לישראל עד לערב לפי שהם בכלל הגזרה שגזרו על פירות הנושרים מאליהןצד כמו שנתבאר בסי' שכ"בצה שגם פירות אלו באים להישראל ממילא כמו הנושרים מאליהםצו.

ולא פירות בלבד אלא אפילו כל מחובר שנתלש מאליו או ע"י נכרי אע"פ שאינו מאכל אדם הוא בכלל גזרה זו כגון נכרי שליקט עשבים מהמחוברצז אפילו הוא בענין שאין בהם משום מוקצה כגון שיש לישראל בהמות שיכולים לרעות שם בעשבים אלו והרי הם מוכנים לוצח אעפ"כ אסורים משום גזרת פירות הנושריםצט ולכן אסור לישראל להשתמש בהם שום תשמיש כמו שאסור להשתמש בפירות הנושריםק ולכן הם אסורים ג"כ בטלטול כיון שאינן ראוים לו בו ביום להשתמש בהם שום תשמיש והרי הם מוקצים כמו שפירות הנושרים יש להם דין מוקצה מטעם זהקא.

ואפילו עצים שתלשן הנכרי לעצמו או שנשרו מאליהן ביו"ט הם בכלל גזרה זוקב כמו שיתבאר בסימן תק"זקג.

וכן נכרי שצד דגים או חיה או עוף לעצמו אסורים לישראל ביו"טקד כמו שיתבאר בסי' תקט"וקה:

ט

ט אם ליקטקו או צדקז או אפהקח ובישל או שעשה אחת משאר מלאכותקט בשביל ישראל או בשביל ישראל ונכריםקי צריך להמתין לערב בכדי שיעשוקיא גזרה שמא יאמר לנכרי לעשות בשבת כדי שיהא מוכן לו במוצאי שבת מידקיב ואפילו אחרים שלא נעשית המלאכה בשבילם צריכים להמתין כןקיג שכל שנעשית מלאכת איסור של תורה בשביל ישראל החמירו חכמים שלא לחלק בין מי שנעשה בשבילו לאחריםקיד אבל אם נעשה איסור של דברי סופרים בשביל ישראל מותר לאחרים מידקטו כמו שיתבארקטז ושיעור בכדי שיעשו יתבאר בסי' תקט"וקיז:

י

י ספק אם ליקטן בשביל ישראל או שידוע שליקטן בשביל ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום או לאו אסורות בו ביוםקיח וגם לערב בכדי שיעשוקיט ואע"פ שהוא ספק דברי סופרים אין הולכין בו להקל הואיל והוא דבר שיש לו מתיריןקכ ויש אומריםקכא שלערב מותר מיד שכיון שאיסור זה אינו אלא כעין קנסקכב שלא יבא לומר לנכרי לעשות לו בשבת לא החמירו בספיקוקכג אע"פ שיש לו מתירין והעיקר כסברא הראשונהקכד.

ואף לפי סברא האחרונה לא הקילו אלא בכגון שהנכרי אמר לישראל מערב שבת ליתן לו פירות בשבת והלך לבית הנכרי ונתן לו שאז יש להסתפק שמא ליקט פירות אלו בשבת בשביל ישראל והיה בדעתו מערב שבת על פירות אלו ללקטם לו בשבת או שמא היה בדעתו ללקוט לו פירות אחרים ופירות אלו ליקטם לעצמו או לנכרי אחר ואח"כ נמלך ונתנם לישראל כשבא אצלוקכה וכן כל כיוצא בזה אבל נכרי שהביא דורון לישראלקכו או שהביא למכורקכז בעיר שרובה ישראלקכח אין תולין להקל שמא ליקטן מתחלה לעצמו ואח"כ נמלך להביאן לכאן אלא מן הסתם ליקטן מתחלה לשם כךקכט וכן אין לתלות להקל שמא ליקטן מערב שבת לפי שנכרי המביא דורון או למכור מן הסתם הוא מתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט היוםקל וכן לענין צידה ביו"טקלא:

יא

יא דבר שאין בו חשש צידה ומחוברקלב אלא שהובא מחוץ לתחוםקלג אם הביאו הנכרי לעצמו או לנכרי אחר מותר לישראל אפילו בו ביוםקלד ואם הביאו לישראל אסור באכילה בו ביום למי שהובא בשבילוקלה ולערב בכדי שיעשוקלו גזרה שמא יאמר לנכרי להביא לו מחוץ לתחום בשבתקלז כדי לאכול ממנו בו ביום או לערב מיד אבל לאחרים מותר אפילו בו ביוםקלח לפי שאיסור התחומין הוא מדברי סופרים ולא החמירו כל כך בשל דבריהם לאסור אף למי שלא הובא בשבילוקלט ולכן אף מי שהובא בשבילו מותר לו לטלטלוקמ כי אין לו דין מוקצה הואיל והוא ראוי לאכילה לאחרים בו ביוםקמא רק שצריך ליזהר שלא לטלטלו חוץ לד' אמותקמב ממקום שהניחו הנכריקמג אם הניחו במקום שאינו מוקף לדירהקמד כגון בשדה או בעיר שאינה מעורבתקמה דהיינו שאם טלטלו אחד ב' אמות לא יטלטלנו הב' יותר מב' אמותקמו כמו שיתבאר בסי' ת"אקמז בכל דבר שהוציאו נכרי חוץ לתחום.

ואם הובאה בספינה מחוץ לתחום מותרקמח באכילה אף למי שהובא בשבילו אם הלכה הספינה למעלה מעשרה טפחים שאין תחומין למעלה מי' טפחים כמו שיתבאר בסי' ת"דקמט רק שצריך ליזהר שלא לטלטלו חוץ לד' אמות אלא אם כן היה בספינה מערב שבתקנ ולא היה למטה מי' טפחים משנכנס השבת עד שהגיע לתוך התחום של מקום זה שהוא בו עתה כמו שיתבאר שםקנא:

יב

יב אע"פ שהבא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילו מכל מקום אם הביאו ב' דברים לב' בני אדם אסורים להחליף זה עם זהקנב שהרי עכ"פ נהנה הוא במה שהובא לו מחוץ לתחוםקנג שעל ידי כן נותן חבירו לו את חליפיו:

יג

יג כל מקום שצריך להמתין בכדי שיעשו אין צריך להמתין אלא בכדי ששהא המביא ביום השבת כגון אם הביא לו ממקום רחוק בג' שעות על היום בשבת מפני שהוא רכב על סוס ולכן מיהר הבאתו אינו צריך להמתין למוצאי שבת כדי הליכה לשם ברגל אלא די שימתין ג' שעותקנד ואין צריך לחוש שמא לא רכב כל כך במרוצה אלא רכב הרבה בליל שבת כי מן הסתם אין דרך לרכוב בלילהקנה.

