שכו דיני רחיצה בשבת ובו י"ג סעיפים:

א

א אסרו חכמים לרחוץ כל גופוא או רובוב בחמין בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקעג אפילו הוחמו מערב שבתד מפני הבלנים שהיו מחמין בשבת ואמרו מערב שבת החמנוה ואע"פ שלא נחשדו ישראל על השבתות לחלל בזדוןו מכל מקום היו נותנים עצים תחת המים צוננים מבעוד יום סמוך לחשכה והם מתבערים והולכים כל השבתז ומחממים את המים שעליהם ודבר זה אסור משום גזרה שמא ישכח ויחתה בגחלים משחשכהח לפיכך אסרו לכל אדם לרחוץ בחמין אפילו שלא במרחץ של הבלניםט ואפילו לשפוך המים על גופו להשתטףי שאין זו דרך רחיצהיא שבמרחץ ששם מכניס גופו ואבריו בתוך המיםיב ואפילו רוחץ כל אבר ואבר לבדויג ולא רוב גופו בבת אחת ואעפ"כ לא חלקו חכמים בגזרתם כיון שעכ"פ דומה קצת לרחיצה שבמרחץ שרוחץ כל גופו או רובו.

אבל מותר לרחוץ בחמין פניו ידיו ורגליויד או שאר אבריםטו כל שאינו רוחץ רוב גופוטז ולכן במקום שאין שם מנהגיז מותר לאשה ללבוש לבנים בשבת כי אינה צריכה לרחוץ אלא פניה של מטה ובין ירכותיהיח רק שתזהר שלא תרחץ בבגד שלא תבא לידי סחיטהיט.

וכל זה בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץכ אפילו להכניס כל גופו יחד בתוך המיםכא ואין צריך לומר בצונניםכב ומכל מקום לא התירו בחמי טבריא אלא כשהם בקרקע אבל כשהם בכלי דינם כחמי האורכג מפני שכל שהוא בכלי אינו ניכר בין חמי האור לחמי טבריאכד ויש לגזור על אלו מפני אלוכה:

ב

ב יש אומריםכו שלא התירו חמי טבריא אלא כשאין המקום מקורה אבל אם המקום מקורה אסור מפני שבא לידי זיעה ואסור להזיע בשבת כמו שיתבארכז ויש אומריםכח שמותר להזיע בחמי טבריא שהרי לא אסרו את הזיעה אלא משום גזרת רחיצה כמו שיתבארכט וכיון שמותר לרחוץ בחמי טבריא כל שכן שמותר להזיע בהםל ולענין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקללא:

ג

ג אמת המים של חמי טבריא אסור להמשיך לתוכהלב אפילו מבעוד יוםלג סילון של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא שבקרקעלד ועושין כן כדי שיתחממו מים הללו שבסילון בעברם דרך האמה של חמין והרי זו כעין הטמנה בדבר המוסיף הבללה שמים הללו נטמנו בתוך האמה של חמי טבריא שהן נקראים דבר המוסיף הבללו וכבר נתבאר בסי' רנ"זלז שאסור להטמין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום ואם עבר והטמין אסורלח ולכן אם עבר והמשיך הסילון של צונן לתוך האמה אסורים המים הנשפכים ממנו לעוקא בין ברחיצה בין בשתיה כאלו הוחמו בשבתלט שאסור אפילו לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ואפילו אבר אחד בלבדמ ואם המשיך סילון זה בערב יו"ט דינם כחמין שהוחמו ביו"ט שאסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו אבל מותרים בשתיהמא או לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליומב כמו שיתבאר בסי' תקי"אמג.

וכל זה כשגוף הסילון מוקף מכל צד ופיו יוצא חוץ לאמה אבל אם הוא שופך הצונן לתוך האמה אין זה נקרא הטמנה כלל שהצונן מתערב הוא בחמין ולא נטמן בומד לפיכך מותר להמשיך הצונן מבעוד יום לשם והוא נמשך לשם והולך כל השבת כולה ואין בו משום בישול כיון שהתחיל מבעוד יום והוא נגמר מאליו בשבתמה כמו שנתבאר בסי' רנ"במו ומותר ג"כ לרחוץ אפילו כל גופו ביחד באמה זו כמו בשאר חמי טבריאמז:

ד

ד לא ישתטף אדם בצונןמח כל גופומט ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ בחמיןנ כל גופונא אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האשנב מפני שאין המים שעליו מתחממים כל כךנג.