במה דברים אמורים כשיודע מאיזה מקום הביא אבל אם אינו יודע כלל ואפשר שהביאו ממקום קרוב די שימתין למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחוםקנו חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתוקנז או צידתו אם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה כמו שיתבאר בסי' תקט"וקנח.

ויש אומריםקנט שבכל מקום שצריך להמתין בכדי הבאה מחוץ לתחוםקס ואין צריך לומר במקום שצריך להמתין בכדי הבאה ממקום רחוק יותר אין ליל מוצאי שבת עולה מן החשבון וצריך להמתין שיעור זה למחר ביום ראשון לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוקקסא חוץ לתחום וא"כ יש לחוש שמא מפני כך יאמר לנכרי להביא לו בשבת כדי שיהיה מוכן לו בליל מוצאי שבת אחר שישהה שיעור זה.

ויש לחוש לדבריהם לענין שבת אבל לענין יו"ט יש להקל כסברא הראשונהקסב ואף לענין שבת יש להקל לצורך אורחיםקסג או שאר סעודת מצוהקסד אבל במקום שצריך להמתין בכדי הבאה מתוך התחום כגון נכרי שליקט פירות או צד דגים בתוך התחום וצריך להמתין בכדי לקיטה או צידה והבאה מאותו מקום שליקט וצד בתוך התחום הרי הלילה עולה לו מן החשבוןקסה לדברי הכל:

יד

יד אם הוא ספק אם הובא מחוץ לתחום אסור למי שהובא בשבילו עד למוצאי שבת בכדי הבאה מחוץ לתחוםקסו מפני שהוא דבר שיש לו מתיריןקסז ולהאומרים שבאיסור כזה שאינו אלא כעין קנס שלא יבא לומר לנכרי לעשות בשבת לא החמירו בספיקו אע"פ שיש לו מתירין כמ"ש למעלהקסח אף כאן מותרקסט באכילה אפילו למי שהובא בשבילו אפילו בו ביוםקע וכבר נתבארקעא שהעיקר כסברא הראשונהקעב:

טו

טו וכל זה בנכרי שאינו שרוי עמו בעירקעג אבל נכרי השרוי עמו בעיר ופירות המצויים עמו בעיר אין מחזיקים מספק לומר שמא הביאן מחוץ לתחום כי אדרבה אנו אומרים כאן נמצאו וכאן היוקעד ואפילו אם יש לנכרי ב' בתים אחד חוץ לתחום ואחד בתוך התחוםקעה תולין להקל שהביא מתוך התחוםקעו כי מן הסתם אינו מניח בית הקרוב והולך להביא מבית הרחוקקעז אבל אם יש לו ב' בתים חוץ לתחום ואחד בתוך התחום יש לחוש לרוב הבתים שהם חוץ לתחוםקעח:

טז

טז נכרי שמילא מים לבהמתוקעט מבור שהוא עמוק י' טפחים ורחב ד' טפחיםקפ העומד ברשות הרביםקפא ונמצא שהוציא מרשות היחיד לרשות הרביםקפב מותר לישראל להשקות מהם בהמתוקפג כיון שהנכרי לא נתכוין כלל בשבילוקפד והוא שאין הנכרי מכירו אבל אם הוא מכירו אסורקפה גזרה שמא ירבה הנכרי לדלות גם בשבילוקפו אם ישקה גם הוא מהם.

ואפילו אינו מכירו אם מילא לצורך בהמת ישראל אסורקפז אפילו לאחריםקפח להשתמש במים אלו אפילו תשמיש אחרקפט כגון רחיצהקצ והדחת כלים שכל שנעשה באיסור של תורה ע"י נכרי לצורך ישראל לא חלקו חכמים בין מי שנעשה בשבילו לאחריםקצא אבל אם מילא מבור העומד בכרמליתקצב או שהביא מים לרשות הרבים מן הנהרקצג שהוא כרמליתקצד מותר לאחר שלא הובא בשבילוקצה שאיסור הכרמלית אינו אלא מדברי סופריםקצו.

ועכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר או שאר דברים שהם צורך השבת דרך כרמליתקצז ויש שלמדו עליהם זכות לומרקצח שצרכי שבת חשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו שבות דשבותקצט כמו שנתבאר בסי' ש"זר וצריכים הם להזהר שלא ליתן הכלי ליד הנכרי וגם שלא ליקח מידורא כמו שנתבאר שםרב וגם שלא ליתן מעות לנכרירג כמ"ש בסי' תקי"זרד (ומכל מקום אין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך גמור שאי אפשר להיות בלעדם אלא בדוחק קצת אבל דברים שאין צריך כל כך כגון פירות ומיני תבשילים יתירים וכיוצא בהם אינן נקראים דבר מצוהרה כמו שנתבאר בסי' רס"ארו):

יז

יז ליקט נכרי עשבים מהמחובר לצורך בהמתו מאכיל אחריו ישראל את בהמתורז דהיינו שעומד בפניה שלא תוכל לנטות אלא דרך שםרח כמו שנתבאר בסי' שכ"דרט בכל דבר האסור בטלטול ואף עשבים אלו אסורים בטלטולרי כמ"ש למעלהריא והוא שאין הנכרי מכירו אבל אם מכירו אסור לו אפילו לעמוד בפניה כדי שתאכל מהם בשבתריב גזרה שמא ירבה הנכרי ללקוט בשביל בהמתוריג אם יאכילנה מהם אבל למוצאי שבת אין צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שהנכרי ליקט לצורך עצמו ואין איסורו בשבת אלא משום גזרה שמא ירבה בשבילוריד:

יח

יח וכן הדין בכל דבר שיש לחוש בו שמא ירבה בשבילו אם הוא מכירורטו כגון נכרי שצלהרטז או בישלריז לעצמוריח דברים שאין בהם משום בישולי נכרים וכל כיוצא בדבר זה שצריך להרבות בו בשביל שנים יותר מבשביל אחד אבל בדבר שאין לחוש בו שמא ירבה בשבילו כגון שהדליק נר לעצמו או שעשה כבש לירד בו מהספינהריט שבנר אחד וכבש אחד יספיק לכל אפילו מכירו מותררכ:

יט

יט אע"פ שאינו מכירו אם אומר בפירוש שלצורך ישראל הוא עושה או אפילו אינו אומר כן אם מעשיו מוכיחים שלצורך ישראל הוא עושה כגון שהדליק נר בבית שהישראל בו והלך לו הנכרי ולא נהנה ממנו כלום אסור להשתמש לאורורכא:

כ

כ אם ליקט נכרי עשביםרכב (לבהמתורכג) והאכיל (גם) לבהמת ישראל אין צריך למחות בידו ואע"פ שמן הסתם ליקט גם לצורך ישראלרכד אין איסור בליקוט זה כלל כי כל נכרי העושה דבר מעצמו בודאי מתכוין הוא לטובת עצמורכה שיודע שלא יפסידרכו כמו שנתבאר בסי' רנ"ברכז ובלבד שלא יהיו עשבים של הישראל אלא של הנכרי או של הפקר מטעם שנתבאר שםרכח (וגם אין איסור במה שמאכיל לבהמת ישראל מעשבים שליקט בשבילו שאף שאסור לישראל ליהנות ממה שעשה הנכרי בשבילו אע"פ שנתכוין לטובת עצמו כמו שנתבאר שם מכל מקום כאן אין גופו ממש נהנה מזהרכט לא גזרו חכמים אלא אם כן הוא עצמו עומד בפניה כדי שתאכלרל אבל לא על מה שהנכרי מאכילה כיון שמתכוין בזה לטובת עצמו).

במה דברים אמורים כשהנכרי עושה כן דרך מקרה (שאין הדבר ידוע בבירור שליקט גם בשביל ישראל כי שמא ליקטן לעצמו ואח"כ נמלך ליתן לבהמת ישראל) אבל אם רגיל לעשות כן צריך למחות בידורלא (שכיון שבודאי הוא ליקטן בשבילורלב גזרו חכמים אף על מה שמאכיל הנכרי מהם לבהמת ישראל):

כא

כא נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו מתורלג או למכוררלד (בעיר שרובה נכריםרלה) מותר לישראל ליקבר במוצאי שבת מידרלו ואם עשאו בשביל ישראל צריך להמתין בכדי שיעשורלז בין לקבור בו ישראל זה שנעשה בשבילו בין לקבור בו ישראל אחררלח.

במה דברים אמורים כשהקבר או הארון עומדים במקום המוצנע שאין הדבר מפורסם לכל שנעשו בשבת בשביל פלוני ישראל אבל קבר העומד בפרהסיארלט וכן ארון הנעשה בשבת אצל קבר העומד בפרהסיארמ בענין שהכל יודעים שקבר זה או ארון זה נעשה בשבת לפלוני ישראלרמא אסור לקבור בו אותו ישראל עולמיתרמב ואף לאחר בכדי שיעשו משום קנסרמג על שנתחלל שבת ע"י נכרירמד בפרהסיא בשבילו אבל מותר לקבור בו ישראל אחררמה לאחר בכדי שיעשורמו והוא הדין אם נתחלל שבת ע"י נכרי בפרהסיא בשביל ישראל חי אסור לו עולמיתרמז משום קנס אע"פ שלא צוה את הנכרי על ככה.

ויש אומריםרמח שלא אסרו עולמית גבי מת משום קנס אלא משום שגנאי הוא למת שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת בשבילו ולפי זה גבי חי מותר אף לו לאחר בכדי שיעשו ולעת הצורך יש לסמוך על דעתם להקל בדברי סופרים.

ואף לפי סברא הראשונה לא החמירו חכמים אלא כשעשה הנכרי הדבר מעצמורמט אבל אם קבל עליו קודם השבת לעשות זה וקצץ לו הישראל שכררנ ולא קבע לו זמן אימתי יעשנו ועשה בשבת מדעת עצמו אין איסור מן הדין לאחר המתנה בכדי שיעשורנא אע"פ שעשה בפרהסיא ואפילו היה הנכרי שכיר יום אלא שלא קבע לו הישראל איזה יום ועשה מעצמו בשבת ואפילו גבי מת מותר בענין זה מן הדין אלא שנכון להחמיררנב אף גבי חירנג לדברי הכל שלא יהנה ממנו עולמית שום אדם מישראלרנד כל שנתחלל בו שבת ע"י נכרי בפרהסיא ע"י אמירת ישראלרנה אפילו עשהו הנכרי בקבלנותרנו שאין בו איסור מעיקר הדין כמן שיתבאר בסי' תרס"דרנז אלא אם כן מיחה ביד הנכרי ולא השגיח בו בשביל הנאת עצמו כמ"ש בסי' רמ"דרנח:

כב

כב נכרי שהביא בשבתרנט דרך רשות הרביםרס חלילין להספיד בהם ישראל כיון שנעשה בהם איסור של תורה לא יספידו בהם לא אותו ישראל ולא ישראל אחררסא עד שימתינו בכדי שיכולים להביאם במוצאי שבת מאותו מקום שהביאם הנכרי בשבתרסב בין שאותו מקום הוא חוץ לתחום בין שהוא בתוך התחוםרסג ואם אינו ידוע מהיכן הביאם די שימתינו בכדי שיכולין להביאם מחוץ לתחוםרסד במה דברים אמורים כשהביאם בצנעא אבל אם הביאם בפרהסיא בענין שהכל יודעים שהובאו ברשות הרבים בשבת בשביל פלוני ישראל אסור להספיד בהם אותו ישראל עולמיתרסה.

וכל זה ברשות הרבים גמורה אבל אם הביאם דרך כרמליתרסו אם הביאם מתוך התחוםרסז אין צריך להמתין כלל אפילו למי שהובאו בשבילו שלא החמירורסח למי שהובא בשבילו בכרמלית אלא שלא יהנה ממנה בשבת עצמה אבל לא להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשו אלא אם כן הביאם מחוץ לתחום שאז מועלת הבאתו בשבת משא"כ בתוך התחום אין הבאתו בשבת מועלת כל כךרסט (מפני שהיה הישראל יכול לילך לשם בעצמו בשבת ולהביאם במוצאי שבת מיד ומשום שיעור מועט שהיה שוהה במוצאי שבת בחזירתו משם לכאן אין לחוש בשביל כך שמא יאמר לנכרי לילך לשם בשבת).

ואם הוא ספק אם הביאם מחוץ לתחום או מתוך התחום אסורער למי שהובא בשבילו אבל לאחרים מותר אפילו בודאי חוץ לתחוםרעא ואם הביאם מחוץ לתחום דרך כרמלית ואחר כך העבירם דרך רשות הרבים אין צריך להמתין אלא בכדי שיכולין להביאם מתחלת רשות הרבים במוצאי שבתערב ואח"כ מותר לאחריםרעג או אפילו למי שהובא בשבילו אם הובאו מתוך התחוםעדר:


א) רבי יהושע בן לוי ביצה כא, ב. טור ושו"ע ס"א.

ב) ראה ר"ן שבת (ז, א) סוד"ה תנו.