ויש אומריםנד שאפילו הרוחץ ידיו צריך ליזהר שלא לחממם כנגד המדורה אפילו במקום שאין היד סולדת בונה אם לא ינגבם תחלה יפהנו מפני שמפשיר המים שעליהןנז ונמצא כרוחץ בחמין שהוחמו בשבתנח וחמין שהוחמו בשבת אפילו בהיתר אסור לרחוץ בהם אפילו אבר אחד ואפילו לא הוחמו אלא מעט שאין היד סולדת בונט ויש להחמיר כדבריהם:

ה

ה מי שחש במעיו אסור ליתן על גבי בטנו כלי שיש בו מים חמיןס שמא ישפכוסא על רוב גופוסב ונמצא כרוחץ רוב גופו בחמין ואפילו אם הם מים מועטים שאין בהם כדי רחיצת רוב גופו מכל מקום אם הוחמו בשבת אפילו מעט שאין היד סולדת בו אסורסג כמו שנתבארסד ואפילו בחול אסור לעשות כן מפני הסכנהסה שפעמים שהמים רותחיםסו אבל מותר להחם בגד וליתנו על גבי בטנו ואפילו בשבתסז:

ו

ו הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמליתסח כמו שנתבאר בסי' ש"אסט ועוד צריך [ליזהר] שלא לשוט גופו בנהרע וגם שלא להשיט שום דבר כגון הקסמין שעל פני המים אסור להפצילן לכאן ולכאן לנקות המים כמו שיתבאר בסי' של"טעא ועוד צריך ליזהר כל רוחץ שלא לסחוט שערו ואף שלא שייך סחיטה בשיערעב שהשער קשה ואינו בולעעג המים בתוכו ממש מכל מקום אסור מדברי סופריםעד ומפני שאין הכל יודעים ליזהר בכל זה לכן נתפשט המנהג במדינות אלו שלא לרחוץ כלל בשבת אפילו בצונןעה אע"פ שאין איסור בדבר מן הדיןעו:

ז

ז אדם מותר לטבול מטומאתו בשבתעז אפילו הצריך טבילה מן התורהעח כגון נדהעט וכיוצא בהם מפני שאינו נראה כמתקן אלא כיורד להקרפ ואפילו טובל במים סרוחים שאין דרך להקר בהם ואפילו בימות הגשמים שאין דרך להקר כלל מכל מקום פעמים שאדם מלוכלך בטיט וצואה ורוחץ אפילו בימות הגשמים ואפילו במים סרוחים כדי להעביר הטיט והצואה מעליופא.

ובמדינות אלו נהגו לאסור טבילת אשה בשבת אלא אם כן יש בעלה בעירפב וגם לא היה אפשר לה לטבול קודם השבתפג או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבתפד שלא פשעה במה שלא טבלה קודם לכןפה אבל כל שהיה בעלה בעיר והיה אפשר לה לטבול ולא טבלה אינה טובלת בשבתפו ויש שנתנו טעם למנהגפז שכיון שנתפשט המנהג שלא לרחוץ בשבת אם כן כשטמא טובל מטומאתו הרי זה נראה כמתקן ולא כיורד להקר כיון שאין דרך כלל לרחוץ להקר מטעם שנתבארפח אע"פ שאין איסור בדבר.

ומכל מקום מותר לטבול לקריפט שכיון שטבילה זו אינה מן התורהצ (ואף לא חיוב גמור מדברי סופריםצא אינו נראה כמתקןצב וכן המומר ששב בתשובה מותר לטבול בשבתצג שאין טבילתו מן התורה כמו טבילת הגרצד (ואף אין חיוב גמור מדברי סופריםצה) וכן כל אשה שצריכה לחזור ולטבול לחומרא בעלמא מותרת לטבול בשבת כמו שנתבאר בי"ד סי' קצ"[ז]צו):

ח

ח מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בדברים שאינם משירים שער מעורבים עם דברים המשיריםצז ובלבד שלא יהא הרוב מדבר שמשירצח בודאיצט בענין שהוא פסיק רישיה ולא ימותק:

ט

ט מותר לרחוץ ידיו במורסןקא מפני שהוא גבול כלאחר ידקב ואע"פ שיש להחמיר שלא לגבל ע"י שינוי בשבת אלא אם כן נתן המים מערב שבת כמו שנתבאר בסי' שכ"דקג מכל מקום כאן שאינו נותן מים ממש על המורסן אלא שלוקחו בידים רטובות מותר לדברי הכלקד:

י

י אסור לרחוץ ידיו במלחקה וכל שכן בבוריתקו או שאר חלבקז מפני שנימוח על ידוקח והרי זה כמוליד בשבתקט ודומה למלאכה כמו שנתבאר בסי' ש"כקי שאסור לרסק שלג או ברד מטעם זה ולדברי האומרים שטעם איסור לרסק שלג וברד הוא משום גזרת סחיטת פירות העומדים למשקין שאף השלג והברד למימיהם הם עומדים כמו שנתבאר שםקיא אם כן בורית ושאר חלב שאינן עומדים למשקין מותר לרסק לכתחלהקיב אבל יש להחמיר כסברא הראשונהקיג:

יא

יא מרחץקיד שהאור ניסוקת מבחוץ מתחתיו אם סתמו מערב שבת אותן הנקבים שהמרחץ מתחמם על ידוקטו מותר לרחוץ בו במוצאי שבת מידקטז שהרי לא נתחמם כלל בשבתקיז אבל אם לא סתמו נקביו מערב שבת אע"פ שמאליו הוחם בשבת צריך להמתין לערב בכדי שיעשו לפי שהוחם באיסור שאסור להיות נקביו פתוחים בשבת כשיש אש תחתיו גזרה שמא יחתה בגחליםקיח:

יב

יב אסרו חכמים ליכנס למרחץקיט אפילו להזיע בלבדקכ מפני עוברי עבירה שהיו רוחצין בחמין ואמרו מזיעין אנחנוקכא ויש אומריםקכב שאפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור אף על פי שאינו מתכוין לכךקכג:

יג

יג עיר שישראל ונכרים דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מידקכד שמן הסתםקכה הוחמה בשבת בשביל הנכרים שהם הרובקכו ואם רובה ישראל צריך להמתין עד כדי שיוחם ואפילו במחצה על מחצה צריך להמתין כןקכז לפי שמן הסתם הוחמה בשבת בשביל שניהםקכח:


א) ברייתא לט, ב. טור ושו"ע ס"א. לבוש ס"א.

ב) כנסת הגדולה הגב"י. מ"א סק"ב.

ג) גמ' שם. טור ושו"ע שם.

ד) רש"י ותוס' שם ד"ה בין בחמין. רמב"ם פכ"ו ה"ב. טור ושו"ע שם. וראה לעיל מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה ברמב"ן) שפושרין של ערב שבת ודאי שרו. וראה בדי השלחן סי' קלג סק"א. תהלה לדוד סק"ג.

ה) בר קפרא מ, ע"א. וראה רמב"ם שם. וראה לעיל סי' שא ס"ס. וראה לקמן סי' תרטז ס"א (במוסגר).

ו) ר"ן שם (יח, ב) ד"ה אמר ר' שמעון ורשב"א שם ד"ה התחילו (מגיטין נד, א).

ז) ר"ן ורשב"א שם מירושלמי פ"ג ה"ג.

ח) ר"ן שם. רשב"א שם. וכדלעיל סי' רנג.

ט) משמעות הרמב"ם שם. וראה גם מ"מ פ"ב סוף הי"ד.

י) רבי יוחנן לט, ב כרבי יהודה בברייתא שם. טור ושו"ע שם.

יא) רש"י קמז, רע"ב.

יב) ב"י ריש הסי'.