ג) ביצה שם.

ד) סעיף א.

ה) לבוש ס"א.

ו) ברייתא שבת יט, רע"א. טור ושו"ע שם.

ז) גמרא שם. ונתבאר לעיל סי' שכד ס"ז שאז אסור.

ח) גיטין סא, א.

ט) תוס' יט, א ד"ה נותנין. מ"מ פ"ו הכ"א. מ"א סק"א.

י) ברייתא יט, א. טור ושו"ע ס"א.

יא) כן משמע במ"מ פ"ו הכ"א. ועיין ב"י ד"ה ומ"ש ומותר (שדוקא במפרש להוציא אסור). וראה גם מ"א סי' תמד סק"ז. לקמן שם ס"ט ובקו"א סק"א.

יב) ראה תוס' שם ד"ה נותנין (דרגיל לאוכלו מיד, משא"כ בשאר חפצים דלקמן ס"ג) ובדף ג, א ד"ה בבא (דאסור ליתן להדיא ע"מ להוציא). שלטי הגבורים במרדכי פ"א (ע, א אות א). ב"ח ד"ה ומותר. מ"א סק"ג.

יג) מרדכי רמז רנב בשם התוס'. שלטי הגיבורים שם בשם התוס'. מ"א סק"ב וסק"ו וסי' שז ס"ק כ. ועד"ז הוא לענין ההנחה (כשהנכרי מביא לביתו) כדלעיל סי' שז סכ"ז. לקמן סט"ז.

יד) אור זרוע ח"ב סי' נג בשם ריב"א. שלטי הגבורים שם. מ"א סק"ג. וראה גם לקמן סי' תמד סוף ס"ט.

טו) תוס' ג, א ד"ה בבא. רא"ש פ"א סי' א. ר"ן שם (א, א) ד"ה ומקשו הכא האיך. טור ושו"ע שם.

טז) סוף סל"ה (כשאומר לו). וראה לקמן הל' שאלה ושכירות וחסימה סכ"ט שהוא מדין אמירה לנכרי. אבל ראה לקמן סוף ס"ג (במוסגר) שהוא משום מראית העין שיחשדוהו שנתנו לו כדי להוציאו בשבילו, וש"נ.

יז) תוס' יט, א ד"ה נותנין. ר"ן שם (ז, א) ד"ה תנו. מרדכי שם רמז רנג בשם ריב"א.  טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ב דראבי"ה המתיר יחידאה הוא.

יח) מ"א סק"ד. וראה גם לעיל סי' רמו ס"ו.

יט) תוס' ג, א ד"ה בבא (אפילו בעומד בחוץ ופשט ידו בפנים).

כ) תוס' שם. ר"ן שם (אפילו בעומד בחוץ ופשט ידו בפנים).

כא) סי' שז סל"ה-ו.

כב) (תוס') רא"ש שם (שכן ראה באשכנז). מ"א שם. וראה גם לקמן סי' שמז ס"ג.

כג) מ"א שם.

כד) עד"ז לעיל סי' רמג סוף ס"ח. סי' רמו סוף ס"ה.

כה) מסקנת הרא"ש שם. טור. ועד"ז הוא לעיל סי' רמו ס"ד. וראה לעיל סוף ס"ב שהוא מטעם שנראה כנותן לו ע"מ להוציא (כמסקנת תוס' ור"ן שם), שאסור מטעם שנתבאר בסי' ש"ז סל"ה. וראה דברי נחמי' או"ח סו, ד. העו"ב תתלד ע' 55.

כו) וכ"ה לעיל סי' רנב קו"א סק"ה.

כז) ראה מרדכי רמז רנג בשם רבינו יואל.

כח) ס"ג, ע"ש. וראה תהלה לדוד ס"ק ט. חקרי הלכות ח"ד מב, א.

כט) מרדכי שם. רמ"א ס"א.

ל) ט"ז סק"ב.

לא) אור זרוע ח"ב סוס"י נג. הובא בהגהות מיימוניות פ"ו אות ת. שו"ע ס"ב.

לב) ט"ז סי' רנב סוף סק"ג. וראה גם לעיל שם סוף ס"ג וקו"א שם סק"ג.

לג) אור זרוע שם שהתיר במעשה בריגנשפורק. הובא במרדכי רמז רנב ובהגהות מיימוניות פ"ו אות ת (לדידן שאין לנו רה"ר. וראה לעיל סי' רנב קו"א ס"ק ג שהביא מהעולת שבת ס"ק ז להתיר אפילו ברה"ר גמורה). שו"ע שם.

לד) מרדכי שם (לדידן שאין לנו רה"ר). רמ"א ס"ב.

לה) סעי' ט-י (לדידן שאין לנו רה"ר).

לו) כדלעיל סי' רמג ס"א.

לז) מרדכי שם. מ"א סק"ו.

לח) סי"א וש"נ. וראה לקמן סי' שמ סוף ס"ב.

לט) סי"ב. וראה לעיל סי' רנב קו"א סק"ב וסק"ג

מ) וראה לעיל שם סק"ב.

מא) מרדכי שם בשם התוס'. מ"א סק"ו.

מב) מ"א שם.

מג) מ"א שם.

מד) רבינו ירוחם ני"ב חי"ב (פב, ב). שו"ע ס"ג. וכדלעיל סי' שז ס"כ (במאכל).

מה) אגודה סי' א. ד"מ אות א. מ"א סק"ח.

מו) רמ"א ס"ג. וראה אגודה שם.

מז) רמ"א שם.

מח) אגודה שם. ד"מ שם.

מט) ראה ט"ז סק"ג. שו"ע יו"ד סי' קיב ס"ב ברמ"א וש"ך סק"ט. וראה גם לעיל סי' קסח ס"ו. סי' קצו ס"ו. סי' רמב סי"ג. לקמן סי' תמח ס"ב. סי' תקיז ס"ד במוסגר. סי' תרג ס"א.

נ) רא"ש ביצה ס"פ אין צדין. טור בשמו ושו"ע בשם ויש מתירים.

נא) ט"ז סוף סק"ג. וראה גם רא"ש שם.

נב) רשב"א קכב, א ד"ה רבא. וראה גם לעיל סי' רנב סי"ב. סי' רעו ס"ז. לקמן סי' שכו סי"ג. סי' תקטו סי"ח. לקמן סי' תקיז ס"ד.

נג) ראה רשב"א שם. וראה רש"י שם ד"ה אדעתא.

נד) רא"ש שם. ט"ז שם.

נה) רא"ש שם.

נו) סעיף ח.

נז) ראה ב"י ד"ה וא"א. הגהת הלבוש ס"ד.