יג) ברייתא מ, א ושמואל בגמ' שם. טור ושו"ע שם. וראה מ"מ וציונים.

יד) ברייתא שם. שמואל שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' שא ס"ס. וראה לקמן סי' תקיא ס"א שבתוך המרחץ אסור לרחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו. וראה לקמן סי"ב.

טו) ב"י שם ושכן משמעות הרא"ש סוף הל' מקואות. רמ"א ס"א. ט"ז סק"א.

טז) ודין רחיצת קטן כדין רחיצת גדול, ראה לקמן סי' שלא סי"א. ואסור לגדול לרחוץ הקטן בידים, כדלקמן סי' תרטז סוף ס"א.

יז) משאת בנימין סי' ה. מ"א סק"ג. ועיין ש"ך יו"ד סי' קצט סקי"ב.

יח) וראה לקמן סי' תריג סכ"א גבי יום כיפור.

יט) משאת בנימין שם. מ"א שם.

כ) בר קפרא שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לעיל סי' שא ס"ס. וראה לקמן סי' שכח סמ"ח.

כא) ספר התרומה סי' רלג. טור ושו"ע שם.

כב) בר קפרא שם. טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן ס"ו. לעיל סי' שא סעיף סא.

כג) ספר התרומה שם. סמ"ג ל"ת סה (יד, א) הובא בטור. שו"ע שם.

כד) ב"י סוד"ה ומ"ש וה"מ.

כה) ראה שו"ע שם.

כו) רי"ף סוף פרק כל כתבי (סב, ב) והגאונים הובאו במ"מ פכ"ב ה"ב. וכן דעת הרמב"ם שם. דעה א' בשו"ע ס"ב.

כז) סעיף יב.

כח) תוס' קמז, א ד"ה אף. רא"ש פכ"ב סי' יב. רמב"ן שם ד"ה הא. רשב"א שם ד"ה הרוחץ בשם רבינו יונה. ר"ן שם ד"ה הרוחץ. דעה ב' בשו"ע שם.

כט) סעיף יב.

ל) ר"ן שם. הגהת הלבוש ס"ב.

לא) ר"ן בתשובה סי' ד. הובא ב"י ד"ה ולענין.

לב) משנה לח, סוע"ב. טור ושו"ע ס"ג.

לג) תוס' שם ד"ה מעשה. טור ושו"ע שם. ובשבת – ראה לעיל סי' שיח סכ"ג.

לד) ר"ן שם (יח, סוע"א) בדעת התוס' שם בסופו. שו"ע שם.

לה) רב חסדא לט, רע"ב. תוס' ור"ן שם. ב"י ד"ה אמת בדעת הטור. לבוש ס"ג. מ"א סק"ד. אבל מצד זה שהמים מתחממים בשבת אין לאסור מאחר שהובאו בתוכו בהיתר מבעוד יום (מהדו"ב לסי' רנט ד"ה והנה ברמב"ן. וראה גם לקמן סוף הסעיף).

לו) ראה גם לעיל סי' שיח ס"ח. וראה לעיל סי' רנז קו"א סוף סק"ג: היינו כשהיא במקום הלוכה שאינה מתקררת לעולם אבל כשהם באמבטי או בכלי שני אין בהם איסור משום הטמנה ... משום דמתקררים והולכים. וראה לקמן סי' שיח סוף סכ"ג לענין בישול.

לז) סעיף א.

לח) תוס' לט, ב ד"ה מעשה בשם ה"ר שמואל מוורדין. ר"ן שם.

לט) משנה לח, סוע"ב. טור ושו"ע שם.

מ) ראה מ"א סק"ו.

מא) משנה שם. שו"ע שם.

מב) גמרא שם לט, ב. תוס' שם ד"ה אלא פניו.

מג) סעיף א, וכדעה הא' שם שמותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב יו"ט (משא"כ לדעה הב' שם אין חילוק בין הוחמו בעיו"ט להוחמו ביו"ט).

מד) תוס' ור"ן שם. מ"א סק"ד. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה על כן צריך לומר): דאף שנטמן ונתכסה מן העין יפה כברמץ ממש, אפילו הכי לא דמי לרמץ, שברמץ אין הנטמן בו מעורב כלל משא"כ במים שמתערבים במים.

מה) תוס' לח, ב ד"ה מעשה. מ"א שם. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה לרמב"ן) שביאור שיטת רש"י בזה, שאוסר מלאכה הנעשית מאליה בשבת כמו בגזירת משקין שזבו. וראה העו"ב תשנ ע' 108.

מו) ס"א וסי"ד.

מז) כדלעיל סוף ס"א.

מח) ברייתא מ, ב. טור (סדר המ"מ בסעיף זה נשתבש בדפו"ר).

מט) רמב"ם פכ"ב ה"ג. שו"ע ס"ד.

נ) ריב"א בתוס' שם ד"ה מפני. ר"ן שם (יט, רע"א). הובא בב"י ד"ה ומ"ש לכך.

נא) רמב"ם ושו"ע שם.

נב) ברייתא מ, ב. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.

נג) טור.

נד) רא"ש פ"ג סי' ט. מרדכי רמז שה. טור ושו"ע ס"ה (בשם י"א).

נה) מ"א סק"ו.

נו) רא"ש שם. טור ושו"ע שם.

נז) רא"ש שם. מרדכי שם.

נח) ר"ן שם. מ"א שם.

נט) ראה מ"א שם. וראה מהדו"ב לסי' רנט (ד"ה והנה ברמב"ן): אפילו מי הנהר בקיץ מקרי פושרים או בחורף שעמדו מעט בבית. וראה תהלה לדוד סק"ג.

ס) ברייתא מ, ב. טור ושו"ע ס"ו.

סא) רש"י שם ד"ה ובלבד. מ"א סק"ז.

סב) כדלעיל ס"א.

סג) מ"א שם.

סד) סעי' ג-ד.

סה) ברייתא שם. שו"ע שם.

סו) רש"י שם ד"ה מפני. שו"ע שם.

סז) ברייתא שם. טור ורמ"א ס"ז. ואין בזה משום רפואה, כדלקמן סי' שכח סמ"ה.

סח) רב יהודה קמא, א. טור ושו"ע ס"ז.

סט) סעיף סא. וראה שם שהוא הדין ברוחץ ידיו.

ע) כדלקמן סי' שלט ס"א וש"נ.

עא) ס"ט וש"נ.

עב) רבה ורב יוסף קכח, סוע"ב. רמב"ם פ"ט הי"א.

עג) רש"י שם ד"ה אין.

עד) מ"מ שם בסופו. וראה גם לקמן סי' של סוף ס"א.

עה) שו"ת מהרי"ל סי' קלט. תרומת הדשן סי' רנה. ב"ח ריש הסי'. מ"א סק"ח.

עו) כדלעיל ס"א.

עז) בית הלל במשנה ביצה יז, ב. טור ושו"ע ס"ח.

עח) משמעות המשנה שם וגמ' שם יח, א.

עט) ראה גמ' שם. וראה ב"י יו"ד רס"י קצז.

פ) רבא בגמ' שם. טור ולבוש ס"ח.

פא) רב נחמן בר יצחק בגמ' שם יח א-ב. ב"י ד"ה אדם. לבוש שם.

פב) ראה גם לקמן סי' תריג ס"כ: דטבילה בזמנה לאו מצוה אלא א"כ בעלה עמה ומשום בטול פריה ורביה. וראה לקמן יו"ד סי' קפו ס"ק ח: שאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אפילו אין בעלה בעיר כדלקמן סי' קצז. וראה לקו"ש חי"ד ע' 27 הע' 58 ובשוה"ג. וראה שלחן המלך ח"ב ע' רכא הע' 7.

פג) תרומת הדשן סי' רנה בסופו. רמ"א שם ס"ב.

פד) רמ"א שם. ש"ך שם סק"ג ושכן דעת תרומת הדשן.

פה) ש"ך שם.

פו) ראה תרומת הדשן שם. וכ"ה משמעות הרמ"א וש"ך שם.

פז) תרומת הדשן שם. וראה גם שו"ת מהרי"ל סי' קלט. מ"א סק"ח.