נח) כדלעיל סי' שי ס"ד.

נט) ביצה כז, א. רא"ש שם. טור שם בשמו. מ"א סק"י.

ס) פסקי ריא"ז ביצה פ"ג ה"ז אות ו. שלטי הגבורים ביצה טז, סוע"א. וכ"מ ברש"י ביצה כ[ז], א ד"ה אלא.

סא) רש"י שם. מ"א סק"י.

סב) ראה מ"א סי' תקטו סקכ"ז. וראה לעיל סי' שח סמ"א וספ"ט. סי' שי ס"ג (כיון שהוא מוכן לאיש אחד מוכן לכל).

סג) רש"ל בים של שלמה חולין פ"א סי' לב הובא במ"א שם. וראה גם תפארת שמואל על הרא"ש שם.

סד) הגהות אשרי ביצה פ"ג סי' ז בשם הר"ר אליהו.

סה) ראה מ"א שם.

סו) סעיף יב.

סז) ראה מ"א שם.

סח) ספר התרומה סי' רמז (בשם רבינו יעקב) וסי' רמח. רא"ש שם וטור בשם ר"ת. שו"ע בשם "יש אוסרים".

סט) כן משמע בשו"ע סי' תקיז סוף ס"א. ראה מ"א שם סק"ב. עיין במ"ש לעיל סי' ש[י] ס"ו.

ע) סעיף ג.

עא) ראה לקמן סי' תקיז ס"ה, דהיינו אף שהעיקר כסברא הראשונה.

עב) שו"ע ס"ד.

עג) ב"ח סוד"ה ומ"ש והטחינה. מ"א סקי"א.

עד) סמ"ק סי' רפא (ע' שב) בהגהות הר"ף אות ד בשם גדולים. שו"ע שם.

עה) סמ"ק שם. שו"ע שם. וכדלעיל סי' עדר ס"ה שמצוה לאכול פת.

עו) רמ"ה. הובא ברבינו ירוחם ני"ב ח"ח (עח, א). רמ"א ס"ד.

עז) רבינו ירוחם שם.

עח) סעיף ט.

עט) וע"ד שיתבאר ביו"ד סי' קיג. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"א.

פ) ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה עשה. וראה גם רשב"א קכב, א ד"ה גמרא.

פא) הרב רבינו יונה הובא ברשב"א חולין טו, א ד"ה עד כאן. רא"ש חולין פ"א סי' כ. שו"ע סי' שיח ס"ב. ראה מ"א שם סק"ד. לעיל שם ס"ה.

פב) ב"ח ד"ה ומ"ש והטחינה בדעת הרא"ש ביצה סופ"ג.

פג) ראה שו"ת מהרש"ם ח"ה סי' לד.

פד) סעיף ו.

פה) ראה רמב"ן קכב, א ד"ה מתני' עשה. הובא בר"ן שם (מו, ב) ד"ה עשה.

פו) ראה תוס' קכב, א ד"ה משתמש (וראה גם תוס' חולין יד, א ד"ה מחתכין). ט"ז סק"ד. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה) לענין שאר המלאכות. וראה שבת כהלכה ח"א ע' קלד.

פז) רמב"ן שם. רשב"א שם ד"ה גמרא. הובאו במ"מ פ"ו סוף ה"ג. טור סוס"י שה (לענין נכרי שחלב בשבת). וכ"ה לעיל סי' שה סל"ב.

פח) סעיף ג.

פט) רמב"ן שם. רשב"א שם.

צ) וראה גם לעיל סי' שה קו"א סק"ב: דאפילו בסחיטה ותלישה לא חיישינן אלא במידי דאתי ממילא כמ"ש הר"ן ספי"ו והכי קיי"ל ... אלא דאסור משום שלא תחלוק במשקין שזבו בין מאליהן לע"י נכרי כיון דלהישראל אתי ממילא.

צא) רמב"ן שם. רשב"א שם. טור ושו"ע ס"ה.

צב) רמב"ן במלחמות ביצה רפ"ג. וראה גם לעיל סי' שי ס"ג. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"ד, ושם מביא דוגמא נוספת "כגון דקל העומד בחצרו והיתה דעתו מערב יו"ט על התמרים שישיר הרוח מן הדקל ביו"ט".

צג) סעיף ו (לענין ישראל שקצץ הפרי לחולה בשבת, שלא נאסר לא מטעם מוקצה – מטעם האמור כאן, ולא מגזירת פירות הנושרים).

צד) רמב"ן שם. רשב"א שם. ר"ן שם (מו, א) ד"ה ומיהו.

צה) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"ג.

צו) וראה גם לעיל סי' שה קו"א סק"ב. לקמן סי' תקטו ס"ד.

צז) רמב"ן במלחמות ביצה שם. וראה לקמן סי' תקז קו"א סק"ד שיש סתירה בדברי הרמב"ן במלחמות לדברי הרמב"ן (ספט"ז דשבת) כפי שהובא בר"ן (מו, א) ד"ה ומיהו, ע"ש.

צח) ראה תוס' קכב, א ד"ה איני בתי' הא'.

צט) רמב"ן במלחמות שם. וראה גם לקמן סי' תקטו ס"ד.

ק) ראה לקמן סי"ז, ובסי' תקז ס"ד ובקו"א סק"ד בארוכה, שמ"מ מותר להנות ממנה הנאה הבאה מאליה.

קא) ראה גם לקמן שם.

קב) (תוס' רז"ה פ"ק דביצה). רי"ף ביצה (ב, א). רא"ש שם פ"א סי' ב. טור סי' תקז. מ"א סי' תקא סקי"א. לקמן שם ס"י.

קג) קו"א סק"ד.

קד) ולערב מותר מיד. ספר התרומה סי' רמט ממשנה מכשירין פ"ה מ"ב. טור ושו"ע ס"ה.

קה) סעיף ד-ח. וראה לעיל סי' שי סוף ס"ג שהוא אסור משום מוקצה. וראה גם לקמן סי' תצז סכ"ה.

קו) ביצה כד, ב. עירובין מ, א. טור ושו"ע ס"ו.

קז) טור ושו"ע שם.

קח) לבוש ס"ז.

קט) רמב"ם פ"ו ה"ב.

קי) ספר התרומה סי' רמט ממשנה מכשירין פ"ב מ"ה הובא בגמ' קכב, א. טור ושו"ע שם.

קיא) ס' התרומה שם מאותה משנה ושכן משמע בירושלמי פט"ז ה"ט. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

קיב) רא"ש ביצה פ"ג ס"ב בשם ר"ת. תוס' שם כד, ב ד"ה ולערב. עירובין לט, ב ד"ה אי. רמב"ם שם ה"ח. וראה גם לעיל סי' שיח ס"א (הוצרכו להמתין כן ... שאיסור האמירה לנכרי קל בעיני הבריות). לקמן סי' תקטו ס"א בדעה הב' (ראה בהג"ה שם שזהו עיקר הטעם).