פח) סעיף ו.

פט) ולענין ברכת כהנים ראה לעיל סי' קכח סנ"ז: לא רצו לטבול שחרית מטעם שיתבאר בסי' שכו ... ומ"מ ישר כחם של בני ארץ ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום ... ואין חוששין לטבול. וראה בדי השלחן סי' קלג סק"ח.

צ) מ"א שם. אליה רבה סק"ה.

צא) ראה לעיל סי' פח ס"א. לקמן סי' תריג סי"ט. וראה גם לקו"ת תבא מג, סוע"ב. לקו"ש ח"כ ע' 345.

צב) ראה לעיל סי' שכג ס"ח.

צג) מ"א שם.

צד) ראה נימוקי יוסף יבמות טז, רע"ב. רמ"א יו"ד סוס"י רסח. מ"א שם.

צה) ראה נמוקי יוסף שם. וראה לקמן סי' תרו סי"ב.

צו) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם סק"א.

צז) גמרא נ, ב. טור ושו"ע ס"ט.

צח) רב נחמיה בר יוסף בגמ' שם. טור ושו"ע שם.

צט) רמב"ם פכ"ב הי"ג. לבוש ס"ט. מ"א סק"ט.

ק) מ"מ שם. לבוש שם. שאז אסור משום גוזז, כדלקמן סי' שמ ס"א.

קא) מרדכי רמז שכה. שו"ע ס"י.

קב) מרדכי שם. רמ"א ס"י.

קג) סוף ס"ג.

קד) מ"א סק"י.

קה) טור סי' שכ והאגור סי' תפו בשם בעל התרומה סי' רלה. רמ"א ס"י. וראה גם לעיל סי' שכ סי"ט.

קו) שו"ת בנימין זאב סי' רו. רמ"א שם.

קז) ספר התרומה סי' רלח. סמ"ג ל"ת סה (כא, ב). מרדכי שם רמז שלח. טור ושו"ע סי' שכח סכ"ב. רמ"א כאן ס"י. וראה גם לקמן שם סכ"ח.

קח) ספר התרומה שם. רמ"א שם.

קט) לבוש ס"י. וראה גם לעיל סי' שיח סכ"ה וש"נ.

קי) סעיף טז.

קיא) סי"ט וש"נ.

קיב) שלטי הגבורים סופ"ד. מ"א סקי"א.

קיג) ראה גם לעיל שם בסופו.

קיד) ברייתא מ, א. טור ושו"ע סי"א.

קטו) רש"י שם ד"ה רוחץ בה מיד לפירוש הב'. ר"ן שם (יח, ב) ד"ה מרחץ. מ"א סקי"ב.

קטז) ברייתא שם. טור ושו"ע שם.

קיז) רש"י שם. ר"ן שם. מ"א סקי"ג.

קיח) ר"ן שם. שו"ע שם.

קיט) ראה לקמן סי' תרטז ס"א (במוסגר).

קכ) ברייתא מ, א. רמב"ם פכ"ב ה"ב. טור ושו"ע סי"ב. וראה לקמן סי' שכח סמ"ז שאין להזיע כלל לרפואה.

קכא) בר קפרא בברייתא שם.

קכב) רמ"א סי"ב. וראה רבא שם רע"ב, וכפירוש רש"י שם ע"א ד"ה מטייל וע"ב ד"ה נפיש. רא"ש פ"ג סי' ז. ר"ן שם (יח, ב) ד"ה גרסינן בדעת הרי"ף. טור וב"י ד"ה ומ"ש וה"מ.

קכג) ראה רש"י שם.

קכד) משנה מכשירין פ"ב מ"ה. הובא בשבת קכב, א. טור ושו"ע סי"ג.

קכה) ראה גם לעיל סי' שכה ריש ס"ו וש"נ.

קכו) גמ' שם. לבוש סי"ג.

קכז) משנה שם. טור ושו"ע שם.

קכח) רש"י קנא, א ד"ה רוחץ. ט"ז סק"ד. וראה לקמן סי' תקטו קו"א סק"ו.