קיג) ר"י [רבינו ירוחם ני"ב (פג, א) לדעת רש"י שאוסר מטעם שלא להנות ממלאכת שבת]. וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ו ה"ב (ראה שם במ"מ) והטור סי' תקטו (לדעת רש"י. ראה ב"י שם ד"ה ומ"ש ודוקא לאותו). הובאו ב"י כאן ד"ה ואם לקטן. מ"א סקל"ב.

קיד) ר"ן שם (מו, א) ד"ה ואיכא. מ"א שם. וראה גם תוס' קכב, א ד"ה ואם (לענין האיסור לאחרים בשבת עצמה). וכ"ה לעיל סי' רעו ס"א. לקמן סט"ז. וראה לקמן סי' תקטו ס"א בהג"ה שלפי הטעם שבפנים: היה ראוי שלא לאסור אלא מי שהמלאכה נעשית בשבילו ... מ"מ לא רצו חכמים לחלק בגזרתם ואסרו על הכל אף על מי שלא נעשית בשבילו עד לאחר בכדי שיעשו לפי שראו חכמים להחמיר הרבה בדבר שנעשה בו מלאכה גמורה ע"י נכרי.

קטו) תוס' שם. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקטו סי"ד. וראה עוד שם שאחרים נקראים אלו שאינם בני ביתו.

קטז) סעיף יא.

קיז) סעיף ב.

קיח) ספר התרומה סי' רמט, וסמ"ג ל"ת סה (כ, ב), וסמ"ק סי' רפא, והגהות מיימוניות פ"ו (קושטא) ה"ז, מברייתא ביצה כד, סוע"א וכרבי יהושע. טור ושו"ע ס"ז.

קיט) רי"ף (סה, א). הובא בטור. דעה א' בשו"ע שם. וכן דעת הגאונים ורמב"ם פ"ו ה"ו. הובאו במ"מ הל' יו"ט פ"ב סוף ה"י.

קכ) מ"א סי' תצז סק"ג. ט"ז סי' תקטו סקי"ג. וראה גם מלחמות להרמב"ן שם סה, ב בסופו. וראה לקמן סי' תקטו סוף ס"ג.

קכא) ספר התרומה שם. סמ"ג שם. הגהות מיימוניות פ"ו שם. טור ודעה הב' בשו"ע שם. וראה לקמן סי' תקטו קו"א סק"ב.

קכב) ראה גם לקמן סי' תקטו קו"א סק"א בהגהה.

קכג) ראה מ"א סקי"ד.

קכד) כ"ה משמעות השו"ע ס"ז (שהביא דעת המחמירין בסתם ודעת המקילים בלשון יש אומרים משמע שדעתו לפסוק כהמחמירין – לקמן סי' תקטו קו"א סק"ב). ט"ז סי' תקטו סק"ד. וראה עוד בקו"א שם.

קכה) מ"א סי' תקטו סקי"ב.

קכו) טור סי' תקטו מהא דרב פפא ביצה כד, סוע"ב.

קכז) מ"א שם.

קכח) וראה לקמן סי' תקטו סי"ט שאף בעיר שחציה גוים וחציה ישראל דינו כדין גוי שהביא דורון לישראל.

קכט) מ"א סקי"ג. סי' תקטו סקי"א. וראה גם לקמן שם ס"א.

קל) ר"ן (סה, א) ד"ה ומצינו [נמצינו] בשם רבינו יונה. מ"א שם סקי"ב. ולכן צריך להמתין לערב בכדי שיעשו אף למי שלא הובא בשבילו - ראה לקמן שם.

קלא) מ"א שם. וראה גם לקמן שם.

קלב) כגון פירות יבשים (לקמן סי' תקטו סי"א).

קלג) ראה לעיל סי' רסג קו"א סוף ס"ק ח, דהיינו אפילו היה אמה אחת חוץ לתחום, וכשמביאו עד סוף תחומו סמוך לעיר יכול הישראל לצאת חוץ לעיר עד הפירות.

קלד) טור ושו"ע ס"ח.

קלה) מסקנת הגמ' שם ביצה כה, רע"א. טור ושו"ע שם. ולכל אנשי ביתו הסמוכים על שלחנו (לקמן שם).

קלו) הרי"ף בתשובה. הובא ברא"ש ביצה פ"ג סי' ב. רבינו יהודה בתוס' כד, ב. ר"ן שם (יג, ב) ד"ה ופירות. מרדכי רמז תט. ספר התרומה סי' רנא. סמ"ג ל"ת סה (כ, א). טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי"ג וסי' תקטו סי"א השיעור בזה.

קלז) רש"י ביצה כה, רע"א בטעם הב' (ראה שם במהרש"א ואליה זוטא סי' תקטו סקי"ג) ורז"ה שם יג, א (הטעם לבו ביום). לבוש ס"ח (הטעם לערב בכדי שיעשו). וראה לקמן סי"ב וסי' תקט"ו סי"ב.

קלח) ביצה שם. טור ושו"ע שם. ואם הוציאם ישראל מחוץ לתחום – ראה לקמן סי' תה בסופו.

קלט) רש"י ותוס' שם. לבוש שם. וראה גם לקמן סי' תקטו סי"ד: דכיון שאיסור תחומים הוא קל הקילו בו שלא לאסור אלא למי שהובא בשבילו. וראה שם שאף אם הביא מחוץ לג' פרסאות הדין כן, ע"ש הטעם.

קמ) הרא"ש (והר"ן) פ"ג דביצה סי' ב בסופו. שו"ע שם.

קמא) רא"ש שם. ט"ז סי' תקטו סק"י. וראה גם לקמן שם סט"ו. וראה לקמן סי' תה בסופו.

קמב) ר"ן (יג, ב) סוד"ה ופירות. רא"ש עירובין פ"ד סוס"י י. שו"ע שם. וראה גם לקמן שם.

קמג) מ"א סוף סקי"ט.

קמד) ראה לקמן סי' תא ס"א.

קמה) וראה לקמן שם וסי' תקטו סט"ו באלו מקומות מותר לטלטל.

קמו) ראה מ"א שם.

קמז) סעיף ב.

קמח) מ"א סקט"ו.

קמט) סעיף א.

קנ) מ"א שם.

קנא) סעיף ג.

קנב) כנסת הגדולה הגה"ט. מ"א סקט"ז.

קנג) וראה לקמן סי' תקטו סי"ב. לעיל סי"א. וראה אליה רבה סקט"ו.

קנד) שם כנסת הגדולה הגב"י. מ"א סקי"ז. וראה גם לקמן סי' תקטו סוף ס"ב.

קנה) מ"א שם.

קנו) ר"ן ביצה (יג, ב) ד"ה ולערב. שו"ע סי' תקטו סוף ס"א. וראה לקמן שם סי"א.

קנז) שו"ת הרשב"א ח"א סי' לט בשם ר"ח. ר"ן שם. מ"מ הל' יו"ט פ"ב ה"י. שו"ע שם.

קנח) סעיף ב.

קנט) סמ"[ג] ל"ת סה (כ, ב). מרדכי רמז תט. רמ"א ס"ח.

קס) ט"ז סק"ו.

קסא) מרדכי שם. ט"ז שם. מ"א סקי"ח.

קסב) מ"א סי' תקטו סקכ"א.

קסג) אליה רבה סקי"ז. וראה גם תרומת הדשן סי' עב.

קסד) ראה תרומת הדשן שם.

קסה) ט"ז שם.

קסו) שמואל קנא, א לגירסת הרי"ף שם (סה, א) הובא בטור. וכן דעת הגאונים הובא ב"י סי' תקטו ד"ה ואם. רמב"ם פ"ו ה"ו. שו"ע ס"ט.

קסז) מלחמות להרמב"ן שם (סה, ב). ט"ז סק"ז.

קסח) ויש אומרים דלעיל ס"י.

קסט) שמואל שם לגירסת רש"י ד"ה ושמואל. הובא בטור סי' תקטו. וראה ב"י כאן ד"ה ואם.

קע) טור סי' תקטו. ב"י שם. וכ"מ ברמב"ן ור"ן.

קעא) לעיל ס"י.

קעב) ב"י סי' תקטו סוד"ה ואם. שו"ע סי' תקטו ס"ז. וראה גם לקמן שם סט"ז.

קעג) או שהוא דר בעיר אלא שפירותיו חוץ לעיר (לקמן סי' תקטו סי"ז).

קעד) טור סי' תקטו בשם הרשב"א קנא, א ד"ה גמ' וביצה כד, ב ד"ה והא. ר"ן (סה, א) ד"ה ונמצא וביצה יג, ב ד"ה ומיהו. שו"ע ס"ט. וראה גם לקמן שם: מותר אף למי שהוא בשבילו ... לפי שאין כאן ספק כלל אלא הוא בודאי דמן הסתם הביא מפירותיו שבעיר.

קעה) ובהן פירות (לקמן שם סי"ז).

קעו) ראבי"ה הל' יו"ט סי' תשסג. מרדכי ביצה רמז תרפה בשמו. שו"ע שם. וראה גם לקמן שם.

קעז) ראה אליה זוטא סי' תקטו סק"ט. וראה גם לקמן שם.

קעח) ט"ז סוף סק"ז.

קעט) משנה קכב, א. טור ושו"ע ס"י.

קפ) הגהות מיימוניות פ"ו אות ה. וראה גם טור ושו"ע שם. וראה לקמן סי' שמה סי"ד.

קפא) רש"י שם ד"ה מילא.

קפב) טור ושו"ע שם.

קפג) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קפד) ראה רש"י שם ד"ה מאכיל.

קפה) ברייתא שם. טור ושו"ע שם. וראה לקמן סוף סי"ז.

קפו) רש"י שם ד"ה נר (הב'). רי"ף שם (מו, ב). רמב"ם שם ה"ג.

קפז) משנה וברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קפח) תוס' שם ד"ה ואם. רא"ש פט"ז סי' יב. טור ושו"ע שם.

קפט) ר"י בתוס' שם סוד"ה משקה. רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

קצ) תוס' שם.

קצא) ר"ן שם (מו, א) ד"ה ואיכא. וכדלעיל ס"ט וש"נ.

קצב) תוס' שם ד"ה משקה. ספר התרומה סי' רנב. סמ"ג ל"ת סה (כ, ב). הגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע שם.

קצג) ראה רשב"א שם ד"ה מתני', בדעת התוס' שם.

קצד) ראה לקמן סי' שמה סי"ט.

קצה) כדלעיל סי"א וש"נ.

קצו) כדלקמן סי' שמו ס"א וש"נ.

קצז) רמ"א ס"י.

קצח) ט"ז סק"א. וכ"מ במ"א סקכ"ה.

קצט) ראה רמ"א סוף ס"י.

ר) סעיף יב.

רא) רמ"[מ] (שו"ת מהר"ם מינץ סי' קיז) הובא במ"א סי' שז סק"כ.

רב) סכ"ז. וראה גם לעיל סעי' ב.

רג) מ"א סוף סקכ"ה.

רד) סעיף ו.

רה) ראה ב"ח וט"ז סי' שמב, ועיין במ"ש בסי' רסא (קו"א סק"א).

רו) קו"א סוף סק"א.

רז) ברייתא שם קכב, א. טור ושו"ע סי"א. וראה לקמן סי' תקז קו"א סק"ד הטעם שמותר להנות ולא גזרינן שמא יתלוש בעצמו.

רח) גמרא שם. שו"ע שם.

רט) סוף ס"י.

רי) שו"ע שם.

ריא) ס"ח, ע"ש.

ריב) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

ריג) רש"י שם ד"ה נר. רי"ף שם (מו, ב). רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע שם.

ריד) מ"א סוף סקכ"ח.

רטו) רמב"ם פ"ו ה"ג. טור ושו"ע סי"א. וראה לעיל סי' רעו קו"א ס"ק ה.

רטז) תוס' רפ"ק דביצה ג ע"א ד"ה גזרה. רבינו ירוחם ני"ב חי"ב (פג, ב). הובא ב"י סוד"ה ומ"ש אבל אם מכירו. מ"א סקכ"ח. וראה מ"מ וציונים.

ריז) ולגבי אפיה ראה לעיל ס"ו.

ריח) וכן אם בישל לחולה, כדלעיל סי' שיח ס"ה.

ריט) משנה שם.

רכ) רבא שם. רי"ף שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רכא) רא"ם הובא בהגמ"ר סי' תסא. ראבי"ה סי' רנז. שו"ע סי"ב. וראה לעיל סי' רעו ס"ב, שמ"מ לא הטריחוהו לצאת מביתו.

רכב) ספר התרומה סי' רמז. הובא במרדכי רמז תו. מ"א ס"ק ל.

רכג) כן משמע במרדכי ובס' התרומה שם (שלא התירו אלא כשליקט לבהמתו, וכל האיסור הוא רק מטעם מוקצה). ונתבאר במהדו"ב לסי' רמג (ד"ה וספר התרומה).

רכד) שבזה אסור, כמו במסיבה דלעיל סי' רעו ס"ז (מהדו"ב שם).

רכה) רא"ש פט"ז סי"ב. רשב"א קכב, א סד"ה רבא בשם התוס' (שכתבו כן גם לגבי ליקט לבהמת ישראל. ואנן קיי"ל כס' התרומה להתיר מטעם זה רק בליקט לבהמתו, כמבואר במהדו"ב שם סד"ה והנה מהר"ם).

רכו) רש"י קכא, א ד"ה נכרי.

רכז) סעיף י.

רכח) אבל ראה במצויין שם מסקנתו במהדו"ב לסי' רמג, (ד"ה והנה מהר"ם) שנקטינן כהפוסקים שהעושה מעצמו (אפילו בשל ישראל) אין צריך למחות בו, והכא בעשבים (כשליקט לבהמת ישראל) החמירו מאחר שנהנה באכילת בהמתו, משא"כ כשליקט לבהמתו והאכיל גם לבהמת ישראל, שכל האיסור הוא רק מוקצה (שם ד"ה וספר התרומה), הקילו לומר דלא מקרי גופו נהנה (וכדלקמן בהמשך הסעיף).

רכט) ספר התרומה שם. מרדכי שם. מ"א סקכ"ט.

רל) כדלעיל סי"ז (במכירו) וש"נ.

רלא) רא"ש שם (אלא שהוא אסר בזה מטעם אחר, מחשש שיאמר לנכרי, כמבואר במהדו"ב שם). מרדכי שם. טור ושו"ע שם.

רלב) מ"א סק"ל (לדעת המרדכי שם).

רלג) משנה קנא, א. טור ושו"ע סי"ד.

רלד) רש"י שם ד"ה עשו.

רלה) כדלעיל סי' רנב סי"ב וש"נ.

רלו) ר"ן שם (סה, א) ד"ה וגרסינן, וב"י ד"ה ואם עשה בשם רש"י, בפירוש דברי הגמ' שם. וראה גם רש"י שם ד"ה ימתין. לבוש סי"ד.

רלז) ר"ן שם בשם הגאונים בפירוש דברי הגמ' שם. רמב"ם פ"ו ה"ה. הובא בטור. שו"ע שם. וראה לעיל סי' רנב קו"א סוף סק"ז שכאן מדובר שהגוי עושה מאליו בשביל למכור לישראל, אבל בישראל שקצץ דמים לגוי - ראה שם סי"א. וראה גם לקמן סי' תקטו סכ"א.

רלח) ר"ן (מו, א) ד"ה ואיכא. מ"מ שם בסופו.

רלט) עולא בגמ' שם לפירוש הגאונים שהובא בר"ן שם (סה, א). ורמב"ם שם. הובא בטור. שו"ע שם.

רמ) רבי אבהו שם. רמב"ם שם. שו"ע שם (על הקבר).

רמא) רמב"ם שם. שו"ע שם.

רמב) משנה שם. תוספתא שם פי"ח ה"ח. רמב"ם שם. שו"ע שם.

רמג) ראה רש"י במשנה שם ד"ה לא. הובא ברמב"ן שם ד"ה מתני'.

רמד) ראה רמב"ן שם.

רמה) תוספתא שם פי"ח ה"ח. הובאה במ"מ שם, ור"ן שם (סד, ב) ד"ה ואחרים. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

רמו) רמב"ם שם. ר"ן שם. טור ושו"ע שם.

רמז) רמב"ם שם ה"ב. הובא במ"א סקל"א.

רמח) רז"ה שם (סה, סוע"א). רמב"ן שם קנא, א סוד"ה מתני'. ט"ז סקי"ד. וכן משמע בר"ן שם (סד, ב) ד"ה מתני', וב"י ד"ה ואם עשה.

רמט) ראה רמב"ם שם ה"ב.

רנ) מ"א סקל"א. וראה גם לעיל סי' רנב קו"א סוף סק"ז.

רנא) עיין במ"ש לעיל בסי' רנב סי"א (שהביא גם דעה המתרת להנות ממנה אפילו בשבת עצמה).

רנב) עיין בט"ז סי' רמד סק"ד.

רנג) ראה מועד קטן יב, א. שו"ע סי' רמד ס"ז. וראה תהלה לדוד ס"ק לז. כללי אמירה לנכרי ע' קטו.

רנד) מ"א סי' רמד סקי"א ממשמעות הגמ' שם.

רנה) רשב"א בתשובה ח"ה סי' ריא. ועיין במ"ש שם בסי' רמד ס"ז ובסי' רמג קו"א סק"ב.

רנו) אבל ראה לעיל שם ס"ז שכתב נכון להחמיר רק לגבי שכיר יום.

רנז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם שו"ע סי"א וברמ"א שם ומ"א סק"י.

רנח) ס"ז, ע"ש. וראה עוד שם שאף אם לא מיחה אם התנה עמו שלא יעשה בשבת והנכרי עשה מעצמו לטובת עצמו מותר.

רנט) משנה קנא, א. טור ושו"ע סט"ו.

רס) ראה רמב"ן שם סוד"ה גמרא. טור שו"ע שם. הגהת הלבוש סט"ו.

רסא) ר"ן (סד, ב) ד"ה ואחרים. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ולאחרים בשם רוב הפוסקים. שו"ע שם. וראה לקמן סי' תנד סי"ב.

רסב) רמב"ם פ"ו ה"ו. שו"ע שם.

רסג) רמב"ן שם. טור.

רסד) ר"ן שם ד"ה גמ'. שו"ע סי' תקטו ס"א. וראה גם לעיל סי"ג. לקמן שם ס"ב.

רסה) רמב"ם שם ה"ה. וכ"ה משמעות התוספתא שם פי"ח ה"ח הובא בר"ן (סה, א) ד"ה וגרסינן. מ"א סקל"ג.

רסו) שו"ע סט"ו. לבוש סט"ו.

רסז) ב"ח סוף הסי'. מ"א סקל"ד. אליה זוטא סקי"ב.

רסח) ראה אליה זוטא שם שנשאר בצ"ע.

רסט) תוס' קנא, א ד"ה אא"כ. מ"א שם.

ער) שמואל בגמ' שם לגירסת הרי"ף שם (סה, א). שו"ע סט"ז.

רעא) כדלעיל סי"א וש"נ.

ערב) ב"י ד"ה ומ"ש ואפילו.

רעג) פרישה סוף סק"ח.

עדר) גירסת דרכי משה הארוך סוף הסי' בב"י שם. וראה גם פרישה שם.